א.
אודות שבעה במר־חשון — ערב ש*ק זה,
ששלימותו ביוס הש-ק 1 ,
ועוז,
אשר.
אכילת* הש־ק היא,
כמארז-לי.
מי שסרח בערב שבת יאכל בשבת* — איתא במשנה•.
שואליז את הגשמים.
.
בשבעה בו
(במרחשון)
ט*ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל <שעלה לרגל,
לביתו)
לנהר פרת*
(שהוא מקום ישוב היותר רחוק מירושלים,
ולא יעצרנו הגשם 4 )
.
כלומר,
שבעה במרחשון הוא סיום וגמר העלי׳ לרגל בחג הסוכות•,
לאחרי שגם.
האחרון שבישראל* חזר לביתו,
"תחת גפנו ותחת תאנתו* 4 .
ובהתאם לכך,
הרי זה הזמן המתאים לעשות.
סך־הכל* מענינו של חג הסוכות,
על מנת שיפעול,
להמשיך התוצאות במשך כל השנה כולה.
ב.
מהענינים המיוחדים של חג הסוכות — עניו השמחה:
נוסח לכך שכל הימים טובים הם.
מועדים לשמחה*,
הרי,
לכל יו*ט יש עניו מיוחד: חג הפסח —,
זמן חרותנו*,
חג השבועות —.
זמן מתן תורתנו*,
וחג הסוכות — "זמן שמחתנו*,
היינו,
שעיקר
1)
ועד ש.
ויבולו גו" באופו ועונג
(ראה אוה״ת בראשית מ,
ב ואילו.
וננ־מ>.
2)
ע״ז ג.
סע״א.
3> תענית יו״ד,
א.
4)
שויע אדהיי אוו״וז הלי תפלה רסקי־ו.
5> ראה שיו חרם סמ״ג פקמ״ז: וופד,
להם באילו הס עזיייו בארץ ישראל עסוקים בעניני הרגל.
וראה בארוכה לקרש ת*נ ע■ 54 ואילו.
וש־נ.
6)
ל׳ הכתוב — מ-א ה,
ה.
מיכה ד,
ד.
ענינו של חג הסוכות הו*ע השמחה 7 .
ושמחה זו נמשכת גם על ובכל השנה כולה — כידוע• פתגם כ*ק מו*ח אדמו*ר שמועדי חודש תשרי• הם מועדים כלליים על כל השנה כולה
(כל מועד ומועד בנוגע לענינו המיוחד)
,
ובנדו״ד,
ש״זמן שמחתנו* הו*ע כללי בנוגע לשמחה,
היינו,
שממנו נמשכת שמחה על ובכל השנה כולה.
ובהדגשה יתירה בשנה זו — שנת תשמח" 5 .
ועניו נוסח בחג הסוכות דשנה זו — מצות הקהל —,
מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכנת בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד
*״# לן לו,
ח׳ מר־חשון
כל ישראל באזניהם,
הקהל את העם האנשים והנשים והמן• מרך גף ליראה את ה׳ אלקיכם'".
וגם העניז ד״הקהל" נמשך על ובכל השנה בולה —.
שנת הקהל',
היינו,
שכל השנה כולה נקראת ע״ש קיום מעות הקהל בחג הסוכות 2 ,
שלכן,
במשך כל השנה כולה צ״ל השתדלות מיוחדת ע״י כאו״א,
האנשים והנשים והטף,
לעסוק בענין ד.
הקהל את העם האנשים והנשים והטף גר ליראה את ה׳ אלקיכם",
כמדובר בארוכה במשך התקופה האחרונה.
ג.
עפ״ז מובן שבשבעה במר־חשון — סיום וגמר העלי׳ לרגל בחג הסוכות,
והתחלת העבודה דכל השנה כולה — צ״ל הדגשה מיוחדת הן בנוגע לענין השמחה והן בנוגע לענין דהקהל,
על מנת שיפעול,
להמשיך זאת על ובכל השנה כולה.
והענין בזה:
תוכן השמחה ד.
זמן שמחתנו"
(לשון רבים)
הוא —.
שמתחברים ב׳ השמחות יחד,
השמחה שמלמעלה למטה,
ישמח 3 ה׳ במעשיו,
עם השמחה שממטה למעלה,
ישמח* 8 ישראל בעושיו" 3 ,
היינו,
שמחת הקב״ה בישראל ושמחת ישראל בהקב״ה.
והנה,
אע״פ שעיקר הגילוי דהשמחה הוא ב״זמו שמחתנו",
וממנו נמשכת השמחה על ובכל השנה כולה,
מ״מ,
בנוגע לעבודה הפועלת שמחה זו יש
וון ^לר ל*.
יו-ד־יג.
12)
חוה מכתב וא״ו תשרי שנה זו
(נדפם לקסן — ה־נ ד 682 מילד)
בהזיה.
וש״1.
נו> תהלים קד,
לש.
14)
שם קמט,
נ.
15)
לקו״ח דרושים לשסז״זיפה,
ד ואילו.
ובכיס.
עילוי בתקופה שלאחרי גמר וסיום,
זמן שמחתנו״,
החל משבעה במר־חשון — כי,
עיקר השמחה היא.
לשמוח בשמחת ה׳ אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים שהם בחי׳ עשי׳ גשמית כזבזש״“,
והרי,
עיקר הפעולה דעשיית דירה לו ית׳ בתחתונים מתחילה בשבעה במר־חשון,
לאחרי ש,
אחרון שבישראל• מגיע לביתו לנהר פרת,
,
תחת גפנו ותחת תאנתו",
כדי לפעול בחלקו בעולם,
לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים".
ועד״ז בנוגע ל״הקהל• — שיש עילוי מיוחד בפעולה ד,
הקהל" לאחרי גמר וסיום חג הסוכות,
החל משבעה במר־ חשון:
בחג הסוכות,
,
בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלקיך גו׳*,
כאשר כל ישראל נמצאים יחדיו בירושלים,
,
עיר שחוברה לה יחדיו•",
,
שהיא עושה כל ישראל לחברים״* 10 — אין חידוש כל כך ב,
הקהל את העם".
עיקר החידוש ד,
הקהל את העם" הוא — לאחרי שחוזרים לבתיהם,
בשבעה במר־חשון,
בהיותם במעמד ומצב ד,
בדד"
(למעליותא" 2 )
,
,
כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין" 2 ,
וביחד עם זה,
פועלים שיהי׳
(לא רק העילוי ד,
בדד",
,
מפוזרין",
אלא)
גם העילוי ד,
הקהל את העם■.
16)
תניא ספל״ג.
17)
ראה תנחומא נשא סז.
ועוד.
תניא רפל״ו.
ובכ״מ.
18)
תהלים קכב,
ג.
19)
ירושלמי חגיגה פ״ג ה״ו.
20)
כמ״ש
(ברכה לג,
כח)
"וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב״ — ברכה הכי נעלית,
שלכן באמרד בסיום כל הברכות,
לאחרי הברכות הפרטיות דכל שכט בפ״ע
(ראה באריכה שיחות ליל ג׳ וליל זד דחג הסוכות שנה זו)
.
21> פרש״י עה״ם.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ובכל זה ניתוסף עילוי מיוחד בקביעות שנה זו,
ששבעה במר־חשון חל בערב שבת,
ששלימותו ביום השבת כנ״ל:
בנוגע לשמחה —.
וביום שמחתכם אלו השבתות״״,
ובנוגע ל.
הקהל־ — כדרשת חז״לי 2 על הפסוק.
ויקהל משה",
,
אמר הקב״ה עשה לד קהלות גדולות כו׳ להקהיל קהלות בכל שבת ושבת כו׳".
ונוסף לזה,
מכיוז ששבת ענינו.
מנוחה
(,
כל מלאכתך עשוי׳"* 2 )
ותענוג
(,
וקראתי 2 לשבת עונג״“)
,
היינו,
שכל עניני העבודה דבל השנה שהתחלתם בשבעה במר־חשון
(כולל ובמיוחד בשנה זו — הענין ד,
הקהל")
נעשים מתוך שמחה,
מנוחה ותענוג.
ד.
ויש לקשר כל הנ״ל עם פרשת השבוע
(והיום)
—.
לד לך":
בחלק הפרשה דיום השבת — סיום וחותם הפרשה כולה,
,
הכל הולך אחר החיתום״ 22 — נאמר• 2 :,
והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם.
.
והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם״ — מצות מילה,
שבזה מודגש
(א)
מעלת העבודה בגשמיות דוקא — העילוי דז׳ מר־חשון
22)
ספרי בהעלותך יו״ד,
יו״ד.
23)
יל״ש ר״פ ויקהל.
שו־ע אדה״ז או״ה הלי שנח סריג ס״ג.
24)
מכילתא ופרש" יתרו נ,
ס.
סושו־ע
(ואדה״ז)
או״ח הל' שנת סש״ו ס״ח
(סנ״א)
.
25)
ישעי׳ גח,
יג.
26)
ויתירה מזה —.
המענג את השנת• <שנת קית.
מע״א)
.
היינו,
שישראל מוסיפים על התענוג שיש נשנת מג״ע.
ד2)
נרנות יב,
א.
28)
יי,
ו ואילך.
שבו מתחילה העבודה בעולם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
(ב)
עניו השמחה,
(ג)
העניו ד,
הקהל",
כדלקמן.
ה.
מעלת העבודה בגשמיות דוקא:
החידוש המיוחד בעניו הברית הוא —,
והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם",
כריתת ברית עם הקב״ה שחודרת בבשר הגשמי ובאופן של קיום נצחי,
,
לברית עולם*.
והענין בזה:
אברהם אבינו — גדלה מעלתו עוד לפני שקיים מצות מילה,
שהרי,
•בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו" 25 ,
ומאז עבד את בוראו במשך כל ימי חייו — קע״ב שנים,
,
שנאמו"" עקב אשר שמע אברהם בקולי,
חושבני׳ מאה ושבעין ותריז"",
ולא עוד,
אלא,
שעבודתו היתה תמיד באופן של עלי׳ בקודש,
ובלשון הכתוב בפרשתנו 32 —,
ויסע אברם הלוך ונסוע".
ואעפ״ב לאחרי כל עבודתו זאת במשך הרבה עשיריות שנים,
עד שנעשה "בן תשעים שנה ותשע שנים״ — אמר לו הקב״ה:,
התהלך לפני והי׳ תמים" 33 ,
"התהלך לפני במצות מילה,
ובדבר הזה תהי׳ תמים"* 3 ,
היינו,
שעדיין חסר אצלו הענין העיקרי —,
התהלך לפני והי׳ תמים",
אשר,
זה נעשה ע״י מצות מילה דוקא.
וטעם הדבר — מכיון שמצות מילה היא באופן ד.
בריתי בבשרכם לברית
ש״פ לו לן,
ח׳ מר־חשון
עולם*,
היינו,
שעל ידה נעשה הענין ד״החהלד לפני* באופן שחודר לתמיד בבשר הגוף הגשמי ממש,
משא*כ בנוגע לכל שאר עניני העבודה דאברהם אבינו שהיו ברוחניות בלבד".
ומזה מובן גודל ההכרח והתועלת בעבודה בגשמיות דוקא — ענין הכי עיקרי,
שכן,
לאחרי השלימות דעבודתו של אברהם אבינו ברוחניות,
הי׳ עדיין חסר העניו העיקרי —,
התהלך לפני והי׳ תמים",
שנעשה ע*י,
בריתי בבשרכם*,
בגשמיות דוקא.
וגדולה מזו מצינו — שגם לאחרי מ*ת,
שאז נתחדשה המשכת הקדושה בגשמיות
(לא רק במצות מילה,
אלא גם)
בכל המצוות,
מ*מ,
ישנו עילוי מיוחד במצות מילה,
,
בריתי בבשרכם לברית עולם*:
איתא בגמרא":,
בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום,
אמר,
אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה,
וכיון שנזכר במילה שבבשרו,
נתיישבה דעתו*.
ולכאורה אינו מובן:
הרי גם בהיותו במרחץ הי׳ אצלו בודאי ובשלימות ענין האמונה,
אהבת ה׳ ויראתו וכו׳”,
המצוות ש,
חיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו לרגע בכל ימיו*",
ומדוע,
אמר,
אוי לי שאעמוד
35)
ראה בארוכה לקו*ש ח״ה 7׳ 79 ווריד.
ד 89,
ובהערות שם.
וש*נ.
36)
מנחות 18,
ב.
37)
שהרי,
אפילו בלא התבוננות נטיח כר ישנו תוסח האסוגה בכאו״א מישראל,
שלכן,
•אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על סדושת ה׳.
.
בלי שום דעת והתבוננות בו"
(תניא ספי״ת)
,
ועאכו־כ בנוגע לדוד המלד.
38)
אגרת המחבר בריש ס־ החינוך.
ערום בלא מצוה*,
כשיש בידו מצוות הנ׳ל״י!
והביאור — ע*פ האמור לעיל — שעיקר פעולת המצוות צ*ל בגשמיות דוקא,
ולכן,
גם כשישנה מצוות אמונה,
אהבה ויראה כו׳,
הרי זה נחשב,
ערום בלא מצוה* — ביחם לעיקר פעולת המצוות,
שהוא בגשמיות דוקא.
וזוהי המעלה המיוחדת ד״מילה שבבשרכס* — שגם בזמן שאי־אפשר לקיים מצוה בגשמיות כפשוטה,
כגון,
כשנכנס למרחץ,
ישנו העניו ד,
בריתי בבשרכם לברית עולם*,
היינו,
שהברית עם הקב*ה היא בגילוי בבשר הגשמי,
ובקיום נצחי,
,
לברית עולם*".
זאת ועוד: ישנם כו*כ מצוות שקיומן הוא באופן חד־פעמי,
ואילו במצות מילה — ישנו קיום הציווי,
והיתה בריתי בבשרכם*
(להיות מהול 4 )
בכל רגע ורגע,
ולכן,
,
כיון שנזכר
(דוד)
במילה שבבשרו נתיישבה דעתו*
(שאינו,
ערום בלא מצוה*)
,
מכיון שברגע זה ממש מקיים את המצוה ד״והיתה בריתי בבשרכם*.
39)
ואדרבה — מעוות אלו הם עיקריות ויסודיות,
הכוללות כל פרטי המארות,
שהרי,
אנכי ולא יהי לו הם כללות כל התורה ומצוות
(תניא פ״כ)
,
וכו אהבה ויראה,
שורש רמ״ה מ״ע ושס׳ה מל״ת
(שם פ*ד>•
40)
ומובן גודל החידוש שבדבר — שעניו הנצחיות הוא לא יק ברוחניות
(ולהעיר מ,
יחוד זה למעלה הוא נבח׳ לעולם ועד*
(תניא פב״ה)
)
,
אלא גס בדבר גשמי — •בריתי בבשרכם לברית עולם*,
היינו,
שאע־פ שהגוף הגשסי נעשה עפר
(שהרי אפילו צדיקים הוזרין לעפרם
(ראה שבת קנב,
ב)
)
,
מ*מ,
•בריתי בבשרכם• היא בקיום נבחי,
•נריח עולם*.
41)
משא*כ בנוגע לפעולה דהסרת הערלה די־ל שהיא פעולה חד־פעמית
(ראה בארוכה לקו״ש ח*ג ד 759 ואילף.
וש*נ)
.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ומכל זה מובן גם בנוגע לעניננו — שהחילוק בין אופן העבודה דחודש תשרי
(בעניני קדושה)
,
לאופן עבודה שמתחיל בשבעה במר־חשון
(בעניני העולם)
הוא ע־ד וכדוגמת החילוק שבין עבודה כרוחניות לעבודה בגשמיות,
ולכן,
המעלה דשבעה במר־חשון גדולה ביותר — שבו מתחילה עיקר העבודה בגשמיות דוקא,
אשר,
על ידה נשלמת תכלית הכוונה דבל ההשתלשלות בו׳ — לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
ב״עוה״ז הגשמי והחומרי.
.
שאין תחתון למטה ממנוי*".
ו.
עניו השמחה":
ע׳פ האמור לעיל אודות גודל העילוי דמצות מילה,
"והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם",
הרי,
מובן וגם פשוט עד כמה גדולה השמחה במצות מילה,
שהרי,
כל יהודי שנכנס.
בבריתו של אברהם אבינו",
נעשה אצלו הענין ד״בריתי בבשרכם לברית עולם".
ומפורש הדבר בתושבע״ם
("פירושה" דתושב״כיי)
— "כל" מצוה שקיבלו עליהם בשמחה,
כגון מילה",
דכתיב"
42> תניא רפל-ו.
ועי-ז נעשה ?ל" גם בכל העולמות העליונים — -עד-מ כשצריכים להגבי׳ איזה דבר מו הארץ כר צריכים לאחוז נחלקים התחתונים שנו דוקא נר ואז ממילא יוגבהו גם העליונים הימנו־
(תו־א בראשית ד,
א)
.
43> להעיר מ״היום יום־
(גי מר־חשוו)
: השבוע שיש בו שמחה אמיתית הוא — השבוע דפי לך לך,
שכל יום.
חיים־ עם אברהם אבינו.
44)
הקדמת הרמב־ם לנד היד בתחלתה.
45)
שבת קל,
א.
46)
ראה גס מגילה טז,
ב: -ששון זו מילה,
וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך-.
47)
תהלים קיט,
קסב.
ונפרש״י: "ורבותינו דרשוהו על המילה,
שהי■ דוד בבית המרחץ כר כיון שנסתכל במילה שפח ואמר בצאתו שש אנכי על אמרתך בר-.
שש אנכי על אמרתך• 4 כמוצא שלל רבי 4 ,
עדיין עושין אותה בשמחה"" 5 .
ולכן,
בכל ברית מילה מדגישים את ענין השמחה — החל מאמירת הפסוק "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" לפני המילה,
והפסוק■ 5 "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" לאחרי המילה,
ו״עושין משתה" 52 ,
סעודת מצוה 53 .
ז.
הענין ד״הקהל״י.
מצות מילה 54 — מלבד היותה מצוה פרטית
(א׳ מתרי״ג מצוות התורה)
,
ה״ה גם עניו כללי — "ברית" ביו ישראל והקב״ה 55 ,
״זאת בריתי.
.
ביני וביניכם",
שנעשה בכלל ישראל• 5 ,
ובלשון הרמב״ם
48)
"אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות,
והיא מילה,
שישראל עושי! וששים עלי,
דכל שאר מצוות אינו מוכיחות כל שעה,
כגון תפילין ומזוזה וציצית,
דאינו כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ,
אבל זו
(מילה)
חסיד סליהם לעולם,
נדאמדינז במנחות בדוד שראה עצמו בבית המרחץ כר ביון שנזכר נמילה נתיישנה דעתו-
(פרש״י שנת שם)
,
ננ״ל ם־ה.
49)
ולכן,
גם השמחה היא שמחה רנה — נדוגמת מציאת.
שלל רבי.
50)
ותוספת החידוש שנדנר — שאח שישנו העניו ד״צטרא דינוקא■
(נתונות ח,
א)
,
ועד שי-א
(אבודרהם ברכות שער ג.
הגהמ״י מילה פ״ג ה״ג)
שמטעם זה איו מברכיו שהחיינו במצות מילה — מ-מ "עושין אותה בשמחה-.
51)
משלי נג,
כה.
52)
פרש״י שנת שס.
וראה פרדד-א פנ־ט — הובא בתום■ שנת שם.
53)
טושו-ע יו-ד סרס-ה סי־נ ונרמ-א שם.
54)
נהבא לקמן — ראה לקו-ש השנועי ס״ו.
55)
ובפרטיות יותר:
(א)
נריח על קיום התומ-צ,
(נ)
ברית על הקשר דישראל עם הקב״ה מצד עצם מהותם
(נתבאר בלקו-ש שם.
וש״נ)
.
56)
שלכן,
.
קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ונו■ שאיו הערלה קרוי■ אלא לשם הגוים כר- — נדרים לא,
ב
(במשנה)
.
ש״פ לן לן,
ת׳ מרוזשון
בסוף הלכות מילה 32 ־: "כא וראה כמה חמורה מילה.
.
בל מצוות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות.
.
ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו".
בסגנון אחר: התוכן דמצות מילה היא — אחדותם של כל ישראל עם הקב״ה,
הן האנשים,
הן הנשים,
שהרי •אשה כמאן דמהילא דמיא"",
הן הטף,
והו הגרים,
שכולם מתאחדים עם הקכ״ה באופן של "כריתת ברית",
"בריתו של אברהם אבינו",
"ברית עולם".
וזהו גם התוכן ד״הקהל״ — "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרריי גו׳ ליראה את ה׳ אלקיכם כל הימים",
"להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני.
.
כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה"",
ע״ד ובדוגמת הכריתת ברית על כללות התומ״צ במתן־תורה
("הברית אשר כרת אתם בחורב״“)
.
ח.
ויש להוסיף בקשר ושייכות ד״הקהל" לס׳ לד לך.
ובהקדמה:
מצות הקהל נוהגת בביהמ״ק ורק בזמן שישראל יושבין על אדמתם",
ולכמה דעות״ — כש״כל ירשכי׳ עלי׳" 66 .
57)
מנדרים שם.
וראה מדוכה לקדש חכ״ה ע׳
54 ואילך.
58)
ח כז,
א.
59)
להעיר מהשייכות לאברהם שהי׳ מגייר כר־
(סרש״י פרשתנו יב,
ה/ ועד שנקרא "תחלה לגרים"
(סוכה מס,
ב>.
60)
רמב״ם הל׳ חגיגה פ״ג ה״ו.
61)
תבוא כח,
סס.
62)
חינוך מ1וה תריב.
63)
ראה קובץ הקהל
(ירושלים תשל״ג)
ד כד יאילך.
אנזיק׳ תלמודית ערך הקהל ס״ע תמד.
וש״ג.
64> ראה גם לקו״ש חכ״ה ע׳ 42 ואילך —
והנה,
גם ב״כל יושבי׳ עלי׳" ישנם חילוקי דרגות,
שבו,
אע״פ שגם לפני שגלו עשרת השבטים ע״י סנחריב הי׳ המצב ד״כל יושבי׳ עלי",
הרי,
לאחרי שיקויים היעוד "ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך"" ארץ קיני קניזי וקדמוני 66 ,
היינו,
שיתוסף בארץ ישראל,
אזי יתוסף בדרך ממילא גם בהמצב ד״כל יושבי׳ עלי־" 6 ,
ומכיון שכו,
יהי׳ גם הענין ד״הקהל" באופן ד״כל יושבי׳ עלי" בשלימות עוד יותר.
וענין זה שייך במיוחד לם׳ לך לך,
שבה מסופר אודות ברית ביו הבתרים שכרת הקב״ה עם אברהם אבינו על ירושת הארץ׳ 6 — "ביום ההוא כרת ה׳
ששבעה במר-חשוז,
שמגיע,
אחרון שבישראל■ לנהר פרת הוא ע-ו ונווגנזח השלימות ובל יושבי׳ עלי".
65)
שופטים '0,
ח.
66)
פרש-י עה״פ.
67)
להעיר גם מדיוק הלשון,
כל יושבי׳ עליי'
(ולא,
בה״,
וכיו׳ב)
— שהיושבים הם
(עי האר׳ן)
למעלה מן הארץ,
ועד שנעשים □עיים על הארץ,
וגם: מלשון עלי׳ ועילוי,
היינו,
שפועלים עילוי נהארץ.
68)
להעיר מהשייכות דהכריתת ברית על ירושת הארץ וביית מילה — •ואתנה בריתי,
ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לו ע״י מזוה זו",
מזות מילה
(פרש״י פרשתנו יז,
נ.
וראה ברכות מת,
ב ובפרש".
פידור
(עם דא־ח)
שער ברהמ״ז קיא,
א יאילח•
ועוד: גם הכריתת ברית על ירושת הארץ היתה באופו המדגיש את החיבור דהקב״ה עם בניי
(דוגמת ברית מילה,
.
והקימותי את בריתי נר להיות לד לאלקים ולזרעך אחריו״)
— •דרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריי,
כמו שנאסר להלן
(ירמי׳ לד,
ים)
העובדים ביו בתרי העגל,
אד כאז תנור עשו ולפיד אש אשר עבר ביו הגזרים•
(פרש״י פרשתנו שם,
יו״ד)
,
ע״ד ובדוגמת הכייתת ברית ד.
אתם גזבים היום כולכם גד לעברו בברית•
(ר־פ נזבים)
,
•בו היו בורחים ברית עושיו מחיזה מכאו ומחיזה סכאז ועוברים בינתיים,
בסו שנאמר
(יומי׳ שם,
יה)
העגל אשר כרתו לשנים ויעברו ביו בתריו•
(פרש" עה״ם/ •בלוסר להיות שניהם עוברים בתור גוף אחד לחידת לאחדים•
(לקו״ת ר־ם נזבים)
.
ספר השיחות - היתשמי׳ח
את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרתי• את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני וגו"" 7 ,
־עשר אומות יש כאן
(ולא נתן להם אלא שבעה גוים,
והשלשה.
.
קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד)
" 7 ,
היינו,
שבם׳ לך לך היתה הכריתת ברית על ירושת הארץ בתכלית השליפות",
עשר אומות,
שאז,
יהי׳ גם העניו ד,
כל יושבי׳ עלי" — ובמילא גם העניו ד״הקהל״׳ — בתכלית השלימות.
ט.
המורם מכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל —,
המעשה הוא העיקר" 77 :
בעמדנו ביום הש״ק ש,
ערב" שלו בשבעה במר-חשון,
התחלת עבודתו של כאו״א מישראל בחלקו בעולם,
,
איש תחת גפנו ותחת תאנתו״ — יש להכריז ולפרסם עוד הפעם אודות העבודה המיוחדת לשנה זו,
הקהל",
שכל אחד ואחת,
למגדול ועד קטן,
צריך לעסוק
69)
פקוח ישזב ירחי יחזק סירושליס,
שאליז הגיע אחרון שבישראל בשבעה בסר-חשוו
(כנ׳ל סיא)
ולהעיר,
שפסוק זה הוא בשיעור חופש היופי יערב שבת,
שבעה בפר־חשון.
מד)
פרשתנו סו,
יח-יס.
71> פרש״י עה״פ.
72)
וגודל החידוש שבדבר — שהרי,
בהתחלת הפרשה <יב,
ח נאפר ■והכנעני אז באר׳ר,
,
הי׳ הולד וכובש אח ארז ישראל פורעו של שם,
שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו,
שנאפר
(יד,
יח)
ופלכי נדק פלך שלם'
(פרש״י עמס)
ובאותו פרק זפו הבסיח הקב״ה לאברהם ■לזרעו אתו את הארץ הזאת•
(יב,
ז)
,
■עתיד אני להחזירה לבניך שהם פזרעו של שם',
ולא עוד,
אלא,
שהבטיח לו הארץ ונל עשר אופות,
ובזה גופא נזתזזיד
(לא בארץ כנען,
אלא)
■אח הקיני וגו"
(ג׳ האופות שירשו לעתיד לבוא)
— -יכחזזידה אריבער".
73)
אבות פש מי־ז.
בפעולות ד״הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו׳ ליראה את ה׳",
להקהיל אנשים ונשים וטף ולומר בפניהם דברי תורה,
כולל ובמיוחד — פנימיות התורה• 7 ,
כפי שנתגלתה בתורת החסידות,
שבה מודגש ביותר הענין ד,
ליראה את ה׳" 75 ,
אשר,
הפעולה בכל זה שייכת,
כאמור,
לכל אחד ואחת,
כל חד וחד לפום שיעורא דילי׳,
לפי כחו,
ויותר מכפי בחו• 7 .
וכמו כן לפרסם ולהכריז אודות השמחה — המשכת השמחה ד,
זמן שמחתנו• על ובכל השנה כולה,
שמחה גלוי׳,
באופן הנראה ונגלה לעיני בשר 77 ,
ובתור התחלה — בהתוועדות זו ביום
74)
.
להעיר גם פזהר סוף פרשתנו בנוגע לגילוי סודות התורה
(לאחרי שפקודם ■אתכסייו פלין בגוריהו־)
— ■דהא קב-ה אפתכים עפנא ועל ידנא אתגליין פליז־,
ופסייס,
■אפר רבי יופי כתיב
(ישעי׳ נח,
ח)
אז יבקע כשחר אורך וגוי,
זפיו קב״ה דאכרוא על בנוי וייפא אז יבקע כשחר אורך וגר וכבוד 71 יאספך•.
וי״ל שגילוי פניפיות התורה בסוף זפן הגלות,
מציה לגלות זאת החכפה
(תניא אגהיק סב־ו — פהאריז״ל)
,
הוא הבנה לגילוי פניפיות התורה לעתיד לבזא
(זדאד.
גם שיחת זום נזו שנד.
זז
(זלעיל ע׳ 26 ואילו)
)
ולהעיר פלקוטי לוי־ג בפרשתנו
(עי סד)
— ביאור הקשר והשייכות לענין הפילה.
75)
וכפש־נ ■דע את אלקי אביו ועבדהו בלב שלם■
(דה־א כה,
ט.
וראה
(תניא)
קו״א קנו,
ב)
.
76> להעיר פפ״ש בהפטרה דם׳ לו לו — ■וקווי ח׳ יחליפו כה•
(ישעי׳ מ,
לא)
דדוע הפירוש — ע״ד הדרוש — שלאחרי שעבד עבודתו בכל כחו והתעייף כר,
אזי,
■יחליפו כחי,
שמחליפים בחו בבחו של הקמה
(נוסף לכו שמידי יום ביומו ■נעשה כברי׳ חדשה.
.
שהאדם מפקיד נשמתו עייפה והקמה מחזיר לו חדשה ווגועה■
(שרע אדה״ז ארח ומד.
סמ״ו ם״ו>)
,
שאז,
יכול להוסיף בעבודתו באופו נעלה עוד יותר.
77)
כשם שמעות מילה — מ,
הםדוות שקיבלו עליהם בשמחה■ — היא בגשמיות דוקא,
■בריתי בבשרכם לברית עולם־,
כנ-ל בארוכה.
ש״ס לו לך,
ח׳ מרחשון
הש*ק
("ביום שמחתכם אלו השבתות*)
,
במקום קדוש,
מקדש מעט: בית־כנסת ובית־מדרש",
ובמעמד העיבור,
"ברוב עם הדרת מלך*״,
ובפשטות — לא רק הדיבור אודות עניו השמחה,
.
נם לא רק שירה,
ומחיאת כפים כר,
אלא
(גם)
ריקוד ברגלים,
ובאופן שהרגלים מנשאים את כל הגוף,
עד ל״נשא את ראש• 44 .
ובודאי יפרסמו את הדברים האמורים — ע*ד ענין השמחה,
וע*ד העניו ד״הקהל• — בכל מקום ומקום.
ויה״ר שעי״ז נזכה בקרוב ממש לזמן שבו תהי׳ השמחה בשלימותה — "שמחת עולם על ראשם•׳•,
ו״הקהל* בשלימותו —,
קהל גדול ישובו הנה*",
ע*י ההכנה דההוספה בשמחה ובהקהל ברגעי הגלות האחרונים.
י.
ויש להוסיף עוד ענין בקשר להכנה לגאולה — בנוגע לסיום כתיבת הס*ת בערב ש״ק שלפנ*ז”.
ובהקדמה:
הסיום דספר תורה זה הי׳ צ*ל בסמיכות לעשרים באב
(יום ההילולא דאאמו׳ר ז*ל)
,
ומסיבות שונות,
נתעכב הדבר — בודאי בהשגחה פרטית — באופן שהסיום הי׳ בשנת הקהל,
בבית־ הכנסת ובית־המדרש של כ*ק מו*ח אדמו״ר נשיא דורנו,
וקראו בו כר,
78)
יחזקאל יא,
טז.
מגילה נם,
א.
79)
משלי יד,
נח.
וראה אנדיק׳ תלמודית בקרנו.
וש־נ.
80)
בסיום חלק זה דהשיחה — קמד כ״ק אדמו״י שליט׳א מלוא קומתו,
ורקד קל מקומו משך זמז רב,
בשמחה גדולה וקזומה.
המו-ל.
81)
ישקי׳ לה,
ירד.
נא,
•א.
82)
ירמי■ לא,
ו.
83)
ראה בארונה לדל ק׳ 24 ואילו.
ונשלח מכאן מלומדי
(וע*י לומדי)
תורה ותומכי׳,
יושבי ארץ הקודש,
לארץ הקודש.
והוא ע*ד "ואת יהודה שלח גו׳ להורות לפניו*",
"לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא חורה*",
ויש לומר דוגמתו ביעוד",
עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו כארץ ישראל*,
וי*ל ע*ד הצחות ששלחו ספר תורה — לא רק.
בתי כנסיות ובתי מדרשות* שבהם נמצאים ספרי תורה,
אלא ספר תורה עצמה — מחוץ לארץ לארץ הקודש,
בבחינת "שלח גו׳ להורות לפניו*.
* * *
יא.
ענין נוסף שבקשתי שיפרסמוהו — בקשר ובשייכות לשבעה במר־חשון:
א)
נתינת יישר־כח לכל האורחים שליט׳א,
אשר,
הרגש החסידי שלהם האיר בהם בגילוי ובא לידי פועל ממש,
לקיים את ה״לך לך מארצך גו׳*,
כדי להיות בד׳ אמותיו
(בית־כנסוז ובית־ מדרש)
של נשיא הדור,
כ*ק מו*ח אדמו״ר,
במשך הזמן ד״הקהל',
,
הקהל את העם האנשים והנשים והטף*
(חג הסוכות)
— עכ*פ שעה אחת או יום אחד,
ועאכו״כ אלה שהיו כל משך חג הסוכות,
ובמיוחד — גם המשכו עד שבעה במר־חשון.
ב)
אישור ומענה על בל המכתבים והשאלות והבקשות כו׳ — אשר,
מכיון שאין הזמ״ג לאשר לכאו*א בפרטיות ע*ד קבלת מכתבו
(ועאכו״כ להשיב על שאלתו ובקשתו כו׳)
,
מנצלים הזדמנות נוספת לאשר ע*ד קבלת המכתבים —
84)
ויגש מו,
כח.
85)
פרש* 7ה״ם.
86)
מגילה כס,
א.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
לכולם יחדיו,
"ברוב קם",
ובמקום קדוש כו׳
(שזהו — אופן נקלה יותר מאישור מכתבו של באו״א בפרטיות)
.
ומודיקים בזה,
אשר,
בקזה״י,
ימסרו,
יביאו המכתבים והבקשות כר קל הציון הק׳ דכ״ק מו״ה אדמו״ר נשיא דורנו.
ואף שמצד ריבוי המכתבים כו׳ יקה משד זמן קד שימסרו ויביאו כולם קל הציון,
והרי ישנו סדר של קדימה ואיחור כו׳ — הרי,
מכיון שהנהגה זו היא ק״פ תורה,
בודאי שאיו כאן ח״ו קניו של דחי׳.
ובפרט אשר לאמיתתו של דבר,
הרי,
תיכף ומיד בכתיבת המכתב בו׳ מגיקה הבקשה למקור כל הברכות וכל ההשפקות כר,
הקב־ה בכבודו ובקצמו.
ובלשונו של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו
(אודות אביו,
ומזה מובן גם בנוגק אליו והציון שבו מנוחתו כבוד)
,
שנשיאי ישראל,
"לא זו בלבד שלא יפרדו מקל צאן מרקיתם,
הנה קוד מתרפסים להדום כסא מרום,
להתייצב לפני הוד א־ל רם ונשא,
להגן קל קם ישורון כו׳״י׳,
ובמק״א כותב": "קמדו הכן כולכם,
אתם נשיכם בניכם ובנותיכם,
לקבל ברכת הוי׳ בשפקת חיים.
.
אשר ישפיק השי״ת לכם ולנו קל ידי התקוררוח רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים האמיתיים.
.
אשר יקורר הוד כ״ק אאמו״ר כו׳",
ומזה מובן,
אשר,
כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
"מה להלן קומד ומשמש אף כאו קומד
(במרום")
ומשמשי"",
ומקורר רחמים קל באו״א מצאן מר־ קיתו,
הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם,
כולל גם אלו שיש להם שייכות קכ״פ לצאן מרקיתו כו׳,
וקד "כל אשר בשם ישראל יכונה•
(כלשונו במכתבו ק״ד גאולתו״)
— "להתברך ממקור הברכות בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר•".
* * *
יב.
ויה״ר שק״י הפקולות האמורות בקניו ד״הקהל״,
ובקנין השמחה — תהי׳ השנה כולה שגת שמחה,
ושנה של.
בריתי בבשרכם לברית קולם*,
שרואים בגלוי לקיני בשר שכאו״א מישראל נקשה.
כולא חד• קם הקב״ה,
קי־ו שכוללים אח כאו״א מישראל ממש,
"כל יושבי׳ קלי׳•",
בהפקולות ד״הקהל*.
ויקויים תיכף ומיד בכאו׳א מישראל
91)
ארק שלו ח״ב 7 פ.
92)
להעיר גס משיאור היומי נרמנ״ם
(הל׳ מכירה רפ״ד)
"כליו של אדם,
כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה לו־ — דיש לומר ענינו כרוחניות
(.
לתקן הדעות")
,
ש״כליו של אדם"
(העליון)
ה״ה ישראל,
שהקב״ה הניחם כמקום
(בעולם)
• כדי ש״יקנר" עבורו כל עניני העולם,
לעשות מהם דירה בתחתונים.
ולכן,
צייד הקב״ה לתת להם כל המצטרך להם כדי שיוכלו "לקנות" עבורו בשליחות,
עי״ז שעבודתם תהי׳ מתוך מנוחה,
שמחה וטוב לבב.
93)
כולל גם הענין דפרי׳ ורבי׳ — שהרי,
"אין כן דוד כא עד שיכלו כל הנשמות שכגוף",
"נשמות שבאותו אוצר ששמו גוף"
(יבמות סב,
א רבפרש״י)
.
87)
אג״ק שלו ח־א ע׳ קמא.
88)
שם ח״ד ע׳ רעם.
89)
ראה זח״א קלג,
רע״א.
הקדמת הרפב״ס לפיה״מ.
90)
סוטה יג,
סע״ב.
©״0 לו לן,
ח׳ מר־חשזן
,
לך לך 4 • גר אל הארץ אשר אראך■",
ארץ ישראל,
וכפי שהיא בשלימותה,
נוסף על ולא רק ארץ שבע אומות,
אלא ארץ עשר אומות,
כפי שהבטיח הקב״ה בברית בין הבתרים,
לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר מגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת וגו".
ואז יהי׳ גם שלימות הענין ד,
הקהל* בפשוטו ממש —,
ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל'",
,
קהל גדול ישובו הנה",
לארצנו הקדושה,
לירושלים עיר הקודש,
להר הקודש ולבית המקדש
(השלישי)
,
אשר,
להיותו.
מקדש אדנ-י כוננו ידיך" 5 ,
,
בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים'״ — יכול להתגלות ולבוא אפילו ביום השבת,
ובפרט בזמן המנחה,
,
רעוא דרעויז׳”,
זמן השייך ליעקב אבינו,
.
נחלה בלי מצרים.
.
94)
להעיר מהשיינות וכפל
(.
לך לח)
לגאולה — ו״ה לו לו תיב״י.
ד״ה החל שנאמר בההתוושדוו^ ועוד.
95)
חש פרשתנו.
96)
ישעי נז,
יב.
97)
נשלח סו,
יז.
98)
פרש" וחוס 47 סונה ס*,
סע•*.
ועוד.
99)
רפה המשך תרפיו ריש ד הקמה.
כיעקב שכתוב בו״ 48 ופרצת *״■ ימה וקדמה וצפונה ונגבה*"",
.
כיעקב שקראו ביח* 49 "׳.
ואז יהי׳ גם הענין ד.
וירא אליו ה" 4 "
(שקוראים תיכף בתפלת מנחה)
בתכלית השלימות —,
ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך'" 1 .
• כן תהי׳ לנו — וכאופן ד,
אחיש־ נה•*"׳,
ועד ש,
לא עיכבן המקום כהרף עין• 1 ",
תיכף ומיד ממש.
ספר השיחות - היתעמ״ח
לשון הברכה שאמד כ״ק אדמו״ר שליט״א לקבוצת שלוחים שיחיו הנוסעים ליוהניסבורג,
דרום אפריקה
(ולעוד מקומות)
- יום ג׳ פ׳ חרא,
י״א מדחשון,
לאחר תפלת ערבית,
ה׳תשמ״ח
פארט געזונטערהייט.
עס זאל בא אייך מקויים ווערן "לך■ לך מארצך וממולדתך 2 גו׳ אל הארץ אשר אראך גו׳
(וואט ראם ברענגט)
ואברכך*.
ובפרט אז אייער נסיעה איז אין אן אופן פון ״גולה למקום תורה*׳ — האט מען אין דעם די ברכה מיוחדת פארבונדן מיט גולה למקום תורה*.
אין דעם קומט צו נאכמער מצד דעם וואס ס׳איז א שנת הקהל — א יאר ווען מ׳דארך ספעציעל לך "אוועקגיין* פון זיך און טאו אין "הקהל את העם האנשים והנשים והטף*,
"למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת גו׳ כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" 5 .
ובהתאם לזה — וועט מען טיילו און מיטגעבן יעדערן פון אייך ההו״ל ז״ע דאם וואם ס׳האט זיך גערעדט וועגן הקהל,
בצירוף מראי־מקומות כר.
און איר זאלט זען אויספירן דעם עניו פון "הקהל* בנוגע צו זיך,
און אויך זיין ״נרות להאיר״ — צו די סביבה וואוהין איר פארט כאופן פון "גולה למקום תורה"
(כנ״ל)
.
עס זאלן זיין בשורות טובות ״תמיד כל הימים״ — ע״ד ווי ס׳שטייט בנוגע צו הקהל>.
כ״ק אדמו״ר שליט״א חילק לכאו״א מהנוסעים שיחיו קונטרס הכולל: א)
חלק משיחות י״ג תשרי וש״פ בראשית
(התוועדות א׳ זב׳)
.
ב)
חלק משיחת ש״־פ נח בדד״ח מרחשון — שנה וו.
אח״ב אמר: ואל ויין בשורות טובות.
שסד משיחית - ח׳תשמ״ח