פרק נד

לַֽמְנַצֵּ֥חַ בִּ֜נְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

בְּב֣וֹא הַ֖זִּיפִים וַיֹּֽאמְר֥וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֜וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:

אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הֽוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָֽתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי:

אֱלֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַֽ֜אֲזִ֜ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי:

כִּ֚י זָרִ֨ים | קָ֚מוּ עָלַ֗י וְ֖עָֽרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹא־שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה:

הִנֵּ֣ה אֱ֖לֹהִים עֹזֵ֣ר לִ֑י אֲ֜דֹנָ֗י בְּֽסֹמְכֵ֥י נַפְשִֽׁי:

יָשִׁ֣יב הָ֖רַע לְשֹֽׁרְרָ֑י בַּֽ֜אֲמִתְּךָ֗ הַצְמִיתֵֽם:

בִּנְדָבָ֥ה אֶזְבְּחָה־לָּ֑ךְ א֘וֹדֶ֚ה שִׁמְךָ֖ יְהֹוָ֣ה כִּי־טֽוֹב:

כִּ֣י מִכָּל־צָרָ֣ה הִצִּילָ֑נִי וּ֜בְאֹֽיְבַ֗י רָֽאֲתָ֥ה עֵינִֽי: