א.
בהמשך להמדובר לעיל׳ שחודש כסלו מסוגל ביותר להוסיף בלימוד והפצת
(התורה בכלל,
ובמיוחד)
פנימיות התורה,
כפי שנתבארה בתורת חסידות חב־ד,
ובאופן ד,
יפוצו מעינותיך חוצה",
— וכמודגש גם בפרשת השבוע,
ויצא יעקב גו׳ חרנה*,
שרומו גם על היציאה
(גילוי והמשכה)
דתורה
(ענינו של יעקב)
,
כולל פנימיות התורה,
עד ל,
חרר
(כנ״ל בארוכה)
—
הרי זה הזמן המתאים ללמוד ולבאר ענין בפנימיות התורה,
ובענין שהזמן גרמא — בספר •דרך אמונה•
(,
להמקו־ בל האלקי רבנו מאיר בן גבאי")
,
שנדפס זה־עחה בהוצאה מחודשת,
ובהוספת מראי משמות כו׳ — לאחרי שהגיע בהשגחה פרטית ביום שני דפ׳ ויצא 1 ,
ותיכף ומיד הדפיסוהו באופן של זריזות,
כדי שיוכלו ללמוד בו בהקדם האפשרי,
ולהפיצו חוצה כר.
1)
בשיחות שלפניז — ד 123 ואילו•
2)
להעיר משיעור חומש דיוס זה: "וישא יעקב רגליו•
(פרשתנו כט,
א)
,
•משנתבשר בשורה מונה.
.
נשא לבו אח רגליו ונעשה קל ללכת•
(פי׳ רש״י)
,
•בשמחה ובמרועה•
(פי׳ הרשב״ם)
.
ונפסוק שלאח״ז
(שם,
ב)
: •והנה באר בשדה וגר■,
•באר בשדה זהו ענין התורה,
והיינו מ״ש נרנות פ׳ תא
(ם־ע,
ח)
.
.
והנה באר בשדה זו עיון,
והנה שלשה עדיי שאז אלו שלשה בתי דינים כר כי מו הבאר ההיא •שקו שמשם היו שומעים את הדין,
הרי מפרשו על התורה,
חת מ*ש באר זו עיון,
היינו כמ״ש כי מעיון תשא תודה גר•
(אוה״ת פרשתנו רו,
א)
.
דל בנדחד — •נשירה טובה• בקשר ובשייכות ל.
נאר בשדה•,
עניו התירה.
ב.
ובהקדמה — להוסיף ביאור בקשר ושייכות ד,
ויצא יעקב גו׳ חרנה* בתורה,
לחודש כסלו,
שבו התחיל עיקר העניו ד,
יפוצו מעינותיך חוצה״י,
היציאה
(גילוי והמשכה)
דפנימיות התורה גם ב״חרן":
נתבאר לעיל• שאע־פ שהענין ד,
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה* הו-ע של ירידה,
מ״מ,
עי״ז דוקא נעשית העלי׳ לדרגא נעלית יותר מכמו לפני הירידה —,
ויפרוץ האיש מאד מאד*,
עד להשלימות ד,
ושבתי בשלום אל בית אבי*,
כנ*ל בארוכה.
וי*ל שכן הוא גם בנוגע לתורה — שדוקא ע*י ירידת התורה למטה נעשה עניו של עלי׳
(לא רק מצד שלימות הכוונה דנתאווה הקב*ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים,
אלא גם)
בתורה עצמה,
כדלקמן.
ג.
והעניו בזה:
ידוע ומבואר בכ*מ העילוי שניתוסף בתורה ע*י לימוד התורה דבנ*י בעולם דלמטה דוקא׳
(לאחרי שירדה ונשתל־ שלה למטה כו׳)
,
ועד שמצינו במדרז׳לי
3)
סהיש תורת שלום ם*ע 112 ואילד.
4)
בהשיחות שלפניו — ד 119 ואילן־.
5)
להעיר מאגח״ק
(סכ״ו
(קמח,
א)
)
בביאור הנזעם ש.
באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים מה שמחדשים ומגלים תעלומות החכמה כר■•
6)
ראה פסחים מס,
ב.
שמו׳ר פל״ג,
ו.
ויק״ר פ׳כ,
יו״ד.
במדב״ר פ״ב,
כה.
ועוד.
— נתבאר נלקו-ת ברכה עג,
סע-ד ואילד.
ונכ*מ.
וראה גם סה״מ תקרה ע׳ 121 ואילד.
32 ו
ספר השיחות - ה׳תעימ״ח
שהתורה נקראת,
כלה* וישראל נקראים •התן*,
היינו,
שישראל הם משפיעים בתורה.
ובפרטיות יותר — שהתורה מאד עצמה
(קודם ירידתה למטה)
היא בחי׳ חכמה,
,
אורייתא מחכמה נפקת* 2 ,
ועי׳ז שיורדת למטה וישראל לומדים התורה — נעשה החיבור דתורה שלמעלה עם הקב־הי,
שנמשך בתורה בחי׳ העצמות שבאין ערוך כלל לגבי החבמהי
(כולל גם בחי׳ אוא״ם המלובש בחכמה")
.
ובסגנון דהכתוב בפרשתנו — התורה מצד עצמה היא בבחי׳ •באר שבע*",
וע׳י ירידתה למטה,
,
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרגה*,
נעשה עילוי שבאין ערוך —,
ושבתי בשלום אל בית אבי*,
עד לבחי׳ העצמות,
שזהו־ע דגילוי התורה לעתיד לבוא —,
תורה חדשה מאתי תמ׳",
,
מאתי* ממש,
,
כי כולם ידעו אותי*,
,
אותי* ממשי 3 .
7)
זהר ח־ב סב,
א.
פה,
א.
ח״ג קפב,
ו.
8)
כדאית* נספר הבהיר
(םנ׳ח מא)
)
שדוד היי מהנר תורה שלמעלה בהקביה — הונא בלקו״ת שמיני יה,
נ.
יט,
ד.
שלח מז,
רע״ג.
נא,
סעיא.
ועוד.
מ ודאה סה־מ תש־ה ד 124,
ש.
נמויכ נאוא׳ס שלפני העמום,
התורה היא נחי חני שנא״ס,
ונש״י מושרשות נעזמות ואים,
דמ״ש ואהי אזלו שעשועים,
שעשועים העעמייס שנתורה,
היינו תענוג העזמי המתלנש נחני,
ונשמות הו תענוג העעמי ממש,
והו ממשינים תענוג העעמי בתורה".
10)
ראה לעדת ויקרא ה,
א.
11)
ראה אוה״ת פרשחנו שם,
נ ואילך,
שמניא מזהר ויזא
(קמו,
ב)
.
שהעיר לעניו באר שנע מעניו הואיל משה באר את התורה.
.
ביאור התורה נק׳.
.
ג״ב באי,
לשח באר מים חיים.
.
תושבעיס שהוא ביאור לתושב־נ.
.
ונקי באר שבע,
שהיא בחי באר לתשב״נ הנקי שבע,
ע״ש מבה עמודי׳ שבעה,
שהו ד ספרים דחושב״ב".
12)
ישעי נא,
ד.
ויקיר פי״ג,
ג.
13> לא רק מבתי החכמה,
בולל נם אוא״ס המתלבש בחכמה,
אלא עעמותו ומהותו •ת׳ ממש.
ד.
זאת ועוד:
כשם שכללות הירידה דתורה למטה היא צורך עלי׳,
כן הוא גם בכל ענין של ירידה בתורה,
שתכליתה ומטרתה — לבוא לעילוי גדול יותר בתורה.
דוגמא לדבר: הירידה הכי גדולה בתורה — שבירת הלוחות,
שהיא לצורך עלי׳ — כמארז׳ל".
אמר לו הקב*ה
(למשה)
אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד,
ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות,
הה*ד 4 ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושי".
ועד*ז בנוגע לפנימיות התורה בקשר ובשייכות לחודש כסלו•׳ — שהיתה אז ירידה
(העלם והסתר,
קטרוג וכו׳)
בנוגע לגילוי תורת החסידות,
אשר,
ירידה זו היא צורך עלי׳,
שעי״ז יתוסף עילוי גדול יותר בגילוי תורת החסידות ביתר שאת וביתר עוז,
באופן דיפוצו מעינותיך חוצה,
כיתרון האור מן החושך 5 ,
ועד
14)
שמו״ר רפמ״ו.
15)
איוב יא,
ו.
16)
להעיר מהשייכות דגילוי פנימיות התורה מזוז כסלו ללוחות שדות —.
בסלו הוא ניב חודש השלישי לתחלת השנה מתשרי,
ויש בו מעלה לגבי חודש השלישי דסיוו כשמתחיליו מניסו.
כי ההתחלה מניסו הוא נדרך או״י,
וסיוד שהוא חודש הגי שאו הי החתונה דמית,
לא הי קיום,
בי הלוחות ראשונות לא נתקיימו,
משא״ב תשרי שהוא א״ח,
תשובה שלמעלה מעבודת העדיקים,
והלוחות שניות הס כפלים לתושי.
.
ולדבר זה יש קיום לעולם,
בניו עדי עד,
כי לוחות שניות שנתקיימו הוא מפני שנתנו בחשאי כרי
(לקוטי לוייע אגרות עי רה)
17)
להעיר מאוהית שם ואילו,
שהעניו ד.
באר את התורה•,
בשבעים לשווי,
נעשה •בעבר הירדו
ס״ם ויצא,
ז׳ כסלו
33 ו
שנעשה
(סיכה לקאתי מלכא משיחא ו)
הכנה לגילוי התורה דלעתיד לבוא,
מבחי׳ העצמות ממש,
שזהו תוכן העניו ד״ויצא יעקב וגו׳ הרנה" עד "ושבתי בשלום אל בית אבי' כסי שהוא בפנימיות התורה.
ה.
ולאחרי הקדמה זו — נבוא ללמוד ולבאר עניו בהתחלת הספר".
דרך אמונה♦:
ספר "דרך אמונה♦ הוא •בדרך תשובה שאלה♦ 6 ,
.
כולל תשובת העשר שאלות הללו
(ששאל תלמידו)
על דרך החכמה האמיתית♦.
והנה,
השאלה הראשונה היא:.
על העולם איר יש לו מנהיג♦.
בארץ מואב■ — •זן"׳ פה שנתברר מן הסכלות.
.
הניזונים שנתבררו סחב״ד וקלסה ששרשם פהנ״ד דתוהו ט׳.
.
שם הואיל משה מר,
ע״ד שיש יתרון לח□ דקוושה ממה שנתברר פז הסכלות דוקא־.
ובהמשך המין
(רס,
א)
ממר גס השייכות ל״מר בשדה■
(ראה לאיל הערה 2)
—.
בשדה שהיא לבר,
דהיינו בחי חכמות בחוץ.
.
שס דוקא יש כוד" מר הנובא.
.
מר מים חיים שנתברר פכח״ב דתהו שנפלו מהם ניאונים.
.
(שומוניא לאור תאלומות חכמה ט",
ומסיים,
•וגס מזה נמשך גילוי פנימיות התורה לא*ל',
18)
להאיר,
שהדפסת ספר זה מה לאחרי מאב של פדיון שבויים,
שגם בזה מודגש דזאניז דירידה אורך אל",
•ויאא יעקב גר הרנה• אד •ושבתי בשלום אל בית אבי*.
מ)
נוסח •דף השאר".
ולימדו שבסיס לשון יא ה1ה סגנון־ הוסיף ל1 אות אזזת משמ1 של הסב־ה ולמד,
שנאסר סדות ניהוסף נו"
(סוטה לב ב)
.
ש.
במ־ב יובן במשה שזה שיבאר התורה בס■ לשון נמשן ג־ב טבחי■ הנ-ל-.
1.
יאחק־ — סנין הצחוק והתסנוג שנסשה למסית ס־׳ הבירור דאתהפבא חשובא לנהורא
(ראה תויא פרשחנו נב,
גו.
זבנדו־ד.
הבירור דשבסיס לשון.
ועל זה השיב.
תשובה לראשונה",
דע כי האדם נבנה בדמיון בנין כל העולמות■ 1 .
.
דוגמת העולם הגדול ולזה נקרא האדם עולם קםן 8 .
וממנו תלקח הראי׳ על העולם הגדול אשר נכנה בדמותו בצלמו.
וכמו שאי איפשר לעולם הקטן הזה שיחי׳ ויתקיים מבלתי מנהיג שהוא הנפש כך אי איפשר לעולם הגדול שיתקיים מבלתי מנהיג והמנהיג ההוא הוא נשמת העולם וצורתו המקיימו.
ואלו חיו ישוער העדר זה המנהיג יעדר העולם בכללו■ 1 .
.
וממנה תלקח הראי׳ הנמנה האמיתית על שיש מנהיג לעולם בכללו♦.
וממשיך לכאר:.
ולהעיר על מה שכתבתי תמצא לרז״ל פעמים יביאו ראי׳ על הנפש מהקב״ה ופעמים יביאו ראי׳ עליו מהנפש.
ואמנם הראי׳ ממנו על הנפש אמרם בפ״ק דברכות“ הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב״ה וכנגד נשמה.
מה הקב״ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה כל הגוף וכו׳.
והכוונה להם ע״ה בכלל לקיים לנו מציאות הנפש אשר היא אצילות נאצל מהאצילות סוד האלקות.
.
ולהורות על מקומה באה חתומה בחותמו ורשומה וכלולה במדותיו והם חמשה דברים הללו אשר בהם תוכל להנהיג ולקיים הגוף וכו׳.
20)
ראה גם ספר החקירה לכ״ק אדמו״ר מ״ז ח,
א־ב.
בו,
א.
21)
ראה ס׳ לקוטי לוי י1חק הערות לזוהר בראשית ע׳ ח.
22)
ראה תנחוסא פקודי ג.
תקרני זוהר תם״ס
(ק,
ב)
.
אבן עזרא בראשית א,
כו.
מסמן באור התורה שלח כרך ו ד א׳תשבג.
23)
ראה רמב״ם הל׳ יסודי התורה פ״א ה״ב.
24)
י,
א.
4 לי ספר השיחות - ח׳משמ״ח
ואחר שלוקחה הראי׳ על הנפש מהקב־ה וקויים לנו מביאותה וש־ נשתלחה אל הגוף להנהיגו ולקיימו ובה הוא נקרא עולם קטן הנה יש לנו עוד ראי׳ ממנה על הקב*ה היותו נמבא ומנהיג העולם והוא אמרם במדרש תהלים־י ברכי נפשי את זד,
למה מקלם דוד להקמה בנפש אמ׳ מה הנפש ממלאה את הגוף כך הקמה ממלא את העולם וכו".
ומסיק,
,
הנה יש לנו ראי׳ נבחת מהעולם הקטן שאי איפשר לו להתקיים בלא מנהיג אל העולם הגדול שאי איפשר לו להתקיים בלא מנהיג*.
והנה כשמדייקים בלשונו — מבינו כאן מענה על שאלה כללית בענינים אלו,
כדלקמן.
ו.
בנוגע לכל הביאורים וההסברים מאופן ההנהגה למטה על ההנהגה דלמעלה,
כבנדו״ד,
.
ראי׳ נבחת מהעולם הקטן שאי איפשר לו להתקיים בלא מנהיג אל העולם הגדול שאי איפשר לו להתקיים בלא מנהיג* — יש שאלה עיקרית אבל גם פשוטה ביותר:
איר אפ*ל שכיון שההנהגה למטה היא באופן מסויים מוכרחת להיות כן ההנהגה דלמעלה?!
ובנדו*ד,
איר אם*ל שכיון שהעולם קטן אינו יכול להתקיים בלא מנהיג
(נפש)
,
מוכרח שגם העולם גדול אינו יכול להתקיים בלא מנהיג — הרי הקב״ה הוא כל יכול,
ומי יאמר לו מה תעשה,
ובודאי שביכלתו ית׳ לברוא את העולם גדול באופן שלא יהי׳ דומה כלל וכלל להעולם קטן?!
ועד*ז בנוגע לחידוש התהוות היש
מאין ואפס המוחלט בכל רגע ורגע
(לא רק שמנהיג העולם,
אלא יתירה מזה,
שמהוה ומחי׳ ומקיים העולם מאין ואפס המוחלט)
,
שהראי׳ וההוכחה על זה היא הסברת.
ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש רק שמשנה הבורה והתמונה.
.
למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין.
.
שבהסתלקות כח הבורא מן הנברא ח*ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש׳“ — דלכאורה,
מהו ההכרח מזה שלמטה ברין• להיות כח הפועל בנפעל תמיד,
שכן הוא גם למעלהז!
ועד-ז יש לשאול בכו*כ מדרשי חז״ל שמבארים את ההנהגה דלמעלה ע*פ משל למלד בשר ודם מ׳ — מהו ההכרח שמכיון שההנהגה למטה היא באופן מסויים,
לכן,
גם ההנהגה למעלה מוכרחת להיות באופו כזה?!
בסגנון אחר:
כללים הנ*ל בעולם דלמטה — שהעולם קטן אינו יכול להתקיים בלא מנהיג,
שב*ל כח הפועל בנפעל תמיד,
וכיו״ב — אינם אלא מפני שהקב*ה רבה ברבונו ובחירתו חפשית בתכלית לברוא את העולם באופן כזה.
והרי,
מובן וגם פשוט,
שאינו מוכרח לברוא באופן כזה דוקא,
וביכלתו לברוא באופנים
(רבים)
אחרים כו׳.
ועאכו״ב שלא יתכן לומר שהנהגת העוה״ז הגשמי באופו מסויים,
תכריח שההנהגה דעולמות דלמעלה תהי)
באופן זה!
ז.
השאלה האמורה היא גם בנוגע לעניו הספירות — מהיסודות העיקריים דתורת הקבלה — השאלה הב׳ והג׳ בם׳ דרך אמונה:
25)
מדרש תהלים קג,
א.
26)
שעהיוה״א פ״ב.
ש״פ מצא,
ז׳ כסלו
,
באיזה הכרח יוכרח שיש שם ספירות כר* — ומשיב 11 :,
אם הי' נאצל 8אין סוף כח אחד ומדה אחת לכד הנה חוייב כי מן הפשום לא יצא כי אם פשוט בתכלית הפשיטות.
.
ויחוייב שיהיו הנבראים כפי אותה מדה והיו כולם פשוטים.
.
ולא הי׳ בזה הכר
[ה]
בכבוד האין טוף.
.
כי אין כבודו נראה ונגלה כי אם על נבראים מחומר כלולים מכל הצדדים והדרכים*.
,
שאם יוכרח כי יש ספירות במה יוכרח שהם עשרה מ״ — ומשיב• 2 :,
והעניז כי האין סוף שהוא בלי גבול וכלי תכלית האציל נקודה אחת בעלת גבול ושעור לצורך הנבראים.
.
והנקודה הזאת הואיל ובאה בגבול יש לה ראש תוך סוף,
וכל א׳ מאלו הג׳ קצוות כלול מהג׳ כי בראש יש תוך וסוף וכן בתוך וכן בסוף,
נמצא שבעני׳ זה עולים הג׳ לט׳ כשנכה זה בזה והמקום הסובלם הרי עשרה.
.
הרי לך הכרח גמור שהספירות עשרה כו".
וגם בכ*ז נשאלת אותה השאלה:
כללים אלו —,
מן הפשוט לא יצא כי אם פשוט בתכלית הפשיטות",
,
אין כבודו נראה ונגלה כי אם על נבראים מחומר כלולים מכל הצדדים והדרכים*,
.
הנקודה הזאת הואיל ובאה בגבול יש לה ראש תוך סוף,
וכל א׳ מאלו הג׳ קצוות בלול מהג׳.
.
והמקום הסובלם הרי עשרה* — הם גדרי העולם בפי שנברא עיי הקב*ה,
ובודאי שביכלתו ית׳ לברוא עולם שיהיו בו גדרים אחרים לגמרי.
וא*כ,
איך יתכן לומר שבריאת עוה״ז בגדרים אלו מכריחה שההנהגה דלמע־
27> ד י□.
28)
ד נס.
לה מוכרחת להיות בגדרים אלו
(שיש ספירות ושהן עשרהןזו
ח.
ונקודת הביאור בכל זה:
להיותו ית׳ כל יכול פשוט שכל הבריאה אפשרית להיות באופנים רבים שונים זמ״ז בתכלית.
ובחר הקב*ה
(בסגנון אחר — נתאוה הקב״ה)
,
בלשה רבותינו,
,
ברצונו ית׳ עלה שיהי׳ העולם והנבראים אשר בעולם כאופן שהם עתה*• 2 ,
,
רצונו ית׳ דכל מה שאפשר להיות ע״ם השכל וע״ס סדר והדרגה יהי׳ ע*פ השכל כו׳*• 2 .
ובפרטיות יותר:
הקב״ה גילה בתורתו שעלה ברצונו לצמצם את עצמו וכו׳ ועד כמ*ש 15 .
ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם גו",
וברא את האדם.
בצלמנו כדמותנו* 16 ,
ועד שנקרא.
אדם* ע*ש,
אדמח* ל־ עליה*".
ובלשון הקבלה והחסידות״ — עלה ברצונו להתצמצם וכו׳ בציור של עשר ספירות,
אף שהי׳ יבול להיות באופן אחר,
ספירות במספר אחר
(תשע או אחד עשר כו׳)
,
או ספירות אין קץ",
או בלי ספירות.
36 ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ולאחרי שיודעים שעלה ברצונו ית׳ לצמצם עצמו בציור ד,
אדם",
ושעלה ברצונו שציור אדם התחתון יהי׳ בדומה לזה
(כחל)
,
אזי,
יכולים לדעת,
להביא ראי׳ מאדם התחתון על אדם העליון,
ובל׳ הכתוב •מבשרי אחזה אלקה״“.
ועפ*ז מובן המשל למלך בשר ודם בו׳ — לאחרי שיודעים מהתורה שעלה ברצונו ית׳ שהנהגתו תהי׳ באופן מסויים ושכן תהי׳ הנהגת מלך בו־ד
(.
מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא״”)
,
אזי שייך לברר ולדעת הנהגתו של הקב״ה ע*פ משל מהנהגת מלך בחד.
ועד״ז בנוגע לההסברים וההוכחות על ההנהגה דלמעלה ע*פ כללי השכל
[כסו: ההוכחה שיש מנהיג לעולם מפני שאי אפשר לעולם שיתקיים בלי מנהיג,
וההוכחה על חידוש ההתהוות בכל רגע מפני שלא יתקיים יש מאין אא״ב יהי׳ כח הפועל בנפעל,
וכיו״ב בשאר ענינים דוגמתם]
— שהם לאחרי שידענו שעלה ברצונו ית׳ שבריאת והנהגת העולם תהי׳ ע״פ כללי השכל וכו׳ הנ״ל".
ט.
ואפ*ל שכ*ז מרומז בדקדוק הלשון בהתחלת הספר •דרך אמונה״”:
36)
)
רוב יס,
נו.
וראה אגה״ק רסט״ו.
37)
ברכות נח,
א.
זהר ח-א קצז,
חזו ח״ג ימו,
ב.
38)
ועפ״ז יובן התיווך בין המעמיס על הבריאה
(לגלות שלימות כהותיו,
להטיב לברואיו,
וכיויב)
להעניו ך-נתאווה־
(ראה המשך תרם־ו בתחלתו)
— די־ל הפירוש בזה,
שלאחרי שנתאיוה לברוא את העולם
(תאוה”שלטעלה מטעם)
,
נתאווה שיהי׳ דם שכל וכללים באלו,
שגילוי שלימות הנח הוא עי־ז שבא בפועל דוסא,
וכיו״ב.
39)
פשא־נ בשאר ספרי קבלה,
נמו ע-ח וכירב — שמבארים נמה ענינים ע״פ טעמים וגדרים דשנל נוי — מבלי לפרש שהיטיז לנל זה הוא מפני שנד עלה נרבונו ית׳,
מפני שפשוט באמונה פשוטה שאיו הכרח נלל למעלה.
לשון השאלה הראשונה הוא — •על העולם אין יש לו מנהיג•,
ולא,
למה יש לו מנהיג*.
וההסברה בדיוק הלשון:
על השאלה •למה יש לו מנהיג* — אין תשובה שכלית,
ואדרבה,
השכל אומר שביכלתו ית׳ לברוא העולם באופן שיוכל להתקיים בלא מנהיג,
אלא שכך עלה ברצונו ית׳ שיהי׳ מנהיג לעולם,
כיון שרצה שיהי׳ ע*פ השכל דעתה.
והשאלה היא •איך יש לו מנהיג*,
כלומר,
לאחרי שידענו ההקדמה שעלה ברצונו ית׳ שהנהגתו תהי׳ ע*פ שכל,
יש להביו איר נוכל להוכיח מצד גדרי השכל שיש לעולם מנהיג.
והמענה לזה —,
ראי׳ נצחת מהעולם הקטן שאי איפשר לו להתקיים בלא מנהיג,
אל העולם הגדול שאי איפשר לו להתקיים בלא מנהיג*.
וזהו גם דיוק לשון חז״ל המובא בהספר •למה מקלם דוד להקב*ה בנפש אמ 17 נזה הנפש ממלאה את הגוף כך הקב״ה ממלא את העולם וכו׳• — אין זה ביאור והסבר
(.
למה כו׳•)
,
כי אם,
ראי׳ והוכחה שכן הוא
(•מה כו׳ כך כו׳•)
,
מכיון שכבר ידענו שעלה ברצונו ית׳ לברוא את הנפש בצלם ודמות דלמעלה,
לאחרי שצמצם עצמו בציור אדם,
כנ*ל.
י.
ויש להוסיף,
שענין זה מרומז גם בהקדמתו ש״פעמים יביאו ראי׳ על הנפש מהקב״ה ופעמים יביאו ראי׳ עליו מהנפש•:
לכאורה: ממון שבא לבאר הענינים דלמעלה ע״ם משל מהאדם — מה שיין■ כאן ש״פעמים ימאו ראי׳ על הנפש מהקב״ה״זו
והביאור בזה — ע*פ האמור לעיל:
ש״פ ויצא,
ז' כסא
האפשרות להביא ראי׳ על הקכ״ה מהנפש,
היא,
מפני ש,
פעמים יניאו ראי׳ על הנפש מהקנייה 18 .
כלומד,
מכיון שהקב״ה ברא את הנפש באופן שאפשר להביא ראי׳ על הנפש ממנו ית׳,
היינו,
שהנפש היא בצלם ודמות דלמעלה,
וכלשונו:,
אצילות נאצל מהאגילות סוד האלקות.
.
באה חתומה בחותמו ורשומה וכאלה במדותיו" — לכן",
יכואם להביא ראי׳ מהנפש עליו ית׳,
ובלשונו: •אחר שלוקחה הראי׳ על הנפש מהקב״ה מוייס לנו מציאותה.
.
יש לנו עוד ראי׳ ממנה על הקב־ה.
.
מה הנפש ממלאה את הגוה כן הקב״ה ממלא את העולם וכו".
ויש להאריך בכל זה,
ו,
תן לחכם ויחכם עוד• ■י.
יא.
ויהיר,
והעיקר,
שהדפסת הספר,
דרך אמונה",
והתחלת הלימוד בו עתה,
יביאו אדי תוספת התעוררות בלימוד פנימיות התורה,
כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה עד לשכל אנושי ע״י תורת חסידות חכ״ד,
ובפרס בעמדט בימי סגולה — חודש כסלו,
בסמיכות לס׳ ויו״ד כסלו,
וי״ט כסלו,
שאז ישנו נתינת־כח יתירה בכל הקשור ללימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות,
מ״ל בארוכה.
ובהמשך לזה,
וכנהוג בתקופה האחרונה להדפיס מאמרי חסידות
40)
ועס-ז יימחק נסמקדיס.
פעמים יביאו ראי׳ על הנפש מהקב״ה" ל״פעפיס יכיאו ראי׳ עליו מהנפש" — מבית שזהו הנועם והסיבה.
41)
משא ם,
מ.
בסמיכות לימי סגולה — הרי,
כאן המקום לעורר ולזרז אודות הדפסת ולימוד קונטרס דרושי חתונה שנאמרו ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר בשנת תרפ״ט,
החל מהמאמר דש״פ ויצא" ד״ה וכל בניך,
עד למאמר די״ם כסלו ד״ה א״ר אושעיא צדקת פרזונו בישראל
(,
פרזונו שהוא על דרך פרוות" תשב ירושלים מרוב אדם כו׳"")
,
ובהדגשה יתירה בשנה זו — שנת תשמח,
,
שמח תשמח רעים האהובים״״,
ושנת הקהל — קיבוץ גלויות
(תמורת המצב ש.
פיזרן לבין האומות*")
,
עד למעמד ומצב ד״פרזות תשב ירושלים מרוב אדם",
כאשר.
קהל גדול ישובו וער,
"".
ויה״ר — והוא העיקר — שע״י ההוספה בלימוד והפצת תורת החסידות,
יפוצו מעינותיך חוצה,
קא אתי מר דא מלכא משיחא,
שאו יהי׳ שלימות הענין ד.
שמח תשמח",
הנישואין דהקב״ה וכנס״י",
וכו שלימות העניו ד.
הקהל*,
שכל ישראל מתאחדים ומתכללים בנקודה ד״ליראה את ה׳ אלקיכס״יי,
,
ישראל
(אורייתא)
וקב״ה כולא חד"",
במהרה בימינו ממש.
42>.
קריאת החתן שי׳ לתורה״ — לשרן ה.
בותרת" זיהסאסד.
ולהעיד נס מלקוסי אי״ן אנדוח ס״ע רה ואילך — ע״ד השייכות דההתונה לש״ם ויבא.
43)
זכרי׳ ב,
ח.
44)
סד״ה א״ר אושעיא עדקת סרזונו ת״ל.
45)
בוכה ברכות נישואין.
46)
פסחים פז,
ב.
47)
ירמי׳ לא,
ז.
48> ראה שמו״ר ספס״ז.
49)
רילוי לא,
יג.
50)
ראה זח״ג עג,
א.
ספד השיחות - ה׳תשמ״ח