כתיבי* "קדש ישראל לזד ראשית תבואתה",
אידן זיינען ראשית פון כל העולם — כמאחז״ל״י "בראשית,
ב׳ ראשית,
בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית",
ביז אז
(די ראשית פון)
ישראל איז קדמו אויר לתורה* 7
(ראשית שבראשית),
ביז אז אידן זיינען בעה״ב אויר תורה און האבן בכה גו מחדש זיין אין תורה 71 ביז אז תורה נקראת על שמו” — די תורה שניתנה מלמעלה
(תושב״כ שניתנה מפי הגבורה),
און תושבע״ם פון תנאים ואמוראים כו׳ — ווערט אנגערופן על שמו פון דעם אידן
("אני")
וואט לערגט די תורה.
ועאכו״כ אז ער איז "ראשית" און בעה״ב אויף כל העולם כולו.
און דעריבער האט א איד דעם כח גו מאכן פון די פירות הארץ — ביכורים לה׳.
ואדרבה — דוקא דורך דער עבודה פון א אידן אין עוה״ז הגשמי וואט ער מאכט פון דער וועלט ביכורים לה׳,
ווערט נתגלה דער עילוי און כת פון א אידן — "אני",
ביז דער עילוי פון "אני לדודי ודודי לי",
ישראל וקוב״ה כולא חד* 7 ,
"ראשית* כל הענינים כולם,
אפילו
בעיד לתורה,
וכידוע אז דוקא בארץ התחתונה* 7 אלם א נשמה בגוף,
איז א איד ביכולת גו פסק׳נען א הלבה בתורה* 7
(ביז אז אויר למעלה איז מען "געבונדן* מיט דעם פס״ד פון ב״ד שלמטה 77 ).
ו. דאס אויבנערקלערטע האט אויך א שייכות מיט דעם ענין פון חתונה
(וואט איגטער שטייט מען כנ״ל אין די שבעת ימי המשתה פון די ימי חתונה י״א וי״ג אלול):
ובעה״ב על אנשי המדינה
(ועאכו־כ על מין החי וגומח ודומם שבמדינתו),
עד שאמר מלכא עקר טורא,
היום — היום ממש,
לפני ה׳ אלקיכם — לפנימיות ה׳ אלקיכם,
כי ישראל וקומה כולא חד — ע״ד אני לדודי ודודי לי.
וענין זה נרמז גם בם׳ האזינו
(הבאה בהמשד לס׳ נגבים וילד),
האזינו השמים — שמשה הי׳ קרוב לשמים,
וכן הוא בכל ישראל
(מגד בחי׳ משה שבקרבו),
שהוא קרוב לשמים ולמעלה מכל עניני הארץ
(גם מראשית שבראשית שבארץ)
; אבל לאידך גיסא — דוקא ע" עבודתו למטה בארץ,
נתגלה מעלתו של ישראל גם בשמים
(הנשמה למעלה),
כנרמז בדברי ישעי׳ הנביא — נביא הגאולה
(שאז תתגלה מעלת הארץ,
עד שהנשמה ניזונית מן הגוף)—.
שמעו שמים והאזינו ארץ- — שהי׳ קרוב אל הארץ ורחוק משמים,
מפני המעלה שבארץ דוקא,
שיש הנברא חד הוא עם יש האמיתי,
חסם נעשה הדירה בתחתונים,
שעי-ז נתעלה גם השמים
(העולמות העליונים שמג״ע הם ירידה מאור פניו ית׳ — תניא פל-ו),
כנ״ל כפנים.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
"אני לדודי ודודי לי* איז בפשטות דער יחוד פון חתן וכלה,
באופן פון "והיו לבשר אחד" 78 .
וכידוע אז יעדע חתונה בא אידן,
עאכו״ב א חתונה פון א אדם כללי נשיא הדור,
דערמאנט און איז פארבונדן ומעין פון דער "חתונה*
(נישואין)
צווישן אידן מיט דעם אויבערשטן
[וואט אריה דעם איז מרמו,
כידוע,
תוכנו פון שיר השירים,
כולל פסוק הנ״ל "אני לדודי ודודי לי"],
ווי ס׳וועט זיין כשלימות לע״ל”.
[ועפ״ז יש להוסיף ביאור אין דעם וואס שטייט איו אחרונים 80 אז חודש אלול כילו
(אויר חלק השני שבו),
וואם מזלו איז בתולה,
איז מסוגל אויף מאכן א חתונה],
ובפרטיות ווערן די קידושין
("אני לדודי ודודי לי")
אויפגעטאן "בכסף ובשטר ובביאה" 81 ,
כנגד די ג׳ קוים תורה עבודה וגמ״ח 82 ,
ביז דער יחוד פנימי
(ע״ד "כי תנ1א אל הארץ וירשת וישבתה בה",
און ברענגעז "מראשית כל פרי האדמה״,
ראשית שבראשית — ע״ד מעלת הנישואין לגבי אירוסין),
און אין דעם איז אויר דא דער עניו התשובה והגאולה — כידוע אז יום החופה איז בדוגמת יוהכ״פ,
"זמן תשובה לכל כו׳ והוא קץ מחילה וסליחה לישראל" 83 ,
און יעדע חתונה איז בדוגמת די נישואין דלע׳ל — ווי מ׳זאגט אין "שבע ברכות*:
"מהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים כו׳ קול חתן וקול כלה וגו׳* 84 .
[ולהוסיף אז די חמשה קולות שבכתוב זיינען כנגד די חמשה דרגות הנ״ל
(די ג׳ קוים און תשובה וגאולה,
כנגד נרנח״י)].
און דער עילוי פון "אני לדודי ודודי לי* דורר א חתונה — ווערט אוים־ געטאן דוקא דורף נשמות בגופים אין עוה״ז הגשמי,
כמבואר אין דעם המשד שמח תשמח הגדול 85
(וואס איז געזאגט געווארן בעת דער חתונה פון כ״ק מו״ח אדמו״ר)
דער גודל העילוי פון דעם זיווג גופני בנישואין,
וואם דערפאר דריקט זיר עס אוים אין א שמחה גופנית ע״י עבודת האדם,
וואס דוקא זי ברענגט די שמחה העצמית דא״ס,
וועלכע איז פורץ כל הגדרים,
אויר די גדרים
(רוחניים)
שלמעלה.
ז. ובהמשך• צו דער חתונה
(בט״ו אלול — אין די שבעת ימי המשתה* 86 פון דער חתונה)
פון כ״ק מו״ח אדמו״ר בי״ג אלול האט דער רבי נ״ע מייסד געווען
(בט״ו אלול)
ישיבת תומכי תמימים און ממנה געווען כ״ק מו״ח אדמו״ר אלם מנהל פועל,
ויש לומר מהטעמים לזה — ווייל דער תכלית פון נישואין איז — "פרו ורבו ומלאו אתה ארץ וכבשוה" 87 ,
הולדת בנים ובנות
[בדוגמת פירות וואס וואקסן ארוים דוקא דויד הזריעה בארץ — ע״ד ירידת הנשמה בגוף — און
ש״פ תבא,
ט״ז אלול
דערפון ברענגט מען ביכורים לוד"],
וואם דאם ווערט אויפגעטאן במיוחד דורך 8 ישיבה
("וישבתה בה"),
כמאחז״ל תלמידים קרויים בנים 88 ",
וכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו”׳ רואם דורך דעם ווערט אויסגעפירט כשלימות בגשמיות העולם דער יחוד פון "אני לדודי ודודי לי" ע״י הנישואין.
ובפרטיות — איז דורך התייסרות ישיבת תומכי תמימים צוגעקומען א חידוש אין אלע קוי העבודה פון תורה עבודה וגמילות חסדים,
און קו התשובה וקו הגאולה:
תורה: אין דער ישיבה איז נתחדש געווארן דער סדר קבוע פון לימוד נגלה דתורה און לימוד פנימיות התורה,
תורת החסידות
(ביכורים שבתורה),
און ווי א תורה אחת
(תורה תמימה)
׳*,
וואם דורך רעם קומט בו אין ביידע חלקי התורה
(ווי גערעדט מערערע מאל).
תפלה — כידוע די הדגשה און חידוש וואס איז צוגעקומען דורך דער ישיבה אין עבודת התפלה
[אלם הכנה צו לימוד התורה,
און אויך בהתבוננות וכוונות התפלה אלם תוצאה פון לימוד החסידות — וכמ״ש 2 * דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם,
ואיזהי עבודה שבלב
זו תפלה”],
וכמבואר בארוכה אין קונטרס התפלה און קונטרס העבודה פון דעם רבי׳ן נ״ע.
גמילות חסדים — ווי דער מייסד הישיבה האט מדגיש געווען כמה פעמים,
אז די תלמידי הישיבה דארפן זיין "נרות להאיר" בכל העולם כולו,
און דורך דער ישיבה איז נאד שטארקער דורכגעפירט געווארן — און ס׳איז צוגעקומען א שלב חדש אין דער עבודה פון — "יפוצו מעינותיך חוצה" 90 .
תשובה: נוסף אויף דעם וואם שלימות התשובה
(תשובה עילאה)
איז דורך לימוד התורה 5 *
(ובפרט פנימיות התורה)
— איז ידוע די שיחה פון דעם רבי׳ן נ״ע צו די תלמידי הישיבה ד״ה כל היוצא למלחמת בית דוד 4 * — אז די תלמידי הישיבה זיינען "חיילי בית דוד" וועלכע וועלן "ראטעווען דעם מצב פון כלל ישראל פון די אויבי ה׳ און די חורפי עקבות משיחך דורך הרבצת התורה ביראת שמים און דורך התעוררות לחשובה".
גאולה: דורך דער הוספה אין יפוצו מעינותיך חוצה וועלכע איז צוגעקומען דורך דער ישיבה
(כנ״ל)
— ווערט ניתוסף 93 * בקיום וזירוז הבטחת משיח
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
צום בעש״ט”: אימתי קאתי מר,
כש־ יפוצו מעינותיד חוצה.
ח. עפ״ז איז אויר פארשטאנדיק די שייכות מיט ח״י אלול
(וועלכער ווערט געבעגטשט פון דעם שבת)
— כידוע אז דעמולט איז געווען דער יום ראשון פון לימודים אין דער ישיבה",
און דער מייסד הישיבה
(אין זיין מאמר הפתיחה בקשר מיט התחלת הישיבה בח״י אלול״״י)
האט פארבונדן די התייסרות הישיבה מיט דער יום הולדת פון די שני המאורות הגדולים בח״י אלול,
דער בעש״ט און דער אלטער רבי,
און האט געזאגט אז "מיט דער התחלה אין דער ישיבה
(ביום ח״י אלול)
כו׳ צינד איך אן דעם נר תמיד פון די מאורות,
וואם דער בעש״ט און די רביים האבן אונז מנחיל געווען".
וכמובן בפשטות,
אז דער יום הולדת פון די שני המאורות הגדולים,
דער בעש״ט
(מייסד חסידות הכללית)
און דער אלטער רבי
(מייסד חסידות חב״ד)
— ווען מזלם גובר׳״ 1 — גיט צו כח אין דער התייסרות הישיבה און פעולת הישיבה.
ובפרט ע״פ הידוע 02 ׳ אז,
ח״י אלול גיט א חיות אין דער עבודה פון אני לדודי ודודי לי"
(עבודה בכח עצמו — וואס איז במיוחד אויפגעטאן גע־ ווארן דורך רעם אלטן רבי׳ו מייסר
תורת חסידות חרר""),
און אין דער עבודה פון חודש אלול בכלל — אין די אלע שלשה קוים,
און אין תשובה וגאולה.
ט. ויש לקשר זה אויך מיט די היינ־ טיקע פרקים בפרקי אבות —
פרק ג׳ וד׳: ג׳ וד׳ זיינען מרמז אויף דעם יחוד פון משפיע ומקבל
(גמול דלים)"",
"אני לדורי ודורי לי" וואס ווערט אויפגעטאן דורר החתונה.
ויומתק בזה אז ג׳ ר׳ איז אותיות,
גד",
שענינו מזל 96 ׳ — וואם איז מאיר בפרט ביום החתונה
(מזל טוב),
ועד״ז ביום הולדת דח״י אלול.
און דער תכלית פון יחוד ג׳ ד׳ איז — א הולדה חדשה,
הולדת בחי׳ חמישית לפרעה
(שלמעלה מג׳ ור׳),
כמרומז אין פרק חמישי,
וועלכער הויבט זיד אן: בעשרה מאמרות נברא העולם,
וידועה תורת הבעש״ט
(געבראכט אין אנהויבס שער היחוד והאמונה)
אויף,
לעולם"" ה׳ דברך נצב בשמים",
אז די התהוות הבריאה מאין ליש ווערט באנייט בכל רגע ורגע,
וי״ל באופן נעלה יותר בשעת ס׳איז רא די הולדה דורך יחוד משפיע ומקבל,
כולל — דורך א חידוש וואס קומט צו דורך עבודת האדם אין
(קיום פון)
די עשרה מאמרות שבתורה
(דורך די התייסרות פון א ישיבה חדשה),
וואס דורך רעם קומט צו א חידוש מיוחד אין דעם,
נברא העולם",
כמאמר 07 ׳ אסתכל
ש״פ תבא,
ט״ז אלול
באורייתא וברא עלמא כך בר נש עסיק באורייתא וקיים עלמא.
אנהויבנדיק פון דעם חידוש וואם יכול
(לפ תורה — ובמילא)
ווערט פון דעם ״מאמר אחד
(וואם)
יכול להבראות* — כהפירוש ספירת הכתר• 98 ,
שלמעלה מעשרה מאמרות,
ווערט עס דערנאך נמשד אין די עשרה מאמרות,
ביז אין "מאמר אחד* בפירושו ספירת המלכות"",
דער סד־הכל פון די עשרה מאמרות,
וואם "כתר עליון איהו כתר מל־ כות׳י" 99 .
און דאם ווערט נמשך סיי אין דעם קו פון עבודת "צדיקים*
(ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות),
און אויך "להפרע כו׳״ — עבודת התשובה.
ביז מ׳קומט צום סיום פון פרק ששי — "זד ימלוך לעולם ועד*.
י. וי״ל די הוראה מהאמור לעיל בנוגע לפועל:
שטייענדיק אין די שבעת ימי המשתה פון די ימי החתונה
(י״א אלול וי*ג אלול),
און בהמשך צו יום התייסדות ישיבת תומכי תמימים,
— וואם בשנה זו ווערט צ״ב שנה זינם דער התייסדות הישיבה,
און א יובל שנים
(חמשים שנה)
זינט די ישיבה איז איבערגעפלאנצט געווארן אין חצי כדור התחתון
(אין ארצות הברית)—
נוסף אויף דעם וואם ס׳איז חודש אלול,
ובזה גופא — ערב ח״י אלול,
וועלכער גיט אריין א חיות אין דער עבודה פון חודש אלול —
איז נכון ומתאים ביותר אז יעדערער זאל מוסיף זיין אין זיין עבודה איו די שלשה עמודים תורה עבודה וגמילות חסדים.
ובפרטיות: מוסיף זיין איו לימוד התורה בכלל,
ובפרט אין תורת החסידות,
וואס האט א שייכות מיוחדת צו די ימים במיוחד
[נוסף אויף דער שייכות פון חודש אלול בכלל צו לימוד פנימיות התורה — וויבאלד אז דעמולט איז דער גילוי פון "באור פני מלך חיים",
"בקשו פני את פניך הוי׳ אבקש" 100
(בחי 101 יחידה)" 102 ,
וואם דער כלי אויף דאס מקבל זיין איז במיוחד דורך לימוד פנימיות התורה
(סתים דאורייתא),
וואס דורך דעם נעמט מען סתים דקוב״ה 2 ",
ובפרט דורך תורת החסידות — בחי׳ יחידה 104 ].
א הוספה אין לימוד החסידות פון רבותינו נשיאינו בכלל,
ובפרט — בתורת החסידות פון דעם בעש״ט און פון דעם אלטן רבי׳ן,
און פון דעם רבי׳ן נ״ע,
כולל — לערנען זיין שיחה הנ״ל ד״ה כל היוצא למלחמת בית דוד,
און ספעציעל — אין די דרושי חסידות פון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
כולל ובמיוחד — בקשר מיט דער חתונה — לערנען די דרושי חתונה פון רבותינו נשיאינו וועלכע זיינען מבאר ענין החתונה,
ובפרט — די דרושי חתונה וועלכע זיינען געזאגט געווארן בקשר מיט דער חתונה פון כ״ק מו*ח
700 ספר השיחות
אדמו״ר,
אנהויבנדיק פון דעם המשך הידוע שמח תשמח הגדול.
ומה טוב — אז נוסף צו דער אייגע־ נער הוספה בלימוד החסידות,
זאל מען איינשטעלן בכל מקום האפשרי נייע שיעורים ברבים איו לימוד החסידות
(נוסף אויף מחזק ומוסיף זיין אין די שיעורים הקבועים מכבר).
אין דעם קומט צו נאכמער חיות — מצד דעם ספר חדש וואם האט זיך איצ־ טער אפגעדרוקט
(און אנגעקומען פון בינדער בערב שבת)
— כטבע האדם אז א דבר חדש רופט ארוים ספעציעלע חיות און חביבות — ספר דרושי חסידות פון דעם מיטעלן רבי׳ף".
ובהשגחה פרטית — רעדט זיך גלייך בהתחלת הספר וועגן אן עניו פון חתונה: בביאור ענין הדלקת המנורה — איז ער מבאר אז דערביי שטייטי" ויקחו אליך
(אל משה),
אע״פ וואם די הדלקה איז געווען דורך אהרן — ווייל דערצו האט מען געדארפט האבן משה ואהרן,
שושבינא דמלכא און שושבינא דמטרו־ ניתא 6 ".
"והענין הוא עד״מ השושבינין שמביאים ומייחדים החתן וכלה,
ויש שושביגין א׳ המיוחד להביא הכלה לחדר החתן ליחוד,
ושושבינין הב׳ שמביא את החתן אל הכלה.
וזהו רק בשעת וזמן יום החתונה,
והוא כמו ענין הדלקת נרות כו׳".
ונוסף אויף דער הוספה אין לימוד התורה,
ובפרט בתורת החסידות — זאל מען אויר מוסיף זיין איו עבודת התפלה,
- ה׳תשמ״ט
כמבואר באחרונים"׳ אז בחודש אלול איז א זמן המתאים צו מרבה זיין בתפלות ותחנונים,
ובפרט בקשר מיט תורת החסידות און התייסדות ישיבה — וואם איז פארבונדן במיוחד מיט עבודת התפלה,
כנ״ל.
און אויר — מוסיף זיין אין צדקה,
כמנהג ישראל להרבות בצדקה בחודש אלול•״,
ובפרט בימים אלו,
כולל — די צדקה ברוחניות פון זיין "נרות להאיר" און באלייכטן די וועלט,
"לשכן שמו שם",
אויף מפרסם זיין אלקות אין וועלטי",
דורך הפצת התורה והיהדות און בפרט — הפצת המעינות חוצה.
יא. אין פארבונד מיט די שבעת ימי המשתה און די התייסרות הישיבה — וואלט אויר געווען א דבר המתאים אז אין די טעג זאל מען מאכן חגיגות — חסיד׳ישע פארברענגענישן,
בכל מקום ומקום וואו עם געפינט זיך ישיבת תומכי תמימים,
אנהויבנדיק פון דער מקום הישיבה המרכזית דא אין ברוקלין ניו יארק,
ועד״ז אין ארץ ישראל און אין יעדער ארט וואו ס׳איז דא א סניף פון דער ישיבה
(אנגערופן מיטן נאמען "תומכי תמימים" אדער "אחי תמימים" וכיו״ב).
און מאכן די חגיגות ברוב עם הדרת מלך,
ובהשתתפות פון אלע די וואס האבן געלערנט אין דער ישיבה בעבר
(וואם קדושה לא זזה ממקומה — איין מאל אריין אין דער ישיבה פארבלייבט די השפעה לעולם ועד,
במשך דעם