א.
לכל לראש יש להתחיל בפרשת היום,
כפי שכבר הכריזו ובאופן של פירסום — פירסומי ניסא■ — אודות המאורע שאירע ביום זה,
ה׳ טבת,
בשנה שעברה,
שבו הי׳,
דידן נצח* 2 ,
הנצחון של הספרים?
ובפרטיות יותר:
המדובר הוא אודות הטפרים של ספריית אגודת חסידי חב*ד ליובא־ וויטש,
שהוקמה ונתרחבה על ידי ובב־ שיאותו והנהלתו של כ״ק מו״ח אדמו*!־ נשיא דורנו,
עוד בהיותו במדינה ההיא,
וביציאתו ממדינה ההיא,
לאחרי ימי הגאולה י*ב־י*ג תמוז,
נגאלו ויצאו גם הספרים
(לאחרי שמטר נפשו שלא לצאת בלעדם,
כידוע ומפורסם י)
,
והגיעו סוכ״ס למדינה זו,
שבה נתרחבו ממדי׳ של ספריית אגו״ח חב״ד ליובאוויטש,
ומוסיף והולך עד היום הזה,
ע״י נשיא אגודה זו והנהלתו הוא כ*ק מחה אדמו״ר,
אשר,
כלשון חז*ל,
,
יעקב 5
1)
בהוראת ימי ימונה — דמיבייהו אזלינן,
ונפרט ניום השנת שלאחריהם,
שנו נעשה העילוי ומשלימות
(.
וינולו")
דימי חנונה — שנל הענינים השיינים לתורה ומעוותי,
,
נר מזוה ותורה אורי,
זרינים להיות ע״ד ונווגמת אופו הפעולה דנרוח חנונה.
2)
ל׳ חז״ל — וישיר פנ־ד,
ג.
וראה שיחת "נ מנת תשמ״ז,
3)
ראה <ם שיחות ה׳ מנת
(והמשנם נשנעת ימי ההיקף עד י״נ מנת)
תשמ״ו — לימודים והוראות מפרשת השנוע ונו׳ נקשר ומדינות לפרשת היום.
4)
ראה גם לקו״ש ח״ז ד 1066.
5)
ועדיו ננוגע ליוסף
(שסו הראשון דניק מו־ח אדמו״ר)
—,
אלה חולדות יעקנ יוסף• — נלשוז הנחונ
(פרשתנו מת נו>.
עוד יוסף חיי.
אבינו לא מת.
.
מה זרעו בחיים אף הוא בחיים'•,
,
מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש".
ומכיון שמדובר אודות ספרי׳ בקנה־ מדה עולמי,
המהוה אוצר בלום עבור היהדות התורנית כולה — מובן,
שנצ־ חונם וגאולתם של ספרים אלה
(בזד טבת)
הו׳ע של נצחון וגאולה עבור היהדות התורנית כולה,
כולל ובמיוחד — נצחון וגאולה להמשך והרחבת הפעולות דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה,
עד לתורת החסידות דכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
באופן ד,
מוסיף והולך",
תוך כדי התגברות על כל המניעות והעיכובים,
בדרכי נועם ודרכי שלום,
ובאופו ד,
פדה בשלום נפשי גר כי ברבים היו עמדי",
שגם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דודי.
ו״הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור גו"" כלומר,
בבוא יום זה נשנה שלאח״ז",
ועד״ז מידי שנה בשנה,
-נזכרים* ועי״ז,
נעשים* אותם הענינים
6)
תענית ה,
נ.
7)
סוסה יג,
סע״ב.
8> תהלים נח,
ים.
9)
ירושלמי סוסה פ״א ה״ח.
10)
ל׳ הנתונ — אסתר ט,
נח.
11)
שנו מודגשת השמחה נסועל ונגלו׳ עוד יותר — לאחרי שננר וי׳ גס ה,
פדיון שנויים" של הספרים
(רונם ננולם)
שהושנו למקומם 711193 ממען,
נעם שני לסדר.
ושנתי נשלום אל מת אני",
נ׳ נפלו
(ראה גם לעיל ד 131 חדלו ונהערה 18:2 שם)
.
ולהעיר מלשון חז״ל
(בנוגע לימי חנונה)
—,
לשנה הנאה קנעום*
(שנת בא,
נ)
ספד השיחות - ח׳תשמ״ח
שהיו בפעם הראשונה* 3 — להקבע ל,
יום סגולה* ו,
עת רצון* בכל הקשור לנצחונם של הספרים.
ומובן,
שכדי לדעת באיזה אופן צריכים לחגוג את נצחונם של הספרים
(,
דידן — דהספרים — נצח*)
— יש,
לשאול* את הספרים עצמם,
בלומר,
יש לעיין ולברר זה בהספריס עצמם,
ולהתנהג ע*פ הוראתם,
כדלקמן.
ב.
ובהקדמה:
הספר הראשון והעיקרי הכולל את כל הספרים הוא,
כמובן,
ספר תורה,
החל מספר תורה שכתב משה רבינו ו״נתנהו בארון לעד*",
שהוא המקור לכל ספרי התורה,
שכותבים ומעתיקים ומגיהים זה מזה,
עד לם*ת דמשה רבינו".
וספד תורה זה כולל את כל הספרים — כל פרטי הענינים דתורה שבעל־פה,
ובלשון הרמב״ם בהקדמתו לספרו,
משנה תורה*:,
כל המצוות שניתנו לו למשה מסיני בפירושן ניתנו,
שנאמר" ואתנה לר את לוחות האבן והתורה וה־ מצוה,
תורה זו תורה שבכתב,
והמצוה זה פירושה.
.
תורה שבעל פה*
[אשר,
מפני •עת לעשות לה׳ גר* התירו לכותבם• 4 ]
,
היינו,
משנה וגמרא,
ופירושיהן בדברי הגאונים וכו׳,
עד לחיבורו של הרמב׳ם,
כפי שכותב בהקדמתו לספרו ש״בנותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים
12)
ראה רמ״ז בספר תיקון שובב״ם,
הובא ונתבאר נספר לב דוד
(להוזיד״א)
פנ״ס.
13)
לשון הרמב־ם בהקדמתו לפפר הי-ד — מב-ב יד,
א-ב.
14)
ראה גם 1פע״נ עומת ר*ם וילך ובהבסמו שם.
15)
משפטים כד,
יב.
16)
גיסיו ס,
א-ב.
וש-ג.
.
.
בלשון ברורה ודיר קצרה*,
ולאח*ז חיבור השולחן־ערור דהבית־יוסף,
חיבור השולחו־ערוד של רבינו הזקן
(הלכות בטעמיהן")
,
וכן פסקי דינים וספרי כל גדולי ישראל לדורותיהם,
כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש
(שניתן למשה מסיני")
.
והנה,
אע*פ שהעיקר והכלל הוא ספר תורה — הרי,
גם בנוגע למצות כתיבת ספר תורה",
כתב הרא*ש“ שחיוב זה עיקרו.
בדורות הראשונים שהיו כותבין ס*ת ולומדין בו,
אבל האידנא שכותבין ס*ת ומניחין אותו כבתי כנסיות לקרות בו ברבים,
מצות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושי׳ להגות בהן הוא ובניו,
כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד נה,
כדכתיב” ולמדה אח בני ישראל שימה בפיהם,
וע*י הגמרא והפי׳ ידע פי׳ המצוות והדינים על בוריים,
לכן,
הם הס הספרים שאדם מצווה לכותבם*.
וכן פוסק הבית־יוסף בשו*ע" ש״האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן*".
ובדורותינו אלה,
שאין צורך לכתוב ספרים,
מכיון שיכולים להשיג ספרים
17)
לשון ההקדמה לשו״ע אדה״ז.
18)
ראה מגילה ים,
נ.
הנפמז בלקו״ש חי״ט ד 252.
19)
,
מפות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעעמו,
שנאמר
(וילד לא,
יט)
ועתה כתבו לכס אח השירה,
בלומר,
כתבו לכם תורה שיש בו שירה זו כר־
(רמב*ם הל׳ ס״ת רפ״ז)
.
20)
הלכות קטנות ריש הל׳ ספר תורה.
21)
וילך שם.
22)
יוז סעיר ס״ב.
23)
ויתירה מוה — לכמה דעות
(דרישה ופרישה שם סק״וו.
ש*ר שם סק*ה)
המעוה,
האידנא' היא רק בחומשים משנה וגמרא כר,
ולא בם־ח
*״4 מגט,
ת׳ טבת
הנדפסים — יש לומר,
שיוצאים י*ח גם ע*י קניית ספרים הנדפסים,
שגם על ידם נעשה סיקר ותכלית המצוה,
,
ולמדה גו׳ שימה בפיהם*,
לימוד וידיעת התורה* 1 .
ונמצא,
שאף שישנו ספר תורה,
הספר הראשון והעיקרי הבולל את כל הספרים — מ*מ,
כדי שיהי׳ הלימוד בפועל,
,
ולמדה גו׳ שימה בפיהם*,
צריך ללמוד
(לא בספר העיקרי והכללי,
אלא)
בריבוי הספרים המבארים ומפרשים בפרטיות ובפרטי פרסיות את כל הענינים שבספר העיקרי והכללי,
אשר,
על ידם דוקא נעשה השלימות דהס״ת,
,
ולמדה גו׳ שימה בפיהם*.
ג.
וענין זה מודגש גם בחילוק בין הלימוד בספר תורה ללימוד בשאר הספרים
(חומשי תורה משנה וגמרא ופירושיהן)
— הן בנוגע לזמן הלימוד,
והן בנוגע לאופן הלימוד:
זמן הלימוד: הלימוד והקריאה בספר תורה — אינו אלא בזמנים קבועים,
ביום השבת,
בשני וחמישי,
וכיו*ב,
וגם אז קורין בהספד תורה עצמו רק העולה לתורה והקורא בחורה,
ואילו כל הציבור שומעים את הקריאה מתוך חומשים הנדפסים.
משא*כ בנוגע לשאר ספרים — חיוב הלימוד בהם הוא בכל יום ויום,
ובכל רגע פנוי.
ואופן הלימוד: הלימוד והקריאה בספר תורה — צ*ל בתכלית הזהירות בכבודה ושלימותה של הס*ת,
עד לזהירות שלא לגעת בם*ת ללא מפה ובו׳".
משא*כ בנוגע ללימוד כשאר ספרים —
24)
פרם 6 השקו־ס נזה — ראה בארונה לקו״ש חנ״נ ד 17 ואילך.
25)
ראה מגילה נפופה.
רמב־ם הלי ס־ת פ" זדו.
אף שהלימוד צ*ל באופן של כבוד ובו׳,
הרי זה שלא בדומה כלל לזהירות בקריאה בספר תורה.
ונקודת החילוק — שהקריאה בם*ת עיקרה
(לא הבנת תוכן הלימוד,
כי אם)
קדושת הענין והאותיות מ׳“,
ואילו הלימוד בשאר הספרים הוא בשביל לדעת פי׳ המצוות והדינים על בוריים,
ע*י העיון וההעמקה להבין היטב בשכלו כו׳,
והרי,
מטבע הדברים שבעת הלימוד בהבנה והשגה כו׳ אי־אפשר להקדיש מלוא תשומת־הלב לזהירות ושמירה בתכלית על שלימותן של ספרי הלימוד,
ואדרבה —,
הלימוד כדבעי הוא באופן שמדפדף הלוך ושוב,
ומספר אחד למשנהו וכר,
עד שספרי הלימוד בלים ונקרעים מרוב השימושי',
ע*ד לשון המשנה״,
הפך בה והפך בה.
.
ובלה בה*.
ונמצא,
שהספר-תורה עצמו מדגיש גם את המעלה דשאר ספרים
(,
פירושה•)
,
שאף שגדלה ביותר מעלת וקדושת הם*ת,
מ*מ,
שלימות הם*ת — •ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם*
26)
מינו,
01 עם־הארץ פלא ידע מאי נאמר.
עולה לחורה ומנרו נרנת התורה
(הל• ת״ת לאדה״ז ספ'נ.
ושת)
.
27)
ולנז,
•ספריס של חנירו אסור ללמוד נהו שלא מדעתו.
.
משום דנעל הספרים חושש שמא יקרא נהז הרנה עד שיקרעו מרונ משמושם•
(שו״ע אדהיז או״וז סייד סי׳ג.
וש״1)
,
ונז הסוס ספרים או שהופקדו אזלו,
שעריו לגוללז נדי שימס נהו מהאויר פ״א בנל ל׳ יום,
שאז,
יש לו רשות לקרות נהם —.
לא יקרא פרשה וישנה,
ואז פרשה שלא למדה מעולם,
ספני ששוהה הרנה ומושך אילך ואילו ומקלקל הפפר־
(שם הל׳ מעיאה ופקדוו סנ״ה.
ושת/ ורק מונע לתלמיד חנם יש מתירים ללמוד נהם,
ני,
ודאי אדעתא דהני הפקידו אעלו
(שם סנ*ו.
יש׳נן
28)
אנות פיח מנתו.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
— הוא ע*י הלימוד בשאר הספרים דוקא,
שעל ידם יודעים "פי׳ המצוות והדינים על בוריים*.
ד.
ויש להוסיף,
שהדגשת הלימוד מתיר ספרים הנדפסים היא — לא רק בנוגע ל״פירושה*
(שבהכרח ללמדו מתוך ספרים הנדפסים שבהם נכתב ה״פירוש* דתושב*כ)
,
אלא גם בנוגע לתושב״כ עצמה:
בנוגע לחיוב דכל יחיד להשלים פרשיותיו עם הציבורי/ שנוסף לכך ש״שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור,
חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פר׳ אותה השבוע שנים מקרא וא׳ תרגום*״ 1 — מצינו שהאריז׳ל הי׳ נוהג לקרות הפרשה
(כל פסוק ב*פ)
מתוך ם*ת כשר".
וכן מביא רביגו הזקן בשו*ע שלו" ש״מי שהוא רגיל בפסקי טעמים בעל פה טוב שיקרא שנים מקרא בס*ת כשר בכל ערב שבת וערב שבת*.
ואעפ*כ,
המנהג בפועל — "מעשה רב*״ — גם אצל גדולי ישראל,
וכו אצל רבותינו נשיאינו,
שקורין שנים מקרא
(לא מתוך ס״ת כשר,
אלא)
מתוך חומשים הנדפסים דוקא",
שבזה מודגש עוד יותר העילוי דססרים הנדפסים
(נוסף לכך שעל ידם נעשה עיקר השלימות
29> כרכות ה,
סע"*.
רמנ״ם הל׳ תפלה ססי־ג.
30)
טרק *וה־ז או״ת הל׳ שכת רסרס־ה.
31)
שער הכוונות עניו ליל ר.
פק־ח שער הנהגת הלימוד.
ובנוגע לתרגום —.
הי א תלמיד *תר שהי' קור* לו התרגום מתוך ספר התרגום,
והוא אומר אחריו־
(שער הכוונות שם.
אבל בפע־ת שם:.
ומורי זלה־ה הי׳ שומע")
.
32> שם ס־ד.
33)
ראה שבת כא,
א.
וש־נ.
34)
את שהטעם הוא כדי שקבלו לקרוא בעגמם גם התרגום,
שנדפס בוזומשים ביחד עם המקרא.
דהספר תורה,
"ולמדה גו׳ שימה בפיהם*,
לימוד וידיעת פירוש המצוות והדינים על בוריים)
.
ה.
עס*ז מובן בהנ*ל — וכהקדמה:
ע*פ הנחות העולם — נצחונו של דבר יקר ערך,
כמו אבנים טובות ומרגליות,
הוא,
בזה שמוסיפים בכבודו ע*י שמירתו במקום הכי מכובד,
שלא יגעו בו,
ועאכו־כ שלא ישתמשו בו,
ולכל היותר — לראותו מזמן לזמן.
ומצינו דוגמתו גם בעניני קדושה — בנוגע לבנין ביהמ״ק:
בדרושי חסידות דפרשת השבוע,
פ׳ ויגש",
מבואר העילוי דביהמ״ק לגבי המשכן,
שהמשכן הי׳ מארזים,
"קורות בתינו ארזים*",
מין הצומח,
וביהמ״ק,
שניתוסף בו העילוי דדירת קבע
(לא רק "ואהי׳ מתהלך באוהל*")
,
הי׳ מאבנים דוקא,
מיז הדומם — ע״ד ובדוגמת העילוי דיהודה
(ביטול,
בחי׳ הדומם)
לגבי יוסף
(לשון תוספת וריבוי,
בחי׳ צומח)
לעתיד לבוא,
שבמקום הענין ד״ויגש אליו יהודה*",
שיהודה נגש ליוסף לקבל השפעה מפנו,
יתעלה יהודה להיות למעלה מיוסף,
כמ*ש כהפטרה 8 "הנה אני לוקח את עץ יוסף גו׳ ונתתי אותם עליו
(למעלה ממנו)
את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד גו׳ ועבדי דוד
(מיהודה דוקא)
מלך עליהם גר נשיא להם לעולם*".
35)
תרשו ריש סרשועו.
ובארזבה — תי״ס שם.
ועוד.
36)
שה״ש א,
יז.
37)
ש״ב ו,
ו.
38)
ריש סרשתנו.
39)
יחזקאל לז,
יט־כה.
40)
וי״ל,
שכענין זה מודגש העילוי דשבת שלאחרי חנוכה לגבי חנוכה — כדוגמת מעלת
ש״פ ייגש,
ה׳ טבת
והנה,
אף שביהמ״ק הוצרך להיות מאבנים דוקא — מ*מ,
לא בנוהו מאבנים טובות ומרגליות,
אלא מאבנים סתם,
ואילו אבנים טובות ומרגליות נועדו לחושו ואפוד בבגדי כהונה דכה״ג "לכבוד ולתפארת•׳ 4 .
וראי׳ נוספת וקרובה יותר — מספר-תורה,
ששומרים אותו בכבוד גדול,
בארון הקודש,
,
לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי• 10 .
אבל,
הספר־תורה עצמו מדגיש ששלימותו ע*י הלימוד והיגיעה כר בשאר ספרים שמשתמשים בהם ללימוד יום־יומי,
ונמצא,
שנצחונם של הספרים ע״פ התורה — כמפורש בהספרים עצמם — הוא
(לא בכך שמכאן ולהבא ישמרו עליהם בכבוד גדול,
שלא ליגע בהם וכו׳,
ע״ד ובדוגמה השמירה על ס״ת בארון הקודש כו׳,
אלא אדרבה)
שמוסיפים עוד יותר בהשימוש והלימוד בהספרים,
ואדרבה — ככל שמוסיפים יותר ללמוד בהספרים,
ניתוסף יותר בכבודם של הספרים
(גם אם יבלה ויקרע הספר מרוב לימוד)
,
ועד שעי׳ז ניתוסף גם בכבוד והשלימות דהס״ת
(שחייבים לשומרה בארון הקודש וכו׳)
,
שעיקרה ותכליתה,
כאמור,
,
ולמדה גו׳ שימה בפיהם•,
ע*י הלימוד בהספרים הנדפסים.
ובלשון חז״ל — כדאיתא נתדמ״ר",
שני דברים קדמו לעולם,
תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קודם,
כש־
המקדש לגב• המשכן
(ראה מדוכה קונסרס משיחית ש״ם ייגש תשמ״ז^
41)
תגרה כח,
ב: מ.
42)
רמב״ם הל׳ ם״ת בסופן.
שו״ע יו״ד רסרס״כ.
43)
כ״ה בכ״מ בדא״ח
(םה״מ ה׳ש״ת ד 61.
וערד)
.
וראה תדמ״ר 6י״ד רפל״א.
ב״ד פ״א,
ד.
הוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל,
אומר אני — אליהו הנביא — שישראל קדמו",
היינו,
שהתורה עצמה מכריזה ש,
ישראל קדמו•,
מכיון שענינה של התורה הוא הציווי לבג־י,
ודוגמתו בנדו״ד,
שהספרים עצמם מכריזים שתכליתם ומטרתם
(ובמילא,
גם כבודם 4 *)
— הלימוד בהם,
אפילו על חשבון שלימותם של הספרים,
שיבלו ויקרעו מרוב הלימוד.
ו.
המורם מכל האמור בנוגע לפועל — שמכאן ולהבא צריך לבוא לידי חיזוק והוספה בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עוז,
וזהו,
אבן הבוחן• לנצחונם האמיתי של הספרים,
,
דידו
(דהספרים)
נצח•.
ובפשטות — להוסיף בקביעות עתים לתורה,
כולל ובמיוחד — לימוד ברבים־ 4 ,
,
עשרה שיושבים ועוסקים בתורה* 44 ,
מתוך,
דיבוק חברים• ו,
פלפול התלמידים• 14 .
ולכל לראש — לימוד המביא לידי מעשה
(,
גדול תלמוד שמביא לידי מעשה•• 4 )
,
לדעת את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה,
עד ללי-
ספר תשיתות - ח׳תשמ״ח
מור ההלכות,
בספר הרמב״ם,
בשולחן ערוך ונושאי כליו כר,
ובפנימיות התורה,
תורת החסידות,
שעי״זי* יכולים לקיים המצוות שחיובן תמידי בכל רגע,
אמונת ה׳,
יחודו,
אהבתו ויראתו מ׳",
כמ׳ש".
דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם׳.
ועוד וג׳ז עיקר — שהלימוד עזמו הוא באופן שחודר כל המציאות שלו,
•כל עצמותי תאמרנה• 2 ־,
,
ערוכה בכל רמ׳ח אברים׳",
מהמוח שבראש עד לח־ עקב שברגל",
בכל החיות וההתלהבות כר,
ובלשון חז״ל",
מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו",
היינו,
ש,
עסק התורה שבכ״א ובבל זמן
(גם בזמן הגלות,
גם בחושך כפול ומכופל דגלות זה האחרון)
הוא דבר ה׳ ממש שנאמר למשה בסיני.
.
כאלו קבלה היום מהר סיני•",
כמודגש בנוסח דברבת התורה שבכל יום —,
נותן התורה•,
לשון הוה 17 .
וכל זה — בנוגע לעצמו,
ובנוגע לפעולה על הזולת,
כלומר,
לעורר רבים מישראל להוסיף בלימוד התורה,
שכן,
פעולת ההשפעה על הזולת,
ע״פ הציווי,
ואהבת לרעך כמוך••־,
היא,
.
כלל גדול
49)
ראה רסנים הלי יסוהית יפיב.
50)
אגרת המחבר בריש ספר החיוור
(בסופה)
.
51)
והיא כה.
ט.
וראה תניא קו־* קנו,
נ.
52)
תהלים לה,
יחד.
וראה תניא פליז
(מז,
א4
53)
זירוביז נו,
רל״א.
הל 18 ת־ת לאדה״ז פ-ד ה״ט.
54)
ונמ״ש
(תולדות נו,
ה)
■עקב אשר שמן אברהם בקולי',
כידון! הפירוש שגם ה.
מב־ שברגל שמל בד
(ראה סה־פ תש״ה ד 254)
.
55)
ברכות בב,
א.
ושדג
56)
תחא יתרו סו,
כ.
57)
לקחת תזריע נג,
א.
ובנים.
58)
קדושים יט,
ית.
כתורה•״,
ויתירה מזה —,
זו היא כל התורה כולה,
ואידך פירושה הוא•".
ז.
ויש להוסיף,
שכל האמור הוא בהדגשה יתירה בשנה זו — שנת הקהל ושנת תשמח:
שנת הקהל —,
תקרא אח התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והסף גו׳ למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת•",
שמיעת קריאת פרשיות התורה מפי המלך״,
,
באימה ויראה.
.
כיום שניתנה בו בסיני.
.
כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה,
שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל•",
כלומר,
חיזוק וזירוז בכללות הענין דלימוד התורה כבמתן־תורה“.
ושנת תשמח — החל משמחתו של הקב״ה,
ישמח ה׳ במעשיו•",
ושמחתם של ישראל בהקב׳ה,
,
ישמח ישראל
59)
תחב ופרטיי עה־פ.
60)
שבת לא,
א.
וראה תניא פל״ב
(מא,
א)
.
61)
יילד לא,
יא*יב.
62)
סוסה מא,
א — במשגה־
63)
רמב״ם הל׳ חגיגה פ״ג ה״ו.
64)
להעיר,
שגם כאן מודגשים שני הקצוות שבמצות בתיבת ספר תורה• — קריאה בספר תורה דוקא
(עד למ״ת שכתב משה רבינר״״ג וביחד עם זה,
הדגשה על לימוד וידיעת המעשה כפועל,
,
למען ישמעו ולמען ילמדו.
.
ושמרו לעשרת גר",
דבר האפשרי עיי הלימוד בשאר ספרים
("פירושה׳ דתרשב״ב)
דוקא.
65)
תהלים קד,
לא.
ש״פ מגש,
מ׳ שבת
בעושיו*",
שמחה הקשורה עם התורה,
כמארז״ל 19 .
ביום חתונתו
(שלימות השמחה)
זה מתו תורה׳,
ועדיו בלימוד התורה עיי בניי —.
פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב״“.
ובשניהם מודגשת גם הפעולה על הזולת —.
הקהל את העם האנשים והנשים והטף",
היינו,
פעולתו של המקהיל
(המלך,
גדול שבעם כו׳)
בכל העם; ו,
תשמח* — לא רק תקוסח
(תי־ו בחיריק)
,
שמחת עצמו,
אלא גם וושמח
(תייו בשבא)
,
היינו,
לשמח אחרים בשמחת התורה.
ח.
ועוד עניו מיוחד בשנה זו — ובהקדמה:
בהמשך להאמור לעיל ע*ד ההדגשה המיוחדת בלימוד התורה
(לא בס*ת,
אלא)
בספרים שבהם נתבאר,
פירושה* דתושב׳כ הלכה למעשה — הרי,
מהספרים העיקריים
(לאחרי חיבורו של הרמב״ם)
הוא ה.
בית יוסף*",
כמ*ש בהקדמתו.
הסכמתי לחבר ספר כולל כל הדינים הגוועים בביאור שרשיהם ומוצאיהם מהגמרא עם כל חילוקי סברות הפוסקים.
.
לסמכו לספר ארבעה סורים.
.
אפסוק הלכה ואכריע כין הסברות.
.
במקום ששנים מהם
(משלשת עמודי ההוראה אשר הבית ישראל נשען עליהם.
.
הרי״ף וה־
רמב*ס והרא״ש ז*ל)
מסכימים לדעה אחת נפסוק הלכה כמותם*,
ובפרס בחיבורו ש,
בלשון ברורה ודרך קצרה• —,
שולחן ערוך*,
שבו פוסק,
כאמור,
ש.
האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן*" 20 .
והנה,
שנה זו היא שנת החמש מאות להולדתו של הבית־יוסף — כפי שכבר התחילה התעוררות בזה בארץ הקודש אצל אחינו בניי הספרדים,
ויה*ר,
שהתעוררות זו תלך ותגדל ביתר שאת וביתר עוז בין כל בנ*י
(ספרדים ואשכנזים)
בכל מקום שהם.
ולכל לראש — להוסיף בלימוד תורתו של הב*י*י,
הן חיבורו הארוך על הטור,
והן ובמיוחד חיבורו הקצר,
שולחן ערוך,
הלכות פסוקות,
,
תרומות מתרומות כו׳•" מחיבורו הארוך,
לדעת את המעשה אשר יעשון.
ומעשה רב בנוגע להתעוררות ע*י ציון תאריכים מיוחדים,
כמו ימי הולדת של צדיקים וגדולי ישראל,
בפרט לרגל מלאת מספר שנים מיוחד,
ולדוגמא: החגיגות לציון שנת השמונה מאות וחמישים להולדתו של הרמב*ם,
ועד*ז ליום מיתתו
(בעשרים בטבת)
,
וכיו״ב — שעי׳ז ניתוסף בעניני יהדות,
תורה ומצוותי׳,
בפוטל ממש,
כפי שראו במוחש שבעקבות החגיגות בקשר עם הולדתו של הרמב*ם ניתוספו אלפי
66)
שם קסם,
נ.
67)
תענית מ,
נ — ממנה.
68)
ונהיים •ט,
ם.
69)
להעיר פהשייכות לפרשתנו —.
ויבלנל יוסף גו׳ פת כל בית פניו להם לפי הסח־
(פז,
יב/ נפ-ש הרי בהקדסתו לחיבורו בפעם שיפת שם החיבור.
בית יוסף־ —.
בי כשם שפבית יוסף היו נזוניז הבל פזיז ועוף,
כד יהיו נזונק פספר זה מזוז הנפש־.
70)
כולל גם חיבורו •ל המי — כי,
.
נזפו הזה גם הלכות פסוקות של פסע הנפתים הפוסעים כפו הסור והש־ע וזעהותיו בכלל סשנה יחשבו־
(הלחה לפדה־ז רם־ב.
וש־נ)
■
71)
וכן חיבורו •פגיו פישרים־,
שיש בו
(פלנד סודות התודה נו׳)
גם עניני הנועות הלכה לפעשה נר.
72)
ל׳ חז־ל — גיסיו סז,
זב
90 ו
ספד השיחות - ה׳תשמ״ח
יהודים ללומדי הרמב״ם,
והתקווה חזקה שגם ההתעוררות בקשר עם שנת החמש מאות להולדת הב״י תביא לידי הוספה בלימוד ספריו של הב”.
ובפשטות — בנוגע לפועל:
יש לעורר בכל מקום ומקום,
אשר,
מכיון ששנה זו היא שנת החמש מאות להולדתו של הבית״יוסף — ראוי ונכון להוסיף בלימוד השולחן־ערור,
— והדגשה מיוחדת בנוגע לחלק,
אורח חיים-,
אשר,
כשמו כן הוא — פסקי דינים המהווים "אורח חיים" דכאו״א מישראל בחיי היום־יום,
שהרי אי־אפשר לשאול רב מורה־הוראה על כל צעד ושעל כו׳
(משא״ב שאר חלקי השו*ע)
” —
כולל גם ה״מפה• דהשו״ע — הגהות הרמ״א,
אשר,
"בני ישראל יוצאים ביד רמה" 21 ,
כידוע" הרמז
(עיד הצחות)
ש״יד רמה־ קאי על פסקי־הדינים של הרודא,
וכן נושאי כלי השו״ע,
ופשיטא — שו־ע של רבינו הזקן,
הלכות בטעמיהן,
ובנוגע לכל השו־ע חאו״ח — חיבדרו של המשנה ברורה,
אשר,
להיותו •האיש החפץ חיים*,
זכה שנתקבל חיבורו בתפוצות ישראל.
73> ולהעיר,
שגם בנוגע לרבנים ומורי-הוראה גיל השתדלות יתירה בנוגע לבקיאות נחלק.
אורח־ חיים■ — כידוע הסיפור פא׳ הרבנים שבא להגאוו הרגד׳ובי בקשר לקבלת,
סמיכה׳,
ואמר לו שיבחן גם ובדיוק בהלכות קריאת ספר תורה,
כי,
כשמתעוררת שאלה בשאר ההלכות,
יש שהות זמן לעיין בספרים כוי,
משא־כ בשאלה בעת קרהית,
שמפני כבוד הסית בהכרח לפסוק מ-ד.
74> בשלח יד,
ח.
75> שוית תתיס אויה סקיג
(הובא בהגהות חתיס לשויע אויח סתביס)
.
שויח שואל ומשיב מהדורא חפישאה סייח.
ועוד.
[ופשיטא — שהלימוד צ״ל באופן המביא לידי מעשה,
כולל ובמיוחד — בנוגע לאהבת ישראל,
"כלל גדול בתורה",
"כל התודה כולה"
(כנ״ל ס״ו)
,
כדרכו של מחבר המשנה ברורה — החפץ חיים,
שהאריך בספריו אודות גודל ההכרח דאהבת ישראל,
ושלילת הפכו כר,
להזהר בתכלית מדיבור בלתי-רצוי
(אפילו אבק לשון הרע וכיו־ב)
על איש ישראל,
"בנים אתם לה׳ אלקיכם"• 7 ,
ויתירה מזה — "בני בכורי ישראל"",
ואין צריך לומר שלילת העניו דהרמת יד,
ח״ו,
להכות או לכתוב כתבי פלסתר נגד בני ישראל"]
.
ט.
ובהמשך לזה,
הצעתי,
שיתדברו עם מוכרי הספרים והמו״לים — להכריז על הנחה מיוחדת על ה״שולחן־ ערוך" ושאר ספריו של הבית־יוסף,
לרגל שנת החמש מאות להולדתו,
מתוך מטרה להקל ולעודד את רכישת הספרים,
ועי״ז — הלימוד בהספרים,
"ולמדה גו׳ שימה בפיהם*.
ו״מצוה גוררת מצוה״י — הנחה מיוחדת על שאר הספרים בכל מקצועות התורה,
בקשר ובשייכות עם שנת הקהל,
"תקרא את התורה הזאת גו׳ ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת*,
ע״י הלימוד בהספרים שעל ידם יודעים,
פי׳ המצוות והדינים על בוריים*.
י.
ומכיון דאתינן להכי — יש לעורר גם אודות רכישת ספרים,
כאמור,
שגם
76)
ם׳ ראה יד,
א.
77)
שמית ד,
כב.
78)
וכפיש
(תולדות בז,
כב)
,
הקול קול יעקב והידים ידי עשו".
וראה ב״ר םם״ה ׳ כ: "בזמן שקולו של יעקב מוי בבתי בנסיות אין הידים ידי עשו".
79> אבות ס״ד ס״ב.
ש״פ ועש,
ה׳ טבת
ו9ו
רכישת ספרים שייכת להמצוה דכתיבת ספר תורה,
שעיקרה ותכליתה —,
ולמדה גו׳ שימה בפיהם",
ע״י הלימוד בהספרים הנדפסים,
ובפרטיות יותר:
בכל בית פרטי של כאו״א מישראל צריכים להיות ספרי היסוד של יהדות
(נוסף לחומש,
סידור,
תהלים,
ובבית חסידי — גם ספר התניא ובר)
,
כולל ובמיוחד — ספרי הלכה בענינים הנוגעים לחיי היום־יום,
שילמדו בהם לעתים קרובות,
כדי לדעת את המעשה אשר יעשון,
וכן בנוגע לחתן־בלה" שמתכוננים לבנות בית יהודי — שביחד עם ההשתדלות להכין כלי הבית,
,
מטה וכסא ושולחן ומנורה״■•,
יש להשתדל
(ואדרבה — לכל לראש)
שבבית יהיו ספרי קודש,
שילמדו בהם כו׳,
ועד שנעשה •בית מלא ספרים"",
כולל הפי׳ — שכל מציאות הבית וכלי תשמישו חדורים בתוכנם של ה״ספרים",
ובלשון חז״ל״ —.
בית ועד לחכמים"".
80)
להעיר מהו־• פוף פרעתנו מנץ יהודה ויומו•,
מלכות וז״א,
שלעתיד לבוא תתעלה המלבות למעלה מתא — נט״ש בסוף כרמת וישען.
מעפה התו ש הבלה',
יעד על הזמו דלעתיד לבוא,
•שעל ידי הכלה הוא משמה את החתן,
מפני שאשת חיל ודא עשרת מלה'.
81)
ל׳ הכתוב — נדב ד,
יריד.
82)
ל׳ הז־ל — תנחוסא קרה כ.
ועוד.
83)
אבות פ־א מ״ד.
84)
להעיר נס ממ״ש בפושתנו <מו,
כת ובפוש״י)
•ואת יהודה שלח לפניו גו׳ להורות לפניו גושנה־,
.
לתש לו בית תלמוד שמש□ תגא ועראה׳,
היינו,
שלפני ההתיישבות במקום מסרים זרימם לעשות שם.
בית תלמוד שמשם תעא הוראה",
ודוגמתו גס בנוגע להתיישבות בבית פרסי,
שתחלה יש לעשות בו.
בית תלמוד',
•ניד ועד להבמיס".
וידוע מנהג ישראל בכו״כ מקומות שנותנים מתנה לחתן — ש״ס,
ולכלה נותנים סידור קרבן מנחה,
סידור עם עברי־טייטש,
שהובאו בו כמה דינים השייכים לנשי ישראל בשפה המדוברת
(ובימינו אלה,
שהנשים לומדות ויודעות וכר,
ואינן זקוקות ל״עברי־טייטש",
ואולי יתכן שיתביישו במתנה כזו — יחנו להן ספרי הלכה בענינים השייכים להנהגת הבית,
בלשון ברורה ודרך קצרה",
בלשון הקודש,
או מתורגם לשפת המדינה וכר)
,
וכל המרבה הרי זה משובח.
זהדגשה יתירה בכל זה — כקשר עם שנת הקהל,
,
הקהל את העם האנשים והנשים והטף גר למען ישמעו ולמען ילמדו גר ושמרו לעשות גר".
ולא רק בנוגע לאנשים ונשים,
אלא גס — ובמיוחד — בנוגע ל,
טף",
במודגש בהמשך הכתוב",
ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה׳ אלקיכם כל הימים".
ולכן,
יש לעורר עוד הפעם אודות המדובר כמ״פ שלכל ילד וילדה
(גם הקטנים ביותר,
שהגיעו לכלל הבנה,
משהתינוק מתחיל לדבר כר)
יהיו ספרי קודש משלהם,
כמו: סידור,
חומש ותהלים,
ספרים שיהיו ברשותם ואחריותם,
ויניחום בחדרם — שבודאי יעשוהו חדר של תורה ותפלה,
עי״ז שיתפללו וילמדו בהם,
וכן חדר של צדקה,
עי״ז שתהי׳ בחדרם קופת־צדקה שבה יתנו צדקה בכל יום חול
(כמדובר כמ״ס שכל בית פרטי,
וכל חדר פרטי,
צ״ל בית תורה תפלה וצדקה,
שיקויים בו
85)
וילד לא,
יג.
92ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׳",
בדוגמת "מקדשיי מעט׳")
.
ובודאי יסבירו להילדים שלא יחששו להרבות להשתמש בהספרים מחשש שיתקלקלו ויקרעוי• — מכיון שיבטיחו להם שיקנו להם ספרים חדשים ומהודרים עוד יותר.
יא.
ומ״בית מלא ספרים׳ בנוגע לביתו הפרטי דכאו״א מישראל — ל״בית מלא ספרים׳ בנוגע לבתים ציבוריים:
אם כל בית פרטי בישראל צריך להיות ״מלא ספרים״ — בית מרכזי וציבורי המיועד לכו״ב מישראל על אחת כמה וכמה שצריר להיות "מלא ספרים׳,
שעי׳ז יתוסף בלימוד התורה אצל אלה הנכנסים לבית זה.
ובפשטות: בכל מקום ומקום שהקימו ויקימו בית ציבורי לתורה תפלה וצדקה,
וכיו׳ב — יש להשתדל שנוסף לספרים המוכרחים,
סידורים,
חומשים,
ספרי תהלים וכו׳,
יהיו עוד הרבה ספרים — ״בית מלא ספרים׳ — בכל מקצועות התורה,
כלומר,
להקים ספרי׳ תורנית
86)
תרומה כה,
ח.
87)
ראה יחזקאל יא,
טז.
מגילה נט,
א.
88> להעיר גס מהשיינות לשנת שלאחרי חנונה,
העילוי והשלימות דחנונה — שהדי,
ענינו של חנונה הוא ע׳ש חנונת המזנה והמשט,
וגם הננה לחנונת ניהמ*ק
(השלישי)
שלמעלה מהמשכן,
כמבואר נדיושי פ׳ ויגש
(ננ״ל ס״ה)
— ע" מעשינו ועבוהתינו בנוגע לניהמ״ק הפרטי,
.
ושכנתי בתוכם■.
89)
ועד־ז בנוגע להקטנים ביותר,
שגדול יותר החשש שיקלקלו ויקרעו הספרים — נמארז־ל
(שהש״ר פ־ב,
ד)
על הפסוק,
ודגלו עלי אהבה׳,
•אפילו התינוק מדלג על האזכרה.
.
ודילוגו עלי אהבה־,
וטעם הדבר — מכיוו שמביאות התורה
(ספרים)
היא כשביל ישראל,
•בו את בנ״י,
דבר אל ט■׳',
כנ״ל ס־ה.
(או להרחיב את הספרי׳ הקיימת)
לתועלת הציבור כולו",
שיוכלו להוסיף ולהרבות בלימוד התורה,
הן בכמות והן באיכות,
ע״י העיון והלימוד בריבוי ספרים בכל מקצועות התורה.
יב.
ומכאן לענין נוסף השייך באופן ישיר לספריית אגודת חסידי חב׳ד ליובאוויטש — להוסיף ולהרחיב את הספרי׳ עצמה,
קריאה — כפי שפורסם בשעתה בהוראת מייסדה ומנהלה של הספרי׳,
כ״ק מו׳ח אדמו׳ר נשיא דורנו,
לאחרי העתקת הספרי׳ למדינה זו" — שמבקשים מכבוד הרבנים,
מחברי ספרים,
והמו׳לים,
שיואילו מטובם לשלוח העתק בתור תשורה לספרי׳ הגדולה של אגודת חסידי חב״ד ליבאוויטש.
וכן מבקשים מאספני ספרים שיש ברשותם ספרים מיוחדים,
מדפוסים נדירים כו׳,
מעזבון קרובי משפחה וכיו׳ב
(שאין זקוקים להם ללימוד כו׳)
— לתרמם לספרי׳ הגדולה של אגודת חסידי חב׳ד ליבאוויטש,
לטובת הציבור והכלל.
ולהוסיף,
שבקריאה הנ״ל ע׳ד תרומות הספרים,
היתה הכוונה לספרים בכל מקצועות התורה,
וגם לספרים וכתבי־עת בשאר מקצועות כו׳,
כי,
גם ספרים אלה יכולים להוסיף בעבודת ה׳
(כמאמר המשנה" "כל מה שברא הקב׳ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו•)
,
ויתירה מזה — אפילו לספרים אלה שבניגוד
90)
להעיר ממארז״ל
(כתובות נ,
סן״א)
.
צדקתו עומדת לעד,
זה הכותב ספרים ומשאילו לאחרים".
91)
ראה לדוגמא: אג״ק אדמו״ר מהוריי"* חי״א ע׳ מה.
רעוד.
92)
אבות ספ״ו.
ש״פ מגעי,
ת׳ טבת
93ו
לתורה,
שלפעמים יש בורך להסתכל גם בהם,
בבחינת,
ודע מה שתשיב לאפי־ קורם""
(אם כי,
השימוש בסוגי ספרים אלה אינו אלא לאותם הראויים לכר,
שיודעים,
להשתמש בהן לעבודת 71 או לתורתו"")
.
ותודה — תודת הציבור והכלל — נתונה מלמסרע,
כך,
שהמנדבים לא ימתינו למכתב אישור ותודה על משלוח הספרים,
מכיון שאין הזמן גרמא כלל להשיב ולאשר לכאו״א.
ולהעיר שתרומת ספרים וביו״ב לספרי׳ חשובה — יש בזה ע״ד שמצינו בדיני קידושין" ש״באדם חשוב.
.
בההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרא ומקניא לי׳ נפשה".
יג.
ויה״ר ש.
יום סגולה" ו,
עת רצון" זה,
— ובפרט ביום השבת לאחרי חצות,
,
עת רצוז״״י,
,
רעוא דרעוין״יי,
והמשכו במוצאי ש״ק זה,
סעודת מלוה מלכה,
.
סעודתא דדוד מלכא משיחא"",
כפי שהכריזו על התוועדות חסידים" בקשר להספרים —
ינוצל באופו המתאים,
ובתכלית השלימות — כאמור,
להוסיף בלימוד התורה,
נגלה דתורה ופנימיות התורה,
והוספה מיוחדת בלימוד השו״ע בקשר עם שנת החמש מאות שנה להולדת הבית־יוסף,
והוספה ברכישת ספרים תורניים בכל בית יהודי,
גם לילדים,
ועאכו״ב בבתים ומוסדות ציבוריים,
ולהססרי׳ המרכזית של אגודת חסידי חב״ד ליובאוויטש,
עבור כלל ישראל" 23 .
וכל זה ימהר ויזרז עוד יותר את ה,
דידן נצח״ העיקרי והכללי — נצחון האור ד,
נר מצוה ותורה אור" 24 על חושך הגלות,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
שאז,
יהי׳ תכלית השלימות דלימוד התורה —,
כי מציון תצא תורה גו׳" 2 " 26
[ובנוסח התפלה
(גם בשבת ויו״ט)
—.
ותחזינה עינינו בשובך לציון״]
— כולל הס״ת שבקדש הקדשים,
הפנימיות ד,
ציון".
ולהעיר גם מהשייכות לפרשת השבוע שבה מדובר אודות יוסף ויהודה — כי,
.
בתיבת ציון מרומז בחי׳ יוסף ובחי׳
93)
שם פז מי־ד.
94)
תניא סם־ח.
וראה נארוכה לקו״ש זוז ד 196 ואילך.
95)
קידושין ז,
א.
רמנ״ס הלי אישות פז הנ־נ.
שו״ק אה־ק סכז ס״ם.
96)
זח־ג קנס,
א.
וראה ד־ה ואני תפלתי תרנ-ד.
וקוו.
97)
זח״ב פה,
סק־ב.
וראה המשך תרסז בסופו.
וקוד.
98)
פק״ח שקר השבת ספנ״ד.
סידור האריז״ל בכוונת הבדלה ומוק״ש.
99)
להקיר מפתגם רבינו הזקן בביאור מקלתה של התווקדות חסידים,
שפקולתה גדולה יותר מפקולתו של מלאן■ מיכאל,
שרם של ישראל וקובץ פכי לתהלים ק׳ 198 ואילו: אגרות קודש אדמו״ר
מהוריי״ק ח״ג ל תיא ואילן־)
.
ויש לומר בביאור טקס ההדגשה ק״ד הקילוי לגבי מלאד מיכאל
(דלכאורה,
הדי זה פגיקה בכבודו,
כביכול,
של מלאן■ מיכאל)
— להורות שגם המשכת הנרנה שלמקלה מהשתלשלות,
.
רוג סונה",
בחינתו של.
מינאל• נגימטריא ק־א
[נידוק שמספר ק׳ מורה קל השלימות דהשתלשלות,
ומספר ק״א מורה קל בחי •חד ולא בחושבן־
(לקו״ת ראה נג,
ג)
]
— נסשנת ק־י נחי׳ החסד — נתינתו של מינאל — בנלי המקנל.
100)
להקיר סמ״ש בפרשחנו
(מז,
יד)
.
וילקט יוסח גר וינא יוסח את הנסח ניתה פרקה•,
אסיפת נל האוזרות נדי להשפיק לנל ישראל
(ראה תו״א פרשתנו מד,
נ ואילוף
101)
משלי ו,
בג.
102)
ישקי׳ ב,
ג.
94ו
ספר השיחזת - ה׳תשמ״ח
יהודה,
כי ציון בגימט׳ יוסף,
ויהודה ג״כ נרמז בתיבת ציון,
כי הנה כתיב" 1 מצודת ציון הוא עיר דוד,
ודוד הוא משבט יהודה,
הרי דבתיבת ציון מרומז יוסף ויהודה,
וע*ז נדרש הפסוק"׳ אחד באחד יגשו,
פי׳ שבחי׳ יוסף ובחי׳ יהודה נרמזו בתי׳ אחת הנ״ל,
וזהו ויגש אליו יהודה,
שבחי׳ יהודה נגש לבחי׳ יוסף בבחי׳ אחד באחד בתיבה אחת מיל"",
ובלשון ההפטרהי׳ "ועשיתים לעץ אחד גו׳ ועבדי דוד מלך עליהם גו׳ נשיא להם לעולם׳־.
ובפשטות — שתיכף ומיד,
•לא עיכבן המקום כהרף עין"" 28 ,
באופו של זריזותי 29 ,
"אחישנה••" 30 — בא משיח צדקנו,
"מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו.
.
וילחם מלחמות ה׳ וינצח.
.
ויבנה מקדש במקומו,
ויקבץ נדחי ישראל.
.
ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד" 31 ,
שנאמר"" כי אז
אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד•"׳.
ועוד לפנ״ז,
ברגעי הגלות האחרונים — נעשה "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן
(מיטב הארץ 2 ")
ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד""׳,
כסיום וחותם פ׳ ויגש,
וכפי שקורין תיכף
(בלי הפסק בתורה)
בפ׳ ויחי,
"ויחי יעקב בארץ מזירים שבע עשרה שנה",
בגימטריא "טוב•,
מבחר שנותיו 4 ",
בפי ששייך בזמן הגלותי״,
ותיכף ומיד — תכלית השלי־ מות דטוב האמיתי והעיקרי,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
במהרה בימינו ממש.
103)
ש״ב ה,
ז.
104)
איוב מא,
ח.
105)
אוה״ת פרשתגו
(כרך ה)
תתקפג,
א ואילך.
וד״ן בביאור ממיז ז "חייבה מר מדד.
",
.
מר זז ציון״ — שפסוק זה שייך לשיעור היומי דב׳ כסלו,
שבו חזרו הספרים
(כנ״ל הערה 11.
וש״נ)
.
106)
מכילתא ופרש״י בא יב,
מא.
107)
ובפרט ש״אלקיכס כהן הוא"
(סנהדרין לס,
סע״א)
,
ו״כהנים זריזיז הן"
(שבת כ,
א.
וש״נ)
.
108)
ישעי׳ ם,
כב.
סנהדרין צח,
א.
109)
ועד״ז בנוגע לביהמ״ק —.
ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"
(ישעי׳ נו,
ז)
.
וההכנה לזה _ ן״י הפעולה בכל אוה״ע לקיים מצרות שנצסוו בני נח
(רמב״ם הל׳ מלכים ספ״ח)
,
ע״ד וכדוגמת פעולתו של יוסף על אוה״ע
(דאה לקו״ש השבועי ס״ה.
וש״נ)
.
110)
צפני׳ ג,
ט.
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח