א.
ווען עט הויבט זיד אן א נייע תקופה אדער א נייער ענין ומחב — זאגט או תורה אז עם דארף זיין.
פותחין בברכה 1
[ווי עם שטייט,
און אזוי איו אויר די פתיחה פון חלק רמעי פון ספר תניא קדישא
(פון רעם אלמן רמץ)
,
הנקרא,
אגרת הקודש 2
(לוים ווי די,
הרבנים שי׳ בני הגאון המחבר ז״ל נ״ע 3 האבן אים מסדר געווען)
]
.
על אחת כמה וכמה ווען די נייע תקופה איז לאחרי וואם עם האט זיר פארענדיקט שבעה 1 ,
און מכאן ולהבא,
לא יוסיפו לדאבה עוד 2 און ס׳איו נאר דא ענין הנחמה,
,
אך טוב וחסד" 4 בטוב הנראה והנגלה,
ובפרט אז כמה וכמה פון,
עשרה מישראל 5 האבן אויסגעדריקט ברכות של נחמה,
במנהג ישראל תורה הואי,
אז
(דער סיום פון)
ניחום אבלים איז א נוסח של ברכה,
,
המקום• ינחם אתכם בתוך
1)
להעיר שזהו אחד מהטעמים שהתורה מתחילה נני״ת —.
בראשית״ לשון
(ר״ת)
כרנה — ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א.
זהר ר״פ ויגש.
נת׳ בלקו״ת ראה יט,
נ.
ועוד.
— וראה לקרש חנ״ד עי 641.
וש״ג.
ש כי.
שלשה ימים לבכי שבעה להספד■
(שו״ע יחד רסשע״ד.
וש״ג)
.
3> לשון הכתוב — ירמי־ לא,
יא.
4> לשון הכתוב — תחלים בג,
ו.
5> ראה שו־ע אדה״ז או״ח מו״ס קפ.
תוד*ה נפסל — מנחות כ,
ב.
מהרי״ל — הובא ברמ״א יו-ד סשע־ו ס״ד.
מנהגים ישנים מדורא ע׳ 153.
ועוד.
6)
ראה נגיד ומעוה ח״ב עניו אבלות
(ד־ה המקום)
הטעם שאומרים.
המקום■ דוקא.
שאר אבלי ציון וירושלים , ,
ובפרט אז כמה וכמה האבן מוסיף געווען נאד לשונות של ברכה
[לויט די פארשידע־ נע מנהגים,
נהרא נהרא ופשטי׳ , ]
—
איז דאר דעמולט דער חיוב,
אז בשעת מ׳באקומט א ברכה דארף מען אויף דעם ענטפערן מיט א ברכה• — בדוגמא ווי בשעת אידן טרעפז זיר
(ובפרט בא ענינים המשמחים)
און איין איד בא־ גריסט דעם צווייטן בברכת.
שלום עליכם 8 ,
ענטפערט ער אים מים א ברכה.
עליכם שלום 9 *.
און דער חיוב צו ענטפערן שלום איז עד כדי כר,
ביז אז די גמרא זאגט" אז.
אם נתן לו
(שלום)
ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר" ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם , .
ב.
ולהעיר,
אז דאס איז א חידוש.
ובהקדים:
בשעת איינער קומט דעם צווייטן א חוב און ער צאלם אים ניס אפ,
הייסט עס נים קיין גזילה.
דער לשון גזילה פאסט אויף א זאר וואס איז שרן געווען בא יענעם בפועל".
7)
חוליו יח,
נ.
נז,
ו.
8)
להעיר מהנהגת רבי עקיבא בר שאמר
(וביתי)
להרבים שבאו לנחמו שהובאה בימ״א יחד טשפיה סש מבלי הזכרת רע׳ק.
ושזהו.
כבוד רבים■ —.
אחינו בני ישראל שפעו כר שכרכם כפול,
לכו לבתיכם לשלום■
(מו״ק כא,
נ)
.
9)
ראה גם לקרש חב״ה ע׳ 165 ואילד.
10)
ברכות ו,
סע״ב.
11)
ישע•׳ ג,
יא.
12)
ואף שגם החיוב דפריעת חוב הוא מצד זה
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח
דערפון וואס דעם ענין פון נים ענטםעדז שלום רופט אן תורה מיטן נאמן! גוילה —,
גזילת העני• — איו מוכח,
אז די ברכת שלום וואם מען דארף געבן צו דעם וואס נתז לו שלום איז ניט נאר א חיוב בלבד,
נאר נאב־ מער,
אז די ברכה
(ברכת שלום)
איז שוין זיינע
(נאך איידער מ׳ענטפערט אים)
,
וואס דערפאר,
בשעת אז מ׳ענטפערט אים ניט,
נעמט מען צו פון אים,
מ׳גזל׳ט פון אים,
די עניית הברכה,
.
נזילת העני',
"העני־
(אויד)
פון לשון עני׳ 3
(מענה)
— וועלכע באלאנגט שויז צו אים.
ג.
ע״פ כל הנ״ל איז מובן בנוגע לעניננו — דער ענטפערן מיט א ברכה צו די אלע מנחמים ומברכים — אז דאס דארף געטאן ווערן בהקדם האפשרי.
וואט די ערשטע מעגלעכקייט צו דאס טאו באופו כללי וכו׳ — איז גלייך ווי עם ענדיקט זיר די תקופה פון שבעה,
און עם פאנגט זיך אן די תקופה שלאחרי זה.
וואט דעריבער נוצט מען אוים די גע־ לעגנהייט צו ענטפערז און מברר זייז די אלע מנחמים און מברכים,
איו אויר מודיע זיין —,
הנותן מתנה לחבירו צריר להודיעו״■ — אז זייענדיק
שלוה ממנו מעות שהיו ברשותו — הרי מיוה להונאה ניתנה,
ולאח״ז נשאר רק חוב בלבד.
ויתירה מזו: גם כשמענב תסץ של חבירו שבא אליו בשכירות
(שגם עכשיו ההפץ הוא של הבעלים)
,
מ״מ,
מכיון שבתחילה בא החפץ לידו ברזון הבעלים,
אין זה גזילה אלא עושק.
ונפק־מ לדינא לגבי עברם
(ראה רמב״ם חל׳ גזילה ואבייה פ״א ה״ד ובבם־מ שם היב.
שרע אדה״ז חו־מ הל׳ גזילה וגניבה ם״ד)
.
13)
ראה יעב״ץ לברכות שם.
עץ יוסח לעין יעקב שם.
14)
שנת י,
ב.
היינט אויפן ציון פון דעם רבי׳ז דעם שווער,
נשיא דורנו
[וואם,
מה להלן עומד ומשמש,
אן< כאן עומד ומשמש-י׳ לכל צאן מרעיתו•■]
,
האט מען דער־ מאנט און איבערגע׳חזר׳ט דאס וואט שטייט אין פסקי הלכות וכו׳,
מיוסד אויף תושב״ב — אז דער אויבערשטער בענטשט יעדער מברר,
,
ואברכה מברכין•"",
כל המברך מתברר•׳ בברכתו של הקב״ה,
מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה 9 ■.
ונוסף לזה: ברכתו של הקב״ה איז אין אן אופן פון,
תוספתו מרובה על העיקר״”.
וואם אויר דער,
עיקר־
[די ברכת הקב״ה צו די מברכים לויט,
העיקר",
לויט זייערע ברכות,
ובפרט אז די ברכות זיינען געווען זיכער מקרב נפש ולב עמוק]
איז א ריבוי גדול,
ביז אז תורת אמת רופט עם אן בשם,
עיקר״ —
און צו דעם קומט נאר צו א תוספות,
וואם איז,
מרובה על העיקר״ — ריבוי בכמות,
אוו אייר
(ובעיקר)
— ריבוי באיכות,
ביז ריבוי שלא בערך
ולהוסיף,
אז בברכתו של הקב״ה קומם צו א מעלה נפלאה: יויבאלד אז "אלקיכם כהן הוא"׳ 1 ,
און,
כהנים זריזין
15)
סוטה יג,
סע״ב כנוגע למשה רנינו.
וכו הוא בנוגע לכל נשיא חדור,
אתפשנזותי׳ דמשה שבכל דרא ודרא
(כדלקמן ס״ז)
.
16)
ראה אגרות קודש אדמו״ר מהוריי"! ה״א ע׳ קמא.
17)
לו יב,
ג.
18)
ראה סוסה לח,
ב.
ירושלמי ברבות ספ״ח,
הובא בתוד״ה ואברכה — חוליו סט,
א.
19)
ברכה השלישית דברכת המזון.
וי״ל כנגד ד׳ אותיות דשם הוי■
(ראה גם לקו״ש ת״כ ע׳ 576 הערה 20)
.
20)
ב״ר פס״א,
ד.
דב״י פ״א,
יג.
21)
סנהדרין לס,
א.
יזם ד',
כ״ט שבט,
אור לאדר״ח אדר
הם״ 2 — איז נוסח בו דעם וראם די ברכה גופא איז מיס א תוספת שלא בערך כדל,
אה אויך דקר קיום הברכה
(המשכת והשפעת הברכה למסה ביז למטה ממש)
בזרהות הכי גדולה,
"עד מהרה ירוץ דברו" 2 ,
אז ברכותיו של הקב״ה צו כל אחד ואחת פון די מנחמים ומברכים,
וועלן מקריים ווערן גלייר,
ובגילוי,
אז מ׳זאל עס זעז בעיני בשר,
ביז אין אן אופן פון.
מראה באצבעו ואומר זה" 2 .
ד.
בהאמור לעיל — דער פסק דיו פון תורה אז כל המברך מתברר — קומט צו בנידון דידן נאד או ענין:
וויבאלד אז דער ניחום
(מים די ברכות וואס זיינען פארבונדן דערמיט)
איז אויף בתו פון נשיא דורנו — ובפרט נאד ע־פ מאמר רז־ל” "איש מזריע תחלה יולדת נקבה־,
ד.
ה.
אז אין א בת אה דא דער כח האב נאכמער ווי אין א בן״ — וואס נשיא דורנו אה דער ממלא מקום פון די נשיאים שלפניו בה צום אלטן רבי׳ן,
און בה דעם בעש־ט,
אה דאד פארשטאנדיק,
אז אין די ברכות של הקב־ה וועלכע ווערן נמשך דורך די ברכות וואם זיינען פארבונדן מיט דעם ניחום,
קומט צו אויד די פעולת הזכותים און די כחות פון דער נפטרת
(אלם בתו של נשיא הדור,
נוסף צו די זכותים דורך אירע אייגענע מעשים)
,
22)
שנת כ,
א.
וש־נ.
ימב״ס הל• שנת פ״ג דג ועוד.
23)
תהליס קמז,
סו.
וראה לקו־ת ס״פ קרח.
24)
ל• המדרש — שמו״ר ספנ״ג.
וראה תענית נסופה.
25)
נדה לא,
סע״א.
26)
ונפרם ננדו־ד — ראה.
היום יום■ בח אייר.
ובפרט אז וויבאלד "טוב עין הוא יבורך״ 2 — איז זיכער,
אז זי גיט פון אירע זכותים
("נתן מלחמו" 2 )
צו יעדערן און יעדערע.
וואם דורך דעם ווערט ניתוסף נאב־ מער אויף,
כביכול,
ברכותיו של הקב־ה צו אלע מנחמים און מברכים — סיי אין די ברכות גופא,
סיי אין די זרהות פון קהם הברכות,
סיי איו די ענינים הפרטים פון כל אחד ואחת מישראל
(ובסרט פון די מנחמים ומברכים)
,
סיי ביז אין דעם ענין הכללי — די גאולה האמיתית והשלימה ע־י משיח צדקנו בקרוב ממש,
ובפרט אז די נפטרת אה
(כנ־ל)
בתו פון דעם נשיא הדור,
דער ממלא מקום פון די נשיאים שלפניו בה צום אלטן רבי׳ן און דעם בעש״ט,
וואס הפצת המעעות דהבעש״ם
(און ווי זיי ווערן נתבאר אין תורת חסידות חב־ד פון דעם אלטן רבי׳ן ונשיאים ממלאי מקומו)
ברענגם דעם "אתי מר־ דא מלכא משיחא 2 .
און אויך אז אין די לעצטע עטלעכע רגעים שלפני הגאולה,
זאל זיין בכל אחד ואחת מישראל "אך טוב וחסד־ בטוב הנראה והנגלה,
סיי אין די ענינים הרוחניים,
סיי אה די ענינים הגשמיים.
ה.
ולהוסיף,
אז כשם ווי די גאולה פון גלות אה
(בעיקר)
בנוגע צו עניני הגוף• 2 — ווארום די נשמה איז מל־
27)
משלי נב,
ס.
ולהעיר שפסרז״ל
(זתיג קל,
א.
ורפה המשך תער־נ ת״נ עי זיל*)
שזה קני על יוסף — שמו
(הרפשוו)
של נשיפ דורנו,
פני הנפסרת.
28)
פגרת הקודש דהנעש־ס הידועה — נדפסה בנתר שם טוב נתהלתו.
ובנ״ם.
מ)
ועד-ז בנוגע לתחיית הסתים,
דעניו הפיתה היפ שהנשמה מסתלקת מהגוף,
ומסן התחי יחי גם הגוף.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
כתחילה ניט געגאנגען אין גלות,
כידוע דער פתגם פון נשיא דורנו",
אבי הנפטרת,
בשם אביו אדמו*ר
(מהורש־ב)
נ״ע — עד׳ז איז אויך בנוגע צו די השפעת הטוב וחסד אין די לעצטע רגעים פון גלות
(בתור הכנה להגאולה)
,
אז די השפעה דארף זיין
(ניט נאר בנוגע צו ענינים רוחניים דהנשמה,
נאר אויך ואולי בעיקר)
בנוגע צו ענינים גשמיים דהגוף.
און וויבאלד אז ניט נאר.
נפשא דילהון קדישא',
נאר אויר,
גופא דילהון קדישא',
ווי מ׳זאגט
(מהזוהר הקדוש י 23 )
אין.
מענה לשון 24 אויפן ציון פון צדיקים — איז מובן,
אז די השפעה וואט קומט בזכות הנפטרת בתו של נשיא הדור איז ניט נאר בנוגע צו עניני הנשמה נאר ארך
(ואדרבא,
לכל לראש")
בנוגע צו עניני הגוף,
ובענינים הפרטיים,
וכאמור לעיל,
אז די אלע ברכות והשפעות זאלן זיין איו צוזאמענהאנג נאר מיט ענינים טובים בטוב הנראה והנגלה און באופן אז מ׳זאל זיי זען בעיני בשר,
מראה באצבעו ואומר זה.
* * *
ו.
נוסף צו דעם מענה של ברכה צו די מנחמים ומברכים,
איז כאן המקום צו אייר אויטדריקן א יישר־בח ונתינת תודה חמה,
צו די אלע וואם האבן שויו צוגעהיילט
(באופן פון.
חטוף ואכול חטוף ואישתי׳”)
,
נאד אין שלשה,
עכ״ם אין שבעה,
עכ*פ ברשד השלשים — און
30)
שיחת ג׳ תמוז תרס״ז — נדפסה בסה״מ קונטרסים ודא קעה,
ב.
תרס״ז ד ?נו.
ועוד.
31)
זח״ג ע,
ב.
32)
להעיר מזה שנזהר שם "גופא דילהון קדישא" בא לסני,
נפשא דילהוז קדישא".
33)
עירוביז נד,
א.
מייסד געווען קרנות גמילות־חסדים,
מוסדות וכו׳ — לזכר הנפטרת.
ולהוסיף,
אז ס׳איז נתייסד געווארן אויר א קרן מיוחד אנגערופן בשם.
קרן חמ״ש• — די ראשי תיבות פון שם הנפטרת,
חי׳ נזושקא שניאורסאחן.
וואס אע*פ אז שם המשפחה איז לכאורה ניט אזוי נוגע — געפינט מען בכמה שטרות וכיו״ב,
אז לחיזוק הדבר חתמ׳נען די עדים אייר מיט זייער שם המשפחה.
ובפרט בנדו״ד — אז אין דעם שם המשפחה איז מודגש בגלוי דער קשר מיט דעם מייסד המשפחה — דער אלטער רבי,
וואס זיין נאמען איז.
שניאור"
[על שם די צוויי אורות" פון נגלה דתורה און פנימיות התורהיי,
נוסף צו דעם וואם ער איז געוועז א נשמה חדשה,
כמסופר אין די רשימות ושיחות פון אבי הנפטרת* 3 ]
,
ובפרט אז אין דעם שם המשפחה האט מען מוסיף געוועו” אויר דעם סיום.
(שניאור>סאן*,
וואס איז מדגיש אז דער קשר מיטן אלטן רבי׳ן איז באופן פון א בן
(סאן,
זון)
,
וואם האב זוכה לבן מיד שנולד כר
(בחמשה" דברים)
",
ביז אז א בן איז יורש הכל.
34)
רוזה יש״ש גיסיו פ*ד סב•!.
וראה לקרש זדו ד 37 ואילך.
וש־נ.
35)
לקו-ד ח־* פג,
רע״א.
וראה גם נהנספז נלקרש שם.
לקום 26 לוי״ז — אגרות ד ריח ואילך.
36)
לקחו ח״ג תזח,
א ואילך ל השיחות תש״ה ל 127.
םה״מ תשי״א ד 154.
וננ״ם.
37)
נדור אדמו■!־ הרז.
ולהעיר שנדור אדפו״ר האפזזני היי כינוי המשפחה —.
שניאורי•
(.
היום יום• ז ניסו)
.
38)
י ובתור רמז ענ־פ ש״חמש• הוא ר׳ת של שם הנפסרת,
ננ״ו נפנים.
39)
עדיות פ־נ פ״ס.
יום ד',
כ״ט עובט,
אור לאדר״ת אדר
ז.
וכל זה איז מוסיף נאכמער אין דער נחמה על הנפטרת,
וואט די אמת׳ע נחמה וועט זיין בשעת עם ווערט.
נחמת עיון וירושלים* בקרוב ממש,
וואם דאן וועט זיין,
הקיצו ורננו שוכני עפר״“ והיא בתוכם.
וואט די נחמה
(נחמת ציון וירושלים)
וועם זיין
(נוסף צו דער נחמה דורך די נביאים,
,
נחמו נחמו עמי*",
אויר ובעיקר)
דורך דעם אויבערשטן אליין" —,
אנכי אנכי הוא מנחמכם*",
און אין דעם גופא —,
אנכי אנכי* צוויי מאל,
נאר העכער ווי ס׳איז געווען בא מתן תורה,
וואו עם שטייט",
אנכי* נאר איין מאל".
און וויבאלד אז תוספתו של הקב*ה איז מרובה על העיקר,
ביז מרובה באין ערוך
(כנ*ל)
— איז מובן,
אז די הוספה וואס בא דער נחמה לע*ל שטייט צוויי מאל,
אנכי*,
איז באופו וואם איז העכער באין ערוך פון דעם גילוי פון.
אנכי* פעם אחת וואם איז געווען בא מתן תורה.
וכמובן אויר פון דער נחמה וואם דער אויבערשטער האט געטרייסט משה רבינו אויף שבירת הלוחות 44 ,
.
אלי 4 תצטער בלוחות הראשונות שלא היו
40)
יעד׳ מ׳ יט.
41)
09 8,
א.
42)
ראה אבודרהם בסדר הפרשיות וההפטרות
(בשם מדרש)
.
43)
ישד׳ נא,
יב.
44)
יתרו ב,
ב.
ואתחנן ה,
ו.
45)
ראה לקו״ת שבח שובה סה,
סע״ב־ג.
ודד.
46)
ולהדר שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב״ה כשבירת הלוחות
(ירושלמי יומא פ״א ה״א.
תנחומי
(מבער)
אחרי י.
הובא בפרש* עקב י,
ו.
נתבאר כלקו״ש חי״ד ע׳ 30 ואילך)
.
47)
שמחר פמ*ו,
א.
אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותו לר שיהא בהם הלכות מדרשות ואגדות הה*ד• 4 ויגד לד תעלומות חכמה כי כפלים לתושי׳* — אז דער פירוש פון.
כפלים לתושי" איז
(ניט נאר צוויי מאל אזוי פיל פון דעם וואם איז געגעבן געווארן בלוחות הראשונות בא מתן תורה,
נאר)
אז עם ווערט ניתוסוי א ריבוי מופלג,
,
הלכות מדרשות ואגדות*,
ביז.
תעלומות חכמה*,
ריבוי מופלג שבאין ערוך 4 .
און דויר די דברי נחמה וואם דער אויבערשטער האט געזאגט משה רבינו,
ווערם עס נמשך אויר צו,
אתפשטותי׳ דמשה בכל דרא ודרא'" 5 ,
צו די נשיאי ישראל שבכל דור ודור ביז צו נשיא דורנו,
כ*ק מו*ח אדמו־ר,
און דויד די נשיאים — אויר צו אלע אידן
[וואם נוסף צו דעם וואס.
כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי׳ משרע*ה*י<,
איז דויד די נשיאי ישראל ווערם עם נמשר ונתגלה צו זיי נאכי מער 51 ]
,
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
אז בשעת עס פאסירט א מאורע ויזם איז גורם צער — זאגט דער אויבער־ שטער
(און גיט דעם נתינת כח אויף דעם)
,
אל תצטער",
צוגעבנדיק דעם טעם און הסברה,
אז דער מאורע בלתי רצוי איז מערניט,
לרגע הטף",
אבער דערנאך,
וועט דורך דעם נאר סוקומעז א הוספה,
ביז,
כפלים לתושי׳",
וואט דאס מיינם
(כנ״ל)
הוספה שבאין ערוך.
ובנידון דידן,
אז בקרוב ממש איז נוסף אז עס וועט בטל ווערן דער ענין פון היפך החיים,
איז אדרבה,
עם וועט זיין,
הקיצו ורננו שוכני עפר",
עם וועט נאד ניתוסף ווערן שמחה,
ועד״ז אויך בא די שנתאבלו,
איז נוסף וואס "לא יוסיפו לדאבה עוד'",
איז אדרבה — ״והפכתי אבלם לשמחה"",
"הפכת מספדי למחול לי**,
ח.
ויש לומר,
אז ענין הנ״ל איז מרומז אויר בלשון הרמב״סיי:,
משה רבינו תקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה״ — אז גלייד נאר די שבעת ימי אבלות
(די תקופה וואס מ׳האט איצטער מסיים געווען)
קומט,
שבעת ימי המשתה",
ענינים של שמחה,
אוו ניט סתם שמחה,
נאר שמחת
53)
לשון הכתוב — ישעי■ נד,
ז.
54)
'רמי׳ לא,
יא.
55)
שם,
יב.
56)
תהליס ל,
יב.
וראה רשימות הא״א לתהלים עה*פ,
ש.
הפבת מספדי* הי• בפורים,
שאז נעשה אתהפנא חשוכא לנהורא,
,
החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה■
(וראה בארוכה לעיל ד 256 ואילך.
וראה גם עי 170)
שזה נמשד מבוי׳ עתיק,
דלית שמאלא בהאי עתיקא
(דאה בארוכה ד״ה באחי לגני דדם בשלח,
י׳א שבם שנה זו
(סוז־מ — מלוקט ח״ב ד רנה ואילך)
.
וש־נ/ ועיקר הגילוי יהי 33 לעול,
דאז אהפוך גו׳
(צפני׳ ג,
ט)
.
57)
ריש הל׳ אבל.
מירושלמי כתובות פ״א ה״א.
חתן וכלה וכדוגמתם,
וואס איז א שמחה הכי גדולה",
פארבונדן מיט,
חמשה" קולות" וואם זיינען פארבונדן מיט די חמשה קולות וואם זיינען געווען בא מתן תורהיי — יום חתונתו פון דעם אויבערשטן מיט אידן" 6 .
ויש להוסיף: עם שטייט אין מדרשי",
אז בשעת מתן תורה איז געווען די "אירוסין" פון דעם אויבערשטן מיט אידן,
,
אבל לימות המשיח יהיו נשואין".
ועפ״ז יש לומר,
אז דאס וואס דער רמב״ם איז מרמז אז נאר שבעת ימי אבלות קומט שבעת ימי המשתה
— וואס שבעת ימי המשתה איז דאד בא נשואין,
וואם נשואין פון אידן
(חתן וכלה)
איז פארבונדן וכדוגמת די נשואין פון דעם אויבערשטן מיט אידן וואס וועט זיין לע״ל,
ובמובו אויר פון דעם וואס אין דעם נוסח השבע הברכות
(וואם מ׳זאגט בשבעת ימי המשתה)
רעדט זיך וועגן די,
חמשה קולות* וואס וועלן זיין לע״ל“ —
אז די נחמה עיקרית אויר
(שבעת ימי)
אבלות איז — די נשואיז דהקב״ה וישראל וואם וועט זייז לע׳ל,
וואס דאן וועט זייז,
הקיצו ורננו שוכני עפר",
כולל זה שעליו מתנחמיז.
ט.
ולתוספות ביאור:
נשואיז איז,
אז דער קשר פון חתז וכלה ווערט א קשר נצחי,
בניו עדי עד
58)
ראה המשר שמח תשמח תרנ״ז — ד רענו ואילך.
59)
כרכות ו,
כ.
60)
תענית כר,
ב
(במשנה)
.
וראה במדב-ר סי״ב,
ח
(בסוסו)
.
61)
שמהר ססס״ו.
בסדב״ר שם.
וראה לקר״ת שה״ש מח,
א־כ.
62)
ראה חדא״ג מהרש״א כתובות ח,
א.
יום ד',
כ״ט שבט,
אור לאדד״ח אדר
(וראם דערפאר,
בשעת מ׳וויל דאם כורת זיין ר״ל איז,
מזבח מוריד עליו דמעות*")
.
ביז אז דאס איז ניט נאר א קשר צווישן צוויי מענטשן,
נאר אז ביידע ווערן איין זאך,
•והיו לבשר אחד"".
און דאם איז דער קשר פון,
הקיצו ורננו שוכני עפר" מיט עניז הנשואין: דאם וואט איצטער קען זיין א מציאות פון היפך החיות — אע״פ אז
(וויבאלד)
•ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם
(איז)
חיים כולכם היום״״ — איז עם מצד דעם וואס די דביקות והתקשרות איצטער איז ניט בגלוי
(וי״ל אז דאס וואס הי׳ אפשרי להתעלם — איז ווייל עם איז געווען נאר באופו של אירוסין)
; משא״כ לע״ל
(וואס דאן וועט זיין די נשואין)
— איז נים נאר וואם די חיים פון אידן דעמולט וועט זיין חיים נצחיים,
נאר נאכמער,
עם וועט נתגלה ווערן אז אויד דער העלם החיות וואם איז געווען פריער,
איז גע־ ווען מערניט ווי לפי שעה,
און מערנים ווי בחיצוניות".
ויש להוסיף: דער פירוש פון,
והיו לבשר אחד* איז,
אז דאם וואס ישראל
(דורך אורייתא)
וקוב״ה כולא חד",
איז ניט נאר מצד הנשמה נאר אויך מצד הגוף והבשר.
און ווי געבראכט פריער וואס מ׳זאגט אין,
מענה לשון",
,
גופא דילהון קדישא".
און דעריבער,
בשעת עם וועט נתגלה ווערן דער ענין הנשואין פון דעם אויבערשטן מיט אידן,
דער.
והיו לבשר
63)
גיסיו בסופה.
64)
בראשית ב,
כד.
65)
ואתחנן ד,
ז.
66)
ראה בארוכה לקרש ח״ו ד 84.
67)
ראה זח״ג ?ג,
א.
לקו״ת ניבים מו,
א.
וןוד.
אחד״״ — וועט מען דעמולט זעו,
ווי אויך דער הפסק החיות דהגזף
(וזאס איז געווען פריער)
איז נאר בחיצוניות.
י.
וכל זה איז מען מזרז און מ׳איילט צו נאכמער דורך דעם וואם יעדער איד איז מוסיף אין זיין אמונה בביאת המשיח,
איו תחיית המתים״ וכו׳ — ווי כמה וכמה זיינען זיך נוהג צו זאגן בדיבור בגלוי,
אני מאמין כו׳",
איו אויר די וואס זאגן דאם ניט בדיבור,
טראכט מען וועגן דעם בכל יום ויום,
ובהדגשה — אין ברכת,
את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" און,
לישועתך קוינו כל היום",
אז במשך כל היום האלט מען אין איין ווארטן אויף דער ישועה,
און אויר בשבת ויום טוב — בעט מען און מער נאך פון שלשה פעמים,
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים",
און ווי מ׳האט אויר דערמאנט און גע־ בעטו אויפן.
ציון* פון נשיא דורנו
(כנ״ל ם״ג)
די ברכה מיוחדת — אז בקרוב ממש
(,
ולא עכבן אפילו כהרף עין"" 35 )
זאל קומען משיח,
ותיכף ומיד ממש 36 — הקיצו ורננו שוכני עפר,
והוא
(בעל הציון)
וכל בני ביתו בראשם,
68)
ולהדר ששמחת נשואיז הו*
(בדקר)
שמחה גשמיה וסעודת חו־נ ונר,
ני יחוד זו״נ הוא יחוד גופני,
ועי״ז נמשך גילוי העצם וכו׳
(המשך שמח תשמח הנ״ל — 7 רסו ואילד)
.
69)
עיקר הי״ב והי״ג מהי״ג עיקרים.
70)
מכילתא ופרש״י בא יב,
מא.
וכיסי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות
(סיבה ז,
סו)
,
נפלאות אפילו בערך לכיסי צאתך מארמ״צ
(אוה״ת עה״פ שם)
.
71)
כידוע שצדיקים קסים לתחי׳ סיד — וח״א קס,
א.
ומפורש גם בגמרא —.
לעתיד לבוא.
.
לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עסהם׳
(יומא ה,
3)
.
ולהעיר שאהרן ובניו
(כהנים)
וסשה — זריזיז הס.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
און גיין אלע צוזאמען לארצנו הקדושה,
,
ארץ אשר גו׳ עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה• 2 ,
ובאופו פון,
ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך•",
און דארסן גופא — אין ירושלים עיר הקודש,
,
קרית מלך רבי",
און דארטן גופא — בהר הקודש,
און בבית המקדש השלישי,
,
מקדש אד׳ כוננו ידיך•",
א בנין נצחייי,
ושם נעשה לפניך כמצוך רצונריי — סיי די עבודת הקרבנות,
סיי עבודת התפלה,
וואט תפלה איז ניט נאר במקום קרבנותיי,
נאר אויר בשעת מ׳האט מקריב געוועז קדבנות איז געווען די תפלה פון די אנשי משמר
(מעמד)
,
על קרבן אחיהם שיתקבל ברצוף",
ויש לומר אז אין.
אחיהם♦ ווערן נכלל אויר אלע אידן שבבל הדורות.
און קוריו את שמע וכל שאר ברכות וכר".
יא.
בכדי צו ממהר זיין דאס נאב־ מער,
וועט מען מסיים זיין מיט דעם ענין הצדקה,
וואט כנהוג לאחרונה,
מאכט מען יעדערן פאר א שליח של צדקה,
אויר אפגעבן לצדקה בזמן המתאים ובמקום המתאים,
ומה טוב — בהוספה מדילי׳.
72)
עקב יא.
יב.
73)
ראה יב,
כ.
שופטים ים,
ח ובספרי ופרש״י שם.
74)
תהלים מח,
ג.
75)
בשלח סו,
יז ובפרש״י.
76)
זח״ג רבא,
א.
77)
תפלת מוסף.
78)
ברכות כו,
א־ב.
79)
תמית כז,
ב.
80)
תמיד ספ״ד ורפ״ה.
און,
גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה♦ 1 •,
און,
צדקה תציל ממות♦ 2 ׳,
וואם דאם איז כולל צוויי ענינים:
(א)
•תציל♦ כפשוטו,
אז עם זאל ניט קומען מלכתחילה,
און
(ב)
אז צדקה איז.
מציל♦ די שוכני עפר פון מות,
ווארום,
גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה♦ וואס דאו וועט זיין הקיצו ורננו שוכני עפר.
דאם הייסט,
אז תמורת זה וואס,
צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות♦",
וועט זיין די צדקה נצחית,
וואס דער אויבערשטער נעמט ארויס אידן פון גלות,
ובפרט אז אידן בעטן אויף דער גאולה,
און ניט נאר זיי בעטן נאר זיי שרייען,
עד מתי♦,
גם בתוכן של תביעה כביכול,
איז דאם מחייב
(כביכול)
דעם אויבערשטן — און ניט באופן של חיוב ח״ו,
נאר דער אויבערשטער איז דער־ פון צופרידן,
כמאחז״ל" הקב״ה,
חייך ואמר נצחוני בני נצחוני• — אז ער זאל ענטפערן אידן,
און תורה האט שוין מודיע ומכריז געווען אז,
כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה•",
און נשיא דורנו האט גע׳פסק׳נט" אז א קרעכץ פון א אידן איז תשובה שלימה,
און ער האט אויך מעיד געוועז",
אז מ׳האט שויו אפגעטאן אלע ענינים און מ׳דארף נאר צופוצן די קנעפלער פון
81)
ב״ב י,
א.
וראה תניא ספל״ז.
82)
משלי י,
ב.
יא,
ד.
וראה ב״ב שם.
83)
פסחים פז,
ב.
84)
ב״מ נט,
ב.
85)
סנהדרין צז,
ב.
86)
בשם זקנו אדמו״ר מהר״ש — לקו״ד ח״ד תש^ םע״א.
אגרות קודש שלו ח״ג ס״ע תקנא.
87)
שיחת שמחת תורה תרפ״ט.
14)
401.
1.
□0£.
<■
(6)
^ 011' 0' 76)
|1<1.
|| 001911'
■
[.
^011 ;0101.
061 011 ;101■ י^
(014161
401.
44,
1^1101* 4,
00 0:0,
44 ׳
(X1
4,
011,
0 01: א<0!44 0101,
1 10,
4
־.
10
004' 0X1.
01 *1 '00X0 0X4040 1X400)
104 00011 411,
' 10X14,
0 4,
401 040
4001 0 01011 4011 004 — '4Xא '004
4101 0X11' *1 04,
0:,
4 1*4,
1111 06144,
0X4,
*10.
״4,
0141 064,
10' '״'
44411 — ״,
0141401 4:4000 0014,
0
10 041:4 4,
4 111414:4 10 0,
4111:1 4,
1 41X001.
1X00 0110 001111^11 0:0 א 04 1 01א ;0' 111אX01.
00X0 0X4041'
'040 4,
441 11 1X0 1140 114 0X14,
11א
X 4000 0114,
0 01100' 11X6 '0014,
.
(01611)
X11 6X101:11 010
'״.
4,
411610 111114 44410 060.
0 4011' 41 011 '01160 001 4000 '4000.
1 11א
1140 1111 06144 10X1411 141 '0604.
40 11 0X01 6111410' 1X1א 10110 1101
0,
1X4 1101X1611411114x1146 11א
יא' '■מ •.
'41,
44.
(16
'1 ׳^ 61.
80
(06 ה״ג1 ׳4.
1*1 ^9 0.
4 ^ ^
^ '61 '1 40 '4 ׳* £010 '1 *11 12144
(68
•ש
'01 0 0410 •0 0 י? 'א 181“ “ ^^ 11*4
(88
^ 1X40,
1''
4140 4000' ',
0400* 00,
41א 141 11א '".
0:0 14101 0604' *604 x114
001x4 X1 40 1X4 1“1 141 X00,
41
041 1X1 ס11א 101 141 X11 1X1 —
1000,
X11 '4:0 0400.
0400' 11א.
10:410 410:11 '4:0 0604 0Xא 11X0 11 X 1X1א 110 0,
0461:0 10610 X1
־0441010 000410 4111 0110X461X0 111:41 111 4 11041 X1א '6:46440 11 11 1111016 1X1 11X0 0,
61X0א 404404 4111 11א,
0 10101 064010' X11110X41
׳01:111.
1'
X:^X1 11 0X116 00110116 410' 146 0X0X10.
" 00X140 040110' 1X111 041
461* ׳11* *:0.
1*1 0604
(10:1011 11 111X041 010 X401א 14141)
1110א 110: 041 0440 11א "0141X4 א10 11 11XXא 061114 010)
14141 X11
01:111 — 0X1 X14 161
[11X0 14 4101
11* 0״11א4 11א *406 6״0 ׳,
1 16>
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח