א.
מהמעלות המיוחדות דחג הפסח בקביעות שנה זו: בנוגע לימי השבוע -שהתחלתו
(יום ראשון דפסח)
וסיומו
(יום אחרון של פסח - בחוץ לארץ,
ובארץ ישראל - אסרו חגי)
ביום השבת,
ובנוגע לפרשת השבוע - בפרשת שמיני.
והקשר והשייכות שביניהם
(הקביעות בשבת ובפרשת שמיני)
מודגש יותר בה־ שינוי בהקריאה דפרשת שמיני
(שחל בה חג הפסח)
בגלל הקביעות דפסח בשבת -שכאשר חג הפסח חל ביום השבת קוריו "ויהי ביום השמיני"
(במשך שלשה שבועות)
שמונה פעמים? וכידוע הפתגם "שמיני שמונה שמינה"? שכאשר קורין
"ויהי ביום השמיני" שמונה פעמים,
נעשית השגה כולה
(שמתחילה מחג הפסח,
"ראש 4 השנה לרגלים"־)
שגה שמינה,
היינו,
שהענין דשמיני נמשך באופן של קביעות
("חזקה" 6 )
על ובכל השנה כולה.
וכיון שכל עניני התורה
(ובנדו״ד הקביעות דהימים טובים)
הם בתכלית הדיוק,
מסתבר לומר,
שיש קשר ושייכות בין הקביעות דחג הפסח בשבת לקביעותו בפרשת שמיני
(שבהם חל חג הפסח)
.
וצריך להבין הקשר והשייכות דהקבי־ עות דחג הפסח בשבת ובם׳ שמיני -דלכאורה שבח ושמיני הם ב׳ ענינים
אחרון של פסח
(בסעודת משיח)
שונים,
כידוע 7 שיום השבת הוא א׳ משבעת ימי בראשית,
שבעת ימי ההיקף,
ויום השמיני הוא למעלה משבעת ימי ההיקף,
ועד כדי כך,
ש״כל מספר ז׳ חול ומספר שמיני קודש.
.
כי מספר זה מיוחד אליו ית׳"•,
היינו,
שגם דרגת הקדושה דיום השבת שייכת לעולם,
שלימות העולם,
כמארז״לי "מה הי׳ העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה",
ואינה בערך" 8 לגבי הקדושה דשמיני שלמעלה מהעולם,
"מיוחד אליו ית׳".
ב.
ויש לבאר תחילה מעלת הקביעות דפסח שחל בשבת שמעינו בנוגע לספירת העומר:
על הפסוק** "וספרתם לכם ממחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות תהיינה",
איתא במדרש** "אימתי
(הן תמימות)
בזמן שאין ישוע ושכני׳ ביניהם",
ופירש במתנות כהונה
(בשם הרוקח**)
: "כשבא ר״ח ניסן בשבת,
יבוא פסח בשבת ויתחילו
בספור במוצאי שבת,
ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית"**.
ונתבאר במק״א** שאף שהפירוש ד־ "ממחרת השבת" הוא
(לא ממחרת השבת שבפסח,
כדעת הבייתוסים,
אלא)
"ממחרת היו״ט"**
(גם כשפסח חל באמצע השבוע,
כברוב השנים)
,
והפירוש ד״שבתות תמימות" הוא
(לא "תמימות כששת ימי בראשית",
אלא)
שבועות שלימות בנזנינס
(שלא החסיר יום אחד 7 •)
ובמעת לעת
("בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב״•*)
- מ״מ,
ביון שהכתוב מדייק "וספרתם לכם ממחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות תהיינה",
מובן,
שכאשר פסח חל בשבת ומתחילים לספור במוצאי שבת
("ממחרת השבת" כפשוטו)
נעשית שלימות גדולה יותר בה״שבתות תמימות",
"תמימות
(גם)
כששת ימי בראשית",
תמימות שבתמי־ מותי*.
ודרוש ביאור והסבר: מהו הטעם שהציווי דספירת העומר שבכל השנים נכתב בתורה בלשון שמדגיש שלימות יתירה ששייכת בשנים מיוחדות שבהם חל פסח בשבת - "וספרתם לכם ממחרת
ספר השיחות - ה׳תנש״א
השבח גו׳ שבע שבתות תמימות"-שהתחלת הספירה היא "ממחרת השבת"
(כפשוטו)
,
"ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית"?
ומסתבר לומר,
שהשלימות דשכת
(שנרמזת בלשון הכתוב "וספרתם לכם ממחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות")
שייכת לכללות הענין דספירת העומר בכל השנים" 2 ,
אלא שענין זה מתגלה בהדגשה יתירה כשפסח חל בשבתי 2 ,
ומזה למדים גם בנוגע לכללות הענין דספירת העומר בשאר השנים,
כדלקמן.
ג.
ויובן בהקדם הדיוק בלשון הכתוב "וספרתם לכם ממחרת גו׳"
(ממחרת היום שלפניו,
ולא מיום פלוני 22 )
- שספירת העומר היא ממחרת הפסח - דלכאורה צריך להבין:
ידוע שחג הפסח
(ע״ש הדילוג וה־ פסיחה 22 )
ענינו גילוי אלקות שלמעלה מהעולם - "נגלה" 2 עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה
(בכבודו ובעצמו 22 )
וגאלם",
משא״ב ספירת העומר ענינה עבודת האדם בבירור והעלאת ז׳ המדות
(שכלולים מז׳,
מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות,
שבכל יום ממ״ט הימים נעשה
הבירור דמדה פרטית/ הן בירור המדות שבנפש האדם,
והן בירור העולם כולו שנברא ע״י ז׳ המדות דלמעלה
(כמ״ש בנוסח התפלה שלאחרי ספה״ע: "שיטהרו נפשות עמך ישראל.
.
ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה,
ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות")
.
וכיון שפסח וספה״ע הם ענינים שוגים וחלוקים זמ״ז - מהי ההדגשה שספירת העומר היא ממחרת
(בסמיכות ובהמשך ל)
הפסח?
ויש להוסיף,
ששאלה זו מודגשת יותר בדיוק הלשון "ממחרת השבת"
(ולא ממחרת היו״ט/ שחג הפסח נקרא כאן בשם ״שבת״ - שהרי החילוק בין ימים־טובים
(שהתחלתם בחג הפסח,
"ראש השגה לרגלים"")
לשבת,
הוא,
שקדושת הימים־ טובים תלוי׳ בב״ד
(עבודת האדם/ כמ״ש" 2 "מועדי ה׳ אשר תקראו אותם",
"קרי בי׳ תקראו אתם" 27 ,
"ישראל אינהו דקדשינהו לזמנים" 28 ,
משא״ב שבת ש״מקדשא וקיימא" 22
(מלמעלה/ ואעפ״כ מדגיש הכתוב שספירת העומר
(עבודת האדם)
היא "ממחרת
(בסמיכות ובהמשך ל)
השבת"?
ד.
ויש לומר הביאור בזה:
בהדגשת השייכות דספירת העומר לחג הפסח
(שספה״ע היא ממחרת הפסח)
מרומז התוכן והחידוש שבספירת העומר - שעבודת האדם
(ספה״ע)
היא
(לא רק בענינים השייכים לגדרי האדם והעולם,
אלא גם)
בהמשכת וגילוי הענינים שלמעלה מגדרי האדם והעולם,
היינו,
שענעי חג הפסח שלמעלה מהעולם שנתגלו ע״י
אחרון של פסח
(בסעודת משיח)
הקב״ה,
יומשכו ויתגלו בפנימיות
(באדם ובעולם)
ע״י עבודת האדם,
שעי״ז ישנם ב׳ המעלות גם יחד: גילוי אלקות שלמעלה מהעולם,
וביחד עם זה,
נמשך וחודר בגדרי העולם וע״י עבודת האדם בעולם.
וענין זה מרומז ומבואר בפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום":
"ממחרת השבת" פירושו מבחי׳ שלמעלה מהשבת"/ היינו,
בחי׳ שלמעלה גם מהשלימות דעולם
(שבת)
,
למעלה לגמרי מגדרי העולם.
וזהו הנזעם שהכתוב מדגיש השייכות לחג הפסח בלשון "ממחרת השבת״ ולא ״ממחרת היו״ט״ - להורות על מעלת הגילוי דחג הפסח שהוא למעלה
(לא רק מיו״ט,
שתלוי בעבודת בנ״י,
אלא למעלה גם)
משבת ש״מקדשא וקיימא",
למעלה לגמרי מגדרי העולם.
ועז״ג ״וספרתם לכם ממחרת השבת״ -שהעבודה דספה״ע היא להמשיך מהבחי׳ שלמעלה מגדרי העולם,
"ממחרת השבת",
שתתגלה ותחדור בגדרי העולם,
"שבע שבתות",
ועי״ז "
(שבע שבתות)
תמימות תהיינה",
כיון שב״שבע שבתות"
(גדרי העולם)
נמשך ונתגלה ועד שנעשים חדורים בהשלימות האמיתית
("תמימות")
שלמעלה מגדרי העולם.
וממשיך בכתוב "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים י ום ״ _ שעי״ז באים לבחי׳ שלמעלה יותר מהשבת השביעית
("ממחרת השבת השביעית")
,
שזהו״ע שער החמישים
("תספרו חמישים יום")
דבינה,
שבאין ערוך לשבעת המדות שבהם נברא העולם,
וזוהי השלימות האמיתית דהעולם שנעשית ע״י העבודה
דספה״ע
("שבע שבתות תמימות תהיינה")
׳ 3 - שנמשך ומתגלה בו גם הבחי׳ שלמעלה מגדרי העולם,
שזהו הגילוי דמתן־תורה 17 .
ה.
וענין זה ניכר בגלוי בפסח שחל בשבת:
ובהקדים - שאף שבמדרש נתפרש רק השלימות דימי הספירה,
שכש״יתחילו בספור במוצאי שבת,
ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית",
מ״מ,
כיון שמעלה זו היא כשחל פסח בשבת,
מסתבר לומר,
שהשלימות היא גם בפסח עצמו 33 ,
כי,
להפירוש ד״שבתות תמימות" "כששת ימי בראשית",
הפירוש ד״
(ממחרת השבת"
(פסח)
הוא "
(ממחרת)
שבת בראשית"" 3
(פסח שחל בשבת)
.
וההסברה בזה:
בנוגע לחג הפסח - כשחל בשבת ניכר בגלוי הדילוג והפסיחה
(פסח)
גם לגבי השלימות דשבת
("ממחרת השבת" 33 )
,
ספר השיחות - ה׳תגש״א
היינו,
דילוג ופסיחה למעלה מגדר י העולם.
ובנוגע לימי הספירה - שכשהתחלת הספירה היא במוצאי שבת
("ממחרת השבת" כפשוטו)
ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית,
ניכר בגלוי שהבחי׳ שלמעלה מגדרי העולם
("ממחרת השבת")
נמשכת וחודרת בגדרי העולם
("ימי בראשית")
.
ומזה מובן שב׳ הקצוות שבכללות העניו דספה״ע
(בכל השנים)
- גילוי בחי׳ שלמעלה מהעולם,
"ממחרת השבת",
והמשכתה בגדרי העולם,
״שבע שבתות״ -ניכרים בגלוי ובהדגשה בפסח שחל בשבת".
ו.
ובפרטיות יותר - מודגשת השלי-
מות דימי הספירה בפסח שחל בשבת בימי הספירה שבחג הפסח עצמו:
ימי הספירה שבחג הפסח - מיום שני דפסח
("ממחרת השבת")
עד אחרון של פסח
(בחח לארץ,
ובארץ ישראל אסרו חג)
- הם שבעה ימים שהם שבוע אחד”,
שבו נשלמת הספירה
(והבירור)
דכל פרטי שבעת המדות שבמדת החסד
(מחסד שבחסד עד מלכות שבחסד/ המדה הראשונה והעיקרית - "יומא דאזיל עם כולהו יומין""
(מעין ודוגמת השלימות דכל ימי הספירה")
.
וכשהקביעות דשבעת ימי הספירה דחג הפסח
(מיום שני דפסח עד אחרון של פסח)
היא בהתאם לשבעת ימי השבוע
(כשפסח חל בשבת)
ניכרים בגלוי ובהדגשה ב׳ הקצוות שבספה״ע:
גילוי בחי׳ שלמעלה מהעולם,
"ממחרת השבת״ - ביום ראשון דפסח שחל בשבת,
דילוג ופסיחה גם לגבי שלימות העולם
(שבת/ ועאכו״ב ביום אחרון של פסח
(גמר ושלימות חג הפסח")
שחל בשבת,
שניכר בגלוי עוד יותר שהוא למעלה מגדרי העולם לגמרי,
להיותו יום שמיני דפסחי*,
אחרון של פסח
(בסעודת משיח)
ו44
בחי׳ שמיני שלמעלה משבעת ימי ההיקף
(אפילו ביחס לשבעת ימי הפסח שענינם דילוג ופסיחה,
למעלה מהעולם)
;
והמשכתה בגדרי העולם,
"שבע שבתות" - שהדילוג ופסיחה בפסח
(שחל בשבת)
עצמו
[שעיקרו מיום שני דפסח,
דילוג ופסיחה גם לגבי יום ראשון ד־ פםח 21 ,
והולך ומוסיף בהדילוג ופסיחה במשך שבעה ימים]
הוא בשבעת ימי השבוע,
גדרי העולם,
ולא עוד אלא שנמשך בשבעת המדות שבמדת החסד שעל ידה נעשה בנין העולם,
כמ״שי-י "כי אמרתי עולם חסד יבנה",
ומזה מובן גם בנוגע לבנין העולם ע״י עבודת האדם,
שעיקרו ע״י העבודה בבירור מדת החסד.
ז.
ובפרטיות יותר
(בחג הפסח עצמו)
- בנוגע לאחרון
(שמיני)
של פסח שחל בשבת:
לכל לראש - שבחי׳ שמיני שלמעלה משבעת ימי ההיקף דפסח,
נמשכת וחודרת ביום השבת,
שבו נעשית השלימות
("ויבולו"")
דכל ששת ימי בראשית,
שלימות העולם
(כולל ובמיוחד - שלימות העולם שע״י עבודת האדם,
כמארז״ל" "כל האומר ויבולו בערב שבת.
.
נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית"")
.
ועוד ועיקר:
אחרון של פסח הוא יו״ט שני
(של גליות)
דשביעי של פסח,
שבו הי׳
(גמר ושלימות היציאה ממצרים 47 ע״י)
קריעת ים סוף• 4 .
ומבואר בדרושי חסידות* 4 שבקריעת ים סוף נעשה החיבור דים ויבשה,
עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא,
אצילות ובי״ע,
ובזה גופא בב׳ אופנים:
(א)
דעת הזהר* 5 שהחיבור הוא באופן של העלאה מלמטה למעלה,
(ב)
דעת האריז״ל■ 5 שהחיבור הוא באופן של המשכה מלמעלה למטה.
ו״אלו ואלו דברי אלקים חיים׳״ 5 -שהחיבור הוא בב׳ האופנים,
מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
ומזה מובן שגם בקריעת ים סוף
(ענינו של שביעי של פסח,
שאחרון של פסח הוא היו״ט שני שלו)
מודגש גילוי בחי׳ שלמעלה מהעולם שנמשכת וחודרת בגדרי
ממש בםע*ב,
ולכן שפיר נקשה שותף להקב״ה*.
ובהמשד הענין מביא מחר׳א
(יתרו סם,
טע״ג ואילה ש״השבת עעסו נק׳ שבת בראשית.
.
ודי קיום המעוות מפשיר בהשבת.
.
מלמעלה מבחי׳ ראשית* - דיש לומר,
שזהו ע*ד הענין ד,
םםחרת השבת*,
למעלה פבחי׳ השבת.
442 ספר השיחות
העולם - כיון שהחיבור דים
(בחי׳ למעלה מהעולם)
ויבשה
(עולם)
הוא הן באופן של גילוי והמשכה מלמעלה,
שבזה מודגשת מעלת האור למעלה מגדרי העולם,
והן באופן של העלאה מלמטה למעלה,
שבזה מודגשת המשכתו מצד ובגדרי העולם.
ויש להוסיף,
שענין זה מודגש גם בה־ חיבור דשביעי של פסח ואחרון של פסח
(ב׳ ימים דיו״ט א׳א־ - שהיו״ט דשביעי של פסח הוא מן התורה,
שבו מודגש בעיקר הגילוי מלמעלה,
והיו״ט דאחרון של פסח הוא מדרבנן 54 ,
שבו מודגשת בעיקר ההמשכה והפעולה מצד ובגדרי העולם,
שעי״ז נוסף עילוי גדול יותר,
כמובן מ־ מארז״ל 55 "חמורים וערבים דברי סופרים יותר מדברי תורה" 54 .
ח.
עפ״ז יש לבאר גם הקשר והשייכות דהקביעות דפסח בשבת לקביעותו בפרשת שמיני:
אע״פ ש״שבת" ו״שמיני" הם ב׳ דרגות שונות וחלוקות זמ״ז,
ששבת מורה על שלימות העולם,
ושמיני מורה על בחי׳ שלמעלה מהעולם
(כנ״ל ס״א)
- הרי ה־
- ה׳תנש״א
שבת דפסח
(שעליו נאמר "ממחרת השבת")
הוא באופן של דילוג ופסיחה למעלה משלימות העולם,
בחי׳ שמיני 57 .
ומזה מובן שבחי׳ "ממחרת השבת")
(בחי׳ שמיני)
שניכרת בגלוי בפסח שחל בשבת
(דילוג ופסיחה גם לגבי שלימות העולם)
היא בהדגשה גדולה יותר בשבת דפסח שבפרשת שמיני - שמיני שבשמיני.
ובפרטיות יותר - הקשר והשייכות דהקביעות דפסח בשבת ובפרשת שמיני
(דילוג והפסיחה גם לגבי שלימות העולם שבשבת,
בחי׳ שמיני)
מודגש בהקריאה ד״ויהי ביום השמיני" שמונה פעמים
(כנ״ל ס״א)
,
בחי׳ השמינית שבבחי׳ שמיני גופא" 5 ,
ומהם - במנחת שבת 59 דיום ראשון דפסח
(עליו נאמר "ממחרת השבת"/ ו
(עוד יותר)
במנחת שבתי 5 דיום שמיני דפסח“.
ועניו זה מודגש גם בהשלימות שבימי הספירה,
"שבע שבתות תמימות תהיינה",
"תמימות כששת ימי בראשית",
עי״ז שב־ גדרי העולם
("ימי בראשית")
גמשכת ה־ בחי׳ שלמעלה מהעולם
("ממחרת השבת")
- ששבעת ימי השבוע
(מיום ראשון עד
-מ
אחרון של פסח
(בסעודת משיח)
יום השבת)
דשבוע הראשון שקשור עם מדת החסד,
מדה הראשונה והעיקרית שבה נעשה בנין העולם,
הם בפרשת שמיני׳♦,
שחדורים בהגילוי דבחי׳ שמיני שלמעלה מהעולם־♦.
ט.
ויש להוסיף ולבאר גם המעלה ד־ קביעות שנה זו
(שפסח חל בשבת ובפרשת שמיני)
- בנוגע להדגשת ענין הגאולה באחרון של פסח:
נוסף לכך שחג הפסח
("זמן חרותנו")
בכללותו הוא התחלת ושורש 3 ♦ לכל עניני הגאולה,
עד לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
עלי׳ נאמר♦♦ "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ -מודגשת הגאולה העתידה
(בחג הפסח עצמו)
בעיקר
(בימים האחרונים דפסח,
ובפרט)
באחרון של פסח 3 ♦,
כי:
א)
אחרון של פסח הוא יום שמיני דפסח,
וידוע ש״שמיני" קשור עם ענין הגאולה,
כמארז״ל“ ״כינור.
.
של ימות המשיח שמונה".
ב)
באחרון של פסח מפטירין בענינו של משיח - "ויצאי♦ חוטר מגזע ישי וגו׳",
ושאר הפסוקים שלאח״ז בתיאור מעלותיו של המשיח
("ונחה עליו רוח ה׳ וגו׳ והריחו ביראת ה׳ וגו׳"•♦/ ובתיאור מצב העולם בימות המשיח
("וגרי♦ זאב עם כבש וגו׳"")
.
ג)
באחרון של פסח
(לאחרי מנחה אוכלים סעודת משיחיי
(כולל גם שתיית ד׳ כוסות שהם כנגד ד׳ לשונות של גאולה")
,
ספר השיחות - ה׳תגש״א
כמנהג" הבעש״ט" שנתגלה ונתפרסם ע״י כ״ק אדמו״ר
(מהורש״ב)
נ״ע
(בישיבת תומכי תמימים/ ונתפשט ביותר ?"י כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
עד שבדורנו זה" נעשה מנהג פשוט והולך ומתפשט אצל רבים מבנ״י
(ועד לכל אשר בשם ישראל יכונה 4 )
בכל תפוצות ישראל”.
ד)
ועוד וג״ז עיקר - שהשייכות דאחרון של פסח לגאולה מרומזת גם בספירת העומר:
נתבאר לעיל
(ס״ד)
שכללות הענין ד־ ספה״ע הוא להמשיך בעולם
("שבע שבתות")
הבחי׳ ד״ממחרת השבת",
בחי׳ שלמעלה משלימות העולם
(למעלה משבת/ "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום",
שזהו״ע המשכת וגילוי שער הנו״ן דבינה.
ובזה מודגשת השייכות לגאולה העתידה - שהרי עיקר ושלימות
המשכת וגילוי שער מרן" דבינה
(בחי׳ שלמעלה מהעולם לגמרי,
וביחד עם זה,
באופן שיומשך ויחדור בגדרי העולם)
יהי׳ בגאולה העתידה
(שאז תהי׳ גם השלימות דמתן־תורה ביום החמישים -"תורה חדשה מאתי תצא"")
.
[ועפ״ז יש לבאר הטעם
(הפנימי)
ש־ "אחר הספירה נוהגין לומר יהי רצוף* שיבנה ביהמ״ק כו׳"" - שהרי הטעם ש־ "עכשיו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש.
.
לפיכך מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה בתקונה"",
שייך גם בשאר המצוות שהם זכר למקדש,
ואעפ״ב לא מצינו בהם מנהג מיוחד להתפלל תיכף שיבנה בית המקדש - כיון שהתוכן דספי־ רת העומר החע המשכת וגילוי שער הנו״ן ששייך במיוחד לגאולה העתידה"]
.
וכיון שבאחרון של פסח נשלמת הספירה דשבוע הראשון והעיקרי,
מעין ודוגמת שלימות כללות הענין דספה״ע
(כנ״ל
אחרון של פסח
(בסעודת משיח)
ס״ו)
- מודגשת בו ביותר השייכות לגילוי שער הנר״ן בגאולה העתידה.
ויש לומר,
שענין זה מרומז גם בהספי־ רה הפרטית דאחרון של פסח - מלכות שבחסד - שגמר ושלימות
(כל פרטי הספירות שבמדת)
חסדו של הקב״ה הוא החסד הכי גדול ועיקרי דגאולה האמיתית והשלימה ע״י מלך המשיח,
שעל ידו תתגלה מלכותו של הקב״ה בכל העולם
(שנבנה ע״י מדת החסד/ כמ״ש "ה׳ ימלוך לעולם ועד״”,
"והיתה לה׳ המלוכה"",
"והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ גו׳״“.
י.
וכל זה בהדגשה יתירה באחרון של פסח דשנה זו - שחל בשבת ובפרשת שמיני:
א)
בנוגע למעלת היום - שמיני של פסח - מודגשת יותר השייכות לגאולה מצד ענינו של יום השבת,
ששירו של יום השבת
("מזמור שיר ליום השבת")
הוא "מזמור•• שיר לעתיד לבוא,
ליום שבולו שבת ומנוחה לחיי העולמים״ 7 •,
ומצד פרשת השבוע - "ויהי ביום השמיני",
שנוסף על השייכות ד״שמיני" לגאולה,
מודגשת השייכות לגאולה גם בתוכן הפרשה ע״ד השראת השכינה במשכן,
שעיקרה ושלי-מותה בביהמ״ק השלישי,
"מקדש אדנ-י כוננו ידיר׳",
בגאולה העתידה.
ב)
בנוגע להפטורת היום
(שהיא סיום וחותם הקריאה)
- בענינו של משיח -מודגשת השייכות לגאולה גם בקריאת
היום
(שההפטורה היא סיומה וחותמה)
שכשחל בשבת מוסיפים ומתחילים הקריאה מ״עשר תעשר"••,
שבזה נרמזת שלימות הגאולה הקשורה עם מספר עשר
(למעלה גם מ״שמיני"*•)
- "עלי עשור״*י.
ג)
בנוגע לסעודת משיח - נוסף בה־ שייכות לגאולה גם מצד סעודה שלישית דיום השבת,
"רעוא דרעויד׳יי,
שבו מודגש עיקר העניו ד״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים״״.
ועוד וג״ז עיקר - שמסעודה משיח באים תיכף ל״סעודתא דדוד מלכא משיחא״” במוצאי שבת קודשיי,
היינו,
שהגילוי דמשיח ב״סעודה" הוא באופן כפול,
ו״כפל״יי שייך ורומז ל־ גאולה•*.
ד)
ובנוגע לספירת העומר - סיום השבוע הראשון והעיקרי,
מעין ודוגמת השלימות דספה״ע שעי״ז נמשך גילוי שער הנו״ן,
שעיקרו ושלימותו בהגאולה העתידה - הרי,
ע״ס האמור לעיל
(ס״ד־ו)
שבפסח שחל בשבת מודגשת השלימות דספה״ע
[בב׳ הקצוות: הן בהדרגא שלמעלה מהעולם,
"ממחרת השבת גו׳
ספר השיחות - ה׳תגש״א
חמישים יום",
והן בהמשכה וגילוי בגדרי העולם,
"ימי בראשית"]
,
מודגשת בו יותר גם השלימות דגילוי שער הנו״ן שבגאולה העתידה.
יא.
ויה״ר שבעמדנו בסעודת משיח באחרון של פסח שחל בשבת ובפרשת שמיני,
שבה מודגש ביותר ענין הגאולה -תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו בפועל ממש,
ותיכף ומיד ממש.
ובפקטות - שההמשך דסעודת משיח בהתוועדות זו יהי׳ ביחד עם משיח צדקנו 7 *,
ועאכו״ב ברכת המזון שבסיום הסעודה שתהי׳ ע״י דוד מלכא משיחא,
כמארז״ל
(בנוגע לסעודה דלעתיד לבוא)
״לאחר שאוכלין ושותין נותנין.
.
כוס של ברכה לברך.
.
אומר לו לדוד טול וברך,
אומר להן אני אברך ולי נאה לברך,
שנאמר•* כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא"**,
"כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק,
שנאמר"" 1 כוסי רוי׳,
רוי' בגימטריא הכי הוי"׳" 1 .
ולאח״ז יהי׳ ההמשך וגמר ושלימות קיום המצוה דספירת העומר
(לא באופן ד״זכר למקדש",
אלא)
"כתיקונה"
(כיון שבינתיים "הרחמן הוא יחזיר לגו עבודת בית המקדש למקומה״)
- בביהמ״ק השלישי,
שיבנה במהרה בימינו,
תיכף ומיד ממש.
ספר השיחות - ה׳תנש״א