שיחת אור ליום ג' פ' לך, ז' מר-חשון ה'תשמ"ו.

א.
מיר שטייען דאך יעצט אין אנהויב פון ז' חשון,
וואס בנוגע לענינו של יום זה האט מען שוין מאריך געווען בשנים שעברו
(און דאס איז אויך אפגעדרוקטו 1),
לויט דעם וואס דער אלטער רבי איז מבאר אין שו"ע שלו 2,
בנוגע צו שאלת גשמים,
"ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה",
אז "מתחילין לשאול בארץ ישראל מליל ז' במרחשוון לפי שהיא ארץ הרים וצריכה לגשמים מיד אחר החג,
והי' ראוי לשאול בה מיד אחר החג,
אלא שאיחרו השאלה ט"ו ימים אחר החג,
כדי 3 שיגיע האחרון שבישראל שעלה לרגל לביתו לנהר פרת שהוא מקום ישוב היותר רחוק מירושלים ולא יעצרנו הגשם",
און דער אלטער רבי איז מוסיף אין "חצאי-עיגול" "ואף לאחר החורבן היו מתאספים ג"כ מכל הסביבות בירושלים לרגל,
כמו שעושים גם היום,
לפיכך לא בטלו תקנת חכמים שתקנו השאלה בא"י בז' במר חשון".
וואס פון דעם איז פארשטאנדיק,
אז דער טאג פון ז' מרחשון איז דער סיום פון דער עלי' לרגל,
ווען דער "אחרון שבישראל שעלה לרגל" קומט אן "לביתו".