א.
יום הש״ק זה הוא יום השלישי לחג הגאולה י״ט כסלו,
ראש השנה לתורת החסידות ודרכי׳*,
שחל בשנה זו ביום החמישי בשבוע,
,
קמי* שבתא"*,
והמשכו ב-כ״ף כסלו
(כידוע 4 שהגאולה די״ט כסלו היתה לאחרי חצות היום ונמשכה בליל כ״ף כסלו)
שחל ביום הששי,
ערב שבת,
וממנו נכנסים תיכף ליום השבת,
שבו נעשה העלי׳ והשלימות
("מכולו" 5 )
ד
(כל ימי השבוע,
ועאכו״כ הימים ד^קמי׳ שבתא" עד לערב שבת ממש,
שלכן,
גם ההתוועדויות דחג הגאולה נמשכים
(ובתוספת עילוי ושלימות)
ביום השבת*,
במשך ג׳ ימים רצופים*
(שנחשבים בכמה ענינים למציאות אחת•/ באופן של "חזקה"
(כמדובר בהתוועדות שלפנ״ז?.
ובביאור הקשר והשייכות דחג הגאולה י״ט כסלו ליום השבת ופרשת וישב•*
(כידוע** ש״המועדים** של כל השגה.
.
יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן,
כי הכל מיד ה׳ השכיל״)
- יש לומר:
יום השבת - "באת שבת באת מנוחה" 3 *,
מנוחה מכל הענינים המבלבלים
("אין עצב בה" 4 */ ועד למנוחה בשלימותה,
המנוחה דלעתיד לבוא,
"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים״**.
ודוגמתו בי״ט כסלו -גאולה ממאסר
(מנוחה מבלבולים/ ועד להגאולה
(מנוחה)
האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו ע״י גילוי תורת החסידות באופן ד״יפוצו מעינותיך חוצה" 4 * כשלימות שהתחיל בעיקר בי״ט כסלו 6 ׳.
ופרשת וישב - "וישב יעקב",
"לישב בשלוה"•*,
מצב של מנוחה ושלוה אצל
ספר השיחות - ה׳וננש״א
יעקב
(לאחרי רוגז לבן,
רוגז עשו ורוגז דינה/ השלישי שבאבות**.
ודוגמתו בי״ט כסלו - מצב של מנוחה ושלוה אצל רבינו הזקן
(גאולה מהמאסר/ השלישי שבאבות החסידות
(בהמשך להבעש״ט והמגיד)
.
ובפרטיות יותר:
.
(וישב)
יעקב״ - ענינו תורה,
כמ״ש" "ריקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל",
"יושב אהלים",
,
אהלו של שם ואהלו של עבר״ 7 ,
נגלה דתורה ופנימיות התורה".
ודוגמתו אצל רבינו הזקן - ששמו
(הראשון)
.
שניאור",
.
שני אור",
ע״ש שהאיר את העולם בשני האורות דנגלה דתורה ופנימיות התורה".
"וישב גו ׳ ב א ר ץ מגור י אב ין.
_ ש^י ידו באה תורת החסידות דהאבות שלפניו
(הבעש״ט והמגיד)
באופן של התיישבות
("וישב")
בשכל והשגה וידיעה בחכמה בינה ודעת
(בתורת חסידות חב״ד/ ועד לאופן ד״יפוצו מעינותיך חוצה"".
ועי״ז זוכים ל״וישב יעקב" בתכלית השלימות - הישיבה בשלוה דכל בנ״י
(יעקב")
בגאולה השלישית
(גאולה נצחית שאין אחרי׳ גלות/ כנגד יעקב
(השלישי
שבאבות)
26 ,
״נחלה בלי מצרים.
.
נחלת” יעקב אביך.
.
כיעקב שכתוב בו" ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"*/ ובלשון הכתוב בהמשך פרשת וישב": "פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ",
"פרץ זה משיח,
שנאמר" עלה הפורץ לפניהם"",
שנעשה בפועל ע״י העבודה דהפצת המעיינות חוצה
(שהתחיל ע״י השלישי שבאבות החסידות)
בכל קצוי תבל,
בארבע רוחות העולם,
"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
וע״י הצירוף דיום השבת ופרשת וישב יחדיו - מזדרזת ובהדגשה עוד יותר השליטות ד״וישב יעקב"
(כל בנ״י)
ב״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"".
ובהדגשה יתירה מתאים לקביעות שנה זו שיום השבת פרשת וישב הוא יום ה־ שליש 9 " להגאולה די״ט כםלו 10
(ביום
ש״פ וישב,
כ״א כסלו
81ו
כ״א" כסלו)
- ביון שיום השלישי קשור עם הגאולה האמיתית והשלימה,
כמ״ש 11 "יחייגו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניה,
שקאי על הגאולה השלישית ובי־ המ״ק השלישי,
גאולה נצחית וביהמ״ק נצחי".
ב.
ולתוספת ביאור בתוכנה של פרשת וישב,
ובפרט בקשר ובשייכות להגאולה די״ט כסלו:
בהפירוש ד״וישב יעקב" מביא רש״י "ועוד נדרש בו,
וישב,
ביקש יעקב לישב בשלוה,
קפץ עליו רוגוו של יוסף וכו׳",
שמזה משמע
(לכאורה)
ש״וישב יעקב" היא בקשתו של יעקב
("ביקש יעקב לישב בשלוה"/ אבל בפועל לא נתקיימה בקשתו "לישב בשלוה",
כיון ש״קפץ עליו רוגזו של יוסף",
כמסופר בארוכה בהמשך הפרשה.
וצריך להבין:
א)
הטעם דקריאת שם הפרשה
(שמורה על התוכן דכל הפרשה")
- "וישב"
("וישב יעקב״״/ שפירושו ״לישב בשלוה״ -
בי*ם כסלו,
שכסלו הוא החודש הג׳ כשמנינן מתשרי,
וי״ט בו הוא שני שלישי החודש,
היינו,
ב׳ שלישי ת*ת.
.
ספירה הג׳ כשמנינן מחסד.
היום השלישי,
וכן בשנה ההיא הי׳ י*ט כסלו ביום הש
( 12
(1ו".
אע״פ שהמצב דישיבה בשלוה הוא
(לכאורה)
רק בפסוק הראשון שבפרשה,
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" 41 ,
ומהפסוק השני
("אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וגו׳")
עד לסיום הפרשה מסופר אודות פרטי הענינים השייכים ל״רוגזו של יוסף",
היפך המצב ד״וישב יעקב",
"לישב בשלוה"?
ב)
השייכות דפרשת וישב" להגאולה י״ט כסלו
(שהיא הכנה להגאולה האמיתית והשלימה)
- אע״פ שכבר בפסוק השני מדובר אודות ״סבה ראשונה,
.
(ש)
ע״י זה נתגלגלו וירדו למצרים""
(כמבואר בפרטיות בהמשך הפרשה,
ובפרשיות של־ אזז״ז/ היפך המצב דגאולה?
ג.
ויובן בהקדם תמיהה נוספת בהמשך הפרשה:
לאחרי ההקדמה ד״וישב יעקב",
ממשיך הכתוב "אלה תולדות יעקב יוסף",
ומפרש רש״י "תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני.
.
שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל",
ועל זה סובב והולך המשך הפרשה בסיפור פרטי המאורעות דיוסף,
עיקר העניו ד״תולדות יעקב
(הוא)
-יוסף".
ועפ״ז דרוש ביאור והסבר בהקשר והשייכות דסיפור תולדותיו של יהודה ב־
82ו
ספר השיחות - ה׳תנש״א
המשך הפרשה 44 ל״אלה תולדות יעקב יוסף״ - ש״הפסיק בפרשתו של יוסף" 45 בסיפור תולדותיו של יהודה,
ואח״ב "חוזר לענין ראשון" 44 ,
ל״פרשתו של יוסף"?
ולהעיר,
שבהתחלת העניו מפרש רש״י 45 "למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף,
ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם,
אמרו אתה אמרת למכרו,
אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך" 47 ,
אבל,
הסבר זה הוא
(בעיקר)
על מ״ש בהתחלת העניו "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו",
שבגלל מכירת יוסף "הורידוהו אחיו מגדולתו",
ולא
(כ״כ)
על המשך המאורעות של־ אח״ז עד ללידת פרץ וזרח,
שאינו שייך
(לכאורה)
ל״פרשתו של יוסף",
"אלה תולדות יעקב יוסף"• 4 .
ויש לומר,
שבסיפור תולדותיו של יהודה באמצע פרשתו של יוסף מרומז התוכן
(תכלית הכוונה)
דפרשתו של יוסף
- "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה גו׳״,
״סיבה ראשונה.
.
(ש)
ע״י זה נתגלגלו וירדו למצרים״ - שלאמיתתו של דבר הו״ע טוב,
בהתאם לכללות הענין ד״וישב יעקב",
"לישב בשלוה",
כדלקמן.
ד.
וביאור הענין:
איתא במדרש" 4 "ויהי כעת ההיא,
רבי שמואל בר נחמן פתח כי" אנכי ידעתי את המחשבות,
שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף.
.
ויהודה הי׳ עסוק ליקח לו אשה,
והקב״ה הי׳
(עוסק סבורא■ 5 אורו של מלך המשיח
(שעתיד לצאת מתמר 51 / ויהי בעת ההיא וירד יהודה,
בטרם תחיל ילדה,
קודם שלא נולד משעבד הראשון
(פרעה ששעבד בישראל 51 )
נולד גואל האחרון
(פרץ שהוליד מלך המשיח 51 / ויהי בעת ההיא,
מה כתיב למעלה מן הענין והמדנים מכרו אותו אל מצרים".
ועפ״ז מובן הקשר והשייכות דתולדו־ תיו של יהודה ל״פרשתו של יוסף״ - בבחינת הקדמת רפואה למכה 55 ,
שעוד לפני הירידה דגלות מצרים
(פרשתו של יוסף)
ישנו כבר "אורו של מלך המשיח" 54 ,
שמרומז ב
(םיפור ד)
לידת פרץ,
"פרץ זה משיח,
שנאמר עלה הפורץ לפניהם" 51 .
ה.
ובעומק יותר יש לומר,
שהסיפור דלידת פרץ הוא
(לא רק הקדמת רפואה לפרשתו של יוסף,
אלא גם)
חלק מ״פר־ שתו של יוסף",
שבזה מרומז התוכן האמיתי ד״פרשתו של יוסף":
ש״פ יישב,
ב״א כסלו
״יוסף״ - מלשון הוספה - מורה על הוספה
(שלא ע״ד הרגיל)
בעניני קדושה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף,
וגם
(ועיקר)
הוספה עי״ז שהענינים הבלתי־ רצויים מתהפכים לקדושה,
כמודגש בה־ טעם דקריאת שם יוסף,
ע״ש "יוסף ה׳ לי בן אחר" 55 ,
שמהפכים "אחר" ל״בז״“.
ונקודת הענין - ש״יוסף"
(הוספה)
ב־ שלימותו מורה על מעמד ומצב שלמעלה ממדידה והגבלה,
ע״י פריצת כל הגדרים
[ובשתי הקצוות: מלמטה מטה - שמהם־ כים ״אחר״ ל״בן״,
ועד למעלה מעלה -שגם כשנמצאים בדרגא נעלית מוסיפים ובאופן דפריצה עוד יותר 57 ^ שזהו ענינו של ״פרץ״ - "פרצת עליך פרץ"".
ו.
ויש להוסיף בביאור פרטי הענינים דלידת פרץ - "ויהי• 5 בלדתה ויתן יד ות־ קח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח״ - בעבודת האדם 31 :
גם לפני הענין ד״פרץ" ישנה כבר מציאות חשובה ביותר - ״ויתן יד.
.
זה יצא ראשונה",
אשר,
באמצעות ה״יד" נוטל האדם כל הדברים הדרושים לו
(ועד שגם כאשר הדברים הדרושים לו נמצאים ברשות אחרת,
פושט את ידו ונוטלם לר־
שותו••)
; ולאחרי שישנה מציאות חשובה ד״יד״ נעשה חידוש: אופן של פריצה - שפורצים׳• המדידות וההגבלות דהמציאות שלפנ״ז ומתעלים לדרגא נעלית יותר,
ועד לעילוי שבאין־ערור.
ובזה גופא - "פרצת עליך פרץ":
(א)
״פרצת גו׳ פרץ״ - פריצה ע״ג פריצה,
היינו,
שגם לאחרי הפריצה הראשונה,
הולד ופורץ עוד יותר,
בעילוי אחר עילוי.
(ב)
"פרצת עליך פרץ"
(ולא "פרצת עליו פרץ״ וכיו״ב)
- שהפריצה היא
(לא רק ביחס לדבר שמנגד למציאותו,
מציאות דקדושה,
אלא גם)
ביחס למציאותו,
שפורץ
(גם)
גדרי מציאותו ומתעלה לדרגא שלמעלה ממציאותו
("עליד׳)
•
ויתירה מזה: ענין הפריצה
(פריצת כל הגדרים דמדידה והגבלה)
נעשה המציאות שלו-"ויקרא שמו פרץ"".
ועוד וג״ז עיקר - "ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח",
"ע״ש זריחת מראית השני״ 5 • בכל סביבתו - ש־
ספר השיחות - ה׳תנש״א
הענין ד,
פרצת עליך פרץ" הוא באופן של זריחה וגילוי לעין כל.
וכל זה חלק ב״פרשתו של יוסף",
כאמור,
שעניו ההוספה לאמיתתו הוא באופן של פריצת גדר
(,
פרץ"/ ובזה גופא ככל פרטי הענינים דלידת פרץ:,
ויתן יד",
,
פרצת עליך פרץ",
וזריחת מראית השני,
כנ״ל.
ז.
עפ״ז יש לבאר השייכות דסיפור לידת פרץ למכירתו של יוסף למצרים
(שעל זה מדובר ב״פרשתו של יוסח״)
-שהפסיק במכירתו של יוסף בסיפור לידת פרץ:
הוספה אמיתית
("יוסף")
באופן של פריצת גדר
(,
פרץ״)
- מודגשת
(בעיקר)
כשנמצאים למטה,
בארץ מצרים
[לא רק מצרים דקדושה,
מלשון מיצר וגבול,
אלא גם מצרים כפשוטו,
,
ערות הארץ"",
תחתון שאין תחתון למטה ממנו/ ואעפ״ב,
נעשית העבודה כשלימות,
ועד להוספה אמיתית,
באופן של פריצת כל הגדרים,
כולל גם שנעשה הבירור וההעלאה ד־ מצרים.
וענין זה מרומז בסיפור לידת פרץ בסמיכות לירידת יוסף למצרים:
מבואר בכ״מ“ מעלת עבודתו של יוסף לגבי עבודת השבטים ו
(אפילו)
האבות -שהאבות והשבטים היו רועי צאן,
בהתבודדות מהעולם,
כדי שעגיני העולם לא יטרידו אותם מדביקותם באלקות,
משא״ב יוסף,
שגם בירידתו למצרים
[הן,
בבית אדוניו המצרי"",
ובאופן ש״ויפקידהו על ביתו וכל
(אשר)
יש לו נתן בידו"",
הן
בהיותו,
בבית הסוהר"",
ובאופן ש״ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים גו׳ כל אשר עושים שם הוא הי׳ עושה"",
והן לאחרי שנעשה משנה למלך,
,
נתתי אותך על כל ארץ מצרים"• 7 ,
,
השליט על הארץ.
.
המשביר לבל עם הארץ" 34 / הי׳ בתכלית הדביקות לאלקות,
,
מרכבה ל־ אלקות ממש",
ולא עוד אלא שפעל אצל ובהמצריים ענין המילה 71 כיון שנעשו "קנין כספר" 7 .
ויש לומר,
שהנתינת־כח לעבודתו של יוסף במצרים מרומזת בסיפור לידת פרץ,
"פרצת עליך פרץ",
פריצת כל הגדרים,
שלכן,
"בעת ההיא" ש״שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף.
.
יהודה 74 הי׳ עוסק ליקח לו אשה",
שהכוונה בזה היא כדי שתהי׳ לידת פרץ,
,
פרצת עליך פרץ",
שעי״ז תהי׳ עבודתו של יוסף בירידתו למצרים בשלימות,
הוספה אמיתית,
שהיא באופן של פריצת כל הגדרים 75 .
ס״פ ויסב,
כ״א כסלו
85ו
ח.
ובהמשך לזה,
גם הירידה דיעקב ובניו
(כל בנ״י)
למצרים
(כתוצאה ממכירת יוסף למצרים,
ש״די זה נתגלגלו וירדו למצרים"/ והמשכה בהגליות שלאח״ז ש־,
נקראו״ ע״ש מצרים״ - קשורה עם לידת פרץ:
כוונת הגלות
(הירידה למצרים)
היא בשביל ההוספה
(,
יוסף״)
- כמארז״ל” "לא הגלה הקב״ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיחוספו עליהם גרים",
ש־ זהו״ע דבירור ניצוצות הקדושה",
ועד לגרים כפשוטו",
שמ,
אחר"
(כפשוטו)
נעשה,
בן".
וההוספה
(,
יוסף")
שבזמן הגלות
(מצרים)
נעשית ע״י העבודה באופן של פריצת גז־ר
(״פרצת עליך פרף)
״ - שגם במצב של ירידה בגלות,
ועד לחושך כפול ומכופל,
תחתון שאין תחתון למטה ממנו,
נעשית עבודתם של בנ״י בכל התוקף,
הן בענעי קדושה,
והן בבירור העולם,
עד שפורצים גדרי העולם
(מלשון העלם׳•)
וגדרי הגלות,
שבאמצע
(תוקף)
הגלות ממשיכים ומגלים אלופו של
יומתק לשון התנחומא
(שבהערה 54)
.
עד שלא ירד יוסף ירד יהודה כו".
עולם",
ועד שממשיכים ומגלים בעולם
(לא רק,
אלופו של עולם",
אלא)
גם בחי׳ האלקות שלמעלה מהעולם,
ובאופן של הוספה בעילוי אחר עילוי,
עד להמשכת וגילוי מהותו ועצמותו ית׳ - שעוה״ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו נעשה דירה לו ית׳",
דירה לעצמותו".
ובלשון המדרש,
שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף.
.
והקב״ה הי׳
(עוסק ו^ורא אורו של מלך המשיח״ - דיש לומר,
שבזה מרומז שהירידה למצרים
(שהתחלתה במכירתו של יוסף)
היא
(ע״י הנתינת־כח ו)
בשביל התגלות אורו של משיח",
לידת פרץ",
,
פרץ זה משיח שנאמר עלה הפורץ לפניהם",
שעל ידו
86 ו
ספר השיחות - ה׳תנש״א
תתגלה ההוספה שע״י פריצת כל הגדרים
(ב״מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" 7 •)
בתכלית השלימות,
דירה לו ית׳ בתחתונים.
ט.
עפ״ז מוכנת גם השייכות ד״פרשתו של יוסף"
(מכירתו למצרים)
ל״וישב יעקב",
"לישב בשלוה"•":
ובהקדמה - שכיון ש״רצון יראיו יעשה״”,
ובפרט רצונו של יעקב,
"בחור שבאבות״״•,
בודאי קיים הקב״ה רצונו ובקשתו של יעקב לישב בשלוה.
ובשני אופנים:
(א)
במשך התשע שנים שישב בשלוה בארץ מגורי אביו
(מאז שחזר מבית לבן עד שיוסף הי׳ בן שבע עשרה שנה)
יי,
(ב)
ישיבה בשלוה באופן נעלה יותר - "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה״”,
י״ז השנים
(בגימטריא "טוב")
שישב בשלוה בארץ מצרים שהיו מבחר שנותיו”
(ועד שעל ידם נעשה "טוב"
(שלוה)
בכל שנות חייו,
"כאילו כל ימיו בטובה"*•)
.
והתחלת הישיבה בשלוה בארץ מצרים,
"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה"
(שהיתה באופן נעלה יותר מהישיבה בשלוה בארץ מגורי אביו)
- ב״אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה",
״סיבה ראשונה.
.
(ש)
ע״י זה נתגלגלו וירדו למצרים":
מצד ענינו של יעקב
(השלישי שבאבות)
כשלעצמו,
מספיק הענין ד״וישב יעקב
(לישב בשלוה)
בארץ מגורי אביו״ -המקום
(והאופן)
הטבעי דישיבה בשלוה;
אבל מצד השלימות ד״תולדות יעקב יוסף",
ענין ההוספה,
"יוסף ה׳ לי בן אחר",
שגם מ״אחר" נעשה "בך,
ובפרט כש״יוסף בן שבע עשרה שגה",
בגימטריא "טוב",
צריכה להיות הוספה בהישיבה בשלוה
(טוב)
באופן נעלה יותר - "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שגה",
"שבע עשרה שנה אחרנין" 5 •,
שגם בארץ מצרים,
"ערות הארץ",
תחתון שאין תחתון למטה ממנו
(מעמד ומצב ד״אחר"/ נעשה "ויחי יעקב.
.
שבע עשרה שנה",
בגימטריא טוב
(חיים טובים של יהודי,
של "בן"/ ועד למבחר כל שנותיו - ישיבה בשלוה שלמעלה מהטבע,
באופן של פריצת גדר,
"פרצת עליך פרץ״״י.
ש״ם יישב,
כ״א כסלו
87ו
ועוזי והוא העיקר - שהדרגא הנעלית דישיבה בשלוה
("וישב יעקב")
שמתחילה ב״אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה״
(״סיבה ראשונה.
.
(ש)
ע״י זה נתגלגלו וירדו למצרים",
ונעשה "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה")
היא הכנה לישיבה בשלוה בתכלית השלימות שתהי׳
יוסף"•
[ובפרט שכן הוא הסדר במדרש
(ב״ר פר■ שתנו פפ׳ד,
ג)
שמביא רש״
(,
ועוד נדרש בו״)
-.
בשעה שהעדיקים.
.
מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה,
השטן בא ומקטרג,
אמר,
לא דיין וכו׳,
תדע לך שכן הוא,
יעקב אבינו ע״י שביקש לישב בשלוה בעוה״ז נזדווג לו שטנו של יוסף•••]
,
ומזה שמסיים,
עדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקביה לא דיין בו׳ אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה*
(ואינו מוסיף לסיים בענין של עונש,
.
השטן בא ומקטרג",
כבמדרש/ י״ל שמרמז ומפרש שזהו סדר הרגיל אעל עדיקים,
ע״פ רעונו והסכמתו של הקב״ה•".
ועפ״ז י״ל,
שגם,
קפץ עליו רוגזו של יוסף" הוא למעליותא -,
רוגז" דקדושה
(ע״ד מארז״ל
(ברכות ה,
רע״א)
,
לעולם ירגיז אדם כו")
בשביל ההוספה
(,
יוסף")
בישיבה בשלוה באופן של פריצת גדר
(,
קפץ עליו")
•••".
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו״ - שהרי ״בעת ההיא.
.
הקב״ה הי׳
(עוסק הבורא אורו של מלך המשיח",
ע״י לידת פרץ,
"זה משיח,
שנאמר עלה הפורץ לפניהם",
כנ״ל בארוכה.
י.
ע״פ האמור לעיל יש להוסיף גם בביאור הקשר והשייכות דפרשת וישב ל־ י״ט כסלו,
ראש השנה לחסידות - שבהתגלות תורת חסידות חב״ד ישנם כל העני־ נים־שלבים ד״וישב יעקב בארץ מגורי אביו",
"אלה תולדות יעקב יוסף",
ו״פרצת עליך פרץ":
״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״ - רומז על התגלות תורת חסידות חב״ד ע״י רבינו הזקן,
השלישי שבאבות החסידות,
שעי״ז באה תורת החסידות דהאבות שלפניו
(ה־ בעש״ט והמגיד)
באופן של התיישבות
("וישב")
בהבנה והשגה בחכמה בעה ודעת
(כנ״לס״א)
.
"אלה תולדות יעקב יוסף" - רומז על ההוספה בהתגלות והפצת תורת חסידות חב״ד ע״י רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו של רבינו הזקן,
עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
יוסף שבדורנו",
שאצלו היחה הדגשה מיוחדת בהענין ד״יוסף ה׳
ספר השיחות - ה׳תנש״א
לי בן אחר",
לעשות מ״אחר" "בן",
ובהדגשה יתירה בבואו לחצי כדור התחתון
(ע״ד וכדוגמת ירידת יוסף למצרים/ ש־ עי״ז נעשה הגילוי דתורת החסידות
(ביחד עם הפצת התורה והיהדות)
בכל העולם כולויי,
גם בתחתון שאיו תחתון למטה ממנו.
ובזה ניתוסף עוד יותר באופן ד״פרצת עליך פרץ״ - במשך הארבעים שנה••* שבהם "קאי איניש אדעתא דרבי׳" 1 • 1 ,
באופן ד״לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" 2 • 1 - שהפצת המעיינות חוצה נעשית באופן ד״ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה",
עד לפנה הבי נדחת בקצוי תבל,
פריצת כל הגדרים 2 " 1 ,
שלכן,
מוכנים כבר
לביאת משיח צדקנו,
"פרץ זה משיח,
שנאמר עלה הפורץ לפניהם".
יא.
ובהדגשה יתירה בי״ט כסלו דשנה זו:
א)
שנה זו היא שנת ה׳תנש״א,
ר״ת הי׳ תהא שנת אראנו נפלאות — שהנפלאות" ה״ז למעלה ובהוספה על "נסים"
(לאחרי "תהא שנת נסים"/ ע״ד וכדוגמת ענינו של "פרץ",
"פרצת עליך פרץ",
ו״אראנו
(נפלאות)
" הוא ע״ד וכדוגמת ענינו של "זרח",
ע״ש זריחת מראית השני,
זריחה וגילוי ד׳י הראי׳
("אראנו"•• 1 )
ועד בעיני בשר 5 " 1 .
ב)
בי״ט כסלו דשנה זו מלאו קצ״ב שנה להגאולה די״ט כסלו בפעם הראשונה
(ה׳תקנ״ט - ה׳תנש״א/ שמספר קצ״ב הוא
(א)
אותיות "קבץ",
שמרמז שכבר נסתיימה•• 1 העבודה דזמן הגלות בקיבוץ ואסיפת הניצוצות 7 • 1
(שבשביל זה הגלה
,
וישב שם עד עולם*
(שם,
כב)
-,
לכתחילה אדיבער"
(אג*ק אדמר״׳ר סוהרי"! ח״א ע׳ תריז4 שזהו תוכן הענין ד,
פרעת עליך פרץ*
(וראה לקמן הערה 105)
.
ש״פ ויסב,
כ״א כסלו
הקב״ה את ישראל לבין האומות)
שבכל העולם כולו
(עם בל פרטי השינויים שבהם - קבץ שנה,
מלשון שינוי,
שכוללת כל השינויים האפשריים••*/ וגם
(ב)
״קצב״ -מלשון קצבה והפסק,
ו״קצב שנה",
קצבת זמן,
היינו,
שכבר נפסק ונקצב ונסתיים הזמן
(וכל עניני העבודה שפעלו בזמן זה)
דהפצת המעיינות חוצה שהתחיל בי״ט כסלו לפני קצ״ב שנה,
ומוכנים כבר לקיום ההבטחה שכשיפוצו מעינותיך חוצה אתי מר דא מלכא משיחא.
וזהו א׳ הטעמים להדפסת ספר התניא
(תושב״כי•׳ דתורת חסידות חב״ד•")
בהוצאה חדשה
(ובפורמט גדולי")
וחלוקתו לכאו״א מהאנשים והנשים והטף בקשר ובשייכות ל״חג הגאולה י״ט כסלו קצב שנה״־״ - כדי להדגיש בפועל ובגלוי לעיני בשר שלימות העבודה דיפוצו מעינו־ תיר חוצה במשך קצב שנה,
סוף זמן
שזהו"? קיבוץ ואסיפת ניצוצות הקדושה
(תו״א פרשתנו כח,
א.
ובכיס)
.
הגלות 5 ",
"קץ•" הימים" 5 "
("קץ דשמא־ לא",
סוף הגלות/ ותיכף ומיד באים ל״קץ הימין"•"
(קץ הגאולה)
7 ".
ספר השיחות - ה׳תנש״א
ובלשון הכתוב במזמור תהלים הידוע•"
(שאומרים בשנה זו)
- "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו" 56 ",
משיח צדקנו•",
שנקרא "משיח" ע״ש שנמשח בשמן המשחה
("שמן קדשי"/ ונוסף על משיח בן יוסף*",
גם
(ובעיקר)
משיח בן דוד,
דוד מלכאמשיחא.
*
יב.
מההוראות מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
בעמדנו ביום השבת שהוא יום השלישי ל
(חגיגות ד)
חג הגאולה י״ט כסלו,
ראש השנה לתורת החסידות ודרכי׳ - צריך כאו״א לקבל החלטות טובות מתאימות בנוגע ללימוד והפצת תורת החסידות
(החל מלימוד ספר התניא כפי שנחלק לימי השנה מי״ט כסלו עד י״ט כסלו הבעל״ט)
שם)
.
ולהעיר ברמז,
ש״קץ"• בתוספת ב׳
(שנתיים ימים)
הוא קצ״ב שנה.
והנהגה בדרכי׳ בהוספה על ההחלטות שקיבל כבר בחג הגאולה עצמו,
באופן של פריצת כל הגדרים,
"פרצת עליך פרץ".
וכן הוספה בלימוד נגלה דתורה -החל מהמנהג לסדר חלוקת הש״ס בי״ט כסלו,
ע״פ מ״ש בעל הגאולה בהתחלה ובסיום אגה״ק
(וקו״א)
שבספר התניא ע״ד ״השלמת כל הש״ם כולו.
.
מדי שנה בשנה",
"לחלק המסכתות עפ״י הגורל או ברצון כו"׳,
- אשר,
כיון שמפני צוק העתים אין ביכולת כל א׳ בפ״ע לסיים הש״ם בשנה אחת,
הרי,
עי״ז שמצטרף עם עוד כמה מישראל שמחלקים הש״ם ביניהם,
נחשב לכל א׳ מהלומדים כאילו למד בעצמו כל הש״ם" 1 ,
ע״ד שמצינו בהלכות שבת 5 " ששנים שעשו יחד מלאכה שא׳ אינו יכול לעשותה לבדו,
שניהם חייבים,
דחשיב שכל א׳ עשה את המלאכה כולה״ 1 -
ובודאי סידרו חלוקת הש״ם גם בי״ט כסלו השתא,
ובמקומות שלא סידרו עדיין חלוקת הש״ם,
יעשו זה בהקדם האפשרי 5 "
ש״פ וישב,
ב״א כסלו
(״מזיוה הבאה לידך אל תחמיצנה"* 22 ,
״חטוף ואכול חטוף ושתי״ 127 )
.
ומה טוב -שגם חלוקת הש״ם תהי׳ באופן של פריצת גדר,
"פרצת עליך פרץ",
עי״ז "שיקח" יותר ממסכת אחת.
[ובהמשך לזה - יש לעורר ולזרז עוה״פ אודות לימוד הרמב״ם ג׳ פרקים בכל יום על מנת לסיים בשנה אחת,
כפי שכבר נתפשט המנהג בתפוצות ישראל שכל א׳ מסיים לימוד הרמב״ם,
"מקבץ לתורה שבעל פה כולה",
הלכות כל התורה כולה,
בכל שנה]
.
וכן יש להוסיף בכל עניני יהדות תורה ומצוותי׳ והפצתם חוצה - בג׳ הקוין דתו־ רה עבודה
(תפלה)
וגמ״ח,
כפי שדרשו חז״ל" 63 על הפסוקי 2 * "פדה בשלום נפשי"
(ששייך להגאולה די״ט כסלו• 13 )
,
"כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור,
מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מביו אומות העולם".
וכל זה - באופן ד״פעולה נמשכת" בימים שלאח״ז,
ובפרט בימי חנוכה 132 ,
שנקבעו על נס השמן 232 ,
שרומז על רזין
חלוקת הקדם בכ״ד טבת - ה*ז באופן של דחי׳ סזמנה העיקרי ספני אפם הפנאי בייט כסלו
(,
היום יום* - י*ט כםלוx ובשנים האחרונות חזרו ונהגו לסדר החלוקה בזמנה העיקרי,
בי״ט כסלו
(ראה לקו״ש ח*כ ע׳ 468 הערה 5)
)
.
דרזין שבתורה 233
(נוסף על כללות הענין ד״נר מצוה ותורה אור" 34 ^ ובאופן ש־ "מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" 235 ,
שזהו תוכן הענין דיפוצו מעינותיך חוצה,
ענינו של י״ט כסלו,
ומה גם ששלימות הגאולה די״ט כסלו - כשחזר רבינו הזקן לוויטעבסק
(כההלכה - מצב ד״חזר ל־ בוריו״* 23 )
- היתה בג׳ דחנובה 237 ,
שלכן,
יכולים וצריכים להמשיך בכל עניני י״ט כסלו
(כולל גם התוועדויות וחגיגות)
גם בימי חנוכה• 23 ,
ובאופן של הוספה,
כהוראת נרות חנוכה ש״יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך" 235 ,
שבדורותינו אלה נעשה "מנהג פשוט" בכל ישראלי 23 .
ויה״ר שהדיבור וקבלת החלטות טובות בכהנ״ל ימהרו ויזרזו ויביאו את הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו בפועל ממש ותיבף ומיד ממש,
שביום הש״ק זה יקויים היעוד "עלה הפורץ לפניהם" ע״י "פרץ זה משיח",
ועוד לפני הקריאה במנחה "ויהי מקץ שנתיים ימים",
ועאבו״ב לפגי ימי חנוכה,
יהי׳ כבר קץ
(סוף)
הגלות,
"קץ שם לחושך׳" 24 ,
והתחלת ושלימות הגאולה הנצחית,
ביחד ועיקר עם בנין וחנוכת ביהמ״ק הנצחי,
"מקדש אדנ-י כוננו ידיך" 242 ,
תיכף ומיד ממש.
ספר השיחות - ה׳תנש״א