- למשתתפים בקרן לטובת ״מחנה ישראל״ -
א.
פותחין בברכה*.
ווען מענטשן טרעפן זיך דארף מען אגהויבן אין א גוטן אופן - דורך בענטשן און ווינטשן איינער דעם צווייטן מיט נוטע זאכן.
זיכער אזוי ווען אידן טרעפן זיך צוזאמען,
וואט זיי האבן דאך די תורה,
תורה אשר מלשון הוראה*,
און תורת חיים - די תורה ווייזט אן א ליכטיקע אנוויי־ זונג ווי מ׳דארף זיד אויפפירן אין אלע פרטים פון טאג טעגלעכן לעבן,
איינגע־ שלאסן אויר די הוראה הנ״ל—אז פותחין בברכה,
און במיוחד - מיט א ברכה פון שלום
("שלום עליכם"*/ מיט אלע פירושים אין דעם ווארט "שלום",
אנהויבנדיק פון דעם פירוש הפשוט: שלום בין אדם לחבירו♦ -א גומע באציאונג פון איין מענטשן מיט דעם צווייטן,
און שלום אויך פון לשון שלימות,
פולקאמענהייט,
"פערפעקשען"
(אין ענג-ליש/ וואם דאס איז דער תפקיד אוז טבע פון יעדער מענטש - צו האלמן שטעגדיק אין "פערפעקטן" זיין לעבן און אלע דיג? טעטיקייטן,
דורך זיין א "מהלך"*,
ניט בלייבן שטיין אין דעם זעלבן נושטאנד,
נאר גיין און שטייגן "מחיל אל חיל"*,
זוכן וועגן ווי צו אויסנואין זיינע כחות און כשרונות אוז מעגלעכקייטן אויף׳ן בעט־ טן,
"פערפעקסטף׳ אופן.
ווי דאם איז ספעציעל אונטערשטראכן בא ביזנעסלייט וועלכע האבן מצליח גע־ ווען,
מיט דעם אויבערשטן׳ם ברכה,
אין זיין ערפאלגרייכע ביזנעטלייט,
וואט דאם באווייזט אז זיי האבן אויטגעגוצט און נוצן אוים זייערע כחות און מעגלעכ־ קייטן צו דערגרייכן "פערפעקשען",
און אין אן אופן פון מוסיף והולך,
אנטוויקלען זייערע געשעפטן און ביזגעטעס,
ביז אין א״פערפעקטז״אופן.
ב.
יעדע זאך איז בהשגחה פרטית 7 .
אזוי אויך בנוגע צו דעם איצטיקן צוזא־ מענקלייבן זיך,
קומט עט אויס בהשגחה פרטית אין יום הרביעי פון פ׳ וזאת הברכה,
וועלכע האט א טפעציעלע שייכות און א ליכטיקע אנווייזונג צו דעם צוזא־ מענקומעזזיך,
[ווי באוואוטט• אז א איד דארף "לעבן מיט דער צייט",
מיט דער פרשת השבוע און שיעור חומש פון דער צייט,
לעבן און ארויסנעמען אנווייזונגען פון דעם חלק בתורה אין זיין לעבן,
ווארום התורה היא נצחית*,
א הוראה נצחית אויף אלע דורות]
:
ספר השיחות - ה׳תנש״א
דער שיעור חומש פון דעם טאג הויבט זיך או מיט דער ברכה פון משה צו שבט זבולון"׳: "שמח זבולון בצאתך":
שבט זבולון האט זיך אויסגעטיילט דערמיט וואט די מיטגלידער פון דעם שבט זיינען געווען ביזנעפלייט,
האבן זיר באשעפטיקט מיט מסחר און פרקמטיא".
און דעריבער בענטשט זיי משה מיט דער ברכה "שמח זבולוך בצאתך": בכדי א ביזנעסמאן זאל מצליח זיין אין זיין געשעפט,
קען ער ניט בלייבן שטיין אויף אן ארט,
און אין דעם זעלבן צושטאנד,
נאר ער דארף ארויסגיין פון זיין "ארט",
ווי מ׳זעט עם אויך היינט בפשטות,
או ביזנעס ועניני מסחר פירט מען בעיקר אין אן אסים
(משרד)
,
און דורך ארומפארף אין אנדערע פלעצער און שטעט,
וועלכע געפינען זיך חוץ פון זיין
(ארט/ ואדרבה - אין דעם איז אפהענגיק די הצלחה פון דער ביזנעם,
אז מ׳זאל האבן א טפעציעלן ארט,
אן אפים וואו מ׳פירט די ביזנעם,
און וואס מער הצלחה אין דעם געשפעט -אלץ גרעסער ווערט דער אפים.
ונוסף אויה דער "צאתך" בגשמיות אין א הצלחה׳דיקן געשעפט,
דארף בא "זבולון" זיין אויך - ועיקר - "צאתך",
ארויס־ גיין פון זיך,
פון די אייגענע באגרענע־ צונגען און פון די באגרענעצונגען פון דער סביבה ארוס אים,
און שטייגן און דערגרייכן מערער "פערפעקשען"
(כנ״ל)
.
און אין דעם באשטייט די ברכה "שמח זבולון בצאתך״ - "הצלח בצאתך לסחורה"": משה בענטשט שבט זבולון
[א ברכה בתורה הנצחית - צו אלע אידן בכל הדורות וואס זיינען שייך צו דער עבודה פון זבולון,
מסחר ופרקמטיא^ אז
די יציאה לסחורה - די יציאה וועלכע פאדערט זיך בכדי מצליח זיין אין ביזגעס - זאל זיין מיט הצלחת,
אז ניט קוקנדיק אויף דעם וואס מ׳גייט אוועק פון דעם אייגענעם ארט און צושטאנד אין א פרעמדן ארט,
זאל דאם זיין בהצלחה
(במנוחת הנפש,
אן שטערונגען וכו׳ך און דורך דעם - ווערט דאם באופן פון "שמח",
אמת׳ע שמחה און פרייד,
כולל אויר דערפון - וואם ער איז מצליח אין אויסנוצן זיינע פעאיקייטן און שטייגן צו מערער שלימות,
דורך ארויסגיין "ממקומו".
ג.
נוסף צו דעם קומט צו נאר א הוראה פון ברכת משה לזבולון:
אין דער זעלבער ברכה
(און פסוק בתורה)
האט משה כולל געווען די ברכה צו יששכר:"שמח זבולון בצאתד ויששכר באהליך".
דער עיקר עבודה פון שבט יששכר איז - לימוד התורה",
און דערי־ בער באקומען זיי א ספעציעלע ברכה: ״שמח.
.
יששכר באהליד".
אבער ווי־ באלד אז די ברכה צו שבט זבולון ווערט פארגעזעצט אין איין המשד
(און לשון)
צו ברכת יששכר,
איז פארשטאנדיק אז די שלימות פון ברכת זבולון איז פארבונדן מיט דער ברכה צו יששכר".
און אין דעם זיינען פאראן כמה הוראות ופרטים:
א)
צום אלעס ערשטן - בנוגע צו דעם עצם עסק אין מסחר: אין דעם אופן ווי מ׳שטעלט איין און מ׳פירט אן מיט ביזנעס
(זבולון)
פארלאזט ער זיר ניט אויף דעם אייגענעם פארשטאנד און אפשאצונג אליין
(ווייל אדם קרוב אצל עצמו",
און
10)
ברכה לג,
יח.
11)
פרש״י עה״פ.
יום ר' 0׳ ברכה,
ז׳ תשרי
ער קען אין ז־עם מאכן א טעות/ נאר ער באגרינדעט זיין הנהגה אויף די הוראות התורה
(יששכר/ און טאמער ער האט א שאלה וספק - פרעגן ביי א רב.
אין יערער זאך וואם ער טוט אין ויין ביונעם זוכט ער אוים וואט זאגט אויף דעם תורה צי איז דאס אינגאנצן מתאים מיט די הוראות פון תורה.
ולדוגמא: ער מאכט זיכער אז זיין וואקסן אין ביזנעס זאל ניט זיין באופן פון השגת גבול ח״ו,
אדער היפר היושר ח״ו,
ואדרבא - באופן פון לפנים משורת הדין,
כציווי התורה":,
ועשית הישר והטוב בעיני ה׳",
ביז אין אן אופן אז דער טוב
(בעיני ה׳)
איז אויך ישר בעיני האדם•*: ער פארלאזט זיך ניט נאר אויף דעם וואם בא אים קומט אויס אז די הנהגה איז,
טוב בעיני ה׳"
(וואט אין דעם קען ער מאכן א טעות/ נאר אז אריך אנדערע מענטשן זעען אז דאם איז א הנהגה טובה וישרהיי.
און דורך דעם וואט דער עסק פון,
זבולון" איז מיוסד אויף,
יששכר ב־ אהליך"
(הוראות התורה)
- ווערט די שלימות פון,
שמח זבולון בצאתך": נוסף אויף דעם וואס דאס איז א לשון של ברכה וציווי,
איז דאם אויך לשון הבטחה - אז דער אויבערשטער
(דורך משה רבינו)
איז
מבטיח,
זבולון"
(און יעדערער וואם איז שייך צו דער עבודה/ אז בשעת ער פירט זיין ביזנעם לויט די הוראות התורה,
וועט ער האבן שמחה אין זיין ביזנעס,
דערפאר וואם ער וועט האבן די גרעסטע הצלחה,
דעם מאקסימום אין,
פראפיט"
(רווחים/ און דעם מינימום אנשטרענגונג און עגמת נפש,
וכיו״ב.
ב)
נוסף אויף דעם וואם די הנהגת המסחר דארף זיין לויט די הוראות פון,
יששכר״ - דארף,
זבולון" אויך נעמען אן איינטייל אין די ענינים פון,
יששכר"•*,
דורך דעם וואם ער נוצט אוים א טייל פון זיינע געלט,
פון דעם "פראפיט"
(ריוח)
וואס ער פארדינט,
צו תומך זיין מוסדות פון תורה
(יששכר•*/ סיי מוסדות פון תינוקות של בית רבן,
און סיי מוסדות פון ערוואקסענע - ישיבות,
בתי כנסיות,
בתי מדרשות וכו׳,
בהתאם צו דער הוראה און פסק־דין אין תורהי׳ - אז יעדערער דארף מפריש זיין לצדקה א חלק מסויים
(עכ״פ מעשה פון זיין פארדינסט.
ווי מ׳געפינט בא יעקב אבינו
(,
בחיר שבאבות"•*/ אז זיי תפלה און בקשה צו באקומען דעם אויב־ ערשטן׳ם ברכות איז געקומעז צוזאמען מיט זיין הבטחה און נדר,
וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"**.
ועד״ז דארף זיין בא יעדער סוחר און בעל עסק,
אז ער
ספר השיחות - ה׳תנש״א
דארף אפגעבן א חלק מסויים פון זיין הכנסה אין ביזנעס
(לכל הפחות מקשר,
ובהוספה פון א דאלאר
(אדער פרוטה)
עכ״פ)
אויף דער "ביזנעם" פון דעם אויב־ ערשטן,
וואס דאס איז: צדקה צו עניים
(וואס דורך דעם איז מען מקיים די הבטחה פון דעם אויבערשטן צוצושטעלן עניים מיט אלע זייערע צרכים דורך זיינע
(דעם אויבערשטז׳ם)
שלוחים,
וואם דאס זיינען אלע אידן,
ובמיוחד - עשירים 22 )
; צדקה צו עניני תורה וקדושה,
וכר.
און דאם אלץ - באופן פון "שמח זבולון״ - מתוך שמחה,
ווייל אזוי ווי א סוחר דארף זיין צופרידן פון זיין הצלחה אין געשעפט,
אזוי אויך - און נאכמער דערפון - דארף ער זיין צופרידן פון דער ידיעה אז ער נוצט אויס זיינע געלט כדבעי.
ד.
ועוד וגם זה עיקר - ג)
א סוחר דארף מקדיש זיין א טייל פון זיין צייט יעדן טאג - צו לערנען תוו־ה"
(יששכר/ ועאכו״כ ווען עס קומט א טאג ווען ער איז באפרייט פון ארבעט
(ובסרט שבת,
יום טוב,
ראש השנה וכר)
- נוצט ער אוים די פרייע צייט אויף מוסיף זיין בזמן לימוד התורה:
און דורך דעם,
איז ניט נאר וואם עם פעלט ניט אין זיין הצלחה און קאנסענ־ טראציע אין דער צייט וואס ער דארף האבן בכדי מצליח זיין בעניני המסחר שלו,
נאר אדרבה: דורך זיין לימוד התורה ווערט ביי אים א קלערערער און רואיקערער קאפ צו קענען טראכטן,
בא־
שליסן און אויסשטעלן ווי צו פירן זיין געשעפט אין א קירצערער צייט ווי עס נעמט אנדערע מענטשן: און דורך דעם קומט ביי אים צו מער הצלחה אין זיין מסחר,
און במילא - אויר אין זיין שמחה
("שמח"/
ובפרט בשעת זיין קביעות עתים בתורה איז בשלימות - מתוך מנוחה און אן שטערונגען מבחוץ,
דורך דעם וואס ער גייט לערנען אין א "מקום תורה"
(וואו עם זיינען ניטא קיין בלבולים מבחוץ)
- אין א שול,
א בית המדרש,
א ישיבה וכיו״ב,
וואס דעמולט איז דער לערנען מיט מעט הצלחה,
און דאס גיט אים דערנאד אויר מער כח און מעגלעכקייט צו
(דערנאר)
נאכמער צוגעבן אין זיינע ביזנעם־אקטי־ וויטעטן - מיט א רואיקע קאפ,
מתור מנוחה אמיתית ושלימה,
אן אמת׳ער רואי־ קייט,
וואם דויד דעם קומט נאכמער צו אין זיינע ברכות און הצלחות
("שמח זבולון"/
ובמפורש אין תורה 24 : "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳".
דורד דעם וואס מ׳לערנט תורה - ווי רש״י איז מפרש,
"שתהיו עמלים בתורה״ - ווערן נמשך אלע ברכות פון דעם אויבערשטף 2 ,
און אין אן אופן פון ״בעתם״ - אז מ׳האט ניט קיין דאגה אז די ברכות וועלז זיד פארשפע־ טיקן ח״ו,
נאר זיי ווערן נמשד "בעתם".
ה.
און שטייענדיק אין אנהויבם פון דעם נייעם יאר - איז דער עיקר הברכה: עם זאל זיין א שנת הצלחה אין אלע אויבנגערעדטע ענינים.
יום ד׳ פ׳ ברבת,
ז׳ תשרי
ו3
ובלשון התפלה פון "אבינו מלכנו"
(וועלכע מ׳זאגט ראש השנה און אלע טעג פון די עשרת ימי תשובה)
- "אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה",
אוו מ׳נוצט אוים די כלכלה צוצוגעבן אין גוטע זאכן און געזונטע זאכן
(און ניט ח״ו צו מסלק און מבטל זיין שטערונגען/ וואס דורך דעם קומט צו נאבמער אין דעד הצלחה במסחר,
ובמילא - אויר אין קביעות עתים לתורה וכו׳.
כולל כנ״ל,
אז די הנהגת המסחר זאל זיין אן דאגות,
נאר מתוך שמחה - "שמח זבולון בצאתך",
אע״פ וואם דער מסחר איז פארבונדן מיט "צאתך",
אין דעם משרד
(חדן מביתו/ כנ״ל
(ס״ב)
.
ויהי רצון,
אז דער אויבערשטער זאל בענטשן יעדערער וואם האט אן אפיס אויף זיין ביזנעם
(באיזה בנין שהוא/ אז זיינע געשפעטן זאלן פארברייטערט ווערן און ברענגען אז ער זאל צוליב דעם פארברייטערן און פארגרעסערן זיין אפים,
אויר אין צאל פון די חדרים וכר.
- ולעורר,
אז ס׳איז כדאי ונכון ביותר אז אין יעדער חדר פון אפים זאל זיין א קופת צדקה,
וואם דורך דעם ווערט דער אויבערשטער א "שותף" מיט דעם חדר און ביזנעם,
ווייל די געלט אין משרד איז מוקדש צו דעם אויבערשטן,
למצות הצדקה
(וואס דורך דעם קומט צו אין דעם חיבור פון "זבולון" און "יששכר"/
ו.
אין דעם אלעם קומט צו לויט דער קביעות פון דעם טאג בימי החודש -שביעי בתשרי,
וועלכער באדייט אז עם זיינען שוין דא שבעה ימים רצופים פון ראש השנה.
דער עילוי אין דעם: יש לומר,
אז יעדער טאג פון די זיבן טעג איז כנגד דער זעלבער טאג אין די אלע קומענדיקע וואכן פון יאר
(יום ראשון -
כנגד יעדער יום ראשון פון יאר,
וכו׳)
*/ און דעם טאג
(שביעי בתשרי)
ענדיקן זיך די שבעה ימים.
וואם דאס אלעס גיט צו נאכמער אין די המשכת הברטת פון דעם אויבערשטן,
אז עם זאל זיין א "שנת פרנסה וכלכלה",
כולל ועיקר - דער קיום הבקשה פון "אבינו מלכנו כתבנו בספר סליחה ומחילה",
אז דער אויבערשטער איז סולח,
מוחל,
"מקנח" און מבטל אלע חובות.
- ולהעיר אז בתקופה האחרונה זעט מען במיוחד דעם ענין,
אז גרויסע גא־ ווערמענטס
(ממשלות)
זי׳ינען מוחל חובות פון אנדערע גאווערמענטס,
און טוען עס מתוך שמחה,
וויסנדיק די תועלת אין דעם פאר זיי אליין.
ובפשטות ועיקר - כתיבה וחתימה טובה,
לשנה טובה ומתוקה,
וחיים טובים וארוכים,
א לאגגן לעבן,
א פריילעכן לעבן,
א רואיקן לעבן און א געזונטן לעבן,
א לעבן וואם איז דורכגעדרונגען מיט אידישקייט.
און מ׳ווערט געבעגטשט מיט אלע ברכות - על סדר האותיות אל״ף־בי״ת: שנת אורה,
שנת ברכה,
שנת ג אולה
(האמתית והשלימה/ שנת דיצה,
שנת הוד ו הדר,
שנת ועד טוב,
שנת זכרונות טובות,
שנת חיים ארוכים,
שנת טובה,
שנת י עוד טוב,
שנת כלכלה בהצלחה,
כולל - אין ענעי מסחר,
שנת לימוד
(בולל אויך - אז די קביעות עתים לתורה,
אפילו אויב דאס איז א זמן קצר,
איז בהצלחה אין הבנת ועומק הלימוד מ׳/ שנת מלכות,
וועלכע ווערט א הכנה צו מלכות דוד משיחא,
שנת נסים,
ובפרט געפינענדיק זיר בשנת
ספד השיחות - ה׳תנש״א
תנש״א,
ר״ת תהא שנת אראנו
(נסים,
און נאכמער -)
נפלאות",
שנת סייעתא ד-שמיא,
שנת עוז,
שנת פדות,
שנת צדקה,
שנת קדושה,
שנת רוממות,
שנת שמחה,
שנת תורה ושנת תהלה - אז יעדער איד שטייט אין א שטענדיקן מצב פון דאנקען און לויבן
(תהלה)
דעם אויבערשטן פאר אלע ברכות,
כולל אויר בעניני מסחר.
ובפרט אז מ׳וועט איצטער מקיים זיין דעם מנהג ישראל" צו אויטטיילן "זיסע לעקאח",
וועלכער האט אין זיך אויר דעם רמז,
אז אזוי ווי מ׳קען אגטאפן די לעקאח מיט די העגט,
און מ׳עסט און מ׳פילט דעם זיסן טעם - אזוי זאל מען אויר קענען "אג־ טאפן" די ברכות פון דעם אויבערשטן בגשמיות וברוחניות,
אויף א זיטן אופן.
ועוד ועיקר הברכות - גאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
[אח״ב ניגשו המשתתפים שיחיו לקבל ברכתו של כ״ק אדמו״ר שליט״א ולקבל "לעקאח"]
.
*
[אח״כ אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א לה־ שלוחים שיחיו:]
ז.
האמור לעיל
(ט״ב ואילד)
וועגן דעם שיעור חומש פון היינטיקן טאג,
״שמח זבולון בצאתר״ - האט אויר א ספעציעלע שייכות צו די שלוחים:
ובהקדמה - אז בכללות טיילן זיר אידן אין צוויי חלוקות: זבולון און ישכר,
אבער בפרטיות,
איז דא בא יעדן אידן
גופא ביידע חלוקות פון זבולון און ישכר",
[ובפרטיות יותר - איז דא אויר די חלוקה פון י״ב שבטים בא יעדן אידן
(אייר בא כהנים ולוים" 3 )
,
ובפרט אז בא יעדן אידן איז דא א חלק
(ניצה)
פון נשמת יעקב
(ש״נשמתו.
.
כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם")
3 - אביהם
(ומקור)
דכל השבטים;
ובמילא איז אויף יעדן אידן געזאגט געווארן דער ציווי און נתינת־כח "שמח זבולון בצאתר וישכר באוהליו־".
ח.
והעניזבזה:
״בצאתך״ - איז רומז אויר• דער נשמה פון יעדן אידן וואט "גייט ארויס"
("ב־ צאתך")
ממקורה ושרשה למעלה,
און קומט אראפ למטה אין א גוף גשמי בעוה״ז הגשמי.
און די יציאה
("בצאתר")
איז כדי דורכפירן דעם אויבערשטנ׳ס שליחות לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים״ - וואט דאם איז דער עניו פון " זבולון",
"לשון בית זבול.
.
בית מדור" 33 ,
אז מ׳מאכט פון די גאנצע וועלט
(תחתונים)
א "בית זבול"
יום ד׳ פ' גרכח,
ז׳ תשרי
און א "בית מדור"
(דירה 4 *)
צום אוי־ בערשטן,
ע״ד ווי עם שטייט" אויפן בית המקדש "בנה בניתי בית זבול לן־"",
ועד״ז אין דעם ביהמ״ק שבכאו״א מישראל,
כמ״שי* "ושכנתי בתוכם",
בתוכו לא נאמר אלא בתוכם,
בתוך כאו״א",
בחלקו בעולם ו
(עי״ז)
בכל העולם כולו.
און אויף דורכפירן די שליחות פון "זבולון בצאתך" דארף מען אנקומען צו "ישכר באוהליך" - ענין התורהיי,
לער־ נען תורה און פירן זיך ע״פ הוראות התורה,
וואם דורך דעם ווייסט מען ווי אזוי דורכצופירן די שליחות פון "זבולון ב־ צאתך",
לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.
און די הקדמה דערצו איז "שמח
(זבולון בצאתך וישכר באוהליך)
״ - אז כללות העבודה פון יעדן אידן
("זבולון בצאתך וישכר באוהליך")
דארף זיין מ־
תוך שמחה• 4 ,
וואס דורך דעם ווערט גע־ טאן די עבודה ביתר שאת וביתר עוז,
וביתר הצלחה,
ווי מ׳זעט במוחש.
און וויבאלד אז ״איני מבקש.
.
אלא לפי כחן"׳ 4 ,
איז פארשטאנדיק אז דער אויבערשטער גיט יעדן אידן די כחות און די מעגלעכקייט צו ממלא זיין די שליחות בתכלית השלימות
(לויטן אויבערשטנ׳ס "פארשטאנד"
(כביכול)
וואס מיינט "שלימות" און וואס מייגט "תכלית השלימות"/ כולל ובמיוחד דורך דערויף וואם ער גיט יעדן אידן אלע ענינים גשמיים בהרחבה - ווי דער רמב״ם 41 איז מבאר בנוגע צו די יעודים גשמיים שבתורה: "הבטיחנו בתורה.
.
שיסיר ממנו כל הדברים המונעים ידינו מלעשותה.
.
וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה,
כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב,
כדי.
.
(שxשב פנויין ללמוד בחכמה ולעשות ה־ מצוה כו׳".
ט.
אין דערויף קומט צו א ספעציעלע הדגשה בנוגע צו די שלוחים שיחיו:
יעדער איד איז שלוחו של הקב״ה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
ובמיוחד - די וואס ווערן אנגערופן מימן תואר "שלוחים",
דערפאר וואם זיי זיינען גע־ שיקט געווארן איבער דער וועלט אויף צו טאן אין הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה
(כמדובר כמ״פ בארוכה/ וואם בא זיי איז נאכמער מודגש דער ענין פון ״זבולון בצאתך וישכר באוהליך״ -די יציאה אין וועלט
("זבולון בצאתך")
כדי מאכן פון איר א דירה לו ית׳,
דורך
סמר השיחות - ה׳תגש״א
הפצת התורה והמעיינות חוצה
(,
ישכר באוהליך"")
.
און דערפון איז פארשטאנדיק אז בא זיי איז נאכמער מודגש אויר דער,
שנזוז 44 זבולון בצאתך וישכר באוהליך״ - דער ציווי און גתינת־כח אז די עבודה זאל זיין בשמחה,
דורך דערויף וואס דער אויבער־ שטער שטעלט צו יעדערן פון די שלוחים אלץ וואם זיי דארפן האבן כדי צו דורב־ פירן די שליחות בתכלית השלימות מתוך שמחה וטוב לבב
(ופשיטא - אז עם ווערן בטל לגמרי אלע מניעות ועיכובים/ ובפשטות - הרחבה אין אלע ענינים גשמיים,
און הרחבה אמיתית,
לפי "הישג ידו״
(כביכול)
של הקב״ה,
ביז - באופן של עשירות,
וואט דורך דעם קומט צו אין זייער עבודה באופן של הרחבה,
ובלשון חז״ל 45 אז "דירה נאה" און "כלים נאים" זיינען "מרחיב 46 ! דעתו של אדם",
און זי־ כער אז דורך דעם ווערט א "הרחבה" אין עבודת ה׳ דורך ״דעתו של אדם״ - "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם" 44 .
און אין דערויף קומט צו א נתינת־כח מיוחדת היינטיקן טאג,
יום רביעי פרשת ברכה - ווען מ׳לערנט
(און מ׳לעבט מיט)
דעם פסוק "שמח זבולון בצאתך וישכר באוהליך" אין דעם שיעור חומש היומי.
י.
ויש להוסיף,
אז דאס איז אויך מרומז אין דעם תוכן פון דעם טאג - יום רביעי פרשת ברכה:
יום רביעי - שבו גיתלו המאורות,
"שגי המאורות הגדולים" 47 ,
ווי עם איז געווען בהתחלת הבריאה
(לפגי מיעוט הלבנה/ און אזוי ווערט אויך בא יעדן אידן און בא אלע אידן ש״מונין ללבנה"" וויבאלד אז ״דומין ללבנה״* 4 - אז יעדער איד שטייט אין א מעמד ומצב פון "מאור הגדול",
דורך דערויף וואט ער "באלייכט" אידן ארום זיך
[לויטן ציווי התורה וועלכער איז א "כלל גדול בתורה"• 5 ביז "כל התורה כולה״ 5 - "ואהבת לרעך כמוך" 52 ,
אנהויבנדיק פון די אייגענע משפחה און קרובים בפשטות,
ביז צו אלע קרובים
(במובן הרחב)
- יעדער איד,
האנשים והנשים והטף/ וואט דאס איז דער תפקיד פון יעדער ״שליח״ - צום אלעס ערשטן באלייכטן אידן ארום זיך,
און ערשט דערגאך
(און דורך דערויף)
באלייכטן די וועלט.
יום רביעי פון פרשת ברכה - אז אין אלע עניני עבודה פון א אידן אלם א "מאור הגדול"
(יום הרביעי)
קומט צו א ברכה מיוחדת וואס איז ארייגגעשטעלט און געווארן א חלק פון תורתינו "תורה אור" 55 ,
ותורה נצחית עד סוף כל הדורות: "וזאת הברכה אשר ברך משה גו׳ את בני ישראל וגו׳ לעיני כל ישראל",
אז יעדער איד און אלע אידן באקומען אלע ברכות,
אנהויבנדיק פון די ברכה העיקרית -גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
"גואל ראשון הוא גואל אחרון" 5 .
־0861 6944
018
(1' 01161
(^8 <181 61114 61441.
.
61X1111X4641.
11 44 64 ^
(8 61411' 1-181.
81 0,
84 4141
(641
(411861 844 114
(11 614110
(0<4 04)
- 84 8 1X464 100
(41 6144 £4 4^8 101 114614 664 4646 104 6X1606 611 6.
6 114464 411.
1611□ 646040' 81 40 100
(414101 68
(4
(80
(416166
(446 06206/ 8116.
40000 811 801 440.
6
(168 100
(41 4101 6166.
4101
(81 6.
6-801 4460 060 04166
(/ 660466X4 0861' 811 6660 81 6,
40000 6460 66046)
68161
(446 0106 611 844 844 66610
(114
(1 114464 6,
680
(4.
0041 684 64
(6 100
(41
(646
(411861 646611801686408
(6
(4 81801600
(.
'״4166 8104040)
4001)
- 86646)
811 ׳6.
6 81
(4001 661X80
668400)
*' 8646)
664410 6106010140 440610 801 40 661X80 460.
0
(1460 611 "161411 6X801.
)
' 1180
(6660010 16-
440610 6648100160 610)
״״04141-061
(81X1086' 801 646 46160 611 "104460;
641600 80 6X0040 40 68
(8
(646 81061 4140 816 44011610.
' 811 611 6.
0
(460 44011 0106 448 00,
6806 46001 6060
י י 064160164 816" 64181)
011460)
4.
0 684 0461 801 81 ;•0.
4)
8 801 6686 801 660 84046 646 1180 0614 0,
801
:
(046040 6016 - 108)
411041100 811)
״.
^401 6016.
0 -4 0606 4460" ־
(04614 8118010640 64614 81001016 1014)
)
0161 0161 640 801 4)
8018101.
616 4404 08616 '08
'410)
16 60144 06)
60001,
0 41 6060 8 11460 40 81 1196846 ׳;.
״0640 1864 06406
646616X61180 8016801.
4611 - *4606 11460 684801 011 680.
(00' 811 801 8
(114464 00040 101 801 "4606.
!"864.
)
4606 180 0864.
* 81 60
(81X4 11440 668400)
- "668400 668 84406 80 0.
046080 6460.
0
(811 646
(81 84 460
(86X46 11440' 6616
(4 801 640 0641 04684.
' *11 *■161 190 8101 801 646 6810491.
)
1180 11461
(641 "449
(0 64 646 4
(4 011 "4601614116X80110466 011 016 066040 60640 6660' 811 000 04
(01 011 "1180 06660.
' 000 646 4
(01 801 60 66610 811
(00
(0.
60
[000 64410
416ש״ 011 01384 646 61 4160 40 81 -
6164!
(4440 0606 6X1006*)
64 46041 640 4601180 4160 6064116060610 6660 6600 684' 5841 6600 11861' 011 11 - 81 6,
4004
(0 811 6,
446
(0 0640 8118 01000
(00
(0-60 6460410 4
(0
40 6,
0,
6664' 1,
0469
ספד השיחות - ה׳תנש״א
און אין דערויף איז נכלל די נתינת־כח און מעגלעכקייט אז די עבודה זאל זיין בתכלית השלימות ומתוך שמחה וטוב לבב,
דורך דעם וואט דער אויבערשטער שטעלט צו אלע ענינים גשמיים בהרחבה
(כנ״ל ס״ח)
- ווי ס׳איז מודגש אין ראש השנה סיי דער ענין השמחה,
און טיי דער ענין פון השפעת גשמיות:
דער ענין השמחה - ווי דער אלטער רבי איז מבאר אין לקו״ת“ דאס וואס מ׳־ זאגט אין דער הפטורה פון שבת שלפני ר״ה "שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלקי" 5 ■׳ אז די עבודה פון ר״ה איז אין אן אופן פון "גילו ברעדה""*
(אז "בהתגלות נראית ונגלית בחינת רעדה",
אבער "תוכו רצוף השמחה")
:
און דער ענין פון השפעת גשמיות -ווי דער אלטער רבי בריינגט אין לקו״ת 7 * אז "עיקר הדיף* שבר״ה הוא על הגופות.
.
עניני עוה״ז״
(ש״הרחמים נמשכים כ״כ למטה.
.
עד שיהיו השפעותם בגשמיות")
.
און פון ר״ה ווערט עט נמשך על כל השנה כולה - אז ט׳זאל זיין א שנה של שמחה,
און א שנה של עבודת ה׳ מתוך שמחה וטוב לבב,
וויבאלד אז דער אויבערשטער גיט אלע ענינים גשמיים בהרחבה.
יב.
ועד״ז איז מודגש דער ענין פון השפעת הגשמיות און שמחה אין די הכנה צו יוהכ״פי* - וואט הויבט זיך אן שבעה
ימים קודם יוהכ״ם,
"שבעת" 7 ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול כו׳":
בערב יוהכ״פ
(עיקר ושלימות ההכנה לעיוהכ״פ)
איז מען מרבה באכילה ושתי׳ "כמו שיעור ב׳ ימים"* 7
(א ריבוי אין גשמיות באופן פון "כפלים"/ און דורך דעם האט מען די מעלה פון עבודת יוהכ״ם,
כמארז״ל 72 ״כל האוכל בתשיעי.
.
כאילו התענה תשיעי ועשירי".
ויש לומר אז אין דערויף איז דא נאך א גרעסערע מעלה ווי יוהכ״ס,
ע״ד וכדוגמת די מעלה פון פורים לגבי יוהכ״ם,
ביז אז יום הכפורים ווערט אנגערופן "כפורים"
(בכ״ף הדמיון)
73 ,
וויבאלד אז די ענינים וואט מ׳טוט אויף דורך דעם תענית פון יוהכ״פ,
טוט מען אויף אין א העכערן אופן דורך דעם "משתה ושמחה" פון פורים,
ועד״ז י״ל בנוגע צו די אכילה ושתי׳ בערב יוהכ״פ - אז דאם איז ע״ד וכדוגמת סעודת פורים שלמעלה מיוהכ״פ.
און דערפון איז פארשטאנדיק אז בערב יוהכ״ם קומט צו אויך אין דעם ענין השמחה״ 7 ע״ד וכדוגמת שמחת פורים -שמחה שלמעלה מהגבלה
("עד דלא ידע" 75 )
.
יג.
ויה״ד אז יעדערער פון די שלוחים,
בתוככי כלל ישראל,
זאל משלים
יום ד׳ פ׳ ברכה,
ז׳ תשרי
זיין
(און שוין משלים געווען)
די שליחות לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
האבנדיק שויו א כתיבה וחתימה טובה וגמר חתימה טובה" לשנה טובה ומתוקה,
און האבנד׳־ק שויו אלע ברכות
("וזאת הברכה אשר ברך משה גו׳ לעיני כל ישראל")
מיט אלע אותיות האל״ף־בי״ת
(כנ״ל ס״י^ און אין אן אופן פון הולך ומוסיף ואור,
"ילכו מחיל אל חיל״*,
ביז צו די ברכה העיקרית -
כהמשך וסיום הכתוב "יראה אל אלקים בציון",
אין ירושלים עיר הקודש,
הר הקודש,
בית המקדש און קדש הקדשים -גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
ולהעיר,
אז די גאולה האמיתית והשלימה איז נאכמער מודגש קומענדיק פון תקיעת שופר דראש השנה
(און תקיעת שופר במילואה ובשלימותה - אין ביידע טעג פון ר״ה/ ווי מ׳זאגט אין פסוקי שופרות "והי׳ ביום ההוא יתקע בשופר גדול"",
און מ׳איז מסיים וחותם פסוקי שופרות• 7 מיט דער ברכה ותפלה "תקע בשופר גדול לחרותנו".
ויה״ר והוא העיקר - אז יעדערער פון אוגז זאל ווערן א "שליח"• 7 אויף אנזאגן זיר,
זיינע בני בית און אלע אידן ארום אים,
אז "הנה זה בא"",
"הנה אלקינו זה גו׳ זה ה׳ קוינו לו" 1 •
(ב״פ זהי^ והנה דוד מלכא משיחא,
און אז אליהו הנביא איז שוין מיט א טאג פריער געווען אין מבריא" און האט אנגעזאגט וועגן ביאת משיח צדקנו.
ויש לומר,
אז וויבאלד משיח קען קומען יעדער מאג,
"אחכה לו בכל יום
ספר השימות - ה׳תגש״א
שיבוא"*•,
און אליהו הנביא דארף אנזאגן א טאג פריער אויר ביאת המשיח - קומט אליהו הנביא אין מבריא בפועל ממש יע־ דער טאג און זאגט אן אויף ביאת המשיח
(במיוחד)
צו די וואס שטייען אין א מעמד ומצב פון ״אחכה לו בכל יום שיבוא״ -אויר די וואט זאגן דאס ניט בדיבור
(כמנהג חב״דץ",
נאר מ׳טראכט וועגן דעם,
ובפרט ווען מ׳זאגט אין דעם באוואוסטן קאפיטל תהליסי• "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו",
כולל אויר אז די מחשבה איז אין אן אופן פון "היסח הדעת" 7 •
(למעליותא/ "למעלה•• מבחי׳ ה־ דעת״י•-"מצאתי דוד עבדי",
אין אופן פון מציאה וואם קומט בהיסח הדעת,
כ־ מארז״ל 7 • ״שלשה באין בהיסח הדעת.
.
משיח מציאה".
און אין דערויף קומט צו א ספעציעלע הדגשה היינטיקן יאר - סיי מצד דעם קאפיטל תהלים אין וועלכן מ׳זאגט "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו",
און סיי מצד די שלימות פון ארבעים שנה וואם דעמולט איז שוין "נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״״י,
ובפרט נאך דעם וואם מ׳איז שוין אריין
(ושבעה ימים)
איו שנת הנ״א
(ה׳תנש״א)
,
וואם אידן האבן איר אנגערופן
(און מפיץ געווען)
מימן ר״ת "אראנו נפלאות".
וכן תהי׳ לנו - מ׳זאל זען בפועל ממש דעם "
(כימי צאתך מארץ מצרים)
אראנו נפלאות" אין דער גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
ותיכף ומיד ממש.
און מ׳איז ממשיד ומסיים די הכנה צו יוהכ״ם,
ועאכו״ב די עבודה פון יוהכ״ם עצמו - אין ארצנו הקדושה,
אין ירושלים עיר הקודש,
אין בית המקדש,
ביז אין קדש הקדשים,
ניט נאר אין אן אופן פון "ונשלמה פרים שפתינו" 1 ,
נאר אין אן אופן פון "ותחזינה עינינו
(בשובך לציון ברחמים)
",
אז מ׳זעט די עבודה פון יוהכ״ם דורך אהרן הכהן
(וויבאלד אז "משה" ואהרן עמהם"")
אין בית המקדש השלישי
(״מקדש אדג־י כוננו ידיר״”X ביז אין קדש הקדשים,
וואס דארטן ווערט געטאן די עבודה העיקרית והמיוחדת פון יוהכ״ם.
ועוד והוא העיקר - בפועל ממש,
ותיכף ומיד ממש.
[כ״ק אדמו״ר שליט״א נתן לכאו״א מהשלוחים שיחיו שטר של דולר,
ליתנו
(או חילופו)
לצדקה]
.
ספר השיחות - ה׳תנש״א
כרכת כ״ק אדמו״ר שליט״א ערב יום הכפויים בביהבנ״ס אתרי תפלת מנתה,
ה׳תנש״א
א.
א גאנץ יאר האט מען דעם כלל אז "פותחין בברכה"׳,
עאכו״ב אין די "עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפירים" 7
[וועלכער "נקרא ג״כ ראש השנה בכתוב" 3 ]
- וועלכע זיינען די פתיחה וראש
(אויך)
פון די ברכות אויף כל השנה כולה".
און אין די טעג גופא - בפרט אין דעם טאג פון ערב יום הכפורים.
צווישן אלע ברכות - איז אממייסטנ׳ם צוגעפאסט
(צו אנהויבן דער "פותחין בברכה" מיט)
דער נוסח הברכה פון ברכת כהניס 5 ,
די ברכה וועלכע דער אויבער־ שטער האט אים אליין אויסגעקליבן בתורתו הקדושה/ און האט אנגעזאגט און גע־ געבן כת די כהנים,
אז מיט דער ברכה
זאלן זיי בענטשן אידן
("כה תברכו את בני ישראל")
בבל יום 7
- ווי מ׳פירט זין־ בפועל אין ארץ ישראל
(עכ״פ בכמה מקומות)
- נשיאת כפים בבל יום",
אדער עכ״פ בכל שבת
[ווי עם פירט זיך בכמה ספרד׳ישע קהילות אויך בחוץ לארץ]
,
און בכל הקהילות,
אויר אין חרץ לארץ - וואו מ׳איז נושא כפים נאר ביו״טי - זאגט יעדער איד דעם נוסח פון ברכת כהנים בכל יום בברכות השחר•׳
[נוסף אויף דעם וואט דער שליח ציבור" זאגט עס בכל יום בסוף תפלת העמידה"!
ספר השיחות - ה׳תנש״א
און די כהנים זאגן די ברכה בפרהסיא,
ובקול רם,
און דוקא בלשון הכתוב בלשון הקודש
("כה תברכו״ץ*.
וואס דעריבער איז מתאים אז דער "פותחין בברכה" זאל זיין מיס דעם נוסח פון ברכת כהנים,
בפרהסיא ובקול רם ובלשון הכתוב,
צוזאמען מיט דער הקדמה וסיום לזה אין תורה שבכתב
(ווי מ׳זאגט עם בכל יום בבוקר בברכות השחר קודם התפלה)
:
"וידבר ה 8 אל משה לאכזר,
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר,
כה תברכו אח בני ישראל אמור להם,
יברכך ה׳ וישמרך,
יאר ה׳ פניו אליך ויחונן,
ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום,
ושמו אח שמי על בני ישראל ואני אברכם".
ב.
דער נוסח הברכה איז כולל אין זיר אלע ברכות",
סיי הרוחניות,
סיי הגשמיות
(סיי די עניגים עיקריים און סיי די ענינים וואם זיינען ניט אזוי עיקריים)
-ווי פארשטאנדיק ע״פ הנ״ל,
אז דאס איז דער נוסח הברכה וואס דער אויבער־ שטער האט אויסגעקליבן בתורתו הק/ די ברכה וועלכע ער האט אנגעזאגט די כהנים אז דערמיט זאלן זיי בענטשן אידן אין אלע זייערע ענינים.
ועפ״ז יומתק דעם טעם פארוואם מ׳האט איינגעשטעלט זאגן ברכת כהנים בכל יום בברכות השחר,
דלכאורה: דער טעם אויף דעם וואם מ׳האט קובע געווען
הכהגים,
שלכן אומרים זה דוקא בעשרה ולא ביחיד
(כבהערה הקודמת)
,
"כי בציבור נתקנה כנגד נשיאת כפים שאינה אלא בעשרה",
"לפיכך אף הש״ץ א״א במנחה כו׳ מפני שאיו נ״כ במנחה כוי משום חשש שכרות"
(שו״ע אדה״ז שם)
.
זאגן
(גלייך נאד ברכת התורה)
די פסוקים פון ברכת כהנים איז "לשם לימוד"
("ולא משום־ זכר לנשיאות כפים")
15 ,
בכדי אז נאד ברכת התורה זאל מען גלייד מקיים ויין מצות תלמוד תורה
(דורך זאגן דברי תורה)
4 .
האט מען דאך לויט דעם געקענט אויסקלייבן צו זאגן אויר אן אנדער ענין איו תורה",
ובפרט אן עגין הכי עיקרי וכללי בתורה - ווי די עשרת הדברות
(וועלכע זיינען "כללות כל התורה"")
,
אדער "שמע ישראל" אדער אויד "והי׳ אם
גדכת עויזכ״פ אחרי תפלח מנחה
ו4
שמוע"
(אן ענין כללי בעבודת ה׳ - "יקבל עליו עול מלכות שמים
(בשמע ישראל)
יי ואח״ב יקבל עליו עול מצוות"
(בוהי׳ אם שמוע)
"/ וכיו״ב?
ויש לומר דעם ביאור אין דעם: ווי־ באלד אז דאס קומט בהמשך צו די י״ח
(כ׳)
* 3 ברכות השחר
(און אלם הקדמה צו די תפלות ובקשות אין תפלת שחרית בכלל/ וועלכע זיינען כולל בפשטות כל צרכי ישראל - האט מען איינגשטעלט אז די דברי תורה
(וואט קומען בהמשך צו ברכת התורה)
זאלן זיר אנהויבן מיט ברכת כהנים,
וועלכע איז א ברכה כללית 33 ,
הכוללת כל הברכות כולן 3 ?
נאכמער: ברכת כהנים האט אין זיך דעם אויפטו,
אז נוסף צו דער מעלה פון ברכה בכלל - וועלכע איז מגלה וממשיך פון המקור
(של הברכה)
״ - האט עם אויך די מעלה פון תפלה,
וועלכע טוט אויף א רצון חדש - "יהי רצון""
[ווי מ׳זאגט עם אויך בסיום תפלת העמידה בכל יום,
בימי החול און אויך בשבת וירט! וואס דורך דעם ווערן געשאפן נייע ברכות והמ־ שכות,
וועלכע נעמען זיך פון העכער פון מקור הברכה,
און
[אין תפלה עצמה האט ברכת כהנים די מעלה לגבי שאר התפלות,
אז]
זיי ווערן זיכער“ נמשך - במהירות בלי עיכוב - למטה מטה,
אין גשמיות העולם* 3 .
ביז - אויך דעם מבטל און מהפך זיין דינים וגבורות 33 .
וואם עפ״ז יומתק פארוואס מ׳זאגט ברכת כהנים בכל יום קודם התפלה -
(אויר)
אלס
(תוספת)
הכנה ונתינת כח צו אויפטאן• 3 און אראפברענגען ל־
ספר השיחות - ה׳תנש״א
מטה"
(בלי עיכוב)
" 3 די המשכות חדשות וואט ווערן אויפגעטאן דורך די תפלות.
בה הכה לברך שיהי׳ קיבול התפלה בבחי׳ יש* ה׳ פניו כו".
ועפ״ז נמצא שברכת כהנים מצ״ע אין בה כה התפלה,
וכה התפלה שבה היא ע״י
(אמירת ברכת נהנים בץזפלה
[וההוספה של בריב היא -לברר שיהי׳ קיבול התפלה]
.
אבל בדיה כה תברכו תרנ״ו
(ע׳ קלא)
ובדיה אריב״ל תרנ״ט
(ובארוכה בלקו״ש חיי ע׳ 38 ואילך.
וראה גם סד״ה כה תברכו תרנ״ד)
משמן,
שבברכת נהנים מצ״ע יש נה מעלת התפלה,
ני הנהגים הסברנים עושים זאת בשליחותו של הקניה,
ושלוחו של אדם
(העליון•)
במותו
(קידושין מא,
ב.
וש״נ/ ובברנת הקביה יש בה גם מעלת התפלה".
ואולי ייל,
שהמבואר באוהית שם הוא בנוגע לגילוי נח התפלה בברינ
(אף שיש נה מציע נח התפלה•")
,
שזה נעשה עייז שבריב הוא חלק מהתפלה ובאה לאחרי הודאה.
ג.
דער עניו
[המשכת כל הברכות בברכת כהנים ממקום שלמעלה ממקור הברכה ובאופן שנמשך למטה מטה]
איז נאכמער אוגטערשטראכן אין דעם סיום וחותם פון דעם נוסח הברכה הנ״ל -,
ואני אברכם":
"ואני אברכם" גייט אויף דער ברכה פון דעם אויבערשטן.
דאם הייסט,
אז נוסף צו דער ברכה פון
(די כהנים)
"יברכך ה׳ וגו׳",
קומט צו די ברכה פון דעם אוי־ בערשטןאליין
(״אני")
- לויט ביידע פירושים
(דיעות)
אין דעם* 3 :
(א)
״ואני אברכם״ - לכהנים,
"כהנים מברכיו לישראל והקב״ה מברך לכהנים"",
(ב)
״ואני אברכם״ - לישראל,
"כהנים מברכיו לישראל והקב״ה מסכים על ידם",
ועפ״ז איז די ברכה צו אידן "מפי גבורה"" נוסף אויף "מפי כהנים"
[און לויט דער דיעה איז "ברבה לכהנים מנא לי׳״? ״מואברכה מברכיך׳״ 3 ]
.
-
דער לשון "אברכם" סתם אן קיינע פרטים)
איז כולל - נוסף
(כפשוט)
אויף די ברכות המפורשות אין די פסוקים פון ברכת כהנים - אלע ענינים וואס גייען אריין בכלל ברכה
("אברכם")
.
און גאכמער: מ׳איז מוסיף "ואני
שמקטרג לומר שחטא ואינו ראוי לזה".
משא״ג בגרנת נהנים השפע,
נמשנת נמהירות דרך נל העולמות נאין מונע ומענג ואין מעיינים בדין נלל",
ועד שפל הדינין מתעברין ומתנטלין מחמת השפעת והמשנת החסד שע״י נרפת נהנים.
ברכת עריזכ״פ אמר* תפלת מנחה
אברכם"
(ניט "ואברכם" אליין,
רואם מיינם אויר ״איך וועל ויי בענטשף/ אז די ברכות קומען פון ״אני״ - דער אויבער־ שטער,
מקור כל הברמת
(ש״אברכם"/
ביז אז דאם גייט אויו* ״אני״ - ווי דער אויבערשטער איז העכער פאר מקור הברכות און העכער פאר שמות ותוארים בכלל,
און דער איינציקער אופן ווי מ׳־ רופט אים אן איז "אני"
[דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אותא וקוצא כלל"]
-דער אני ויש האמיתי,
עצמותו ומהותו ית׳",
ובכללות איז דאס כולל אויך "אנכי"" - וואט האט דעם זעלבן פירוש און אותיות פון "אני" בתוספת כ/ ר״ת כתר",
וועלכער איז כולל אלע ענינים אין כתר,
ביז ווי כתר איז פארבונדן מיט דעם "אני" האמיתי - עתיקא ביז עתיקא דעתיקא.
און דוקא פון "אני"
(יש האמיתי)
ווערט "אברכם",
די המשכת ברכות צו אידן,
ביז למטה מטה אין זייערע ענינים גשמיים".
ואדרבה - דער גילוי פון דעם יש האמיתי איו דוקא אין דעם יש הנברא,
כידוע".
דאם הייסט,
אז נוסף צו דעם וואט ברכת כהנים בכלל טוט אויף המשכת כל הברכות,
ביז א המשכה חדשה
("יהי רצון")
פון אן ארט וואם איז העכער פארן מקור הברכות,
און דאם ווערט נמשך למטה מטה - ווערט דאס נאכמער אויפגעטאן דורך "ואני אברכם"
(דער סיום וחותם פון דער פרשה)
- אז פון דעם אני האמיתי ווערט נמשך ברכות ביז למטה מטה.
ד.
עפ״ז איז אויך פארשטאנדיק דער תוכן פון אמירת פרשת ברכת כהנים בברכות השחר - ועד״ז דאס וואם "פות־ חין בברכה" איצטער מיט דער ברכה:
בשעת מ׳זאגט די ברכות פון ברכת כהנים
("יברכך ה׳ וגו׳")
און מ׳איז מוסיף "ואני אברכם"
(בסיום פון פרשת ברכת כהנים)
,
לאחרי וואם מ׳האט געזאגט אלע ברכות השחר שלפנ״ז און די ברכות פון ברכת כהנים עצמה
(״יברכך ה׳ גו׳״)
- איז פארשטאנדיק,
אז נוסף צו דעם וואם דאם איז כולל די אלע ברכות המפורשות לפני זה,
קומט צו א הוספה וחידוש,
אז "ואני אברכם",
דער אויבערשטער אליין,
דער אני האמיתי,
בענטשט אידן מיט אלע ברכות;
און בשעת א איד זאגט דאם אין ברכות השחר
(אלס אן ענין בתורה/ ועד״ז בכל זמן ווען ער זאגט די ווערטער פון תורה
(מנחות כס,
ב/ כנגד ה׳ מומיות הפה.
ועאכו׳ב שנמשך בהי׳ שבו נברא העוה״ב
(מנחות שם/ ועד שנעשה החיבור דעוה״ז ועוה״ב
(גשמיות ורוחניות)
עיי הגילוי ד,
פי גבורה• בשניהם יחד,
וע״ד המבוגר לקמן בפנים
(ס״ז)
בנוגע לחיבור גשמיות ורוחניות כערב יוהכ-ם וביוהב״ם.
ספר השיחות - ה׳תנש״א
(תורה הנצחית 41 )
- איז הקורא ושונה בתורה הקב״ה קורא ושונה כנגדו",
דער אויבערשטער עצמו זאגט דעמולט די אלע פסוקים,
כולל דעם סיום וחותם -"ואני אברכם".
ויש להוסיף,
אז דער "קורא ושונה כנגדו" איז ניט קיין הגבלה
(אז ניט מער ווי "כנגדו" ח״ו/ נאר אדרבה: דאם איז בהתאם צו דעם ווי דער אויבערשטער
(מצ״ע)
איז קורא ושונה,
ובנדר״ד - אז דער "ואני אברכם" איז לפי הישג יד האני,
מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" פון דעם "אני" האמיתי.
ה.
האמור לעיל - וואס איז שייר באמירת פרשת ברכת כהנים ככל השנה -איז נאכמער בהדגשה שטייענדיק אין די עשרת ימי תשובה:
אויף די עשי״ת שטייט "דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" 44 .
א תפלה "ביחיד" בימים אלה האט דעם כח פון א תפלה "בציבור" במשך כל השנה 45 .
ומזה מובן במכ״ש וק״ו דער בח פון א ציבור בימים אלה* 4 .
דערפון איז פארשטאנדיק דער עילוי וואס קומט צו אין דער ברכה ותפלה פון ברכת כהנים אין די טעג,
במכ״ש פון שאר התפלות: מה־דאך אז יעדע תפלה
(ביחיד אדער בציבור)
איז ווירקזאמער אין די עשי״ת,
ווען דער אויבערשטער איז "בה־ מצאו" און "קרוב",
און מ׳איז דעמולט מער פארזיכערט אז די תפלה ובקשה
("דרשו" און "קראוהו")
וועט מקויים ווערן דא
למטה,
אע״פ וואם דאם דארף אויפטאן א רצון חדש למעלה וכרי 4
(כנ״ל ס״ב)
: עאכו״כ ברכת כהנים,
וואס אפילו בכל השנה איז זי ממשיך נייע ברכות והמשכות וועלכע ווערן זיכער נמשך למטה
(בלי עיכובי איז אין די עשי״וז
(ובפרט אין די זמני התפלה בהם וכיו״ב)
טוט אויף ברכת כהנים ביתר שאת וביתר עוז,
מער ווי בשאר ימי השנה".
און וויבאלד אז דער אויבערשטער איז דעמולט "בהמצאו" אז "קרוב",
איז פאר־ שטאנדיק אז דעמולט איז נאכמער בגלוי די המשכה פון "ואני אברכם",
פון דעם "אני" האמיתי,
ביז למטה אין גשמיות העולם.
ו.
אין די עשי״ת גופא איז די פעולה הנ״ל פון ברכת כהנים נאך שטארקער בערב יום הכפורים 5 ,
וועלכער איז אן ערב והכנה - ומעין - פון יוהכ״ם עצמוי 4 ,
ובפרט בערב יוהכ״פ נאך תפלת מנחה,
ווען עם הויבט זיך שוין אן דער ענין פון יוהכ״ם,
כמובן דערפון וואם בתפלת מנחה זאגט מען וידוי,
וואם דאם איז פארבונדן מיט״תחלת זמן הכפרה"• 5 :
די שלימות פון "דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" איז ביוהכ״פ
(און מעין זה - בערב והכנה ליוהכ״פx כמובן פון המשך דברי הרמב״ם 5 : "אע״פ שה־
ברכת עריוכ״ס אחרי חמלת מנחה
תשובה והצעקה יפה לעולם,
בעשרה הימים שבין ר״ה ויוהכ״ם היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה׳ בה־ מצאו כו 6 ",
און בהמשך לזה שרייבט ער": "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ והזילה וסליחה לישראל,
לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביוהכ״ם,
ומצות וידוי יוהכ״ם שיתחיל מערב היום קודם שיאכל כו׳".
ובלשון הקבלה והחסידות: ביוהכ״ם איז די שלימות ההמשכה
(והגילוי")
פון די י״ג מדות הרחמים* 5
("שהן עליונות מאד" 55 / בחי׳ רחמים רבים שלמעלה מכל מדידה והגבלה,
וועלכע נעמען זיך פון כתר,
ביז פון עתיקא און עתיקא שב־ עתיקא* 5 ,
ביז פון עצמותו ומהותו ית׳,
רואם דאם איז דער מקור המחילה והסליחה והכפרה ביוהכ״ם,
וכמ״ש 57 "כי ביום הזה יכפר עליכם גו׳
(יכפר סתם,
ולא נאמר מי הוא המכפר• 5 ,
ווייל דאם נעמט זיך פון)
לפני הוי׳ תטהרו"
(למעלה מהוי׳)
.
ביז אז דאם טוט אויף די הפיכה פון אלע דמים וגבורות.
דערפון איז מובן,
אז די שלימות הפעולה פון ברכת כהנים ביז
(דער סיום)
״ואני אברכם״ - וואם דאם איז פארבונדן מיט שלימות ענין הברכה ותפלה - איז ביוהכ״פי 5 ,
ווען ס׳איז דא די שלימות
התפלה
("דרשו ה׳ גו׳")
" צוליב דעם וואם דעמולט איז דא די שלימות המשכת הברכה פון די י״ג מדות הרחמים
(וואם דאם איז אויך דער ענין פון ברכת כתנים׳*/ פון ״יאר ה׳ פניו אליך״״,
ביז -פון דעם יש האמיתי",
"ואני** אברכם",
דא למטה אין עוה״ז הגשמי 5 *.
ולהוסיף,
אז אין דעם עגין פון די י״ג מדות הרחמים
[וואס שלימות המשכתן איז ביוהכ״ם]
איז פאראן א חיבור פון צוויי קצוות: די י״ג מדות הרחמים זיינען למעלה ממדידה והגבלה.
צוזאמען דער־ מיט הייסן זיי בשם "מדות",
מלשון מדה וגבול.
ויש לומר,
אז דאס איז דערפאר וואם דער שלימות הענין פון "אין סוף",
וואם דערפון ווערן נמשך די י״ג מדות הרחמים,
איז כולל אויר די שלימות פון גבול ומדה: אור א״ס כשם שיש לו כח בבלי גבול כך יש לו בח בגבול".
וואס לפי״ז איז דער מדה וגבול למעלה
?נינו דיוהכ״פ בכלל
(שכל ?בודות היום הם בכהו גדול - יומא לב,
סדב)
.
ספר השיחות - ה׳תנש״א
ממרידה והגבלה,
ראם איז ווי מדה וגבול איז א חלק פון בלי גבולי*.
ביז נאכמער: לגבי עצמותו ית׳,
וואם ער איז מושלל פון אלע תוארים - "שלילת הגבול ושלילת הבלי גבול״•* - זיינען בלי גבול און גבול איין זאן־י*.
און דערפון קומט עם ארויס אין רעם גילוי פון י״ג מדות הרחמים: די שלימות פון בלי גבול רחמים איז בשעת דאס ווערט נמשך אויר אין מדה וגבול פון די י״ג מדות; ביז אז עם ווערט איין זאן־ -בלי גבול און גבול
(מדה)
.
און פון דער שלימות ההמשכה פון די י״ג מדות הרחמים פון עצמותו ית׳ ביוהכ״ם,
ווערט נשתלשל למטה יותר,
אז עם ווערן נמשך אלע ברמת,
ביז - ברכות וואס קומען פוץ למעלה ממקור הברמת -"ואני אברכם",
און זיי ווערן נמשך אין גבול ומדה ביז למטה בעוה״ז הגשמי.
ז.
מעין דעם גילוי פון יוהכ״ם האט מען אויר בערב יוהכ״פ,
וועלכער איז א הכנה צו יוהכ״ם,
ובפרט נאך תפלת מנחה ווען מ׳זאגט וידוי אלם התחלה פון זמן הכפרה ביוהכ״ם
("מצות וידוי יוהכ״פ שיתחיל מערב היום״״)
- וואם לאחרי דער תפלה ואמירת וידוי קומט צו גאכ־ מער שלימות אין דער פעולה פון ברכת כהנים - די המשכה פון למעלה מעלה בה למטה מטה
(כנ״לס״ו)
.
ויש לומר נאכמער,
אז בערב יוהכ״ם האט מען א כח מיוחד צו אויפטאן די המשכה
(פון ברכת כהנים)
מלמעלה מעלה ביז למטה מטה אין גשמיות העולם:
די גמרא זאגט• 7
(והובא בהלכה")
,
אז
"כל האוכל ושותה בתשיעי כו׳ כאילו התענה בתשיעי ועשירי".
ד.
ה.
אז די אכילה ושתי׳ בערב יוהכ״פ
(תשיעי)
טוט אויף דעם זעלבן ענין ווי דער תענית פון יוהכ״ם
(עשירה,
און נאכמער - "כאילו התענה תשיעי ועשירי"
(צוויי טעג)
.
דערפון קומט אוים",
אז אין דער אכילה ושתי׳ בערב יוהכ״ם האט מען דעם חיבור פון ביידע מעלות - די מעלה פון ״התענה״ וואם ווערט דורך יוהכ״פ -"העשירי יהי׳ קודש"",
תכלית שלימות הקדושה
(קדש הקדשים)
והרוחניות
(און צוויי טעג דערפון - "כאילו התענה תשיעי ועשירי"/ און דער גילוי הקדושה הכי נעלית
(דיוהכ״פ)
ווערט אויפגעטאן דורך "אוכל ושותה"* 7
(בתשיעי/ בתכלית הגשמיות והממשות,
באופן אז דאם ווערט "דם ובשר כבשרו" הגשמי,
אז ער קעז דאם אנטאפן מימן גוף הגשמי,
אזוי ווי ער עסט בגופו הגשמי - אזוי אז מ׳האט צוזאמען די מעלה ושלימות פון רוחניות און די מעלה ושלימות פון גשמיות,
כמבואר בכ״מ 5 דעם גודל העילוי וואס איז דא דוקא אין גשמיות
(תחתונים/ אין דעם יש הנברא,
ובאופן אז די רוחניות געמט אינגאנצן דורך און שטייט בגלוי אין דער גשמיות,
וואס אין דעם באשטייט תכלית שלימות השכר לע״ל - אלם
׳*דו
ברכת עדיוכ״פ אחרי תפלת מנחה
נשמות בגופים בעוה״ז הגשמי דוקא,
כפס״ד הרמנ״ן?
ויש לומר,
אז פון דעם מאמר הנ״ל קומט אויר אויס
(נוסף צו דער מעלה פון ערב יוהכ״ם)
א מעלה נוספת און א שבח נוסף בנוגע צו יוהכ״פ,
או מ׳האט
(די מעלה פון)
יוהכ״פ אין אכילה ושתי׳ גשמית
(וואם מ׳עסט אלם הכנה לזה/ די״ל אז די מעלה פון ערב יוהכ״פ
(חיבור גשמיות ורוחניות)
ווערט אויך נמשך אין יוהכ״פ - ובפרט ע״פ המבואר בכ״מ”,
אז די אכילה ושתי׳ בערב יוהכ״פ טוט אויף דעם ענין בשביל ערב יוהכ״פ
(תשיעי)
און בשביל יוהכ״פ
(עשירי)
.
ווי דאס דריקט זיך אוים אין דעם וואם בערב יוהכ״פ דארף מען עסן "כפי” שיעור ב׳ ימים ערב יוהכ״ם ויוהכ״פ״”.
ויש מקום לומר,
אז די מעלה פון יוהכ״ם
(אז דער עילוי פון,
"התענה" ביוהכ״ם וועט קענען שטיין בגלוי אין אכו״ש גשמית)
וועט נתגלה ווערן לעתיד לבוא בחנוכת ביהמ״ק השלישי
(וואם אחכה לו בכל יום שיבוא",
היינט ערב יוהכ״ם ממש/ ובמכל־שבן וקל־וחומר" דערפון וואס בחנוכת בית ראשון האבן
אידן געגעסן ביוהכ״ם,
ביז אז "יצתה בת קול ואמרה להם כולכם נחומנץ לחיי העולם הבא"",
עאכו״ב בחנוכת בית שלישי
(וואם "גדול" יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"")
.
ובכללות - וועט מען האבן לע״ל די שלימות השכר פון חיבור גשמיות ורוחניות,
כולל - אכילת הסעודה דלע״ל,
סעודת לויתן ושור הבר",
סעודה גשמית כפשוטה,
צוזאמען מיט דער סעודה רוחנית",
די אלע ענינים ומעלות שבשתי אלוי*.
ח.
בהנ״ל קומט צו א הדגשה מיוחדת אין דער קביעות בשנה זו פון ערב יוהכ״ם און יוהכ״פ - בערב שבת וביום השבת קודש:
יוהכ״פ ווערט אגגערופן" " שבת שבתון".
דערפון איז פארשטאנדיק אז ענינים פון יוהכ״ם שטייען נאכמער בהדגשה ווען ער קומט אויס
(בימי השבוע)
ביום השבת קודש.
ובעבודת ה׳: ביוהכ״פ איז די שלימות העבודה פון חשובה עילאה"
(העכער ווי די תשובה עילאה אין די עשרת ימי תשובה בכלל״י)
.
וע״פ הידוע אז ביום
ספר השיחות - ה׳תנש״א
השבת
(אותיות תשב 8 )
איז אויך די עבודה פון תשובה עילאה" - קומט אוים אז בקביעות שגה זו,
ווען יוהכ״ם איז חל להיות בשבת,
קומט צו נאכמער שלימות אין דער עבודה פון תשובה עילאה.
ובפרטיות יותר - האט מען בקביעות שנה זו דעם חיבור פון די ביידע מעלות פון שבת און יוהכ״פ: די מעלה פון עונג העצמי הבא במורגש בשבת
(דורך אכו״ש בכל השנים,
ובשנה זו י״ל אז דאם ווערט נמשך דורך דעם יום עצמתי)
,
און די מעלה פון עונג הבלתי מורגש דיוהכ״ם
(שאסור באכו״שאי.
ועד״ז זרז אויך פארשטאנדיק די מעלה פון ערב יוהכ״ם בשנה זו,
וועלכער איז אויך ערב שבת:
ערב שבת איז א הכנה צו שבת,
"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת״יי.
ביז אז בערב שבת האט מען א טעימה - "טועמי׳ חיים זכו״״י - פון כל תבשיל ותבשיל של שבתי*.
און נאכמער: בערב שבת
(יום הששי למעשה בראשית)
איז געווען יום בריאת אדם הראשון,
"כדי שיכנס לסעודה מיד״״י,
ובלשון המשנהיי "הכל מוכן לסעודה".
ועפ״ז איז מובן,
אז ווען ערב יוהכ״פ קומט אוים בערב שבת - איז נאכמער בהדגשה דער עילוי הנ״ל פון דער אכילה ושתי׳ בערב יוהכ״פ,
"כל האוכל ושותה בתשיעי כו׳ כאילו התענה בתשיעי ועשירי",
ווארום מ׳האט דעמולט א,
טעימה" פון שבת,
ובשנה זו - פון יוהכ״פ
(שבת שבתון)
שחל להיות בשבת,
און נאכמער -דעמולט איז "הכל מוכן לסעודה".
ועוד נקודה בדבר: שבת איז מעין•" 1 דעם "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" 2 " 1 .
ועאכו״ב יוהכ״פ שחל להיות בשבת,
וראם אויך יוהכ״פ איז מעין דער גילוי דלע״ל 2 " 1 .
פארשטארקט דאם גאכמער די עבודה איצטער מעין וטעימה פון דעם גילוי וסעודה דלע״ל ווען מ׳וועט האבן די שלימות החיבור פון מעלת הגשמיות ומעלת הרוחניות - די סעודה פה לויתן שור הבור,
בגשמיות וברוחניות גםיחד,
כנ״ל.
ובכל זה קומט צו נאכמער בשנה זו,
ה׳תנש״א,
ר״ת הי׳ תהא שנת אראנו נפלאות 3 ♦ 4 ,
וועלכע קומט נאך שנת ה׳תש״ג,
ר״ת הי׳ תהא שנת נסים,
ולאחרי שנת תשנז״ט ידיך,
ושנת תשמ״ח,
תשמח
(תי״ו בחיריק)
און תשמח
(תי״ו בשוא/ וועלכע איז אויך געווען א שנת הקהל,
"הקהל את העם האנשים הנשים והטף"♦" 4 ,
און מ׳־ הערט די קריאה בתורה פון דעם מלך,
״כאילו.
.
מפי הגבורה שומעה" 5 " 6 ,
ע״ד "ואני אברכם",
"מפי גבורה"
(כנ״ל ס״ג)
.
ט.
ויש לקשר זה
[די המשכה מלמעלה
גרכת עריוכ״פ אחר♦ תפלת מוחה
מעלה,
ביז פון עצמותו ית׳,
איז גאנץ סדר השתלשלות ביז למטה מטה אין דעם יש הגשמי]
אויך מיט דעם קאפיטל תהלים פון שנה זו-מזמור פ״ט:
,
משכיל לאיתן האזרחי" באווייזט אויף דער המשכה וגילוי פון בחי׳ איתן שבנשמה - דער עצם הנשמה וועלכער איז א "חלק אלוקה ממעל ממש"""*,
פארבונדן מיט עצמותו ית׳
[מיט די ג׳ פירושים אין "איתן": הארט,
שטארק און אלט" 6 ^ באופן אז דאם איז מזריח,
באלייכט און שיינט אריין אין אלע כחות וחושים,
ווי די תורה פון דעם אלטן רבי׳ן בזה""׳,
פארבונדן אויך מיט דער תורה ופירוש אין דעם פסוק פון* 1 דעם בעש״ט און פון דעם מגיד,
און דערנאד ווי די נקודות ווערן נתבאר דורך דעם מיטעלן רבי׳ן אין אן אופן פון ״רחובות הנהר״״״,
כולל - די הרחבה פון דער נקודה פון "איתן" ווי דאס שטייט בא דעם בעש״ט,
מגיד און דעם אלטן רבי׳ן,
און דערנאד - דורך דעם צמח צדק און רבי׳ן מהר״ש און רבי׳ן
(מהורש״ב)
נ״ע,
ביז ווי דאס ווערט נתבאר ו
(במילא)
נמשך אין די דברי אלקים חיים
(אין די מאמרי חסידות און שיחות קודש)
פון נשיא דורנו,
כ״ק מו״ח אדמו״ר,
ביז אז די אלע ווערן נתגלה,
תיכף ומיד ממש,
אין אן אופן פון "ממש",
אין ממשות,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י
משיח צדקנו
[כמרומז בשמו פון כ״ק מרח אדמרר: יוסף - על שם "יוסיף אד׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו״י״,
יצחק - על שם "כל השומע יצחק לי" 111 ,
וואס די שלימות בזה וועט זיין לע״ל - "אז ימלא שחוק פינך־ 10 ,
"אז ישיר משה" 1 ]
,
ווי דער המשך פון דעם מזמור תהלים - "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משח־ תיו״־ 11 ,
ביז אין או אופן - כסיום המזמור: "ברוך ה׳ לעולם אמן ואמך,
אז עם ווערט אויפגעטאן די ברכה והמשכה 1
(פון שם הוי׳,
שם העצם 7 )
אין עולם,
ביז באופן פון "אמן",
וואם אמן באווייזט אויף דעם גמר הגצחון
("גבורים גוצחים")
•",
ובזה גופא - "אמן ואמך,
באופן כפול,
"כפליים לתושי׳״י 12 ,
וואם כפל איז פארבונדן מיט דער גאולה" 12
[ווי ערקלערט אויר אין די דברי אלקים חיים פון דעם רבי׳ן מהר״ש 2 ,
"מלכתחילה אריבער",
וואם זיין יום הילולא איז בי״ג תשרי]
,
וואס דעמולט וועט זיין דער גמר הנצחון און גילוי פון "ברוך ה׳ לעולם",
"ואני אברכם".
ויש לקשר זה מיט דעם זמן פון ערב יוהכ״ם ויוהכ״ם און די ימים שלאחרי זה - כדאיתא במדרש" 12 אז בחג הסוכות,
ספר השיחות - ה׳תנש״א
"זמז שמחתנו"
(וואס דעמולט ווערז נתגלה די ענינים פון ר״ה ויוהכ״פ,
וכידוע"* אז סכך הסוכה קומט פון ענן הקטורת ביוהכ״ם)
"כשישראל יוצאיז כר ולולביהן ואתרוגיהם בידן אנן ידעין דישראל אינרן ניצוחיא".
און איו א יאר פון "אראנו נפלאות" איז מובן,
אז מ׳דארף אויף דעם ניט ווארטן ביז יוהכ״ם,
ועאכו״כ ניט ביז "זמן שמחתנו",
נאר שוין בערב יוהכ״ם ווערט דער "אינון גיצוחיא",
און איו חג הסוכות קומט צו נאכמער אין דעם גילוי ושלימות העניו.
י.
ע״פ כל הנ״ל איז פארשטאנדיק די ברכות וואם יעדער איד באקומט בערב יוהכ״פ זה דשנת תנש״א,
ברכות אין אלע זייערע ענינים - גשמיים און רוחניים,
און גשמיים ורוחניים גם יחד,
ברכות וועלכע ווערן נמשך פון למעלה מעלה,
ביז למעלה ממקור כל הברכות,
ביז פון "ואני אברכם",
און זיי ווערן נמשך למטה מטה,
כיז ועיקר - אין גשמיות העולם.
ביז אז דאס האט אויך דעם כח צו מבטל ומהפך זיין די ענינים בלתי רצויים,
וואם דאס ברעגגט צו נאך א העכערע עלי׳
(ווארום ירידה צורך עלי׳,
און א ירידה למטה מטה ברענגט אז עלי׳ למעלה מעלה)
.
אזוי אז מ 12 האט די מעלה פון דער המשכה מלמעלה מעלה
("גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם" 114 )
,
ביז למעלה מכל מדידה והגבלה,
צוזאמען מיט דער מעלה פון מדידה.
און דער כח אויף דעם האט מען
במיוחד בערב יוהכ״פ לאחרי תפלת מנחה,
נאכדעם וואם מ׳האט געזאגט תפלת וידוי,
אויסגעשטעלט אין אלע אותיות פון דעם אל״ף־בי״ת,
און באופן כפול - אזוי אז מ׳האט דעמולט דעם תיקון ואתהפכא פון אלע ענינים בלתי רצויים,
ואדרבה: וויבאלד אז דאם איז ווי די ענינים שטייען אין תפלה
(וידוי)
און תורה
(כ״ב אותיות התורה/ האט מען נאר די מעלה וואם קומט ארויס דערפון - די מעלה פון "כפליים לתושי׳" פון אתהפכא,
"זדונות נעשו לו כזכיות""*,
ביז זכיות ממש" 1 ,
ובאופן פון "נעשו לו",
בעולם העשי׳ הגשמית
(ומראה באצבעו ואומר זה״י)
,
בה באופן של ממשות.
ובפשטות: דער אויבערשטער בעג־ טשט יעדער איד און אלע אידן מיט א שנה איו וועלכע מ׳האט אלע ברכות והצלחות,
בטוב הנראה והנגלה,
און בפרטיות - ווי די ברכות שטעלן זיך אויס און הויבן זיך אן מיט די אותיות פון אל״ף־בי״ת
(בעניני טוב בפירוש ובגלוי)
- וואס בזה גופא זיינען פאראן כמה אופנים,
אבער מפני טירחא דציבורא ומפני כמה טעמים קען מען ניט אוים־ רעכענען אלע ברכות וואם הריבו זיך אן מיט אן אל״ף,
בי״ת וכו׳ ביז תי״ו; דעריבער דערמאנט מען נאר איין אופן בזה,
ויש לומר אז דאס
(און יעדער אופן בזה)
איז כולל אלע אנדערע אופנים בזה
(ווארום מ׳איז דערביי ממון אלע אותיות אל״ף־בי״ת מיט אלע ברכות וואם הויבן זיך אז מיט די אותיות אל״ף ביז תי״ו)
,
וועלכע זיינעז כולל אלע ברכות איז אלע ענינים רוחניים און אלע עגיגים גשמיים:
ברכת עריוכ״פ אתרי תפלת מנחה
ו5
עם זאל זיין א: שנת אורה,
שנת ברכה,
שנת גדלות,
שנת דיצה,
שנת הוד והדר,
שנת ועד טוב,
שנת זכיות גדולות,
שנת חיים טובים וארוכים,
שנת טובה בלי מדידה והגבלה כלל וכלל,
שנת יעוד טוב,
שנת כלכלה,
שנת לימוד בהצלחה מופלגה,
[ובפרט אז יוהכ״ם איז "מתן תורה" פון די לוחות האחרונות" 1 ! שנת מלכות
[ובמיוחד - מלכות בית דוד,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י דוד מלכא משיחא/ שנת נסים
[ובפרט אז מ׳קומט פון א "שנת נסים"
(תש״נ/ און מ׳גייט אריין
(און מ׳האט שויו די תשעה ימים,
הכולל דעם יום העשירי,
די עשרה ימים הראשונים פון דעם יאר)
אין שנת "אראנו נפלאות"
(תנש״א)
]
,
שנת סימן טוב,
שנת עוז,
שנת פדות,
שנת צדקה און שנת צדיקים
[ועמך כולם צדיקים"*/ שנת קדושה,
שנת רוממות,
שנת ששון ושמחה,
שנת תפלה,
שנת תשובה
[וואס שלימותה איז ביוהכ״ם,
כנ״ל/ און שנת תהלה
["כל הנשמה תהלל י״ה הללוי׳",
בסיום וחותם ספר תהלים]
.
און דאם ווערט אלץ אויפגעטאן תיכף ומיד ממש,
ובפרט אז אידן האבן שוין אפגע׳פסק׳נט בתחלת שנה זו,
אז ס׳וועט זיין א שנת אורה וכר,
אלע ברכות מיט אלע אותיות פון אל״ף־בי״ת,
און דערנאד דארף מען נאר "פאנאנדערפאקן די פעקלעך"• 13 ,
די ברכות וועלכע מ׳האט באקומען בתחלת השנה פאנאנדערפאקן,
אין די ימים שלאחרי זה,
באופן אז דאם ווערט בגלוי די נכסים און ברשות פון כל אחד ואחת מישראל.
ועוד והוא העיקר - די ברכה עיקרית - שנת גאולה,
דורך דעם וואם דער רגע הקרוב,
דער רגע האחרון פון גלות,
ווערט נהפך צו דער רגע הראשון פון גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
און עם ווערט דעמולט דער שלימות הגילוי פון "ואני אברכם",
"מפי הגבורה",
ביז אז מ׳וועט הערן און דער־ הערן "תורה חדשה מאתי תצא״<",
"מפי הגבורה״,
וכמ״ש״י "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי".
און דעמולט באקומט מען א צווייענ־ דיקן מאל די ברכות וואם שטעלן זיר אויס אין אל״ף־בי״ת
(כנגד דער כפל האל״ף־בי״ת אין וידוי כנ״ל)
,
און די ברכות דעם צווייטן מאל זיינען אויף א העכערן אופן,
זייענדיק ברכות וואס וועלן זיין לע״ל,
אין דער שנת גאולה: א שנת אורה,
שנת ברכה,
שנת גדולה,
שנת דיצה,
שנת הוד והדר,
שנת ועד,
שנת זכיות גדולות,
שנת חיים טובים,
שנת טובות גדולות,
שנת יעוד טוב,
שנת כפליים לתושי׳,
שנת לימוד מופלג ובמיוחד אין דער "תורה חדשה",
שנת מרומים ושנת מלכות בית דוד,
שנת נסים ושנת נפלאות,
שנת סייעתא דשמיא ובמיוחד אין פארשטיין די "תורה חדשה"
(ובפרט אין דעם "ידעו אותי"/ נוסף אויף ד עם וואם מ׳פארשטייט מצ״ע,
שנת עוז,
שנת פדות,
שנת צדקה,
שנת קדושה,
שנת רוממות,
שנת שמחה,
שנת תשובה,
שנת תורה אוו שנת תהלה.
וכאמור,
דאס ווערט אויפגעטאן תיכף ומיד ממש,
און מ׳דארף ניט ווארטן "לשנה הבאה בירושלים"
(ווי מ׳זאגט בסיום וחותם פון יוהכ״ם)
,
נאר מ׳האט דאם גלייך,
ובמילא וועט זיין
(אויך)
"לשנה
ספר השיחות - ה׳תנש״א
הבאה בירושלים" 3 ",
בארצנו הקדושה בירושלים עיר הקודש,
בבית המקדש השלישי,
בקדש הקדשים,
וואו דער כהן גדול איז עובד עבודתו
(כולל -)
ביוהכ״ם זה.
יא.
בכדי דאס נאכמער צואיילן -וועט מעז מסיים זיין מיט אויסטיילן געלט לצדקה וואס איז פארבונדן במיוחד מיט ערב יוהב״פ
(כמנהג ישראל/
- און אע״פ אז,
היום קצר והמלאכה מרובה""
(בערב יוהכ״פ בפרט/ גיט דער אויבערשטער כת יעדער איד אז מ׳זאל קענען אריינשטעלן אין זיין,
גבול"
(פה "היום קצר")
אלע ענעים,
כולל די ענינים שלמעלה ממדידה והגבלה
(כולל—"שכר הרבה" 33 ׳)
-
ובפרט בערב יוהכ״פ בשנה זו,
וואס פירט גלייד אריין אין יום השבת
(נוסף אויף "שבת שבתוך פון יוהכ״ם/ פאר־ בונדן מיט "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים",
וואם מעין זה ווערט אוים־ געטאן דורך מצות הצדקה,
וועלכע ברענגט "שבת ומנוחה" צו דעם וואם דארף אנקומען לצדקה,
אז דאס ברענגט אויך די אמת׳ע צדקה - צו וועלכע אלע אידן דארפן אנקומען - אנשטאט "צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות" 33 *,
ווערט די צדקה פון,
ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" 33 *,
און ברענגט זיי אלע צוזאמען,
מתוך שמחה וטוב לבב,
צוזאמען מיט חלקם שבעולם,
ועאכו״כ מיט כל בני ביתם,
ובפרט ווי דאס איז פארבונדן מיט
דער עבודה ביוהכ״פ,
דאע״ם וואס "שבעת ימים קודם יוהכ״פ מפרישין כהן גדול מביתו"* 3 *,
דארף דער כהן גדול ביוהב״פ זיין א נשוי,
ווי מ׳לערנט אפ• 3 * פון דעם פסוקי 3 ׳ ״וכפר בעדו ובעד ביתו״ - "ביתו זו אשתו".
יב.
ויהי רצון,
אז פון דעם דיבור בכל זה זאל עם אראפקומען בפועל,
אז די גאולה קומט תיכף ומיד ממש,
אזוי אז צוזאמען מיט דער אכילה פון דער סעודה שני׳ וואם מ׳גייט באלד עסן
[וואס די נשי ובנות ישראל האבן שוין זיכער אנגע־ גרייט,
אדער אנגעהויבן אנגרייטן,
באופן פון "הכל מוכן לסעודה"/ זאל מען אויר עסן סעודת לויתן ושור הבר,
צוזאמען מיט אלע אידן,
און צוזאמען מיט משיח צדקנו,
והקיצו ורננו שוכני עפר• 3 *,
ומשה ואהרן עמהם* 3 * - דער כהן גדול
[אהרן כהן גדול און אויך משה איז געווען א כהן גדול לדיעה אחת נדא״ח־ 3 *^ ובתוכם ובראשנו - כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
און אלע שוכני עפר פון כל בית ישראל,
אנהויבנדיק פון די אבות ואמהות,
און לפני זה - אדם וחוה
[וועלכע געפינען זיר אין מערת המכפלה,
אין "קרית ארבע" 33 *]
.
און אלע אידן גייען אין ארצנו הקדושה,
אין ירושלים עיר הקודש,
להר הקודש,
לביהמ״ק השלישי,
ולקדש הקדשים,
ברכת עריוכ״ס אחרי תפלת מנחה
״ותחזינה
(אויך ובענינעו - לשון הוה)
עינינו לה׳ בשובך לציון ברחמים"
(ווי מ׳האט ערשט מתפלל געווען בתפלת מנחה/ "בשוב ה׳ את שיבח ציון" 4 ",
ה׳ צו־ זאמען מיט אלע אידן,
"ושב ה׳ אלקיך את שבותך",
"והשיב לא נאמר אלא ושב"*",
ווארום "עמו אנכי בצרה"♦",
און עם ווערט מן המיצר אל המרחב,
ביז דעם מרחב האמיתי,
און מ׳זעט אויך
(ותחזינה)
ווי דער כהן גדול שבדורנו גייט אריין אין קדש הקדשים ביוהכ״ם זה און טוט דארטן די
עבודה,
און אלע ענינים וואט ער טוט דארט אויף,
כולל - תפלת הכהן גדול בהיכל וועלכע שטעלט זיך אויס אין אלע אותיות פון אל״ף־בי״ת,
ווי אריינגע־ שטעלט אין תפלת מוסף
(דציבור)
ד־ יוהכ״ם אין מחזור השוה לכל נפש,
ובגאולה העתידה וועט דאך זיין "כל יושבי׳ עלי׳"
(כל נפש/ וועט מען דעמולט האבן נוסף צו דער מעלה פון תפלה בציבור,
אויך די מעלה פון א תפלה פון "כל יושבי׳ עלי׳",
מצד דעם מתפלל,
מצד דעם מקום און מצד דעם זמף״ ׳
ותיכף ומיד ממש,
והוא העיקר.
ספר השיחות - ה׳תנש״א
ברכת כ״ק אדמו״ר שליט״א להתלמידים שיחיו - ערב יום הכפורים לפני כל נדרי,
ה׳תנש״א
וידבר ה׳ אל משה לאמר,
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר,
כה תברכו את בני ישראל אמור להם,
יברכך ה׳ וישמרך,
יאר ה׳ פניו אליך ויחונך,
ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום,
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" 1 .
א.
ס׳איז מובן מעצמו וגם פשוט
(און ווי גערעדט אויר בשנים שלפנ״ז 2 / אז די אלע וואם געפינען זיר דא,
זיינען נכלל אין די ברכות ואיחולים לבביים מקרב ולב עמוק פנימה,
וועלכע זיינען געזאגט געווארן לאחרי תפלת מנחה
(מיט אלע פרטים שבדבר)
;
ובהוספה - בקשר מיט תלמידי הישיבה,
וואם ענינם ועסקם העיקרי איז -לימוד התורה
(יששכר 3 / כדלקמן.
ב.
וועט מען עם פארשטיין דורד מערער ערקלערן דאם וואס מ׳האט פרי־ ער גערעדט/ אז די שלימות העבודה פון א אידן
(ווי ס׳איז אויר מודגש אין ערב יוהכ״פ און יוהכ״פ)
איז דוקא אלם נשמה בגוף,
בעולם הזה הגשמי,
תחתון שאין תחתון למטה ממנו.
אזוי אז אין דעם גוף וגשמיות דוקא זאל מען מגלה זיין ווי דאס איז א כלי צו רוחניות,
ביז אז די רוחניות" דיקע קדושה פון אלקות זאל דורכנעמען די גשמיות אין אן אנטפלעקטן אופן.
ווי דאם ווערט ארויסגעבראכט אין מעשה׳המצוות: שלימות קיום המצוות במעשה בפועל ווערט דורכגעפירט דוקא דורד א נשמה בגוף
(וועלכער איז בבחינת "תחתון" בערד צו זיין נשמה 5 / און דוקא מיט גשמיות׳דיקע ענינים פון עולם הזה*.
ועד״ז בנוגע צו תורה: תורה "לא בשמים היא" 7 ,
זי איז געגעבן געווארען דוקא בארץ הלזו התחתונה,
און דער כח אויף פסק׳נען א דין איז אפגעגעבן געווארן דוקא צו אידן - אלס נשמות בגופים למטה*.
נאכמער: דוקא דער "יש הנברא" בעוה״ז הגשמי איז פארבונדן מיט דעם "יש האמיתי"
(עצמותו ומהותו ית׳)
י,
וועל־ כער איז משפיע ומברך און גיט כח דעם יש הנברא,
דער גוף פון א אידן" 1 ; און דאס ווערט נתגלה דורך דער עבודה פון א אידן מיט זיין גוף הגשמי 1 .
ברכת עריוכ״פ להת׳,
לפני כל נדרי
אוף׳ ווי דאס דריקט זיך אויך אוים אין דעם ענין פון שכר המצוות - כידוע דער פסק דידי פון רמב״ף׳,
אז דער תכלית השכר איז דוקא אין דער צייט פון תחיית המתים ווען די נשמות וועלן צוריק אראפקומען אין עוה״ז,
און זיך ווידער אנטאן אין גשמיות׳דיקע גופים; ד.
ה.
אז דעם העכסטן ג־טלעכן שכר וועט באנו־ מען ווערן דוקא פון אידן אלס נשמות בגופים בעוה״ז הגשמי.
ג.
צווישן אידן גופא שטייט דער ענין נאכמער בגלוי בא ישיבה בחורים - וואט זייענדיק נשמות בגופים
(וגופים בריאים בשלימות - עם רמ״ח איברים ושס״ה גידים/ בעוה״ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו,
איז זייער לעבן און באשעפטיקונג - לימוד התורה; ביז באופן אז "תורתם אומנתם"
(בלשון חז״ל 5 •)
: זייער אומנות
(פאר)
גשמית בעוה״ז הגשמי - באשטייט פון תורה.
און נאכמער: בא זיי זעט מען בגלוי ווי די "וועלט"
(יש ומציאות העולם)
אליין איז מסייע און העלפט ארוים בעבודת השם -ווי דער רמב״ם איז מבאר
(אין הלכות תשובה 14 / אז די כוונה און דער תכלית פון די יעודים גשמיים אין תורה איז בכדי אז אידן זאלן קענען לערנען תורה און מקיים זיין מצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף בתכלית השלימות,
אן קיינע שטע־ רונגען ח״ו.
דאם הייסט,
אז א איד דארף "זעהן" די מנוחה והרחבה בגשמיות עוה״ז
אלם א מיטל צו מסייע זיין אידן בעבודת השם; ובהתאם לזה - דארף ער זי אויר אויסנוצן אין דער גרעסטער מאס;
וואס דער ענין זעט מען בפועל ביי א ישיבה בחור: מ׳נעמט פון אים אראפ די דאגות בעניני עוה״ז,
דאגות הפרנסה א.
ד.
ג
(וועלכע ווערן באזארגט צו אים דורד זיינע עלטערן,
דויד הנהלת הישיבה וכיו״ב)
,
בכדי ער זאלן קענען לערנען תורה מתור מנוחת הנפש ומנוחת הגוף,
ביז באופן אז "אומנתו"
(הגשמית)
איז "תורתו".
- ישיבה בחורים דארפן זיכער ניט אנקומען צו א ביאור נוסף בהאמור; און אויב מ׳דארף דערצו יע אנקומען - איז אין "
(תן לחכם)
ויחכם עוד״יי.
ובפרט אז איר לערנט דאר תורה בחבורה,
קומט במילא צו
(אפילו בדרד הטבע פון עולם)
אין הצלחת הלימוד• 1 ,
און אלע מעלות פארבונדן מיט תלמוד תורה דרבים און ת״ת ברבים.
ד.
די מעלה פון תלמידי הישיבה -האט א שייכות מיוחדת מיט יום הכפורים:
ביוהכ״ם,
"אחת בשנה״יי,
זיינען אידן,
אלס נשמות בגופים - "דוגמת מלאכי השרת" 24 ,
ביז אז בא זיי איז מאיר די דרגת הקדושה פון יוהכ״פ - "העשירי יהי׳ קודש" 2 ,
ביז קדש הקדשים.
ובעבודת ה׳: ביוהכ״ם איז די תכלית השלימות פון תשובה עילאה 22 ,
די דביקות
ספר השיחות - ח׳תנש״א
והתאחדות פון א אידן מים דעם אוי־ בערשטן,
וואט ווערט במיוחד ובגלוי דורך תורה
(און יוהכ״ם איז יום נתינת לוחות האחרונות")
.
דאס הייסט,
אז ביוהכ״ם איז דא א חיבור פון צווי קצוות: אלם נשמות בגופים,
פארבונדן מיט מדידה והגבלה,
ווערט א איד פארבונדן מיט דרגת הקדושה שלמעלה מכל מדידה והגבלה.
ע״ד ווי גערעדט פריער בנוגע צו דעם גילוי פון די י״ג מדות הרחמים בעשרת ימי תשובה בכלל,
אויף וועלכע עם שטייט" "דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב",
ועאכו״ב בשעת מ׳האלט שוין בסיום יום התשיעי,
ובתוספת דיום העשירי יהי׳ קודש,
ווען ס׳איז דא די שלימות הגילוי פון די י״ג מדות הרחמים,
וביחד עם זה - ווערן זיי נמשך ונתגלה דוקא אין מדידה והגבלה,
ביז אין גשמיות העולם,
ביז נאכמער: עם ווערט נתגלה ווי אויך דער דין ומשפט שביוהב״ם
(גמר הדין דר״ה")
- איז באופן פון ״משפט.
.
דאיהו רחמי"",
ביז רחמים רבים שלמעלה ממדידה והגבלה,
ואדרבה - נאך העכער פאר רחמים רבים גלויים,
ווארום די דינים זיינען באמת ובפנימיות - חסדים הנסתרים
(שלמעלה מגדר גילוי 17 / און דורך תשובה עילאה ביוהכ״פ ווערן זיי נמשד ונתגלה בפשטות למטה מעשרה
טפחים נשמות בגופים,
ברב טוב גשמי ורוחני,
אזוי אז מ׳זעט בגלוי ווי אויך דער דין איז - דין עילאה
(בדוגמת תשובה עילאה)
ה.
אין דעם קומט צו נאכמער הדגשה בקביעות שנה זו - ווען יוהכ״ם איז חל בשבת: דעמולט האט מען,
נוסף אויה אלע מעלות פון "שבת שבתון""
(עשירי יהי׳ קודש)
,
אויר די מעלות פון קדושת יום השבת קודש
(שביעי יהי׳ קודש)
".
ולהוסיף : דער דין איז אז "כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי׳"",
ד.
ה.
אז ביום השבת איז "מלאכתך" של אומנתך
(בעוה״ז הגשמי)
גופא "עשוי׳" דורך דעם אויבערשטן; וואם דאם גיט נאכמער נתינת בח צו תלמידי הישיבה בעבודתם במשך כל השנה,
צו לערנען תורה מתוך מנוחת הנפש והגוף,
וויבאלד אז "מלאכתך עשוי׳",
מ׳שטעלט זיי צו זייערע צרכים גשמיים
(כנ״ל סעיף ג)
.
ו.
דער ענין איז נאכמער בהדגשה בשנה זו בכללותה - קומענדיק פון שנת תש״נ,
ר״ת תהא שנת נסים
[ולפני זה - שנת תשנז״ט ידיך,
און שנת תשמח,
שנת הקהל! און שטייענדיק בהתחלת שנת תנש״א,
ר״ת תהא שנת אראנו נפלאות
(ראשי תיבות שנתפרסם ונתפשט בתפוצות ישראל 31 )
:
ברכת עריוכ״פ לחת',
לפגי בל גדרי
נס״
(ועד״ז - נפלאות)
איז לשון רוממות והתנשאות",
במ״ש" "ארים נסי",
״כמו הנם על ההרים״״.
ובעבודת האדם -אן עבודה והנהגה באופן נסי,
למעלה מדרך הטבע: און נאכמער:.
על ההרים"
(ניט.
בהרים"/ העכער אפילו פאר די אויפגעהויבנקייט פון.
הרים".
ביז באופן,
אז דער טבע עצמו ווערט אויפגעהויבן לדרגת גס.
וואס דער ענין קומט צום אויסדרוק בגלוי אין דעם לעבן פון ישיבה בחורים,
וועלכע זיינען,
אלם נשמות בגופים אוג־ טערווארפן די חוקי הטבע בעוה״ז הגשמי - דערהויב! גייסטיק ״על ההרים״,
זייעג־ דיק דורכגענומען מיט תורה,
"תורתם אימנתם".
ז.
ע״פ הנ״ל איז פארשטאגדיק אז די אלע ברכות וועלכע מ׳האט פריער גע־ רעדט
(נאד מנחה)
- ברכות והמשכות פון למעלה מעלה ביז למטה״ - זיינען שייר צו תלמידי הישיבה ביתר שאת וביתר עוז.
ובפשטות: דער אויבערשטער זאל אייך בענטשן אז די אלע עניגים האמורים זאלן נמשך ווערן בפשטות בגשמיות למטה מעשרה טפחים,
אלם נשמות בגופים,
ובפשטות - ברב טוב גשמי ורב טוב רוחני,
ומתוך שמחה וטוב לבב.
כולל - די כחות צו אויסנוצן די אלע ברכות מתוך שמחה וטוב לבב.
ובמיוחד בנוגע צו תלמידי הישיבה -אז איר זאלט נאכמער מצליח זיין בלימוד
התורה,
באופן פון "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא״״
(דין ומשפט - בחי׳ מדידה והגבלה בתורה עצמה/ און אויר באופן ד״דרוש וקבל שכר""
(שלמעלה ממדידה והגבלה/ כמ״ש" "יגדיל תורה ויאדיר״,
ביז - למעלה מכל מדידה והגבלה".
און דאס ווערט א הכנה מתאימה צו דער גילוי שלמעלה ממדוה״ג פון "שבת שבתון",
.
אחת בשנה".
ועוד והוא העיקר: דאם איז נאכמער מקדים ומזרז - ותיכף ומיד
(וויבאלד אז ״אחכה לו בכל יום שיבוא״׳ 4 )
- די גאולה האמתית והשלימה
(ווען עם וועלן זיין תכלית ושלימות כל עגיגים הנ״ל,
כולל -אלע מעלות פון שביעי
(יום השבת)
כשלימות,
און אלע מעלות פון עשירי
(יוהכ״ם)
כשלימות)
- עיי משיח צדקנו
- אויף וועמען עס שטייט
(במזמור פט בתהליסץ 4 "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו".
סמר השיחות - ה׳תנש״א
וסיום וחותם המזמור 45 - "ברוד ה׳ לעולם אמן ואמן": עם ווערט די ברכה והמשכה פון הוי׳ אין עולם
("לעולם"/ ביז אין עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו
(ועד״ז איו דעם "עולם" התחתון פון אידן 44 - גוף הגשמי)
; ובאופן פון "אמן ואמן״ - באופן דנצחון
("גבורים נוצחים",
ע״ד "אנן ניצוחייא")
,
און נצחון אויך מלשון נצחיות,
אז מ׳איז ממשיך די עבודה - גשמות בגופים בלי הפסק כלל - אין חיים נצחיים
(כפס״ד הרמב״ן הנ״ל/ תיכף ומיד ממש,
"ותחזינה עינינו" די עבודה פון כהן גדול בבית המקדש,
"מקדש אד׳ כוננו ידיך״ 45 ,
ובמיוחד ביוהכ״פ - די עבודה לפני ולפנים
(- נוסף אויף "ונשלמה פרים
שפתינו" 44 ווי עס איז בזמן הזה,
אויך "פרים" בפשטות)
.
און מ׳האט אלע ברכות והצלחות על סדר הא״ב
(ווי אפגעדרוקט אין סידור ומחזורי 4 - השוה לכל נפש,
ובמילא ווערט דאם נתקבל ביי כל נפש,
אנשים נשים וטף,
און אויר אלע צוזאמען)
.
ותיכף ומיד ממש - דער קיום פון אלע ברכות בפועל ממש,
למטה מעשרה טפחים,
נשמות בגופים.
ועיקר הברכות - גאולה האמתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
ו״בנערינו בזקיננו בבנינו ובבנותנו"• 4 ,
קומען אלע אידן,
מכל קצוות וארבע כנפות תבל -איו ארץ ישראל,
אין ירושלים עיה״ק,
להר הבית,
ולבית המקדש,
ולקדש הקדשים.
ועוד ועיקר - תיכף ומיד ממש,
אמן ואמן.
[במוצאי יוהכ״פ,
לאחרי תפלת ערבית והבדלה - אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א:]
ס׳איז א פסק דין בשולחן ערירי,
אז במוצאי יוהכ״ם "בת קול יוצאת ואומרת לך• אכול בשמחה
(לחמך 5 )
"; וואס דער ענין פון "
(לך אכול)
בשמחה
(לחמך)
" איז
גלייך פארבונדן מיט "זמן שמחתנו" 4
[והתחיל כ״ק אדמו״ר שליט״א לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי״צז״ל]
.
ספר השיחות - ה׳תנש״א
ברכת כ״ק אדמו״ר שליט״א לאנשי כפר חנ״ד,
בעת מסירת האתרוגים ע״י באי כת הכפר שימיו יום ד',
ערב חג הסוכות ה׳תנש״א
דער אויבערשטער זאל העלפן און מצליח זיין אלע אידן,
אנשים נשים וטף,
אז מ׳זאל צוזאמען פראווען שמחת יום טוב
("מועדים לשמחה",
ובפרט "זמן שמחתנו")
בתכלית השלימות,
און ווי דער רמב״ם פסק׳נטי אז שמחת יום טוב פרא־ וועט מען דוקא ברוב עם,
ועאכו״ב צוזא-מען מיט די בני בית,
קרובים אדער בני הקהילה וכר,
און די שמחה
(ברוב עם)
זאל אזוי נמשך ווערן על ובכל השנה כולה.
ובפרט אז מ׳האט אויף דעם א נתינת כח מיוחדת פון קביעות שנה זו: פון די ערשטע צוויי טעג יום טוב סוכות
(בחח לארץ/ "מועדים לשמחה",
גייט מען אריין גלייד אין עם השבת קודש,
"וביום שמחתכם אלו השבתות"/ במילא האט מען א חזקה וחוזק מיוחד אין דעם ענין השמחה,
וועלכער גיט אויך א תוספת כח צו ממשיך זיין די שמחה און די התוועדויות פון "מועדים לשמחה" אין די קומענדיקע טעג פון סוכות,
ועאכו״ב אין שמיני עצרת ושמחת תורה
(די שלימות השמחה פון חג הסוכות/ ובפרט אז אויך די טעג
(פון שמע״צ ושמח״ת)
פירן גלייך אריין אין שבת,
און אין שבת בראשית,
- וכמדובר כמ״פי אז שנה זו טיילט זיך אוים דערמיט וואם די ימים טובים בחודש תשרי שטעלן זיך אויס אין שלש
און
(אין חח לארץ)
שלש פעמים שלש: די צוויי טעג פון ראש השנה האבן תיכף אריינגעפירט אין שבת,
און אזוי אויך -בנוגע צו די ימים הראשונים פון חג הסוכות און די ימים האחרונים,
שמע״צ ושמח״ת-
און דאס גיט אויך נאכמער כח צו ממשיך זיין די שמחה על כל השנה כולה.
ובפרט אז שנה זו,
ה׳תנש״א,
איז ראשי תיבות
(ווי אידן זיינען מסביר)
- הי׳ תהא שנת אראנו נפלאות,
און דאם קומט נאך שנת ה׳תש״ג,
ר״ת הי׳ תהא שנת נסים,
ד.
ה.
אז נוסף צו די נסים
(בשנה שעברה)
האט מען
(נסים וואס ווערן אנגערופן)
"נפלאות"
("נפלאות" למעלה מנסים סתם/ און -"אראנו נפלאות",
וואס דאם גיט נאכמער צו אין דער פריצת גדר
(ע״ד ענין הנם והנפלאות)
פון שמחת יום טוב,
עם זאל זיין א שמחה וואס איז פורץ 4 אלע גדרים און אלע מדידות והגבלות,
ביז א שמחה "עד דלא ידע״י,
בדוגמא צו שמחת פורים,
וועלכע איז גרעסער פאר יום הכפורים,
כידוע* אז יום הכפורים איז כ־פורים,
ווייל בפורים טוט מען אויף די ענינים פון יוהכ״פ
(ניט דורך תענית ועינוי,
נאר אדרבה -)
דורך א שמחה ואכילה ושתי׳ גשמית וממשית; ועד״ז יש לומר בנוגע צו שמחת חג הסוכות,
וועלכע קומט
(אויך)
בהמשך און
ספר השיחות - ה׳תנש״א
אלם תוצאה פון דער פעולה ביוהכ״פי,
ביז צו דער שלימות השמחה בשמיני עצרת ושמחת תורה,
וועלכע ווערט גלייך נמשך
(בשנה זו)
אין שבת ושבת בראשית,
און דערפון - במשך כל השנה כולה
(כנ״ל)
.
ב.
ויהי רצון,
והוא העיקר,
אז דער שנת אראנו נפלאות זאל לכל לראש ארויסקומען אין דעם נם הכי עיקרי והכי גדול והכי פנימי - גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
און עם זאל זיין ״אראנו נפלאות״ בפשטות - "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"",
נפלאות אפילו בערך צו די נסים "כימי צאתך מארץ מצרים"*,
און מ׳האט "אראנו נפלאות" אויך אין זריזות הזמן,
אז די גאולה
(ונפלאות הגאולה)
קומט תיכף ומיד ממש,
לא עכבן אפילו כהרף עין•■,
נאך איו דעם ערב חג הסוכות,
ועאכו״ב אין דעם המשך פון חג הסוכות,
ובפרט ע״פ המבואר אין נבואת זכרי׳"
(וועלכע מ׳זאגט אין דער הפטורה פון דעם ערשטן טאג סוכות)
דער קשר מיוחד פון חג הסוכות מיט דער גאולה האמיתית והשלימה
(ווען עם וועט זיין "ועמדו רגליו גו׳ ונבקע הר הזיתים גו׳",
"והי׳ ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים גו 5 " 2 ■)
,
ביז אז דאם וועט אויר האבן א פעולה אויף די אומות העולם
("והי׳ כל הנותר מכל הגוים גו׳ ועלו גו׳ ולחוג את חג הסוכות גו׳" 5 ■)
,
ביז אלע שבעים אומות",
כמבואר ומפורש אין דער נבואה.
ויה״ר אז דאם זאל מקויים ווערן אין דעם חג הסוכות - בגאולה האמיתית והשלימה,
און נמשך ווערן במשך כל ימי הסוכות,
ביז שמע״צ ושמח״ת,
און דאס זאל דערנאר גלייך נמשך ווערן אין שבת בראשית,
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״ 5 ■ - אז עם ווערט
(אין דער גאולה)
א שינוי וחידוש אין גאנץ מעשה בראשית - בהתאם צו "תורה" חדשה מאתי תצא״״ - אין שמים וארץ"■ וכל צבאיהם**,
וכאמור,
דאם ווערט אויפגעטאן תיכף ומיד ממש נאך בערב חג הסוכות,
וואם גלייך בתחלת הגאולה,
ברגע הראשון של הגאולה,
האט מען די גאנצע שלימות והמשך הגאולה,
כולל - דעם שינוי וחידוש במעשה בראשית,
ובפרט דורך דעם כח פון פריצת כל הגדרים פון שמחת חג הסוכות,
ובאופן אז דאם ווערט נמשך אויר בגשמיות העולם
(בדוגמת שמחת פורים/ כנ״ל,
פירט דאס אריין אין דער גאולה וואם פועל׳ט א חידוש בגשמיות העולם,
אנהויבנדיק פון פראווען סעודת לויתן ושור הבר בגש־
ברכת ערג תג הסומוז 61
מיות 28 ,
נוסף אויף ענינה ברוחניות
(כמבואר בלקו״ת 21 )
.
ועוד והוא העיקר - תיכף ומיד ממש,
אזוי אז יעדער איד און אלע אידן זיינען ממשיך דעם המשך פון ערב סוכות,
די
הכנות צו תפלת מנחה און תפלת מנחה שלאחרי זה - בארץ הקודש,
בירושלים עיר הקודש,
בהר הקודש,
ובבית המקדש,
בה אין קודש הקדשים,
תיכף ומיד ממש.
מ׳זאל ממשיך זיין כל ההמשכות
(פון די ד׳ מינים/ און האבן בשורות טובות ומשמחות כל השנה כולה.
ספד השיחות - ה׳תנש״א