ישיבה" שלומדים בה "תורה הנגלית ותורת החסידות תמימה•",
ובאופן שלימוד תורת החסידות הוא "בעיון הסוב להבינה ולהסבירה לןזמו כלימוד הסוגיות נגליא שבתורה•",
ש״החסידות יבינו כמו שמבינים עניו בנגלה״״ -שעי״ז נעשה
(מעין ודוגמת)
העניו ד״וירא אלי! ה׳",
שעניני אלקות המתבארים בתורת החסידות"
("דע את אלקי אבין־•")
באים בראיית עיני השכל.
ועוד והוא העיקר - שווהי ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו",
שאז יהי׳ לימוד פנימיות התורה
(ידיעת אלקות)
בתכלית השלימות,
כמ״ש" "ישקני מנשיקות פיהו",
"שיהי׳ הדיבור עמנו פה אל פה• 1 ,
ביון ש״תורה חדשה מאתי תצא" 2 ,
"מאתי• ממש,
ולימודה יהי׳ באופן ש״לא ילמדו עוד איש את רעהו גו׳ כי כולם ידעו אותי"",
ויתירה מזה,
באופן של ראי׳,
"וירא אליו ה׳",
"והיו עיניך רואות את מוריך",
בראי׳ חושית.
וגם ענין זה מודגש בפעולתו של אדנ״ע ביסוד ישיבת תומכי תמימים -כמבואר בשיחתו הידועה" בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד",
שתלמידי תומכי תמימים הם "חיילי בית דוד" שיוצאים למלחמת בית דוד נגד אלו "אשר חרפו עקבות משיחך"",
ובלשון הרמב״ם בהלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח":,
ילחם מלחמות ה 3 " עד ש־ "נצח",
כמרומז גם בהמשך הכתובים ד־ ״אשר חרפו עקבות משיחך״ - "ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן• 4 ,
ש״אמן"
(ועאכו״ב ב״פ אמן)
מורה על הנצחון במלחמה 5 ,
שעי״ז נעשה ביאת וגילוי דוד מלכא משיחא בפועל ממש.
יג. ובהדגשה יתירה בדורנו זה -דור השלישי" לאדנ״ע ולתלמידיו חיילי בית דוד,
שבו מסתיימת ונשלמת עבודתם של חיילי בית דוד להביא את הגאולה בפועל ממש ע״י דוד מלכא משיחא,
וכדברי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין שכבר נסתיימה ונשלמה כל העבודה,
ועומדים מוכנים לקבלת דוד מלכא משיחא,
ועאכו״ב לאחרי המשך העבודה דחיילי בית דוד בהפצת המעיינות חוצה במשך ארבעים שנה,
באופן ש״נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע""׳.
ובדורנו זה נמצאים כבר בשנת
ספר המחתות - ה׳תעת״ב
הצדי״ק - לאחרי סיום שנת הפ״ט,
הקשורה עם מזמור פ״ט,
שסיומו וחותמו,
אשר חרפו עקבות משיחך",,
ברוד ה׳ לעולם אמן ואמך,
גמר הנצחון ומלחמת בית דוד,
ומתחילה התקופה השייכת למזמור צדי״ק,
שסיומו וחותמו,
ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו גו׳ ומעשה ידינו כוננהו",
דקאי על בית המקדש דל־ עתיד 1 •*,
"מקדש אדנ -י כןננן ידיך"־"■.
ובשנת הצדי״ק נמצאים כבר בשנת ה׳תשנ״ב,,
הי׳ תהא שנת נפלאות בכל": ״נפלאות״ - קאי על נפלאות הגאולה העתידה,
כמ״ש״<,
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות",
ויש לומר שקאי גם על ה״תורה חדשה" דלעתיד לבוא
(פנימיות התורה,
שנקראת,
חך,
ר״ת "חכמה נסתרה",
וי״ל שפירושו גם,
חכמה נפלאה")
שתהי׳ באופן של,
נפלאות"
(,
נפלאות מתורתך""■)
לגבי לימוד התורה בעולם חוה; ו״נפלאות בכל" 5 •*,
"בכל מכל כל",
כמ״ש אצל האבות ש־ "הטעימן הקב״ה בעולם הזה מעין העולם הבא""׳,
שזוהי השלימות דלעתיד לבוא.
ובשנת ה׳תשנ״ב נמצאים כבר בשבת פ׳ וירא,
שבו מודגשת השייכות לגאולה האמיתית והשלימה שבה יהי׳ שלימות הגילוי ד״וירא אליו ה׳" לכאו״א מישראל,
וקביעותו בח״י מרחשון,
שמורה על המשכת והתגלות החיות
(ח״י)
האלקי בכל עניני העולם שעוסקים בהם בחודש מרחשון,
ששלימותו לאחרי הנצחון ד־
"אשר חרפו עקבות משיחך ברוך ה׳ לעולם אמן ואמך
(בסיום וחותם שיעור תהלים דיום ח״י בחודש)
; ותוך ג׳ ימים לכ״ף מרחשון"*,
בחי׳ הכתר,
שמורה על התגלות מלכותו של הקב״ה בכל העולם לעתיד לבוא
(כנ״ל סי״א).
ויש להוסיף,
שכיון שחודש מרחשון הוא החודש הראשון לעבודה בעולם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
ה״ה כולל גם החדשים שלאחריו,
ובמילא,
כ״ף מרחשון,
הכתר דמרחשון,
כולל גם הכתר דהחדשים שלאחריו: הכתר דחו־ דש כסלו,
שסיומו בימי חנוכה,
חנוכת המזבח והמקדש״■,
ונם השמן,
שקשור גם עם פנימיות התורה,
שמן שבתורה" 6 ,
שנתגלתה בתורת החסידות בחודש כסלו•■׳; הכתר דחודש טבת•■■ - "ירח
ש״פ וירא,
ודי מר־תשון
שהגוף נהנה מן הגוף" 2 ",
שרומז על ההנאה והגוף שלמעלה,
יש האמיתי,
מהגוף שלמטה,
יש הנבראי": והכתר וחודש שבט*",
שהעשירי שבו יום ההילולא של מק מו״ח אומו״ר,
ש״כל 2,, מעשיו ותורתו ועבוותו אשר עבו כל ימי חייו..
מתגלה ומאיר..
ופועל ישועות בקרב הארץ""■; וכן הכתר והחושים שלאח״ז ער לסיומה של שנת הצדי״קי" ב״מעשה ירינו כוננהו",
בנין ביהמ״ק השלישי ע״י מלך המשיח,,
מלך מבית דוד״■״
(ש,
זכה בכתר מלכות..
לו ולבניו..
עד עולס״י")
ש״בונה המקדש״• 2, - תיכף ומיד ממש,
בח״י מרחשון
(לפני כ״ף מרחשון/ כיון שכבר נתקיים מ״ש* 2, .
ובקשו את ה׳ אלקיהם ואת דוד מלכם"
(כפי שאמרנו בקידוש לבנה דחודש מרחשון 22, ,
ובתוספת.
אמן" 22, ,
שמורה על הקיום בפועל ממש* 2, ).
יד. ועוד והוא העיקר:
דהרמנ״ם דל,
שסיום ומותם ספר ההלכות שלו הוא בהלכות מלו המשיח.
נוסף על המבואר לעיל
(סי״א)
שקיימת מציאותו של משיח בניצוץ משיח
(בחי׳ היחידה)
שבכאו״א מישראל,
קיימת גם מציאותו של משיח כפשוטו
(יחידה הכללית)
- כידוע ש״בכל דור ודור נולד א׳ מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל" 22, ,.
א׳ הראוי מצדקתו להיות גואל,
ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי״ת וישלחו כו׳" 22, ,
ואילו לא היו מתערבים ענינים בלתי רצויים המונעים ומעכבים כו׳,
הי׳ מתגלה ובא בפועל ממש.
וע״פ הודעת כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
משיחי 2, שבדורנו,
שכבר נסתיימו ונשלמו כל עניני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו,
הרי,
בימינו אלו
(כנ״ל סי״ג)
נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו׳,
וכיון שכן,
ישנה
(לא רק המציאות דמשיח,
אלא)
גם ההתגלות דמשיח,
ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש!
ובסגנון דפרשת השבוע - שצריכים רק לקבל ההתגלות ד״וירא אליו ה׳",
הן בנוגע לבנ״י
(אליו/ והן בנוגע לכל העולם
(ח״י מרחשון/ בפועל ממש,
בעולם העשי׳ הגשמי,
כמ״ש.
וידע כל פעול כי אתה פעלתו",
שבכל דבר שבעולם יהי׳ ניכר ש״אתה פעלתו",
ועד ש,
ל-עתיד לבוא תאנה צווחת כו׳"• 2, ,
וגם בדומם,.
אבן מקיר תזעק״י 2, ,
ועאכו״ב
ספר השיחות - ה׳חשנ״ב
בנוגע לבנ״י שמכריזים וזועקים "הנה אלקינו זה""׳.
וכיון שכן,
מובן,
שכל הענינים וכל הפעולות חדורים בעניני משיח וגאולה,
כולל גם באכילתו ושתייתו,
שמשתוקק לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר,
עד כדי כך שגם לאחרי הסעודה נשאר רעב לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר,
ובמילא,
טוען להקב״ה שאינו יכול לקיים המצוה ד״ואכלת ושבעת וברכת""• לאמיתתה עד שהקב״ה יושי־ בנו על שולחנו להסעודה דלעתיד לבוא,
ותיכף ומיד ממלא הקב״ה בקשתו -בהסעודה דיום הש״ק"•
(ובפרט סעודה שלישית הקשורה עם גאולה השלישית וביהמ״ק השלישי"׳)
פרשת וירא,
כ־
דרשת חז״ל••׳ "מאי דבתיב
(בפרשת וירא"׳)
ויגדל הילד ויגמל,
עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק,
לאחר שאוכלין ושותין..
אומר לו
(הקב״ה)
לדוד טול
(כוס של ברכה)
וברך,
אומר להן אני אברך ולי נאה לברך,
שנאמר"׳ כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא".
והעיקר - שכל זה יהי׳ בגלוי ובפועל ממש,
"מראה באצבעו ואומר זה״”׳,
"הנה זה
(המלך המשיח)
בא""׳,
והנה כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו
("הקיצו ורננו שוכני עפר״”^ ו״הנה אלקינו זה גו׳ זה הוי׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו""׳,
שמחת הגאולה האמיתית והשלימה בגלוי ובפועל ממש שאז מברכים עלי׳: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
ספד השיחות - ה׳תעונ״ב
משיחות ש״פ חיי שרה,
כ״ה מר־חשון,
מבה״ח בסלו,
ה׳תשנ״ב - פתיחת מנוס השלוחים העולמי -
א. שטייענדיק בא דער התחלה און פתיחה פון דעם כינוס השלוחים העולמי - פון די שלוחים שי׳ פון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
בכל מרחבי תבל,
בארבע כנפות הארץ - דארף מען זנום אלעם ערשטן דערמאנעז דעם יסוד און ארויסגעבן דעם תפקיד פון די שלוחים בדורנו וה בכלל,
ובמיוחד - דער חידוש אין דער עבודת השליחות וואם איז צוגעקומען במיוחד בזמן האחרון: לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.
כמדובר כמ״ם,
אז נוסף צו דער נקודה משותפת אין כללות עבודת השליחות פון אידן בכלל אלס שלוחים פון דעם אויבערשטן,
וואם איז,
אני נבראתי לשמש את קוני* 1 ,
ובפרט פון די שלוחים פון נשיא דורנו - א נקודה משותפת וואט איז גלייך בכל הזמנים -קומט צו מזמן לזמן א חידוש אין דער שליחות,
א שליחות מיוחדת,
וואט זי נעמט דורך און איז דער,
שער״< דורך וועלכעז אלע עניני השליחות זיינען •עולה״: ועאכו״כ בנדרד - א חידוש כללי ועיקרי וואט איז ניט בלויז נאר א פרט
(אדער א כלל)
אין דער שליחות,
נאר אן עיקר און אן ענין כללי ביותר,
ביז דעם ענין הכי כללי איו אידישקיים - הכנה לביאת משיח צדקנו - וואט נעמם ארום אלע נקודות ופרטים פון דער עבודת השליחות.
ווי מ׳האט שוין גערעדט מערערע מאל
(ובפרט אין די לעצטע חדשים און וואכן)
: לויט דער הודעה פון חדלי אז ט׳איז שוין,
כלו כל הקיצין",
און די הודעה פון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
אז מ׳האט שויו אויר תשובה געטאן,
ביז אז מ׳האט שוין פארענדיקט אלע עניני עבודה
(אפילו,
צופוצן די קנעפ"/ און מ׳שטייט גרייט צו קבלת פני משיח צדקנו - איז איצטער די עבודה און שליחות: צו זיין גרייט בפועל צו מקבל זיין פני משיח צדקנו בפועל ממש!
דערפון איז מובן,
אז אין דעם בא־ שטייס די מטרה פון דעם היינטיקן כינוס השלוחים העולמי: צו זיך צוזא־ מענרעדן און ארויסקומען מיט החלטות טובות על מנת לקיימן בפועל,
ווי צו אויספירן די שליחות מיוחדת פון דעם איצטיקן זמן: קבלת פני משיח צדקנו.
ב. דער ביאור השייכות פון דער עבודת השליחות
(פון די שלוחים וועל־ כע האבן זיר צוזאמענגעקליבן אין דעם כינוס השלוחים העולמי)
מיט משיח צדקנו - וועט מען פארשטיין דורך אויפקלערן די שייכות פון משיח עצמו מיט ענין וגדר השליחות בכלל:
אויף דעם פסוק•,
שלח נא ביד תשלח•
(וואם משה האט געזאגט דעם אויבערשטן ווען דער אויבערשטער
ספר השיחות - ח׳תשנ״ב
האט אים געשיקט צו ארויסנעמען אידן פון מצרים)
זאגן חז״ל":.
אמר
(משה)
לפניו רבש״ע שלוז נא ביד תעלה - ביד משיח שהוא עתיד לגלות".
ועפ״ז יש לומר,
אז משיח האט אין זיו דעם גדר פון א שליח ע״פ תורה.
משיח איז דער שליח
(״שלח..
תשלח")
של הקב״ה צו גואל זיין אידן?
דער טעם בפשטות פארוואם משה האט דאס געבעטן,
איז,
כפרש״י עה״פ: "ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד,
יש לד שלוחים הרבה": וויבאלד אז בלאו־הכי וועט דער אויבערשטער ניט שיקן משה׳ן "להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד",
נאר ער וועט שיקן אן אנדער שליח
(משיח/ איז זאל ער שיקן משיחץ צו גואל זיין אידן אויך פון מצרים.
מ׳דארף אבער פארשטיין: משה האם דאד זיכער פארשטאגען - ובפרט אז ער איז געווען שלימות החכמה דקדו־ שה•
(ו״משה קיבל תורה מסיני״י)
- אז דער אויבערשטער האט אליין געוואוסט אז ער וועט שיקן משיח׳ן
(און ניט משה)
צו גואל זיין אידן לעתיד,
און פונדעסט־ וועגן האט ער אויסגעקליבן משה׳ן אלם שליח צו גואל זיין אידן פון מצרים; איז וואם האט ער געבעטן "שלח נא ביד תשלח"?!
ולאידך גיסא: וויבאלד אז משה
(חכמה דקדושה)
האט אזוי געבעטן און מציע געווען,
איז פארשטאנדיק אז דאס איז אזוי ע״פ חכמה דקדושה בתכלית השלימות שלה; איז פארוואם איז בקשתו ניט נתקבל געווארן?
ויש לומר,
אז היא הנותנת: וויבאלד אז דאס איז א בקשה והצעה פון משה רבינו
(און אראפגעבראכט אין תורת אמת ותורה הנצחית•■/ איז דאס טאקע נתקיים געווארן בפועל - אז דעם זעלבן שליח וועלכער דער אויבער־ שטער שיקט צו גואל זיין אידן ממצרים
(משה)
וועט ער שיקן צו גואל זיין אידן לעתיד - ווי עם שטייט אין מדרש•■,
אז משה "הוא גואל ראשה
(בגאולת מצרים)
הוא גואל אחרון"
(בגאולה העתידה).
און דאם איז געווען כוונת משה מיט בעטן "שלח נא ביד תשלח"
(אע״פ וואט ער האט געוואוסט אז דער אויבער־ שטער ווייס אז ער וועט שפעטער שיקן משיח)
- צו פארבינדן דעם "גואל ראשון" מיט דעם "גואל אחרון",
אז אויר די גאולה ראשונה
(ממצרים)
זאל זיין פארבונדן מיט "ביד תשלח*
(משיח/ און אויר די גאולה האחרונה זאל זיין פאר־ בונדן מיט משהץ
("גואל ראשון"/
דאס הייסט,
אז■׳ אע״פ וואס משה און משיח זיינען צוויי באזונדערע מענטשן
(ומשה איז פון שבט לוי און משיח איז פון שבט יהודה
(בית דוד))
און באדייטן צוויי באזונדערע ענינים,
ווערן זיי פארבונדן און פאראיינציקט,
כדלקמן
(סעיף ט).