א.
שבת קודש וה,
שבת ם׳ ויבא,
הוא — השבת הראשון דחודש כסלו.
וע״פ הידוע■ שיש קשר ושייכות בין פרשיות התורה לזמן שבו קורין ולומדים פרשיות אלו,
וכפתגם הידוע■ ש.
יש לחיות עם הזמן" — מובן,
שיש קשר ושייכות בין פ׳ ויבא לחודש כסלו,
שלכן,
הקריאה דם׳ ויבא היא לעולם בחודש כסלו,
ובכמה שנים
(כבשנה זו)
— השבת הראשון דחודש כסלו,
כדלקמן.
ב.
ויובן בהקדים תוכן הענין דם׳ ויבא — •ויבא יעקב וגר* — שבה נתבאר כללות ענין העבודה דכא1״א מישראל:
,
יעקב• — מרמז
(מדבר)
על כאו״א מישראל,
כי,
נוסף לכך שיעקב הוא א׳ מג׳ ה,
אבות"
(,
אין■ קורין אבות אלא לשלשה")
* דכאר׳א מישראל,
שבחי׳ האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור,
היינו,
שבכאו״א מישראל יש בחי׳ האבות 5 ,
הרי,
ידוע* ש,
שופרי׳ דיעקב מעין שופרי׳ דאדה״ר 2 .
.
נשמתו
1)
ראה של״ה ר״ס וישב
(רגז,
א^
2)
״היום יום״ □ חשון.
םה״ש תש״ב 7 29 ואילך.
3)
ברכות סז,
ב.
4)
ויתירה מזה —.
בחור שבאבות"
(ב״ר פע״ו,
א)
.
אשר,
א׳ מהעילויים דיעקב לגבי אברהם ויצחק — שאברהם יצא ממנו כר ויצחק יוא ממנו ט׳,
8שא״כ יעקב" "מסתו שלמה"
(ויק״ר פלץ,
ה.
ועוד — נםמז כהערה 04,
בולל שאין בי מיז נוסף מלבד היותו "אב" דבנ״י לבדם.
5)
ראה תו״א ר"© וארא.
ובכ״ס.
6)
אגה״ק ס״ז
(קיא,
סע״ב)
.
7)
ב״מ פד,
א.
זח״א לה,
ב.
ועוד.
.
.
כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם".
והנה,
אבל כאו״א מישראל ישנו הענין ד.
ויבא יעקב מבאר שבע וילד חרנה":
לכל לראש — ירידת הנשמה בגוף•,
שירדה מאיגרא רמה,
.
מבאר שבע" 3 ,
לבירא עמיקתא,
,
הרנה*.
ונוסף לזה,
גם בעוה״ז גופא — בריד לבאת,
מבאר שבע",
בית אביו,
ד׳ אמות של קדושה",
וללכת לחרן —,
חרון אף של מקום
(בעולם)
" 4 ,
כדי לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים 5 .
ובפשטות — שגם ב״חרן",
,
חרון אף של מקום בעולם",
הרי,
לא זו בלבד שלא נגרע בעבודתו בעניני קדושה 6 ,
סבו
מפר השיחות - ה׳תשמ״ח
אלא עוד ואת,
שמעמיד אח בית ישראל,
,
מטחו שלימה"׳,
ועד שמכרר ומזכך את עניני העולם,
כולל גם.
חרוז אך של מקום בעולם",
כמודגש בפרטי עבודתו בצאן לבן,
שזהו״ע עבודת הבירורים",
ובאופו ד״ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות וגו׳"׳.
והנתינח־כח לעבודה זו״ — •והנה אנכי עמך ושמרתיך גר והשיבותיך וגר״״,
ובלשונו של יעקב — "אם יהי׳ אלקים עמדי ושמרני גו׳ ושבתי בשלום"׳ אל בית אבי וגר"*,
היינו,
שהקב״ה נותן לכאו״א מישראל את כל הכתות הדרושים לעבודתו בעוה״ז הגשמי,
הו בנוגע לעצמו,
הן בנוגע לבני ביתו,
כולל גם פעולה על שאר בנ״י,
והן בנוגע לפעולה בחלקו בעולם ועי״ז גם בכל העולם.
ועד שבאים לסיום הפרשה — נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן׳ 2 —.
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים גו׳ מחניים"",
היינו,
שיעקב חוזר
14)
ויקיר פל״ו.
ה.
פרש" ויחי פו,
לא.
וראה פסחים נו,
א.
תו־נ בחוקות 8 נו,
מב.
ספי' ואתחנן ו,
ד.
האזינו לב,
ט.
ברנה לג,
נ.
15)
ראה תרא פרשחנו נב,
ד ואילו.
ובארובה — תו״ח שם בז,
ג ואילו.
ד״ה ושבתי בשלום הנ״ל סייג.
וש־נ.
16)
פרשתנו ל,
פג.
17)
נוסו לנתינת־נח דהברנות שקיבל מיצחק לפני ש״וישלח יצחק את יזנקב■
(תולדות נה,
ה)
—.
ויתו לו האלקים מסל השמים ומשמני הארץ וגר•
(שם נז,
נח)
.
ונו הברכות שקיבל בקת ציווי השליחות —.
וא־ל שד־י יברו אותו וגר•
(שם נח,
ג)
,
כמדובר בארונה בזזתווזגזיות שלפניז
(דש־פ תולדות — לליל ד 99 ואילו)
.
18)
פרשתנו כח,
סו.
19)
להעיר,
ש.
שלום• נולל נל הבונות —.
השלום שקול בנגד הנל■
(תו־ב ופרש״י בחוקוחי נו,
ו)
.
20)
פרשתבו כה,
כ־נא.
21)
ספר יצירה פ״א מ־ז.
22)
סוף פרשתנו.
מחוץ לארץ
(חרן)
לארץ ישראל,
כשמלווק אותו מלאכי חוץ לארץ שבאו עמו,
ומלאכי ארץ ישראל שבאו לקראתו",
ולוקח עמו.
את בניו ואת נשיו"",
וגם.
את כל מקנהו ואת כל רכושו.
.
מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם• —.
לבוא אל יצחק אביו" 25 ,
כאמור,
.
ושבתי בשלזם אל בית אבי".
ג.
ובעומק יותר — בלשון החסידות:
יציאתו של יעקב מבאר שבע ללכת חרנה,
היא,
מפני ש״וישלח יצחק את יעקב"
(כמ״ש בסיום הפרשה שלפנ״ז)
" 2 —,
יצחק" הוא מלשון צחוק ותענוג,
דקאי על התענוג העליון 11 ,
ש,
נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים.
.
עוה״ז הגשמי והחומרי ממש.
.
התחתון כמדרגה שאין תחתון למטה ממנו.
.
שכך עלה ברצונו ית׳ להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא ס״א ואתהפך חשוכא לנהורא כו׳״“.
וזהו.
וישלח יצחק את יעקב״ — שמצד התענוג דלמעלה
(נתאווה הקב״ה כר)
נעשה העניו ד״וישלח גו׳ את יעקב",
.
יו״ד עקב,
שהוא בחי׳ ירידת והשתלשלות אלקות עד למטה מטה גם בבחי׳ עקביים"" 2 ,
ובאופן ד״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה",
.
שנמשך ונשתלשל
ש״ם ויצא,
ז׳ כסא
בהשתלשלות וגמגומים כ*כ להתהוות יש מאין בעלי גבול רעלמיו דפרודי.
.
שהם בחי׳ יש ונפרד בפ״ע שנק׳ חרן כו״”,
עד להירידה בעוה־ז הגשמי שאין למטה ממנו — כדי להביא בפועל את התענוג
(יצחק)
שנתאווה הקב־ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים.
ולכן,
עם היות שהיציאה מבאר שבע ללכת חרנה היא ירידה גדולה כו׳ — הרי,
כיון שעי״ז נשלמת הכוונה דנתאווה הקב־ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים,
נמצא,
שירידה זו דוקא היא הפועלת עליי הכי גדולה,
הן בנוגע לכל סדר ההשתלשלות — שהרי,
תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים,
הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית״“,
ואילו העלי׳ שלהם היא — עי״ז שעוה״ו התחתון שאין למטה ממנו נעשה דירה לו ית׳,
והן בנוגע לנשמה
(יעקב כנ״ל)
— שע׳׳י ירידתה לעוה־ז להתלבש בגוף ונה״ב בו׳ נעשית" בבחי׳,
מהלך*
(.
יילד" 3 )
,
ועד ש,
ויםרוץ האיש מאד מאד',
עבודה דבחי׳ •בכל מאדך',
ויתירה מזה — ב״פ מאד 33 .
וענין זה
(העלי׳ והשלימות שנעשית ע״י הירידה למטה דוקא)
מרומז בתפלתו של יעקב:
30)
ראה חרא סיפ וישב.
דיה ויאמר לו יהונתז דשים חולדות שנה וו.
ולוד.
31)
ובפרטיות יותר — נ׳ אופני הלינה,
ליד מ׳ש •והתהלנתי",
נ׳ הלינות: פלמללה למסה,
ומלמסה למללה
(ראה לקרת 0׳ ראה נו,
א.
דיה הניל דש״פ תולדות.
ולוד)
.
32)
ראה תויא פרשתנו נג,
ג.
דיה ושנתי בשלום הנ״ל סייג• ושינ.
,
ושבתי 33 בשלום 34 אל בית אבי* —,
שהוא בחי׳ חזרה והשבה של בחי׳ יעקב.
.
(אל)
בית אבי,
שהוא בחי׳ יצחק.
.
הצחוק והתענוג העליון שיתגלה לעתיד* 17 .
,
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים 18 ״ — היינו,
שגם הדברים הכי תחתונים,
•אבן*,
בחי׳ הדומם,
שבהם היתה התחלת עבודתו של יעקב
(כמ*ש בתחלח הליכתו לחרן,
,
ויקח מאבני המקום גו׳' 34 )
— נעשים,
בית אלקים״,
ובזה גופא — לא
(רק)
,
אלקים* סתם,
אלא כמ*ש לפנ״ז,
והי׳ הוי לי לאלקים" 20 ,
היינו,
שה,
אבן• נעשית,
כלי ובית לבחי׳ אלקים דלעתיד שהוא בחי׳ הוי׳ עתה"• 3 ,
,
וכל אשר תתן לי עשר אעשרנוי 3
33> להליר,
ש״ושבתי־ הוא גם מלשון תשובה,
שזהו הלילו״ שנלשה בהנשמה ל״י ירידתה למטה — הלילוי דבללי-תשונה לגבי הלילוי דזדיקים,
מאד מללת הלנודה דאתהפנא השונא לנהורא
(ראה דיה ושנתי נשלום הנ״ל סס״ו ואילך.
וש׳1)
ויאה חרא שם נב,
ג: ולנו ארו־ל אם ישראל לושין תשונה נגאלין נר שזהו תנליח ניאת המשיח להיות הזהו? והחדוה נד אתנפייא סט־א ואתהפנא השונא לנהורא.
34)
נ׳ שלום,
ליד מיש
(ישלי׳ נז,
ים)
שלום שלום לרחוק ולקרוב,
.
שלום מלמטה למללה,
והיינו לרחוק שנלשה קרוב,
שהוא בחי׳ הללאה ממטה למללה,
ושלום סלמללה למטה,
היינו,
בחי׳ ירידת והמשנת אלקות לפטה נו״
(תרא שם נא,
רל״ד)
— בדוגמת נ׳ אופני ההילוך,
ננ׳ל הלרה 31.
35)
פרשתנו נח,
נב.
36)
שם,
ז.
37)
שם,
נא.
38)
תחא פרשתנו נא,
ד.
וראה ד״ה ושנתי נשלום הנ״ל םנ״א ונהלרות שם.
39)
מלל גם לנין הלשירות
(שהרי רינוי המלשרות,
.
לשר אלשרנר,
נא ליי הרינוי ד.
תתז ליי,
לד ללשירות)
— הו ברוחניות,
.
איו לשיר אלא נדעה•
(בחובות סח,
סל״אג והן לשירות בגשמיות
22 ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
לך״ 23 — "דהיינו,
כל העליות שיהי׳ עד אין קץ,
עשר אעשרנו,
ויהי׳ הרבה מעשרות,
לכל עילוי בחי׳ מעשר בפ״ע,
ועשר אעשרנו תמיד,
עד שיגיע לך" 4 לבתי׳ אור א״ם ב״ה עצמו׳",
וי״ל יתירה מזה — שהוא
(יעקב)
הנותן להקב״ה,
כביכול,
עי״ז שממלא את הרצון והתאוה דהקב־ה.
ד.
והנה,
העניו ד״ויצא יעקב גו" בפרטיות יותר — קשור עם ההמשכה והגילוי דתורה מלמעלה למטה:
פעולתם של ישראל לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים היא — בכה התורה,
כמבואר בתניא" ש״לזה נתן הקב״ה לישראל את התורה שנקר׳ עוז וכח כו",
שעל ידה מקבלים,
אור ה׳ הנגלה לעתיד בלי שום לבוש כ ו",
וכפי שממשיך,
ש,
כבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה",
אלא,
שלעתיד לבוא יהי׳ זה בתכלית השלימות,
מכיון ש״יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה׳ שיאיר לישראל ע* התורה כר*.
והנה,
העבודה בקו התורה היא ענינו של •יעקב• — כמ״ש 42 .
ויעקב איש תם יושב אהלים 26 ׳,
.
אהלו של שם ואהלו של
עבר" 4 ,
וכידוע 44 שעבודתם של ג׳ האבות היא בג׳ הקוין: אברהם,
קו הימין — הכנסת אורחים וגמילות חסדים,
יצחק,
קו השמאל — חפירת בארות
(העלאה מלמטה למעלה)
,
תפלה,
ויעקב,
קו האמצעי — ענין התורה,
ועד ש,
הי׳ מרכבה לתורה שלמעלה* 4 .
ונמצא,
ש״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה* — קאי
(גם)
על היציאה דתורה שלמעלה,
מבחי׳ חכמה עילאה
(אות יחד דיעקב)
,
שתומשך ותתגלה גם למטה
(בבחי׳ עקב)
,
עד ל,
חרן" 4 ,
"המשכת חכמה עילאה שהיא התורה ורצונו ית׳ שנמשכו ע*י בחי׳ יעקב,
יו*ד עקב,
כמ*ש 44 ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל,
להיות בעסק התורה שלמטה בגשמיות.
.
גילוי המשכת חכמה עילאה בו" 47 .
וכפי שמסיים בהמשך העניו "ויצוק שמן על ראשה•• 4 —.
שמן הוא בחי׳ חכמה עילאה.
.
להיות גלוי בחי׳ חכמה עילאה ממש למטה בבחי׳ מצבה.
.
שהוא בחי׳ תורה ומצוות שמלובשים למטה בדברים גשמיים.
.
עכ*ז יהי׳
(ש.
נשתלשלו מהד)
.
ולהעיר,
שבעניו ד.
קשר *מיני לך" בנוגע לעשירות בגשמיות,
מודגש גם בירור והעלאת התחתון — שהרי •ממונו של אדם מעמידו על רגליו־
(פרש״י עקב יא,
ו/ היינו,
שהוא למטה גם מבהי׳ הרגל,
וגם בו נעשה העילוי עד לבתי׳ •לד".
40)
ע״ד מ״ש
(שה״ש א,
ד ובשהש״ר עודם)
•נגילה ונשמתה בד",
בעזמותר ממש
(ראה שער האמונה ססנ״ו.
תו״ח שמוח קעח,
א ואילך.
ועוד)
.
41)
תו־א פרשתנו כב,
ד.
וראה תדת שם בז,
סע״ד.
42)
תולדות כה,
בז.
ש״פ ויצא,
ז׳ כסא
23 ו
בהם גילוי בחי׳ חכמה עילאה ממש כמו שהוא למעלה כו"".
ועי״ז שהתורה נמשכת ומתגלה בעולם דלמטה,
עד לבחינת,
חרך — אזי יכול להיות בירור וזיכוך העולם,
עד לתכלית השלימות,
שנעשה דירה לו ית׳,
דירה לעצמותו,
לעתיד לבוא" 5 .
ה.
עפ״ז יש לבאר את הקשר והשייכות ד,
ויצא יעקב גו" לחודש כסלו:
ענינו המיוחד של חודש כסלו הוא — חנוכה,
שעיקרו — נם השמן",
בחי׳ החכמה,
.
תורה אור" 51 ,
כולל ובמיוחד — פנימיות התורה,
כידוע 55 ש,
שמז־ מורה על רזי! דרזין שבתורה.
וענין זה
(השייכות דחודש כסלו לבחי׳ השמן שבתורה)
מודגש ביותר בדורות האחרונים:
ידוע* 5 .
מ*ש האריז״ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה",
ובפרט לאחרי גילוי פנימיות התורה בתורת חסידות חב״ד.
וענין זה שייך במיוחד לחודש כסלו 55 — החל
(ע״פ סדר הדורות)
מי־ט כסלו,
49)
תחא סרשתנו כא,
ב.
וראה תו״ח שם כד,
ב ואילך.
50)
ראה גם לקו״ש השבועי הקשר והשייכות ד□ הענינים של יעקב — תורה ובירור העולם,
עיי״ש בארוכה.
51)
ראה שכת כא,
ב ובסרש״י.
52)
משלי ו,
כג.
וראה סרש״י שבת כג,
נ
(ד״ה בבים ת״חג
53)
ראה כארוכה אמרי בינה שער הק״ש פנ״ד ואילך.
ועוד.
54)
אגה״ק רסכ״ו.
55)
להעיר,
שכסלו הוא חודש השלישי מתשרי,
ע״ד חודש השלישי מניסן,
שבו ניתנה תורה,
אלא,
שכסלו שייר כעיקר לנסתר דתורה כו׳
(לקוטי לוי״ע אגרות ע׳ רה.
ריוץ
חג הגאולה של אדמו״ר הזקן
(מייסד תורת חסידות חב״ד)
,
שאז התחיל עיקר הענין דגילוי תורת חסידות חב״ד,
באופן של הבנה והשגה בחכמה בינה ודעת* 5 ,
■.
יתפרנסון" 40 ,
ועד שנקרא,
ראש השנה" לתורת החסידות• 5 ,
ובשנים שלאח״ז — ירד כסלו”,
חג הגאולה של
(בנו וממלא מקומו)
אדמו״ר האמצעי,
שעל ידו ניתוסף עוד יותר בגילוי תורת החסידות באופן ד,
רחוכות הנהר"".
ונקודת העניו — שבחודש כסלו מודגשת המשכת וגילוי בחי׳ השמן שבתורה,
רזין דרזין שבתורה,
באופן שמאיר באופן גלוי בעולם דלמטה:
בנוגע לחנוכה — שהשמן
(דתורה)
מאיר באופו גלוי לעיני בשר,
ועד שמאיר גם.
על פתח ביתו מבחו׳ך■*,
ועאכו״ב בנוגע לי״ט כסלו ויו״ד כסלו — שאו התחיל עיקר העניו ד,
יפוצו מעינותיך חוצה" 1 *,
היינו,
שה״מעיינות" דפנימיות התורה
(לא רק מי המעיין,
אלא גם המעיין עצמו)
באים ובאופן של.
הפצה" וגם במקום ה״חוצה" 5 *,
56! ולא רק פירוש וביאור המינים ותורת הקבלה באופו של מזג והשגה,
אלא גם מיז לעצמו ונעלה יותר כר — ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות ס״ה ובהערה 53.
57)
תקויז ת״ו בסופו.
וראה לקו״ש חכ״ד ע■ 136 הערה 35.
וש״נ.
58)
מכתב כ״ק אדפו״ר
(מהורש״ב)
נ״ע — נעתק כ.
היום יום" בתחלתו.
אג״ק שלו ח״א ע׳ ינס.
וש־נ.
59)
ולאת״ז — גם נו נסעו,
יום
(ההולדת ויום)
ההילולא של אדםו־ר האסאעי,
שבו נעשה השלימות ד.
בל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו־
(אגה״ק ביאור לסי׳ ז״ד)
.
60)
ראה,
התמים■ ח״ב ע׳ עת.
לקוסי לוי״ע אגרות ע׳ שלד.
61)
שבת בא,
ב.
62)
ראה סה״ש תורת שלום ס״ע 112 ואילך.
63)
ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282 ואילך.
ועוד.
24 ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
החל מבחי׳ ה,
חוצה' שבאדם עצמו — שנמשך בבחי׳ חכמה בינה ודעת
(שהם בחי׳.
חוצה" לגבי האמונה שלמעלה מהשכל,
ועאכו׳״ב לגבי עצם הנפש")
,
באופן של הבנה והשגה בשכל האנושי,
ועד לשכל דנה״ב,
באופן ד״יתפרנםון',
כמו פרנסה
(אכילה ושתי׳)
גשמית,
שנעשה דם ובשר כבשרו,
ולמטה מזה — בבחי׳ המדות
(שהם בחי׳.
חוצה" לגבי המוחין")
,
ועד שנמשך במעשה בפועל,
בחי׳ הרגל שבאדם.
ועוד ועיקר — שמהבחינה הכי תחתונה שבאדם
(בחי׳ המלכות שבו)
“ נמשך גם בעולם שמחוץ הימנו,
,
חוצה* כפשוטו,
עד לחוצה שאין חוצה ממנו.
וזהו הקשר דחודש כסלו ל״ויצא יעקב גו״ — היציאה,
גילוי והמשכה,
ד,
יעקב*,
ענק התורה,
כולל ובמיוחד פנימיות התורה",
מלמעלה למטה,
עד לבחי׳.
חרך,
.
חרון אף של מקום בעולם/ תחתון שאין למטה ממנו",
אשר,
עיק נעשה הענק ד״ושבתי בשלום" אל בית אבי וגו׳ עשר אעשרנו
לך/ דקאי על השלימות דלעתיד לבוא
(כנ-ל ס*ד)
,
שהרי,
גילוי תורת החסידות באופן דיפוצו מעינותיך חוצה מביא ביאת דוד מלכא משיחא" 7 ,
שאז יהי׳ העולם כולו דירה לו ית׳,
ע*י שלימות הגילוי דפנימיות התורה
(טעמי תורה שיתגלו לעתיד לבוא)
,
עד להגילוי ד,
תורה חדשה מאתי תצא'יי,
באופן שחודר בעולם כולו,
.
כי מלאה הארץ דעה את הי כמים לים מכסים" 45 .
ו.
עפק מובן,
אשר,
בעמדנו בשבת ס׳ ויצא,
השבת" הראשון דחודש כסלו* 46 — מסוגל הזמו ביותר לקבל החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת התורה,
כולל ובמיוחד הפצת המעיינות דפנימיות התורה חוצה.
ובאותיות פשוטות:
לאחרי ההחלטות הטובות בענינים אלו שבודאי קיבל כאו*א במשך חודש תשרי,
על מנת לקיימן בפועל ממש בעבודה ד״ויעקב הלך לדרכו" 47 במשך כל השנה,
ובבר עוסק משך זמן,
64)
ראה להו־ש ח״כ ד 181 הערה 14.
וש־נ.
65)
ראה אוה־ת לתהלים
(יהל אור)
ע׳ תנה.
להו־ש שם.
66)
להעיר.
שהתראה מ״באר שנע■ הא' על נחי הבינה,
שממנה יוזא ונמשד □כחי׳ המרות,
או על נהי המלכות,
שממנה יוזא ונמשך לבי״ע
(ראה ד״ה ושבתי בשלום הנ״ל ם*ג.
וש*נ)
.
67)
להעיר,
ש,
אהלים 48 ,
לשון רבים,
האי
(גם)
על ב׳ הבה" הסתים וגליא
(אוה״ת תולדות הסה,
ב)
.
68)
להעיר,
שגם הפעולה הנר תנוכה היא —.
ער הכליא רגלא דתרמודאי׳,
שמכלה
(אפילו)
בחי הרגל ה.
תרמוהאי",
אותיות מורהת
(ראה בארוכה מאמרי תנוכה תשל״ת
(סה־ס — מלוהם ח״ב ע׳ יז ואילך: ד כה ואילו)
.
וש*נ)
.
69)
ע״ה מ־ש בזהר
(ח״ג הכה,
ב
(ברע־מ)
— הובא ונתבאר באגודה רסכ״ו)
.
בהאי חיבורא הילך.
.
יפהון בי מו גלותא ברחם׳־,
.
ברתמי■ הייהא.
70)
אגרת הבעש׳ס הירועה — נהפסה בכש״ט בתתלתו.
ונכ״מ.
71)
ישעי נא,
ר• ויהיר פי*ג,
ג.
72)
ישעי יא,
ם.
רמג־ם בסיום וחותם ספר הי־ה.
73)
וממנו מתברכים נו ויו״ה בסלו,
ובפרט בשנה זו — שהביעוחס ביום שני וביום שלישי,
•נחי שבתא■
(פסחים הו,
סע״א)
.
74)
לאחרי המשכת הנרכה השנת מברכים חורש כסלו,
ולאחרי ר־ה כסלו,
שנו עולים כל עניני חורש כסלו,
בהוגמת התכללות אברי הגוף נה״ראש־
(ראה להו״ת הרושים לר״ה נח,
א ואילך.
עט׳י שער ר״ה בתחלתו.
וננ-מן.
75)
כיהוע הפתגם
(נססז בלהו־ש ח־כ ד 556)
שלאחרי העכורה החורש תשרי,
ה.
סרובה במועדות־,
מתחיל סדר העבודה ד״ויעהב הלך לדרכו־.
וראה להמן הערה 95.
ש״פ מצא,
ז׳ כסא
25 ו
ובהצלחה כר,
בקיום החלטות אלו בפועל ממש — הרי,
בבוא השובת הראשון דחודש כסלו,
ועאכו״ב כשחל בם׳,
ויצא יעקב גו",
צ׳ל עילוי והוספה" בכל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוו.
כולל ובמיוחד בנוגע לענינים העיקריים דשנה וו — שנת הקהל ושנת תשמח״ — שגם בהם צ״ל עילוי והוספה,
כקשר וכשייכות לחודש כסלו,
שבו
76> גס לגבי ההחלטות תשובות שנתקבלו כשנת מברכים חודש כסלו,
כנוגע לכללות העיז ד,
וישלה יצחק את יעקב' ע״י נאויא מישראל,
כולל ובמיוחד אדל השלוחים ד.
ידחק■ שבדורנו
(שמו
(השני)
דנ״ק מו-ח אדמו־ר)
שהתכנסו יחדיו כדי ש.
איש את רעהו יעוורו■ כעבודה דמילוי השליחות,
כמדובר בארוכה בהתוועדות דשק*מ
(לעיל ד 53 חדלו)
.
77)
להעיר מהקשר דהקהל ושמחה לפרשת וידא:
הקהל — שגם ב.
חרו• מעמיד יעקב את כל בית ישראל,
,
מטתו שלימה",
ועד ש.
יוסף ה׳ לי בן אחר•
(סדשתגו ל,
כד)
,
שגם.
אחר" נעשה.
נז•
(ראה אוה״ת סרשתנו רב,
א ואילו• ועודן,
היינו,
שמאחד בל הסוגים שבישראל__הקהל אח העם האנשים והנשים והטף גר ליראה את וד אלקיכס■
(וילו לא,
יב-יג)
.
ושמחה — שבפרשת וידא מסופו לראשונה ע״ד שמחת נישואין —.
ויאסוו לבו את כל אנשי המקום ויעש משתה־
(פרשתנו נט,
נב)
,
.
מלא שנוע ואח■,
.
שנעת •מי המשתה••
(שם,
כו ובפרש״י)
— שלימות עניו השמחה,
כמבואר בעניו.
שמח תשמח•
(ראה סה־מ תונ״ז ע׳ ועט ואילו)
.
ונם: ענינה של שפחה — פרידת גדר
(ראה באווכה שם ס״ע וכג ואילו)
,
שוהו״ע זהופרצח גר",
.
ויפרוץ האיש מאד מאד■ שבפרשת וידא
(נח,
יד.
ל,
מג)
.
— ונתחלת הידיאה ואופנה: וישא יעקב רגליו בשמחה
(רשנ״ם פרשתנו נט.
א)
.
מודגש ביותר גילוי והפצת תורת החסידות".
ז.
ויש להוסיף,
שבכל האמור לעיל אודות העבודה ד.
ויצא יעקב גו",
השליחות דהפצת התורה והפצת המעיינות חוצה — יש הוראה נפלאה בנוגע לאופן העבודה דמילוי השליחות:
מיד בהתחלת מילוי השליחות,
כשיעקב יוצא מבאר שבע כדי ללכת לחרן — מבטיח לו הקב׳ה
(לא רק ש״אנכי עמך ושמרתיך גו",
אלא גם)
.
והשיבותיך אל האדמה הזאת*,
ועד •ז בתפלתו של יעקב — שמבקש
(לא רק ש״יהי׳ אלקים עמדי ושמרני גר 49 ,
אלא גם)
.
ושבתי בשלום אל בית אבי*.
ולכאורה,
דרוש ביאור והסבר:
מכיון שתכליתה ומטרתה של שליחות וו,
היא לעשות לו ית־ דירה בתחתונים — מהי ההדגשה
(וביותר)
את הענין ד״והשיבותיך גו",
.
ושבתי בשלום גו",
ואיזה ערך וחשיבות יש להשיבה מהשליחות לגבי גודל פעולת השליחות,
מילוי הרצו! והתאוה דהקב־ה להיות לו דירה בתחתונים?!
ועיקר השאלה היא בנוגע ליעקב: כאשר מקבל מהקב״ה שליחות הכי נעלית,
למלא את הרצון והתאוה להיות לו דירה בתחתונים
(בחרן)
— יתפלל ויבקש ויאריך
(ועד ש.
וידר נדר•)
בקשר עם ההשבה משליחות זו,
.
ושבתי
78)
להעיר,
שמהעניניס העיקריים דתורת החסידות: אהבת ישראל ואחדות ישראל — •הקהל אח הפס׳,
ונאופז שמאחדים את כולם נהעניז הרוגה אח ה• אלקיכס־ —.
דע אח אלקי אנז וענדהו נלב שלם•
(דה״א כח,
ס.
וראה תניא קו״א קנו,
ב.
ועוד)
,
ונז שממה —.
ונודע לכל פ" האר" ז״ל על פסוק זהי,
-עבדת את וו אלקיד בשמחה וגר•
(תניא פנ״ו)
.
26 ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
בשלום*,
וכי יש דבר נעלה יותר מאשר מילוי השליחות בעניו שהוא תאווה ורצון דהקב־הז!
ועכצ׳ל,
שההשבה מהשליחות היא חלק וענין עיקרי נכוונה העליונה,
היינו,
שהכוונה העליונה
(אינה שישאר ב״חרך,
ח*ו
(עם היותו במעמד ומצב ד״מטתו שלימה*,
עד ש״ויפרו׳ו האיש מאד מאד*)
,
אלא)
שיחזור למקומו האמיתייי,
"שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהי׳ עמך*״י,
שלכן,
מיד בהתחלת היציאה לשליחות
(.
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה")
,
מדגישה התורה
(.
תורה אור",
הוראה ברורה ומאירה)
גם את ההשבה מהשליחות,
החל מדברי הקב״ה
(המשלח)
—,
והשיבותיך גו״,
וכתוצאה מזה — גם בדברי יעקב
(השליח)
,
,
ושבתי בשלום גו׳* 1 ".
ח.
וההוראה מזה — בפשטות:
כאשר יוצאים למלא את השליחות דהפצת התורה והפצת המעיינות חוצה,
עד לחוצה שאין חוצה ממנו,
.
חרון אף
79)
ולהעיר גם מהביאור במאמר ההגדה •ברוד הוא שהקנ״ה חישב את הקץ לעשות־ — דמביוו ש״נתאווה הקב־ה להיות לו יחי דירה בתחתונים ע״י עבודת הבירורים של התחתונים,
שיש לו ית׳ נני תענוג גדול בעבודה זו,
וא״ב הרי ח־ו חי' יכול להיות עניו זה בלי קץ וגבול,
הנה זהו השבח והחילול ברוך הוא שחקב־ה חישב את הקץ לעשות שיחי' קץ וגבול לעבודת הבירורים שנייד מלחמה בגלות ובשעבוד־
(סה־מ תש״ח ע׳ 151)
.
80)
פרשתנו לא,
לג.
81)
וע־ד מאיז־ל
(חגיגה יד,
ב.
סו,
ב — ע־פ הגירסא בירושלמי וע־י שם)
שר־ע ■נבנם בשלום ויעא בשלום־,
היינו,
שהכניסה מלכתחילה היתה על מנת ובאופו שתהי היציאה בשלום
(ראה לקו־ש ח־ג ע■ 990.
ועוד)
,
ודוגמתו ננדו־ד — שהיציאה היא מלכתחילה על מנת שתהיי ההשבה בשלום.
של מקום בעולם* — יש לזכור שהכוונה אינה שישאר,
ח*ו,
במקום זה
(גם כאשר נמצא במעמד ומצב נעלה כר)
,
כי אם,
לסיים את מילוי השליחות,
ולשוב אל בית אביו,
היינו,
שבכל פעולה ופעולה חדור הוא ברצון לסיים את השליחות ולשוב אל בית אביו,
.
ושבתי בשלום אל בית אבי* — בהגאולה ע*י משיח צדקנו מהמצב דגלינו מארצנו
(בית אבינו)
.
וענין זה מודגש ביותר בדורנו זה,
דור האחרון — דמכיון שכבר.
כלו כל הקיציז״י,
"דאלאי קיצין*
(לא רק,
דאלאי גלות•)
,
ובלשון כ*ק מו*ח נשיא דורנו 5 *,
שלא נותר אלא,
לצחצח את הכפתורים*,
ולאחרי שעברו עוד עשיריות שנים של התעסקות בהפצת המעיינות חוצה בשליחותו של נשיא דורנו,
סיימו כבר גם את.
צחצוח הכפתורים* — הרי בודאי ובודאי שלא נותרה אלא הפעולה הכי אחרונה ד״עמדו הכן כולכם*" לקבלת פני משיח צדקנו,
.
ושבתי בשלום אל בית אבי*.
ולהעיר:
מובן וגם פשוט,
שגם ברגעי הגלות האחרונים צ*ל עבודת השליחות דהפצת התורה והמעיינות חוצה
(היציאה ל״חרן* 52 )
בכל התוקף והשלימות,
ובתכלית המסירה ונתינה כו׳",
אע*ם שיוד־
82)
סנהדרין צז,
ב.
83)
שיחת שמח״ת תרס״ט.
84)
אג״ק אדמו״ר מוהריי״צ ח״ד ריש ע׳ רןט י וש״נ.
85)
להעיר,
ש״ויצא יעקב גר וילך חרגה" רומז גם על הגלות
(ראה זח״א קמז,
א.
ב״ר פס״ח,
יג.
של״ה רצב,
ב)
.
86)
כפי שלמדים מאופן עבודתו של יעקב — ש״חייב לעבוד בכל בחו,
שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן,
לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה.
שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד"
(רמב״ם סוף הל׳ שכירות — שיעור היומי)
.
ש״פ ויצא,
ז׳ כסלו
27 ו
עים שנמצאים ברגעי הגלות האחרונים ממש,
ו״מיד הן נגאלין"".
ואדרבה: לא זו בלבד שהידיעה שנמצאים ברגעי הגלות האחרונים ממש אינה מחלישה,
חיו,
את תוקף העבודה דהסצת התורה והמעיינות חוצה,
אלא להיפך — שפועלת תוספת חיות ומרץ כר בכל עניני העבודה
(כולל — הצפי׳ לגאולה,
והתפלה ובקשה ודרישה כו׳ על הגאולהx בידעו שפעולה זו מוסיפה סיום וגמר השליחות,
ולא עוד,
אלא שיתכן שזוהי הפעולה האחרונה ממש שבה מסתיימת כללות השליחות ד״ויצא יעקב גר',
ובלשון הרמב״ם" — פס״ד להלכה — ה״מצוה אחת",
שעל ידה,
הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות,
וגרם לו ולהם תשועה והצלה״ — גאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי׳ גלות",
.
ושבתי בשלום אל בית אבי".
מ.
ויש להוסיף בזה — בעומק יותר:
בס׳ ויצא נאמרה לא רק ההבטחה על ההשבה בשלום,
אלא גס התחלת ההשבה בפוטל,
כאמור,
שבסיום הפרשה — "נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתף — נאמר "ויעקב הלך לדרכו",
היינו,
ההליכה לשוב לבית אביו.
ולכאורה אינו מובן:
מהי השייכות ד״ויעקב הלו לדרכו",
החליבה לבית אביו,
לפרשת ויצא,
,
ויצא יעקב גר וילך חרנה",
ההליכה מבית אביו לחרןז!
ולא עוד,
אלא,
שענין ההליכה לבית אביו נעשה סיוס וחותס —,
הכל הולך אחר החיתום״* — דפרשת,
ויצא",
שתוכנה כשמה,
היציאה דיעקב מבית אביו לחרן?!
ויש לומר הביאור בזה:
מהענינים שנתגלו בתורת החסידות — גודל העילוי ד״מעשינו ועבודתינו",
עד כדי כך,
ש״תכלית השלימות.
.
של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א״ם ב״ה בעוה״ז הגשמי,
תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות,
כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה וכר״יי,
היינו,
ש,
מעשינו ועבודתינו" אינם רק,
אמצעי• שעל ידו באה הגאולה,
אלא,
שהם הממשיכים,
גילוי אור א״ס ב״ה מלמעלה למסה להתלבש בגשמיות עוה״ז",
שוהו הענין דימות המשיח —,
גילוי אור א״ם ב״ה בעוה״ז הגשמי" ”.
ובהדגשה מיוחדת בנוגע ללימוד התורה",
ובפרט פנימיות התורה,
חורת
90)
ברכות יב,
א.
91)
תניא רפל״ז.
92)
והחידוש ולעתיד לבוא הוא — הנידוי,
היינו,
שהפעולה שנעשית עיי.
מעשינו ועבודתינו" מתגלה ובאופן גלד לעין בל.
93)
להעיר גס ממאמר הזהר נפרשתנו
(קנא,
א.
וראה לסופי לריו פרשתנו ע׳ קיא ואילו)
שאליהו הודיע לר׳ חייא ור חזקי" שקיומה של ירושלים
(וניהפיק)
תלוי נדימזד החווה,
אשר,
ענה זה נוגע נס לאחרי החורבן•• — נוי לפעול אח בנינה של ירושלים וביהמ״ק.
ויומתק יותר — ע״פ מאררל
(ירושלמי יומא ס״א
87)
רמב״ם הר תשונה סח ה״ה.
88)
שס ס־ג ה״ד.
89)
ראה מכילתא נשלה פו,
א.
הובא נחוד-ה ה־נ ונאמד — ספחים קפז,
נ.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
החסידות — שהרי,
עיקר הענין דימות המשיח הוא,
לדעת את ה",
,
תורה חדשה מאתי תצא׳*
(כנ״ל ם־ה)
.
ועפ״ז מובן שסיום וחותם ד,
ויצא יעקב"
(מבית אביו)
הוא "ויעקב הלך לדרכו״
(לבית אביו)
— כי,
התחלת העבודה בפועל" היא היא התחלת ההליכה ד,
ויעקב הלך לדרכו" לשוב לבית אביו 53 ,
כלומר,
לא זו בלבד שפעולתו היא כדי שעי״ז יוכל להיות
(לאח״ז)
,
ושבתי בשלום אל בית אבי",
אלא יתירה מזה — שהפעולה עצמה היא התחלת ההליכה
(,
ויעקב הלך לדרכו")
לשוב אל בית אביו,
מכיון שפעולה זו עצמה היא היא המשכת וגילוי אוא״ס בעוה״ז הגשמי,
תכלית השלימות דימות המשיח.
ה־א)
■כל דור שאינו נבנה
(ניהמ-ק)
בימיו מעליו עליו באילו כר־
(ולהעיר מדברי הרגציוני
(מפענצ־פ פ־ה םל־ז
(ע 54 קמא>> שהורבו ניהמ״ק הוא דבר הנמשך כוי)
.
94)
כי.
ויצא יעקב מבאר שבע וילך הרנה־,
.
ללכת לחרף
(פרש־י עה־פ)
,
הו־ע של ירידה מלמעלה לממה,
היינו,
ההכנה לפעולה,
המחשבה וההחלטה בר וכיו־ב,
אבל,
התחלת העבודה בפועל,
היא —.
ויעקב הלך לדרכו• מלמטה למעלה,
לשוב לבית אביו.
ומצד תונו פעולות יעקב,
הרי פעולה הא' משנודע לו שהגיע למקום שנשלח
(מקום לבן ורחל)
— אמירת הן עוד גר,
הדרכת אנשי המקום
(העלאתם ממצבם — פרש- עה־פ)
.
95)
ועפ״ז יש לתווך עם הפתגם שלאחרי חודש תשרי מתחילה העבודה ד.
ויעקב הלך לדרנו־ כעניני העולם
(כנ־ל הערה 75)
— כי,
העבודה כפועל בעניני העולם לאמיתתה■ היא התחלת הפעולה ד.
ויעקב הלך לדרכו־ מלמטה למעלה.
לשוב לבית אביו.
י.
והמעשה הוא העיקר 55 :
לנצל ימי סגולה אלו כדי להוסיף בלימוד התורה,
הן נגלה דתורה והן פנימיות התורה,
כפי שנתבארה בתורת החסידות חב״ד,
הן בנוגע לעצמו,
והו בנוגע להזולת,
כולל ובמיוחד — הפצת התורה והפצת המעיינות חוצה,
עד לחוצה שאיו חוצה הימנו.
ומכיון שהקב״ה מבטיח ש״אנכי עמך" ושמרתיך גו׳ והשיבותיך גו׳",
ויודעים בוודאות ש״יהי׳ אלקים עמדי” ושמרני גו׳ ושבתי בשלום אל בית אבי״ — יוצאים לסייס ולגמור את השליחות באופן ד״וישא יעקב רגליו״”,
,
משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת",
,
בשמחה ובמרוצה"",
היינו,
שההתבוננות וההחלטה הטובה במוח שבראש פועלת תיכף ומיד על הלב,
והלב""■ פועל תיכף ומיד על
96)
אבות פ־א מ־־ז.
97)
להעיר גס משיעור היומי ברמב־ס
(הלי שאלה ופקדוו יפ־ב)
.
השואל בנעלים אפילו נגנב או אבד בפשיעה פטור,
שנאמר אם נעליו עמ1 לא ישלם,
ובלבד ששאל הבעלים תחלה עם החפץ,
כמו שביארנו■
(ראה הלי שבירות פ־א ה־ג)
— די״ל ענינו ב.
לתקן הדעות־,
שגם ב.
שואל־,
שכל הנאה שלו
(תחלת העבודה,
עבודה שלא לשמה)
,
הרי,
מכיון ש-אנכי עמך־,
.
אלקים עמדי־
(.
בעליו עמו")
,
עוד לפני ששואל החפז ונהנה ממנו
(שהרי,
מיד נשניעור משנתו,
אומר -מודה אני לפניך־,
וממשיך בברכות השחר.
ואתה משמרה בקרביי)
— סטור אפילו על הפשיעה,
היינו,
שלא שייך אצלו עניו של עונש ח״ו
(אף שנודאי צריך לעשות תשונה,
שהרי פושע הוא)
.
98)
פרשתנו נם,
א.
99)
פרש״י עה־פ,
פי׳ הרשנ־ם.
100)
אפילו אם הי׳ תחילה נמעמד ומצד ד.
לנ האבן•
(יחזקאל יא,
יט.
לו,
נו)
— שהרי,
האנן הזאת גו׳ יהי׳ בית אלקים־.
ש״פ ויצא,
ז׳ כסא
29 ו
הרגלים,
מעשה בפועלי"!,
ועוד ועיקר,
שההליכה והפעולה עצמה היא מתוך זריזות 1 " 57 ,
הקשורה גם עם
(ונעשית ע*י)
שמחת הלב,
ובודאי שמנצחים כל המניעות ועיכובים כו׳
(אם עדיין נשאר איזה רושם מהם)
,
ועד שזוכים ל״דידן נצח”" 58 האמיתי והעיקרי — נצחונם של.
חיילי בית דוד• 4 " 60 להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע״י דוד מלכא משיחא בפועל גזגזש,
למטה מעשרה טפחים,
ותיבת ומיד,
באופן ד״אחישנה׳י"׳,
.
לא*" 61 עיכבן המקום כהרף עין"" 62 .
וכפי שקורין מיד במנחת שבת״״ 63 —.
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו׳"" 64 ,
להודיע לו שכבר הגיע הזמו ללכת לגאולה האמיתית והשלימה" 65 ,
.
ועלו" 66 מושיעים כהר ציוו לשפוט את הר עשו*" 67 .
101)
שהרי,
גם עניז זה נכלל ב,
ויעא יןקנ גו",
כנ״ל ס־ה.
102)
להעיר מגודל מעלת הזריזות —.
זריזותי ואברהם אבינו ע״ה היזו העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם בר*
(אגה״ק סכ*א)
.
103)
ראה ויקיר פב־ד,
ג.
104)
ראה בארוכה שיחת כ״ק אדמו״ר
(מהורש״ב)
ניע שמח״ת תרסיא — לקויד חיד תשםז,
ב ואילך.
סה״ש תשיב סיע 141 ואילך.
105)
ישע" ם,
כב.
סנהדריז זח,
א.
106)
מכילתא ופרש״י בא יב,
מא.
מכילתא שם,
מב.
107)
בשם שפעולתו היא באום! של זריזות,
שאינו מתעכב אפילו בהרף עיו•
106)
הקשורה עם יעקב —.
נהלה בלי מערים.
.
נחלת יעקב אביך.
.
כיעקב שכתוב בו ופרשת גו"
(שכת קיח,
פעיא ואילך)
.
109)
רים וישלח.
110)
ראה תויא ותחת רים וישלח.
ועוד.
111> עובדי׳ בסופו
(הובא בפרשיי וישלח לג,
יד)
.
112)
דאף שהמלאכים הודיעו ליעקב שעשו עדייו אינו מוכז לגאולה — הרי,
לאחרי.
מעשינו
יא.
וכן תהי׳ לנו — גאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו בפועל ממש,
שלימות העם —.
בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו*" 68 ,
,
קהל גדול**",
כפי שמתאחדים ונעשים מציאות אחת,
.
הקהל את העם גו׳ ליראה את ה׳*,
שלימות התורה ומצוותי׳,
.
מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות*,
ב״חרן* —.
כל מקנהו גו׳ כל רכושו גו׳ אשר רכש בפדן ארם*,
ובאופן כזה —,
ישובו הנה**",
,
ושבתי בשלום אל בית אבי*" 69 ,
לארצנו הקדושה,
שלימות הארץ,
ושם גופא — לירושלים עיר הקודש,
ש״פרזות תשב ירושלים••",
למעלה ממדידה והגבלה,
באופן ד״ופרצת*,
כולל גם פריצת גדרי המקום והומו — שתיכף ומיד ממש,
בעיצומו של יום השבתי",
עולים לירושלים,
ולבית המקדש השלישי״ 70 —,
בית אלקים וזה שער
ועבורתינו כל ומך משך הגלית•,
ער לאריכות הגלות ביותר כר,
כולל גם הפעולה על אוה-ע לקיים מעוות שנעטוו בני נח
(ימב״ם הל׳ מלכים ספ׳ח)
,
בודאי שנם מעד עשו יכולה בבר להיות הגאולה,
•אז אהפוך אל עמים גי לעבדו שכם אחד•
(עפני׳ ג,
0.
רמכ״ם הל׳ מלכים ספי׳א)
.
113)
בא יו״ד,
ט.
114)
ירמי לא,
ז.
115)
שלט,
לעתיד לבוא יאסרו ליעחק דוקא •כי אתה אבינו•
(ישעי׳ סג,
טז.
שבת פס,
ב.
תו״א פרשתנו כא,
ג.
ובארוכה — תו״ח שם כד,
ד ואילך)
.
116)
זכרי׳ ב,
ח.
117)
שהרי לעתיד לבוא עולים לירושלים בכל שכת
(יל״ש ישעי׳ רמז תקג)
.
118)
.
כיעקב שקראו ניח,
שנאמר
(פרשתנו כח,
י0)
הקרא שם המקום ההוא בית א־ל•
(פסחים פה,
א ובחדא׳ג מהרש״א שם.
וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 231 ואילך.
וש־נ)
.
30 ו ספר השיחות
השמים”",
ובית המקדש של מעלה שנמשך ויורד בבית המקדש של מטה"׳,
119)
פרשתנו כת,
יז ובפרש״י.
120)
וי״ל ואדרבה — הכניסה בביהמ״ק של מעלה אינה אלא לאחרי הכניסה בביהמ״ק של מסה,
ע״ד מארז״ל
(תענית ה,
א)
בנוגע לירושלים
(המקום שבו נמצא ביהמ״ק)
.
מאי וכתיב
(הושע יא,
ט — הפטרה ושבת זה)
בקרבו קווש לא אבוא בעיר.
.
לא אבוא בירושלים של מעלה עו שאבוא לירושלים של מטה־.
- ה׳תשמ״ח
ובדרך ממילא — חוגגים את ימי הגאולה יו״ד כסלו וי״ט כסלו ביחד עם בעלי הגאולה,
.
הקיצו ורננו שוכני עפר" 1 ",
ביחד עם כל רבותינו נשיאינו,
וכל ■הצדיקים כר,
וכ״ק מחח אדמו״ר נשיא דורנו עמהם,
ומשיח צדקנו בראשנו — יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו,
תיכף ומיד ממש.
121)
ישעי׳ בו,
יט.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ת
ו3ו