א.
בהמשך צו דעם וואס עם האט זיך גערעדט׳ וועגן דעם ענין פון גאולה
- אז דער ווארט "גאולה",
אותיות "גולה" בתוספת אל״ף 1 ,
גיט ארוים דעם תוכן פון דער גאולה
(מער ווי די אנדע־ רע ד׳ - ה׳ לשונות של גאולהי)
:
(א)
דאס אויסלייזונג פון אלע עניני הגלות
(גולה)
; גאולה איז ניט שולל די עבודה אין גלות,
נאר זי איז כולל און הויבט אויף גלות - דורך ארויפשטעלן און מגלה זיין דעם אל״ף פון "אלופו של עולם" 4 אין "גולה",
ווי דער אויבער־ שטער איז בעה״ב און פירט אן מיט אלע עניני העולם אויך אין גלות,
(ב)
די גאולה ווערט "אויפגעמאכט" דורך דער עבודה אין גלות
(אזוי ווי דער ווארט ״גאולה״ ווערט אויפגעמאכט - און רוב אירע אותיות זיינען - אותיות "גולה",
נאר מ׳איז מוסיף אן אל״ף)
-
וועט מען זיר אפשטעלן אויף נאך אייניקע נקודות אין דעם,
וואס דאם וועט צוגעבן נאכמער הסברה אין דער עבודה וואס אידן דארפן טאן שטייענ־ דיק "ערב הגאולה".
ב.
דער אויפטו פון גאולה
(די הוספה וגילוי האל״ף אין גולה,
און אין
ביידע אויבנדערמאנטע ענינים)
זעט מען גלייך אין דער ערשטער גאולה
(אוז מקור אויף אלע גאולות 5 )
- גאולת מצרים:
די גאולה איז באשטאנען אין דעם,
אז נוסף דערצו וואם אלע אידן זיינען ארוים פון מצרים
("בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו" 5 )
ובשלימות און מיט אלע זייערע זאכן
(ע״ד מ״שי "כספם וזהבם אתם")
,
האבן זיי מיט זיך אויך מיטגענומען און אויסגעלייזט די ענינים פון ״גולה״
(גלות מצרים)
- "וישאלו" ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות גו׳ וינצלו
(ורוקינוי)
את מצרים״,
"שעש־ אוה• 1 כמצודה שאין בה דגן.
.
כמצולה שאין בה דגים״״
[און - "וגם*י ערב רב עלה אתם״יי]
.
ש״פ אמיר,
כ׳ אייר
ו52
ד.
ה.
- די גאולה איז געווען ניט נאר א יציאה אן ארויס פו! מצרים,
נאר א גאולה אויד פון מצרים
(גולה)
עצמו,
דורך אריינשטעלן און מגלה זיין דעם אל״ף
(אלופו של עולם)
אין די עניני הגלות - זייער תכלית צוליב וועלכע דער אויבערשטער האט זיי באשאפן און געגעבן צו מצרים,
בכדי אידן זאלן זיי מברר זיין דורך,
וינצלו את מצרים"
(און דורך דעם זאל נתקיים ווערן דער "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"")
.
ביז אז "וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" 5 ,
"אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם"* 7 די מצריים אליין,
און נאכמער: "מלמד שהשאילום בעל כרחם.
.
בעל כרחם דישראל"" - וואס לכאורה:
(א)
צוליב וואס האבן זיך די מצריים "געיאגט" אפגעבן פון זייערע כלים כו׳
(היפר טבע האדם)
?!
(ב)
דער ציווי
("וישאלו איש מאת רעהו גו׳״״י)
איז געזאגט גע־ ווארן צו די אידן,
ניט צו די מצריים?
(ג)
כולם•,
ושאר הפ״ו ניצודים
(בגימט׳ אלקים)
נתבררו בגליות שלאחרי זה
(ראה תו״א וישב כז,
ד)
.
לאחרי וואט דער אויבערשטער האט געבראכן מצרים דורך ברענגען אויף זיי די עשר מכות,
פארוואס דא "מיט־ אמאל" איז דער צוגאנג פון די מצריים אז "וישאלו ממצרים גו׳",
"וה׳ נתן את ח! העם בעיני מצרים וישאילום"
(און ניט דורך שבירתם)
?
נאר וויבאלד אז גאולה איז דער טייטש
(אויך)
די גאולה ועלי׳ פון מצרים
("גולה")
עצמו דורך אנערקענען אז דער אויבערשטער איז אלופו של עולם און פירט אן מיט דער וועלט,
און די מצריים
(זייענדיק
(כמה מהם)
חכמים")
האבן דאם
(םו״ס)
פארשטאנען און מרגיש געווען
(און די וראם לא חזו - איז "מזלייהו חזו""/ "וידעו מצרים כי אני ה׳״ 2 - דעריבער האט עם געדארפט געטאן ווערן,
און ס׳איז בפועל געטאן געווארן,
ניט בעל כרחם פון די מצריים,
נאר ברצונם
(נוסף אויף דער פעולה פון אידן אין דעם/ באופן פון "וישאילום"
(און "וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים"/ ביז אז "אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם",
ביז "בעל כרחם" פון די אידן.
ועד״ז זעט מען אין דעם - דעם צווייטן ענין הנ״ל אין.
גאולה"
(אז דאם ווערט אויפגעמאכט פון
(דעם ווארט)
"גולה"
(בתוספת אל״ף)
: דוקא דורך דער ירידה אין גלות מצרים
("ועבדום וענו
ספד השיחות - ה׳תנש״א
אותם״ 21 )
- איז געווארן די עלית
(גדלות)
וגאולת מצרים,
באופן פון "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול""
(ווארום אילו לא ירדו אבותינו למצרים וואלטן זיי ניט
(באקומען און)
אויפגעהייבן די "כלי כסף וכלי זהב ושמלות" פון מצרים)
.
דערפון איז אויר פארשטאנדיק בנוגע צו אלע גאולות
(וועלכע זיינען געג־ ליכן און נעמען זיך פון גאולת מצרים 5 / ביז דער גאולה האמיתית והשלימה,
אויף וועלכע עם שטייטנ־ "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ - אז זי הייסט "גאולה" דערפאר וואס איר תוכן איז:
(א)
(אויסלייזן)
אויפהייבן די עניני גולה
(דורך מגלה זיין אין זיי דעם אלופו של עולם/ און
(ב)
דוקא דורך דער עבודה אין גולה קומט די גאולה.
ג.
מ׳דארף אבער פארשטיין:
נוסף אויף דעם וואס דורך גאולת מצרים האט זיך אויפגעטאן דער גילוי פון אלופו של עולם אין מצרים -"וידעו מצרים כי אני ה׳"
[וואס דאם איז געווען איינער פון די טעמים אויף די מכות"]
,
אז דער אויבערשטער איז בעה״ב און פירט אן מיט דער וועלט" -האט זיך אויך אויפגעטאן נאד העכערע ענינים
(פאר אידן/ אז "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה וגאלם"",
און ״בכבודו ובעצמו" 57 - עצמות א״ם ב״ה",
ביז אז די כוונה"
(אין יציאת מצרים)
איז מתן תורה,
"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"",
דער גילוי פון "אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" 52 ,
ובאופן פון "פנים בפגים דבר ה׳ עמכם"",
שלמעלה פון דעם גילוי פח אלופו של עולם,
ווי דער אויבערשטער איז דער בורא העולם ומנהיגו
("בראשית" ברא אלקים את השמים ואת הארץ")
* 5 ,
כידוע אז תורה אח "קדמה לעולם" 55 ,
קדמה גם במעלה
(למעלה מעולם.
ועאכו״ב ווען עם רעדט זיך וועגן דער גאולה האמיתית והשלימה - וואס דעמולט וועט זיין,
נוסף אויף דעם גילוי פון אלופו של עולם
(בכל הבריאה/ גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה -"אלה" תולדות פרץ" מלא” וואס איז העכער פאר דעם "מלא" 57 פון "אלה" 5 תולדות השמים והארץ בהבראם"
(עולם על מילואו נברא 55 / ביז אז עס וועט זיין א חידוש שלא בערך לגבי דעם מצב
ש״פ אמור,
כ׳ אייר
בגאולת בבל ומדי וכו׳,
סיי אין עולם -א חידוש אין מעשה בראשית
("הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה"" 4 ,
"השמים החדשים והארץ החדשה" 41 )
,
און סיי אין גילוי אלקות - דער גילוי פון פנימיות עתיק 42 ,
ביז דער גילוי פון עצמותו ית׳ למטה,
אין דער "דירה לו יתברך בתחתונים" 42 ,
ביז אז "לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר 44 כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים" 42 ; און עם וועט דע־ מולט זיין א חידוש אין תורה: כשם וע״ד ווי גלות וגאולת מצרים איז געווען א הכנה צו מתן תורה,
אזוי וועט די גאולה האמיתית והשלימה ברענגען א חידוש אין תורה - דער גילוי פון פנימיות התורה" 4 ,
"סוד טעמי׳ ומסתר צפונותי׳" 47 ,
ביז "תורה חדשה מאחי תצא"* 4 .
און וויבאלד אז די אלע ענינים -וועלכע זיינען שלא בערך העכער פאר דעם גילוי איצטער פון אלופו של עולם - ווערן נכלל אין
(שם)
גאולה,
דארף מען זאגן אז דאס אלץ איז אויך מרומז איו "גאולה" אותיות "גולה" בתוספת אל״ף.
ד.
דער ביאור אין דעם:
אין״ 4 דעם אות אל״ף - וואס קומט צו אין
(ווארט)
״גאולה״
(לגבי ״גולה״)
-זיינען פאראז כמה פירושים:
(א)
אל״ף פון לשון אלוף,
אלופו של עולם.
(ב)
אל״ף פון לשון אולפנא ולימוד,
אאלפך חכמה" 5 אאלפך בינה.
(ג)
אל״ף אותיות פלא.
אין דער עבודה פון איבערמאכן גלות
("גולה")
צו גאולה זיינען פאראן בכללות דריי עגינים,
דריי דרגות ושלבים: גילוי אלקות אין ובערך לעולם
(אלופו של עולם)
.
גילוי אלקות שלמעלה מעולם אבער עם האט נאד עפעם אן ערך ויחם צו עולם,
ובמיוחד - דורך תורה שקדמה לעולם
(אולפנא)
.
און גילוי אלקות שלמעלה לגמרי מעולם,
באופן מופלא ומובדל,
ובמיוחד - דורך די נפלאות שבתורה 51 וואם וועלן נתגלה ווערן בגאולה האמיתית והשלימה 52
(פלא)
.
די ערשטע זאך 31 באשטייט פון מגלה
ספר השיחות - ה׳תנש״א
זיין אין כל עניני העולם
(- בגלות)
דעם אל״ף פון אלופו של עולם,
ווי דער אויבערשטער איז דער אלוף און בעה״ב פון וועלט און אין וועלט: דער עולם -עולם מלשון העלם והסתר* 5 - איז באשאפן געווארן אין אן אופן אז ער
(מצ״ע)
פארדעקט אויף אלקות,
דעם דבר ה׳ וואם איז עם שטענדיק מהוה,
מחי׳ ומקיים 55 .
און די עבודה פון א אידן באשטייט אין מגלה זיין בעולם ווי דער אויבערשטער איז אלופו של עולם,
הן בכללות,
העולם און הן בפרטי העולם -"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת"* 5 ,
און אזוי אויר בכל פרטי הנבראים - דער גילוי פון דעם כח הפועל בנפעל 57 .
וואס דורך דעם גילוי פון אלופו של עולם אין ״גולה״ - ווערט אויפגעטאן די גאולה,
ווען עם וועט זיין "וידע כל פעול כי אתה פעלתו"• 5 .
א העכערער ענין אין דעם גילוי האל״ף איז - דער ענין פון אל״ף מלשון אולפנא ולימוד,
אאלפך חכמה אאלפך
בינה: דער גילוי אלקות בגאולה האמיתית והשלימה וועט זיין - נוסף צו בחי׳ אלקות אין דער בריאה
(אלופו של עולם/ כח הפועל בנפעל - אויך,
אלקות וואט איז העכער פאר דער וועלט
(כנ״ל/ וואט דאם קומט פון אל״ף שב־ בחי׳ מוחין
(חכמה ובינה)
,
וואט איז העכער פאר די מדות פון וועלכע עט נעמט זיך עולם• 5
(עולם חסד יבנה"*)
: ובמיוחד - איז דאס דורך דער גילוי התורה
(וואם ווערט נתגלה נאך דער גאולה/ וואם "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם" 55 ,
"אלפיים" אויר מלשון אאלפך,
אאלפך חכמה אאלפך בינה׳*.
און דערנאך קומט מען צו נאך א הע־ כערן ענין אין דעם אל״ף - אותיות פלא - גילוי הנפלאות אין דער גאולה,
כמ״ש 55 "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"
(נפלאות אפילו בערך די נפלאות בגאולת מצרים 5 */ כולל ובמיוחד - די נפלאות שבתורה׳ 5
("גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" 5 */ גילוי פנימיות התורה,
"סוד טעמי׳ ומסתר צפונו־ תי׳",
וועלכע זיינען מצ״ע מופלא ומובדל
(ביז - בתכלית ההעלם•*/ און אויך דאס ווערט נתגלה,
ביז באופן פון אולפנא ולימוד,
בה אין
(אלופו של)
עולם 5 *.
ש״פ אמיר,
ב׳ אייר
ובלשון החסידות - אין די ספירות למעלה:
(א)
אלופו של עולם איז כנגד ספירת המלכות,
גילוי מלכותו ית׳ בעולם - "אחד״“,
"אמליכתי׳ למעלה ולמטה ולארבע רוחות" 6 .
ובכללות יותר - ענין המדות,
וראם פון זיי איז דער מקור אויף הנהגת העולם.
(ב)
אולפנא ולימוד
(אאלפך חכמה אאלפך בינה)
איז בחי׳ המוחין
(חכמה ובינה)
,
מוחין השייכים למדות,
וואס דאם איז למעלה מעולם,
אבער פארט די התחלה ומקור אויף עולם" 4 .
(ג)
פלא איז בחי׳ מוחין
(חכמה)
מצ״ע,
עצם המוחין"/ ביז ווי דאס איז פארבונדן מיט כתר
(ביז מיט פנימיות הכתה שמופלא ונבדל לגמרי מעולם" 46 .
וידוע" אז איצטער איז דער עיקר העבודה איו בירור השבע מדות
(כיבוש שבע ארצות/ און אין מוחין השייכים למדות: משא״ב בגאולה האמיתית והשלימה וועט זיין
(אויר)
די עבודה פון מוחין מצ״ע
(כיבוש שלש ארצות,
קיני” קניזי וקדמוני")
.
ועד״ז אויך אין גילוי אלקות בגאולה האמיתית והשלימה: נוסף צו דעם גילוי פון כח הפועל בנפעל,
און גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה,
וועט אויך זיין דער גילוי פון עצמותו ית׳ למטה,
ואדרבה -כח העצמות ווערט נתגלה דוקא אין דעם יש הנברא".
ה.
עפ״ז איז פארשטאנדיק אז דער אויפטו פון גאולה - "גולה" בתוספת אל״ף - איז כולל אלע דריי ענינים פון דעם גילוי האל״ף
(אין דער עבודה בגלות)
: אלופו של עולם,
אולפנא,
פלא;
און דוקא דורך דער עבודה אין גלות,
דורך אריינשטעלן דעם אל״ף
(די דריי ענינים שבו)
אין ״גולה״ - ווערט אויפגעמאכט די גאולה,
און אלע דריי ענינים ודרגות שבה
(אויר די ענינים הכי נעלים שבה)
: גילוי כח הפועל בנפעל,
"וידע כל פעול כי אתה פעלתו"
(מלכות)
,
גילוי שלימות האולפנא ולימוד התורה,
גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה
(מוחין)
,
ביז גילוי הנפלאות
(מוחין בעצם,
כתר)
5 .
ספר השיחות - ה׳תנש״א
ד.
ה.
- מ׳באנוגנט זיך ניט דערמיט וואס מ׳איז מגלה אין "גולה" בחי׳ אלופו של עולם
(אלקות בערך הבריאה)
,
דורך אויסנוצן די עניני העולם "לשם שמים" 76 און אויף "דעהו" 77 ,
נאר מ׳איז דארט אויך מגלה וממשיך בחי׳ אולפנא
(מוחין השייכים למדות)
,
דורך לימוד התורה,
ביז אויך - בחי׳ פלא,
דורך לימוד פנימיות התורה
(נפלאות שבתורה)
,
כדלקמן
(ס״ח ואילך)
.
ויש לומר,
אז נוסף צו דער עבודה
(פון לימוד פנימיות התורה)
אין גלות,
התורה,
ואדרבה - במ״ת היי גילוי מעשה מרכבה
("ויראו את אלקי ישראל גוי ויחזו את האלקים"
(משפטים כד,
י־יא.
וראה גם שמו״ר פג,
ב.
וש״נ)
)
,
מעיז הגילוי אלקות בגאולה האמיתית והשלימה,
כמ״ש
(ואתחנן ד,
לה)
"אתה הראית לדעת כי ה 50 הוא האלקים אין עוד מלבדו",
"הראית ממש בראי׳ חושיית״
(תניא פל״ו - מו,
א)
.
ובפרטיות יותר: הגילוי דמ״ת בא לאחרי ההכנה דמ״ט ימים,
ימי הספירה,
שלאחרי יציאת מצרים,
שענינם
(בעבודת האדם)
- בירור הזי מדות
(וב־ שלימות - זי מדות כלולום מזי)
במ״ט יום,
ועי״ז מגיעים - ״תספרו חמשים יום״
(אמור כג,
טז)
-לגילוי שער הנו״ן
(דבינה)
שבערך להמ״ט שערים
(ע״ד בחי■ מוחין השייכת למדות)
,
ועד לבתי׳ הבי בשער הנו״ן שהיא שלא בערר - מופלא ומובדל -מהמ״ט שערים
(ראה בארוכה לקו״ת במדבר יב,
א יאילת בחיי נפלאות,
נ■ פלאות
(זח״א רסא,
ריש ע״ב)
- שנתגלה במ״ת.
אבל כיצי״מ ומ״ת היי בגילוי לפי שעה.
ובגלוי הי׳ במ״ת בעיקר הנתינה דתורה הנגלית
(ראה תו״א ר״פ שמות)
,
בחיי אולפנא ולימוד.
משא״ב בגאולה האמיתית והשלימה תהיי שלימות הגילוי באופן תמיד■ ונצחי
(ראה המשד תער״ב ח״ב עי תתקל יאילד)
,
וגילוי פנימיות התורה
(תו״א שם - נעתק לעיל הערה 46)
,
בחי׳ נפלאות שבתורה.
ווערט דאם אויפגעטאן אויך דורך דעם עצם ענין
(ירידה)
פון "גולה"
(דורך מגלה זיין אין גולה דעם אל״ף,
די כוונה עליונה אין דער ירידה)
- כמ״ש" 7 "ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ כי אנפת בי",
דלכאורה: אין וואס באשטייט די הודאה אויף דעם וואם "אנפת בי"?! מ׳קען ניט ענטפערן אז די הודאה איז אויף דעם וואס שטייט בהמשך הכתוב "ישוב אפך ותנחמני",
ווייל דעמולט איז דאם ניט קיין הודאה בשלימות: אויב די הודאה איז אויף דעם וואס "ישוב אפך"
(דער ביטול ושלילה פון "אנפת בי")
וואלט געווען נאך בעסער - און נאך א גרעסערע הודאה - אז עם וואלט לכתחילה ניט געווען "אנפת בי"! דערפון איז מוכח,
אז די הודאה איז דוקא אויף דעם וואס "אנפת בי".
איז דער ביאור אין דעם,
ווייל דוקא דורך דער ירידה אין גלות באופן פון "אנפת בי" קומט די עלי׳ פון דער גאולה,
ביז די העכסטע ענינים שבה - גילוי בחי׳ אל״ף אותיות פלא: און בשעת מ׳איז מגלה אין "גולה" דעם אל״ף
(פון פלא)
- די כוונה עליונה שבזה - ווערט נתגלה דער "אודך ה"׳ אין דעם "אנפת בי",
בחי׳ הודאה דוקא אויף א דבר פלא שלמעלה משכל וחכמה
(של האדם)
,
ע״ד מ״שי 7 "אודה שמך כי עשית פלא",
וואס דאס גייט אויף אריכות הגלות וואם איז א דבר פלא,
ו״אינו מושג בשכל כלל,
זהו מכלל במופלא"" ממך אל תדרוש"׳",
און דאס גופא ווערט דערנאך נמשך בגילוי בבחי׳ ״כי עשית - אלף"",
ב־
ש״9 אמור,
כ׳ אייר
שכל וחכמה
(אאלפך חכמה)
53 ".
און דוקא דורך דער עבודה בהתגברות אויף דעם חושך הגלות קומט מען צו דער שלימות הגילוי פון פנימיות התורה בגאולה האמיתית והשלימה 54 -".
ו.
וויבאלד די גאולה האמיתית והשלימה קומט דורך משיח צדקנו,
איז פארשטאגדיק,
אז אויך אין משיח זיינען פאראן די דריי ענינים
(אין דעם אל״ף)
פון גאולה.
ובהקדים דעם דיוק בדברי הרמב״ם 55 " אז מלך המשיח איז "מבית דוד ומזרע שלמה" 5 ",
דלכאורה אינו מובן: דאס וואט ער שרייבט "מבית דוד"
[ווי ער שרייבט אויך אין ספר היד""]
איז דער־ פאר וואט בא בית דוד איז "עיקר המלכות" 7 ",
"כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו כו׳ עד עולם""",
"מלכי בית דוד הם העומדים
לעולם" 58 ": אבער וואט איז דער רמז אין "ומזרע שלמה"" 59 ?
ויש לומר
(בפנימיות הענינים)
: בימיי 60 שלמה איז געווען מעין דעם מצב פון דער גאולה האמיתית והשלימה.
בזמן דוד זיינען געווען מלחמות,
ביז אז "דם לרוב שפכת" 2
(און דערפאר האט ער ניט געקענט אויפבויבן דעס בית ה־ מקדש 62 - 63 )
,
משא״ב בזמן שלמה האט גע־ הערשט שלום,
וואט דערפאר ווערט ער אנגערופן בשם שלמה,
ווייל שלום הי׳ בימיו״ - מעיו שלימות השלום לעתיד לבוא.
ויש לומר אז דער טעם אויף דעם,
ווייל בא שלמה איז געווען שלימות החכמה - "ויחכם מכל האדם" 5 ,
ד.
ה.
אז נוסף צו דעם ענין המלכות איז ביי אים געווען אויר שלימות בחכמה" 65 .
און נאב-
528 ספר השיתות - ה׳תנש״א
מער: "ותרב חכמת שלמה.
.
מכל חכמת מצריס״” - דער יתרון פון אל״ף
(אאלפך חכמה)
וואט קומט ארוים דורך "גולה"
(חכמת מצרים/
וואט בכח זה "כל חכמי הגוים נתבטלו בעצם לגבי חכמת שלמה שלא ע״י מלחמה ע״כ נק׳ שלמה כי שלום הי׳ בימיו"••,
ביז אז די אומות האבן גע־ בראכט צו שלמה׳ן די ניצוצי קדושה
(כידוע בנוגע צו מלכת שבא”)
- מעין שלימות השלום לע״ל,
וואס "לא ירעו ולא ישחיתו גו׳ כי מלאה הארץ דעה גו"׳♦*,
ע״ד ווי דער בירור דורך "עסק התורה דבחכמה אתברירו בביטול הרע בעצם כמו לע״ל דכתיב""• וראו כל בשר בחי׳ ראי׳ דחכמה כו׳ וידע• 5 כל פעול כו׳״”.
וי״ל אז דאס איז נוגע צו שלימות עגין המלכות,
וואם דערפאר איז בא שלמה געווען א מלכות בשלימות,
"וישב שלמה על כסא ה׳" 1 " 1 במצב של מנוחה ושלום
(בכללות/ בערך צו מלכות דוד אויף וועלכע עט זיינען געוועז קטרוגים וערעורים כו׳.
ואילו זכו וואלט מלכות שלמה גע־ ווען שלימות ענין המלכות און בית ראשון וואלט געווען דער בית נצחי,
בגאולה נצחית; אבער צוליב דעם וואט עט האבן זיר אין דעם אריינגעמישט
להביז ולהשכיל בתורת ה׳ ובבל אשר בעולם)
.
וצע״ג איך ליישב זה עם המבואר בפנים
(המצב דלע״ל)
.
דברים בלתי רצויים,
איז דערנאד גע־ ווען "קרוע אקרע את הממלכה" 2 ••
(למלבות יהודה ומלכות ישראל/ און ס׳איז דערנאך געווען דער חורבן,
און דער־ נאד - חורבן בית שני,
און גלות זה האחרון - ביז עט וועט זיך אומקערן שלימות ענין המלכות ע״י מלך המשיח,
למעלה ממלכות שלמה,
ווען "מלך 3 " 71 אחד יהי׳ לכולם למלך גו׳ ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד",
"ודוד♦"• עבדי נשיא להם לעולם" 5 "•.
עפ״ז י״ל די הדגשה אז משיח איז ״מבית דוד ומזרע שלמה״ - ווייל דער אויפטו פון משיח וועט באשטיין פון מעלת דוד
(מלכות)
ומעלת שלמה
(שלום)
,
דורך דעם וואט משיח וועט האבן שלימות ענין המלכות,
כולל חכמה שבמלכות
(ווי דאם קומט ארויט דורך "גולה",
חכמת מצרים)
,
ביז אז "אותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהי׳ יותר משלמה"""•,
ביז שלימות ענין המוחין
(בבחי׳ פלא/ נוטף אויף מוחין ומדות ומלכות - כמ״שי"• "ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳".
וכידוע•"• אז
ש״פ אמיר,
כ׳ אייר
משיח וועט זיין סיי א מלך און סיי א רב,
״וילמד כל העם״ תורהי״י,
כולל -די נפלאות פון פנימיות התורה"".
ז.
בכדי אז בא יערער איד׳ן זאל זיין דער כח צו אויפנעמען דעם גילוי פון משיח,
דארף ביי אים זיין מעין פון די דרגות הנ״ל אין דעם אל״ף
[כידוע אז יעדער איד האט אין זיד א ניצוץ פון משיח" 73 ,
און דעריבער זאגט יעדער־ ער 2 " "ויתקיים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו גו׳"]
: מלכות,
מדות,
מוחין השייך למדות,
און 'מוחין בעצם.
ויש לומר,
אז דאם איז דער תוכן המשנה אין אנהויבם פון היינטיקן פרק
(רביעי)
,
וואו ער רעכנט אוים פיר זאכן: "איזהו חכם כו׳,
איזהו גבור כו׳,
איזהו עשיר כו׳,
איזהו מכובד",
וידוע אז זיי זיינען כנגד די פיר דרגות אין וועלכע עם טיילן זיך די
(עשר ספירות וואם זיי ווערן נשתלשל 2 " די)
עשר כחות הנפש,
כנגד די ד׳ אותיות פון שם הוי׳ 4 ": איזהו חכם - חכמה,
איזהו גבור - בינה,
איזהו עשיר - תפארת
(כללות המרות)
5 ",
איזהו מכובד - מלכות
(שענינו כבוד)
.
והיות אז יעדער איד האט א חלק אלוקה ממעל ממש"",
און נאכמער "חלק הוי׳ עמו״ 78 ״ - וואס העצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו״״ - דעריבער איז ער אין זיך כולל אלע פיר אותיות פון "אלו־ה"
(בחי׳ אלופו של עולם)
,
און פון הוי׳
(אלקות שלמעלה מעולם)
.
און זיין עבודה באשטייט פון מגלה זיין די פיר ענינים אין זיר,
ביז אין אן אופן פון לפנים משורת הדין,
"מילי דחסידותא" 79 ",
בחי׳ נפלאות
(שבתורה)
.
און דורך דעם וואס ער האט בגלוי אלע פיר ענינים ווערט די שלימות המלכות,
שלימות כסא המלכות של ד׳ רגלים דוקא - "וישב שלמה על כסא הוי׳",
ומעין זה בא יעדער איד,
ווארום אידן זיינען "בני מלכים""" און נאכמער - "מלכים" 1 ",
ביז אז דורך דעם בא־ קומט ער א שייכות צו "מכובד",
וואס נעמט זיך פון כבודו של הקב״ה
[במכ״ש פון א מלד באוה״ע אויף וועמען מ׳זאגט "שנתן מכבודו לבשר ודם" 2 "]
.
ועאכו״ב דורך זייער שייכות צו תורה
(ביז אז יעדער איד האט זיין אות 1 •" און חלק בתורה/ "כל 4 " בניך לימודי ה׳" 5 ",
און
ספר השיחות - ה׳חנש״א
״מאן מלכי - רבנן"" 2 ׳ - וואם דורך דעם קומט צו אויר חכמה שבמלכות
(בחי׳ שלמה)
,
ביז שלימות המלכות,
ווי דאס איז כולל אלע פיר עניניס הנ״ל: חכם,
גבור,
עשיר,
מכובד.
אזוי אז מ׳האט שלימות הכסא של ד׳ רגלים,
אויף וועלכע ס׳איז שייך שלימות ענין הישיבה
("וישב שלמה על כסא ה׳")
,
ולהוסיף,
אז דורך דעס ווערט אויך נמשך ראשו של מלך למטה,
אזוי אז מען באקומט מער שייכות צום מלך,
און רגליו ווערן אויפגעהויבן על "הדום רגלי" 27 י - וואס דורך המשכה מלמעלה למטה און העלאה מלמטה למעלה ווערט די שלימות החיבור פון אלקות שלמעלה מעולם ביז בבחי׳ גפלאות מיט עולם,
פון גילוי בחי׳ אל״ף אין מציאות העולם והגלות
("גולה")
.
ובהדגשה יתירה - שטייענדיק ביום השבת,
וואם איז כנגד ספירת המלכות,
ובפרט בימי הספירה בשנה זו
(ווען די ספירה האט זיך אנגעהויבן "ממחרת השבת""׳
(אויך)
כפשוטה/ וואס דעמולט איז יעדער שבת פון די "שבע שבתות תמימות"" 2 ׳ כנגד מלכות פון דער ספירה דשבוע ההוא: מלכות שבחסד,
מלכות שבגבורה,
מלכות שבתפארת,
מלכות שבנצח,
מלכות שבהוד,
מלכות שביסוד,
מלכות שבמלכות,
און דעם שבת -מלכות שבהוד
(וואם דאם איז שויו כולל כל הספירות,
ביז מלכות שבמלכות,
כדלקמן ס״ח)
,
מלכות ווי ס׳איז פאר־
סח
(תרמג)
.
אנציקלופדי׳ תלמודית ח״ב ערך אל תקרי)
ש״אל חקרי" מוסיף ערד פיררעי,
ראינו ממעט פירוש הראשון.
בונדן מיט דער שלימות פון הודאה
(בחי׳ פלא/ כנ״ל.
ח.
אין דעם אלעם קומט צו נאכמער שטייענדיק אין דעם שבת נאך ל״ג בעומר
(ובתוך השלשה ימים פון ל״ג בעומרי 2 )
,
יום ההילולא ויום שמחתו של רשב״י״.
ו;
דורך רשב״י איז געווען דער גילוי פון פנימיות התורה
(בחי׳ נפלאות שבתורה/ און דער עיקר גילוי איז געווען ביום הסתלקותו,
נשמתא דנשמתא דאורייתא
(די פנימיות פון די סודות וואם ער האט מגלה געווען כל ימי חייו)
*"׳-׳,
ביז אז דורך כתיבת דברים אלו
(בספר הזהר/ איז דאס דערנאך נתגלה געווארן צו אלע אידן,
ביז באופן פון יתפרנ־ סון״•׳ בהבנה והשגה - גילוי בחי׳ נפלאות שבתורה אין חכמה בינה ודעת.
די התחלה - ומעין ובדוגמא - פון דעם גילוי פנימיות התורה לע״ל.
ש״פ אמיר,
ב׳ אייר
ו53
דערצו האט רשב״י אויך מחבר גע־ ווען פנימיות התורה און נגלה דתורה 2 ".
וי״ל אז אין תורה עצמה איז נגלה דתורה און פנימיות התורה ע״ד דער חילוק צווישן אל״ף מלשון אולפנא ולימוד
(מוחין השייך למדות)
,
און אל״ף אותיות פלא
(מוחין בעצם)
.
און רשב״י האט מחבר געווען שניהם.
וי״ל אז בכח זה האט ער אויך אוים־ געטאן דעם כח אויף גילוי אלקות
(אויך די דרגות שלמעלה מעולם)
אין
(אלופו של)
עולם - כמאמר הידוע שלוי-י׳: "תניא ר״ש בן יוחאי"■׳ אומר כו׳ כל מקום שגלו
(ישראל)
שכינה עמהן כו׳ גלו לבבל שכינה עמהן כו׳ גלו לאדום שכינה עמהן",
ד.
ה.
אז אויר זייענדיק אין
(בבל כו׳)
"גולה" האט מען דארט דעם גילוי פון אלופו של עולם,
"שכינה עמהם".
ועד״ז איז רשב״י ממשיך בכל העולם כולו - כמאמר שלוי": "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין",
אז ער קען אויסלייזן כל העולם מלשון העלם והסתר מן הדין,
כולל דעם דיו הגלות.
ויש לקשר זה אויך מיט דעם וואט ל״ג בעומר איז דער טאג פון "הוד שבהוד",
וואס באדייט דעם ענין פון
(הוד מלשון)
הודאה,
און הודאה שבהודאה -בחי׳ פלא
(שלמעלה מהשגה/ און דער־ פון ווערט עם דערנאך נמשך אין אל״ף
(הבנה והשגה)
.
ולהוסיף,
אז הוד שבהוד
איז אויר "סוף ותשלום הספירות בעיקר המדות״*׳ - ד.
ה.
אז דאם איז כולל אלע מדות
(עשיר/ ביז מלכות שבמלכות
(מכובד/ נוסף אויף די המשכה פון מוחין ע״י
(חכם,
וגבור)
.
אוו הוד איז אויר די ספירה החמישית,
וואם איז מרמז אויף בחי׳ חמישית לפרעהיא דאת־ פרעו ואתגליין מיני׳ כל נהוריו״י י,
ב־ בחי׳ פרוע,
שלמעלה מסדר והשתלשלות
(בחי׳ פלא)
,
און דאס גופא ווערט דער סדר קבוע
(בחי׳ אל״ף)
לע״ל.
ט.
און פון רשב״י ווערט דערנאך נמשך דער גילוי פנימיות התורה בדורות שלאחרי זה,
ביז דור האריז״ל,
ווען ס׳איז געווארן "מצוה לגלות זאת ה־ חכמה״״ 90 ,
און דערנאך - איז אין דעם צוגעקומען דורך גילוי תורת החסידות ע״י הבעש״ט והמגיד
(מייסדי תורת החסידות הכללית/ און נאכמער - דורך דעם אלמן רבי׳ן
(מייסד תורת חסידות חב״ד)
און רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו - לימוד פנימיות התורה באופן פון חכמה בינה ודעת,
און הפצת המעינות חוצה,
אנהויבנדיק פון דעם חוצה שבאדם - זיינע כחות הנפש,
ביז אויך פון נפש הבהמית,
בה חוצה שבעולם - מעין וטועמי׳ פון גילוי פנימיות התורה בגאולה האמיתית והשלימה.
און אזוי קומט אין דעם צו - דורך רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו מדור לדור,
בה כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו.
צו די גילויים פון פנימיות התורה בדורנו זה,
ובזה גופא - קומט צו משנה
ספר השיחות - ה׳תנש״א
לשנה,
ביז די גילויים בימים אלו ע״י כת״י דמאמרי דא״ח שנדפסו ונדפסים קתה.
ובאופן,
כאמור,
אז מ׳איז ממשיך די נפלאות שבתורה
(בבחי׳ פלא)
אין הבנה והשגה,
ביז אין אלע כהות הנפש
(חכמה,
בינה,
מדות ומלכות)
,
ובלשון פון תורת אדה״ז הידועה" 14 עה״פ "משכיל לאיתן האזרחי״
(תחלת מזמור פ״ט)
- אז איתן שבנשמה
(עצם הנשמה,
בחי׳ פלא)
"יש לו משכיל,
מה שע״י כח המשכיל הוא האזרחי,
מזריח לכל הכחות והחושים",
וואס דער כח המשכיל
(שלמעלה משכל וביחד עם זה איז ער מקור השכל)
איז ממשיך פון למעלה משכל אין שכלי 4 : און הגם אז שלימות זריחה זו וועט זיין לע״ל,
ווערט דאס שוין אויך אויפגעטאן איצטעת 4 ׳.
און דערפון ווערט נמשך דער כח צו ממשיך ומגלה זיין אלקות אויר אין עולם
(אלופו של עולם)
- כסיום המזמור פ״ט: ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן.
און דערנאך קומט מען צו מזמור צדי״ק,
"תפלה למשה איש האלקים",
ביז סיומו - "ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו גו׳",
דער גילוי עלינו פון נועם ה׳,
שלימות התענוג
(עתיק'■ 4 )
,
ביז "ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו",
אין דעם
(״נועם" אותיות)
"מעוך האמיתי,
ביהמ״ק השלישי.
ובפשטות - אז דורך לימוד התורה
בכלל,
ובפרט פנימיות התורה,
כפי שנתגלתה בתורת החסידות,
- כולל - דורך המסתכל בפני הרב,
במאור פניו
(חכמת אדם תאיר פניו 44 )
,
וואס דאס גיט צו אין הבנת הלימוד
[כמאחז״ל 45 ׳ "אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתי׳ לר׳ מאיר מאחורי׳,
ואילו חזיתי׳ מקמי׳ הוה מחדדנא טפי,
דכתיב" 4 ׳ והיו עיניך רואות את מוריך״]
-
ווערט ער א כלי צו גילוי אלקות בעולם,
כולל גילוי כח הפועל בנפעל באופן של ראי׳
(חכמה)
,
און נאכמער -דער גילוי פון כח העצמות איו יש הגברא,
וואס "הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט כו׳"
(כמבואר באגה״קי 4 ׳ בספר תניא קדישא)
.
אנהויבנדיק ווי דאם איז אין דער עבודה פון א אידן
(כמבואר בתחלת ספר התניא)
,
אז ביי אים איז די עבודה ניט נאר אין סור מרע - "אל תהי רשע",
גאר אויך "תהי צדיק״״ 4 י,
דאע״פ וואס "אין בל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו׳"" 4 ■ מצד דעם וואס מ׳געפינט זיר למטה א נשמה בגוף ונה״ב אין עוה״ז הגשמי והחומרי - איז אבער דורך דעם וואס ס׳איז דא דער כח העצמות אין דעם גוף הגשמי
(פון א אידן/ כנ״ל,
גיט דאם דעם כח אז אויר למטה זאל מען דערגרייכן די העכסטע דרגות,
ביז "תהי צדיק"
ש״פ אמיר,
כ׳ אייר
(עכ״פ דורך דעם וואס "יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים תהי צדיק כר,
ועוד שההרגל בו׳ נעשה טבע שני",
"וכשירגיל כו׳ הרי באתערותא ד־ לתתא אתערותא דלעילא וכולי האי ואולי יערה כו׳ ויזכה לבחי׳ רוח משרש איזה צדיק כו׳״יי■׳)
,
וי״ל אז לאחרי די אלע ענינים - של בירור וזיכוך כר -וואס אידן זיינען דורכגעגאנגען במשך דורות,
קען איצטער יטדער איד זיכער דערגרייכן די העכסטע דרגות,
ביז "תהי צדיק" בגלוי
(דער גילוי פון "ועמך כולם צדיקים"" 15 )
,
ווי ס׳וועט זיין כשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה 151 .
ביז אז דורך דעם - די עבודה פון הפצת המעינות חוצה - האט מען דעם כח צו מגלה וממשיך זיין אלקות אין וועלט,
ביז אין חוצה שאין חוצה ממנה.
און דאס אלץ ווערט א הכנה וכלי -צו "ונגלה כבוד הוי׳ גר""" 103 בגאולה האמיתית והשלימה,
"ולא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד",
און צו דעם גילוי פנימיות התורה,
ביז באופן פון "והיו עיניך רואות את מוריך".
י.
די הוראה דערפון בפשטות - בנוגע צו די פעולות וואט אידן דארפן טאז צו נאכמער ממהר זיין די גאולה:
אין צוגאב צו די פעולות אין חלקו בעולם,
ביז בכל העולם,
צו מגלה זיין ווי דער אויבערשטער איז אלופו של עולם אין דער וועלט און אין יעדער זאך אין וועלט,
ובפרט דורך דעם וואט
מ׳נוצט אויס אלע עניני העולם "לשם שמים" און אויף "דעהו",
אזוי אז יעדע זאך בעולם איז מגלה "כבודו" של הקב״ה-
דארף אויך זיין א הוספה מיוחדת אין אולפנא ולימוד התורה,
ובמיוחד - אין פנימיות התורה כפי שנתגלתה בתורת החסידות,
באופן של הבנה והשגה,
בחכמה בינה ודעת,
און אויך - משפיע זיין אויף אנדערע ארום,
דורך הפצת התורה והיהדות,
והפצת המעינות.
ויה״ר אז דורך דער עבודה פון פאר־ ענדיקן "אריינשטעלן" און מגלה זיין דעם אל״ף אין ״גולה״ - וועט דאס גלייך ברענגען די גאולה,
תיכף ומיד ממש,
אזוי אז נאך ווי אידן שטייען במעמדם ומצבם איצטער ממש,
אין זייע־ רע לבושים ובגדים,
אפילו אויב זיי זיינען נאך "בגדים צואים״ 104 יי,
ווארום די גאולה קומט באופן פון לא עכבן אפילו כהרף עיף 5 ,
און ערשט לאחרי הגאולה "ויאמר 52 גו׳ הסירו הבגדים גו׳ מעליו"" 5 ,
ועאכו״ב ווען עס רעדט זיך וועגן "ועמך כולם צדיקים".
און אלע אידן,
"בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו",
גייען צוזאמען מיט אלע זייערע ענינים,
"כספם וזהבם אתם" 108 ,
ועאכו״ב מיט אלע בתי כנסיות ובתי מדרשות 55 און די ספרי תורה שבהם
534 ספר השיחות - ה׳תגש״א
אין ארץ הקודש,
אין ירושלים עיר הקודש,
בהר הקודש,
בביהמ״ק השלישי,
"מקדש אד׳ כוננו ידיח 57 י.
- כולל דעם ספר תורה וואם מ׳האט די וואך מסיים געווען,
ע״י השתדלות של נשי ובנות ישראל,
צוזאמען מיט א סיום וסדר הכנסת ספר תורה,
בשמחה גדולה בריקודים וכו׳,
און פארבונדן מיט איר הוספה בנתינת הצדקה,
המקרבת את הגאולה"׳ -
156)
נ״ב י,
א.
ספר השיחות - ה׳תנש״א