א. בהקביעות דהעשירי בשבט
(יום ההילולא של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו)
ביום הרביעי בשבוע
(בכמה שנים וכן בשנה זו)
-כמה עניגים:
לכל לראש - מעלתו של יום הרביעי בשבוע
(מצ״ע/ שבו נתלו המאורות,
"שני המאורות הגדולים"*.
ועוד וג״ז עיקר - שנקרא "קמי שבתא" 2 ,
כיון שבו מתחילה ההכנה ליום השבת שלאחריו
(שבשנה זו בו נעשית העלי׳ והשלימות דיום ההילולא באופן ד״ויכולו" 3 / כמודגש בשירו של יום שסיומו וחותמו ב״לט נרכנה הקטן"♦,
ההתחלה
(ג׳ פסוקים ראשונים)
דמזמור "לכו נרננה" 5 שאמירתו כשלימות היא בקבלת שבת,
שבזה מודגש ג״כ שהשלימות דיום ההילולא שחל ביום הרביעי היא ביום השבת שלאחריו.
ועילוי נוסו• מצד מעלתו המיוחדת של יום הש״ק זה
(שהתחלתו ביום הרביעי)
- שבת שירה - שבו מודגש הענין ד״לכו נרננה"
(רינה ושירון הן בהתחלת המזמור בשירו של יום הרביעי,
והן ובעיקר בשלימותו בקבלת שבת.
ויומתק יותר ע״פ הידוע* ש״שיר"
שייך במיוחד ליום השבת
("מזמור שיר ליום השבת״י),
כפירוש במאמר המשנה במסכת שבת• "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר",
שכל עלי׳ מדרגא לדרגא
(שיוצאים מהדרגא הקודמת ונמשכים לעלות למעלה)
היא ע״י שיר,
ולכן גם עליית העולמות ביום השבת היא ע״י שיר - דיש לומר,
שעיקר העלי׳ דיום השבת ע״י השיר היא בשבת שירה,
וממנו נמשך גם בשאר השבתות? ומזה מובן גם בנוגע לעליות דיום ההילולא
(כידוע•* שביום ההילולא נעשית עלי׳ באין־ערוך לגבי כל העליות שלפני זה/ שעיקרם ושלימותם
(ביום השבח שקשור עם עגין השיר,
ובפרט)
בשבת שירה.
וענין נוסף בקביעות כזו
(שהעשירי בשבט חל ביום הרביעי)
- שהשלימות דיום ההילולא שנעשית ביום השבת שלאחריו
(שבת שירה)
כוללת גם השלימות היתירה דיום הט״ו בשבט
(ביום שני**)
שהוא בג׳ הימים
(שבת,
יום ראשון ויום שני)
שנחשבים
(בכמה ענינים)
למציאות
ה׳ פ׳ בשלה,
י״א שבט וש״פ בשלח,
י״ג שבט,
שבת שירה 309
אחת 1 *,
שנוסף לכך שבו,
קיימא סיהרא
(דחודש שבט)
באשלמותא"**,
ה״ה גם,
ראש 4 ׳ השנה לאילן" 15 .
וע״פ הידוע 4 * ש,
המועדים של כל השנה..
(גם)
מועדי דרבנו..
בכולו יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן״ -יש לבאר הקשר והשייכות דכהנ״ל לפרשת בשלח,
פרשת השבוע דיום ההילולא ודיום הש״ק שלאחריו,
ולפרשת יתרו,
פרשת השבוע דט״ו בשבט,
שמתחילין לקרותה בתפלת מנחה דשבת פ׳ בשלח.
ב. ובהקדם הנקודה המשותפת דב׳ הפרשיות בשלח ויתרו - הכנה למתן-תורה:
פרשת בשלח - שבה מדובר אודות שלימות היציאה ממצרים
(בקריעת ים סוף 7 *),
שהיא ההכנה למתן־תורה,
כמ״שי*,
בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" 9 *.
ופרשת יתרו - שנוסף על היותה הפרשה דמתן־תורה,
מדובר בתחילתה
(ועל שם זה נקראת הפרשה כולה)
אודות הודאת יתרו
(כתוצאה מזה ששמע השמועה ד״קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"** שבפרשת בשלח),
עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלקים וגו׳"**,
שהיתה ההכנה למתן־תורה“.
ויש לומר,
שבפרטי הענינים שבפרשיות בשלח ויתרו ע״ד ההכנה למתן־ תורה נכללת גם
(וג״כ עיקר)
ההכנה להשלימות דמתן־תורה שתהי׳ לעתיד לבוא
(,
תורה חדשה מאתי תצא״י)
- כמרומז:
בפרשת בשלח -
(א) בשירת הים
(בקריעת ים סוף),
שסיומה וחותמה,
מקדש" אדנ״י כוננו ידיד",,
בשתי ידים,
ואימתי יבנה בשתי ידים כשה׳ ימלוך לעולם ועד",
לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו",
(ב) במלחמת עמלק
(בסוף פרשת בשלח)
שסיומה וחותמה,
מחה“ אמחה את זכר עמלק..
כי יד על כס י־ה
שהעניו דקר״ם כשלעצמו
(נוסו* על השלימות דיצ״ם)
הוא הכנה לסתז־תורה - כי,
בקרי״ם הי׳ החיבור דים ויבשה,
עלמא דאתכסיי* ועלמא דאתגלייא,
שזוהי ההכנה לחחיבור דעליונים ותחתונים בנחת
(ראה שער האמונה לאדהאס״צ פי״ז ואילך.
אוה״ח פרשתנו ע׳ תיו ואילך.
ועוד).
0ו3
סמר השיחות - ה׳תשנ״ב
מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״”,
"נשבע הקב״ה שאין שמו שלם" ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק,
שנאמר" האויב תמו חרבות לנצח,
זהו עמלק..
מהו אומר אחריו וה׳" לעולם ישב,
הרי השם שלם,
כונן למשפט כסאו,
הרי כסאו שלם״ינ;
ובפרשת יתרו - כמבואר בדרושי חסידות 2 ־ ש״יתרו",
ע״ש ש״יתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה"",
רומז על ההוספה
(יתר)
בתורה לעתיד לבוא
("תורה חדשה מאתי תצא")
באופן של ראי׳
(תחזה").
ולהבין תוכן הענינים דשירת הים ומלחמת עמלק תהמשכם ב)
הודאח יתרו ושייכותם להשלימות דמתן־תורה לעתיד לבוא - יש להקדים ולבאר מ״ש בהתחלת הפרשה "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא
("אשר הוא קרוב" וטוב לנחו־ תם בדרך ההוא"־/ "דרך ישר ליכנם בארץ כנען״״)..
ויסב אלקים את העם
ח׳ פ׳ בשלח,
י״א שבט וש״פ בשלח,
י״ג שבט,
שבת שירה
דרך המדבר ים סוף",
שלכן הי׳ צורך בקריעת ים סוף
(ושירת הים/ ובהמשך לזה מלחמת 37 עמלק",
ובהמשך לשניהם
(,
קריעת ים סוף ומלחמת עמלק")
הודאת יתרו,
כדלקמן.
ג. על הפסוק,
ולא נחם וגו׳״ - איתא במדרש 3 :,
ממצרים לארץ ישראל י״א מסעות,
אלא נשאם הקב״ה דרך המדבר מ׳ שנה,
שנאמר" אחד עשר יום מ־ חורבי/ ואח״ב ויהי" בארבעים שנה 3 / לכך נאמר ולא נחם אלקים".
ובביאור הענין ש,
י״א מסעות נשאם הקב״ה דרך המדבר מ׳ שנה" למעל־ יותא" - יש לומר:
בפירוש,
אחד עשר יום מחורב"
(י״א המסעות)
איתא במדרש" שקאי על ״מיוחד שבעשרה..
שהוא אחד שהוא ראש לכל הדברות,
אנכי" ה׳ אלקיך",
היינו,
ש,
אחד עשר יום מחורב" מורה על בחי׳ אחד שלמעלה מעשרת הדברות שניתנו ב)
חורב,
בחי׳,
אנת הוא חד ולא בחושבן" 7 / מהותו ועצמותו ית׳ שלמעלה מעשר ספירות".
ויש לומר,
שכוונת הקב״ה בכך ש,
לא נחם גו׳ ויסב גו׳ דרך המדבר",,
י״א מסעות..
נשאם הקב״ה דרך המדבר מ׳ שנה",
היא,
שבחינת,
אחד עשר"
(,
אגת הוא חד ולא בחושבף,
שלמעלה מעשר ספירות ועשרת הדברות)
תומשך ותתגלה בפנימיותם ע״י ההליכה במדבר במשך ארבעים שנה
(,
בן ארבעים לבינה""/ שבהם,
נתן• 3 ה׳ לכם לב לדעת
לדברי התוכחות".
ויתירה מזה: מכללות העניו בשמו״ר שם,
שלפני ולאחרי מאמר זה מפרש "ולא נחם אלקים גו" במטלת! של ישראל,
בניו של הקב״ה,
שגם לאחרי שהקב״ה הוציאו ממצרים לא ה" מתנחם על זה שהמצריים שעבדו אותם כו׳,
עד שהשליבם לים,
משמע,
שגם בפירוש זה
(ש״לא נחם" בי״א יום אלא בם׳ שנה)
מודגשת מעלתן של ישראל.
2ו3
ספר השיחות -.
ח׳זממ״ב
ועינים לראות ואזנים לשמוע",
"שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתויי עד ארבעים שנה׳"־,
שאז יהי׳ הגילוי דבחי׳ "אחד עשר"",
ולא עוד אלא שימשיכו ויגלו בחי׳ "אחד עשר" גם בארץ הלזו הגשמית,
שעי״ז תהי׳ הכניסה לארץ ישראל 4 * בשלימות.
ולהוסיף,
שענין זה מרומז גם בהתחלת הפרשה: "ויהי בשלח פרעה את העם״ — שרומז על פרעה דקדושה,
בחי׳ "חמישית לפרעה"",
"דאתפריעו ואת־ גליין מיני׳ כל נהורין" 4 ■
(בחי׳ שלמעלה מד׳ אותיות שם הוי/ ע״ד "אנת הוא חד").
וענין זה
("בשלח פרעה את העם")
הוא הטעם להמשך הכתוב "ולא נחם אלקים גו׳ ויסב גו׳ דרך המדבר גו׳",
במשך ארבעים שנה - כדי שבחי׳ פרעה ד־ קדושה תומשך בפנימיות.
ומרומז גם בשירת דבורה שבהפטרה - "בפרוע פרעות בישראל גו׳ ותשקוט הארץ ארבעים שנה״ 57 - שהגילוי היותר נעלה ד״בפרוע פרעות"
("דאתפריעו ואתגליין מיני׳ כל נהורין")
נמשך "בישראל" ועל ידם גם ב״הארץ" באופן ד״ותשקוט"
(בהתיישבות ובפנימיות)
ע״י העבודה במשך "ארבעים שנה".
ד. ובפרטיות יותר ה״ז קשור עם
(ונעשה ע״י)
פרטי הענינים שבפרשה,
ומהם - הליכת בנ״י במדבר
("ויסב גו׳ דרך המדבר")
בכל פרטי מ״ב המסעות שהיו במשך הארבעים שנה
("עד בואם אל ארץ נושבת""/ החל מהמסעות שב־ פרשתנו - "ויסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר״”,
ובסרט לאחרי קרי״ס,
"ויסע גו׳ ויצאו אל מדבר שור גו׳"• 4 ,
"ויסעו גו׳ ויבואו גו׳ אל מדבר סין"■ 4 ,
"ויסעו גו׳ ממדבר סין למסעיהם וגו׳"":
ידוע" שתכלית הכוונה בהליכת בנ״י במדבר היא כדי לברר ניצוצות הקדושה שנפלו ב״מדבר העמים" 44 ,
ששרשם מדרגא נעלית ביותר
(עולם התהו שלמעלה מעולם התיקון/ ועי״ז שישראל מבררים ניצוצות הקדושה ומעלים אותם לשרשם ומקורם,
נמשכת ומתגלה אצלם דרגא נעלית זו.
והענין בזה - שניצוצות הקדושה שנפלו ב״מדבר העמים" שרשם מבחי׳ "אחד עשר" שלמעלה מהשתלשלות,
בחי׳ המקיף שממנו נעשית היניקה די״א כתרין דלעו״ז 45 ,
כמרומז בלשון הכתוב "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר",
ש״אחד עשר יום" הם "דרך להר
ה׳ פ׳ בשלח,
י״א שבט וש״פ בשלח,
י״ג שמו,
שבת עמדה 313
שעיר"*•
(ח״ר/ וע״י עבודתם של ישראל בבירור הניצוצות והעלאתם לשרשם ומקורם בבחי׳ "אחד עשר" דקדושה 7 *,
נמשכת ומתגלה בחי׳ "אחד עשר" בישראל
(המשכת המקיף בםגימיות,
שההמ־ שכה היא למקום הראוי דוקא“/ ועי״ז ניתוסף אבלם עילוי גדול יותר לגבי עבודתם בעגיני התומ״ב,
עשרת הדברות הקשורים עם עשר ספירות,
שלימות הקדושה במדידה והגבלה".
ויש להוסיף ביאור בהחילוק שבין "י״א מסעות"
(י״א יום)
לההליכה במדבר
(מ״ב מסעות)
במשך ארבעים שנה** -
שאילו הי׳ הקב״ה מוליכם בי״א מסעות
(בי״א יום)
הי׳ הבירור
(רק)
ע״י המשכת וגילוי אור עליון
(בחי׳ אחד עשר)
מלמעלה למטה,
שאינו פועל כ״כ במציאות התחתון,
ולבן "נשאם הקב״ה דרך המדבר מ׳ שנה",
שעי״ז יהי׳ הבירור
(גם)
ע״י עבודתם של ישראל בדרך מלמטה למעלה,
שהפעולה בהתחתון היא בשלי־ מותה; וביחד עם זה,
ישנו גם העילוי דהמשכת וגילוי אור עליון,
בחי׳ "אחד עשר",
מלמעלה למטה
(שאי אפשר להגיע אליו ע״י העבודה מלמטה למעלה שהיא במדידה והגבלה)-,
י״א מסעות..
נשאם הקב״ה דרך המדבר מ׳ שנה"" 7 - שהבירור בדרך מלמטה למעלה
(בארבעים שנה)
חדור ונעשה בכח הגילוי דבחי׳ אחד עשר מלמעלה למטה׳ 7
(חיבור ב׳ המעלות דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה גם יחד).
ועד״ז בנוגע למלחמת עמלק שבסיום הפרשה - "כי יד על כס י־ה מלחמה לה׳ בעמלק גו׳",
"אין השם שלם כו׳ עד שימחה שמו של עמלק״ - ש״עמלק" הוא מזרעו של עשו
(שעיר/ בחי׳ י״א דלעו״ז
("אחד עשר יום גו׳ הר שעיר"/ וע״י
(בירור" סמחיית עמלק
["מחה אמחה"
למסה,
וכיון שקדקלו הי׳ ודל הבירור בדרך מלמסה לסקלה,
וכאן מבואר גם מעלת הבירור נדרך מלמטה למטלת,
בהתאם להאסור שבמאמר הסדרם כאן מודגשת המעלה שבהליכה במדבר ארבעים ענה.
ססר השיחות - ה׳תשג״ב
(ע״י הקב״ה)
ו״תמחה"
(ע״י ישראל/ ר״ת אמתנד,
אמחה מחה תמחה/ נמשכת ומתגלה בישראל בחי׳ י״א דקדושה,
שזהו״ע ד״השם שלם",
לא רק י״ה
("כי יד על כס י־ה"/ אלא גם ו״ה,
בגימטריא י-א,
שרומז על המשכת וגילוי בחי׳ "אחד עשר" בכל פרטי עניני העבודה שמצד עשר כחות הנפש שנחלקים ל״הנסתרות
(י״ה)
והעלות"
(ו״ה נגלות) 74 .
ועד״ז בנוגע להודאת יתרו וביאתו למשה
(בהתחלת פרשת יתרו)
- שהגיור דיתרו 75 הו״ע בירור ניצוצות הקדושה שנפלו למטה* 7 ,
ששרשם בבחי׳ י״א ד־ קדושה,
וע״י בירורם והעלאתם לשרשם ומקורם נעשה הוספה ויתרון אצל ישראל,
שזהו״ע "יתר פרשה אחת בתורה",
שרומז על ההוספה דבחי׳ "אחד עשר יום מחורב",
שלמעלה מעשרת הדברות שניתנו מחורב 77 .
ה. עפ״ז יש לבאר שפרטי העניגים שבפרשיות בשלח ויתרו הם הכנה לה־ שלימות דמתן־תורה לעתיד לבוא:
ידוע" שמתן־תורה הו״ע חד־פעמי,
כיון שבו ניתנו
(לא רק כל עניני התורה שמתחדשים ע״י תלמיד ותיק,
אלא)
גם עניני התורה שיתגלו לעתיד לבוא ע״י הקב״ה.
ואעפ״כ נאמר "תורה חדשה מאתי תצא",
חידוש ממש,
כיון שבמתן־ תורה היו ענינים אלו בתכלית ההעלם לגמרי,
עד כדי כך,
שהתגלותם היא חידוש ממש.
ומהביאורים בזה - שבמתן־תורה ניתנו בגלוי עשרת הדברות,
כנגד עשרה מאמרות ועשר ספירות,
דרגת האלקות שיש לה ערך ושייכות לעולם
(כמודגש בנגלה דתורה,
הלכות בנוגע להנהגת האדם בעולם/ ואילו דרגת האלקות שאין לה ערך ושייכות לעולם לא באה בגילוי אלא בהעלם: ולעתיד לבוא תתגלה בתורה דרגת האלקות שבאין־ערוך לגמרי לעולם
(כמודגש בפנימיות התורה,
"סוד טעמי׳ ומסתר צפונותי׳"• 7 ,
ידיעת אלקות/ ועד להגילוי דמהותו ועצמותו ית׳ ממש - כדיוק הלשון "תורה חדשה מאתי תצא",
"מאתי" דייקא,
וכמ״שיי "כי כולם ידעו אותי״ - בחי׳ "אחד עשר יום
(שלמעלה מעשה״ד שניתנו)
מחורב",
"אנת הוא חד ולא בחושבף.
ויש לומר,
שענין זה מרומז גם בהבנה למתן״תורה
(שצריכה להיות גם מעין ודוגמת השלימות דלעתיד לבוא שניתנה בהעלם במתן-תורה)
- בהמסעות במדבר,
במלחמת עמלק ובהודאת יתרו,
שתוכנם הוא בירור והעלאת ניצוצות הקדושה לשרשם ומקורם בבחי׳ "אחד עשר",
כנ״ל.
אלא,
שאז היתה רק התחלת ההכנה להשלימות דמתז־תורה דלעתיד לבוא,
ועיקרה ושלימותה היא ע״י "מעשינו
(14^11)
8041 :1.
1) 11,
ם)
*0 40.
1) ״ ׳ £40 5.
(0״X^X ££0•
(414 £
(0. £
(4. 0 1141
(4. 4 444,
1144*11
((£44*0
0^0׳
44. <11X4 £4*1.
1
(5481 54*54״>£)
״ 44*1
(1 41X4*0 4^ 4*
(.
' '
(4 £44* 1-
*?*)
4 £4 0*£44> ״011*4 41£0״£
:10^10 4£0 -0*0 00*4 4.
4 10 0*14 £040 סז 4)
•811 4*44 0)
40X8 ׳11*0)
40 4*1 '1
111X81״■
0>41* 04x010' *X*> 'א!01*81)
000
<1115
(1 00*00 4£0 00X40 “^ 1*4 *40X4*' 1*18 41 *׳**ם*>)
£000.ט
□א* /*££0 ״*0* 04140 4£4 ׳..
0) 0X01
440*10 101 *40X4 400040 ££4
. 41) ׳(״)
0) 10 £״£0 0)
0*£)
״*1)41. 3)
*0*0.
11 4)
£*0£ 0> ״X0X10 1.
4*1* 410*
(״)
0) 1. 0 8110 /1 010*£)
0) 3) 4£4 X □1 41
(00 44 X)
*£ ׳0)
3) X
(1 440 X
(0050 £1X140 0X010*0 <0414*00״.-
£0)
8 2^ 0ס*>00£ 0)
0*4*43 £1)
׳0100 0X101 41*0
(00 00410 0X0* 5X0
(010 £X*0001 0)
0*4,
0414 £3*0 ם.
*000 X000 ־״״^£0.
13 0א
*״4000 '״0
(0 00
(0X0 x4£*0 01 0X01
084*0
(0 0£*0
(0 £4040*0 0*4
(0״.
*X0
(044X0
(1X0
(5 040
(41001>4 40)
׳״ 41*0
(09
(44100 0)
0*£ 4״)
410 ׳״5*0ז X0 *410X4 4£11 0X10
(3 4אX £0* 00*0
(41 £0X01.
40״£ס0 40)
3 *4* ״ 4£00
(4044
(0 <*4
(4
(0 040
(4104)
0*£ ׳ 0*410 '
(״0ש0ם41£ 0)
0004 £״£0 51)
ז 3410 101 41£4 4)
0*£).
043. 0 0£0ס*
(4000*0.
£4 101 0410 0<4
(0"" £-
£ 51 100)
4 £0•> 'מי• /> *40•>£ 141.
0 #ז• א״* *£640,
0,
0
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
שהם כנגד שם מ״ב הוא בחי' עלי׳ ממדרגה למדרגה כו׳״”,
מ״ב עליות 4 " שע״י עבודת הבירורים שבמדבר העמים — נמצא,
שב״שבת שירה"
(שכולל כל העליות שע״י שיר)
נכללים כל העליות שנעשים ע״י מ״ב המסעות שבמדבר ה־ עמים,
כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות.
ולאחרי גמר עבודת הבירורים בכל פרטי העליות דמ״ב המסעות שבמדבר העמים שכלולים ב״שבת שירה״ - באים ל״שיר חדש" דלעתיד לבוא”:
איתא במכילתא 4 " "עשר שירות הןי״ ׳ הראשונה שנאמרה במצרים..
השני׳ על הים,
שנאמר אז ישיר משה..
הששית שאמרה דבורה וברק,
שנאמר ותשר דבורה וברק בן אבינועם..
העשירית לעתיד לבוא,
שנאמר שירו לה׳ שיר חדש..
כל השירות כולן קרואות כ
נעשית העלי׳ ועבודת כל השבוע
(אוה״ת וסה״ם שם).
לשון נקבה,
כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו הי׳ אחריהם שעבוד,
אבל התשועה העתידה להיות אין אחרי׳ שעבוד לכך קרואה בלשון זכר"•".
ומהחילוקים שביניהם״״ - שבשירה בלשון נקבה נרגשת בעיקר העלי׳ מלמטה למעלה,
שהמקבל מצ״ע
(נקבה)
משתוקק ומתגעגע לצאת ממדרגתו ולהכלל בדרגא נעלית יותר,
משא״ב בשיר בלשון זכר נרגשת בעיקר השפעת וגילוי אור העליון מלמעלה למטה,
שעל ידו נעשית הדביקות והתכללות בהעליון" 1 .
כלומר,
עם היותו "שיר" שענינו עלי׳ מלמטה למעלה,
ה״ז באופן שנרגש בו
(לא כ״כ הגעגועים,
אלא בעיקר)
הדביקות וההתכללות בהגילוי דהעליון,
ועי״ז יש בו ב׳ המעלות דמלמטלמ״ע ומלמעלה למטה גם יחד.
ויש לומר,
שב״שבת שירה"
(הקשורה גם עם ״העשירית..
שיר חדש..
בלשון זכר")
ישנה השליטות דכל השירות באופן של עלי׳ מלמטה למעלה,
ונוסף לזה נרגשת הדביקות וההתכללות מצד הגילוי שלמעלה מעשר - בחי׳ "אחד עשר",
"אנת הוא חד ולא בחושבן"
(ע״ד ״י״א■״ מסעות..
נשאם הקב״ה דרך המדבר מ׳ שנה",
כנ״ל ס״ד).
ויש לקשר זה עם הענין ד״שיר״י
ה׳ פ׳ בשלח,
י״א שבט ומרס בשלח,
*״1 שבט,
שבת שידה 7ו3
השירים״״׳ שהוא,
קדש קדשים״״! _ כפירוש המהרש״א״י ש,
עשר שירות היו בעולם וזו למעלה מזו וזו למעלה מכולם
(כמ״ש בתרגום/ וכיון שכולם קדש הרי העשייי שהוא קודש בכל מקום למעלה מכולם הכא נמי קדש קדשים״ -שהשייכות ד,
שיר השירים"
(שנאמר בזמן הזה)
לשיר העשירי דלעתיד לבוא,
היא,
לפי שבו נעשית השלימות דכל השירים שבזמן הזה
(כל העליות מלמטה למעלה)
כפי שמתקשרים ומתחברים עם השיר חדש דלעתיד לבוא*"
(שנרגשת גם הדביקות וההתכללות בהעליון/ ועי״ז באים לשיר חדש לשון זכר דלעתיד לבוא ממרי׳ שהוא למעלה מכל העשרה שירות•״ - שיר שכל ענינו הוא הדביקות וההתכללות עם מהותו ועצמותו ית׳י",
בחי׳,
אחד עשר",,
אנת הוא חד ולא בחושבן".
ז. ע״פ האמור לעיל יש לבאר גם הקשר והשייכות דפרשיות בשלח ויתרו לתוכן הזמן שבו קורין פרשיות אלו -בסמיכות להעשירי בשבט:
חודש שבט הוא חודש האחד עשר
(להתחלת מנין החדשים מניסן)-,
עשתי עשר חודש הוא חודש שבט״•״ - ששייך במיוחד להגאולה האמיתית והשלימה"■ שאז יהי׳ הגילוי דבחי׳,
אחד עשר",,
אנת הוא חד",
שלכן,
מחודש שבט באים לחודש אדר,
שבו היתה הגאולה דפורים,
גאולה במעמד ומצד ד״אכתי■" עבדי אחשורוש אנן"",
ו״מיסמך גאולה לגאולה",,
פורים לפסח""׳,
בחודש ניסן,
שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל,
שנאמר"׳ בימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"*".
ובחודש שבט
(חודש עשתי עשר)
עצמו באים מיום העשירי ליום אחד עשר
(,
אחד עשר יו ס מחורב״)
- אחד עשר שבאחד עשר.
ויש להוסיף בביאור העילוי וההוספה דאחד עשר יום לגבי כללות חודש
כל בנ״י)
רק לאחרי גמר עבודת הבירורים,
לעתיד לבוא,
שאז תהי׳ השמחה בתכלית השלימות,
כפרש,
אז ימלא שחוק פיט",.
וע״כ יותן להם ארץ פלשתים שהוא השמחה באלקות בפילוש בו׳"
(אוה״ת פרשתנו ע׳ שסז ואילה.
8ו3
סהר השיחות - ה׳וממ״ב
האחד עשר -
(א) שבחי׳ אחד עשר היא באופן של,
יום"
(,
אחד עשר יום")
ע״ש האור וגילוי
(כמ״שי",
ויקרא אלקים לאור יום"/
(ב) החילוק שבין חודש ליום הוא שחודש קשור עם מהלך הלבנה,
ויום•" קשור עם מהלך החמה,
ומזה
(כנ״ל ם״ד).
יד האחד עשר מורה על בחי׳ אחד עשר כפי שנמשך ומתגלה אל המקבל
(לבנה/ ויום האחד עשר מורה על בחי׳ אחד עשר כפי שהוא אצל המשפיע
(חמה/ אחד עשר במהותו.
ומיום אחד עשר
(בחודש אחד עשר)
באים ליום אח״ד
(בגימטריא י״ג)
י",
ובהדגשה בקביעות שנה זו שיום הי״ג בחודש חל ביום הש״ק,
שממנו באים תיכן* ליום ראשון בשבוע,,
יום אחד",,
שהי׳ הקב״ה יחיד בעולמו״״״ - שמורה על הגילוי דבחי׳ "אנת הוא חד" גם בעולם
(,
יחיד בעולמו")
■".
ובימי החודש - יום י״ד,
שממנו באים תיכן* ליום ט״ו - שרומז על מ״ש בסיום פרשתנו "כי יד
(י״ד) על כס י־ה"
(ט״ו/ שהו״ע בירור ומחיית עמלק כדי שיהי׳ "השם שלם",
גם ו״ה
(י״א/ בחי׳ אחד עשר
(כנ״ל ס״ד).
ומעלה יתירה בט״ו בשבט שהוא,
ראש השגה לאילן",
"לענין מעשר"•" בארץ ישראל,
ובמודגש במנהג ישראל 3 " לאכול בט״ו בשבט פירות
(ובפרט פירות)
שנשתבחה בהם ארץ ישראל•",,
ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש״•״ - שתכלית השליטות בזה תהי׳ בהכניסה לארץ לעתיד לבוא,
הן בנוגע לפירות כפשוטם•"
(כולל ובמיוחד הסירות שבאה״ק ושבביהמ״קי"/ והן
(ובעיקר)
בנוגע לתוכן ענין הפירות בתורה,
שמורה על התענוג שבתורה,
טעמי תורה,
פנימיות התורה
(כמודגש במיוחד ב,
דבש"•" שרומז על פנימיות התורה*"/ שעיקר התגלותה ב,
תורה חדשה מאתי תצא" לעתיד לבוא.
ח. וכל זה מודגש ביותר ביום העשירי ויום אחד עשר בחודש אחד עשר בדורנו זה,
ובפרט בשנה זו:
יום העשירי בחודש האחד עשר בדורנו זה הוא יום ההילולא של כ״ק
ה׳ פ' בשלח,
י״א שבט וש״פ בשלה,
י״ג שבט,
שבת שידה 319
מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
שבו געשית העלי׳ ד״כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"* 3 ׳ לדרגא נעלית יותר,
ועד לעילוי שכאין־ערוך,
החל מ־ העלי׳ של נשיא דורנו
(בעל ההילולא),
ועל ידו גם העלי׳ דכל הדור
("בתר רישא גופא אזיל״ 31 •)
- כמודגש בהמשך הימים,
שמיום העשירי
(יום ההילולא)
באים ליום האחד עשר 33 • לחודש האחד עשר.
וענין זה מודגש ביותר בהקביעות דהעשירי בשבט חל ביום הרביעי שבו נתלו 33 * המאורות,
"שני המאורות הגדולים" - שבזה מרומז תוכן העלי׳ שנעשית לאחרי ההסתלקות ביום הי״א לחודש הי״א,
שנוסף על השלימות די״א מצד החודש
(לבנה,
מאור הקטן)
נעשית גם השלימות די״א מצד היום
(חמה,
מאור הגדול)
* 3 ׳,
אחד עשר בטהרתו
(בנ״לס״ז/
והשלימות העיקרית בזה נעשית ב־
עשירי והאחד עשר בחודש אחד עשר בשנה זו - שנת הארבעים ושתים
(תש״י־ תשנ״ב/ שקשורה עם שם מ״ב שעל ידו נעשים כל עניני העליות
(כנ״ל ס״ו)
-שכבר נשלמו כל העליות* 3 * דמ״ב ימי ההילולא* 3 *,
וכל העליות שע״י מעשינו ועבודתינו במ״ב השנים
(בהוספה על השלימות ד״ויהי בארבעים שנה")
שהם בדוגמת מ״ב המסעות במדבר העמים שבדור זה
(דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה/ ותיכף ומיד ממש נעשית הכניסה לארץ טובה ורחבה בגאולה האמיתית והשלימה 33 *,
שאז תהי׳ שאמות הגילוי דבחי׳ אחד עשר שבאחד עשר,
"אנת הוא חד".
*
ט. מההוראות מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
להוסיף ולהשלים
(מלשון שלימות)
בכל הענינים השייכים ליום ההילולא,
לימוד תורתו
(ובאופן ד״עשרה שיושבים ועוסקים בתורה"" 3 *)
והליכה בדרכיו ואורחותיו בהפצת התורה והמעיינות חוצה,
כולל ובמיוחד המשך ההתוועדויות דיום ההילולא,
מתוך שמחה ושירה,
ספר חסימות - ה׳תשנ״ב
כההוראה והנתינת־כח דיום השבת שבו נעשית השלימות דיום ההילולא - שבת שירה.
והוראה נוספת וג״כ עיקרית בעניו השירה בנוגע לעבודת התפלה
(שנקראת גם בלשון רינה״י
(שירה))
באופן של שירה
(כידוע שרבינו הזקן הי׳ מתפלל בקול ושירה)
- שנוסף על השירה הקשורה עם העלי׳ מלמטה למעלה,
צ״ל עכשיו
(לאחרי גמר כל העליות)
השירה שמצד הדביקות וההתכללות בהעליון,
בהבנה והתחלה ל״שיר חדש" דלעתיד לבוא
(כנ״ל ס״ו).
ובמיוחד בנוגע להתפלה על הגאולה האמיתית והשלימה•"
(ובסרט לאחרי שכבר "כלו כל הקיצין"׳",
ונשלמו בל עניני העבודה,
כדברי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו)
- שנוסף על רגש הבוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה
(עד עתה/ צ״ל עכשיו גם ובעיקר רגש ה־ שמחה*" מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש.
י. ויש להוסיף ולעורר אודות עריכת התוועדויות בכל מקום ומקום גם בחמשה עשר בשבט:
"ראש השנה לאילן" קשור ושייך ל״האדם
("אתם קרויין אדם" 43 *,
ע״ש
אדמה לעליון 4 ")
עץ השדה" 5 ",
ובפרט האילנות שנשתבחה בהם ארץ
(ששייכת ונקראת ע״ש)
ישראל,
"כי תהיו אתם ארץ חפץ" 4 ",
ויש בכאו״א מהם
(האנשים והנשים והטף)
כל פרטי הענינים ד״ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש",
כמבואר ככ״מ פרטי ה־ ענינים בזה 49 ".
וב״ראש השגה לאילן" צ״ל חידוש והוספה בכל עניני העבודה הנ״ל אצל כל אחד ואחת מישראל,
כל חד וחד לפום שיעורא דילי׳.
ובודאי ינצלו ההתוועדויות ד״ראש השנה לאילן" כדי לבאר ולעורר ע״ד ההוספה והחידוש בעניני העבודה הנ״ל,
בולל ובמיוחד לעורר התשוקה והגעגועים ועד לרגש השמחה בגלל הידיעה שתיכף ומיד נכנסים לארץ ישראל,
לאכול מפרי׳ ולשבוע מטובה,
ולקיים כל המצוות התלויות בה בתכלית ה־ שלימות,
"כמצות רצונך"•".
יא. ויה״ר ועיקר - שעוד לפני חמשה עשר בשבט יהי׳ גמר ושלימות הצמיחה ד״איש צמח שמו",
ועליו נאמר "וקם שבט
(מלך רודה ומושל)
מישראל" 50 ",
"ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה״•״ - "יעמוד מלך מבית דוד
(מינוי מלך)..
וילחם מלחמות ה׳
ה׳ פ' בשלח,
י״א שבט וש״ס בשלח,
י״ג שבט,
שבת שירה ו32
(״מלחמה לה׳ בעמלק״)..
ובנה מקדש במקומו"* 15
(בנין בית הבחירה).
ובפשטות - שתיכף ומיד ממש,
בבואנו מיום עשתי עשר בחודש עשתי עשר דשנת הארבעים ושתים 51 *,
יוצאים כל בנ״י
(,
בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו" 55 *)
מ,
מדבר העמים",
ועולים לארצנו הקדושה ולירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי - כיון ש,
יוסיף אדנ-י שנית ידו גו׳ ואסף נדתי ישראל גו"* 5 *,
ו,
נודה לך שיר חדש" 55 *,
באופן
ש,
ימלא שחוק פינו״♦־* - כמרומז בב׳ שמותיו של נשיא דורנו,
משיח שבדורנו.
ובלשון הכתוב בשירת הים:,
תבאמו ותטעמו בהר נחלתך גו׳ מקדש אדנ-י כוננו ידיך ה׳ ימלוך לעולם ועד",
ובהמשך לזה - בפרשה דמ״ת:,
וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר״י 5 *,
השלימות דמתן־תורה
(,
אחד עשר יום מחורב")
שתתגלה ב,
תורה חדשה מאתי תצא".
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב