א. ענינו המיוחד של חמשה עשר בשבטי - שאין אומרים בו תחנון 1 ,
וגם לא במנחה שלפניו 3 - שהוא,
ראש השנה לאילן",
כדאיתא במשנה•: "באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב״ש,
ב״ה אומרים בחמשה עשר בו",
והלכה כב״הי.
ולכן מנהג ישראלי לאכול ביום זה מיני פירות,
ובפרט פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל,
שבה מודגש ענינו של ״ראש השנה לאילן״ לדינא - "לעניו מעשר" 7 .
ויש לבאר ענינו של היום בעבודתם של ישראל - כבכל עניני התורה מלשון הוראה•,
לימוד והוראה בעבודת האדם,
״אני נבראתי לשמש את קוני״י - לכל לראש בנוגע ליום זה עצמו,
ועוד ועיקר,
להיותו "ראש השנה",
יש להמשיכו על ובכל השנה כולה
(עד ל״ראש השנה לאילן" בשנה שלאח״ז,
שאז יתוסף חידוש נעלה יותר,
עלי׳ למעלה מעלי׳).
ב. ובהקדמה:
״אילף - קשור עם בנ״י,
כמ״ש•* "כי האדם
(שקאי בעיקר על בנ״י,
"אתם קרויין אדם"",
ע״ש "אדמה לעליון" 3 ׳)
עץ השדה",
ובפרט האילנות
(שבארץ ישראל,
וביניהם גופא האילנות)
שנשתבחה בהם ארץ ישראל,
ששייכותם לארץ ישראל היא כתוצאה מזה שישנם תחילה בישראל עצמם.
ויומתק יותר - ע״פ הידוע 3 ׳ שישראל נקראים בשם "ארץ",
כמ״ש 4 ׳ "כי תהיו אתם ארץ חפץ",
וכמארז״ל“ "למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה",
"רצתה" מלשון רצוף׳,
וגם מלשון מ
ס ראה רד*ק לתהלים יט,
ח. גו*א ר*פ בראשית.
זח*ג נג,
ב. ועוד.
ממשה עשר בשבט
רוצה",
שעניו זה שיין־ בעיקר ב,
ארץ חפץ" דישראל,
שבאו״א מישראל,
רוצה הוא לעשות כל המצוות"׳*,
ועד ש,
רץ
(בזריזות הכי גדולה למצוה"׳*,
ועל ידם נמשך ונעשה גם בארץ ישראל",
ומזה מובן שכל פרטי הענינים שבארץ ישראל ישנם תחילה בישראל.
ובהתאם לכך יש לבאר תוכן העניו דשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל:,
ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש״■ 2 - כידוע ששבעת המינים הם כנגד שבעת ה־ מדות 22 ,
שבעת הקנים ד״מנורת זהב כולה" 23 ,
שקאי על כנסת ישראל שנחלקת לשבעה סוגים,
שבעה אופנים בעבודת ה׳",
שכל פרטי עגינים אלו ישנם בכאו״א מישראל 23 ,
האנשים והגשים והטף".
ואף ש,
ראש השנה לאילן" שייך רק לחמשה מהם - ב׳ המינים ד,
ארץ" הב׳,,
ארץ זית שמן ודבש",
ורק ג׳ מיגים מ,
ארץ״ הא׳,,
ארץ
(חטה ושעורה וxפז
ותאנה ורמון",
משא״כ חטה ושעורה שאינם אילנות
(ור״ה שלהם אינו בחמשה עשר בשבט,
אלא באחד בתשרי,
שהוא,
ראש השגה למעשרות תבואה קטניות וירקות״ 3 )
- מ״מ,
כיון שהכתוב מקדים 27 חסה ושעורה לגפן ותאנה ורמת זית שמן ודבש,
ו,
כל" המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה"" 2 ,
יש להקדימם גם בהלימוד וההוראה בעבודת האדם.
ולא עוד אלא שיש להקדים לפניהם הלימוד וההוראה מתיבת,
ארץ" שבהתחלת הכתוב",
שהיא המקור שממנה באים כל עניני צמיחה,
הן תבואה
(חטה ושעורה/ והן פירות האילן
(גפן ותאנה ורמז זית שמן ודבש/ דאף שמקום צמיחת האילנות הוא ב,
גן" 14 שלמעלה משדה
(מקום צמיחת התבואה 32 )
שבארץ סתם,
הרי,
גם ה,
גד הוא חלק מה,
ארץ"
(דרגא נעלית יותר ב,
ארץ"/ כדלקמן.
ג. , ארץ":
כתיב 33 ,
ארץ ממנה יצא לחם"
(שכולל כל עניני מאכל",
גם פירות ה־
ספר השיחזת - ה׳תשנ״ב
אילן)
- לאחרי וע״י עבודת ויגיעת ה־ אדם",
החל מחרישה וזריעה,
ובלשון המשנה" "הזורע והחורש",
"בארץ ישראל קאי דזרעי ברישא והדר כרבי״”,
ש־ "קשה היא ואין יכול לכסות
(הזריעה)
בלא חרישה"",
היינו,
שנוסף על החרישה שלפני הזריעה
(בכל ארץ),
יש גם
(בארץ קשה)
חרישה שלאחרי הזריעה,
ועד״ז שאר המלאכות ד״סידורא דפת״י 3 .
ודוגמתו בעבודת האדם לקונו״ 4 -שהתחלת העבודה היא בבחינת חרישה להיות לב נשבר ונדכה* 4 ,
כמ״ש 20 "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה"" 4 ,
ועי״ז תהי׳ הזריעה והצמיחה כר.
ויש להוסיף בנוגע לעגין החרישה בעבודת האדם - ע״פ תורת הבעש״ט 44 על הפסוק "בי תהיו אתם ארץ חפץ",
שבנ״י נמשלו לארץ שטמונים בה אבנים טובות ומרגליות,
אלא שיש צורך לחפש אותם,
ועד לחיפוש אחר חיפוש
(כיון שנמצאים במקומות מיוחדים בארץ/ ויש צורך בספירה בעומק הארץ
(ביון שברוב המקומות אינם על פני הארץ,
אלא
בעומק הארץ)
- שדוגמתה עבודת החרישה,
אלא שיש צורך ביגיעה גדולה יותר" 4 .
ד. ובכללות יותר - נכללים בעבודת האדם ב״ארץ" כל הענינים שבהם נעשית העבודה בירידת הנשמה למטה
(ב״ארץ"),
שהם כל ל״ט מלאכות 44 ,
״הזורע והחורש..
ארבעים חסר אחת":
הלשון "ארבעים חסר אחת""
(ולא שלושים ותשע)
הוא ע״ד מ״ש" 4 "ותחסרהו מעט מאלקים"
[כמארז״ל" 4 "חמישים שערי בינה נבראו בעולם כולם ניתנו למשה חסר אחת,
שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים״]
- שנוסף לכך שהחסרון מ־ אלקים אינו אלא "מעט" בלבד,,
חסר אחת",
הרי,
גם חסרון זה הוא פעולה מיוחדת של הקב״ה
("ותחסרהו"/ ולפני פעולה זו לא הי׳ חסרון,
כיון שכאו״א מישראל הוא בבחינת אלקים,
כמ״ש״ג "אני אמרתי אלקים אתם",
ויתירה מזה,
כיון ש״שמש ומגן הוי׳ אלקים"׳/ ששם
תמשה עשר בשבט
אלקים הוא מגן ונרתק לשם הוי׳,
נמצא,
שכאו״א מישראל הוא נם בבחינת שם הוי׳ 51 ,
וכמ״ש 55 "כי חלק הוי׳ 54 עמו",
אלא שבירידתו למטה ב״ארץ" נעשה אצלו חסרון זה
("ותחסרהו מעט מ־ אלקים").
וחסרון זה
("ותחסרהו מעט מאלקים")
שבירידה למטה לעסוק בכל פרטי המלאכות שבעבודת ה״ארץ"
("ארבעים חסר אחת")
הוא לצורך עלי׳
(בידוע הכלל שכל ירידה היא לצורך עלי׳ למעמד ומצב נעלה יותר מכמו לפני הירידה)
- שנשלם ה״חסר אחת"
(ארבעים) 55 ,
ועד שנעשה יתרון גדול יותר,
ביתר שאת וביתר עוז,
שמתעלה לדרגא נעלית יותר
מהדרגא ד״אלקים אתם",
ולמעלה גם מהדרגא דשם הוי׳.
ה. ויש להוסיף ולבאר פרטי הענינים דשבעת המינים בעבודת האדם* 5
(ע״ד (ומיוסד על)
המבואר בלקוטי תורה לה־ אריז״לי 5 ע״ם קבלה)
- "חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמוז
(ולאורז גם)
ארץ זית שמן ודבש":
״חטה״ - מאכל אדם,
שנעשה דם ובשר כבשרו - רומז על העבודה ששייכת לנפש האלקית שבכאו״א מישראל
(ו^אדם" שבו).
״ושעורה״ - מאכל בהמה• 5 ,
וכמסופר בגמרא* 5 שכש״אמר להם שעורים נעשו יפות,
אמרו לו צא ובשר לסוסים ולחמורים" - רומז על העבודה ששייכת לנפש הבהמית שבכאו״א מישראל
(ה־ "בהמה" שבו),
״וגפן״ - "תירושי המשמח אלקים ואנשים״•* - שרומז על הוספת השמחה בכל עניני העבודה ד״אלקים",
גפש ה־ אלקית
("חטה"),
ובכל עניני העבודה ד״אנשים",
כמו "
(יין ישמח לבב)
אנוש״י*,
לשון תלישות 2 *
(כמו "עקוב הלב מכל
ספר השיחות - ה׳תשנ״ב
ואנוש הוא״ 36 ),
שקאי על נפש הבהמית
("שעורה").
״ותאנה״ - כמ״ש "ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" 4 *,
וממשיך ש״ויעש גו׳ כתנות עור וילבישם״־* - מורה על העבודה דבירור הלבושים של האדם
(לאחרי ובהוספה על העבודה בנוגע לה־ אדם עצמו),
ועד לשלימות הבירור באופן ד״כתנות אור"
(באל״ף,
כ״בתורתו של רבי מאיר״**)
- ש״אור" רומז על אלופו של עולם
(אל״ף ד״אור")
כפי שנמשך
(ע״י הוא״ו ד״אור")
למטה
(עד להרי״ש ד״אור" 7 */ ודוגמתו בעבודת האדם,
שה״אוד" דכאו״א מישראל הוא גדול כל כך עד שפועל אפילו בהלבו־ שים
("כתנות")
שנעשים "כתנות אור"•*.
״ורמון״ - "מלאים** מצוות כרמון"" 7 - מורה על העבודה דבירור עניני העולם
(שלמטה גם מהלבושים של האדם)
שבהם מקיימים המצוות.
ויש להוסיף בביאור הדוגמא ד״רמוף דוקא - שכל גרעין מובדל ומופרש משאר הגרעינים
(לא ע״י דבר זר,
אלא)
ע״י הרמון עצמו
(בשר הרמון/ ודוגמתו במצוות,
ש״אין עושין מצווח חבילות חבילות" 71 ,
היינו,
שכל מצוה היא בפ״ע,
מובדלת משאר המצוות,
והבדלתה
(לא ע״י דבר זר ח״ו,
אלא)
מצד ציווי התורה
(ע״ד הבדלת גרעיני הרמון זמ״ז ע״י בשר הרמון).
ועד״ז בנוגע לעניני העולם שבהם מקיימים המצוות,
שגם הבדלתם מהמצוות 71 היא מצד ציווי התורה.
ועפ״ז מובן שהסדר ד״חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמוד"
(בעבודת האדם)
הוא מן הקל אל הכבד: חטה ואח״ב שעורה - כיון שהעבודה דנפש האלקית
(חטה)
קלה מאשר העבודה עם נפש הבהמית
(שעורה/ ולאח״ז ״גפף - הוספת השמחה בעניני העבודה דנה״א ונה״ב,
ולאח״ז העבודה דבירור הלבושים של האדם -תאנה,
ולאח״ז גם הבירור דעניני העולם
(שבהם מקיימים המצוות)
- רמת.
ו. ולאח״ז מוסיף הכתוב וכופל תיבת "ארץ":
ע״פ האמור לעיל
(ס״ג־ד)
ש״ארץ" הוא המקום שבו נעשית עבודת ויגיעת האדם בירידתו למטה
(במעמד ומצב ד־ "ותחסרהו מעט מאלקים")
בחרישה וזריעה וכל ל״ט המלאכות
("ארבעים חסר אחת״)
- מובן,
ש״ארץ" הב׳ מורה על העבודה והיגיעה גדולה יותר,
שעי״ז נעשה עילוי גדול יותר.
וע״ד החילוק שבין היגיעה דחרישה בשביל הצמיחה להיגיעה דחפירה בשביל למצוא אבנים טובות ומרגליות
(כנ״ל ס״ג).
ויש לומר,
ש״ארץ" הב׳ קאי על העבודה והיגיעה בזמן הגלות,
שמצד