א.
המעלה המיותרת דחג הפסח בקביעות שנה זו
(בהוספה על קביעות חג הפסח בט״ו בניסן)
- שחל ביום השבת*.
וב
(הקביעות דפסח בץום השבת גופא נוסף עילוי מיוחד מצד הברכה ד״שבת הגדול״ שלפניו - בידוע 1 שמיום השבת,
מתברכין כולהו יומין",
כל ששת ימי השבוע עד ליום השבת,
ועד בכלל,
שגם יום השבת מתברך מהשבת שלפניו 3 ,
ועוד יותר מבשאר ימי השבוע,
בגלל הצד השוה ששניהם ימי השבת.
ואם בכל שבת נמשכת ברכה לשבח שלאחריו,
ב״שבת הגדול" בודאי נמשכת ברכה גדולה לשבת שלאחריו שבו חל חג הפסה.
ועילוי נוסף בקביעות שנה זו - שחג הפסח הוא בפרשת שמיני".
ויש לבאר התוכן וגם הקשר והשייכות דהמעלות בחג הפסח בשנה זו
(קביעותו ביום השבת,
הברכה המיוחדת משבת
הגדול,
ופרשת שמיני/ כולל ובמיוחד בנוגע לערב פסח,
שמלבד היותו ערב
(יו״ט,
ובימים טובים גופא,
ראשון לרגלים" 3 )
פסח,
ניתוסף בו בשנה זו שהוא גם ערב שבת,
וערב שבת שמתברך משבת הגדול",
ובפרשת שמיני 7 ,
כדלקמן.
ב.
פסח שחל בשבת:
שבת
(יום השביעי לבריאת העולם)
-קשור ומורה על שלימות העולם,
כמא־ רז״ל•,
מה הי׳ העולם חסר מנוחה,
באת שבת באת מנוחה",
היינו,
שלאחרי גמר בריאת העולם בששת ימי בראשית הי׳ העולם חסר מנוחה,
ובשבת נשלם
(החסרון שבעולם - שלימות)
העולם.
ופסח
(שבו נגאלו ממצרים)
- קשור ומורה על דרגת האלקות שלמעלה מהעולם,
כי,
גם שלימות העולם היא עדיין בבחינת "מצרים" מלשון מיצר וגבולי,
ספר השיחות - ה׳תנש״א
והשלימות האמיתית היא בהגאולה מה־ מיצר וגבול ד
(שלימות העולם,
באופן של דילוג
(פסח ע״ש הדילוג והפסיחה")
למעלה מגדרי העולם.
ובקביעות שנה זו שחג הפסח חל בשבת מתחברים ב׳ המעלות
(פסח ושבת)
גם יחד״ - שהדרגא שלמעלה מהעולם
(פסח)
נמשכת וחודרת גם בגדרי העולם
(שבת)
.
ובסגנון אחר: לא זו בלבד שישראל נגאלים ויוצאים ממצרים,
היינו,
שמתעלים לדרגא שלמעלה מהעולם,
אלא יתירה מזה,
שמעלים את העולם עצמו לדרגא שלמעלה מגדרי העולם.
ג.
שבת
(שבו חל פסח)
שמתברד מ־ "שבת הגדול":
ענינו של "שבת הגדול"
("גדלות" בענין ה״שבת״)
- שנוסף על שלימות העולם
(ענינו של שבת)
נמשכת ונעשית בו "גדלות" שלמעלה מהעולם,
היינו,
שהעולם עצמו מתעלה לדרגא שלמעלה מהעולם,
כמודגש בה״נם גדול" ד״למכה מצרים בבכוריהם""
(שעש״ז נקרא "שבת הגדול""/ שהנם אינו באופן של שידוד הטבע
(למעלה מהטבע/ אלא באופן שחו־
דר בטבע גופא לשנותו ולהפכו
("למכה מצרים בבכוריהם")
".
ויש לומר,
שתוכן הברכה שנמשכת מ״שבת הגדול" לחג הפסח" בכל שנה,
הוא,
שגם הדרגא שלמעלה מהעולם
(פסח)
תומשך ותתגלה בגדרי העולם,
ע״ד וכדוגמת ה״נס גדול" ד״שבת הגדול"; וענין זה הוא בהדגשה יתירה בפסח שחל בשבת - שהברכה שמקבל חג הפסח מ״שבת הגדול" ניכרת בגלוי בהקביעות דחג הפסח ביום השבת,
שבו מודגש החיבור דהדרגא שלמעלה מהעולם עם העולם.
ד.
פרשת שמעי:
״שמיני״ - מורה על דרגא שלמעלה מהעולם,
כי,
מציאות העולם
(גם השלימות דהעולם)
קשורה עם מספר שבע,
שבעת ימי בראשית שהם שבעת ימי ההיקף,
ומספר שמיני קשור עם דרגא שלמעלה מהעולם״,
ורומז על עניני הגאולה״ -גאולה מהמדידה והגבלה דגדרי העולם.
יזם ועס״ק,
ערב פסח
[ולהעיר,
שהמעלה ד״שמיגי" מודגשת גם בחג הפסח
(נוסף לכך שבשניהם מודגש הדילוג למעלה מהעולם)
- ששמיני של פסח
(נחרל“)
שייך במיוחד
(יותר משאר ימי הפסח)
להגאולה העתידה לבוא ע״י משיח צדקנו,
שלבן מפטירין בנבואת הגאולה,
ויצא חוטר מגזע ישי וגו׳״י*,
ואוכלים "סעודת משיח",
כידוע ומפורסם המנהג המקובל מהבעש״ט"]
.
ו״שמיני" הוא גם מלשון שונזן",
ש־,
מפעפע בכולו״
(כהפס״ד בשו״ע“)
-
המשיח שמונה 5
(וראה ז״ה ויהי ביום השסיני שב־ הערה הקודמת.
לקרת תזריע מ,
ד.
ועוד)
.
20)
,
היום יום 6 כב ניסן.
ספר השיחות: חרג״ו שם: תרח״ץ ע׳ 277: קיץ ה׳ש״ת ע׳ 80.
75: תש״ב ע׳ 109 ואילך: תש-ג ע׳ 118.
שבזה מרומז שהעילוי ד,
שמיני" שלמעלה מהעולם הוא גם כאופן של שומן שמפעפע בכולו,
היינו,
שנמשך וחודר בגדרי העולם".
ומעלה יתירה בקביעות שנה זו שקורין "ויהי ביום השמיני" שמונה פעמים",
שאז ניתוסף הדגשה יתירה בב׳ הענינים ד־ ״שמיני״ - הן במעלת דרגת האלקות של־
היינו,
שעבודת האדם בכל פרסי הענינים שבכל ד׳ חלקי השו״ע חדורה בעניו ה,
שמז•
(,
שמיני 7 )
שבתורה,
פנימיות התורה.
(ובפרטיות יותר - שנוסף על המשכת ופעולת ה״שמד
(,
דעה את ה 8 -,
יורה דעה 9 )
ב״אורח חיים 10 דבג־י,
ישנו העניו ד,
אבן העזר 11 ,
ש,
הקב״ה עזזרז" ונותן לו כח וחוזק תאבו לפעול המשכת ופעולת השמן גם בדיני ממונות שבחושן משפט,
עניני העולם)
.
וע״י שלימות העבודה בהמשכת וגילוי השמן בכל ד׳ חלקי השו״ע בכל פרטי הענינים שבעבודת האדם <גם בעניני העולם,
דיני ממונות שבחושן משפט/ נעשית גם ההמשכה והגילוי בהעולם עבמו,
בכל ארבע כנפות הארץ,
ועי-ז נעשית הגאולה דבל בנ*י - שבאים מכל ארבע כנפות הארץ לארצנו הקדושה,
לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי,
ורואים את,
חושן המשפט• שביו שמונח בגדי כהן גדול.
הפד השיחות - ה׳תנש״א
מעלה מהעולם,
כיון שהענין ד״שמיני" חוזר ונכפל בעילוי אחר עילוי שמונה פעמים,
והן בהמשכה והגילוי בגדרי העולם
("שמף ש״מפעפע בכולו"/ כיון שה־ עניו ד״שמיני" גופא הוא באופו של "שומן",
כידוע 22 הפתגם "שמיני שמונה שמינה"
(שכאשר קוריו "שמיני" שמונה פעמים אזי השנה כולה היא שמעה)
.
ה.
וביאור העניו דחיבור דרגת ה־ אלקות שלמעלה מהעולם עם העולם
(הצד השוה והנקודה המשותפת בפרטי הענינים הנ״ל בקביעות שנה זו)
- בעבודת האדם:
ידוע שעבודת האדם נחלקת לב׳ אופנים כלליים:
(א)
עבודת הצדיקים -עבודה מסודרת
("תמידים כסדרם")
כפי שנקבע הסדר בבריאת האדם באופן "אשר עשה האלקים את האדם ישר"",
(ב)
עבודת בעלי תשובה - באופן של הוספה
("מוספים כהלכתם")
ודילוג
("לדלג שור" 27 )
לגבי סדר הבריאה,
שעי״ז באים לדרגא שלמעלה מגדרי הבריאה,
כמא־ רז״ל "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורין אין עומדים שם"• 2 ,
ויתירה מזה ש״אין יכולין לעמוד בו״י.
ומהחילוקים שביניהם בזמני השנה -שבת ופסח: שבת
(שלימות העולם)
שייך
(בעיקר")
לעבודת הצדיקים,
ופסח
(דילוג למעלה מהעולם)
שייך
(בעיקרי 2 )
לעבודת בעלי תשובה 22 בדרך דילוג,
כמ״ש 22 "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות",
דילוג וקפיצה למעלה מסדר השתלשלות 24 ,
ע״ד ובדוגמת הדילוג שבעבודת התשובה 22 .
יום ועש״ק,
ערב מסח
ו43
ומזה מובן שבקביעות שנה זו שפסח חל בשבת
[שמורה שהדילוג שלמעלה מהעולם נמשך וחודר בגדרי העולם
(ט״ל ס״ב)
,
ומודגש גם בשאר הפרטים שבקביעות שנה זו,
הן בהשייכות לשבת הגדול,
והן בפרשת שמיני
(כנ״ל ס״ג־ד)
]
—מודגש החיבור דעבודת הצדיקים ועבודת בעלי תשובה גם יחד.
והענין כזה - שנוסף על העילוי וה־ שלימות דעבודת הצדיקים,
"ועמד כולם צדיקים"",
שלימות שמצד גדרי הבריאה,
ניתוסף בעבודה גם השלימות דעבודת התשובה שלמעלה מגדרי הבריאה,
כמודגש בהגאולה האמיתית והשלימה ע״י
שענינו הנהגה נסית שלמעלה פהטבע
(פשא״ב חודש תשרי שענינו הנהגה טבעית/ אלא שהדילוג נעשה מעד הגילוי פלפעלה
(.
נגלה עליהם פלד מלכי המלכים הקב״ה וגאלם")
••,
היינו,
שהגילוי מלמעלה באופן של דילוג פועל דילוג בעבודת האדם•••
(,
הקב״ה מדלג.
.
(וכתובאה מוה)
ואתם עשו כל עבודותיו לש״ש דרך דילוג וקפיצה")
.
ועצ״ע.
משיח צדקנו ש״אתא” לאתבא צדיקייא בתיובתא"".
ו.
ויש לומר,
שענין זה מרומז גם בעבודה המיוחדת דערב פסח:
העבודה המיוחדת בערב פסח היא הקרבת קרבן פסח אחר חצות ואחר שחיטת תמיד של בין הערביים,
ומעין זה גם בזמן הזה,
ע״י אמירת "סדר קרבן פסח" אחר תפלת מנחה שכנגד תמיד של בין הערביים,
במ״ש” "ונשלמה פרים שפתינו",
ולכן "צריך האדם הירא וחרד על דבר ה׳ לקרות אותו בזמנו שתעלה קרי־ אתו במקום הקרבתו"" 4 .
וב״סדר קרבן פסח״ יש דבר תמוה* 4 -שסיומו וחותמו בענין שהוא
(לכאורה)
היפר השלימות דקרבן פסח: "ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר״ז!
ויש לומר,
שהתוכן הפנימי ד״סדר קרבן פסח" מרומז בסיומו וחותמו
("הכל הולר אחר החיתום׳"")
ש״אם הפסח נמצא
ספר השיחות - ה׳תנש״א
טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר״ -למעליותא:
"קרבן פסח",
,
הקרבן הוא קרוי פסח ע״ש הדילוג והפסיחה.
.
כל עבודותיו דרך דילוג וקפיצה״״ - מורה על הקירוב להקב״ה
(קרבן מלשון קירוב",
כללות העבודה)
באופן של דילוג וקפיצה.
ו״סדר קרבן פסח״ - שהדילוג וקפיצה
(אינו ענין חד־פעמי,
אלא)
נעשה סדר קבוע בעבודתו,
היינו,
שהעבודה התמידית היא באופן של דילוג וקפיצה בעילוי אחר עילוי.
וסיום וחותם
(גמר ושלימות וסד־הכל)
ד״סדר קרבן פסח":.
ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר״ -שגם כאשר עבודתו היא באופן של דילוג וקפיצה,
מגיע למסקנא ש.
לא עלה לו",
היינו,
שביחס למעמדו ומצבו האמיתי
(.
לו")
אין זה נחשב לעלי'
(דילוג וקפיצה)
לגבי סדר העבודה ע״ד הרגיל,
.
עד שמביא אחר״ - קירוב להקב״ה בדרך דילוג וקפיצה
(קרבן פסח)
באופן אחר לגמרי,
.
אחר" למעליותא",
שלא בערך כלל לגבי עבודתו הקודמת,
דילוג וקפיצה גם לגבי הדילוג וקפיצה דקרבן פסח גופא.
ועפ״ז מובן שב״סדר קרבן פסח" מודגש הענין ד״לאתבא צדיקייא בתיובתא״ -שגם לאחרי שלימות העבודה ע״ד הרגיל
(עבודת הצדיקים)
,
כולל גם לאחרי שנעשה בעבודת הצדיקים סדר רגיל דדילוג וקפיצה,
נדרשת ובמילא נעשית שלימות נעלית יותר ע״י דילוג וקפיצה שבאין ערוך לגמרי.
ויש להוסיף,
שבהקרבת הפסח בערב שבת
(כבקביעות שנה זו)
מודגש יותר שהדילוג וקפיצה שלמעלה מהעולם
(פסח)
נמשך וחודר בגדרי העולם
(ערב שבת,
שלימות העולם)
.
ז.
ועוד והוא העיקר-שכללות הענק דחג הפסח
(שמתחיל בהקרבת קרבן פסח)
אינו נשאר בעולם המחשבה או בעולם הדיבור שלמעלה מעולם המעשה,
אלא נמשך וחודר בגדרי עולם העשי׳ הגשמי -במעשה בפועל,
עי״ז שתיכף ומיד ממש נעשית הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
שאז מקריבים הפסח במעשה בפועל כפשוטו ממש.
וענק זה מודגש בסיום וחותם אמירת.
סדר קרבן פסח״ - שגם לאחרי העילוי ד.
ונשלמה פרים שפתינו",
.
שתעלה קריאתו במקום הקרבתו",
הרי,
לפי־ערך העילוי והשלימות דהקרבת קרבן פסח במעשה בפועל ה״ז כמו ש״הפסח
(שע״י אמירת סדר קרבן פסח)
נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר״ - קרבן פסח אחר שאינו בערך כלל - הקרבת קרבן פסח במעשה כפועל.
ויש לומר,
ש.
מביא אחר" רומז גם על העבודה שעל ידה באים להקרבת הפסח בפועל ממש בגאולה האמיתית והשלימה - עבודת התשובה
(שמביאה את הגאו־ לה")
שענינה להפוך,
אחר"
(לעו״ז)
ל־
סס ועשי׳ק,
סרג פסח
,
אחד"
(קדושה/ הפיכת רי״ש לדל״ת,
עי״ז שבמקום חיבור ב׳ הקרן
(קו העליון עם קו הימין)
מוסיפים נקודת היחד,
שרומז על נקודת היהדות שבכארא מישראל.
ועוד ועיקר - שלא מסתפקים בב׳ הקרן שבאות דל״ת
(ד,
אחד"/ שרומזים למחשבה ודיבור,
היינו,
כפי שהפסח הוא במחשבה ודיבור שלמעלה מעולם המעשה,
אלא,
המעשה הוא העיקר" 4 ,
הקרבת הפסח כמעשה בפועל.
וענין זה" 4 נעשה ע״י הוספת קו שלישי שנפסק מב׳ הקרן
(שעל ידו נעשה מדל״ת ה״א" 4 / שרומז על המעשה שהוא בהפסק מהדיבור והמחשבה,
להורות על ריחוק הערך לגבי דיבור ומחשבה - ריחוק הערר והפסק למעליותא
(שהרי תכלית המכוון דמחשבה ודיבור הוא בשביל המעשה שהוא העיקר/ כמרומז בפסוק,
בראתיו יערחיו אף עשיתיו""",
ג׳ עולמות בי״ע שכנגד מחשבה דיבור ומעשה,
שההפסק ד,
אף
(עשיתיו)
" מוסיף ומרבה בחי׳ נעלית יותר שבאין ערוך - כמרומז גם באות ה*
(שנעשית ע״י הוספת קו השלישי/ דרגא חמישית*",
,
חמישית לפרעה""",
,
דאתפריעו ואתגליין מיני׳ כל
גז,
ב
(ולדעת ריי - באה התפוגה ע* ההתעוררות מלמעלה,
כנ״ל מוה״ג מ׳ להערה 435
נהורין""",
שנמשכת ומתגלה וחודרת בעוה״ז שנברא באות ה׳ 4 ״ - ה׳ ד,
י־ה" שבשם הוי׳,
ועד לאות ה׳ כנר שהיא בפ״ע - בחינה החמי־שית
(ה׳/ שלמעלה מד׳ אחדות שם הוי׳.
וענינו בעבודת האדם - שסדר העבודה הוא שעריך להיות הפסק בין המחשבה והדיבור להמעשה בפועל,
כדי לחזור ולהתבונן עוה״ם כיעד לעשות אח המעשה בפועל בתכלית השלימות ובהוספת לגבי המחשבה והדיבור"",
ועד״ז בהנהגתו של
שפר השיחות - ה׳תגש״א
הקב״ה
(כביכול)
- שגם לאחרי המחשבה והדיבור ע״ד הגאולה,
חוזר ומתבונן עוה״ם כדי שהגאולה במעשה בפועל תהי׳ בתכלית השלימות ובהוספה*.
ובפרט ע״י ההוספה בצדקה עתה
(נוסף על ההשתדלות בנתינת הצדקה במשך שלושים יום שלפני הפסח 7 *)
- "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"•/ שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו במעשה בפועל ממש,
למטה מעשרה טפחים,
כמ״ש "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל״”,
"בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו"",
ו״כספם וזהבם*• אתס״“,
ובאים "עם ענני שמיא"" לארצנו הקדושה,
לירושלים עיר הקודש,
ולבית המקדש השלישי,
"מקדש אדנ-י כוננו ידיח••,
"ונאכל 5 • שם מן הזבחים ומן הפסחים"".
[כ״ק אדמו״ר שליט״א נתן לכאו״א שי׳ שטר של דולר,
ע״מ לתתו
(או חילופו)
לצדקה.
ואח״ב אמר:]
ח.
נסיים ככרבח - ברכת חג חםסח כשר ושמח,
כולל גם חיותו "ראשון לרגלים"*,
שרומז מל העלי׳ לרגל לכיחמ״ק חשלישי,
"מקדש אדנ-י כוננו ידיך׳.
ומכרכח לכרכח - לחודות לכל אלו שחכיעו איחוליחם וכרכותיחם
(כרכח מלשון חמשכח׳••)
חטובות,
וככר מילתי׳ אמורח - כל חמכרך מתברר•",
ובברכתו של חקכ״ח שתוסםתו מרוכח על חעיקר*".
וכחמשד לזח - כאן חמקום לאשר גם קבלת חמכתבים דכקשות כרכח,
פדיונות וכו׳,
שחכיאו אותם כו׳ על חביון דכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו.
ויח״ר שיחיו בשורות טובות תמיד כל חיטים,
ומתחיל כענין שחזמן גרמא -סיום חחכנות לפסח,
כולל ובמיוחד אמירת "סדר קרבן פסח",
ומן הפסחים שהקריב אליהו הנביא,
ש״אמרו עליו שהוא מקריב תמידין בבית המקדש אע״ם שהוא שמם שהרי בקדושתו הוא עומד•
(עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח״ג סרג)
.
עם ועעו״ק,
ערב פסח
ועאכו״ב כעניני הכסח עצמו,
אמירת חחגדח,
וכמרט ח״שלשח דכריס״י.
.
כסח מצח ומרור״״ -
ככיחמיק השלישי שיכנה במחרת בימינו,
תיכן)
ופרד ממש.
©©ר השיחות - ה׳תנש״א