ג. וועט מען עם פארשטיין בתקדים הביאור בכללות גדר השליחות בתורה,
אנהויבנדיק פון דער ערשטער שליחות וועגן וועלכער עם רעדט זיד אין תורה
(ובאריכות הפרטים)
1 • בפושתנו״ - די שליחות וואט אברהם האט געשיקט אליעזר׳ן צו געפינען און מאכן און טאן א שידוך פאר יצחק בנו,
און ווי ער האט דערנאד אויסגעפירט שליחותו בפועל -בשידוך יצחק ורבקה.
ויש מקום לחקור וואס איז געווען דער גדר ודין פון
(שליחות)
אליעור בקיום דברי אברהם אליו*•,
ולקחת אשה לבני ליצחק"".
וואס יש לפרש בזה אויה כמה אופנים,
ומהם":
(א) "אליעזר
שליח הי׳" לקידושין"
(ווי עם שטייט
אוח לה.
ספורנו עה״ם
(שם,
סא) ויקה הענד את רבקה.
ועוד).
[ולפי פירוש זה - יש לומר,
דזה שאליעזר שם "שני במידים על ידי"
(שם,
נב/ הוא בהתאם להמנהג" לקדש בטבעת•••.
וראה מדרש אגדה שם,
ש״נזם והב - הוא הי׳ קידושיו,
ושני בפידים על ידי׳ שהם מאתים וחפשים,
המאתים כנגד כתובת בתולות והחמשים תוספת•/
אבל בכמה מדרשים ומפרשים משפע שלא קידשה אלא הביאה ליבחק ורק אודב נתקדשה לו
(ראה פדי—א שם לדעת ר•".
וראה לקרש חנדו ע׳ 165 מרה 22; ע׳ 168 הערה 433
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
איו תוםפותי 2 x וואם "שלוחו" 1 של אדם כמותו"׳?
[און אויך איז ז?ס גדר פון שליח עצמו זיינען פאראן כמה דרגות,
כידוע 2 ־: מעשה השליח איז כמעשה המשלח; יתרה מזה אויר דער כח העשי׳ של השליח איז כמותו דהמשלח; ועוד יותר - דער גאנצער שליח איז כמותו דהמשלח; ביז,
כמותו
(דהמשלח)
ממש" 22 ].
(0 אליעזר איז געווען בגדר שדכן,
צו געפינען או אשה פאר יצחק׳ן
(ניט בתור שליח לקידושין* 2 ),
אדער אפילו א שדכן צו איר מקדש זיין - וואס הגם אז אויך א שדכן האט בכח צו מקדש זיין־ 2 ,
איז דאס אבער ניט דער זעלבער כח ווי א שליח וועלכער איז "כמותו" דהמשלח,
משא״כ בנוגע צו א שדכן זאגט מען ניט־ 2 אז שדכן של אדם כמותו,
ואדרבה
- א שדכן איז בפירוש ניט במותו,
נאר ווי א באזונדער מענטש וואם טוט יענעם א טובה
(ור מ׳זעט עם במנהג העולם).
עם איז דא א סברא צו זאגן,
אז אליעזר זוז ניט געווען ווי א שליח של אברהם שהוא כמוחו,
נאר ווי א באזונ־ דער מציאות
(אזוי ווי א שדכן)
- ווי ס׳איז משמע פון דעם וואס
(בענין השידוך של יצחק גופא)
אליעזר "הי׳ 27 מחזר למצוא עילה שיאמר לו לאברהם לפנות אליו להשיאו בתו,
אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק" 2 בברוד"־ 2 .
[ובפרט אז אין דעם סיפור הדברים איז מודגש ובאריכות ווי אליעזר האט אליי! זיר געדארפט משתדל זיין צו געפינען דעם פאסיקן שידוך פאר יצחק: אליעזר האט געדארפט אליין מתפלל זיין לה׳,
און אליין מברר זיין און מאכן אויר דעם א סימן
(און דערצו נאך באופן נסי/ ווארום אברהם האט אים נאר געזאגט• 2 "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני גו׳ אל ארצי ואל מולדתי תלך",
און ניט מפרט געוועו וועמען ער זאל מקדש זיין]
- במילא איז דא אן ארט או אין דעם זאלן זיך אריינמישן אייגענע חשבונות מ׳.
אבער לאידר גיסא,
איז דאר אליעזר
וא״ל לשדכה לו והלך השדכן וקדשה לו בלא מינוי שליחות הרי זו מקודשת".
ש״פ וויי שרת,
כ״ח מו־חשון,
מבה״ח כסלו
וסו
געווען "זקן ביתו המושל בכל אשר לו" 51 ,
"שמושל בתורת רבו" 51 ,
און "דולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים" 55 ,
און "עבד אברהם" 55 ,
וואס "עבד מלך מלח 55 וכי׳• אוו אויר אין קיום דברי אברהם ״ולקחת אשה לבני ליצחק״ - האט אליעזר דאס אלץ מקיים געווען בדיוק כדברי אברהם.
און נאכמער - אברהם האט אים משביע געווען אויר דעם
("שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך גו״ 15 ).
וואם צוליב דעם - ועוד טעמים - איו מסתבר ואגן או ער איו געוועו א שליח
(של אדם כמותו)
לקדש את רבקה.
ויש לומר,
אז דאס
(אז אליעזר איז געווען א שליח)
איז מובן אויר פון דעם וואס עם שטייט" "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו",
ווי מפרשים טייטשן 5 ,
אז אליעזר האט געהאט ברשותו
(,
בידו")
"כל טוב אדוניו" און האט דערמיט געקענט טאן וואס ער וויל
(און האט אויח דעם ניט געדארפט קיין נתינת רשות),
ווי עם שטייט פריער "המושל בכל אשר לו".
[און אפילו לויט דעם פירוש
(ווי רש״י ברענגט• 5 / אז "שטר מתנה כתב
ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם״ - האט אברהם אפגע־ געבן דעם שטר מתנה ברשותו של אליעזר,
באופן אז ער האט דעם כ ח דאם צורייסן וכיו״ב,
אווי אז "כל אשר לו" פון אברהם איז געווען ברשות אליעזר].
דלכאורה: ווי האט אברהם געקענט אפגעגבן "כל אשר לו" צו איינעם• 5 אויף וועמען ס׳קען זיין א ספק וואם ער וועט דערמיט טאן• 5 ?! איז דערפון מוכח,
אז אליעזר איז געווען אינגאנצן איבער־ געגעבן צו אברהס׳ן
(אלם זיינער אן עבד/ ולכן אויך ווען ער האט אים גע־ שיקט מאכן דעם שידוך פאר יצחק׳ן -איז ער געווען
(ניט ווי א שדכן,
וואס איז א מציאות לעצמו,
נאר)
ווי א שליח,
וואם כל מציאותו איז מציאות המשלח.
און דעריבער האט אברהם געקענט לאזן ברשותו "כל אשר לו" בלי שום ספק בדבר■ 5 .
ד. דער ביאור אין דעם וועט מען פארשטיין בהקדים נאך א שאלה - א
02 ו
ספו השיחות - ח׳משנ״ב
"קלאץ קשיא" - אויף דעם וואס "שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם":
אפילו בנוגע צו מצות צדקה
(וכיו״ב)
איז דער דין" אז "לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו,
והעושה כן עובר על דעת הכתוב,
שהרי הוא אומר" מכל אשר לו ולא כל אשר לו כו׳".
איז ווי קומט עס אז אברהם האט אפגעגעבן "כל אשר לו" צו יצתק׳ן"
(אפילו אויב ער וואלט דאם אים דאן אפגעגעבן בירושה",
וואלט דאס אויר ניט געווען מובן",
עאכו״ב אז דאם איז געווען "כדי שיקפצו לשלוח לו בתם",
ובפרט אז אפילו אויב ער וואלט ניט אפגעגעבן "כל",
גאר רוב,
איז זייענדיק אז עשיר גדול ביותר וואלט דאם אויר געבראכט אז "יקפצו לשלוח לו בתם").
ובפרט אז אברהם איז דאו געווען ק״מ שנה,
און האט דערנאך געלעבט נאר כו״כ שנים
(ל״ה שנהג במילא האט ער דאר גע־ דארפט האבן נכסים פאר זיר אליין און
בני ביתו כו׳
(ובפרט לאחרי וואם "ויוסף אברהם ויקח אשה גו׳ ותלד לו גו׳"").
בפנימיות הענינים וואלט מען גע־ קענט מבאר זיין ע״פ מש״נ" "יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק",
ואמרו חז״ל" קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם,
ווייל אויך בפנימיותם ובעבודתם זיינען זיי
(בכללות)
אי? עניו און המשך - "האבות הן הן המרכבה"• 5 ; אבער מ׳דארף נאד פארשטיין בפשטות הענינים ע״פ נגלה.
ה. ויש לומר דער ביאור אין דעם:
נישואי יצחק ורבקה - די ערשטע
(הכנה לנישואין און)
נישואין וואס שטייט אין תורה - איז ניט בלויז נישואין פרטיים צווישן צוויי יחידים
(יצחק און רבקהג נאר אן עניו הכי כללי: די ערשטע נישואיו בא דעם אידישן פאלק
(לאחרי קיום מצות מילה)
■ 5 ,
און נאכ־ מער: דורך די נישואין איז געווארן
(״תולדות״ -)
דער המשך ביז פון כלל ישראל.
דאם הייסט,
אז נוסף צו די נישואין פרטיים צווישן יצחק ורבקה,
באדייט דאס אויך די נישואין פון כלל ישראל"
(דאס האט געבראכט תולדות און געגעבן די אפשריות אויף המשך קיום עם ישראל,
עד סוף כל הדורות).
ויש לומר אז דערפאר האט אברהם אויף דעם אפגעגעבן "כל אשר לו" צו יצחק בנו,
ווייל דאס איז ניט נאר א פרטיות׳דיקע חתונה צווישן יצחק ורבקה,
נאר א נישואין פון כלל ישראל.