ש״פ חיי שרה, כ״ה מר־תקוון, מגתיוז כסלו

ווו

דור ודור נולד א׳ מזרון יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל"־•׳,,

א׳ הראוי מצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן יגלה אליו השי״ת וישלחו כו׳"••׳,

וזרם הודעת כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,

דער איינציגער שליח שבדורנו,

דער איינציגער משיח שבדורנו,

אז מ׳האט שוין אלץ פארענדיקט - איז פארשטאנדיק אז ס׳הויבט זין־ אן מקויים ווערן דער,

שלח נא ביד תשלח",

די שליחות פון כ״ק מו״ח אדמו״ר.

און דערפון איז מובן,

אז די איינציקע ואך וואט איז איצטער געבליבן אין דער עבודת השליחות,

איז: צ1 מקבל זיין פני משיח צדקנו בפוטל ממש,

בכדי ער זאל קענען מקיים זיין שליחותו בפועל און ארויטנעמען אלע אידן פון גלות!

און דאם שטייט נאכמער בהדגשה אין דעם שבת ם׳ חיי שרה

(ווען עם קומם פאר דער כינוס השלוחים/ ווען מ׳האט געלייענט וועגן שליחות אברהם לאליעזר לנישואי יצחק ורבקה,

וואט גיט דעם כח אוין> כל עניני השליחות,

ובמיוחד - שלימות ענין השליחות פון משיח צדקנו.

און דערצו איז דאם אויר שבת מברכים ראש חודש כסלו

[ובשנה זו -צוויי טעג ראש חודש/ דער חודש הגאולה,

וחודש פון מתן תורה דפנימיות התורה״■,

דער חודש השלישי בימי הגשמים

[כנגד חודש השלישי בימי הקיץ״׳

(חודש פיון)

- דער חודש פון מתן תורה הנגלית"׳].

ולהוסיף,

אז

גשמים איז אויר פארבונדן מיט שליחותו של משיח - מלמטה למעלה

(ע״ד לבנה/,

ואד יעלה מן הארץ""׳,

אז דוקא,

מן האריך <ב״ן/ א נשמה בגוף,

ווערט פון חומריות גשמיות און פון גשמיות ווערט אן,

אדי׳

(יסוד האויר,

דער איידלסטער יסוד/ וואם איז.

יעלה 1 למעלה מעלה,

נאד העכער פאר,

ורוח אלקים מרחפת על פני המים",,

זה רוחו של מלך המשיח"•" - ווייל עם ווערט די תחי׳ אלם נשמתו דכ״ק מריח אדמרר בפועל ממש,

אלס נשמה בגוף

(און ניט בלויז ווי ער איז,

רוח..

מרחפת על פני המים").

יד. דערפון האט מען די הוראה בפועל וואם מ׳דארף ארויסנעמען שטייענ־ דיק איצטער בא דער התחלה ופתיחה פון דעם,

כינוס השלוחים העולמי•:

לכל לראש - דארף מען ארויסקו־ מען מים א הכרזה והודעה צו אלע שלוחים,

אז די עבודת השליחות איצטער און פון יעדער אידן באשטיים אין דעם - אז מ׳זאל מקבל זיין פני משיח צדקנו.

דאם הייסט: אלע פרטים אין דער עבודת השליחות פון הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה,

דארפן זיין דורכגענומען מים דער נקודה - ווי דאם פירט צו קבלת משיח צדקנו.

ווי אונטערשטראכן אין דעם נושא הכינוס -,

כל ימי חייך להביא לימות המשיח'"•: אלע עניני עבודה

(בכל ימי חייך,

ובכל יום עצמו - בכל פרטי ושעות היום)

דארפן זיין דורכגענומען מים,

להביא לימות המשיח",

ניט בלות,

לרבות"

(ווי עם שטייט בכ״מ/ אז ער

ספר השיחות - ה׳חשנ״ב

(דער שליח)

שטייט און ווארט ביז משיח וועט קומען און דעמולט וועט ער אין דעם איינטייל נעמען און דערפון הנאה האבן וכר,

נאר - "להביא",

ער טוט כל התלוי בו צו ברענגע! "לימות המשיח" לשון רבים,

ניט בלויז די התחלה פון אייו טאג נאר פון ימות

(ל׳ רבים)

-ימות המשיח

(און ניט נאר ווען משיח איז "בחזקת משיח"■׳,

נאר אלע ימות המשיח - אויך די שלימות פון "משיח ודאי"■■ ובו׳).

ובפשטות מיינט דאם - אז פון דעס כינוס השלוחים דארף מען קומען און להביא החלטות טובות ווי יעדער שליח דארף זיך אליין צוגרייטן און צוגרייטן אלע אידן במקומו ובעירו וכו׳ צו מקבל זיין פני משיח צדקנו,

דורך דעם וואס ער איז מסביר דעם ענין פון משיח כמבואר בתושב״ב ובתושבע״ם באופן המתקבל צו יעדערן לפי שכלו והבנתו,

כולל במיוחד - דורך לימוד עניני משיח וגאולה,

ובפרט באופן פון חכמה בינה ודעת.

און היות אז דאם איז דער די עבודה פח דעם זמן,

איז מובן אז דאם איז שייך צו יעדער אידן אן אויסנאם כלל.

טו. ויהי רצון,

אז דורך דעם וואס יעדער שליח וועט ממלא זיין תפקידו בשלימות מיט אלע זיינע עשר כחות הנפש,

און בפרט אז אלע שלוחים וועלן זיר "צוזאמענלייגן" יכנסו אין דעם -וועט מען תיכף ומיד ממש ברענגען

(הגילוי ושלימות פון)

דעם שליח העיקרי והאמיתי צוזאמען מיט גילוי עשר כחות שלו - "שלח נא ביד תשלח",

דער שליח שבדורנו - כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו - און ווי דאם איז געווען בדור שלפניו,

אז כ״ק מו״ח אדמו״ר איז נתאחד געווארן מיט אביו וואם ער איז געווען בנו יחידו,

אזוי אז מ׳האט די

שלימות פון אלע "שבעה קני המנורה",

אלע שבעה דורות.

ועוד ועיקר: וויבאלד אז מ׳האט שויו פארענדיקט די עבודת השליחות -קומט צוגיין יעדער שליח צו דעם משלח האמיתי,

דער אויבערשטער,

און איז מודיע: עשיתי את שליחותי,

און איצטער איז געקומען די צייט אז דו כביכול זאלסט טאן דיין שליחות

[וואס אויך דער אויבערשטער איז א שליח

("מגיד דבריו ליעקב גו״“יג און צחא־ מען מיט די עשר ספירות - איז עצמות ומהות אליין כביכול משיח צדקנו]

: ״שלח נא ביד תשלח״י״ - שיק אונז משיח צדקנו בפועל ממש!

און אפילו אויב עם קען נאך זייו א ספק אז דער אויבערשטער וויל האלטן אידן נאד א רגע אין גלות צוליב דעם גודל הנחת רוח והנאה וואם די עבודה אין גלות פארשאפט א י ם _ שרייט * איד: "כל מה שיאמר לד הבעה״ב עשה הה מצא״><׳,

אלץ וואס דער בעה״ב זה הקב״ה זאגט דארף מען טאן "חוץ מצא",

צו בלייבן נאד א רגע ח״ו במצב פון "צא" בחוץ פון שולחן אביהם,

מען בעט און מען מאנט כביכול בא דעם אוי־ בערשטן: ״שלח נא ביד תשלח״ — בשנת ובתחלתה "יד תשלח" און ברענג שוין די גאולה האמיתית והשלימה!

און צוזאמען מיט שלימות בעבודת השליחות

(בסיום לקו״ת פ׳ ברכה)

האט מעז גלייד די שלימות הנישואין - שיר השירים - פון ישראל וקוב״ה

[ובפרט דורך דעם וואם מ׳נעמט אן אויר די

סרס חיי כורח,

כ״ה מו־תשון,

טבח״ח כסלו

החלטה טובה צו לערנען גאנץ ספר תורה אור ולקוטי תורה כל חלקיהם עד סיומם.

וואט דודך לימוד התורה ב־ ענינים אלו,

איז דאם נאכמער ממהר די המשכה בפועלה

ביז באופן או נקבה תסובב גבר,

דער אויבערשטער אליין כביכול דאנקט אפ

אידן,

יעדער איד און אלן אידן,

פאר וייער עבודה

(אפילו אויב דאם איז נים געווען בתכלית השלימות),

און ער פירט אלע אידן אין ארץ הקודש,

ירושלים עיר הקודש,

להר הקודש,

לבית המקדש השלישי,

ועוד והוא העיקר — תיכף ומיד ממש.

14ו

ספד השיחות - ת׳תשנ״ב

משיחות ליל ג׳

(כ״ח מרחשון),

ליל ה׳

(אדר״ח כסלז),

ויום הש״ק

(ב' כסלו)

פרשת תולדות ה׳תשנ״ב

א. דובר כמ״פי אודות השמות שנהם נקראים פרשיות התורה - שאף שבפשטות נקבעו שמות אלו ע״ש התחלת הסדרה־,

הרי,

כיון שנקבעו ע״פ מנהג ישראל ש״תורה היא׳",

ה״ה בודאי בתכלית הדיוק

(ככל עניני התורה).

ומההוכחות לזה - משמה של פרשת השבוע,

פרשת תולדות:

התחלת הפרשה היא.

ואלה תולדות יצחק",

כמו התחלת הפרשה השני׳ בתורה,

"אלה תולדות נח".

וכיון ששתי הפרשיות מתחילות באותן תיבות,

"(ו) אלה תולדות",

הרי,

כדי לקרותן

(ע״ש התחלתם)

בשמות שיבדילו ביניהם,

מתאים לקרות הראשונה ע״ש התיבה הכי קרובה להתחלת הפרשה -.

תולדות" 4 ,

והשני׳ - כדי להבדילה מהראשונה בקריאת שם שונה מהשם שניתן כבר לראשונה -.

(תולדות)

יצחק"*.

וכיון שנקבע ונתפשט מנהג ישראל

(כמודפס בכל החומשים,

ועד״ז בחלו־ חות)

שקורין הראשונה בשם "נח" והשני׳ בשם.

תולדות",

מוכח,

שקריאת השמות היא

(לא ע״ש התיבה הראשונה,

או התיבה הראשונה שמבדילה אותה מפרשה אחרת,

אלא)

באופן שיהי׳ השם בדיוק ביותר.

ונתבאר במק״א* ששמות אלו

("נח" לפרשה הראשונה ו״תולדות" לשני׳)

מתאימים לתוכן הפרשיות 3 :

התוכן ד״אלה תולדות נח" הוא

(לא סיפור לידת בניו

(תולדות כפשוטו)

של נחי,

שכבר נאמר בס״פ בראשית,

ונכפל כאן כפרט בתוכנה של הפרשה)

-סיפור המאורעות של נח,

ולכן נקראת

(על שמו)

"נח״י; והתוכן ד״אלה תולדות יצחק" הוא

(לא סיפור המאורעות של יצחק,

שהרי כו״כ מאורעות,

ומאורעות עיקריים: לידתו,

העקידה,

השידוך והנישואין,

הם בפרשיות

(וירא וחיי שרה)