על בינה,.
בינה לבא" 10 .
ומ״ש.
נתן ה׳ לכם לב לדעת״ — קאי על הבחינה שעל ידה נעשה החיבור והאיחוד דבינה ודעת
(.
לב לדעת״)
— בחי׳ הכתר שלמעלה מחב״ד,
עד לנקודה התמצית דבללות עבודת המוחין.
ומזה נמשך גם בבחי׳ המדות —,
לב" כפשוטו,
וכאמור,
ללא הפסק בינתיים כו׳.
ומה,
לב לדעת" נמשך ב״עינים לראות ואזנים לשמוע",
שמהם מסתעפים כל הפעולות והעשיות של האדם,
שכן,
כל פעולה ועשי׳ באה כתוצאה מראי׳ או שמיעה,
כפי שרואים במוחש שיש פעולות שהאדם עושה אותם כתוצאה מזה שרואה דבר מסויים,
גם אם לא מבין הדבר בשכלו"
[ולדוגמא,
כשיוצא ורואה.
עולם ומלואו" תופס מיד
(אפילו ילד קטן)
ש,
הכל נהי׳ בדברו",
וראי׳ זו פועלת אצלו ענין של יראה וביטול כר],
ויש פעולות שהאדם עושה כתוצאה מזה ששומע דבר מסויים.
ויש לקשר זה עם הענין דמתן תורה —,
וכל העם רואים את הקולות"",,
רואים את הנשמע"",
וכן לאידך,,
שומעין את הנראה" 4 ,
וכמבואר במק״א" הטעם שהוצרכו בנס גדול כזה
(אף ש,
לא עביד קב״ה נסא למגנא״“),
שבמשך אלפי שנים לפנ״ז ולאח״ז הסדר הוא שראי׳ ושמיעה הם שני עניגים כ״א בפ״ע,
וכל א׳ מהם פועל פעולתו בשלימות,
ואילו במ״ת הי׳ באופן" נס הכי גדול ש,
רואים את הנשמע ושומעין את הנראה",
הן הראי׳ והן השמיעה,
והן — ובעיקר — המעלה דחיבור שניהם גס יחד...
סמר השיחות - ה׳תשמ״ט
א. בסיום וחותם פ׳ נשא
(לאחרי הסך־הכל וקומות הנשיאים לחנוכת המזבח)
נתבאר אופן דיבורו של הקב״ה למשה — "ובבוא 1 משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים וידבר אליו".
ומפרש רש״י: "ובבוא משה,
שני כתובים המכחישים זה את זה בא שלישי והכריע ביניהם.
כתוב אחד אומר 2 וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד,
והוא חוץ לפרוכת,
וכתוב אחד אומר 3 ודברתי אתך מעל הכפורת,
בא זה והכריע ביניהם,
משה בא אל אוהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפורת מבין שני הכרובים,
הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאוהל מועד".
וצייד להבין:
א) מהו הקשר והשייכות דאופן דיבורו של הקב״ה למשה,
"ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו׳",
לסיומה של פרשת נשא בעניז חנוכת המזבח ע״י קרבגות הנשיאים,
שלאחרי שמבאר כל פרטי העגינים דחנוכת המזבח,
"ויהי 4 ביום כלות משה להקים את המשכן 5 גו׳ ויקריבו נשיאי ישראל גו׳ ויביאו את
קרבנם לפני ה׳ גו׳",
"ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו גו׳" 4 ,
והולך ומפרט פרטי הקרבנות דכל נשיא ונשיא,
"נשיא אחד ליום גו׳" 7 ,עד
וישלחו מן המחנה גו",
"פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכר,
ובהמשך לזה באה גם הפרשה "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכך•.
ובפרסיות יותר — כפי שממשיך רש״י ש״שמונה פרשיות•• נאמרו בו ביום,
כדאיתא במם׳ גיסיז בפי הנזקיך
(ם,
םע'אx שביניהם כמה פרשיות שבספר ויקרא•••,
ועפ׳ז יש לומר,
שסדר הפרשיות הוא — שלאחרי סיפור הקמת המשכז
[בכללות — בס״ס פקודי,
ובפרטיות — בם׳ זו ושמיני,
שבהם נתבארו כל פרסי הענינים דשבעת ימי המילואים ויום השמיני למילואים,
ר׳ח ניסן],
נכתבו הפרשיות שנאמרו בו ביום
(ד״ח ניסן),
ואורב ממשיך הכתוב בסיפור המאורעות שהתחילו ביום זה ונמשכו בימים,
שלאח־ז — קרבנות הנשיאים לחנוכת המשכו,
מר״ח ניסז עד י״ב בו
(ראה כארוכה רמב*1 שבהערה 13).