א.
ביום הש״ק זה ישבו^ידרש מיוחד - שמוציאין שלשה ספרי תורה* "ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים,
קוריו סדר היום
(פרשת השבוע)
בראשון,
וקנין ראש חודש בשני,
והחודש הזה בשלישי"־.
ובהקדמה - שהוצאת שלשה ספרים לקרוא בהם החע של חידוש,
שהרי,
בדרך כלל מוציאין וקורין בס״ת אחד,
ו״אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה׳*,
כמו בשבת ר״ח,
ובכל יום טוב,
ורק לעתים נדירות
(כשצריכים לקרות שלשה ענינים)
מוציאין שלשה ספרים:
הפעם היחידה בכל שנה
("אחת בשנה")
שמוציאין שלשה ספרים היא בשמחת
ובכמה שנים שקביעותם באופן מיוחד מוציאין שלשה ספרים פעם נוספת -כבקביעות שנה זו שר״ח ניסן חל בשבת*
ספד השיחות - ה׳תנש״א
(ועד״ז בשנים שחל ר״ח טבת 7 או ר״וז אדר בשבת•)
.
ועילוי נוסף בשנה זו
(גם לגבי כמה שנים שבהם חל ר״ח ניסן בשבת)
מצד הקריאה ד״סדר היום״ בפרשת ויקראי -שנוסף על השייכות דפרשת החודש"* לה־ קריאה דר״ח
(בכל ר״ח ניסן שחל בשבת/ כיון שמצות קידוש חדשים נאמרה בפסוק "החודש הזה לכם" 11 ,
שייכת פרשת החודש
(שבה מדובר אודות ר״ח ניסן)
גם לפרשת ויקרא - שנאמרה בר״ח ניסן 12 ,
היינו,
שבשנה זו מודגש בגלוי הצד השוה
לגמרה של תורה בשמח״ת•
(ראה לקו״ת דרושי סוכות פ,
ג.
ובכ״מ)
.
ב.
ויש לבאר תוכן הלימוד והוראה בעבודת האדם לקונו מהענין דהוצאת שלשה ספרי תורה ביום הש״ק זה - ע״פ הידוע שבכל ענין" יש לימוד והוראה בעבודת ה/ ועאכו״ב בעגין עיקרי וחשוב כהוצאת שלשה ספרי תורה.
ובפרטיות יותר:
לפרשת שמיני 4 ,
שמיני למילואים,
הוא ר״ח ניסן
(וראה גם לקו״ש חי״ז ע׳ 11.
סה״ש חשמ״ט ח״ב ע׳ 9־508.
וש״נ)
.
ש״פ מקרא,
פ׳ החודש,
ו״ח ניסן
ו38
כדי להבין תוכן העבין דהוצאת שלשה ספרי תורה בר״ח ניסן שחל בשבת בשדם מיוחדות,
יש להקדים תחילה תוכן הענין דהוצאת שלשה ספרי תורה בכל השנים
(בשמחת תורה)
,
ולאח״ז יש לבאר ההוספה בשנים מיוחדות שבהם מוציאים שלשה ספרי תורה גם בר״ח ניסן
(כשחל בשבת)
.
ובהקדם המדובר כמ״פ שגם הענינים שהם,
אחת בשנה" מהווים לימוד והוראה ונתינת־כח בכל השנה כולה**,
ועד״ז בגדו״ד,
שהוצאת שלשה ספרי תורה בשמח״ת שייכת ופועלת בכל השגה כולה**,
וכן הוצאת שלשה ספרי תורה בר״ח ניסן" שחל בשבת שייכת ופועלת בכל השנה כולה•*,
ולא עוד אלא שפועלת גם בשאר השנים שקביעותם שוגה,
שגם בהם ישנו הלימוד והוראה ונתינת־כח מהוצאת שלשה ספרי תורה בר״ח ניסן שחל בשבת,
נוסף על הלימוד והוראה ונתינת־ כח מהוצאת שלשה ספרי תורה בשמנדת שבכל שנה,
כדלקמן.
ג.
תוכן הענין דהוצאת ספר תורה
(ועאכו״כ שלשה ספרי תורה)
מובן מההפלות שאומרים בעת פתיחת הארון,
שהתחלתם בפסוקי*,
ויהי בנסוע הארון גו׳",
ש״ספר
(תורה)
חשוב הוא בפני עצמו",
אחד מ,
שבעה ספרי תורה"":
הוצאת ספר תורה היא כמו נסיעת הארון,
שאז,
ויאמר משה קומה ה׳ ויפוצו אויבך וינוסו משנאיו מפניך".
וענינו בעבודת כל אחד ואחד מישראל
(גם בזמן הזה כשהארון גנוז* 2 )
- שבחי׳ משה שישנו בכאו״א מישראל 22 אומר
(ממשיך ומגלה)
ופועל שיהי׳ הענין ד,
קומה ה׳",
הוספה
(קימה)
בכל עניני קדושה,
,
עשה טוב",
וכן הענין ד,
יפוצו אויבך וינוסו משנאיך",
ביטול ושלילת כל הענינים הבלתי־רצויים,
,
סור מרע" 22 ,
היינו,
שהוצאת ספר תורה
(,
ויהי מסוע הארון")
מהוה נתינת־כח” לכללות
סמר השיחות - ה׳תנש״א
העבודה 25 .
ומזה מובן גודל העילוי שבהוצאת שלשה ספרי תורה - שהנתינת־כח לכללות העבודה שבהוצאת ספר תורה
("ויהי בנסוע הארון")
היא באופן של חזקה
("בתלת זימני הוי חזקה" 24 / תוספת כת וחיזוק בכללות העבודה 22 .
ד.
ובהוצאת שלשה ספרי תורה גופא ישנם ב׳ אופנים
(בכללות)
:
(א)
חזקה שצריכה להיות וישנה בעבודה התמידית שבכל שנה ושנה
(״תמידים כסדרם״)
-הוצאת שלשה ספרי תורה נשנוזדוז,
(ב)
חזקה שבאה באופן של הוספה
("מוספים כהלכתם")
בשנים שיש בהם קביעות מיו־
תיכם",
,
ראו בזה נתפרנסו אבותיכם,
הרבה שלוחיו יש לו למקום להכין מזון ליראירי,
ולכן אין צורך ואין תועלת בטירתא יתירה,
כמו במן ש,
לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר• מ,
עומר לגלגלת"
(שם,
יזx ובו נכללו "כל מעדני עולם"•••
(במדב״ר פ״ז,
ד)
.
חדת• 2 -
(ובנדו״ד)
הוצאת שלשה ספרי תורה בר״ח ניסן שחל בשבת.
והחילוק ביניהם הוא בהתאם לתוכן הקריאה בהשלשה ספרי תורה:
תוכן הקריאה בשלשה ספרים בר״ח ניסן שחל בשבת,
מודגש בהקריאה בספר השלישי• 2 שבו קורין פרשת החודש ע״ד ענינו המיוחד דר״ח ניסן*-"החודש הזה לכם ראש חדשים וגר".
ותוכן הקריאה בשלשה ספרים ב־ שמזדח,
מודגש בהקריאה
(בספר השני)
בהתחלת התורה
[שהרי הטעם שקורין בשלשה ספרים
(אף שהקריאה מעיקר הדין היא בפרשת וזאת הברכה,
וקרבנות היום* 2 ,
ב׳ ספרים בלבד)
הוא מפני ש״מת־ כיפין התחלה להשלמה״ 22 ]
- "בראשית ברא אלקים גו׳".
ובלשון חז״ל
(שהובא בהתחלת פירוש רש״י על התורה)
"לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית וכו׳",
היינו,
שהקריאה דשמח״ת היא באופן ד״פתח בבראשית",
והקריאה דשבת ר״ח ניסן היא "מה־
ש״פ ויקדא,
פ' המודש,
ר״ח ניסן
חודש הזה לכם.
.
נזצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל".
ויש לומר שהחילוק בין הקריאה דפר־ שת החודש להקריאה דשמח״ת הוא ע״ד ובדוגמת החילוק שבין גיסן לתשרי
(שהמועדים שבו מסתיימים בשמח״ת/ כידוע" שתשרי ענעו הנהגה טבעית
("פתח בבראשית")
,
וניסן ענינו הנהגה נסית״ - סדר ההנהגה דישראל שבשבילם
(ובשביל התורה)
נברא העולם"
(ועד שנשאלת השאלה "מה טעם פתח בבראשית",
הרי "לא הי׳ עדיך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראלי שההנהגה שלהם הוא הנהגה נסית,
כמארז״ל" בפירוש "החודש הזה לכם",
"כשבחר ביעקב ובנין קבע להם ראש חודש של גאולה"
(גאולה גם מהנהגה טבעית להנהגה נסית)
.
ועפ״ז יש לבאר החילוק דב׳ האופנים בהוצאת שלשה ספרי תורה בשמח״ת ובשבת ר״ח גיסן - שבהוצאת שלשה ספרי תורה בשמח״ת געשית ה״חזקה" על כללות העבודה ע״פ סדר הרגיל
(,
תמידים כסדרם"/ עבודה באופן של הנהגה טבעית,
ובהוצאת שלשה ספרי תורה בשבח" ר״ח
ניסן נעשית "חזקה" על כללות העבודה באופן של הוספה על הסדר הרגיל
("מוספים כהלכתם"/ עבודה באופן של הנהגה נסית.
ה.
ויש לבאר זה בפרטיות יותר-ע״פ הדיוק בלשון מארז״ל ש״החודש הזה לכם" היא "מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל",
"מצוה" דייקא,
ולא "תורה"":
ידוע החילוק בין תורה למצוה - שתורה היא למעלה מהעולם,
משא״ב מצוה ענינה ציווי להאדם איך להתנהג בעולם כדי שיהי׳ החיבור
(מצוה מלשון צוותא)
דהאדם והעולם עם הקב״ה.
ומזה מובן בנוגע ל״החודש הזה לכם.
.
מצוה ראשונה״ - שהכוונה ב״הגהגה נסית" שבעבודה דחודש ניסן
(שעל זה נעשית ה״חזקה" בהוצאת שלשה ספרי תורה בשבח ר״ח ניסן/ אינה
(רק)
לעבודה בענינים שלמעלה מהעולם,
כמו לימוד התורה שלמעלה מהעולם
(שהרי ענין התורה מודגש בגלוי ב״שמחת תורה""
מלאכות
(חסר אחת)
•/.
מלאכת הצדיקים•
(ראה סודם עת״ר ע׳ רב.
ובכ׳ס/ שזהו״ע דהנהגה נסית.
וי״ל שענין זה נעשה ביום השבת באופן של.
חזקה״• - בג׳ הדרגות שביום השבת,
מעלי שבתא,
יומא דשבתא ורעוא דרעוין.
הפד השיחות - ה׳תנש״א
יותר מאשר בשבת ר״ח ניסן* 4 / כי אם,
שה״הנהגה נסית" נמשכת וחודרת
(גם)
בעבודה בעניני העולם במעשה כפועל -כמודגש בזה ש״החודש הזה לכם" היא "מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל",
היינו,
לא ענין של תורה שלמעלה מהעולם■ 4 ,
כי אם "מצות" דוקא,
מעשה בפועל בעניני העולם: אלא שהעבודה במעשה בפועל בעניני העולם אינה ע״ד הרגיל,
כמו הנהגה טבעית,
כי אם כמו הנהגה נסית,
באופן של הרמה
(נם מלשון הרמה 42 )
למעלה מטבעו ורגילותו■ 4 .
וענין זה הוא בהדגשה יתירה בשבת ר״ח ניסן דשנת "אראנו נפלאות"
(ובהוספה על ״שנת נסים״ שלפנ״ז)
- כי,
בשנה זו הסדר הרגיל
("תמידים כסדרם")
הוא באופן של "נפלאות"
(שלמעלה מ״גסים" סתם/ ומזה מובן שבשבת ר״ח ניסן ישנה נתינת־ כח
(ובאופן של "חזקה" ע״י הוצאת שלשה ספרי תורה)
לעבודה באופן של הנהגה
התורה.
ובפרטיות יותר: ג׳ הספרים הם כנגד ג׳ ענינים־ מגבים בלימוד התורה: נפחיות התורה,
ההתחדשות שבתורה -.
בבל יום יהיו בעיניך חדשים•
(פרש״י תבוא כו,
טז.
ועוד^ וההוספה והחידוש בתורה -,
תלמיד ותיק עתיד לחדש•
(ראה מגילה ים,
ב.
ועוד)
.
ובסגנון אחר: תושביב,
תושבע׳ס וחידושו של תלמיד ותיק.
נסית נעלית יותר,
ועד לעילוי שבאין ערוך,
גם ביחס להנהגה נסית דחודש ניסן בכל השנים.
ו.
ויש לומר,
שההוספה
(בהוצאת שלשה ספרי תורה בשבת ר״ח ניסן לפעול "חזקה")
בעבודה באופן דהנהגה נסית מודגשת גם בהקריאה בשלשת הספרים 44 .
הקריאה בספר הג׳ - "החודש הזה לכם":
על הפסוק "החודש הזה לכם" דרשו חז״ל "משבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה"
(כנ״ל ס״ד/ וענינו בעבודה - יציאה
(גאולה)
מהמדידה והגבלה דהעבודה הרגילה לעבודה באופן של הנהגה נסית.
והמשך הפרשה בענין קרבן פסח,
"על שם הדילוג והפסיחה״־ 4 - עבודה באופן של פסיחה ודילוג,
למעלה ממדידה והגבלה,
הנהגה נסית.
הקריאה בספר הב׳ - "ענין ראש חודש":
ענינו של ״
(ראש)
חודש״ הוא - חידוש והוספה על העבודה שע״פ סדר הרגיל,
כידוע שימי השבוע התלויים במהלך החמה
("ויהי ערב ויהי בוקר")
שמאירה תמיד ללא שינויים,
שייכים לעבודה הרגילה באופן ד״תמידים כסדרם",
הנהגה טבעית שהיא באופן ד״לא ישבותו"* 4 ,
וימי החודש התלויים במהלך הלבנה שמתחדשת מידי חודש בחדשו והולכת וגדלה עד למעמד ומצב ד״קיימא סיהרא באש־ למותא" 47 ,
שייכים לעבודה באופן ד־
ש״פ ויקרא,
פ׳ החודש,
ד״ח ניסן
"מוספים כהלכתם",
הנהגה נסית באופן של חידוש.
והחידוש דשבח ר״ח הוא בחיבור ב׳ אופני העבודה ד״תמידים כסדרם"
(שבת,
העלי׳ והשלימות
("ויכולו"•*)
דימי השבוע)
ו״מוספים כהלכתם"
(ראש חודש)
-שהעבודה באופן של הליכה והוספה
(מוספים כהלכתם)
נמשכת ופועלת גם בעבודה באופן של סדר תמידי.
והקריאה בספר הא׳ - "סדר היום" בפרשת ויקרא:
"ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד״ - "פי׳" ענין קריאה זו היינו הארה והשפעה למשה כדי שעי״ז יוכל לעלות ולבוא אל אוהל מועד".
וענינו בעבודת כאו״א מישראל
(שהרי "התורה היא נצחית ושייר בחינות אלו גם עכשיו״* 5 )
- "שיש בכל אדם מבחי׳ משה.
.
בחי׳ דעת שהוא הממשיך בחי׳ יחוד אור א״ם ב״ה למטה שיהא שורה ומתגלה בנפש האדם שיהא בבחי׳ אוהל מועד,
מלשון ונועדתי.
.
אותיות ונודעתי,
דהיינו לידע את ה׳ שהוא חיי החיים ואין עוד מלבדו,
ע״ד מ״ש 51 ראו עתה כי אני אני הוא,
דהגם שמקרא זה נאמר על לעתיד 51 ,
מ״מ,
כח זה יש בכל נפש מישראל לקשר מחשבתו בה׳ בקשר אמיץ וחזק כמו.
.
שרואה בעיני בשר",
מעין ודוגמת השלימות דלעתיד לבוא 53 .
ובמודגש בהמשך הפרשיות,
בפרשת שמיני,
שמיני למילואים הוא ר״ח ניסן
(שבו הי׳ הענין ד״ויקרא אל משה גו׳",
כנ״ל ס״א)
- "ותצא אש מלפני ה׳ גו׳ וירא כל העם וירונו גו׳" 34 ,
השראת וגילוי השכינה 55 ,
ובהמשך לזה שלימות העבודה ד״בני אהרן נדב ואביהוא" 54 באופן דכלות הנפש
("וימותו לפני ה׳״)
י 5 ,
ודוגמתו בעבודת כל בנ״י - שנקראים "בני אהרן"• 5
היו מכבדין את המצוות שהו שלוחי,
ושלוחו של אדם כמותו*.
ועפ״ז יומתק הקשר והשייכות ד,
ויקרא אל משה*
(דקאי ?ל המצוות)
ל״החודש הזה לכם*,
,
מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל*
(ולא תורה שלמעלה מהעולם׳,
כנ*ל ם*ה)
.
ספר המחתות - ה׳תנש״א
להיותם "מתלמידיו של אהרן
(ואמרו חז״ליי "כל המלמד כו׳ מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו")
אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״״* -שעבודתם היא בתכלית השלימות דכלות הנפש בהיותם נשמות בגופים דוקא“.
וזהו תוכן ההוספה והחידוש בעבודה באופן ד״הנהגה נסית"
("החדש" הזה לכם״)
- שבעבודת כאו״א מישראל נעשה הענין ד״ויקרא“ אל משה וידבר ה׳ אליו
מצות תלמוד תורה
(לאחרי ברכת התורה)
מתאים לכאורה יותר אמירת ?נין כללי השייך לכל בנ״י בכל זמן,
כמו.
שמע ישראל",
וכיו״ב,
משא״כ ברכת כהנים שנתחייבו בה אהרן ובניו
(,
דבר אל אהרן ואל בניו״)
- כי,
כל בנ״י הם,
בני אהרן",
ואמירתם,
ברכת כהנים" בכל יום כוללת כל הברכות וההשפעות שבכל היום,
החל מהברכה העיקרית ד״ויהי נועם גו׳",
.
שתשרה שכינה במעשה ידיכם" - כביום השמיני למילואים,
שלאחרי ש״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם",
,
ברכת כהנים•,
יברכך יאר ישא"
(שם,
כב ובפרש״י)
,
באה הברכה ד־,
ויברכו את העם",
,
אמרו ויהי נועם גו׳,
יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".
מאוהל מועד",
ועד לשלימות העבודה באופן של כלות הנפש.
ועוד ועיקר -שההוספה והחידוש בעבודה באופן ד־ הנהגה נסית נעשה באופן של קביעות ונצחיות,
כמ״ש בהמשך הפרשה"* "ולא תשבית מלח ברית אלקיך",
"ברית כרותה למלח"",
כברית שקיימת לעד ולעולמי עולמים.
ויש לומר,
שהקריאה בג׳ הספרים היא לא רק "חזקה" על העבודה באופן של הנהגה נסית,
אלא גם ג׳ אופנים־דרגות בעבודה דהנהגה נסית:
(א)
הקריאה
ואולי י״ל שמספר זה
(שי״ז)
רומז על ש־י- עולמות - השכר דקיום התוס״צ בעולם,
שנמשכים ומתגלים בז׳ ימי בראשית••• - הקשורים עם דרגת התורה השייכת לעולם,
כדרשת חז״ל ש״חצבה עמודי׳ שבעה" קאי על שבעה ספרי תורה ושבעת ימי בראשית
(שבת שם.
סנהדרין לח,
סע״א
(הובא בפרש״י משלי ם,
א)
)
- ע״ד,
מצוה ראשונה כו"
(ולא תורה שלמעלה מהעולם,
כנ״ל ס״ה)
.
ש״ס ויקרא,
פ׳ החודש,
ר״ח ניסן
דפרשת החודש - כללות הענק דהנהגה נסית,
(ב)
הקריאה דשבת ר״ח - הפעולה דהנהגה נסית
(ר״ח)
על ההנהגה הרגילה
(שבת/
(ג)
הקריאה דפרשת ויקרא -שההנהגה נסית נעשית דבר רגיל וקבוע בא־פן נצחי.
וענין זה מרומז גם בהפטורה
(סיום וחותם הקריאה בכל השלשה ספרים)
-שבהתחלתה וסיומה*• מדובר אודות הקשר והשייכות דהנשיא עם כל בנ״י,
רש לומר הרמז בזה,
שעבודת כל בנ״י היא באופן של •נשנאות״“,
למעלה מסדר העבודה ע״ד הרגיל,
באופן של הנהגה נסית.
ולא עוד אלא שהעבודה באופן של •נשיאות" נמשכת ופועלת גם בעבודה ע״ד הרגיל,
ועד שנעשית באופן של קביעות ונצחיות•• - •חקות עולם תמיד" 7 •,
•עולת" תמיד"*•.
ז.
ויש להוסיף,
שה״חזקה" בעבודה באופן של הנהגה נסית בהוצאת שלשה ספרי תורה בשבת ר״ח ניסן,
היא,
גם בנוגע לביטול ושלילת הענינים הבלתי־ רצויים
[כמרומז באמירת •ויהי בנסוע הארון גו׳ ויפוצו אויבך גו׳" בהוצאת ספר תורה,
ועאכו״ב ג׳ ספרי תורה
(כנ״ל ס״ג)
]
- שנזתהפכיס לטוב,
אתהפכא חשוכא לנהררא.
וענק זה מרומז בהקריאה בכל השלשה ספרים,
וגם
(בסיומם וחותמם)
בהפטורה:
בהקריאה דפרשת החודש,
•החודש הזה לכם ראש חדשים"
(•ראש חודש של גאולה״)
- שב״שמות החדשים שעלו עמהם מבבל"• 7 נקרא בשם •ניסף,
שיש בו ב׳ נוני״ן,
שרומז על •נסי נסים"׳ 7 ,
ויש לומר,
שרומז גם על הפיכת הנפילה
(ר״ת נוץ)
" דגלות
(כמ״שי 7 ,
נפלה גו׳")
ל״נםי
ספר השיחות - ה׳תנש״א
נסים"" דגאולה 75 .
ולהעיר,
שסיום וחותם פרשת החודש בפסוק* 7 "בכל מושבותיכם תאכלו מצות",
שבזה מרומז הביטול והשלילה בתכלית דכל הענינים הבלתי־רצויים שמצד ה־ יצה״ר שנקרא "חמץ"",
עד ש״בכל מושבותיכם"
(לא רק בירושלים• 7 ,
שלימות היראהי 7 )
לא נשאר אלא "מצות",
כמ״ש"• "את רוח הטומאה
(יצה״ר 1 •)
אעביר מן הארץ" 2 •.
בהקריאה דראש חודש - כמארז״ל 2 • בנוגע לקרבנו של ראש חודש
(הקריאה דר״ח)
"הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח",
שבזה נכללת גם הכפרה על כל הענינים הבלתי־רצויים שנעשו כתוצאה ממיעוט הירח•׳•,
ועד לשלימות הכפרה באופן ש״זדונות נעשו לו כזכיות״”,
ועד לזכיות ממש•• - ע״ד ובדוגמת התיקון דמיעוט הירח לעתיד לבוא,
כמ״ש 7 • "והי׳ אור הלבנה כאור החמה".
ולהעיר,
שבחיבור דשבת
(השלימות דימי השבוע התלויים במהלך החמה)
ור״ח
(שתלוי במהלך הלבנה)
מרומז מ״ש "והי׳ אור הלבנה כאור החמה".
ובהקריאה דפרשת השבוע,
פרשת ויקרא - שבה מדובר גם אודות קרבנות שמכפרים על עניגים בלתי־רצויים,
ועד שסיום וחותם הפרשה הוא "לאשמה בה"••,
שרומז על השליטות דאתהפכא חשוכא
(אשמה)
לנהורא*•,
ומרומז גם במ״ש* 2 • "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח גו׳",
כידוע ש״מלח" "ממרק ומבשם מרירו לאטעמא"••,
שזהו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא.
במקום הקרבת הפסח שדיניו נתבארו בפרשת החודש)
שסיומו וחותמו בעניו שהוא היפך תטוב
(״ואם הפסח נמצא טריפה בו׳״)
- דיש לומר שבזה מרומזת השלימות דאתהפכא חשוכא לנהורא
(וראה בארוכה לקו״ש
(חלק לב)
ערב פסח תשמ״ט)
.
ש״ס ויקרא,
פ׳ התוחז,
ר״ח ניסן
וכן בהפטורה דפרשת החודש
(סיום וחותם הקריאה בבל השלשה ספרים)
-שנוסף לכך שבאה לאחרי ההפטורה ופרשת פרה
(אף שפרשת החודש,
ר״ח ניסן,
קודמת לשריפת הפרה
(בשני בניסן)
)
כדי "להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה״יי,
מדובר בהפטורה עצמה אודות ענין הכפרה,
"הוא
(הנשיא)
יעשה את החטאת גו׳ לכפר בעד בית ישראל"",
״וחטאת את המקדש.
.
וכפרתם את הבית"".
ולאחרי ההפטורה דפרשת החודש מוסיפים
(בשבת ר״ח ניסן)
פסוק
(ראשון ו)
אחרון מהפטורת שבת ר״ח,
הפסוק האחרון בספר ישעי׳,
שבו מדובר בענין בלתי־רצוי
(,
והיו דראון לכל בשר"/ אלא שלהיותו סיום וחותם
("הכל הולד אחר החיתום"")
ספר ישעי׳
(מלשון ישועה־י)
ש״כולי׳ נחמחא״י,
עכצ״ל,
שרומז על השלימות דאתהפכא חשוכא לנהורא,
ומודגש בגילוי בהסיום בדבר טוב הנראה והנגלה עי״ז שחוזרים וכופלים הפסוק שלפניו 7 *,
"והי׳ מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה׳".
ח.
ע״פ האמור לעיל שבהוצאת ג׳ ספרי תורה בשבת ר״ח ניסן נעשית "חזקה" על כללות העבודה באופן של הנהגה נסית
(למעלה מהטבע והרגילות)
- יש לבאר ב׳ הדעות בלימוד הלכות הפסח קודם הפסח,
"שואלין ודורשין בהלכות
הפסח קודם הפסח שלושים יום,
ר׳ שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות"".
ובהקדמה:
אף שההלכה היא ש״שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יוס״יי,
דלא כדעת רשב״ג,
מ״מ,
נוסף לכך שבנוגע לכל הפלוגתות אמרו חז״ל ש״אלו ואלו דברי אלקים חיים"* 1
(גם הדעה שאין הלכה כמותה/ ובפרט בנוגע לעבודה הרוחנית בנפש האדם שיכולים וצריכים ללמוד ולקיים ההוראה גם מהדעות שבמעשה בפועל אין הלכה כמותם*• 1 ,
יש לומר שבנדו״ד יכולים לקיים ב 48 הדעות גם במעשה בפועל.
ובפשטות - שהתחלת הלימוד בהלכות החג היא שלושים יום לפני החג,
וכשמת־ קרבים יותר לחג,
"שתי שבתות" לפני החג,
צריכים להוסיף בלימוד הלכות החג באופן נעלה יותר,
הן בכמות הזמן והן באיכות הלימוד.
ויש לומר הביאור בזה ע״פ המבואר בהמשך דברי הגמרא״ ״טעמא דרשב״ג.
.
משה רבינו עומד בראש החודש ומזהיר על הפסח,
שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים״*• 1 - שבוה מרומו שהעניו ד־ "החודש הוה לכם ראש חדשים"
(הנהגה נסית)
מהוה נתינת־כח להוספה בלימוד הלכות הפסח"׳ מר״ח ניסן
("שתי שבתות")
ספד חשיחות - ה׳תנש״א
באופן נעלה יותר 4 •* מהתחלת הלימוד שלושים יום לפני החג,
ע״ד וכדוגמת ההוספה דהנהגה נסית בר״ח ניסן לגבי הנהגה טבעית שלפנ״ז 5 "*.
טי וכשם שהדברים אמורים בנוגע ללימוד הלכות הפסח,
כן הוא גם בנוגע לנתינת חטים לפסח וכל צרכי הפסח לה־ נצרכים••* - שהתחלת ההתעסקות בנתינת צרכי החג היא שלושים יום לפני החג,
ו״שתי שבתות" לפני החג
(מר״ח ניסן)
צריכים להוסיף בזה עוד יותר,
ובהתאם להנתינת כח דר״ח ניסן - באופן של הנהיה נסית,
יותר מטבעו ורגילותו.
ובפרטיות יותר:
גם לאחרי ההתעסקות משך זמן בנתינת צרכי החג,
צריך כאו״א לחזור ולהתבונן ולעשות חשבון־צדק האם נתינת צרכי החג היתה באופן המתאים,
"כדבעי לי׳ למהוי" 7 "*,
או שיש מקום וצורך להוסיף בזה עוד יותר.
ונוסף לזה,
גם לאחרי נתינת צרכי החג "כדבעי לי׳ למהוי",
מעשר,
ועד לחומש
(מצוה מן המובחר 8 ״*)
- צריך לעשות חשבון שלפי־ערך ההוספה בברכתו של הקב״ה בימים שבינתיים,
גדל גם הסכום דמעשר או חומש,
ובמילא,
צריך להוסיף יותר בנתינת צרכי החג.
ויתירה מזה: ע״פ מארז״לי״* ״עשר בשביל שתתעשר״ -יכול וצריך להוסיף בנתינת צרכי החג
(נוסף על המעשר והחומש)
עוד לפני ההוספה בברכתו של הקב״ה,
ובכל שירבה להוסיף בנתינת צרכי החג,
תגדל יותר ברכתו של הקב״ה בעשירות מופלגה
(כמדובר בארוכה לפנ״ז•**)
.
וכל זה - גם בימים שלפנ״ז ר״ח ניסן: ועאכו״ב מר״ח ניסן***,
שאז נעשה החידוש בעבודה באופן של הנהגה נסית - צריך להוסיף בנתינת צרכי החג יותר מטבעו ורגילותו***
(כולל גם טבע ורגילות ד־ קדושה)
3 **,
כלומר,
ליתן יותר ממעשר ויותר מחומש,
ועד - בלי גבול 4 ׳*.
ויש להוסיף,
שע״פ האמור לעיל
(ס״ה)
שב״החודש הזה לכם" מודגשת "מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל",
ה״ז קשור במיוחד עם מצות הצדקה
(נתינת צרכי החג להזקוקים/ ש״שקולה כנגד
(וכוללת)
ש״פ ויקרא,
פ׳ החודש,
ר״ח ניגון
כל המצוות" 5 ",
ו״בכל תלמוד ירושלמי היא נקראת בשם מצוה סתם מפני שהיא עיקר המצוות מעשיות ועולה על כול־ נה״״ 57 - ע״ד ובדוגמת #החודש הזה לכם",
"מצוה ראשונה
(גם מלשון "ראש",
שכולל כל האברים,
מצוות,
"אברין דמלכא״י")
שנצטוו בה ישראל",
ולא עוד אלא שעל ידה ניתוסף גם בלימוד התורה•"
(ובפרט לימוד שהזמ״ג - הלכות הפסח/ כיון שע״י הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככהי".
י.
ויש לומר,
שההוספה בכללות העבודה באופן של הנהגה נסית בר״ח ניסן קשורה גם עם הנשיא שהקריב בו ביום -"ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה"" 1 :
הטעם שבקרבנו של נחשון נאמר "למטה יהודה",
ולא "נשיא
(לבני)
יהודה",
כבשאר השבטים,
הוא,
כדי להדגיש שהקריב ראשון לא רק בגלל היותו נשיא ד־ שבט יהודה,
אלא מפני מעלת עצמו 59 ",
כמודגש בשמו - "למה נקרא שמו נחשון,
על שם שירד תחילה לנחשול שבים"־",
מעלת המסירת־נפש" 1 ,
שזוהי העבודה
ד״בכל מאדך"*",
למעלה ממדידה והגבלה,
הנהגה נסית.
וענין זה מודגש במיוחד בנתינת הצדקה באופו שלמעלה ממדידה והגבלה,
כדרשת חז״ל 5 " "בכל מאדר,
בכל ממונף - כמרומז בשם "
(נחשון בן)
עמינדב",
מלשון נדיבות,
"נדבה רוחו"•",
#ידבנו לבו" 7 ",
"כל נדיב לבו יביאה״“*
(שהגדי־ בות נמשכת ובאה במעשה בפועל/ ועד לנדיבות שאין למעלה ממנה
(שהרי אם יש נדיבות למעלה ממנה,
אינה נדיבות בשלי־ מותה/ למעלה ממדידה והגבלה - באופן של הנהגה נסית.
[ולהעיר גם משלימות העבודה בר״ח ניסן
(הנהגה נסית)
אצל "נדבי" ואביהוא"
(כנ״ל ס״ו)
.
ויש לומר
(בהפירוש ד״נדב ואביהוא" בעבודת כאו״א מישראל/ ש־ "הוא" ד״אבי־הוא" קאי על "נדב" שלפניו,
היינו,
ש״נדב"
(ענין הנדיבות)
הוא ה״אב"
("אבי")
שממנו באים כל עניני העבודה באופן של הנהגה נסית]
.
ויש להוסיף,
שההנהגה נסית ד״המק־ ריב ביום הראשון.
.
נחשון בן עמינדב למטה יהודה" היא גם בביטול והפיכת הענינים הבלתי־רצויים*״ - שע״י ה־ מסירת־נפש "שירד תחילה לנחשול שבים",
נתבטל ה״נחשול שבים",
ועד שנקרע הים,
היינו,
שנתבטל ההעלם וההסתר
ספד השיחות - ה׳תגש״א
ד״ים"
(שלא יתגלה הכח האלקי שב־ נבראים,
אלא יהי׳ באופן ד״טובעו בים סוף"/ ולא עוד אלא שמתהפך לקדושה,
ים שלמעלה מיבשה,
הגילוי דבתי׳ עלמא דאתכסיא
(ים)
שלמעלה מעלמא דאת־ גלייא
(יבשה)
1 י,
שעי״ז נשלם הענין דיציאת מצרים 133 ,
יציאה מכל המיצרים והגבולים.
ועד״ז בנוגע לעגין הצדקה
(ענינו של ״נדב״,
נדיבות לב)
- "כפר לצדקה" 133 ,
מלשון כפרה* 13 ,
שעי״ז מתבטלים כל העגינים הבלתי־רצויים,
ועד שמתהפכים לטוב,
ועוד ועיקר - "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" 133 ,
ביטול הגלות,
ועד להפיכתו לגאולה,
שים הגלות שנמשל לים סוער 133 ,
"נחשול שבים" 33 •
("און
וויפל איז 8 שיעור דערצו״ז!.
.
.
/ מתהפך לים הגאולה - "מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים"*".
יא.
ויה״ר שההחלטה טובה שקיבל ויקבל כאו״א בשבת ר״ח ניסן להוסיף בכל עניני העבודה,
כולל ובמיוחד בעניני חג הפסח
(שתי שבתות לפני הפסח/ בלימוד הלכות הפסח ונתינת צרכי הפסח לכל הזקוקים,
באופן של הנהגה נסית -תמהר ותזרז ותביא תיכן* ומיד את השכר דהנהגה הנסית ע״י הקב״ה,
החל מהנס העיקרי דגאולה האמיתית והשלימה,
שאז יקיימו כל בנ״י הלבות הפסח בשלי־ מותן 33 ,
החל מהקרבת קרבן פסח בי״ד בניסן,
ואכילתו בליל ט״ו ניסן,
באופן ד״כולנו מסובין",
שכל בנ״י מסובין
(דרך חירות" 14 )
על שולחנו של אביהם המלך 141 ,
מלך מלכי המלכים הקב״ה,
בעיר הבירה,
ירושלים עיר הקודש,
ובהיכל המלך,
ביהמ״ק השלישי.
ועוד והוא העיקר - שהגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו באה תיכף ומיד,
ביום הש״ק פרשת ויקרא,
ר״ח ניסן,
שנת ה׳תנש־א,
הי׳ תהא שנת אראנו נפלאות:
יום הש־ק - מעין ודוגמא והכנה ל״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" 143
(כמ״ש בברכת המזון דסעודות יום השבת/
ש״פ ויקרא,
פ׳ החודש,
ר״ח ניסן
פרשת ויקרא,
"ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד״ - ששלימותו תהי׳ בבית המקדש השלישי,
שהוא גם משולש
("חזקה")
כיון שכולל גם בית ראשון ובית שני 5 "׳,
ר״ח ניסן - "ראש חודש",
שענינו חידוש הלבנה,
ודוגמתו בישראל
(שדומין ללבנה ומונין ללבנה"*)
"שהם עתידים להתחדש כמותה""*,
ו
(ר״ח)
"ניסך,
"
(ראש)
חודש של גאולה",
"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל""*,
שנת ה׳חנש׳־א - "תנשא" בה״א הידיעה,
"תנשא מלכותו""׳ ד״דוד עבדי נשיא להם לעולם""*,
דוד מלכא משיחאי"*,
הי׳ תהא שנת אראנו נפלאות - "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"" 5 *,
ובאופן ש״בהווייתה תהא"* 5 ׳,
בכל התוקף והנצחיות,
גאולה שאין אחרי׳ גלות* 5 *.
ובכל זה נעשה התוקף ד״חזקה" ע״י הוצאת שלשה ספרי תורה והקריאה
ובלשון הכתוב בסיום וחותם ההפטו־ רה: "והי׳ מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו
(החל משבת ר״ח זה• 5 ׳)
יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה׳",
בבית המקדש השלישי
(השלימות ד״אוהל מועד"/ שחנוכתו תהי׳ בר״ח ניסן,
כמ״ש בהפטורה "בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר וחטאת את המקדש",
וממשיך לבאר פרטי הענינים ד״חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה ב י ת שלישי"*".
ובדרך ממילא,
בבוא י״ד ניסן,
נהי׳ כולנו
(בתוככי כל בנ״י,
וכל בנ״י שבכל הדורות)
בביהמ״ק השלישי,
"שמחים""׳
394 ספר השיחות
כבנין עירך וששים בעבודתך,
ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם
על קיר מזבחךי“ לרצון,
ונודה לך שיר חדש"׳ על גאולתנו ועל פדות נפשנו,
- ה׳תנש״א
ברוך אתה ה׳ גאל ישראל""*.
,
גואל ישראל*,
אלא גם)
בלשון עבר,
.
גאל ישראל*•,
כיון שהיתה כבר ברגע שלפנ*ז.
ספר השיחות - ה׳חנש״א