פנחס א

שיחה א 103

א.

עה"פ 1

"לאלה תחלק הארץ בנח­לה במספר שמות" איתא בספרי 2 ,

"הכל במשמע ישראל כהנים ולוים כו' ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל 3

יצאו כהנים בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה 4

יצאו לוים כו'".

והובא להלכה ברמב"ם בפרק האחרון דהל' שמיטה ויובל 5

: כל שבט לוי מוז­הרין שלא ינחלו בארץ כנען וכן הם מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנאמר 6

לא יהי' לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל חלק בביזה ונחלה בארץ וכן הוא אומר 3

בארצם לא תנחל..

בביזה.

וכתב ע"ז במשנה למלך: כתב ה­סמ"ג 7

דלעתיד לבא נוטלין חלק בארץ שנאמר 8

שער לוי אחד כדאיתא בפרק יש נוחלין.

וכוונתו לברייתא שם 9

"עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים שבתחלה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים",

וכפי' הרשב"ם 10

"ולקמן מפרש מאי ניהו אותו חלק דטפי התם,

דאי משום לוי דנקט נחלה כשאר שבטים כדכתיב התם שער לוי אחד הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד כד­כתיב התם 11

שער יוסף אחד..

שבתחלה כשבאו לארץ לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים שלוי לא הי' לו חלק בארץ אלא שכל שבט ושבט נתנו לו ערים לשבת בהם כו'"

(משא"כ לעתיד,

כנ"ל).

והיינו דלפירוש הרשב"ם יטלו שבט לוי חלק אחד מהי"ב חלקים שנתחלקה הארץ לי"ב שבטים 12

(וחלק הי"ג הוא "לנשיא" — "למלך המשיח" 13 ).

והנה בשטמ"ק ב"ב שם,

הביא דברי הר"ן דתמה על הרשב"ם 14

מכמה פסוקים ביחזקאל 15

שבהם מבואר שיטול יוסף שני חלקים "וכן מ"ש ששבט לוי יטול חלק בארץ אף זה אינו שהרי מפורש בפרשה 16

שלא יטול חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת בהם והוא מכלל התרומה אשר ירימו כו'",

ומסיים "אלא כך הוא עיקר הדבר שכשם ששבט לוי לא נטל 104

חלק בראשונה כך לא יטול בשני' אלא שנתנו לו ערים לשבת סמוך לירושלים והן מכלל תרומת הקודש" 17 .

ב.

ויש לעיין בזה בדעת הרמב"ם,

ש­סתם "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען" — מהי שיטתו בענין נחלת שבט לוי בארץ לעתיד לבוא.

במנחת חינוך 18

כתב בדעת הרמב"ם דגם לעתיד לבא לא יטלו הלוים נחלה בארץ,

והוכיח כן מזה שלא כתבו ה­רמב"ם בפירוש — כמו שכתב בפירוש בהל' מלכים 19

"המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד מ­שלשה עשר" 20 .

אמנם מזה שהסמ"ג "דרכו תמיד ל­הלוך בעקבות הרמב"ם וברוב המקומות בספרו אינו אלא כמעתיק כו'" 21 ,

מסתבר לומר,

לכאורה,

שגם בענין זה ס"ל לה­סמ"ג שכ"ה שיטת הרמב"ם

[וכדמוכח גם מפשטות לשון הסמ"ג,

שמביא תחלה דברי הרמב"ם שבהלכה שלאח"ז 22

שאם כבש מלך ישראל כו' שהכהנים ולוים נוטלים שם חלק ונחלה,

ואח"כ מוסיף "ולעתיד לבוא נוטלין חלק אף בארץ שנאמר שער לוי אחד"] 23 .

וצ"ב מנא לי' הא 24 .

גם צ"ע בגוף שיטה זו

(כמו שהק­ שו המפרשים 25 ),

דכיון שהוא לאו ב­תורה דשבט לוי לא יטלו חלק בארץ,

האיך תתעקר המצוה בימי המלך ה­משיח,

והלא אלה המצות 26

כו' שאין 27

נביא רשאי לחדש דבר 28 .

ולאידך מכיון 105

שהרמב"ם 29

וכן הסמ"ג מנאו לאו זה במנין המצות,

והרי כבר כתב הרמב"ם בספר המצות שרש ג' "שאין ראוי למ­נות מצוות שאין נוהגין לדורות" — ואם מצוה זו תתבטל בחלוקת הארץ לעת"ל,

מה מקום למנותה במנין הלאווין?

[בדברי הספרי הנ"ל — "לאלה תחלק הארץ הכל במשמע ישראל כהנים ולויים גרים כו' ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל יצאו כהנים בתוך בנ"י לא ינחלו נחלה יצאו לוים כו'" — יש מפרשים 30

דאין בזה מצוה כלל,

והכוונה בזה רק להפקיע זכותם בירושת הארץ,

לומר שאין לכהנים חלק ונחלה בארץ דומיא דגרים ונשים ועבדים 31 .

אבל אין כאן אזהרת לאו עליהם שלא ינחלו כמו דליכא שום אזהרה על הגרים ונשים ועבדים,

ולא מיעטינהו קרא אלא לומר שאין להם זכות חלק ונחלה בארץ אבל אם ניתן להם רשאים לקבל וליכא איסור בזה לא להנותנים ולא להמקבלים

(ולכאורה כ"מ מפשטות הכתובים ב­פרשתנו "לאלה תחלק הארץ בנחלה" ולהלן 32

"ואלה פקודי הלוי גו' ויהיו פקודיהם גו' לא התפקדו בתוך בנ"י כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י").

אבל לדעת הרמב"ם והסמ"ג דנמנה הלאו במנין המצות,

אינו מובן — איך אפשר לומר שלעתיד יטלו הלוים חלק בארץ,

והרי כיון שתבטל אין ראוי למנו­תו במנין הלאווין] 33 .

ג.

ונ"ל בפשטות ע"פ דיוק לשון ה­רמב"ם,

בכתבו האזהרה "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען",

ולא כלשון הרגיל "בארץ ישראל" או ב­"הארץ" וכיו"ב,

וצ"ב מאי שולל בזה.

ולכאו' י"ל דשולל בזה שאר הארצות,

106

ד"כל 34

הארצות שכובשין ישראל במלך ע"פ ב"ד הרי זה כיבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר".

דאף שהיינו בכלל ארץ ישראל,

וכמ"ש הרמב"ם 35

"ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכובשן מלך ישראל כו' מדעת רוב ישראל",

אעפ"כ בארצות אלו אין מוזהרין "בארצם לא תנחל".

אבל דוחק לפרש דזו בלבד בא הרמב"ם לשלול,

דהרי הרמב"ם שולל זה מפורש בהלכה שלאח"ז 22

"יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עלי' ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל 36

הרי הכהנים והלויים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל".

ובפשטות כוונתו ב"ארץ כנען",

ל­שלול ארץ שבעצם היא שייכת לארץ ישראל אבל אינה מארץ כנען 37 ,

והוא ארץ קיני קניזי וקדמוני 38 .

[וכמ"ש הרמב"ם בהל' רוצח 39

גבי הוספת ערי מקלט בימי המלך המשיח "והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו ועליהן נאמר בתורה 40

ואם ירחיב ה"א את גבולך"].

ועפ"ז מובן דגם לדעת הרמב"ם אפשר לומר ולפרש הא ד"שער לוי אחד",

דלעתיד יטלו חלק בארץ 41 ,

אבל 107

לא בארץ כנען אלא 42

בארץ קיני 43

קניזי וקדמוני 44 .

— ואזהרה ד"לא 6

יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל",

היא מצוה הנוהגת לדורות בארץ כנען.

אמנם הרמב"ם לא כתב בפירוש ש­לע"ל ינחלו הלויים בארץ קיני קניזי וקדמוני

(כ"א ברמז בלבד,

בדיוק לשונו 45

שלא ינחלו "בארץ כנען"),

ע"פ הידוע בכללי הרמב"ם 46

שאין דרכו לכתוב ענינים מחודשים ואינו אלא מעתיק ה­גמרא

(ואילו "דבר שלא בא בגמרא אלא בקושיא אגב גררא אין דרכם להעתיקו").

ד.

אבל צריך ביאור:

בהטעם ששבט לוי לא נטל חלק בארץ,

כתב הרמב"ם 47

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדי­קים לרבים שנא' 48

יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין כו' אלא הם חיל השם שנא' 49

ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנא' 3

אני חלקך ונחלתך".

ועפ"ז אינו מובן,

מדוע בארץ קיני קניזי וקדמוני,

שעתידין להיות ירושה לעתיד,

יטלו הלויים חלק?

108

וי"ל הביאור בזה:

האזהרה דלא ינחלו בארץ "בארצם לא תנחל",

פי' 50

בארצם של ישראל

(ארץ כנען)

שניתן להם בכדי שתהי' להם ארץ לישב בה

(ע"ד שיש לשאר אומות ארץ ונחלה בעולם 51 ).

ובזה הוזהרו שבט לוי "לא יהי' לכהנים הלויים גו' חלק ונחלה עם ישראל",

דחלק ונחלה בארץ באופן זה ה"ז בגדר ד"דרכי העולם",

ושבט לוי "מפני שהובדל לעבוד את ה'" אין חלק ונחלה זו שייכת אליהם,

כי "הובדלו מדרכי העולם".

אבל מה שישראל יקבלו לע"ל ארץ קיני קניזי וקדמוני,

אינה בסוג "נחלה" כמו ארץ כנען,

ארץ ז' עממין שיש להם לישראל ארץ בעולם 52 ,

אלא נתינה מ­יוחדת מאת ה'.

וכמ"ש 40

"ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך גו'" — לא מצד ההכרח דישובם בארץ,

וא"כ שפיר יכולים הלויים לקבל בזה.

ה.

ובפנימיות הענינים י"ל:

החילוק בין ארץ כנען — ז' אומות,

לארץ קיני קניזי וקדמוני — ארץ ג' אומות,

מבואר בכ"מ 53 ,

שבעבודת ה' הוא החילוק בין בירור ז' מדות לעבודה בג' המוחין,

שעכשיו עיקר העבודה הוא בבירור ז' המדות,

ולעתיד יתבררו גם הג' מוחין.

והחילוק באופן העבודה הוא בדוגמת החילוק בין מדות ומוחין,

דמדות שייכים להזולת,

והיינו שענין המדות הוא הת­ייחסות האדם ברגש והתפעלות לדבר שמחוץ הימנו,

והיא ירידה לגבי האדם עצמו.

וענין המוחין הוא לעצמו,

וכפי שרואים דבנ"א העוסקים במושכלות מתבודדים לעצמם.

וכן הוא החילוק באופן הבירור שלהם,

דבירור המדות הוא ע"י כיבוש ומלחמה,

והיינו ע"י התלבשות ובירור,

ואילו בירור המוחין עיקרו אינו ע"י התלבשות בלבושי המת­ברר,

אלא אדרבה ע"י הבדלה והפשטה.

וזהו החילוק בין "ארץ כנען",

ארץ ז' עממין,

ל"קיני קניזי וקדמוני",

דארץ כנען ענינה העבודה דכיבוש ובירור ז' מדות,

ולכן שבט לוי מפני שהובדל לעבוד את ה',

שהוא למעלה מכיבוש ולמעלה מבירורים — אינו שייך לנחלה 109

בארץ כנען; ואילו ארץ קיני קניזי וקד­מוני,

דהיינו העבודה במוחין שלמעלה מבירורים וכיבוש — לכן שייכת היא

(גם)

לשבט לוי.

ו.

ועדיין צריך להבין:

בנוגע להזמן דלע"ל כתב הרמב"ם בסוף הל' מלכים ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד",

נמצא שלע"ל יהיו כל ישראל מובדלים מדרכי העולם,

דכל עסקם יהי' רק בידיעת ה'

(וע"ד מה שכ' הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל ד"לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' כו' הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם כו' כמו שזכה לכהנים ללויים כו'"),

וא"כ מדוע יהי' אז חילוק זה בין ישראלים ולויים,

דכל ישראל יהי' להם חלק ונחלה בארץ כנען — ענין בירור המדות והתלבשות בלבושי המתברר,

משא"כ שבט לוי 54 ?

והביאור בזה:

בסוף הל' מלכים שם כ' הרמב"ם 55

"נתאוו החכמים כו' ימות המשיח..

כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהי' להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא",

ובהמשך לזה כ' 56

"ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנין מצויין כעפר ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".

ועפ"ז מובן,

דזה שלע"ל

(בתקופה הראשונה דימוה"מ עכ"פ)

יהיו כל יש­ראל מובדלים מדרכי העולם ויהיו עסוקים רק לדעת את ה' — הוא מחמת מצב העולם דאז המאפשר את זה.

כלו­מר: אין זו התכונה של בנ"י מצד עצמם "באותו הזמן",

אלא תוצאה ממצב ה­עולם.

דלהיות ש"לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה כו' שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנין מצויין כעפר",

הרי אין מקום לשום עסק בעניני העולם,

כ"א — רק "לדעת את ה' בלבד".

וכשם שהוא בגשמיות,

עד"ז הוא בעבודה הרוחנית.

דזה שכל בנ"י יהיו אז במעמד ומצב דשבט לוי "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה'",

אין זו הבדלה מצד עצמו שהוא בדרגא זו,

אלא מצד העולם שהביאו לזה; משא"כ הא דשבט לוי מובדל לעבוד את ה',

הוא לפי שהקב"ה הבדילם — "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי גו'" 57 ,

שהובדל

(ע"י הקב"ה)

"לעבוד את ה' ל­שרתו",

וא"כ הרי זו הבדלה עצמית בשבט לוי ולא מצד מצב העולם הנותן מקום לזה.

ונמצא דגם לע"ל

(בראשיתו של "אותו הזמן"),

כאשר כל בנ"י יהיו מוב­דלים מדרכי העולם,

ישנו הפרש בין כל בנ"י ושבט לוי.

110

ומטעם זה יהי' גם חילוק בירושת הארץ בין כל בנ"י לשבט לוי: דרגת העבודה דארץ כנען,

שייכת היא רק לשאר השבטים,

ולכן יש להם חלק ונחלה בה.

משא"כ שבט לוי אין לו בה חלק ונחלה; ורק בארץ קיני קניזי וקדמוני,

המורה על העבודה דמוחין,

שמובדל לגמרי מדרכי העולם — שייכת היא

(גם)

לשבט לוי,

ולכן יש להם בה חלק ונחלה,

כנ"ל.

וע"י עבודת כאו"א מישראל עכשיו,

"להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה'",

יתקרב עוד יותר "אותו הזמן" ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד",

ואז "ירחיב 40

ה"א את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך" — כולל גם ארץ קיני קניזי וקדמוני,

היינו כל עשר האומות,

ע"י המלך המ­שיח שמתגלה תיכף ומיד ממש.

(משיחת יום שמח"ת תשמ"ו)