א.
שטייענדיק אין דעם טאג פון ראש חודש — הוינט מען אן לכל לראש מיט.
פותחין בברכה" 1 : עם זאל זיין א גוטער חודש.
כידוע אז ראש חודש איז כולל אלע טעג פון חודש 1 ; ער איז דער מקור הברכות אויף אלע ענינים אין דעם חודש.
ובפרט אז היינטיקער ראש חודש,
וואס איז ביום ראשון בשבוע,
קומט בסמיכות ממש
(אן קיין הפסק בינתיים)
צו שבת אברכים,
ווען אידן האבו גע-בענטשט דעם ראש חודש בציבור,
"יחדשהו הקב״ה עלינו ועל כל עמו בית ישראל לחיים ולשלום לששון ולשמחה לישועה ולנחמה ונאמר אמן".
וואם יעדע ברכה פון אידן איז א דבר הכי גדול,
עאכו״ב א ברכה פון א ציבור פון אידן,
ועאכו״ב אין א יום זכאי,
יום השבת קודש,
וואם איז ככלל א מקור אויף כל הברכות — כמאמר הזהר 5 דמיני׳ מתברכין כולהו יומין
(נוסף לזה וואס דעמולט ווערן בסל אלע ענינים וואט ווילן אמאל ממעט אדער מחליש זיין אין עניני קדושה וברכה,
ווי מ׳זאגט אין דעם,
כגוובא" בתפלת ליל שבת)
,
ועאכו״ב א שבת
(וואס איז אויד שבת)
מברכים ראש חודש — א ברכה ניט נאר אויף אייו וואר,
נאר אויף א גאנצן חודש.
ובפרט אז נוסף לזה קומט צו דער חיבור פון ביידע ענינים — די המשכת ברכה ביום השבת מצד "מקדשא וקיימא"* מלמעלה
(אתערותא דלעילא)
,
און דערצו אויר די עבודה
(אתערותא דלתתא)
פון אידן למטה,
אז זיי בענטשן ראש חודש,
וואס דורך דעם איז מען ממשיך או אתערותא דלעילא וואם איז העכער פאר דער אתערותא דלעילא הנמשך מצ״ע,
ביז נאכמער - אן את■ ערותא דלעילא וואס איז שלא בערך צו דער אתערותא דלתתא
(כמבואר אין דרושי חסידות: אין לקו״ת שיר השירים 5 ,
ובכ״מ)
.
ומובן אז די ברכה
(פון שבת מברכים)
ווירקט נאך שטארקער ווען מ׳גייט אריין פון שבת מברכים גלייך אין ראש חודש,
ווען עם זיינען ניטא קייו אנ-דערע ענינים
(אפילו ענינים של קדושה)
וואס זיינען מפסיק צווישן דער ברכה בשבת מברכים און דער חלות הברכה בראש חודש.
ב: בעומק יותר:
דאם וואם שבת און ראש חודש זיי־ נעז ביידע א מקור לברכה
[שבת — א מקור לברכה אויח די ימי השבוע,
ראש
1)
פתיחת אגרת הראשונה מגה־ק
(בתני*)
.
ודאה לפוש חכ-ד ד 641.
2)
ראה לזרת דרושים לר״ה נח,
סע־א.
ונב־מ.
3)
ח-ב סג,
נ.
פח,
א.
יזם א׳ פ׳ דכא,
ד״ח כסא
חידש
(אה שבת מביכים)
— א מקור לברכה אויף די ימי החודש]
— נעמט זיך דןרפון וואס איו ספירות זיינעז שבת און ראש חודש בכללות• דער עניו פון א המשכה חדשה אין מלכות:
יום השבת,
שבת מלכתא — איז כנגד ספירת המלכות.
אוו ראש חודש — וועד עם ווערט דער מולד הלבנה — שפיגלט אפ דער חידוש וואם ווערט דעמולט אויפגעטאן איו ספירת המלכות
(אז זי באקומט מחדש די השפעה פון שמש ה׳,
ז-א)
.
אוו וועז עס ווערט א המשכה חדשה איו מלכות — ווערט דורך דעם א ברכה
(מלשון המשכה)
חדשה איו אידו
(כנסת ישראל)
,
וועלכע זיינען דומין
(ומונין)
ללבנהי,
והם עתידים להתחדש כמותה׳.
און דורך דעם — אויד א ברכה חדשה בכל העולם,
וועלכע איו מקבל פון מלכות,
דער מקור פון כל ההמשכות והברכות כעולמות בי*ע.
דערסון איי אויר מובן,
אז ווען שבת איז מחר חודש
(מ׳גייט דערפון אריין גלייר אין ראש חודש)
— שטייט דע־ מולט נאכמער בהדגשה די ברכה וואס ווערט נמשך אין אידן און אין כל העולם,
ווייל ס׳איז ניטא קייז עניו המפסיק צווישן די המשכה אין מלכות ביום השבת און די המשכה אין מלכות בראש חודש.
און דאס וואס נאד שבת קומט מוצאי שבת — איז אדרבה: דאס איז ניס
7)
סוכה כס.
א.
ביר פפ״ו,
נ.
וודא רלו,
ב.
וראה בכ״ז סה״ס תכס־י ד מת ואילן.
אוה״ת בראשית ך.
סע־ב ואילן.
8)
נוסח סידוש ד,
לכנה — מסנהדרין מב,
א.
מפסיק צווישן שבת און ראש חודש,
נאר דאם איז זיי נאכמער מחבר — ווייל מוצאי שבת איז א המשך צו שבת מלכתא
(ספירת המלכות)
,
וואם דער־ פאר ווערט די סעודה פון מוצאי שבת אנגערופו בשם,
מלוה מלבה",
"ללות את השבת אחר שיצא כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר״י,
וואם בשעת הליווי געפינט מען זיך נאך צוזא־ מען מיט דעס,
מלך*
(מיט שבת)
.
ואדרבה: דוקא במוצאי שבת עסט מען סעודת,
מלוה מלכה",
וואם ווערט אנגערופן,
סעודתא דדוד מלכא משיחא•" 5 ,
וואס בא בית דוד איז,
עיקר המלכות• 11 ,
ווי דאם איז געוועו בא דוד בן ישי,
און די שלימות בזה וועט זיין
(בקרוב ממש)
בא דוד מלכא משיחא 2 : און דעריבער וועם דעמולט זיין די שלימות פון המשכת וגילוי הברכה בא אידן.
(שדומין ללבנה)
—,
הם עתידי! להתחדש כמותה*,
און בכל העולם —,
לתקן עולם במלכות שד־י״י 8 .
ומעין זה איז בכל מוצאי שבת
(ביז איו אן אופן אז דאס ווערס דם ובשר כבשרו באכילת סעודתא דדוד מלכא משיחא)
.
דערפאר איז פארשטאנדיק,
אז מוצאי שבת איז נאכמער מחזק די המשכת הברכה פון שבת און ראש חודש.
ג.
אין די ברכות הנ*ל פון שבת
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
מברכים און ראש חודש — קומט צו א תוספת הדגשה מצד דעם וואם אין ראש חודש עצמו ששייט מעז איצטעד אין א בית הכנסת ובית המדרש
(ועד״ז די ברכה בשבת מברכים ראש חודש איו געווען אין א בית הכנסת ובית המדרש)
— א בית וואם איז א מקור אויף אלע ברכות:
א בית תפלה
(בית הכנסת)
— וואו מ׳איז מתפלל אויף אלע ברכות של הקב־ה: א בית תורה
(בית המדרש)
— וואס תורה איז א "כוס של ברכה* אויח אלע ברכות;
און אויך א בית צדקה,
אן ארס וואו מ׳טיילט און מ׳גיט צדקה,
און מ׳איז דארט מפקח על צרכי ציבור,
כולל לכל לראש — בנוגע עניני צדקה — וואם צדקה איו דער מקור אוין• אלע ברכות המשכות.
ובפרט — ברכות אין תפלה,
תורה און צדקה,
די שלשה עמודים שעליהם העולם"
(אויר דער עולם קטן 9 י)
עומד,
ד.
ה.
אז ברכות אין די דריי ענינים זיי־ נעז כולל ברכות אין אדע ענינים.
ועאכו״ב בשעת מ׳האט אלע דריי קוים ועמודים צוזאמען — תורה,
עבודה
(תפלה)
וגמילות חסדים
(צדקה)
,
דער,
חוט המשולש■".
ובפרט אז
(נוסח לזה וואם די שלשה עמודים זיינען ממשיך ברכה)
דער מספר שלשה עצמו באווייזט אויח א ברכה הכי נעלית.
כידוע אז שלשה טוס אויח דעם ענין פון שלום: צוויי בא־ ווייזט אויח התחלקות,
ביז אז דאס לאזט
14)
אבות פ״א מ״ב.
15)
תנחומא פקודי ג.
תקו״ז תס״ם
(ק,
א)
.
16)
ל׳ הכתוב — קהלת ד.
יב.
אן ארט אויף אן אי התדברות,
ביז מחלוקת.
משא*כ שלשה איז מכריע און מאכט שלום צווישן די שנים.
ווי דאם איז איו תורה
(עצמה)
— כמאחז־לי׳,
שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם*,
ובדיוק —,
יכריע ביניהם*: דער כתוב השלישי איז ניט מבטל ושולל די,
שני כתובים*,
נאר ער איז מכריע ביניהם,
אזוי אז אלע דריי פסוקים שטי־ מען,
סיי דער קו החסד שבתורה
(די ענינים בתורה וואס זיינען בקו החסד)
,
סיי דער קו הגבורה שבתורה,
אוו סיי דער קו התפארת שבתורה.
ובכללות יותר — שפיגלט זיך עס אפ אין דער חיבור פון אלע דריי קוים פון תורה עבודה
(תפלה)
וגמילות חסדים.
און שלום
(שלשה)
טוט אויח דעם עניו הברכה — כמאחז*ל•׳ •לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה.
.
אלא השלום*,
און שלום איז כולל אלע ברכות — "שלום שקול כנגד הכל* 10 .
ד.
אין דעם גופא
[די ברכות אין בית תורה תפלה וצדקה]
קומט צו אז מ׳שטייט
(אין תפלה עצמה)
בסמיכות
(גלייך נאך)
תפלת נזנחה,
וועלכע האט די מעלה מיוחדת
(צווישן אלע תפלות)
אז אפילו,
אליהו הנביא לא נענה אלא בתפלת המנחה*" 2 .
וואס דערפון איז מובן,
אז אין תפלת מנחה האט מען א ספעציעלו סיוע אז די
17)
ברייתא די״ג מדוח — תו״כ בתחלתה.
18)
מון* מם׳ ןוק1ין,
19)
פרש״י בחוקותי ט,
ו.
20)
ברכות ו,
ב.
וראה בארוכה ד״ה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת מנחה כר תרנ״ד,
עזר״ת,
תרז״א.
ועוד.
יום א׳ פ׳ ויצא,
ד״ח כסלו
07 ו
תפלות אויף כל עניני ברכה ואלן מקריים ווערן בפועל.
ובפרט או "אליהו לא בא אלא בו׳ לשום שלום בעולם• 21 .
וואס דאס איו בכל תפלת מנחה,
עאמ״ב תפלת מנחה בראש חודש,
און וואס קומט במוצאי שבת,
תיכף למחרת השבת — כמדובר לעיל
(ם״ב)
,
אז דער ומן
(ראש חודש,
שבת ומוצאי שבת)
איז פארבונדן מיט מלכות
(סעודתא דדוד מלכא משיזזא)
,
וואס עיקר ושלימות המלכות וועט זיין בא דוד מלכא משיחא,
וואט אליהו הנביא איו דער מבשר הגאולה 12 ,
דער וואט וועט אנואגן די בשורה וועגן ביאת דוד מלכא משיחא.
וואט דאס איו איינער פון די טעמים פארוואם ער ווערט אנגערופן נביא 22 — ווייל נוסף צו זיין א נביא ככלל,
וועט ער זיין דער נביא בנוגע צו עיקר ושלימות הנביאות — די נביאות בנוגע צו,
אחרית הימים",
וואט דאס
(,
אחרית הימים״)
איז אויר כולל דעם פירוש — שלינוות כל הימים,
ווייל דעמולם וועט זיין דער,
אחרית" און סך הכל און שלימות פון אלע ימים שלפני וה — ביאת משיח צדקנו בעוה״ו התחתון שאח תחתון למטה ממנו,
וואם דאס
(,
ימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים")
אח.
תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחילתו" 24 ,
.
לתקן עולם במלכות שד-י"
(כנ״ל ם״ב)
.
21)
רמב״ם הל׳ מלכים סי״ב ה״ב.
וראה סוף מנו עדיות.
22)
ראה פרש״י בחוקות• כו,
מב.
תיביע ויל״ש שם.
רמב־ם הל׳ מלכים פי־נ ה״נ.
ועוד.
23)
ראה מלאכי בסופו
(ג,
כג)
: ■הנה אנכי שולה לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא".
וכדסכים שם:.
נביא לישר ישראל ולהכין לבם".
24)
תניא פל״ו
(מו,
א)
.
און וויבאלד אז אליהו איז דער נביא ומבשר הגאולה,
איז פארשטאנדיק אז ער איז פארבונדן מים דעם ענין פון שלימות המלכות פון דוד מלכא משיחא
(אזוי ווי יעדער הכנה איז מעיז דעם דבר צו וועלכער ער אח מכין)
.
ומעין זה איז דא אין דעם,
נענה" פון אליהו הנביא בתפלת המנחה
(ובפרט)
פון ראש חודש.
ה.
אין דעם אלעם קומט צו אז אח ראש חודש עצמו — שטייט מען היינט אין ראש חודש כסלו,
וואט בראש חודש זה איז נאכמער בהדגשה דעם תוכן כללי הנ״ל פון יעדער ראש חודש 22 :
חודש כסלו טיילט זיר אויס פון אלע חדשים דערמיט וואט טיי תחלת החודש און סיי סיום החודש איז א יום טוב,
וואם ענינו איז דאך המשכת הטוב והברכה:
תחלת החודש
(אזוי ווי תחלת כל חודש)
איז ראש חודש,
וואס איז ניט קיח יום המעשה 24 ,
ביז אז דאס ווערם אמאל אנגערופן,
מועד" 2 און,
יום טוב"• 2 ,
אח סיומו
[וואם איז אויר נכלל אין ראש חודש]
איז מיס דעם יום טוב פון חנוכה 2
(און ראם ווערט נמשר איו דעם ראש פון חודש הבא,
חודש טבת)
.
25)
נוסף על זה שחודש כסלו הוא חודש השלישי — המורה על שלום,
הכלי מחזיק כרכה ומקור כל הברבור כנ״ל ס״ג.
26)
ראה שמואל־א כ,
ים ובמפרשים שם.
יחזקאל מו,
א.
פדר״א פמ״ה.
ירושלמי פסחים רפ״ד.
טושו״ע או״ח סתי-ז ובנ״ב.
לקו״ת ברכה דה והי׳ מידי חודש בחדשו.
אוה״ת בראשית בב,
א ואילך.
וראה לקו־ש ח״ח ד 6־315 ובהערות שם.
27)
פסחים עז,
א.
שבועות י,
א.
טור שם.
28)
ראה או״ז ח״ב טי׳ תנד
(הובא בדרכי משה לסור שם)
.
הוי ר״ה יו־ס לנשים".
29)
ראה שבת כא,
ב: קבעום ועשאום •ודם טוניס.
וראה מחז״ו הלי חנוכה.
08 ו
ספר השיחות - ח׳חשמ״ח
ו.
צווישן ימים טובים גופא טיילט זיר אוים חנוכה דערמיט וראם ער איז בדוגמת ומעין דעם גילוי" 3 פון דוד מלבא משיחא לעתיד לבואי■ — שלימות המלכות 2 ■
(וואס באווייזט אויר שלימות המשכת ברכה בעולם 32 ,
כנ״ל)
.
בדוגמא צו דעם תוכן פון יעדער ראש חודש,
כנ״ל
(ט״ב)
.
וואס דאס איז פון די טעמים פאר־ וואם מ׳צינדט שמונה נרות חנוכה — בדוגמת דער כנור של ימות המשיח 22 וואם וועט זיין פון שמונה נימיו 32 ,
און כנגד די שמונה נסיכי אדם 34 ,
וועלכע זיינען כולל אליהו ומשיח 3 .
ויש להוסיף,
אז די שמונה ימי חנוכה האט מען קובע געווען בשמונה נרות,
צוליב דעם נם השמן
(אויר מלשון שמונה• 3 )
— וואס שמן 3 ושמונה" 4 גייט
30)
ראה אוה־ת חנונה תתסב,
*•ב.
31)
ומטעם זה יש לומר שכל המועדים עתידים ליבטל לבד מחנונה נר
(מדרז״ל — הובא באגרת הטיול דרוש אות מ.
ס׳ החיים ה״ג רם־ז)
.
ולהעיר מדברי הרמב־ן <ר״ם בהעלותו)
שנרות חנונה אינן בטליו לעולם.
32)
ראה אוה״ת שם שנה,
ב.
33)
להעיר שהרמבים מסיים הל' חנונה,
גדול השלום שנל התורה נולה ניתנה לעשות שלום בעולם־,
והרי שלום הוא נלי מהדק ברנה ומקור נל הברנות,
ננ־ל ס־ג.
34)
אוה״ת שם דש,
א.
שנו,
ב.
לקו־ש ח־ג ד 812.
ועוד.
וראה מגלה עמוקות אופו סו.
הובא נלקו״ת תזריע נא,
ד.
וראה שם נה,
א.
35)
ערניו יג,
ב.
36)
תו״א מקץ לג,
סע־ג ואילך.
םהמ־צ להב־צ מנות נר חנונה <עד,
א ואילך)
.
37)
סונה נב,
נ.
38)
ראה אוה־ת חנונה שנד,
סע־נ: חנונה שמונה ימים לשוו שמו.
30)
דאה בארונה אמדי בינה שער הק״ש פנ״ד ואילך.
40)
אוה״ח שם תתקלא,
א.
אויף גילוי פנימיות התורה 41 .
וואס עיקר גילוי פנימיות התורה וועט זיין לע״ל ע״י משיח צדקנו 42 .
און דורר דעם וואט מ׳האט די שלימות אין תורה
(גילוי פנימיות התורה)
,
וואס דאם איז כולל שלימות איו תורה אלס ״כוס של ברכה״ — ווערט אויר נמשד שלימות כל הברכות.
ז.
ויש לומר,
אז דאם איז אויר מרומז אין דעם מספר שמונה:
ס׳איז ידוע דער חילוק צווישן שבעה און שמונה 43 ,
אז שבעה גייט אויר די שבעת ימי ההיקף,
שבעה מדות,
אין וועלכע עם שטעלט זיר אוים סדר השתלשלות.
שמונה איז למעלה מסדר השתלשלות וואס איז שומר את ההיקף.
אין דעם באשטייט דער חילוק פון דער עבודה בזמן הזה — אין די שבעה מדות 44 ,
און לע׳ל ווען עט וועט זיין דער גילוי פון בחי׳ שמונה 43
(כנור של שמונה נימין,
שמונה נסיכי אדם)
— שלמעלה מסדר השתלשלות השומר את ההיקף.
און דאס איז אויר דער אויפטו פון פנימיות התורה
(וואס עיקר הגילוי שלה
יום א׳ פ׳ ויצא,
ר״וז כסלו
09 ו
וועם זיין לע*ל כנ*ל)
לגבי נגלה דתורה
(וואס איז דער עיקר לימוד בזמן הזה)
":
תורה בזמן הזה
(נגלה ותורה)
טיילט זיר איו שבעה דרגות,
כמאחז׳לי 36 עה׳פ״ ״העבה עמודי׳ שבעה* — •אלו שבעה ספרי תורה*",
,
דפרשה זו
(פ׳ ויהי בנטוע הארון)
ספר לעצמו נמצא שלמעלה ספר לעצמו ושלמטה ספר לעצמו הואיל וזה מקומה,
נמצא ספר וידבר
(במדבר)
נחלק לג׳ ספרים*׳" 5 .
אבער בחי׳ שמונה פון חנוכה גייט אויף פנימיות התורה.
ויש לומר איינער פון די טעמים לזה ע*פ הנ*ל אז שמונה איז שומר אח ההיקף של שבעה: כשם ווי א נשמה איז שומר את הגוף
(חיות וקיום ובריאות הגוף איז תלוי אין דער נשמה)
,
אווי איז נשמתא דאורייתא
(פנימיות התורה)
שומר
(די שבעה ספרי תורה פון)
גופא דאורייתא
(נגלה דתורה)
,
כמבואר בתניאיי אז,
ידיעת המציאות מההשתלשלות"
(וואם רעדט זיך אין פנימיות התורה)
איז,
מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמ*ש וידעת 52 היום כו׳ דע 39 את אלקי אביך כו׳ ומביאה ללב שלם כו׳ שהוא העיקר*,
46)
בהנא לקמן ראה אוה״ת חנונה שם.
ומזי? שם לתחא ד״ה ויקהל משה
(פה,
סע־ב־ג)
.
47)
שבת קמו,
א.
ויק?־ י״פ שמיני.
48)
משלי 0,
א.
49)
וראה אוה״ת לו תרפג,
א — שהם כנגד ד נרות המנורה,
וננגד ד מדוח נוי.
50)
באוה״ת חנוכה שם לא הונא מאתז״ל זה,
אכל הובא שם הפסוק.
חזבה צמודי שבקה- בקשר לתורה.
וראה תחא שם.
51)
קו״א ד״ה להב? נחש בסזנ״ח — קנו,
נ.
52)
ואתחנן ד,
לט.
53)
דברי הימים־א כח,
ם.
"ור״ל" 5 כמ*ש 41 ויצונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה׳ אלקינו,
הרי תכלית התורה ומצוות הוא לבוא ללב שלם שהוא ליראה את ה׳ כו׳,
ולכן ארז״ל" 5 שהתורה נקרא תרעא לדרתא כר*.
דערפון איז מובן,
אז לימוד פנימיות התורה,
היט אפ* און גיט אריין א קיום אין נגלה דתורהיי,
ובכללות — א קיום אין.
כל הברכות בעולם
(וואם שטעלט זיך אויס אין שבע דרגות)
.
ח.
דער ביאור בזה — ווי ט׳איז פאר־ שטאנדיק בפשטות אויר פאר א קליין קינד:
בכדי אז זיין תורה ומצוות
(שבערבו)
זאלן זיין,
אפגעהיט*,
דארף ביי אים זיין די הקדמה פון •דע את אלקי אביך*,
ער זאל ורסן אז דאם נעמם זיר פון דעם אויבערשטן,
ווי ער הויבט אן יעדן טאג מיט,
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי*,
•ועל ידי זה יזכור את ה׳ הנצב עליו כו׳*• 5 .
וואם דאס איז דער תוכן ותכלית פון פנימיות התורה — צו אריינגעבן אין א מענסשן די
54)
לקחת ביאור לד״ה ולח תשבית — ויקר* ה,
ג.
וקיי״ש
(ד,
א ואילך.
ה,
ג ואילך)
,
שלימוד פנימיות התורה נותן פזם וקיום בלימוד הנגלה.
55)
ואתחנן ו,
כד.
56)
שבת לא,
נ.
57)
ון־ד הביאור במאחו״ל
(נדרים פא,
א.
ב־מ פה,
ריש ע-ב)
ש.
זנל מה אבדה הארץ גר קל עזבם את תורתי•
(ירמי׳ ט,
יא-יב)
,
.
שלא ברכו בחורה תחלה• — שאח שלמדו הרבה תורה הי• חסר אשלם הכוונה ■להתעזם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיד השכינה בו"
(ב״ח או׳ח סס?.
וראה רבינו ?נה — הובא בר? נדרים שם.
שו־ע אדה? או״ח ריס מז)
.
58> סידור אדה? בתתלתו.
שחן אדה? או״ח מהדו״ת ם*א ס?.
סוו
ספר השיחות - ריתסמ״ח
ידיעה והכרה אין "אלקי אביר",
בכדי עם זאל זיין.
ועבדהו בלבב שלם*•־.
ואע*פ אז מ׳זאגט,
מודה אני* נאך פאר נעגל־וואסער,
בעוד שאין ידיו נקיות*,
דערפאר וואס מ׳דערמאנט אין דעם ניט קיינע שמות הקדושים״ — איז אבער ע*י לימוד החסידות,
פנימיות התורה
(אפילו באופן שטחי לפי ערך)
,
ועט מען ווי איו "מודה אני* שטייעו כמה ענינים פון רזין ורזין דרויו דאורייתא"•.
ביז אז חסידות איז מבאר“ אז אדרבה: דאם וואס עס שטייעו ניט אין,
מודה אני* קיינע שמות הקדושים — איז,
ווייל דאס איז פארבונדז מיט א דרגא וואס איז העכער פאר אלע שמות ותוארים כר,
ביז עצמותו יח׳,
,
דלא אתפס בשם*",
און דאס שטייט בגלוי
(אז מ׳זאגט ניט בדיבור קיינע שמות הקדושים)
,
און אין דער דרגא איז טומאת ידים ניט פוגע ח*ו.
ע*ד המבואר•• בנוגע צו דעם וואס איו מגילת אסתר ווערט ניט דערמאנט שמו של הקב*ה
(פון די שבעה שמות הקדושים)
.
וואם הגם אז דער טעם אויף דעם בפשטות איז: "העתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עו*ג והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא שם תועבותם.
.
והנה כבוד
59)
סידור אדה״ז שם.
וראה שרן אדה״ז סהדו״ת שם.
ובמהדו״ק — שם ס״ה.
60)
ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות סי״א ואילך.
61)
ועיי״ש הטעם שהביאור דלקמן נאמר דוקא בחסידות,
כי חסידות הוא יחידה שבתורה,
ואסירת "מודה אני־
(בלי שמות ולפני נט״י)
הוא מצד יחידה שבנפש.
62)
לקו״ת פינחס פ,
ב.
וראה זח״ג רנז,
ב.
63)
תו״א מג״א ק,
ב.
קכא,
ב.
השם שלא יזכירנו מרדכי במגילה*•• — איז אבער דעם טעם פנימי לזה,
ווייל פורים און מגילת אסתר איז א גילוי פון א דרגא וואם איז העכער פאר אלע שמות,
ביז פון עצמותו ית׳.
עד״ז איז אויך בנוגע צו חנוכה — וואס אין כמה ענינים איז חנוכה ענלעך און גייט צוזאמען מיט פורים: די שמונה ימי חנוכה באווייזן אויה א גילוי וואט קומט פון בחי׳ שמונה,
שלמעלה מסדר השתלשלות,
וואם איז שומר את ההיקף
(וממשיך ברכה בההיקף)
,
מעין הגילוי דמלכא משיחא,
און איו תורה — דער גילוי פון פנימיות התורה
(בחי׳ שמן)
,
וואט איז שומר און גיט אריין א קיום אין נגלה דתורה,
ובכללות — אין דער עבודה במשך כל היום כולו
(סדר השתלשלות של האדם)
,
אזוי ווי "מודה אני*
(שלמעלה משבעה שמות)
איז שומר די עבודה פון כל היום בולו.
ט.
דער לימוד דערפון אין עבודת האדם:
יעדער איד האט אין זיך א נקודה — די נקודת היהדות,
ובלשון החסידות — יחידה שבנפש
(בחי׳ משיח
(שלימות המלכות)
שבכאו*א מישראל־•)
— וואם איז אלעמאל פאראיינציקט מיט עצמותו ית׳
(שלמעלה מכל ענין השמות)
,
און איו דער נקודה איז ניט שייך קיין פגם וטומאה ח*ו,
נאר ער בלייבט אלעמאל גאניז“.
64)
ראב״ן מג״א ה,
ו.
וראה שו־ע אדה-ז או-ח סשל־ד סי״ב
(ממרדכי שבת סי שצו.
הובא בס״ז או־ח שם סקי׳א)
: במגילת אסתר אין בה אזכרות מפני שנשתלחה ליכתב בדתי פרם ומדי ולפיכך איז בה קדושה אא״ב בחובה כהלכתה.
65)
ראה מאור קינים ס״פ פינחס.
קונטרס משיחת ליל שמודח חשמ״ו סיד.
66)
ראה תניא פי״ח־יס.
וראה ברבת עיוהב־פ
(לאחרי תפלת מנחה)
תשמ״ז בתחלתו.
וש־נ.
יום א׳ פ׳ מצא,
ר״ח כסלו
ווו
אפילו ווען עם רעדט זיר רועגז * בז חמש למקרא,
ולפני זה — א תינוק שמתחיל לדבר ואביו מלמדו תורה 44 *
(,
תורה" צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב* 45 * — וואט האט אויך■ ניט קייז שמות הקדושים)
,
ולפני זה — א תינוק שנולד,
וועלכע האט לכאורה נאד ניט קיין שייכות צו חיוב תורה ומצוות,
און בה אזא וואס ביי אים אה נאד ניט גע־ ווען שלימות כניסת נפש הקדושה".
ועדה בא יעדער אה־ — משניעור משנתו בתחלת היום,
איידער ער האט געוואשן נעגל־וואסער,
און איידער ער קען זאגן אדער טאו א דבר של קדושה
(ואדרבה —,
אין ידיו נקיות*)
—
אעס״ב האט ער אין זיר כשלימות די נקודה,
וואס אה איין זאד מיט דעם אוי־ בערשטן.
ואדרבה — עצם הפשיטות פון עצמות ומהות,
אה פארבונדן דוקא מיט די פשיטות פון אז אדם פשוט" 46 ,
ע*ד המדובר לעיל אז די פשיטות פון,
מודה אני*
(שלמטה משמות קדושים)
נעמט זיד פון פשיטות העצמות
(שלמעלה משמות)
.
ולאידך גיסא: אויר אן אדם הכי נעלה
(וואס ביי אים שטייט קדושה גאר בגלוי)
האט אין זין■ די נקודת הפשיטות,
וואס אה פארבונדן מיט פשיטות העצמות
ביז אז נקודת הפשיטות בא דעם אידן ווערט אי 1 זאך מיס פשיטות העצמות
67)
פונה פב,
*.
רפב״ם הלי ת״ת ם־א ה״ו.
הל׳ ת״ת לאדה-ז רם•*.
68)
ברנה לג,
ד.
69)
ראה שחן אדה״ז או*ח פהדו״ב סו״ם ד.
70)
שיחת ״ב תפוז תש״ז — לקו-ד ח״ג תצא,
נ.
וראה גם תורת כ״ק פו״ח אדפו״ר צה״ם אתם נצנים היום נולנם
(שיחת ש*פ נצנים תש־ז — סה־פ תש־ז ד 256 ואילד)
.
— באופן פון,
אין" עוד מלבדו*,
און נאכמער —,
אין" עוד* 1
[אדער ווי ס׳אה מבואר במ*א — •אין עוד*,
און נאכמער —,
אין עוד מלבדו** 48 ]
.
און די כוונה איז,
אז די נקודת הפשיטות
(בחי׳ שמונה)
זאל,
שומר* זיין און נאכמער — נמשך ווערן און דורב־ נעמען די עבודה במשך כל היום כולו יי
(וואס שטעלט זיך אוים אין שבעה מדות ודרגות)
,
אז אויך אין זיין מציאות
(וואס אה,
אין עוד מלבדו*,
אבער מים אים איז ער א מציאות)
זאל זיך אנהערן,
אין עוד*
[וואס מצד אחד אה דאם נאך טיפער ווי •אין עוד* מצ*ע,
ווייל דאם נעמט דורך אויך די מציאות שלו]
.
בה אז א איד אה דאס ממשיך ומגלה
(דורך זיין עבודה)
אויר אין וועלט — ווי דער יש הנברא איז איין זאך מים דעם יש האמיתי* 49 .
יו״ד.
אין דעם עניו מל תאם מען אויך א לימוד פון היינטיקן שיעור חומש
[כידוע די תורה פון דעם אלטן רבי׳ן,
ונתפרסם ע*י דעם מיטעלן רבי׳ן,
און איבערגעגעבן ע*י כ*ק מו*ח אדמו״ר 50 ,
71)
ואתחנן ד,
לה.
72)
שם,
לס.
73)
ראה לקו״ש ח״ר מ׳ 1334 ואילו)
שהביטול ד.
אין צוד פלבדו• הוא פצר האור,
ו,
איו צוד• הוא פצר חצצפות,
ציי״ש.
74)
ראה לקויש חנ־ה ד 202 הצרה 86,
ש.
איז צוד■ שולי לגמרי פציאוח הנבראים שאין שום מציאות נלל,
פשא־נ.
אין צוד פלבדו■ פירושו ש
(רק)
נלעדו.
אין צוד■ אבל.
צפו■ ישנה םציזסית.
75)
ונידיצ פתגם נ־ק אדפו״ר
(פהורש״ב)
נ״צ,
שהנקודה דמדדוו אני מתפשטת בצבורת נל היום
(הובא בקונטרס צנעה של תורת החסידות סוס׳ם)
.
76)
ביאורי הזהר
(לאדהאפ״ג)
בשלח פג,
ג.
דש ולקחתם לנם תרם■*.
וראה לקמן — ח*נ צ׳ 517 הצרה 42.
77)
.
היום עם■ ד חשון.
נד השיחות תש״ב צי 29 ואילך.
לוו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
אז מ׳דארף לעבן מיט דער צייט,
מיט וער פרשת השמע,
איז מיט דעם חלק פון פרשת השבוע שבזה היום]
.
אין דעם אנהויבס שיעור חומש פון היינטיקן טאג — יום ראשון דם׳ ויצא — לערנט מעו״י אז,
ויצא יעקב מבאר שבע וילד חרגה,
ויפגע במקום גו׳ ויחלום גו׳ והנה ה׳ נצב עליו ויאמר גו׳ והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך׳.
דער תוכן אין דעם איז: בתחלת דרכו של יעקב קיין חרן צו טאן דארטן זיין עבודה — איז דער אויבערשטער אים מברך ומבשר ווי דער מצב וועט זיין באחרית הימים,
אז,
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה! וגו",
וואס
(דער שלימות בזה)
וועט מקויים ווערן בימות המשיח”,
כמ״ש"",
אז תתענג על ה׳ גו׳ והאכלתיך נחלת יעקב כו׳ שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"",
און במיוחד בא משיח צדקנו — •עלה" הפורץ לפניהם"",
וואט ביי אים וועט זיין שלימות העניו פון "ופרצת",
א המשכה שלמעלה מכד מדידה והגבלה
[ע׳ד ווי ירושלים וועט דעמולט זיין כשלימות באופן פון,
פרזוח תשב ירו■
78)
כח,
י ואילך
79)
ראה ב״ר פם״ט,
ה.
שכל טוב ולקח טוב עה״פ ויבא שם,
יד.
80)
ישעי׳ נח,
יד.
81)
שבת קיח,
סע״א־ב.
וראה סרש״י ישעי׳ שם.
82)
מיכה ב,
יג.
83)
ב״ר פפ״ה,
יד ובמפרשים שם.
אגדת בראשית ספס״ג
(ובב״ר שבהערה 79 מביא הכתוב,
עלה הפורץ לפניהם" בקשר עם "ופרעת")
.
וראה אוה״ת בלק ע׳ תתקיח.
ולהעיר מפי׳ מעו״ד מיכה שם,
ש״עלה הפורץ לפניהם" קאי על א?יר.
ן הנביא — וראה לעיל ס״ג.
שלים״״״ —,
ופרצת"]
,
און ער וועט דאם אריינברענגען ביי אלע אידן
(,
זרעד")
,
ביז בכל העולם כולו —.
ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך",
,
אז אהפוך אל עמים גו׳ לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד"",
,
והיתה לה׳ המלוכה""",
,
לתקן עולם במלכות שד־י",
,
ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר"".
דאם הייסט,
אז די ברכה פון,
ופרצת" גייט אוידי ד עם וואט אלע ענינים בא אידן
(,
זרעך")
וועלן זיין באופו שלמעלה ממדידה והגבלה,
און דאס
(,
ופרצת")
וועט נמשך ווערן אין
(גדרי ה)
עולם,
אין
(זמן ו)
מקום —,
ימה וקדמה וצפונה ונגבה": די המשכה פון בחי׳ שמונה
(השומר את ההיקף)
איו די שבעת ימי ההיקף.
דערמיט איז פארשטאנדיק די הוספה פון תוכו ברכתו של הקב״ה
(בריש פרשתנו)
אויף ברכת יצחק ליעקב בסוף פרשה שלפנ״ז
(פ׳ תולדות"")
,
,
ויתן לך וגו": ברכת יצחק ליעקב איז דאך א ברכה הכי נעלית,
,
מקור כל הברכות בעולם"
(ווי דער מיטעלער רבי איז מבאר אין דרושי ר״ה בסידור עם דא״חי")
,
אעפ״ב,
וויבאלד אז לאחרי וה קומט ברכתו של הקב״ה
(,
והי׳ זרעך וגו״)
— איז דאך פארשטאנדיק אז דאס איז נאד העכערע ברכות.
איינע פון די הוספות אין ברכתו של
84)
זכרי׳ ב,
ח.
85)
גפני׳ ג,
ט.
רמב״ס הל׳ מלכים ספי״א.
86)
עובדי׳ א,
מ.
87)
ישעי׳ מ,
ה.
88)
בז,
כח ואילך.
ולהעיר שברכת יצחק ליעקב בנוגע להליכתו לחרן היתה ג״כ בלשון "ויתן לך וגר׳
(שם כח,
ד4
89)
שער התקיעות רמז,
ב.
יזס א׳ 0׳ מצא,
ד״ח כסא
גוו
הקמה ליעקב
(נוסף לזה וואס דאם אה ברכתו של הקב־ ה)
איז כנ״ל — די ברכה ובשורה פון,
ופרצת" בימות המשיח,
די המשכה שלמעלה ממדידה והנבלה איז עולם,
ווי דאם וועט זייז כשלימות הגילוי לעתיד לבוא.
נאר אן עניו אין דעם: דער אוי-בערשטער זאגט עם
(ניט בלשון של ברכה ווי נוסח ברכת יצחק וואס אה בלשון של ברכה,
וואס דארף דערנאך ערשט מקוייס ווערן,
נאר)
באופן של בשורה וסיפור דברים,
אז אזוי וועט
(זיכעד)
זיין בפועל.
יא.
וויבאלד אז בשורתו של הקב״ה ליעקב
(,
ופרצת גו׳")
איז געקומען בדרך
(יציאתו מבאר שבע סהליכתו לחדן,
אה מובן,
אז די כשורה האט א שייכות מיט דער הליכה פון יעקב אין חרן.
וואם לכאורה: די ברכה ובשורה של הקכ״ה ליעקב אה בפשטות געווען בכדי מבטיח זיין יעקב׳ן אז ער זאל ניט מורא האבן צו גיין אין תרן.
וואם צוליב דעם אה גענוג די הבטחה אז,
אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלד"",
וואם אה דא אבער נוגע די הקדמה,
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה גד ונכרכו בך גו׳״ז
איז דער ביאור אין דעם:
די כוונה אין ירידת יעקב לחרן אה צורך עלי׳,
בכדי אז דורך זייז עבודה אין חת זאל צוקומען דער עילוי פון.
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה גד",
אן עילוי וואם וואלט ניט געוועז אן די ירידה.
און דעריכער האט דער אוי־ בערשטער דערציילט יעקב׳ו גלייך
90)
פרשתנו
(ויבא)
נח,
טו.
כתחלת ירידתו לחרן די בשורה והבטחה
(אז,
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת וגד״)
— בכדי אים מודיע זייז אין וואס באשטייט כוונת ירידתו,
ער זאל וויסן וואם ער דארף טאז,
אוז אז ער זאל
(ניט נאר ניט מורא האבז,
נאר נאכמער — ער זאל)
גיין מאן די עבודה,
בשמחה ובמרוצה" 51 ,
וויסנדיק אז
(נוסף לזה וואם,
אנכי עמך ושמרתיך בבל אשר תלך")
דאס וועם ברענגען דעם,
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו׳".
יב.
די עבודה פיז יעקב איז חרז אה כאשטאנעז אין דעם ענין פון,
ופרצת"
(מעיז השכר העלי׳ וואס וועט דערפון ארויסקומעז)
,
לכל לראש — אז.
ויצא יעקב מבאר שבע",
ער אה אוועק ממקומו
(,
ופרצת• במקום)
,
און ער האט יורד געויעז איז,
חרז",
,
חרון אף של מקום
(בעולם)
" 2 ,
מים דער כוונה אז
(אפילו)
דארטו זאל ער אויפשסעלן א בית ישראל,
.
מטתו שלימה" 2 ,
ביז אז ער האט אויר געטאן די עבודה
(פון.
ופרצת״)
בבירור וזיכוך העולם — די עבודה מיט צאן לבן,
וואס גייט אויף עבודת הבירורים".
און דורד דעם איז
(שויו גלייר דע־ מולט)
געווארן,
ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות וגו׳״ 2 — מעין וכדוגמת העלי׳ פון.
ופרצת* בימות המשיח 55 .
91)
פי החזנ״ס טס נס,
ח.
ודחה 10?>״ ןה־ס.
92)
פרש־י ס״פ נח.
93)
דין־ר פל־ו,
ה.
זח״נ רפו,
פ.
פרט"■ ויחי גו,
לח.
וןח■.
94)
ראה תרח פרשתנו
(רפא)
כנ,
ו חדלך.
ונארונה — תו״ח שם נז,
ג חדלו.
ד״ה ושנתי בפלוס תשל״ח מתפרס ר״ח נסלו תשפ-ח <נדפפ בסח״ג — גלוסס ח״ב ד קנו חדלו)
— המדובר לספן בפנים סס*ו)
סייג.
וסרב
95)
פרשתנו ל,
גג.
96)
ראה ביר פב־ג,
יא: מלגו שנפרדה לו פרבה
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ואילו זכו וואלט דעמולט געררעד דער קיום כשלימות פון,
והי׳ זרעך גו׳ ופרצת ימה וקדמה גו" ע״י משיח צדקנו
(,
עלה הפורץ לפניהם')
".
ווי יעקב האט אויך געבעטן בתפלתו
(בהמשך פון היינטיקן שיעור חומש••)
— וואט די תפלה גייט אויה דעם זמן דלעתיד לבוא: "ושבתי בשלום אל בית אבי' — "שהוא בחי׳ חזרה והשבה של בחי׳ יעקב.
.
(אל)
בית אבי,
שהוא בחי׳ יצחק.
.
הצחוק והתענוג העליון שנתגלה לעתידי 56 ,
און אין תורה — גייט,
בית אבי' אויר גילוי פנימיות התורה"" 1 .
,
והאבן 1 " 1 הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים',
ד.
ה.
אז אויר די דברים הכי תחתונים,
שאין תחתון למטה ממנו
(וואם זיי זיינען בדוגמת ה״אבן׳־,
בחי׳ הדומם,
ביז אז זיי זיינען בחי׳ "אבן• ממש)
,
וואס אין דעם איז געווען התחלת עבודת יעקב
(,
ויקח מאבני המקום גד•״ 60 )
— ווערן,
בית אלקים•,
א מקום ובית קדושה לו ית׳.
ובזה גופא — ניט
(נאר)
,
אלקים• סתם,
נאר,
והי׳ הוי׳ לי אלקים'
(ווי עם שטייט פריער)
,
ד.
ה.
אז דער,
אבן' ווערט א.
כלי ובית לבחי׳ אלקיס זלעתיז שחזא בחי׳ ד,
זי' עתד,
""׳,
מעין דוגמא של עולם הנא,
המד״א עלה הפורץ לפניהם.
97)
ראה חו״א ותו״ח ר״ם וישלח,
שמעד דרגת יעקב הי׳ כבר מוכן להגאולה בו׳.
וראה לקו״ש חכ״ה ד 368 ואילך.
98)
פרשחנו כה.
כא.
99)
תו״א פרשתנו כא,
ג.
ובארוכה — תו״ח שם בד,
סע״ד ואילך.
ד״ה ושבתי בשלום הנ״ל סט״ו ואילך.
100)
אוה״ת פרשחנו קבו,
סע״א.
101)
פרשתנו שם,
כב.
102)
שם,
יא.
103)
תו״א שם,
ד.
ביז א בית ודירה לאלקים וואט איז נאד העכער פאר הוי׳
(דלעילא)
61 "׳.
"וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"
(בסיום פון היינטיקן שיעור)
— אז אע״פ וואט דער כח אויף דער עבודה אין תחתונים קומט פון דעם אויבערשטן
("אשר תתן לי')
,
טוט מען אבער אויןע
(דורך דער עבודה)
אויר למעלה בא דעם אוי־ בערשטן כביכול,
אז,
עשר אעשרנו לד׳י" 1 ,
מ׳גיט דעם אויבערשטן מעשר
(שלימות המניז)
,
בחי׳ כתר 6 ״׳ — כמאחז״ל 64 " 1 ,
משל לבני המדינה שעשו ג׳ עטרות
(כתרים)
למלר,
מה עשה המלר נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו כר'"".
ד.
ה.
אז מ׳איז מכתיר דעם אוי־ בערשטן אלט מלד מלכי המלכים הקב״ה
(דויד מגלה זיין דער כתר שלו)
,
און אייר — דער כתר
(מלכות)
פון מלכא משיחא,
,
עולה הפורץ לפניהם",
"ופרצת",
ובאופן אז דאס ווערט נמשד בגילוי בעולם אין פרטי הזמן והמקום
(,
ימה וקדמה וצפונה ונגבה*)
,
כנ״ל.
יג.
דער לימוד דערפון איו עבודת ה׳:
בא יעדער איד
(וואם בא יעדער איד איז פאראן בחי׳ יעקב 66 "׳)
דארף זיין ״ויצא יעקב מבאר שבע וילד חרנה' — ארויטגיין פון זיר אליין און פון דעם אייגענעם ארט,
און אריינגייו איו וועלט,
104)
ראה ד״ה ושבתי בשלום הביל סכ״א.
105)
ראה תו״א כב,
ד,
ש״עשר אעשרנו" הוא האתעדל״ת שזחל כבל דרגא ודדגא.
106)
תו״א שם.
107)
ריק״ר פכ״ד,
ח.
108)
ויש לומר.
עשר אעשרנו" ב׳ פעמים
(ב׳ עישורי?)
הם הב׳ כתרים שנתן בראשם של בניו.
109)
ראה אגה׳ק ס״ז
(קיא,
ב^
יום א׳ 0׳ ויצא,
ר״ח כסלו
5וו
,
חרון אח של מקום",
און דארטן טאן די עבודה פון.
ופרצת",
אנהויכנדיק בא זיד אלייז: מגלה זייז די אייגענע נקודת היהדות
(וואס איז דא בא זיר אלייו)
און דאס ממשיך זייז באופז פון.
ופרצת״ — פאנאנדער־ שפרייטן די נקודה — איז דער עבודה מיט אלע כהות הנפש.
וואס דאס איז די עבודה פון קריאת שמע
[התחלת כל העבודה""]
: ממשיד זייז די נקודה פון.
שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד״״ 67 — קבלת עול מלכות שמים״ 68 — אין אלע פרטי הכתות,
.
בכל לבבך וככל נפשך ובכל מאדר"" 69
(.
ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה")
,
ע״ד,
ויפרוץ האיש מאד מאד",
,
בכל מאדך"
(ביז ב׳ פעמים מאדי")
.
ועד״ו איו דער עבודה במשר היום: מ׳זאל ממשיד זיין די נקודה פון קריאת שמע אין או אופז פון,
ופרצת" במשר כל היום כולו,
בכל פרטי הזמן והמקום — ניט נאר בזמן אמירת קריאת שמע ובבית הכנסת,
נאר אין אלע רגעים פון טאג און אין אלע ערטער וואו מ׳וועט זייז•
ובמיוחד שטייט די עבודה בהדגשה איז א שנת הקהל:
יעדער איד איז אזוי ווי א,
מלר" בעיר הכחות שלו והסביבה שלו
(ובפרט מצד פחי׳ מלכא משיחא וואם איז פאראן אין יעדער איד".
ובפרט אז יעדער איד באקומט אויר צוויי כתריס
110)
ולב! התחלת המשניות והש״ס הוא ב״מאימתי קורי! את שמע".
111)
ואתחנן ו,
ד.
112)
ראה כרכות יג׳ א במשנה.
113)
ואתחנן שם,
ה.
114)
ראה חרא סרשתנו בג,
ג.
ד״ה ושבתי בשלום הנ״ל סי״ג.
וש״נ.
פון דעם אויבערשטן,
כנ״ל)
.
ליגט אויח יעדער איד די עבודה פון אויפטאז דעם עניו פון.
הקהל" 5 "
(ע״ד ווי בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים איז די מצוה געווען פארבונדן מיטן מלך""")
.
וואם דעד תוכן פון •הקהל״ איז —,
ופרצת"
(ממשיד זיין)
פון דער נקודה אחת פון,
ליראה את ה׳ אלקיכם" 71 אין אלע פרטים פון,
האנשים והנשים והטח"•",
סיי איו די אייגענע כחות 5 ",
און סיי כפשוטם,
ביז אז דאם טוט אויח.
ופרצת" באופן נצחי בזמן ובמקום —,
כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" 73 ",
און ניט נאר אין עזרה נאר בכל מקום בעולם וואו דער איד וועט זייז.
יד.
דערפוז האט מעז אייר דעם לימוד במיוחד בנוגע צו דעם עיקר תכלית צוליב וועלכן מ׳האט וין־ צוזאמענגעקליבז איצטער — בקשר מיט דעם כינוס השלוחים העולמי,
בכדי פאנאנדערטיילו צו די שלוחים ושלוחות שי׳ די קונטרסים פון דעם מאמר ד״ה ושבתי בשלום
(כדלקמן)
:
די שלוחים אוו שלוחות פון נשיא דורנו האבן דעם תפקיד מיוחד פון,
ויצא יעקב מבאר שבע וילד חרנה"
(בשליחותו פון יצחק —.
וישלח יצחק את יעקב״י")
,
בכדי טאן די עבודה פון,
ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה״ — הפצת היהדות והפצת המעינות חוצה,
115)
ראה מכתב וא״ו תשרי ש.
ו.
(נדטט לטפו — ח״נ ע׳ 82* ואילו)
.
116)
סוטה מא,
א.
רפנ״ם הל׳ חגיגה פ״ג ה־1.
וראה לקו״ש נזו״י תשמ-ז הערה 20,
34 וש״נ — באס פאות הקהל היא סאוה דהפלו•
117)
וילד לא,
יג.
118> שס,
יב.
119)
תולדות נח,
ה.
וראה שיחת ש״ס חולדות ש.
ז.
(לדל ד 93 ואילו)
— יוס לפני אסירת שיחה זו.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
גו,
האנשים והנשים והטף*.
ובכללות — די עבודה אלם הכנה צו,
ושבתי בשלום אל בית אבי והאבן ה1את אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים' — מאכן פון תחתונים א בית ודירה לו יתברך" 12 .
און גלייך בתחלת היציאה להשליחות האט מען דערביי די בשורה והבטחה גמורה פון דעם אויבערשטן,
אז עם וועט זיכער זיין,
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה•
(נוסף לזה וואם,
אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך•)
,
ביז די שלימות בזה — באחרית הימים.
וכפרט אז איצטער שטייט מען שוין אינמיטן פון די,
אחרית הימים• לוים אלע סימנים אין ברייתא וגמרא בכ״מ,
און עם פעלט נאר דער לעצטער,
מכה בפטיש• פון דעם אויבערשטן און מלכא משיחא אויף מבטל זיין כל עניני הגלות און ס׳זאל זיין בפועל דער,
לתקן עולם במלכות שד־י• — וואס ע״פ הלכה אה,
מכה בפטיש• נאך ווייניקער פון א רגע
(.
כהרף עין• און נאך ווייניקער דער־ פון)
.
וואם די כלי לזה איז דורך דעם וואס אידן,
און די שלוחים בראשם,
טוען אם זייער לעצטער,
מכה בפטיש• — דורך פארענדיקן די לעצטע שיריים פון זייער שליחות אין,
חרך,
עם כל הפרטים בזה האמורים לעיל,
און טאן דאם בזריזות,
נאד שנעלער פאר,
כהרף עין׳.
וואט זיכער האבן די שלוחים ושלוחות שוין אויפגעטאן פעולות הכי טובות והכי נעלות,
דברים נפלאים הכי גדולים,
בפרט במשך זמן האחרון _ ווי מ׳קען דאם זען אה די דו״חים וואט כמה
120> ראה ד-ה ושנתי כשלום הנ״ל ס" ואילו־.
פון די שלוחים האבן צוגעשטעלט
(נאך פאר שבת,
און א טייל — לאחרי שבתא און די איבעריקע שלוחים וואס האבן נאך ניט צוגעשטעלט די דו־חים,
וועלן דאם זיכער משלים זיין —
און דאם וועט זיכער ברענגען נייע החלטות טובות צו אויפטאן נאכמער,
כפליים לתושי׳,
ביז כמה פעמים ככה,
דמי שיש לו מנה רוצה מאתיים,
ומי שיש לו מאתיים רוצה ד׳ מאות 2 ׳
— און זיכער וועט מען אויך די החלטות טובות אויף להבא ארייג־ שטעלן איו די דו״חים —
און דער אויבערשטער איז דאך,
יראה ללבב• 22 ,
במילא איז גלוי לפניו
(ניט נאר "במונח בקופסא',
נאר כמונח בגלוי)
אז דאם איז א החלטה אמיתית.
ובפרט אז די החלטות קומען מתוך פנימיות הנפש,
און אין דעם בית הכנסת ובית המדרש פון נשיא דורנו,
כ*ק מו״ח אדמו״ר,
און איו דעם יום זכאי — ווען מ׳לערנט וועגן דעם סיפור הדברים והבטחה גמורה בפשטות,
אז,
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה',
כנ*ל בארוכה.
טו.
בכדי נאכמער צוגעבן אין דער הצלחה בכל ענינים אלו — וועם מעו
(ווי מ׳האט גערעדט שבת)
פאנאנדערטיילן צו אלע שלוחים ושלוחות פון נשיא דורנו א קונטרס,
א מאמר חסידות ד*ה ושבתי בשלום גו׳ 22 ,
מלוקט ומיוסד
121)
ראה קה״ר פ־*,
יג פ״ג,
י.
רמב״ז ונח" ם״פ ח" שרה.
ועוד.
122)
שמואל-א סו.
ז.
123)
ממומה ש־פ רזא נד כפלו,
אור ליו״ד נמלו — חשל״ח
(נדפם גס נסה״מ — מלוקט ח־נ ד קנו ואילך)
.
יום א׳ פ׳ מצא,
ר״ח כסלו
17ו
אויף מאסרי רבותינו נשיאינו,
וועלכער איו מבאר די ערשטע פסוקים פון פ׳ ויצא יעקב מבאר שבע וילד חרנה,
כולל א ביאור אין כמה פרטים האמורים לעיל
(וואס זיי זיינען כולל כל הענינים,
ע*ד,
ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה*)
.
ובצירוף עם זה וועט מעז זיי אויך געבז א שטר דאלאר אויף אפגעבז לצדקה.
דערצו וועט מען ויי — אלם שלוחים פון נשיא דורנו צו אלע אנדערע אידן — אויך גלייר געבן א שליחות על אתר,
אין דעם בית הכנסת ובית המדרש — מ׳וועט זיי געבן שטרות של ממון אויף פאנאנדערטיילז לכל שאר הנאספים כאן,
אנשים נשים וטף
(כרגיל בהתוועדות כגון דא,
און א מנהג מער ווי שלשה פעמים)
,
בכדי זיי זאלן דאם אפגעבן לצדקה.
די כוונה פון נתינת קונטרס זה וצדקה זו — איז על מנת ללמוד וללמד ולעשות,
די שלוחים ושלוחות זאלן איו דעם לערנען,
ובאופו פון.
ותן לחכם ויחכם עוד** 1 ׳,
און דער עיקר — אראם־ ברענגען די אלע ענינים אין עבודה במעשה בפועל בקיום שליחותם אין,
חרך,
אין הוספה בלימוד התורה והוספה בצדקה,
סיי בנוגע זיר און דער עיקר — משפיע זיין על הזולת.
אוו כאטש אז זיי די שלוחים האבו דאו זיכער אויפגעטאן א סך אין דער עבודה איו ״חרך <כנ*ל םי-ג)
— וועט די נתינה זיכער צוגעבן נאכמער איו דעם.
ולאידך גיסא: זייערע פעולות ביז איצטער וועט נאכמער צוגעבן איו הצלחת הקבלה פון דעם קונטרס,
און
124> משלי ם,
ם,
דער עיקר — הצלחה אין אויסנוצן דאם כדרוש.
טז.
ויה*ר אז דורך טאן אין די אלע ענינים המדוברים לעיל במעשה בפועל
(המעשה הוא העיקר 25 )
— וועט מען נאכמער צואיילן,
באופן פון "אחי־ שנה״ 2 שב״אחישנה* — קיום בשורתו והבטחתו של הקב*ה ליעקב,
און מ׳האם דאם אריינגעשטעלט אין תורה אז אידן זאלן דערפון ומסן עד סוף כל הדורות — "והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה*,
"ושבתי בשלום אל בית אבי והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים וכל אשר תתן לי אעשר אעשרנו*,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י מלכא משיחא.
און אלע אידן,
"בנערינו ובזקנינו גר בבנינו ובבנותינו* 22 ׳,
וועלן ארויסגיין פון גלות,
"קהל גדול ישובו הנה*" 2 ,
ו״כספם וזהבם אתם* 2 ,
תורה ומצוות כולל,
חורה חדשה*" 5 און א,
חידוש* אין קיום המצוות
(כמצות רצונך 5 )
,
״ישובו הנה• — לארצנו הקדושה,
,
ארץ אשר גר תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה* 52 ,
און דארטן גופא — איו ירושלים עיר
125)
אמת פ״א פי״ז.
126> ישעי׳ ם,
כב.
סנהדרין צח,
א.
127)
בא י,
ם.
028 ירסי׳ לא,
ו.
129)
ישעי׳ ם,
ט.
130)
ישעי׳ נא,
ד.
ויק״ר סי״ג,
ג.
131)
תפלת מוסף.
וראה תו״א חחי פו,
ד ואילך.
תו״ס שם צה,
א ואילך.
אוה״ת שם כרך ו׳ תתשכח,
ב ואילך.
המשך וככה תרל״ז פי״ז ואילך.
132)
עקב יא,
יב.
8וו
ספר השיחות - היתסמ״ח
הקודש,
.
עיר שחוברה לה יחדיו*"׳,
און דארט גופא — להר הקודש,
ובביהמ׳ק השלישי,
.
בית אלקים",
.
מקדש אד׳ כונני ידידיי׳,
ביז אין קדש הקדשים,
וואו עס ליגן די לוחות הברית אין דעם ארון הקודש.
און מ׳פראוועט דארטן
(אין ביהמ״ק השלישי)
הקהל,
ומתוך שמחה גדולה
(כמובן בפשטות,
אז אנקומענדיק אין ביהמ״ק השלישי נאכן אריכות הגלות,
וועט זיין א שמחה הכי גדולה,
מער ווי די שמחה בזמן בית ראשון ושני)
.
און דאם ווערט נאכמער צוגעאיילט דורך דעם וואט מ׳וועט איצטער מוסיף זיין אין נתינת הצדקה — כמאחזיליי׳.
גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה*,
ובפרט בסמיכות לתפלת מנחה,
און צוזאמען מיט דעם דריטן עמוד — עמוד התורה
(כנ*ל ס״ג)
.
כמדובר לעיל,
אז די שלוחים און
(דערנאך די)
שלוחות וועלן צוגיין נעמען דעם קונטרס און דעם דאלאר,
און אויך די שטרות אויף פאנאנדער־ טיילן לכל הנאספים כאן,
און טאן דאם בזריזות,
וביחד עם זה — באופן מסודר,
.
לא בחפזון תלכו גר כי הולך לפניכם ה""׳,
.
בשובה ונחת
133)
תהלים קכב,
ג.
ירושלמי חגיגה פ״ג ה״ו.
134)
בשלח טו,
יז ובפרש״י.
135)
ב״ב י.
א.
136)
ישעי׳ גב,
יב.
תושעון" 57 *.
וואט דאם גופא וועט אריך צוהעלפן אז דער,
אחישנה* וחפזון פון דער גאולה זאל זיין נאך שנעלער,
און די עצם הגאולה — וועט זיין דוקא.
בשובה ונחת תושעון*.
ובפשטות,
אז מ׳גיט א קוק און מ׳זעט ווי מ׳טאנצט צוזאמען מיט מלכא משיחא און צוזאמען מיט עצמות ומהות — אין קדש הקדשים,
בביהמ״ק השלישי,
בהר הקודש,
בירושלים עיר הקודש,
בארצנו הקדושה,
און עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"׳.
ועוד והוא העיקר פון כל העיקרים — אז דאם ווערט אלץ אפגעטאז "כהרף עין*"׳ ממש.
[כ׳ק אדמו״ר שליט׳א חילק לכאו״א מהשלוחים שיחיו "קונטרס ראש חודש כסלו* של מאמר ד״ה ושבתי בשלום גר תשל״ח,
ושטר של דולר.
אח״כ חילק כנ״ל להשלוחות תחיינה.
אח״כ נתן לכאו־א מהשלוחים והשלוחות שיחיו שטרות של דולר לחלק לכאו״א מהנוכחים שיחיו — שטר אחד,
לתת אותו
(או חילופו)
לצדקה)
.
137)
שם ל,
סו.
138)
יל־ש ישעי■ רמז תקג.
פסיקתא רבת 88 ם 89 שנח וד״ח.
וראה לקו״ת מסקי פס,
נ.
139)
נסו שהיי ניגי־מ
(מנילתא ופרש־י נא יב,
מא)
,
ונימי צאתן־ מארז מגרים אראנו נפלאות
(מינה ז,
סו)
ספר ומיתות - ה׳תעומ״ת