א.
איו דעם מאג זיינען מראן כמה מינים ומהם: א)
חמשה עשר בחודש,
ב)
בחודש מרחשון,
ג)
יום השבת,
ד)
שבת פ׳ וירא,
ה)
דער שבת וועלכער במטשם 1 דעם טאג פון כיף מרחשון,
דער יום הולדת פון דעם רבי׳ן
(מהורש״ב)
נ"? 1 .
אזוי ווי פיו אל? מינים וואס א איד הערט" — אזוי דארף א איד פון די מינים ארויסנעמען א הוראה אין זיין עבודה צו דינען דעם אויבערשטן.
ב.
אין דעם טאג פון חמשה עשר בחודש מרחשון — ווען.
קיימא סיהרא באשלמותא" 3 — ווערם א שליחות אין אידן,
ווארום ישראל מוניו ללבנה 4
(ווייל)
דומיו ללבנה,
ביז אז •הם עתידים להתחדש כמותה" 5 .
און דעריבער,
בשעת דער אור הלבנה לייכט במילואו וב־ שלימותו
(.
קיימא סיהרא באשלמותא")
— באווייזט עם אז דעמולט לייכט במילואו ובשלימותו דער אור פון עם ישראל און דעם לעבן פון יעדער איד
1)
כמחדל דשבת פיני מתביכין כולהו יומין
(זח־נ מג,
ב.
פח,
א)
.
2)
ראה ראשי פרקים מתולדות כ״ק אדמו־ר
(מהורש״ב)
ניע בהקדמה לחנוך לנער.
3)
כתורת הנעש״ט — כתר שם טוב הוספות סקכ״ז חדלו.
וש־נ.
4)
ראה זהר ח*א קג,
א.
רכה,
ב.
וראה שמו׳ר פט״ו,
כו.
5)
סובה כט,
א
(ובחדאיג מהרש״א שפץ ב״ר פ״ו,
ג.
וראה ד־ה ויאמר לו יהונתן סחר חודש גד במאמרי אדה״ז תקס״ז ד מח חדלו.
ועם הגהות — אוודת בראשית ד,
סע״ב ואילו• ועוד.
6)
סדר קידוש לבנה,
מסנהדרין מב,
א.
בכלל,
און ספעציעל — אין זיינע,
נר ממה ותורה אור״י.
נאכמער: די שלימות וואם חמשה עשר בחודש טוט אויף בא אידן
(ובפרט אין זייער עבודה בתומ״צ)
— שטייט בגלוי אויך אין זיינע וועלט זאכן,
אוו נאכמער — דאס האט א השפעה גלויי אין וועלט.
ווי מ׳זעט עס בפשטות:
עם זיינען דא צייטן וואט תורה זאגט אז בא אידן קומט דאמאלס צו א שלימות — אבער דאם איז ניט ניכר לעיני בשר; משא״ב בחמשה עשר בחודש ווערט די גאנצע ערד און אלע אירע באשעפע־ נישן באלויבטן מיט די פולע ליבם פון דער לבנה,
און יעדערער,
אויד אוה״ע,
קען דאם זען בפשטות בעיני בשר,
און גיין באנאכט מיטן אור הלבנה.
ביז אז דאס האט אויד א השפעה
(נוסף אויף מיז המדבר,
אויר)
אויף שאר עניני הארץ,
מיז החי
(הרואה בעיניו מילוי אור הלבנה)
,
מיז הצומח — כמ״ש•.
וממגד גרש ירחים׳,
.
יש פירות שהלבנה מבשלתז כר",
ביז אויר אויף מין הדומם — כידוע אז.
לירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המימי,
והראי׳ על זה תוססת הימים והנהרות בתוספת הירח כר"" 6 .
איז דערסון מובן אז בשעת.
קיימא סיהרא באשלמותא",
איז נאך
7)
משלי ו,
כג.
8)
ברכה לג,
יד,
ובפרש*.
9)
מיז הדומם — ראה שעהיוה״א פ״א.
ע״ח שער נון פ״ב: "מאכלי הדומם כגון מים ומלה".
ולהעיר משער המעוות פ 7 עקב,
שמים הוא צומח.
ונע״ה שם ס״י:.
צומח.
.
מחלקי המים שבכל יסוד".
00 מר״נ ח״ב ס*.
רבינו בחיי עה״פ ברכה שם.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
שטארקער די השפעת הלבנה אויף צמיחה און אויף מהלך המים.
און דער טעם לזה — בלשון הקבלה והחסידות": שרש הלבנה איז ספירת המלכות.
און די שינויים בהלבנה במשך די ימי החודש ווערן נשתלשל פון די שינויים איו קבלת המלכות פון
(שמש)
זיא
(און די ספירות בכלל)
,
און דערפון קומען אויך ארויס די שינויים אין דער השפעה צו כל פרטי העולם
(דומם צומח חי ומדבר)
—
מלכות איז דער מקור פון בי*ע,
מלכות איז מחי׳ אלע עולמות,
מיט אלע נבראים נוצרים ונעשים שבהן.
און דעריבער: בחמשה עשר בחודש,
ווען מלכות איז מקבל וכונס אלע אורות פון ז״א
(און די ספירות בכלל)
,
ווערט דעמולט שלימות איו כנסת ישראל
(הדומין ומונין ללבנה — מלכות)
,
און דערפון ווערן נשתלשל אין דער לבנה למסה — אז זי לייכט דעמולט בשלימותו ובמילואו בגשמיות,
און במילא — ווערט דעמולט שלימות אין איר השפעה אויף דצח״ם,
די ד׳ מינים אויף וועלכע עס טיילט זיר כל הבריאה כולה,
וועלכע זיינעו אלע באשאפן גע־ ווארן.
בשביל ישראל*".
דערפון איז מובן איו עבודת ה׳,
אז די שלימות וואס חמשה עשר בחודש טום אויף אין אידן
(הדומין ומונין ללבנה)
— איז ניט נאר בנוגע זייער עבודה מיט זיך אליין
(ווען זיי שטייען בתפלה אין בית הכנסת,
אדער לימוד התורה בבית המדרש וכר)
,
נאר אויר א שלימות אין זייער עבודה איו וועלט,
.
כל מעשיך
11)
ראה בכ״ז ססר הערכים־חב״ד
(כרך ג)
ערך אור הלמה ס״ה.
ועץ.
12)
פרש״י ר״ס בראשית.
יהיו לשם שמים* 8 און.
בכל דרכיר דעהו** 1 ,
כיז אייר מיט אומות העולם,
און נאכמער — מיט מיו החי,
צומח ודומם,
ובכללות — איו דער עבודה פון מאכן א דירה לו יתברר בתחתונים"
(תחתונים,
וואם טיילו זיר בכלל אין דצח*ם)
און מגלה זיין ווי די אלע טיילו פון וועלט זיינען באשאפן געווארן.
לכבודו* של הקכ*ה".
ובפרטיות יותר: בחמשה עשר בחודש ווערט שלימות אין דער עבודה מיט דעם גאנצן.
עולם קטן♦" זה האדם,
ניט נאר מוחין שבראש כר,
נאר אין זיין גאנצן גוף און מציאות,
חי וצומח ודומם שבהאדם׳ 1 ,
ביז זיין עקב שברגל,
בחי׳ הכי תחתונה שבאדם".
אוו נאכמער — די שלימות פון חמשה עשר בחודש איז ניט נאר איו דעם טאג אליין,
נאר דאם איז משפיע אויר אויף די פריערדיקע טעג און זיכער אויף די שפעטעדדיקע טעג פון חודש: אין אלע טעג פון חודש זיינען דא שינויים אין דער לבנה
[פון ראש חודש ביז ט*ו בחודש — איז די לבנה הולכת ומתגדלת,
בעבודה — דער עניו פון מעלין בקודש“: און פון ט*ו בחודש ביו סוף החודש — איז זי הולכת ומתמעטת,
13)
אבות פיב מי־ב.
14)
משל' ג,
ו.
וראה רמנים הלי וזנוח םפ־ג.
סושו״ז
(אויח סול■*.
שת אדהיז אויח סקנ״ו ס־נ.
15)
תנחומא נשא סז.
תניא רפל״ז.
16)
נמאתז״ל
(אבות ספת)
•כל מה שברא הקנ״ה בזנולמו לא בראו אלא לכבודו׳.
17)
תנחומא פקודי ג.
תקו״ז תסיט.
וראה לקחת במדבר רדיה והי מספר.
18)
ראה תויא בראשית ד,
א ואילך.
וראה ספר הערכים־חב־ד
(כיד א)
עיד אדם סיז.
וש״נ.
19)
ראה אדר־נ מפליא.
ודייג־נ נזיר נא,
א ונתוס׳ ופי הראיש שם.
20)
ברנות נח,
א.
וש־ב.
ש״ס וירא ט״ו מרחשון
בעבודה — דער ?נין פון הוספה בביטול וקבלת ?יל]
.
און די שינויים האבן אויד 8 השפעה אויף אידן און על כל העולם כולו.
אבער שלימות אור הלבנה איז דוקא בחמשה עשר בחודש,
דעמולט ווערט א שלימות סיי בנוגע די פריערדיקע טעג פון חודש
(דעמולט ווערט דער גמר ושלימות פון מילוי אור הלבנה,
מעליו בקודש)
,
און סיי בנוגע די שפעטערדיקע טעג פון חודש
(דעמולט איז די התחלה פון מיעוט אור הלבנה,
עבודת הביטול)
,
משא״ב די אנדערע טעג פון חודש האבן נאר איינעם פון די צוויי ענינים
(מעלות)
.
ג.
דערפון וועט מעז אויו פאר־ שטיין די הוראה פון חמשה עשר בחודש מרחשון:
בחמשה עשר מרחשון ווערט אויפגע־ טאן שלימות בגלוי בכל חלקי העולם
(בכל הענינים פון אידן,
און)
ספעציעל אין דער עבודה מיוחדת פון אידן בחודש מרחשון.
וואט דאס איז בכללות
(ווי גערעדט אויספירלעך פאריגן שבת 11 )
— די עבודה פון,
פאנאנדער־ פאקן• די כחות פון דעם פארגאנגענעם חודש תשרי און גושו ויי וכדבעי אין דער עבודה פון.
ויעקב הלך לדרכו• 11 במשך פון דעם קומענדיקן יאר,
די עבודה פון יעדער איד במקומו כעולם אויף מאכן א דירה לו יתברך בתחתונים
(בפרט בחלקו בעולם)
,
אין מדבר חי צומח ודומם,
ביז דומם שבדומם,
תחתון שאין תחתון למטה ממנו.
ובמיוחד היינטיקן יאר —,
שנת הקהל• און,
שנת תשמח• — דארף די עבודה
(וואט הויבט זיך אן בעיקר אין
21)
ונדפס לציי ד 43 תרלך.
וש־נ.
22)
לאון הכתוב — ייז* לב,
נ.
חודש חשון)
זיין דורכגענומעז מיט די צוויי ענינים פון: א)
,
הקהל• — אויס־ נוצן יעדער געלעגנהייט אויר אויפטאן דעם עניו פון "הקהל את העם האנשים והנשים והטח גו׳ למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת גו׳ כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" 11 ,
און ב)
,
תשמח•• 1 — א הדגשה מיוחדת אויף שטיין בשמחה אין אלע אידישע ענינים,
ועל אחת כמה וכמה איו עבודת ה׳
(ווי גערעדט דעמולט בארוכה)
.
וואט די ביידע עבודות ברענגען ארייו,
מצד עצמן,
שלימות אין כללות עבודת האדם,
און זייער שלימות איז דוקא ווען דאס קומט ארויס בגלוי לעיני בשר,
און באופן אז דאם נעמט דורך ביז בחי׳ דומם שבדומם,
תחתון שאיו תחתון למטה ממנו:
,
הקהל•: מצות הקהל איז ״למען• — צוליב אויפטאן שלימות בכללות עבודת האדם —,
ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת גו׳ כל הימים אשר אתם חיים על האדמה".
און די מצוה פון הקהל איז דוקא בשעת מ׳פארזאמלט,
האנשים והנשים והטף גו" באופן גלוי לעיני בשר,
און ניט בלויז די מובחרים שבעם,
נאר אויך,
טף•,
בחי׳,
דומם•
(בערך צו אנשים ונשים)
,
און אויך בנוגע אנשים ונשים — אלע סוגים שבהם,
סיי,
חכמים גדולים שיודעים את כל התורה",
סיי,
מי שאינו יכול לשמוע•".
23)
וילך לא׳ י3 ואילך.
24)
לשון ציורי ולשון הבסחה.
וע״ד ב׳ הפירושים ב״ואהבת את ה״א״ — ראה לקר״ת סוכות פ,
סע״ד.
ספר הערכים־חב׳ד
(כרך א)
ערך אהבת ה׳ סי״ג.
וש״נ.
25)
רמב״ם סוף הל׳ חגיגה.
ספר משיחות - ה׳תשמ״ח
,
תשמח': שלימות העבודה איו דוקא בשעת דאס איז,
בשמחה ובטוב לבב'".
און שמחה איז דוקא בשעת דאס קומט ארוים בגילוי
(בשעת דאס בלייכט בהעלם איז דאס ניט אמת׳ע שמחה)
",
און שלימות השמחה דריקט זיר אוים אין דעם אז עט גלייכן זיך אוים אלע מענטשן — א גדול שבגדולים איז זיר משמח צוזאמען מיט א קטן שבקטנים" ועד״ז אין דעם אדם עצמו: שמתה נעמט דורך ניט בלויז זיינע מוחין שבראש ומדות שבלב,
נאר אויר כל הגוף,
ביו דער חלק הכי תחתון שבגוף,
שאין תחתון למטה ממנו — די עקביים,
וואס זיינען על הארץ ממש — דורך דעם וואט ער גייט א ריקוד ברגלים,
ער בלייבט ניט זיצן אויף זיין ארט,
נאר ער שטייט אויף און טאנצט,
ער הויבט אויף די עקביים שברגלים פון דער ערד,
און דורף דעם ווערט אויפגעהויבן דער גאנצער ציור קומה פון דעם אדם,
אויר דער ראש און קדקד
(מקיף)
על הראש",
ווי גערעדט פאריגן שבת.
און אין דעם קומט צו נאכמער שלימות בחמשה עשר במרחשון — ווען,
קיימא טיהרא באשלמותא',
און א שלימות וואט טוט אויף בגלוי אין גשמיות העולם,
ביז אין חלק התחתון שבו,
כחי׳ דומם,
און אויר — א שלימות
26)
תנו* נח,
פז.
תני* פכ״ו נשם האריז״ל.
וראה רמב״ם סוף הל׳ לולב.
27)
המשך שמה תשפה תרניז נתחלחו — מורוכה <סה־מ תרנ״ו ד קעג ואלך
28)
ראה סה״פ שם ד רנד ואילך — בנוגע למלך ניום חתונתו נר.
מ)
משא״נ כשישנ על מקומו — אפילו נשמנענע הרגלים,
אייו מגני הגוף.
ועוד: נאם יש לו גם.
הדום רגלו" תחת רגליו
(דאה דרושי השמים נסאי — בתו״א נתחלתו.
ועוד)
— גם הרגלים שלו הם למעלה
(גזת)
מו הארץ.
ולא תחתון ממש.
אויף די קומענדיקע טעג פון חודש,
כנ׳ל.
וואט דאס איז א שלימות וואט ווערט נמשר מלמעלה קודם עבודת האדם — מצד דעם עצם ענין וואט ישראל דומין ללבנה,
באקומען זיי א שלימות ויען קיימא סיהרא באשלמותא; על אחת כמה וכמה,
ווען ישראל מוני! ללבנה
(עבודת האדם)
,
און א איד לערנט דערפון אפ א הודאה צו מוסיף זיין בעבודה בקב 17111 שלימות אין זיין עבודה — איז די שלימות נאד גרעסעד.
ביז אז עם ווערט א חיבור פון די שלימות וואט ווערט נמשר מלמעלה
(תשעה קבים של חבירו" זה הקב״היי)
און די שלימות וואט קומט מצד עבודתו
(קב אחד שלו)
— צוזאמען עשר קבים,
שלימות
(המספר ו)
הענין 15 .
ד.
אין דעם אלעם קומט צו א הוספה — ווען חמשה עשר במרחשון איז שבת:
שבת טוט אויף שלימות אין אלע ענינים,
אנהויבגדיק פון א איד.
און ניט נאר אין זיין רוחניות,
נאר אויר אין זיין גשמיות,
ביז אין זיין נפש הבהמית",
און אין דעם טבע פון זיין גוף הגשמי",
און
30)
ר*ה נ־מ לח,
*.
31)
ר*ה שמו״ר רסנ״ז.
תנחום* יתרו ה.
זח״ב נה,
נ.
פרש״ משל* נז,
י.
פוזר שנת ל*,
* — ד״ה דעלו•
32)
ר*ה פרדס שער נ סזונ ר*נ״ע לשמות ג,
טו.
ור*ה לקו״ש נראשית תשמ״ז ם־ד.
וש״נ.
33)
נמאחז״ל עם הארץ זרנו משקר נשנת
(ירושלמי דמאי רפ״דג
34)
ונסאתו״ל שאינו רוסה אור פגיו של אום נשנת נר
(נ״ר םי״א,
ב.
מנילתא יתרו ועוד.
וראה נ״נ שו״ע אה״ע םס״נ ס״חץ
וראה תו-ח ויקהל תרלנ,
א:.
נמו שהעיד ע״ז אחד מן גדולי חנמי הרופאים,
שגליל שבת וידמו יש שינוי גדול נדפק שניד מישראל,
מחמת הארת אור העונג העזמי דיחידה נר״.
וראה לקו־ש חמ״ו ש 55 ואילך.
ש״ס וירא ט״ו מרחשון
(דורך אים)
— א שלימות אויר בבל עניני העולם 55 ,
און א שלימות סיי אין די ימים שלפני זה —,
ויבולו" השמים והארץ וכל צבאם׳ 7 /,
ויבולו• מלשון שלימות ותענוג",
און סיי אין די ימים שלאחרי זה — •מיני׳ מתברכין כולהו יומין־”
(ע*ד ווי קיימא סיהרא באשלמותא איז א שלימות סיי בנוגע די ימים שלפנ׳ז און סיי בנוגע די ימים שלאח״ז,
כנ״ל)
.
ה.
ובפרט אז מ׳לייענט אין דעם שבת ם׳ וירא":
,
וירא אליו ה׳• 41
(בריש פרשתנו)
איז געקומען,
בשביל" המילה• 45 .
ויש לומד: וויבאלד אז מצות מילה איז.
כריתי
35)
ראה סנהדרין
(סה,
ב.
ב־ר פי״א,
ה)
: סמנטיון ענית.
ועוד.
וראה קה״י ן׳ שנת נתחלתו.
36)
נראשית נ,
א.
37)
שליפות ננל עניני העולם — שננראו נולם לפני השנת.
38)
ראה ד״ה ויגולו נאוה״ת גראשית
(נרו א)
מג,
נ ואילו•
(נרו ג)
תקת,
א ואילו.
ד״ה הנ׳ל ויום ני דר״ה שנה זו.
39)
נרנה נסז ונעניז המן
(זהר שנהערה 1)
,
לחם פן השפים שירו בגשמיזח העולם,
ומפנו הי׳ נניי ניזונים.
40)
נתורת אזדיז
(.
היום יופי נ השון.
ספי השיחות תש־נ ע׳ 29 ואילך.
ועוד)
,
אז סעו נעוארף לענז פיט דער עיים,
פיט דער פרשת השנוע.
.
.
פון דער סדרה פון דער וואר־.
41)
להעיר פפרש״י עודם:.
למד את החולה,
אפר רני הפא נר חנינא נר",
וי״ל ולהעיר שזהו התרגום ד.
ררא אליו ה":.
הפא
(ררא)
נר
(נתועאה פ)
חנינא
(חנון ורחום ה׳ לנער את החולה)
'.
42)
נעה־ט,
ספורנו עה*פ.
ועוד.
וראה רפנ״ז עה׳ם.
.
היום יום• ם תשוו.
43)
נפונו פזה ש.
וירא אליו ה" נא נהפשו לפסולים ונפו פרשה שלפנ-ז פפש)
.
בעזם ודום הזה נפול אנרהס גר".
ועפ״ז סתורץ שלא נאפר ננחונ הסינה על.
וירא אליו ה".
בבשרכם לברית עולם• 44 ,
8 ברית אין בשר אברהם,
ימס שטייט בגלוי לעיני בשר — דערפאר איז דער שכר על זה,
מדה כנגד מדה 45 ,
.
וירא אליו ה׳•,
ראיית אלקות בעיני בשר,
וואט ראי׳ איז שלימות העבודה ושלימות כל הענינים — תכלית ההתאמתות* 4 .
און פון אברהם אבינו — באקומט יעדער איד 47 זיין כה אויף טאו עבודה בגלוי אין זיין.
בשרכם•,
עוה*ז הגשמי,
און דורך דעם זאל זיין.
וירא אליו ה׳*,
תכלית השלימות,
באופן של ראי׳
[בדוגמא ווי דער ענין און השפעה פון מילוי ושלימות הלבנה איז נראה לעיני בשר,
כנ*ל]
.
דאס איז אויד פארבונדן מיט סיום הפרשה:
לאחרי עקידת יצחק — שטייט• 4 ,
אז.
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ 7 ראה אשר יאמר היום בהר ה׳ ידאה*.
26 ופרש״י.
ה׳ יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו כר,
שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב״ה לעמו•.
די מסירת בפש פון עקידת יצחק,
א מם*נ וואס האט דורכגענומען אויר חומר הגוף 27 ,
.
סרחה ויצאה נשמתו של
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
יצחק־ 50 מגופו — האט אויפגעטאן,
אז יצחק זאל נתקדש ווערן,
אין אן אופו אז אויר זיין גוף איז געווארן אינגאנצן קדוש בקדושת עולה 51 .
ויש לומר",
אז דאס האט אויפ־ געטאן,
מדה כנגד מדה,
דעם עניו פון,
בהר ה׳ יראה הקב־ה לעמו*,
באופו גלוי לעיני בשר,
ביז אז,
כדרך" שבא לראות כך בא ליראות־ 54 ,
,
הקיש הכתוב ראייתך לראייתו־ — דקר חיבור פון ראיית האדם הגשמי מיט ראיית קין העליון פון אדם העליון 55 .
און דאס האט זיך שויז אויפגעטאן בזמן אברהם,
גלייך לאחרי עקידת יצחק —,
אשר יאמר היום־,
און דאם גיט דעם כה אז אזוי זאל זיין אין,
הימים העתידין־,
אז אידן וועלן אלעמאל זאגן ♦היום בהר ה׳ יראה־ 55 .
ו.
נוטף לכל הנ־ל קומט צו נאך אן עניו אין דעם שבת — וואם גיט צו נאב־ מער שלימות איו דער עבודה הנ*ל פון אידן,
א שלימות וואט קומט ארויס בגלוי אין אלע ענינים,
ביז למטה מטה:
דער שבת בענטשט
(די קומענדיקע טעג,
כנ־ל,
כולל)
יום חמישי — כץ*
עצמו,
שםשיטא שהוא בטל,
במלות אברהם)
,
שדינם בחמורו של אברהם.
50)
פדר-א פל־א קרוב לסופו.
וח״א ס,
א
(תוספתא)
.
51)
ראה לקו״ש חב־ה ד 131.
שם ד 135 ואילך.
ושיב.
52)
ראה לקו־ש ושבון וה בסופו.
53)
חגיגה ב,
א
(וש״נ)
ובפרש״י.
54)
ראה יד רמה סנהדרין ד,
ב שןניו זה נלמד מהכתוב.
יראה.
.
יראה־ שבפרשתנו הנ״ל.
וראה כלי יקד ןה״ם.
ובארוכה אוה־ת פרשתנו קב,
ב ואילו.
55)
ראה אוה־ת שם.
56)
בדוגמא למש־נ במאורת הקהל —.
כל הימים אשר אתם חיים קל האדמה*.
מרחשון,
דער יום הולדת פון דעם רבי׳ן
(מהורש־ב)
נ־ע,
דער נשיא ישראל בדורו,
וואט בנו יחידו וממלא מקומו איז כ־ק מו־ח אדמו־ר,
נשיא דורנו.
וכידוע אז אין א יום הולדת איז,
מזלו גובר־ 33 ,
און וויבאלד אז דאס איז,
מזלו גובר־ פון א נשיא הדור — טוט עם אויף א התגברות אין דער עבודה פון אלע חסידים און איז־ן
(ועל ידם — בכל העולם כולו)
,
ווארום,
הנשיא הוא הכל־• 5 ,
אויך איו די דורות שלאחריו,
כמאחז־ל 35 ,
מה להלן עומד ומשמש,
אף כאן עומד ומשמש־,
און כדברי כ־ק מו־ח אדמו־ר“ בנוגע זיין פאטער דער רבי
(מהורש־ב)
נ־ע אז רועי ישראל,
הנה לא זה כלבד שלא יפרדו מעל צאן מרעיתם,
הנה עוד זאת מתרפסים להדום כסא מרום,
להתיצב לפני הוד א־ל רם ונשא,
להגן על עם ישורוף.
ובפרט דורך בנו ממלא מקומו,
נשיא דורנו — וועלכער איז,
הכל־ פון דורנו בפשטות.
איו דעם קומט צו א דבר חידוש בשנה זו: היינטיקן יאר ווערט קכ״ז שנה מיום הולדתו בשנת תרכ״א 36 .
וועט מען עם פארשטיין לויט דעם ביאזד פון זעם בעל יום ההולדת אלייז"
57)
ראה ירושלמי חה פ*ג ה*ח ובקרבו הקדה שם.
58)
פרש" חוקת כא,
כא.
59)
סוסה יג,
סן־ב.
60)
אגרות קודש שלו חש ד קמא.
61)
וכידון שגם לאחרי ההסתלקות — יש הוספה מניו הזמו בהמשו להשניס שורתה הנשמה בגור למטה — ראה 1פן*נ לרמב״ם הלי תשובה פ־ח ה״ד.
לקרש חב*ה ן■ 317.
וש*נ.
62)
להןיר ממשנ׳ת
(ראה לקרש ח־ו ן׳ 283.
וש״נ)
בביאור המשנה
(אבות רפ״ג)
.
דן לפני נד אתה ןתיד ליתו דיו ותשבור,
דלכאר הר בתחלה הוא החשבון ואת*כ הדיוז אלא שמתחלה שואלים
שו״פ וירא ט״ו מרחשוון
ו7
— אין זיינן דרושי חסידות בביאור העניו פון,
ויהיו היי שרה י• מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה*":
על יסוד פון דעם ביאור אין זהר פרשת חיי שרה" אויף רעם פסוק,
איז
אותו ?ל אדם אתר אמר ניוזא נו אותה זמרה וכאשר הוא.
דן■ את סלוד אז זושים עמו אוחו 37 ה,
תאבוף אאר.
דר קודם זל המרו.
ואס נמות פייזגיות אמדו אאר נמנו אל אדם על אום אחר,
פוסט הוא דיו מסו,
בסדה טובה זל אחת כסה ונסה.
63)
ולהזיר שטביזות היום הולדת נאנה זו — היא מום תסיאי דם׳ חיי שרה.
64)
דיה ויהיו חיי ארה תרס־נ.
הזת״ר.
זטר״ת.
פד״ת.
ואף אדרואים אלו מיוסדים,
כנראה,
זל דרואי אוורו ודרואי רנותינו נאיאינו ממלאי מטוסו
(ראה נהנסמז לטמן הערה 66)
— ס״מ,
מונו אמאמרים אלו אנאסרו וננתנו זל ידו,
הס תורתו אל נזל יום ההולדת
(נוסח להחידואים נדרואיס אלה אלו אלא נאמרו בדרואי רבותינו אלפניו)
,
ולא יט באופו אל חורה נקראת זל אמי
(זיז ים,
א)
.
ואנ״מ.
65)
טנב,
נ ואילן.
וז״ל: ארה זנתה לחייו זלאיז לה ולנזלה ולבנהא בתראה בר,
וזל דא ויהיו חיי ארה דזנתה בהו ננלהו ולא נתיב בנלהו נאי ויהיו חיי חוה ונו נכלא היא אתדבטת בוריו וזל דא דילה הוו חייו.
ויהיו חיי ארה אינון חייו כלהו לזילא סאה אנה לזילא וזארים אנה לזילא ואנז אניס לזילא כלהו הה כדקא יאות■ אמר רבו אמזון חית רזא דמלה מאי אנא ננלהו דאמר אנה אנה ובאינון אנז דאמר אניס דבחיב מאה אנה וזאריס אנה ולבתר אנז אניס אלא נולא חד.
מאה אנה כללא דנלא,
טב״ה דאתכליל מאתי זלאה סחימא דבל סתימיז בסאה ברוא דמאה נרכאז דבל יומא ונו זארים אנה ונגיז נו נתיב אנה רוא דיחודא דלא אתפרא מחאנה ויונלא לזלמיו.
אנז אניס אליו אתפראו ונפטאו מנללא סתיסאה דלזילא ואז״ג דנלא יחודא חדא אנל סתפראן נדינא ורחמי ננסה ססריו ואורחיו מה דלא הה הכי לזילא ובגין נו נתיב אנה רזא דיחודא דלא אתפיא לזלמין.
אנז אניס אלין אתפראאו נדינא ורחמי בכמה ססרין ואורחיו מה דלא הוי הבי לזילא ובניו בו באליו אבז אניס נתיב נהו אניס ולא אנה,
וכלהו אטיון והים ההיו חיי ארה דהוו ממא דאתנדיאו ואתטיימו לזילא.
דער בעל יום ההולדת מבאר,
אז אין •חיי שרה*
(וואס,
אינון חייז כולהו לעילא כר*)
זיינען פאראן דרגות:,
מאה שנה* גייס אויף כתר
(אין כחות הנפש — רזון ותענוג)
,
,
עשרים שנה* גייס אויזי חכמה ובינה
(מוחין)
,
און,
שבע שנים* גייט אוין" די שבע מדות.
און די אלע דרגות
(,
מאה שגה ועשרים שנה ושבע שנים*)
זיינען נמשך געווארן אין שרה׳ן,
בחי׳ מלכות,
אזוי אז אין דעם באשסיינו,
היי שדה*,
בכדי אז שדה
(מלכות)
זאל דאם ממ״יר זיין אין עולמות בי*ע
(וואס דאס איז מרומז אין •שגי חיי שרה* בסיום הכתוב)
".
נאכמער:
די אלע דרגות
(,
מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים•)
.
כלהו איקרון חיים*.
דאם הייסם,
אז נוסף לזה וואס יעדער דרגא בס*ע איז בשלימות — שלימות ברצון ותענוג
(מאה/ שלימות במוחין
(עשרים)
און שלימות במדות
(שבע)
,
האבן זיי אלע א צד השוה,
,
איקרון חיים*,
ביז אז,
בת ק׳ כבת כ׳ לחסא כו"
(כלשון פון רש*י עה*פ)
,
אוו נאכמערי♦ אויר ווי ויי זיינען יורד אין בי*ע,
ואדרבה — דוקא מצד די
66)
רווה נכ״ז לטו״ח ר*פ נדכה.
ד״ה ויהיו חיי שרה: נמוומרי אדה־ז זל פרשיות התורה
(ד טל* חדלו)
.
תטס״ו
(ז׳ סח ודלו)
ניזווה״ז לזודהזום־נ ר־פ חיי שרה.
שם נהוספות טלא,
סז״נ ואילו.
תורת חיים חיי שרה טנו,
נ ואילו.
סד״ה תחת אשר לא זבדה גר לאוה״ז
(סה״ס תטם־ב ד זח)
ולאדהאמ״ז
(מאמרי אדהאמיז דברים ח־נ זי תש ואילו)
.
ביאוה״ז ואוה״ת להג־ג ר״פ מיי שרה.
ד״ה ויהיו חיי שרה תדל.
תרליא.
חרפ״ב.
תשניא
(סה״ס — סלוטט מ״ב ד טסה ואילוף
67)
כי.
מאה שנה יזשרים שנה ושבז שנים־ הם גי זנעים חלוטים,
ו.
כל אחד נדרש לזזמו•
(פישיי ר״פ חיי שרה)
.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ירידה אין בי*ע — זיינען ויי,
שגי חיי שרה*,
.
בולן שויו לטובה*.
ווארום נתאוה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים,
דורך עבודת הבירורים בבי׳ע,
ובעיקר — אין עוה״ז הגשמי התחתון שאין תחתון למטה ממנו,
און דעריבער,
דורך די עבודה בבי״ע דער־ גרייכט מעז צו בחי׳ העצם שלמעלה מכל עניו של התחלקות"
(עצמותו ית׳ וואס נתאוה די דירה בתחתונים)
.
ד.
ה.
אז אלע קכ*ז שנה פון "חיי שרה* זיינען געווען בתכלית השלימות,
און א חיות פון "חייו עלאין*.
ע״ד ווי עם שטייט בנוגע אברהם — "בא בימים"",
באינוז יומיז עלאיז״י,
אז אלע זיינע ימים זיינעו געווען "ימים שלמים* ”.
ד.
ה.
ער האט געהאט די לבושים
(פון תומ*צ)
פון יעדן טאג פון די אלע ימים בשלימות.
דערפון לערנט מען אפ אויר בנוגע צו דעם בעל יום הולדת וואט בשנה זו ווערט קכ*ז שנה מיום הולדתו — אז ער קומט דעמולם צו א שלימות מיוחדת פון קכ*ז שנה,
שלימות אין אלע זיינע ענינים,
כתר
(רצון ותענוג)
מוחין און מדות,
און במילא אויך — שלימות אין זיין המשכה צו כל אנשי הדור
(ע*ד המשכת המלכות בעולמות בי*ע)
אין אלע זייערע ענינים: אז בא זיי זאל זיין א שלימות אין זייער עבודה מצד רצון ותענוג,
מוחין און מדות,
וואט דאס איז כולל כל ציור האדם,
ביז למטה מטה
(אין בחי דומם שבדומם)
.
און אין אופן
68)
ראה תרח שם פנ״ד
(קנז,
א)
.
לקו״ש ח״ה ע׳ 350 ואילר• וראה לקמן סרס ח.
69)
היי שרה נד,
א.
70)
ראה וודא רנד,
א.
קנם,
א <ושם הלשון,
יזמין זדלאין•)
.
וראה תו־א חיי שרה נד,
א.
משפטים קו,
ג.
קם,
נ.
71)
ל׳ החו״א שם
(עט,
ב)
.
אז,
כולן שוין לטובה* — תכלית השלימות.
ובמב״ש וק*ו: מה־דאר אז יעדער איד דארף זיר אפלערנען א הוראה פון דעם וואט שטייט אין תורה בנוגע צו חיי שרה,
ובפרט אז "מעשה אבות
(ואמהות)
סימן לבנים* 38 ,
און יעדער איד איז א יורש
(וואט ירושה — איז בדרך ממילא)
פון די אבות ואמהות,
עאכו*כ בנוגע צו צדיקים 39 ,
און זיכער בנוגע צו נשיאי ישראל,
און נאכמער בהדגשה — בנוגע צו א נשיא הדור וואט איז מבאר דעם ענין פון חיי שרה אין זיינע מאמרים,
און ער קומם צו
(בשנה זו)
לידי השלימות פון קכ״ז שנה.
ולהוסיף,
ע*פ המבואר במ׳איי אז די עבודה פון בעל יום ההולדת איז בא־ שטאנען במיוחד פון ממשיך זיין כתר שבתורה
(פנימיות התורה)
ביז אין,
חוצה*
(הפצת המעינות חוצה 40 )
,
חוצה שבהאדם
(הבנה והשגה ומדות כו 41 )
,
ביז חוצה ממש איו וועלט,
באופן גלוי לכל.
ווי ס׳איז מרומז אין דעם וואם דער צ*צ האט געזאגט בעת קריאת שם בעל יום ההולדת 42 : ״רש*ב,
בשר שבר —
72)
נניל הערה 47.
73)
ר״ל ההיווש נשרה — שאזלה נא זד.
נגילוי גם נזמו הגשמי,
נמםפר שני זדי נעלמא דין — קנ״ז שנה.
וע״ד שממלא שנותיהם של זדיקים מיום ליום
(ר״ה יא,
א.
וש״נ)
ונפשקות מזינו זה רק נאדמו-ר האמזעי ונר.
74)
לקרש תנ״ה ד 312 ואילך.
75)
ראה אגה״ק הידועה דהנעש״ט — נדפסה ננש-ט
(הוזאת קהית)
בתתלתו.
וננ״ס.
76)
ראה אוה״ח
(יהל אור)
לתהלים
(ע׳ תנה)
שהמדות
(זיא)
נק׳ חוץ לגני תו־נ.
וי״ל,
שגס המוחין נקי חוץ לגני האמונה שלמעלה מהשנל ונפרט לגני עזם הנפש
(ראה לקו״ת ויקרא ד,
ג)
.
77)
נסמן נהערה 2.
38)
□<11 12041 4011 0400 014.
1' 00'
4 <!11 0411.
10 10 001.
10 01 000X01.
1.
4ס8 '4>4
440404040
('4141.
1,
411 4.
0.
0)
041 40 011.
18)
44X11 44.
0 40 00.
4
(404' 04.
4 04
(1)
— 08)
4X4 814<0 40X40.
1 1,
41.
1 400400 99' 440,
014.
1 040'
411404 44004 04,
<
(01.
444 —,
04 0^> 1מX0 1141: 4
(0 0414,
14 0,
0
(41 0□ 04011 4
(4 4 — '0^ 4.
0.
0.
' 44X0 140 004.
0 0044
(4
(404' * *44 4,
.
— 4.
0־X4 84 4,
.
' 40X401 1/04.
0.
111.
44
(4.
0 14014.
' 40404 04
(4 1*00.
40 4,
.
' *004 44,
40 44 414X4•' 0.
4 '4044 84 400 48
(4.
0
.
4)
40 41)
0' '.
1)
44440 00.
0,
4)
.
4)
0 ס? 11111 '.
840114 4• א>“" — -4444־1 ?4.
4 04441 00)
.
,
4)
4.
1•!,
4)
.
8181 404444 1.
4״־.
04)
4 □84' — 4044 =44444 44044 4)
4 040 4)
4044 4^1 — 00.
4 40.
1 — 14 4)
4 044441 0041 404144 444440 4.
0 4064 444.
0 □40104 446.
4
(64
1011011'
£14441 14X1.
0 — 114110 14111 101141 01£6,
,
0 1 14414041 ^111 >41 86,
4 £1.
1 4401441 >1411.
0
(£00 4441 *41
'2££ 0,
)
1> >014
(1 1480•■'
181.
1' 11
(1^111■ *11 — "06,
144
(>14.
4.
044,
1 —.
!£141.
.
14.
41׳ 8101 4* — 040.
0 4< 14)
1)
8]
1<5 4.
1 1>1 0440.
4,
14006 '40.
0 4,
4841.
□0)
2' 20000
841 *1.
4 08 '2££.
(0140)
4484 £0 444£64
(44X1.
0' 4£1,
1 8.
1 1814 0441.
10.
1.
11.
1-' 014.
1£1 8444.
444 4480 84 4.
841 '£484.
00.
(04114)
<80*0 *2114,
6,
24
841 40£640 4111)
.
0814* 08 41ט <14 0£1£1 801 8444.
441 041 1440014.
04)
8 — נ1!!.
8)
״א581 44£11 400 84 8101 81 801 841 *404.
444 4044101)
£64!44 4.
841 801 8100.
401 28£4 100 4480 '44402 014144 £4£>סס8 4.
0 4.
31806,
81)
84 011 84141001.
101 1.
81.
11 026,
00111,
,
1461116* 2014140.
4 841,
4461446 500)
014200044 040011^4
84)
1X14 41.
8 ^X' 8'
(5' 8'
06,
£4040 £041.
14' 001 6,
0014 0014' 041401 841 801 01.
10' 1480 180 804 046,
6,
801 ׳)
4)
40£ 1841 801 '02400444 £04144 101 081 £1!^,
486 £1 '801 0£1£1 84 014 00)
841 40202 £401 804 £1 4480 ׳£.
)
4.
00,
1 □1£ 011 0410.
1 1416,
10 010 1£4 801 081 1400000611 1480 □1£ 081 26,
0010 0800£1 1£0 801 84 0 6140
— 0014 6,
0014 £01 £0.
6,
10 81400 61400 1180 26,
0010 8 841 ',
02014* 841,
;0610* 041 !££414 1£1 801 — 4£010 '£01404600 1010 8 0801 ££10 '״£□£
(801 20000 '41)
0 801 £01,
£4!!; 06,
1 1£9£* 041 !££114 1£1 801 26,
0040 — 0810 ££410 -166 ',
£6,
6 000 6,
000 £01
(180,
0)
1146,
0 8£1)
8)
1£1 801 — □01,
£6! '8011 801 103)
040£)
8 '£,
£0 £46,
010 801 — □1£ 1411 841 '006,
040 09060 801 26,
0040 8 — £826,
0408 00018 £0008 081 £0241 £21 £14020 84006£081 44£10 4480 26,
0040 10 84011 64011
!£0241 £21 0020 8601 £1 801 14 £260 81 £060)
'010241 11.
£ 041 066,
10 040 1£1 00£11,
10060 26,
060 2£0 □1£ 801 81 2401 401 040£0 406,
10 '1
'000 6,
000 '£,
£0 801 1001 00201 180 060,
£6 '11)
6)
0 801 0110 12££
(£2100)
01001 '
(080)
1141!)
002£0 —,
2600 42££ 260 □£210)
260 080 210 000* 341 £601 1£1 20)
£01 0£1.
680 800 □£ 20000 £1081! 4480
',
2£1 £21' 801 000 6,
000 £01 0£01 002£0 —.
£0180 £018^ 1601 2048 '£00.
1 260 £10 202 '01£.
8 0211,
£ 616,
1 '111)
0 £21 12£41 □810£0
£1
110211)
0,
4 1418 0״2
ספד השיחות - ה׳תשמ״ת
ח.
בהאמור לעיל,
קומט צו נאד אן ענין.
ובהקדים,
וואט לכאורה איז ניט מובן:
ווי איז שייך זאגן אז,
כולן שויו לטובה-,
וועז מ׳זעט אז במשך,
שני חיי שרה- זיינען געווען א ריבוי שינויים ועליות מדרגא לדרגא,
ביז עליות באין ערוד,
ולדוגמא: די יציאה פון אור כשדים און חרן,
,
ויקה אברם את שרי אשתו גד-"; שינוי שמה פון,
שרי- צו,
שרה-,
אז ניט נאר,
שרי לי-
(לאברהם)
,
נאר,
שרה על הכל-״ — איז ווי קען מען זאגן אז,
כולן שויו לטובה-,
ד.
ה.
אז אירע יארן פאר די יציאה פון אור כשדים,
און אירע יארן לאחרי זה,
כולל שלימות העבודה — זיינען •שויו
(לטובה)
-?!
עד-ז איז די שאלה בנוגע צו דעם וואם עם שטייט אויף אברהס׳ן,
אז ער איז געווען,
בא בימים-,
אז אלע זיינע ימים זיינען געווען,
ימים שלמים-
(כנ-ל סעיף ו^ דלכאורה: עם שסיים דאך בפירושי•,
בן ג׳ שנים הכיר אברהם את בוראו-,
און דערמיט איז מבאר די גמרא וואם עס שטייס",
עקב אשר שמע אברהם בקולי-,
,
עקב- בגימטריא קע-ב שנים
(הגם אז אברהם האט געלעבם קע*ה שנה)
,
וויילע,
שמע אברהם בקולי- האט זיד אנגעהויבן ערשט ווען ער איז געווארן דריי יאר אלם.
איז ווי קען מען זאגן" אז אלע זיינע ימים
(אויר
פון די ערשטע דריי יאר)
זיינען געווען,
ימים שלמים-••?
די זעלבע שאלה
(און נאד שטארקער)
איז בנוגע צו דעם וואט עם שטייט אויף שרה׳ן,
כולן שוין לטובה-.
נוסף צו דעם וואם אויר אין די יארן ווען ביי איר איז געווען עבודת ה׳,
זיינען געווען כמה וכמה שינויים ועליות כנ*ל — איז דאך מובן בפשטות,
אז התחלת עבודתה האט זיד אנגעפאנגען אין א געוויטן גיל
(בדוגמא ווי אברהם וואס בן ג׳ שנים הכיר את בוראו)
,
היינט ווי זאגט מען,
כולן שויז לטובה-,
אז אויד שנות קטנותה,
שנותי׳ הראשונות זיינען
(ניט נאר,
ימים שלמים- נאר זיי זיינען)
גלייך
(.
שוין-)
מיט די יארן ווען ס׳איז שויו געווען עבודת ה׳ במםנ-פ,
מגיירת את הנשים" וכר,
און די יאדן ווען ס׳איז גע־ ווען עבודת ה׳ כשלימות?
ויש לומר דעם ביאור בזה בהקדים המדובר כמה פעמים" בעניו החינוך,
אז אע-פ אז כמצוותי׳ של תורה איז ניטא קייו מצות חינוך
(חינוך איז נאר מדברי סופרים)
׳• — איז אבער מובו בפשטות,
אז בכדי צו דערמעגלעכן קיום התומ-צ בזמן החיוב,
איז מוכרח
(מצד טבע שהטביע הקב׳ה במקבלי התורה)
דער חינוך שלפני זה.
און דערפאר איז דא איו חינוך א חשיבות מיוחדת מדאורייתא — א
83)
יר לר יב,
ה.
84)
שם יז,
סו ובפרש".
85)
נורים לב,
ס?■*.
86)
תולדות בו,
ה.
87)
ראה גם לקויש חיה ן׳ 87 הערה 9.
88)
ודוחק גדול לומר שהי.
ס ביפים׳ רק ברוחניות וכן *גל שרה —.
כולו שויד רק ברוחניות•
89)
ביר סלים,
ו.
פרשיי לו יב,
ה.
ובכיס.
90)
ראה גם שיחת אחזרם וזרם שסיני תשסיז.
91)
נזיר בם,
א.
רסבים הל 43 אישית פיג הים.
ועול.
שרן אדהיז אויח הלי שבת סשמיג סיב.
אנזיקלופדי תלסודית ערד חינוך בתתלתו.
וש־נ.
ש״פ וירא ט״ו מרוזשון
חשיבות פון מכשירי הגוה קכ״פ,
בדוגמת.
כורתין קצים לעשות פחמין לקשות ברזל
(לאיזמל של מילה)
• 44
[ביז אז לדקת ר׳ אלקזר־י איז דאס דוחה שבת* 45 ]
.
וקפ״ז קקן מקן מבאר זיין וואם קם שטייט אויף אברהם אבינו,
אז אלק זיינק ימים
(אויר פון די קרשטק דריי יאר)
זיינקן גקווקן ימים שלמים:
בכדי אז ביי אברהם זאל קענקז זיין הכרת הבורא כשנקשה בן ג׳ שנים — האט קר בפשטות
(בורך הטבק)
גק־ דארפט האבן א הכשר והכנה לזה בזמן שדפנ״ז,
קר זאל זיר אריינטראכטן און חוקר ודורש זיין במציאות הבורא,
ווי קט שטייט אין מדרשי 46 .
שהי׳ אברהם אבינו אומר תאמר שהקולם הזה בלא מנהיג
(בתמי׳)
",
ובלשון הרמב״ם* 47 .
התחיל לשוטט בדקתו.
.
והי׳ תמה,
היאך אפשר שיהי׳ הגלגל הזה נוהג
92)
שנח קל,
*
(ונפרש•')
.
וש־נ.
93)
להורי ממארז״ל
(עירומז יג,
ב)
.
אלו ואלו דברי אלקים חיים־.
ויתירה מזה ננדו־ד שר״א שמוחי הוא,
מתלמידי נ־ש
(שבח שם,
נ ונפרש" ותום׳)
,
שלעתיד לנוא הלנה כמותם
(ראה מד־ש לאנות פ״ה מי״ם.
מק־מ לזח־א יז,
נ.
לקו־ח קרת נד,
1.
ובתו)
94)
ואפילו לדעת ר׳ע
(שהלכה כמותו)
שאינן דוחיז אח השבח — הרי זה מפני שאפשר לעשותן מערנ שנת,
אנל מכשירי מאות מילה שאי אפשר לעשותו מערב שנת,
דווזין אח השנת לנו־ע
(שבת שם.
א)
.
95)
נ־ר רפל״ט.
ויאה נארוכה מדרש הגדול י־פ לד לר.
96)
הלי ע־ו פ-א ה־ג.
— אלא,
שהרמב־ם ס־ל נמ״ד נן ארנעים שנה הניר אנרהם את נוראו
(נ״ר סס־ד,
ה — לגירסח רנינו
(נס״מ שם)
.
וראה לקו״ש ח־נ ע׳ 14 ואילך.
וש־נ)
.
ומזה מובן גם להרעה שבז שלש שנים הביר את בוראו,
ש.
התהיל לשוסט בדעתו• לפר שהגיע לגיל שלש שנים.
תמיד ולא יהי׳ לו מנהיג,
ומי יסכב אותו,
לפי שאי אפשר שיסבב את קצמו.
.
ולבו משוטט ומבין קד שהשיג דרך האמת כו".
ס׳איו קייו פלא ניט ווי איז שייך.
לשוטט בדקתו• קודם ג׳ שנים,
ואדרבא יש לומר,
אז,
התחיל לשוטט בדעתו• איז געוועו גלייר כשיצא לאויר העולם — ווייל מ׳געפינט אז פארן מבול איז טבע האדם געווען אז.
כשהיתה אחת מהם יולדת.
.
היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך מבורא כו״יי,
קקן מען זאגן,
אז מעין זה איז גקווען אויר נאכן מבול
(בפרט בדורות הראשונים לאחר המבול)
,
בא יחידי סגולה,
ווי די אבות.
וכדנזוכח בכל אופן דער שכל שבהם — אז צו דריי יאר הכיר את בוראו 48 .
און דערפאד,
הגם אז דער.
שמע אברהם בקולי• איז גקווען קע׳ב שנים — איז אבער אויר די קרשטק דריי יאר,
וואם זיי זיינעז.
מכשירין• ומביאים אז עק״ב שנים איז.
שמע בקולי•,
זיינקן זיי •ימים שלמים*.
וע-פ הנ׳ל קען מען אויר מבאר זיין וואס שטייט בא שרה׳ן אז.
כולן
(אלע אירע יארן זיינקן)
.
שוין לטובה•:
אע*פ אז ט׳איז גקווקן ביי איר א צייט ווקלכק איז גקווען.
מכשיר• צו עבודת ה׳,
אוו אויר אין די שפקטקרדיקע יארו זיינקן גקווקן פארשידקנק דרגות אין איר אופן העבודה
(כנ׳ל)
,
97)
נ״ר פל״ו,
11.
דיק-ר פ*ה,
)
1.
98)
ולהעיר סדנר משנה
(זונות ספיה)
: נו חמש למקרא
(ולא למשנה ני)
ונשסתודל לדני — מלמדו
(רק)
תורה
(מוכה מג,
א.
הל׳ ת״ת לאדה״ז יפ״א)
.
ועוד.
י1״01 א״ס ט&א.
100 •ז״^ו •10014 ^ !11^ 404□
411ט 14^ 44410 40 1^6X צ*11 ■א 4 ז ט4^
(4014* ^)
412.
0 40' !0' 111X1 0014.
4
001)
1X12 1004 1X112.
0 ^ 1*4• 4* ** <14
־£$£ £ 0.
□ 441.
4 10 66)
1X12
00044' □□441□ □18 11440■■.
[00■ 141 ■8 141001 □018□ ■1 יx1 □441□
4000□.
'
8441.
.
' *411 0141' '.
□.
□■□ 4סx1
401804
(
(444.
01' '4x0.
8□ 8□ □,
0□!□ 0x1 1■ □40004 0□!□' 184! 15x1
81 844 0□!□' 011 1■
( 4 14^4004
!^ x8□]
'
4.
(141.
00■' 114404 !■*
(41 444
(4□ 001 8x1 0044 80x1.
1x
(8□ 94^4
0080 ׳□004100.
□0' *)
4.
11 •□□א 004
(1)
[008□ 18□ 8x1 14□ 41x1 001 *□011.
4□□.
!.
114404 44
(41 ^1
(8□ 0
(1□ *□0■ 44xx^1 81x1.
1.
'
(x14□x44.
4
(x
(x □81□
-340>118ג 41□ □□18 —,
□ □4011
(□
(9x1
(□10□)
8x1 004404 0,
8x1 41x1.
180441 844 0□!□ □
(041
(□4
(1
(!□411
(10□ 1114□ 0080 □4118□□
(
(
(□0.
41□□□ 04011□ □81□:
□!□8□ 8x1 14□ 4:.
1 011 □□□4 811
4000 41
(8□ 8 0x0414
(״!□400 411x1
044 □018□□ 14.
0 ־x4
(041x1 '014!
'״.
□4010 1.
1
(4 0141' 41)
^ '
(□441□□□ 011 □404□ 0□□ 81 □411 8x1סס)
0x41 □411 □44x01
4100 81x0' 81 0
(1
(4 41 14□
(411□ 011 0141 1□ 14□ 81041001,
0 □401 — □1-4 — 801 844 8x^4 x8□^ □.
(41
(4.
□44x01 □01 □41 □801 ! ( 844 ^□0 00x0841 81 404x0 4x0□ 00x40■ □401
1^41.
£1:011X1.
1#4 14011 11040 44■
(■>** 501)
0X101 44 044-11-1.
' X^4 40 04 0014■'
(04.
0)
■
4011 40' X■ 0141.
4
(14X411.
1)
4.
11 04.
1 0.
1
(01)
40001141 44 4404 14014 04011 — 4X11 4404 04110 40X011 004 011'
0411 40401 004 4-001411 4011■ 011 04 0X4 114140 401)
000.
4 11400.
0
(114• 04040 0.
11 11^)
1 1111
404-11)
'
(!44 0440 1104411 00144)
'4* 4X4 4X4 410111.
(40 0044401 1401X11401 04.
(404-0' *0 0411 110110111 1111 04414 414 4X1 0.
11 04111.
1 0-0404 11414 114440111 1011 44 40111 0-04411 111114411 1101140
?01)
0014 4*4-'00411 □11 011□! '110440
.
#0 41 ״״311:11 11114,
011 8 4041)
-)
8 41.
414! 11*.
184,
441.
41.
41 !״41101
€1X4 0
(001 €40010 — 81 8x1 14□
€□14 □10411 1441 841 04□ 844□ 841
184 1441 4*0 £□40'
(€41.
0' □,
40□ 801 □1.
4
(41' 801 04 80x4□ 04014,
4044: 0X1 8 □0.
0! 801
(81.
8441
(11.
80411 14
(41 14□ 804040.
401
(41□ 044-4*00110.
44 0140.
11' 111.
4 8040
(1X1 144 □0411 1*1 004 04 00.
04 11404□ 1*1*1
(40111011 0
(01.
411
(01.
011 40
(4 11,
414
(1.
'
(111.
1.
)
144 844 9808441
(^1 841 *0181
— □1110 □□ס)
114 841 811 '
(■8111.
4,
0)
11414□ 0041' 8141.
841 □41 110101.
0044 404441 11440 841 '111X11.
' 041 — 004 8
(44□
(44□ 1014' 041 80441 8104
(4 008□ 844
(0040
(11 8104 80414 8411 80.
0□ 141.
' 84441' 841 14 844
(4
(4 0110□' 801 8041.
— 11040
(14□ 011 *!!□114' 801 □□1111 08 141.
04 1141
(11 □40
(80040.
(1)
4.
0111 — 8
(.
400111 □01 *□404.
*01 '□■80□.
0□□! 98011980^4 084140□ 40 081 84114
(.
□01 14□ 410□ 18101 □41 80
(4041 8
□1
(441
(4114110■]
.
'
044 10□ 0111041□ □□40□! □80 41081.
4
□״80)
□,
□ - □!□■סס□ □00
ש״ם וירא ט״ו מרתעוין
שטארקן זיין פארבזנד מיט דעם בעל יום ההולדת ובנו ממלא מקומו,
מק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו — דורך לער-נעז אין דעם טאג פון תורתו,
ובפרס זיינע מאמרים פון •ויהיו חיי שרה",
און מוסיף ויין איו די אלע ענינים וואס ער האט געמאנט,
ובכללות — הפגת היהדות והפצת המעינות חוצה,
ובמיוחד — דורך דעם •שער■ פון •הקהל' און •תשמח■.
ומה טוב ומה נעים — אז מ׳זאל דאס טאו ברבים ובציבור,
כמבואר איז זיין קונטרס •החלצו"•"׳,
די מעלה פון טאו א זאך ברבים ובציבור — דורך מאכן א התוועדות של שמחה — וואט דאם איז דאד דער עניו פון •הקהל■ און •תשמח■ ביחד — איו דעם יום ההולדת,
און דארטן לערנען מתורתו,
און זיד שטארקן אין די פעולות וואט ער האם געמאנט,
(למען)
על מנת אז דערפון ואל נמשך ווערן תוספות שלימות על כל השנה כולה,
אין •מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים".
ס׳איו כדאי אנהויבו טאו אין דעם בפועל שוין פון דעם שבת און אין די ימי השבוע שלאחרי זה ביז כ״ף מר־ חשון,
באופן פון מוסיף והילד ואור,
און דערנאד אין דעם יום הולדת עצמו — א יום זכאי,
ווען •מזלו גובר"
לכתוב בתשב״כ מפני שהו* טבחי סופר קלסקלה מבור ספר כר הנה קדיז יינו קוד מיו הקפות שבשמקיב שלא נכתבו אפילו בתשבק״ם ראינו *לש מנהג•
(לקו״ת סוכות פ,
סק״ג.
סידור קם דא״ה רסס,
נן וקד-ז י״ל מונק לאסירה נלי-נדר,
שאף שזה בלי נדר סה״ת וסד״ס — יש בזה דוקא הסקלה והתוקף של התלנוה מקד סנהג ישראל.
106)
דשנה תרנ״ם
(פרק יוד — סה״ס תרנ״ס 7 סא)
.
בפשטות — וועט זיכער צוקומעז אין דעם נאכמער שלימות.
וכאמור,
מאן אין דעם אין אן אופן פון •החלצו מאתכם אנשים לצכא": •החלצו" — •חלוצי צבא מזויינים" 50 " 1 ; •מאתכם" — דאם מיינם יעדער איד אן אויסנאם,
ער קען זיר דערפון ניט משתמט זיין מיט א תירוץ אז ער איז א זקן ואינו לפי כבודו,
אדער א קטן ואינו לפי יכולתו
(סיטאסאל ווערט ער אן עניו)
,
ווארום ס׳איז •מאתכם",
אפילו שבט לוי האט זיו משתתף געווען במלחמת מדין"",
און מען האם פון •מלקוח השבי באדם וב־ בהמה״”■ געדארפט געבן צו אלעזר הכהן"■׳ און די לויים אלם •חיל השם״׳״; •אנשים* — מים א תוקף פון אן איש,
מלשון חשיבות 1 ",
און נים סתם צו יוצא זיין כו׳.
און מ׳גיים אין מלחמת מדין — מלחמה האבן מים אלע ענינים פון פירוד און היפר אהבת ישראל 3 ",
עכ״פ
107)
מסות לא,
ג ובפרש״י.
108)
מרי מסות שם,
ד.
נת׳ כלקו״ש ח״ב ע׳ 693 ואילך.
חכ״ג ד 210 ואילף.
109)
מסות שם,
כו.
110)
שם,
כת.
111)
לשון הרמנ״ם הל׳ שמיסה פי״ג הי׳ב.
112)
ראה פרשי* עוזים.
וערד.
113)
להעיר מהזהר דפרשתנו
(?סו,
ב)
"אמר לי׳ ר׳ יהודה לרבי יומי,
פתח פומד ולעי באורייתא דהא שכמתא אשתבח גבן־ וכו׳ פתח ר׳ יוסי ואסר אשתך• כגפן פירי׳ וגד•".
וכלקוסי לוי״ז
(פרשתנו ע׳ עג)
: ״ר 54 יוסי הוא בחי׳ מל׳.
.
ולכן שכיגתא שהיא בחי׳ מל׳ אשתכחת גבי ח יוסי דושא.
.
אך הי׳ עריך שר׳
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
די לעצטע שיריים וואס זיינען נאר גע־ בליבן פון פירוד וכר,
עכ*ם א,
מיו חרדא דדמא על אפי מיא"•",
ובמיוחד — דויד מאן אין •הקהל• און,
תשמח*,
וואם ביידע זיינען מאחד אידן.
און דערביי דארף מען וויסן אז דער אויבערשטער גייט מיט אין דער מלחמה,
ווארום מ׳גייט איו דער מלחמה בכדי,
לתת נקמת ה׳ במדין*.
בפרט אז מ׳האם דערצו די כחות פון דעם בעל יום הולדת,
און בנו ממלא מקומו — כ*ק מו*ח אדמו״ר,
וואט שמו איז,
יוסף יצחק* 5 ":,
יוסף* מלשון הוספה,
ע*ד,
הקהל*,
ביז אז •יוסף ה׳ לי בן אחר״ 56 — מ׳איז מקהיל ומוסיף און מ׳מאכט א,
בן* אויר פון אזא וואס איז אן,
אחר• 7 ".
און מ׳טוט עס באופן פון
,
יצחק* — מתוך צחוק ושמחה• 11 ,
,
תשמח"■ 1 .
און באמש אז •יצחק* איז לשון עתיד — האט מען שוין איצטער אלע ענינים בגלוי כמונח בקופסא“ 60 ,
און מ׳האט אויד דעם שליסל,
מ׳דארף נאר אויפ־ עפענען דעם קעסטל,
און דערפון ארויטנעמען אלע ענינים בגילוי,
וואס דאס קען מען אויפטאן בשעתא חדא וב־ ■ רגעא חדא — אז אט זעם מען כגלוי די גאולה האמיתית והשלימה,
,
ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר* 111 ,
,
וירא אליו ה",
בגאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו,
ולא עכבן אפילו כהרף עין 62 .
יהודה יאמר יו פתה פומך,
כי הרי ר׳ יהודה הו* בחי׳ חסד בו״,
די״ל ההוראה בעבודה האדם — שגם אסירת ד״ת ז״י חדורה בבתי׳ החסד,
תנועת הקירוב דוקא,
114)
ישוו המדרש ויקיר פנ״ד,
ג.
נת 63 בשיחת ייב טבח תשמ״ז.
115)
ראה גם יקו״ש חכיו ד 94.
116)
וינא י,
כד.
117)
ראה אוחית ויבא רב,
א ואייך.
ויחי שפו,
א ■אייך.
שב,
א ואייך.
שבז,
ב ואייך.
דיה: תקעו תרם־א.
כבוד מיכותך תרח״ץ.
׳14< *ט 14 <<ט1
(ח
1.
01041.
(4400 ^)
—
(001 444,
40 041.
0 89' 6)
0001X0 01.
1440 040 40 001^.
0
(1000140
8)
0X0 0X0100 044,
40
(0,
4 01 □041)
'
(44־
'40 טסט
(4 '1*004 4)
11 00 44)
104ט1ט
(9
')
^□.
□0 011 401ט9)
9114 04
(5 יה '00.
1 4*4x1 ׳0 'טסט י* '41 טט 4ש טסט 0
'919411
1941 טט^סטט □□ 044,
ט■ 04101 4^00 0 יטס 10410 0410
>>)
טט0ו4 >1 ט>ט4טטט 1ט4> 991.
0
(טסט□ 410 1x11ט □41 — 11 סס סטסשט)
1*0.
1 *״< —
(04^ 4□
(4,
91 1x41 טטט
(2
£ 99 1x41'
£4> — 11 ט1ט114טטט □01x4111 ש4ס
(1
)
!0144,
4 — 004 '14114,
14 09 001114 1001 81 100)
0 900 '84,
001 101)
8 100)
0.
״0 ׳)
1)
01
<84091
(4 14X011
(4 911 8 8011 0494 814 4,
91148* — 801 98101
(11' 081000 144
(1 —
(1X1 41000X8 00
(418 084■
9,
1480 910X1 1X1X10,
' 81 0.
1 91■
40,
9
(1
(408 1
(1
(10 004,
911100
(404,
! 81 0.
1 10.
1■ 91144
(1)
' 9
(1 10 44,
(1109
(
(80 41
(90 981 80909
(10809
(014041
8
(1 0)
1X9 9110 1444,
(1109 814,
0.
(1X11X10
(01/
9414
(41■ 0X11X1 801 10
(434,
(14 8
(1 981■ 111
(
(' 0X11X1 8
(091 80
(1 140,
' 401 1,
891
(1 9
(1 0.
0 91.
14 8191.
1'
(408 14801 0X918
(1X0 14114 14400X0 84 10 0X10
(0814 140114)
081410 110 100 10 8
(11409 40,
11X000 1*801101.
8190X.
8 00
(19 00.
1)
9111411 0041 100141 900 800
(0X9010 04
(09 1481411
(114 81 9801 9114411■ 801 818
(1 14011414' 110 9X480
8)
1X9 00
(19 1189 0190 981 00.
1■
0
(100 81!
9X1 1X19
(1 8101.
8 009
(1 1
(140
(14 014 0.
(9114411 811 0,
1■ 9114411 — 1480
8' 014941 01491101 0X00,
11X01
0 '1018 9״4 0401414
־4011111
(00 שסש 1001 1414,
1 !4011 0)
0)
4 444 10 411 —.
)
041 1141)
4104
<8081141 111 801 141 41111 911 140 — 11410 100X1.
(1140
(1 0000
(14 801 81 1
(1 1001111 1
(1
(4 81 10
(0
(1404 1!
(.
4 04)
0 0X1 1X1.
911 1X0 40011 1
(140
(11
11' 101111 44*4 0X11111■
11)
4114)
1)
0 0,
801 110 ׳!80111> 811 4114)
1
(100
(141 — 801 1X1 X1
(41! 9
(1
'״44101 01)
18 41)
0* '״)
11000 1)
80141 0401' 81 91)
18)
'
(.
4114 400)
0)
4')
ס0)
1X1 X^^11 801 X
4
(00*)
.
' 000 0
(100 4X801' 300 0
(1
(4 84
(01
(14
('0814 4
(1! 1X4100 4
(1! 140X 100
(8 014
(14 — 18
(1
(14X8
(
(
(01
(101 0
(404.
11 00)
4.
11111' 4400
(14 801 84X 0X4 0
(0
(!111410 8
(8*1 1001 40111 801 084
(00 0
(1
(14 90111100 9
(1 1X0
(!141
(4 810
(.
!
(014
(14.
0)
(.
X>: 0X1X1 91144
(1)
— 10 4
(14 144!0.
1 9
(1 0
(0 41X10 0000
(940 9
(1 1X0 40
(4 0.
1 401801 801 0.
11 91144
(1 04
(14 4
(
(1180
8
(1 180 804
(809X1 84
(0X1■
99
(41•
01414
(41
(000'
(41414
(1 4801 141414
(1 0901! 0X14,
0' 8
(01■ 9801 8 10114 0
(0
(4011.
14״14,
1449 4411)
91 4,
14״0,
1449 - 4)
44)
1440 491
שכר השיחות - ח׳תשמ״ח
ב.
אין דעם קומם צו * לימוד מיוחד כנוגע גו דעם כינוס השלוחים שי׳:
יעדער" איד איז א שליח פון דעם אויבערשטן" — וכביכול שלוחו של אדם
(העליון)
כמותו 64 ,
ביז •כמותו דה־ משלח ממש* 65 ,
און זיין שליחות בא־ שטייט אין —,
(אני נבראתי)
לשמש את קוני"׳ דורך דעם וקס ?ר נוגם אויס זיינע כחות אויף קיום התורה ומצוותי׳,
,
היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי"",
און אין אן אופן אז דאס זאל דורב־ נעמען די גאנצע מציאות
(,
אני")
פון דעם,
עולם קטן" זה האדם•׳,
,
בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדד״י׳.
ביז — די שליחות פון עבודתו אין דעם עולם כפשוטו,
עולם גדול,
אויף אויספירן די כוונה ושליחות עליונה פון מאכן א דירה לו יתברך בתחתונים,
דורך מגלה זיין אין יעדער מענטש,
און אין יעדער דבר שבעולם
(דומם צומח חי
12)
נהנא לקמן — ראה שיחת ליל שמח־ת תשמיו.
ש״פ חיי שרה תשמ״ו
(לקרש חכ״ה ד 329 ואילו)
.
ש־פ וישלח חשמ״ו
(לקרש שם ע׳ 364 ואילך)
.
קונטרס השליחות
(קורת,
תשמ״ה ושלאורו)
.
ועוד.
13)
לקרת ויקרא א,
ג.
וראה אוררת וישלח רפס,
ב.
דיה וישב תרל׳ג.
וקם הגהות — ד״ה הרל תרמ״ד
(סה־מ ליקוס ק׳ יג ואילך)
.
תרנ״ו ק׳ נו ואילך.
וקוד.
14)
משגה ברכות לד,
ב.
קידושיז סא,
נ.
וש״נ.
15)
לקו״ת שם
(וכיה
(הלשוו — כמותו מפש)
כשוית הריב־ש סרב׳ח)
.
וראה לקרש קרח תשמיז.
וש״ג.
16)
נספו בהקרה 5.
17> תנחומא ויגש ו.
הובא במקומות שנהקרה 13.
18)
תנחומא פקודי ג.
תקרז תיקון סט.
וראה אדד״ג פל״א.
19)
ואתחנן ו,
ה.
מדבר)
זיין אמת׳ע מציאות און זיין אמת׳ע תכלית ציליב וועלבע ער איז באשאפן געווארן — •לכבודו" של הקב״הי”.
און תכלית השלימות פון דער שליחות וועט זיין בימות המשיח,
ווען עם וועט זיין •ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר"",
און מ׳וועם זען בגלוי ווי כל העולם כולו איז א דירה לו יתברך.
ד.
ה.
אז אין •משיח" דריקט זיך אוים דער שלימות וגילוי פון כל מעשינו ועבודתינו בזמן הזה
(אין וועלכן ס׳איז תלוי ביאת המשיח")
אלם שלוחים פון דעם אויבערשטן.
וכמובן פון רמב״ם",
אז ימות המשיח איז
(ניט קיין ענין של שכר צדדי אויף תומ״צ,
נאר)
א המשך ושלימות אין דער עבודה פון תורה ומצוות בזמן הזה".
און •מפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן כו׳״”,
•כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה כו׳״” — ד.
ה.
אז דער •נתאוו" איז ניט על מנת לקבל פרם
(קבלת שכר אויף די עבודה)
,
נאר בכדי קומען צו שלימות העבודה,
ובמילא איז דער •נתאוו" גופא א חלק פון עבודת
20)
אבות ספ-ו.
21)
ישקי׳ מ,
ה.
וראה שקר האמונה פכ״ה.
תרח תזוה תפב,
א ואילך.
וקוד.
22)
תניא רפל׳ז.
23)
הל׳ תשונה פ״ם ורב.
הל׳ מלכים פי״ב ורד.
וראה בארונה לקו״ש ח״ח ק׳ 277 ואילך.
24)
קיד המנואר נרמנ-ם הל׳ תשונה שם פ״א ננוגק ליקודים גשמיים שנתורה.
וראה לקרש חי״ט ק׳ 204 ואילך.
25)
הל׳ תשונה שם ם־נ.
26)
הל׳ מלכים שם.
ש״פ וירא ט״1 מרתשון
האדם 66 .
ג.
עס*ז יש לבאר רעם רמז א1.
שליח* בצירוף עשר
(יחד)
איז בגי-מסריא
(און אותיות)
.
משיח*":
אין די שליחות הנ״ל זיינען פאראו צוויי עוינים:
א)
דער עצם.
מינוי השליח• — דאם וואם דער אויבערשטער האט אראם געשיקם א נשמה אין א גוף בעוה*ו הגשמי,
און אים,
דעם שליח,
געגעבן אלע נויטיקע כחות דורנצופירן די שליחות• 1 ,
ובכללות — די עשר כחות הנפש,
.
שנחלקת לשתים,
שכל ומדות כר•",
וועלכע זיינען נשתלשל געווארן פון די עשר ספירות עליונות 68 ,
וואס זיי זיינען דער שרש און נעמען ארום אלע ענינים בכל סדר השתלשלות,
און אלע אופני עבודה.
ב)
דערנאך דארף דער שליח אויס־ נוצץ די כחות — ארויסברענגען זיי מן הכח אל הפועל,
מן ההעלם אל הגילוי,
דויד די שלשה לבושים מחשבה דיבור ומעשה 11 .
אין עבודת האדם גופא
(בהבאת הכתות שלו בפועל)
— וייגעו אויר פאראן
(מעין פון די)
צוויי דרגות:
א)
לכל לראש דארף זיין קבלת עול מלכות שמים״ — דער.
שליח• דארף
27> חוה מדוכה לקדש: שלוו תשמ״ז חד וורלד.
וחת שם.
וחוו! גם לקדש ה״נ ד 51 מלן.
28)
ראה גם שיחת ליל שסווה תשחי.
ש״ם ודי שדה תשנרו
(לקרש וארה ן׳ 326 ודלות ושז.
29)
בםאחז״ל שאיני מבקש נו׳ אל* לפי בהו
(טורו חם ג)
30)
תניא רס-ג.
31)
תניא שם.
32)
ראה תניא ויד.
33)
כובדי המשנה
(נדבות יג,
א)
למה קזיפה
אויף זין■ מקבל זיין מלכותו ית׳,
און במילא אויר — שליחותו של הקב*ה,
אז ער נעמט אן בכללות די שליחות וואס דער אויבערשטער האם אים געגעבן
(וואם דאם איז כולל און געמם דורך אלע פרסים ואופנים ווי די שליחות וועם דערנאר ארויסקומען בפועל/
ב)
דערנאד קומט קבלת עול מצוות 15 — די קבלה פון די מצוות
(שליחות)
בפרטיות.
וואס דעמולם
(קען ער און)
גייס ער מקיים זיין די שליחות בפועל מיס זיינע עשר כחות הנפש: ער שאצט אפ וועלכע כתות ער וועט דארפן נוצן בכדי אויספירן א שליחות מסתימת,
און נוצס זיי בפועל.
און בשעת דער.
שליח*
(דער ערשסער ענין הנ*ל — דאם וואס דער אויבערשסער האט אים ממנה געווען אלם שליח,
אדער — זיין קבלת השליחות בכלל)
נוצט אוים בסועל אלע זיינע עשר כחותיי אין אויספירן שליחותו בעולם
(דער צווייטער עניו הנ*ל)
,
און איז מגלה די עשר כתות פון אידן ארום זיר,
וועלכע טיילו זיר אויף עשר סוגים 11 —
שסק לוהי׳ אם שמוק נדי שיקבל קלה■ קול מלבות שמיס תחלה ואחר בד מקבל קליו קול מקוות קבלו מלכותי ואורב קנלו גדרותי
(סנילתא יתרו כ,
ג)
.
ודאה תניא רפס״א •ראשית הקבודה ודקרה ושרשור.
34)
ה״קינוד• הפרטי שנו — כירוק הסיפור דד הרורק ר יומה יקהק ננו של הדק מקנו של מק פרח אדסרר,
שנקרא קל שפו)
,
שאמר,
שתפלת נקינור קנינה •לקבוח את קשר נחות הנפש שלו
(לקרש ורב ד 477 יאילד• וראה •תתסינר חוברת נ ורק סה
[קה,
*)
וילת וראה גס סורס תרפ״ד חש ק׳ קסת.
תשיג ק׳ 113 — דקיבור הס ירד נמית הנפש.
וראה פ" סהרוה לביד פפ־ד,
א.
35)
ראה הרב סב,
א לקרת חפ נקנים.
וברם.
ספר השיחות - היתשמ״ח
ברענגט ער דעמולט דעם עניו פון,
משיחי
(,
שליחי בצירוף עמר)
— תכלית השלימות פון מסרת השליחות.
ד.
הנם אז דער ענין איז שייך צו יעדער איד
(ווארום כאויא מישראל איו א שליח של הקביה,
כנ״ל)
— שסייט עם נאכמער בהדגשה ובגלוי בא די וועלכע האבן זוכה געווען אז נשיא דורנו כ״ק מויח אדמויר האט זיי ממנה געווען בעצמו,
או עיי שלוחו,
צו זיין
(און אנגערופן ווערן
(עיי נשיא דורנו)
בשם)
,
שלוחים• פון נשיא דורנו",
צו אוים־ פירן זיין שליחות מיוחדת אין הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה,
ביז אין חוצה שאין חוצה ממנה:
זיי האבן בגלוי יותר די כחות פון נשיא דורנו אויף אויספירן די שליחות.
און דורך זיי — ווערט עם נמשך בתוספת כח צו אלע אידן.
ה.
עפ״ז וועט מען פארשטיין,
די תוספת לימוד און נתינת כח וואט קומט אין דעם צו
(פון נדו מרחשון און)
כ*ף מרחשון בשנה זו — שנת הקכ״ז:
די שלימות פון קכ״ז שנה פון דעם רבי׳ן נ״ע — וואם,
אף כאן עומד ומשמש• 7 ־,
ובפרט דורך בנו ממלא מקומו,
נשיא דורנו,
דער משלח פון די אלע שלוחים — גיט אריין א שלימות אין די עשר כחות פון יעדער שליח: תענוג ורצון
(,
מאה שנה•)
,
מוחין
(,
עשרים שנה•)
,
און מדות
(,
שבע שנים•)
",
סיי שלימות אין די אייגענע
36)
ראה בארוכה שיחות שבהערה 12.
37)
סוטה יג,
סע״ב.
וראה אגרות קודש אדמר״ר סהוריי״ז ח״א ז׳ קמא.
38)
ואו* שהנחות נחלקות לשלוש — הרי:
א)
הנהגת העשר נחות
(מוחין ומדות)
היא די
עשר כחות,
און סיי שלימות בנוגע צו ממשיך זיין און משפיע זיין שלימות אין די עשר בחות פון אנדערע אידן אוו אין די גאנצע וועלטי 5
(וואם איז באשאפן געווארן בעשרה מאמרות״,
ובשרשם — עשר ספירות 1 •)
.
ביז אין אן אופו פון "כלהו איקרון חיים״,
״כולו שוין לטובה• — אז אלע
(עשר)
כחות ודרגות
(בקיום השליחות)
1 • זיינען דורכגענומען מיט דער
תענוג ורצון
(כחות המקיפים וכלליים שבנפש,
והתענוג והרצון אינם נמנים ביחד עם העשר נחות
(מוחין ומדות)
)
.
נ)
נשהנתר
(חיצוניות הכתר)
נמנה אין הדעת נמנה,
ונשהדעת נמנה אין חכתי נמנה
(ע״ח שער מוחין דצלם פ״ח.
הובא ונח׳ נתו״א מגיא צא,
ג-ד.
ביאורי הזהר להצ׳צ ע׳ ערה ואילך.
וראה ד״ה ועתה יגדל נא תרפיה.
ועוד)
,
היינו שגם תענוג ורצון
(כתי)
נמנה בעשר כתות
(כשאין הדעת נמנה)
.
ג)
,
מאה שנה־ הוא בחי׳ אריך שבכתר
(שרש הנאצלים)
הכולל עשר ספירות — עשר כלול מעשר
(,
שלימות היותר משומד — ביאור• הזהר זאזחית להצ״צ ר׳פ חיי שרה)
.
ו,
עשרים■ הוא עשר ספירות דחרב
(שכל אחד כלול מעשר)
.
ולהעיר מהמבואר
(לקרת ר״ם ברכה.
ביאוה״ז לאדהאמ־צ ר־פ חיי שרה.
שם בהוספות קלא,
ג ואילך.
ועוד)
.
ש,
מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים■ הוא מאות
(כחר)
,
עשיריות
(חרב)
ויחידות
(מדות)
,
וחרב הוא חלק עשירי מנתר,
ומדות הן חלק עשיר■ מחרב.
ועפ״ז נל הדרגות
(גם השבע מדות)
קשוריו הו עם בחי׳ עשרה.
ועציע.
39)
ע״ד ירידת המלכות
(שרה)
להמשיך.
שני חיי שרה■
(כתר,
חרב ומדות)
נבי״ע
(דרושים שבהערה 9)
,
היינו,
שהעבודה בעולם בערר להאדם עצמו,
היא כמו בי״ע
(עלמא דפרודא)
בערך לאצילות.
ועציע.
90)
אבות רפ׳ה.
41)
ראה פרדס שער ב פיג.
42)
נוסח על האחדות וההתכללות שבכל דרגא בס״ע,
,
מאה שנה
(ל׳ יחיד)
,
עשרים שנה
(ל׳ יחיד)
",
וגם ב.
שנע שנים•
(מדות)
יש החכללות
(כמבואר בביאוה־ז וארח שם)
.
אבל בניו הם ג׳ עניניס חלוקים,
ו,
כל אחד נדרש לעצמר.
משא׳ב,
שני חיי שרה■
(בסיום הכתוב)
— ■כולו שו-ן לטובה".
ש״פ וירא ט״ו מרחשון
כוונה כללית ונקודה אחת פון קבלת עול השליחות — לקיים רצון המשלח
(ענין הא׳ הנ״ל)
,
בחי׳ העצם שלמעלה מהת־ חלקות",
וואם מצד דעם
(די נקודה פון מילוי רצון המשלח)
זיינען אלע דרגות ״שני חיי שרה• —,
כולן ש1י1 לטובה•.
ובמיוחד — 'שלימות אין סאן די עבודה מיוחדת פון שנה זו: א)
די עבודה פון "הקהל*,
"הקהל את העם האנשים והנשים והטף גר למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת כל הימים אשר אתם חיים על האדמה"".
וואם בכלל באשטייט אין דעם די עבודה פון שלוחי נשיא דורנו.
ב)
די עבודה מתוך שמחה.
ולהעיר אז "שליח" בגי־ מטריא.
שמח•",
אפילו נאך אין זמן הגלות,
איידער ער איז מגלה אלע עשר כחות און ברענגט
("שליח• בצירוף עשר־)
"משיח*.
עאכו״כ ווי דאם וועט זיין לאחרי ביאת המשיח.
וואס אין די ביידע ענינים — הקהל און שמחה — איז מודגש המשכת האחדות
(נקודת הקבלת עול)
אין די כחות פרטיים",
כמדובר לעיל 76 .
43)
ראה תו״ח ד״ה ויהיו ה" שדה פנ״ד
(קנז,
א)
.
ועיי״ש,
שמגיעים ל״שני חיי שרה■
(שלמעלה מהתחלקות)
די ענודח הבירורים
(של שרה,
מלבות)
בבי־ט.
שהיא בנחות פנימיים שבהחחלקות דוקא — ראה לקרש ח״ח ד 350 ואילו.
דה ויהיו חיי שרה תשמ״א
(סה־מ — מלוקט ח״ב ד קמה ואילו)
ם״ז.
44)
וילו לא,
יב ואילו.
45)
יאה לקרש חנ״ה ד 342.
46)
רש לומר בפרטיות יותר: הקהל מורה על נקודת הביטול
(ליראה אח ה־א4 ושמחה — היא בהתפשטות ובהרגשה
(בהתחלקות)
.
וחיבור שניהם
ו.
דער אויבערשטער זאל העלפן,
אז מעשינו ועבודתינו פון אידן בכלל,
ובפרט פון די שלוחים — ואל שוין ברענגען גילוי המשיח,
און תכלית השלימות וואס כיאת המשיח וועט מיט־ ברענגען: שלימות העם,
און שלימות פון יעדער איד בפרט — מיט אלע זיינע עשר כחות,
שלימות העבודה בתומ״צ,
"ושם נעשה לפניך כו׳ כמצות רצונך• 77 *,
בביהמ״ק השלישי,
שלימות דביהמ״ק "מקדש אד׳ כוננו ידיך•",
בירושלים עיר הקודש,
וואם וועט דעמולט זיין בתכלית השלימות — "עתיד הקב״ה להגבי׳ את ירושלים ג׳ פרסאות למעלה,
שנאמרי* וראמה וישבה תחתי׳*",
בארצנו הקדושה כשהיא בתכלית השליטות — "ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך* 78 .
און שלימות בכל העולם כולו — "אלה" תולדות פרץ גו׳ דוד*,
תולדות מלא 55 ,
וואם איז מער פאר "תולדות מלא• פון "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם•* 5
(עולם על מילואו נברא)
,
ומתוך שמחה וטוב לבב,
ובמהרה בימינו ממש.
ממש.
יחד — שגם המורגש
(שמחה)
הו* בביטול
(נמו שהוא בספירת המלנות)
— ראה בארונה ד״ה שמח תשמח תינז קרוב לםידמו.
ויהיו חיי שרה עסר־ת תשמ״א
(סה״מ הנ״ל> וש״ג.
47)
תפלת מוסף.
וראה המשך וננה תרל״ו פי״ז ואילך.
ועוד.
48)
בשלח טו,
יז ובפר•".
49)
וברי׳ יד,
י.
50)
ב״ב עה,
ב.
51)
שופטים יט,
יח ובפרש׳י.
52)
רות יד,
יח ואילך.
53)
ב״ר פי־ב,
ו.
שמחר פ׳ל,
ג.
54)
בראשית ב,
ד.
ביר ושמחר שם.
ספר השיחות - ח׳תסמ״ת