- יובל שנים להעברת מרכז חסידות חב״ד לחצי כדוד התחתון -
א. ט׳ אדר הוא היום שבו הועבר המרכז של חסידות חב״ד מחצי כדור העליון לחצי כדור התחתון — בבוא כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו לארצות-הברית באופן של קביעות׳
(כמדובר כמ״פ 2 ).
והדגשה יתירה בט׳ אדר דשנה זו — שבה מלאו יובל שנים
(חמישים שנה)
לבוא כ״ק מו״ח אדמו״ר לארה״ב
(ט׳ אדר ה׳ש״ת — ט׳ אדר ה׳תש״ג).
ונוסף לזה,
ישנו גם העילוי שמצד כללות השנה,
כולל גם הקביעות המיוחדת דט׳ אדר בימי השבוע,
כדלקמן.
ב. וביאור הענין:
ידוע הפתגם 3 שבחצי כדור התחתון לא הי׳ מתן־תורה בגילוי.
ומזה מובן גודל החידוש שנעשה בבוא כ״ק מו״ח אדמו״ר לארה״ב
(בט׳ אדר)
— שדוקא בחצי כדור התחתון נעשה המרכז של חסידות חב״ד,
פנימיות התורה,
"נשמתא דאורייתא" 4 .
ויש להוסיף בהשייכות דפנימיות התורה דוקא למתן־תורה:
דובר כמ״פי שבמתן־תורה הי׳ בגילוי בעיקר פנימיות החזרה,
כדאיתא במדרשי חז״ל 6 שבמעמד הר סיני ראו בנ״י מעשה מרכבה,
ובמודגש בהתחלת עשרת הדברות
(שנכללים בשתי דברות הראשונות 5 )
״אנכי״ ו״לא יהי׳ לך״ — שזהו״ע דידיעת אלקות,
התוכן דפני־ מיות התורה.
ובפרטיות יותר — הדיבור הראשון,
"אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" 8 :
״אנכי הוי׳ אלקיך" — הם ג׳ דרגות באלקות.
״אשר
(הוצאתיך מארץ מצרים)
״ — גם מלשון אושר,
שרומז על ספירת הכתר 7 ,
ובכתר עצמו — כתר למעלה מכתר כר,
עד למהותו ועצמותו ית׳.
״הוצאתיך מארץ מצרים״ — ע״י ההמשכה והגילוי דמהותו ועצמותו ית׳,
ובלשון חז״ל" 8 שיצי״מ היתה עי״ז ש״נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה בכבודו וכעצמו וגאלם",
וידוע פירוש כ״ק אדנ״ע" ש״בכבודו ובעצמו"
ליל ג׳ פ׳ תצוה,
ט׳ אדר
קאי על מהותו ועצמותו ית׳,
שנמשך וירד למטה מטה ביותר,
עד ל״ארץ מצרים",
"מקולקלים מכל האומות" 12 ,
ובארץ מצרים עצמה "בקרב הארץ" 15 ,
ועד שעיר הבירה היתה "מלאה גילו־ לים"",
שלכן הוצרך להיות הדיבור מחוץ לעיר דוקא 15 — שם ירד "ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה בכבודו ובעצמו וגאלם".
ועפ״ז מובן החידוש שבהעברת המרכז דחסידות חב״ד לחצי כדור התחתון — שדוקא בחצי כדור התחתון שבו לא הי׳ מתן־תורה בגילוי,
נעשה המרכז דגילוי והפצת פנימיות התורה,
עיקר הענין דמתן־תורה.
ג. בסגנון אחר קצת:
העברת מרכז חסידות חב״ד לחצי כדור התחתון הו״ע של ירידה 16 — ירידה למקום שבו לא הי׳ מתן־תורה בגילוי.
אבל לאידך,
ע״פ הידועי 13 שלפי־
ערך גודל הירידה נעשית העלי׳ למעלה יותר,
מובן,
שדוקא ע״י הירידה דפני־ מיות התורה לחצי כדור התחתון נעשית העלי׳ עד לתכלית השלימות,
העלי׳ דגאולה האמיתית והשלימה,
שאז יהי׳ שלימות הגילוי דמתן־תורה
("תורה חדשה מאתי תצא"•׳).
וענין זה
(העלי׳ דגאולה האמיתית והשלימה)
שייר במיוחד לתורת חסידות חב״ד,
שעל ידה מתאחדים פנימיות התורה ונגלה דתורה ונעשים "תורה אחת״ 14 — כי,
תורת חסידות חב״ד היא בחי׳ היחידה
(שנקראת "אחת" 20 )
שבתורה 21 ,
הקשורה עם בחי׳ היחידה שבישראל,
נשמתו של משיח צדקנו 22 ,
שעל ידו נעשה שלימות הגילוי ד״יחידו של עולם" 25 ,
בכל העולם כולו כפי שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה.
ויש להוסיף בהשייכות לעבודתו המיוחדת של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו — כמרומז בשמו
(הראשון)
ע״ש "יוסף ה׳ לי בן אחר" 26 ,
לפעול גם בבחי׳ "אחר" 25 ,
וגם בנוגע לכל העולם כולו,
שהאור האלקי יאיר בגילוי בכל עוה״ז הגשמי 26 ,
גם בחצי כדור התחתון,
כפי
ספר השיחות - ה׳תש״נ
שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה,
שגם היא נרמזת בשמו — "והי׳ ביום ההוא יוסיף אדנ-י שנית ידו גו׳" 22 .
ד. "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה"' 2 :
בט׳ אדר מידי שנה בשנה חוזר ונשנה החידוש דהמשכת וגילוי פנימיות התורה
(העיקר דמ״ת)
בחצי כדור התחתון,
ולא עוד אלא שניתוסף בזה באופן של חידוש — "כחדשים",
עד ל״חדשים" 29 ,
ועד לחדשים ממש.
ומזה מובן שט׳ אדר שבכל שגה הוא נעלה יותר מט׳ אדר בשנים שלפנ״ז,
ועד לט׳ אדר השתא שהוא נעלה יותר מט׳ אדר דשנה שעברה,
אף שהיתה שנה מיוחדת — "תשמט ידך"" 2 ,
וכן השנה שלפני׳ - תקומח ותשמח.
ובפרט מצד העילוי המיוחד דשנה זו — תש״נ,
כפירוש בנ״י שהולך ומתפשט׳ 2 בהר״ת דתש״נ: תהא שנת נסים,
ובמיוחד נם הגאולה האמיתית והשלימה,
ומה גם שהתחלתה וראשיתה
("ראש השנה",
שכולל כל ימי השגה 22 )
ביום השבת,
שקשור עם "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" 32 .
ועילוי נוסף בשנה זו בנוגע להקבי־ עות דט׳ אדר בימי השבוע — ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב 24 ,
טוב שנתפרש בגלוי בתושב״ב,
וב״פ טוב,
"טוב לשמים וטוב לבריות" 25 ,
טוב כפול,
וידוע 26 ש״כפל" קשור עם הגאולה,
כמאח״ל” "חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה",
גאולה האמיתית והשלימה,
שאז יהיו כל עניני טוב באופן ד״כפלים לתושי׳"• 2 .
ה. ועוד ועיקר — שבשנה זו מלאו יובל שנים להחידוש דהמשכת וגילוי פנימיות התורה
(העיקר דמ״ת)
בחצי כדור התחתון:
יובל שנים
(נוסף על היותו תקופה שלימה)
נקרא בשם "עולס״”,
"עולם שלם",
שכולל כל העולם כולו וכל העולמות כולם,
וענינו בעבודה — שכולל כל עניני העבודה,
כלשון הכתוב" 4 "ועבדו לעולם",
וכולל גם הפירוש ד״עולם" מלשון נצחיות.
ועד״ז בנדו״ד — שבמלאות יובל שנים נשלמה העבודה דהמשכת וגילוי פנימיות התורה
(העיקר דמ״ת)
בחצי כדור התחתון,
ונעשית באופו של קביעות ונצחיות.
ועי״ז נפעל דוגמתו בנוגע לענין הגאולה — שנעשית "גאולת עולם" 34 ,
ליל ג׳ פ׳ תצזה,
ט׳ אדר
גאולה נצחית שאיו אחרי׳ גלות 41 ,
ל״עם עולם",
ע״י שלימות הגילוי ד״תורת עולם",
נגלה דתורה ופנימיות התורה באופן ד״תורה אחת",
ע״י גילוי בחי׳ היחידה שבתורה
(בנ״ל ס״ג).
*
ו. ויש לומר,
שהעילוי דיובל שנים לגילוי פנימיות התורה
(מ״ת)
בחצי כדור התחתון באופו של קביעות ונצחיות,
שייר גם לתוכנו של הזמו — ט׳ אדר.
ולכל לראש — מצד כללות החודש 43 :
ענינו של חודש אדר הוא — ימי הפורים 44 ,
שבהם "קיימו מה שקיבלו כבר" 43 — הקיום והתוקף
(באופן של קביעות ונצחיות)
דמתן־תורה.
ויש להוסיף,
שענין הקביעות והנצחיות מודגש בימי הפורים יותר מכל המועדים — כמ״ש* 4 "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" 47 .
ועניו זה מרומו גם בשמו של החודש — ״אדר״ — כדאיתא בגמרא• 4 "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר,
שנאמר 42 אדיר במרום ה׳"" 3 ,
"כלומר,
שאדר לשון קיום וחוזק,
ולכך נקרא אדר" 31 .
ועד״ז בנוגע לענין השמחה שבחודש אדר — "משנכנס אדר מרבים בשמחה" 32 :
שמחת פורים גדולה יותר מהשמחה דכל הימים טובים,
"מועדים לשמחה" 33 ,
המועדים דחודש תשרי,
חודש ניסן,
וגם
ספר השיחות - ה׳תש״נ
חודש סיון
(השמחה ד״זמן מתן תורתנו״)
— שבכל המועדים היו ב״ד מעמידים שוטרים להגביל את השמחה
(כדי שלא יבואו לענינים בלתי-רצויים ח״ו) 56 ,
משא״ב בפורים שהשמחה צריכה להיות למעלה ממדידת והגבלה,
"עד דלא ידע" 55 .
ומזה מובן גם בנוגע להשמחה דחודש אדר — שנוסף לכך שכללות עניו השמחה הוא פריצת גדר 56 ,
הרי,
השמחה דחודש אדר קשורה ושייכת ונעשית הכנה לשמחת פורים שלמעלה ממדידה והגבלה,
וממנה ועל ידה באים לתכלית השלימות שבענין שמחה — פריצת כל הגדרים ולמעלה מכל מדידה והגבלה — שמחת הגאולה האמיתית והשלימה,
גאולה נצחית,
שאז תהי׳ גם השמחה באופן נצחי — "שמחת עולם" 50 .
ז. ובחודש אדר עצמו — תשיעי באדרי 5 :
נוסף לכך שבהתחלת חודש אדר מתחילים כבר עניני הפורים,
"משנכנס אדר מרבים בשמחה",
ועד ש״כל החודש
כשר לקריאת המגילה..
החודש אשר נהפך גו׳ לשמחה״” — הרי,
בחודש אדר עצמו הולך וניתוסף מיום ליום בכל עניני הפורים.
ובפרט לאחרי שישנו גם יום הש״ק בחודש אדר — שקשור עם ענין השמחה,
כמ״ש" 6 "וביום שמחתכם אלו השבתות",
וקשור גם עם כללות הענין דמ״ת
(ענינו של פורים,
"קיימו מה שקיבלו כבר"),
כמארז״ל׳ 6 "דכו״ע בשבת ניתנה תורה".
והוספה יתירה — בתשיעי באדר:
תשיעי באדר
(מתחלת היום)
הוא לאחרי שישנה השלימות דש מונה ימים 62 .
וידוע העילוי דמספר שמונה
[שזוהי המעלה דחנוכה“ שיש בו שמונה ימים,
לגבי חג הפסח וחג הסוכות,
שבעה ימים,
ועאכו״ב לגבי חג השבועות,
יום אחד]
— שקשור עם הגאולה
ליל ג׳ פ׳ וממה,
ט׳ אדר
ו33
העתידה,
כמארז״ל 64 ״כינור..
של ימות המשיח שמונה 56 .
ומזה מובן שביום התשיעי שלאחריו ישנו עילוי גדול עוד יותר
(ועד שנעשה הכנה לכינור של עשר נימין",
להעילוי דיום העשירי,
"העשירי יהי׳ קודש 65 ).
ועפ״ז מובן שתשיעי באדר הוא זמן מסוגל להמשכת וגילוי פנימיות התורה בחצי כדור התחתון,
ועד לאופן של קביעות ונצחיות,
כשנשלם יובל שנים — הן מצד כללות החודש ששייך לפורים,
הקיום והתוקף דמ״ת,
והן מצד יום התשיעי שבו הקשור עם הגאולה העתידה,
שאז תכלית השלימות דמ״ת.
ח. ויש להוסיף עוד ענין בהעילוי דט׳ אדר השתא:
השלימות ד״יובל שנים 58 להחידוש שנעשה ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו בבואו לחצי כדור התחתון בט׳ אדר,
היא,
בסמיכות להשלימות ד״ארבעיס שנה 59 ליום ההילולא שלו החל מהעשירי
("העשירי יהי׳ קודש")
לחודש עשתי עשר 66 ,
שאז נעשה העילוי ד״קאיי• אי נ י ש אדעת י׳ ךרבי ,
״ ?
ועפ״ז יש להוסיף בביאור העילוי דחשיעי באדר — שלהיותו לאחרי השלימות ז־עשירי בחודש עשתי עשר,
מובן,
שיש בו עילוי גדול עוד יותר.
*
ט. ויש לקשר הנ״ל עם פרשת השבוע — פ׳ תצוה:
בהתחלת פ׳ תצוה נאמר: "ואתה תצוד.
את בני ישראל..
להעלות נר תמיד..
מערב עד בוקר..
חוקת עולם לדורותיכם 61 .
והענין בזה בעבודת האדם 62 :
ידוע פירוש כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו 70 ש״ואתה 64 הוא "מהות עצמותך 65 " דמשה,
שקשור עם "עצמות א״ם ב״ה שנק׳ אתה 66 ,
ועל ידו נעשה צוותא וחיבור דבנ״י — "חצו ה
(מלשון צוותא וחיבור 77 )
אח בני ישראל 68 — עם עצמותו ית׳.
וממשיך בכתוב ״להעלות נר תמיד..
מערב עד בוקר 69 — שהם ב׳ אופני עבודה הפכיים,
"נר תמיד 70 מורה על אור וגילוי באופן שלמעלה משינוי,
ו״מערב עד בוקר 71 מורה על עבודה באופן של שינויים,
ערב עד בוקר; וחיבורם יחד נעשה ע״י הנתינת־כח ד״ואתה תצוה 72 — בכח העצמות שלמעלה משניהם,
ועד למעלה מהגדר דעליון ותחתון,
שלבן נעשה על ידו חיבור ב׳ הקצוות,
כולל שהעליון ביותר נמשך ויורד עד למטה ביותר.
וענין זה נעשה ע״י לימוד התורה
(ענינו של משה רבינו 73 )
— שלהיותה "דבר ה׳ ממש 74 ,
נעשה על ידה "גילוי יחודו ית׳ למטה כמו למעלה 75 .
ספר השיחות - ה׳תש״נ
ומסיים בכתוב "חוקת עולם לדורותיכם" — שנעשה באופן של חקיקה
("חוקת"),
כמבואר בדרושי חסידות" מעלת אותיות החקיקה
(אותיות שבלוחות,
"חרות על הלוחות" 76 )
ש״הם מיני׳ ובי׳ והן דבר א׳ ממש עם האבן שנחקקו בו",
שלכן,
ה״ז קבוע ונצחי לעד ולעולמי עולמים — "חוקת עולם לדורותיכם" 77 .
ובענין זה נרמזת השייכות לט׳ אדר,
שבו נעשה הגילוי דפנימיות התורה בחצי כדור התחתון באופן של קביעות ונצחיות — ע״ד ובדוגמת הפעולה דמשה ויבינו 78
("ואתה תצוה")
ע״י התורה
(כולל ובמיוחד פנימיות התורה שהיתה בגילוי כש״משה קבל תורה מסיני" 76 )
שגם למטה
("מערב עד בוקר")
יהי׳ אור וגילוי תמידי
("נר תמיד")
באופן קבוע ונצחי
("חוקת עולם לדורותיכם").
*
י. והמעשה הוא העיקר 80 :
יש לנצל יום סגולה זה
(והימים הסמוכים אליו,
ובפרט ביום השבת ובימי הפורים,
ובאופן דמוסיף והולך)
שבו מלאו יובל שנים לגילוי תורת החסידות בחצי כדור התחתון — להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת התורה ככלל,
והפצת המעיינות חוצה בפרט,
בכל מקום ומקום,
בכל קצוי תבל.
ומתחיל — בעריכות התוועדויות בקשר לט׳ אדר בכל מקום ומקום,
ולכל לראש — בעיר הבירה דב״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
כאן בברוקלין,
שבה קבע מקום מושבו במשך עשר שנים 81 האחרונות 82 בחיים חיותו בעלמא דין,
ו״קדושה לא זזה ממקומה" 83 ,
ואדרבה,
באופן של הוספה משנה לשנה,
ועאכו״כ במלאות יובל שנים לקביעת הקדושה במקום זה 84 .
יא. ויה״ר שהדיבור וקבלת החלטות טובות בכהנ״ל ימהרו ויזרזו עוד יותר את השכר האמיתי — גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
ובאופו ש״לא עיכבן כהרף עין" 85 ,
תיכף ומיד ממש,
בהתחלת המעל״ע דתשעה באדר,
ובפרט שנמצאים כבר לאחרי תפלת ערבית,
וסיומה "אך 86 צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך" 87 ,
שכן תהי׳ לנו — שתיכף ומיד ממש
(עוד לפני ק״ש על המטה,
ולפני המשך התוועדות זו)
יקויים היעוד "ישבו ישרים את פניך״ בביהמ״ק השלישי,
ושם — יראה כהן בציון 88 ,
אהרן הכהן,
שמקיים
ליל ג׳ פ׳ תצזה,
ט׳ אדר
הציווי ״להעלות נר תמיד..
מערב עד בוקר..
חוקת עולם לדורותיכם".
ובפרט ע״י ההוספה במצות הצדקה — כנהוג בכגון־דא לסיים בשליחות־ מצוה לצדקה — ש״מקרבת
(עד לקירוב וזירוז הכי גדול)
את הגאולה״”,
גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
לכל בנ״י,
כולל גם כל בנ״י שבכל הדו
רות,
כיון ש״הקיצו ורננו שוכני עפר״”,
וכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו בראשם.
ועוד והוא העיקר — תיכף ומיד ממש.
[כ״ק אדמו״ר שליט״א נתן לכאו״א מהנוכחים שיחיו שטר של דולר — לתתו לצדקה].
90) ישעי* כו,יט.
ספר השיחות - ה׳תש״נ