א.
מ׳האט גערעדט מערערע מאל בנוגע צו ימים טובים בא אידן,
אז אין צוגאב צום עיקר אז מ׳דארף פראווען דעם יום טוב אין זיין באשטימטער צייט,
אנטהאלט דער יום טוב
(און זיינע מצוות)
אויר אלגעמיינע אפלערנונגען און אנווייזונגען וועלכע דארסן ווירקן אין די טעג נאו דערויף*,
אז דער טאג טעגלעכער לעבן פון א אידו אין אלע טעג פון יאר זאל זיין דורכגענומען מיט דער לעבעדיקייט און דעם גייסט פון דעם יום יום טוב.
ווי ספעציעל אונטערשטראכן בנוגע צו די טעג פון פורים —,
הימים האלה נזכרים ונעשים״ 2 — אז •ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" 2 .
וואס יש לומר,
אז נוסף צום פירוש הפשוט אז מ׳זאל פראווען פורים,
בכל שנה ושנה גו׳ בכל דור ודור" 2 ,
זאל מען אויר געדענקען די לימודים פון פורים אלע טעג פון יאר.
ב.
צווישן די אויסגעטיילטע ענינים כלליים פון פורים:
(א)
דעמולט איז געווען דער גמר פון מתן תורה וקבלת התורה,
ווי חז״ל* זאגן אויפן פסוקי,
קיימו וקבלו היהודים״ —,
קיימו מה שקבלו כבר",
אז די״מודעא רבה לאורייתא"
(שקבלוה באונס בעל
1)
ראה לקחת ברכה צח,
ב.
לקו״ש ח״ד ע* 1297.
לעיל 7 170 הערה 5.
2)
אסתר ם,
כה;
3)
שם,
כז־כח.
4)
שבת סח,
א.
5)
אסתר שם,
כז.
כרחם)
מצד דעם וואם.
כפה עליהם הר כגיגית וכר• בשעת מתן תורה,
איז בטל געווארן בימי הסורים ווייל.
הדר קבלוה בימי אחשורוש"
(מדעתם וברצונם)
.
ביז אז עס שטייטי.
וקבל היהודים את אשר החלו לעשות",
אז דער גילוי און שטורעם בא מתן תורה ווערט אנגע־ רופן.
החלו",
א.
התחלה",
לגבי די קבלה גמורה וועלכע איז געווען בימי הפורים 4 .
(ב)
דער ענין פון אחדות.
כמבואר אין ספרים 5 ,
אז די טענה וקטרוג
(פון המן)
איז געווען אז •ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמיפ״י,
אידן וואס זיינען אן עם אחד זיינען מפורד איינער פון דעם צווייטן.
און דערסאר איז דער תיקון אויף דעם געווען —.
לך כנוס את כל היהודים"" 1 ,
צוזאמענקלייבו אלע אידן.
און דעריבער האט מען אויר מתקן געווען די מצוות פון.
משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים״״ — בכדי באווייזן און פארשטארקן די פאראייני־ קונג צווישן אידז.
6)
שם,
כג.
7)
תו״א מגילת אסתר רד״ה יביאו לבוש מלכות מ,
א4 ד״ה וקבל היהודים
(צו,
ג.
צז,
א.
שם,
ד)
,
ד״ה חייב אינש
(צח,
א.
צם,
סע״ב4 ועוד.
שערי אורה ד״ה וקבל היהודים.
אוה״ת שם 7 ב׳שמו ואילך.
8)
מנות הלוי לר״ש אלקבץ על מגילת אסתר ד,
נח.
ס,
כב.
של״ה שכם,
ב.
מגילת סתרים עה״ס אסתר ט.
יס.
9)
אסתר ג,
ח.
10> שם ד,
טז.
11)
שם ט,
כב.
תענית אסתר
(יחפן לשנותה)
ופורים
ויש לבאר דעם קשר פון די גרויי ענינים אין פורים
(דער גמר פון קבלת התורה,
און אחדות)
:
בא
(און אלם הכנה צו)
מתן תורה זיינען אלן אידן געווען באחדות גמורה,
כמ׳ש 1 ׳ ♦ויחן שם ישראל נגד ההר',
•ויחף לשון יחיד,
,
כאיש אחד בלב אחד* 3 ,
ווייל בכדי קענען מקבל זיין תורה אחת פון ה׳ אחד דארף בא די מקבלים
(אידן)
זיין אחדות,
כמ׳ש•׳.
ברכנו אבינו
(במיוחד בשעת)
כולנו כאחד באור פניר”׳.
און דעריבער,
בפורים,
ווען ♦קיימו מה שקבלו כבר• בשעת מתן תורה 4 ,
זיינען אידן אויר געווען באחדות,
♦וקבל
(היהודים את אשר החלו לעשות)
'" לשון יחיד 15 .
ג.
ויש להוסיף,
אז וויבאלד פורים איז דער גמר ושלימות פון קבלת התורה,
איז אויר די אחדות בפורים
(אלם הכנה צו גמר קבלת התורה)
העכער ווי די אחדות וואס איז געווען בא מתן תורה.
והביאור:
בכדיי■ אז אידן זאלן זיין ♦כולנו
12)
יתרו יט,
ב.
15)
פרש" עה״ם.
ונפבילת*
(ותיב״ע)
שם בזיני לשון.
14)
ברכת שים שלום.
וראה תגיש פרק לב.
15)
תו״א מגילת אסתר סד׳ה ובבואה לפני המלך מז,
סע־ד ואילר)
.
שם בהוספות סבא,
ד.
קבב,
סע־ג.
שערי אורה ד־ה ותבל סס״ז.
16)
ונל הבהי׳ שנתגלה במ׳ת נתגלה ג״נ בסורים
(תו״א מגיא בתתלתו
(1,
א)
.
שערי אורה דיה יביאו לבוש מלכות בתחלתו)
.
17)
וגם הכתיב ד.
קיימו ותבלו היהודים■ הוא —.
יתבל■
(לשון יהיד)
,
ראה תו־א שם 1ח,
א.
בהוספות תכא,
ד יאילד• שערי אורה ד״ה יתבל ססכיה.
18)
בהבא לתמו — ראה תו׳א שם 1ח,
א.
שערי אורה שם סנדז־יז.
כאחד• — באמש אז מצד עצמם זיינען אידן פארשידנארטיק — האט יעדערער פון זיי געדארפט שטיין מיט א ביטול ומסירת נפש צו דעם אויבערשטן וועלכע קומט פון דעם רצון הפשוט דיחידה שבנפשי׳ שלמעלה מטעם ודעת וועלכע איז דא בא יעדער איד גלייך,
וואס דוקא דורך דעם ווערן אלע אידן פאראיינציקט,
ווייל מצד טעם ודעת זיינען פאראן חילוקים צווישן אידן,
איו דיעותיהן שוות ובר" 2 ,
אבער מצד מסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת גלייכן זיד אויס אלע אידן.
און בכדי צו צוקומען צו אט דעם ביטול ומסירת נפש זיינען פאראן צוויי אופנים": בא מתן תורה איז דאם גע־ קומען מצד די התעוררות וגילוי האהבה כו׳ מלמעלה
(.
כפה עליהם הר כגיגית*)
,
וואם דאם האט מעורר געווען די אהבה ורצון פון אידן; משא׳כ בימי הפורים,
ווען ס׳איז ניט געווען קיין התעוררות מלמעלה,
ואדרבה — ס׳איז געווען א מצב פון הסתר פנים
(ווייל נס פורים איז געווען מלובש בטבע")
,
כמ*ש" ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא — איז די מסירת נפש געקומען פון אידן מצד עצמם,
ברצון גמור,
אז ניט קוקנדיק אויף גזירת המן צו הרג׳נען אלע אידן,
♦מנער ועד זקן טף ונשים" 24 ,
זיינען זיי אלע געשטאנען במסירת נפש ממש במשך כל השנה כולה" מיט א החלטה
19)
תרא בהוספות קמ< ס7ד.
20)
ראה ברכות נח,
א.
סנהדרין לח,
א,
ועוד.
21)
כהבא לקמן — ראה תו״א צח,
ד ואילך.
שערי אורה שם מי*ו.
פכ״ח ואילך.
22)
תו״א צא,
א.
צג,
א.
בהוספות קטז,
ג.
23)
וילך לא,
יח.
וראה חולין קלם,
כ.
24)
אסתר ג,
יג.
25)
שכולל כל שינויי התקופות — ראה גם סה״מ — מלוקם ח״ב ע׳ ער ואילך.
ספר השמחות - ת׳תשמ״ח
תקיפה אז לא ימירו דתם בשום אופן גם אם יהרגו בולם,
ביז אז.
לא עלה על שום א׳ מהם מחשבת חוץ 13 ח״ו״י?
און דוקא דורך די מסירת נפש בפורים
(פון אידן מעד עצמם)
שלמעלה מטעם ודעת — ווערט נמשך מלמעלה א דרגא וואם איז למעלה מכל הגבלות והתחלקות
(פון טעם ודעת)
,
כיז פון מהותו ועעמותו ית׳
(וואט דארטן דער־ לאנגט מטירת נפש בפועל ממש)
",
העכער ווי דער ארט וואו עס דער־ לאנגט אן עבודה
(אפילו מסירת נפש)
וועלכע קומט לאחרי א התעוררות מלמעלה
(ווי די מם*נ בא מ״ת)
" — וואס לגבי די המשכה
(וואס ווערט נמשך דורך די מם*נ פון פורים)
ווערם דער גילוי בא מתן תורה
(וואס איז גע־ קומען מצד א התעוררות מלמעלה)
אנ־ גערופן נאר •החלו*,
א התחלה.
לגבי אור ההמשכה שנמשך להם בפורים שנק׳ וקבל שזהו הגמר*".
וכשם ווי דאם איז בנוגע דעם אויפטו פון די מם־נ פון אידן בפורים לגבי די מם*נ בא מ*ת,
אזוי איז אויר דער אויפטו פון דער אחדות פון פורים לגבי די אחדות בא מתן תורה
(וואס קומט מצד די מם*נ וביטול כנ*ל)
— אז בימי הפורים איז די אחדות געקומען מצד עבודת האדם מצד עצמו
(און ניט דורך א התעוררות מלמעלה)
14 ? און דעריבער
26)
היינו לזז רק מהשנה אםורה זזו מזלה,
ויו אסילו מחשבה סובה זובל שבקרו לנהי יחידה שבנפש היה מחשבת חוץ.
27)
תר״א 1ז,
זו.
בהוספות קב,
מעיד.
שערי אורח שנז פ׳ח.
ועוד.
28)
שערי וזורה שם.
29)
שם פ׳ל.
30)
תחזו 01,
סע־ב וזזילך.
31)
דאח שגם.
ויחז שם ישראל■
(בר״ח סיון)
הי׳ לפני גילוי הזזהבה ד.
כםה עליהם הר בגיגית־ — הי
איז דוקא דורך דעם געווען דער גמר פון קבלת התורה.
ד.
על פי זה
(אז דער ביטול און אחדות פון פורים איז געקומען מצד האדם עצמו)
איז אויר פארשטאנדיק פארוואס דער אויסדרוק פון די אחדות
(אין די מצוות פון פורים)
איז
(ניט דורד שולל זיק מציאות האדם,
נאר)
דוקא אין דברים גשמיים 1 .
* ובהקדים וואם עם שטייט אין תקוני זהר" אז •יום הכפורים* אק.
כ־פורים־,
וואס דערפון איז פארשטאנדיק צוויי זאכן:
(א)
אז ס׳איז דא א קשר צווישן פורים און יוהכ*פ,
און
(ב)
אז פורים איז
(בענק זה)
העכער פאר יוהכיס.
איינער פון די ביאורים בזה: יוהכ*פ און פורים באשטייען ביידע פון דער עבודה בבחי׳ גורל — ביטול ומס*נ שלמעלה מטעם ודעת,
וועלכע קומט פון יחידה שבנפש":
דער עניו פון יוהכ־פ —.
אחת בשנה* 16 — איז די עבודה מצד יחידה 17
זה ג־ב ע״י הזזתעדל־ע שלפנ״ז ד,
וושו זותנם על כנפי נשרים גר■
(יתרו יס,
ד)
,
ובכלל הנסים וגילויים
(גילוי האהבה)
דיזי־מ וקרי־ם כר,
וע־ד משנ־ת בהדרושים
(שערי אורה שם פכ־ח וזוילו.
זווה״ת מג״א ע׳ נ־שנב)
בנוגע לתביסול דאמירת נעשה ונשמע שהיי גם לפני כפה עליהם הר כגיגית.
32)
ראה תו־א בהוספות קיוו,
ג,
שבמ״ת הי׳ הביסול בעיקר בנשמותיהן,
אבל בזמן אחשורוש שעמדו על נפשם למסור גופם להריגה על אחדות ה׳,
הי׳ להם ביסול בתכלית מכל וכל,
גם בגופים שלהם.
וראה גם אוזרת שם ע׳ ב׳שמו.
סד״ה וקבל היהודים תרע־ה.
33)
תכ״א
(נו,
ב)
.
34> תו־א 1ב,
ד.
1ה,
ד.
בהוספות קבא,
א.
ועוד.
35)
ם־פ תדוה.
אחרי סו,
לד.
36)
ראה תוד״ה עד אחת — מנחות יה,
א.
מעמת אשמר
(יחסן לשמחה)
וסירים
שבנפשי? אוז ווי יחידה נעמט דורך אלע פרטי העניגים פון עולם שנה נפש:,
אחת בשנה״ — יחידה בזסן; און די עבודה דעמולט איז אין,
אחת* במקום — קודש הקדשים; און דויד דעם,
אחת* פון אידן — דער כהן גדול,
יחידה שבנפש".
ועד״ז בעבודת באחא — אז אין זיין מקום
(זיינע ד׳ אמות)
וזמן מאכט ער קודש הקדשים דורך דעם וואם ער פארבינדט זיר מיט דעם אויבערשטן דורר ויין יחידה שבנפש.
אזוי אויך בפורים איז די עבודה פון מסע מעד יחידה שבנפש שלמעלה מטעם ודעת,
כנ״ל — בחי׳,
(עד ד)
לא ידע•".
און דאס איז אייר דער טעם פאר־ וואט ביידע טעג זיינען פארבונדן מיט אחדות ישראל: אחדות קומט מעד ביטול האדם
(כנ-ל/ דורך דעם וואט ער פילם ווי נפשו עיקר וגופו טפל,
ווייל,
מיד שרש נפשם בה׳ אחד• זיינען אלע אידן,
אחים ממש",
•שכולם מתאימות ואב א׳ לכולנה*,
,
רק שהגופים מחולקים*".
און דעריבער ווערן אלע אידן נתאחד ביוהכ*ם",
ווארום דעמולט איז דער ביטול ומסע דורך הפשטת ובטול הגוף והגשמיות,
דורך די חמשה עינויים
(,
ועניתם את נפשותיכם*")
,
און דער
מ)
ראה עפרת ראש שער יוזזכ׳פ ס״ב מילד• ועיי״ש רפ״ה.
קונטרס ההתפעלות
(לאדהאמ״ז)
ס-ד.
וערד.
וראה מרובה ברכת ערב יוהכ״ה תשמ״י בתחלתה.
וז״נ.
38)
ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תחססז.
תחקה.
ועוד.
39)
ל׳ חז״ל דלקמן הערה 46.
40)
תביא פרק לב.
41)
ראה לקו״ש חי״ס ע׳ 302 ואילד.
42)
אחרי טז,
לא.
,
לחיותם• דעמולט איז דוקא.
ברעב*".
אבער פורים קומט יו נאד א גרעסע־ רער עילוי
(דערפאר איז יום הבפורים נאר כ־פורים)
",
ווייל דער ביטול ומסע
(וואס איז געקומען מיד עבודת האדם מעצמו)
נעמט דורך כל מייאות האדם",
אויר זיינע גשמיות — דערפאר האם מען בפורים דעם חעב משתה ושמחה,
,
חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע•״,
ד.
ה.
אז די מסע שבפורים -*,
לא ידע• — איז פארבונדן מיט,
לכסומי•
(שתיית יין)
און אכילה סעודה גשמית
(בשר ולחם")
וואם ברענגם הנאה יו דעם גווי,
אז אויר די עניגים גשמיים זיינען דורכגענומען מים די מטע וביטול פון,
לא ידע׳,
אזוי אז זיע גאניע מייאות
(אייר גשמיות שלו)
ווערט א כלי יו בחי׳,
לא ידע• דלמעלה".
43)
תהילים לג,
ים.
וו־אה לקוית שהיש יד,
ב.
נרנת ערב ׳והניס שם ם*וז.
44)
בפרשיות יותר,
ניוהניפ ה" מ״וז דלוחות האחרונות
(משנה תענית נו,
ב ובפרש־י)
,
שהי עיי עבודת השום.
נוביר מלמטלמיע,
וזהו העילוי שבו לגבי פית דלוחות הראשונים שהי מלמעלמיס,
בדוגמא להעילוי
(ננ״ל בארונה)
דפורים לגני פית
(ודאה אוהית מגשו מ״ע בישמו וזילר■ סה־מ תרב״ח ם־ע קט.
ועוד)
: אבל עיקר העבודה מלמסלמ״ע הוא בפורים,
ובערו לפורים הרי גס יוהנ״פ הוא ניפויים,
ני ניוהניפ מופשטים מגשמיות נוי,
נבפנים.
45)
ראה שערי אודה שם פייא,
שע״י המסיג וביטול בימי פורים זבו לב׳ ענינים להיות מתגלה נהם מנוונת מהותי וקפותו נד ולהיות האור מתיישב ננלים שלהם נר,
עיי־ש.
וראה תו״א בהוספות קנא,
סעיד ואילו.
46)
מגילה ז.
נ
(נגירסת המאור הקטן על הריה שער הבוונות בסופו.
שליה פ׳ תזוה.
ונ״ה מיה
(הובא נב״י אויה סי תרזה)
.
שו״ע או־ח טתרז־ה סיב.
ועוד)
.
ד4)
ראה לקויש היא ד 336 הערה 5.
יש־נ.
48)
רעיו נ׳ מסא למודיס מנפשי נרע
(ירושלמי נרנות פ״ב סוף היד.
תוויה עיוו — שנת קית.
נ)
.
ספר חשיחוח - ח׳תשמ״ח
און דאס דריקט זיו אויך אוים אין אחדות
(ניט דורך הפשטת הגשמיות,
נאר אדרבה)
דורך דברים גשמיים — "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים",
וואט פאראיינציקט אידן וועלכע זיינען.
מפוזר ומפורד בין העמים" בגשמיות".
ויש לומר,
אז וויבאלד דער ביטול ואחדות בפורים
(וואס נעמט דורך אויר גשמיות האדם)
דערלאנגט העכער למעלה
(ווי דער ביטול ומס״נ דיוהכ״פ)
,
דעריבער איז אויר די אחדות למטה א טיפערע — ווארום די אחדות וואם ווערט דורך משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים איז ניט דורך אפ־ זונדערן זיר פון די דברים גשמיים וואט טיילו פאנאנדער איש מרעהו,
עשיר ואביון וכר,
נאר דאס נעמט דורר אויר די מציאות פון יעדער איד באזונדער,
אז ווי אידן שטייען פאנאנדערגעטיילט ווערט דער עשיר פאראיינציקט אפילו מיט אן אביון,
וואס האט גאר גאר
ווייניקער פאר אים,
ביז אן אביון שתאב לכל דבר 50 ,
אוו.
אביונים" לשון רבים,
וואט איז כולל אלע סוגי אביונים 51 .
ביז אז דער דין איז 52 ,
.
כל הפושט יד נותנים לו",
אן קיין נפק״מ ודקדוק ווער דאם איז”.
ווארום בפורים לייכט די דרגא פון.
לא ידע" פון עצמותו ית׳,
וואט איז משוה קטן וגדול 54 .
* * *
ה.
ע״פ הנ״ל וועט מעז אויר פאר־ שטיין די ספעציעלע שייכות פון פורים מיט נשי ישראל — אז,
עיקר הנס הי׳ על ידן,
בפורים על ידי אסתר" 55 ,
ביז אז די גאנצע מגילה ווערט אנגערופן על שם אסתר —.
מגילת אסתר" 54
(אדערי 5 .
אסתר")
5 .
וואם אע״פ וואס דער טעם לוה בפשטות איז,
ווייל אסתר איו געווען די וואם האט געבעטן בא סנהדרין,
קבעוני לדורות כו׳ כתבוני לדורות״ 5 ,
דע־ ריבער איז די מגילה נקראת על שמה“
דאף שבידיעתו והרגשתו.
לא ידן■ שאמרו פודים — הרי מעד הביטול של גוף הגשמי שלו לאלקות
(שלא יכרע ולא ישתהוה לעניני העולם)
,
.
מנסשי׳ כרע 27 ,
כי נעשה חד עם בחי.
לא ידע■ של הקב־ה.
ובמילא בל דבר שעשה,
אפילו בלי ידיעתו,
ה״ו רצון ה׳.
ועפ״ו יש לבאר הסיפור דאדמו״ר
(מהורש־ב)
נ״ע
(לקויד ח־ב עדר,
א)
,
שאמר בנוגע להנהגתו מסויימת,
שאף שבשעת מעשה •לא ידע■ הטעם להנהגתו,
הי בטוח שכן הוא ע״ם הוראת התורה,
כי הרגיל הגוף שלו להתנהג ע־פ הוראות החורה והשו״ע.
49)
ויש לומר,
שהכוונה עליונה בוה ש.
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים•
(שהרי כן הוא המציאות ע״פ רצון העליון,
כי לא כרצוננו הלכנו בגלות כו׳ — שיחת ג 28 תמוו תרפיו)
היא,
בכדי שיתגלה האחדות
(.
עם אחד■)
של יהודים גם במקום הפיוור ופירוד בין העמים
(בעוה״ו הגשמי)
,
שעי־ו יבואו לעילוי נעלה יותר,
כנ׳ל בפנים.
תענית אסתר
(יהפך לשמחה)
ופודים
— איו אבער ניט פארשטאנדיק פאר־ וואס די מגילה ווערס אנגערופן נאר על שם אסתר,
און ניט,
מגילת מרדכי ואסתר*,
אדער.
מגילת אסתר ומרדכי' — בשעת אויד מרדכי האט געהאט אן עיקר חלק אין ביטול הגוירה,
און ניט נאר א חלק,
נאר ער איו געווען דער עיקר —.
את מאמר מרדכי אסתר עושה׳״י!
נוטף על השאלה בפנימיות הענינים,
אז דאם גופא איו ניט מובן,
פארוואם טאקע איו דוקא אסתר געווען די וואם האם געבעטן.
קבעוני לדורות בו׳ כתבוני לדורות*?
וי*ל דעם ביאור בזה: דער אונטער־ שייד צווישן אן איש און אן אשה איז — אז אן איש איז בעיקר א משפיע,
און אן אשה — בעיקר א מקבל.
וואס בשרש הענינים גייט איש אויף דעם אויבערשטן
(כביכול)
און אשה אויף אידן,
וועלכע זיינען מקבל פון דעם אויבערשטן.
און דעריבער שטייט בהדגשה אין פורים מעלת האשה
(אסתר)
,
אז,
עיקר הנס הי׳ על ידן* — ווייל עיקר מעלת נם פורים איז פארבונדן מיס עבודת המקבל
(האשה)
,
מלמטה למעלה — דער.
קיימו מה שקבלו כבר*
(בא מ*ת)
וואס איז געקומען דורך די מם*נ פון אידן מצד עצמם,
וואם דאם דערלאנגט און איז ממשיך פון גאר הויד,
אשת" חיל עטרת בעלה".
* * *
61)
*סתר ב,
כ.
62)
מוזלי יב,
ד.
ורקת סודנו חקס״ח ד תקלו ואילו• ד תקסד.
סידור עם דא״ח קלב,
נ.
#והיוו נואקות מ,
נ.
ספר הליקוטים — דאית זיז ערך לע״ל ד תרע ואילך.
וש־נ.
63)
תו״א מ,
ג.
שערי אורה שם פנ־ט ואילו.
ו.
ויש לקשר די ענינים הנ*ל מים די שיעורי תורה פון יום הפורים בשנה וו — דער שיעור אין חומש,
תורת משה,
און דער שיעור אין ספר משנה תורה להרמב*ם
[כמנהג ישראל שנתקבל והולך ומתפשט,
אז מ׳לערנט יעדן טאג א שיעור אין ספר הרמב״ס“]
,
תורת משה בן מיימון,
וואט קומט בהמשך צו,
תורה שבכתב* “.
איו היינטיקן שיעור חומש — חמישי ביז ששי בפ׳ תשא״ — רעדט זיך וועגן די צוויי קוים אין עבודת ה׳,
תורה און עבודה
(תפלה)
:
,
פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים גו׳•״ — דער ענין התורה,
און אין תורה גופא — שלימות בתורה,
די לוחות שגיות,
וואט זיינען געוועו אין אן אופן פון,
כפליים לתושי""
(לגבי די
64)
ומה סוב — ג 29 פרקים לרם,
נאופז שמסיימים הספר ננל שנה נערך
(עיד שמסיימים קריאת תושנ״ב ננל שנה
(ראה רמים הל׳ תפלה רפי״ג)
)
.
ואת-ב מתחילים הספר מהדש — נלימוד חדש שלא בערך,
ע״ד עליית ר׳ זירא מלימוד תלמוד נבלי לתלמוד ירושלמי
(נ״מ פה,
א.
וראה תי״א סט,
ג.
ועוד)
.
65)
כמ״ש הרסנים בהקדמתו: קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא נתורה שננתנ תחלה ואחר נך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה טלה נד.
66)
הקריבות דפורים לנללות ם׳ תשא את ראש גוי זה יתנו מחזית השקל — מובנת עים מאחזיל
(מגילה יג,
סע״ב)
ש,
גלוי וידוע לפני מי שאמר והי׳ העולם שעתיד המז לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהו לשקליוי.
ומאור הקריבות: ענינו של מחזית השקל היא — אחדות ישראל,
שנל ישראל בפיע הוא במו.
חזי דברי,
וזקוק לעוד א׳,
שעי־ז נעשה דבר שלם.
וזהו מענינו של פורים — אחדות ישראל,
שעי״ז מסלו הקטרוג של הפו
(.
שקליוי)
■ישנו עם אחד מפוזר ומפורד",
כגיל סיב.
ודאה בארוכה קונסים משיחת ש״ם משפטים תשמ״ז.
67)
פרשתנו לד,
א.
68)
שמו״ר פס״ו,
א.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
לוחות ראשונות)
,
מגד רעם רואם זיי זיינען געקומען דורך עבודת התשובה
(אויפו חטא העגל)
,
מלמטה למעלה 4 .
.
ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ א־ל רחום וחנון וגר״״י — עניו התפלה,
און אין תפלה עגמה — שלימות התפלה,
.
נתעטף הקמה כשליח גיבור והראה כו׳ סדר תפלה כו׳ י״ג מדות
(הרחמים)
שאינו חוזרות ריקס-”.
וואס די גוויי ענינים,
תורה ותפלה,
זיינען כולל גאנץ עבודת האדם אין גאנץ סדר השתלשלות,
כידוע אז תורה און תפלה זיינען בכללות די גוויי אופני עבודה והליכה פון,
והתהלכתי'" לשון רכים" — הליכה מלמעלה למטה דורך תורה — וואס.
מן השמים השמיעך את קולו" 31 ,
און הליכה מלמטה למעלה דורך תפלה 71 — בקשת האדם.
ויש בזה מה שאין בזה: די המשכה מלמעלה דורך תורה — איז א המשכה שלמעלה ממדידה והגבלה,
ווייל דאם איז ניט געמאסטן לויט די הגבלות פון דעם מקבל.
לאידך גיסא: די מעלה פון העלאה ע״י התפלה נעמט דורך מגיאות האדם בפנימיות.
און אין היינטיקן שיעור האט מען דעם חיבור פון ביידע הליכות —
69)
ראה אוה״ת פרשתנו ם-ע ב׳נו ואילו.
סה״מ אורית 7 לא.
תרז־ם ע׳ 61 ואילך.
תיו ד 36.
ואוד.
70)
פישתנו לד,
ו ואילך.
71)
ריה יז,
ב.
72)
בחוקות' נו,
יב.
73)
ראה מאפרי אדהיז הנמות הריפ 7 קנז.
פרשיות ח־נ 7 תרג ואילך.
אמרי בינה שאר האיש פפ׳ד ואילך.
אוה״ת ויקרא 7 תרמ ואילך.
דיה לולו שנה זו.
ואוד.
74)
ואתחנן ד,
לו.
75)
ראה גס ליזו־ת בשלח נ,
ב.
ואוד.
מלמטלמ״ע און מלמעלמ״ט.
וואם דאס גיט גו אין דעם לימוד כללי הנ״ל פון פורים,
אז דורך מטע מלמטה למעלה,
ווערט נמשך בחי׳.
לא ידע" דלמעלה פון עגמות ומהות,
און וויבאלד דאס קומט דורך עבודת האדם מגד עגמו
(מלמטה)
,
דערפאר ווערם ער דערמיט נתאחד,
און דאס נעמם דורך זיין מגיאוח 4 ,
אויר זייז גוף הגשמי,
בנ״ל.
ביז אז דאם קומט אויך אראם אין גשמיות העולם — כסיום השיעור״ —.
ונחלתנו",
וכפירוש תרגום יונתן:.
ותחסנינגא ית ארעא דקיימית לאבהתנא",
די נחלה פון ארץ ישראל,
ובאופן אז קיין זאך קען דאם נים אג־ רירן —,
דלא תשלחפיננא בעם אוחרז״י.
ז.
ויש להוסיף אויר די שייכות מיט דעם שיעור חומש פון ערב פורים
(תענית-אסתר)
,
דער טאג פון י״ג אדר 34 וועו בא אידן איז געוועז די מסירת נפש בפועל,
.
נקהלו היהודים",
.
לעמוד על נפשם•"•:
איו דעם שיעור ווערט דערגיילטי• ווי משה רבינו בעט בא דעם אויבערשטן,
הראני נא את כבודך".
און דער אויבערשטער ענטפערט אים".
לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי גו׳ וראית את אחורי ופני לא יראו".
76)
ראה שערי אורה שבהערה 45.
77)
לד,
ט.
78)
וראה אוה״ת סרשתנו
(כרף ח׳)
ע׳ ג׳קיח.
79)
ולהעיר שי״ג הוא בגיססריא אח• ד,
שזה מורה על אחדות ישראל.
80)
אסתר ח,
יא.
0,
כ.
שם,
טז.
81)
לג,
יח.
82)
שם,
כ.
כג.
חסמת אסתר
(יהפך לשמחה)
ופודים
איז ניט מונן: ווען דער אויבער־ שטער וואלט געזאגט מערניט ווי,
וראית את אחורי* — וואלט מען גע־ וואוסט אז,
פני*
(פון אויבערשטן)
ווסט משה ניט וזז.
ובפרט אז דער אויבער־ שטער האט געואגט צו משה פריער בפירוש,
לא תוכל לראות פני*.
איז וואס האט אים דער אויבערשטער מוסיח גע־ ירעו,
ופני לא יראו״י
ויש לומר הביאור בזה:
תפלת משה,
הראני נא את כבודך* איז געווען אז דער אויבערשטער זאל אים ווייזן אויך,
פניו*,
ובלשון ה־ רמביסי•,
ביקש לידע אמיתת תמצאו של הקב״ה.
.
כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניי*• אח וויבאלד אז די תפלה פון א צדיק איז ניט חוזרת ריקם ח״ו" — איז מסתבר לומר,
אז דער אויבערשטער האט ממלא געווען במקצת עכ״םי• משה׳ס בקשה אויר בנוגע.
פניו* של הקב׳ה.
און דער פירוש פון,
וראית את אחורי ופני לא יראו* איז כולל אין זיך — אז דער ווארט,
ופני* קומט בהמשך ניט נאר צו די ווערטער שלאחריו,
לא יראו* נאר אויר צו די ווערטער שלפניו,
וראית את אחורי*
(מקרא נדרש לפניו ולאחריו••)
.
׳,
וראית את אחורי ופני* — אז משה וועם זען סיי,
אחורי* סיי,
פני*,
נאר די ראי׳ אין,
פני* וועט זיין אין אן אופן פון,
לא יראו*.
והביאור:
בשעת מ׳איז שולל איין זאך פון א צוריטער — איז דאס גופא ווייזם אז די צוויי זאכן האבן צווישן זיר א שייכות.
ווען עם רעדם זיך וועגן צוויי זאכן וואט האבן ניט צווישן זיר קייז שייכות,
ווי
(לדוגמא)
א סברא שכלית מיט מישוש — האט ניט קיין ארט צו שולל זיין די סברא פון מישוש און זאגן אז מצד די איידלקייט פון די סברא קען מען איר ניט טאפן מיט די הענט".
וואם עד*ז
(אוו גאר מערער,
ביז כביכול)
איז בנוגע צו,
פניו* של הקב*ה מיט שכל האדם — או היות ווי שכל האדם מיט •פניו• של הקב״ה האבן צווישן זיר ניט קיין שייכות",
פאסט ניס צו זאגן אז די בחינה פון.
פניו* קעז א מענטשלעכער שכל ניט באגרייפן.
און אין דעם באשטייט דער חידוש פון,
ופני לא יראו*: או ס׳איו געווארו א שייכות צווישן די ידיעה
(ראי׳)
פון משה׳ז אויר מיט,
פניו• פון אויבערשטן.
עס איו נאר וואם די שייכות מיט,
פני* איו אין אן אופו פון שלילה —,
ופני לא יראו*.
[וע*פ המבואר בלקו־ת" פון מורה נבוכים" בעניו השגת החיוב והשגת השלילה — יש לומר או די ידיעה פוו משה אין דער בחינה פון,
אחורי* איז געווען באופן פון השגת החיוב —
83)
הל׳ יטווחת 0־* ה".
84)
ובמביא מקדיק גוזר והקניה מקיים
(תנחוסא חרא ים.
וראה שנת נס,
נ)
.
ויולה מזו — הקניה גהר וזדיק מנטל
(פו״ק טז,
ב.
ווז)
85)
להקיו■ ממהזיל יקי תפלה ?ושה נר
(חקיר פ״י,
ה)
.
86)
מנהות יט.
א.
87)
אקהיוזדפ פיט
(פי.
ל)
.
88)
ולזו רק אכל זמזם,
פלא גפ ההאפקות כוי הכי נקלות פיז להט קרם קרר ואייכות
(פפילו ל• נדרך אלילה)
ל,
פנה״ אל הקניה — נ׳ קזסותו ית׳.
מזיפותו הופ מקזסותו ופינו קליל ספיזה קילה אקדמה לו חיו׳ <פגה״ק ם׳נ — קל,
ריא ק־נ)
.
89)
פקודי ג,
ד.
ו,
ג.
90)
ח־פ פניז ופילו•
ספר השיחות - ה׳חשמ״ח
,
וראית את אחורי•: און ויין ידיעה אין דער בחינה פון,
פני• איז געווען באופן פון השגת השלילה יי —,
ופני לא יראו•]
.
ויש לומר,
אז וויבאלד אז משה איו דער רעיא מהימגא פון אלע אידן שבמשך כל הדורות — האט זיין תפלה,
הראני נא את כבודך• אויפגעטאן אויך בנוגע צו יעדער אידן
(ובפרט מבד בחינת משה שבויי)
,
אז יעדער איד זאל זיך קענען פארבינדויי אויך מיט דער בחינה פון,
פני•.
ועפיז וועט מען פארשטיין די שייכות פון דעם שיעור חומש מים פורים — ווייל דער אופן ווי א איד ווערט פאר־ בונדן מיט בחי׳,
פני
(לא יראו)
•,
איז דורך ביטול ומם״נ באופן פון,
לא ידע•,
וואט דורך דעם ווערט ער נתאחד מיט,
לא ידע• שלמעלה,
ווי ס׳איז געווען בימי הפורים אז דורך זייער ביטול
(מלמטה למעלה)
באופן פון,
לא ידע' —,
זכו לגילוי אור א״ס דכתיב בו כי לא יראני האדם כר"".
ח.
דער קשר דערפון מים היינטיקן שיעור רמב״ם — בסוף הל׳ עירובין:
דער תוכן פון אן עירוב
(עירוב תחומין,
עירוב חצירות ומבואות)
איז,
אז דאס אה
(עירוב מלשון)
מערב און
מאחד באזונדערע רשויות,
וואם זיינען מצד עצמן פאנאנדערגעטיילט,
און מ׳איז זיי מאחד דורך אן ענין פון אכילה ושתי׳.
וואס דאס איז דער תוכן פון פורים" — אחדות וואט קומט ארוים
(אויר)
אין א סעודה גשמית,
אכילה ושתי׳,
כנ״ל.
ויש להוסיף,
אז נאד דעם שיעור רמב׳ם פון פורים
(בהל׳ עירובין)
לערנט מען גלייך מארגן,
שושן פורים,
הל׳ שביתת עשור,
די דינים פון יום הכפורים.
ויש לומר ע*ד הרמז,
אז ווי־ באלד יום הכפורים איז,
כ-פורים•
(כנ״ל ם־ד)
,
דערפאר קומט דער לימוד בהל׳ שביתת עשור גלייר
(און)
נאך פורים
[בערי הפרזות — רוב תפוצות ישראל]
,
ווייל בכדי מ׳זאל וויסן אין וואס בא־ שטייס די עבודה פון יוהכ׳ם,
דארף מען פריער וויסן דעם ענין פון פורים
(כולל — הל׳ עירוביזx כדי מ׳זאל דערנאך לערנען כדבעי" די דינים פון •כפורים'.
ט.
דער לימוד בפועל מכל האמור לעיל:
שטייענדיק ביום הפורים,
ווען,
הימים האלה נזכרים ונעשים',
ווערט אויפגע־ טאן פת דאם־ניי און באנייט
(ביז
91)
ומשנת״ל ש.
וסני־ מ בהמשך
(גם)
לטוהרת— יש לומר,
ע״פ מה שמובא נלקו״וז
(פקודי ו,
ג)
ממו״נ,
ש״ע״י ריבוי הידיעות השלילות
(יכולים)
להגיע כמעס לדיור הדבר נס,
שההר.
92)
יאה תניא רפמ״ב.
93)
אבל לא באופן דידיעה והשגה ממש
(ומכיש דרגת השגה דמשה)
.
ולכו איו מתירה לזה ממיש הרמב״ם שם.
והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע האדם לפניו ולא ידע לאחריו".
94)
תו״א מג״א זה,
א.
95)
ולהעיר מהביזזור כתיש
(מג•* מ,
ד)
שהיתר עשיית מלאכה בסורים הוזז מזד זד.
שע" המפ״ג ד.
לו ידע• בפורים הגיעו לעזמותו ומהותו ית׳ שזזינו בגדר מעלה וממה כר מין שייך בו עניו השביתה ועליי דשבת
(משזז״ב בסדר השתלשלות שיש שם חילוקי רשויות כר/ והביא על זה המשל מעירוב והמאה,
שברשות א׳ א״ז עירוב והוזאה סבל העולם שלו הוא כר ולבז עושה כביכול הקב״ה מלאכה גם בשבח
(ב״ר סי״א,
ה)
.
96)
ולאידך — קיימא סיהרא דיום הפורים באשלמותא — למחרתו בשושן פורים.
תענית אסתר
(יהפן לשמחה)
ופורים
.
חדשים״י)
דער •קיימו מה שקבלו כבר■ מ מתן תורה
— וואס דקר עניז איז מו שטאר־ קער אונטערשטראכז רעם יאר,
וו׳מ עם הויבט זיר אן דריי און ררייסיק
(מזל)
הונדערט יאר זינם זמן מתן תורתנו,
כמדובר לעיל״ —
דארף מען נעמעז פון די ימי הפורים א תוספת חיזוק וקיום אין לימוד התורה — נגלה דתורה און פנימיות התורה,
ובמיוחד — ווי מ׳לערנט זיי אלם א תורה אחת"
(נשמתא דאורייתא וגופא דאורייתא"׳)
,
באופן פון •מחצתי ואני ארפא* 35 ".
און אז דער לימוד התורה זאל זיין בהקדמת עבודת התפלה״״ — דער חיבור פון ביידע קוים,
תורה ועבודה
(כנ*ל ס*ו)
.
וכפשטות,
מוסיף זיין אין לימוד התורה,
סיי בבמות און סיי באיכות
(מיט א נייעם חיות וכר)
,
ביז מתור מסירת נפש פון •לא ידע*,
וביחד עם זה — באופן אז דאס נעמט דורך דעם
97)
ראה סרש״י יתרו יט,
א.
עקב יא,
יג.
תבוא בו,
טז.
98)
בד אור — לעיל ד 280 ואילך.
99)
כפרופז בשפו הראשון של פייסו תורת הסידות הריו — •שניאור",
שקאי על שני אור,
האוד ונגלה והאור וסניפיוח התורה,
כסי שנעשו תורה אחת <שם אהד)
: וזה נמשך נ״זלמף אותיות.
לזפן•
(ראה בכיי לקו־ש מז ד זג ואילך.
וש־נ)
— בזפן ופקום בכלל,
ובסרט בזפנים פסוגליס,
כפו יפי הפודים וכירב,
ובפקום פסוגל — פקוס שפגדליז בו תורה
(וגם פניפיות התורה)
ותפלה
(פגילה כז,
א)
.
100)
ראה זח״ג קנב,
א.
101)
כסו שהי ע״י רשב״י שביטל הפתיעה שביו נגלה ותורה לפניפיות התורה — הפשך חייב אום לברך תרל״ח פביה.
102)
ראה לקו״ת ברכה זו,
ב.
קונטרס עהיה פי״א ואילך.
ושם פכ״ה ופל״ג.
מענטשן,
אויך זיין גוף הגשמי,
אז זיין הארעוואניע אין תורה פועלים א שינוי אין זיין גוף והנהגתו" 36 .
און נוסף צו דער עבודה מים זיר אליין,
איז מעז זיר אייר משתדל מגלה זיין דעם כח המס*נ
(גילוי יחידה)
ביי אנדערע אידן,
כיז אז מ׳איז דויד דעם מאחד אלע אידן נדם וועמען מיקומם אין פארבינדונג — דויד •כנוס את כל היהודים*,
כאטש אז מצ*ע געפינט מען זיר •מפוזר ומפורד בין העמים*.
ובהדגשה מיוחדת — שטייענדיק איז א שנת הקהל,
,
הקהל את העם האנשים והנשים והטף גר למעז ילמדו ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת גו׳ כל הימים אשר אתם חיים על האדמה*" 37 .
ביז — אויר טאז די עבודה בחלקו בעולם,
צו מקבץ זייז ומאחד זייז אלע ניצוצי קדושה וועלכע געפינעז זיר •מפוזר ומפורד ביו העמים*,
אה מגלה זייז אין טבע העולם — דעם יחידו של עולם,
ע״ד ווי בימי הפורים איז נתגלה געווארז ווי טבע העולם ווערט אנגע־ פירט דויד דעם אויבערשטן,
ביז אז אפילו בא מלד אחשורוש — אה נהפד געווארן דעתו לטוב,
אז •אותו הפה עצמו שאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניר,
הוא עצמו אמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם•־".
וואס דאס איז אויר די נתינת כח אויף דער כללות העבודה בזמן הזה פוז משפיע זייז אויף אומות העולם אז זיי
103)
להעיר מהנהגת האריז״ל,
שהי׳ מזיע בשעת לימוד התורה
(שער המעוות פ׳ ואתחנן.
ל״ת להאריז״ל שם
(מעמי המעוות/ וראה ד״ה ואברהם זקן תרס״ר/
104)
וילך לא,
יב ואילך.
105)
תר״א עד,
ב.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
זאלן מקיים זיין די שבע מצוות בני נח"",
און אויר *לס הכנה צו.
והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיר* 07 ■.
און ווי מ׳האט אויף דעם אויר דעם כה והוראה פון דעם סיפור ננמרא“,
.
אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה דאמינא קמי׳ דאיזדגר מלכא
(כך שמו ומלך סרסייי“ הי׳ 0 ")
והוה מדלי לי המיינאי ותיתיי׳ ניהלי׳
(אבנטו הי׳ גבוה חגור מלמעלה כנגד אצילי ידיו והפשיטו למעלה כדי לנאותו 40 )
,
ואמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו"■
(וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו■" לא יחגרו ביזע"")
כו׳ אקיים בך והיו מלכים אומניו*.
וואם אויב דאם איז אזוי אפילו בנוגע צו מקום האבנט,
וואם איז א הכשר והכנה אז ער זאל דערנאו קענעז מתפלל זיין כדבעי״■ — על אחת כמה וכמה אז ניט־אידן העלפן ארוים אידן אין זייערע ענינים וחיובים במצוות וצרכים עיקריים
[כולל — די דינים וואס בזמן הש*ס זיינען זיי געווען לפנים משורת הדין,
אבער איצטער,
לאחרי ווי מ׳האט זיי אריינגעשטעלם אין שו*ע,
זיינען זיי געווארן א חיוב מן הדין פאר יעדער איד 4 "]
.
106)
רמב״ם הלי מלבים טפ׳ח.
107)
ישן" מט,
בג.
108)
זבחים ים,
רע"*.
109)
להעיר מהשיינות למלר אחשורוש,
מלו פרם ומדי.
110)
רשיי שם.
111)
יתרו יט,
ו.
112)
יחזקאל מד,
יח.
113)
סושו״ע ודאדה׳ז *ויה סע״א.
114)
והטעם וההכרה על זה יש לומר: נדי לבטל ההוספה מדור לדור בעד דלעו״ז
(ראה סוטה <מט,
א)
איז לו יום כר)
,
ערינים הוספה נאור וקדושה נו׳.
וראה לעיל הערה 49,
שהירידה דמפוזר ומפורד
י.
איו דעם אלעם קומט צו א ספעציעלע הדגשה בנוגע צו נשי ובנות ישראל,
די נשים צדקניות שבדורנו זה,
וואם בימי הפורים שטייט בהדגשה זייער מעלה,
כנ*ל
(ם*ה)
.
אז זיי במיוחד דארפן זיר אפלערנען פון אסתר המלכה,
און זיר שסארקן מיט א השתדלות יתירה,
ומחוך מסירת נפש באופן פון.
לא ידע*,
צו מעורר זיין אלע אידן אויף,
לך כנוס את כל היהודים*,
אחדות ישראל.
און אזוי אויר — צו צוגעבן חיזוק אין זייער עיקר־שליחות: חינוך בני ובנות ישראל,
וואס איז ספעציעל פארטרויט געווארן צו נשי ובנות ישראל,
נוסף צו דער הדגשה אויף חינור הטף אין ימי הפורים בכללי״ —,
וזכרם לא יסוף מזרעם*,
וואם דויד די תינוקות איז נתבטל געווארן די גזירה,
כמבואר בפדחדלי“.
יא.
די התחלה בכל זה — דארף זיר,
כמובן,
אנהויבן ביום הפורים עצמו,
ומתחיל אין מקיים זיין אלע מצוות פון
ביו העמים,
הוא נכדי שיהי׳ עלי׳ עיי גילוי האחדות גם במקום הפירוד.
וי׳ל שזהו פירוש הפנימי במאחזיל שזדקה עשה הקביה עם ישראל שפיזרו לביו האומות
(פסחים פז,
בג בבדי שיה" עי״ז ה״רנוש גדול',
שעל מנת בן ירדו בגלות
(ראה לך סו,
יד.
ברכות ט,
ריש ע-נג
115)
וכמנהג ישראל,
שמבשלים ימי הפורים להוסיף בחינוך התינוקות.
וגס משתדלים שישתתפו נמעוות פורים: שולחים על ידם משלוח מנות: נעת מקרא מגילה נוהגיו תינוקות לקחת אבנים חלוקים ולנתוב עליהם המו,
ונשמזניר הקורא את המגלה המו הם מקישים זו על זו למחוק אח שמו
(אבודרהס תפלת פורים)
: ועוד.
116)
אסת״ר פ״ט,
ד.
יל״ש אפתי רמז תתרנז-ח.
וראה דיה וקבל היהודים תרס״ז.
תענית אסתר
(יתפו לשמחת)
ופורים
פורים,
כולל ובמיוחד — די מזוה ווןןם קומט נאד תפלת מנחה וו — אכילת סעודת פורים״■,
•לבסומי בפוריא עד דלא ידע",
און דערנאד טוב ונכון וכו׳ — אז מ׳זאל מאכן א התוועדות הכי גדולה
(כנוס את כל היהודים)
,
מנער ועד זקן טף ונשים
[כמובן — די אנסים בעזרת אנשים,
די נשים — בעזרת נשים,
און טף — אין ביידע ערטער]
׳
און דערנאד זאל די שמחה ואחדות נמשך ווערן אויר אין שושן פורים,
און דערנאר — אין דעם שבת
(פ׳ תשא)
וואס קומט גלייד נאף פורים ושושן פורים.
,
וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם* — די ימי הפורים דארפן משפיע זיין אויח דער עבודה אין די אלע טעג נאד דעם,
ובדיוק —,
משפיע זיין*,
ניט בלויז מאיר זיין,
וואם אור האט נים קיין ממשות בגשמיות,
נאר משפיע זיין,
וואם שפע איז א דבר שיש בו ממש•",
אז אלע קומענדיקע טעג זאלן זיין דורכגענומען מיט די אחדות ומם*נ פון פורים,
און ניט בלויז באופן אז זיי זיינען מקבל א הארה פון די ימי הפורים,
נאר אז זיי אליין האבן אור און א השפעה ממשית פון די עניני פורים.
יב.
נאך אן עניו בנוגע לפועל:
יום הפורים איז שלשים יום קודם חג הפסח.
וואם דעמולט דארפן זיד אג־ הויבן די הכנות בו פסח — ווי דער דין
117> רמ״א או״ח סתרזיה ס״ב.
וש־נ.
118)
בהווילוק בין אור ושסע — ראה בארוכה ספר הערנים־חנ-ד ארו אור ביחס לשפן.
1ש־נ.
אין שולחן־ערוך,
אז,
חכמים•" הראשונים תקנו שבזמן שביהמ*ק הי׳ קיים שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל,
דהיינו שמסורים ואילך ידרשו הלכות פסח כר,
ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אח לאחר שחרב בהמ*ק כר,
ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות כר מצוה על באחא שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהי־ בקי בהם וידע המעשה אשר יעשוף,
וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה"■ — זנו אנהויבן די התחלה" 42 במעשה בפועל זו געבן מעות חטים זנו די וואם נויטיקן זיר אין דעם בכדי זיי זאלן קענעז פראוועו א חג הפסח כשר ושמח.
וואם מנהג ישראל איז,
אז מ׳הויבט דאם אן געכן א משך זמן פאר פסח
(אני הויבנדיק פון שלשים יום קודם החג,
יום הפורים)
.
ויש לומר דער קשר דערפון זו פורים — ע*פ הנ״ל,
אז
(די מזוות פון)
פורים איז פארבונדן מיט אחדות ישראל ביז איו דברים גשמיים — משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים,
וואס דאס איז דער ענין ותוכן פון מעות חטים — זדקה לעניים,
און זדקה גשמיית
(חטים)
.
יג.
און די אלע ענינים פון •מעשינו וענודתינו*״■ — ובפרט פון די נשים זדקניות שבדורנו,
וואס בזכותם קומם די גאולה" 43
(בדוגמת גאולת פורים ע״י
119)
שחע אדה״ז או״ח ר״ס תכס.
120)
קידושין מ׳ ב.
121)
אבל באופן "שגס בחחלתו הוא ארוך"
(ראה תו״א יח,
ד)
,
אריד באיכות וכר.
122)
ל׳ התניא רפל״ז.
123)
אין הדורות נגאלים אלא בשכר נשי□ צדקניות בישראל
(יל״ש רות רפז תרו בסופו.
ממדרש זוטא רות)
.
וכמו שהי׳ בגאולת מזרים
ספר השיחות - ה׳תשס״ח
אסתר)
— זאל ברענגעז די שלימות השכר וואס דער אויבערשטער קומם
(כביכול)
אידן,
כולל
(נוסף על השכר)
גם החיוב על הקביה" 1 של "הענק" 45 תעניק לו*" 46 צו אידן וועלכע האבז א6־ געדינט און געקומען צום "שש שנים*
(שית אלפי שנין דהוה עלמאי 47 )
אלס עבדים של הקב״ה
[ווי עס שטייט בהדגשה בשנת הקהל,
וואם קומט נאד שנת השמיטה]
,
ובפרט די עבודה אין חושך כפול ומכופל פון זמן הגלות,
וואו מ׳האט זיך געדארפט מוסר נפש זיין און ניט נתפעל ווערן פאר די מלעיגים״ 48 ,
ובפרט — לאחרי די גזירות הכי קשות וועלכע מ׳איז דורכגעגאנגען אין דעם דור האחרון,
לא תקום גו׳" 49 .
ונוסף על כל זה: כשם ווי אידן גיבן צו ומוסיפים אין צדקה לאחרים,
דארף זיי כביכול דער אויבערשטער געבן,
שבזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו
(סוסה יא,
ב.
שמו״ר ם״א,
יב)
.
וי׳ל שבו הוא במיוחד בנוגע לנשים גדקניות שבדורנו — שהוא גלגול של דור יוגאי מגרים
(שער הגלגולים הקדמה כ.
ל״ת וססר הליקוטים
(להאריז״ל)
שמוח ג,
ד)
.
124)
כי.
מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות•
(שמחי פ״ל,
ט)
.
125)
ראה טו,
יד.
126)
ובפרס לפי הפירוש שזה שכר פעולה
(ולא גדקה)
— ראה לקחש חי״ס עי 154 ואילך.
127)
ר״ה לא,
א.
128)
דיה איו הקב־ה בא בטרוניא תרמ״ח.
תרפיה.
ד״ה משכני תרפ״ד
(ד״ה אני ישנה תש״ט^ וראה םה״מ — מלוקט ח*ב ד רעא ואילו.
ועד שגם משה הי ענת לפני הדור דעקבתא דמשיחא,
ספני הנסיונות שלהם ספני המלעיגים כר
(נזה־מ עטר״ת ע׳ תסד חילך.
תש״ט ע׳ ה.
תש" ד 236 ואילך.
וראה תחא בב,
א סה״ס תקס״ב ח״א עי נא)
.
129)
ל׳ הכתוב — נחום א,
ט
(וראה לקו־ש חב-ג ע׳ 306 הערה 55> ובדברי האדהאס•!
(שערי תשובה ודא ה,
א)
.
ולא יהי עודי.
מדה כנגד מדה" 50 ,
באופן של צדקה,
אז תמורת זה וואס "צדקה עשה ד.
קב*ה לישראל שפיזרו לבין האומות*,
"מפוזר ומפורד בין העמים• — זאל זיין די גלוי׳דיקע צדקה פון "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל*" 51 ,
אין א "קהל גדול*" 52 ,
נוסף אויף א ליקוט ואחדות פון נשמות ישראל,
נאר אויר ובעיקר — פון נשמות בגופים,
הקיצו ורננו שוכני עפר" 53 ,
בתחיית המתים.
ובפרט אז נוסף צו דעם וואס דער אויבערשטער מצ*ע וויל געבן אידן צדקה — שרייען אידן "עד מתי',
כולל ובמיוחד — די נשים צדקניות שבדור,
אויך.
הדסה היא אסתר*" 54 וואם גע־ פינט זיך אין עלמא דקשוט,
שריים זי צוזאמען מיט אלע נשי ובנות ישראל און מיט אלע אידן: "עד מתי* איז דער שיעור צו זיין אין "שושן עמק איומה*" 55 ,
און עס דארף שוין זייז די נתינת חיים פון "מחי׳ חיים יתו לר חייט*" 56 .
און נאכמער: א איד דארף ניט אג־ קומען צו שרייען,
ער דארף נאר אויס־ שטרעקן זייז האנט צום אויבערשטן — איז דער אויבערשטער מקיים דעם חיוב" 57
(בפורים)
אז "כל הפושט יד נותנים לו",
ער דארף ניט זאגן און ניט בעטז,
ער דארף בלויז טאן א מעשה גשמית,
אויסשטרעקז זיין יד הגשמי —
130)
סנהדרין 1,
ס
131)
המי׳ כז.
יב.
132)
ירסי׳ לא,
ז.
133)
ישעי׳ כו,
יס.
134)
אסתר ב,
ז.
135)
פיוט בתפלת מוסף דיוהכ״ס.
וראה תו״א בהוספות קטז,
ג.
136)
יומא עא,
א.
תענית אסתר
(יהפן לשמחה)
ופודים
איז גלייד.
נותנים לח,
הקניה מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה 5 ,
און א נתינה לפי מדת הנותן,
הישג יד הקניה — וואס.
לי הכסף ולי הזהב*"׳,
אפילו ווי נתינה קומט דורך סדר השתלשלות וואו ס׳איז כסף וזהנ גשמי
(אדער רוחני)
,
עאכחב אז די נתינה קומם פון עגמות ומהות,
וואט דארטן דערלאנגט דער.
פושט ידי פון א איד,
כמאמר כיק מויח אדמויריי׳,
אז די פשיטות פון א אידן
(וכפרט כשעת ער טוט א פעולה מתוך פשיטות,
.
הפושט ידי)
— ווערט איין זאד מיט פשיטות האמיתית פון •אמיתת המגאוי.
נמילא איז דער •נותנים לוי לפי הישג יד עגמות ומהות — למעלה מכל הגדרים וכר.
וניחד עם זה — שלימות לפי השגת כלי המקכל וקבלתו,
רוב סוכה און באופן אז יכולין לקבל,
כטוב הנראה והנגלה לויט גדרי הנבראים.
ביז צו די שלימות פון •נותנים לוי,
סיי מצד דעם נותן און סיי מצד דעם מקבל — ביז די גאולה האמיתית -והשלימה,
ע״י משיח צדקנו.
און פון סעודת פורים זה קומט מען צו דער סעודה דלע״ל,
פון לויתן ושור הבר" 59 ,
ויין המשומרייי,
און •כוסי רוי׳*■",
ובאופן פון •לבסומי עד דלא ידע* — גילוי המשיח הבא בהיסח הדעת"■,
ביז דעם גילוי פון •פני• דעצמות ומהות
(וואם לפני העבודה איז,
לא יראח)
,
כאופן אז •כולם ידעו אותי"",
בגאולה האמיתית והשלימה ע* משיח צדקנו,
למטה מעשרה טפחים,
כפרטים ובפרטי פרטים,
ובקרוב ממש ממש"׳.
137)
ברכה שלישית דברהס״ז.
138)
מגי כ,
ח.
139)
שיחת י״ב תמוז תש״ז ס״ג
(לקדד ח״ג תמ,
ריש ע״בץ
140)
ניב עד,
ב חילו.
פסחים זם,
נ.
141)
ברכות לד,
נ.
ורחה פסחים אם.
142)
תחלים כג,
ה.
יוסח עו,
ח.
143)
סנהדרין ח,
סע"*.
144)
ירמי׳ ל*,
לג.
145)
ע־ד מחד מחו
(לקחת שלח לז.
ח וחילוץ
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח