במיוחד לצום זה]
- הן בהתחלת ההפטורה:: "דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב",
והן בסיום ההפטורה" 2 : "עוד אקבץ עליו לנקבציו":
איתא בגמרא■׳ שהפסוק ״דרשו ה׳ בהמצאו גו״׳ - קאי על עשרת ימי תשובה,
שבהם מתקבלת תפלתו של היחיד בתפלת הציבור בכל השנה - "ביחיד אימת,
אלו עשרה ימים שבין ר״ה ליוהכ״ם".
וי״ל שעד״ז הוא תוכן סיום הפטורה - "נאום ה׳ אלקים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו": פירוש פסוק זה,
שלאחרי קיבוץ נדחי ישראל "עודי• אקבץ עליו - על ישראל אקבץ עוד" להיות נוספים על הנקבצים בישראל",
היינו קיבוץ לאחרי קיבוץ.
והכוונה בזה י״ל - שלאחרי קיבוץ הקב״ה את בנ״י ממקומות שיש שם ציבור
(עשרה או יותר)
מישראל,
יוסיף הקב״ה
("עוד אקבץ עליו")
ויקבץ גם כל יחיד ויחיד מישראל בכל מקום שהוא.
והחידוש שבזה - בפשטות: בנוגע לציבור מישראל,
הרי כיון שיש כאן כח הציבור,
אין חידוש
(כ״כ)
בזה שהקב״ה יקבץ אותם; אבל בנוגע ליהודי יחיד ובודד,
שיש מקום לומר,
שיכול להיות חלישות ח״ו בחשיבותו - אומר הקב״ה: "עוד אקבץ עליו לגקבציו",
שהקב״ה בעצמו יתעסק בקיבוץ יהודי יחיד זה!
ויש להוסיף,
שענין זה שייר גם במקומות שיש שם עשרה
(ויותר)
מישראל,
שהרי בקיבוץ גליות - שני ענינים ואופנים: נוסף להקיבוץ דכללות בנ״י,
גם קיבוץ דכל אחד ואחת בפרט,
כמ״ש "ואתם תלוקטו לאחד אחד",
"כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידו ממש איש איש ממקומו"• 2 .
ועפ״ז מובנת המעלה המיוחדת
(והשייכות המיוחדה לההפטורה)
דצום גדלי׳ לגבי שאר הצומות - שהדגשת מעלתו של כל יחיד ויחיד מישראל הוא
(נוסף על ענין הצום,
גם)
הענין דעשי״ת,
שאז הקב״ה הוא "בהמצאו" ו" קרוב".
ומובן,
דכיון שבעשי״ת כח ומעלת היחיד הוא ככח ומעלת הציבור בכל השנה -הרי,
כח ומעלת הציבור בעשי״ת,
נעלה עוד יותר•- 2 .
ומזה מובן העילוי המיוחד דמעמד ומצב זה - כינוס והתאספות ציבור מישראל בצום גדלי׳.
ה.
ועוד ענין עיקרי בנוגע להעילוי דצום גדלי׳ - שבו מודגש חיזוק ונתינת כח מיוחד לביטול התענית,
ויתירה מזה,
להפיכת התענית לטוב - בגאולה האמתית והשלימה,
שאז יהפכו ימים אלו "לששון ולשמחה ולמועדים טובים"";
ספר השיחות - ה׳תנש״א
בנוגע לצום גדלי׳ - שנתקנו בגלל המאורע דהריגת גדלי׳ בן אחיקם ביום זה 27 - יש דיעה בראשונים 28 ,
שהריגת גדלי׳ היתה בראש השנה עצמו,
אלא,
מאחר שר״ה הוא יו״טי 2 ,
וכלשון הכתוב" 3 "אבלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ה׳ היא מעוזכם",
לכן דחו את הצום לג׳ תשרי.
והנה אמחז״לי 3 ד״תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה".
ומזה מובן,
דאע״פ שבנוגע למעשה בפועל "לא הודו
(לו)
חכמים",
מ״מ,
כיון שבתענית נדחה ישנה סברא
(עכ״פ)
ד״הואיל ונדחה ידחה",
ה״ז מוסיף חיזוק ונתינת כח לבנ״י,
שעל ידי עבודתם תוקדם דחית התענית לגמרי,
ולא עוד,
אלא שיהפך "לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
וענין זה הוא ביתר שאת בקביעות שנה זו - שצום גדלי׳ נדחה לד׳ תשרי
(כי ג׳ תשרי חל בשבת)
,
היינו,
שהצום נדחה שתי פעמים
(לפי דיעה הנ״ל)
שזה מוסיף עוד יותר בנתינת כח הנ״ל
(ומקום לשקו״ט בנוגע לתעניות דרבנן - אם משיח בא באמצע היום,
אם צריך להשלים התענית)
.
ולהעיר,
דכל ענין של כפל
(שתי פעמים)
קשור עם ענין הגאולה 32 ,
כמבואר בדרושי אדמו״ר מהר״ש - "מלכתחילה אריבער" 24
(שיום ההילולא שלו - בי״ג - בגימטריא אח״ד - תשרי)
כמדובר בהתוועדות שלפנ״ז 35 .
ו.
נקודה נוספת בזה:
גדלי׳ בן אחיקם הי׳ קשור למלכות בית דוד,
שהרי מינויו של גדלי׳
(עם היות שנעשה ע״י נבוכדנצר מלך בבל״ 3 )
הוא - כדי שיומשכו חיי בנ״י בהמשך חייהם במלכות דוד 37 .
וע״פ הידוע 38 שכוונת ותכלית כל תענית היא - הפיכתו לטוב בגאולה האמתית והשלימה בקרוב ממש,
ומוכן ששלימות ענין האתהפכא היא כשהוא באותו ענין עצמו" 3 ,
יש לומר,
שענין זה הוא בצום גדלי׳,
שהאתהפכא הוא בענין זה עצמו: תמורת מיתת והריגת גדלי׳,
שהי׳ קשור לבית דוד,
תהי׳ ביאת - חיות וגילוי - משיח צדקנו,
שהוא "מזרע דוד ושלמה"
(כל׳ הרמב״ם)
}.
#1.