ולהוסיף,
שענין זה יהי׳ ע״י פעולתו של מלך המשיח עצמו - כמ״ש בהתחלת הפסוק" "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים"
("השופט הוא מלך המשיח..
שיהא אדון כל העמים,
והוא יוכיח להם ויאמר למי שימצא בו העול ישר המעוות..
ומפני זה לא תהי׳ מלחמה בין עם לעם כי הוא ישלים ביניהם,
ולא יצטרכו לכלי מלחמה,
וכתתו אותם לעשות מהם כלי לעבודת האדמה""),
שכן,
"באחרית הימים נכון יהי׳ הר בית ה׳ גו׳ ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים׳"*,
"והמורה הוא מלך המשיח,
ועליו נאמר ושפט"".
וכיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם ע״ד צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהענינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו - תוכן היעוד "וכתתו חרבותם לאתים",
שבירת כלי המלחמה לעשות מהם כלים לעבודת האדמה,
"ארץ" ממנה יצא לחם״ 15 - ה״ז סימן ברור על
ג. ויש להוסיף,
ששייכותו של המאורע להתחלת פעולתו של משיח צדקנו מודגשת גם בפרטי המאורע - המקום והזמן שבהם היתה החלטת והכרזת ראשי המדינות על המעמד ומצב ד״וכתתו תרבותם לאתים":
המקום שבו אירע מאורע זה
(מקום מיוחד שבו מיוצגים בקביעות באי־כח המדינות שבעולם כדי להתדבר ביניהם בדרכי נועם ודרכי שלום)
- הוא במדינה זו ובעיר זו,
המדינה והעיר שבה נמצא "בית רבינו שבבבל"•*,
"בית חיינו",
בית הכנסת ובית המדרש,
בית תורה תפלה וגמ״ח,
דכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא
ורמון גו׳ זית שמן ודבש•
(עניני תענוג)
לגבי,
חסה ושעורה•
(דברים המוכרחים).
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
דורנו,
שבחר בו וקבעו להמקום המרכזי שממנו "תצא תורה",
הפצת התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל עד ביאת משיח צדקנו
(כשיפוצו מעינותיך חו־ צהי 1 / שאז יהי׳ גם קיום היעוד "וכתתו חרבותם לאתים".
והעגין בזה:
בבוא נשיא דורנו לחצי כדור התחתון,
וקבע מקומו במדינה זו ובעיר זו,
התחיל בתוקף ונעשה הבירור והזיכוך דחצי כדור התחתון,
שגם בו נמשך הגילוי דמתן־תורה
(שהי׳ בחצי כדור העליון 20 ),
ויתירה מזה - אדרבה - שנעשה המקור שממנו נמשך ונתפשט עיקר הפעולה דהפצת התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל ממש,
ע״י השלוחים ששלח ברחבי העולם
(גם לחצי כדור העליון),
עד לפנה הכי נדחת שבעולם,
כדי להפיץ תורה ויהדות בין כל בנ״י
(כולל ובמיוחד אלו שדרים בין אומות העולם ומדברים בלשונם ומתנהגים בחיצוניות כמותם/ ועוד וג״ז עיקר,
הפצת כל עניני טוב וצדק ויושר גם בין אוה״ע ע״י קיום מצוות בני נח 21 ,
כמודגש ביותר בשנים האחרונות,
ככל שהולכים ומתקרבים יותר להזמן דביאת משיח צדקנו,
ש״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד" 22 .
ובתקופה האחרונה
(החל משנת נסים,
והמשכה בשנת "נפלאות אראנו" ו״נפ־ לאות בכל״)
הגיעה פעולה זו לשיא -
בכל העולם,
שנעשו ונעשים ע״י נשיא דורנו,
משיח שבדור",
ועד שע״י שלימות העבודה בכהנ״ל בימינו אלה נעשה העולם כולו ראוי ומוכשר להתחלת הפעולה דמלך המשיח,
"ושפט בין הגוים והוכיח עמים רבים וכתתו חרבותם לאתים"".
ונם הזמן שבו אירע מאורע זה
(בתקופה האחרונה עגמה)
הוא זמן מסוגל בשייכות להגאולה - מצד כמה ענינים:
א) מצד ימי השבוע - ערב שבתי 3 ,
ערב והכנה ל״יום שכולו שבת ומנוחה
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
דוש התהוותו
(בכל יום ששי)
נעשה חידוש התהוות הבריאה כולה 5 / ובפרט כשיום הששי בשבוע חל ביום כ״ו בחודש,
הגימטריא דשם הוי׳,
מלשון מהוה,
מודגש עוד יותר חידוש התהוות הבריאה כולה.
ג) ועוד וג״ז עיקר - מצד הקשר והשייכות דזמן זה לנשיא דורנו - להיותו ערב שבת האחרון בחודש שבט,
חודש האחד עשר,
שהעשירי שבו הוא יום ההילולא
(גמר ושלימות העבודה)
של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורגו,
ובאחד עשר שבו נעשה המשך וחידוש הנשיאות שלו ביתר שאח וביתר עוז עד לסיום וגמר כל העבודה של דורנו זה
(דור האחרון של הגלות שהוא הוא דור הראשון של הגאולה)
במשך מ״ב שנים די״ל שהם כנגד מ״ב המסעות שבמדבר העמים,
שאז כבר מוכנים ועומדים להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה
(כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפנ״ז• 5 )
- שגם בהזנזן
(נוסף על המקום)
שבו היתה ההכרזה ע״ד "וכתתו חרבותם לאתים" מודגשת השייכות לפעולתו של נשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר,
המשיח שבדור,
שעל ידו נעשה קיום היעוד "וכתתו חרבותם לאתים וגו׳".
ד. ויש לקשר זה עם פרשת השבוע,
פרשת משפטים - "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״,
ומפרש רש״י,
״ואלה..
מוסיף על הראשונים,
מה הראשונים מסיגי אף אלו מסיני",
"לפניהם,
ולא לפני גוים,
ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין
אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם וכו׳":
תוכנה של פרשת משפטים הוא -כשמה - דינים שבין אדם לחבירו שחיו־ בם מובן בשכל האדם,
"דברים האמורים בתורה במשפט שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן" 9 ,
ועד כדי כך,
ש״אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה"• 5 .
ויתירה מזה,
שחיובם מובן
(לא רק בשכלם של בנ״י,
"עם חכם ונבון" 11 ,
אלא)
גם בשכלם של אומות העולם,
ועד שיתכן שבכמה דינים דנין אומות העולם כדיני ישראל.
וי״ל שלכן נאמר בהתחלת ופתיחת הפרשה "ואלה המשפטים",
"אף אלו מסיני" - שגם המשפטים שחיובם מובן בשכל האדם צריכים לקיימם
(לא מפני שהשכל מחייבם,
כי אם)
מפני ציווי הקב״ה
(אלא שרצונו של הקב״ה שצי־ וויים אלה יהיו מובנים גם בשכל האדם/ ומשום זה "תשים
(גם ה״משפטים")
לפניהם" דוקא,
״ולא לפני גוים..
(אף)
שהם דנין..
כדיני ישראל",
כיון שדיניהם הם מצד חיוב השכל,
וצ״ל מצד ציווי הקב״הי".
ה. ובעומק יותר:
אלה נתלבש רצונו של הקב״ה
(שמצד עצמו הוא למעלה מהחכמה)
גם בחכמתו ית׳
(בתורה/ וכיון שהתורה היא "ויפת־ ראות ופינקסאות" שבהם גברא העולם",
נעשו דברים אלה מחוייבים בגדרי העולם,
ובמילא גם בשכל האדם
(ועד לשכל דאוה״ע/ שדעתו נוטה לדברים שמחויי־ בים מצד חכמתו של הקב״ה
("סיני׳)".
ועפ״ז יש לומר גם הפירוש ד״ואלה..
מוסיף על הראשונים״ - שההוספה על הראשונים
("מסיני")
היא בכך שה־ "משפטים" שניתנו "מסיני" נמשכים גם בשכל האדם,
שזהו תוכן החידוש דמתן־ תורה
("מסיני")
שבטלה הגזירה וההפסק שבין עליונים לתחתונים",
שחכמתו של הקדה
(עליונים)
תומשך ותחדור גם בשכל האדם
(תחתונים/ שגם דעתו
(תחתונים מצד עצמם)
נוטה לכך
(אלא,
שביחד עם זה צ״ל נרגש שדעתו נוטה לדברים המתחייבים מצד חכמתו של הקב״ה,
"אף אלו מסיני").
וענין זה צריך להיות גם אצל אומות העולם בנוגע לקיום מצוות בני נח -שאף ש״הדעת נוטה להן"",
צריך "שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בה!
הקב״ה בתורה..
אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת..
אינו מחסידי אומות העולם ולא" מחכמיהם"".
ותכלית השלימות בזה תהי׳ בימות המשיח - ש״לא יהי׳ עסק כל העולם
(גם אומות העולם)
אלא לדעת את ה׳ כלבד..
שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה׳"",
היינו,
ש״דעה את ה׳"
(ידיעת מעשה מרכבה וכיו״ב,
עיקר ענינו של "סיני"")
נמשכת וחודרת בשכל האדם.
ויש לומר,
שענין זה מרומז גם בסיום הפרשה: "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר גו׳ ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו״״ - שראיית אלקות
("סיני")
נמשכת וחודרת בשכל האדם ומתאחדת עמו כמו המזון
("ויאכלו וישתו")
שנעשה דם ובשר כבשרו,
ע״י לימוד פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה
("יתפרנסון"• 5 )
בתורת חסידות חב״ד,
כולל גם ע״י התרגום
("ויחזו",
תרגום של ראי׳)
בשבעים לשון דאומות העולם
(במרומז ב״לבנח הספיר״,
ש״לב־ נים" שנעשים בידי אדם רומזים על האותיות של שבעים לשון דאוה״ע 51 / כדי שיהי׳ מובן גם לבג״י שלעת־עתה אינם מבינים לשון הקודש",
ועד שיהי׳ מובן
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
גם לאומות העולם
(שגם הם מחוייבים בשלילת ע״ז ובהאמונה בבורא העולם ומנהיגו/ שזוהי ההכנה לקיום היעוד "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה* 5 לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד".
ו. ומזה מובן גם בנוגע למאורע הנ״ל - החלטת והכרזת מנהיגי אוה״ע ע״ד המעמד ומצב ד״וכתתו חרבותם לאתים" - בערב שבת פרשת משפטים:
"וכתתו חרבותם לאתים" הו״ע המובן ומחוייב גם בשכל האדם
("משפטים"),
שהרי,
שכל אנושי מחייב קיומו של העולם ע״פ צדק ויושר,
ע״י שלילת מלחמה שמביאה הרס וחורבן,
רחמנא ליצלן,
ועד שיביא לשבירת כלי המלחמה
("וכתתו חרבותם")
והפיכתם לכלים שמביאים תועלת לישובו של עולם
("אתים").
ואעפ״ב,
במשך כל הדורות התנהלו ריבוי מלחמות בין אומות העולם שגרמו הרם וחורבן בעולם - בניגוד להמתחייב בשכל האנושי!
ועכצ״ל,
שהסיבה האמיתית לכך שבתקופה האחרונה ניכרת השאיפה לגמר ולסיום תקופת המלחמות בעולם,
והתחלת תקופה חדשה של קיום העולם ע״פ צדק ויושר,
שלום ואחדות,
כמודגש ביותר בהחלטת והכרזת מנהיגי אוה״ע בערב שבת זה,
היא
(לא רק מצד חיוב השכל 54
("משפטים"/ שהרי חיוב השכל
הממוצע בין לשון הקודש ללשונות אוה״ע,
ע״ד לשון ארמי
(ראה לקו״ש חכ״א ע׳ 446 ואילך.
וש״נ>.
4*588 88:01X51 <;<;4*80 8:150 88588*4 85411.
*1X4*588 4*1.
6851.
££8X41::8״״' 1.
4*1*
(88180)
*
('' 4*818 88181 8510 ;188 ;1 4*04*50 0:81X51 X:; 884■ %88 :0888 684*8 1.
5:51 ;684*0 8180 5081" 4*05188 101088 £8.:.
88180:
0*684; 18085010 085א; 84*6050 8X0 0*684*4
(א) - 510*8684 1*8884
:8^8 0;0 ■180 10;:8 181 0510; 6050*84 0*684 -1 55610*184 8*8844 810514; *154 '1
£1.
4:1'
860*8 80188
(*805:5.)
4*8 85X0 84*50 X:8.
4 8480X10 41;80)
85X £0:1X8 4*6 0518 4*8;0
(*84*6050* 4)
8:51 :0
״11050; 088100 18001' 8*4 4*0.
8< 18:5
80 *805:5*' 148.
1 6:88.
8' 4*86810 8:.
!4X085/)
' 4*88 818:4* 41:0 8*84*6050.
84*6050 6:;8"
(8*58:8' :88868 ;6:5/
0
(684 80:88 4:851 41X1 ־
[(.
^:6;8
84) 80
(*5X8; 84)
80. ' 0*6
(31 4**01814
'0^9
144141: 8;:8**4 '144141: £011 84.
6*4 -1*£1 11011.
1: :0858; ם1א 1>:ג 4:5:50 -£12 04113040 ^!)
:ג 31,
04121.
4:40>
:ס^£1114£
(0410010 31.,
410) 414) ״3414410)
*£ 8^808 4.
0 - 1.
4,
0) 140]
1011114,
1]
14:4,
11 181 4,
0410 556:0*84: 041410 00101 £500 0410040 £004311 41:0 - 14540.
1411 *11
•14,
0א:0
414,
0 0:1.
4X01 00041 410*54 101 41080 :04101101.
01 01.
04 0414,
0' 410■ 4*0085850 *0 8X0 4104,
0X00' 055:1'
(5001 100180)
08 £8181 0*8418858? 415' 00100 108:00051)
4*8804151.
0 X;:
-0414,
5 8*£508)
14,
0א:0 414:5:5 4,
01:541
1X5:508 8X0 80410 8418858 - £15
'1:-5 08141X14א 88141* ?5405^041 8*£508
(£4580.
*)
1:8 ׳8:4 1840 0X4X1
£8**' 418X5 48 441550 084181' 850 0X5115 *14411 84 88141 1418:05 801■
00א: 4180 *
(8418858 £8:00 480 804X1 880100 418005851 141)
00180 3040),
4 8)
1860410 8418858 8X58)
'״*880
414,
84^0 86111 :
[(1 8508*4 414,
00 X/ 81 08410X10 418115458 418508*4
׳11::£ 560: 84185 880* '*065:105 X410
410 1406 4160)
- *4,
065X1.
X4 08418
-8415)
060410 608411 1*141 ׳*►04145415
69€
, א 41.
1 4*880 *84*> ג! 0048*80 4.
0
ספר השיחות - ה׳תשני׳ב
חדא מסבתא היא"•/ ו,
חלק המסכת הראשונה לשלשה חלקים,
והתחיל כבבא קמא וענינה לדבר על נזיקין כגון שור ובור והבער ודין החובל,
ואיו השופט רשאי להקדים דבר קודם שיסיר ההיזק מבני אדם ומפני זה הקדים אותה בראשונה על שאר הדינין,
ואח״ב בבא מצי־ עא וענינה לדבר על הטענות והפקדונות ושכירות ודין השואל והשכיר..
כמו שעשה הכתוב
(בפרשת משפטים)
שאחר דיני שור ובור והבער,
וכי ינצו אנשים,
דיבר על ארבעה שומרים,
ואח״ב בבא בתרא,
וענינו לדבר בחלוקת הקרקעות והדינין בענין הדירות המשותפות..
וסידר החלק הזה באחרונה בשביל שכולו קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה" 71 .
ומודגש בדברי הזהר״ - "תלת בבי דינין תקינו
(רבנן)
בסדרי מתניתא,
חדא קדמיתא בארבע אבות נזיקין השור וכר,
תניינא טלית דאשתכח,
תליתאה שותפין ורזא דאבידה..
אורח דקרא נקטו ד־ כתיב” על כל דבר פשע..
על שור על חמור על שה דא בבא קמא,
דד,
כי הוא באינוו מלין,
על שלמה דא בבא מציעא,
על כל אבדה דא בבא תליתאי"• 7 ,
היינו,
ו37
עת הידק ראי׳ איש מרעהו; וסיומה ב״ה־ רואה שיחכים יעסוק כדיני ממונות..
בתורה"",
התגברות חכמת התורה
("סיני"")
באופן שחודרת גם בגדרי העולם
("דיני ממונות",
"משפטים"/ שעי״ז בטלה ונשללת האפשרות לענעים בלתי־רצויים
(״נזיקין״)
- בסיום וגמר הגלות,
שאז מתחילה הגאולה האמיתית והשלימה
(גאולה השלישית והמשולשת שמהפכת שלש הגלויות,
ועד״ז ביהמ״ק השלישי והמשולש שכולל המשכן,
בית ראשון ובית שני,
ומהפך חורבנם לבנין ומשוכלל).
ולהוסיף,
שבמסכת בבא בתרא
(סיום וגמר הגלות)
מרומזת גם הגאולה האמיתית והשלימה*״ ע״י משיח צדקנו׳* -בהסוגיא הידועה"" שבה נתבארו כו״כ מהיעודים דלעתיד לבוא,
ומהם: "עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן",
"עתיד הקב״ה לעשות סוכה
ט. ע״פ האמור לעיל מתחזקת יותר הפליאה והתמיהה,
ביחד עם גודל הצער וההבהלה
(ועד שמצד גודל הצער אין להאריך בזה ביום השבת)
- היתכן ש־ בנ״י נמצאים עדיין בגלות?!...
עד מתי?!...
היתכן שלאחרי כל הסימנים על בוא הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש,
עד להמאורע דערב שבת זה שאפילו אוה״ע מכריזים שהגיע הזמן ד־ ״וכתתו חרבותם לאתים״ - נמצאים אנו
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
ביום הש״ק זה בחוץ לארץ,
במקום ל־ המצא,
יחד עם כל בנ״י מכל קצוי תבל,
בארצנו הקדושה,
בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש,
מסובים ל״שולחן הערוך ומוכן לאכול לפגי האדם"",
שעליו ערוכים הלויתן ושור הבר ויין המשומר!
ועוד ועיקר - שעדיין לא נתקבלה ההודעה והציווי ונתינת־כח ד״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
(כפי שקוראים בתורה במנחה)
בנוגע לבנין ביהמ״ק השלישי!
י. ומזה מובן גודל הצורך וההכרח להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהענינים שמקרבים ומזרזים ומביאים בפועל ממש את הגאולה תיכף ומיד ממש.
ולכל לראש - בהענין המודגש בפרשת משפטים:
ויכריז על המלוה מלכה,
ובודאי תערך ברוב פאר והדר,
ו״ברוב עם הדרת מלח 4 "*,
ויתנו כפי נדבת לבם הטהור להקרן גמ״ח,
ועוד והוא העיקר,
שההחלטה על זה תביא תיכף את השכר"*,
תביא הגאולה,
תיכף ומיד ממש,
שאז תערך המלוה מלכה,
"סעודתא דדוד מלכא משיחא"*•*,
בהשתתפותו של נשיא דורנו משיח צדקנו בראשנו,
בארצנו הקדושה,
בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש השלישי].
ובלשון התחלת מסכת בבא בתרא: "השותפין שרצו״ — שההנהגה והיחס שבין אדם לחבירו היא באופן של ב׳ שותפין שכל אחד רוצה בטובתו של השותף השני
(במכ״ש וק״ו מהחלטת והכרזת מנהיגי אוה״ע ע״ד האחדות והשותפות ההדדית ביניהם/ ועי״ז "בונין את הכותל..
גזית״ — דיש לומר,
שרומז על בנין ביהמ״ק,
כהמשך הסוגיאי"*,
גזית אבני דמשפיא,
דכתיב""* כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית",
ובהמשך לזה מדובר אודות מעלת בית המקדש השני,
כבנין..
בשנים",
"דכתיב""* גדול יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון״ -שפסוק זה קאי גם
(ובעיקר)
על ביהמ״ק השלישי,
כמבואר בזהר"׳ 19 .
ובהמשך לזה - גם ההוראה מהתחלת פרשת תרומה
(שקורין במנחת שבת)
: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
החל מהמקדש הפרטי שבכאו״א מישראל
("בתוכו לא נאמר אלא בתוכם,
בתוך כל
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעד נמוחיי
(כמ״ש רבינו הזקן בסידורי 20 השוה לכל נסש>“*.
ועוד ועיקר — שברכת כהנים כוללת כל הברכות בתכלית השלימות
(הן המעלה דברכה והן המעלה דתפלה 21 / ובפרט הברכה הכי עיקרית - ברכת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
ולאח״ז יום כ־ו בחודש
(ערב שבת)
-הגימטריא דשם הוי׳
(כנ״ל ס״ג/ שקשור עם קיום מצות "כה תברכו את בני ישראל" ע״י הכהנים בבית המקדש בשם המפורש
(משא״ב בזמן הגלות) 124 ,
וההכנה לזה ע״י עבודתם של בנ״י
("ממלכת כהנים")
באופן ד״שויתי הוי׳ לנגדי תמיד" 25 ■ גם בזמן הגלות,
שעי״ז ממהרים ומזרזים ופועלים גילוי שם הוי׳ בכל העולם
(לאחרי וע״י התגלותו בברכת
, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳״ 11 -,
מיסמך" נם כשינוי הסדר,
שהגאולה האמיתית והשלימה באה לפני גאולת פורים.
יב. ולהוסיף,
שאף ש״מיסמך גאולה לגאולה" קאי על אדר שני הסמוך לניסן
(משא״כ אדר ראשון שאודותיו הבריזו בברכת החודש/ יש לומר,
ששייך גם לאדר הסמוך לשבט _ כי*":
מלשון המשנה• 14 ,
אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים",
משמע,
שבשאר העני־ נים
(ובנדו״ד,
שייכותו להגאולה)
שוים הם,
ויתירה מזה,
כיון שנקרא,
אדר
(ויתירה מזה)
ראשון",
מסתבר לומר שהוא,
ראשון" גם במעלה וחשיבות,
כמודגש בנוגע לשבעה באדר - שקשור עם ביטול גזירת המן,
ש,
נפל פור בחודש אדר..
ולא הי׳ יודע..
(ש)
בשבעה באדר נולד״
(משה)
■ 14 - שעיקר ענינו באדר ראשון"׳,
ועד״ז מציגו בכמה עני־ נים שאדר סתם קאי על אדר ראשון"׳.
ונוסף לזה: אף שבשבת מברכים הכריזו ע״פ תורה
(,
מנהג ישראל תורה היא" 44 ׳)
ש,
ראש חודש אדר ראשון ביום השלישי",
הרי,
כשיבוא משיח צדקנו תיכף ומיד,
לפני ר״ח,
שאז יחזרו לקדש
376 ספר השיחות
כן תהי׳ לנו בפועל ממש,
ותיכף ומיד ממש,
עם כל הפירושים שב״מיד"
[כולל גם הר״ת דכללות הדורות משה ישראל
(הבעש״ט)
דוד
(מלכא משיחא)
•"^ וכל
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב