ש״פ ראה, מבה׳״ח אלול

ובדוגמא די שמחה פון פורים

(וואם קומט דוקא פון דער מס״נ אין דעם העלם פון גלות אחשורוש,

אכתי" עבדי דאחשורוש אנן)

— שמחה עד דלא ידע" פון פורים",

וואט דעמולט האט מעז ניט געשיקט שוטרים

(אע״פ וואם לא ידע בין ברור מרדכי),

ווייל בשעת כל מציאות האדם איז פארבונדן מיט דעם אויבערשטן באופן פון "אין עוד" — אזוי אז עס קען ניט זייז אז רצונו והנהגתו זאל זיין ניט כפי רצוז ה׳ — דארף ער ניט אנקומעז צו א ידיעה והבנה איז די צוויי דרכים — נאר,

מנפשי׳ כרע",,

לא ידע כו׳",

שטייענ־ דיק העכער פאר דעם עניז פוז,

נתתי לפניך את החיים גר",

וואם פאדערט א התבוננות וידיעה אז עם זיינעז דא צוויי דרכים,

אוז ער דארף קלייבז בחיים.

ביז אז דאס ווערט אויר אזוי נמשך איז וועלט,

ווי עם שטייט איז מדרשי• אז לע״ל וועט אויך א תאנה שרייעז אז מ׳זאל איר ניט רייסן ביום השבת,

וכיו״ב.

יא. ועפ״ז יש לקשר זה אויר מיט דער פרשה וואס מ׳גייט לייענעז בתפלת מנחה —,

שופטים ושוטרים תתז לך בכל שעריך":

שופטים ושוטרים בזמן הזה דארפז באווארענען ענינים בלתי רצויים.

ווי די שוטרים וואם ב״ד האט געשיקט צו מגביל זיין די שמחה ביו״ט,

כנ״ל.

די שלימות ענין פון שופטים ושוטרים וועט אבער זיין לע״ל — כמ״ש••,

ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה״

(כ״ף הדמיון — דמיון למעל־ יותא).

נאר וויבאלד אז דעמולט וועט זיין,

ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ",

וועלן די שופטים ושוטרים

(ניט באווארענען ענינים בלתי רצויים,

נאר)

זיין נאר אין ענינים טובים

[לדוגמא: בכדי גיין פאראוים און מאכן א וועג אז די עדי ראי׳ בקידוש הלבנה זאלז קענען קומען לייכטערהייט און שנעלערהייט צו ב״ד].

יב. דער לימוד מהאמור לעיל בנוגע לפועל:

שטייענדיק בשבת מברכים אלול,

דארף מען בפשטות מוסיף זיין אין אלע ענינים פון תורה,

תפלה און גמילות חסדים

(צדקה),

ובהקדמת עבודת התשובה,

וכל זה — אין א אופן פון גאולה,

אז ניט נאר וואס ער איז זיך מתגבר איבער די העלמות והמתרים פון וועלט,

נאר ער ווערט אזוי דורכגענומען מיט לשמש את קונו,

אז ביי אים איז,

מנפשי׳ כרע",

ער איז כלל ניט שייך צו מאז אז עניז וואם איז היפך רצונו של הקב״ה.

אוז נוסף אויף דעם וואם ער דארף זיך אליין אזוי פירן,

דארף ער זעעז אזוי אויך איינווירקן אויף אנדערע,

ביז — אויר מברר ומטהר ומזכך זיין די וועלט,

אלם צוגרייטונג צו דעם מצב דלע״ל,

ווען,

ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ",

"ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו" 1 •,

און "מלאה הארץ דיעה את ה׳

ספר השיחות - ה׳תשמ״ט

כמים לים מכסים" 2 ,

"והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד״״ — "אין עוד מלבדו",

און נאב־ מער — "אין עוד".

ובמודגש אויך איו היינטיקן פרק״ — "בעשרה מאמרות נברא העולם,

ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות,

אלא כו׳ ליתן שכר לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות": וויבאלד אז חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם 3 — איז נאכמער פארשטאנדיק די גודל האחריות פון יעדן אידן צו מקיים זיין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

ולהוסיף,

אז דאם טוט מען אויף דורך ממשיך זיין דעם "מאמר אחד"

(וואם ״יכול להבראות״ בו)

— בחי׳ כתר 4 ,

שלמעלה מהשתלשלות,

און די עשרה מאמרות

(כנגד די עשר ספירות),

ביז מ׳קומט צו סך־הכל ושלימות פון "מאמר אחד" בפירושו מלכות 5

(סיום הספירות)

— אז בכל העולם זעט מען בגלוי ווי "ה׳ ימלוך לעולם ועד" 6

(כסיום פרק ששי פון פרקי אבות).

אין פשוט׳ע אותיות ובנוגע לפועל: נוסף אויף די פעולות וואם יעדערער טוט בנוגע צו זיך

(קיום פון זיינע רמ״ח אברים און שס״ה גידים),

און קיום בני ביתו און בגי עירו — דארף ער זעעו נעמען אויף זיך עכ״פ נאד איין פעולה וואם וועט צוגעבן אין קיום העולם.

און מ׳דארף אויף דעם ניט האבן קיין התבוננות ווי יעדערער קען משפיע זיין בקיום העולם — ווייל יעדערער קעו דאם לייכט אויספירן.

ולדוגמא: דורך טאן אין דעם ענין פון חינוך,

אדער שטיצן א מוסד חינוך — גיט ער צו אין קיום העולם,

לשבת יצרה 7 ,

דורך דעם וואם דער מחונך ווערט ערצויגן בדרך הטוב והישר,

וואם אין דעם איז תלוי נוסף אויף זיין אייגענע הנהגה,

די הנהגה פון אלע די מיט וועמען ער וועט קומען אין בארירונג,

ובפרט די משפחה וואס ער וועט אויפשטעלן,

און די בנים ובנות ובני בנים עד סוף כל הדורות.

אזוי אויר דורך צדקה — ווערט החיית נפש העני",

וואם האט א ווירקונג אין אלע ווייטערדיקע פעולות פון דעם עני.

אזוי דורך תפלה,

ווי די ברכות בתפלת העמידה — וועלכע זיינען נוסף על המתפלל אייח זיר אויר פאר טובת העולם.

און אזוי זיינען פאראז נאד אופנים וואס יעדערער קען געפינען בהתאם צו זיין מעמד ומצב און זיינע חושים מיוחדים,

ותן לחכם ויחכם עוד.

יג. ומעניו לענין:

שטייענדיק בסמיכות צו דעם אג-הויבס פון א נייעם שנת לימודים,

ווען עלטערן פארשרייבן און שיקן זייערע קיגדער אין מוסדות חינוך פאר דעם קומענדיקן יאר — איז כדאי ונכון ביותר אז יעדערער זאל טאן כל התלוי בו צו איינווירקן אויף עלטערן,

בדרכי נועם ובדרכי שלום אבל אפילו מאה פעמים,

אז זיי זאלן שיקן זייערע קינדער אין א מוסד חינוך הכשר ועל טהרת הקודש,

בדרך התורה והמצוות.

ש״ם ראה,

מבה״ח אלול

איו אויר בנוגע צו די ?למעה וואם זיינען דערוויילע ווייט ר״ל דערפון

(און מ׳קען ניט פועל׳ן אז זיי זאלז שפרינגעז מן הקצה אל הקצה)

— דארף מען זיר משתדל זיין אייר מיט זיי עד כמה שאפשרי,

מן הקל אל הכבד,

בדרכי נועם.

צוזאמען מיט זיי מסביר זיין מיט א תוקף המתאים,

אז עם זיינען פאראז תרי״ג מצוות,

און איינע פון זיי איז "ושננתם לבניד״יי,

און מען זאגט עם פעמיים בכל יום ובקריאת שמע אויב זיי אליין קעגען ניט אויספירן בפשטות ושננתם לבניר,

דארפן זיי שיקן דעם קינד צו א מוסד חיניר כשר וקדוש.

זיי מסביר זיין אז דאס גוטס פון דעם קינד איז תלוי אין זיין באקומען א גוטן חינוד,

וואס עלטערן ווילן דאך כל טוב פאר זייערע קיגדער,

און ווי מ׳זעט במנהג העולם,

אז בנוגע צו דעם טוב גשמי און געזונט פרן א קיגד — בא־ ראטז זיר די עלטערן מיט מומחים

[און ניט גאר נאכן געבורט פון קינד,

נאר אויר פאר דעם].

איז על אחת כמה וכמה,

אז בשעת דער אויבערשטער בענטשט עלטערן מיט געזונטע קינדער,

דארפן זיי באזארגן אז ביים קינד זאל אלץ זיין גוט ברוחגיות — דורר באקומען א 8א־ סיקן חינור — דורר שיקן דעם קינד צו מומחים אין דעם שטח פון חינור — א תורה חינוד,

על טהרת הקודש.

ובפרט אז דאס איז נוגע ניט נאר צום קינד אליין,

נאר אויר צו דער משפחה וואם ער וועט אויפשטעלן ווען ער וועט אויסוואקסן.

און די וויכטיקייט אין דעם איז נאד שטארקער אין די לעצטע דורות,

ווען מ׳זעט אז עיקר החיבור באקומט א קינד איו א מוסד חינור,

און מ׳שיקט אים דארט פון גאר יונג־ווייז אן

(ניט ווי אמאל רואם א חלק חשוב פון דעם חינוד איז געווען אין שטוב).

יד. ויה״ר,

אז דורד דער הוספה אין די אלע פעולות הנ״ל — זאל דאס צו־ גבן נאכמער אין די ברכות פון דעם אויבערשטן צו יעדן אידן,

בתיד כלל ישראל,,

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה",

און עס ווערט נתגלה ווי אייר די ענינים וואס שטייען בלשון אחר — זיינען ברכות הכי נעלות* 7 ,

כולל ובמיוחד — די ברכה אויף א כתיבה וחתימה טובה,

לשנה טובה ומתוקה,

ביז — די ברכה העיקרית — די גאולה האמיתית והשלימה,

ע״י משיח צדקנו,

ובפרט אז שנה הבאה — שנת תש״נ

(ר״ת תהא שנת נסים)

— הויבט זיר אן מיט יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת,

רואם איז מעין פון

(און איז ממהר)

דעם יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים 1 *,

און צוזאמען דערמיט וועט זיין אין להם מנוחה אין דער עבודה,

שנאמר*" ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון 1 ״ — דער גילוי וראי׳ אז ישראל וקוב״ה כולא חד,

בכל העולם כולו —,

ה׳ ימלוד לעולם ועד".

ספר השיחות - ה׳תשמ״ט

א. שבת זו היא השבת הראשונה ד־ חודש אלול,

ובאה לאחר העבודה דשני ימי ר״ח אלול,

ביום השלישי לעבודה דחודש אלול׳,

אשר,,

בתלת זימני הוי חזקה" 2 ,

היינו,

שישנה כבר,

חזקה" בעניני העבודה דחודש אלול.

ולכן,

ה״ז הזמן המתאים לעורר עוה״ם אודות כללות העבודה דחודש אלול — חודש החשבון והתשובה שבו מתקנים ומשלימים

(גם מלשון שלימות 3 )

כל עניני העבודה דשנה החולפת,

שנת "תשמט ידך" 4 ,

וחודש ההכנה לכל עניני העבודה דשנה הבעל״ט,

"תהא שנת נסים".

ובזה גופא ישנה הדגשה מיוחדת על העבודה הפרטית דכל יום ויום בפ״ע,

ובלשון הידוע 5 "כל יומא ויומא עביד עבידתי׳״ — דיש לומר,

שבכל יום ויום מימי החודש פועלים בנוגע לאותו יום בחודש בכל חדשי השנה*

(הן בנוגע לשנה החולפת והן בנוגע לשנה הבעל״ט),

היינו,

שביום ראשון דחודש אלול נעשית העבודה בנוגע ליום ראשון

שבכל חדשי השנה,

ועד״ז בשאר ימי חודש אלול,

עד ליום כ״ט אלול,

שבו נעשית העבודה בנוגע ליום כ״ט

(וגם בנוגע ליום ל׳ 7 )

שבכל חדשי השנה.

וע״פ הפתגם הידוע ש״צריכים לחיות עם הזמן״ 8 ,

פרשת השבוע והיום — יש לבאר הקשר והשייכות דעבודת חודש אלול לפרשת שופטים,

הן בנוגע לכללות פרשת השבוע,

והן בנוגע לפרשת היום,

השיעור דיום השבת שבסיום הפרשה,

כדלקמן.

ב. פ׳ שופטים נקראת ע״ש התחלתה — "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך",

שעניו זה שייר גם בעבודתו הפרטית דכאו״א מישראל:

"שופטים",

"דיינין הפוסקים את הדין״ 9 — קאי על לימוד התורה ליידע את המעשה אשר יעשון,

ו״שוטרים",

״הרודין את העם אחר מצותן כו׳״י — קאי על העבודה במעשה בפועל.

וכד־ איתא בספרים" , ש״שופטים" הם ג׳ הבחי׳ חב״ד ששופטים ומנהיגים ז׳ המדות כד.

ועז״ג,

שופטים ושוטרים תתן לד״ — שכאו״א מישראל צריך למנות על עצמו וליתן "שופטים