ועט איצטערז ובפרט אז א חסיד קען דאך טענה׳ן,
אז אים האט מען אויפגע־ האדעוועט אז כל ענינו איז - לימוד התורה,
ער האט ניט קיין צייט פאר אנדערע זאכז,
בולל אייר - מופתים,
ביז אז זיי זיינען ביי אים גאר ניט אזוי תופס מקום* 8 .
איז ערשטנם - דארף זיין די הכרה והודאה לה׳ אויף די נסים וואט ער מום.
ובפרט ווען מ׳שטייט בסמיכות לימי החנוכה,
וואם ענינם איז,
פרסומי גיסא״־־ - איז אפילו את״ל אז בשאר ימי השנה דארף ניט זיין אזא הדגשה אויף פרסומי גיסא
(כדמוכח מזה גופא אז דאם איז ענינו פון חנוכה ופורים וכיו״ב)
- איז אבער בימי החנוכה,
דארף זיין פרסומי ניסא,
ויש לומר - אז דאם איז כולל ניט נאר דעם נס המלחמה והנם דחנוכה
(פון פך השמן/ נאר פרסומי ניסא אין אלע נסים וואס דער אויבער־ שטער טוט פאר אידן —,
בימים ההם בזמן הזה".
ועוד והוא העיקר: די הכרה והודאה ונתינת שבח לה׳ אויף די נסים וואם ער טוט,
איז נוסף אויף אן ענין של הכרת טובה - איז דאם נוגע צו ביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה,
ווי די גמרא זאגם":,
ביקש הקב״ה לעשות חזקי׳ משיח..
אמרה מדת הדין לפני הקב״ה..
חזקי׳ שעשית לו כל הנסים הללו
(שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו 2 )
ולא אמר שירה לפניד תעשהו משית".
עפ״ז איז מובן בעניננו,
אז פרסומי ניסא פון די נסים וואס דער אויבער־ שטער מוט בזמננו - איז נוגע צו ברענ־ גען די גאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!
יב. דערפון האט מען ארויס א הוראה עיקרית:
וויבאלד מ׳האלט שוין נאד אלע ענינים,
און די גאולה איז נאד ניט גע־ קומען - איז א דבר נכון ביותר צו טאן אין דעם ענין פון,
פרסומי ניסא",
צו מפרסם זיין בא זיד און ביי אנדערע,
ובכל מקום ומקום - די נסים וואס דער אויבערשטער טוט מיט אונז,
וויסנדיק אז דערמיט איז פארבונדן די גאולה האמיתית והשלימה!
ועאכו״כ אין די ימי החנוכה,
וואם ענינם איז,
פרסומי ניסא״ כנ״ל - דארף מען זעו אויסנוצן די טעג,
נוסף אויף די אלע פעולות ומבצעי חנוכה,
אויד -אויף מאכן חסיד׳ישע פארברענגענישן
[אדער אנרופן דאם בלשון אחר,
בכל מקום לפי ענינו,,
אזלת לקרתא הלך בנימוסי׳"/ בכל יום פון די ימי החנוכה,
און דארטן רעדן דברי תורה,
נגלה דתורה און פנימיות התורה,
און אננעמען החלטות טובות בכל עניני תומ״צ,
ובאופן פון מוסיף והילד ואור
(בהתאם צו די נרות חנוכה/ ועוד ועיקר - רעדן וועגן פרסומי ניסא,
די נסים,
בימים ההם בזמן הזה".
יג. די ענינים הנ״ל בקשר מיט צרפת שסייעו בהדגשה בא דער התוועדות,
מצד דעם וואס עם געפינט זיד דא א קבוצה אידן פון צרפת וועלכע זיינען געקומען אויף דעם שבת דא אין דעם בית הכנסת ובית המדרש פון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו
(,
770״).
ובפרט אז די אידן זיינען זיד עוסק
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
אין ארי־פבויען מוסדות חדשים אין צרפת און אין הדפסת ספרים חדשים,
וכמדובר לעיל ווי דאם איז נוגע אין דעם בירור פון כל העולם.
נוסף אויף דעם - וואם דאס גיט זיכער צו הצלחה אין אלע ענינים פון די מתעסקים בזה,
בגשמיות וברוחניות,
און גיס צו אין זייער פאר־ בונד מיס תורה ומצוות,
דורך דעם וואם זיי זיינען מוסיף בפשטות בקיום התורה והמצוות,
כולל ובמיוחד - אין מצות הצדקה,
וואם איז מקרבת את הגאולה• 8 ,
די גאולה פאר אידן בכל העולם כולו.
דעריבער איז מהנכון צו זיי מכבד זיין מיט זאגן.
לחיים",
און דערפון זאל נמשך ווערן א הוספה בחיים צו יעדער־ ער פון זיי און צו אלע מסובים בתור כלל ישראל.
ולהוסיף,
אז דא געפינען זיר אויר אורחים פון מדינת קנדה,
וועלכע האט אמאל געהאט א שייכות צו מדינת צרפת.
יד. ויהי רצון,
אז דער בירור והפיכה פון צרפת - צוזאמען מיט שלימות עבודת הבירורים בכל העולם - זאל
שוין ברענגען בפועל ממש דעם קיום היעוד.
וגלות החל הזה לבני ישראל גו׳ עד צרפת גו׳ ירשו את ערי הנגב,
ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה׳ המלוכה",
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,.
פרצת עליך פרץ״י 8 ,.
זה משיח שנאמר" עלה הפורץ לפניהם" 5 ,
(און ווי מ׳איז מסיים ברכת החודש בשבת זה:).
ונאמר אמך.
[האורחים שיחיו מצרפת אמרו "לחיים".
וניגנו,
האדרת והאמונה לחי עולמים".
ובאמצע הניגון רמז כ״ק אדמו״ר שליס״א באצבעותיו הק׳ לשרוק• 8 ].
מ) פרשתנו לח,כט.
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
87 ו
שיחת יום א׳ כ״ד כסלו ה׳תשנ״ב לאחרי
(תפלת מגחה• ו)
הדלקת גר ראשון של חנוכה במעמד "פרסומי גיסא" עולמי♦*
- לילדים ולילדות ד״צבאות השם״ שיחיו -
א. התחלת התורה בולה
(חמשה חומשי תורה)
היא בהודעה והוראה שנעשית היסוד בחייו של כאו״א מישראל וכלל ישראל■ -,
בראשיתי ברא אלקים את השמים ואת הארץ"?
כל העולם כולו - שמים
(בולל גם השמים העליונים,,
שמי השמים")
וארץ
(בולל גם פנה נדחת שבקצה הארץ)
וכל צבאם
(צבא השמים וצבא הארץ,,
את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדות 7 ׳״ 5 )
- נברא ע״י הקב״ה•
(,
ברא אלקים").
ותכלית בריאתם -,
בראשית",
ב׳ ראשית - בשביל שני דברים שנקראו ראשית,
בשביל התורה שנקראת ראשית 9 ובשביל ישראל שנקראו ראשית•
(כפי שמפרש רש״י בפשוסו של מקרא/ כלומר,
כדי שכאו״א מישראל יתנהג ע״פ הוראת התורה בנוגע לכל הענינים שבעולם.
ולדוגמא - במאורע הכי פשוט ורגיל בחיי היום־יום של כל אדם כשתיית מים,
דבר המוברח לקיום האדם - שלפני שתיית המים מקדים יהודי
(גם ילד קטן)
להודות להקב״ה
(לא רק על בריאת המים שבתוך הכום שלו,
כמות קטנה של מים,
ובפרט מלא לוגמיו של ילד קטן,
אלא)
על בריאת העולם כולו,,
שהכל נהי׳ בדברי,
שכל העולם כולו
(שמים וארץ וכל צבאם)
נהי׳ בדברו של הקב-הי,,
בעשרה מאמרות•■ נברא העולם"■? וידיעה זו
(שכל דבר נברא ע״י הקב״ה)
פועלת שיתנהג האדם בכל ענין ודבר ע״פ רצונו של הקב״ה כביכול בזה,
ע״ד ההוראות בתורתו.
רפשוו דשייב
(רפה לקו״ח שדש כה,
סד*.
וכדם/ ופודגש גם בשירו של חם שתוכני דד הבריפה דיום זה
(ר״ה לפ,
פ וכפרש"/
ועוד וג״ז עיקר - לגלות בעולם הודעת התורה ש,
ברא■׳ אלקים",
כמו באמירת הברכה,
שהכל נהי׳ בדברו",
שעל ידה מתגלה כבודו של הקב״ה בעולם.
ויש לומר שענין זה מרומז במאמר הראשון•׳.
יהי אור״ 4 * - שבו נרמזה ההתגלות
(תוכן עניז האור,,
ויקרא אלקים לאור יום" 5 ■)
בעולם
(שיהי׳ ניכר בו בגלוי)
שנברא במאמרו של הקב״ה,
ובמילא מתנהג העולם כולו ע״פ רצונו של הקב״ה,
ועי״ז מוסיף הקב״ה בקיום וחיות העולם שיהי׳ עולם של אור וטוב ושלום אמיתיים,
עולם,
מואר"
("א ליכטיקע וועלט"/ בגשמיות*׳ וברוחניות גם יחד.
ב. ענין זה
(שיהודי ע״י הנהגתו ע״פ התורה מאיר את העולם)
מודגש בגלוי בפעולה
(מצוה)
של הדלקת נר שעל ידה נעשה אור כפשוטו
(בגשמיות)
במקום שלא היה מואר מקודם לכן - כבמצות הדלקת נר שבת
(בערב שבת)
ונר חנוכה
(כדלקמן/ ומהם למדים גם בנוגע לכל עניני תורה ומצוותי׳,,
נרי׳ מצוה ותורה אור":
תוכנה של הדלקת נר שבת
(שפועלת על כל השבוע,.
מערב שבת לערב
- ה׳תסונ״ב
שבת״•׳)
- משום שלום ביתי׳,
שבני ביתו מצטערין לישב בחושך ולאכול 4 ־,
שלא יכשל בעץ או באבן״ - שגם זמן הלילה
(זמן של חושך ע״פ סדר הבריאה)
נעשה מואר ב״נר מצוה ותורה אור",
עי״ז שיהודי מדליק נר שמאיר בלילה,
כדי שגם בלילה יוכל ללמוד תורה ולהתנהג ע״פ הוראותי׳: לראות ולהבחין בין מאכל כשר למאכל שאינו כשר,
להסתכל בסידור לומר הברכה המתאימה,
ברכת המזון
(ועד״ז הברכות דנר חנוכה,
ג׳ ברכות בלילה הראשון וב׳ ברכות בכל לילה שלאחריו/ וכיו״ב בשאר ה־ ענינים שצריך להתנהג בהם ע״פ הוראת התורה,.
נר מצוה ותודה אור",
שמאירה את דרכו והנהגתו של האדם.
ומעלה יתירה בנר חנוכה
(גם לגבי נר שבת)
- בכמה ענינים:
א) מצות נר חנוכה נתתקנה.
להראות ולגלות הנם"" שאירע בימי חנוכה,,
כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל..
ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות..
עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם״•■ - כנוסח ברכת נר חנוכה 4 ■:,
שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה",
וכן בתפלה שלאח״ז:,
הנרות הללו אנו
נר א׳ דוזנובה - במעמד "פרסומי ניסא" עולמי
89 ו
מדליקיס על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות..
על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך"" - שמורה ומדגיש הנצחון של בנ״י בהנהגתם בקיום התומ״צ גם במעמד ומצב שיש מניעה ועיכוב מצד אומות העולם,
ולכן מודגש בו ביותר האור הרוחני ד״נר מצוה ותורה אור"
(יותר מבנר שבת)
•־.
ב) מצות נר חנוכה היא באופן ש״יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך נזוסיף והולך""
(עד ליום השמיני שבו מדליק שמונה נרות)
- שבזה מודגש שמיום ליום מוסיף והולך כאו״א מישראל
("ילכו מחיל אל חיל"")
ב״נר מצוה ותורה אור"",
במשך שבעה ימים רצופים
(מהלילה השני,
שבו מתחילה ההוספה על הנר אחד דלילה הראשון,
עד ללילה השמינה הכוללים כל ימי השבוע,
שבעת ימי בראשית,
שהם כללות הזמן",
שעי״ז נעשה כן בדרך ממילא
(באופן אוטומטי)
במשך כל השבועות שלאח״ז במשך כל השנה כולה",
שמיום ליום מוסיף והולך ב״נר מצוה ותורה אור".
ג) ועוד ועיקר: "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ"",
"משום פרסומי ניסא"",
ברשות הרבים,
שבו עוברים
(גם)
אינם־יהודים ורואים האור דנר חנוכה - שבזה מודגש שהאור ד״נר מצוה ותורה אור" שמדליק יהודי
(ומוסיף והולד מיום ליום)
מאיר גם מחוץ לביתו של יהודי,
ברשות הרבים,
ועי״ז ניתוסף אור רוחני
(טוב צדק ויושר)
גם אצל אומות העולם שבסביבתו,
ועי״ז גם בכל העולם כולו.
ג. בכל זה ניתוסף עוד יותר בשנים האחרונות - שקבעו המנהג" לערוך הדלקת נר חנוכה במעמד של "פרסומי ניסא" בקנה־מידה עולמי ע״י השימוש ב״לווין"
(,
סאטעלייט").
ובהקדמה - שכיון ש״כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"",
מובן,
שכן הוא גם בנוגע לכל התגליות המדעיות שנתחדשו ומתגלים בשנים האחרונות,
שתכליתם ומטרתם להוסיף בכבודו של הקב״ה,
עי״ז שמנצלים אותם לעניני קדושה,
חורה ומצוותי׳.
ועד״ז בנדר׳״ד,
שמנצלים את ה״לווין" לכבודו של הקב״ה - שעל ידו רואים
(בעיני בשר)
את פעולת הדלקת נר חנוכה
(שנעשית במקום אחד)
במקומות שונים ברחבי העולם,
באותו רגע ממש,
ולא עוד אלא שכל הרוצה
(ולא רק מבנ״י,
אלא גם מאומות העולם)
יכול להפעיל.
מכשיר" שעל ידו יראה גם הוא את הדלקת נר חנוכה.
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
ד. ובתוכן ה״פירסומי ניסא" שב־ מאורע וה - כמה פרטים:
בנוגע לכל יחיד מישראל - שבכחו של יהודי אחד ויחיד,
אפילו ילד קטן
(שעדיין לא נתמלא כחו כאדם מבוגר,
ובודאי לא כגיבור גדול/ לעשות פעולה שתאיר בכל העולם - כפי שראינו זה־ עתה,
שיהודי אחד,
מבוגר או ילד קטן,
מדליק נר
(שלפנ״ז לא הי׳ דולק/ וברגע כמימרא רואים את אור הנר בכל העולם כולו.
בנוגע לכלל ישראל - אחדותם של ישראל בכל העולם כולו,
שגם בהיותם במעמד ומצב ד״מפוזר ומפורר בין ה• עמים" 15 ,
בכל קצוי תבל,
הרי הם "עם אחד" 15 ,
הקשור עם "ה׳ אחד" 15 ,
ע״י ״תורה אחת״ 11 - כפי שראינו זה־עתה קיום מצות הדלקת נר חנוכה במקומות שונים בקצוי תבל,
ובאופן שכולם התאחדו יחדיו עי״ז שבכל מקום ראו את כל הדלקת הנרות שבשאר המקומות.
ועוד וג״ז עיקר - שכל זה נעשה באופן של "פירסומי ניסא" בכל העולם כולו,
שגם אומות העולם ראו שע״י פעולתם של בנ״י
(הן היחיד והן ועאכו״ב ע״י ההתאחדות עם הכלל)
ניתוסף
(ומספרים להם שמוסיף והולך מיום ליום)
בכל העולם כולו אור שמגלה כבודו של הקב״ה
(פירסומי ניסא,
פירסום השבח וההודי׳ להקב״ה על הנסים שעשה לבנ״י/ אשר,
עי״ז נעשה העולם כולו מואר• 1 באור אמיתי
("נר מצוה ותורה אור"/ שנעשה צדק ויושר ושלום בכל העולם.
ה. מאורע זה מהוה גם לימוד והוראה במעשה בפועל - בשייכות לה־ ידיעה
(שמהוה יסוד חייו של כאו״א מישראל)
ש״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ",
שבריאת כל העולם היא בשביל ישראל ובשביל התורה
(כנ״ל ם״א):
יכול יהודי לחשוב שפעולתו שנעשית בהמקום שלו,
בסביבתו הקרובה
("על פתח ביתו מבחוץ"/ להיותה בחלק מ־ סויים בארץ,
אינה שייכת לשאר חלקי הארץ,
ובודאי לא לחלקי הארץ שנמצאים במרחק רב,
שמאות מילין מפרידים ביניהם,
ועאכו״כ לא לשמים שהם בריחוק עצום מן הארץ.
וכדי להקל על יהודי להבין ולהשיג שפעולתו שנעשית במקום אחד קשורה ופועלת בכל העולם כולו,
בשמים ובארץ,
רצה הקב״ה וגילה סודות נוספים שקבע בהנהגת העולם שעל ידם יכולים "לחבר" שמים וארץ וחלקי הארץ שיש ביניהם מרחק רב ועצום - שע״י ה־ "לווין",
שמרחף בחלל,
ב״שמים",
וקולט פקודות שנשלחות אליו כדי להעבירו מקצה הארץ לקצהו,
יכול אדם להשאר בד׳ אמותיו,
"על פתח ביתו מבתה",
ו־ "להתחבר" עם אדם הנמצא בקצה העולם,
לדבר עמו ולראותו,
להודיעו על נתינת עזר וסיוע בהמצטרר לו,
או לעזור לו בנתינת עצה טובה וכיו״ב.
- כפי שרואים במוחש עתה,
שממקום
במשך שכעה ימים הכוללים כל שבעת ימי השמע,
כללות הזמן,
אין מרך בהדלקת נר חנוכה",
כירן שהעולם כבר מואר.
גר א' דתמכה - במעמד "פו־סזמי גיסא" עולמי
ו9ז
זה
(בניו־יורק)
רואים ומדברים
(באס־ צעווז ה״לווין")
עם יהודים שנמצאים במקומות שונים ברחבי העולם
(בארץ ישראל,
במוסקבא,
בפריז,
ביפן,
בהודו
(קלקוטא),
באוססרליא,
וכיו״ב)
אודות עניני יהדות,
תורה ומצוותי׳,
ומעוררים להוסיף ב״נר מצוה ותורה אור"
[החל מההוספה במצות "ואהכתיי לרער כמוך"",
ע״י נתינת צדקה,
הן בנוגע לצרכים גשמיים
(לחם ומים/ והן בנוגע לצרכים רוחניים ע״י הפצת התורה 19 ,
ובפרט בהענינים שהזמן גרמא,
צרכי חנוכה והלכות חנוכה/ שעי״ז יתוסף גם בענינים הגשמיים,
בריאות ופרנסה וכו׳,
חיים יהודיים בריאים ומוארים -
ולא עוד אלא שיכולים ליתן בפועל עזר וסיוע ברגע כמימרא
(לא רק להודיעו ע״ד מתן עזר וסיוע,
ולאח״ז יצטרך להמתין זמן ממושך,
ועכ״ס זמן קצר,
יום או שעה,
עד לקבלת העזר והסיוע בפועל ממש)
- כהחידוש בשנים האחרונות שבאמצעות ה,
לווין" מעבירים סכום כסף ל״בנק"
(או לחנות של כלי בית או מוצרי מזון")
עבור סלוני,
כך,
שברגע במימרא מגיע בפועל ממש העזר וסיוע מקצה העולם ועד קצהו.
זוהי גם אחת המטרות העיקריות של ״לווין״ - כדי שעל ידו יתוסף יותר באחדות האנושיות כולה,
לעזור ולסייע אחד לשני גם כשנמצאים בריחוק מקום
וה מזה,
הן בנוגע לעזר וסיוע גשמי,
והן בנוגע לעזר וסיוע רוחני,
להוסיף יותר בעניני צדק ויושר שלום ואחדות בכל העולם.
ו. האמור לעיל שייך במיוחד לתקופתנו זו - שהתקוה והאני מאמין בכל יום שיבוא היא ביתר שאת וביתר עז,
ועד שנראה במוחש הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו — שאז יהי 20 העולם כולו מואר באור האמיתי דהת-גלות כבודו של הקב״ה בתכלית ה־ שלימות".
ובימים אלה,
ככל שמוסיפים יותר בעניני תורה ומצוותי׳,,
נר מצוד,
ותורה אור",
כולל ובמיוחד ע״י הדלקת נר חנוכה,
ובפרט באופו של.
פירסומי ניסא" בכל העולם,
ממהרים ומזרזים עוד יותר ומביאים בפועל את הגאולה האמיתית.
ולהוסיף,
שימי חנוכה שייכים ביותר לגאולה האמיתית והשלימה - כי,
הדלקת נר חנוכה היא לזכר נס השמן 44 שהי׳ במנורת בית המקדש כשנתחנך 45 מחדש ע״י החשמונאים,
וזוהי ההכנה לבנין וחנוכת
(והדלקת המנורה מניהנז״ק השלישי 44 ,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
92 ו
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
ז. המצוה שיש לה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה,
היא,
מצות הצדקה -"גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"".
ומזה מובן שיש להוסיף עוד יותר במצות הצדקה,
ומה טוב שההוספה בצדקה תהי׳ תיכף ומיד,
כדי שגם הגאולה
(שבאה ע״י מצות הצדקה)
תבוא תיכף ומיד.
ובפרט שכיון ש״אין גו׳ אתנו יודע עד מה"־ 4 ,
הרי יתכן שהדבר היחיד שחסר להבאת הגאולה אינו אלא נתינת מטבעות אחדות לצדקה!...
ובלשון הרמב״ם" - פס״ד להלכה -״צריך כל אדם שיראה עצמו..
וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב..
עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה",
היינו,
שפעולתו של יהודי אחד,
מבוגר או ילד,
שנותן פרוטה אחת לצדקה,
גורמת לו ולכל העולם "תשועה והצלה" דגאולה האמיתית והשלימה.
ח. ומצוה הבאה לידינו ממש עתה -יתנו לאחרי תפלת ערבית לכאו״א מהנמצאים כאן שליחות־מצוה לצדקה -מטבע ושטר: מטבע - כדי לקיים מנהג ישראל
(ש״תורה היא""־)
לתת,
מעות חנוכה״,
ושטר - על מנת ליתנו לצדקה עבור דבר טוב או מוסד טוב.
ויה״ר שההחלטה וההודעה
(לפני הנתינה בפועל)
■־ ע״ד נתינת שליחות־מצוה לצדקה כאן
(ועד״ז בשאר המקומות ב־
רחבי העולם ששומעים את הדברים)
תכריע את הכף ותביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש,
לפני תפלת ערבית.
ואז נמשיך במעמד ההתאחדות של כולנו יחדיו עם כל היהודים ברחבי העולם ששומעים את הדברים,
ביחד עם כלל ישראל
("בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו"־־)
בכל מקום שהם בקצוי תבל - בביהמ״ק השלישי
("מקדש־־ אדנ-י כוננו ידיך" 4 ־),
כיון שברגע כמימרא באים "עם ענני שמיא"־־ לארצנו הקדושה,
לירושלים עיר הקודש,
להר הקודש ולבית המקדש השלישי.
וממשיכים בכל עניני חנוכה בהמקום שבו הדליקו נרות חנוכה בפעם הראשונה - ש״הדליקו נרות בחצרות קדשך""־
(כפי שיאמרו תיכף בתפלת ערבית),
ביחד עם ה״חנוכה" דבית המקדש השלישי,
והקרבת הקרבנות,
החל מעניני הקרבנות השייכים לתפלת ערבית שנת־ תקנה כנגד אברים ופדריסי־ שקרבים והולכים כל הלילה•־,
וההכנה ל״תרומת הדשן" בעלות השחרי־
(וכן המצוה ד־ "אש"" תמיד תוקד על המזבח"׳").
נר א׳ דחנוכה - במעמד,
פרסומי גיסא" עולמי
והעיקר - שכל זה נעשה בפועל ממש,
ותיכף ומיד ממש.
[(אח״כ אמר:)
כיוז שמתכוננים לתפלת ערבית,
כולל ובמיוחד קריאת שמע של ערבית 1 • שענינה קבלת עול מלכות
ביום ובלילה
(ראה גם לקחת דרוש' פונות זח,
ו. ורמי! פה,
א ואילך.,
היום יום־ כיף #דיש.
ובנים).
שמים״ - מתאים לסיים בניגון שתוכנו הו״ע קבלת עול מלכות שמים -
(והתחיל לנגן),
ניעט ניעט ניקאווא"•
לאחרי תפלת ערבית נתן כ״ק אדמר״ר שליטיא לכאו״א מהילדים והילדות שיחיו,
ואח״ב לכל הנוכחים שיחיו -מטבע של עשר סענט ושטר של דולר].
הגאולה,
מוז ש״איז לך תרוסה של תורה אלא בא״י בלבד ובזמן שכל ישראל שם..
כסו שהן עתידים לחזור בירושה שלישית"
(רמב״ם הל׳ תרומות ם6״א).
94 ו
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
משיחות ש״פ מקץ,
שבת
(ו׳) חנוכה,
אדר״ח טבת ה׳תשנ״ב
א. מהחידושים בהיו״ט דחנוכה לגבי שאר ימים טובים 27 — שבשאר ימים טובים
(וכן שבתות)
ישנו חיוב של סעודה,
שעיקרה לחם 28 ומים? וגם
(בשר ו)
יין? משא״ב בחנוכה,
"ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות,
שלא קבעום למשתה ושמחה"? אלא "קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"? ועיקר היו״ט הוא בהדלקת הנרות,
ש־ קבעוהו על נס השמן?
ומהטעמים לזה• - כיון שהנס ד־ חנוכה הוא הנצחון נגד היונים שרצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"? נצחון רוחני
(דלא כבנם פורים שעיקר הנס הוא ההצלה מגזירת המן נגד קיום גופם של בנ״י,
ועד״ז בנס ד־ פסח שניצלו ממצרים ששעבדו את גופם/ ולכן קבעו הנס
(לא במשתה ושמחה שקשור ומורה על הצלת הגוף,
אלא)
בנרות,
ע״ש "נר מצוה ותורה אור""?
ב. ולכאורה יש לומר,
שהחידוש ד־ חנוכה לגבי שאר ימים טובים הוא
(לא רק ביחס לענינים הגשמיים,
משתה ושמחה,
אלא)
גם
(ובעיקר)
ביחס לענינים הרוחניים שבהימים טובים:
ובהקדמה - שגם עניניהם הגשמיים של בנ״י בכל ימות השנה רוחניים הם
(שהרי "כל מעשיך יהיו לשם שמים" 29 ו״בכל דרכיך דעהו""),
כמודגש גם באכילתם ושתייתם - ש״לחם" ו״מים"
(עיקר האכילה ושתי׳)
נמשלו לתורה",
היינו,
שבאכילת לחם ושתיית מים ניכר ונרגש שהם "משל" לתורה.
ואם הדברים אמורים בימות החול,
בשבתות ובימים טובים על אחת כמה וכמה,
ועד כדי כך,
ערפ מקץ,
וזבת
(ו׳) תנוכה,
אדר״ח טבת
95ו
שבשבתות ובימים טובים האכילה והשתי׳
(הסעודות דשבת וימס)
היא מצו ה
(סעודות מצוה/ עונג שבת ושמחת ירט.
ועד״ז בהימים טובים הקשורים עם הצלת גופם של בנ״י
(פורים ופסח)
שקשורים גם עם הצלה רוחנית
[הן בפסח,
שהיציאה מעבדות לחירות קשורה עם מתן תורה",
ועד״ז בפורים,
ש״קיימו מה שקיבלו כבר""),
ובמילא,
מודגשת גם בהמשתה ושמחה ההצלה הרוחנית".
[וכן לאידך,
שהנצחון הרוחני דחנוכה קשור
(גם)
עם נצחון גשמי - שהרי נוסף לכך ש״בטלוי■ דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות",
"פשטו ידם בממונם..
ולחצום לחץ גדול כו׳",
וכש־ ״גברו בני חשמונאי..
והרגום והושיעו ישראל מידם",
היתה להם הצלה גם בגשמיותן
ומזה מובן,
שהחידוש דימי חנוכה ש״לא קבעום למשתה ושמחה"
(כשאר ימים טובים)
אלא "בהלל והודאה",
הוא,
בהדגשת הענין הרוחני
(הצלה רוחנית)
שבנס חנוכה
(לא רק לגבי הענינים הגשמיים שבשאר הימים טובים,
אלא)
גם
(ובעיקר)
לגבי הענינים הרוחניים
(הצלה רוחנית)
שבשאר הימים טובים,
כדלקמן.
ג. ויובן בהקדם הביאור בתוכנם הרוחני של הענינים הגשמיים שבהם נקבעו הימים טובים - לחם מים ויין
(בהסעודות שבכל הימים טובים)
ושמן
(בהדלקת הנרות שבחנוכה):
ידוע•■ שלחם ומים יין ושמן" רומזים על דרגות שונות בתורה: לחם ומים -רומזים על נגלה דתורה,
יין רומז על רזיו
(נסתר)
שבתורה,
ושמן רומז על רזיו דרזין שבתורה.
ומהביאורים כזה:
לחם ומים הם דברים המוכרחים לקיום האדם,
ויין ושמן הם דברים שאינם מוכרחים לקיום האדם,
אלא כדי להוסיף חיות
(שמחה,
ע״י יין,
"המשמח אלקים ואנשים"•■)
ותענוג
(ע״י שמן)
30 ■.
ודוגמתם בתורה: נגלה דתורה,
כל דיני התורה בענין האסור והמותר הטמא והטהור כו׳ - כיון שמוכרח לקיום המצוות,
לידע את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה,
נמשל ללחם ומים שמוכרחים לקיום האדם; ונסתר דתורה,
מעשה בראשית ומעשה מרכבה,
"פרדס"■■,
ידיעת אלקות,
שעי״ז ניתוסף חיות ותענוג בקיום המצוות מתוך אהבת ה׳ ויראתו,
כמ״ש" "דע את אלקי אביך
96 ו
ספר השיחות - ה׳ונקינ״ב
ועבדהו בלב שלם״ - נמשל ליין ושמן שמוסיפים חיות ותענוג.
ובנסתר דתורה גופא יש חילוק בין רוין שבתורה לרזין דרזין שבתורה -ע״ד ובדוגמת החילוק שניז ייז לשמך.
ייז - אף שאינו מוכרח לקיום האדם,
שלכן שתייתו אינה בתדירות כמו מים
(ולחם/ כי אם בזמנים מיוחדים שניתוסף הצורך המיוחד ביין
(בשבת ויו״ט וכיו״ב),
הרי,
בזמנים מיוחדים אלה שותים אותו בתור משקה בפ״ע
(ומשקה חשוב שמברכים עליו ברכה מיוחדת לו בורא פרי הגפן")
; משא״ב שמן - גם כשמשתמשים בו כדי להוסיף תענוג,
אין שותים אותו בתור משקה בפ״ע
(ואדרבה: שמן בפ״ע מזיק להאדם"/ אלא מערבים ממנו בשאר מאכלים,
ורק טיפין בלבד.
ודוגמתו בנסתר דתורהי־ _ ש יין רומז על רזין דתורה ששייכים לגילוי,
כמו הייז שבזמנים מיוחדים משתמשים בו בתור משקה,
ושמן רומז על ר זין דרזין שבתורה שלמעלה מגילוי,
כמו השמן שאינו ראוי לשתי׳ בפ״ע
(ועד שמזיק להאדם,
כיון שאינו כלי לדרגא נעלית כזוא כי אם לערב טיפין ממנו בתוך מאכל אחר.
ועפ״ז יש לבאר תוכן החידוש והמעלה דימי חנוכה לגבי שאר ימים טובים,
שלא קבעום למשתה ושמחה
(כשאר ימים טובים)
אלא להלל והודאה ע״י הדלקת הנרות
(לזכר נס השמן)
- כיון שחנוכה קשור עם שמן,
שמן שכתורה,
רזין דרזין,
שלמעלה מרזין סתם,
יין שבתורה,
ועאכו״כ למעלה מנגלה דתורה,
מים ולחם שבתורה,
ומצד גודל מעלתו
לא נקבע למשתה ושמחה ע״י סעודה בלחם ומים ויין".
ד. ויש לבאר הקשר והשייכות ד־ חנוכה לשמן שבתורה - דלכאורה אינו מובן:
חנוכה - הוא יו״ט מדברי סופרים
(ולא כהימים טובים דפסח שבועות וסוכות שהם מן התורה),
ובזמן בית שניי? ובמצב ירוד,,
כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך כו׳״י,
ואיך יתכן שדוקא חנוכה הוא היו״ט
(היחידי מבין כל הימים טובים)
שקשור עם שמן שבתורה,
רזין דרזין שבתורהז!
ונקודת הביאור בזה - שהסדר דהתגלות התורה
(ש״ניתנה לעשות שלום בעולם"• 1 )
הוא באופן שככל שהולך ומתגבר החושך בעולם,
הולד ומתגבר גם בהתגלות התורה,
"תורה אור"•׳,
להאיר את העולם,
ולכן,
מצד גודל הירידה,
כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל",
הי׳ צורך בהוספה והתגברות אור התורה,
ע״י התגלות דרגא נעלית יותר בתורה,
שמן שבתורה,
רזין דרזין שבתורה".