וועלכע מ׳האט לעצטנס מעורר גע־ וועויי 1 — אז שטייענדיק אין.
שנת בניך,
זאל מען מוסיף זיין אין פעולות פון בויען נייע בנינים,
בתי תורה תפלה וצדקה,
אדער צוגעבן א נייעם חדר וכו׳.
און אפילו אויב מ׳האט שוין געענדיקט בויען,
קען מען צוגעבן אין דעם בנין — דויד צוגעבן נאד א צימער וכידב,
וועלכע גיט צו הרחבה אין דעם גאנצן בניז׳ את אייד — מער הרחבה אין דעם "דירה”׳ נאה מרחיבה דעתו של אדס׳“׳.
ובכדי עם זאל זיין אין דעם א השתתפות פון נשיא דורנו
(וואם די עבודה הנ״ל איז מרומז בשמו)
— וועט מען
געבן א השתתפות מקופתו בזה במספר מאה,
כמדובר לעיל.
ויה״ר אז דאם זאל נאכמער צוגעבן אין די המשכת מאה ברכות פון דעם אויבערשמן צו יעדו אידו,
ובפרט אז מ׳האם בכ״ז די תפלות פון כ״ק מו״ח אדמו״ר,
וואם ער איז עומד ומשמש במרום"׳ און מעורר רחמים אויף צאן מרעיתו אז זיי זאלן האבן אלץ וואם זיי דארפן האבן,
במילוי משאלות לבבם הטוב,
בגשמיות וברוחניות,
וברוחניות ובגשמיות וגם יחד.
ביז די ברכה הכי עיקרית — די גאולה האמיתית והשלימה,
וקיום היעוד 55 י ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריד,
און דער גילוי פון ישראל ואורייתא וקוב״ה כולא חד.
ספר השיחזת - ה׳תשמ״ט
א. ידוע מ״ש השל״ה* "פרשיות שלשה אלה מטות ומסעי ודברים הם תמיד 2 בשבתות שבין המצרים",
ויש להם שייכות לתוכן ד״בין המצרים".
ובפשטות מהענינים שבהם מודגשת השייכות דבין המצרים לפרשת השבוע — ה״ז בשיעור דיום הש״ק,
משביעי 2 עד סוף הפרשה:
בשיעור דיוס הש״ק נתבארו בארוכה פרטי הדינים דעיר מקלט — "והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה גו׳ מכה נפש בשגגה גו׳ עד עמדו לפגי העדה למשפט גו׳ ושפטו העדה גו׳ והצילו העדה וגו׳" 4 .
וי״ל ביאור הענין בעבודת האדם 6 :
״(מכה)
נפש״ — רומז על "נפש* השנית בישראל..
חלק אלקה ממעל ממש״י,
ו״מכה נפש״ — רומז על ענין של חטא,
ח״ו,
שעי״ז נעשה "שפיכת דם וחיות אדם דקדושה באדם דקליפה" 7 .
וכיון שבישראל לא שייך חטא במזיד,
ח״ו
[שהרי,
יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקותי,
וכפס״ד הרמב״ם" 1 שרצונו האמיתי של כאו״א מישראל הוא "לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות״]
— ה״ז "מכה נפש בשגגה",
והתיקון והכפרה על זה נעשה ע״י הגלות לעיר מקלט.
ועפ״ז מובן הקשר והשייכות ל״כין המצרים״ — התחלת החורבן והגלות,
דוגמת הגלות ל״עיר מקלט",
אשר,
הסיבה לזה היא "מפני חטאינו",
שזהו״ע "מכה נפש בשגגה".
ועוד והוא העיקר — שלאחר אריכות וקושי הגלות ביותר וביותר,
"כלו כל הקיצין"",
ולאחר ריבוי "מעשינו וע־ בודתינו כל זמן משך הגלות" 12 ,
כולל ובמיוחד עבודת התשובה,
הרי "הבטיחה" תורה שסוף ישראל לעשות