ש״פ מקץ, זאת חנוכה

ו20

העבודה בקיום התומ״צ,

"נר מצוה ותורה אור״ 13 ,

במשך כל השנה כולה* 1 ,

כדלקמן.

ב. ובהקדים הביאור בעניגו העיקרי של חנוכה - "מאי חנוכה

(על איזה נס קבעוה)..

בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי׳ מונח בחותמו של כהן גדול,

ולא הי׳ בו אלא להדליק יום אחד,

נעשה בו נם והדליקו ממנו שמונה ימים״ 6 - נס השמן:

ידועה קושיית הבית-יוסף 5 • "למה קבעו ח׳ ימים דכיון דבשמן שבפך הי׳ בו כדי להדליק לילה א׳ 16 נמצא שלא נעשה הנס אלא בז׳ הלילות".

וא׳ התירוצים על זה - שהנס דיום הראשון הוא שמצאו פך השמן 7 ׳.

אבל כו״כ מפרשים אין מביאים תירוץ זה,

ובטעם הדבר יש לומר - כיון שמציאת פך השמן אינה נס גלוי,

ובפרט בהשוואה להנס ש״לא הי׳ בו אלא להדליק

יום אחד..

והדליקו ממנו שמונה ימים" 18 ,

ועד שאפשר הי׳ לומר שהי׳ זה באופן טבעי,

דכיון שהי׳ הפך "בהצנע" 19 ,

ויתירה מזה,

"שהי׳ מונח בחותם בקרקע"" 2 ,

לא הבחינו בו היונים ולא טמאוהו׳ 1 .

וצריך ביאור: למה עשה הקב״ה נס השמן באופן שהתחלתו

(מציאת פך השמן שממנו הדליקו שמונה ימים)

תהי׳ כמו דבר טבעי,

והמשכו יהי׳ נס גלוי: אם רצונו של הקב״ה שיהי׳ נם - היתה צ״ל גם ההתחלה באופן דנם

(שירד פך שמן מן השמים/ ואם רצונו של הקב״ה שהנם יהי׳ כמו דבר טבעי - הי׳ צ״ל כן בכל הימים שלאח״ז,

עי״ז שימצאו שמן טהור בבמות שתספיק

(בדרך הטבע)

לשמונה ימים?!

ג. ויש לבאר זה ע״פ הסיפור הידוע 21 אודות רבינו הזקן בעת מאסרו 23 ,

שכאשר הוליכוהו בספינה ממקום למקום,

ביקש מהפקיד שיעמיד הספינה כדי שיוכל לקדש הלבנה מעומד* 2 ,

וכשסירב,

אמר לו

ספר השיחות - ה׳תש״נ

רבינו הזקן שאם ירצה יעמיד הספינה בעצמו,

וכשהפקיד עמד בסירובו,

עמדה הספינה מלכת,

ואמר רבינו הזקן "הללו את ה׳ מן השמים",

עד הברכה,

ולא אמר הברכה עצמה,

ואז המשיכה הספינה ללכת,

ואח״כ ביקש עוה״ס מהפקיד להעמיד הספינה,

וכשהפקיד העמיד אח הספינה קידש רבינו הזקן את הלבנה.

ונשאלת השאלה 25 - ע״ד !בדוגמת השאלה האמורה בנוגע לנס חנוכה:

כיון שרבינו הזקן הי׳ יכול לעשות ועשה כן בפועל נס שהספינה תעמוד מעצמה - למה ביקש מהפקיד שיעמיד הספינה? ועוד ועיקר: לאחרי שכבר העמיד הספינה באופן נסי - הי׳ לו

(לכאורה)

לנצל הנס ולקדש אז הלבנה,

ולמה אמר רק המזמור "הללו את ה׳ מן השמים",

ולא קידש הלבנה מיד? ולאחרי ש

(גסתיים הנס ו)

הםפיבה המשיכה ללכת,

חזר וביקש מהפקיד שיעמיד הספינה? אף שאפשר שגם לאחרי שראה הפקיד בעיניו שהספיגה עמדה מעצמה יתכן שלא יתרצה להעמיד הספינה״,

ויצטרך לפעולה נוספת 27

(ואולי לנס נוסף)

כדי לקדש הלבנה?!

והביאור בזה״ - ע״פ הידוע שקיום מצוה צריך להיות בדרך הטבע

(ולא

פ״י ה״ח.

טושו״ע או״ח ר״ס דיס.

סדר ברה״נ לאדה״ז פי״ג ה״ב).

בדרך נם)

”,

ויתירה מזה,

לא רק קיום המצוה עצמה,

אלא גם ההכנה המוברחת להמצוה צ״ל בדרך הטבע,

ולכן רצה רבי־ נו הזקן שהפקיד יעמיד הספינה מרצונו,

כדי שגם ההכנה למצוה תהי׳ בדרך הטבע,

ולא עוד,

אלא,

שגם לאחרי שהוצרך להעמיד הספינה באופן נסי

(כיון שהפקיד סירב להעמידה),

לא קידש הלבנה,

אלא המתין וביקש עוה״ם מהפקיד להעמיד הספינה,

כדי שההכנה למצוה תהי׳ באופן היותר קרוב לדרך הטבע

(אף שיש בזה מעין ודוגמת נם,

כיון שהסכמת הפקיד להעמיד הספינה

(היפך רצונו הקודם)

היתה רק לאחרי שראה שרבינו הזקן העמיד הספינה באופן נם0.

ד. ועד״ז י״ל בנוגע לנס השמן בחנוכה:

מהטעמים לנס השמן

(אף שע״פ דין מותר להדליק בשמן טמא כיון שטומאה הותרה או דחוי׳ בציבור 30 )

- כדי להראות חיבתן של ישראל שמקיימים המצוה בשמן טהור׳ 3 .

אמנם,

כיון שהמצוה

(וכן ההכנה ל־ מצוה)

דהדלקת המנורה צ״ל

(כמו כל המצוות)

ע״פ דרך הטבע 32 ,

לכן,

גם כש־ הקב״ה עושה נס כדי להראות חיבתו של

ש״פ מקץ,

זאת חנוכה

ישראל שמדליקים בשמן מהורי-/ עושה הנם באופן שקיום המצוה יוכל להיות בדרך הטבע,

שאז קיום המצוה בשליחות".

ולכן היתה התחלת

(ועיקר)

הגם ביום הראשון באופן ש״מצאו..

פך אחד של שמן שהי׳ מונח בחותמו של כהן גדול"

("בהצנע",

"מונח בחותם בקרקע"),

ולא באופן שירד פך שמן מן השמים וכיו״ב -מציאת הפך הוא באופן טבעי.

וגם בז׳ הימים שלאח״ז שבהם הי׳ נס גלוי

("לא הי׳ בו אלא להדליק יום אחד,

נעשה בו נם והדליקו ממנו שמונה ימים")

- הי׳ זה באופן השייך לשמן זית טבעי:

להדעות שניתוסף בכמות השמן

(ש־ "נשאר הפך מלא כבתחילה",

או ש״בבוקר מצאו הנרות מלאים שמן" 55 )

- התוספת כדין העיקר",

שמן זית טבעי.

ולהדעות שניתוסף באיכות השמן

(ש״חילקו שמן שבפך לח׳ חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק א׳ והי׳ דולק עד הבוקר" 7 / או ש״שפכו כל השמן במנורה ושמינית ממנו נדלק בכל לילה"")

- זה שנתחזק כח השמן מוסיף באיכות וכח שמן זהי/ שמן זית טבעי" 4 .

ה. ויש לומר,

שבנם השמן דחגוכה מודגש עניו כללי ועיקרי בנוגע לכללות קיום התורה ומצוותי׳

("נר מצוה ותורה אור״)

- שהקב״ה עושה שטבע העולם יהי׳ באופן הראוי ומוכשר לקיום התומ״צ.

והביאור בזה:

כתיב׳ 4 "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו׳",

כל הברכות האמורות בפרשה.

ומבאר הרמב״ם 41 התוכן דיעודים הגשמיים שבתורה -ש״הבטיחנו בתורה..

שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה..

וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידנו לעשות התורה,

כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב,

כדי..

(ש^שב פנויין ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כו׳",

היינו,

שטבע העולם הוא באופן שמסייע לבנ״י לקיים תומ״צ,

ובפרט שהטבע הוא אלקוח,

כידוע ש״אלקים"

(א׳ משבעה שמותיו של הקב״ה שאינם נמחקין 45 )

בגימטריא "הטבע" 44 .

וחידוש בדבר - שכן הוא גם כאשר מצב העולם הוא באופן של העלם והסתר,

כמו בזמן שלפני נס חנוכה,

"כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" 45 ,

ועד כדי כך,

ש״נכנסו יונים להיכל

(ו) טמאו כל השמנים שבהיכל"/ היינו,

נחסר השמן זדי הדלקתו

(ע״ד סארז״ל בנוגע ל״אש של מעלה" ש״שורפת ואינה אוכלת"

(שמו״ר פ״ב,)

ה) - היתה ההדלקה בכל הימים בשמן טבעי ממש

(ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 186).

ספר השיחות - ה׳תש״ג

שמצב העולם הוא בניגוד לקיום התומ״צ,

ואעפ״ב,

לא זו בלבד ש״גברה מלכות בית חשמונאי ונצחום" 6 ,

שנתבטל המנגד,

אלא יתירה מזה,

שהטבע עצמו נעשה באופן הראוי ומוכשר לקיום התומ״צ,

כמודגש בנס השמן שהי׳ באופן טבעי“ - הן בנוגע למציאת פך השמן,

שע״פ טבע נשאר במקדש שמן טהור,

והן בנוגע להדלקה ממנו שמונה ימים,

עי״ז שניתוסף בהשמן זית טבעי,

כנ״ל.

זאת ועוד:

ענין זה הוא לא רק בנוגע לדברים המוכרחים לקיום התומ״צ

(שבלעדם אי־ אפשר לקיים המצוה),

אלא גם בנוגע

להידור מצוה: נס השמן

(שידליקו בשמן טהור)

הי׳ לצורך הידור מצור!

(כיון שע״פ דין היו יכולים להדליק בשמן טמא,

כנ״ל).

וכל זה אפילו במעמד ומצב דהתחלת העבודה -שזהו״ע דחגוכה,

מלשון חינוך,

כמו חנוכת המזבח בזמן המשכן,

ודוגמתו בחנוכת המזבח בזמן החשמונאים 47 ,

ואין אומרים שבהתחלת העבודה

(זמן החינוך)

יכולים להסתפק בקיום המצוה ע״פ דין,

ואח״ב יוסיפו גם הידור מצוה,

שהרי נס חנוכה הי׳ באופן שטבע העולם ראוי לקיום

(א) המצוה

(ב) באופן של הידור.

ומזה למדים בנוגע לכללות העבודה דקיום התומ״צ בזמן הגלות - שגם בצוק העתים דחשכת הגלות,

ועד לחושך כפול ומכופל דסוף הגלות,

עקבתא דמשיחא,

כאשר "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים"* 4 ,

נותן הקב״ה לכאו״א מישראל האפשרות לקיים עניני התומ״צ שמחוייב בהם,

כולל גם הידור מצוה,

ועד ל״מהד־ רין מן המהדרין"

(גם בהיותו בהתחלת העבודה) 30 ,

ובאופן שטבע העולם מסייע לכאו״א מישראל בעבודתו בקיום ה־ תומ״צ,

ובפשטות - הקב״ה נותן לכאו״א מישראל כל המצטרך לו,

בני חיי ומזונא רויחא ובכולם רויחא,

כדי שיוכל לקיים התומ״צ מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.

ו. ויש להוסיף בהאמור שבנם השמן דחנוכה מודגש שטבע העולם נעשה ראוי לקיום המצוות - שבענין זה נכללת גם הנתינת־כח לקיום המצוות בתכלית השליטות,

בגאולה האמיתית והשלימה.

ובהקדמה:

ש״פ מקץ,

זאת חנוכה

לכאורה יש להקשות על האמור לעיל - שהרי ישנם ריבוי מצוות

(ועד לרוב המצוות" 5 )

שאי־אפשר לקיימם בזמן הגלות ובפרט בחוץ לארץ?!

והביאור בזה:

אע״פ שכללות עניו הגלות הוא היפך טנע העולם

(שנברא "בשביל התורה ובשביל ישראל" 32 ,

כדי שישראל יוכלו לקיים כל תרי״ג מצוות התורה),

החל מסיבת הגלות,

"מפני חטאינו גלינו מארצנו" 52 ,

היפך טבעו של יהודי ש״רוצה להיות מישראל..

לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות" 55 ,

ורצון זה מתגלה ופועל על ההנהגה במעשה בפועל - מ״מ,

כיון שבפועל הי׳ שינוי

(לפי שעה)

בהטבע דישראל,

ובמילא גם בטבע העולם,

הרי מצד הטבע בהווה

(כל זמן משך הגלות)

-קיום המצוות התלויות בארץ ישראל ובבית המקדש במעשה בפועל,

דים שיהיו באופן ד״ונשלמה פרים שפתינו" 55 ,

שעי״ז נעשית העבודה אז בשלימוח האפשרית אז 55 .

ז. ויש לומר,

שבנס השמן דחנוכה ישנו חידוש נוסף - נתינת־כח מיוחדת שטבע העולם יהי׳ ראוי להשלימות ד־ גאולה העתידה:

בטעם הסמיכות דפרשת המנורה לפרשת הנשיאים

(כמודגש גם בקריאה ד״זאת חנוכה",

שלאחרי הסך־הכל דקר־ בנות הנשיאים קורין פרשת המנורה)

מפרש רש״י" 5 : "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו כשלא הי׳ עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו,

אמר לו הקב״ה חייך שלך גדולה משלהם,

שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

והעילוי ד־ הדלקת המנורה לגבי קרבנות הנשיאים

("שלך גדולה משלהם")

- איתא במדרש 57 "הקרבנות כל זמן שביהמ״ק קיים הם נוהגים,

אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו..

אינן בטלין לעולם".

ומקשה הרמב״ן" 5 : "דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו,

אף הנרות בטלות"? ומתרץ,

"לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו".

ויש לומר,

שיש מעלה ויתרון בה־ שייכות דנרות חנוכה לנרות המקדש" 5 לגבי השייכות ד״ונשלמה פרים שפתינו" להקרבת קרבנות הנשיאים במשכן" 5

(שלכן נאמר ש״הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו..

אינן בטלין לעולם",

גם כאשר הקרבנות בטלין/ ומהטעמים לזה -כיון שבנרות חנוכה נרמזת השלימות דהדלקת המנורה בביהמ״ק בגאולה

ספר השיחות - ה׳תש״נ

העתידה,

כידוע שמספר שמונה נרות רומז על הגאולה העתידה

(״של ימות המשיח -שמונה"" 6 ),

שאז תהי׳ הדלקת המנורה באופן נצחי שלא יבטל לעולם.

ועפ״ז י״ל,

שבנם השמן דחנוכה נכללת גם הנתינת־כח שטבע העולם יהי׳ ראוי להשלימות דגאולה העתידה - כיון שנם השמן הוא ש״מצאו..

פך אחד של שמן..

והדליקו ממנו שמונה ימים",

היינו,

שמצד טבע העולם

(נס שקשור ושייך לטבע העולם)

היתה אפשרות להדלקת המנורה במשך שמונה ימים,

ולכן קבעו היו״ט לשמונה ימים,

ושידליקו בו שמונה נרות,

שבזה נרמז שטבע העולם נעשה ראוי להשלימות דלעתיד לבוא,

בדוגמת מספר שמונה,

שומר ההיקף"׳,

למעלה משבעת ימי ההיקף,

שבעת ימי הבנין

(טבע העולם),

וביחד עם זה,

יש לו שייכות אליהם,

שה״ה שומר ההיקף"׳.

ח. ויש לומר,

שענין זה

(שנם השמן דחנוכה כולל הפעולה בטבע העולם שיהי׳ ראוי לגאולה העתידה)

נעשה בפרט ע״י העבודה דהפצת המעיינות

(פנימיות התורה,

בחי׳ השמן שבתורהי• 6 )

חוצה -עבודה שחיובה בזמן הזה,

וביחד עם זה,

קשורה במיוחד עם השלימות דגאולה העתידה:

הפצת המעיינות חוצה היא מעניני העבודה השייכים לזמן הזה - "כמ״ש האריז״ל..

(ש)

בדורות אלו האחרונים

מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" 64 ,

ועאכו״כ לאחרי התגלות תורת החסידות ע״י הבעש״ט והמגיד,

ועד להתגלות תורת חסידות חב״ד ע״י רבינו הזקן

(ובפרט לאחרי הגאולה די״ט כסלו 65 ),

ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומם,

עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,

שהכריז שהעבודה דהפצת המעיינות חוצה היא המצוה המיוחדת שהזמן גרמא,

צו־השעה,

בדורנו זה;

וביחד עם זה,

קשורה העבודה דהפצת המעיינות חוצה עם השלימות דגאולה העתידה - כידוע שע״י הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא 66 ,

וטעם הדבר,

כיון שהפצת המעיינות חוצה היא התחלה מעין ודוגמת שלימות הגילוי דפנימיות התורה ע״י משיח צדקנו 67 .

ובענין זה מודגשת ביותר הנתינת־כח דנם השמן שבחנוכה - "מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" 6 ,

היינו,

שהשמן שבתורה,

פנימיות התורה,

מאיר גם בחוץ,

"עד דכליא ריגלא דתרמודאי" 6 ,

שפועל בחוץ שאין חוצה ממנו - שטבע העולם הוא באופן הראוי לעבודה דהפצת המעיינות חוצה,

הן מצד החיוב לעסוק בעבודה זו בזמן הזה

(כמו שטבע העולם ראוי לקיום כל המצוות שחיובן בזמן הזה),

והן מצד ההכנה להשלימות דגאולה העתידה

(שהרי בחנוכה נכללת גם ה־ נתינת־כח להשלימות דגאולה העתידה).

ש״פ מקץ,

ואת חנוכה

ט. ובזה גופא - י״ל שעיקר הפעולה דהכשרת טבע העולם להפצת המעיינות חוצה התחילה עם בוא כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו למדינה זו:

בבוא ב״ק מו״ח אדמו״ר למדינה זו -הפצת המעיינות חוצה היא מחצי כדור התחתון,

אשר,

עם היות שמתן־תורה הי׳ בחלק דכדור העליון"",

מ״מ,

ממנו מתפשטים המעיינות ובאים באופן של הפצה בכל קצוי תבל,

עד לחוצה שאין חוצה ממנו,

ע״י פעולתו של נשיא דורנו,

הנשיא דתורת החסידות,

שהחדיר גילוי המעיינות במציאות העולם,

ועד כדי כך,

שהפצת המעיינות חוצה נעשית ממקום בעולם שבו לא הי׳ מתן־תורה,

שבזה מודגש יותר שהעולם עצמו

(מצד ענינו הוא)

נעשה באופן שראוי להפצת המעיינות חוצה.

זאת ועוד:

מהחידושים במדינה זו

(שבה התחילה הפצת המעיינות חוצה ע״י נשיא דורנו)

לגבי המצב שהי׳ מעבר לים

(כולל ובמיוחד במדינה שבה הי׳ הגילוי והפצת המעיינות בדורות שלפנ״ז)

- שבחסדי ה׳ נעשה אצל בנ״י מעמד ומצב של הרחבה בגשמיות,

ועד שענין זה נעשה כמו טבע,

שאינם מסתפקים בלחם צר ומים לחץ

(כמו בדורות שלפנ״ז),

אלא זקוקים להרחבה בהצרכים הגשמיים,

מזון לבוש ובית.

ופשוט,

שהכוונה והתכלית שבגללה נותן הקב״ה

(ויתן עוד יותר)

הרחבה בגשמיות,

היא,

כדי שעי״ז יתוסף עוד יותר בכל עניני תורה ומצוותי׳ - קיום המצוות בהידורי",

ולימוד התורה מתוך הרחבת

הדעת,

כולל ובמיוחד - בנוגע ללימוד פנימיות התורה באופו של הבנה והשגה בחכמה בינה ודעת,

כמ״ש״י "רעיי את אלקי אביך

(ועי״ז)

ועבדהו בלב שלם",

שבזה מודגש יותר הצורך בהרחבת הדעת 72 .

כלומר: בדורות שלפנינו עסקו בלימוד החסידות והפצת המעיינות מתוך עוני,

כמו בזמן רבינו הזקן,

כפי שכותב בכמה אגרות קודש ש״לא נעלם ממני צוק העתים אשר נתדלדלה הפרנסה כו"׳",

ואעפ״ב,

תובע שלא ימעטו בנתינת הצדקה,

וכיו״ב,

ועאכו״כ בזמנו של אדמו״ר האמצעי,

שדוחק הפרנסה אצל החסידים הי׳ עד כדי כך שלא היתה אפשרות להדפיס כמה מכתבי החסידות שלו בפעם אחת,

כיון שלא יהי׳ בהישג ידם של החסידים לקנות זה,

אא״כ ידפיסו כל גליון

("בויגן")

בפ״ע,

כדי ש״המקח מכל בוגין לא יהי׳ רק ששה קט׳ לבד..

שלא להכביד על הקונים" 74 ,

וביחד עם זה,

שיראין נאין"

(ועד״ז בנוגע לספרי קודש• שבכל בית פרטי - בית מלא ספרים - ספרים כדפוס נאה ובבריכה נאה),

וכן בכל המצוות,

כולל בנוגע לחנוכה - מנורת חנוכה נאה.

ספר השיחות - ה׳תש״נ

היתה אמירת והפצת החסידות באופן של "רחובות" הנהר"!

אבל בשנים האחרונות,

ובפרט מזמן בוא נשיא דורנו למדינה זו,

ומוסיף והולך,

נעשה לימוד החסידות והפצת המעיינות חוצה מתוך הרחבה,

שכן,

ככל שהולכים ומתקרבים לזמן דביאת המשיח,

הולך וניתוסף עוד יותר בהפצת המעיינות חוצה עד לחוצה שאין חוצה ממנו,

כולל גם עי״ז שמנצלים את ההרחבה בענינים גשמיים בדי להוסיף עוד יותר בהפצת המעיינות חוצה מתוך הרחבת הדעת.

ויש לומר,

שגם ענין זה הוא מהחידושים של נשיא דורנו - שהעולם עצמו נעשה ראוי להפצת המעיינות חוצה,

שלכן,

ההרחבה והעשירות בענינים גשמיים שבעולם ניתנת לבנ״י

(הפרט והכלל),

ומנוצלת להוסיף עוד יותר•׳ 7 בהפצת המעיינות חוצה

(ביחד עם ההוספה בכללות עניני העבודה בקיום התומ״צ).

י. ובכהנ״ל יש נתינת־כח מיוחדת מהקביעות דימי חנוכה בשנה זו - שיום ראשון ויום שמיני דחנוכה

(הכוללים כל ימי חנוכה)

הם ביום השבת:

ענינו של יום השבת הוא - ש״כל מלאכתך עשוי׳" 77 ,

היינו,

שהמלאכה בבירור וזיכוך עניני העולם

("מלאכתך")

עשוי׳ כבר,

ובמילא,

נעשה טבע העולם באופן נעלה יותר,

ראוי לעניני קדושה -ע״ד האמור לעיל בנוגע לנס השמן דחנוכה,

ובהדגשה יתירה בחנוכה שחל בשבת.

ומחנוכה שחל בשבת נמשך על ובכל הימים שלאח״ז

(נוסף על ההמשכה מראש השנה שחל בשבת)

- שהעבודה בכל עניני "נר מצוה

(קיום המצוות)

ותורה אור"

(לימוד התורה,

נגלה ופנימיות)

חדורה בהפעולה דשבת וחנוכה

(וצירוף שניהם/ שטבע העולם" 7 הוא באופן הראוי לקיום התומ״צ בשלימות,

ועד להשלימות דל־ עתיד לבוא,

המרומזת בחנוכה

(כנ״ל ס״ז),

וכן בשבת - השייך ל״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" 55 .

ובלשון הכתוב - "כי תבואו אל הארץ" 56 ׳ גו׳ ושבתה הארץ שבת לה""",

וההסברה בזה

[דלכאורה,

הסדר הוא שתחילה צ״ל "שש שנים תזרע שדך גו׳",

ואח״כ "ושבתה הארץ שבת לה"׳,

ועד״ז בכל שבוע,

"ששת ימים תעבוד גו׳

(ואח״כ)

ויום השביעי שבת לה"׳־",

ואמרו חז״לי-י׳ "מי

ש״פ מקץ,

זאת חנוכה

שטרח בערב שבת 57 יאכל בשבת״]

-שכבר בהתחלת העבודה צ״ל חדור בענין השבת,

ועי״ז ממשיך קדושת השבת בעניני החול 15 ׳.

ועוד ועיקר - בנוגע לדורנו זה -שעניני העבודה דשש שנים גו׳ נעשו ונשלמו כבר בשנים שלפנ״ז,

ע״י העבודה דדורנו זה,

ועאכו״כ בצירוף עניני העבודה דדורות שלפנ״ז

(שישנם בפועל גם בדורנו זה כיון ש״תחת אבותיך יהיו בניך"""),

ובמילא,

צ״ל "ושבתה הארץ שבת לה׳״ - "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים״ - תיכף ומיד.

ובכל זה ניתוסף גם העילוי דכללות השנה - תש״נ,

"תהא שנת נסים",

"נם הוא לשון הגבהה והתנשאות..

מאד נעלה כמו הנם על ההרים" 7 ",

היינו,

שטבע העולם עצמו נעשה באופן של נס והרמה,

אפילו בימות החול,

ועאכו״כ בשבת ובחנוכה,

ובצירוף שניהם יחד,

שבודאי נעשה העולם כולו ראוי להשלימות דהנס העיקרי - גאולה העתידה.

יא. והמעשה הוא העיקר"":

בעמדנו ביום הש״ק זאת חנוכה,

סיום וחותם ימי חנוכה,

צריך כאו״א מישראל לקבל החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני "נר מצוה ותורה אור",

החל מלימוד התורה,

הן נגלה ד־ תורה והן פנימיות התורה,

ובפשטות -להוסיף בלימוד התורה בשופי,

הן באיכות הלימוד והן בכמות הזמן,

עי״ז ש־ ״גוזל״ מהזמן שעוסק בעניני פרנסה,

וב־

85) ראה ספר השיחות תשמ״ח ח״ב עי 459.

ועוד.

ודאי ימציא לו הקב״ה ריבוי כסף וזהב עבור כל צרכיו,

הידור בקיום המצוות,

שכר לימוד עבור בניו ובנותיו,

נדוני׳ ומתנות לנישואי בניו ובנותיו,

נוסף על כל המצטרך להנהגת הבית באופן של הרחבה,

בפי שראוי לכאו״א מישראל,

בני אברהם יצחק ויעקבי".

ועד״ז בנוגע להתעסקות בהפצת התורה והיהדות ובפרט הפצת המעיינות חוצה״״ - שההתעסקות בזה צריכה להיות מבלי לגרוע ח״ו מפני ההוצאה שבזה,

כיון שבודאי ימציא הקב״ה ריבוי כסף וזהב ככל המצטרך,

וכאמור,

שטבע העולם ראוי להשלימות בהפצת המעיינות חוצה,

ועד שהכסף והזהב ישנו כבר "במוומף

(אלא שיכול להיות בכמה אופנים -שנמצא בכיסו,

או ע״ג המדף,

או שצריך לילך למקום מסויים כדי ליקח הכסף וזהב שניתן כבר לרשותו).

ומה טוב - שיתחילו בזה ביום הש״ק,

ע״י עריכת התוועדות נוספת

(לאחרי מנחה)

בזמן "רעוא דרעויז״יי,

וכן במוצאי שבת,

"סעודתא דדוד מלכא משיחא""

(ובימים הסמוכים),

שבהם יוסיפו בלימוד פנימיות התורה,

ויקבלו החלטות טובות בנוגע לימים שלאח״ז: להוסיף בלימוד פנימיות התורה ובהפצת המעיינות חוצה,

ביחד עם ההוספה בנגלה דתורה,

בקיום המצוות בהידור,

ובכל עניני טוב וקדושה.

0ו2

ספד השיחזת - ה׳תש״נ

ומפקחין על צרכי ציבור בשבתיי -בנוגע למנהג ישראל לתת מעות חנוכה לבנים ובנות 4 ",

שאלה שלא קיימו מנהג זה

(כשלימות),

ישתדלו להשלים בימים הסמוכים לחנוכה,

וכל המקדים ה״ז משובח,

ובמיוחד בנוגע להחינוך כפשוטו 5 ״ -להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בחינוך הבנים והבנות*׳ 62

(נוסף על חינוך עצמו),

בתכלית ההידור והשלימות.

ובודאי יפרסמו הדברים בכל מקום ומקום,

והעיקר - שהדברים יפעלו פעולתם במעשה בפועל.

יב. ויה״ר - והוא העיקר - שהדיבור וההחלטה בכהנ״ל ימהרו ויזרזו ויביאו תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

ובפשטות - שבשבת זה עצמו זוכים לראות חנוכת המזבח,

ומראה באצבעו ואומר "זאת חנוכת המזבח",

בביהמ״ק השלישי,

"מקדש אדנ-י כוננו ידיך"",

כולל - חינוך המנורה,

"אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותי׳ בין הערביים"",

"בהעלותך 56 את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"",

ע״י אהרן הכהן שידליק המנורה של משה" 64 ",

שהרי ברגע הראשון של הגאולה יהיו "משה ואהרן עמהם""",

ביחד עם מעשה ידי משה שהם נצחיים 2 "׳ ויתגלו בשלימותם בגאולה העתידה 5 "׳.

ובמודגש בפרשת השבוע - "מקץ",

שקשור ורומז על כל עניני קץ 67 ",

"קץ הימים" ו״קץ הימין" 5 "׳,

ומיד לאח״ז באים למ״ש בפרשה ש־ מתחילין לקרוא בתפלת מנחה - "ויגש אליו יהודה"""׳,

ההגשה והחיבור דיהודה ליוסף

(שרומז על הקב״ה ובנ״י 7 ׳")

באופן ש״אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביני-

ההתחלקות בעבודתם לז׳ מדות

(לקו״ת ר׳׳פ בהעלותך.

ועוד).

ש״פ מקץ,

זאת חנוכה

וו2

הם""•׳,

וכמ״שי"" "ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד",

דיש לומר,

ש״שמו" קאי גם על ישראל,

כמארז״ל״יי "עתידין צדיקים

("עמך כולם צדיקים""׳)

שנקראין על שמו של הקב״ה",

ישראל וקב״ה כולא חד"׳.

2ו2

ספד השיחות - ה׳תש״ג