א.
שויו גערעדט כמה פעמים בנוגע צו שמות הסדרות,
אז אע״פ אז לכאורה זיינען זיי געגעבן געווארן בלויז אלס סימן צו כאצייכענען די סדרות
(מיס וועלכע זיי ווערן אנגערופן)
— איז ווי־ באלד אבער,
אז די שמות הסדרות זיינען א חלק פון תורה■
(זיי זיינען דאך נקבע געווארן ע״ם מנהג ישראל,
וואם מנהג ישראל תורה הואי)
,
דארף מען זאגן,
אז אויר אין די ווערטער גופא
(מיט וועלכע די סדרות ווערן אנגע־ רופן)
איז דא !ן הוראה אין עבודת ר*,
וויבאלד זיי זיינען
(א חלק פון)
תורה מלשון הוראה*.
און ווי מען געפינט בספרי גדולי ישראל הוראות און לימודים פון פאר־ שידענע ענינים אין תורה וועלכע זיינען לכאורה נאר א סימן.
לדוגמא: יע*ל קג״ם 1 ,
וואס אע*פ אז בפשטות איז דאס נאר א סימן אויף זעקם הלכות וועלכע הויבן זיר אן מיט די אותיות
(יאוש שלא מדעת וכר)
,
פונדעסטוועגן,
וויבאלד אז די ווערטער יעיל קג״ם זיינען א חלק פון תורה,
איז פאראן אויר אין זיי גופא א תוכן און אינהאלט*.
ועדה,
משר
1)
ראה לקרש היה ד 57-58.
ובכ״ס.
2> ראה תוד־ו! נפסל — מנחות נ,
ב.
מהחיל הובא ברמ״א יחד סי שדו ס״ד.
מנהגים ישנים מדורא ד 153.
וראה ירושלמי ססחים סיד ה״א.
3)
בסגל שכן מתורת הבלשים בנוגע לכל מאורע בעולם — כתר שם סוב הוספות סקרו ואילך.
4> ראה רדיק לתהלים יט,
ח.
ספר השרשים שלו ערך ירה.
וראה זח״ג נג,
ב.
5)
ב־מ נד,
ב ובפרש״י.
וש״נ.
6)
ראה תורת לוי־ז עי קלט.
ועוד.
בתורא קדש בכספא”,
וואם אע״פ אז די ווערטער זיינען לכאורה נאר א סימן אויף די פרשיות בתורה וועלכע מען לייענט בחג הפסח,
איז דא א תוכן אויר אין די ווערטער גופא*.
ועוד.
די זעלבע מד איז בנוגע שמות הסדרות וואס זיינען א חלק פון תורה
(כנ*ל)
— ובנוגע לעניננו,
דער נאמען פון אונזער סדרה,
,
וישלח• — אז נוסף צו דעם וואם דער ווארט,
וישלח• איז דער נאמען פון די גאנצע סדרה,
דאס הייסט,
אז דער איין און איינציקער ווארט
(וישלח)
דייט אן אויף אלע פרשיות ופסוקים און ווערטער פון די גאנצע סדרה,
איז דא אויר א הוראה אין דעם ווארט גופא.
און וויבאלד אז אין תורה איז יעדער ענין בתכלית הדיוק,
איז מסתבר לומר,
אז די צוויי ענינים אין.
וישלח•
(ועד״ז אין די שמות פון אלע סדרות)
—
(א)
דער תוכן און די הוראה פון דעם ווארט גופא,
(ב)
וואם ער אה דער נאמען און דער באדייט פון אלע ענינים וועלכע שטייען אין די סדרה — האבן צווישן זיד א שייכות.
ב.
דער תוכן פון,
וישלח• איז א ענין כללי אין עבודת האדם",
כמדובר בארוכה אין די פריערדיקע התוועדות׳ן•■,
אז דער אויבערשטער
7)
מגילה ל*,
*.
סושחע *חח סתה ם־ה.
שו׳ע *דה״ז שם ס״ח.
8)
*וה״ת עקב ע׳ תקלד.
9> ראה גם לקו״ש חב*ה עי 364 ואילך.
10> בש־פ תולדות; ויזא — לעיל ע׳ 93 ואילך;
120 ואילך.
ש״פ ויסלח,
י״ד כסלו
39 ו
האם געמאכט יערער אידן פאר זייו שליח",
און
(אראפאעשיקט וייז נשמה דא למטה איז עולם הזה הגשמי,
אויה מאכן פון דער גשמיות׳דיקער וועלם א דירה צום אוינערשטז,
דידהי׳ לו ית׳ בתחתונים".
און בכדי אז א איד זאל קענעו דורב־ פירן די שליחות,
האם דער אויבער־ שטער
(אראפ^עשיקט אויך די חודה מיט אירע מצוותי■ דא למטה,
בכדי אז א איד,
דורך זיין לימוד התורה וקיום המצוות,
און דורך פארשפרייטן תורה ומצוות אויר איו זיין סביבה וכר,
זאל קענען דורכפירן זיין שליחות,
צו איבערמאכן דעם עוה״ז הגשמי ער זאל ווערן א דירה צום אויבערשטן.
ג.
ככדי צו דורכפירן די שליחות — צו מאכן רעם עולם הגשמי התחתון פאר א דירה לו ית׳ — זיינען נוגע צוויי ענינים,
וועלכע זיינען כמו הפכיים:
(א)
צום אלעם ערשטן — די ידיעה און הכרח,
אז ער איז שלוחו של הקב״ה,
ובמילא — ניט משנה זיין ת־ו פון דעת ורצון המשלח.
דאס מיינט,
צו ניט משנה זיין ח*ו פון רצון הקב״ה וואס ער האט אנגעוויזן בתורתו,
אפילו וועז אים דוכט זיר אוים אז דורך דערויף וועט ער מער משפיע זיין אריח דער סביבה.
און אויב א
11)
ראה לקחת חקר* *.
ג.
12)
ראה תנחום* נשא טו.
ועוד.
תניא רסי-ו.
13)
להעיר גם פחוה׳ת קרשתנו רפח,
ב ש.
נש־י נשתלחו להפשיר דירתו ית 2 נתהתונים*.
14)
יאה תניא ס״ה.
ופשם נסעה חרדה נו".
ובנוגע למעוות — פפורש בפדרש
(תנחופא חגש וא-ו)
.
היו פכנדיו את הפזוות שהן שלוחי-.
וראה לקוית חקר* נ,
א.
יוהכ-ס סח,
ב.
אוה-ת שם.
ד-ה חעב שם פזנח תרפ-ד.
תרנ-ו.
שליח איז משנה פון דעת המשלח ווערט ער אוים שליח רל".
און נאכמער: האבן די הכרה אז אלץ וואם ער טוט אויר אין וועלט,
איז עם ניט בכחו ועוצם ידו" ח*ו,
נאר דאס איז בכחו פון דעם משלח
(הקב*ה)
,
וואס דער אויבערשטער האט אים געסאכם פאר א שליח און געגענז אים דעם כה אז ער זאל ווערן "שלדחרי* של אדם
(העליון")
כמותו*,
ביז.
כמותו ממש* 3 .
(ב)
אבער צוזאמען דעדמיט,
איז בבדי צו פארשפרייטז אידישקייט איז זיין סביבה און באאיינפלוסן די מענטשן פון דער סביבה,
דארף ער נוצן זיין שכל.
וואם אויר דאס איז א תנאי אין שליחות,
ווי דער דין איז"■,
אז א שליח מוז זיין א בר דעת.
ד.
ויש לומר,
אז די צוויי ענינים הנ*ל וועלכע פאדערן זיך אין דורב־ פירן די שליחות צו אויפמאכן א "דירה לו ית׳ בתחתונים*,
זיינען בהתאם צו צוויי ענינים
(כללים)
אין "דירה בתחתונים* גופא,
די הדגשה פון "דירה* אוו די הדגשה פון "בתחתונים*.
די הדגשה אין "דירה
(בתחתונים)
* איז,
אז דער גילוי אלקות דא למטה
(בתחתונים)
זאל זיין אין אזא אופן ווי א מענטש
(להבדיל)
געפינט זיר בא זיר אין זיין דירה.
בשעת א מענטש גייט אין גאם אדער ער געפינט זין• בא א צווייטן,
מוז ער
15)
רמב״ם הל׳ שלוחין ושותפיו פ״א ה״ב ואילך.
שו״ע הר״פ סי׳ קפב ס״ב ואילך.
16)
עקב ח,
יז.
17)
משנה ברכות לד,
ב.
קידושין מא* ב.
18)
ראה לקו״ח ויקרא א,
ג.
19)
לקו״ת שם.
וכ״ה הלשון
(במותו ממש)
בתשובות הריב״ש סרכ״ח.
20)
גיסין כג,
א.
ספד השיחות - ה׳תשמ״ח
זיין באשריינקט
(מצומצם)
לוים ד?ם ארט וואו ער געפינט זיד.
משא*כ נא זיד אין דירה — איז ער בגילוי ובהרחבה.
וואט דאם איז דער פירוש פון,
נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתח־ תוניס" 52 ,
אז דער גילוי אלקות למטה זאל זיין בגילוי ובהרחבה.
און נאכמער: דער דין בא א מלך איז.
אין רואין אותו כו׳ כשהוא ערום• 25
(ט׳איז היפר כבוד המלכות)
,
און אעפ״ב בא זיך אין דירה,
איז פאראן
(בזמנים שונים)
דער מצב ווי דער מלך איז ערום.
זער טעם פון דעם וואס בא א דירה פון מלך בשר ודם איז דא אויר דער מצב,
איז עם
(ווי אלע ענינים למטה וואס "נשתלשלו" פון די ענינים ווי זיי זיינען למעלה")
וויילע די כוונה פון "דירה לו ית׳ בתחתונים" איז,
אז די התגלות פון אויבערשטן למטה
(בתחתונים)
זאל טו״ם זיין "בלי שום לבוש"",
ווי עם שטייט אריח לע״ל
(וואט דאו וועט זיך דורכפירן די כוונה פון דירה בתחתונים)
"ולא יכנף עוד מוריד"",
"שלא יתכסה ממך בכנח ולבוש" 22 .
אבער צוזאמען דערמיט איז אויר די הדגשה פון "
(דירה)
בתחתונים",
אז דער גילוי אלקות דא למטה,
זאל זיין ניט נאר מצד דערויף וואט אלקות איז בגילוי,
אז דער גילוי איז אזוי שטארק ביז אז ער איז אויד למטה
(אבער צום מהות ואיכות הסטה האט עם ניט קיין שייכות 25 )
,
נאר
21)
משגה סנהדרין כב,
א,
רמב־ס הל מלכים פיב ה״ג.
22)
יאה הניא רם־ג.
23)
תניא פל״ו.
24)
ישעי• ל,
נ.
25)
ע-ד אתנפיא לגני אתהפנא.
עם זאל זיין אויר ״בתחתונים• — אין די "תחתונים",
אין זייער גדר ומהות".
ה.
ויש לומר,
אז דאס איז אויר די הסברה אויף דעם וואט אין די שליחות פון אידן צו מאכן די "דירה בתחתונים",
געפינט מען צוויי ענינים 8 :
א)
א נקודה משותפת בא אלע אידן,
גלייד,
וואס יעדער איד איז א שליח פון אויבערשטן,
כנ״ל.
און די נקודה איז בא אלע אידן
(אנשים נשים וטף)
בשווה.
ב)
וואט יעדער איד האט זיין שליחות מיוחדת,
אזוי ווי דער חילוק הכללי פון יושבי אהל און בעלי עסק
("ישכר" און "זבולון")
9 ,
וואס די שליחות פון "ישכר" באשטייט
(בעיקר)
אין לימוד התורה,
און די שליחות פון "זבולון• באשטייט
(בעיקר)
אין גמילות חסדים.
ועד״ז אויך אין ישכר גופא,
און אזוי אויך אין זבולון גופא,
האט יעדער איינער זיין שליחות מיוחדת.
ביז אז אויר בא יעדער אידן גופא,
זיינען פאראן תרי״ג כחות הנפש,
וואם יעדער כח האט א שליחות ותפקיד מיוחד.
ש״ס ויסלח,
י״ד כסא
41ו
נוסף צו דעם חילוק בהתאם להגיל שלו — בז חמש למקרא,
בן עשר למשנה,
בן שלש עשרה למצוות,
בן חמש עשרה לגמרא וכר,
כיז בן מאה שנה כרי?
וואם די צוויי ענינים זיינען בהתאם צו די צוויי ענינים אין,
דירה בתחתונים*: די שליחות פון אידן אויף מאכן א,
דירה לו ית",
עם ואל נמשך ווערן למטה גילוי אלקות ביו,
בלי שום לבוש• — אין דעם זיינען אלע אידן בשווה.
אין דעם איו ניט נוגע דער מצב הפרטי פון דעם אידן
(צי ער איז פון •ישכר• אדער,
זבולון*; ווי אלט ער איז,
צי ער איז נאך קלענער פון.
כן חמש• אדער ער איז א.
בן מאה•)
,
איו דעם איו נוגע איין זאך — דאם וואט ער איז שלוחו של הקב־ה,
,
שלוחו של אדם העליון כמותו•.
[ואע*פ אז בכדי צו ווערן,
כמותו דה־ משלח• דארף דער שליח
(נאף איידער ער ווערט א שליח)
האבן א גדר של חשיבות,
ביז צו אזא חשיבות וואט איז בדומה צום משלח
(.
מה אתם כר אף שלוחכם•)
" 3 ,
וואם דוקא דורך דעם קען ער ווערן
(בשעת ער ווערט נתמנה פאר א שליח)
,
כמותו דהמשלח• 33 ,
איז וויבאלד אבער עם רעדט זיר וועגן דעם אויבערשטן,
וואס,
ואל מי תדמיוני ואשוה גר• 33 — איז דאך מובן בפשטות,
אז אויר דער גדול שבגדולים האט ניס קיין ערד צום אויבערשטן.
און דאם וואם א איד קען ווערן שלוחו של הקב׳ה איז עם מצד דערויף וואס ער האם א נשמה וואם זי איז א חלק אלוקה
מ)
*מת ספיה.
30)
קידושין מא,
ב.
וש־נ.
וראה לקרח ויקרא א,
31)
יאה לליל ד 94 ואילך.
32)
ישעי׳ מ,
נה.
רמנ״ם הל׳ יסוה־ת ם־א ה״ח.
ממעל ממש 33 ,
וואם מצד דערויף ווערם ער אנגערופן בשם,
אדם'" 3 מלשון אדמה לעליון 33 .
און וויבאלד אז די נשמה איז דא בא יעדער אידן,
דערפאר איז יעדער איד
(אויר א קינד)
שלוחו של הקמה,
און,
כמותו דהמשלח•,
ביז סו׳ם,
כמותו ממש•]
.
און דעריבער,
איז דורד יעדער פעולה טובה וואם א איד טוט במילוי שליחותו,
אפילו דויד א פעולה קטנה
(לכאורה)
פון א קליין קינד
(ווי אמירת,
מודה אני• פון א אידיש קינד וואס איז נאד ניט קיין,
בן חמש•)
,
ווערט נמשר עצמותו ית׳;
בכדי אבער צו אויפטאן די דירה לו ית׳ בתחתונים,
אז די •תחתונים•
(לשון רבים)
זאלן ווערן א דירה צום אויבערשטן אויד מצד זייער גדר ומצב — דאם ווערט אויפגעטאן דורך פרטים,
פארשידענע פרטים" 3
(בהתאם לענינים
ספר השיחות - היתשמ״ח
השונים שבעולם)
",
און יעדער איד האט זיין שליחות מיוחדת דורך וועלכע ער איז מברר און מזכך זיין חלק בעולם,
און מאכט פון אים א דירה לו ית׳.
ו.
ע״פ הנ׳ל וועט מען אויר פאר־ שטיין וואס עט שטייס אויף לעיל",
ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם•:
פון איין זייט שטייט אין דער פסוק גופא אז
(אויד)
לע״ל וועלן זיין •קטנים• און •גדולים־,
דאם הייסט,
אז עט וועט זיין א חילוק צווישז זיי אין ידיעת אלקות; און צוזאמען דערמיט זאגט ער •כולם ידעו אותי־,
כולם בשווה".
נזה היא
(לא להפיכת ההעלם והתחתון,
הזה השווה שננל הננראים,
ני אם)
להתכונות והגורים ופרטי הננראים,
שנכוי שהתנונות וגורי הפרט ונל ננרא יהיו כלים לאלקות,
זה נעשה ?•י הענינים הפרטים והשליחות.
ועיין לקרש חי״ז ד 98.
37)
ועו״ז נתומ״ז,
שלהיותם
(ג״נ)
•שלוחי",
שעל יום נעשה וירה לו ית־ נתחתונים
(ננ״ל סעיף נ׳)
— לכן יש נהם שני ענינים
(כנ־ל הערה 27)
: נקווה העיקרית שנתורה
(שננל חלקי התורה בשווה)
— ש,
אורייתא וקונ״ה כולא חו",
ועל יוה.
אותי אתם לוקחים■
(המשכת העזמות)
.
וכן נמזוות — שכל המזוות הם רזונו יתי; וחילוקי הפרטים שבהם שע־י כל סזוה נמשך אור מיוחו
(רמ-ח פקוויו רמ״ח אבריו ומלכא)
,
ועו״ז בתורה
(מה שוי הסונים פרו״ס הס כנגר ו׳ עולמות,
וכיו״ב)
— עי״ז נעשה הכוך הפרטים והאום
(רמ״ח מזוות כנגה רמ״ח אברים של ארם
(מכות כג,
סע״ב.
זח״א קע,
ב)
)
,
וז״־ז — זיכוך הפרטים ועולם.
וכמרז״ל
(מכות שם,
נ כמשנה)
.
רזה הקב־ה לזכות את ישראל לפיכד הרבה להם תורה ומזוות",
שאחו הביאורים בזה,
שהטעם על זה ש,
הרבה להם תורה ומזוות■
(מה שיש ריבוי ענינים חלוקים בתורה ומזוות)
הוא בכרי.
לזנוח את ישראל־,
.
לזכות־ מל׳.
זיכוך־ — ראה בארוכה לקרש חי־ז ע׳ 412 ואילך.
38)
יימי׳ לא,
לג.
39)
דמכיון ש.
כולם ידעו אותי־ הוא טעם
(.
כי־)
על •ולא ילמדו איש את רעהר — הדי מוכרח,
דפירחז •כולם ידעו אותי־ הוא שידיעה זו של כולם תהי׳ בשווה.
וראה לקוטי לוי־ז לזח־ג ע׳ רי.
איז דער ביאור אין דעם: די ידיעת אלקות לעיל איז א שכר אויף די עבודה איצטער.
און די צוויי ענינים אין ידיעת אלקות לעיל זיינען בהתאם צו די צוויי ענינים הנ*ל אין די שליחות איצטער:
דורך דעם וואם יעדער איד איז מקיים זיין שליחות פרטית,
וואט אין דערויף איז דא א חילוק צווישן קטנים און גדולים
(בן חמש למקרא בן עשר למשנה וכו׳)
— וועט זיין די ידיעה אין ענינים ומדריגות פרטיות פון אלקות,
און אין דעם וועט זיין א חילוק צווישן קטנים ביז גדולים;
אבער מצד די נקודת השליחות,
דער ענין פון שלוחו של אדם כמותו,
וואט אין דעם זיינען אלע אידן בשווה — איז •ידעו אותי־
(דעם אויבערשטן אלייז)
,
און אין דער ידיעה
(ידעו אותי)
וועט ניט זייז קיין חילוקים — •כולם ידעו אותי• כולם בשווה.
ז.
און דאם איז אויד די הסברה וואט בכדי צו דורכפירן די שליחות פון לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
פא־ דערן זיד די צוויי ענינים פון ביטול און פון דעת
(כנ״ל סעיף ג׳)
:
בכדי צו זייז •כמותו דהמשלח־ — פאדערט זיד דער ביטול צום משלח,
במ׳ש" •מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" 17 ; ובכדי צו אויפטאן אז די דירה זאל זייז •בתחתונים•
(אין זייער גדר)
,
וואס איז דעם אה נוגע די כחות פרטיים אוו די שליחות פרטית
(כנ״ל ס*ה)
— פאדערט זיד אז דער שליח זאל
40)
ישעי׳ נז,
טו.
41)
משא־כ כשהוא בהרגש רגזזוה,
לא רק שזרו! קרה".
כמותו דהמשלח־,
אלא יתירה מט ש.
איו אני והוא יכול? להור בעולם־
(סוטה ה,
א)
.
ש״ס וישלח,
י״ד כסלו
43 ו
ויין א בר דעת 18 .
כמובן אויר בפשסות,
אז בכדי צו באאיינפלוסן די מענסשז וואס ארוס אים,
ניס נאר מעורר זיין זיי בהתעוררות כללית דורך די דברי תורה וואם ער ואגס ויי
(המשכה מלמעלה)
,
נאר פיעל׳ז אריח זיי בפנימיות,
מוז מען דאס סאן במועצות מכמה,
צופאסז בו יעדער איינעם ובר.
ח.
וע״ם כל הנ״ל קעו מען אויר מבאר זיין די צוו" ענינים
(הנ״ל סעיף א׳)
אין,
וישלח",
(א)
דער תוכן פון דעם ווארם גופא,
און
(ב)
וואס ער איז דער נאמען פון דער סדרה:
צום אלעס ערשטן קומט די הוראה פון דעם ווארט,
וישלח״ גופא — אז יעדער איד איז שלוחו של הקב״ה,
אוו אז ער דארוי ממלא זיין זיין שליחות: און דערנאו איז מעז מוסיף,
אז.
וישלח" איז א נאמען פוץ א גאנצער סדרה וועלכע אנסהאלם א ריבוי פסוקים וכר — אז אין די שליחות זיינזנז פאראז א ריבוי פרטים ואופנים,
וועלכע זיינעז מרומז איז דעם ריבוי ענינים פוז דער סדרה.
אבער אויד נאד דעם ווי מ׳לערנס די ענינים הפרסיים פון דער סדרה,
דארף מען געדענקען אז דער נאמען פון די אלע ענינים איו.
וישלח".
דאם הייסט,
אז אייך נאך דעם ווי דער איד איז זיר עוסק אין די פרטי השליחות,
וואס צו דעם פאדערט זין■ אז ער זאל נוצן זיין שכל
(כנ״ל)
— דארפן די אלע פרסים זיין דורכגענומען פון דעם כללות ענין
42)
רש לומר שם ענינים אלו יהיו גם נפשית — תכלית הנימול,
.
בר נפלא'
(סנהדרין עז,
נ.
111־1 רמו,
א.
וראה מגלה צמוקות פ׳ יימ4 ותנלית התוקף והדלת,
•ישכיל לבדי ירום ונשא וגנה ספד־ ושן" ננ,
י41
השליחות
(.
וישלח")
,
די נקודה עיקרית
(דער נאמען)
פון אלע פרסים.
* • *
ס.
נאד א הוראה עיקרית פון דעם ווארט.
וישלח":
דער טייטש פון.
וישלח״ איז — ער האס געשיקט.
ניס נאר וואם ער אליין איז א שליח,
נאר ער מאכט אייד אג־ דערע פאר שלוחים״ —,
שליח עושה שליח"".
די הוראה דערפון איז: אז די שליחות פון א אידן צו באלייכסן די וועלס באור התורה והמצוה,
דארף זיין אין אזא אופן אז ער זאל פועל׳ן אויף די מענטשן וואס ארום אים אז אויך זיי זאלן ווערן סו״ם שלוחים לפרסם אלקות בעולם".
י.
עפ״ז קעז מעז אויד מבאר זיין דעם המשך פוז די דריי סדרות ויצא,
וישלח אוו וישב,
וואם די אלע דריי סדרות רעדו בנוגע יעקב׳ז"
(ויצא
43)
כפירוש המדרש ב״רשלת יעקב מלפנים־ — •פלו שלותי נשר ודם־
(ב״ר פע־ה,
ד/ ולהעיר שגם לפי פירוש השני שם
(.
מלפנים ממש־)
המלפף הופ ע־ש עניו השליחות — לקו־ת ויקו־פ פ,
ג.
ועוד.
ורפה תניפ קו־פ קנט,
פ.
ד־ה ויעב שנהערה 14.
44)
קידושיו מפ,
פ.
45)
וע־ד דרשת רו־ל עה־פ
(רדפ כפ,
לג)
•ויקרפ שם נשם ה־ פ־ל עולם־,
מל תקרי ויקרפ פלפ וקחו נר־
(סוסה י,
סע־פ ופילר)
.
46)
להעיר,
שגי פרשיות פלו
(.
ויעפ־,
.
וישלח־,
•וישב־)
כולם מתהילים עם פות ופ־ו — דרגתו של יעקב,
כנגד פות ווז,
מדת הפסת מדתו של יעקג.
ולהעיר שג־ ופ״ו־יו בגימם׳ ה־י — שזה שיק־ ליעקב,
כי יעקב לפ מת
(תענית ה,
ב>
רש אמר,
שהם ע־ד הג׳ ופרחיו ד.
וימע ויבופ רם־
(בשלח יד,
יס־כפ.
ורפה פוה״ת עה־פ
(בשלה ע־ תיס ופילח.
ושע לקוסי אי־ע פרשתנו
(ע• קלו!)
שהם גם כנגד זע׳ פבות פברהם ינתק יעקב
(ויפה לקו־ת
44 ו
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח
יעקב,
וישלח יעקב,
וישב יעקב")
:
צום אלעס ערשטן איז "ויצא יעקב*
(דורך וישלח יצחק״)
— וואם דער איד גופא ווערט א שליח.
ער גייט ארוים פון די ד׳ אמות של תורה ושל תפלה
(באר שבע)
און גייט אין.
וועלט*
(חרז)
,
צו פארשפרייטן דארט תורה און אידיש■ קייט".
דערנאו קומט "וישלח יעקב',
אז ער באנוגנט זיד ניט דערמיט וואט ער אליין טוט די שליחות,
נאר ער פועל׳ט אויך אויף אנדערע אז זיי זאלו ווערן "שלוחים' 50 .
ס״ס ואתחנן.
אוה־ת שם.
לקוטי לוי־! שם)
— הגיח.
חה מתאים קם המבואר לקמן בפנים,
ד.
ויעא־ הוא השליחות להאיר את העולם מלמעלה למםה,
חמד;.
וישלח",
שפועל גם על עניני העולם שיהיו.
שלוחים־ — ויכור העולם והעלאתו מלמטה למעלה,
גבורה;.
וישב־,
השלום והשלוה
(שיהי׳ בעיקר בגאולה העתידה,
שאז יהי 20 בתמידות)
החיבור וההתכללות דשני הענינים,
תפארת.
ויש לומר שבפרטיות כל גי ענינים אלו הם ביעקב ששייך לח־י <ג״פ וא־ו)
,
כניל.
47)
כך נקי סדרות אלו ברמב־ם בסוף.
סדר תפלות בל השנה־
(בסו־ס אהבה)
.
48)
תולדות בז,
ה.
49)
ראה בארוכה לעיל ע׳ 119 ואילן.
וש־נ.
50)
ראה ד־ה ויזב שם מזבח הנ״ל
(הערה 14)
,
שישראל הוא שלוחו של הקב־ה,
במותו דהמשלח
(לא רק מפני קיום המעוות שהן.
שלוחי',
כ־א גם.
בעומק יותר־)
מפני שישראל הוא הוא העושה את המארה ל.
שלוחי־ של הקב־ה
(ולולא זה ה־ז תשמישי מזות כר)
.
ולהעיר שעניו זה נתבאר שם גבי יעקב שנקרא
(פרשתנו לג,
כ)
.
א-ל אלקי ישראל־
(כי שלוחו של אדם כמותו)
,
ע־פ המשך דברי תנחומא הנ״ל
(.
היו מכבדין את המעוות שהן שלוחי כר־)
,
.
איו אדם שכבד את המעוות ועשה את התורה ביעקב כרי,
וכמ״ש
(ייגש מו,
כח)
•ואת יהודה שלח לפניו גר גשנה־
(ולהעיר שדרשת תנחומא הנ־ל ודא על פסוק זה)
.
און נאכמער — "וישלח יעקב מלאכים גו": ער פועל׳ט אויף זיי,
אז זיי זאלן טאן זייער שליחות
(צו באלייכטן די וועלט)
איבער און מער פון זייערע כחות■ 5
(הרגילים)
,
ביז צו ניט רעכענען זיר מיט "חשבונות* פון טבע פון וועלט,
בדוגמת מלאכים 52 וואס זיינען ניט מוגבל אין די גדרים פון עולם הזה.
און דורך די עבודה פון "ויצא' און "וישלח*,
גייט מען אריין גלייך אין
(פרשת)
"וישב יעקב*,
"
(ביקש יעקב)
לישב בשלוה* 55 — ביז אין די גאולה האמיתית והשלימה,
וואם דאו וועט זיין די שלימות׳דיקע און אמת׳ע שלוה.
יא.
ע*פ הנ׳ל קעו מע1 אויד מבאר זיין די שייכות פון די דריי סדרות צו חודש כסלו:
דער ענין העיקרי פון חודש כסלו
(אין וועלכן ער איז אויסגעטיילט פון אנ־ דערע חדשים)
איז סיום
(וחותם)
שלו — חנוכה.
51)
ולהעיר שכחוח נקראים בשם.
מלאכים•
(מו־נ ח־ב פ־י)
.
52)
.
מלאכים ממש•
(ב־ר שבהערה 43)
.
53)
פיש־י ר־פ וישב
(לז,
ב)
.
— שבודאי בקשת צדיק מתקיימת•
(כפי שהי׳ בין רוגזה של דינה ורוגזו של יוסף
(ביר ספיד,
ג)
,
ובן אוח-ב בי-ו שנים האחרונות שלו במגדים,
י־ז שנים המובחרות שלו — בעה״ט ריפ ויחי)
; וגם.
רוגזו של יוסף• הי׳ בכדי שיהי׳ אח״ב העלי׳ נעלית יותר לאחרי הירידה בגלות סגרים,
עד להעלי׳ דגאולה העתידה,
.
אנכי אעל1 גם עלה•
(ראה תו״א ר״ס שמות)
;
עפכ״ז — לאחרי ריבוי העבודה בגלות מערים וגליות שלאח״ז,
בפרט בגלות האחרון
(אדום)
— מובן שעתה הגיע הזמן
(ועד מתי ז)
לקיום בקשת יעקב.
לישב בשלוה• בתכלית השלימות.
ש״פ וישלח,
י״ד כסלז
45ו
דער נס חנוכה קבעו בנרות 24 ,
וועלכע מ׳צינדם,
על פתח ביתו מבחוץ" 55 .
איינער פון די לימודים בזה: א איד דארף אנצינדן זיין,
נר מצוה ותורה אור״ 26 ,
ובמיוחד — פנימיות התורה
(שמן שבתורה 27 )
—,
על פתח ביתו מבחוץ",
באלייכטן אויר דעם,
חוץ".
און ניט נאר באלייכטן דעם חוץ
(,
ויצא")
,
נאר אויר איבערמאכן דע□,
חוץ",
.
עד• 5 דכליא ריגלא דתרמו־ דאי״• 5 ,
ביז צו —,
בהעלותו את הנרות,
עד שתהא שלהבת עולה מאלי׳״״• _ גו מאכן אויר פון דעם ארום,
אז ער זאל ווערן א,
עולה מאליו",
,
נר להאיר"
(,
וישלח")
.
און דורך דעם קומט מעז צו די גאולה האמיתית והשלימה,
גאולה נצחית
(שאין אחרי׳ גלות״)
— בדוגמת ווי די נרות חנוכה וואט •הנרות הללו אינן בטלין לעולם•״
(,
וישב — לישב בשלוה")
.
יב.
ענין הנ״ל שטייט בגלוי נאב־ מער לאחרי ווי ט׳איז נתגלה געווארן בדורות האחרונים דער חג הגאולה פון דעם אלמן רבי׳ן
(מייסד תורת חסידות
חב״ד)
בי״ט כסלו,
וועלכער ווערט גע־ בענמשט פון דעם שבת פ׳ וישלח 5 •
[און דערנאר — אויך דער חג הגאולה פון דעם מיטעלן רבי׳ן ביו״ד כסלו,
וואם עליית יום גאולה זה איז אין דעם שבת"!:
י״ט כסלו האם זין■ אנגעהויבן,
דער עיקר פון יפוצו מעינותיך חוצה" 5 *:
דער חידוש פון,
יפוצו מעינותיך חוצה"
(וואם האם זיר אנגעהויבן נאך י״ט כסלו)
ליגם אין די דריי ווערטער,
יפוצו מעינותיך חוצה"":
אין מים המטהרים זיינען פאראן פאר־ שידענע דרגות.
די העכסטע דרגא איז מי המעיז,
וואס איז מטהר בכל שהוא ומטהר כל דבר".
אזוי איז אויר בנוגע צו בחי׳,
מעיך איז תורה — וואס דאם גייט אויר עצם התורה,
וואם איז איין יאד מיט דעם אויבערשמן,
,
אורייתא וקוב״ה כולא חד״“,
ובמיוחד איז פנימיות התורה — וואם איז אייז זאד מיט סתים דקוב״ה",
ביז עצמותו ית׳,
,
בעסק סתים ופנימיות התורה מאיר בזה העצמות בגילוי יותר כו׳״״י.
אוו די מעינות דפנימיות התורה
(ניט נאר מי המעיז,
נאר דער מעיז עצמו)
54)
שבח נא,
נ ובסרש״י.
55)
שנח שם.
56)
משלי ו,
נג.
57)
אמרי נינה שער הקיש פנ״ד ואילך•.
ולוד.
58)
שנח ש□.
59)
להעיר מהפירוש נ.
נליא ריגלא נו" שהם גופא ינאו לבתי׳ בלוח הנפש נר
(מד״ה מאותה משתשקע ונידח)
60)
ר״פ בהעלותו ונפרש״י.
61)
ראה מנילתא נשלה טו,
א.
הובא בתוז״ה ה״ג ונאסר — פסתים קטז,
ב.
וראה פעיח מת• שער החנונה.
62)
תנחומא בהעלותו ה.
נסדב־ר פס״ו,
ו — עיס רמביו ר״פ בהעלותך.
63)
ראה ותיב מג,
ב.
סח,
א.
64)
בידוע בעניו.
.
ויבולו״ — אוהית בראשית מב,
ב ואילך.
חקה,
א ואילו• ועוד.
65)
ס׳ השיחות חורת שלום ס״ע 112 ואילך.
66)
ל׳ אגה״ק הידועה דהבעש־ס — נדפסה בנתר שם סוב בתחלתו.
ובנ״מ.
67)
ריש מסי מקוואות.
רסב״ם הלי מקוואות פ״ס.
68)
ראה זח״ג עג,
א.
תניא פ״ה.
ועוד.
69)
ראה זח״ג שם.
לקחת ויקרא ה,
ג.
נגבים מו,
א.
ועוד.
וראה אגרות קודש אדמו״ר מהוריי"! ה״ג עי תקלה.
70)
המשך חער״ב ח״ב פשס״ב.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ת
ברענגט מען אין חוצה.
און אין אן אופן פון.
יפוצו".
וואט דאס איז געווען דער אויפטו פון דעם אלטן רבי׳ן בתורת חסידות חב״ד — ער האט מסביר געווען די טעינות פון פנימיות התורה בהבנה והשגה פון חכמה בינה דעת,
באופן פון.
יתפר־ נסוף" מיני׳
[און מיט נאכמער הרחבו,
— דורך דעס מיטעלן רבי׳ן,
באופן פון.
רחובות הנהר" פון בינה"]
,
ביז אין שכל פון נפש הבהמית
(,
חוצה" שב־ האדט”)
,
ביז אין.
חוצה•
(שמחוץ לה־ אדם)
,
ביז אין דעם סאמע נידעריקסטן.
חוצה" שאין למטה ממנו.
און נאכמער: דער אמיתית העניו פון.
יפוצו מעינותיד חוצה" איז,
אז ניט נאר אז די.
מעינות" קומען אן אין.
חוצה•
(.
ויצא")
,
נאר זיי מאכן איבער דעם,
חוצה* גופא
(.
וישלח")
,
אז דער אפ־ לייג פון דעם שכל פון נפש הבהמית איז אין א אופן וואט זיין שכל גופא ווערט בהתאם צו די.
מעינות״יי.
ועד״ז אויך בנוגע צו,
חוצה" בפשוטו.
און דורך.
יפוצו מעינותיו חוצה" ווערט,
קא אתי מר דא מלכא משיחא״” — דער.
לישב בשלוה" וואט וועט זיין איו דער גאולה האמיתית והשלימה דורך משיח צדקנו.
יג.
אין חודש כסלו עצמו שטייט מען היינט — אין: א)
יום השבת,
ב)
י״ד כסלו.
יום השבת
(דער סיום פון ימי השבוע)
איז פארבונדן מיט מהלך השמש
(.
ויהי ערב ויהי בוקר")
.
י״ד כסלו,
יוע בחודש,
איז פארבונדן מיט מהלך הלבנה,
ובזה גופא סמוך וערב ט״ו בחודש,
ווען.
קיימא 32 סיהרא באשלמותא״”.
דער חילוק ביניהם איו עבודת השם:
דער שמש,
וואט ווערט ניט נשתנה,
איז מרמז אויף די עבודה באופן פון,
תמידים כסדרם".
און די לבנה,
וואט ווערט שטענדיק נשתנה
(בחצי ראשון של החודש — הולכת ומתגדלת,
בחצי שני — הולכת ומתמעטת)
,
איז מרמז אויף די עבודה באופן פון,
מוספים כהלכתם",
וואו עס דארף שטענדיק זיין
(שינויים סהוספות ועליות בקודש,
עליות אין המשכת האור
(,
נר מצוה ותורה אור")
,
און עליות אין עבודת הביטול
(ומיעוט בחומריות וגשמיות האור)
,
אלס הכנה צו יחוד שימשא וסיהרא אין דעם נייעם ראש חודש".
איז בשעת מען שטייט ביום השבת,
די שלימות פון ימי השבוע 66 ,
און ביום י״ד
71)
לשון החקו־ז תיקון ר בסוסו.
וראה הקדמת המקוש מלך לססרו.
כם<י סלד לתקו״ז שם.
וקוד.
72)
ראה זת״ג קמב,
א.
אגה״ק סוים טו.
ובארונה לקו״ש חנ״ה וו 349 ואילך.
וש־נ.
73)
ראה אוה״ת לתהליס
(יהל אור)
ד תנה.
74)
היינו,
דוה שמונח בשכלו הקנינים דפנימיות התורה הוא באופן שמאד ההסברה דתורת החסידות הוא מוכרה להודות שכן הוא האמת,
וקד שזה נקשה שכל שלו.
75)
אגה״ק הנ״ל הקרה 64.
ש״פ וישלח,
י״ד כסלו
47 ו
לחודש,
ווען.
קיימא סיהרא באשלמותא• — איז דא א נתינת כח ביחוד,
אז ביידע עבודות הנ״ל
(תמידין כסדרן און מוספים כהלכתם)
זאלן זיין כשלימות.
און די שלימות העבודה אין ביידע ענינים דארף זיין ניט נאר בנוגע בו זיך אליין,
נאר אין אן אופן פון,
להאיר על הארץ*"
(וואם דאס איז דער תפקיד פון דער שמש ולבנה,
(צו און)
באלייכטן כל הארץ,
דומם צומח חי ומדבר)
— משפיע זיין און באלייכטן די מענטשן ארום זיר,
ביז אייר די סוגים
(חי,
צומח און דומם)
שלמטה ממדבר.
און נים נאר באלייכטן זיי
(מבחוץ)
,
נאר אויר פועל׳ן אויף זיי און דורב־ נעמען זיי בפנימיות — ע״ד ווי ד ער אור השמש און אור הלבנה וואם פועל׳ז אויר בפנימיות אויף די נבראים שבארץ,
כמיש",
וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים•",
ועאכו־כ אויף חי ומדבר — וואס זיי זיינען נהנה פון דעם אור השמש והלבנה,
ביז אז דאס האט בכח זיי מרפא זייף׳,
וכיו״ב.
יד.
מד א לימוד פון שבת:
אויפן פסוקי•,
ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה•
(וואם דערביי ווערט די שאלה: וכי אפשר דבר
79)
בראשית א,
טו.
80)
ברנה לג,
יד ונפרש״י.
81)
וגם השומה על הדומם — כמבואר □ספרים ש,
לירח כת מוסיף ומיוחד ביסוד המים,
והראי זול זה תוספת הימים והנהרות כתוססת הירח כוי,
לניבוץ השמש מנין יסוד האש כר במו שתראהו מהתפשס החום במגיאות זום השמש כר•
(מו״נ ח״ב סיי.
וראה רבינו בחיי זהים ברכה שם/
82)
כס־ש.
שמש בדקה ומרסא בכנסי־
(מלאכי ג,
ב.
הובא בפרש־י סרשתנו לב,
לכן.
83)
בראשית ב,
ב.
זה שעשה מלאכה ביום הש ב יןיי>•)
שטייט אין מדרש" אז דאם איז,
כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן הגביהה מבעוד יום והורידה מש־ תחשך•,
וואם אייר דאם
(,
מכה כקורנום על גבי הסדן•)
ווערט אנגערופן,
מלאכתו אשר עשה•,
אבער וויבאלד אז,
הגביהה מבעוד יום והורידה מש־ תחשך• איז דאס ניט אסור".
דערפון איז דער לימוד פאר יעדער איד.
ובהקדים,
אפילו אז מ׳האם א הסברה ווי די מלאכה איז געווען מותר: אבער צוליב וואס האט דער אויבער־ שטער געדארפט טאו,
כביכול,
אין אן אופן אז דאם זאל אריין אין.
יום השביעי•? ובלשון רש״י״ —.
נכנם בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום• — פארוואם האט דער אויבער־ שטער דאס געטאן אזוי אז עס זאל זיין.
נראה כאילו כלה בו ביום•?
איז דער ביאור בזה — אז דערמיט גופא האט דער אויבערשטער אנגעוויזן א תורה,
הוראה פאר א אידן — עד כמה מ׳דארף טייער האלטן און וויפל ס׳איז וויכטיק יעדער רגע און יעדע פעולה.
וכשם ווי בא מלאכת הבריאה,
איז דורך די,
קליינע• פעולה
(הוריד הקורנס)
איז נשלם געווארן די גאנצע מלאכת הבריאה
(,
ויכל גר מלאכתו•)
,
און פון דערויף איז מעז גלייד אריין אין.
וישבות ביום השביעי•",
עד״ז איז אויר בא א אידן,
וואם יעדער איד איז שלוחו של הקב״ה וכמותו דה־
84> רש״י לב״ר שבהערה המה.
85)
ב-ר פ״י,
ט.
86)
הביאור — ראה במפרשי המדרש שם.
לקו״ש ח״ה ד 32 ואילך.
'□.
00 949^8 ^1 1.
01.
0 :11□
(16
'141 ׳סס□ £.
□11 '□11 4 '.
44 £ ז.
□ !״״□□0
□.
01.
01 1104111>■ '□״א □.
0□ 10.
□״
(06
44,
00□* — 6111.
.
(□<' □ :0401)
•
68)
!1 :01□,
> 4>1: !04401.
*טסx90.
■4□ □1 ט•״ £□
(88 '840□,
90 □91
(18
081.
:40 08:04:4X0 14 080 184 1441 00001:40 — 811 040 80X406040 841 £4 040.
0 01 0801 080 840 8 0400 40 0400 141.
114:1 81400401 6440101
4.
6 0:<4 841 080 0101: 0.
40840 81
0860 844 4101011
0.
080 6141 :4081 8 04014 0100 10X10 0640,
1 6141 0141:04 0 48014.
' 811 !408100: 8401 118001 084 81411
־00440 0:4 8 0640,
1 41: -:004 041 441 040040 11444 '
(6000)
4:4:40 011 '0404' 811 *0600,
044110 01X0' !0000 06:0 1! — 841 04 04140 841 0!0.
<' 00X0 040010 !0-010411 1441 :80 8 64:40 811 :81.
8 60:04041 81 8 840 08011 141.
48:1 11 00000 8140 040 1180 0,
0840 841 8441 01' 4140 040 080 041 8140 8
400 10:0 1X00 4: !400 04:40 !0X40' 00044 80 4X01 180 04 04140 0141
004 800 0!04 460.
'״0000.
0:.
0000,
1! '.
0:100.
4! £00 60:41 410" □1.
4 80441841 041 0״:
(04140 81.
1.
4:)
4441: 8:1 ׳0:410 1101 ׳40:1.
0 1.
4 :81X4 640: 1400! 40 114404 1:01 ׳00046 01041 140.
44:040:*.
18 8140
444414 04:40 841 140 '000 00046.
' 18011 40 :001' 81 0X141 1441' 81 14 :180 841 040:40 114 '0010 06400.
— 0410 141 :14:1 :80 8 4444:4 04:40 1.
44 04:40 0:00' 8:1 8044: 041 40 40 0410 141 ::4:1 8 8441 8:1 844:.
0644
(0:>4 080:00)
' 81 8644: 041
>£1 '.
004 ס&^ס' 011 1)
011 010 04 ׳1481)
1:>!> 0111411,
64:040'
(404)
8:0641.
04 11> 14^1*48 81:)
1141.
1 184 8:1.
41.
4.
811.
1 81
(081488181 □81.
4)
)
080 — '44411' □8: '44411.
0 14 081 80:40X441
(״84 —
811
(<8 :8□ 84 81 8161 011 '4X8.
404 0X44 0:.
:11 08 040 8411 <<' □ 4□ 4 841.
1' 041 8141.
0:1:4 <1 110X11 1110X11 11044:111 111X0 814
(.
044 8:.
0410 18111 10X1111' 84 110X11 0401.
11: 841 0801 8 ■1<18 00001:40/ 1.
101 81400401 4440101.
44 040.
0 04140 080408041 844 14411 041410 841
1441 40100 00144:
040 004 81! 0410 01 44040 840 84!
-80: 11 40: 108: ׳40440 04 811 '01
'
[84011 8 0100 8 081 0004 841 0:10 1141 0:400 £44010 4440 81 1441 441 — 1001.
010 4410 ׳1141 844 0X110 -4: 04440 811 0100 4440:0: 080 840 040 ס:׳0 81 ־0 '0 '8401 8 0100 8 084
86 1404X44 80X44 480 0004 081 8441 8 :400 41.
00 8086 4^00 811 4*00 00400 4:400 0:111' 81 40 441 1441 81 044,
006 0:1:4 81 00440 444010
[4.
0 04 0100 040140 011 040
־8140: 04.
4441: 41::004 1140 080,
00044 000' 040 041 184 0410 1“44 8 6:1 04:40 8441 04 80 81 0400 841 — 4000:40 401 8 8040 '£0:01446 014: 8 0101 44 '0140: 8040 40:0 04140 8 0104
4״4,
460 - 464010 060
8*1
ש״פ וישלח,
י״ד כסלו
און ווי ט׳איז במיוחד אונטער־ שטראכן כדורנו זה,
וואם ד ער נשיא הדור איו שמו — "יוסף 34 ,
על שם.
יוסף לי ה׳ בן אחר׳ 35 ,
די עבודה פון איבער־ מאכן אז אויר אן,
אחר" זאל ווערן א,
בן״ 36 י
(בגלוי)
להקב״ה.
און,
יצחק',
על שם,
כל השומע יצחק לי*": אפילו אזא וואם איז דערוויילע נאר א,
שומע',
ער הערט נאר וואט מ׳רעדט
(אבער נאד ניט קיין,
רואה* — וואט זעט דאם,
כאילו מיט די אייגענע אויגן)
,
און אין,
שומע 37 גופא —,
כל השומע',
אפילו אויב ער הערט דאס נאר בחיצוניות
(ער טראכם זיר אין דעם ניט אריין,
און דערהערט ניט וכידיב)
— ווערט ער אייר,
יצחק לי',
א שליח וואט איז גורם צחוק ותענוג אין דעם משלח,
ביז אין דעס משלח הראשון — דער אויבערשטעד כביכול אליין,
דויד דעם וואט דער,
שומע* איז ממלא די תאוה ותענוג
(כביכול)
של הקמה צו האבו א דירה בתחתונים ”.
יז.
ובשנה זו — דארף זיר די עבודה הנ״ל במיוחד אויסשטעלז איו די צוויי אויסגעטיילטע ענינים פון שנה זו,
,
שנת הקהל* און,
שנת תשמח*“:
א)
אויטנוצן יעדע געלעגנהייט אויף,
הקהל את העם האנשים והנשים והטף*,
בכדי אויפטאן אין זיי,
ליראה את ה׳ אלקיכם גו׳ כל הימים אשר אתם חיים על האדמה׳”.
ד.
ה.
זיר ניט באגנוגע־
נעז מיט די אייגענע יראת ה׳ און מיט זיין א דוגמא חי׳ פאר אנדערע,
נאר מקהיל זייו אייר אנדערע אידן,
און ברענגען זיי
(אדער מוסיף זיין בא זיי)
צו,
ליראה את ה־ אלקיכם',
ביז צו אזא יראת ה׳ וואט איז,
כל הימים*.
און דערביי איז אייר אונטער־ שטראכן,
אז ס׳איז ניטא אין דעם הקהל קיין חילוק צווישן,
האנשים והנשים והטף* — ווייל מצד די נקודה פון,
ליראה את ה׳ אלקיכם*,
גלייכן זיי זיר אלע אוים
[ע״ד ווי גערעדט פריער בנוגע די עבודת השליחות פון •דירה בתחתונים*]
.
ב)
צוגעבן איו שמחה,
עבודת ה׳ בקיום שליחותו מתיר שמחה וטוב לבב״.
סיי בא זיר אלייו —,
תשמח*
(תי״ו בחיריק)
לשון ציווי ולשון הבטחה.
און סיי •תשמח*
(תי*ו בשוא)
אחרים
(וואט שלימות השמחה איז בשעת מ׳פראוועט דאם צוזאמען מיט אג־ דערע)
,
אז אויר אנדערע זאלן זיין בשמחה
(.
כל השומע יצחק לי*)
.
און דויד מקיים זיין די שליחות מתור שמחה — ווערן אלע אידן נאכמער פאראיינציקט,
ווייל שמחה איז פורץ אלע גדרים וחילוקים צווישן מענטשז”.
יח.
ובפרטי פרטיות — יש לעורר בעניו שהזמן גרמא:
מ׳זאל מאכן בכל מקום ומקום די פא־ סיקע הכנות —,
הכנה ר בת י״ס< _ צו
92)
ויצא ל.
נד.
93)
ראה אוה״ת ויצא רב,
א ואילו.
ועוד.
94)
וירא נא,
ו.
95)
ראה תו״א ויצא נא,
ג.
וראה לעיל ד 120 ואילך.
96)
ראה בארונה לעיל ע׳ 43 ואילו: 54 ואילו•
97)
וילך לא,
ינ ואילך.
98)
תבוא נה,
מז.
וראה תניא פנ״ו
(לג,
רעיא)
.
רמב״ם סוף הל' לולב.
99)
ראה בארונה המשו שמח תשמח תרנ״ז
(ע■ רנג ואילו)
.
100)
ראה ביצה נ,
נ.
ד,
א.
ובנ״מ.
וראה אנציקלופדי 38 תלמווית ערד הזמנה
(א)
ס״ג.
וש־נ.
150 ספר השיחות
פראווען י*ט כסלו און די התוועדויות פון י*ט כסלו,
איו אן אופן פון.
כרב עם*,
און אין אננעמען החלטות טונות איו נאכמער פארשטארקן די עבודה פון,
יפוצו מעינותיך חונה".
און דערנאד — פראוועו די ימי החנוכה"",
און,
מבצע חנוכה*,
זעעו אז יעדער איד זאל וויטן און מקיים זיין די מצווח פון חנוכה,
און דערפון אויך ארויסנעמען די פאטיקע הוראות — צו זיין א,
נר להאיר*,
•על פתח ביתו מבחוץ*,
אין,
נר מצוה ותורה אור*.
יט.
ויהי רצון,
אז לאחרי ווי ט׳איז שוין געווען די עבודה פון,
ויצא* און,
וישלח* — זאל איינע פון די פעולות נוטפות הנ*ל שויז זייז דער,
מכה בפטיש* וואט וועט ברענגען דעם,
וישב* —,
לישב בשלוה*,
ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים,
101)
שתחלתם מתברכים משבת הבאה,
השבת שבתוך ג 39 ימים מי״ם במלו.
- ה׳חשמ״ח
,
קהל גדול ישובו הנה""׳,
אוז,
שמחת עולם על ראשם*"■,
ביז,
שמח תשמח רעים האהובים״״׳ — די נישואיז פוז דעם אויבערשטן און אידן,
באופן פון •והיו לבשר אחד״״׳ —,
ישראל
(אורייתא)
וקוב״ה כולא חד"",
.
ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך* — די שלימות הגילוי פון דירה לו יתברך בתחתונים,
גילוי עצמותו ית׳ איו אלע פרטים פון,
תחתונים*,
ביז •ולא ילמדו איש את רעהו כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם*,
ובמהרה בימינו ממש.
102)
ירמי לא,
ז.
103)
ישעי׳ לה,
י.
נא,
יא.
104)
נוסח ברכות נישואין.
105)
בראשית ב,
כד.
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח
51ו