א.
על הפסוק׳.
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה-,
מבואר בדרושי חסידות׳
[כולל ובמיוחד — דרושי בעל יום ההולדת׳ דב־ף מרחשון 4 ,
אשר,
בשנה זו נשלמו קכ־ז שנה שלו]
ש.
מאה שנה" קאי על בחי׳ הרצון והתענוג,
.
עשרים שנה• קאי על בחי׳ המוחין
(חו״ב)
,
ו.
שבע שנים* קאי על בחי׳ המדות
(ז׳ מדות)
׳.
כלומר,
המספר דקכיז שנה מורה על שלימות העבודה — בכל כחות הנפש,
הן כחות המקיפים,
רצון ותענוג,
והן כחות הפנימיים,
מוחין ומדות,
שבכולם נעשית העבודה בתכלית השלימות׳ —
1)
ריש פרשתנו.
2)
ראה לקו״ת ר״ם ברנה.
תו-ח ואוה״ח ריש סרשתנו.
דיה ויהיו היי שרה חרס״ג.
תרע״ה.
עטר־ת וןו1.
3)
וידוע גודל העילוי דיום הולדת — ש.
מזלו גובר•
(ראה ירושלמי ר״ה פ״ג היה ובקה״ע שם/
4)
והעילוי והשלימות
(.
ויבולו■)
עד לנהי׳ התענוג
(ראה אוה-ת בראשית מב,
ב ואילו• ועוד)
— ביום השיק זה.
ובפרט נשבץ■ מרחשון חל מוס החמישי,
•קמי שבתא■
(פסחים קו,
סע״א)
,
ויתירה מזה — בתור ג 2 ימים הנחשבים
(בכמה ענינים)
לנקודה אחת
[ולדוגמא: כל פחות משלשה כלבוד דמי
(ימב״ם הל׳ שבת פס־ז ה״ח/ הבדלה ושמחת עד עם ג׳
(שו״ע אדורז אויח סרעיט ם״ח.
מרפ״ה ס״ה/ ועוד]
.
5)
ועפ-ז יומתק גם דיוק הלשון •מאה שנה ועשרים שנה■,
לשון יחיד,
ו״שבע שנינו",
לשון רבים
(נוסו■ על המבואר בדרושי חסידות על הכתוב)
— דמכיוו שעיקר העבודה בזמן הזה היא בעניו המדות
(ראה הערה הבאה/ לכו,
בעבודת המדוח
(שבע)
מודגש יותר עניו הפרטים,
•שבע שנים',
לשון רביע,
בפי שמבאר וופרו האמזעי
(ראה שער היחוד פת■ ואילך! שז״ל התבוננות פרטית דוקא.
6)
באופן השייו בזמן הזה — שהרי,
עיקר העבודה בזמן הזה היא בבירור המרות,
ולעתיד
.
כולן שזין לטובה־ 3 .
ועגין זה מהוה הוראה ולימוד• לכל אחד ואחת 4 מישראל — הוראה נצחית,
בכל הזמנים כולם,
ובהדגשה-יתירה כאשר קורין בתורה פרשת חיי שרה — שענעי העבודה צריכים לחדור בכל כחות הנפש,
רצון ותענוג,
מוחין ומדות,
באופן ש,
כולן שוין לטובה*.
ובפרטיות יותר — לא רק בנוגע למשר כל ימי חייו,
אלא גם בעבודת כל יום ויום,
ובכל עבודה ופעולה שבמשך היום,
ולדוגמא: כשניעור משנתו ומתבונן שה׳ נצב עליו כר״׳ — הרי זה חודר בכל כחות נפשו,
רצון ותענוג",
מוחין ומדות,
עד למעשה בפועל",
לבוא תהי השלימוח דעבודח המוחין,
עד לשלימות העבודה דרזון ותענוג
(ראה דיה אל תאר את מואב לאדהאמ״ג — מאמרי אדהאמ״ע דברים ח״א בתחלתו)
,
אלא שאעם־כ,
כדי שעבודת המוות תהי׳ בשלימותה,
1״ל גם בזמן הזה העבודה דמוחין,
ראון ותענוג,
אשר,
עי׳ז,
זוכים ישיימות העבודה דמוחיז,
רזון ותענוג — לעתיד לבוא.
8)
שהרי •מעשה אבות סימן
(ונתינת כה)
לבנים■
(ראה תנחומא לד ס.
ועוד/ נוסף לכך שכל עניני התורה הם הוראה — תורה מלשון הוראה
(ראה רד״ק לתהלים יט,
ח.
זח״ג נג,
ב.
ועוד)
.
9)
ובהדגשה יתירה בנוגע לנשים — מכיון שהלימוד הוא משרה,
אשה בישראל,
הראשונה מד׳ האמהות דכל אהד ואחת מישראל.
10)
שו׳ע אדהיז או״ח בתחלתו
(מהדו״ב — סש ס״ד.
מהדו״ק — רס״א/ סידור אדה״ז בתחלתו.
ועוד.
11)
ובפשטות — שאין לד תענוג גדול יותר מלהיות לפני פלד מלכי המלכים הקב׳ה.
12)
להעיר גס מהמבואר בדרושי דיה
(סידור
(עם דא״ח)
שער התקיעות רמד,
ג ואילך)
בנוגע לחידוש ההתהוות,
שאן■ שהתהווה העולם ודא מבחי׳ חמדות,
שבעת ימי הבניו,
מ־מ,
1ל החידוש
ש״פ חיי שרה,
כ״ב טר־חטוון
ועד״ז בכל עבודה ופעולה שבמשך היום,
בכל יום ויום,
ובכל משך ימי חייו,
שעייו נעשית עבודתו באופן ד״בא בימים" 2 ׳,
יומין שלימין",
ויתירה מזה — ש,
כולן שוי! לטובה",
כפי ש,
י1רש" 2 ׳ בל אחד ואחת מישראל מאברהם ושרה
(הראשונים מהאבות והאמהות דכאו״א מישראל)
",
כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפנ״ז 7 .
ב.
אמנם,
עדיין צריך להבין:
א)
מעלת השלימות דקכ״ז היא,
בפשסות,
גם אצל כל הצדיקים,
והחידוש דשרה,
שאצלה בא זה בגילוי גם בזמן גשמי,
וצריך להבין מהו הטעם שענין זה בא בגילוי ב,
חיי שרה" דוקא,
ולא אצל אברהם?!
ב)
הפסוק,
ויהיו חיי שרה גר" הוא,
בפשטות,
הקדמה לפסוק שלאחריו — "ותמוז שרה"•׳,
ופרטי הענינים אודות קבורתה כר.
ועד״ז המשך הפרשה,
שליחותו של אליעזר ע״ד השידוך דיצחק ורבקה,
עד לנישואי יצחק ורבקה,
,
ויביאה האהלה שרה אמו גר וינחם יצחק אחרי אמו״ 8 ׳ — מאורעות
מהשורש ומקור וזבי ראשיו.
מפנימיות יז1ז:וג נר.
13)
פרשחנו נד,
א.
14)
ראה זהר פרשתנו קנט,
א.
וראה ד״ה ואנרהם זקן תשם־ו
(סה־מ — מלוקט ח״א ד הגא)
.
חרב.
15)
ולנו,
אף שוהו־ק הני נעלה,
.
נפלאה גר רהוקה גר מעני ליס גר•
(לנאורה)
— הרי זה שייך ינאו־א מישראל,
מניין שב.
ירושה■ אין נפק־מ במקמדו ומזני של ה.
י1רש■•
16)
שהרי.
איו קוריו אבות אל* לשלשה ואיו קוריו אמהות אלא לארנק•
(נרנות טז,
נ)
.
יי)
יז* ויי* — לדל ד 71 ואילד.
וראה גס שם ד 79; 82 ואילך.
18)
פרשתנו נג,
נ.
19)
שם נד,
טז.
שהיו לאחרי פטירת שרה.
ולכאורה,
מכיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק — היתכן שהשלימות ד״חיי שרה" היא בפרשה שכל תוכנה הוא ע״ד מאורעות שהיו לאחרי פטירתה של שרה,
שהם נעשים חלק מפרשה ששמה
(המורה על תוכנה של הפרשה כולה")
,
חיי שרה״ז!
ג.
ויש לומר הביאור בזה׳ 2 :
ידוע החילוק שביו אברהם ושרה — שאברהם מצ״ע הוא למעלה ממציאות העולם,
,
אברם הוא שכל הנעלם מכל רעיון" 22 ,
ואילו שרה,
בחי׳ נוקבא,
מלכות,
שרש בחי׳ הזמן והמקום 22 ,
גדרי העולם — ענינה להמשיך ולפעול את עניניו של אברהם" בגדרי העולם דוקא 12 .
ומכיון שעיקר העבודה היא לפעול בגדרי העולם דוקא,
לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
בעוה״ז הגשמי שאין תחתון
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
למטה ממנו* — נרמזת שלימות העבודה ב.
חיי שרה' דוקא,
שגם העבודה בעולם התחתון צריכה להיות בכל כתות הנפש,
בבחי׳ המדות,
בבחי׳ המוחין,
וגם בבתי׳ הרצון והתענוג,
כאמור,
,
מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים 13 .
ועד״ז בנוגע להוראה ולימוד בעבודת כאו*א מישראל — ששלימות העבודה היא בהענין ד״חיי שרה* דוקא,
היינו,
לפעול בעולם דוקא,
ע*י בחי׳ שרה 14 ,
ובאופו שגם העבודה בעולם חדורה בכל כחות הנפש,
השלימוח דקכ*ז שנה.
ד.
עפ*ז יש לבאר גם שההוראה מ,
חיי שרה* היא — בפרשה שמסופר בה אודות פרטי המאורעות שאירעו לאחרי פטירתה:
מכיון שעיקר החידוש דשרה הוא ההמשכה והפעולה בגדרי העולם,
נמצא,
שאמיתת הענין ד״חיי שרה* הוא — כשרואים שגם לאחרי הסתלקותה מעלמא דין נמשכים כל עניני עבודתה ופעולתה כמקודם,
ואדרבה,
ביתר שאת וביתר עוז" 2 ,
שמזה מוכח שעבודתה ופעולתה היו באופן שחדרו גם בגדרי
26)
ראה תנתומא נשא טז.
ועוד.
תניא וסל״ו.
וככ־מ.
27)
להעיר,
שאח שעיטר העבודה דבירור העולם —.
מלאו את הארז וכבשוה״ — היא ע״י אנשים דוקא,
כמארז״ל
(יבמות סה,
ב)
.
איש דרכו לכבוש ואיו אשה דרכה לכבוש",
ובלשון הכתוב
(במדבר א,
ב־ג.
ועוד)
.
כל זכר.
.
יועא ונבא בישראל״,
— הרי,
השלימות בזה נעשית ע״י האשה דוקא,
ע״ד מארז״ל
(יבמות סג,
א)
.
אדם מביא היטיו חיטיו כוסם
(בתמי׳)
כוי נמגא
(האשה)
מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו".
28)
להעיר גם ממאמר הזהר
(ה״ג עא,
ב)
•זדיקא דאתספר אשתכח בבולהו עלמין יתיר מכחיוהי״,
.
שגם בזה העולם המעשה.
.
אשתכח יתיר"
(אגה״ק סי■ זך וביאורו)
.
העולם,
שלכן,
נשארו בו באופן של קביעות
(גם לאחרי פטירתה)
.
וענין זה בא לידי ביטוי בהמשך המאורעות שבפרשה,
ובכללות —
(א)
קבורת שרה,
(ב)
נישואי יצחק ורבקה
(ע*י מילוי שליחותו של אליעזר לחרן)
,
כדלקמן.
ה.
קבורת שדה:
,
ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון*• 1 ,
ובהמשך לזה,
,
ויקם אברהם גו׳ וידבר אל בני חת גו׳ תנו לי אחוזת קבר גו׳ שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה*",
וסיום הענין" —.
וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר*,
,
ויקם שדה עפרון גו׳ והמערה אשר בו גו׳ לאברהם למקנה לעיני בני חת*,
,
ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא היא חברון בארץ כנען*.
ונמצא,
שמיתת שרה
(שאז הוצרך אברהם לקנות אחוזת קבר בארץ כנען)
פעלה התחלת הכיבוש דארץ ישראל:
גם לאחרי שהבטיח הקב״ה לאברהם,
לזרעך אתן את הארץ הזאת* 11 ,
,
ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת גו׳ את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני וגו׳*
(,
עשר אומות*)
31 ,
והיתה גם פעולתו של אברהם.
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה* 33 כדי לקנותה״ — מ*מ,
לא
ש״פ היי שרה,
כ״ב מד״וזשון
הי׳ הדבר באופן גלוי לעין כל,
שגם אומות העולם יכירו בדבר".
אמנם,
ע*י שרה נפעל התחלת כיבוש הארץ באופן גלוי לעיני אומות העולם — שהרי,
בשביל קבורת שרה נעשתה מערת המכפלה שב״קרית ארבע" היא חברון•,
לאברהם למקנה לעיני בני חת לכל באי שער עירו•.
ויתירה מזה — כאופן שאף אחד אינו יכול לערער בדבר,
מכיון שאברהם קנה מערת המכפלה בכסף מלא,
ובלשון חז״ל”,
שלשה מקומות אין אומות העולם יכולים לחנות את ישראל לומר גזולים הן בידכם",
ואלו הן,
מערת המכפלה כו׳ דכתיב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון".
ונמצא,
שבסיפור דקבורת שרה מודגש ענינה העיקרי של שרה — פעולתה בעולם,
התחלת כיבוש הארץ — שלכן,
נעשה זה חלק מ״חיי שרה".
ו.
נישואי יצחק ורבקה — החל מסיפור שליחותו של אליעזר":
בנישואי יצחק ורבקה באה לידי ביטוי פעולתה של שרה בלידת יצחק,
חינוכו וכר,
באופן של המשך וקיום נצחי בעולם — עי*ז ש״ויביאה יצחק האהלה שרה אמו גר•
(,
והרי היא דוגמת שרה אמו•)
20 *,
עד לשלימות ענין הנישואין —,
ואלה תולדות יצחק גו"
(כפי שקורין בתפלת מנחה)
,
קיום ההבטחה.
כי ביצחק יקרא לד ורע•",
,
הרבה ארבה את זרעך וגו"".
כלומר,
אמיתת ושלימות העניו ד.
חיי שרה• הוא,
כאמור,
שהענינים שבהם הי׳ כל חיותה בעלמא דין,
חודרים בגדרי העולם ונשארים בו בקיום נצחי,
ולכל לראש — בנוגע ללידת יצחק,
,
שרה אשתך יולדת לד בן.
.
והקימותי את בריתי אתו גו׳•",
,
ביצחק
(ולא כל יצחק,
אלא יעקב דוקא")
יקרא לך זרע•,
אשר,
ענין זה בא לידי ביטוי בפועל ממש בנישואי יצחק ורבקה,
שעי״ז נעשה הקיום דעם ישראל לכל הדורות.
ולכן,
הענין דנישואי יצחק ורבקה — עם היותו לאחרי פטירתה של שרה,
הרי זה חלק וענין עיקרי ב,
חיי שרה•".
35)
ואדרנה — •והכנעני זוז נזורץ',
,
זד׳ הולד ונוכש את ארץ ישראל מזרעו של שם כר•
(לו לך יב,
ו ונפרש״י)
.
36)
•ע״ש ד׳ זוגות שנמכרו שם איש ואשתו,
אדס וזזווז כר•
(פרש״י ריש פרשתנוג ודינו,
שגם מקום קבורת אום ותוה — שמהם יזאו כל כני האדם,
גם שנעים אומות העולם — שייו לישראל
(וראה גם לקרש תט״ו ע׳ 148 ואילו)
.
37)
נ־ר פע־ם.
ז.
38)
משא״נ בנוגע לנל ארץ ישראל,
שיש אפשרות שאוה״ע יאמרו •לסטים אתם",
וזרינים להשיב להם •נח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויס■.
•נל הארז של הקב״ה היא,
הוא בראה ונחנה לאשר ישר בעיניו,
ברזונו נתנה להם,
וברזונו נטלה מהם ונתנה לנו•
(פרש״י ר־פ בראשית)
.
39)
להעיר,
שגם בנוגע לאליעזר מודגש העילוי דהטעולה בעולם דוקא — שהרי,
הטעם ש.
פרשה
של אליעזר נפולה בתורה',
אף ש.
הרבה גום• תורה לא ביתנו אלא ברמיזה•
(פרש״י סרשתנו נד,
מב)
,
הוא,
מזד השיינות ד״שיוזתן של עבדי אבות• לה.
שיחה• של הקב״ה בבריאת העזים ע״י •עשרה מאפרות■
(נתבאר כארוכה בלקו״ש ח־כ ע׳ 330 ואילו.
וש״נ.
ויאה גם לקו״ש השבועי ס״ז)
.
40)
פרשתנו כד,
סז ובסרש׳י.
41)
וירא כא,
יב.
42)
שם נב,
יז
(הובא בפרש" פרשתנו נד,
ם)
.
ולהעיר גם ממ״ש
(יהושע נד,
ג)
•וארנה את זרעו ואחז לו אח יזחק■,
•יזחק־ נגימטריא •ארבה•
(יאה אוה־ת נא ע■ רמס ואילך)
.
43)
לך לו יז,
יט.
44)
נדרים לא,
א.
פרש• ויזא נח,
סו.
וראה רמנ״ם הל׳ נדרים פיט מזג הל׳ מלכים פ־י היו.
45)
להעיר גם מהסמיכות ד.
מיתת שרה לעקידת יזחק,
לפי שע•׳ בשורת העקידה שנזדמן נגה
ספר השיחית - ה׳תשמ״ח
ז.
ההוראה סכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
נוסף על האמור לעיל שעבודת כל אחד ואחת מישראל צ״ל באופן של שלימות,
שחדורה ככת הרצון והתענוג,
מוחין ומדות,
ע״ד וכדוגמת.
מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה*,
הנה עוד זאת,
שהעבודה צריכה להתבטא גם בפרטי העניניס שאודותם מסופר בפרשת.
חיי שרה*.
א)
נישואי יצחק ורבקה ע״י שליחותו של אליעזר — ובהקדמה:
בהמשך להמדובר לעיל" אודות ענין השליחות שכאו״א מישראל הוא.
שלוחו של אדם
(העליון)
כמותו" 21 *,
שממלא את שליחותו של הקב״ה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים — יש ללמוד מהשליחות הראשונה שאודותה מסופר בתורה — השליחות ששלח אברהם את אליעזר ע״ד השידוך דיצחק ורבקה",
עד לענין הנישואין,
שתכליתו ומטרתו —,
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה״״ —
לשחיטה וכמעס שלא נשהס פרחה נשמתה ממנה ומתה־
(פרש״י ריש פרשתנו)
,
שאזל שרה לא הי׳ נתינת־מקום להענץ דעקיוח יזחל
(משא״ב אזל אברהם)
.
עד נדי נו,
שבגלל נשורת העקידה
(,
שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחם")
פרחה נשמחה — די־ל,
שהפינה לנד היא מפני שכל ענינה היי לפעול בעולם דוקא,
שלכן,
בהכרח שתהי׳ מזיאותו של יזחק באופן דנשוזה בגוף ווקא
(משא־כ אברהם,
שלקח את יזחק לעקידה,
והלו בשמחה כד>.
46)
בש־פ וירא — לעיל ע׳ 79 ואילו.
47)
ברכות לו,
ב — במשנה.
וש־נ.
וראה לקו־ת ויקרא א,
ג.
ובב־מ.
48)
להעיר גם מגודל החביבות הפרשה של אליעזר־ ש.
יפה כו׳ מתורתן של בנים־ — מכיון ששליחותו של אליעזר בעניו נישואי יזחק ורבקה שייכת לכללות כל התורה,
כמבואר בארובה בדרושי חסידות
(נטמן בלקו־ש השבועי ם־ז)
.
49)
נראשיח א,
נח.
.
תולדות יצחק",
.
ביצחק יקרא לך זרע",
היינו,
עבודתם של ישראל בבירור העולם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.
וההוראה מזה בנוגע לפועל — שכאו״א מישראל צריך לעשות כל התלוי בו בדי לפעול את הענין ד.
םרו ורבו"
(ע״ד וכדוגמת שליחותו של אליעזר לפעול את השידוך והנישואין והתולדות דיצחק ורבקה)
ברוחניות" 5 ,
כידועיי פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר שהמצוה הראשונה בתורה,
.
פרו ורבו*,
משמעותה,
שכל יהודי צריך לעשות עוד יהודי — לקרבו לתורה ומצוותי׳,
כמארז״ל”.
כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו,
שנאמר “ ואלה תולדות אהרן ומשה,
וכתיב" ואלה שמות בני אהרן,
לומר לך,
אהרן ילד ומשה לימד,
לפיכך נקראו על שמו".
ועד כדי כך,
שהולך אפילו ל.
חרן״ —,
חרון אף של מקום בעולם"",
תחתון שאין תחתון למטה ממנו — כדי למצוא שם יהודי ולפעול עליו שגם הוא יוכל לעשות עוד יהודי,
.
פרו ורבו",
טופח על מנת להטפיח",
וכן הלאה,
עד סוף כל העולם.
ב)
הפעולה בחלקו בעולם — לברר ולזכך חלקו בעולם,
עד שעושה ממנו
50)
נוסף על העניז הכי עיקרי ד.
םרו ורבו ומלאו את הארץ״ כפשוטו ממש — לידת בנים ובנות.
51)
לקו״ד ח״ד תשמו,
א.
סה״ש תש״א ס״ע 45 ואילך.
52)
סנהדרין יס,
ב.
הובא בפרש״י עה״ס.
53)
במדבר ג,
א.
54)
שם,
כ.
55)
םרש״י ס״פ נח.
56)
ל׳ חז״ל — ברכות כה,
ריש ע״ב.
ועוד.
ש״פ חיי עירה,
כ״ב מד־חשון
.
ארץ ישראל׳”,
עד לכיבוש וירושת ארץ ישראל כפשוטה,
ובלשון הכתוב דפרשתנו — בפרטי הסיפור דנישואי ידחק ורבקה —,
ויירש ורעו את שער שונאיו־• 5 ,
אשר,
התחלת הכיבוש דארץ ישראל באופן גלוי לעין כל היא בקשר לקבורת שרה במערת המכפלה”
(כנ״ל ס״ה)
.
ובשניהם — צ׳ל העבודה באופן ד,
מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים׳" 6 ,
בכל פרטי הכחות כו׳,
שלימות העבודה.
וכאשר העבודה היא באופן האמור — בודאי שמצליחים בכל ענינים אלו,
ולא עוד,
אלא,
שהעולם עצמו עוזר ומסייע,
כמודגש בשני הענינים: מערת המכפלה — ש״בני חת־ אמרו לאברהם,
נשיא אלקים אתה בתוכנו וגר"",
ונישואי יצחק ורבקה — ש,
קפצה לו הארץ"".
* ♦ *
ח.
והנה,
בהמשך להאמור אודוח מערת המכפלה ב״קרית ארבע היא חברון׳ — יש להזכיר ולהדגיש עוד
58)
נד,
ס.
59)
להעיר מאוה״ת פרשתנו קיזז,
נ,
שמערת המכפלה.
רומזת לג״ע התתתון והעליון,
וזהו שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים כר״ — שיעור היומי ברמנ״ס
(הל׳ שכנים פ״ד ה״ס)
.
וי״ל שגם זה נכלל בכיבוש הארץ
(ארץ ישראל הרוחנית)
,
ש־ברזונו נו׳ נתנה לנו",
שהרי הבריאה נולה
(גם עולמות העליונים,
ג״ע ונר/ היא.
בשביל ישראל".
60)
להעיר שגם בנוגע לארץ ישראל ישנם פרסי דרגות אלו,
כדלקמן רי.
81)
פרשתנו כג,
ו.
62)
פרש"" שם בד,
סב.
הפעם אודות שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל:
כאשר מדברים עם אומות העולם אודות ארץ ישראל — יש להדגיש עוד הפעם ועוד הפעם שארץ ישראל היא.
נחלת עולם׳ ל,
עם עולם׳ מ,
אלקי עולם׳,
ע׳פ מ׳ש ב,
תורת עולם• — שבה מאמינים גם אומות העולם — שהקב׳ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים,
לזרעך" נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני וגר׳,
.
עשר אומות׳,
,
ברצונו נטלה מהם ונתנו לנו׳,
החל מחברון,
שקנה אברהם אבינו בכסף מלא,
כנ׳ל.
וכאן המקום להזכיר שישנו מי שאמר דברים הנ׳ל מבלי להתפעל מאומות העולם,
ואשרי חלקו כר,
ובודאי ימשיך בדרך זו,
כולל ובמיוחד — שלא להתפעל מה״גוי׳שקייט׳ שנשארה עדיין אצל מתי־מספר מישראל ש.
םוחדים׳ לומר דברים כהווייתם אודות בעלותם הבלעדית של ישראל על ארץ ישראל מצד הבטחתו של הקב־ה,
אשר,
ההשפעה עליהם היא — עי׳ז שמגלים אצלם את השייכות דישראל עם הקב׳ה בפוטל ובגלוי
(ע׳י קיום התומ׳צ כוי)
ובדרך ממילא,
גם השייכות דישראל"
63)
ליעחק דוק*,
כפי שפעלה שרה —,
ל* י״׳רש בן האמה הזאת עם בני עם יגהק"
(דר* בא,
יו״ד)
.
וכמ״ש בסיום פרשתנו
(בה,
ה-ק,
דתו אברהם את בל אשי לו ליצחק ולבני הפלגשים גר נתז אברהם מתנות רשלחס גר".
64)
נוסח לבר שאעלם גופא נעשה העניו ד.
ארץ ישראל• — •שרעתה לעשות רזון קונה"
(ב״ר פ״ה,
ח/ גם ברעת הגלד,
נוסף להרזון הפגיסי דבאר* מישראל ש״רועה להיות מישראל.
.
לעשות בל המעוות נו׳"
(רסב״ם הל׳ גירושיו ספ״ב>
ספד השיחזת - ה׳תשמ״ח
עם ארץ ישראל **.
וברור הדבר שכאשר אוסרים דברים אלו בתוקף הראוי,
ב״גאון יעקב•״ _ הרי,
מכיון שהולכים בבת התורה הנצחית 25 *,
בודאי שיפעלו הדברים פעולתם אפילו אצל אומות העולם,
ועאכו״ב אצל ישראל,
ובאופן שמנצחים כל המניעות ועיכובים כו׳ — כמרומז בשם.
ישראל••*,
ע״ש •ני שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל• 26 *,
ולא עוד אלא שאפילו בנוגע לבחינת.
יעקב•,
מלשון ״עקב•״ 27 — הרי,
מכיון שיש בו
(והוא הראש דשמו)
היחד
(יו״ד עקב 28 )
,
נקודת היהדות,
אזי,
.
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים•",
.
של חוצה לארץ כו׳ ושל ארץ ישראל•".
* * *
ט.
ויש להוסיף,
שכל האמור לעיל מודגש יותר בשנה זו — שנת הקהל:
א)
הענין ד״מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים• — שכל פרטי הכחות,
מדות,
מוחין,
רצון ותענוג,
מתחברים
65)
להעיר גם סוואודי
(תנחומא ראה ח)
,
יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי כר־.
66)
לי הכתוב — תהלים מז,
ה.
67)
וי״ל ש״נזחית■ גס מלשוו נצחע.
68)
ד.
אע־פ שחטא ישראל הוא־
(סנהדרין מד,
רע־א)
,
ועאכו־נ מי שלא חטא,
או עשה תשובה כר.
69)
וישלח לב,
בס.
70)
כולל גם שהעבודה
(בפועל ובגלוי)
היא רק בבתי העקב,
מעשה בפועל,
משא־ב השלימוח דמדות ומוחץ עד לרזון ותענוג
(השלימוח דקכ״ו שנה,
כנ־ל בארוכה)
.
71)
קה־׳ ערד ישראל.
וראה תו״א ויעא כא,
א.
וישוב כט,
א.
ובכיס.
72)
ויזא לב,
ב.
73)
פרש" שם,
ג.
.
ומתאחדים בכל עניו של עבודה,
באופן ש״כולן שוין לטובה•,
שזהו תוכן הענין ד״הקהל• בעבודתו הפרטית דכאו״א מישראל
(כמדובר גם בהתוועדות שלפנ״ז* 29 )
.
ב)
שליחותו של כאחא מישראל לפעול ענין של שידוך ונישואיו עד ל״פרו ורבו•
(דוגמת שליחותו של אליעזר בעניו נישואי יצחק ורבקה)
— תוכן העניו ד״הקהל• כפשוטו,
.
הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו׳ ליראה את ה׳ אלקיכם*",
חיבור ואחדות כל ישראל,
כולל גם כל הדרגות שבישראל,
אפילו יהודי שנמצא ב״חרן• כו׳
(כנ״ל ס״ז)
.
ג)
כיבוש הארץ
(החל מחברון)
— שהרי מצות הקהל נוהגת
(בביהמיק)
רק בזמן שישראל יושביו על אדמתם* 30 ,
ובזה גופא,
הרי,
כשניתוסף בכיבוש הארץ,
לא רק ארץ שבע אומות,
אלא גם קיני קניזי וקדמוני ש״עתידים להיות ירושה לעתיד•",
ניתוסף גם ב,
כל יושבי׳ עלי׳•,
שאז,
נעשה גם העניו ד״הקהל• — שלכמה דעות נוהג רק כש״כל יושבי׳ עלי׳•• 31 — כשלימות עוד יותר
(כמדובר גם בהתוועדות שלפנ*ז")
.
ועניו נוסף בשנה זו — שנת תשמח — הדגשה מיוחדת שכל עניני העבודה האמורים צריכים להיות בשמחה
74)
דשים וירא — לדל ע׳ 76.
75)
רלו לא,
יב־יג.
76)
חינוך מאיד חדיב.
77)
פרשיי לך סו,
ים.
וראה רסנים חל׳ רוזח ושמירת נפש פיח היד.
78)
ראה קובץ הקהל
(ירושלים חשליג)
ע׳ בד ואילך.
אנביק׳ תלמודית ערך הקהל גד׳ע חסד.
וערג.
79)
דשים לך לך — לעיל ע׳ 59 ואילך.
וראה גס לעיל ע׳ 50.
ש״פ היי שרה,
כ״ב מר־חשו!
ו9
דוקא",
שעי״ז ניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה,
עד לאופן של פריצת גדר,
מכיון ששמחה פורצת גדרי•.
י.
ויהיר שבעמדנו בשיק פרשת חיי שרה יקבל כאויא החלטות טובות
(ובפרט במעמד הציבור בולו 1 •)
בנוגע לכל הענינים האמורים לעיל,
והעיקר,
לקיימן בפועל ממש,
וכאמור,
בודאי שמצליחים ככל ענינים אלו,
כלשון הכתוב בפרשתנו",
וה׳ הצליח דרבי",
עד להצלחה שלמעלה מדרך הטבע,
באופן נסי,
כאמור,
ש,
קפצה לו הארץ*.
והעיקר — שע*י מעשינו ועבודתינו בכל הענינים האמורים ממהרים ומזרזים עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה באופן ש״קפצה לו הארץ* —,
מדלג על הקץ*",
נוסף לכך שכבר "בלו כל הקיצין*",
ועד שכבר סיימו גם את "צחצוח הכפתורים*
(כלשון כ*ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו••)
.
ואז,
יהיו כל הענינים האמורים בתכלית השלימות — שלימות העם,
ע*י עבודת השליחות בענין ד,
פרו ורבו*
(שליחותו של אליעזר בענין נישואי יצחק ורבקה)
,
שלימות התורה ומצוותי׳,
80)
להעיר גס מהשייכות לשרשה השבוע — נישואי יגחק ורבקה,
כידוע ששמחת נישואין היא עיקר ושלימות השמחה
(סה״מ תרנ״ז ע׳ רעם מילד)
.
81)
ראה בארוכה סה״מ תרנ״ז ס״ע רכג ואילך.
82)
ראה קונטרס החלזו תרנ״ט פ״י
(0ה״מ תרנ״ס ד םא>.
83)
כד,
נו.
84)
ראה פסיקתא רבתי פ׳ החודש ד.
שהש״ר פ״ב,
ח
(א)
.
85)
סנהדרין עז,
ב.
86)
שיחת שסח״ת תרפ״ס.
עי״ז שהעבודה היא בבל בחרת הנפש,
"מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים/ ושלימות הארץ,
כולל גם,
ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך*",
לא רק ארץ שבע אומות,
כנגד שבע מדות
(,
שבע שנים*)
,
אלא גם ארץ קיני קניזי וקדמוני",
כנגד ג׳ ראשונות",
כתר
(רצון ותענוג)
חכמה ובינה
(,
מאה שנד,
ועשרים שנה*)
".
ובפרט עיי ההוספה במעשינו ועבודתינו בעניני הקהל ושמחה: שמחה — שפורצת כל הגדרים,
החל מגדרי הגלות,
עד ל״אלהיי תולדות פרץ גו׳ ישי" הוליד את דוד״”,
דוד מלכא משיחא,
ו״הקהל* — שעי׳ז גם מקדימים את פעולתו של הקב״ה
(מדה כנגד מדה")
,
ואתם" תלוקטו לאחד
87)
שופטים יט,
ח.
88)
פרש״י עה״ס.
89)
ואולי י״ל מפני שהסדר בתורה הוא באופן דמלמעדה למסה —,
ברצונו כו׳ נתנה לגו",
בחי׳ הרגת
(כולל גם פני׳ הרגרן,
תענוג)
.
יעד״ז במנת עשר האוסרת מונה הכתוב תחילה,
את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני"־,
ג׳ ראשונות,
זאח״כ שבע אומות
(כנגד ז׳ מדות^ מלמעלה למטה.
אלא,
שמכירו שהעבודה בפועל היא מלמטה למעלה
(ד מדות,
ואח״כ ג״ר)
—.
לא נתן להם אלא שנעה גרים.
.
והשלשה.
.
עתידים להיות ירושה לעתיד".
90)
דאה ד״ה אל תגר את מואב לאדהאמ״ג — מאמרי אדהאמ״ז ע״ס דברים בתחלתו.
91)
רות ד,
יח־כב.
92)
ר״ת,
יחד שבטי ישראל",
אהבת ישראל ואחדות ישראל ש,
הוליד את דוד״ מלכא משיחא — מכיון שע״י ביטול סיבת הגלות
(היפד דאהבת ישראל
(ראה יומא ם,
ב)
)
נטל בדרד ממילא המסובב,
הגלות
(ראה שיחת ליל □ דחג הסוכות סי״ב)
.
93)
להעיר גס מסיום וחותם ההפטרה —,
יחי אדוני המלך דוד לעולם"
(סלכיס־א א,
לא)
.
94)
סנהדרין ג,
סע״א.
וראה סוטה ח,
ב ואילך.
95)
ישעי׳ כז,
יב.
92 ספר השיחות
אחד בני ישראל'*,
,
קהל גדול ישובו הנה״יי,
ורוקדים כולם יחד בשמחת הנישואין דכנס״י עם הקב״ה",
וכמארז׳ליי
- ה׳חשמ״ח
ש,
עתיד הקמה לעשות מחול לצדיקים כו׳ וכל אחד ואחד מראה באצבעו,
שנאמר"" ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו׳ זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו*,
במהרה בימינו ממש.
96)
ראה גם שיחת ליל שפח״ת•
97)
'רפי 33 ל*,
ז.
98)
ראה שפו״ר ססס־ו.
99)
תענית בסוסה.
100)
ישעי■ כה,
ט.
ספר השימות - ה׳חשס״ח
ממיתת מ׳׳פ תולדות,
מבה״ח וערג ר״ח כסלו ה׳תממ״ח
בקשר עם כינוס השלוחים העולמי
א.
דקר היינטיקער כינוס השלוחים העולמי,
פון די שלוחים שי׳ פון ב*ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
בכל מרחבי תבל — הויבט זין■ אז דעם שבת,
פ 34 תולדות.
לויט דער באוואוסטער תורה פון דעם בעש״ט■ או יעדע ואד איו בהשגחה פרטית,
את דערפאר דארף א איד ארויסנעמעו א הוראה פון יעדער זאך וואט ער ועט אדער הערטי,
על אחת כמה וכמה פון דער פרשת השבוע וואט מ׳לייענט און מ׳לערנט אין דער צייט,
כידוע די תורה פון דעם אלטן רבי׳זי אז מ׳דארף דערמיט לעבן — איז פאר־ שטאנדיק,
אז היינטיקע פרשה האט א שייכות און מ׳קען וערפה ארויסנעמען הוראות בקשר מיט דעם כינוס השלוחים.
אמאל דארוי מען זוכן די שייכות און הוראה וואס געפינט זיר אין א געוויסן עניו,
אבער אמאל — ובפרט אין דעם דור,
וואס.
אכשור דרא
(בתמי׳)
״ — באווייזט מען אידן קלארע את ליכטיקע הוראות,
בכדי פארלייכטערן זייעד עבודה אין דעם חושך כפול ומכופל פון גלות און עקבתא דמשיחא.
אזוי איז אייר אין אונזער פאל — אז את פ׳ תולדות זעט מען אן אפענע און
1> כתר שם סוב
(הוגאת קה״וז)
בהוספות סקי׳ס ואילך.
2)
שם סקב״ז ואילך.
3)
,
היום יום' ב ממון.
ס״ השיחות תש״כ ד 29 ואילך.
4)
יבמות לס,
כ ואילך.
קלארע הוראה בנוגע צו דעם כינוס השלוחים.
ב.
דעם ערשטן מאל וואו עם רעדט זיר אין תורה וועגן שליחות איז אין סיום,
פון היינטיקער סדרה 5
(אין דעם שיעור חומש פת שבת)
•,
וישלח יצחק אח יעקב יילד גו"׳.
ואע*ם אז אויר פדיער,
אין פרשת חיי שרהי,
ווערט דערציילט ובארוכה וועגן די שליחות וואם אברהם אבינו האט גע־ שיקט אליעזר׳ז
(את אויר די שליחות איז געווען בנוגע דעם זעלבן עניו,
לקחת אשה״)
— האט אבער אברהם אבינו געשיקט אליעזר׳ן ניט אלם שליח נאד אלם עבד.
ווי דער פסוק איז מדגיש גלייד בתחלח הפרשה•.
ויאמר אברהם אל עבדו*,
און אויר בתחלת דברי אליעזר"■.
עבד אברהם אנכי*.
און באטש אז אין ביידע זאכן
(שליח און עבד)
איז דא א נקודה משותפת,
אז ער טוט דורד אן אנדערן — איז דאר מובן,
אז עבד און שליח זיינען צוויי באזונדערע גדרים:
דער גדר פון שליחות איז — אז דער משלח גיט איבער דעם ענין צו א
ספד השמחות - ה׳ונשמ״ח
צווייטן מענטשן,
אז דער צווייטער זזל עם טאו פאר אים.
און אע*פ אז דאם וואס מעשה השליח קעו אויפטאן איז עט
(ניט מצד עצמו,
נאר)
מצד דערויף וואם דער משלח האט אים געגעבו
(דורך ממנה זיין אים פאר א שליח)
די כהות און בעה׳בטישקייט אויר דעם,
אז ער זאל ווערן,
כמותו" 22 דהמשלח — איז אבער דער גדר פון דעם נתינת כח איז,
וואט דער משלח גיט כח צו א צווייטן מענטשן,
אז דער צווייטער זאל האבן בכח צו אויפטאן.
משא״ב בשעת מען הייסט א עבד סאן עפעם,
וויבאלד אז א עבד איז,
כספו- 12 פון דעם אדון
(און ניט קיין מציאות לעצמו)
— איז דער אדון אליין ממש 38 טוט עם 39 .
ג.
די סיבה אויף חילוק הנ״ל פון שליח און עבד:
דער תואר,
שליח• ווייזם אויף זיין מעלה,
אויף דעם יחס של חשיבות וערך צווישן אים מיטן משלח — ער איז,
כמותו• דהמשלח.
און נאכמער: בכדי צו קענען ווערן א שליח,
דארף ער זייז
(נאד איידער ער ווערט א שליח)
בדומה צום משלח —
11)
משנה נרנות לד,
ב.
קידושין מא,
נ: שלוחו של אדם במותו.
02 משפטים בא,
נא.
03 חרק במקום שנאמר בשליח כמותו ממש
(לעין מצאתי רק בתשובות הריב״ש סרכיח)
אם הכוונה לדיו מיוחד בשליח וה ואם בנ״ז מחולק מעבד — לדיעה זו.
ולא מצאתי לע־ע שידונו בזה.
ואכ-מ.
14)
ונפק־ם לדינא,
דלהדיעות ש.
משלוח מנות־ נ־ל ע״י שליח דוקא
(שד־ח אסיפת דינים מערכת פורים סוסיו.
משו״ת בניו ציוו םמ־ד)
יש לומר,
דאינו יוצא במשלוח עיי עבדו
(אם לא כשמינה אותו לשליח,
כדלקמן הערה 17)
.
,
מה אתם גו׳ אף שלוחכם• 22 .
ומצד דערויף וואס ער איז דומה צום משלח — קען ער ווערן דערנאר
(בשעת ער ווערט נתמנה פאר א שליח)
.
כמותו• דהמשלח.
משא*כ דער תואר,
עבד• ווייזט,
אדרבה,
אויף זיין פחיתות,
אז ניט נאר וואט ער איז ניט קיין,
אדון•
(אזא וואס האט בעל־הבית׳שקייט אוין׳ א צווייטן)
,
נאר נאכמער — ער איז אפילו ניט ווי סתם א מענטש,
און נאכמער — ער האט ניט אפילו בעל הבית׳שקייט אויח זיד,
ער איז ניט קיין,
בן חורין*.
און מצד דעם חילוק צווישן שליח און עבד איו זייער ערך און יחס צום משלח און אדון קומט ארויס דער חילוק הנ*ל
(ם־ב)
שביניהם,
דער אופן ווי זייער פעולה טוט אויר פאר דעם משלח און אדון:
א שליח איז כמותו דהמשלח,
דערי־ בער האט ער בכח צו אויפטאן דורך זיין פעולה,
כאילו ווי דער משלח וואלס עם געטאו.
משא־כ דאם וואס מעשה העבד טוט אויף פאר דעם אדון,
,
מה שקנה עבד קנה רבו• 26 — וויבאלד אז דער עבד איז ניט,
כמותו• דהאדון ואדרבה — דערי־ בער איז ניט שייך צו זאגן אז ער האט בכח צו אויפטאן פאר דעם אדון 42 ,
נאר
15)
קידושין מא,
ב■ ושינ.
ואין זה גזה״ב,
אלא מובן גם בשכל,
שבכדי שיהי' ■כמותו־ דהמשלח צייד להיות כדומה אליו.
וראה לקו־ת ויקרא א,
ג.
16)
פסחים פח,
ב.
שו־ע יו״ד סרם־ז סכ״ב.
ולהעיר מהדיעה
(ראה רשב־א קידושין כג,
כ)
דמה שקנה עבד נקנה מלנתהילה לרבו.
ד1)
ואף דאפשר למנות גם ענד לשליח• — הוא
־)
והא דאין עבד מקבל גט לחביד! מיד רנז של1
(גיסי! נג,
ב)
— הוא משום.
דיר ענד כיד רבו דנו׳
ש״פ תולדות,
מכת״ת וערב ר״וז כסלו
אדרבה: מכד דערחף יחוס ער ומוט נים קיין,
נחות*,
ער איו ניט קיין מאיאות,
ער איו קנוי לרבו — איו די מעשה וועלכע ער טוט איז עם דעפ אדידס א מעשה׳ יואט ער טוט דורך •קנינו*.
ד.
ע*ם הנ*ל וועט מען אויר פאר־ שטיין דעם חידוש אין דער הוראה אין עבודת ה׳ וועלכע מען דארף אפ־ לערנען פון פרשתנו וואו עט רעדט זין■ וועגן שליחות,
לגבי די הוראה וואס מען דארף אפלערנען פון ם׳ חיי שרה וואו עם רעדט זיר וועגו עבד:
נוסף או דעם וואט אידן ויינען דעם אויכערשטנ׳ס עבדים,
כמ*ש•׳ •כי לי כני ישראל עבדים• — האט דער אויבער■ שסער געמאבט אידן אויר פאר ויינע שלוחים".
וואם אין דעם איו דא א דא־ פעלטע מעלה:
(א)
דאס ווייוט אויף די חשיבות פון אידן
[אז נאד איידער ויי ויינען געווארן •שלוחים* זיינען זיי בדומה כביכול אום אויבערשטן,
אתם קרויים אדם" על שם •אדמה לעליון*■? ועל אחת כמה וכמה נאד דעם ווי ויי ויינען געווארן שלוחים,
וואס דאן זיינען ויי •כמותו• כביכול]
.
דוקא כשממנה אותו לשליח׳ יד״ז הוא מחשיב ארחו למראות ונעשה כפותו זיהמשלח.
פשא״ג כמשולח אותו בתור עבר*
18)
גהר כה,
נה.
וראה תניא סמ״א
(גז,
א/
19)
ראה לקר״ת ויקרא א,
ג.
20)
יבמות סא,
רע״א•
21)
של״ה כ,
ב.
שא,
ב.
ובכ״ם.
וכשמסר! גם נידו דא יצא גס מרשותו"
(רש־י שם)
,
אבל כששולח אותו בתור וסליח להולכה למסור גט שחרור מזכירו,
מסתבר דמהני.
(ב)
אז אלע ענינים וואט זיי טוען אויף,
איז עם דורך זייער עבודה.
וואט במילא איז פאראן אין דעם די מעלה פון •קב שלו*,
וואט השם עשה אח האדם באופן אשר •אדם רואה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו׳ 1 ?
און הגם אז ט׳איז נים •כחי ועוונם ידי•" ח*ו,
נאר מ׳באקומט אויף דעם כח פון דעם אויבערשטן — איז אבער דעד כח ווערט אפגעגעבן או זיי,
אז דאס ווערט זייערער א ענין,
ווי גערעדט פריער בענין שליח אז הגם דער שליח באקומם כח פון דעם משלח — איז אבער דער כח המשלח ווערט אפגע• געבז או אים
(דעם שליח)
,
אז עד זאל קענען דורכפירן די שליחות.
ויש לומר,
אז נוטף או דעם וואם אין דעם ענין השליחות איז פאראן די מעלה פון •קב שלו* כנ׳ל — איז דורך דעם פירט זיר דורך די כוונת הבריאה,
וואט •נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים•".
ווארום די שלימות פון •דירה בתחתונים♦,
איז,
אז דאס וואם די.
תחתונים• ווערן א •דירה* אום אויבערשטן,
זאל עם זיין
(ניט נאד מאד מלמעלה,
נאר אויר)
מאד ז״ער טבע ומאיאות,
דורך עבודת
(וכח)
התחתונים גופא.
ה.
אין תורה איז דאד יעדער ענין בתכלית הדיוק — איז גלייד דעם ערשטן מאל וואו עם רעדט זיר וועגן שליחות
[וואט דאס איז אויר א הוראה אויף די שליחות פח אידן בכלל ובפרט]
,
22)
ב״מ לח,
א.
23)
עקב ח,
יז.
24)
ראה תנחרמא נשא נח.
כחוקותי 1.
כמדב״ר פי״ג,
י.
תניא י־פל״ר.
ספד השיחות - ה׳תשמ״ח
איו אנגעוויזן אויך איו וואם עם בא־ שטייט די שליחות.
די שליחות.
וישלח יצחק את יעקב• איז געווען ער ואל גיין קיין חרן בבית לבן.
לקחת לו אשה משם 44 .
און ווי עס איו געווען און ארויס בפועל,
או דוקא אין חרן
(.
חרון אף של עולם 45 )
,
האט יעקב אויפגעשטעלט ויין משפתה און דורכגעפירט דעם ציווי• 2 .
פרו ורבו גר 47 ,
ובאופן ד.
מטתו שלימה 48 ׳ 2 .
און נוסף וואט ער האט דארט אויפגעשטעלט זיין משפחה,
האט ער דארט אויך געמאכט א דירה לו ית׳ בתחתונים,
דורך דעם וואס ער האט מברר ומעלה געווען פון צאן לבן,
ביו אז עס איז געווארן בא יעקב׳ז
(אין הרן)
צאן רבות וגר,
ובלשון החסידות מברר געווען די נצוצות קדושה וואם האבו זיך געפונען איו צאו לבן• 2 ,
ביז אז אויך גייענדיק אין וועג,
נאף איידער ער איז אנגעקומעו קייו חרן
(מקום שליחותו)
,
איז.
ויקחי 2 מאבני המקום וישם מראשותיו 52 ,
ער האט גע־ נומען אבנים
(דומם,
נברא הכי תחתון)
און האם ויי מעלה געווען,
ביז אז.
והאבן" 2 הזאת גו׳ יהי׳ בית אלקים 54 ,
וואם דאם איז אויר די הוראה צו יעדער אידן,
אז די שליחות פון זיין נשמה,
וואס ירדה לפטה אין עולם הזה
25)
סרש״י ס״פ נח.
וראה לס חס ד 63 ואילך.
26)
בראשית א,
בח.
27)
ויק״ר פל״ר,
ה.
וראה פסחים נו׳ א.
ספרי דברים ו,
ד.
ועוד.
28)
ראה תו״א ויצא כג,
ג.
תו״ח שם לח,
ב.
שם ר״פ וישלח.
אוה״ת שם רבח,
א.
29)
ויצא בח,
יא.
30)
שם,
כב.
הגשמי
(חרן,
חרון אף של מקום בעולם)
21 ,
איז —
צו אויפטאן "פרו ורבו גו",
כפשוטו און ברוחניות,
אויפטאן אין אידישקייט מיט נאך א אידן און נאך א אידן דורך מצות,
און תורה בפרט 22
(וואס.
המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו 57 )
,
און אויר צו ווירקן אויף אומות העולם
(די איינוואהנער פון חרן)
אז זיי זאלן אפהיטן זייערע שבע מצוות 58 ,
ביז צו מאכן די גאנצע וועלט אייך דעם חלק שלמטה מהמדבר,
ביז אויר דומם
(אבני המקום)
פאר א דירה לו ית׳ 22 .
ו.
נוסף צו די הוראה פון •וישלח יצחק את יעקב 60 בנוגע צו די שליחות פון יעדער אידן — איז פאראו אויר א הוראה מיוחדת בנוגע צו די שלוחים בפשטות פון כ״ק מו-ח אדמו*ר נשיא דורנו,
וואס זיין
(צווייטער)
נאמען איז יצחק —.
וישלח יצחק את יעקב 61 .
אז זיי זיינען געשיקט געווארן למקומות רחוקים,
רחוקים ברוחניות,
חרן
[נוסף צו דעם וואם עוה״ז בכלל איז חרן]
צו אזוינע ערטער וואס אין עוה״ז גופא זיינען זיי חרן,
בכדי צו אויפטאן דארטן את כל הנ״ל
(בנוגע צו זיך,
31)
שעל זה קאי.
ויבא יעקב מבאר שבע וילך חרנה■ — אור החיים ויבא כח,
יד.
הובא ונתבאר בחיבורים והערות לתניא ד בז.
ד״ה ויבא תי״ל,
תרים,
תרפ״ז.
וראה בארונה ד״ה ושבתי בשלום חשל״ח
(סה־מ — מלוקט ח״ב ע קני ואילד)
ס״ו ואילך.
32)
ראה לקו־ד חיו תשמו,
א.
ם׳ השיחות תשיא סיע 45 ואילר.
33)
סנהדרין ים,
ב.
הובא בפרש״י עה״ם.
34)
ראה רמב״ם הלי מלכים ספ״ח.
35)
ראה ננ״ז ד״ה ושנתי בשלום הנ״ל.
ע״פ תולדות,
מבה״ת וערב ר״ח בסלו
בנוגע צו אנדערע אידן,
און אויר בנוגע צו די מצוות בני נח,
כנ׳ל)
.
ז.
ויש להוסיף,
אז דורך,
וישלח יצחק את יעקב* — אז יעקב זאל ארוים-גיין ממקומו של יצחק,
און גיין דוקא אין פדן ארם •לקחת לו נוטס אשה* — האט זיר אויפגעטאן א ענין וואס איז ניט גע-ווען במקומו פון יצחק אויר ניט בא יצחק׳ן:
יצחק איז געווען א עולה תמימה",
ובמילא איז בא אים נים געוועז די עבודה פון מהפר זיין טמ׳א,
זאכען ארן מענשעז פארקעדטע פון קדושה צו קדושהיי
[ניט ווי אביו ואמו,
וואם,
אברהם הי׳ מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים"")
.
און דויד רעם וואט,
וישלח יצחק את יעקב׳ אין פדן ארם,
איז נוסף צו די בירורים וואס ער האט מברר געוועז אין חוץ לארץ״ — איז געוועו •מטחו שלימה",
ביז אז.
אלה
36)
פרש־ 62 שנהעדה 39.
37)
והא שזמן נשא את ינקה בת רשע ואחות רשע — איז זה עניז של הפיכת םם־א נ״א השנה,
בהרגשת אנרהם כששלח את אליעזר לחת לקהת לו אשה ליעחק,
פמשפחתי ופנית אני"•
(חיי שרת נב,
פא)
,
ופיר כשנולדה היתה פיועדת להיות נת זוגו וינתק
(ניר פניו,
ג.
פרשיי וירא כד,
כ)
.
38)
ניד פל״ם,
יד.
פפ״ד,
די.
פרשיי לד יג,
ה.
39> משא־נ ינתק להיותו,
עולה תמיפה■ איו חויל כדאי לו
(רש״י פרשתנו נו,
נץ
תולדות יעקב יוסף""*,
וואס ענינו של יוסף איז,
יוסף הוי׳ לי בן אחר״ 63 — צו מאני אויר פון.
אחר" א,
בן״ 64 .
וואם אזוי איז אויר בנוגע צו די שלוחים פון נשיא דורנו,
אז די מטרה פון זייער שליחות איז אנגעוויזן אין דעם ערשטן נאמעו פון דעם משלח — יוסף,
יוסף הוי׳ לי בן אחר.
אז דאם וואס ער האט זיי געשיקט צו פדן ארם און אמאל אויר צו חרן
(חרון אף של עולם)
,
איז בכדי צו טרעפן זיר מים אנדערע אידו,
אויר אזוינע וואם זיינען דערוויילע בבחי׳,
אחר",
און זיי איבערמאבו און בפרט דורר מגלה זיין ווי זיי זיינען בבחי׳.
בן",
ביז בנו יחידו של הקב״ה,
ביז.
בנימין״ —.
בן ימין"• 4 ,
בן ארץ ישראל",
ארץ אשר תמיד עיני ה״א בה"
(געטלעכקייט)
,
ביז ארץ שרצתה לעשות רצון קונה".
ווי ער האט איבערגעגעבן די שליחות במיוחד צו די שלוחים וואס האבן זיר איצטער צוזאמענגעקליבן אין דעם כינוס — על מנת איינעם דעם צווייטן שטארקן אוו אננעמען החלטות טובות ווי צו מוסיף זיין אוו פארברייטערן די עבודה וקיום השליחות פוו,
וישלח
(יוסף)
יצחק את יעקב".
ח.
און כל זה — טאן עם בחור שדוחים,
ניט נאר מצד קבלת עול
(עבד)
,
נאר אלס זיינער א אייגענער ענין
40)
ר״פ וישב
(לז,
ב)
.
41)
וימ ל,
בד.
42)
ראה אוה״ת רמ רב,
א ואילך.
מחי שסו,
א ואילך.
שד,
א ואילך.
שצז,
ב ואילך.
43)
סרש״י וישלח לה,
יח.
44)
שרש״י שם.
45)
מב יא,
יב.
46)
ג״ר ס״ה,
ח.
ספר השיחות - ה׳וזשמ״ח
(שליח)
,
וואט דאו טוט מען עם מיט אן אנדער חיות.
ואע״פ או אין קבלת עול
(עבודת עבד)
איז פאראו די מעלה פון ביטול — איז אבער בשעת מעו טוט די שליחות אלם א אייגענעם עניו,
טוט מען עם מיט מער חיות
(כג*ל)
,
וואם דאס איו אויך מוסיף אין דעם קיום השליחות בפועל,
דעריבער,
איו דער רצון המשלח או מען ואל עם טאו
(אויר?)
אלם אייגע־ נעם עניו,
ובמילא,
איו מצד דעם ניטול בקבלת עול גופא פאדערט ויד אז מעז ואל עם טאן
(ניט נאר אלם עבד,
נאר)
אלם שליח.
ואעם־י או די עבודה פון די שלוחים דארף ויין במם*נ,
וואס מס׳נ איו פאר־ בונדן
(לכאורה)
מיט ביטול — ועט מען דאר בפועל,
או א סאר מאל איו מס*נ פארבונדן דוקא מיט תוקף המציאות: בשעת זיין מציאות איו כחלישות,
איו בשעת אז מילוי רצונו איו פארבונדן מיט שוועריקייטן ועאכו״ב מיט א סכנה,
וועט עם אים אפהאלטן פון דורכפירן זיין רצון; בשעת אבער ער איז בתוקף המציאות — וועט קייו יאר ניט אפהאלטן אים פון משלים זיין רצונו,
ער וועט עם מאן אין אלע אומשטענדן,
אפילו וועו עם פאדערט זיר צוליב דעם מס׳נ.
ט.
אין דעם דארף מען באווארע־ נען: וויבאלד מען מאנט אז מען זאל טאן בתור שליח,
(ניט נאר מצד קבלת עול
(ענד)
נאר)
אלם זיינעם א אייגענעם ענין
(שליח)
,
קעו ער דאד טראכטן בא ויד: ווי קען ער טאן די שליחות צו משפיע זיין אויף אנדערע,
בשעת עם פעלט נאר ביי אים אין די שלימות פון זיין אייגענע עבודה? ס׳איז דאד "קשוטי*
47)
ב״מ קז,
סע״ב.
וש״נ.
עצמן■ ואח״ב קשוט אחרים 66 ?
ווען ער וואלט דאס דארפן טאן נאר בתור עבד — איז וויכאלד אז אן עבד איז ניט קיין מציאות און די מעשה וואס ער טוט איז מעשה האדון
(כנ״ל ם״ב וג׳)
,
איז ניט נוגע זיין
(דעם עבד׳ס)
שלימות; וויבאלד אבער ער דארף עם טאן אלם זיינעם א אייגענעם ענין
(שליח)
,
דארף דאד זיין פריער דער,
קשוט עצמך 67 ?
איז כמה תשובות בזה:
א.
ס׳איז ידוע" די הוראה פון דעם רבי׳ן
(מהורש״ב)
נ*ע,
אז היינטיקע צייטן זיינען די בירורים לאו דוקא בסדר והדרגה,
אוו יעדער זאר וואם מאכט זיך אונטערן האנט,
איז.
חטוף ואכול חטוף ואישתי*".
ב.
על אחת כמה וכמה בנדון דידו,
אז ער האט א הוראה פון נשיא דורנו אז דאם איז זייז שליחות — איז דאר א ודאי און א ודאי,
אז ער קען דאם ניט א8־ לייגן אויף שפעטער,
כיז ער וועט פאר־ טיק ווערן מיטן.
קשוט עצמר*.
ג.
ועיקר: א שליח האט די כחות פון דעם משלח.
און דאס וואס ער איז א שליח
(און ניט קיין עבד)
— איז עם למעליותא,
אז די כתות פון דעם משלח ווערן איבערגעגעבן צו אים
(דעם שליח)
,
או ער ווערט.
כמותר* דהמשלח
(בנ*ל ם*ב)
.
ובמילא,
אין אין דעם ניט נוגע
(כ*כ)
דער מצב פון דעם שליח — וויבאלד אז ער פארמאגט די כחות פון דעם משלח,
און ווערט,
כמותו*.
48)
במכתבו — נדפס כמבוא לקונסרס ומדן ן׳
22.
אגרות קודש שלו ח״א 7׳ רסר.
49)
עירובין נד,
א.
ש״ס תולדות,
מבח״ח וערב ר״וז כסלי
ובפרט או ער
(דער שליח)
לערנט תורתו של המשלח,
וואם דורך דעם ווערט א.
יחוד נפלא כו׳"" פון אים מיטן משלח — איי דאם נאד מער מוסיף
(אויר 68 )
בנוגע יייו יחוד מיטו משלח אלם משלח.
י.
אויר פון דעם סדר פון שליחות יצחק — קען מען ארויסנעמען א לימוד אין דעם סדר השליחות פון.
וישלח יצחק• שבדורנו:
איידער יצחק האט געשיקט יעקב׳ו קייו חרו — האט ער אים געבענטשט".
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש וגוי•".
און א ברכה שלא ע״ד הרגיל כלל — ויתר,
.
יתן ויחוור ויתר 69 : געוויינלעד בענטשט מען מים עיקר הברכה און דערנאר גיט מען איו דעם צו א הוספה על העיקר.
ברכת יצחק איי געווען אין אן אופן או מלכתחילה האט ער אנגע־ הויבן מיט דער הוספה
(לכתחילה ארי־ בער)
—.
ויתר,
דער וא״ו המוסיף נאד פאר דעם,
יתן".
50)
תביא פיה.
ולהעיר שלשון.
יחוד־ שייך ל.
יחיז",
שלמעלה פ.
אחדי
(ראה תו־א ואו* בה,
נ.
אפיי נינה שער הקיש פיה ואילד.
סהמינ להביע שרש מעות התפלה סייח.
ועוד)
ובוה גופא —.
יהוו נפלא׳,
ועד.
שאיו יהוד נמוהו ולא נערנו׳.
51)
להעיר פאהני שנת לתפידיז
(ונחים נא,
רעשו)
.
52)
ויש לומר,
שגם נוה נראה החידוש של שליחות
(לגני ענדוח)
— ני היות שהשליח הוא פניאות נפיע ונויד לקיים שליחותו
(גם)
נקב שלו,
אפשר להיות אבלו נפה נלנולים נקיום שליחותו,
ולנו וקוק הוא לנרנות להסיר הנלנוליס נר: משא־נ הענד נפל לגפרי אל אדונו,
עד שהוא מביאות האדון,
ונמילא אינו עושה שום חשנונות נקיום ניווי האדון.
53)
פרשתנו נז,
נח ואילך.
54)
וזהו פשוטו של מקרא — פירוש הראשן! נפרש".
און אויר דער תוכן פון ברכת יצחק איז.
עיקר ומקור כל הברכות לעולם",
ווייל.
עיקר ההשפעה ברבוי אור וחיות ביותר" זיינען דוקא דורך יצחק,
בחי׳ גבורות,
.
לפי שיש בהם תגבורת אור וחיות בכח עצום יותר בו" 70 .
ולכל לראש זיינען זיי ברכות בגשמיות העולם —,
ויתן לד מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש גו" בפשטות,
אין מקרא יוצא מדי פשוטו".
דערצו
(אבער פארשטענדליר אז דאס איז אן עיקר)
זיינען די ברכות כולל די אלע פירושים שבזה במדרשי חז־ל.
.
מטל השמים זו מקרא,
ומשמני הארץ זו משנה,
דגן זו תלמוד,
תירוש זו אגדה״”,
ועוד.
ונוסף צו די ברכות מיט וועלכע יצחק האט געבענטשט יעקכ׳ן קודם שליחותו לחרן — איז גלייך לאחר השליחות עצמה האט ער אים גלייך נאד און נאד געבענטשט,
,
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו גו׳ וא־ל שד־י יברך אותך ויפרך וירבד והיית לקהל עמים,
זיתן לך את ברכת אברהם לד ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריד וגו"".
און דערנאך,
אויר בתחלת השליחות בפועל — בענטשט אים דער אויבער־ שטער,
.
והי׳ זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונכרכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך,
והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו"",
55)
סידור עם דא״ח שעד התקיעות רמז,
א״ב.
56)
שבת סיג,
ב.
וש״ג.
ד5)
ביר פס״ר,
ג.
58)
פרשתנו כח,
א ואילך.
וראה שם,
ז: וירא גו׳ כי ברך יזרוק את יעקב ושלזז אותו גר.
59)
ייזא כת,
יד.
הסד השיחות - ח׳חשמ״ח
כיו *ז חום האט גלייך גע׳פועל׳ם אויף יעקב׳ן,
אז •וישא יעקב רגליו,
מש-נתבשר בשורה טובה שהובטח כשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת*",
ביז אז,
כהו גדול* 71 .
יא.
דערפון קען מען אויך א0־ לערנעז בנוגע צו,
וישלח יצחק* שב־ דורנו זה — בקשר מיטז היינטיקן כינוס השלוחים 62 :
איידער,
יצחק* שבדורנו שיקט ארוים א שליח — בענטשט ער אים,
און מיט ברכות וואס זיינעז למעלה ממדידה והגבלה —,
יתן ויחזור ויחף,
אוו די גרעסטע כרכות —,
מקור כל הברכות לעולם".
ולכל לראש — ברכות בגשמיות,
,
ויתז לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש גו׳*,
מ׳זאל האבן פרנסה בהרחבה,
,
ויפרך וירבו גו״ — בני חיי ומזוני רויחי ובכולם רויחי.
און דערנאד איז דאס אויך כולל ברכות אין עבודה רוחנית פון דעם שליח,
איו לימוד התורה,
נגלה דתורה ופנימיות התורה,
און קיום המצוות 62 ,
און דער עיקר — ברכות אין מקיים זיין שליחותו בפועל אין הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה.
60)
שם נס,
* ובפרש".
61)
פרש" שם,
י.
62)
ובפרט שיום התחלת הכינוס הוא בשנת ק׳ מבינים יערב ראש חודש נפלו,
שכל ראש חודש הוא מעץ ראש השנה
(ומקבל מבינת ראש השנה)
,
ונפרט ר״ח נטלו — הבולל "ט נטלו,
ראש השנה לחסידות.
והרי עיקר ההמשנה דראש השנה היא ע" ידחק וברכת ידחק
(.
ויחז לו״)
— במבואר בסידור שבהערה 55.
63)
ע״ד סדר הנהגת הבעש״ט,
שלכל לראש עזר לבג" בגשמיות
(עוד קודם לגמרי מהתגלותו)
,
ואח־נ — ברוחניות.
— ודאה בזנדונות כ״ק מו״ח אדמו "ד.
אויר כשעת מינוי השליח — בענטשט אים,
יצחק* נאכאמאל.
און אויר ווען ער גייט ארויס בשליחותו,
איז גלייד בתחלה באקומט ער נאך ברכות פון דעם אויבערשטן,
אז,
והי 74 זרעד כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה וגברכו בך כל משפחות האדמה וב־ זרעך,
והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגר*,
אז ער וועט מצליח זיין אין קיום השליחות פון,
ופרצת גר* — הפצת המעינות חוצה.
דאס הייסם: נוסך אויף דעם וואס דער משלח נשיא דורנו האט אנגע־ זאגט,
אז ער האט מקבל געווען די נשיאות פון זיין פאטער בתנאי אז אלע ענינים זאלן זיין בחסד וברחמים,
וכמובן אז דאם גייט אויף אלע זיינע שלוחים
(שהם כמותו דהמשלח)
— בענטשט דער משלח יעדער שליח איידער ער גייט ארוים בשליחותו,
און בעת מינוי השליחות,
און דערנאר אויר בתחלת השליחות.
און די ברכות ווערן נמשל על כל המשך זמן השליחות,
איו אייר צו,
זרעך*,
עד סוף כל העולם.
און ווי מ׳ועט בפועל קיום ברכות אלו — בא די שלוחים
(וואס זיינען נתמנה געווארן לפני עשר שנה,
עשרים שנה וכיו״ב)
— אז זיי האבן זיר אלע כ*ה מסתדר געווען,
און אויפגעשטעלט משפחות מיט בנים וכנות עוסקים בתורה ובמצוות,
בבני חיי ומזוני רויחי ובכולם רויחי.
ונוסף לזה — זעט מען די כרכות שלמעלה מדרך הטבע אין די הצלחה פון די שלוחים אין מילוי שליחותם בהפצת התורה והיהדות וה־ מעינות חוצה.
וואם דאס זיינעו ברכות הכי גדולות.
נאר מצד געוואוינהייט איז מען דערצו
ש״פ תולדות,
מבה״ח וערב ר״ת כסלו
וסו
אמאל ניט משים לב כדבעי,
און מ׳דעדט זיר אמאל איין אז מ׳באקומט נים פון משלח אלע כרכות וואט מ׳דארף האבו.
יב.
דאם איז אויר אן ענטפער צו די שלוחים וועלכע פרענו און בעטו ברכות אין פארשידענע עגינים,
אנהויבנדיק פון פרנסה בגשמיות,
בכדי זיי ואלן קענען אויספידן זייער שליחות במילואם אז קיינע זייטיקע בלבולים:
דער משלח בענטשט יעדער שליח נאך איידער ער גייט ארוים אין זיין שליחות,
און ער בענטשט אים ווייטער — מיט אלע ברכות אין וועלכע ער נויטיקט זיר,
ביז מיט די גרעסטע ברכות וואט קענען זיין:,
ויתו לר — יתן ויחזור זיתן — האלקים מטל השמים ומשמני הארץ גר*.
און בחב פון די ברכות זיינען שוין מקויים געווארו בפועל — מ׳דארן• זיר נאר צוקוקז אויף דעם אייגענעם לעבן און דעם לעבן פון בני ביתו,
און אין די הצלחה שבעבר אין קיום השליחות שלו למעלה מדרד הטבע — וועט מען זען די ריבוי ברכות המשלח שבזה.
ועוד והוא העיקר: די כוונה פון די אלע ברכות איז — צוצוגעבן כהות און מרץ אין קיום השליחות בפועל,
אז עס ווערט.
נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת• און,
כחו גדול' איו זיין שליחות בעולם,
ניט קוקנדיק אויף די אלע העלמות והסתרים ומניעות ועיכובים ארום אים.
ואדרבה: דויד די עבודה כקיום השליחות איו.
חרון או• של עולם• — זאל ווערן.
ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבוח־“,
אנהויבנדיק פון —
64)
ויצא ל,
מג.
עשירות בגשמיות,
אח אריך — עשירות ברוחניות: וויפל ביי אים איז געווען.
כחו גדול' ביז איצטער בקיום שליחותו — איז ביי אים שטענדיק.
מעליו בקודש"•,
ומי שיש לו מנה רוצה מאתיים,
מאתיים רוצה ד׳ מאות",
א.
א.
וו.
יג.
בכדי אריינגעבן א חיזוק וקיום אין דער ברכה וואט ווערט נתחדש בשבת זה.
ויתן לד,
יתן ויחזור ויתר — א קיום וואט וועט פארבלייבו אויר שפעטער — וועט מען מאכן א התחלה בפועל אין דעם.
ויתן לד,
יתן ויחזור ויתך:
אלע שלוחים האבן הוצאות כספיות.
אוו כמה וכמה האבן א הוצאה וואם איז מרובה על ההכנסה.
וואם דאם איז אמאל פון די גרעסטע דאגות פון די שלוחים,
וואס שטערט צו קיום השליחות בפועל.
איז בכדי אראפ־ נעמעז א טייל פון די דאגות — איז מען מציע,
ומפקחין על צרכי ציבור בשבת 7 •:
די שלוחים וואט וועלן צושטעלן
(אין דער מחלקה מיוחדת וואס מ׳וועט בא־ שטימען אויו• דעם ענין)
א קלארן דין וחשבון פון זייער דעפיציט
(ביז דעם ראש חודש כסלו,
אדער ראש השנה לחסידות הבע׳ל)
,
מיט אז אישור פון אן עורד חשבון — וועט מען זיי,
בלי נדר,
געבז,
,
יתר
(פון א קופה מיוחדת)
— צען פראצענט
(מעשר)
פון זייער דעפי־ ציט.
.
ויחזור ויתר — האלב פון די
65)
ברכות כת.
א.
וז׳נ.
66)
ראה סה״ר ס״א,
ע.
ם״ג,
י.
רמב״ן ובחיי ם״0 חיי שרה.
שערי תשובה לר״י ב,
כז.
מנורה המאור להר״י אלנקווה ח״ד פי״ד ד 250.
67)
ראה שבת מ,
א.
סושו״ע
(ואדה״ז)
או״ח סש״ו ס״ו
(סי״3)
.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
איבעריקע ניינציק פראצענט“ אלם 8 הלואה פאר פיר אדער פיגר יאר,
אג־ הויבגדיק פון ראש חודש כסלו שנה זו.
און כרגיל בכגון דא,
ואלן זיי אויך צו־ שטעלן המחאות
(טשעקס)
אויף תשלומים אויף די הלואה אנהויבנדיק פון דעם ערשטן תשלום לא יאוחר פון ראש חודש כסלו תשמיט,
אוו דער צווייטער תשלום — ביז ריח כסלו תשיג,
תשניא,
תשניב,
אדער תשנ׳ג
(לכל היותר)
.
ויהיר אז דאס זאל זיין א התחלה טובה אין דז!ם כינוס השלוחים — דאם זאל צוגעבן נאכמער הצלחה אין די אלע ענינים וואם מ׳וועט אפרעדן בא דעם כינוס,
ועוד ועיקר — מער הצלחה אין קיום השליחות בפועל,
יעדערער במקומו.
יד.
אין צוגאב צו דעם — וועט מען אויר געבן,
,
,
יוזן ויחזור ויתן׳,
אן ענין של תורה להבדיל,
ושל צדקה — וואס דאס איז דאו דער עיקר נתינת כח אין דער עבודה פון די שלוחים
(נאר מפני חושך הגלות מיינט מעז אמאל אז דער עיקר זיינען די הוצאות.
.
.
)
:
מארגז,
ראש חודש כסלו,
נאר מנחה — וועם מען געבן,
,
יתן׳,
יעדער שליח,
סיי די אנשים און סיי די נשים ובנות — א קונטרס,
א מאמר חסידות דיה ושבתי בשלום,
מלוקט ומיוסד אויף מאמרי רבותינו נשיאינו,
וועלכער איז מבאר די ערשטע פסוקים פון פ׳ ויצא יעקב וילך חרגה בשליחותו של יצחק,
כולל א
ביאור איו די ברכות וואם ער האט דעמולט באקומעו און די תפלות וואס ער האט געגעבטן בכדי מצליח זיק בשליחותו.
ובצירוף עם זה —.
יחזור ויתן׳ — א שטר דאלאר אויף אפגעבז לצדקה.
טו.
דער עיקר כוונה פון די נתינות
(,
ויחן לוי)
— נוסף צו נתינת שאר כל הברכות — פון דעם משלח,
איז בכדי אראפנעמען די מניעות צו מילוי וקיום השליחות,
בכדי מ׳זאל איו דעם נאב־ מער מוסיף זיין,
בטבע האדם אז מי שיש לו מנה רוצה מאתיים,
ומי שיש לו מאתיים רוצה ד׳ מאות
(כניל)
.
ובפשטות:
יעדער שליח האט דאו ביז איצטער זיכער אויפגעטאן גדולות ונפלאות אין מילוי השליחות פון.
וישלח יצחק את יעקב׳ — בכדי אויפשטעלן א משפחה כפשוטה וברוחניות
(כנ״ל)
,
און מברר זיין.
חרון אף של עולם׳,
ובעיקר —,
יוסף ה׳ לי בן אחרי,
און.
יצחק׳ —.
כל השומע יצחק ליי״,
ובכללות — די עבודה פיז,
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו גו׳ והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים׳,
מאבן פון די דברים
(אויך הכי)
תחתונים שבעולם א בית ודירה לו יתברך.
ובמיוחד בשנה זו —.
שנת הקהל׳ און.
שנת תשמחי — די עבודה פון.
הקהל״י את העם,
האנשים והנשים והטף" גו׳
68)
ולהעיר מהשייכוח לתזעיס שנה מהתייסדות ישיבת תומכי תמימים
(תרנ״ז־תשמה)
,
שתלמידי החמימים הם הם השלוחיש.
וכידוע השיחה דכל היוזא למלחמת בית דוד כר <נדםסה נם׳ השיחות תש״ב ד 141 ואילך.
לקרד היד חשפו,
נ ואילך)
בקשר לתפקיד ושליחות התמימים.
69)
וירא בא,
ו.
70)
וילד לא,
יב חמלך.
71)
ולהדר מהשייכוח לפרשתני ולהאמור לדל: ברכת ידחק ליעקב הי׳ לאחרי ההקדמה דהבאח שני השעירים עיי יעקב ליעחק,
שהם כנגד קרבו פסח וחגיגה או שני שדרי ׳והכיס
(זהר
ש״פ תולדות,
מבה״ח וערב ר״וז כסלו
נסו
ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת גו׳ כל הימים אשר אתם חיים על האדמה*; און די עבודה
(תשמח)
מתיר שמחה.
לאחרי כל זה — דארף דער שבת ם׳ תולדות,
מברכים וערב ר*ח כסלו,
ווען עם ווערט באנייס דער,
וישלח יצחק את יעקב* און די אלע ברכות פארבונדן דערמיט
(,
ויתן לד גר•)
— ארויסרופז א נייע החלטה בא יעדער שליח,
צו פאר־ שטארקן זיינע פעולות אין מילוי השליחות ביתר שאת וביתר עוז,
ביז באופן שלא בערך.
ובפרט אז די החלטות הנ*ל ווערן אנגענומען אין א מקום קדוש,
א בית גדול,
שמגדלין בו תורה ותפלה" וצדקה — גיט דאס נאכמער כח אויף ממשיך זיין ובהוספה די ענינים אויר לאחרי זה".
טז.
ולהוסיף,
אז פון דאם אלעם אויבנגערעדטע בנוגע צו די שלוחים וואם זיינען זיר משתתף אין דעם כינוס
פרשתנו קמב,
א.
ורשה לקוסי לוי״ז לשם)
.
ובשניהם מודגש עניז דהקחי כל הזם:
ע״י אכילת החגיגה נאכל םסה על השובע — שאז כל ישראל שרם באכילת הפסה.
נוסח על זה שפסה
(קרבן יחיד)
נקרא קרבן פרהסיא ועיבור
(ראה ירושלמי פסחים רפ״ו.
וראה בארוכה לקרש חי״ח ד 104 ואילן.
וש״נ)
;
שני השעירים ביוהכ״פ — אחת בשנה — מורים על התאחדות המעלה מעלה
(שעיר להשס)
ומטה מסה
(שעיר לעזאזל/ והם ע״י הגורל שהוא כמו טשה־ד
(תשומת הגאונים קושסא,
שליה
(ירושלים,
תש״ס — סי׳ ס.
ווילנא,
תרמ״ה — סי׳ נז)
.
72)
מגילה כס.
א.
73)
ע-ד מ־ש בזהר
(חיג דסג.
נ.
וראה רמ״א יו״ד מרס־ה ס״ב)
בנוגע למזווה,
שה׳ ישמור צאתו ובואך מעתה ועד עולם
(תחלים קכא,
ה/ לא רק כשהוא נמעא בבית,
אלא גם ביעיאתו.
השלוחים בשבת זה — האבן זיכער *לע אידן פון אונזער דור א הוראה ונתינת כח בנוגע צו זייער שליחות,
אלס שלוחים פון דעם אויבערשטן,
צו מאכן פון זייער חלק בעולם א דירה לו יתברך בתחתונים.
און אויך זיי — באקומען דערויף אלע ברכות פון דעם אויבערשטן,
דורך,
יצחק* של דורנו,
נשיא דורנו,
סיי ברכות לפני השליחות,
און סיי בעת השליחות.
יז.
ויהי רצון,
אז די הוספה אין קיום השליחות פון,
וישלח יצחק את יעקב* איו גלות,
,
חרון אף של עולם* — זאל נאכמער ממהר זיין קיום הברכות וההבטחות בפועל,
אז,
ושבתי בשלום אל בית אבי*",
בגאולה האמיתית והשלימה,
וואם דעמולט וועלן אלע אידן קומען בשלום.
אל בית אבי* —,
יאמרו ליצחק כי אתה אבינו*",
און אלע אידן — והשלוחים כראשם — וועלן גיין אין ארץ ישראל,
מקומו האמיתי פון יעדער איד זייענדיק א,
בנימין*,
•בן ימיך,
בן ארץ ישראל,
און אין ארץ ישראל גופא — אין ירושלים עיר הקודש,
אין ביהמ*ק,
אין קדש הקדשים.
והקיצו ורננו שוכני עפר״ וכנ*ל — יצחק אבינו וכ״ק מו*ח אדמו״ר וכר וכר,
ועוד ועיקר — תיכף ומיד ממש,
ולא עכבן אפילו כהרף עין".
74)
ותא כח,
כא.
75> שבת פס,
ב.
76)
ישעי׳ כו,
יט.
דד)
ע״פ מכילתא ופרש״י מ יב,
מא.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח