א.
מהעבינים המיוחדים דשבת זו — שנת פ׳ פרה — העניו ד״חוקת התורה"
(שנאמר בהתחלת פרשת פרד,
׳)
.
ומבואר בדרושי חסידות על הכתוב 1 ,
ש״זזודןת התודה,
לשון חקיקה,
היינו,
כמו שהתורה היא בשרשה ומקורה ששם היא בבחי׳ אותיות החקיקה,
שהוא מדרגה עליונה מבתי׳ התלבשותה במדרגת אותיות הכתב.
.
וזהו זאת חוקת התורה.
.
בחי׳ אותיות החקיקה של התורה להיות משם ממש יורד ונמשך בבתי' אותיות הכתב,
דהיינו בתושב״ב".
ויש לקשר לעניו זה — הסיום דכ־ תיבת והשלמת הספר־תורה ע״י השלוחים שיחיו ביום חמישי זהי,
"קמי שבתא״ 4 דפ׳ ״זאת חוקת התורה״ — ע״פ הידועי שכאשר מסיימים ספר תורה חדש,
ניתוסף
(עוד ס״ת על ספרי התורה
1)
ד׳ע חזקת.
2)
לקו״ת ר*פ חוקת.
וראה גם שם ר״ס בחוקות".
ובכ״ס.
3)
יום א״ך
(טוב וחסד)
אדר,
יום השלושים להסתלקות הרבנית הצדקנית נ״ע.
ולהעיר מהקשר והשייכות והסתלקות לענין של ספר תורה — ע״ס מארז״ל.
דומה לספר תורה שנשרה"
(מו״ק כה,
א)
,
ועאכר״כ בנוגע לתלמיד חכם
(ועד״ז אשה צדקנית)
—.
נטילתה כנתינתה,
מה נתינתה בששים ריבוא,
אף נטילתה בששים ריבוא"
(כתובות יז,
א)
.
ולהעיר גם מהקשר והשייכות לפ 3 פרה —.
למה נסמכה מיתת מרים לס׳ פרה אדומה,
לומר לך,
מה פרה אדומה מכפרת אח מיתתן של צדיקים מכפרת"
(מו״ק בח,
רע״א.
הובא בסרש״י חוקת כ,
א.
וראה אגה״ק סכ״חץ
4)
פסחים קו,
סע״א.
5)
ראה גם לעיל ע׳ 24 ואילך.
שבעולם,
וי״ל שזהו)
עניו עיקרי,
חידוש בכללות עניו התורה,
עד לספר תורה הראשון שכתב משה רבינו והניחו בארון 4 ,
ביחד עם הלוחות,
אותיות החקיקה שבתורה,
"חוקת התורה",
היינו,
חיבור והמשכת בחי׳ החקיקה שבתורה בבחי׳ אותיות הכתב דספר תורה.
ויש להוסיף,
ש״זאת חוקת התורה״ — עניו הגילוי,
מראה באצבעו ואומר זאתי — מודגש ביותר בספר תורה שנכתב ע״י בנ״י,
כי,
הס״ת שכתב משה רבינו,
ועאכו״ב הלוחות
(אותיות החקיקה)
עצמם,
נמצאים בארון שבקדש הקדשים,
ולא רואים אותם בגלוי,
אבל הס״ת שכותבים בנ״י היא על מנת ובאופו שיכולים להראות באצבע ולומר "זאח חוקת התורה",
הנה התורה כפי שנמשך בה מבחי׳ "חוקת התורה",
אותיות החקיקה 5 .
6)
בתור הארון,
או מצד הארון
(כב׳ הדעות — ב״ב יד,
א ואילך.
פרש״י יילר לא,
בוץ
7)
ראה תענית בסופה.
שמו״ר ספכ״ג.
פרש״י בשלח טו,
ב.
8)
בלקר״ת חוקת שם:.
ומתושב״ב יומשך גילוי זה בתושבע״ס".
וי״ל,
שגם הגילוי וההמשכה לחושבע־פ שייר למצות כתיבת ספר תורה ~ ע״פ מ״ש
(רא״ש הלכות קטנות ריש הל׳ ס״ת.
וראה שו״ע יו״ד הל׳ ס״ת סע״ר ס״ב)
ש״האידנא.
.
מצות עשה.
.
לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן.
.
כי מצות בתיבת התורה היא ללמוד כה,
כדכתיב
(וילד לא,
יט)
ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם,
וע״י הגמרא והפי׳ ידע פי׳ המצוות והדינים על בוריים,
לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם"
(וראה גם לעיל ד 184 ואילר.
וש״נ)
,
ולכן,
צ״ל גילוי והמשכת בחי׳ החקיקה גם בתושבע״ס,
מכיון שעיקר לימוד התורה
(לא רק מראה באצבע ואומר זאת,
אלא לימוד בפועל,
לדעת את המעשה אשר יעשון)
הוא מתור ספרים שאיו בהם קדושת הס״ת,
תושבע״פ דוקא.
ש״פ ויק״ם,
פ׳ פרה,
מנה״ח ניסן
ו32
ב.
נוסף על האמור לעיל בענין,
זאת חוקת התורה• השייך לסיום כל ס״ת — יש להתעכב ולהדגיש את הענין המיוחד השייך לסיום כתיבת ם*ת ע׳י השלוחים שיחיו.
ובהקדים — גודל העילוי דכתיבת ס*ת ע״י כמה וכמה מישראלי,
,
ברוב עם הדרת מלך•" 1 ,
הוא גם שעי״ז ניתוסף באחדותם של ישראל" ע״י ספר תורה שמודגש בו עניז האחדות,
דעם היות שיש בו ריבוי אותיות,
וכל אות צריכה להיות מוקפת גויל בפ״ע",
מ״מ,
מתאחדים כל ריבוי האותיות למציאות אחת,
.
תורה אחת",
ובאופן ששלימותה של כל אות ואות נוגעת לשלימות הספר תורה כולו״.
ודוגמתו בישראל — ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה״ — שלמרות ההתחלקות שביניהם מתאחדים ולאחדים ממש,
ובאופן ששלימותו של כאו־א מישראל נוגעת לשלימות דכלל
9)
נוסח לכך שקי*ז יש להם חלה בקעם המצות עשה י״כחנו לכם אח השירה*,
.
נחנו לנם חורה שיש בה שירה וו בו"
(רמב*ם ריש הל׳ ס*ת>,
די ספר תורה כפשוטו ממש
(ולהדר אשר בתיבת ספר תורה דד הרוב אינה בהישג ידו של כאו״א מישראל,
מ אם,
בצירוף ט׳ב יהד)
.
10)
משלי יד,
בה.
והאה אנציקלופדי* תלמודית בקרבו.
וש־נ.
11)
להקיר משיקוי היומי ברמב״ם — סוף הלכות סוכה ולולב,
אשר,
ק״ם המבואר במדרז״ל מודגשת בהם קניו האחדות: סוכה —,
ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת•
(סוכה כז,
ב)
,
ומצות לולב — אחדותם של ד׳ הסינים
(פצוה אהת)
שרומזים לד׳ הסוגים דבניי
(ויק״ר ם*ל,
יב)
.
12)
מנחות כס,
א.
רמב*ם הל׳ תפילין פ״א הי׳ט.
טושו״ק יו*ד סידד ס״ד.
או״ח סליב ס״ד.
שו״ק אדה*ז ארח שם שה.
13)
ראה תקרז תכ*ה.
שרת נוב״י מהד״ח או״דז סק״ם.
אבנ*ז יו״ד ח״ב סשק״א.
14)
מגלה קמוקות אופן קפו.
ישראל,
כמודגש במ״ת,
.
אילו היו ישראל חסרים אפילו אחד כו׳״יי.
וענין זה
(אחדותם של ישראל)
הוא בהדגשה יתירה בכתיבת ס״ת ע־י השלוחים שיחיו — מכיון שבכתיבתו השתתפו שלוחים מכל המדינות בכל קצוי תבל,
בתור באי־כחם של כל בב״י שבכל מדינות אלו,
ואמרו חז־ל ורז״ל זכין לאדם שלא בפניו".
ובלשון הכתוב במגילת אסתר — שקראנו בימי הפורים דאזלינן מינייהו —,
כל היהודים אשר בכל מדינות המלך• 17 ,
,
מדינה ומדינה ועיר ועיר•",
שכולם מתאחדים יחדיו ע*י כתיבת ס״ת זה.
ובהדגשה יתירה בשנה זו,
שנת הקהל".
הקהל אח העם האנשים והנשים והטף גו׳ למען ישמעו ולמען ילמדו גו׳ את כל דברי התורה הזאת•" 7 ,
אחדותם של כל ישראל ע*י,
התורה הזאת".
ג.
ובעומק יותר — לא זו בלבד שבכתיבת ס״ת ע״י השלוחים מודגשת ביותר אחדותם של ישראל,
אלא יתירה מזה — שתוכן הענין דכתיבת ס״ת גופא קשור עם ענין דשליחות.
וביאור העניו:
תורה — היא,
מן השמים",
,
מן השמים דברתי עמכם•■ 7 ,
חכמתו ורצונו
ספר השיתות - ה׳תשמ״ח
של הקב״ה,
שלכן,
ה״ה חד ממש עם מהותו ועצמותו ית׳,
"אורייתא וקב״ה כולא חד׳ 10 .
ואעפ״ב,
"ירדה ממקום כבודה.
.
נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות,
עד שגתלבשה בדברים גשמיים ועניני עוה״ז,
שהן רוב מצוות התורה ככולם והלכותיהן,
ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר וכו׳" 22 .
וירידה זו — "מן השמים",
אורייתא וקב״ה כולא חד,
עד להתלבשות בעוה״ז הגשמי,
אותיות גשמיות בדיו על הקלף — הו״ע של שליחות,
שהקב״ה "שולח" את התורה מלמעלה למטה,
בדי שבנ״י יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות
(גדול תלמוד שמביא לידי מעשה 24 )
בעוה״ז הגשמי דוקא 25 ,
אשר,
עי״ז תתקיים הכוונה העליונה דכללות הבריאה
(כולל גם ה״שליחות" דבנ״י שנשמותיהם ירדו מלמעלה למטה,
מאיגרא רמה לבירא עמיקתא)
— נתאווה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים* 2 .
וזהו גם תוכן העניו דכתיבת ס״ת — שירידת התורה למטה דוקא היא לא רק מצד ה״נותן",
אלא גם מצד ה״מקבל",
מכיון שהאדם דלממה כותב בעצמו את
22)
זהר,
הובא בתניא פ״ד.
רפב״ג.
וראה זהר ה׳א בז,
א.
ח״ג ס,
א.
תקו׳ז ח״ו
(כא,
נ)
.
תכ״כ
(סז,
א)
.
ועוד.
23)
תניא ס״ד
(ח,
ב)
.
24)
הידושין מ,
ב.
וש״ג.
25)
להעיר,
שגם בנוגע ללימוד התורה,
ששייך גם בג״ע
(דלא כמצוות מעשיות שאינם שייכים אלא בעוה״ז הגשמי)
,
יש עילוי בעוה״ז הגשמי דוקא — שהרי התורה "לא בשמים היא* <ב״מ נם,
ב)
,
וב״מיפלגי במתיבתא דרקיעא בו׳ אמרי סאן נוכח,
נובח רבה בר נחמני"
(שם פו,
א)
,
נשמה בגוף דוהא.
וראה אגה״ק מכ״ו
(קמד,
ב ואילך)
.
26)
ראה תגחוסא נשא מז.
ועוד.
תניא פל״ו.
ובכ״ס.
ספר התורה,
"צירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר",
שבהם ועל ידם נמשכת ומתגלה קדושת התורה כפי שהיא חד עם מהותו ועצמותו ית׳.
ונמצא,
שבקדושת האותיות דס״ת
(משא״ב בתו־ שבע״פ)
מודגשת יותר הירידה
("שליחותי 4 )
למטה להתלבש "בצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר".
ד.
ולתוספת ביאור — שעיקר החידוש דמתן־תורה הו״ע הירידה למטה,
אשר,
ירידה זו היא צורך עלי׳,
שעי״ז דוקא נתגלה ונמשכת בחי׳ נעלית יותר בתורה:
מבואר בכ״מ 2 החידוש דמתן תורה — אף שמצינו לימוד התורה גם לפני מ״ת 2 ,
אצל אדה״רי 2 ,
וכן אצל האבות,
.
אברהם זקן ויושב בישיבה" 20 ,
וכן יצחק ויעקב,
"קיים אברהם אבינו כל התורה כולה■ 2 עד שלא ניתנה״ 22 — שלפני מ״ת לא חדר גילוי אור התורה את מציאותם של התחתונים,
ובלשון חז׳ל“ שלפני מ״ת היתה ה״גזירה" ש״עליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה",
ובמ״ת בטלה גזירה זו,
ונעשה גילוי אור התורה באופו שחודר את מציאותם של
ש׳׳פ ויק״פ,
פ׳ פרה,
מנה״ח ניסן
התחתונים,
היינו,
שעיקר החידוש דמ״ת הוא — הירידה והפעולה למטה דוקא.
ועוד ועיקר,
שירידת התורה למטה
(במ״ת)
קשורה עם גילוי והמשכת דרגא נעלית יותר בתורה:
איתא בגמרא" "בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה.
.
חמודה גנוזה שגנוזה לד.
.
אתה מבקשה ליתגה לבשר ודם'.
ולכאורה אינו מובן: איד אפשר לומר שהתורה היא "חמודה גנוזה שגנוזה דן' לאחרי שהתורה נתגלתה כבר לאדה״ר ולה־ אבותיו
ועכצ״ל,
שדרגת התורה שנתגלתה לפני מ״ת היא שלא בערך לדרגת התורה שנתגלתה במ״ת,
כי במ״ת נתגלתה דרגת התורה כפי שהיא "חמודה גנוזה שגנוזה לך' דוקא.
ובי קצוות אלו — ההמשכה למטה דוקא מחד גיסא,
והגילוי ד״חמודה גנוזה שגנוזה לך• דוקא לאידך גיסא — תלויים זה בזה,
כי,
כדי שיקויים זה ש״נתאווה הקב׳ה להיות לו דירה בתחתונים",
דירה לעצמותו,
הוצרך
(כביכול)
לגלות דרגת התורה כפי שהיא "וזמורה
(מלשון חמדה ותאוה)
גנוזה שגנוזה לן'.
ובסגנון דלעיל — שגם הדרגא הכי נעלית שבתורה תהי׳ במצב של "שליחות',
לירד למטה דוקא,
כדי לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.
ה.
עפ״ז מובן שכאשר ניתוסף בה־ "שליחות* דהתורה ע׳י הירידה למטה יותר — אוי ניתוסף גם בהגילוי דתורה,
שמתגלית בחי׳ נעלית יותר בתורה.
34)
שנת פח,
ב.
וענין זה מודגש גם בימי הפורים דמי־ נייהו אזלינן”:
פורים קשור עם מ־ת — "קיימו וקבלו היהודים"",
.
קיימו מה שקבלו כבר״”,
היינו,
שבימי הפורים נעשה תוקף וחיזוק בכללות הענין ז־מ־ת,
ובאופן שבטלה ה״מודעא רבה לאורייתא",
מכיון ש״הדור קבלוה בימי אחשורוש״י?
וההסברה בזה״ — שדוקא מצד הירידה וההעלם וההסתר כר,
ובלשון חז״ל" "אסתר מן התורה מניין,
שנאמר" ואנכי הסתר אסתיר",
נתגלה אצל בנ״י התוקף דמם״נ שמצד העצם ■*,
ונעשה הקיום דמ״ת בכח עצמם דוקא
(ולא מצד גילוי אור דלמעלה כפי שהי׳ במ״ת)
,
שזהו״ע ביטול ד״מודעא רבה לאורייתא",
ועי״ז פעלו גם בנוגע לה־ גילוי מלמעלה — שנמשך גילוי נעלה יותר ממ״ת,
"עד שהגילוי שבמ״ת נק׳ רק החלו
("וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" 42 )
,
התחלה,
לגבי אור ההמשכה שנמשך להם בפורים,
שנק׳ וקבל,
שזהו הגמר"".
וע״ד׳ 4 העילוי דלוחות אחרונות
(בשי־ 1
ספר השיחות - ה׳תפזמ״ח
עור חומש דיום הפורים ש.
ז.
")
— שדוקא מצד הירידה דהחטא כו׳,
שעי״ז באו לעבודת התשובה,
מלמטה למעלה דוקא
(משא״ב במ״ת דלוחות ראשונות שהיו במעלת הצדיקים)
,
אזי ניתוסף עילוי גדול יותר בתורה — "בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות בלבד,
ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות הה״ד" ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושי׳" 24 *.
ו.
ויש לומר,
שענין ה״שליחות" שבתורה הוא בהדגשה יתירה בם׳ פרה —.
חוקת התורה",
כללות התורה":
פרה אדומה —.
חטאת קריי׳ רחמנא"",
ואעפ״ב,
נעשית בחוץ דוקא,
חוץ לשלש מחנות,
מכיון שעל ידה נעשה הבירור והטהרה דענינים הכי תחתונים,
עד לטומאה הכי חמורה דאבי אבות כו׳״ 25 .
ונמצא,
שבפרה אדומה מודגש עניז ה״שליחות־ יותר מברובם ככולם של שאר עניני התורה — שכן,
עם היותה קרבן חטאת
(קודש)
,
.
שולחים" אותה.
אל מחוץ למחנה",
חוץ לג׳ מחנות,
מחוץ לגבול הקדושה",
כדי לפעול הבירור והטהרה במקום הכי תחתון שאין למטה ממנו,
משא״כ שאר עניני
45)
תשא לד,
א ואילך.
וראה לדל שם ד 298 ואילך.
46)
איוב •א,
ו.
י
47)
שמו־ר פפ״ו,
א.
48)
ראה בארונה לקו־ת ר״ם חוקת.
49)
חולין יא,
סז־א.
ומזלות יתירות בפרה אדומה לגבי חטאת סתם וקודש בבלל
(חגיגה יח,
ב)
.
50)
ראה אגה״ק מבית.
51)
ולכו יש בורך ב.
שליח■ — מניוו שהמשלח.
לא נמבא־ שם,
נביכול,
דבמקום המשלח איו מקום למין השליחות,
שהרי מגוה בו יותר מנשלוחו
(קידושיו מא.
א4
התורה,
שאף שגם הם ירדו מלמעלה למטה,
לא נשלחו,
אל מחה למחנה",
כי אם,
בגבול הקדושה.
וכדי שיוכל להיות הבירור למטה מטה ביותר,
מחוץ לגבול הקדושה,
צ״ל גילוי בחי׳ נעלית יותר —.
זאת חוקת התורה":
אמרו חז״ל".
אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי,
אמרתי" אחכמה והיא רחוקה ממני".
וכן בנוגע למשה רבינו,
חכמה דקדושה —.
באותה שעה נתכרכמו פניו של משה"".
כלומר,
שטהרת פרה אדומה הו״ע שלמעלה מהתורה כמו שהיא בבחי׳ החכמה,
,
אורייתא מחכמה נפקת"",
כי אם,
,
חוקת התורה",
המשכה מבחי׳ הכתר,
שעי״ז יכול להיות הבירור והטהרה במקום הכי תחתון שמחוץ לגבול הקדושה".
ולכן,
בפרה אדומה מתגלה הענין ד,
חוקת התורה" גם בנוגע לכללות התורה — שגם בחי׳ החקיקה שבתורה,
שלמעלה מעלה מהחכמה,
תומשך ותתגלה בבחי׳ אותיות הכתב דתושב״ב,
בחי׳ החכמה".
52)
במדב״ר פי׳ט,
ג
(בסופו)
.
תנחומא חוקת וא״ו.
53)
קהלת ן,
בג.
54)
במדב״ר שם,
ד.
תנחומא שם
(בסופו)
.
55)
זהר ח״ב 30,
א.
פה,
א.
ח״ג קפב,
א.
— והדיוק בזה: נפקת כר׳
(לקו״ת ויקרא ה,
ב.
ועוד)
.
56)
לקו״ת חוקת ס,
א.
57)
ראה לקו״ת שם נם,
ד: ולזה אמר עלי׳ שלמה המלך ע״ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה סמני,
שהיא למעלה רחוק סן החכמה דאזילות,
אלא שעי״ז נמשר המשכת אור עתיק רא״א בחו״ב,
וזהו ג״ב פי׳ חוקת התורה,
שיהי׳ נמשך התורה משרשה ומקורה שבבחי׳ גליד גליפו בטהירו עילאה,
להתלבש ולהתגלות בתושב״ב שהן חר״ב דאזילות.
ש״ס ויק״ס,
0׳ סרה,
מבה״ח ניסן
ז.
ע*פ האמור לעיל יש להסביר הקשר והשייכות וההדגשה המיוחדת דכהנ״ל בנוגע לסיום כתיבת ס-ת ע*י השלוחים שיחיו:
ענין השליחות — עם היות ששייך לכאו״א מישראל,
שנשמתו ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא כדי למלא שליחותו של הקב״ה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
מודגש הדבר וביותר" אצל אלה שנבחרו — בהשגחה פרטית — להיות,
שלוחים* של נשיא דורנו,
כ*ק מו*ח אדמו״ר,
למלא את השליחות שהוטלה עליו,
לעסוק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה,
בכל מדינות המלך*,
,
שבע" ועשרים ומאה מדינה*",
,
הקרובים והרחוקים*.
58)
חרד החילוק כהדגשת תוכנה של מגיה פיסית בעת קיומה בפועל — לגבי התכללותה בקיום חצות אחרת.
59)
אסתר א,
א.
שם ס,
כ
60)
להעיר ממארז״ל
(אסתיר פ״א,
ח)
,
מה זבחה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה,
אלא כד אמר הקב״ה,
תבוא אסתר בתה של שרה שמיתה שבע ועשרים ומאה שנה,
ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה׳,
היינו,
שהעילוי דקב־ז שנות חי" של שרה ש.
כולז שויז לטובה■
(פרש״י ר2 ודי שרה)
,
פועל ונמשך — ע״י עבודתה ופעולתה של.
אסתר בתה של שרה*• — בכל קכ׳ז מדינה דמלכות אחשורוש,
כל העולם כולו
(שהרי אחשורוש הי מושל בכיפה)
,
אשי בחמלתו ומזיע.
הוא אמשורוש,
הוא ברשעו מתחילתו ועוד סופו׳,
להיםך מ.
אברם הוא אברהם,
הוא בזדקו מתחילתו ועד סופו׳
(מגילה יא,
א)
.
ובפשטות — לעזוב את המקום שהיו בו עד עתה,
ד׳ אמות של תורה וקדושה,
ולצאת ל,
מקום רחוק*,
הן כפשוטו,
והן
(ובעיקר)
במוכן הרוחני,
ריחוק מד׳ אמות של תורה וקדושה,
,
מדינות המלך אחשורוש*,
,
הוא אחשורוש גו"",
,
הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו*״ — על מנת לעסוק בהפצת התורה והיהדות והמעיינות,
עד שעושים.
בכל מדינות המלך אחשורוש* מקום של תורה וקדושה,
דירה לו ית׳,
בדוגמת המשכו ומקדש
(שע״ד עשייתו מסופר בארוכה ובפרטיות בפרשת השבוע 65 )
,
,
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם*"
(כמדובר כו*כ פעמים בארוכה)
.
ולא עוד,
אלא,
שפעולתם של השלוחים* היא גם עם יהודים הנמצאים,
מחוץ למחנה*,
רחמנא ליצלן,
יהודים שנמצאים במצב דהיפך הטהרה באופן הכי חמור,
טומאת מת,
היפר המצב ד,
אתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים״״ _ לפעול גם אצלם ענין הטהרה והחיים,
בכחו של נשיא הדור",
אשר,
על ידו נעשה גילוי.
חוקת התורה*,
•המשכת מים חיים מבחינת עץ החיים מהכתר* 56 ,
המעיינות דפגימיות התורה,
מבחי׳ הכתר
(עד לפנימיות הכתר)
שכתורה 6
(למעלה מהחכמה)
6 .
— ובפרט באופן
61)
אסתר א,
א.
62)
מגילה שם.
פרש" עה״פ.
63)
כולל גם הקמתו — כשיעור ד״ום השבח
(ראה לקמן סייג)
.
64)
תרומה כה,
ח.
65)
ואתחנן ד,
ד.
וראה אבות דרינ ספל״ד.
66)
להעיר ממארויל
(במדביר פי״ם,
ו.
תנחומא חוקת ח)
.
וו
(למשה)
אני מגלה טעם פרה׳,
והיי,
נשיא הדור הוא ■אתפשטותא וחשה־
(תקו־ז תסיט)
.
67)
דאה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות.
ושינ.
68)
ראה לקוית חוקת שם.
חכמת זה סדי
ספר השיחות - היתסמ״ח
דיתפרנסון מיני׳•*,
כפי שנתגלתה בהורת חסידות חב״ד.
ומזה מובן גודל המעלה והחשיבות המיוחדת בהתאחדותם של השלוחים אשר בכל מדינות המלך בסיום כתיבת ספר תורה 30 ,
ובשבוע דפ׳ "זאת חוקת התורה״■ 1 — שעי״ז ניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהשליחות.
ח.
והנה,
בהאמור לעיל יש גם לימוד והוראה בנוגע לעבודתם של השלוחים שיחיו:
כאשר נמצאים בשליחות במקום רחוק כו׳ יכולים להיות וישנם קשיים מיוחדים שאינם קיימים אצל אלה הנמצאים בד׳ אמות של קדושה — נוסף על הקושי והצער שבכללות השליחות דבנ״י
קדשים ודעת זד,
טדי טהרות,
כי הקובנית זהו ענק בירור ה״ב ובחכמה אתברירו,
וזהו חכמת זה סדר קדשים.
.
ודעת זה סדר טהרות,
כי להיות הטמא נעשה טהור זהו עיי הדעת שהוא ממשיך מהכתר.
.
וזהו מי יתו טהור מטמא לא אחד,
יחידו של עולם,
שהוא כתר הנק׳ יחק,
משם דוקא נמשו בחיי זו־.
69)
תקו״ז תק בסוסו.
וראה לקו״ש חב־ד ע׳ 136 הערה 35.
וש״נ.
70)
להעיר,
שלשון הכתוב בשיווי דכתיבת ספר תורה הוא — •תזוזה כתבו לכם את השירה",
ואמרז״ל •אק ועתה אלא תשזנה,
שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלקיד וגו" וב״ר סכ״א,
ו)
,
אף ש״תורה־ תתשוכה׳ הם כ׳ ענינים
(כדמוכת גם ממארז״ל
(יל״ש תחלים רמז תשב)
•שאלו לחורה כוי שאלו להקב-ה מי יעשה תשובה״)
— כי,
לאחרי לוחות שניות ניתוסף בתורה גם מעלת התשובה
(כנ״ל ס״ה)
.
ועניו זה מודגש גם בכתיבת ס״ת והשלוחים — מכקז שעבודתם ופעולתם במקום רחוק דוקא,
עד •מחוץ למחנה",
ע־י עבודת התשובה.
71)
ובפרס כשמקשרים זה עם ענק והסתלקות
(יום השלושים)
— שהרי מיתת צדיקים מכפית כמו פרה אדומה,
כנ״ל הערה 3.
בזמן הגלות,
במעמד ומצב ד״בנים שגלו מעל שולחן■ 1 אביהס״”.
אבל באם השליח מתאונן על הקושי והצער כו׳ הכרוך בעבודת השליחות — מסבירים לו שע״י הקושי והצער באים לעילוי גדול יותר* 1 ,
ע״ד האמור לעיל בנוגע לתורה,
שדוקא ע״י ה״שליחות" דתורה לירד למטה
(עניו של צער כו׳> מתגלה בחי׳ נעלית יותר בתורה,
וככל שתגדל הירידה למטה ניתוסף בגילוי בחי׳ נעלית עוד יותר בתורה.
ויש להוסיף,
שבענין זה מצינו דבר פלא:
בנוגע למניז שבט לוי שמספרם הי׳ מועט משאר השבטים — כותב הרמי כץ" "תמי׳ איך לא יהיו עבדיו ברוכי ה׳ כשאר כל העם"? ומתרץ,
"כי שבטו של לוי לא הי׳ בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך,
והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם,
הי׳ הקב״ד,
מרבה אותם כנגד
72)
וי״ל בביאור הדיוק ד.
ש1לחן אביהם־ — מכיוז ש-שולחו"
(סעודה)
מורה על עיקר קביעותו של האדם,
כמודגש בהלכות עירוביו — שע״י הנחת מזון קובע שביתתו,
•לפי שדעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו הוא"
(שו״ע אדה־ז או״ח סח״ח)
,
וי׳ל שלבן,
עיקר צער הגלות מודגש בכד ש.
גלו מעל שולחן אביהם".
73)
ברכות ג,
סע״א.
74)
להעיר גם מזחר פרשתנו
(קצח,
סע״א ואילד)
•אשרי שא־ל יעקב בעזרו שבדו על ה׳ אלקיו.
.
שברו,
ולא אמר תקוותו ולא בטחונו אלא שברו,
אל תקרי שברו
(בשי״ו שמאלית)
אלא שברו
(בשי״ו ימנית)
,
דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו ולאתברא תכירו על תבירו וכלא על ה׳ אלקק.
.
ובגק כך זכו לפורקניו ולנסיו ולאתוון סגיאיז".
ומסיים: •ואתון קדישיו עליונק דסבלין תבירו דגופא מאתר לאתר על קוביה,
פאנ-ו דזכאק אתוו למעבד לכו נסיו ופורקנק ותזכוז לחיי עלמא דאתי".
וראה גם לקוטי לוי״צ לשם
(ד קנג ואילך)
.
75)
במדבר ג,
יד.
ש״ם זיק״ס,
פ׳ פרה,
מבה״וז ניסן
גזרת מזרים,
כמו שאמר וכאשר יעו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
.
וירב העם ויעצמו מאדיי.
.
אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך בל הארץ,
ולא עלו למעלה כשאר השבטים*.
ועד״ז מובן בגוגע לשלוחים — שדוקא ע* הקושי בו׳ נעשה העילוי ד,
ויעצמו סאד/,
וירבו ויעצמו במאד מאד•"
(ב״ם מאד)
",
כפי שרואים אזל השלוחים בפועל ממש.
וענין זה מוסיף עידוד וזירוו בעבודתם של השלוחים במקום רחוק כד,
•בכל מסעיהם""
(וכן בכללות עבודת השליחות ד״מעשינו ועבודתינו"■■ בזמן הגלות)
— שתהי׳ מתוך שמחה וטוב לבב
(ובהדגשה יתירה בשנה זו — שנת תשמ״ח,
תעסה ווגשמח — תייו בחיריק,
תי״ו בשבא)
,
ובלשון הרמב״ם"
(פס״ד להלכה)
בשיעור היומי —,
השמחה שישמח אדם בעשיית המצות כד עבודה גדולה היא/ וביחד עם זה,
ניתן הכח לכאו״א מישראל
(,
איני מבקש בו׳ אלא לפי כחך")
לקיים מ״ש",
עבדת את ה׳ אלקיר כשמחה ובטוב לבב/ ועד לדרגת השמחה דדוד המלך — כהמשך ההלכה,
וכן דוד מלך ישראל אמר כו׳ שנאמר 5 ■ והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה׳ וגד/
76)
שמות א,
י3.
77)
שם,
כ.
78)
שם,
ז.
79)
ראה לקו״ח שלח א׳ א ואילך.
80)
ל׳ הכתוב — בסיום וחותם דפרשתגו
(פקודיה
81)
תניא רפל״ז.
82)
הל׳ לולב בסופן.
83)
תנמו&א נשא יא.
נמדב״ר םי״כ,
1.
84)
תבוא כח,
מז.
85)
שמואל־ב ו,
נח.
מכירו שדוקא ע״י הקושי ומער כר באים לעילוי גדול ביותר,
כנ״ל.
ויש להוסיף,
שגם הנתינת־כח לעבודה בשמחה וטוב לבב למרות הקושי והצער כד,
היא — ע״י,
חוקת התורה":
עבודה בשמחה וטוב לבב בזמן ומצב של צער כד — הו״ע של חיבור הפכים.
אבל,
מכיון שהקב״ה הוא,
נמנע הנמנעות"",
לכן,
תובע מיהודי
(לאחרי שנותן לו כח)
שגם עבודתו תהי׳ באופו של חיבור הפכים,
בכח התורה שיש בה חיבור הפכים,
כמודגש בארון — שבו נמצאים הלוחות,
אותיות החקיקה,
•חוקת התורה״י• — ש״מקום ארון אינו מן המדה"",
כלומר,
עם היות שהארון צ״ל מדוד ומוגבל דוקא,
,
אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו גד״י*,
מ״מ,
•מקום ארון אינו מן המדה״״י.
ועד״ז בתורה בכללותה — שאף שמספר אותיותי׳ הוא במדידה והגבלה בתכלית הדיוק 35 / לא פחות ולא יותר,
מ״מ,
,
ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים״ 36 ,
.
ועד בלי גבול".
86)
ראה זחו הרשב־א חזו סת״ה.
הובא וניד בס׳ החסירה להא"* לד,
ב ואילו.
1ןוו.
87)
והדרו חז־ל שבפרה אדומה הוא חיבור הפביס — שמטהרת אה הפספוס ומסמאה אח הפהוריס
(במדב״ר פי״ס,
ג תנחוסא תוסח ז)
88)
יומא בא,
מזי וש־נ.
89)
פרשתנו
(ויקהל)
לו,
א.
90)
וענינו בעבודה,
י״ל,
שהאדם ב״ל בתנועה של ביפול והעדר חפיסח מקים,
.
אינו פן המדה",
שד־ז יכול לנוין לאמיחתה של חורה.
91)
נוסח על כל פרטי הדינים בהלכה בנוגע לאופן כתיבת האותיות בתכלית הדיוק.
92)
איוב יא,
ס.
וראה הל׳ ח-ח לאדה־ז פ־א ה-ה.
93)
אלא,
שענין זה מתגלה בפועל בחושבע־פ — וי״ל שהוא כשם שגם העניו ד.
מקום ארון אינו מז המרה• לא נתפרש בתושב־ב
(ואדרבה — בתושב־כ נתפרשה המדידה דהארון,
•אסתיים וחד גו׳־)
,
בי אס בחושבע־פ.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ט.
ועוד ענין עיקרי שלומדים מם׳ פרה — הקשור אף הוא עם עבודתם של השלוחים — הסמיכות דם׳ פרה לם׳ החודש":
קריאת פרשת פרה היא הקדמה לפרשת החודש שבה מדובר אודות קרבן פסח —,
להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהם בטהרה"".
וכאן מעינו חידוש לגבי שאר הפרשיות — שבנוגע לשאר הפרשיות,
,
פעמים תהי׳ הפסקה בין שבת ראשונה
(פ׳ שקלים)
ושני׳
(פ׳ זכור)
,
או בין שני׳ ושלישית
(פ׳ פרה)
,
ופעמים יהיו שתי הפסקות בין ראשונה לשני׳ ובין שני׳ לשלישית
(כבקביעות שנה זו)
,
אבל בין שלישית לרביעית
(פרה והחודש)
אין מפסיקין•",
,
סימניהון דאילין פרשתא ביו הכוסות הללו.
.
כין השלישי לרביעי לא ישתה*".
ותוכן הענין — שמהעבודה דפ׳ פרה,
ענין הטהרה,
עבודת התשובה,
באים תיכף ומיד —,
אין מפסיקיז* — לפ 37 החודש,
שתוכנה — עניו הגאולה,
,
החודש הזה לכם.
.
ראש חודש של
94)
להדר,
שבשניהם
(פרה והחודש)
מודגש העניו ד.
חוקת־,
כמארז״ל
(שמו״ר פי״ט,
ב)
.
בחקיך
(לשון רבים)
,
זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה,
למה ששניהן דומיו זל־ז,
בזה נאמר זאת חוקת הפסח ובזה נאמר זאת חוקת התורה".
וממשיך,
•ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו,
משל לב׳ מטרונות דומות וכר,
מי גדולה,
הפרה,
שאוכלי פסח זרינז לה כר־
(נתבאר בד״ה ואת חוקת התורה תרכ״ט.
תרפ״א.
ד־ה זה שנאמר בהתוועדות.
יעודד וראה הערה הבאה.
ואב־מ.
95)
פרש״י מגילה כט,
א.
ובירושלמי
(מגילה פ־ג ה־ה — הובא בפרש״י שם)
:.
בדיו הוא שיקדוס החודש לפרשת פרה,
שהרי באחד בניסו הוקם המשכו ושני לו נשרפה הפרה,
ומפני מה הקדימוה,
שהיא טהרתו של ישראל־.
96)
רמב־ם הל׳ תפלה פי־ג הב־א.
97)
ירושלמי שם.
גאולה*",
קרבן פסח ויצי*מ,
כולל גם הגאולה העתידה,
עלי׳ נאמר",
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות*.
ועניו זה מודגש ביותר אצל השלוחים — כאמור לעיל
(ס״ז)
שעבודתם היא ע*ד וכדוגמת העניו דפרה,
לטהר גם יהודים שנמצאים במצב דהיפך הטהרה באופן הכי חמור,
היפך העניו ד,
אתם הדבקים כה׳ אלקיכם חיים*,
ולכן,
מעבודה זו באים תיכף ומיד
("אין מפסיקין*)
לפ׳ החודש,
גאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו.
י.
ובאותיות פשוטות:
לאחרי ריבוי שנים דעבודתם של השלוחים בכל מדינות המלך,
בכל קצוי תבל,
בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה,
כדי לפעול עניו הטהרה גם אצל אלו שהיו,
מחוץ למחנה* — בודאי שכבר נסתיימה העבודה 00 ׳,
ובמילא,
באה הגאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.
ובפרט ע*פ דברי כ*ק מו*ח אדמו״ר נשיא דורנו׳ 10 — לפני כמה עשרות שנים — שנשאר רק,
לצחצח את הכפתורים*,
ובימינו אלה,
סיימו כבר גם,
צחצוח הכפתורים*.
ובלשון הגמרא 02 ׳ —,
כלו כל הקי־
98)
שמו־ר פט־ו.
יא.
99)
מיכה ז,
סו.
100> ולהעיר,
שאם ישנם כאלו שמביטים על יהודים שלא בעין טובה,
וטוענים שעדייו אין רוב בנ״י טהוריז כו׳ — הרי
(לשיטתם)
אדרבה,
כאשר רוב ישראל טמאים בטומאה הכי חמורה,
טומאת מת
(היפך המגב ד.
ואתם הדבקים בה׳.
.
חיים כולכם")
,
מקריבים קרבן פסח
(פסחים עם,
א.
רמב״ם הל׳ ק״פ רפ״ו)
,
ולכו ובמילא,
ז״ל ביהמ״ק על מכונו כוי.
101)
שיחת שמח״ת תרפ״ט.
102)
סנהדרין זז,
ב.
ש״פ מק״פ,
פ׳ פרה,
מבה״ח ניסן
ציו" 5 " 1 ,
אשר,
וה נאמר כבר בדמן הגמרא,
ועאכו״ב בימינו אלו,
לאחרי כללות מעשינו ועכודתינו במשך הגלות הארור והמר,
כולל ובפרט הענינים הבלתי־רגילים כר,
לא תקום פעמיים צרה,
שעל ידם יצאו י״ח,
חבלי משיח*
(כמ״ש אדמו״ר האמצעי" 1 )
.
והמשך דברי הגמרא 2 " 45 —.
ואיז הדבר תלוי אלא כתשובה",
אשר,
התשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא 5 " 47 ,
כפס״ד הגמרא במסכת קידושין*"! שן" הרהור תשובה נעשה צדיק גמור,
וב־ פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו 48 " 49 ש,
אנחה של יהודי"
(.
א אידישער קרעכטץ")
הו״ע של תשובה שלימה
(עילאה)
,
ומכיון שאצל כאו״א מישראל היו כמה וכמה הרהורי תשובה,
ובפרט לאחרי עבודתם ופעולתם של השלוחים כר — הרי בודאי ש,
מיד הן נגאלין"•" 50 ,
תיכח ומיד ממש.
יא.
ויה״ר שסיום הס״ת ע״י השלוחים יהי׳ גם גמר ושלימות עבודתם במילוי השליחות הכללית לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.
ותיכח ומיד רוקדים עם ס״ת החדש — ביחד עם כל ספרי התורה"" 1 ,
וביחד
עם כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות" 11 ,
ועאכו״כ היהודים שבתוכם,
בתוככי כלל ישראל — לקבלת פני משיח צדקנו.
ומתחילים להתכונן להקרבת הפסח — כאמור,
שמס׳ פרה באים לם׳ החודש,
קרבן פסח — בביהמ״ק השלישי,
ש״בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מו השמים" 53 ",
תיכף ומיד,
אפילו ביום השכח,
ובפרט לאחרי חצות,
"רעוא דרעוין",
זמן הקשור עם הגאולה השלישית וביהמ״ק השלישי־!!.
יב.
וכדי למהר ולזרז יותר את הסמיכות דפרה להחודש
(הגאולה)
— יש להוסיף עוד יותר בעבודת ההכנה לפסח
(שלושים יום לפני החג 54 ")
.
ובפרטיות יותר: בנוגע ללימוד התורה — לימוד הלכות הפסח 4 ,
בנוגע לצדקה — מעות חטים 5 ,
כולל גם כל צרכי החג,
ובאופו שנותן,
מן הטוב והמתוק שבשולחנו.
.
כל" 57 חלב לה׳" 58 ",
כמודגש גם בדיוק הלשון,
מעות חטים"
(אף שיוצא י״ח אכילת מצה מכל חמשת מיני דגן•״)
— המשובח שבחמשת מיני דגן.
וגם ובמיוחד בנוגע לחינוך הקטנים
103)
להקיו מדיוק הלשון.
(כלו כל)
הקיצי!",
ולא.
(כלו כל)
הגלויות".
104)
שקורת ספ״ה.
105)
זח״א קכט,
סק״א.
106)
קידושין פס,
נ.
ולהקיו• ש-קידושין" רומז לקניו הגאולה — •מקדש קמו ישראל ק" הופה וקידושין",
ששליסותם בה,
נישואין■ שיהיו ניסוה המשיח ושמד״ר ספס״ו)
.
107)
לקו״ד ה״ד תשה,
סק״א.
אג״ק שלו ה״ג ס״ק תקנא.
108)
רמנ״ם הלי תשונה פ״ז ה״ה.
109)
להקיר גם ממנהג ישראל בקת הכנסת ס״ת הדש — שמוזיאים בל ספרי התורה שבארון הקודש לקבל פני הס״ת החדש
(ראה בארוכה מכתב כ״ק
מו״ח אדמו״ר — נדפס באג״ק שיו ח״ו ק׳ קג ואילו)
.
110)
שקתידיז שיקנקו בארץ ישראל
(מגילה כס,
א)
.
111)
פרש״ ווזום־ — סוכה מא,
סק״א.
וקוד.
112)
ראה המשד תרס״ו בסופו.
וקוד.
113)
פסחים ו,
סק״א.
וש״נ.
114)
שו״ק אדה״ז ארח ר״ם תקכט.
115)
שם ס״ה.
116)
ויקרא ג,
טז.
117)
רסב״ם הל' איסורי מזבח בסופן.
שו״ע יו״ד סרים רסח.
118)
רמב״ם הל׳ חמץ ומזה פ״ו ה״ד.
טושו"? או״ח ר״ס תנג.
30ג