שיחה ב 70
א.
וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש גו' ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים גו' 1 .
ובפרש"י עה"פ 2 ,
דמ"ש "ויהפוך את הערים האל" קאי לא רק על סדום ועמורה שנזכרו בפסוק שלפניו,
אלא על כל ארבע הערים שבככר 3 ,
וכמפורש בפ' נצבים 4
"כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבוים"
[ואף שלעיל 5
פרש"י שחמשה כרכים היו בככר
(והם חמשת המלכים שנזכרו בפ' לך 6 ,
סדום ועמורה אדמה צבוים וצוער),
רק ארבע מהם נהפכו,
כי המלאך הסכים לבקשת לוט "לבלתי הפכי את העיר
(צוער)
" 7 ,
כמבואר במפרשים 8 ].
ומבאר בצפנת פענח
(להרגצובי)
עה"ת 9
טעם החילוק בין עונשן של סדום ועמורה לאדמה וצבוים,
שהראשונות נשרפו באש מן השמים,
ואילו אדמה וצבוים רק נהפכו — כי סדום ועמורה נענשו מדין עיר הנדחת 10
(כמובן מירושלמי 11
ותוספתא 12 ),
ולכך נשרפו
(כדין עיר הנדחת 13 ),
משא"כ אדמה וצבוים לא היו יכולות להיות נידונות מדין עיר הנדחת,
כפסק המשנה 14
שאין עושין ג' עיירות עיר הנדחת,
ולכן רק נהפכו.
והנה חילוק זה בין עונשן של סדום ועמורה לאדמה וצבוים מוכרח גם בפשוטם של כתובים,
דעונש שריפה
(גפרית ואש מן השמים)
נזכר רק בסדום ועמורה,
ובהפיכת הערים נאמר "ויהפוך את הערים האל"
(וקאי על ד' הערים,
וכנ"ל מפרש"י) 15
— וא"כ יש לעיין,
מהו הטעם ע"פ פשוטו של מקרא לחילוק זה?
ומובן,
שביאור הנ"ל של הצפע"נ אינו ענין לפשוטו של מקרא,
כי ע"ד הפשט —
(א)
עיקר העונש של סדום ועמורה לא הי' מחמת חטא עבודה זרה 16 ,
אלא
(בלשון הכתוב 17 )
לפי ש"יד עני ואביון לא 71
החזיקה"
(וכדלקמן סעיף ג),
(ב)
כל דין עיר הנדחת אינו שייך בב"נ וקודם מ"ת,
(ג)
בפשוטו של מקרא לא נזכר הדין דאין עושין עיר הנדחת שלש עיירות,
(ד)
ואם מצד הסברא
(כמ"ד בגמ' 18
שהוא "משום קרחה" 19 )
— הרי אין חילוק בזה בין שריפה או הפיכה,
דאותה הסברא שאין לשרוף
(ולהחריב)
ג' עיירות,
מחייבת ג"כ שלא להחריבן באופן של הפיכה.
ב.
ויובן זה בהקדם דיוק לשון הכתוב 20
(בתחילת הענין),
"ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד",
דיש לעיין אמאי נזכרו
(בפירוש)
בכתוב רק סדום ועמורה ולא שאר הערים שבככר
(ורק בפרש"י 5
הובא שהיו חמשה כרכים).
[ברד"ק 20
תי' "כי הם ראשי הממלכות"
(וג' הערים האחרות היו טפלות להן).
אבל לכאורה אינו ביאור מספיק,
כי א"כ הול"ל רק סדום,
שהרי
(בל' הרד"ק שם)
"סדום היתה אם לכולם",
וכהובא בפרש"י 21
(בטעם שאמר ה' 21
"אם אמצא בסדום
(דוקא)
חמשים צדיקים גו' ונשאתי לכל המקום בעבורם")
"לפי שסדום היתה מטרפולין וחשובה מכולם תלה בה הכתוב",
וכן מצינו שהמלאך 22
הלך רק לסדום — וא"כ גם בנדו"ד,
אם כוונת הכתוב רק להזכיר העיקר,
הו"ל להסתפק גם כאן בהזכרת סדום 23
(וע"ד לשון רש"י כמ"פ 24
גבי שליחות המלאכים "להפוך
(להשחית)
את סדום"),
ולמה הזכיר גם עמורה 25 ?].
ומשמע מזה,
שעיקר החוטאים היו אנשי סדום ועמורה 26 .
וזהו גם הטעם שרק בסדום ועמורה המטיר ה' גפרית ואש,
וכפרש"י עה"פ 27
ד"כשבא ליסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים",
היינו שאנשי סדום ועמורה שגדל חטאם מתו ונאבדו מתוך יסורים של "אש מן השמים",
משא"כ אנשי שאר הערים רק נאבדו ע"י הפיכתן.
אבל אין זה ביאור מספיק,
כי מפרש"י גבי בקשת לוט "הנה 28
נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה גו'" — "קרובה ישיבתה נתיישבה מקרוב לפיכך לא נתמלאה סאתה עדיין",
"הלא מצער היא — והלא עונותי' מועטין" 29 ,
מוכח,
ששני הערים האחרות
(אדמה וצבוים)
נתמלאה 72
סאתן.
וא"כ אמאי לא נענשו גם הם ע"י "אש מן השמים"?
ג.
ויש לומר הביאור בזה,
ע"פ פרש"י לעיל בפ' לך 30 ,
בפירוש שמות המלכים,
"ברע מלך סדום..
ברשע מלך עמורה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צבוים",
וז"ל 31
: "ברע — רע לשמים ורע לבריות; ברשע — שנתעלה ברשעו 32
; שנאב — שונא אביו שבשמים; שמאבר — שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה".
הרי בשני האחרונים מודגשת בשמם רק מרידתם נגד הקב"ה
(בין אדם למקום),
ואילו אצל "ברע" הי' רע כפול — רע לשמים ורע לבריות.
ובפשטות זהו הפירוש ד"ברע" — "ב'
(סוגי)
רע".
ועפ"ז נ"ל,
דמ"ש רש"י אח"כ בפירוש "ברשע" — "שנתעלה ברשעו",
היינו הוספה על "ברע",
היינו שגם אצל "ברשע" היו ב' סוגי רשע
("ב' רשע"),
לשמים ולבריות,
ונקרא "ברשע"
(לא "ברע")
לפי "שנתעלה ברשעו".
ויש לומר,
שזהו גם החילוק בין רשעת אנשי ערים אלה בשנים הבאות 33
(כשנענשו על חטאם),
דרשעת אדמה וצבוים היתה בעיקר בחטאים שבין אדם למקום,
רע לשמים,
משא"כ בסדום ועמורה הי' רע כפול,
הן לשמים
(שמרדו בה' 34
והיו עובדי ע"ז 35 )
והן לבריות,
ואדרבה,
עיקר הרשעה של סדום ועמורה אשר בגללה נענשו בעונש חמור כזה הי'
(כמפורש בקרא 17 )
"יד עני ואביון לא החזיקה",
וכמובא גם בפרש"י פרשתנו 36
"הכצעקתה,
צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני"
(וכמובן ג"כ מהנהגת אנשי סדום כשבאו המלאכים אל לוט 37 ).
ד.
וע"פ זה מובן גם החילוק בין עונשם של הערים,
עד שאין רש"י צריך לפרשו,
כי מובן הוא מפרש"י לעיל:
בס"פ נח 38
מבאר רש"י ההבדל בין עונשם של דור המבול ושל דור הפלגה,
וז"ל: "וכי איזו קשה של דור המבול או של דור הפלגה,
אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו,
ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם,
אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו,
ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם כו' למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום".
73
הרי מפורש,
שעונש דור המבול,
שנשטפו ונאבדו,
הי' בעיקר מפני ש"היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם".
וכן מובן מפרש"י בריש פ' נח,
עה"פ 39
"כי מלאה הארץ חמס" — "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל",
היינו,
דאע"פ שחטאו גם בעריות וע"א,
כפרש"י שם גופא 40 ,
"ותשחת — לשון ערוה וע"א",
ועד שזו היתה סיבת העונש באופן של "קץ כל בשר" 39 ,
כפרש"י שם "כל מקום שאתה מוצא זנות וע"א אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים",
מ"מ,
"לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".
ומבואר במפרשים 41
בטעם הדבר,
כי גזל ומריבה הם היפך יישובו של עולם ומחזירים את העולם לתהו.
ונ"ל בכוונת הדברים,
דאין המבול רק עונש חמור על חטאים חמורים,
אלא ענינו כעין חרטה על כללות בריאת האדם והעולם 42 ,
שהנהגת הנבראים הביאה לידי כך שהקב"ה התחרט כביכול על עצם הבריאה,
ובמילא החריב עולמו אשר ברא,
באופן של "וימח 43
את כל היקום גו'",
איבוד מוחלט 44 .
וזהו שהסיבה העיקרית לגזירה זו היא עון גזל ומריבה,
כי רק הנהגה באופן שמחזיר את העולם לתהו,
היפך יישוב העולם,
היא המנגדת לעצם הבריאה 45 .
ועפ"ז יש לבאר כפל הענין בכתוב 39
"קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס גו' והנני משחיתם את הארץ": "קץ כל בשר" ענינו עונש החוטאים על גודל חטאם,
ולפי שמדובר בעון זנות וע"א הרי העונש באופן של "קץ כל בשר",
"אנדרלמוסיא כו' והורגת טובים ורעים"
(ועונש כזה אינו מוגבל לזמן המבול,
וכדיוק לשון רש"י "כל מקום שאתה מוצא זנות וע"א כו'")
; משא"כ על ידי ש"מלאה הארץ חמס
(עון גזל)..
הנני משחיתם את הארץ",
וכפרש"י "עם הארץ,
שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו" 46 ,
שעצם הארץ נשחתה,
שדבר זה הוא לפי שהמבול לא הי' רק עונש על החוטאים אלא ענין של איבוד עצם הארץ
(היפך בריאת העולם).
וע"פ כל זה מובן גם לעניננו — עונש סדום ועמורה כו':
החילוק בין המטרת "גפרית ואש..
מן השמים" להפיכת הערים הוא,
דבהפיכת הערים נהרגו יושבי הערים וגם נחרב כל צמח האדמה 47 ,
אבל אין בזה השחתת האדמה עצמה,
וזוהי ההוספה בזה ש"וה' המטיר גו' גפרית ואש",
דנוסף על יסורי הבריות,
הרי עוד ועיקר,
שבזה נשרפו הערים ונשחתו כליל 48
74
(ע"ד 49
"הנני משחיתם את הארץ" ע"י המבול *49 ).
ולכן הוטל עונש זה רק על סדום ועמורה,
שעיקר חטאם הי' בין אדם לחבירו
(ע"ד עונש דור המבול לפי ש"היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם"),
משא"כ אדמה וצבוים שעיקר חטאם הי' בין אדם למקום נענשו רק בהפיכה.
ה.
ובפנימיות הענינים יש לומר:
מבואר בחסידות 50
בטעם עונש סדום,
שנאבד ונחרב לגמרי,
כי הנהגת סדום,
היפך השלום ואחדות,
היא ע"ד עולם התהו,
שבתהו "כל א' בפני עצמו,
ענפין מתפרדין",
וזהו טעם המ"ד 51
ד"האומר שלי שלי ושלך שלך..
זו מדת סדום",
כי עצם ענין הפירוד וההתחלקות זמ"ז ה"ז כענין עולם התהו,
ענפין מתפרדין.
וזהו"ע איבוד סדום ועמורה כו',
שהוא ע"ד ה"שבירה" דעולם התוהו
(כמחז"ל 52
"שהי' בורא עולמות ומחריבן"),
שמטרתו הוא "סותר ע"מ לבנות",
בשביל בריאת עולם התיקון שענינו עולם של התכללות ואחדות כו'.
אמנם,
תכלית הכוונה היא,
שב"כלים" דתיקון יומשכו ויתגלו גם ה"אורות דתהו" שהם למעלה ממדידה והגבלה,
אלא כיון שיהי' ב"כלים דתיקון",
אין בזה ענין של פירוד ושבירה,
אלא אדרבה,
תכלית האחדות כו'.
ועפ"ז יש לפרש מ"ש ביחזקאל 53
שלעתיד ישובו ערי סדום,
"ושבתי את שביתהן את שבית סדום ובנותי'",
דיש לומר,
שהתוכן הפנימי דשיבת ובנין ערים אלו הוא,
שבזמן הגאולה יתגלו למטה אורות דתהו,
אלא שאז יומשכו אורות אלה בכלים דתיקון דוקא
(בנין,
היפך השבירה).
וזהו גם מה שאמרו במדרש 54
"מצאתי 55
דוד עבדי,
היכן מצאתי אותו בסדום",
דלכאורה תמוה,
כיצד יתכן שדוד מלכא משיחא יהי' שייך לסדום דוקא?
אלא זהו מצד המעלה הפנימית שבה,
גילוי אורות דתהו,
ולכן "מצאתי אותו בסדום" דוקא,
כי זהו ענינו של דוד מלכא משיחא,
שעל ידו יהי' גילוי אורות דתהו
(שלמעלה ממדידה והגבלה),
אלא שיומשכו בכלים דתיקון דוקא.
ועפ"ז אולי יש לומר,
שזהו התוכן הפנימי למעליותא שבשני סוגי הערים דסדום ובנותי' שישובו לעתיד לבוא: סדום ועמורה
(שנשרפו)
רומזות על אורות דתהו שלמעלה ממדידה והגבלה,
ושתי הערים אדמה וצבוים
(שהם ע"ד דור הפלגה 56
כנ"ל,
שלא הי' שם
(כ"כ)
75
ענין הגזל ומריבה)
הוא ע"ד ענין ההתכללות דכלים דתיקון 57
— ושיבת כל ד' הערים יחד מורה על חיבור והתאחדות אורות דתהו וכלים דתיקון.
(משיחות ש"פ וירא וח"ש תשמ"ג,
ש"פ נח תשמ"ב)