א.
כהמשך לד,
מדובר לאחרונה אודות הענין ד.
והחי יתן אל לבו״ 1 — מובן,
שכל תאריך שאירע בו עניו מיוחד בתיי האדם,
כשחוזר ונשנה מידי שנה בשנה,
צריך להביא לידי הוספה בעניו החיים,
כמדובר לעיל* בנוגע ליום הולדת,
ועד״ז מובן גם בנוגע ליום נישואין",
וכידב.
ואם הדברים אמורים בנוגע לחייו הפרטיים דכאו׳א מישראל — בנוגע לנשיאי ישראל
(.
הנשיא הוא הכל")
על אתת כמה וכמה שמאורעות מיותרים בחייהם מביאים הוספה בעניז החיים
(.
והחי יתן אל לבח)
,
הן בנוגע להנשי־ אים עצמם
(שיתוסף אצלם שלימות נעלית יותר לגבי השלימות שלפנ״זי)
,
והן בנוגע לפעולת השפעתם בכל ישראל,
צאן מרעיתם.
ועד״ז בנדחד — ב׳ ניסן — יום ה־ הסתלקות־הילולא דכ*ק אדמו׳ר מהו-
ס לאון הכתוב — קהלת ז,
נ.
מ כיה קדר וקרס ויש* ר׳ת ניסו ש.
ו.
(לליל ד 332 ואילך; 343 וזילו)
3)
להעיר מהשקו־ס הידועה אס נישואין וזיק חד־פעמי שהוא פעולה נמשכת,
או שבכל יזם וזה קניז חדש
(ראה מפענח !פונות ע קלה.
וש*נ)
.
4)
פישיי מוקת כא,
כא.
5)
שהרי כאו״א מישראל הוא בחזקת כשרות
(רמב״ם הל׳ קידוהיח
(שיעור דיסים הסמוכים)
פיב היב.
ועודא ועאכויב — נשיאי ישראל,
שכל עניניהס כשלימות כר.
רש״בי,
ויום התחלת הנשיאותי דכ״ק מו־ח אדמו״ר• נשיא דורנו,
אשר,
יום זה
(ב׳ ניסן)
הוא יום מיוחד בחיי הנשיא,
ויום מיוחד בעני! הנשיאות — התחלת הנשיאות של נשיא דורנו,
הכוללת את כל המשך הנשיאותי עד ביאת גואל צדק.
ועפ*ז מובן,
שבבוא יום ב׳ ניסן בכל שנה ושנה,
ניתוסף עילוי גדול יותר<" בענין הנשיאות.
6)
להעיר,
שביום ההילולא מתעלים •כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשי עבד כל ימי חייו־
(אגורק סי׳ ז״ו וכ׳ח.
סידור עם הרוו שער הל־ג בעומר.
ובכ־מ)
.
ונמזיא,
שיום זה פלל כל
(ששים)
שנות חייו דכ״ק אז־נ־ע
(חרכ׳א — פר־ת)
.
7)
כמארו־ל על הפסוק
(קהלת א,
ה)
.
וזרה השמש ובא השמש־,
.
עד שלא תשקע שמשו של אריק זה הוא מזריח שמשו של בדיק אחר•
(קה״ר עה׳ס.
יומא לח,
ס
פן בנו יחידו: בנו — שיורש המלפת והנשיאות
(ראה רמב״ם הל מלכים פ״א ה״ז)
,
ואינו בריר משיחה
(שם וייבא ויוזידו — שאיו מקום למחלוקת כי
(שם)
,
ונעשה מלך ונשיא תיכוי ומיד.
9)
נוסח לכך שלהיותו ממלא מקומם של הנשיאים שלפניו,
ורז כולל גם כל משך הנשיאות דקודמיו.
10)
כזיווי והוראת חז־ל.
מעליו בקודש־
(ברכות כח,
א.
וש־נ)
.
ולהעיר מהמבואר באגה״ק
(סי־ד)
בנוגע לראש השנה־,
ש.
בבל שנה ושנה יורד ומאיר.
.
אור חדש עלית יותר פלא וי־ נמדד עדייו מימי עולם אור עלית כזה־.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ב.
ויש להוסיף ולבאר הקשר והשייכות להעביד ד״והחי יתן אל לבו* — הוספה בעניו החיים:
אודות נשיא ומלו — פוסק ה־ רמב׳ם" שהוא,
לב כל קהל ישראל"",
והרי ענינו של הלב הוא — שבו משכן,
הדם הוא הנפש"" הנזחי׳ את כל הגוף.
ובפרטיות יותר:
,
מלך* — ר*ת מוח לב כבד•׳,
•תלת שליטיו אינון — מוח לבא וכבדא" 5 .
והחילוק שביניהם":
המוח — הוא הראש דחיות ועוף,
כי,
,
עיקר משכנה והשראתה
(של הנשמה)
היא במוחו
(של אדם)
ומהמוח מתפשטת לכל האברים,
וכל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו*",
ולכן,
המוח מושל ושולט על אברי הגוף להנהיגם כרצונו.
הכבד — כולו דם
(קרוש)
• 1 .
ואילו הלב — הוא חיות הגוף עצמו,
להיותו מקום משכן "הדם הוא הנפש*,
ועל ידו נעשה,
התפשטות והילוך החיות.
.
המלובשת בדם הנפש היוצא מהלב
אל כל האברים,
וסובב סובב הולך הרוח חיים והדם תוך תוך כל האברים והגידים המובלעים בהם וחוזר אל הלב כר•
(כפי שמבאר רבינו הזקן באגה׳ק•׳)
.
ונמצא,
שעיקר ענין החיות דכל אברי הגוף קשור עם הלב,
כי,
הדם
(,
הוא הנפש*)
שבלב
(לא רק גילוי והמשכה ממנו)
מתפשט בכל אברי הגוף ממשי*.
זאת ועוד:
חיות — קשורה עם תנועה".
ועניו התנועה הוא בלב דוקא,
שנמצא תמיד בתנועה של רצוא ושוב,
,
דפיקו דלבא•״,
והדם שבו — בתנועה תמידית,
סיבוב והילוך בכל אברי הגוף
(כמבואר באגה*קיי)
,
משא׳ב הכבד והמוח שאינם בתנועה.
ועד־ז בנשיא ומלך,
,
לב כל קהל ישראל' —,
אשר יוציאם ואשר יביאם'",
שעל ידו נעשה
(גם 24 )
המשכת חיות לבנ׳י.
ובבוא יום התחלת הנשיאות
(ב׳ ניסן)
מידי שנה בשנה,
ניתוסף עוד יותר בענין ה,
לב',
היינו,
הוספה בענין החיים —
11> הל• פלנים פ״ג ה״ו.
12)
נוטף לנר שהוא.
ראש•
(מ טו,
יו.
ועוד)
.
.
ראש הדור•
(תנחומא חוקת נג.
נמינ״ר פי״ט,
נה)
.
וראה תניא פ'נ: ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בנהי• ראש ומוח נו• ראשי בני ישראל שבדורם.
13)
ראה יב,
נג.
14)
מגן אבות להרשב־״׳ן פ-ה פי״ם.
ערני הבינויים
(לבעל סה״ד)
בערנו.
ניגועי אורות וניעועי זהר אורב קנג,
א.
15)
זח־ב שם.
16)
ראה גם לקחת שה*ש לג,
ד.
ובנ״פ.
17)
תניא פנ׳א.
18)
פרש־י ד־ה הנבד — תוליז קם,
נ.
19)
סימן לא.
20)
ולבז,
המשנת החיות מהמוח לבל האברים היא גם באופז של התחלקות,
ש.
נל אבר מקבל ממנה חיות ונח הראוי לו לפי מזגו ותבונתו■,
משא״ב המשנת החיות מהלב היא לנל האברים נשוה,
שנולם מקבלים את הדם שבלב,
עדם החיות
(וראה גם לעיל ע• 222 ואילד.
וש״נ)
.
21)
בידוע ש.
תנועה• היא סימן על ה.
חיות־ — בל תי מתנענע.
22)
ראה לקו״ת שה״ש שם.
ועוד.
23)
פינחם בז.
יז.
24)
נוסף על פעולת הראש ומוח — מורה־די־ד ימנהיג לנל ישראל,
■אשר יוזיאם ואשר יביאם■
(וראה רמב־ם הל• סלנים ספיד)
.
יום א׳ פ׳ צו,
ב׳ ניסן
.
והחי יתן אל דבח,
ועד שנמשך מבחינת.
מחי׳ חיים יתן לך חייס״”,
עד לחיים גשמיים כפשוטם.
1.
האמור לעיל
(הוספה בענין החיים)
,
מודגש ביותר בב׳ ניסן דשנה זו — ס־ח שנה
(פרית — תשמ׳ח)
לנשיאות כ*ק מו״ח אדמו־ר נשיא דורנו,
ס״ח בגימטריא“,
חיים',
ויש להוסיף,
ע־פ סגנון ולימוד אאמו״ר ע״ד הרמז — שמספר ס״ח העולה מצירוף האותיות ד״חיים•
(ב׳ יו־דין ומ*ח)
25 מכוון לחילוקי התקופות במשך ס״ח שנות הנשיאות דנשיא דורנו:
נתבאר במק׳א“ ששלושים שנות נשיאותו של כ*ק מר׳ח אדמר׳ר בחיים חיותו בעלמא דיז
(פר״ת — תש״י)
נחלקות
(בכללות)
לג׳ תקופות של עשר שנים": עשר שנים ראשונות — במדינה ההיא,
עשר שנים שניות — במדינת פולין וכר,
ועשר שנים האחרונות — במדינה זו,
בחצי כדור התחתון.
ועפ*ז י״ל,
שב היו״דין ד״חיים",
רומזים לעשור הראשון והשני דנשיאותו,
והאותיות מ״ח
(.
חיים , )
רומזים למ*ח"
25)
יזרזו מ,
א.
26)
ולהעיר.
ממיז זמניגזסריא — מספר,
ייר לכל,
אפילו לפשוט שנפשונדם וקטן שמסבים.
27)
להעיר מביאורי הענין דלולב
(בגימם־ ח״ס)
מנענעו ש.
יגע לחזה שלו ממש■
(סידור אדהיז מידם הלל)
.
ולהעיר מביזסרי אאמו־ר בעניו
(רבי)
,
תייא• ו.
חיים•
(ע״פ הנסמו בסי המפתחות)
.
28)
לקרש חייה עי 303 ואילך.
וראה לערש חס״ז עי 142.
29)
להעיר,
שבח" האדם נחשבות כל עשר שנים לתקופה בפ״ע — ראה אבות ספ-ה.
30)
ועד ברמז בפרסיות יותר: מ׳ — ארבעים•
שנות הנשיאות במדינה זו,
עשר שנים בחיים חיותו בעלמא דין
(ת״ש — תש״י)
,
ול״ח שנים
(תש*י — תשמ״ח)
דפעולה נמשכת,
הוספה בהפצה דתומיצ בכלל והמעיינות בכללם,
ע*פ דרכיו אשר הורנו 1 ?
ולהעיר,
שמ״ח בגימטריא "חיל',
וב־ גימטריא ב־פ כ-ד,
ענין ד״ושמתי כדכד שמשותיר־ 31 — כמבואר הענין ד״כד-בד* בלקו״ת”,
וכן בדרושי הצ׳צ”,
ועד״ז בנוגע ל״חיל',
וכן,
חיים* — שעניגים אלו נתבארו בדרושי חסידות,
וחלקם נלקטו בספר הליקוטים לדרושי הצ*צ
(שבהם נכלל גם מדרושי אדמו״ר האמצעי ואדמר׳ר הזקן)
,
והם גם היסוד 35 לדרושי רבותינו נשיאינו של-אח״ז,
עד לכ״ק מרח אדמו״ר נשיא
שנות פעולה בהפצת המעיינות חוצה גם בחיי בדור התחתון,
וח׳ — שמונה שנים של הוספה גם לגבי השלימרת דארבעים שנה,
הוספה במספר הקשור עם עניז הגאולה
(ראה ערכיז יג,
ב.
ובכ״מ)
.
31)
אגה״ק סב״ז.
32)
ישעי׳ נד,
יב.
33> ראה כד,
ד ואילו.
כו,
ג ואילף.
34)
אוה״ת ראה ע׳ תשעא ואילך.
ועוד.
35)
ועל יסוד וה — בנוי ההסשו שלאח״ז.
— ופשוס שיש בכאר״א דהנשיאיס ענק כפ״ע
(שהרי כל נשיא הוא.
מאור״ בפ״ע)
,
ובאופן של חידוש,
עד לחידוש שלא בערך,
לגבי הנשיאים שלפניו,
כולל ובמיוחד — חידוש בתורתם,
פנימיות התורה
(הקשורה ומאוחדת עם נגלה דתורהי)
.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
דורנו,
אשר,
ע׳י העיון במקומות אלו יתוסף ביאור בהאמור לעיל ע״ד העילוי המיוחד דשנה זו,
בבחינת,
תן לחכם ויחכם עוד* 6 ׳.
ד.
ויש להוסיף בכהג״ל — בעומק יותר.
ובהקדמה,
שביחס שבין העם לנשיא ומלו — ב׳ קצוות:
מחד גיסא — תנועה של רוממות והבדלה,
.
משכמו ומעלה גבוה מכל העם'",
.
עם• דייקא,
.
מלשון עוממות,
שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת הפלד".
ובמודגש בעניו היראה והביטול —.
שום תשים עליך מלך,
שתהא אימתו עליר״”.
ולאידך גיסא — תכלית הקירוב,
כאמור,
שהמלך הוא.
לב כל קהל ישראל',
והרי אין לך קירוב גדול יותר מקירוב הלב" לאברי הגוף,
כאמור,
שהדם שבלב עצמו נמצא בתמידות בכל האברים,
.
התפשטות והילוך החיות מהלב אל כל האברים.
.
כהלכתו תמידי כסדרו.
.
(ש)
כל האברים מקושרים יחד ומקבלים חיותם.
.
מהלב*.
ויתירה מזה:
הקירוב שבין המלך להעם הוא לא רק ביחס להמשכת החיות דבל העם,
שמקבלים חיותם מהמלך,
אלא גם לאידך גיסא — שמציאותו של המלך תלוי׳
36)
לשון הכתוב — משלי ט,
ט.
37)
שמואל־א ט,
ב.
נתבאר באוה״ת וירא כרך ד תשטה ב.
שה״ש כרך ב ע׳ תיד־תטו.
ועוד.
38)
שעהיוה״א פ״ז
(פא,
ב)
.
39)
שופטים יז,
טו.
סנהדרין כב,
א
(במשנה)
,
40)
יותר מהמוח,
ראש החיות,
וגם הנהגתו אברי הגוף היא בדרך של ציווי ופקודה כו׳
(היפר תנועת הקירוב)
.
בהעם,
.
אין מלך בלא עם"׳ 4 ,
כלומר,
אע*פ שנקראים.
עם,
מלשון עוממות,
.
רחוקים ממעלת המלח,
הרי,
ביחד עם זה
(ואדרבה — בגלל זה")
פועלים הם את המלכות — המלך.
ובמודגש גם בהכתרת המלך — שהעם מכריהם.
יחי המלח
(כפי שמצינו גם במלכות׳ 4 בית דוד 44 )
,
שבזה מודגש גם שפעולת העם היא בח" המלך,
חיים של מלך 45 .
ה.
עפ״ז מובן גם בנדו״ד —.
חיים* שנה לנשיאותו של נשיא דורנו:
נוסף על האמור לעיל ע*ד ההוספה בענין החיים
(מידי שנה בשנה,
ועאכו׳ב בשנה זו שסימנה,
חיים')
לכל אנשי הדור ע״י נשיא הדור — הרי,
גם אנשי הדור פועלים הוספה בענין החיים אצל נשיא הדור,
כאמור לעיל בענין ההכרזה.
יחי המלך*.
ובאותיות פשוטות:
לאחרי שישנה השלימות ד״חיים* שנה לנשיאותו
(פעולתו ועבודתו)
דנשיא דורנו — צ״ל הוספה עיקרית בענין החיים
(גם)
ע׳פ פעולת העם שמכריזים ״יחי המלח,
שתוכנה של הכרזה זו — שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו שוכני
יום א׳ פ׳ צו,
ב׳ מסן
ו35
עפר — כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו ועד דהקיצו ורננו דוד נזלכא משיחא!
וזהו גם מה שמרעישים בעקבתא דמשיחא ע*ד הצורך להכריז,
עד מתי',
שעי*ז מקרבים ומזרזים את הגאולה* 4 — די״ל,
שנוסף על הדגשת הצפי׳,
הבקשה והדרישה על הגאולה
[שיבוא משיח צדקנו בפועל ממש,
באופן דמראה באצבעו ואומר זה 4 ,
הנה המלך המשיח,
בשר ודם,
כפס״ד הרמב״ם• 4 .
יעמוד מלך מבית דוד וכו׳ ויקבץ נדתי ישראל*]
,
יש בהכרזה זו גם התוכן דענין ההכתרה —.
יחי המלך*,
שעי*ז פועלים ביאת דוד מלכא משיחא.
ו.
ויש להוסיף,
שאצל מלך המשיח מודגשת יותר שייכותו לכאר־א מישראל
(נוסף לכר שכל מלך הוא.
לב כל קהל ישראל')
— לכן,
בכחו וביכלתו דכאו׳א מישראל לפעול הענין ד״יחי המלך*:
על הפסוק• 4 ,
דרך כוכב מיעקב• מצינו ב׳ דרשות בחז׳ל:
(א)
.
כוכבי* קאי על כאו״א מישראל"*,
(ב)
.
כוכב• קאי על מלר המשיחי*.
ונתבאר במק׳א” שאיו סתירה בד
בר ”
(ואדרבה,
ב׳ המאמרים מסייעים זה לזה)
— ע*ם הידוע 4 * שבכאו״א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח,
היא בחי׳ היחידה שבנפש כאו׳א,
שהיא ניצוץ מהיחידה הכלאת,
נשמתו של משיח צדקנו**.
ונמצא,
שבנוגע למלך המשיח מודגש ביותר הקשר והשייכות לכל ישראל — שעצם נשמתם,
בחי׳ היחידה**,
היא ניצוץ מנשמתו של משיח,
ולכן,
גם העניו תאיו מלר בלא עם*
(תוכן הכרזת העם.
יחי המלך*)
הוא בהדגשה יתירה אצל מלך המשיח —,
דרך כוכב מיעקב',
כוכב דכללות ישראל,
הקשור עם גילוי.
דרר כוכב מיעקב• אצל כאויא מישראל,
התגלות בחי׳ היחידה שלו.
* * *
ז.
ויש לקשר כל האמור לעיל לזמן התחלת נשיאותו של נשיא דורנו — בחודש ניסן:
חודש ניסן קשור עם עניו הגאולה — כמארז״לי*,
משבחר הקב״ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים,
וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו•* בו ראש חודש של
46)
האח שיחת אחש*ם תרדט
(וזעתקה בחוברת.
נרם חמד• — ניסו תשם־ז ד 65)
.
וראה שיחת ז׳ סרחשוו תשמיו.
לקדש וישב תש8'1 בסופו.
ובים.
47)
דד מחויל — שמו׳ר ספנ״ג.
פרש״י נשלח סו,
נ.
48)
הל מלבים ססי׳א.
49)
בלק נד.
יו.
50)
ירושלמי מקשר שני פ״ד ודיו.
51)
ירושלמי תענית פ״ד ה-ה.
ימב״ז עה*פ.
ועוד.
52)
לקדש חיב ע 599.
שם ד 692 בהערה.
ובנ״ס.
53)
ובפרס דם הידוע שפל הפירושים בפסוק אחד שיינים זל״ז ;ראה לקדש ח״ג ע׳ 782.
וננ*מ)
.
54)
מאור דנים ם*פ פינחס.
וראה גם סה*מ תרמיג ד ע.
55)
רמ״ז לזח״ג רס,
נ.
אוה״ת נזביס עי אירעו.
סה*מ תרנ״ז ד סז.
תרח״ב ד ר.
תרדס ע 207.
ועוד.
56)
להדר.
שמשם משנז בחי היחידה הוא בלב
(ראה המשך תער*נ ח״א ד נסא די׳ל דוגמתו בנללות ישראל,
יחידה הנללית דסשיח — סלו המשיח,
•לב נל קהל ישראל*.
57)
שמדר פס*ו,
יא.
58)
,
בד דייקא,
היינו,
שנקבע בעולם סדר של הנהגה נסית
(גאולה)
שלמעלה מהנהגה סבעית,
ספר השיחות - ה׳חשמ״ח
גאולה,
שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל,
שנאמר” כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות*.
וחודש ניסן קשור גם עם ענין הנשי־ אות״ — "בא׳ בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא א׳ ליום*"׳,
שלכן,
"נוהגין מר״ח ואילך לקרות פ׳ הנשיא שהקריב בו ביום״יי.
וצירוף שניהם יחד
(ענין הגאולה וד־ הנשיאות)
הוא — נשיאותו של דוד מלכא משיחא בגאולה העתידה.
ח.
ובפרטיות יותר — ב׳ ניסן — "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא ישכר" 3 •:
״צוער״ — הוא גם מלשון צער 64 ,
אשר,
הצער הכי גדול הוא — צער הגלות.
ולאחרי צער הגלות
[שכבר יצאנו י״ח "די והותר",
כפי שמאריך אדמו״ר
שע״ז נתגלה גם האלקות שבהנהגה טבעית
(ראה גם ד־ה החודש הזה לכם דשים ויקרא,
ר״ה ניסו,
שנה וו)
.
ועניו זה מרומז גם בשמו של החודש — •ניסר,
.
נסי נסים־
(ראה ברכות נז,
רעיא ובחדאיג מהרש״א)
— די־ל הפירוש ד״נסי נסים",
נוסף על הנהגה נסית,
גילוי אלקות
(נס)
גם בהנהגה הטבעית גופא.
59)
מיכה ז,
סו.
60)
"באחד בניסן ראש השנה למלכים׳
(ריח בתחלתה)
.
ולהעיר ממארזיל
(שמויר פטיו,
כו)
.
איו המלכות באה להם
(לישראל)
עד ל׳ דור,
שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים,
החודש ל' יום ומלכות שלבם ל דור כר■
(עד לחידוש המלבות לעתיד לבוא)
.
61)
שרע אדהיז אויח סתכ״ט סיט.
62)
שם סטיו.
וראה בארובה לקרזן ניסו תשמיו.
63)
נשא ז,
יה.
64)
אוהיח נשא ע 65 רס־רפא.
ויאה דרושים שבד,
עדה 66; 70.
האמצעי 65 בנוגע לצרות שהיו עד ימיו,
ועאכו״ב לאחרי כל מה שעברו בדורות שלאח״ז עד לדורנו זה,
"לא תקום פעמיים צרה״ 66 ]
— נולד "בן צוער" 67 ,
השכר שנולד ומתגלה
(.
בן")
ע״י הצער
(״צוער״)
— "לפום צערא אגדא״“,
ולא רק "אגרא",
שכר לפ״ע העבודה,
אלא יתירה מזה — באופן של מציאה,
"מצאתי דוד עבדי■".
ומרומז גם בשם "נתנאל
(בן צוער)
" — שהתוצאה דצער הגלות
("בן צוער")
היא "נתנאל",
"נתן א־ל" 70 :
״נתן״ — כל הנותן בעין יפה הוא נותן׳ 7 ,
ולא עוד,
אלא,
שהנתינה היא מבחי׳ ״א־ ל״ — התחלת י*ג מדה״ר
(לכמה דעות 77 )
,
"א-ל הוי׳ ויאר לנו" 77 ,
גילוי
65)
שערי תשובה ח״א סם־ה
(ה,
ב)
.
וראה גם מאמרי אדהאמ״ז במדבר ח״ב ס״ע תשעו ואילך.
66)
לשון 'הכתוב — נחום א,
ט
(ראה לקו״ש חכ״ג ע׳ 306 הערה 55 וכשוה״ג)
.
67)
וכמשנת״ל ע׳ 326 ואילה שע״י קושי הגלות כר זכו ישראל להעילוי ד,
וירמ ויעצמו במאד מאד•
(ראה רמב״ן במדבר ג,
ד)
.
ובלשון הזהר
(ח״ב קזח,
סע״א ואילך)
— שע״י.
שברו"
(בשיין ימנית)
נעשה הענין ד״אשרי שא-ל יעקב בעזרו שברו גר"
(בשי״ן שמאלית)
,
.
זבאיז אתון למעבד לכו נסי! זפזרקניף
(ראה לעיל שם הערה 74)
.
68)
אבות פ״ה מכ״א.
וראה גס אוה״ת שבהערה 64.
סד״ה ביום השני עסר״ת.
ה׳ש״ת.
69)
תהלים פט,
כא.
וראה סנהדרין זז,
א.
70)
בכ״ז — ראה אוה״ת שם.
סד״ה ביום השני תרכ״ט.
עטר״ת.
ד״ה הנ״ל דב׳ ניסן תרפ״ה.
71)
ב״ב נג,
א.
וש״נ.
72)
זח״ג קלא,
ב.
עץ חיים שער יג
(שער אריך אנפין)
פי״א.
וראה בכ״ז מכתב כ׳ מנ״א תש״ח
(נדפס בלקו״ש ח״ד ע׳ 1348״)
.
וש״ג.
73)
תהלים קיח,
כז.
יום א׳ 0׳ צו,
ב׳ ניסן
והמשכת חסדו של הקב״ה,
חסד שלמעלה מהשתלשלות,
עד להחסד העיקרי — גאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו.
ט.
ויש להוסיף ולבאר גם השייכות לג׳ ניסו
(שהרי נמצאים כבר במוצאי בניסן,
לאחרי תפלת ערבית דליל ג׳ ניסו)
— "ביום השלישי נשיא לבני זבולון** , :
החילוק שבין ישכר לזבולון הוא — "שמח זבולון בצאתך וישכר באוהליו' 5 ,
היינו,
שישבר׳ ענינו לימוד התורה 6 ,
כמ״ש” "ומבני ישכר יודעי בינה לעתים גו"",
וזבולון עיקר ענינו יציאה לפרקמטיא
(אלא שצריך גם לקבוע עתים לתורה)
.
וי״ל דוגמתו בתורה גופא — החילוק שביו לימוד התורה בזמן הזה לגבי לימוד התורה דלעתיד לבוא,
שהוא ע-ד וכדוגמת 78 החילוק שבין קביעת עתים לתורה
(זבולון)
לגבי תורתו אומנותו
(ישכר)
.
ועפ*ז מובן הקשר וההמשך דישכר וזבולון בנוגע לענין הגאולה — שלאחרי הגאולה
("נתנאל בן צוער•)
רואים ש״מעשינו ועבודתינו" בלימוד התורה בזמן הזה הוא בבחינת "זבולון* לגבי לימוד התורה דלעת׳ל"".
74)
נשא ז,
כד.
75)
נרבה לג,
יח ונפרש"'.
76)
להעיר שדוקא בקרבן נתנאל בן גוער נשיא יששנר מרמז על עניו התורה — נמדנ״ר פי״ג,
סו־ טז.
נחי נד״ה ניום השני שנהערה 68: 70.
77)
דה״א יב,
לנ.
78)
ובהדגשה יתירה — ננוגע לקידוש תרשים ועינור שנים
(ראה נמדנ״ר פי״ג,
טו־טז)
,
.
החודש הזה לכם גו",
משיעורי הרמנ״ס דימים אלה.
79)
ויתירה מזה —.
תודה שאדם למד נעוה״ז הנר היא לפני תורתו של משיה־
(טה-ר פי״א,
ח)
.
80)
ו.
הקדים זנולון לישנר,
שתורתו של ישכר
י.
ובכל זה ניתוסף
(רמז)
בקביעות שנה זו,
ב״והחי יתן אל לבו* בנוגע לחיי יום יום ועד למעשה בפועל — שב׳ ניסן חל ביום ראשון דפ׳ צו:
בהתחלת פ׳ צו מפרש רש*יי• — "אין צו אלא לשון זירוז,
מיד ולדורות*.
שבזה מודגש שכל האמור לעיל אודות ענין הגאולה,
והנשיאות דדוד מלכא משיחא — צ׳ל באופן של זירוז.
ובפשטות — שבעמדנו בחודש ניסן,
"חודש של גאולה*,
לאחרי שבבר עבר ר*ח ניסן 5 •,
ונכנסים ליום המעשה 5 •,
ב׳ ניסן
(ובפרט בשנה זו,
"חיים• שנה לנשיאות כ*ק מו*ח אדמו״ר נשיא דורנו)
— בא מלך המשיח
("יחי המלך•)
בזרי זית הכי גדולה,
תיכף ומיד ממש.
יא.
ויש להוסיף בלימוד והוראה בעבודת האדם לקונו — בענין הזריזות,
"אין צו אלא לשון זירוז*:
תוכן הפרשה — שעלי׳ נאמר "צו את אהרן*,
״אין צו אלא לשון זירוז* — הוא
על •די זבולון ודתה•
(פרש״י נרכה שם)
— ע־ד מארז״ל
(פסחים נ,
א)
.
*שרי נד שבא למן ותלמודו בידו־,
היינו,
שע״י לימוד התורה בזמן הזה זוכים ללימוד התורה דלעתיד לבוא
(ואז תתגלה גס המעלה דזבולוז
(קדימה גם במעלה)
— ה.
םיבה• שמביאה לשלימות דלעת״ל)
.
81)
שפירושו — פשוטו של מקרא
(.
אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא' — פרש־י בראשית ג,
ת.
ועוד)
,
וביחד עם זה — בולל גם.
עניניס מופלאים•
(של״ה במם׳ שבועות שלו קפא,
א)
,
.
יינה של תורה•
(.
היום יום• כ*ט שבט)
.
82)
כולל גם — הנתינת־כח ד.
אותו יום נטל עשר עטרות•
(פדש״י ר־פ שמיני)
,
כמשנ״ת לעיל עי 335 ואילך — בארוכה.
83)
משא״ב ריח שאינו.
יום המעשה■
(ראה לקחת ברכה גו,
ד.
וש־נ)
,
ובפרט בשנה וו שחל בשיק.
ססר השיחות - ה׳תשמ״ח
בנוגע לתרומת הדשן
("והרים את הדשן גו׳"•׳)
וסידור המערכות
("ריבה כאן יקידות הרבה,
על מוקדה,
ואש המזבח תוקד בו,
והאש על המזבח תוקד בו,
אש תמיד תוקד על המזבח,
כולו נדרשו במס׳ יומא,
שנחלקו רבותינו במניז המערכות שהיו שם״ ! י)
.
כלומר,
אע״פ שפרשה זו אין עיקרה אודות הקרבת התמיד,
כי אם,
ע״ד העבודות שלפנ״ז,
שהם בגדר דהכשר,
והכשר דהכשר כו׳ להקרבת התמיד
[החל מתרומת הדשן,
ואח״ב סידור המערכות,
העלאת שני גזרי עצים,
הכנת כלי השרת,
ורק לאח״ז מתחילין להכין את התמידי•,
לא לפני ש״האיר פני המזרח עד שבחברון״ , ׳]
— הרי,
(גם)
ההכשר וההכנה צ״ל באופן של זריזות,
"אין צו אלא לשון זירוז".
ומכאן למדים הוראה בעבודת האדם — שהענין ד״זריזין מקדימים למצוות"" הוא לא רק בנוגע לעשיית המצוה עצמה,
אלא גם בנוגע להכנה והכשר דהכשר כר.
ולדוגמא: בנוגע למצות הצדקה
(ובפרט בעניז שהזמן גרמא,
"מעות חטים")
— מצוה כללית השקולה כנגד כל המצוות״ — שצ״ל זריזות לא רק בה־ נתינה לצדקה בפועל ממש,
אלא גם בהכנה למצוה,
החל מהשקו״ט ע״ד קבלת החלטה טובה
(גם כאשר הקיום בפועל א״א להיות רק לאחרי זמן)
.
84)
סרשתנו ו,
ג.
85)
פרש״י שם,
ה.
86)
ראה רמב״ם הל׳ תמידיז ומוספין רפ״ו.
87)
תמיד ל,
א.
רמב״ם שם פ״א ה״ב.
88)
פסחים ד.
א.
89)
ב״ב ט,
א.
ירושלמי פאה פ״א ודא.
וראה גס תניא פל״ז
(מה,
ב ואילך)
.
ויש להוסיף ולהעיר,
שגם ענין הזריזות קשור עם הגאולה — כמ״ש רבינו הזקן באגה״ק" ש״זריזותי׳ דאברהם אבינו ע״ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם",
"ובפרט
(הזריזות ב)
מעשה הצדקה העולה על מלנה.
.
גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה 1 ׳.
.
עד כי יבוא שילה".
יב.
והמעשה הוא העיקר":
יש לסיים ולהשלים את,
מעשינו ועבודתינו״” — כולל גם הבקשה והדרישה "עד מתי",
וההכרזה.
יחי המלך" דוד מלכא משיחא — בזריזות הכי גדולה,
הקשורה עם שמחה וחיות,
— אשר,
ענינים אלו
(שמחה וחיות)
מודגשים ביותר בשנה זו: שנת תשמח
(תקזמח ויזשמח)
,
ו״חייס" שנה לנשיאותו של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו —
שעי״ז פועלים כביכול ה״אחישנה"•׳ דהזריזות אצל הקב־ה״ —.
אלקיכם כהן הוא״•׳,
ו״כהנים זריזין הם״״ — לגאול את בנ״י בזריזות הכי גדולה,
תיכף ומיד ממש,
•לא עיכבן המקום כהרף עין"".
90)
סימן כא.
91)
נ־נ יתד,
א.
וראה גם תניא שם.
92)
אבות פ״א מי״ז.
93)
ראה תניא רפל״ז.
94)
ישעי ס,
נם.
סנהדרין עח,
א.
95)
ואדרבה — •מגיד דבריו ליעקב חוסיו ומשפטיו לישראל',
"מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות■
(תהלים קמו,
יט.
שמו׳ר פ״ל,
ט)
,
היינו,
שהזריזות דהקב״ה ב״ל לפגי וקודם וריזותן של ישראל.
96)
סנהדרין לט,
סע״א.
97)
שבח כ,
א.
98)
מכילתא ופרש״י בא יב,
מא.
יום א׳ פ׳ צו,
ב׳ ניסן
זאת ועוד:
כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו פסקי" — בשעתו אז — שכבר נסתיימה העבודה,
ולא נותר אלא "לצחצח את הכפתורים".
ומכיון שכבר עברו עשרות שנים
(יותר מל״ח שנה)
שבהם מצחצחים את הכפתורים — הרי בודאי שבימינו אלו נסתיימה גם העבודה דצח־ צוח הכפתורים.
ולהעיר,
שאיו לצחצח את הכפתורים יתר על המדה״״׳ — כפי שרואים במוחש שצחצוח יתר מחסר מז הכפתור ומקלקל יפיו!
ומכיוז שכן,
הרי בודאי ובודאי שעכשיו צריכה להיות ומוכרחת כביכול הזריזות של הקב״ה להביא את הגאולה תיכף ומיד ממש.
ותיכף ומיד — מקיימים הציווי "ואתי" , תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה גו׳ ובער עלי׳ הכהן עצים בבוקר בבוקר" 2 "׳,
בביהמ״ק השלישי,
אשר,
להיותו "מקדש
99)
שיחת שמחיה תרסיס.
100)
להעיר,
שגם בחנוכת המזבח בחודש ניסו מודגש העניו ש.
לא פחתו ווא הותירו׳
(כמדביר פייד,
יד)
,
.
לא רינה ולא מיעס׳
(פישיי סיפ נשא)
.
101)
פרשתנו ו,
ב.
שם,
ה.
102)
להעיר מפי׳ אוה״ח עה־פ:.
ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו לנחמנו מעדכון נפשנו כי כל איש ישראל מאנה הנחם נפשו בראות אורך הגלות.
.
וביאר עד מחי יהיו ישראל בגדר ב׳ דברים אלו
(על מוקדה על המזבח)
— כל הלילה,
שהיא זמן הגלות הנמשל ללילה.
.
עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר,
והזמן הוא אחר עבור תיק לאלף הששי.
.
ואומרו בבוקר בבוקר.
.
כי זמן הגאולה הי' ראוי להיות בבוקר ראשוז של שנת התיק לאלף החמישי,
ולסיבת העוז מתעכב עד בוקר הב׳ כדי,
עיי־ש בארוכה.
אדנ-י כוננו ידיך""׳,
"בנינא דקב״ה״״״י,
ש״בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים" 5 "׳,
יכול
(ובמילא צריך)
לירד ולהתגלות למטה אפילו בלילה 5 ״ , ,
בלילה זח חמש!
ובאופן ש״תחזינה עינינו״ — עיני בשר בגוף של בשר,
נשמות בגופים,
כולל גם
(קיום ההבטחה ברורה)
"ונתתי"" , לכם לב בשר״י"׳,
"לב חדש ורוח חדשה""" , .
יג.
כרגיל — יש לסיים ב״נתינת" שליחות־מצוה לצדקה
(המקרבת את הגאולה)
,
בהוספה לנתינת שליחות־מצוה לצדקה בהתחלת היום.
ולהעיר,
שי״ל שהתחלת וסיום היום בענין הצדקה,
הוא,
ע״ד וכדוגמת התחלת וסיום היום בקרבן התמיד — כמ״ש , " , "וערך עלי׳ העולה גו",
"עולת תמיד היא תקדים""" , ,
וכן "עלי׳,
על עולת הבוקר השלם בל הקרבנות בולם,
מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של כין הערביים"""׳
(מלבד הקטר חלבים ואברים שכשר כל הלילה"")
,
ודוגמתס בזמן הזה — "תפלות במקום תמידין תקנום" ,,, ,
תפלת שחרית כנגד תמיד של
103)
בשלח סו,
יז ובפרש״י.
104)
וח״ג רכא,
א.
זח״א כס,
א.
10$> פרש״י ותום׳ סוכה מ,
א.
ועוד.
106)
יחוקאל לו,
בו.
107)
לאחרי ש״והסירותי את לב האבן מבשרכם"
(שם)
— די״ל,
שההסרה כר נעשתה כבר ע״י מעשינו ועבודתיגו במשך הנשיאות דכ״ק מו״ח אדמו״ר
(החל מבי ניסו)
,
דו האסור בנוגע לצחדוח הכפתורים כר.
108)
פרשתנו ו,
ה.
109)
פרש״י עה״פ.
110)
פרש״י ריש פרשתנו — ממגילה כא,
א.
111)
ברכות כו,
ב.
ספד השיחות - ה׳תשמ״ח
שחר,
ותפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערביים
(ותפלת ערבית כנגד אברים ופדרים 2 ")
,
ופט״ד השו״ע"׳ יהיב פרוטה לעני והדר מצלי.
ויה״ר שההחלטה ע״ד נתינת הצדקה תביא תיכח את השכר 4 " "שמקרבת את הגאולה",
ע״י דוד מלכא משיחא.
ובפשטות — "הנה זה בא" 5 ",
משיח צדקנו,
ויגאלנו,
כולנו יחדיו,
בתוככי כלל ישראל,
"בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו" 6 ",
ובפרט בשנה זו,
שנת הקהל,
"הקהל את העם האנשים והנשים והטף" , ",
"קהל גדול ישובו הנה" 6 ",
כולל גם כל הדורות שלפנינו —,
הקיצו ורננו שוכני עפר״י".
ובפרט — בזכותן של נשים צדקניות שבדורנו,
אשר,
ע״פ המבואר בכתבי האריז״ל" 2 ׳ שדורנו זה
(דור האחרון של הגלות,
ובמילא,
דור- הראשון של הגאולה)
הוא גלגול של הדור שיצאו ממצרים,
הרי,
כשם שיצי״מ היתה בזכותן של נשים צדקניות שהיו באותו הדור"׳,
כמו כן תהי׳ גאולתנו מגלות זה האחרזן בזכות נשים צדקניות שבדורנו"׳,
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"׳".
וכל ענינים אלו — בפשטות ממש,
גאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
112)
ברכות שם.
שו״ע אדה״ז או״ח ר״ם פם.
113)
אר״ח סו״ם צב.
שו״ע אדה״ז שם — מב״ב יו״ד,
א.
114)
ע״ד הפס״ד בשו״ע או״ח סתק״א ס״ג
(מתענית ח,
ב)
.
115)
שה״ש ב,
ח.
116)
בא יו״ד,
ט.
117)
וילד לא,
יב.
118)
ירמי׳ לא,
ז.
119)
ישעי׳ בו,
יט.
120)
שער הגלגולים הקדמה כ.
ל״ת וספר הליקוטים להאריז״ל שמות ג,
ד.
121)
סוטה יא,
ב.
שמו״ר פ״א,
יב.
במדב״ר פ״ג,
ו.
122)
ראה גם יל״ש רדת רמז תרו בסופו
(ממדרש זוטא רות)
: איז הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור.
123)
ויתירה מזה —.
נפלאות" אפילו בערך ליצי״מ
(זח״א רסא,
ב.
אוה״ת נ״ר ע׳ תפז)
.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח