עסק כל העולם אלא לדזנת את ה׳ בלבד,
שנאמרי* כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ - דיש לומר,
שבהלכה האחרונה מוסיף
(בקיצור וברמז)
גם ע״ד התקופה השני׳ דימות המשיח שיהי׳ שינוי מנהגו של עולם,
החל מהשינוי העיקרי דתחיית המתים,
כמשנ״ת בארוכה במק״א“.
וע״פ המבואר לעיל החילוק שבין ימות המשיח לתחיית המתים,
שבימות המשיח תהי׳ שלימות העבודה דקיום המצוות,
ציווי להאדם,
ובתחיית המתים יבטל הציווי להאדם
("מצוות בטלות"/ ויתגלה עגינם האמיתי שהם רצונו של הקב״ה
(״הלכות של תורה״)
- יש לומר,
שענק זה מרומז גם בהחילוק בלשון הרמב״ם בב׳ ההלכות האחרונות:
בהלכה ד׳ כותב "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח..
אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה..
נדי שיזכו לחיי העולם הבא במו שביארנו בהלכות תשובה",
ששם מבאר בארוכה שהטובה בעוה״ז,
עד לשלימותה בימות המשיח,
היא,
בשביל שלימות העבודה דקיום התומ״צ,
כדי לזכות למתן שכרן של מצוות בעולם הבא 1 : משא״כ כהלכה ה׳,
שמוסיף עניז חדש בנוגע ל״אותו הזמן" שיהי׳ בתקופה השני׳,
אינו כותב שמעמד ומצב וה הוא בשביל איזו מטרה ותכלית,
"כדי כר".
ויש לומר הביאור בזה:
בתקופה הראשונה דימות המשיח,
בזמן ד״היום לעשותם" בתכלית השלימות
(שאודותה מדבר בהלכה ד׳)
- כיון שישנו ציווי להאדם,
מודגשת בעיקר התועלת של האדם ע״י קיום המצוות,
מתן שכרן של מצוות,
"כדי שיזכו לחיי העולם הבא".
משא״ב בתקופה השני׳ דימות המשיח,
כשיחיו המתים - כיון שיתבטל הציווי להאדם,
ויתגלה ענינם האמיתי שהם רצונו של הקב״ה,
ומצד רצונו ית׳ יהיו האדם והעולם
(בדרך ממילא)
בתכלית השלימות,
"לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד..
כי מלאה הארץ דעה את ה׳ וגר",
מובן,
שמעמד ומצב זה אינו בשביל איזו מטרה ותכלית,
"כדי כר",
אלא הוא עצמו המטרה והתכלית.
ועפ״ז י״ל,
שגם לדעת הרמב״ם עיקר ושלימות השכר הוא בעולם התחי׳
(כהפס״ד בתורת החסידות"/ אלא שלא כתב זה בפירוש,
כמו שלא כתב בפירוש אודות התקופה השני׳ דימות המשיח כשיחיו המתים,
כיון שתכלית ומטרת חיבור ספר ההלכות,
"שיהק כל הדינין גלוייו לקטן ולגדול בדין בל מצוה ומצוה",
נשלמת בסיומה של התקופה ד״היום לעשותם": ואעפ״כ,
כיון שענינו האמיתי של חיבורו הוא "הלכות של תורה",
כפי שהם מצד רצונו של הקב״ה - לכן,
בהלכה האחרונה,
שהיא הסיום והסר־הכל דספר ההלכות,
רומז הרמב״ם אודות המעמד ומצב דעולם התחי׳,
שאז
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
יתגלה ענינם האמיתי ד״הלכות של תורה",
שאינם בשביל האדם
("כדי שהכו לחיי העולם הבא"/ אלא "דעת בוראם",
"דעה את ה׳",
שזהו עיקר ושלימות השכר - שמציאות האדם והעולם בטלה
ומכוסה לגמרי ב״דעה את ה׳",
"כמים לים מכסים" 71 .
ספר השיחות - ה׳תשנ״ג
משיחות ליל שמתח תורה קודם הקפות ה׳תשנ״ב
א. שמחת תורה האט א שייכות מיוחדת מיט דער גאולה האמיתית והשלימה׳ ע״י משיח צדקנו 1 - ווי מ׳זאגט עם אין דעם פיוט
(.
שישו ושמחו בשמחת תורה")
בשמחת תורה נאך קריאת התורה:,
אגיל ואשמח בשמחת תורה בא יבוא צמחי בשמחת תורה".
דאס איז אויך מרומז איז די פסוקים וואס מ׳זאגט פאר הקפות
(,
שמביאים טעמים על השמחה״ 5 )
— פון,
אתה הראת״ ביו,
כי מציון״: דער סיום -דער לעצטער - פון די אלע י״ז
(י״ז ב־ גימטריא טוב,,
אין טוב אלא תורה" 5 )
פסוקים איו "כי מציון תצא תורה ודבר
2) ראה שיחת שמודת תרנ״ב
(ספר השיחות תודת שלום עי 2> - מלפני מאה שנה: •בש״ת הוא התגלות יחידה שבנפש,
מעיו לעתיד לבוא שלא ילמדו איש את רעהו•.
וראה לקמן סוף סעיף ג.
ה׳ מירושלים" 6 ,
רואם דאם איז א נבואה וועגן ימות המשיח 7 .
ויש לומר,
אז דאם איז אויר דער תוכן פון אלע י״ז פסוקים 8 ,
אז זיי זיינען אלע תלוי אין דעם סיום -,
כי מציון גו׳":,
כי" איז
(אויר)
משמש בלשון,
אם"• 1 ,,
כאשר"".
ועפ״ז יש לפרש דעם,
כי מציון גו׳״ שבסיום כל הפסוקים״ -אז די אלע ענינים וואם שטייען אין די פריערדיקע
(ט״ז) פסוקים וועלן נתקיים ווערן
(בשלימותם ובמילואם).
כי -כאשר - מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים",
וואם דאם וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה.
אנהויבנדיק פון דעם ערשטן פסוק".
אתה הראת לדעת כי הוי׳ הוא האלקים אין עוד מלבדו": די שלימות פון.
אתה הראת לדעת גו׳" וואם איז געווען בא
ספר ומציתות - וז׳תעמ״ב
מתן תורה - וועס זיין לעתיד לבוא.
ווי דער אלטער רבי איז מבאר אין תניא• 1 ,
אז לע״ל וועט זיין גילוי אלקות באופן של ראי׳ "בלי שום לבוש"
("ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" 15 / וואט "כבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים אין עוד מלבדו,
הראת ממש בראי׳ תושיית כו׳"
[וואם י״ל אז דערמיט איז דער אלטער רבי מוסיף ביאור ווי דורך מעשינו ועבודתינו בזמן הזה•׳ טוט מען אויף
(דעם גילוי אלקות באופו של ראי׳ אין)
דער גאולה/ און די שלימות דערפון
(וואס בא מ״ת איז נאר געוועו "מעין זה")
וועט זיין לע״ל,
ווען
("בי")
"מציון תצא תורה גו׳".
ועד״ז די פסוקים שלאחרי זה,
וואם בכללות זיינען זיי מבאר דעם חיבור פון אלקות שלמעלה מעולם מיט עולסיי,
וואם שלימות עניו זה וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה.
און וויבאלד אז שמחת תורה איז פון די מועדים בחודש תשרי 15 ,
וועלכע
זיינען מועדים• 1 כלליים על כל השנה כולה•־ - איז פארשטאנדיק,
אז הדגשת ענין הגאולה ומשיח שבשמחת תורה ווערט דערנאך נמשך על ובכל השנה כולה.
ובהדגשה מיוחדת בשנה זו - שנת ה׳תשנ״ב,
ר״ת הי׳ תהא שנת נפלאות בהי 5 ,
וועלכע איז כולל לכל לראש די נפלאות הגאולה 55 .
ובפרט ע״פ המדובר
חודש תשרי,
ש״בוזודש תשרי יום שמוות כלל גדול יותר הכולל כל חודש החודש תשרי כו"
(םה״מ תרנ״ד ע׳ לו.
תשיב ע׳ 49).
ליל קמחית קודם הקפות
כמ״פ לאחרונה,
אז לוים אלע סימנים שטייען מיר היינט אויף רעם שוועל פון דער גאולה,
ווען,
הנה זה
(משיח)
בא" 13 ,
והינף ומיד רגע לאח״ז - כבר בא.
ב. דערפון איז אויר מובן בנוגע צו דער עבודה פון אידן וואם פאדערט זיך בשמחת תורה,
והמשכה במשך כל השנה כולה,
ובמיוחד בשנה זו - או עבודה דורכגענומען מיט דעם ענין פון גאולה און משיח.
דאם הייסט,
אז א אידן׳ס אויפפירונג אין אלע ענינים אין זיין טאג טעגלעכן לעבן אויר בזמן הזה תיכן" ומיד פאר דער גאולה - איז מעין וכדוגמת דעם לעבן און הנהגה פון אידן בימות המשיח ממש.
[וואט דאס איז אויר די הדגשה המיוחדת בתקופה האחרונה בהנוגע דעם לימוד פון,
הלכתא למשיחא"",
די הלכות וואט זיינען נוגע צו דעם לעבן פון אידן בזמן הגאולה"].
איינער פון די ענינים העיקריים
תה" דוק• לדל,
נאשר יהיו המתים.
ולהזניר,
שקני! זה נרמז גם נהר״ת דאות ני -,
בכל מכל כל',
שהוא נגיסטריא,
קבץ־
(ראה היי חת״ם לב״ב יז,.א)
לעתיד לבוא - איז
(ווי געבראכט פרי־ ער פון תניא)
וואט דעמאלט וועט זיין די שלימות פון,
אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים אין עוד מלבדו": עם וועט נתגלה ווערן בכל העולם כולו אז עם איז ניטא קיין מציאות אחרת זולתו ית׳,,
אין עוד מלבדו".
ובדוגמת זה פאדערט זיד אייר אין דעם לעבן פון א אידן - אז ער זאל דערהערן און פילן בכל עניניו ממש,
אז,
אין עוד מלבדו".
דאם הייסט: ניט בלויז אז די כוונה און תכלית פון אלע עניני העולם איז אלקות,
ובמילא איז זיין עבודה אין אן אופן וואם,
כל מעשיר לשם שמים"",
און,
בכל דרכין- דעהו"׳ 17 ,
אבער ס׳איז פאראן א מציאות פון,
חול",,
מעשיך׳ און,
דרכיך׳
(נאר - תכליתם איז קדושה^ נאר נאכמער: אז די עניני העולם עצמם זיינען אלקות,
און במילא,
הערס" זיר מלכתחילה כלל ניט קיין אנדער מציאות,
ווארום,
אין עוד מלבדו".
ויש לומר,
אז דאם איז די הוספה און חידוש אין דער גירסא במשנה וברייתא",
אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני"",
לגבי דער גירסא הנפוצה,
אני נבראתי לשמש את קוני":,
אני נבראתי כו׳״ - איז מדגיש,
אז עם איז דא א מציאות וועלכע איז נברא געווארן,
נאר די גאנצע כוונה און תכלית פון איר
ססו השימות - ח׳תשנ״ב
בריאה איז מערניט ווי.
לשמש את קונו":.
אני לא נבראתי כו׳" איז דער טייטש• 3 - אז א מציאות פון אן אדם כשלעצמה איז בכלל ניטא
(.
אני לא נבראתי״x דער איינציקער ענין וואם איז דא - איז דער "לשמש את קוני"׳ 3 .
- ועפ״ז אולי יש לומר דעם ביאור אין דעם עיכוב המבהיל פון דער גאולה - אז דאם איז מצד דעם וואס בא אידן האט געפעלט שלימות אין דער דרגא פון עבודה באופן פון.
אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני",
וואם דוקא דורך דעם קומט מען צו דער גאולה וועלבע וועט זיין אין דעם אופן
(פון,
אין עוד מלבדו") 37 .
- איצטער איז אבער דער עיכוב שוין אויר אראם,
ובמילא איז,
הכל מוכן לסעודה",
סעודת לויתן ושור הבר ויין המשומר 33 בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש,
ג. האמור לעיל האט א שייכות מיוחדת צו אידישע קינדער,
תינוקות של בית רבן,
ווי חז״ל זאגן* 3 : "אל תגעו במשיחי" אלו תינוקות של בית רבף.
איינער פון די ביאורים אין דעם
(נוסף אויף דעם פירוש אין מפרשים")
: דער חינוך פון תינוקות של בית רבן דארף זיין אין אן אופן אז די תינוקות ווערן אינגאנצן דורכגענומען און דורכ־ געדרונגען מיט דעם ענין און נקודה פון.
משיח" 37 ,
אזוי,
אז בשעת מ׳גיט נאר א קוק אויף א אידיש קינד איז וואם זעט מען? - משיח׳ן!
זייער גאנצע מציאות איז,
משיח״ -דער גילוי פון.
אתה הראת גו׳ אין עוד מלבדו".
ויש לקשר זה אויר מיט דעם וואס בשמח״ת - וועלכער איז פארבונדן במיוחד מיט משיח כנ״ל - געפינט מעז א הדגשה במנהג ישראל,
אז אויר תשב״ר פרייען זיך און טאנצן מיט דער תורה
(און דורך זייער גרויסע שמחה בשמח״ת - ווערט נתגלה נאך מער ווי זיי זיינען.
משיחי"• 3 ).
ליל שמח״ת קודם תקפות
ואדרבה: וויבאלד אז דער עיקר השמחה פון שמחת תורה איז ניט דורך לימוד התורה,
נאר דוקא דורך טאנגו מיט דער תורה - טאנצן מיט די ספרי תורה ווי זי איז איינגעהילט אין א מפה און באקרוינט מיט א כתר תורה,
וואט דעמאלט איז גאר ניט שייך לערנען אין איר - איז פארשטאנדיק,
אז דעמאלט איז בעיקר מודגש די שייכות פון תורה צו אלע אידן - מהגדולים ועד הקטנים והכי קטנים - בשוה ממש.
ויש לומר,
אז דאם איז אויד פאר־ בונדן מיט דער שייכות און גילוי המיוחד פון משיח׳ן בשמחת תורה — וואם אויף ימות המשיח שטייט אז "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולס״יי: און דעריבער איז אויר די הנהגה בשמחת תורה מעיז וכדוגמת זהי.
ד. דער ענין איז ספעציעל אונטער־ שטראכן אין די תינוקות של בית רבן פון אונזער דור - וועלכע ווערן אנגע־ רופן
(בהסכמת גדולי ישראל)
מיטן נאמעז,
צבאות השם*:
דער נאמען,
צבאות השם* באדייט -אז די קינדער זיינען אינגאנצן איבער־ געגעבן און בטל צו דעם אויבערשטן,
בדוגמא
(און נאר פער)
ווי,
סאלדאטן* צו זייער,
גענעראל*.
און ביז בלשון הכתוב ביצי״ס״ -,
הוציא ה׳ את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם*,
נאד העכער ווי די מדידות והגבלות פון א,
צבא*".
דעדפון איז מובן,
אז אין די אידישע קינדער - אינגעלעד און מיידעלעד -פון אונזער דור,
איז נאד מער ניכר בגלוי ווי זיי זיינען,
משיחי",,
משיחי* פון דעם אויבערשטן אליין.
וועלכע ווערט די הכנה והקדמה קרובה אויף דער התגלות פון דעם משיח הכללי פון אלע אידן,
בגודלה האמיתית והשלימה.
ו״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות*": כשם ווי דעמאלט,
יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים"*,
אזוי וועלן די,
צבאות השם* פון אונזער דור ארויסגיין פון דעם איצטיקן גלות לגאולה האמיתית והשלימה ותיבף ומיד ממש.
וכולל ובמיוחד די אידישע קינדער וועלכע געפינען זיד דא איצטער,
וועל-כע זיינען אויפגעהאדעוועם געווארן -בשנה שעברה און אזוי וועם עם זיכער נמשך ווערן - אין אז אופן אז בשעת מעז גיט א קוק אויף זיי זעט מעז,
משיח*.
ובפרט בשעת די קינדער טאנצז איז די הקפות פוז שמיני עצרת ושמחת תורה.
ה. דעריבער - אוז בכדי צואיילן נאך שנעלער די גאולה,
זי זאל קומעז
עתה יז*ו לאויר העולם•
(ע*■ ה.
שיר הפעלות* וניחב שפסביכם).
חתירה מזו י*ל - *סילו עובר בפעי אפו
(ש״סלפדיז אתו בל התורה כולה* - נדה ל,
ב/ ע*ד ובדוגפת ב.
זבאת השם• שיבא פאדץ פזרים - ש״אפילו עובריז שבפעי אפז אפרו שירה*
(סוסה ל,.ב)
ססר השמחות - ח׳תשנ״ב
בהקדם הכי אפשרי ביז תיכף ומיד ממש - איז מתאים,
אז די אלע תינוקות של בית רבן וואס געפינען זיו דא איצטער זאלן זאגן
(יעדערער פון זיי און אלן צוזאמען)
"לחיים".
און אויר די מחנכים,
מלמדים און מנהלים פון די "צבאות השם" זאלן זיר משתתף זיין אין דעם דורך זינגען
(צוזאמען מים די קינדער)
דעם ניגון פארבונדן מיט "צבאות השם"
[כמנהג העולם אז א צבא האט א "מארש",
א ניגון משלהם: און עם דארף דאך זיין "אזלת לקרתא הלך בנימוסי׳""].
און זיכער וועט דער גאנצער "עולם" מסייע זיין אין דעם,
און עם באטראכמן פאר זייערער א זכות,
וויבאלד אז דורך די קינדער ווערט נמשך אויר צו זיי דער טיטול מיט וועלכע די קינדער ווערן אנגערופן - "משיחי"".
און דערפון נעמט מען דערנאר דעם כח אויף דער עבודה במשך כל השנה
(כנ״ל אז פון שמח״ת ווערם נמשך אויף
כל השנה)
- ובמיוחד בא מחנכים ומנהלים בכלל,
ובסרט בא די שלוחים פון נשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר -וואם זייער עבודה ושליחות מיוחדת באשטייט פון הפצת התורה והיהדות און הפצת המעינות חוצה,
און - במיוחד -די עבודה ושליחות צו ברענגען משיח צדקנו בפועל ממש״,
כולל - דורך לייגן א ספעציעלע הדגשה אויף דעם עניו החינוך פון אידישע קינדער וועל־ כע ווערן אנגערופן "משיחי".
ויהי רצון,
אז יעדער איד און אלע אידן,
כולל - אידישע קינדער,
זאלו פראווען די הקפות פון שמח״ת צוזאמען מיט דעם אויבערשטן אליין — כמאמר חז״ל׳י "עתיד הקב״ה לעשות מחול לצדיקים..
וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו׳ ואמר" ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".
ותיכף ומיד ממש.
ספר השיחות - ה׳חשנ״ב
ש״פ בראשית,
מבה״ח מר־חשון ה׳תשנ״ב
א. ס׳איז באוואוסם דער ווארט פון רבותינו נשיאינו׳,
אז שבת בראשית איז נוגע צו רעם גאנצן יאר.
אזוי ווי מ׳שטעלט זיך אוועק שבת בראשית,
אזוי גייט א גאנץ יאר.
אין וואט באשטייט די אויסגע־ טיילטקייט פון שבת בראשית,
אז דוקא פון אים ווערט נמשך על כל ימי השנה? לכאורה איז דאם דער תוכן פון גאנץ חודש תשרי: תשרי - אותיות רשית׳ -איז דער רשית פון כל השנה כולה,
וכידועי אז די מועדים אין חודש תשרי
(המרובה במועדות•)
זיינען מועדים כלליים פון וועלכע עם ווערט נמשך אויף דעם גאנצן יאר,
אנהויבנדיק פון ראש השנה,
וועלכער ווערט אנגערופן בשם,
ראש השנה" דערפאר וואס ער איז דער "קאפ" וואם איז כולל איו זיר און פירט אן מיט אלע טעג פון יארי,
ועד״ז יום הכפורים
(וועלכער ווערט אויך
אנגערופן,
ראש השנה" בכתובי ועד״ז חג הסוכות,
זמן שמחתנו,
ביז שמיני עצרת ושמחת תורה - איז פארוואם צייכנט מען אויס שבת בראשית דערמיט אז "ווי מ׳שטעלט זיר אוועק שבת בראשית אזוי גייס א גאנץ יאר"?
איז די נקודת הביאור אין דעם -בפשטות: שבת בראשית באצייכנט דעם איבערגאנג פון חודש תשרי,
המרובה במועדות,
אין דעם געוויינלעכן טאג־ טעגלעך לעבן שטייגער בשאר חדשי השנה:
שבת בראשית איז
(א) דער סיום וסד־ הכל פון חודש תשרי - זייענדיק דער לעצטער שבת פון דעם חודש,
ווען עם ווערט די עלי׳ ושלימות
(ויבולו 7 )
פון דעם סיום המועדים פון חודש תשרי -שמיני עצרת ושמחת תורה,
וועלכע קלייבן צוזאמען
(עצרת מלשון קליטה*)
און ברענגען אריין אין א פנימיות אלע ימים טובים פון חודש תשרי; און אויר
(ב) די התחלה פון דער עבודה הרגילה פון דעם קומענדיקן יאר - זייענדיק שבת מברכים חודש מר־חשון,
דער ערשטער "וואכעדיקער" חודש פון דעם נייעם יאר
(וועלכער האט ניט קיינע ימים טובים ובו׳/ ווען עם הויבט זיר אן,
כידועי,
דער עיקר עבודה פון "ויעקב
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
הלך לדרכו״״׳,
לדרכו דוקא - בעניני העולם ועובדיו דחול,
איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
און וויבאלד אז שבת בראשית שליסט אין זיך איין ביידע ענינים -דער לעצטער שבת אין חודש תשרי,
וועלכער בענטשט דעם ערשטן,
וואכע־ דיקן״ חודש אין יאר - דערפאר גיט ער א ספעציעלן כח אויף דער הנהגה פון א גאנץ יאר:
(די מועדים אין)
חודש תשרי עצמו - היות אז ער איז בדרגת,
רשית"־■ - איז ער אויפגעהויבן און אפגעטיילט
(מובדל ומרומם)
פון שאר חדשי השנה,
ער איז אנגעפילט
(מרובה)
מיט מצוות און קדושה
(ובלשון ה־ מדרש":,
מושבע בכל,
גתות בתוכו,
ברכות בתוכו,
כפור בתוכו כו"^ ובמילא איז מען ניט אזוי פארזיכערט אז מ׳וועט קענען ממשיך זיין דעם אויפגע־ הויבענעם מצב פון חודש תשרי אויר אין די איינפאכע וואכן־טעג פון יאר;
משא״ב שבת בראשית,
זייענדיק סיי דער אפשלום פון חודש תשרי און טיי די התחלה פון דעם,
וואכעדיקך יאר
(אנהויבנדיק פון
(שבת מברכים)
חודש חשוף׳)
- כמרומז אויר אין דעם ווארט
(שבת)
בראשית - פון לשון התחלה און ראש - דער אנהויבס און קא9 פון דעם יאר.
נוסף לזה וואם פ׳ בראשית איז אויר די ערשטע פרשה אין תורה,
די התחלה פון קריאת כל מפרשיות שב)
תורה,
וועלכע מ׳לייענט און מיט וועלכע מ׳דארף לעבן" במשך דעם גאנצן יאר -
איז ער א,
ממוצע המחבר" ביניהם,
וועלכער גיט דעם כח מיוחד אז בהתאם צו דעם אופן ווי מ׳שטעלט זיך דעמולט אוועק זאל אזוי גיין א גאנץ יאר; מ׳זאל ממשיך זיין פון דעם מצב נעלה בחודש תשרי אין דער טאג טעגלעכער עבודה אין וועלט,
בימי החול ובעובדין דחול.
ווי ט׳איז אויר מובן פון דעם תוכן פון ם׳ בראשית
(וואס על שם זה ווערט דער שבת אנגערופן,
שבת בראשית"),
וועלכע רעדט וועגן מעשה בראשית: דורך לייענען אין תורה פסוק בראשית —,
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״*■ - ווערט באנייט דער באשאף פון כל עניני העולם פאר דעם נייעם יאר
(ווארום קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא,
בר נש אסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא").
וואם דאם גיט דעם כח צו אוועקשטעלן ווי־עס־דארף-צו-זיין די עבודה בעניני העולם במשך דעם קומענדיקן יאר.
ב. דער ענין אין דעם וועט מען קלערער פארשטיין לויט דברי חז״ל בדיוק הלשון,
בראשית"
[,
מקדם ברא אלקים אין כתיב כאן,
ומתחילה אין
15) , היום יום" ב חשון.
ספר השיחות ת?ן״נ ע׳