- סיום השלושים להסתלקות הרבנית הצדקנית נ״ע זי״ע -
א.
בכללות העניו ד,
והחי יתן אל לבו" 1
(בקשר עם ענין של פטירה והסתלקות ל*ע)
ישנם כמה חילוקים — בהתאם לחילוקי הדינים באופן האבלות ע*ם שינויי הומנים
(שלשה,
שבעה,
שלושים וי״ב חודש)
1 .
ובנדו״ד — בעמדנו בסיומה של תקופת השלושים,
והתחלת התקופה ד״ב חודש —יש להדגיש עוד הפעם את הענין ד״והחי יתן אל לבו* באופן הסייר ומתאים לתקופה זו 3 ,
ובשני הקצוות — שלילת הענינים השייכים
1)
לשון הכתוב — קהלת ז,
ב.
וראה רמב־ם הל׳ אנל ספי״ג: להכין עכמו ויחזור ויעור נו׳.
ולהעיר גם סחורת הנעש״ט
(כשיס הוספות סקב״ז ואילך.
וש־נ)
שככל דנר כעולם שיהודי רואה או שוסע יש הוראה נענודתו לקונו — ואולי י*ל ששייך
(מיוסד)
על מחז־ל
(אנוח ספ״ו)
.
כל מה שנרא הקנ״ה נעולסו לא נראו אלא לכנודו-,
ועאנו״ב ננדו״ד —.
והחי יתן אל לנו• — פסוק מפורש שאמרו שלמה המלך,
החנם מכל האדם
(נספר שנקרא על שמו —.
קהלת")
.
2)
ראה סו״ק נא,
נ.
רמנ״ם הל׳ אנל פ״ה ואילו.
שחע יחד סי׳ שפ ואילך.
3)
ופשוס,
שהדינור נהחהלת התקופה ג־ל כאופן דפעולה נסשכת על כל התקופה.
ודוגמתו כהלכה — נדבת שהחיינו,
שאף שאמירת הנרבה
(בדיבור)
אינה אלא פעם אחת,
כהתחלת החג,
ה״ז באופן דפעולה נמשכת על בל ימי החג
(ראה שחע אדה-ז או״ח סת־ג סי״בץ
לתקופה דתוך שלושים בלבד
(כמו ענין הבכי)
•,
ונתינת־כח להענינים השייכים במשך כל י*ב חודש
(אמירת קדיש,
לימוד משניות,
ומעשים טובים לזכר ולעילוי הנשמה וכו׳)
.
ועוד ועיקר — להדגיש שכל ענין שאינו טוב הנראה והנגלה,
אינו אלא לרגע בלבד,
ותכליתו — ירידה צורך עלי׳,
שעי״ז יתוסף עילוי גדול יותר,
עד לעילוי שבאין־ערוך,
שיומשך בטוב הנראה והנגלה לנשמות בגופים•,
וב־ נדו*ד — העניו דתחיית המתים,
,
הקיצו ורננו שוכני עפר**,
שאז,
לא זו בלבד שיבטל הצער,
,
ומחה ה׳ אלקים דמעה מעל כל פנים",
אלא יתירה מזה,
שיתוסף גם בענין השמחה —,
הקיצו ורננו שוכני עפר*,
,
רננו* דייקא,
עד לשלימות השמחה —.
שמחת עולם על ראשם*׳.
ב.
ובהקדמה — שגם מאורע דאיש פרטי קשור ונוגע
(לא רק להקרובים אליו,
אלא)
גם לכל ישראל,
שלכן,
4)
ראה רסנ״ם הל׳ אכל פי־ג ה":,
אין כוכין על הסת יתר משלשה ימים,
ואיו סספידין יתר משבעה.
.
תלסידי חכמים.
.
את בוכין עליהם יותר משלושים יום,
שאיו לנו גדול ממשה רבינו וכתיב ויחמו יסו בכי אבל משהי.
5)
ע-ד כללות הענת דירידת הנשמה בגוף,
עד לירידה דגלות,
ששלימוח העלי׳ ושלימות השכר היא — לנשמות בגופים בעוה״ז הגשמי דוקא,
ובאופן של סובה גשמית,
החל מביסול שעבוד סלביות,
ועד ש.
הםובה תהי׳ מושפעת הרבה וכל המעדנים מנוייו כעפר•
(רמב״ם סוף הלי סלכים)
.
6)
ישעי׳ כו,
יט.
7)
שם כה,
ח.
משנה סוח מו״ק.
8)
ישעי׳ לה,
י.
נא,
יא.
כ״א אדר
מדברים על זה ברבים ובפומבי,
ועד שמקשרים עניו זה עם הגאולה האמיתית והשלימה,
כאמור,
.
הקיצו ורננו שוכני עפרי.
וביאור הדברים:
כל נשמרת ישראל —.
ששים ריבוא נשמות פרסיות.
.
וכל שרש מתחלק לששים ריבוא ניצוצות• 4 ,
עד ל.
ניצו־ צות איז מספר•״ 5 — כלולות בנשמת יעקב אבינו,
,
נשמת ישראל סבא־ ש.
כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם•,
,
עד ביאת המשיח ועד בכלל•" 6 ,
היינו,
שכולן מציאות אחת,
קומה אחת שלימה 7 .
ומזה מובן,
שמאורע דנשמה פרטית נוגע ושייר גם לכללות ישראל.
ועניו זה מודגש ביותר בקשר לפטירה והסתלקות — כדאיתא בגמרא"
(בנוגע למספר המלווים)
,
נטילתה"
9)
תניא סל״ז
(במה,
א)
.
10)
חגה״ק ס״ז.
11)
לקו״ת ר״ם נמים.
וראה תניא סל״ב: נולן מתאימות ואב א לנולנה נו׳.
וראה גם לדל 7 229 ואילך.
12)
נתונות יז,
סע״ח.
13)
נפרש״י שם:.
נטילתה של תורה ממנו.
.
נטילתה היינו כשמת ותלמודו נטל',
ונהמשך דנרי הגמרא.
וה״ס למאן דקרי ותני".
ולהדר גם מהדין ד.
הדמד על המת נשעת יזיאת נשמה חייג לקרוע,
למה זה דומה לספר תורה שנשרף■
(שנת קה,
ב.
מחק נה,
א)
— שדיז זה הוא לא רק.
למאן דקרי ותני׳,
אלא גם בנל.
אדם נשר
(.
שאינו חשוד על שום ענירה נר ואין שמועתו רעה■
(שחע יו״ד סש״מ ם״ו)
)
.
•■ אע״ם שאינו הנם■
(רמנ״ם שם פיס הי־א)
,
ועד.
שאין לו ריק נישראל שאין נו תורה ומדות■
(פרש״י שנת שם)
.
כנתינתה,
מה נתינתה בששים רכוא אף נטילתה בששים רבוא" 8 ,
היינו,
שפטירה והסתלקות דאיש פרטי הו*ע הקשור עם כללות ישראל,
.
נטילתה בששים ריבוא',
המספר דכללות ישראל.
ומובן גם מהענין דאמירת קדיש:
ובהקדמה — שבקדיש ישנם ב׳ אופנים
(כלליים)
:
(א)
קדיש דרבנן,
שאומרים אחר הלימוד בתורה או באגדה בעשרה
(עדה קדושה")
,
(ב)
קדיש יתום,
הקשור עם עליית הנשמה כר.
ובשניהם מודגש שענין הקדיש שייך לכאו״א מישראל,
עד לפשוט שבפשוטים וקטן שבקטנים:
בקדיש דרבנן — לא רק אחר לימוד פלפולא דאורייתא או הלכות התורה,
אלא גם אחר לימוד האגדה,
כמו לימוד,
עין יעקב*",
ע׳י אנשים פשוטים" שאינם שייכים ללימוד דף היומי,
הלכה יומית,
וכיו״ב"
(כולל גם עניית.
אמו',
14)
.
וה״מ למאן דקרי ותני
(שלמד מקרזז ומשנה,
חבל עדיין לח שנה לתלמידים)
,
חבל למזזו דמתני
(לחתרים)
לית לי שיעורח■
(נתובות שם.
רסנים הל׳ חבל פי״ד הי׳ח.
שו־ע יוז סשס״ח ס׳ח)
.
15)
רחה נרנות נח,
נ.
חגה״ק טנ״ג.
ועוד.
16)
להעיר,
שנ״ק מחת חדסו־ר נשיח דורנו
(וכן רבותעו נשיחינו שלפניו)
הדגיש נו״כ פעמים ע״ד מעלת הלימוד דעיו יעקנ — וחולי י״ל,
על יסוד דנרי רנינו הזקן נחגה״ק
(סנ״ג)
.
נין מנחה למערינ נל ימות החול ללמוד נעשרה פנימיות התורה שהיח חגדה שנס׳ עין יעקג שרוב סודות התורה גנוזין נה".
17)
להעיר מהפתגם הידוע שפשיטות העבמוח מתגלה נהפשיטות דחיש פשוט
(לקחד ח״ג תגח,
ריש ע״בץ
18)
וססעם זה חומרים הקדיש נלשון חרסית —.
שהיו דגיליו לומר קדיש חתר הדרשה,
ושם היו עמי החרבות ולח ודו מנינים כולם לשון הקודש,
ונך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מנינים שוה חיי לשונם■
(תוד״ה ועונין — ברכות ג,
חץ
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
"יהא שמי׳ רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא' ע*י השומעים,
גם קטנים)
.
ובקדיש יתום — שאמירתו אחר כאו־א מישראל
(לאחרי אריכות ימים ושנים טובות)
,
לא רק גדול בישראל,
או אפילו בינוני שבישראל,
אלא גם מי שלמטה אפילו מפשוט שבישראל
[כמודגש בסיפור הדלי■ אודות רבי עקיבא ע״ד גודל הפעולה דאמירת קדיש בנוגע לביטול עניני עונש כו׳ אצל אחד שהי׳ בתכלית הירידה כו׳]
,
ואמירתו ע־י כאו־א מישראל,
אפילו קטף 2 .
ובענין זה מודגשת גודל מעלתו רכל איש פרטי בישראל — שע״י אמירת הקדיש
(אחר ועיי כאו״א מישראל)
— נעשה עילוי גדול ביותר הנוגע לכללות ישראל
(ולכל העולם כולו 21 ,
כל סדר ההשתלשלות)
— "יתגדל 22 ויתקדש
19)
ראה הנסמו נס׳ הקדיש
(להרב אסף — היסה תשנ״ו)
ד קלח־קלט.
20)
ואדרבה — עיקר העניו דאמירת קדיש יתום הוא בשביל קטנים
(ל״ע)
,
משאיב גדולים,
שפעולתם לעילוי נשמת הנפטר יכולה ועריכה להיות גם ;ובעיקר)
ע״י לימוד התורה,
נתינת זדקה,
וניו״ב.
21)
ראה סוטה מט,
א: •עלמא אמאי קא מקיים נר שמיי רבע דאגדתא■
(יהא שמיי רנא מברך שעוניו אחר אגדה)
.
וראה המשו מזה זו תר־ם פס־א.
22)
ראה נזואוירו ר״ס נו: ■יתגדל ויתקדש הוסד על פי המקרא
(יחזקאל לח,
נג)
והתגדלתי והתקדשתי האמור נמלהמת גוג ומגוג,
שאז יתגדל שמו של הקנ״ה,
דנתינ
(זנרי׳ יד,
ט)
ניום ההוא 'היה׳ אחד ושמו אחדי.
וראה ספר הפרדס לרש״י זיל
(ע׳ שכג נהוזאת עהרנרייח: יתגדל,
לשת הפסוק דנתיג והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויס רבים וידעו כי אני וד.
.
וכו הוא משמעו יתגדל ויתקדש שמו של הקביה לעתיד לנוא.
.
לפי שעכשיו לא כשהוא נכתב הוא נקרא.
.
ובעולם הנא יקרא ככתיבתו.
שמי׳ רב*" 2 ,
שפועלים 24 תוספת גדלות וקדושה
(כביכול)
אצל הקביה!
ויש להוסיף,
שמצינו מעין ודוגמא לזה
(לא רק בענינים מיוחדים מזמן לזמן,
אלא)
גם בחיי היום־יום:
במצוות ציצית — השקולה כנגד כל המצוות 25 — כאשר איש פרטי מישראל,
אפילו קטן 24 שהגיע לחינוך ,2 ,
לובש טלית קטן,
הרי,
מקרא מלא דבר
23)
וי׳ל — בפרטיות יותר: ■יתגדל־ — בענת הכמות,
■ויתקדש׳ — בעניו האיכות,
וכל זה — לא רק בדרגתו של הקביה כפי שהוא בורא עולמות
(שגם דרגא זו היא נאיו עייד לכל סדר ההשתלשלות)
,
אלא יתירה מזה — תוספת גדלות וקדושה ב,
שמי׳ רבא׳,
■שמו הגדול".
24)
שהרי,
הלשה ■יתגדל ויתקדש שמי׳ רבא׳ הוא
(לא רק לשון של תפלה ובקשה,
אלא)
גם לשון של הבטחה
(ע״ד ב׳ הפירושים ב.
ואהבת■ — תויא תשא פו,
ג.
ובכיס)
,
ועד — לשון של סיפור דברים.
25)
נדרים כה,
א.
ספרי עהיפ וזכרתם את כל מזות ה■
(שלח טו,
לטג ובפרש" שלח שם: שמנין גימטריא של זיזית שש מאות ושמונה חוטיז וחמשה קשרים הרי תרייג.
26)
שיש לו מעשה
(חולין יב,
נ ואילך.
רמבים הל׳ טומאת אוכלין פייד היב.
הל׳ כלים רפיב)
.
27)
ראה מכתב כיק מויח אדמו״ר
(הועתק נ.
היום יום׳ ד׳ אייר.
ועדיז באגרות־קודש שלו חיה ע׳ תקנח)
: מיום הגזיזה והנחת פיאות הראש נהגו להדר להרגיל את התינוק בעניו נשיאת טלית קטן וכר.
וראה גם זוואת ניק אדמויר
(מהורשיב)
ניע לזוגתו עיד בנם ביק מויח אדמויר
(.
בחלק הזוואה.
.
הנהגה וחינוך לילד משנולד בפרטי)
: וכשיתחיל לילו ברגליו להלבישו זיזית
(אגרות-קודש שלו ח־נ ד תתקה)
.
ב״א אדר
הכתוב",
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה׳ ועשיתם אותם•,
כלומר,
שהביצית דקמז מזכירה
(לא רק מצות הציצית דגדול,
אלא יתירה מזה — שמזכירה)
ומביאה לידי קיום ד,
כל מצוות ח־•",
גם לכאו-א מישראל שרואה 30 את הציצית
(גם דהקטן)
31 .
וכל זה — נוסף על פס״ד הרמב׳ם" שע״י,
מצות אמת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה•,
היינו,
שפעולה אחת
(מעשה אחד,
דיבור אחד או אפילו מחשבה אחת)
דאיש פרטי בישראל
28)
שלח סו,
לס.
29)
וציד החסידות:,
מכרתם אח נל מוות ה• ועשיתם אותם־ —.
שתעשו את המצוות להיותו בכור וכרים המשפיעים כר שבכם ועל ידכם תהיינה המבוות נקראים בשם כלים ואברים דמלכא להיות נמשך בהם אור א״ס ב״ה■
(לקו״ת שלח מה,
א-ב)
,
ויתירה מזה —.
לסעו תזכרו ועשיתם את כל מעוותי",
היינו,
שפועלים לא רק ב.
מ1וות הו■■",
אלא גם ב.
סעוות" שלמעלה ס.
מעוות הוי־■
(לקו״ת במדבר ם,
ג.
ובב־מ)
,
ועד —.
ועשיתם אתם־
(חסי כתיב)
,
מעלה אני עליכם כאילו עשאוני
(יאה זח״ג קיג,
א.
ויק״ר פל״ה,
ז.
לקו״ת שלח שם)
.
30)
.
וראיתם אותו• — מעלת הראי,
שעל ידה מתאמת אעלו הדבר שרואה
(.
מעוות ה")
בתכלית ההתאמתות,
יותר משמיעה,
שהרי אינה דומה שמיעה לראי•
(ראה מכילתא יתדו ים,
ס.
וראה חז״א ר״פ משפטים.
הפשר ובבה תרל״ז פל״ג ופנ״ז.
ועוד)
.
31)
וסיום הפרשה —.
אני ה׳ אלקיבם אשר הועאתי אחכם מארץ מערים־
(יעי״ס,
שהיא התחלת ושורש כל הגאולות)
,
היינו,
שמעות עיעית• קשורה ומביאה את הגאולה האמיתית והשלימה,
.
כיסי עאתר מארץ מערים אראנו נפלאות•
(מיכה ז,
ז)
32)
הלי חשובה פ־ג ה״ד.
בכתה להביא את הגאולה האמיתית והעלימה לכל בנ*י
(מתחילת כל הדו־ רות” עד סוף כל הדורות)
,
ולכל העולם כולו,
כל סדר ההשתלשלות,
וגם להשכינה,
כביכול,
.
ושב ה׳ אלקיך את שבותך•",
,
כלומר",
עם שבותך,
וכמאמר רז׳ל" והשיב לא נאמר וכו".
ג.
ולאחרי הקדמה זו
(שגם מאורע,
דאיש פרטי הדע כללי הנוגע ושייר לכל ישראל)
— בא הדיבור בהעניו ד,
והחי יתז אל לכו",
כאמור,
באופן השייך לה־ תקופה שלאחרי סיום השלושים,
החל מעניני התורה שייכים
(בהשגחה פרטית)
ליום זה,
כ״א אדר,
שקבי-עותו בשנה זו ביום חמישי ,3 —,
קמי שבתא•• 3 — דשבת פ׳ ויקהל־פקודי,
ס׳ פרה,
מבה*ח ניסן,
ולכל לראש — הענין דם׳ פרה,
שבו מודגש בגלוי הקשר והשייכות לכללות הענין דפטירה והסתלקות
(כדלקמן)
,
וכן בנוגע לפרשת השבוע — הן כללות הפרשה,
והן חלק הפרשה השייך ליום זה,
השיעור דחמישי עד ששי
(כשהן מחוברין)
,
33)
שהרי,
בימות המשיח יחיו בל המתים — עכ״פ בתקופה השני,
לאחרי התקופה הראשונה שאודותה פוסק הרסב־ם
(הלי מלכים רפי״ב)
ש.
בימות המשיח.
.
עולם כמנהגו נוהג.
.
איו ביו העוה״ז אמות המשיח אלא שעבוד סלכיות בלבד",
שלאח־ז,
יהי גס שינוי מנהגו של עולם,
החל מהשינוי הכי גדול דתודית הסתים
(ראה לקו״ש חב־ז בחוקות׳
(חשס״ה)
.
וש'נ)
.
34)
נעבים ל,
ג.
35)
אגה״ק ספ׳ו.
36)
מגילה כם,
א.
37)
כולל האלה שלאחרי •דם חמישי
(בקדשים האלה הולד אחר היום — חוליו פג,
א)
,
אל ששי,
ערב שבת ממש.
38)
פסחים קו,
א.
ססר השיחות - ה׳תשמ״ת
וכן בנוגע לשיעור היומי ברמב״ם,
"משנה תורה*,
כהמנהג שנתפשט ללמוד ג׳ פרקים ליום,
כדלקמן.
ד.
פרשת פרה:
התוכן דפדשת פרה הוא — הסהרה דטומאת מת,
כלומר,
שעל ידה מתבטל המצב שנעשה בתוצאה מהמאורע דהעדר החיים
(היפר הטהרה)
,
עד שלא נשאר מזה רושם,
שנעשה טהור לגמרי.
ומובן,
שהטהרה דפרה אדומה פועלת שינוי לא רק בנוגע לאכילת קדשים,
כניסה לביהמ*ק,
וכיו״ב,
אלא גם בנוגע לענינים גופניים כו׳ —.
גופא דלהון קדישא*" — שלא ישאר רושם מהענין הבלתי־רצוי.
וזהו הלימוד וההוראה מהקביעות דיום השלושים "קמי שבתא* דפ׳ פרה — גם בזמן הזה,
שאין לנו אפר הפרה,
עד שיבוא משיח צדקנו ויעשה פרה העשירית״ — נתינת־כח,
עידוד וחיזוק,
לשנות את המצב שנעשה כתוצאה מהעדר החיים,
שיחזור לקדמותו כו׳,
עד שלא ישאר רושם כו׳.
ובפרט לאחרי ביאור הענין בתורת חסידות חב*ד,
באופן ד״יתפרנסון*"■,
הבנה והשגה בחב*ד שבנפש
(ועד לחב*ד דנפש הבהמית)
,
כפי שיכולים לבאר ולהסביר גם לקטן שבישראל בדורות הכי אחרונים — שעי״ז יכול גם הוא לפעול בעצמו שלא ישאר אצלו רושם מהענין הבלתי־רצוי דהעדר החיים.
י
39)
זח״ג ע,
ריש ע״ב.
40)
רמב״ם הל׳ סרה אדומה ספ״ג.
41)
תקו״ז ת״ו בסופו.
וראה לקו״ש חכ״י 7 136 הערה 35.
וש״נ.
ה.
אמנם,
עדייו צריך להבין:
מצינו במדרשי חז״ל שטהרת פרה אדומה הו*ע תמוה ומופלא אפילו אצל משה רבינו ושלמה המלך: "על כל דבר ודבר שהי׳ אומר הקב״ה למשה אומר לו טומאתו וטהרתו,
כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים,
אמר לו משה,
רבש*ע,
אם נטמא זה במה תהא טהרתו.
.
באותה שעה נתכרכמו פניו של משה,
כיון שהגיע לפרשת סרה אדומה אמר לו הקב״ה.
.
זו טהרתו,
ולקחו 1 • לטמא מעפר שרפת החטאת*",
"לך
(למשה דוקא)
אני מגלה טעם פרה,
אבל לאחר חוקה״ 54 .
וכן שלמה המלך — "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי,
אמרתי" אחבמה והיא רחוקה ממני*".
ומכיוז שכן,
איד יתכן שענין נפלא זה
(ביטול הרושם אפילו דענין המיתה)
— שאפילו משה רבינו הוצרו לגילוי מיוחד ע*י הקב*הי*,
"לד אני מגלה טעם פרה*,
ועד שגם לאחרי שנתגלה למשה,
אמר שלמה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני* — יתקבל אצל נאו־א מישראל,
שיוכל לפעול בעצמו ביטול הרושם שנעשה אצלו כתוצאה מענין המיתה?!
וי*ל הביאור בזה:
מהענינים העיקריים דתורה — לא רק ההבנה בשכל בלבד,
אלא,
שההבנה בשכל היא באופן שחודר בכל מציאותו,
עד שפועלת גם על רגש הלב.
42)
י חוקת יט,
יז.
43)
במדב״ר פי״ס,
ד.
קה״ר פ״ח,
א
(ה)
.
44)
במדב״ר שם,
ו.
45)
קהלת ז.
כג.
46)
במדב״ר שם,
ג.
47)
ולא הי׳ יכול ללמדו בעעמו ע״ס י״ג מדוח שהתורה נדרשת בהם,
וכיו״ב.
כ״א אדו
ו31
ומצד רגש הלב,
הרי,
לאחרי כל הביאורים וההסברים קשה ביותר לבטל את התמיהה,
במה תהא טהרתד — לבטל את הפעולה והרושם דהעדר החיים ברגש הלב,
עד כדי כר,
שלא ישאר ספק ברגש הלב כר,
כמו בענין שהוא טוב הנראה והנגלה שנותן הקב״ה
(עצם הטוב")
מידו" המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.
.
.
ומזה מובן,
שגם לאחרי שהקב״ה גילה בתורה פרשת פרה אדומה,
ולאחרי כל הביאורים וההסברים כו׳ בתורת חסידות חב״ד — נשאר הדבר בגדר,
חוקה',
ועאכו׳ב ביחס לשלימות ההבנה וההשגה — שיחדור גם ברגש הלב.
[ולהעיר גם מפתגם רבינו הזקז״י על הפסוק**,
והסירותי את לב האבן מבשרכם גו״”
(בהפטרה דם׳ פרהx,
לב
(האבן)
״ דייקא,
ולא מוח — כי,
בנוגע להבנה והשגה במוח צריו באו״א להשתדל בעצמו,
ועי״ז יקויים בו,
והסירותי את לב האבן*,
שלימות הפעולה גם בנוגע לרגש הלב,
ע*י הקב״ה,
,
והסי־
48)
ראה עמס הפלך שער שמולי הפלך רפ"•.
שעהיוה״א פ״ד
(עם,
•ג ד״ה אחה אחד לאדהאמ״ז
(סה״ת,
תשכ״ה)
ד 4.
לסו״ש חנ״ד ע׳ 334.
וש״נ.
49)
ע״פ ברבה שלישית דנרנח המזוז.
50)
גדפם בספר מגדל עז
(בפר חב״ד,
תש״פ)
ד שח
(פספר לסוסים יסיים ד ד)
.
51)
יחזסאל לו,
בו.
52)
עפ״ז יש לבאר פה שהרפב״ם
(הלי תשובה פ״ם ה״ב)
הביא פסוס זה בנוגע לליפוד התורה בימות המשיח — •באותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת,
שנאמר בי מלאה הארץ דעה אח 71,
ונאמר ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו,
ונאמר והסירותי את לב האב! מבשרכם״ — דלכאורה,
מה ענין הסרת •לב האבן• ל״תרבה הדווה והחכמה"? ועכב״ל,
ששלימות •הדעה והחכמה",
היא — כשחודרת גם ברגש הלב
(אף שזהו עי״ז ש.
והסירותי את לב האבו מבשרכם")
.
רותי* דייקא.
ומזה מובן שהפעולה על רגש הלב
(להיות בעה״ב על רגש הלב)
היא עבודה נעלית ביותר — בכל העני־ נים,
ועאכו״ב בנדו״ד,
שהתורה עצמה מדגישה שזהו״ע של,
חוקה"]
.
ולכן,
אל יפול לבו בקרבו בראותו שגם לאחרי שהתורה מסבירה לו החילוק שבין שלושים לי״ב חודש
(ולפנ״ז — החילוק שבין שלשה לשבעה,
ובין שבעה לשלושים)
,
צריו להשתדלות יתירה לפעול שיונח אצלו,
ועאכו״כ שיחדור גם ברגש הלב — מכיון שסוכ״ס ה״ז ענין של,
חוקה".
ובכל אופן,
לא מבעי שבנוגע למעשה בפועל נעשה שינוי באופן ההנהגה לאחרי שלושים
(ובפרט לאחרי שמתבונן ומבין בשכלו כו׳)
,
הן בנוגע לעבודת עצמו,
והן — ועאכו״ב — בנוגע לעבודה עם הזולת
(שאינו יכול להמתין עד שהמשפיע שלו יפעל בעצמו שההבנה וההשגה שבמוחו תחדור ותפעל גם ברגש הלב)
,
אלא עוד זאת,
שיש להשתדל לעשות כל התלוי בו כדי לפעול גם בנוגע לרגש הלב,
וכשעושה כל התלוי בו,
חשיב עבודה אמיתית,
גם אם אינה אמת לאמיתו ממש 55 .
ו.
ועוד — והוא העיקר:
ביטול הרושם דפעולת המיתה
(התוכן דם׳ פרה)
בתכלית השלימות,
הוא —
53)
וע״ד המבואר בחנ״א פי״ג בנוגז! לפדת האהבה דבינונים — ש.
לגמ מדרגח העדיסים עובדי ה׳ באמת לאמיחו אין בחי׳ אהבה זו נסראת מפס עבודת אמח כלל.
.
ואעפ״ב,
לגמ מדרגת המנונים נסראת עבודה תמה באמת לאמיתו שלהם.
.
והריני סורא באהבתם שבתפלתם ג״כ שפת אמת תבוז לעד כר".
ולהעיר גם טוילוסי הדרגות
(שבחורה)
ד.
שפח אמת",
•אמת• ו,
אפת לאמיתו•
(ראה לסו״ת בהר מ.
א.
ועוד)
.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
כפשוטו ממש — עי׳ז ש״הקיצו ורננו שוכני עפר',
שאז,
אין צורך בהסבר שכלי והשתדלות בנוגע לפעולה על רגש הלב,
מכיון שרואים בעיניים ש״הקיצו.
.
שוכני עפר*,
ושומעים באזנייס” קול רינתם,
"הקיצו ורננו שוכני עפר*.
וענין זה מודגש ביותר בזמן שקוריז פ׳ פרה — כי:
השלימות דם׳ פרה היא — כשישנו אפר הפרה
(שעל ידו נעשית הטהרה)
בפועל ממש,
אשר,
ענין זה יהי׳ בביאת המשיח,
,
(פרה)
העשירית" יעשה המלך המשיח• 55
(ובה יתנו גם מאפר הפרות שלפנ״ז,
עד לפרה הראשונה שעשה משה רבינו 56 )
.
והרי אז יבטל גם כללות העניו דהיפך הטהרה —,
את רוח הטומאה אעביר מן הארץ• 55 ,
כולל גם עניו המיתה שהוא מסובב ותוצאה מחטא עה*ד 5 ,
ועד לה־ עניו דתחיית המתים,
"הקיצו ורננו שוכני עפר , ,
כנ*ל.
ועניו זה מודגש בגלוי יותר בהפטרה
(סיום וחותם הקריאה)
דם׳ פרה —
,
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם גו׳*י 5 ,
"ואת רוחי אתן בקרבכם גו׳•".
ז.
ומכאן באים לענין נוסך בשבת פ׳ פרה בשנה זו — שהיא גם שבת מברכים חודש ניסן:
נוסף על הסמיכות דם׳ פרה לם׳ החודש בכל השנים
("בין שלישית לרביעית
(פרה והחודש)
איו מפסיקין• ,5 )
,
ישנו עניו מיוחד בשנה זו — ששבת פ׳ פרה היא לא רק בסמיכות לפי החודש,
"החודש הזה לכם ראש חדשים•",
אלא עוד זאת,
שבה
(ממנה ובכחה)
מברכים את "החודש הזה לכם ראש חדשים*.
ובזה מודגש יותר הקשר והשייכות דם׳ פרה להגאולה העתידה
(פרה העשירית שיעשה המלך המשיח)
— מכיון ש־החודש הזה לכם ראש חדשים•
(שמתברך בשבת זו)
הוא "חודש של גאולה,
שבו נגאלו ממצרים ובו עתידין להגאל*“.
ומרומז גם בשם,
ניסך״ — שיש בו ב׳ נוני׳ן,
"ניסי נסים* 5 ׳,
החל מהנסים דהגאולה העתידה — "כימי" צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" 5 .
54)
להעיר מהעילוי המיוחד וזרעה
(אפילו לגבי ואי׳)
— נמונז מהזיז ז״חדשז ניתז לו דחי נודר
(ב״ק פה,
נ)
,
.
חרשו• דייקא,
משא־נ סמאו,
שאינו נותן לו אל* דמי עינו בלבד,
שמזה מובן,
שחוש השמיעה קשור ונוגע לכללות מביאות האדם,
יותר מאשר חוש הראי•
(נתבאר באוה״ת עקב מ״ע תרכא ואילך.
נין כרך ב׳ מ״ע תתקא ואילך.
ועוד)
.
55)
והמשך לשין הימנים — פס־ד להלכה —.
מהרה יגלה אכי־ר׳
(נתבאר בלקו״ש חוקת תשמיו)
.
56)
פרה פיג מיה.
רמנים הלי פרה אדומה שם.
57)
זכרי׳ יג,
ב.
58)
נמיש
(בראשית ב,
יו)
ומעץ הדעת גר לא תאכל ממנו ני ביום אכלן■ ממנו מות חמות.
נתבאר בדיה בלע המות לנגח תשביה נסהיס — מלוקט חיב ע רעז ואילך)
.
וראה גס פרשיי ביב יז,
א.
59)
יחזקאל לו,
כה.
60)
שם,
כז.
61)
ירושלמי מגילה פ״1 ה״ה.
רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג הכ״א.
62)
נא יב,
כ.
63)
שמו״ר פמ״ו,
יא.
64)
ראה גם מדרש לקח טוב עה״פ בא שם.
65)
ראה ברכות נז,
רע״א ובחדא״ג מהרש״א שם.
66)
מיכה 4 טו.
67)
.
נפלאות" גם בערך הנסים דיעי״מ
(ראה זח״א רסא,
ב.
פע״ח שער חג המיות פ״ו.
אוה״ת נ״ך כרך א ד תפז.
רש״ג)
.
וי״ל שענין זה מרומז גם כשם.
ניסך
(.
נסי נסים")
— משמות החדשים שעלו עמהם מבבל
(ירושלמי ר״ה פ״א ה״ב)
— שהגאולה העתידה
(לאחרי גלות בבל כר)
תהי׳ בחודש.
ניסך
(כי בעת הגאולה
כ״א אדר
ח.
ויש להוסיף בהקשר והשייכות ושבת זו
(פ׳ פרה,
מבה״ח נים!)
לענין הגאולה
(כולל גם תחיית המתים כו׳)
— גם מצד פרשת השבוע,
"ויקהל-פקודי*:
בפ׳ ויקהל־פקודי מרומז אופן הגאולה: ״ויקהל• — כמ״ש“ "קהל גדול ישובו הנה/ ו״פקודי• — מלשון מנין",
עד למניו העשירי
(כמו פרה העשירית)
דלעתיד לבוא 0, ,
כמ*ש " "עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה/ ע״י הקב״ה בעצמו — "אני אספור אתכם• 1, .
ועוד ענין בזה — החיבור ד״ויקהל־ פקודי•:
ב״ויקהל״ — מודגשת מציאות של "קהל/ בדל
(לא צירוף פרטים)
,
ואילו ב״פקודי' מודגשת מציאות הפרט,
שהרי,
המניו הוא באופו שמונין כאו־א בפ״ע.
ועפ*ז,
תוכן החיבור ד״ויקהל־פקודי• הוא” — ששלימות הכלל
("ויקהל•)
קשורה ותלוי׳ כשלימות הפרס
("פקודי*)
,
כלומר,
העניו ד״ויקהל•
("קהל גדול*)
לאמיתתו,
הוא,
לאחרי שישנו העניו ד״פקודי/ המניו דכאו״א מישראל בפרטיות,
מתחילת כל הדורות
(מכיון ש״הקיצו ורננו שוכני עפר•)
עד סוף כל הדורות,
באופו ש״לא נפקד
ממנו איש* 0, ,
ואז,
נעשים כולם מציאות אחת,
"ויקהל/ "קהל גדול* 5, .
ועניו זה מודגש בגאולה העתידה — שתהי׳ באופו שאפילו יהודי אחד לא ישאר בגלות 0, ,
.
ויקהל• שלאחרי •פקודי/
ויש להוסיף ולהעיר,
שגם בעניו זה מודגשת הנקודה האמורה לעיל
(ס*ב)
שגם מאורע דאיש פרטי בישראל הו״ע כללי הנוגע לכללות ישראל,
כי,
שלימות הכלל
(,
ויקהל*)
קשורה ותלוי׳ בשלימותו של כל פרט ופרט בפ״ע
(,
פקודי*)
.
וההוראה מזה בעבודת האדם — שבאו״א מישראל צריך להשתדל בה־ ענין ד״ויקהל*",
לאסוף ולהקהיל את כל הענינים הפרטיים
("פקודי*)
,
הוזל מעבודתו בעצמו,
כחות נפשו,
ניצוצות הקדושה השייכים אליו ט׳,
ועד ל״ויקהל* בפשוטו — להקהיל אחרים.
ובהדגשה יתירה בשנה זו: שנת הקהל — "הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו׳* ,, ,
ושנת תשמח שמחה שפורצת גדרי , ,
כולל — ביטול החילוקים שבין אדם להכירו,
עי״ז שמשתף אחרים
ממזרים נקרא.
וזודש הראשון־,
ולא.
ניסן־)
,
כלומר,
באופן ו.
נסי נסים■
(נמו נס כתוך נס,
•נפלאות■)
לגני הנסים ודש.
68)
ירמי׳ לא,
ז.
69)
ראה ת״א ותיב״ק ר״ם פקודי.
פרש־י שם.
70)
נסדב״ר ם־ב,
יא.
יל״ש ו״פ תשא.
71)
ירמי׳ לג,
יג.
72)
יל*ש שס.
ובתרגום יונתן קה־פ קוד תקבורנה גר קל ידי סונה — ד משיחא.
— ראה אוה־ת בלק ד תתקלד.
73)
ראה גם לקו-ש תביא קי 256 ואילך.
74)
לעוז הכתוב — מסות ף,
מט.
75)
להקיר שקניני קדושה הם מופו דנקוץ סופן בתתלתז
(ספר תירה פ״א ס״ז)
,
ובנדו־ד,
שלאחו-י.
פקודי•
(0וןי הפרשה)
מים להקניו ד.
ויקהל•
(תחלת הפרשה)
ל*סיתתו.
76)
ראה לקו״ש חי"* בתתלתו.
וש־נ.
77)
•ויקהל משה•— מבד ניקוז משה שבו
(ר*ה תני* רפמ״ב.
וקוד)
.
78)
וילך ל*.
י□ ומה מכתב וזרו תשרי ש.
ז.
(נדפס לקמן — ת״ב ק׳ 682 ושילדה
79)
מה ז—ה שסח תשמח תרנ״ז
(םה״ס תרנ״ז ק׳ רבג ואילוף ובב״ס.
ס0ד השיחזת - ח׳תשמ״ח
בשמחתו,
"אתה ובנך ובתך גו׳ והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריו'" , .
ט.
נוסף על ההוראה הכללית מם׳ ויק״ם,
יש גם הוראה פרטית 1, מחלק הפרשה דיום חמישי — מחמישי עד ששי
(כשהן מחוברין)
:
בשיעור היומי מדובר אודות עשיית" האפוד והחושן — "ויעש את האפוד גו"",
"ויעש את החושן גו"",
עד "ולא יזח החושן מעל האפוד" 5, .
וביאור הלימוד וההוראה" מענין האפוד והחושן" בעבודת כאו״א מישראל ,, — י׳ל:
80)
ראה טז,
יד.
רמביס הל' יו־ט פ״ו הי״ח.
שו־ע אדה״ז סתקכ׳ס טי״א.
81)
להעיר משקר היהוד לאדהאמ״צ
(בהקדמה.
פ״ד־ה.
וראה גם קונטרס העבודה ס״ו)
שלא מספיק התבוננות כללית,
אלא דל גם התבוננות פרטית כר.
82)
לא רק ציווי הי למשה •ועשו את האפוד גו",
.
ועשית תושו משפט גו",
בכם׳ תזוה
(כת,
ו.
טו)
,
אלא תעשי׳ בפועל,
ע״י ה.
חכמי לבי,
בשליחותם של כאו״א מישראל,
האנשים והנשים והטף
(שגם הם — הטף — השתתפו בנדבת המשכן
(אדר״נ פי״א)
)
.
83)
לט,
ב.
84)
שם,
ה.
85)
שם,
בא.
86)
ככל עניני התורה — מלשון הוראה
(ראה רדיק לתהלים יט,
ח.
ספר השרשים שלו ערך ירה.
וראה זח״ג נג,
ב)
.
ובלשון הרמב״ם
(סוף הל' תמורה)
—.
רוב דיני התורה אינו אלא.
.
לתקן הדעות וליישר כל המעשים".
87)
להעיר ממארז״ל
(סוטה ט,
א)
שמעשה ידי משה
(כולל בגדי כהונה,
וכנדו״ד,
האפוד והחושן)
הם נצחיים,
שקיימים גם עתה,
ולכו,
גם בחלימוד וההוראה מודגש תוקף הנצחיות — נוסף לכך שכל התורה היא נצחית
(תניא רפי״ז)
.
88)
ובהדגשה יתירה בהאפוד והחושן —.
וישם אותם
(.
אבני השהם.
.
מפותחות פתוחי חותם על שנזנח בני ישראל■)
על כתפות האפוד אבני וברח לבני ישראל■
(לט,
ו־ז)
,
וכן בחושן,
.
והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה על שמותם■
האפוד — "חוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה האצילי!.
.
ומגיע עד עקביו',
ואילו החושן — ״תלוי.
.
על לבו מלפניו'".
ונמצא,
שהאפוד והחושן כוללים שני קצוות: מהחלק הכי תחתון וחיצוני שבאדם,
״אחוריו.
.
עד עקביו",
ובזה גופא מלבוש ש״חוגר אותו מאחוריו כו" — עד לחלק הכי עליון ופנימי שבאדם,
"לבו מלפניו , ,
"מלפניו•
(גם)
מלשון פנימיות,
היינו,
שרומז לפנימיות הלב.
ועז״נ "ולא יזח החושן מעל האפוד'"" — די׳ל הלימוד וההוראה בעבודת האדם — שגם הענינים הכי תחתונים וחיצוניים שבו
(״אחוריו.
.
עד עקביו")
,
צריך לחברם עם הענינים הכי נעלים ופנימיים שבו
("לבו מלפניו")
,
ולא עוד,
אלא שהחיבור הוא באופן ש״לא יזח" 1 ".
ודוגמתו גם בכללות ישראל,
שהם קומה אחת שלימה
(כנ״ל ס״ב)
— החיבור דבחי׳ אחוריים וחיצוניות עם בחי׳ הפנים,
עד לפנימיות הלב כר,
היינו,
שגם הדרגא הכי תחתונה שב־
(שם,
יד)
,
אשר,
על ידם.
ונשא אהרן את שמות בני ישראל.
.
בבואו אל הקודש לזכיון לפני חי תמיד■
(תצוה כה,
כט)
,
היינו,
שבהאפוד והחושן מודגשת בגלוי המציאות רכל ישראל.
89)
פרש■' תצוה שם,
ו.
90)
ונכלל במנת הלאוין
(םהמ״צ להרמב״ם מל״ת פז)
,
,
המזיח חושן מעל האפוד.
.
לוקה•
(רמב־ס הל׳ כלי המקדש פ״ט ה״י)
.
91)
ראה גס טעמי המצוות להיח״ו פי תצוה
(מצות אפוד ותושן)
: האפוד נגד האספקלריא שאינה מאירה וחושן אספקלריא המאירה דא אחור ודא פנים.
.
וע־כ אמר הכתוב לא יזח החושן מעל האפוד בי לעולם הם שם מחוברים למעלה וכו׳,
עיי״ש ההמשך.
וראה מאמרי אדה■!: על פרשיות התורה ח־א ע׳ שנה: תקס־ז ס״ע קצן ואילך.
וראה גם אוה׳ת תצוה ע׳ א׳תרמב ואילך.
כ״א אדר
ישראל קשורה ומחוברת עם הדרגא הכי עליונה שבישראל.
י.
ענין הנ״ל
(חיבור ב׳ הקצוות — עניז הכי חיצוני עם עניז הבי פנימי)
מודגש גם בשיעור היומי ברמבים:
שיעור היומי ברמב״ם הוא — נוסח ההגדה נ י,
והתחלת הלכות שופר וסוכה ולולב”.
וגם כאן מודגשים ב׳ קצוות:
ב,
נוסח ההגדה־ — מודגש ענין הדי־ נזד דוקא,
ע״ש,
!הנדת לבנך"" חהו החילוק שבין הלכות חמץ ומצה לנוסח ההגדה — שבהלכות חמץ ומצה מודגש עניו הלימוד,
ואילו ב,
נוסח ההגדה",
שעיקרו
(לא רק לימוד נוסח ההגדה שלושים יום לפני החג,
אלא)
,
בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך״ — מודגש עניו הדיבור.
ולעומת זאת,
שופר״ — ש.
רמז יש בו.
.
עורו ישנים.
.
וחורו בתשובה״יי — הו״ע דצעקת הלב,
קלא פנימאה דלא אשתמע*
(דלא כדיבור שהו״ע חיצוני בלבד)
.
וצירוף שניהם
(נוסח ההגדה והלכות שופר)
בשיעור היומי,
מורה על חיבור
92)
ובהשגחה פרטית — לימוד זה הוא.
סמי שבתא' שבו מברכים חודש ניסו,
שעיקרי — חג הפסח,
■בשעה שיש מבה ומרור מונחים לפניו׳,
שאז אוסרים,
נוסח ההגדה".
93)
להעיר ממארז״ל
(ויס״ר פ״ל,
טו)
,
שלשה המה נפלאו סמני.
.
פסח סבה ומרור
(נוטה ההגדה)
,
וארבעה לא ידעתים אלו די מיני□ שבלולב" <הל' לולב)
.
94)
בא יג,
ח.
וראה תנדה של פסח עם לסוטי טעמים ומנהגים ד ה.
וש״נ.
95)
ימב״ם הל׳ תשובה פ״ג ה״ד.
96)
ראה זח״א נ,
ב.
לןו״ת נמים מד,
ב ואילך.
בי הקצוות — דיבור חיצוני,
עם קלא פנימאה דלא אשתמע
(ע״ד וכדוגמת החיבור דאפוד עם החושן,
כנ״ל)
.
ויש להוסיף,
שענין זה מרומז גם בה■ חיבור ד,
הלכות שופר וסוכה ולולב״” — ע״פ המבואר במדרז״ליי,
במה שישראל יוצאין מלפני הקב״ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעיז דישראל אינון נצוחייא",
היינו,
שעניו ה״לולב" מורה על הנצחון דישראל בר״ה
(שופר — קלא פנימאה דלא אשתמע)
באופן גלוי לעין כל,
אפילו לעיני אוה״ע.
* * *
יא.
ע״פ האמור לעיל,
מובן,
שהענק ד,
והחי יתן אל לבו" בתקופה שלאחרי סיום השלושים הוא
(בעיקר)
— בקו השמחה — הכנה לנאולה האמי־ חית והשלימה
(שאז יקויים היעוד,
הקיצו ורננו שוכני עפר")
,
כמודגש בכך שסיום השלושים הוא "קמי שבתא" שבו מברכים חודש ניסן,
שבו,
עתידין לה-גאל",
בפ׳ ויקהל־פקודי
(,
קהל גדול",
ומנין העשירי דלעת״ל)
,
ובם׳ פרה,
פרה העשירית שיעשה המלך המשיח.
ומכיון שכן,
יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז ב״מעשינו ועבודתינו" בכל עניני תומ״צ שעל ידם פועלים וממהרים ומזרזים,
תכלית השלימות הזה על ימות המשיח ותחיית המתים",
97)
להעיד ממונרז״ל
(רק״ר שם,
יג)
,
הרבה סיתות בוית׳ אתכם כשמל לזכותכם,
אמיתי לכם ן׳לןחז אלת־ פיה אדומה תסיסה
(ם פרה)
.
.
אמרתי לכם יקוזז לי תרומה
(שתכליתה ומטרתה — עשיית המשכו והסטתו — התוכז דפ׳ השבוע,
ויק־פ)
.
.
אמרתי לכם ולקחתם לבם בתם הראשון•
(הל׳ אלב בשיעור היומי)
.
98)
ית״ר שם,
ב.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
כולל ובמיוחד — הוספה בלימוד התורה,
ובפרט פנימיות התורה,
דמכיון ש״באותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת,
שנאמר , * כי מלאה הארץ דעה את זד•"" , ,
ועד ש״לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד' , " 1 ,
ועאכו״ב בנ״י,
ש״יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים כו׳,
שנאמר כי מלאה הארץ וגו׳ כמים לים מכסים• ■״■ — הרי מובן,
שההבנה ל,
אותן הימים• צריכה להיות באופן וב־ ענין דוגמתו,
הוספה בלימוד התורה,
ובפרט פנימיות התורה,
.
דעה את ה",
ובזה גופא — מתוך מנוחה,
מנוחת הגוף ומנוחת הנפש,
מעין ודוגמת,
אותן הימים• ש.
ימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה•"" , ,
,
יהיו סנויין בתורה וחב־ מתה"" , .
יב.
ובהמשך לזה,
יש לחזור ולהדגיש עוה־פ המדובר לעילי" ,
(עוד לפני השלושים כו׳)
בנוגע לשאלות וספקות כו׳ בעניניו הפרטיים דכאו־א מישראל,
אשר,
העדר פתרונן מבלבל לעבודה
(ובפרט ללימוד התורה)
מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.
ונקודת העניו — שיכולים לסמוך על כאו׳א מישראל אפילו בדורנו זה
[וי׳ל אדרבה — דוקא בדורנו זה,
כדברי רבינו הזקן 4 " , שענווחנותו של משה
99)
ישעי יא.
ט.
100)
רמנ״ם הל׳ חשובה ס״ט ה״נ.
101)
רמב־ם סוף הל׳ מלכים.
102)
רמבים הל׳ מלכים פי״ב ה־ד.
103)
בש״פ בשלח,
ובט״ו בשבט — נדפס לעיל ע׳ 239 ואילך; 247 ואילך.
104)
ראה סד״ה ויאמר משה עטוית• סדיה פדה בשלום תרתיע.
וראה תויא שמות נב,
כ.
תויח שמות סד,
ב.
רבינו,
"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה•"" , ,
היתד,
בעיקר כלפי דרא דעקבתא משיחא,
דורנו זה,
בראותו אופן עבודתם מתוך מסע שלא להתפעל מן המלעיגים וכו׳]
,
שיוכל למצוא פתרון ומענה לשאלותיו וספקותיו,
על יסוד מענה כללי,
ע״פ התורה.
ובפרטיות יותר:
בנוגע לשאלות בעניני עבודת ה׳,
תורה ומצוותי׳ — לשאול רב מורה־ הוראה
(או ב*ד)
שבעירו,
כולל גם כהוראת המשנה"" , ,
עשה לך רב*.
בנוגע לשאלות עצה בעניני פרנסה וכיו״ב —,
ותשועה ברוב יועץ"" , ,
להתייעץ עם ידידים מבינים.
ובנוגע לשאלות בעניני רפואה —,
ונשמרתם גו׳ לנפשותיכם•"" , ,
להנהיג עצמו בהנהגה כזו שלא יבוא מלכתחילה לידי חולי , " , ,
כולל שבמקרה הצורך יש לעשות כהוראת רופא מומחה
(,
ורפא ירפא•" ,, ,
,
שניתנה רשות
(ונתינת־כח)
לרופא לרפאות•״ , )
,
ומה טוב — רופא ידיד,
ובמקרים מיוחדים —,
תשועה ברוב יועץ•,
שני רופאים מומחים,
וב־
105)
בהעלותך יב,
ג.
106)
עבות פ•* מיו.
שם מט״ז.
107)
משלי יה,
יד.
שם כד,
ו.
108)
ואתחנן ד,
טו.
וראה ברכות לב,
סע״ב ובחדא־ג מהרשיא שם.
רמב״ם הל■ רו1ח פי״א ה׳ד.
שו-ע אדהיז הל׳ שמירח גוף ונפש ס״ג.
תוד״ה ושמור — שבועות לו,
א.
109)
ראה רמב*ם הל׳ דעות פ״ד הע.
שויע אדה־ז או״ח םקנ־ה ם־א.
וראה אוה״ת עקב ס״ע תקיא ואילך.
סהים תרנ״ד ד שכא.
עת״ר ד רסח
(ל שלד — בהוגאת קה״וג תשס־ה)
.
110)
משפטים כא,
יט.
111)
ברכות ס,
סע״א.
ושיו.
כ״א אדר
7ו3
מקום שיש חילוקי דעות — כדעת הרוב
(כמדובר בארוכה ובפרטיות לפנ״ז)
.
ויש להוסיף,
שכבר ניסו ובחנו דרך זו במשך יותר משלושים יום,
והצליחו במעשה בפועל,
ובודאי ימשיכו ויצליחו בדרך זו גם בעתיד,
ועוד ועיקר — שלא יצטרכו לכל זה,
מכיון שתינף ומיד
(לא רק בעתיד,
עתיד הרחוק או אפילו עתיד הקרוב,
אלא תיכף ומיד ממש)
יקויים היעוד 111 ,
ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציו כבתחלה*,
סנהדרין גדולה בלשכת הגזית"" שבביהמ״ק השלישי.
ובפרט שע*י ההנהגה בדרך זו יוכלו להוסיף ולעסוק בעניני תומ״צ,
ובסרט בלימוד התורה
(כהכנה ל,
אותן הימים׳ שבהם,
תרבה הדעה והחכמה*)
,
מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף — שעי*ז ניתוסף גם בבריאות הגוף כפשוטו,
לאורך ימים ושנים טובות — כדי לקרב ולזרז עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
* * *
יג.
כאן המקום להזכיר גם ענין שהזמן גרמא — ההכנות לחג הפסח 112 ,
אשר,
זוהי גם ההכנה לגאולה העתידה,
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות*:
בלימוד התורה — לימוד הלכות החג" ,
(מלבד שאר השיעורים הקבועים בתורה,
כולל גם ההוספה בלימוד
112)
ישעי׳ א,
נו.
113)
ראה ימנים הל׳ סנהדרין סייד הייב.
114)
שלושים יום לפני ההג
(פסהים ו,
סן׳ז.
וש״נ)
,
ומוסיף והולו — כבל שמתקרבים התר להג,
ונמדד,
בסמיכות לשנת מברכים הווש ניסו.
115)
ראה שוי? אדהיז ר״ס תנם.
וש״נ.
התורה כהכנה ל,
תרבה הדעה והחכמה*,
בנ*ל םי*א)
.
ובצדקה — מעות חטים 14, ,
,
חטים* דייקא — אף שיוצאים י*ח אכילת מצה בכל חמשה מיני דגן 7 ״ — המשובח,
מכיון שכל עניני הפסח —,
זמן חרו־ תנו* — צריכים להיות באופן של הרחבה,
דרך חירות•".
ועד״ז בנוגע לשאר צרכי החג — ייז לד׳ כוסות,
וכל שאר צרכי האכילה ושתי׳,
כולל גם הענינים הקשורים לשמחת יו*ט אצל הקטנים והנשים•" —.
הקטנים נותן להם קליות ואגוזים,
והנשים קונה להם בגדים ותב־ ןי;ןין״!ו,
יד.
כדי להתחיל תיכף ומיד בענין של מעשה בפועל — אתן שליחות־ מצוה■" , לצדקה
(כנהוג בכגון־דא)
,
מצוה כללית השקולה כעד כל המצוות" 1 ומקרבת את הגאולה"׳,
ומה טוב — עבור,
מעות חטים*.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ת
ויה׳ר שההוספה במצות הצדקה שמקרבת את הגאולה — תביא תיבה בפוןל את צדקתו הנצחית והעיקרית של הקב׳ה,
אשר,
תמורת ה״צדקה.
.
שפיזר! לבין האומות׳• 121 ,
יקיים הבטחתו.
ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות" 12 ,
תיכף ומיד ממש,
"לא עיכבן כהרף עין" 2, ,
ובפשטות — שעוד לפני יום השבת יהי׳ העניו ד״ויקהד־פקודי׳ בפועל ממש,
כאמור,
.
קהל גדול ישובו הנה",
מכיון ש״ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" 12 ,
.
לאחד אחד׳ דייקא,
כפי שמונין,
שימנו במנין העשירי,
וכן העניו דם׳ פרה — פרה העשירית שיעשה המלך המשיח 127 ,
ואז,
תהי׳ ברכת חודש ניטו
(ועאכו־כ חודש ניסן עצמו)
— "חודש של גאולה— במעמד ומצב של גאולה,
מכיון שלפנ׳ז יבוא "יום ה׳ הגדול" 12
(לפני,
שבת הגדול׳,
שבת שלפני הפסח י 2, )
,
לאחרי,
מעשינו ועבודתינו׳,
ד״קהל גדול׳ בעשיית "בית גדול׳,
שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה 150 ,
וכן צדקה וגמ׳ח,
בכל בית פרטי,
ושכנתי
•123)
פסחים פז,
ב.
124)
יחזקאל לו,
נד — הפטרת פ' פרה.
125)
מכילתא ופרשיי נא יב,
מא.
126)
ישעי■ נז,
יב.
וראה סרשיי נקבים ל,
ג.
127)
קוד לפני שני בניס! שבו נשרפה הפרה הראשונה שקשה משה רנינו
(גיטיז ס,
ריש קיב ■נפרש״י.
ירושלמי מגילה פ״ג ה״ה.
הובא נפדז־י ווילה כס,
א)
.
128)
מלאכי ג,
כג.
129)
סושו־ק ואז־ה״ז או״ח ר-ם תל.
130)
מ״כ כה,
ט.
מגילה כז,
א.
בתוכם 121 ,
מעין ודוגמת והכנה לביהמ׳ק השלישי.
ותיכף ומיד — "ויקרא אל משה גר מאוהל מועד׳ 122
(כפי שמתחילין לקרוא תיכף במנחת שבת פ׳ ויק׳פ>,
"ויקרא׳ סתם,
שלא נזכר מי הוא הקורא 122 ,
כי.
אני הוא הקורא ואני הוא המדבר" 12 ,
עצמותו ומהותו ית׳,
למעלה משם 122 ,
ועד ש.
לא אתרמיז באות וקוצא בלל" 12
(למעלה גם מהענין ד״יתגדל 17 ׳ ויתקדש שמי׳ רבא*• 12 )
.
וגילוי זה הוא באופן דאל׳ף זעירא,
וענינו בעבודה — ביטול ושפלות,
כמ׳שי 12 "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח׳,
אבל,
ביחד עם תנועת הביטול והשפלות ה״ה בתכלית התוקף —,
עבד מלך מלך׳" 1 ,
"מאן מלכי רבנן׳ 41, ,
שנעשה בעה׳ב על העולם כולו,
כל סדר ההשתלשלות,
ומכיון שפוסק "דאלאי גלות׳,
,
עד מתי׳,
אזי
כ״א אדר 9ו3
תיכף ומיד —.
לא עיכבן כהרף עיר — בא משיח דדקנו!
ובפשטות — גאולה האמיתית והשלימה לכל בנ*י,
•בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו"",
האנשים והנשים והטף,
שבאים לארבנו הקדושה,
•ארץ אשר גר תמיד עיני ה׳ אלקיר בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"",
לירושלים עיר הקודש,
להר הקודש,
142)
מ יחד,
ס.
143)
עקב הו,
יב.
לבית המקדש
(.
משכן העדות* 4 ״)
— •מקדש אדנ-י כוננו ידיך.
"!.
ועוד והוא העיקר — קיום כל ענינים אלו בפשטות ממש,
נשמות בגופים,
למטה מעשרה טפחים,
תיכף ומיד ממש ממש 4 ".
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח