פרק פב

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּֽעֲדַת־אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט:

עַד־מָתַ֣י תִּשְׁפְּטוּ־עָ֑וֶל וּפְנֵ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים תִּשְׂאוּ־סֶֽלָה:

שִׁפְטוּ־דָ֥ל וְיָת֑וֹם עָנִ֖י וָרָ֣שׁ הַצְדִּֽיקוּ:

פַּלְּטוּ־דַ֣ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ:

לֹ֚א יָֽדְע֨וּ | וְלֹ֬א יָבִ֗ינוּ בַּֽחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֜מּ֗וֹטוּ כָּל־מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ:

אֲֽנִ֣י אָ֖מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם:

אָכֵ֥ן כְּאָדָ֣ם תְּמוּת֑וּן וּכְאַחַ֖ד הַשָּׂרִ֣ים תִּפֹּֽלוּ:

קוּמָ֣ה אֱ֖לֹהִים שָׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה תִ֜נְחַ֗ל בְּכָל־הַגּוֹיִֽם: