"And Hashem said to Avram, 'Go for yourself from your land, from your birthplace, and from your father's house, to the land that I will show you'" is the first command
א. "ויאמר ה׳ אל אבדם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"׳ איז דער ערשטער ציווי
(of the Holy One, blessed be He)
(של הקב״ה)
Is Torah in the first Jew?
איו תורה בו דעם ערשטן אידן
(Abraham)
(אברהם).
Must understand: the first commandment to a Jew seemingly should have been — how he should serve the Almighty,
דארף מעז פארשטייז: דער ערשטער ציווי צו א אידן האט לכאורה געדארפט זיין — ווי ער זאל דינען דעם אוי־ בערשטן,
and not about another matter
און ניט וועגן אנאנדער זאך
(including — not his manner of proceeding from one leg to another)
(כולל — ניט זיין סדר הליכה פון איין לאגד צו א צווייטן).
True,
אמת,
So in order to
אז בכדי
(to begin)
(אנהויבן)
serve the Almighty as it should be,
דינען דעם אויבערשטן ווי עם דארף־צו־זיין,
one must first separate from the customs of the world, etc.,
דארף מען פריער זיר אפשיידן פון מנהגי העולם כר,
from your land, from your birthplace, and from your father's house
מארצך ממולדתך ומבית אביך
(turn from evil and then do good)
(סור מרע און דערנאך ועשה טוב),
But since every thing in Torah is a purpose in itself
אבער וויבאלד אז יעדער זאך אין תורה איז א תכלית פאר זיך
(and not only a preparation for a second thing)
(און ניט בלויז א הכנה צו א צווייטע זאד)<sup>2</sup>,
it is logical to say that the command "Lech Lecha from your land etc." itself is
איז מסתבר זאגן אז דער ציווי "לך לך מארצך גו" גופא איז
(not
(ניט
(only)
(נאר)
a preparation for the service of Avraham,
א הכנה צו דער עבודה פון אברהם,
only)
נאר)
a part,
א טייל,
And moreover — the foundation and beginning — of divine service.
און נאכמער — דער יסוד והתחלה — פון עבודת השם.
We will understand it by prefacing several nuances in this verse:
ב. וועט מען עם פארשטיין בהקדים כמה דיוקים אין דעם פסוק:
In the command "Lech Lecha" the main concern is the place where Avram should go
א) אין דעם ציווי "לך לך" איז בעיקר נוגע דער ארט וואו אברם זאל גיין
("the land that I will show you")
("הארץ אשר אראך").
And the verse mainly specifies the place from where Avraham should depart,
און דער פסוק איז בעיקר מפרט דעם ארט פון וואנעט אברהם זאל אוועקגייז,
"From your land, from your birthplace, and from your father's house."
"מארצך וממולדתך ומבית אביך".
It would seemingly have been enough for it to say "Go for yourself to the land that I will show you"<sup>3</sup>?
עם וואלט געווען לכאורה גענוג אז עם זאל שטיין "לך לך אל הארץ אשר אראך"<sup>3</sup>?
Even if one wants to say the place from which Avram must leave — it would seemingly have been enough to say "your land,"
ב) אפילו אויב מ׳וויל זאגן דעם מקום פון וואנעט אברם דארף אוועקגייו — וואלט לכאורה געווען גענוג זאגן "ארצך",
Which already includes also the leaving and going from "your birthplace"* and "your father's house"<sup>4</sup>
וואס דאם איז שוין כולל אויך די יציאה והליכה פון "מולדתך* און "בית אביר"<sup>4</sup>
(Which are located in "your land")
(וועלכע געפינען זיר אין "ארצד").
If the order had been reversed
אויב דער סדר וואלט געווען פארקערט
(from the house of my father,
(מבית אביר,
from my birthplace and from my land)
ממולדתר ומארצר)
— this is in accordance with the simple order of departure.
— איז דאס בהתאם צו סדר היציאה בפשטות.
When one already specifies the three matters,
ג) בשעת מ׳איז שוין מפרט די דריי ענינים,
why is the order in this not actually — in accordance with the simple order of departure: first one goes out "from the house of my father,"
פארוואס איז טאקע ניט דער סדר בזה — בהתאם צו דעם סדר היציאה בפשטות: פריער גייט מען ארויס "מבית אבין־",
then "from my birthplace,"
דערבאד "ממולדתר",
and then "from my land."
און דערנאד "מארצן־".
At the moment that they told Avraham privately from where he should depart
ד) בה בשעה וואס מ׳האט אברם אנגעזאגט בפרטיות פון וואנעט ער זאל אוועקגייו
(as above)
(כנ״ל)
— Why did they not tell him any details where to go?
— פארוואם האט מען אים ניט אנגעזאגט קיינע פרטים וואו צו גייף
(meaning "to the land that I will show you",
(מערניט "אל הארץ אשר אראד",
Shabbat Parshat Lech Lecha,
ש״פ לד לן,
13 Marcheshvan
י״ג מרחשון
I will show you (future tense))
אראך לשון עתיד),
In order that he should have an opposite, that an idea is the nature of the place, etc.,
בכדי ער מל קעגען האבז אז אהנונג איו תכונת המקום וכר,
In order that he should be able to prepare himself and take along the appropriate matters for living in the new place
בכדי ער זאל זיר קענען צוגרייטן און מיטנעמען די פאסיקע ענינים אויף לעבן איז דעם נייעם ארט
(as is the order in nature of the world)
(ווי דער סדר איז בטבע העולם).
Why did the speech of G-d to Avram not come after the introduction that the Almighty had appeared to him — as is the case with many speeches of G-d in the Torah<sup>6</sup>? Only after this was — "And G-d appeared to Avram and said, to your seed etc."
ה) פארוואם איז דער דיבור ה׳ לאברם ניט געקומען לאחרי ההקדמה פון דעם אז דער אויבערשטער האט זיך צו אים באוויזן — ווי דאס איז ביי כו״כ דיבורי ה׳ אין תורה<sup>6</sup>? ערשט לאחרי זהי איז גע־ ווען — "וירא ה׳ אל אברם ויאמר לזרעך גו׳".
And we must say the explanation of all this:
ג. ויש לומר דעם ביאור בכל זה:
It is known that with "ויאמר ה' אל אברם לר לר גר*" the preparatory work began
ט׳איז ידוע' אז מיט "ויאמר ה׳ אל אברם לר לר גר* האט זיר אנגעהויבן די עבודת ההכנה
(from Avraham Avinu)
(פון אברהם אבינו)
to the Giving of the Torah,
צו מתן תורה,
when Jews became a complete nation from the Almighty — "ובנו בחרת מכל עם ולשון"<sup>5</sup>.
ווען אידן זייגען געווארן א פולשטענדיקער פאלק פון דעם אוי־ בערשטן — "ובנו בחרת מכל עם ולשון"<sup>5</sup>.
From this it is understood that in the command "לר לד מארצד וממולדתד ומבית אביר אל הארץ אשר אראר"
דערפון איז פארשטאנדיק אז איו דעם ציווי "לר לד מארצד וממולדתד ומבית אביר אל הארץ אשר אראר"
(the first command to the first Jew,
(דער ערש־ טער ציווי צו דעם ערשטז אידו,
as above)
כנ״ל)
The foundation and content of the service of the Jewish people emerges,
גיט זיר ארויס דער יסוד ותוכן העבודה פון דעם אידישן פאלק,
from every Jew and from all Jews.
פון יעדער איד און פון אלע אידן.
The explanation of this:
דער ביאור אין דעם:
<em>Makom Lalechet</em> (a place to go).
מקום לילך.
See also <em>Or HaChaim HaKadosh</em> at the beginning of our Parsha,
וראה גם אוה״ח הק׳ ריש פרשתנו,
and there, Chapter 12,
ושם יב.ד.
The general mission of the service of Jews
דער כללות׳דיקער אויפטו פון דער עבודה פון אידן
(which in its perfection revealed itself at the Giving of the Torah)
(וואס בשלימות האט זיר עם אויפגעטאן בא מתן תורה)
is,
איז,
that, regardless of the fact that the Jew finds himself a soul in a body in a physical world,
אז ניט קוקנדיק אויר דעם וואם דער איד געפינט זיר א נשמה בגוף אין א גשמיות׳דיקע וועלט,
world [from the term] concealment and hiding,
עולם מלשון העלם והסתר,
which is subject to the laws of nature and the customs of the world,
וועלכער איז אונטערווארפן די חוקי הטבע ומנהגי העולם,
he has been endowed with certain characteristics of the soul and is influenced by the environment around him, etc. — a Jew has the power to go out and elevate himself above the limitations,
ער איז גע־ בארו געווארן מיט געוויסע תכונות הנפש און ווערט באווירקט פון דער סביבה ארום אים וכו׳ — האט א איד בכח צו ארויסגיין און זיר אויפהויבן העכער פון די באגרענעצוגגען,
through serving the Almighty
דורד דינעז דעם אויבערשטן
(through the Torah and its mitzvos)
(ע״י התורה ומצוותי׳),
Who created and is above the world,
וועלכער האט באשאפן און איז העכער פון דער וועלט,
And through this — to reveal G‑dliness also in the world around and also to elevate it — the world — higher than it is from the aspect of creation
און דורף דעם — אנטפלעקן ג־טלעכקייט אויר אין דער וועלט ארום׳ און אויר איר — די וועלט — אויפהויבן העכער ווי זי איז מצד הבריאה
(when G‑dliness is there in concealment)
(ווען אלקות איז דארט בהעלם),
Although also in its own essence the world was created in its fullness<sup>6</sup> from the Supreme One who is the ultimate good and His nature is to do good,
אע״פ וואם אויר מצ״ע איז עולם על מילואו נברא<sup>6</sup> דורד דעם אויבערשטן וועלכער איז תכלית הטוב ומטבע הטוב להטיב",
And consequently the creation is inherently good.
ובמילא איז די בריאה מצ״ע טוב.
And in the language of the Midrash,
ובלשון המדרש",
Then, with the giving of the Torah, the connection between the upper and lower realms was opened.
אז בא מתן תורה האט זיר אויפגעטאן דער חיבור פון עליונים ותחתונים
(The nullification of the decree that the upper ones could not descend below and the lower ones could not ascend above)
(ביטול הגזירה אז עליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה)
— The power that Jews,
— דער כח אז אידן,
as they find themselves below
ווי זיי געפינעו זיר למטה
(in the lower realms)
(בתחתונים),
should be able to ascend above,
זאלן קענען עולה זיין למעלה,
and reveal G‑dliness
און מגלה זיין אלקות
(supernals)
(עליונים)
the existence of
איו די מציאות פון
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
lowly ones,
תחתונים,
down to this lowest world, beneath which there is none lower.
ביז בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.
That its beginning was initiated through "Go forth from your land, from your birthplace, and from your father's house, to the land that I will show you"<sup>13</sup>:
וואס די התחלה דערפון האט זיך אויפגעטאן דורך "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"<sup>13</sup>:
"Your land,
"ארצך,
"your birthplace" and "your father's house" are the three general matters that constitute and influence the individuality and conduct of a person:
"מולדתך און "בית אביך" זיינען די דריי כללות׳דיקע ענינים וועל־ כע מאכן אויף און באווירקן די פערזענ־ לעכקייט און אויפפירונג פון א מענטש:
The natural conduct of a person according to nature
די נאטירלעכע הנהגה פון א מענטשן לויט די טבעיות
(and earthliness)
(וארציות),
the attributes,
די תכונות,
with which he was born — "your earth."
מיט וועלכע ער איז געבארן געווארן — "ארצך.
The habits and ways of conduct and manners of man which are adopted and influenced by the influence of the place
די געוואוינהייטן און אופני ההנהגה ונימוסי האדם וועלכע ווערן אויפ־ געטאן און באווירקט דורך דער השפעה פון דעם ארט
(the country,
(די מדינה,
the state)
די שמאט)
Where he was born — "your birthplace.
וואו ער איז געבארן געווארן — "מולדתך.
The guidance and influence that he receives from home — "your father's house
די הדרכה והשפעה וואם ער בא־ קומט פון שטוב — "בית אביך
(which is stronger than the influence of his place,
(וועלכע איז שטארקער ווי די השפעה פון מקומו,
"your birthplace)
"מולדתך)<sup>14</sup>.
And in the manner of "your father's house includes the air of human perfection — which comes, David, the guidance from "your father's house and is revealed when a person grows up and develops his abilities,
ובאופן "בית אביך כולל אויר שלימות האדם — וועלכע קומט דויד דער הדרכה פון "בית אביך און ווערט נתגלה ווען דער מענטש וואקסט אוים און אנטוויקלט זיינע כחות,
and becomes an independent person,
און ווערט א זעלבסטשטענדיקער מענטש,
who can also go out
וועלכער קעז אויר ארויסגיין
David uses his intellect
(דויד נוצן זיין שכל)
from the limitations of his born and acquired
פון די הגבלות פון זיין געבא־ רענעם און צוגעקומענעם
(Education nature.)
(חינוך טבע.
And more specifically, there are these three matters in each person himself
ובפרטיות יותר זיינען פאראן די דריי ענינים אין יעדער מענטש גופא
(not
(ניט
only from the influence of the surroundings)
נאר מצד דער השפעה פון דעם ארום)
<sup>15</sup>: “your land — his nature
<sup>15</sup>: ״ארצך — זיין טבע
(from his birth)
(מתולדתו),
His natural desires
זיינע נאטירלעכע רצונות
(vernacular for 'desire')
(ארץ לשון רצון)
: "Your birthplace — his attributes
: ״מולדתך — זיינע מדות
(which are "born" through contemplation first<sup>16</sup>,
(וועלכע ווערן "נולד" ע״י ההתבוננות תחלה<sup>16</sup>,
and not like the attributes from his nature)
און ניט ווי די מדות מתולדתו)
; "Your father's house — intellect<sup>17</sup>
; ״בית אביך — מוחין<sup>17</sup>
(father,
(אב,
Chochmah<sup>18</sup>)
חכמה<sup>18</sup>).
The command of "Lech Lecha" means,
דער ציווי פיז "לד לך באדייט,
that he must go away and go out from all three matters: go away
אז ער דארף אוועקגיין און ארויסגייו פון די אלע דריי ענינים: גיי אוועק
(and out)
(און ארויס)
from your nature
פון דיין טבע
(your land; your attributes,
(ארצך; דיינע מדות,
and the influence of
און די השפעה פון
(this place
(דעם ארט
(your birthplace; and)
(מולדתך; און)
your mochin and shleimus ha'adam
דיינע מוחין און שלימות האדם
(your father's house.
(בית אביך.
And the kavana and tachlis of the walking is — to go "to the land that I will show you,
און די כוונה ותכלית פון דער הליכה איז — צו גיין "אל הארץ אשר אראך,
completely surrender to■ the ratzon
זיר אינגאנצן איבערגעבן צו■ דעם רצון
(Eretz)
(ארץ)
that the Al-mighty shows
וואס דער אויבערשטער ווייזט אן
(Asher Arech so that he has no idea of the place where he is going,
(אשר אראך אזוי אז ער האט קיין אהנונג ניט אין דעם ארט וואוהין ער גייט,
No more — Asher Arer)
מער ניט — אשר אראר)
— the concept of mesiras nefesh
— דער ענין פון מסירת נפש
(mesiras haratzon)
(מסירת הרצון),
which is above all reason and understanding,
שלמעלה מכל טעם ודעת,
that he goes away and gives up his entire will,
אז ער גייט אוועק און גיט אפ זיין גאנצן רצון,
nature,
טבע,
Midos and mochin,
מדות און מוחין,
and all the details that make up his existence — to the Above,
און אלע פרטים וואס מאכן אויף זיין מציאות — צו דעם אויבערשטן,
so that the will of the Above
אזוי אז דער רצון פון דעם אויבערשטן
(Eretz Asher Aroch Vert
(ארץ אשר אראך ווערט
Shabbos Parshas Lech Lecha,
ש״פ לד לן,
13 MarCheshvan
י״ג מרחשון
His will,
רצונו,
His land"
ארצו"
("All the land which you see, to you I will give it and to your seed forever"<sup>20</sup>)
("כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"<sup>20</sup>),
because he becomes united with "land"
ווייל ער ווערט פאראיינציקט מיט "ארץ"
(the will of G-d)
(רצון ה׳)
which one shows him
וועלבע מ׳מווייזט אים
("which I show you")
("אשר אראך"),
as known that through seeing the seer becomes united with the thing seen,
כידוע אז דורך ראי׳ ווערט דער רואה נתאחד מיט דעם דבר הנראה,
with the ultimate assimilation and absorption<sup>21</sup>,
כתכלית ההתאמתות והקליטה<sup>21</sup>,
until — the ultimate unification.
ביז — תכלית ההתאחדות.
Because even when his powers
ווארום אפילו ווען זיינע כחות
(his nature,
(זיין טבע,
attributes and intellects)
מדות און מוחין)
are absorbed into holiness and G‑dliness — this is still connected to his existence
זיינען ארייג־ געטאן אין קדושה און אלקות — איז דאס נאך פארבונדן מיט זיין מציאות
(nature, attributes and intellects — which have a defined form)
(טבע מדות ומוחין — וועלכע האבן א ציור מסויים),
indeed from his existence on the side of holiness but still his existence; the way to unite oneself with the Supreme One
טאקע פון זיין מציאות מצד קדושה אבער נאך אלץ זיין מציאות; דער וועג צו זיר פאראייגציקן מיט דעם אויבערשטן
(the land which I will show you)
(ארץ אשר אראך),
is through that which he goes up
איז דורך דעם וואט ער גייט אויעק
(34 230)
(לד לר)
from his existence,
פון זיין מציאות,
also his existence in holiness<sup>22</sup>,
אויך זיין מציאות דקדושה<sup>22</sup>,
and goes "to the land which I will show you".
און גייט "אל הארץ אשר אראך".
As it was with Avram — that even though when he was in 'your land',
ווי דאם איז געווען ביי אברם — אז אע״פ וואט אויר ווען ער אה געווען אין "ארצך",
'your birthplace' and 'your father's house'
"מולדתך" און "בית אביך"
(before the 'Lech Lecha')
(פאר דעם "לך לך")
he recog-
האט ער מכיר גע־
his Creator
ווען את בוראו
(at three years<sup>25</sup>,
(צו שלש שנים<sup>25</sup>,
and a higher recognition of this<sup>24</sup> — at forty years<sup>25</sup>,
און נאך א העכערע הכרה בזה<sup>24</sup> — לבן ארבעים<sup>25</sup>,
at 48<sup>26</sup> and at 50<sup>27</sup>)
בן מ״ח<sup>26</sup> ובן נ׳<sup>27</sup>),
served the Almighty
האט געדינט דעם אויבערשטן
(fulfilled all the commandments before they were given,
(מקיים געווען אלע מצוות עד שלא ניתנו,
And as it is written•<sup>2</sup> because Abraham obeyed My voice,
וכמ״ש•<sup>2</sup> עקב אשר שמע אברהם בקולי,
the numerical value of eikev years<sup>29</sup>)
כמנין עק״ב שנים<sup>29</sup>),
did kindness with others and publicized G‑dliness etc.,
האט געטאן חסד מיט אנדערע און מפרסם געווען אלקות וכו׳,
until he reached the perfection of "a son of<sup>30</sup> five years and seventy years when he left Charan"<sup>24</sup>,
ביז אז ער האט דערגרייכט צו דער שלימות פון "בן<sup>30</sup> חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן"<sup>24</sup>,
which alludes to,
וואס דאס איז מרמז,
pertains to the perfection of the work of the middos
גייט אויף שלימות פון עבודת המדות
(seven<sup>52</sup> times ten
(שבע<sup>52</sup> פעמים עשר
(the perfection of the drawing down of the mochin)
(שלימות המשכת המוחין)
<sup>55</sup> — seventy,
<sup>55</sup> — שבעים,
aspect of externality
בחי׳ חיצוניות
(the middos)
(המדות),
And the kindnesses that enlarge the intellect within the emotions in the aspect of the internal dimension<sup>54</sup>)
וה׳ חסדים המגדילים המוחין במדות בבחי׳ הפנימיות<sup>54</sup>)
— therefore,
— פונ־ דעטטוועגן,
in order that he should become unified with the Supreme One,
בכדי ער זאל פאראיינציקט ווערן מיט דעם אויבערשטן,
it needed to be "Lech Lecha from your land, from your birthplace, and from your father's house"
האט גע־ דארפט זיין "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"
(departing from his previous existence,
(ארויטגיין פון זיין פריער־ דיקע מציאות,
his natural emotions and intellect,
זיין טבע מדות ומוחין,
even the holy existence of Avram)
אויך די מציאות דקדושה פון אברם),
and
און
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳חש״נ
Go "to the land that I will show you" — his self-sacrifice and will to the will of G-d.
גיין ״אל הארץ אשר אראך״ — מסירת נפשו ורצונו לרצון ה׳.
And accordingly, it is understood why there are details regarding the place of departure
ד. ועפ״ז איז מובן פארוואס עם שטייען פרטים בנוגע צו מקום היציאה
(from your land and from your birthplace and from your father's house)
(מארצך וממולדתך ומבית אביר),
or specifically in this order,
אוו דוקא אין דעם סדר,
As mentioned above, regarding the place of the journey, there are no details.
משא״ב בנוגע צו מקום ההליכה שטייען ניט קיינע פרטים
(So that he could prepare for it)
(בכדי ער זאל זיך דערצו קענען צו־ גרייטן),
Except for "the land that I will show you"
מלבד "הארץ אשר אראך"
(in the future)
(בעתיד)
— Because in the avodah of "Lech Lecha," two contradictory matters are required:
— ווייל אין דער עבודה פון "לך לך" פאדערן זיך צוויי ענינים הפכיים:
He should go away and exit from his previous state,
(א) ער זאל אוועקגיין און ארויסגיין פון זיין פריערדיקע מציאות,
What therefore he needs to know about the details that make up his reality
וואס דע־ רויף דארף ער וויסן וועגן די פרטים וואט מאכן אויף זיין מציאות
(Your land,
(ארצך,
your birthplace and your father's house)
מולדתך ובית אביך),
In order that he should go away from there.
בכדי ער זאל דער־ פון אוועקגיין.
And in an order from the light to the heavy,
און אין א סדר מן הקל אל הכבד,
Not only that, but even more: the leaving must be not only from "your land"
לא זו אף זו: די הליכה דארף זיין ניט נאר פון "ארצך"
(the nature of man from his birth)
(טבע האדם מתולדתו),
Only air of "his birthplace"
נאר אויר פון "מולדתו"
(middos according to intellect)
(מדות ע״פ השכל),
And moreover — air of "Beis Abir"
און נאכמער — אויר פון "בית אביר"
(mochin,
(מוחין,
and perfection of man)
ושלימות האדם):
to give oneself entirely to the
(ב) זיר אינגאנצז איבערגעבן צו דעם
(will of the)
(רצון פון דעם)
Supreme One
אויבערשטן
(mesiras nefesh)
(מסירת נפש),
so that he hears and feels completely not his own will and his own tendencies,
אזוי אז ער הערט און פילט לגמרי ניט זיין אייגענעם רצון און זייגע אייגענע נטיות,
including also not his calculations and preparations
כולל אויר ניט זיינע חשבונות און הכנות
(according to his intellect and nature)
(לויט שכלו וטבעו)
Like approaching a new place
ווי צוגיין צו א נייעם ארט
(to know the qualities and nature of the place)
(דורר וויסן תכונות וטבע המקום),
Only the knowledge that "to the land which I will show you" — from mesirus nefesh,
נאר די ידיעה אז ״אל הארץ אשר אראך״ — מטירת נפש,
Not connected with any calculations.
ניט פארבונדו מיט קייגע חשבונות.
Until the matter of Havayah
ביז אז דער ענין הב׳
(mesirus nefesh)
(מסירת נפש)
Take your entire existence
נעמט דורן־ זיין גאנצע מציאות
(your land,
(ארצד,
your birthplace and your father's house)
מולדתר ובית אביך),
so that "the land which I will show you",
אזוי אז "הארץ אשר אראך",
becomes.
ווערט.
"your land",
ארצד",
as above.
כנ״ל.
With this it is also understandable why specifically after Avram fulfilled "Lech Lecha from your land... El Ha'Aretz Asher Arecha" it was "Vayera Hashem El Avram... Vayiven sham mizbe'ach laHashem hanirei elav" — because through "Lech Lecha... El Ha'Aretz Asher Arecha",
דערמיט איז אויר פארשטאנדיק פאר־ וואס דוקא לאחרי וואס אכרם האט מקיים געויעו "לד לר מארצר גו׳ אל הארץ אשר אראך" איז געווען "וירא ה׳ אל אברם גו׳ ויכן שם מזבח לה׳ הנראה אליו״י — ווייל דורד "לד לד גו׳ אל הארץ אשר אראך",
Avram became unified with the will of Hashem,
איז אברם פאראיינ־ ציקט געווארן מיט דעם רצון ה׳,
in a manner of,
באופן פון,,
Arecha"
אראך"
(see)
(ראי׳),
the ultimate purpose of the unity as above
תכלית ההתאחדות כנ״ל
(From the beginning until now he was still in "your land, etc.")
(משא״ב ביז דעמולט איז ער נאך געווען אין "ארצך גו׳"),
Through this he became a vessel for "And Hashem appeared" to him,
איז ער דורך דעם געווארן א כלי אויף "וירא ה׳" אליו,
until in a manner of vision
ביז באופן של ראי׳
[Until also for "And Hashem appeared to him"
[ביז אויך אויף "וירא אליו ה׳"
(a more elevated vision)
(א ראי׳ נעלית יותר)
After fulfillment of the mitzvah of bris milah,
לאחרי קיום מצות מילה,
as follows at the end of the words of Chazal
כדלקמן סו״ס חז
According to this, it is also understood the continuation of the verses: Note to this, that when with Avram alone there was "Lech Lecha"
ה. עפ״ז איז אויר מובן המשך הכתובים: נוטף לזה וואם ביי אברם אליין איז געווען "לך לך"
(self-sacrifice)
(מסירת נפש),
he also took with him
האט ער מיט זיך אויר מיטגענומען
(and performed "Lech Lecha" 2)
(און אויפ־ געטאן "לך לך" ב)
the members of his household and his family and his portion in the world —.
בגי ביתו ומשפחתו וחלקו בעולם —.
And Avram went<sup>28</sup> etc. And Avram took Sarai his wife and Lot his brother's son and all their possessions that they had acquired and the souls they had made in Charan, and they went out to go to the land:
וילך<sup>28</sup> אברם גו׳ ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה":
The completeness of the service of "Lech Lecha me'artzecha etc."
די שלימות פון דער עבודה פון "לך לך מארצך גו׳"
(self-sacrifice)
(מסירת נפש)
By Avram, when he does so, also in all the details of his existence
ביי אברם איז בשעת ער טוט אזוי אויף אויך בבל פרטי המציאות שלו
(your land,
(ארצך,
your birthplace and your father's house)
מולדתך ובית אביך),
until all matters belonging to him
ביז בכל הענינים השייכים אליו
(his household and his property etc.)
(בני ביתו ורכושו וכו׳),
And because of both aforementioned reasons is:
און צוליב ביידע טעמים הנ״ל איז:
Then this is a true "Lech Lecha"
(א) דעמולט איז דאם אן אמת׳ער "לך לך"
(a true journey — until beyond all measure)
(הליכה אמיתית — ביז שלא בערך)
from his previous state and situation,
פון זיין פריערדיקן מעמד ומצב,
because he takes with himself
ווייל ער געמט מיט זיך מיט
(in this journey)
(בהליכה זו)
all the matters
כל הענינים
Shabbos Parshas Lech Lecha,
ש״פ לד לן,
13 Marcheshvan
י״ג מרחשון
and so
וסו
his,
שלו,
so that it does not leave out any detail of his existence where there is no "Lech Lecha";
אזוי אז עם בלייכט ניט איבער קיין פרט פון זיין מציאות וואו ס׳איז ניטא דער "לי לך";
through this, it opens up that "the land that I will show you" becomes unified with his existence and the existence of his portion in the world.
(ב) דורך דעם טוט עם אויף אז "הארץ אשר אראך" ווערט פאראיינציקט מיט מציאותו ומציאות פון חלקו בעולם.
So that the perfection in this is through the fact that Avram thus also opened up in the entire world,
ביו אז די שלימות בזה איז דורך דעם וואם אברם האט אזוי אויר אויפגעטאן בכל העולם,
made Elokus public in the world,
מפרסם געווען אלקות אין וועלט,
until there was added upon "Elokei HaShamayim"
ביז אז ס׳איז געווארן נוסף על "אלקי השמים"
(as it was "when He took me from my father's house, etc., that the people of the world did not recognize Him and His name was not familiar in the land")
(ווי דאם איז געווען "כשלקחני מבית אבי כו׳ שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא הי׳ רגיל בארץ"),
also "
אויר "
(Elokei HaShamayim and)
(אלקי השמים ו)
Elokei HaAretz"*<sup>3</sup>,
אלקי הארץ"*<sup>3</sup>,
until in a manner of "And he called there in the name of Hashem, the Eternal G-d"<sup>37</sup>,
ביז אין אן אופן פון "ויקרא שם בשם הוי׳ א־ל עולם"<sup>37</sup>,
"Vayikra (called) means only vayakri (caused to call),
"אין ויקרא אלא ויקריא,
teaching that our father Avraham caused every passerby to pronounce the name of the Holy One, blessed be He, with his mouth"<sup>39</sup>,
מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב״ה בפה כל עובר ושב"<sup>39</sup>,
and he caused them to pronounce not only "the G-d of the world",
און הקריא ניט נאר "א־ל העולם",
but "the Eternal G-d"
נאר "א־ל עולם"
(meaning that the world is one with G-dliness, as it were)
(אז וועלט איז איין זאך מיט אלקות כביכול)<sup>39</sup>.
According to the above, we will also understand the connection of "Lech Lecha m'Artzecha etc." with the matter of the parshah<sup>4</sup> where it deals with the incident of Lot,
ו. ע״פ הנ״ל וועט מעו אויר פאר־ שטיין די שייכות פון "לד לד מארצר גו׳" מיט המשר הפרשה"<sup>4</sup> וואו עם רעדט זיר וועגן מעשה לוט,
The quarrel between the shepherds of Avram's livestock and the shepherds of Lot's livestock,
דער ריב בין רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט,
And Avram said to Lot: "Please separate from me etc.,"
און אברם האט געזאגט צו לוטי" "הפרד נא מעלי גו׳",
"And Lot traveled from the east etc. and pitched his tent until Sodom etc."<sup>42</sup>,
"ויסע לוט מקדם גו׳ ויאהל עד סדום גו׳"<sup>42</sup>,
And the war of the kings
און די מלחמת המלכים
And the saving of Lot — at first glance: what connection does it have with "Lech Lecha m'Artzecha etc.",
והצלת לוט — דלכאורה: וואס פאר א שייכות האט עם מיט "לר לר מארצר גו׳",
And on the contrary: "Lech Lecha" is connected with the service and self-sacrifice of Avram,
ואדרבה: "לד לר" איז פארבונדן מיט דער עבודה ומסירת נפש פון אכרם,
To become united with the Supreme.
צו פאראיינציקט ווערן מיט דעם אויבערשטן,
The story of Lot comes and shows entirely,
משא״ב מעשה לוט בא־ ווייזט גאר,
that Lot went to the opposite side,
אז לוט איז געגאנגען לצד ההפכי,
"And Lot lifted his eyes and saw all the plain of the Jordan, that it was entirely well-watered, etc.,
"וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה גו׳,
"And Lot journeyed from the east,"
ויסע לוט מקדם",
"He removed himself from the Ancient One of the world,
"הסיע עצמו מקדמונו של עולם,
He said: 'I want neither Avram nor the Omnipresent.'"<sup>43</sup>,
אמר אי אפשי לא באברם ולא באל־ קיו"<sup>43</sup>,
"And he pitched his tent as far as Sodom,
"ויאהל עד סדום,
"And the men of Sodom were very wicked sinners against the Lord."
ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד",
"And despite this, Lot was not prevented from dwelling with them"<sup>44</sup>?!
"ואעפ״ב לא נמנע לוט מלשכון עמהם"<sup>44</sup>?!
The explanation of this is:
איז דער ביאור אין דעם:
The perfection of Avram's service of "Go for yourself from your land, etc., to the land that I will show you" is
די שלימות פון עבודת אברם "לך לך מארצך גו׳ אל הארץ אשר אראך" איז
(as above)
(כנ״ל)
— when he does so also in his household and his portion in the world,
— בשעת ער טוט אזוי אויף אויך בבני ביתו ובחלקו בעולם,
until the entire world,
ביז בכל העולם,
including the part of the world that is in the lower realm beneath him,
כולל דער חלק בעולם וואס אין תחתון למטה ממנו,
which demonstrates that the concept of "Go for yourself" also reaches into the boundaries of the existence of the world as it is from its creation.
וואס דאם באווייזט אז דער ענין פון "לך לך" דערגרייכט אויך אין גדרי מציאות העולם ווי זי איז מצד בריאתה.
That this was expressed openly in the fact
וואס דאס האט זיך אויסגעדריקט בגלוי אין דעם,
that although Lot was a wicked man<sup>45</sup>
אז אע״פ וואם לוט איז געווען א רשע<sup>45</sup>
(apparently in his choosing to settle in Sodom)
(כנראה אין זיין איבער־ קלייבן זיך לסדום),
and he separated himself from Avram — Avram even in him fulfilled "Lech Lecha"<sup>4</sup>.
און האט זיך פא־ נאנדערגעשיידט פון אברס׳ן — האט אברם אפילו איו אים אויפגעטאן "לך לך""<sup>4</sup>.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
[And although Avram told him<sup>4</sup> "Please separate from me,
[און אע״פ וואס אברם האט אים גע־ זאגט׳<sup>4</sup> "הפרד נא מעלי,
if you go left, I will go right; if you go right, I will go left."
אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"
from the edge to the edge)
(ד. ה. מן הקצה אל הקצה)
— in this as well it is emphasized that they have a connection between them
— איז אין דעם אויך מודגש אז זיי האבן צווישן זיד א שייכות
(as the plain meaning of the matter that they are both situated to the right and left of one tract of land)
(כפשטות הענין אז זיי געפינען זיך ביידע בימין ושמאל פון איין שטח ארץ),
as Rashi: "In all that you settle, I will not distance myself from you and I will stand to be a shield and a helper,
כפרש״י: "בכל אשר תשב לא אתרחק ממך ואעמוד לד למגן ולעזר,
and the end of the matter, it was necessary for him, as it is said: "And Avram heard that his brother was taken captive etc.",
וסוף דבר הוצרך לו שנאמר" וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו׳",
That which brought [it] about that Avram went to war and risked his life to save Lot.]
וואס דאס האט גע־ בראכט אז אברם ואל גיין במלחמה ויך מוסר נפש זיין צו מציל זיין לוט׳ן].
Until the "Lech Lecha etc. to the land that I will show you"
ביז אז דער "לך לך גו׳ אל הארץ אשר אראך"
(the concept of self-sacrifice)
(ענין המסירת נפש)
had an effect on Lot,
האט אוים־ געטאן אין לוט,
that he risked his life to bring in guests in the city of Sedom,
אז ער האט זיך מוסר נפש געווען צו מכניס זיין אורחים בעיר סדום,
even though this was connected with danger to life<sup>48</sup>
אע״פ וואס דאס איז געווען פאר־ בונדן מיט סכנת נפשות<sup>48</sup>
(as related further at length<sup>49</sup>)
(ווי דער־ ציילט ווייטער בארוכה<sup>49</sup>).
Based on the above, it is understood how the statement to Avram "Lech Lecha me'artzecha etc. el ha'aretz asher ar'echa" signifies the beginning of a new order in the service of man in the world.<sup>5</sup> — that he does the service not
ז. ע״פ הנ״ל איז מובן ווי דער אג־ זאג צו אברם "לך לך מארצך גו׳ אל הארץ אשר אראך" באצייכנט די התחלה פון א נייעם סדר אין עבודת האדם בעולם״<sup>5</sup> — אז ער טוט די עבודה ניט
(only)
(נאר)
from the aspect of his limitations as a created being,
מצד זיינע גדרים אלם נברא,
but in a manner of self-sacrifice,
נאר באופן פון מסירת נפש,
but as the Almighty shows him that
נאר ווי דער אויבערשטער ווייזט אים אז
("to the land that I will show you")
("אל הארץ אשר אראך").
And the deeds of the fathers are a sign for the children<sup>43</sup>,
און מעשה אבות סימן לבנים<sup>43</sup>,
Until further: by the power of the strength of Abraham in the Land of Israel — "the land that I will show you" becomes an inheritance from Abraham our father to every Jew
ביז נאכמער: בכח פון דער חזקה פון אברהם אין ארץ ישראל — ווערט "הארץ אשר אראך" א ירושה פון אברהם אבינו צו יעדער איד
("To your seed I will give this land")
("לזרעך אתן את הארץ הזאת"),
Until then this will be land in its simple sense
ביז אז דאס ווערט זיין ארץ בפשטות
(not only "I will show you" in future tense)
(ניט נאר "אראך" לשון עתיד),
As is known<sup>52</sup>, every Jew
כידוע<sup>52</sup> אז יעדער איד
(until the end of all generations)
(עד סוף כל הדורות)
has a portion in the Land of Israel<sup>55</sup>.
האט א חלק אין אריז ישראל<sup>55</sup>.
And in the service of man: the "Lech Lecha" of Avraham becomes the beginning of preparation for the Giving of the Torah
ובעבודת האדם: "לך לך" פון אברהם ווערט די התחלת ההכנה צו מתן תורה
(as above)
(כנ״ל),
when Jews became the chosen people — a nation with the power of self-sacrifice
ווען אידן זיינען געווארן דעם עם הנבחר — א פאלק מיט דעם כח פון מסירת נפש
(which every Jew receives from Avraham Avinu,
(וועלכע יעדער איד בא־ קומט פון אברהם אבינו,
As is known<sup>54</sup> that he opened
כידוע<sup>54</sup> אז ער האט אויפגעעפנט
(opening)
(פתח)
the channel of self-sacrifice)
דעם צינור פון מסירת נפש)
— that finding themselves within the frameworks of the world,
— אז געפינענדיק זיר אין גדרי העולם,
they should go out of themselves,
זאלן זיי ארויסגיין פון זיך,
Abraham.
אברהם.
And this is the innovation of the people of Israel regarding the other nations.
וזהו החידוש של עם ישראל לגבי שאר האומות.
See there at length.
עיייש בארוכה.
Parshas Lech Lecha,
ש״פ לך לך,
13 MarCheshvan
י״ג מוחשון
03 and
03 ו
from their own existence
פון זייער אייגענע מציאות
(your land,
(ארצך,
your birthplace and your father's house)
מולדתך ובית אביך),
even when the existence is holy — but in "your land"
אפילו ווען די מציאות איז קדושה — מיי אין "ארצך"
(Nature as he was born)
(טבע ווי ער איז געבארן געווארן)
a Jew is an "actual part of G-d from above,"
איז א איד א "חלק אלוקה ממעל ממש*,
and both in "your birthplace" — the holy attributes,
און סיי אין ״מולדתך״ — מדות דקדושה,
and in "your father's house" — the holy intellect — all this is his existence,
און סיי ״בית אביך״ — מוחין דקדושה — איז דאס אבער אלץ זיין מציאות,
he has the power to go out from it,
האט ער דעם כח צו ארויסגיין דערפון,
and to entirely give himself over and become absorbed with the Above
און זיר אינגאנצן איבערגעבן און פאר־ איינציקט ווערן מיט דעם אויבערשטן
("the land that I will show you")
("הארץ אשר אראך"),
Thus, that it becomes "your land"<sup>19</sup>,
אזוי אז דאם ווערט "ארצך"<sup>19</sup>,
And so too in the world — until the connection of the Upper and Lower realms,
און אזוי אויר אויפטאן אין עולם — ביז דעם חיבור פון עליונים ותחתונים,
And making the world a dwelling place for the Blessed One in the lower realms<sup>55</sup>.
און מאכן די וועלט פאר א דירה לו יתברך בתחתונים<sup>55</sup>.
According to the explanation above,
ח. ע״פ המבואר לעיל,
One can also add an explanation in what follows the command "Go for yourself"
קען מען אויך מוסיף זיין ביאור אין דעם וואט בהמשך להציווי "לך לח
(at the beginning of the portion)
(בתחלת הפרשה)
Avram was commanded regarding the mitzvah of circumcision
איז אברם נצטווה געווארן על מצות מילה
(At the end of the parshah<sup>56</sup>)
(בסוף הפרשה<sup>56</sup>),
And as explained in Bava Metzia, "Lech Lecha etc." is the beginning of the commandment regarding the matter of milah:
וכמבואר בב״מ” אז "לך לך גו׳" איז התחלת הציווי על ענין המילה:
After the service of "Lech Lecha from your land etc. to the land that I will show you,
לאחרי העבודה פון "לך לך מארצך גו׳ אל הארץ אשר אראף,
There could be by Abraham the mitzvah of milah
האט ביי אברהם געקענט זיין די מצוה פון מילה
(which is the perfection of the service of "Lech Lecha etc.")
(וועלכע איז די שלימות פון דער עבודה פון ״לד לד גו׳״),
And its essence is — the covenant and unification of Abraham
וואט ענינה איז — די ברית והתאחדות פון אברהם
(and all his seed after him)
(וכל זרעו אחריו)
With the Supreme — "My covenant between Me and you"<sup>57</sup>,
מיט דעם אויבערשטן — "בריתי ביני ובינך"<sup>57</sup>,
until this permeated the materiality of Avraham —
ביז אז דאס האט דורב־ גענומען די גשמיות פון אברהם —
"My covenant in your flesh for an everlasting covenant"<sup>59</sup>,
"בריתי בבשרכם לברית עולם"<sup>59</sup>,
as known<sup>6</sup> that the mitzvah of milah was the only mitzvah before Matan Torah whose sanctity permeated the materiality of the world and became a cheftza shel mitzvah<sup>6</sup>
כידוע"<sup>6</sup> אז מצות מילה איז געווען די אייגציקע מצוה פאר מ״ת וואם קדושתה האט דורכגענומען גשמיות העולם און געווארן א חפצא של מצוה׳<sup>6</sup>
(which is therefore a preparation for Matan Torah)
(וואס דערפאר איז דאם א הכנה צו מתן תורה).
And through this Avraham became "tamim"<sup>62</sup> in all his matters<sup>65</sup>.
און דורך דעם איז אברהם גע־ ווארן "תמים"<sup>62</sup> בכל הענינים שלו<sup>65</sup>.
And further: In the fulfillment of the mitzvah of circumcision of Avraham, the novelty was — that it was in a manner of "And He cut a covenant with him"<sup>64</sup>,
און נאכמער: בקיום מצות מילה של אברהם איז געווען דער חידוש — וואט דאס איז געווען אין אן אופן פון "וכרת עמו הברית"<sup>64</sup>,
Because Avraham "was afraid because he was old,
ווייל אברהם "הי׳ מתיירא שהי׳ זקן,
what did the Holy One, blessed be He, do,
מה עשה הקב״ה,
He sent His hand and held onto him, as it is said: 'And He cut a covenant with him,'
שלח ידו ואחז עמו שנאמר וכרת עמו הברית,
It does not say 'to him' but 'with him'"<sup>65</sup>:
לו לא נאמר אלא עמו"<sup>65</sup>:
In general, the order is that when a Jew performs a mitzvah
בכלל איז דער סדר אז בשעת א איד טוט א מצוה
(and his service in general)
(און זיין עבודה בכלל)
it is "the Holy One, blessed be He, helps him"<sup>66</sup>.
איז "הקב״ה עוזרו"<sup>66</sup>.
But with this mitzvah, it was “and He established a covenant with him” — as two equal partners in fulfilling the mitzvah.
משא״כ במצוה זו איז געווען ״וכרת עמו הברית״ — אלם צוויי גלייכע שותפים אין קיום המצוה.
And it can be said that this is further to the fact that a Jew
ויש לומר אז דאם איז נאכמער פון דעם וואס א איד
(through his service)
(ע״י עבודתו)
becomes a
ווערט א
Sefer HaSichos — 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
"partner with the Holy One, blessed be He, in the work of Creation"<sup>67</sup>: not withstanding the advantage of "the work of Creation"
"שותף להקב״ה במעשה בראשית"<sup>67</sup>: ניט קוקנדיק אויף דער מעלה פון "מעשה בראשית"
(the seven days of construction,
(די שבעת ימי הבנין,
in which the general order of the chain of descent is revealed)
אין וועלכע עס שטעלט זיך אויס כללות סדר השתלשלות),
Thus, this was created by the Supreme One with its boundaries and limitations,
איז דאס באשאפן גע־ ווארן דורך דעם אויבערשטן מיט אירע גדרים והגבלות,
the laws of nature, etc.
חוקי הטבע ובו׳
(as in 'your land,'
(ע״ד ארצך,
your birthplace and your father's house)
מולדתך ובית אביך)
; however, through the service of "Go forth from your land, etc., to the land that I will show you" — the journey becomes above nature and the reality of the world,
; משא״ב דורך דער עבודה פון "לך לך מארצך גו׳ אל הארץ אשר אראך״ — ווערט די הליכה למעלה מטבע ומציאות העולם,
until the perfection of this in the mitzvah of circumcision — that Abraham becomes a partner with the Supreme One in a mitzvah — the will of the Holy One, Blessed be He,
ביז די שלימות בזה במצות מילה — אז אברהם ווערט א שותף מיט דעם אויבערשטן אין א מצוה — רצונו של הקב״ה
(and He established a covenant with him)
(וכרות עמו הברית),
On the above-mentioned that through mesiras nefesh one becomes one thing
ע״ד הנ״ל אז דורך מסירת נפש ווערט מען איין זאך
(a partner, so to speak)
(א שותף כביכול)
with "the heart which I show you"
מיט "הארץ אשר אראך"
(the will of the Holy One, blessed be He)
(רצונו של הקב״ה),
until in a manner that the
ביז אין אן אופן אז דאם
(the will of the Holy One, blessed be He)
(רצונו של הקב״ה)
Take through "your land,"
נעמט דורך "ארצך",
the physical flesh of Avraham
דער בשר גשמי פון אברהם׳ן
(My covenant in your flesh)
(בריתי בבשרכם).
And furthermore: a covenant is connected with pain of the body
און נאכמער: א ברית איז פארבונדן מיט צער הגוף
(pain of the infant)
(צערא דינוקא)
•".
•".
Until that this is a part of the mitzvah<sup>68</sup>.
ביז אז דאס איז א חלק פון דער מצוה<sup>68</sup>.
And seemingly, [needs clarification]: Why was it specifically established that a mitzvah of the Holy One, blessed be He, should be connected specifically with pain.
ולכאורה צלה״ב: פארוואס איז אייג־ געשטעלט געווארן אז א מצוה של הקב״ה זאל זיין פארבונדן דוקא מיט צער.
The question is even more regarding Avraham: Since this was the first mitzvah that the Almighty commanded
די שאלה איז נאך מער בנוגע לאברהם: וויבאלד אז דאם איז געווען די ערשטע מצוה וואם דער אויבערשטער האט
(him)
(אים)
commanded,
אנגעזאגט,
a mitzvah that takes place through the physical flesh,
אזא מצוה וואס נעמט דורך דעם בשר הגשמי,
until that
ביז אז
Through this, Avraham became "tamim"
דורך דעם איז אברהם געווארן "תמים"
(meaning: before this, "As long as the foreskin is upon you, you are a blemished one before Me")
(משא״ב לפני זה "כל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני״”,
Notwithstanding all of Abraham's superiorities)
ניט קוקנדיק אויף אלע עילויים של אברהם)
— how does it come that Abraham should have pain from this<sup>7</sup>,
— איז ווי קומט עם אז אברהם זאל דערפון האבן צערי<sup>7</sup>,
until he became from this a "sick person"<sup>72</sup>
ביז אז ער איז דערפון גע־ ווארן א "חולה"<sup>72</sup>
(and therefore the Almighty came to visit him<sup>72</sup>,
(און דערפאר איז דער אויבערשטער אים געקומעז מבקר חולה זיין<sup>72</sup>,
until this becomes the source for the general mitzvah of visiting the sick<sup>72</sup>!)
ביז אז דאם ווערט דער מקור אויף כללות מצות ביקור חולים<sup>72</sup>!),
At first glance, on the contrary: since this was the first mitzvah and Abraham through it became "perfect" — it would have been appropriate to say,
לכאורה אדרבה: וויבאלד אז דאם איז געווען די ערשטע מצוה און אברהם איז דורך דעם געווארן ״תמים״ — וואלט זיך געלייגט צו זאגן,
that Abraham had thereby only joy and delight.
אז אברהם האט דערביי נאר געהאט שמחה ועונג
(and generally did not feel any sorrow<sup>74</sup>,
(און בכלל ניט געפילט קיין צער<sup>74</sup>,
and all the more so not a matter of a sick person<sup>75</sup> — the complete opposite of "tamim")
ועאכו״כ ניט אן ענין פון חולה<sup>75</sup> — היפך בתכלית פון "תמים")!
Parshas Lech Lecha,
ש״פ לד לך,
13 MarCheshvan
י״ג מרחשון
05v
05ו
is the explanation in this: through the mitzvah of milah becomes,
איז ד ער ביאור איו דעם": דורך מצות מילה ווערט,
"My covenant in your flesh",
בריתי בבשרכם",
in the physical flesh of the body.
אין דעם בשר הגשמי שבגוף.
And therefore it must be in the physical flesh as it is by its nature,
און דערי־ בעד דארף ז>ס זיין אין דעם בשר הגשמי ווי ער איז בטבעו הוא,
that from the nature of the flesh — the person feels pain through circumcision; and in the flesh,
וואס מצד טבע הבשר — איז דער אדם מרגיש א צער דורך מילה; און אין דעם בשר,
in which the person feels pain
אין וועלכן דער אדם איז מרגיש צער
(through fulfillment of the mitzvah of circumcision)
(דורר קיום מצות מילה),
one acts so that he becomes united in an eternal covenant with the Almighty.
טוט מען אויף אז ער זאל נתאחד ווערן בברית עולם מיט דעם אויבערשטן.
And so it is understood regarding Avraham: Avraham himself — from the mitzvah itself — would have had no pain in it; but since the covenant must be performed in,
ועד״ז איז פארשטאנדיק בנוגע צו אברהם: אברהם מצ״ע — מצד דער מצוה אליין — וואלט קיין צער אין דעם ניט געהאט; וויבאלד אבער אז דער ברית דארף אויפטאן אין,
your flesh"
בשרכם"
(it is in his nature)
(בטבעו הוא),
in this should be felt the departure and journey,
אין דעם זאל נרגש ווערן די יציאה והליכה,
from your land and from your birthplace and from your father's house"
מארצך וממולדתך ומבית אביך"
(human nature)
(טבע האדם),
therefore he had sorrow in this and became a sick person
דעריבער האט ער אין דעם געהאט צער און איז געוואח א חולה
And in particular by Avraham,
[ובפרט ביי אברהם,,
who was afraid that he was old"
שהי׳ מתיירא שהי׳ זקן",
because of the roar which he felt from his physical nature]
צוליב רעם וואם ער האט גע־ פילט טבע הגוף שלו]
; and together with this, in the flesh itself became,
; און צוזאמען דערמיט איז אין דעם בשר עצמו גע־ ווארן,
My covenant",
בריתי",
a unification with the Above.
א התאחדות מיט דעם אויבערשטן.
And just as through,
וכשם ווי דורך,
Lech Lecha etc. became afterwards,
לך לך גו׳" איז דערנאך געווארן,
And Hashem appeared to Avram
וירא ה׳ אל אבדם"
(as above)
(כנ״ל),
The unification through the vision — so this also opened up
די התאחדות שע״י הראי׳ — אזוי האט זיך דאס אויך אויפגעטאן
(in a more elevated manner)
(באופן נעלה יותר)
that through the fulfillment of the mitzvah of milah
אז דורך קיום מצות מילה
(in a way that one passed through one's physical flesh,
(באופן אז דאם האט דורכגענו־ מען דעם בשר הגשמי שלו,
to the extent that he became ill)
עד כדי כך שנעשה חולה),
was thereafter,
איז דערנאך געווען,
And Hashem appeared to him
וירא אליו ה"
(as it states at the beginning of the following portion)
(ווי עם שטייט אין דער אנהויבם פון דער פרשה שלאחרי זה).
And similarly, it is aroused in every
ועד״ז ווערט אויפגעטאז בא יעדער
Jew — whose covenant is connected with,
איד — וואס זיין ברית פארבינדט מען מיט,
the covenant of our father Abraham,”,
בריתו של אברהם אבינו״”,
then through this becomes a unification with the Above One,
אז דורך דעם ווערט א התאחדות מיט דעם אויבערשטן,
until that this brings,
ביז אז דאם ברענגט,
And the L‑rd appeared to him""
וירא אליו ה׳""
(And,
(און,
Although they did not see, their Mazal saw")
אע״ג דאינהו לא חזו מולייהו חזו״”).
According to the above, we must explain the sequence of the three parshahs — Noach,
ט. ע״פ הנ״ל יש לבאר דעם המשך פון די דריי פרשיות — נח,
Lech and Vayeira:
לך און וירא:
The content of Parshas Noach is about the flood that came.
תוכן פ׳ נח איז וועגן דעם מבול וואס איז געקומען.
to purify the land"<sup>76</sup>,
לטהר את הארץ"<sup>76</sup>,
the beginning of the clarification and refinement of the world",
די התחלה פון בירור וזיכוך העולם",
and through this it subsequently came about that Noach "saw a new world*",
און דורך דעם איז דערנאך געוואדן אז נח "ראה עולם חדש*",
because through the flood a renewal occurred in the world,
ווייל דורך דעם מבול איז געווארן א חידוש בעולם,
that
אז
06v
06ו
Sefer HaSichos - 5750
ספד השיחות - ה׳תש״נ
The world has become pure and has been elevated to a new level — "they shall not cease"<sup>85</sup>
עולם איז געווארן טהור און איז נתעלה געווארן צו א נייע מדריגה — "לא ישבותו"<sup>85</sup>
(The strength and eternity of the nature of the world)
(תוקף ונצחיות טבע העולם)<sup>81</sup>.
And the action
און די פעולה
(of the "new world")
(פון "עולם חדש")
was a preparation,
איז געווען א הכנה,
So that G‑d could give the command to Avram, "Go for yourself from your land, etc.",
אז דערגאד זאל קענען זיין דער ציווי לאברם "לך לך מארצך גו׳",
He should go out from the boundaries of existence and nature of the world
ער זאל ארויטגיין פון גדר מציאות וטבע העולם
(your land,
(ארצך,
your birthplace and your father's house)
מולדתך ובית אביך),
"to the land that I will show you",
"אל הארץ אשר אראך",
self-sacrifice and submission of his will to G‑d.
מסירת נפשו ורצונו לה׳.
And to do something similar in the world.
און אויפטאן מעין זה אין עולם.
Until this brought about "And Hashem appeared to him,"
ביז אז דאס האט געבראכט "וירא אליו ה׳",
the ultimate unity with the Supreme One,
תכלית ההתאחדות מיט דעם אוי־ בערשטן,
And it can be said — similar to and analogous to the revelation of "You were shown" at the giving of the Torah,
ויש לומר — מעין וכדוגמת דער גילוי פון "אתה הראת" בא מתן תורה,
which is a "sample" of the revelation of G‑dliness in a manner of seeing, as it were — "And your eyes shall behold your Teacher"<sup>85</sup>.
וועלכע איז "מעין" דער גילוי האלקות באופן של ראי׳ לע׳ל״ — "והיו עיניך רואות את מוריך"<sup>85</sup>.
And this can be connected with the time when these portions are read — the month of Cheshvan:
י. ויש לקשר זה מיט דעם זמן ווען מ׳לייענט די פרשיות — חודש חשון:
In this month, the main service of "And Yaakov went on his way" begins
אין דעם חודש הויבט זיר אן דער עיקר העבודה פון "ויעקב הלך לדרכו"
(after the month of Tishrei, which is abundant with festivals)
(לאחרי חודש תשרי המרובה במועדות)
*<sup>8</sup>.
*<sup>8</sup>.
And it can be said,
ויש לומר,
Then added to this explanation,
אז נוסף צו דעם פירוש בזה,
that a Jew goes on his way, he
אז א איד גייט לדרכו הוא
(in matters and his weekday work)
(בעניני ועובדיו דחול),
Also includes the service of "Lech Lecha from your land etc." - then at that time begins a new path in service,
איז דאם אויר כולל די עבודה פון ״לך לך מארצך גו״׳ - אז דעמולט הויבט זיר אן א נייער דרך בעבודה,
that he goes out also from the holy service
אז ער גייט ארויס אויר פון דער עבודה דקדושה
(the land of your birth and the house of the mighty)
(ארצר מולדתר ובית אביר)
from the month of Tishrei,
פון חודש תשרי,
and goes "to the land which I will show you" - the service through self-sacrifice
און גייט ״אל הארץ אשר אראר״ -די עבודה מתור מסירת נפש
(from above
(שלמעלה
reason and understanding and attributes and nature of holiness)
מטעם ודעת ומדות וטבע דקדושה),
until in a manner that he makes from "his way"
ביז אין אן אופן אז ער מאכט פון "דרכו"
(the man's way)
(דעם מענטשן׳ם דרר)
- the way of the Holy One, blessed be He,
- דרכו של הקב״ה,
"the land that I will show you."
"הארץ אשר אראך׳.
And as the well-known adage of the Tzemach Tzedek<sup>7</sup>" — "Very much here is Eretz Yisrael,"
וכפתגם הידוע פון דעם צמח צדק<sup>7</sup>" — "מאד דא ארץ ישראל",
then in every place in the world,
אז אין יעדער מקום בעולם,
as the place stands in its existence and nature it is
ווי דער מקום שטייט במציאותו וטבעו הוא
("here")
("דא"),
makes it "Eretz Yisrael,"
מאכט ער "ארץ ישראל",
"the land which I will show•",
"הארץ אשר אראן•",
Land, because it desired to do the will of its Owner<sup>88</sup>,
ארץ על שם שרצתה לעשות רצון קונה<sup>88</sup>,
And Yisrael — named<sup>74</sup> because you have struggled with G-d and with men and have overcome.
וישראל — ע״ש<sup>74</sup> כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל.
The aforementioned service is further emphasized in Shabbos of Parshas Led Lar this year — the year 5750,
יא. די עבודה הנ״ל איז נאכמער אונטערשטראכן אין שבת פ׳ לד לר שנה זו — שנת תש״נ,
acronym "Tehei Shnas Nissim"<sup>89</sup>:
ר״ת "תהא שנת נסים"<sup>89</sup>:
It has already been spoken many times during this year,
מ׳האט שוין גערעדט כמ״פ במשך שנה זו,
that in this year, every Jew has special powers so that his service should be in a manner of "miracles",
אז אין דעם יאר האט יעדער איד ספעציעלע כחות אז זיין עבודה זאל זיין אין אן אופן פון "נסים",
Nes, from the word meaning lifting,
נס מלשון הרמה,
as it is written, 'I will raise my banner'<sup>76</sup> upon the mountains<sup>82</sup>,
כמ״ש "ארים נסי"<sup>76</sup> על ההרים<sup>82</sup>,
higher than the conduct through nature
העכער פאר דער הנהגה בדרך הטבע
(even from the mountains)
(אפילו פון די הרים)
— that with him there should be 'Go for yourself from your land, from your birthplace, and from your father's house',
— אז ביי אים זאל זיין "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך",
lifting himself higher than his nature,
זיר אויפהויבן העכער פאר זיין טבע,
his will, attributes, and intellect,
זיין רצון מדות ומוחין,
even the nature of holiness,
אפילו טבע דקדושה,
And in the manner of "upon the mountains,"
ובאופן פון "על ההרים",
And specifically — I will raise my banner upon the mountains,
ובזה גופא — ארים נסי על ההרים,
And "banners" in the plural,
און "נסים" לשון רבים,
A miracle within a miracle and a miracle
נם בתוך נם ונם
Shabbos Parshas Lech Lecha,
ש״פ לך לן,
13 MarCheshvan
י״ג מרחשון
Above a miracle — ever higher and higher,
למעלה מנם — אלץ העכער און הע־ כער,
Because after he reaches higher than his nature before this,
ווייל לאחרי וואם ער דערגרייכט העכער פאר זיין טבע שלפני זה,
This itself becomes "your land",
ווערט דאס גופא "ארצך",
and it requires that he should only ascend higher,
און עם פאדערט זיך אז ער ואל עולה זיין נאר העכער,
until "to the land that I will show you" — completely surrendering oneself to the will of G‑d.
ביז ״אל הארץ אשר אראך״ — זיך אינ־ גאנצן איבערגעבן לרצון ה׳.
And in addition to one's own service in this manner,
און נוסף צו דער אייגענער עבודה באופן כזה,
one must also elevate in this way all the members of his household,
דארף מען אויך אויפהויבן אזוי כל בני ביתו,
and his portion in the world,
וחלקו בעולם,
until the entire world,
ביז כל העולם כולו,
including also in the influence upon the nations of the world that they should fulfill their Seven Noachide Laws.
כולל אויך אין דער השפעה אויף אוה״ע זיי זאלן מקיים זיין זייערע שבע מצוות בני נח”.
It is always worthwhile to connect a general resolution with a concrete proposal,
יב. ס׳איז אלעמאל כדאי פארבינדן א החלטה כללית מיט א הצעה בפועל,
therefore, the following proposals are offered,
דעריבער איז מען מציע די פאלגנדע פארשלאגן,
among the additions that should come during the year,
צווישן די הוספות וואס זאלן צוקומען במשך דעם יאר,
the year 5750,
שנת תש״נ,
in accordance with its acronym,
בהתאם צו איר ר״ת,
May it be a year of miracles — a service in a manner of elevation,
תהא שנת נסים — אן עבודה באופן של הרמה,
above the service until now:
למעלה פון דער עבודה ביז איצטער:
"To assemble congregations every Shabbos to study Torah publicly":
"להקהיל קהילות בכל שבח ללמוד בהם תורה לרבים":
As was discussed at length last Shabbos<sup>78</sup> — it would be worthwhile to arouse and publicize in every place where Jews are found — that they renew,
א) ווי מ׳האט גערעדט לעצטן שבת בארוכה<sup>78</sup> — וואלט געווען כדאי מעורר ומפרסם זיין בכל מקום ומקום וואו עם געפינען זיד אידן — אז מ׳זאל באנייען,
with new vitality and strength,
מיט א נייעם חיות און שטארקייט,
the fulfillment of the enactment "to assemble congregations every Shabbos to enter synagogues and study halls to study Torah publicly"<sup>79</sup>,
קיום התקנה פון "להקהיל קהילות בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים"<sup>79</sup>,
the revealed
נגלה
dimension of Torah and the inner dimension of Torah,
דתורה און פנימיות התורה,
which was revealed and elucidated in the teachings of Chassidus,
שנתגלתה ונתבארה בתורת החסידות,
And in particular, in the matters of Torah that pertain to this time,
ובפרט אין עניני התורה השייכים צו דעם זמן,
And to accept good resolutions in Torah, divine service, and acts of kindness,
און אננעמען החלטות טובות בתורה עבודה וגמילות חסדים,
And in all good matters,
ובכל ענינים טובים,
Including and especially — in the needs of the community of each congregation
כולל ובמיוחד — אין די צרכי הציבור פון יעדער קהילה
(They oversee the needs of the public on Shabbat<sup>80</sup>)
(מפקחין על צרכי ציבור בשבת<sup>80</sup>).
In order to unite the congregations in every place,
בכדי פאראיינציקן צוזאמען די קהילות בכל מקום ומקום,
It is worthwhile that in addition to the fixed Torah classes in every place relevant to our matter — one should also establish,
איז כדאי אז נוסף צו די שיעורים הקבועים בתורה בכל מקום לפני ענינו — זאל מען אויר קובע זיין,
So all places should also learn the same topic in Torah
אז איו אלע ערטער זאל מען אויך לערנען איין און דעם זעלבן ענין בתורה
(At least a few lines in quantity,
(עכ״פ עטלעכע שורות בכמות,
which contains much in quality)
המחזיק מרובה באיכות)
— both in the revealed part of Torah and in the inner dimension of Torah<sup>81</sup>.
— סיי אין נגלה דתורה און סיי אין פנימיות התורה<sup>81</sup>.
And first and foremost — to learn in every community the weekly Torah portion
ולכל לראש — לערנען בכל קהילה פרשת השבוע
(which is the same in every place)
(וואם זי איז בשוה בכל מקום ומקום),
including at least one same commentator in the revealed part of Torah,
כולל אויר מיט עכ״פ איי־ נעם דעם זעלבן מפרש בנגלה דתורה,
and one in the inner dimensions of the Torah.
און איינעם בפנימיות התורה.
And in order to lock in the search — one already has ready the Chassidic discourses of
ובכדי פארשפארן זוכן — האט מען שוין מן המוכן די דרושי חסידות פון
08ו
08ו
Sefer HaSichos - 5750
ספד השיחזת - ה׳תש״נ
the Tzemach Tzedek
דעם צמח צדק
(printed in Or HaTorah)
(געדרוקט אין אור התורה),
on many verses from that Torah portion,
אויף א ריבוי פסוקים פון יערער סדרה בתורה,
Includes air — the first verse and the last verse
כולל אויר — פסוק הראשון ופסוק האחרון
(And if in this there is a special affection in the nature of the learners)
(וואם אין דעם איז דא א חביבות מיוחדת בטבע הלומדים).
Giving charity:
נתינת הצדקה:
One of the greatest mitzvos is — the mitzvah of charity,
ב) אייגע פון די גרעסטע מצוות איז — מצות הצדקה,
which is equal to all the mitzvos<sup>82</sup>,
ששקולה כנגד כל המצוות<sup>82</sup>,
and especially in the generation of the heels of Mashiach.
ובפרט בדרא דעקבחא דמשיחא״י.
In order to establish an addition in the giving of tzedakah this year in particular — it is worthwhile to introduce,
בכדי קובע זיין א הוספה איו נתינת הצדקה בשנה זו בפרט — איז כדאי איינפירן,
that the director of every educational institution
אז דער מנהל פון יעדן מוסד חינוד
(a cheder,
(א חדר,
Talmud Torah,
תלמוד תורה,
yeshiva ketana and gedola)
ישיבה קטנה וגדולה)
should distribute
זאל אויסטיילן
(from his own fund or from the institution's fund)
(מקופת עצמו אדער מקופת המוסד)
a shlichus
א שליחות
(mitzvah)
(מצוה)
To [give] charity to all students of the institution,
לצדקה צו אלע תלמידי המוסד,
and to all workers in this institution
און צו אלע ארבעטער אין דעם מוסד
(the teachers etc.)
(די מלמדים וכו׳).
And in order to ease — one can distribute a prutah and similar,
ובכדי להקל — קען מען טיילז א פרוטה וכיו״ב,
The main point is — the living example in order to arouse the student and student,
דער עיקר איז — די דוגמא חי׳ בכדי מעורר זיין דעם תלמיד ותלמידה,
and the actual — to give charity,
און דעם בפועל — צו געבן צדקה,
and with addition from himself,
ובהוספה מדילי׳,
according to the generosity of his heart
כפי נדבת לבו
(her heart)
(לבה)
the pure.
הטהור.
And one should do this at least once a week
און מ׳זאל דאס טאו עכ״פ פעם אחת בשבוע
(and how good —)
(ומה טוב —),
on Erev Shabbat
בערב שבת
(Before parting for Shabbos)
(איידער מ׳גייט זיר פאנאנדער פאר שבת)
— and the poor of charity
— וועו עניו הצדקה
(needs of the poor)
(צרכי העניים)
is even more emphatic.
איז נאכמער בהדגשה.
Thus it is worthwhile to introduce in all Jewish institutions and organizations — that the director of the institution should distribute to all workers
אזוי איז אייר כדאי איינפירן אין אלע אידישע מוסדות און ארגונים — אז דער מנהל המוסד זאל אויסטיילן צו אלע ארבעטער
(at least once a week)
(פעם בשבוע עכ״פ)
a mission for charity.
א שליחות לצדקה.
And there is room to say — that thus it is worthwhile also to introduce in non-Jewish institutions and organizations,
ויש מקום לומר — אז אזוי איז כדאי אויר איינפירן איו ניט־אידישע מוסדות וארגונים,
Because charity pertains to the settlement of the world.
ווייל צדקה איז נוגע צו ישוב העולם
(And according to some opinions"<sup>83</sup> charity is one of the Noahide commandments.)
(ולכמה דיעות""<sup>83</sup> איז צדקה איינע פון די מצוות בני נח),
And especially in this country,
ובפרט אין דער מדינה,
Whose main pillar is — the giving of charity.
וואם איר העמוד התווך איז — נתינת הצדקה.
And this should be publicized in every place,
ויש לפרסם זה בכל מקום ומקום,
And surely this proposal will be accepted and succeed more than anticipated.
און זיכער וועט די הצעה נתקבל ווערן און מצליח זיין מער ווי המשוער.
And may it be His will,
יג. ויהי רצון,
Then through the addition in all matters of divine service in the manner of 'פיו "לן־ לר גו׳"',
אז דורר דער הוספה אין אלע עניני עבודה באופן פיו "לן־ לר גו׳",
out of mesirat nefesh,
מתור מסירת נפש,
And especially in the proposals mentioned above — let this already bring,
ובפרט אין די הצעות האמורות לעיל — זאל דאס שוין ברענגען,
that all Jews go immediately and at once 'to the land which I will show—'.
אז אלע אידן גייען תיכף ומיד "אל הארץ אשר אראן־".
And especially and with emphasis in this generation — the generation of the footsteps of Mashiach,
ובפרט ובהדגשה אין דעם דור — דרא דעקבתא דמשיחא,
and that comes after the increase of the divine service
וואם קומט לאחרי דער ריבוי העבודה
(פיו "לד לר גו׳")
(פיו "לד לר גו׳")
From mesirus nefesh in all generations before this
מתור מסירת נפש אין אלע דורות שלפני זה
(until the time of Avraham)
(ביז לזמן אברהם),
Spoken in the avodah of "Moado Eretz Yisroel",
מלל אין דער עבודה פון "מאד דא ארץ ישראל",
And now everything is already completed,
און איצטער איז שוין אלץ פארענדיקט,
As the Rebbe, my father-in-law, said that we only need to add the buttons <sup>101</sup>,
ווי כ״ק מו״ח אדמו״ר האט געזאגט אז מ׳דארף נאר צופוצן די קנעפ <sup>101</sup>,
And it needs only to be "Imdu hachen Malkan"<sup>102</sup> — to go "El ha'aretz asher arecha" plainly,
און עם דארף נאר זיין ״עמדו הכן מלכם״<sup>102</sup> — צו גיין "אל הארץ אשר אראך" בפשטות,
And there itself — in Yerushalayim Ir HaKodesh,
און דארטן גופא — אין ירושלים עיר הקודש,
to the holy mountain,
להר הקודש,
to the Third Holy Temple,
לבית המקדש השלישי,
into the Holy of Holies,
ביז אין קדש הקדשים,
and go there together with all the members of the household,
און גיין אהין צוזאמען מיט אלע בני בית,
"our youngsters and our elders, etc. our children
"בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו
Sh”P 34 34,
ש״פ לד לד,
13 Marcheshvan
י״ג מרחשון
and our daughters"<sup>86</sup> and all the possessions — their silver and their gold with them♦<sup>10</sup>,
ובבנותינו"<sup>86</sup> און כל הרכוש — כספם וזהבם אתם♦<sup>10</sup>,
And etc. the synagogues and study halls<sup>5</sup>',
ועאכו״ב די בתי כנסיות ובתי מדרשות<sup>5</sup>"׳,
from all congregations,
מיס אלע קהילות,
and all institutions,
און אלע מוסדות,
and all Jews who find themselves in the institutions,
און אלע אידן וואס גע־ פינען זיר אין די מוסדות,
A great congregation will return here*<sup>89</sup> — from all lands of the exile,
קהל גדול ישובו הנה*<sup>89</sup> — פון כל ארצות הגלות,
one goes — up with the clouds of heaven<sup>90</sup>' —.
גייט מען — ארו עם ענני שמיא<sup>90</sup>׳ —.
to the land which I will show you",
אל הארץ אשר אראד",.
and your eyes will see your teacher.
והיו עיניד רואות את מוריד".
A,
103) בא',ט.
104> Isaiah 60,
104> ישעי׳ ס,ט.
Megillah 29,
105) מגילה כט,א.
0 and 1
0ו1
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
Shiurim for Shabbos Parshas Vayeira,
שירות ש״פ וירא,
20 Marcheshvan 5750
כ״ף מרחשון ה׳תש״נ
Continuing from what was recently discussed regarding the effort to strengthen the ordinance "to gather communities every Shabbos.
א. בהמשך להמדובר לאחרונה׳ ע״ד ההשתדלות בחיזוק התקנה "להקהיל קהילות בכל שבת..
to study Torah in them for the many" —,
ללמוד בהם תורה לרבים"־,
and the proposal that in all places they should also learn<sup>91</sup> one topic in Torah
וההצעה שבכל המקומות ילמדו גם<sup>91</sup> ענין אחד בתורה
(to unite all the learners / in the weekly portion,
(לאחד כל הלומדים/ בפרשת השבוע,
and especially at the beginning or the end of the portion
ובפרט בהתחלת או בסיום הפרשה
(which has extra endearment)
(שיש בזה חביבות יתירה)
- one must explain the matter as the beginning of the portion,
- יש לבאר ענין כהתחלת הפרשה,
and likewise
וכן
(the connection and relevance to)
(הקשר והשייכות ל)
Conclusion of the portion<sup>4</sup>.
סיום הפרשה<sup>4</sup>.
And an additional aspect of this Shabbat due to its placement in the days of the month - the 20th of MarCheshvan,
וענין נוסף בשבת זו מצד קביעותה בימי החודש - כ״ף מרחשון,
the birthday of the Rebbe Rashab, of blessed memory<sup>5</sup>,
יום ההולדת של כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע<sup>5</sup>,
as discussed many times* regarding the greatness of the elevation of a birthday
כמדובר כמ״פ* ע״ד גודל העילוי דיום הולדת
(for every single Jew of Israel,
(דכאו״א מישראל,
and especially for,
ועאכו״ב)
of a Nasi in Israel,
של נשיא בישראל,
that "his mazal is dominant,"
ש״מזלוי גובר"",
And in particular the Nasi who relates specifically to this generation of ours,
ובפרט נשיא השייך במיוחד לדורנו זהי,
since the Nasi of our generation,
כיון שנשיא דורנו,
His Holiness, my father-in-law, the Rebbe,
כ״ק מו״ח אדמו״ר,
he is his only son,
הוא בנו יחידו,
who fills his place,
ממלא מקומו,
of the birthday celebrant."׳
של בעל יום ההולדת"׳
(And until he appointed him as "acting manager" 26 years before this)
(ועד שמינהו ל״מנהל פועל" כו״ב שנים לפנ״ז).
And to note,
ולהעיר,
That regarding the beginning of Parshas Vayeira, there is also a matter connected to the birthday of the Rebbe Maharash - the well-known story about the birthday celebrant,
שבנוגע להתחלת פ׳ וירא ישגו עניז הקשור גם ליום ההולדת של אדמו״ר מהורש״ב - הסיפור הידוע" אודות בעל יום ההולדת,
That when he was four or five years old, he entered his grandfather the Tzemach Tzedek
שבהיותו בן ד׳ או ה׳ שנים נכנס אל זקנו הצ״צ
(to receive his blessing for the birthday)
(לקבל ברכתו ליום ההולדת)
on Shabbos Kodesh of Parshas Vayeira,
בש״ק פ׳ וירא,
and he began to cry,
והתחיל לבכות,
saying,
באמרו,
that he learned in cheder [the verse] "And Hashem appeared to him"
שלמד בחדר ש״וירא אליו ה׳",
And why did Hashem appear to Avraham,
ומפני מה נראה ה׳ אל אברהם,
and to us
ולנו
He does not appear,
(לו) אינו נראה,
which,
אשר,
in this story
בסיפור זה
(that was publicized by the Rebbe, my father-in-law, the Rebbe, leader of our generation)
(שנתפרסם לרבים ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו)
there is a lesson and instruction in connection and relevance to the matter of the birthday person,
יש לימוד והוראה בקשר ובשייכות לענינו של בעל יום ההולדת,
As follows.
כדלקמן.
On the verse "And He appeared to him,"
ב. על הפסוק "וירא אליו",
Rashi explains: "to visit the sick,
מפרש רש״י: "לבקר את החולה,
Said<sup>2</sup> Rabbi Chama bar Chanina, 'It was the third day after his circumcision,'
אמר<sup>2</sup>׳ רבי חמא בר חנינא" יום שלישי למילתו הי׳,
And the Holy One, blessed be He, came and asked after his welfare."
ובא הקב״ה ושאל בשלומו".
Shabbos Parshas Vayeira,
ש״פ וירא,
20th of MarCheshvan
כ״ף מרחשון
And
ווו
And we need to understand - how could it be that Abraham our father became,
וצריך להבין - איך יתכן שאברהם אבינו נעשה,,
"ill" through the fulfillment of the mitzvah of circumcision:
חולה" ע״י קיום מצות מילה:
It was explained above<sup>4</sup> that from the greatness of the joy and delight of Abraham our father in fulfilling the commandment of the Holy One, blessed be He,<sup>5</sup>
נתבאר לעיל<sup>4</sup>׳ שמצד גודל השמחה והתענוג של אברהם אבינו בקיום מצותו של הקב״ה<sup>5</sup>׳,
and especially the mitzvah of circumcision,
ובפרט מצות מילה,
the only mitzvah at that time through which holiness was drawn into the object in which the mitzvah was performed
המצוה היחידה אז שעל ידה נמשכה הקדושה בהחפצא שבו נעשית המצוה
(in the manner of the fulfillment of the mitzvot after the giving of the Torah)
(ע״ד קיום המצוות שלאחרי מ״ת)
* - Avraham Avinu should not have felt any pain at all,
*׳ - לא הי׳ אברהם אבינו צריך להרגיש צער כלל,
but rather pleasure<sup>7</sup>,
אלא תענוג<sup>7</sup>׳,
And certainly, a fortiori, from a fast for a dream on Shabbos,
ובמכ״ש וק״ו מתענית חלום בשבת,
that "this fast is a pleasure for him"•,
ש״התענית הזה תענוג הוא לו"•׳,
And all the more so regarding the fulfillment of an exalted mitzvah like circumcision by Avraham Avinu,
ועאכו״כ בנוגע לקיום מצוה נעלית כמו מילה ע״י אברהם אבינו,
that this pain is a pleasure for him:
שהצער הזה תענוג הוא לו:
And despite this,
ואעפ״ב,
since the pain is part of the category of the mitzvah of circumcision"
כיון שהצער שייך לגדר מצות מילה",
because its meaning is "My covenant in your flesh"—,
לפי שענינה "בריתי בבשרכם""־,
that the covenant with the Holy One, blessed be He, penetrates also into the physical flesh as it is in its nature,
שהברית עם הקב״ה חודרת גם בבשר הגשמי כפי שהוא בטבעו,
that one feels
שמרגיש
"heals the sick"
נקר חולים״
(See Likkutei Sichos, Vol. 5, p. 84, note 49.
(וראה לקו״ש ח״ה ע׳ 84 הערה 49.
Vol. 2, p. 65, note 31)
ח״ב ע׳ 65 הערה 31).
And note the connection to the daily study in Rambam — "Positive commandment."
ולהעיר מהשייכות לשיעור היומי ברמב״ם -״מצות עשה..
to visit the sick",
לבקר חולים",.
Visiting the sick is a commandment upon all, etc."
ביקור חולים מצוה על הכל וכו׳"
(Laws of Avel, ch. 14, halacha 1.
(הל׳ אנל פי״ד ה״א.
halachos 4-6)
ה״ד־ו).
Pain caused by circumcision — it was necessary that this also be so by Abraham.
צער ע״י המילה - הוצרך להיות כן גם אצל אברהם
("Head of the circumcised"<sup>21</sup>)
("ראש למולים"<sup>21</sup>),
that "he felt and was distressed"<sup>22</sup>.
ש״הרגיש ונצטער"<sup>22</sup>.
But,
אבל,
Still, this is not entirely understood:
עדיין אין זה מובן לגמרי:
It is known<sup>100</sup> that through the fulfillment of the commandments a person becomes perfect and complete in all limbs of the soul,
ידועי<sup>100</sup> שע״י קיום המצוות נעשה האדם תמים ושלם בכל אברי הנפש,
And thereby also in all limbs of the body.
ועי״ז גם בכל אברי הגוף.
And especially in the commandment of circumcision, about which it is said<sup>4</sup> "Walk before Me and be perfect".
ובפרט במצות מילה -עלי׳ נאמר<sup>4</sup>־ "התהלך לפני והי׳ תמים".
And how is it possible that a commandment whose essence is the matter of innocence,
ואיך יתכן שמצוה שתוכנה הו״ע התמימות,
lead to a completely opposite state<sup>25</sup> - that one becomes a "sick person",
תביא למצב הפכי לגמרי<sup>25</sup> - שנעשה "חולה",
as emphasized in the language of Rashi "to visit the sick"*<sup>2</sup>,
כמודגש בלשונו של רש״י "לבקר את החולה"*<sup>2</sup>,
an actual sick person,
חולה ממש,
to such an extent,
עד כדי כך,
that from this we learn<sup>27</sup> the entire commandment of visiting the sick!
שמזה למדים<sup>27</sup> כללות המצוה דביקור חולים!
And in particular, according to the exact wording that "the third day after his circumcision",
ובפרט ע״פ הדיוק ש״יום שלישי למילתו הי״׳,
that then the illness intensifies"<sup>2</sup> - d'lav oira,
שאז מתגבר החולי״<sup>2</sup> - דלב־ אורה,
How is it possible that specifically on the third day, when there is already the force of "chazakah" (presumption) in the state and condition of "hot" — the illness should intensify,
איך יתכן שדוקא ביום השלישי שיש כבר התוקף ד״חזקה" במעמד ומצב ד״חמים״ - יתגבר החולי,
to such an extent,
עד כדי כך,
that the Holy One, blessed be He, was forced to heal by means of "visiting the sick"!
שהקב״ה הוצרך לרפא ע״י "לבקר את החולה"!
And it will be understood, with an introduction of the explanation of the matter of visiting the sick by the Holy One, blessed be He:
ג. ויובן בהקדם הביאור בענין ביקור חולים ע״י הקב״ה:
Explanation of the Torah of the Tzemach Tzedek at the beginning of our parshah<sup>106</sup>
באור התורה להצ״צ ריש פרשתנו<sup>106</sup>
2וו
2וו
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
It is explained that 'the matter of the sick in the upper worlds is as Rashi wrote: "Sustain me with raisin-cakes etc., for I am lovesick,'
מבואר ש״ענין החולים בעולמות עליונים הוא כמ״ש״י■ ממכוני באשישות וגו׳ כי חולת אהבה אני,
For it is the aspect of lovesickness.
שבחינת חולת אהבה היא..
(ש)
(ש)
The soul longs and yearns to cleave to the Ein Sof, blessed be He, actually,
תכסוף ותכלה הנפש לדבקה בא״ס ב״ה ממש״,
And 'the revelation of the light of the Ein Sof, blessed be He.'
ו״התגלות אור א״ם ב״ה..
It is a cure for this lovesickness.
הוא רפואה לחולת אהבה זו".
And he adds,
ומוסיף,
"And this is also along the lines of what the Ramban wrote in his commentary on the Torah at the beginning of Parshat Vayeira, and this is his language: 'And perhaps they further intended by this to say that in the vision of the Shechinah he had healing for the ailment of circumcision,'"
"והיינו ג״כ ע״ד מ״ש הרמב״ן בפירוש החומש ריש פרשת וירא וז״ל ושמא כוונו עוד בזה לומר שהי׳ לו במראה השכינה ריפוי למחלת המילה",
And he explains that the revelation of the Shechinah
ומבאר שגילוי השכינה
("And the L-rd appeared to him")
("וירא אליו ה"׳)
"this is a healing for the aspect of the 'sick with love' mentioned above."
"זהו רפואה לבחינת חולת אהבה הנ״ל".
And one may add to this - based on what is known<sup>31</sup> that 'sick' (choleh) in gematria is 49,
ויש להוסיף בזה - ע״פ הידוע<sup>31</sup> ש״חולה" בגימטריא מ״ט,
which alludes to the forty-nine gates of understanding,
שרומז למ״ט שערי בינה,
fifty gates of understanding.
״חמישים שערי בינה..
missing one,
חסר אחד״“,
and this deficiency
וחסרון זה
(49 and not 50)
(מ״ט ולא נו״ן)
is the cause of the illness
הוא סיבת החולי
("choleh" in gematria is 49)
("חולה" בגימטריא מ״ט),
that this is "love-sick",
שזהו״ע "חולת אהבה",
That he desires and yearns for the revelation of the gate of the nun of Binah.
שכוסף ומשתוקק לגילוי שער הנו״ן דבינה.
Based on this, we can also explain the concept of "And God appeared to him,"
ד. עפ״ז יש לבאר גם הענין ד״וירא אליו ה׳,
to visit the sick"<sup>33</sup>:
לבקר את החולה"<sup>33</sup>:
The illness of our father Abraham due to the circumcision stemmed from the spiritual illness - that through the circumcision, he became in the aspect of "love-sick" for the revelation of the gate of the nun.
החולי דאברהם אבינו בגלל המילה נשתלשל מהחולי ברוחניות - שע״י המילה נעשה בבחינת "חולת אהבה" לגילוי שער הנו״ן.
And the explanation for this:
וההסברה בזה:
It was explained above that the mitzvah of circumcision came after the introduction of "Go for yourself from your land, from your birthplace, and from your father's house"<sup>35</sup>,
נתבאר לעיל" שמצות מילה היתה לאחרי ההקדמה ד״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"<sup>35</sup>,
That is,
היינו,
that at first he had to leave his previous state,
שתחילה הי׳ צריך לצאת ממציאותו הקודמת,
his desires
רצונותיו
natural
הטבעיים
("your land")
("ארצך"),
his attributes
מדותיו
("your birthplace")
("מולדתך")
and his intellect
והמוחין שלו
("the house of your father")
("בית אביך"),
which,
אשר,
although they are a holy reality,
עם היותם מציאות דקדושה,
this is his reality,
ה״ז המציאות שלו,
and therefore he was commanded to go out of his reality in order to be able to unite with the Holy One, blessed be He,
ולכן נצטווה לצאת ממציאותו כדי שיוכל להתאחד עם הקב״ה,
and afterwards came the commandment of circumcision - through which the unity with the Holy One, blessed be He, is accomplished in the manner of "My covenant in your flesh",
ולאח״ז בא הציווי דמילה - שעל ידה נעשית האחדות עם הקב״ה באופן ד״בריתי בבשרכם",
and through this he reached the ultimate perfection - "walk before Me and be perfect".
ועי״ז הגיע לתכלית השלימות - "התהלך לפני והי׳ חמים".
But,
אבל,
Also the perfection that was achieved by Avraham through the mitzvah of milah
גם השלימות שנעשית אצל אברהם ע״י מצות מילה
("was perfect")
("הי׳ תמים")
is the perfection that is from the perspective of the limitations of created beings,
היא השלימות שמצד גדרי הנבראים,
that is to say,
כלומר,
a perfection such that created beings can draw down by their own power,
שלימות כזו שיכולים הנבראים להמשיך בכח עצמם",
which is the matter of the 49 gates of binah,
שזהו״ע דמ״ט שערי בינה,
as our sages said: "Fifty gates of binah were created in the world, and all of them were given to Moshe except one,
כמארז״ל“ "חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד,
as it is said<sup>110</sup> "and You have made him a little lower than G-d",
שנאמר<sup>110</sup> ותחסרהו מעט מאלקים",
that is,
היינו,
that the perfection of the world is the 49 Gates of Understanding,
שהשלימות דעולם היא מ״ט שערי בינה,
whereas the fiftieth gate does not belong to the categories of created beings,
ואילו שער החמישים אינו שייך לגדרי הנבראים,
for from their own perspective they cannot reach it<sup>38</sup>.
שמצד עצמם אינם יכולים להגיע אליו<sup>38</sup>.
And based on this, we can explain the reason that he becomes "ill" through circumcision
ועפ״ז יש לבאר הטעם שנעשה "חולה" ע״י המילה
(even though the action of circumcision is 'and you shall be wholehearted')
(אף שפעולת המילה היא "והי׳ תמים״)
- because,
- כי,
This is what gives,
היא הנותנת,
that when he reaches the completeness
שבהגיעו לה־ שלימות
("tamim")
("תמים")
<sup>112</sup> which belongs to the world
<sup>112</sup> השייכת לעולם
(Mishnah 49/ then >> there is created within him the recognition and feeling that his completeness in unification with the Holy One, Blessed be He, is only from the aspect of the limitations of created beings,
(מ״ט/ אזיי>> נעשה אצלו ההכרה וההרגשה שה־ שלימות שלו בהתאחדות עם הקב״ה אינה אלא מצד גדרי הנבראים,
and still "lacking
ועדייו "חסר
Shabbat Parshat Vayera,
ש״פ וירא,
20th of Marcheshvan
כ״ף מרחשזן
3 and
3וו
one",
אחד",
that the gate of the Nun that belongs to the Creator is missing,
שחסר שער הנו״ן השייך לבורא,
in the aspect of one,
בחי׳ אחד,
and therefore becomes "sick",
ולכן נעשה "חולה",
in gematria 49,
בגימטריא מ״ט,
because he feels that he only reached the aspect of the 49 gates of understanding,
לפי שנרגש אצלו שהגיע רק לבחי׳ מ״ט שערי בינה,
and becomes in the aspect of "love-sick",
ונעשה בבחי׳ "חולת אהבה",
that yearned and longed for the revelation of the Gate of Nun,
שנכסף ונשתוקק לגילוי שער הנו״ן,
and from this also the illness in its simple sense was derived.
ומזה נשתלשל גם החולי כפשוטו.
And accordingly, it can be said,
ועפ״ז יש לומר,
that "And Hashem appeared to him"
ש״וירא אליו הוי׳"
("to visit the sick")
("לבקר את החולה")
is the revelation of the Gate of Nun<sup>1</sup>,
הוא הגילוי דשער הנו״ף<sup>1</sup>,
that through this is effected the "healing for the aspect of lovesick" mentioned above,
שעי״ז נעשית ה״רפואה לבחינת חולת אהבה הנ״ל",
that the "missing one" is completed.
שנשלם ה״חסר אחד"
(49 in gematria is 'sick')
(מ״ט בגימטריא חולה)
Through the extension and revelation of the gate of the Nun.
ע״י המשכת וגילוי שער הנו״ן".
And a further novelty in this - that this revelation
ה. ועוד חידוש בזה - שגילוי זה
(i.e.,
(ד־
gate of the Nun)
שער הנו״ן)
It is in the manner of 'And the Lord appeared to him',
הוא באופן ד״וירא אליו הוי"׳,
which,
אשר,
The three words 'Vayera eilav Hashem' are three matters, each of which expresses a content in itself,
ג׳ התיבות "וירא אליו הוי׳" הם ג׳ ענינים שכל א׳ מהם מבטא תוכן בפ״ע,
And together with this,
וביחד עם זה,
there is the combination of all three words,
ישנו הצירוף דכל ג׳ התיבות,
through which there is added a light that surpasses them all■*:
שעי״ז ניתוסף אור העולה על כולנה׳■*:
Vayera' - indicates the manner of revelation,
״וירא״ - מורה על אופן הגילוי,
that it is not in the manner of 'machazeh',
שאין זה באופן של "מחזה",
the translation of re'iyah,
תרגום של ראי׳,
but in the manner of 'vayera'",
אלא באופן ד״וירא"",
A sublime level in vision<sup>114</sup>-<sup>115</sup>-.
דרגא נעלית בראי׳<sup>114</sup>-<sup>115</sup>-.
“To him” – indicates the one who sees,
״אליו״ - מורה על הרואה,
that the revelation is drawn to him,
שהגילוי נמשך אליו,
that is,
היינו,
that he is not nullified from his existence by the intensity of the revelation,
שאינו מתבטל ממציאותו מעוצם הגילוי,
but on the contrary,
אלא אדרבה,
that it is received by him<sup>1</sup>,
שמתקבל אצלח<sup>1</sup>,
and his existence is drawn and permeated,
ונמשך וחודר מציאותו,
B’Hei – his representation,
בה־ ציור שלו,
in all details of his matters, etc.
בכל פרטי עניניו וכו׳.
"Havayah" – indicates the essence of that which is revealed,
"הוי׳" - מורה על מהותו של המתגלה,
that it was not revealed only in the aspect of Elokim,
שלא נתגלה רק בחי׳ אלקים,
and so forth,
וכיו״ב,
but rather revealed in the aspect of Havayah,
אלא נתגלה בחי׳ הוי׳,
the highest level<sup>117</sup>.
דרגא הכי נעלית<sup>117</sup>.
and the novelty of their combination together
והחידוש שבצירופם יחד
(The ascending light
(אור העולה
4 and
4וו
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
above all of them)
על כולנה)
- that the essence of that which is revealed is,
- שמהותו של המתגלה הוא,,
Havayah-"
הוי־",
the most elevated level,
דרגא הכי נעלית,
And the revelation is in the manner of 'and He appeared,'
והגילוי הוא באופן של "וירא",
the most elevated manner,
אופן הכי נעלה,
and nevertheless,
ואעפ״ב,
it is 'to him,'
ה״ז "אליו",
that is drawn and penetrates his reality<sup>4</sup> — that this matter can only be through a revelation and drawing from a most elevated level.
שנמשך וחודר במציאותו"<sup>4</sup> - שענין זה יכול להיות רק ע״י גילוי והמשכה מדרגא נעלית ביותר.
And this matter is connected with the revelation of the elevated level of the 'Gate of Nun,'
וענין זה קשור עם גילוי הדרגא הנעלית דשער הנו״ן,
above wisdom and understanding,
למעלה מחכמה ובינה,
and above Keter, etc. — that although it is completely above the categories of created beings,
ולמעלה מכתר כו׳ - שעם היותו למעלה לגמרי מגדרי הנבראים,
The point<sup>4</sup> that is above form,
נקודהי<sup>4</sup> שלמעלה מציור,
behold,
הרי,
this point includes all the length, breadth, and depth in the form of all the creatures in the entire order of progression
נקודה זו כוללת את כל האורך והרוחב והעומק שבהציור דכל הנבראים שבכל סדר השתלשלות
(since it is an unlimited point,
(להיותה נקודה בלתי מוגבלת,
which is not limited even by the negation of form)
שאינה מוגבלת גם בשלילת הציור),
the point of His Essence and Being, blessed be He,
הנקודה דמהותו ועצמותו ית׳,
"the truth of His existence."
"אמיתת המצאו",
That all existents etc. were not found except from the truth of His existence.
ש״כל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמתת המצאו״״י.
And its meaning in avodah - that even though the vessel for the Gate of Nun is the concept of bittul,
וענינו בעבודה - שאף שהכלי לשער הנו״ן הו״ע הביטול,
that he goes out and is nullified from his existence
שיוצא ומתבטל ממציאותו
(the definition of created beings)
(גדר הנבראים),
and bends and yearns
וכופף ומשתוקק
("love-sick")
("חולת אהבה")
to the revelation of the Gate of Nun which pertains to the Creator,
להגילוי דשער הנו״ן השייך לבורא,
However,
מ״מ,
The revelation of the gate of the nun that belongs to the Creator occurs in a manner that penetrates the reality of the created being,
נעשה הגילוי דשער הנו״ן השייך לבורא באופן שחודר במציאות הנברא,
in its depiction
בהציור שלו
("to Him"/ and in the well-known phrase - "Israel and the Holy One, blessed be He, are all one",
("אליו"/ ובלשון הידוע - "ישראל וקב״ה כולא חד"׳",
that illuminates and reveals the "part of G‑d from above literally"<sup>120</sup>,
שמאיר ומתגלה ה״חלק אלקה ממעל ממש״<sup>120</sup>,
literally G‑d,
אלקה ממש,
and in a manner that is drawn and revealed in a way of "literally",
ובאופן שנמשך ומתגלה באופן ד״ממש",
from the term touch".
מלשון מישוש".
And it can be said,
ויש לומר,
that these two extremes are emphasized also
שב׳ קצוות אלו מודגשים גם
in the commandment of circumcision
במצות מילה
(through which is made the revelation of 'And Hashem appeared to him'<sup>54</sup>)
(שעל ידה נעשה הגילוי ד״וירא אליו ה׳״<sup>54</sup>)
- that the action of circumcision is a movement of nullification and self-sacrifice<sup>55</sup>,
- שפעולת המילה היא תנועה של ביטול ומסירת־נפש<sup>55</sup>,
that is,
היינו,
a service above form,
עבודה שלמעלה מציור,
from the aspect of the point of Judaism; and together with this,
מצד נקודת היהדות; וביחד עם זה,
It is not only in the manner of a point above form
אין זה רק באופן של נקודה שלמעלה מציור
(nullification of his existence)/ Rather, the point of Judaism penetrates all details of his affairs - "Walk before Me and be perfect".
(ביטול מציאותו/ אלא שנקודת היהדות חודרת בכל פרטי עניניו - "התהלך לפני והי׳ תמים".
And through this it becomes so also in the revelation of "And Hashem appeared to him" - that the point above is drawn and penetrates into his reality,
ועי״ז נעשה כן גם בהגילוי ד״וירא אליו הוי׳״ - שהנקודה שלמעלה נמשכת וחודרת במציאותו,
"to him"<sup>56</sup>.
"אליו"<sup>56</sup>.
Shabbos Parshas Vayeira,
ש״פ וידא,
20th of MarCheshvan
כ״ף מרחשזן
5vv
5וו
And an even greater novelty - that this revelation continues also within the bounds of the world:
ו. וחידוש גדול עוד יותר - שגילוי זה נמשך גם בגדרי העולם:
In addition to the fact that the revelation continues and penetrates the reality of a Jew,
נוסף לכך שהגילוי נמשך וחודר במציאותו של יהודי,
"And Hashem appeared to him,"
"וירא אליו ה׳",
to our forefather Avraham,
לאברהם אבינו,
"Avraham was one,"
"אחד הי׳ אברהם"",
"And Hashem appeared to him in the plains of Mamre,"
היהודי הראשון - ה״ז באופן ש״וירא אליו ה׳ באלוני ממרא",
that is,
היינו,
that the verse emphasizes the place where the revelation of "And Hashem appeared to him" was,
שהכתוב מדגיש המקום שבו הי׳ הגילוי ד״וירא אליו ה׳",
As a hint that this revelation also acted in the reality of the place,
לרמז שגילוי זה פעל גם במציאות המקום,
within the boundaries of the world•<sup>5</sup>.
בגדרי העולם•<sup>5</sup>.
And this matter is also emphasized at the conclusion of the Torah portion:
וענין זה מודגש גם בסיום הפרשה:
At the conclusion of the portion, it discusses the Binding of Isaac - the matter of self-sacrifice to the ultimate degree of perfection"<sup>5</sup>,
בסיום הפרשה מדובר אודות עקידת יצחק - ענין המסירת־נפש בתכלית ה־ שלימות"<sup>5</sup>,
Even to the extent that his soul flew out"•; and together with this,
ועד שפרחה נשמתו"•; וביחד עם זה,
it is not in a manner of nullification and negation of reality,
אין זה באופן של ביטול ושלילת המציאות,
but rather, on the contrary,
אלא אדרבה,
a soul in a body,
נשמה בגוף,
For length of days and good years,
לאורך ימים ושנים טובות,
That is,
היינו,
That the point of mesiras nefesh extends and penetrates into all the details.
שהנקודה דמס״נ נמשכת וחודרת בכל הפרטים.
Until it becomes ״a whole burnt offering״י• - "burnt offering",
ועד שנעשה ״עולה תמימה״י• - "עולה",
entirely to G-d,
כליל לה׳,
and ״תמימה",
ו״תמימה",
That mesiras nefesh penetrates into his entire existence.
שהמס״ג חודרת בכל מציאותו.
And likewise regarding the extension and revelation throughout the entire world - as hinted in the word "Makah".
ועד״ז בנוגע להמשכה והגילוי בכל העולם כולו - כמרומז בתיבת "מעכה"
(which is at the end of the parshah)
(שבסוף הפרשה),
Acronym for "Melach• Al Kol
ר״ת "מלח• על כל
the earth"<sup>5</sup>•.
הארץ"<sup>5</sup>•.
And the explanation of this,
וההסברה בזה,
as mentioned,
כאמור,
that the nullification and mesiras nefesh that come from the point of the soul,
שהביטול וה־ מס״נ שמצד נקודת הנפש,
the essence of the soul••,
עצם הנשמה••,
becomes a vessel for the point above
נעשה כלי להנקודה שלמעלה
(Shaar HaNun)
(שער הנו״ן),
a point beyond division,
נקודה שלמעלה מהתחלקות,
to the extent that it is above the category of distinction of above and below,
ועד שהיא למעלה מגדר החילוק דמעלה ומטה,
therefore,
שלכן,
it includes all matters,
כוללת כל הענינים,
from the most exalted level above which there is no higher,
מהדרגא הכי נעלית שאין למעלה ממנה,
to the lowest level, beneath which there is none,
עד לדרגא הכי תחתונה שאין למטה ממנה,
and therefore,
ולכן,
through it there is also effected the union of the upper and lower<sup>5</sup>•
על ידה נעשה גם החיבור דעליון ותחתון<sup>5</sup>•
(non-being and being••)
(אין ויש••).
And we may add,
ז. ויש להוסיף,
that this matter is emphasized also in the portion that we begin reading at the Minchah prayer — "And the life of Sarah was one hundred years and twenty years and seven years, the years of the life of Sarah"<sup>7</sup>•:
שענין זה מודגש גם בפרשה שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה - "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"<sup>7</sup>•:
The word "Ma'akah" is the seal of Kesser of Rosh HaShanah.
תיבת ״מעכה״ היא חותם קרה״ת דר״ה.
- And to note,
- ולהעיר,
That the service of Rosh HaShanah is the nullification and establishment of the essence of the soul,
שהעבודה דר״ה היא הביטול והקב״ע דעבם הנפש,
through which they draw from the innerness and depth above, that there will be drawn to be 'Paled' over all the land.
שעי״ז ממשיכים מהפנימיות והעבמיות שלמעלה שיומשך להיות "פלד על כל הארץ".
6וו
6וו
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
It is known<sup>6</sup> that "one hundred years" refers to the aspect of will and delight,
ידוע"<sup>6</sup> ש״מאה שנה" קאי על בחי׳ הרצון והתענוג,
"Twenty years" refers to the aspect of the intellect,
"עשרים שנה" על בחי׳ המוחין,
And 'seven years' corresponds to the aspect of the middot - the entire order of the chain of descent in man,
ו״שבע שנים״ על בחי׳ המדות -כל סדר ההשתלשלות שבאדם,
And 'the years of Sarah's life,'
ו״שני חיי שרה",
"All of them are equally good"<sup>130</sup>,
"כולן שויו לטובה"<sup>130</sup>,
Indicates the self-nullification and self-sacrifice that comes from the essence of the soul which is above the division of middot and intellect,
מורה על הביטול ומס״נ שמצד עצם הנשמה שלמעלה מההתחלקות דמדות ומוחין,
Will and pleasure"<sup>7</sup>,
רצון ותענוג"<sup>7</sup>,
And together with this,
וביחד עם זה,
This extends and penetrates through the entire order of the chain of descent in man,
ה״ז נמשך וחודר בכל סדר ההשתלשלות שבאדם,
"A hundred years, twenty years, and seven years".
"מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים".
And furthermore - that it penetrates and extends throughout the entire order of the chain of descent of the world.
ויתירה מזה - שחודר ונמשך בכל סדר ההשתלשלות שבעולם
(which is generally divided into the three categories of "a hundred years, twenty years, and seven years")
(שנחלק בכללות לג׳ החלוקות ד״מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים״)
- as emphasized in the name "Sarah",
- כמודגש בשם "שרה",
not "Sarai",
לא "שרי",
"for me and not for others",
"לי ולא לאחרים",
but rather "Sarah simply,
אלא "שרה סתם,
that she will be a princess over all"Yud Yud,
שתהא שרה על כל״יי,
the entire order of the chain of descent of the world - because it is drawn from a very lofty level,
כל סדר ההשתלשלות שבעולם - כיון שנמשך מבחי׳ עליונה ביותר,
A point above the divisions
נקודה שלמעלה מהת־ חלקות
("they are all equal for good")
("כולן שוין לטובה"),
therefore,
שלכן,
includes and penetrates all the order of the chain of descent in man and the world.
כוללת וחודרת בכל סדר ההשתלשלות באדם ובעולם.
And this is the connection and continuation of the portions Vayeira and Chayei Sarah,
וזהו הקשר וההמשך דהפרשיות וירא וחיי שרה,
And in particular according to the known that from the day of Shabbat are blessed all the days<sup>72</sup>,
ובפרט ע״פ הידוע שמיום השבת מתברכין כולהו יומין<sup>72</sup>,
From this it is understood that in all the days of the week one must also live with the portion of the previous Shabbat - that the revelation of 'And Hashem appeared to him' is drawn and penetrates into all the details of the matters of 'a hundred years and twenty years and seven years'.
שמזה מובן שבכל ימי השבוע צריכים לחיות גם עם הפרשה דהשבת שלפנ״ז - שהגילוי ד״וירא אליו ה"׳ נמשך וחודר בבל פרטי הענינים ד״מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים".
And it can be said,
ויש לומר,
that the entirety of the service in the three divisions mentioned above
שכללות העבודה בג׳ חלוקות הנ״ל
(the nullification and mesirus nefesh that is done without the revelation of the point from above,
(הביטול והמס״נ שנעשה בלי לגילוי הנקודה שלמעלה,
the revelation of the point from above,
גילוי הנקודה שלמעלה,
and its drawing down into the existence and boundaries of
והמשכתה במציאות וגדרי
man and the world<sup>133</sup>)
האדם והעולם<sup>133</sup>)
- is hinted at in three
- נרמזת בג׳
(the matters in three)
(הענינים שבג׳)
The portions Lech Lecha, Vayeira, and Chayei Sarah: self-nullification and mesirus nefesh - "Go for yourself from your land etc.,"
הפרשיות לך לך וירא וחיי שרה: הביטול והמס״נ - "לך לך מארצך וגו"׳,
until the conclusion of the portion with the commandment of circumcision; the revelation of the point from above - "And Hashem appeared to him" in our portion; and the drawing down into the reality and boundaries of man and the world - "a hundred years and twenty years and seven years" in the portion of Chayei Sarah<sup>74</sup>.
עד לסיום הפרשה במצות מילה; גילוי הנקודה שלמעלה - "וירא אליו הוי"׳ שבפרשתנו; והמשכה במציאות וגדרי האדם והעולם - "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" שבם׳ חיי שרה<sup>74</sup>.
And it is possible to connect the above with the determination of Shabbat of Parshat Vayeira in this year - on the 20th of MarCheshvan,
ח. ויש לקשר האמור לעיל עם הקביעות דשבת פ׳ וירא בשנה זו - בכ״ף מרחשון,
the birthday of the Rebbe Rashab:
יום הולדת של אדמו״ר מהורש״ב:
The content of the story of the crying of the birthday celebrant: "Why did Hashem appear to Avraham and to us
תוכן הסיפור דבכייתו של בעל יום ההולדת מפני מה נראה ה׳ אל אברהם ולנו
does not appear.
(לו) אינו נראה
(as above, sec. 1)
(כנ״ל ס״א)
- it is the understanding of the concept of "sick with love"
- הוא תובן הענין ד״חולת אהבה"
(as explained previously in the commentary "And Hashem appeared to him to visit the sick" / that he longed and yearned for the revelation of "And Hashem appeared to him" to be with him,
(שנת״ל בפירוש "וירא אליו ה׳ לבקר את החולה"/ שנכסף ונשתוקק שיהי׳ אצלו הגילוי ד״וירא אליו ה"׳,
And it affected him to the point of tears—!
והי׳ נוגע לו עד כדי בכי־!
Parshas Vayeira,
ש״פ וירא,
20 Marcheshvan
כ״ף מרחשון
7
7וו
And it can be said,
ויש לומר,
that the crying of the birthday person is specifically connected to the revelation of "And Hashem appeared to him" in our parshah
שבכייתו של בעל יום ההולדת בקשר להגילוי ד״וירא אליו הוי׳" שבפרשתנו דוקא
(even though he had already studied many times in previous parshiyos about the revelation of Hashem
(אף שכבר למד כמ״פ בפרשיות שלפנ״ז אודות גילוי הקב״ה
(to Noach and
(לנח ו)
to Avraham)
לאברהם)<sup>135</sup>,
emphasizes the yearning and desire for "And Hashem appeared to him" on a lofty level,
מדגישה את הכוסף והתשוקה ל״וירא אליו ה׳" בדרגא נעלית,
namely,
היינו,
that he is not satisfied with the revelation of G‑dliness in his previous state,
שאינו מסתפק בגילוי אלקות שבמצבו הקודם,
But he longs and yearns and weeps that he has not yet merited 'And G-d appeared to him' on a more elevated level!
אלא כוסף ומשתוקק ובוכה על זה שעדיין לא זכה ל״וירא אליו ה׳" בדרגא נעלית יותר!
And if this is said regarding his childhood
ואם הדברים אמורים בקטנותו
(Even though 'A pumpkin, a pumpkin is known <sub>מ</sub>ק<sub>טפ</sub>י׳')
(אף אשר "בוצין בוצין <sub>מ</sub>ק<sub>טפ</sub>י׳ ידיע""),
all the more so in the years afterward,
עאכו״ב בשנים שלאח״ז,
during all the days of his life,
במשך כל ימי חייו,
that even after he reached the most elevated levels in Divine revelation,
שגם לאחרי שהגיע לדרגות הכי נעלות בגילוי אלקות,
he longed and yearned for the revelation of 'And G-d appeared to him' in an even more elevated manner,
נכסף תשתוקק להגילוי ד״וירא אליו ה"׳ באופן נעלה עוד יותר,
And through this, he reached a more elevated level,
ועי״ז הגיע לדרגא נעלית יותר,
And to the ultimate perfection,
ועד לתכלית השלימות,
the revelation of the Gate of Nun
גילוי שער הנו״ן
(the aspect of the Keter")
(בחי׳ הכתר").
And this conduct becomes a directive for all who walk in his ways - that no matter how elevated their standing and condition in Avodas Hashem may be,
והנהגה זו נעשית הוראה לכל ההולכים בדרכיו - שככל שיהי׳ מעמדם ומצבם בעבודת ה׳ באופן נעלה,
one should not be satisfied with this,
אין להסתפק בזה,
but rather must yearn and long for more,
אלא צריכים לכסוף ולהשתוקק ביותר,
To the point of weeping/ to a higher status and state - "They go from strength to strength."
עד כדי בכי/ למעמד ומצב נעלה יותר - "ילכו מחיל אל חיל״”.
And together with this,
ט. וביחד עם זה,
is emphasized by the one whose birthday it is
מודגשת אצל בעל יום ההולדת
(in addition to the movement of ratzo (running) connected with nullification in the manner of a point,
(נוסף על תנועת הרצוא הקשורה עם הביטול באופן של נקודה,
through which one arrives at the revelation of the point above)
שעל ידו מגיעים לגילוי הנקודה שלמעלה)
also the movement of drawing down below in a manner
גם תנועת ההמשכה למטה באופן
that penetrates the reality of man,
שחודרת במציאות האדם,
And to the existence of the world:
ועד למציאות העולם:
First and foremost, this is emphasized in the name of the birthday person
לכל לראש ה״ז מודגש בשמו של בעל יום ההולדת
(which indicates his essence)
(שמורה על מהותו)
: "Shalom" - the name of the Holy One, blessed be He,<sup>7</sup>,
: "שלום" - שמו של הקב״הי<sup>7</sup>,
And in the manner that "peace is equivalent to everything,"
ובאופן ד״השלום שקול כנגד הכל""",
the point of His Essence and Being, blessed be He, which includes all of reality entirely,
הנקודה דעצמותו ומהותו ית׳ שכוללת כל המציאות כולה,
therefore,
שלכן,
is drawn down and revealed to the lowest levels,
נמשכת ומתגלה עד למטה מטה,
Also in my physical flesh,
גם בבשרי" הגשמי,
And in its lowest level,
ובדרגא התחתונה שבו,
“cumbersome in flesh”,
״מסורבל בבשר״,
As hinted in his second name, “Dov Ber”,
כמרומז בשמו השני -"דובער",
That “Dov” is “cumbersome in flesh”<sup>2</sup>.
ש״דוב" הוא "מסורבל בבשר"<sup>2</sup>".
And it is emphasized also in the manner of his service, as we have learned from his ways — as it is known, that through his Chassidic discourses, a new stage was begun in the study of Toras HaChassidus in a manner of understanding and comprehension, and order and settlement in Chabad<sup>138</sup>,
ומודגש גם באופן עבודתו כפי שהורנו מדרכיו - כידוע שעל ידי דרושי החסידות שלו הותחל שלב חדש בלימוד תורת החסידות באופן של הבנה והשגה וסדר וישיבה בחב״ד<sup>138</sup>",
And especially through the founding of the Yeshivas Tomchei Temimim, in which they study Toras HaChassidus in a manner of understanding and comprehension, “like the study of the subjects in the revealed part of Torah”,
ובפרט ע״י התייסדות ישיבת תומכי תמימים"• שבה לומדים תורת החסידות באופן של הבנה והשגה "כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה""",
That this is the content of “And G‑d appeared to him” in a manner that penetrates
שזהו התוכן ד״וירא אליו ה׳" באופן שחודר
8
8וו
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
In the reality of man<sup>139</sup>,
במציאות האדם<sup>139</sup>,
in his intellect,
בשכלו,
and thereby also in his attributes,
ועי״ז גם ב־ מדותיו,
until actual deed,
עד למעשה בפועל,
in all details of the categories of "one hundred years and twenty years and seven years".
בכל פרטי הכהות ד״מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים".
And until its drawing down and revelation in the world - through the actions of "the soldiers of the House of David"<sup>7</sup>" in spreading the wellsprings outward,
ועד להמשכה והגילוי בעולם - ע״י פעולתם של "חיילי בית דוד"<sup>7</sup>" בהפצת המעיינות חוצה,
And especially as it was spread and expanded most by His Holy Honor, my father-in-law, the Rebbe, our generation's leader,
ובפרט כפי שנתפשטה ונתרחבה ביותר ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו"",
His only son and successor of the birthday owner and the "Megal Poel",
בנו יחידו וממלא מקומו דבעל יום ההולדת וה״מגהל פועל",
Through whom was made the revelation of the spreading of the wellsprings outward throughout the entire world,
שעל ידו נעשה הגילוי דהפצת המעיינות חוצה בכל העולם כולו,
This is the preparation for the revelation of "And the L-rd appeared to him" throughout the entire world,
שזוהי ההכנה להגילוי ד״וירא אליו ה׳" בכל העולם כולו,
That we see openly that the Holy One, Blessed be He, is "King over all the earth"
שרואים בגלוי שהקב״ה הוא "מלך על כל הארץ"
(the initials of "May His kingship be revealed" (Mem, Ayin, Kaf, Heh))
(הר״ת ד״מעכה")
*"
*",
As it is written, "And the kingdom will be the L-rd's."
כמ״ש" "והיתה לה׳ המלוכה".
The instruction from the above regarding actual practice:
י. ההוראה מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
As we stand on the holy Shabbos of Parshas Vayeira,
בעמדנו ביום הש״ק פ׳ וירא,
and especially when it falls on the 20th of MarCheshvan,
ובפרט כשחל בכ״ף מרחשון,
the birthday of the fourth Rebbe, the Rebbe Rashab — this is the appropriate time to contemplate the lesson learned from the story about the crying of the birthday celebrant regarding “And <i>Hashem</i> appeared to him,”<i> </i>that in every situation and circumstance, each person should desire to reach a higher state and level in the revelation of G‑dliness,
יום הולדת ד־ אדמו״ר מהורש״ב - ה״ז הזמן המתאים להתבונן בהוראה שלמדים מהסיפור אודות בכייתו של בעל יום ההולדת בנוגע ל״וירא אליו ה"/ שבכל מעמד ומצב ירצה כאו״א להגיע למעמד ומצב נעלה יותר בגילוי אלקות,
and the main point
והעיקר
(in addition to the desire and yearning)
(נוסף על הרצון והתשוקה)
is that he should reach a higher state and level in the revelation of G‑dliness — through increasing in Torah study,
שיגיע למעמד ומצב נעלה יותר בגילוי אלקות - ע״י ההוספה בלימוד התורה,
The revealed part of Torah and particularly the inner dimension of Torah as it has been revealed in the teachings of Chabad Chassidus
נגלה דתורה ובפרט פנימיות התורה כפי שנתגלתה בתורת חסידות חב״ד
(including and especially - the teachings of the Baal HaYom)
(כולל ובמיוחד - תורתו של בעל יום ההולדת),
in a manner of understanding and comprehension
באופן של הבנה והשגה
("Know the God of your father")
("דע את אלקי אביך״יי),
and an addition in the fulfillment of mitzvos with hiddur until mehadrin min hamehudar<sup>141</sup>,
והוספה בקיום המצוות בהידור עד למהדרין מן המי הדריך<sup>141</sup>,
And all this - both regarding oneself,
וכל זה - הן בנוגע לעצמו,
And this regarding one's fellow,
והן בנוגע לזולת,
through disseminating Torah and Judaism,
ע״י הפצת התורה והיהדות,
and spreading the wellsprings outward,
והפצת המעיינות חוצה,
until action in the entire world.
עד לפעולה בכל העולם כולו.
And the service in all these matters must be in the manner of "select for yourselves men"<sup>142</sup> - as explained at length in the well-known kuntres of the birthday<sup>143</sup>
והעבודה בכל ענינים אלו צריכה להיות באופן ד״החלצו מאתכם אנשים"<sup>142</sup> - כמבואר בארובה בהקונטרם הידוע של בעל יום ההולדת<sup>143</sup>
(this in its first part
(הן בחלקו הראשון
of Parshas Vayeira,
ש״פ וירא,
20th of MarCheshvan
כ״ף מרחשון
9th
9וו
that was published in its time,
שנתפרסם בשעתו,
and they are in its second part that was published in the years thereafter by the president of our generation)
והן בחלקו השני שנתפרסם בשנים שלאח״ז ע״י נשיא דורנו),
also includes the simple explanation - that they all gather together<sup>144</sup>,
כולל גם הפירוש הפשוט - שמתאספים כולם יחד<sup>144</sup>,
and particularly in a manner of farbrengens,
ובפרט באופן של התווע־ דותיי,
out of love of Israel and unity of Israel” in order to strengthen in all matters of holiness,
מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל” כדי להתחזק בכל עניני קדושה,
and a man shall help his brother,
ואיש את אחיו יעזורו,
including also to extricate oneself
כולל גם להחלץ
("extricate yourselves")
("החלצו")
from his previous standing and state
ממעמדו ומצבו הקודם
(even though it was good and elevated)
(עם היותו טוב ונעלה),
and to come to a more elevated standing and state,
ולבוא למעמד ומצב נעלה יותר,
as above at length.
כנ״ל בארוכה.
And in the above-mentioned, an extra emphasis is added in this year - the year of Tav-Shin-Nun,
יא. ובכהנ״ל ניתוסף הדגשה יתירה בשנה זו״ - שנת תש״נ,
the initials "It should be a year of miracles":
ר״ת "תהא שנת נסים":
"Nes" - is from the term "lifting up",
״נם״ - הוא מלשון הרמה,
like "I will raise my banner",
כמו "ארים נסי",
a banner on the mountains,
נם על ההרים,
that is,
היינו,
that in addition to the fact that "mountains" themselves are in the manner of elevation,
שנוסף לכך ש״הרים" מצד עצמם הם באופן של הרמה,
there is added even more elevation - a banner on the mountains.
ניתוסף עוד יותר בהרמה - נס על ההרים.
And this is also as explained, “miracles” in the plural — miracle within miracle and miracle above miracle,
ועאכו״ב ״נסים״ לשון רבים - נם בתוך נם ונס למעלה מנס",
the level above the level.
הרמה למעלה מהרמה.
Therefore,
ולכן,
in this year the above instruction is most emphasized,
בשנה זו מודגשת ביותר ההוראה דלעיל,
that in every situation and circumstance one must yearn and reach a higher level — in accordance with the content of the entire year,
שבכל מעמד ומצב צריכים להשתוקק ולהגיע לדרגא נעלית יותר -בהתאם לתוכנה של השנה כולה,
“a year of miracles.”
"שנת נסים".
And it can be said,
ויש לומר,
that the level above the level of “the year of miracles” is until the ultimate elevation of the gate of Nun-Zayin — for,
שההרמה שלמעלה מהרמה ד״שנת נסים" היא עד לתכלית העילוי דשער הנו״ז - כי,
The <i>nun</i> of 5750 alludes to the <i>Shaar HaNun</i> (the Gate of the <i>Nun</i>).
הנו״ן דתש״נ רומז לשער הנו״ן.
And together with this,
וביחד עם זה,
Also the elevation that is above the level of the <i>Shaar HaNun</i> is in a manner that it penetrates and extends into the boundaries of the world — "a year of miracles,"
גם ההרמה שלמעלה מהרמה דשער הנו״ן היא באופן שחודרת ונמשכת בגדרי העולם - "שנת נסים",
that is,
היינו,
that the miracles penetrate and extend into the reality of "year"<sup>8</sup><sup>146</sup>
שהנסים חודרים ונמשכים במציאות ד״שנה"<sup>8</sup>"<sup>146</sup>
(the framework of time)
(גדר הזמן),
in all the details and variations of the matters of "one hundred years and twenty years and seven years."
בכל פרטי ושינויי הענינים ד״מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים".
And may it be His will - and this is the main thing - that immediately and truly we merit the main miracle,
יב. ויה״ר - והוא העיקר - שתיכף ומיד ממש נזכה לנס העיקרי,
namely the true and complete redemption through our righteous Mashiach.
נם הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
And in particular through our deeds and our service in all the aforementioned matters,
ובפרט ע״י מעשינו ועבודתינו בכל הענינים האמורים,
And in the manner of "choose for yourselves men" to finish and complete the action of "the troops of the House of David" in spreading the wellsprings outward,
ובאופן ד״החלצו מאתכם אנשים" לסיים ולהשלים הפעולה ד־ "חיילי בית דוד" בהפצת המעיינות חוצה,
through which comes David the king Mashiach,
שעי״ז בא דוד מלכא משיחא,
"King from the House of David etc. and he will wage the war of G‑d and be victorious etc."•"',
"מלך מבית דוד כו׳ וילחום מלחמת ה׳ וינצח וכו׳"•"׳,
including also the cry "Until when?",
כולל גם הצעקה "עד מתי",
Due to the greatness of the desire for the revelation of “And the Lord appeared to him” of the future to come.
מצד גודל התשוקה להגילוי ד״וירא אליו ה׳" דל־ עתיד לבוא.
And the main point - that already on this Shabbat we merit the revelation of “And the Lord appeared to him” in a manner that “your teacher will no longer be hidden, and your eyes will see your teacher,”
והעיקר - שעוד בשבת זו זוכים להגילוי ד״וירא אליו ה׳" באופן ש״לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך",
He felt and emphasized the need for their son and the elevation to a higher level
הרגיש והדגיש הצורך בנם והרמה לדרגא נעלית יותר
(as at the beginning of his service,
(כמו בהתחלת עבודתו,
in the first years of his life in his childhood,
בשנות חייו הראשונות בקטנותו,
that he cried that he wants the revelation of “And the Lord appeared to him”)
שבכה שרוצה הגילוי ד״וירא אליו ה").
20ו
20ו
Sefer HaSichos - 5750
ספד השיחות - ה׳תש״נ
And we continue the celebration of the birthday
וממשיכים החגיגה דיום ההולדת
(On this Shabbos,
(בשבת זו,
and certainly on Motzaei Shabbos,
ועאכו״ב במוצאי שבת,
"Seudas Dovid Malka Meshicha"")
"סעודתא דדוד מלכא משיחא""׳)
In our holy land,
בארצנו הקדושה,
In Yerushalayim, the holy city, and in the Beis HaMikdash,
בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש,
Together with the birthday celebrant,
ביחד עם בעל יום ההולדת,
and his only son,
ובנו יחידו,
His Holy Honor, my father-in-law, the Rebbe, leader of our generation,
כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
by whose name
שבשמו
the second,
השני,
Yitzchak,
יצחק,
the connection and relevance to the true and complete redemption is emphasized, for then they will say specifically to Yitzchak, "For you are our father"<sup>147</sup>,
מודגש הקשר והשייכות לגאולה האמיתית והשלימה שאז יאמרו ליצחק דוקא "כי אתה אבינו״<sup>147</sup>״י,
and immediately, forthwith.
ותיכף ומיד ממש.
The Siddur of the Arizal in its place.
102) סידור האריז״ל במקומו.
And more.
ועוד.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
At the conclusion of his book, the Rambam writes: "And in that time, there will be neither famine nor war, etc.,
א. בסיום ספרו כותב הרמב״ם: "ובאותו הזמן לא יהי׳ שם לא רעב ולא מלחמה בו׳,
And the occupation of the entire world will be solely to know Hashem,
ולא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד,
Therefore, Israel will be great sages and know hidden things and comprehend the knowledge of their Creator to the extent of human potential,
ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם,
As it is stated*: 'For the earth will be filled with knowledge of Hashem as the waters cover the sea.'"
שנאמר* כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים".
And it was explained as is known that the Rambam here brings
ונתבאר כמ״פי שהרמב״ם כאן מביא
(not only the beginning of the verse,
(לא רק התחלת הכתוב,
"For the earth will be filled
"כי מלאה הארץ
in proximity to the month of Marcheshvan
י) בסמיכות למד מרחשון
(on the fourth day,
(ביום הרביעי,
the beginning of the ascent of Shabbat/ the end of the sixth cycle and the beginning of the seventh cycle
התחלת מעלי שבתא/ סיום מחזור ששי והתחלת מחזור השביעי
(,
(,
All the sevenths are beloved")
כל השביעין תביבין")
Of the study of the Rambam, three chapters a day
דלימוד הרמב׳ם ג׳ פרקים ליום
(And similarly in the Sefer HaMa'awet / and the completion of the second cycle and the beginning of the third cycle
(ועד״ז בספר המעוות/ ובן סיום מחזור שני והתחלת מחזור שלישי
(
(,
In three times it becomes a chazakah")
בתלת זימני הוי חזקה")
Of one chapter a day.
דפרק אחד ליום.
And to note from the connection and relevance to the daily Chumash lesson -,
ולהעיר מהקשר והשייכות לשיעור חומש היומי -,
And her pitcher on her shoulder, and she went down to the spring and drew water, etc."
וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב גו"
(Chayei Sarah 24,
(חיי שרה כד,
what/ as is known that,
מה/ כידוע ש,
24• hints to the 24 books of the Written Torah,
כד• רומז לכ״ד ספרים דאורייתא,
and,
ו,
25•
כדה•
(with the addition of the letter hei)
(בתוספת ה״א)
hints to the Oral Torah which draws from the Written Torah
רומז לתושבע־פ ששואבת מתושב״ב
(Or HaTorah Nir volume 2 p. 829)
(אוה״ת ניר כרך ב׳ ע׳ תתכט)
-And behold, the book of the Rambam is,
-והדי ספרו של הרמב״ם הוא,
a compilation of the entire Oral Torah."
מקבץ לתורה שבעל פה כולה".
And we may add to this – that,
ויש להוסיף בזה - ש,
it is like a container.
כד• הוא.
Like, for example, one who takes a container of water from a large body of water, which is only a tiny amount compared to the great sea,
כמו למשל שלוקחיז כד מים מים הגדול שאינו אלא מעט מזעיר נגד הים הגדול',,
a container relative to the sea or the spring."
כד א׳ לגבי הים או המעיין"
(Likkutei Torah, BeRabah ad,
(לקו״ת ברבה עד,
a"h,
ב. עה,
d. And the revelation of the wellspring
ד/ וגילוי המעיין
(.
(.
the-spring\")
ה־ עינה")
We will purposely fulfill the Torah and mitzvot through actual deed,
נעשה זדי קיום התומ״ע במעשה בפועל,
through the laws of the Torah
ע״י הלכות התורה
(The book of the Rambam/ through which they merit the revelation of the wellspring in the future to come
(ספרו של הרמב׳ם/ שעי״ו זוכים לגילוי המעיין לעתיד לבוא
(Tosafot Toldos 17,
(תו*א תולדות יז,
d'vaild / and in the language of the Rambam, as the conclusion and seal of his book - ,
ד ואילד/ ובלשון הרמב״ם כסיום וחותם ספרו -,
as water covers the sea•
כמים לים מכסים•
(not only,
(לא רק,
like" ,
כד",
but the sea
אלא ים
(the great)
(הגדול)
/
/
"Knowledge of G‑d",
דעה את ה׳",
except)
אלא)
also the conclusion of the verse,
גם סיום הכתוב,
"as waters cover the sea",
"כמים לים מכסים",
in which there is an additional increase in the greatness of the wondrousness of the manner of knowledge of G‑d at that time — that in addition to the entire earth being filled with "knowledge of G‑d"
שבו ניתוסף בגודל הפלאת אופן ידיעת ה׳ באותו הזמן - שנוסף לכך שהארץ כולה תהי׳ מלאה "דעה את ה׳"
(until not a single point remains vacant / there will be an even greater elevation — "as waters cover the sea",
(עד שלא תשאר נקודה אחת פנוי׳/ יהי׳ עילוי גדול עוד יותר - "כמים לים מכסים",
that the earth will be covered with "knowledge of G‑d",
שהארץ תהי׳ מכוסה ב״דעה את ה׳",
like the seabed that is covered with "waters",
כמו קרקעית הים שמכוסה ב״מים",
Until one sees nothing besides the water,
עד שלא רואים דבר מלבד המים,
And its parallel is in 'the waters of knowledge'<sup>3</sup>,
ודוגמתו ב״מי הדעת"<sup>3</sup>,
that the existence of the land is completely nullified and covered by 'knowledge of G‑d',
שמציאות הארץ בטלה לגמרי ומכוסה ב״דעה את ה׳",
until one sees nothing besides 'knowledge of G‑d'.
עד שלא רואים דבר מלבד "דעה את ה׳".
And accordingly, it is understood that the addition of 'the waters cover the sea' is at the end of his book,
ועפ״ז מובן גם שההוספה ד״במים לים מכסים" היא בסיום ספרו,
and not in the Laws of Repentance,
ולא בהלכות תשובה,
that the writers [say] that 'in those days knowledge, wisdom, and truth will increase,
שכותבי ש״באותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת,
as it is said, 'for the earth shall be full of knowledge of G‑d'
שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה׳",
And the end of the verse "as waters cover the sea" does not bring a conclusion! - because:
ולא מביא סיום הכתוב "כמים לים מכסים"!-כי:
In the laws of Teshuvah,
בהלכות תשובה,
in a situation and state that requires Teshuvah*,
במעמד ומצב שיש צורך בתשובה*,
that is,
היינו,
in the midst of the service,
באמצע העבודה,
where there is place and possibility for a delay and an undesirable state,
שיש מקום ואפשרות לעגין ומצב בלתי־ רצוי,
then the most elevated perfection
אזי השלימות הכי נעלית
(including also the description of "those days" in the mouth that relates and influences the service of the present)
(כולל גם התיאור ד״אותן הימים" בפי ששייך ופועל על העבודה דעתה)
she "the land is filled with knowledge of G‑d,"
היא "מלאה הארץ דעה את ה׳",
that is,
היינו,
that the effect of teshuvah is that the reality of man and the land becomes filled and imbued with "knowledge of G‑d,"
שפעולת התשובה היא שמציאות האדם והארץ נעשית מלאה ומדורה ב״דעה אח ה׳",
but not the concept of "as waters cover the sea,"
אבל לא הענין ד״כמים לים מכסים",
canceling the existence of the
ביטול מציאות ה
See Rambam, Laws of Mikvaos at their end.
ס ראה רמב׳ם הל׳ מקוואות בסופן.
Sefer HaSichos — 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
man and the land,
אדם והארץ,
Thus the possibility of an undesirable situation is nullified
שעי״ז בטלה האפשרות למצב בלתי־רצוי
(Because of this, there is a need for the work of repentance)
(שבגלל זה יש צורך בעבודת התשובה).
But at the end of his book,
משא״ב בסיום ספרו,
in the laws of
בהלכות
(Kings and their wars, ch. 6)
(מלכים ומלחמותיהם ו)
the Messianic king,
מלן המשיחי,
and at their conclusion and seal,
ובסיומן וחותמן,
Not at the beginning of the matter,
לא בהתחלת העניו,
When "a king from the house of David will stand, and he will wage the wars of G-d and will be victorious through G-d",
כש״יעמוד מלך מבית דוד בו׳ וילחם מלחמות ה׳ וינצח בו׳"",
But at the conclusion of the matter,
אלא בסיום העניו,
after his arrival,
לאחרי ביאתו,
in the period of "the days of Moshiach"
בהתקופה ד״ימות המשיח"
("at that time")
("באותו הזמן״)
- then there will also be the completion of "as waters cover the sea".
- אזי תהי׳ גם השלימות ד״כמים לים מכסים".
But there is still lacking in the explanation:
ב. אבל עדיין חסר בהסברה:
The explanation of "Mekhasis" is not only the nullification of seeing an additional reality beyond "knowing Hashem"
הפירוש ד״מכסיס" הוא לא רק ביטול ראיית מציאות נוספת על "דעה את ה׳"
("The entire world's occupation will be only to know Hashem")
("לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד"),
but also the nullification of the essence of reality,
אלא גם ביטול עצס המציאות,
like the 'sea',
בדוגמת ה״ים",
that in addition to having no additional reality besides being the place of water
שנוסף לכך שאין לו מציאות נוספת מלבד היותו מקום המים
("The place<sup>149</sup> of the water is called sea")
("מקום<sup>149</sup> המים קרוי ים״)
Yud,
״י,
It is null and entirely covered in water
ה״ה בטל ומכוסה לגמרי במים
("as waters cover the sea"/ that its existence is not seen at all.)
(״כמים לים מכסים""/ שמציאותו אינה נראית כלל.
And one must understand:
וצריך להבין:
The book of the Hand is - laws,
ספר הי״ד הוא - הלכות,
That their purpose is to act upon the things in the world that they be according to the instructions of the Torah.
שענינם לפעול בהדברים שבעולם שיהיו כפי הוראות התורה.
And similarly regarding the laws of King Moshiach - laws pertaining to the perfection of the reality of the world in the days of Moshiach.
ועד״ז בהלכות מלך המשיח -הלכות השייכות להשלימות במציאות העולם בימות המשיח.
And it is emphasized also in the words of the Rambam at the beginning of the chapter<sup>2</sup>,
ובמודגש גם בדברי הרמב״ם בהתחלת הפרק<sup>2</sup>׳,
"Let it not enter your mind that in the days of Moshiach anything from the natural order of the world will be nullified, etc.,
"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם כו"׳,
that is,
היינו,
that the description of the state in the days of Moshiach in his book is that the reality of the world
שתיאור המצב דימות המשיח בספרו הוא שמציאות העולם
("the world follows its natural course")
("עולם כמנהגו נוהג")
will be at the ultimate perfection,
תהי׳ בתכלית השלימות,
such that "the entire world will have no occupation other than knowing G‑d alone,"
עד ש״לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד",
that is,
היינו,
that there exists the reality of "the entire world,"
שישנה המציאות ד״כל העולם",
but that it is in the utmost perfection,
אלא שהיא בתכלית השלימות,
"to know G-d only".
"לדעת את ה׳ בלבד".
And as was explained elsewhere<sup>151</sup> that for this reason the Rambam did not mention at the end of his book about the matters that will be in the seventh millennium,
וכמשג״ת במק״א<sup>151</sup>י שמטעם זה לא הזכיר הרמב״ם בסיום ספרו אודות העני־ נים שיהיו באלף השביעי,
"Chad Charuv"<sup>14</sup>
"חד חרוב"<sup>14</sup>
(and so forth)
(וכיו״ב)
- since these matters are connected with the nullification of the reality of the world<sup>153</sup>,
- כיון שענינים אלו קשורים עם ביטול מציאות העולם<sup>153</sup>,
and not with the perfection of the world which is achieved through the laws of the Torah.
ולא עם שלימות העולם שנעשית ע״י הלכות התורה.
And accordingly it is not understood: why does he conclude and seal his book with "as waters cover the sea" - emphasizing the nullification of the reality of the world,
ועפ״ז אינו מובן: למה מסיים וחותם ספרו ב״כמים לים מכסים" - הדגשת ביטול מציאות העולם,
that is completely covered in "knowing G-d" until it is not seen at all,
שמכוסה לגמרי ב־ "דעה את ה"׳ עד שאינו נראה כלל,
like the bottom of the sea that is covered by water until it is not seen at all?
בדוגמת קרקעית הים שמכוסה במים עד שאינה נראית כלל?
And more specifically - regarding the commandment
ג. ובפרטיות יותר - בנוגע להמצוה
(the law of)
(הלכה)
knowledge of G-d,
דידיעת ה׳,
in which is also emphasized the connection and relationship between the conclusion and beginning of the book of the Yad HaChazakah,
שבזה מודגש גם הקשר והשייכות שבין סיום והתחלת ספר הי״׳ד“,
"to know that there is a First Existence etc."
"לידע שיש שם מצוי ראשון כו"׳,
Parshas Chayei Sarah,
ש״פ חיי שרה,
B'Z Marcheshvan
ב״ז מרחשזן
(Hadran on the Rambam)
(הדרן על הרמב״ם)
23rd
23ו
Until 'the entire world's occupation will be solely to know G-d':
עד ש״לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד":
Well-known is the explanation of the precise wording of the Rambam, 'to know that there is a First Existence',
ידוע הביאור בדיוק לשונו של ה־ רמב״ם "לידע שיש שם מצוי ראשון",
specifically 'to know',
"לידע" דוקא,
and not 'to believe' — because regarding belief, the category of a mitzvah is not applicable,
ולא ״להאמין׳״׳ - שבנוגע לאמונה לא שייך גדר של מצוה,
"Because a mitzvah is of the category of something that requires a commander, and a known mitzvah cannot be conceived without God,
"לפי שה־ מצוה היא מן המצטרף ולא תצוייר בזולת אלוקה מצוה ידוע,
therefore, when we posit the belief in the existence of God as a mitzvah,
ולזה כאשר נניח אמונת מציאות הא־ל מצוה,
we already assume that the belief in the existence of God precedes [the concept of] the belief in the existence of God."
כבר נניח אמונת מציאות הא־ל קודמת לאמונת מציאות הא־ל״יי.
And still, explanation is needed: the above that a "mitzvah" compels that there is a Commander,
ועדייו דרוש ביאור: האמור לעיל ש־ "מצוה" מכריחה שישנו מצווה,
this applies only to the belief in His existence, blessed be He, in and of itself,
ה״ז רק בנוגע לאמונה במציאותו ית׳ כשלעצמה,
but it does not explain why the Rambam did not mention the mitzvah of belief
אבל אין זה מתרץ למה לא הזכיר הרמב״ם מצות האמונה
("to believe")
("להאמין")
regarding the specific details of His existence, blessed be He,
בנוגע לפרטי הענינים דמציאותו ית׳,
that we believe that G-d (blessed be He), whom we already know exists,
ש״נאמין שהאלו־ קה ב״ה שכבר ידענו שהוא נמצא,
His existence is the most primary and most perfect in all of existence etc.
מציאותו היא היותר ראשון והיותר שלם אשר בבל המציאות וכו׳״י׳.
And even though his intention is to emphasize the obligation "to know",
ואף שכוונתו להדגיש החיוב "לידע",
knowledge specifically in a manner of understanding and comprehension—it would have been
ידיעה באופן של הבנה והשגה דוקא-הי׳
for him to explain both,
לו לפרש שניהם,
"to believe and to know that there is a First Existence there etc."
"להאמין ולידע שיש שם מצוי ראשון כו׳",
And it will also be interpreted that "what is possible to know, know precisely,
ויתפרש גם ש״מה שאפשר לידע ידע דייקא,
and what is impossible to know, believe".
ומה שא״א לידע יאמין"".
And further explanations on this:
וא׳ הביאורים בזה:
The distinction between knowledge and faith - that knowledge comes from the aspect of human intellect,
החילוק שבין ידיעה לאמונה - שידיעה באה מצד שכל האדם,
whereas faith comes from the aspect of the revelation of the thing that one believes in,<sup>2</sup>
ואילו אמונה באה מצד התגלות הדבר שמאמין בוי<sup>2</sup>,
And therefore, knowledge is only as the thing is contracted within the measure and limitation of human intellect,
ולכן הידיעה היא רק כפי שהדבר הוא מצומצם במדידה והגבלה דשכל האדם,
whereas faith is in the thing as it is,
ואילו אמונה היא בהדבר נמו שהוא,
which is not limited by the boundaries of human intellect,
שאינו מוגבל בגדרי שכל האדם,
and on the contrary,
ואדרבה,
it is above human intellect,
להיותו למעלה משכל האדם,
He brings about the nullification of human intellect<sup>22</sup>,
ה״ה פועל ביטול שכל האדם<sup>22</sup>,
even in matters of Divinity that are grasped by the intellect<sup>22</sup>,
אפילו בעניני אלקות המושגים בשכל<sup>22</sup>,
and all the more so in matters of Divinity that are not grasped by the intellect,
ועאכו״ב בעניני אלקות שאינם מושגים בשכל,
that his existence is nullified relative to the revelation that is above him and is not comparable to it.
שמציאותו מתבטלת לגבי הגילוי שלמעלה ממנו ואינו בערכו.
And since the content of the commandments and laws of the Torah is that the existence of man and the world should be in perfection
וכיון שהתוכן דמצוות והלכות התורה הוא שמציאות האדם והעולם תהי׳ כשלימות
(T.L.)
(ט״ל)
therefore,
לכן,
the definition of a mitzvah is "to know",
גדר המצוה הוא "לידע",
knowledge connected with His existence
ידיעה הקשורה עם מציאותו
(perfection of intellect that grasps G‑dliness/ and not faith,
(שלימות השכל שמשיג אלקות/ ולא אמונה,
connected with nullification of his existence.
הקשורה עם ביטול מציאותו.
And based on this,
ועפ״ז,
when he explains at the end of his book the manner of knowing G‑d in the days of Moshiach,
כשמבאר בסיום ספרו אופן ידיעת ה׳ בימות המשיח,
the perfection of the commandment of knowing G‑d that [is] at the beginning of his book — must be to
שלימות המצוה דידיעת ה׳ שבהתחלת ספרו - צריך ל־
24
24ו
Sefer HaSichos — 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
emphasized only the matter of “the earth will be filled with knowledge of G‑d,”
הדגיש רק הענין ד״מלאה הארץ דעה את ה׳",
the perfection of knowledge,
שלימות הידיעה,
which is connected with the existence of man and the world
הקשורה עם מציאות האדם והעולם
(“the earth”/ “they will comprehend knowledge of their Creator according to human capacity,”
("הארץ"/ "ישיגו דעת בוראם כפי כח האדם",
and not the matter of “covering,”
ולא העניו ד״מכסים",
the nullification of the existence of man and the world,
ביטול מציאות האדם והעולם,
due to a loftier revelation that cannot come in a manner of knowledge,
מצד גילוי נעלה יותר שאינו יכול לבוא באופן של ידיעה,
but rather in a manner of faith?
אלא באופן של אמונה?
Also one must understand:
ד. גם צריך להבין:
In the final halachah, the Rambam explains the standing and condition of the entire world,
בהלכה האחרונה מבאר הרמב״ם המעמד ומצב דכל העולם,
"The entire world will have no occupation except to know G‑d alone,"
"לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד",
and also the standing and condition of Israel,
וגם המעמד ומצב דישראל,
"The Jews will be great sages and know hidden matters and will comprehend the knowledge of their Creator according to human capacity"; and he brings a proof
"יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם"; ומביא ראי׳
("as it is stated")
("שנאמר")
only regarding the standing and condition of the entire world,
רק בנוגע למעמד ומצב דבל העולם,
"The earth is full, etc.,"
"מלאה הארץ וגו"׳,
and not regarding the status and condition of Israel?
ולא בנוגע למעמד ומצב דישראל?
At first glance,
לכאורה,
it could be said that "the earth is full of the knowledge of the Lord",
הי׳ אפשר לומר ש״מלאה הארץ דעה את ה"׳,
refers to that "the occupation of the entire world will be only to know the Lord",
קאי על זה ש״לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד",
and "as waters cover the sea",
ו״כמים לים מכסים",
refers to that "Israel will be great wise men and know secret things"
קאי על זה ש״יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים"
("secret things" that are above human power,
("דברים הסתומים" שלמעלה מ״כח האדם",
that they are in the manner of 'as waters cover the sea')
שהם באופן ד״כמים לים מכסים").
But,
אבל,
In addition to the fact that according to this the order of the Rambam's words does not fit, after he writes "and they know hidden things"
נוסף לכד שעפ״ז אינו מתאים סדר דברי הרמב״ס שלאחרי שכותב "ויודעים דברים הסתומים"
(the animal soul and the like)
(העניזד״מכ־ סים")
he adds that "they will attain knowledge of their Creator according to human capacity",
מוסיף ש״ישיגו דעת בוראם כפי כח האדם",
behold,
הרי,
the simple meaning of the verse
פשטות לשון הכתוב
(as the Rambam brings in his work "in clear language and short way"<sup>25</sup>,
(שמביא הרמב״ם בחיבורו "בלשון ברורה ודרך קצרה"<sup>25</sup>,
"clear and concise language"<sup>25</sup>)
"לשון צח וקצר"<sup>25</sup>)
it is,
הוא,
that "as waters cover the sea" refers to "the earth" at the beginning of the verse
ש״כמים לים מכסים" קאי על "הארץ" שבהתחלת הכתוב
(and not on another matter not mentioned in the verse)
(ולא על עניו אחר שלא נזכר בכתוב).
And it will be understood with the introduction of the explanation of the verse "because
ה. ויובן בהקדם הביאור בכתוב "כי
“The earth will be filled with knowledge of G‑d as the waters cover the sea” - that “as the waters cover the sea” is a continuation and explanation of “the earth will be filled with knowledge of G‑d,”
מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ - ש״כמים לים מכסים" הוא המשך וביאור ל״מלאה הארץ דעה את ה׳",
"The earth will be filled etc. as the waters cover the sea":
"מלאה הארץ גו׳ כמים לים מכסים":
"Filled" and "cover" are two contradictory things,
"מלאה" ו״מכסים" הם תרתי דסתרי,
because,
כי,
"Filled" indicates that the water is in the measure and limit of the “vessel” that is entirely filled with water,
"מלאה" מורה שהמים הם במדידה והגבלה של ה״כלי" שמלא כולו במים,
while “cover” indicates an abundance of water not according to the measure and limit of the “vessel,”
ואילו "מכסים" מורה על ריבוי המים שלא לפי המדידה וההגבלה של ה״כלי",
to the point that it covers the “vessel.”
עד שמכסים ה״כלי״“.
And how can it be that “the earth will be filled with knowledge of G‑d as the waters cover the sea,”
ואיך יתכן ש״מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים",
that the filling
שהמילוי
(in the limitation of the vessel)
(בהגבלת הכלי)
that the land knows G-d is like the covering
דהארץ ב״דעה את ה"׳ הוא כמו הכיסוי
(above the limitation of the vessel)
(למעלה מהגבלת הכלי)
that the sea in water?!
דהים במים?!
Also, one must understand:
גם צריך להבין:
Just as at the beginning of the verse it first mentions the filled item
א) כשם שבתחילת הכתוב מזכיר תחילה הדבר הממולא
("the land")
("הארץ")
And afterwards, the filling thing
ואח״ב הדבר הממלא
("knowing G-d"/ it should have continued in the same order,
("דעה את ה׳"/ הי׳ צריך להמשיך באותו סדר,
to mention first the covered thing
להזכיר תחילה הדבר המכוסה
("sea")
("ים")
and afterwards to mention the covering thing
ואח״כ להזכיר הדבר המכסה
("water")
("מים")
-"like the sea covered by water"<sup>27</sup>; and why does he change and reverse the order,
-"כים המכוסה במים"<sup>27</sup>; ולמה משנה ומהפך הסדר,
To mention first the covering thing
להזכיר תחילה הדבר המכסה
("water")
("מים")
And afterwards to mention the covered thing
ואח״ב להזכיר הדבר המכוסה
("yam")
(״ים״)
- "Like water to sea covering"?!
- "כמיס ליס מכסים"?!
The explanation of "yam" is not only the place of water
ב) הפירוש ד״ים" הוא לא רק מקום המים
(as above) but also the water itself is called "yam",
(כנ״ל/ אלא גם המיס עצמם קרויין "ים",
As it is written•<sup>2</sup> "And to the gathering of waters He called seas,"
כמ״ש•<sup>2</sup> "ולמקוה המים קרא ימים",
And based on this, one must understand what is the explanation of "as waters cover the sea,"
ועפ״ז צריך להבין מהו הפירוש "כמים לים מכסים",
that the "waters" cover the "sea,"
שה״מים" מכסים את ה״ים",
the "gathering of waters"?
"מקוה המיס"?
In the verse it says, "For the earth shall be filled with [knowledge of G‑d] etc." -
ג) בכתוב נאמר ״כי מלאה הארץ גו׳״ -
Shabbos Parshas Chayei Sarah,
ש״פ חיי שרה,
27th of Cheshvan
כ״ז מרחשון
(We return to the Rambam)
(הדרן על הרמב״ם)
25 And
25ו
We will discuss that which is written at the beginning of the verse
נחינח מעס על מ״ש בהתחלת הכתוב
("They shall not harm nor destroy, etc.")
("לא ירעו ולא ישחיתו גו"')
: But the Rambam, who brings only the second half of the verse as a separate matter! – why did he also copy the word "For
: אבל הרמב״ם שמביא רק חציו השני של הכתוב כעני! בפ״ע - למה העתיק גם תיבת "כי
("the earth will be filled, etc.")
(מלאה הארץ גו׳)״י
And we can explain all of this as follows:
ו. ויש לומר הביאור בכל זה:
The general theme of the Book of the Hand,
התוכן הכללי דספר הי״ד,
the Laws of the Torah,
הלכות התורה,
that the existence of the world should be according to the will of the Holy One, blessed be He, which is revealed in the Torah
שמציאות העולם תהי׳ ע״פ רצונו של הקב״ה שנתגלה בתורה
(as stated above, sec. 2)
(כנ״ל ס״ב)
—is brought about by G‑d's knowledge,
-נעשה ע״י ידיעת ה׳,
which is "the foundation of foundations and the pillar of wisdoms" for the entire conduct of man and the world according to the will of the Holy One, blessed be He, as elucidated in the Laws of the Torah,
שזהו "יסוד היסודות ועמוד החכמות" לכללות הנהגת האדם והעולם ע״פ רצונו של הקב״ה שנתבאר בהלכות התורה,
and the ultimate perfection of this matter will be in the days of Mashiach,
ותכלית השלימות בענין זה תהי׳ בימות המשיח,
that then the knowledge of G‑d will be in the manner of "the earth will be filled with knowledge of G‑d as the waters cover the sea".
שאז תהי׳ ידיעת ה׳ באופן ד״מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים".
And through this the purpose of creation is completed, that through the Torah a revelation of G‑dliness will be drawn into the world — a connection of two extremes,
ועי״ז נשלמת כוונת הבריאה שע״י התורה יומשך גילוי אלקות בעולם -חיבור של ב׳ קצוות,
And in the familiar language — the connection of the upper realms and the lower realms,
ובלשון הידוע -חיבורי־ דעליונים ותחתונים,
to make for Him, blessed be He, a dwelling place in the lower realms:
לעשות"־ לו ית׳ דירה בתחתונים:
The revelation of G‑dliness must be within the boundaries of the world
גילוי אלקות צריך להיות בגדרי העולם
("lower realms")
("תחתונים"),
which is the matter of the knowledge of G‑d
שזהו״ע דידיעת ה׳
("knowledge")
("לידע"),
that man's intellect understands, grasps, and knows G-dliness,
ששכל האדם מבין ומשיג ויודע אלקות,
unlike faith,
משא״כ אמונה,
which corresponds to a level of G-dliness that is not grasped within the parameters of intellect,
מצד דרגת ה־ אלקות שאינה נתפסת בגדרי השכל,
since it does not penetrate the parameters of intellect,
שכיון שאינה חודרת בגדרי השכל,
but rather brings about nullification within it,
אלא פועלת בו ביטול,
through it there is not drawn down G-dliness into the parameters of the world.
לא נעשה על ידה המשכת אלקות בגדרי העולם
("lower ones")
("תחתונים").
And together with this,
וביחד עם זה,
there must be in the world
צריך להיות בעולם
(not only the revelation of the level of Divinity that has value and relation to the boundaries of the world,
(לא רק גילוי דרגת האלקות שיש לה ערך ושייכות לגדרי העולם,
to the extent that it is grasped in the understanding and comprehension of human intellect,
עד שנתפסת בהבנה והשגה דשכל האדם,
but also)
אלא גם)
the revelation of the level of Divinity that is above the boundaries of the world,
גילוי דרגת האלקות שלמעלה מגדרי העולם,
"Supernal beings,"
"עליונים",
until the revelation of His Essence and Being, blessed be He,
עד להגילוי דמהותו ועצמותו ית׳,
a dwelling place for His Essence, blessed be He,
דירה לעצמותו ית׳,
and in a manner that this revelation does not effect the nullification of the existence of man and the world,
ובאופן שגילוי זה אינו פועל ביטול מציאות האדם והעולם,
but on the contrary,
אלא אדרבה,
it permeates the existence of man and the world.
חודר במציאות האדם והעולם.
And it requires explanation: How is it possible that within the limits of the world, a revelation of G‑dliness that transcends the limits of the world will be drawn down and permeate,
ז. וצריך ביאור: איד יתכן שבגדרי העולם יומשך ויחדור גילוי אלקות שלמעלה מגדרי העולם,
And until the revelation of His Essence, may He be blessed?!
ועד להגילוי דעצמותו ית׳?!
And the answer to this - is hinted at by the Rambam at the beginning of his book,
והתירוץ על זה - רומז הרמב״ם בהתחלת ספרו,
that after he writes, "The foundation of foundations and pillar of wisdoms is to know that there exists a First Existent and He brings into existence every existing thing,"
שלאחרי שכותב "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא",
he adds,
מוסיף,
"And all existences, from heaven and earth and everything between them, only exist from the truth of His existence.":
"וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו":
And in the introduction - that it is seemingly not understood:
ובהקדם - שלכאורה אינו מובן:
After they know "that there exists a First Existent and He brings into existence every existing thing,"
(א) לאחרי שיודעים "שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא",
It is self-evident that all existents derive from Him,
מובן מאליו שממנו נמצאו כל הנמצאים,
And why does he add and repeat the second clause that 'all existents etc. were not found except from the truth of His existence'?
ולמה מוסיף וכופל הבבא השני׳ ש״כל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמתת המצאו״ז
Why does he elaborate with the phrase 'all existents etc. were not found except from the truth of His existence',
(ב) למה מאריך בלשון ש״כל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמתת המצאו",
And why does he not simply write 'all existents etc. were found from the truth of His existence'?
ואינו כותב בפשטות ש״כל הנמצאים כו׳ נמצאו מאמתת המצאו"?
As in the first clause, he writes the title 'First Existent',
(ג) כבבא הראשונה כותב התואר "מצוי ראשון",
And in the second clause, he writes the title 'Truth of His existence'.
ובבבא השני׳ כותב התואר "אמתת המצאו״י
And we must say the explanation of this - that in the two clauses of the first halacha there are two manners in knowledge:
ויש לומר הביאור בזה - שבב׳ הבבות שבהלכה הראשונה הם ב׳ אופנים בי־ דיעה:
The first manner - "to know that there is a First Existent and He brings into existence every existent,"
אופן הא׳ - "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא",
That is,
כלומר,
that the existence of "every existent" is felt,
שנרגשת המציאות ד״כל נמצא",
except that there is the knowledge that "He brings into existence every existent."
אלא שישנה הידיעה ש״הוא ממציא כל נמצא".
And the second manner - that "all existents, from heaven and earth and what is between them, exist only from the truth of His existence,"
ואופן הב׳ - ש״כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו",
That is,
כלומר,
that it is felt that all existents do not exist from their own selves,
שנרגש שכל הנמצאים לא נמצאו מצד עצמם,
And that their existence is nothing but "from the essence of His existence".
ומה שישנה מציאותם אין זה אלא "מאמחח המצאו".
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחזת - ה׳תש״נ
And the difference between them is also regarding the level of G-dliness:
והחילוק שביניהם הוא גם בנוגע לדרגת האלקות:
In the first manner,
באופן הא׳,
When the reality of "everything that exists" is felt - the knowledge is that "there is a First Existent",
כשנרגשת המציאות ד״כל נמצא״ - הידיעה היא "שיש שם מצוי ראשון",
"Existent",
"מצוי",
a reality that belongs to causing existence,
מציאות ששייכת להמציא נמצא,
and beyond that,
ויתירה מזה,
(existing)
"(מצוי)
first",
ראשון",
denotes the relation and connection to the things listed after it
שמורה על היחס והקשר להדברים הנמנים אחריו
("all existence")
("כל נמצא"),
that is,
כלומר,
the knowledge is only at the level of G-dliness that pertains to the categories of existing things,
הידיעה היא רק בדרגת האלקות ששייכת לגדרי הנמצאים,
and not in a level that is above relation to the boundaries of existent beings,
ולא בדרגא שלמעלה משייכות לגדרי הנמצאים,
that causes the nullification of
שפועלת הביטול של
(boundaries of)
(גדרי)
the existent beings.
הנמצאים.
And in the second manner,
ובאופן הב׳,
when it is felt that “all existent beings etc. exist only from the truth of His existence” — the knowledge is
כשנרגש ש״כל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמתת המצאו״ -הידיעה היא
(not only in the level of G‑dliness that is relative to the boundaries of existent beings,
(לא רק בדרגת האלקות שבערך לגדרי הנמצאים,
"First Existent",
"מצוי ראשון",
But)
אלא)
Also in the level of G‑dliness that is above the categories of created beings,
גם בדרגת האלקות שלמעלה מגדרי הנבראים,
"truth of His existence."
"אמוזחיי המצאו״“.
And the innovation in this - "to know."
והחידוש שבזה - ״לידע..
"truth of His existence",
אמתת המצאו״,
that even the level of "truth of His existence" comes in a manner of knowledge,
שגם הדרגא ד״אמתח המצאף׳ באה באופן של ידיעה,
that does not nullify the categories of existing beings,
שאינה מבטלת גדרי הנמצאים,
But it penetrates into their boundaries:
אלא חודרת בגדרים שלהם:
As long as the “knower” exists as an independent entity — knowledge can only be on a level that is relevant to the boundaries of its existence,
כל זמן שה״יודע" הוא מציאות לעצמו - יכולה להיות הידיעה רק בדרגא ששייכת לגדרי מציאותו,
whereas on a level above the boundaries of its existence, knowledge does not apply
ואילו בדרגא שלמעלה מגדרי מציאותו לא שייך ידיעה
(only faith)
(בי אם אמונה),
since, relative to this level, the boundaries of its existence are nullified; but when the “knower” is in a state of utter nullification,
כיון שביחס לדרגא זו מתבטלים גדרי מציאותו; אבל כאשר ה״יודע" הוא בתכלית הביטול,
that it is not an independent entity,
שאינו מציאות לעצמו,
and its entire existence is only “the truth of His existence” — then knowledge can also be on a level above the boundaries of its existence,
ובל מציאותו אינה אלא ״אמתת המצאו״ - יכולה להיות ידיעה גם בדרגא שלמעלה מגדרי מציאותו,
In a way that it does not nullify but rather continues and penetrates within the boundaries of his existence,
באופן שאינה מבטלת אלא נמשכת וחודרת בגדרי מציאותו,
Since his entire existence is nothing but the "truth of His existence".
כיון שכל מציאותו אינה אלא״אמתתהמצאו".
And this is what the Rambam wrote: "To know, etc., all existents, etc., they exist only from the truth of His existence" — that when the existents are in a state of absolute self-nullification,
וזהו מ״ש הרמב״ם ש״לידע כו׳ כל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמתת המצאר׳ - שכאשר הנמצאים הם בתכלית הביטול,
that it is felt in them that they are not an independent existence,
שנרגש בהם שאינם מציאות לעצמם,
and all their existence is only from the truth of His existence,
וכל מציאותם אינה אלא מאמתת המצאו,
then there can be within them the knowledge of "the truth of His existence"
אזי יכולה להיות אצלם הידיעה ב״אמתת המצאו״
("to know.
(״לידע..
The truth of His existence,” i.e.,
אמתת ה־ מצאו"/ היינו,
That the revelation of “the truth of His existence”
שהגילוי ד״אמתת המצאו"
(does not nullify, but rather)
(אינו מבטל אלא)
penetrates the limits of intellect specifically in a manner of knowledge
חודר בגדרי השכל באופן של ידיעה דוקא
(even though from itself it is not a “vessel” for this knowledge<sup>161</sup>, because their existence is “the truth of His existence”.
(אף שמצד עצמו אינו "כלי" לידיעה זו<sup>161</sup>/ כיון שמציאותם היא״אמתתהמצאו".
The level of G‑dliness that is relative to the creations,
דרגת האלקות שבערך להנמצאים,
gives room for the sense of existence of “every creation”,
נותנת מקום להרגש המציאות ד״כל נמצא",
whereas in the aspect of “the truth of His existence”,
ואילו בחי׳ "אמתת המצאו",
The level of G‑dliness as it is,
דרגת האלקות כמו שהוא,
causes the nullification of the existing beings,
פועל הביטול בהנמצאים,
that “all existing beings etc. came into existence only from the truth of G‑d,
ש״כל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמתת ד,
found.”
מצאו".
Shabbos Parshas Chayei Sarah,
ש״פ חיי שדה,
27 Marcheshvan
כ״ז מרחשון
(Hadran on the Rambam)
(הדרן על הדמב״ם)
And similarly at the conclusion of his book - "For the earth shall be full of the knowledge of the Lord as the waters cover the sea":
ח. ועד״ז בסיום ספרו - "כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים":
The difference between "a sea covered with water" and "water covering the sea" is - that "a sea covered with water"
החילוק בין "כים המכוסה במים" ל־ ״כמים לים מכסים״ הוא - ש״כיס המכוסה במים"
(it speaks about the sea)
(שמדובר אודות הים)
emphasizes the existence of the sea,
מדגיש מציאות הים,
and since the existence of the sea exists,
וכיון שישגה מציאות הים,
therefore,
הרי,
the water covering it annuls its existence,
המים המכסים אותו מבטלים מציאותו,
that is,
היינו,
that it is not in the manner of "filled"
שאין זה באופן ד״מלאה"
(that penetrates his existence,
(שחודר מציאותו,
knowledge/ but in the manner of "covering"
ידיעה/ אלא באופן ד״מכסים"
(nullification of existence,
(ביטול המציאות,
faith)
אמונה)
; while "as waters cover the sea"
; ואילו "כמים לים מכסים"
(that it speaks about the water)
(שמדובר אודות המים)
emphasizes the filling that covers the sea,
מדגיש המיס שמכסים את הים,
The nullification of the reality of the sea, whose entire essence is only dissolution,
ביטול מציאות הים שכל ענינו אינו אלא המיס,
Therefore,
ולכן,
Even the level of "waters" that is above the boundaries of the land,
גם דרגת ה״מים" שלמעלה מגדרי הארץ,
which of itself must bring about the nullification of "coverings",
שמצד עצמה צריכה לפעול הביטול ד״מכסים",
is drawn and penetrates into the boundaries of the land in a manner of "filled",
נמשכת וחודרת בגדרי הארץ באופן ד״מלאה",
Since the reality of the land is nothing but the reality of the water that covers the sea
כיון שמציאות הארץ אינה אלא מציאות המים שמכסים את הים
(along the lines of "to know".
(ע״ד "לידע..
the truth of His existence")
אמיתת המצאו").
And more deeply:
ובעומק יותר:
It was explained above
נתבאר לעיל
"Heavens" is not only "the place of water,"
(ס״ה) ש״ים" הוא לא רק "מקום המים",
but also "the gathering of the waters."
אלא גם "מקוה המים".
And according to this,
ועפ״ז,
The distinction between "mayim" and "yam" is that in "yam", the form created in the water is emphasized,
החילוק שבין ״מים״ ל״ים״“ הוא -שב״ים" מודגש הציור שנעשה בהמיס,
"Mikvah HaMayim" (gathering of the waters),
"מקוה המים",
from the perspective of the boundaries of the place where the water is located
מצד גדרי המקום שבו נמצאים המים
(the floor and walls of the sea / and its parallel in "knowing G-d"
(קרקעית וכותלי הים/ ודוגמתו ב״דעה את ה׳״
("waters of knowledge")
(״מי הדעת״)
- knowledge that comes in the form of the garments of comprehension: and "water" refers to the reality of water as it is above form,
- ידיעה שבאה בציור דלבושי ההשגה: ו״מים" קאי על מציאות המים כפי שהם למעלה מציור,
and its parallel in "knowing G-d" _ knowledge as it is above the form of the garments of comprehension.
ודוגמתו ב״דעה את ה״׳ _ ידיעה כפי שהיא למעלה מהציור דלבושי ההשגה.
And the interpretation of "as waters cover the sea" - that the knowledge that comes in the form of comprehension
והפירוש ״כמים לים מכסים״ - שהידיעה שבאה בציור דהשגה
("sea")
("ים")
Covered in the simplicity that is above depiction
מכוסה בהפשיטות שלמעלה מציור
("water״)
("מים״)
”,
”,
And also this level
וגם דרגא זו
(simplicity that is above depiction)
(פשיטות שלמעלה מציור)
It does not nullify but rather penetrates the boundaries of comprehension,
אינה מבטלת אלא חודרת בגדרי ההשגה,
In a manner of "filled".
באופן ד״מלאה".
And this is the connection and relevance between the beginning and end of the Book of the Hand - that in both it is emphasized that even the level that is above the boundaries of the world does not nullify the boundaries of the world,
וזהו הקשר והשייכות שבין התחלת וסיום ספר הי״ד - שבשניהם מודגש שגם הדרגא שלמעלה מגדרי העולם אינה מבטלת גדרי העולם,
but rather is drawn and permeates within the boundaries of the world,
אלא נמשכת וחודרת בגדרי העולם,
since the existence of the world is the existence of G‑dliness: at the beginning of the book - 'to know etc. the truth of His existence,'
כיון שמציאות העולם היא המציאות דאלקות: בהתחלת הספר -"לידע כו׳ אמתת המצאו",
for since 'all existing things etc. exist only from the truth of His existence,'
דכיון ש״כל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמתת המצאו",
that their existence is 'the truth of His existence,'
שמציאותם היא "אמתת המצאו",
it is possible for them to have knowledge also of 'the truth of His existence.' And at the end of the book - 'the earth is full etc. covering,'
יכולה להיות אצלם הידיעה גם ב״אמתת המצאו״: ובסיום הספר - "מלאה הארץ גו׳ מכסים",
for since the existence of the earth is the 'waters,'
דכיון שמציאות הארץ היא ה״מים",
therefore,
לכן,
Also the level of 'waters cover the sea' is drawn and penetrates the boundaries of the reality of the land in a manner of 'filled'.
גם הדרגא ד״מים לים מכסים" נמשכת וחודרת בגדרי מציאות הארץ באופן ד״מלאה".
And based on this, it is understood that the conclusion and seal of the book of Yad is not in nullifying the existence of the world,
ועפ״ז מובן שסיום וחותם ספר הי״ד אינו בביטול מציאות העולם,
but on the contrary,
אלא אדרבה,
in the ultimate perfection of the existence of the world—the ultimate nullification that has no existence of its own at all,
בתכלית השלימות דמציאות העולם - תכלית הביטול שאינו מציאות לעצמו כלל,
And together with this,
וביחד עם זה
(and on the contrary—because of this/ the perfection of reality,
(ואדרבה - בגלל זה/ שלימות המציאות,
since its existence is not only 'the truth of its existence'—that also the matter of 'as waters cover the sea' is done in a manner of 'filled',
כיון שמציאותו אינה רק ״אמתת המצאו״ - שגם הענין ד״כמים לים מכסים" נעשה באופן ד״מלאה",
which does not nullify but penetrates the boundaries of the world,
שאינו מבטל אלא חודר בגדרי העולם,
As above.
כנ״ל.
28 and
28 ו
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
And in addition to the elevation of "the earth will be filled with knowledge of G‑d as the waters cover the sea" that will be in "the entire world",
ט. ונוסף על העילוי ד״מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים" שיהי׳ ב״כל העולם",
There will be a greater elevation among Israel - "Israel will be great sages and know hidden matters and comprehend the knowledge of their Creator according to the capacity of man."
יהי׳ עילוי גדול יותר אצל ישראל - "יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם".
And it will be understood with the introduction of the precision in the language of the Rambam - that regarding "the entire world"
ויובן בהקדם הדיוק בלשון הרמב״ם -שבנוגע ל״כל העולם"
("the earth")
("הארץ")
Concludes with the matter of "like water covering the sea"
מסיים בהענין ד״כמים לים מכסים",
And regarding Israel, it concludes with "they will attain knowledge of their Creator according to human capability."
ואילו בנוגע לישראל מסיים ב" ישיגו דעת בוראם כפי כח האדם".
And we must explain this:
ויש לומר הביאור בזה:
Regarding "the entire world",
בנוגע ל״כל העולם",
"All beings, from heaven and earth and what is between them" — since they are a reality of creations,
"כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם״ - כיון שהם מציאות של נבראים,
Their knowledge of G‑d
ידיעתם את ה׳
(at the level of "water" that is above form)
(בה־ דרגא ד״מים" שלמעלה מציור)
is due to their nullification.
היא מצד הביטול שלהם
(The feeling that “they are found only from the truth of His existence” / but not from their own essence itself)
(ההרגש ש״לא נמצאו אלא מאמתת המצאו"/ אבל לא מצד ענינם גופא"
(Because they are created and limited)
(להיותם נבראים מוגבלים),
And accordingly, the Rambam concludes with “the earth will be filled with knowledge of Hashem as the waters cover the sea” — that this is not due to the limitations of “the earth” itself,
ובהתאם לכד מסיים הרמב״ם ב״מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים"-שאין זה מצד גדרי "הארץ" כשלעצמה,
but due to “the waters cover the sea.”
אלא מצד ה״מים לים מכסים".
But regarding Israel — since their existence preceded the world,
אבל בנוגע לישראל - כיון שמציאותם קדמה לעולם,
“Israel arose in [the] thought [of Hashem],”
"ישראל עלו במחשבה״יי,
that they are not in the category of “created.”
שאינם בגדר של נברא
(like "all the existences")
(כמו "כל הנמ־ צאים"),
but rather,
כי אם,
"an actual part of G‑d from above"•<sup>5</sup>,
"חלק אלקה ממעל ממש"•<sup>5</sup>,
“Israel and the Holy One, blessed be He, are all one”<sup>5</sup> - their knowledge of the “truth of existence” is from their own essence,
״ישראל וקב״ה כולא חד״י<sup>5</sup> - הידיעה שלהם ב״אמתת תמצאו" היא מצד ענינם הם,
and therefore he writes that "they will be"* Israel wise
ולכן כותב ש״יהיו"* ישראל חכמים
great and know hidden things and will attain knowledge of their Creator according to human capacity",
גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם",
that is,
היינו,
Since this is 'the power of man,'
שעגין זה הוא "כח האדם",
'Adam,'
"אדם",
you are called Adam<sup>1</sup>*,
אתם קרויין אדם<sup>1</sup>*,
acronym for 'earth to the upper one<sup>1</sup>*,
ע״ש אדמה לעליון<sup>1</sup>*,
and beyond that — 'an actual part of G-d from above'.
ויתירה מזה -"חלק אלקה ממעל ממש".
[And it could be said,
[ויש לומר,
that the superiority of Yisrael over the entire world is also expressed in the level of G-dliness: in the world
שמעלתם של ישראל לגבי כל העולם מתבטאת גם בדרגת האלקות: בעולם
('Earth')
(״ארץ״)
- The highest knowledge is the level of “mayim”
- הידיעה הכי נעלית היא הדרגא ד״מים",
that even “water” is a description
שגם "מים" הם תואר
(And even in this level it is not from the aspect of their bitterness,
(וגם בדרגא זו אין זה מצד עגינם,
but from the aspect of nullification,
אלא מצד הביטול,
"as waters cover the sea bed")
"כמים לים מכסים")
; but Yisrael are above the water,
; אבל ישראל הם למעלה מהמים,
as our Sages, of blessed memory, said: “The Holy One, blessed be He, makes them wings etc. and they float upon the water”<sup>5</sup>
כמארז״לי■* ש״הקב״ה עושה להם** כנפיים כו׳ ושטין על פני המיס"<sup>5</sup>*].
Based on this, we can also explain the reason why the Rambam ends his book with the elevation of “the entire world,”
י. עפ״ז יש לבאר גם הטעם שהרמב״ם מסיים ספרו בהעילוי ד״כל העולם",
“the earth will be filled with knowledge of Hashem as water covers the sea,”
"מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים",
and not with the elevation of the Jewish people:
ולא בהעילוי דישראל:
The purpose of the Rambam’s book is the actualization of Torah laws in the world
תובן ספרו של הרמב״ם הוא הפעולה דהלכות התורה בעולם
(as above, section 6)
(כנ״ל ס״ו),
and therefore
ולכן
Israel are great sages, etc." - because,
ישראל חכמים גדולים וכוי״ - כי,
"occupation",
"עסק",
even when he is invested in it with his entire being,
גם כאשר מושקע בו בכל מציאותו,
to the point that there is nothing else in his world besides the occupation
ועד שאין בעולמו דבר נוסף מלבד העסק
(
(,
there will be no occupation at all except to know G‑d alone"/ this is something additional to his existence,
לא יהי׳ עסק כל תעולם אלא לדעת את ה׳ בלבד"/ ה״ז דבר נוסף על מציאותו,
And its parallel in the allegory,
ודוגמתו בהנמשל,
that the entire world is a created existence; but regarding Israel, the language is stated,
שכל העולם הוא מציאות נברא; משא״ב בישראל נאמר הלשון,
They will be, etc."
יהיו כו׳"
(And not business/ that this is their reality,
(ולא עסק/ שזוהי מציאותם,
since they are not in the category of created.
כיון שאינם בגדר נברא.
Shabbos Parshas Chayei Sarah,
ש״פ חיי שרה,
27th of MarCheshvan
כ״ז מרחשון
(the debate about the Rambam)
(הדון על הומב״ם)
29th
29ו
Concludes and seals with the elevation that will be in the world through the service of Yisrael in observing the laws of the Torah - "The earth will be filled with knowledge of Hashem as water covers the sea"; but the elevation that is made in Yisrael - is not a remnant
מסיים וחותם בהעילוי שיחי׳ בעולם ע״י עבודתם של ישראל בקיום הלכות התורה - "מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״; אבל העילוי שנעשה בישראל -אינו שייר
(Thus.)
(כ״כ)
to the laws of the Torah,
להלכות התורה,
since this is in the category of "reward of a mitzvah".
כיון שזהו בבחינת "שכרמצוה".
Nevertheless,
ואעפ״ב,
Rambam also mentions the "elevation of Israel",
מזכיר הרמב״ם גם העילוי דישראל“,
but not in the style of halachah,
אבל לא בסגנון של הלכה,
rather in the style of a result
אלא בסגנון של תוצאה
(in the manner of reward)
(ע״ד שכר)
-"And therefore, Yisrael will be great sages etc."
-"ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים וכו׳",
That is,
היינו,
That through their service in the world that will be according to the instruction of the Torah,
שע״י עבודתם בהעולם שיהי׳ כפי הוראת התורה,
Until "the entire world will engage only in knowing Hashem alone"
עד ש״לא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד",
Then the superiority of Yisrael is revealed,
אזי מתגלה העילוי דישראל,
That "Yisrael and the Holy One, blessed be He, are all one"
ש״ישראל וקב״ה כולא חד",
Therefore,
שלכן,
"they will attain knowledge of their Creator according to the power of the human"
"ישיגו דעת בוראם כפי כח האדס״,
As above.
כנ״ל.
And it can be said,
ויש לומר,
that also in the proof from the verse, the superiority of Israel is hinted at by the addition of the word "ki" - "For the earth shall be filled with knowledge of G‑d as the waters cover the sea":
שגם בהראי׳ מהכתוב מרומז העילוי דישראל בהוספת תיבת ״כי״ - "כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים":
The word "ki" is a reason for what is stated before.
תיבת "כי" היא נתינת טעם על הנאמר לפנ״ז.
And in our case,
ובנדו״ד,
that the Rambam does not mention the first half of the verse - this is a reason for what was stated before in the words of the Rambam.*
שהרמב״ם אינו מזכיר חציו הראשון של הכתוב - ה״ז טעם על הנאמר לפנ״ז בדברי הרמב־סי*.
That is to say: by quoting the word "ki", the Rambam emphasizes that "the earth shall be filled with knowledge of G‑d as the waters
כלומר: בהעתקת תיבת "כי" מדגיש הרמב״ם ש״מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים
cover the sea" is
לים מכסים" הוא
(also)
(גם)
Giving a reason for another matter - the superiority of Yisrael,
נתינת טעם לענין אחר - העילוי דישראל,
as stated previously: "There will be no occupation in the world except to know G-d alone,
כמ״ש לפנ״ז "לא יהי׳ עסק בל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד,
and therefore Yisrael will be etc.'"<sup>4</sup>.
ולפיכך יהיו ישראל כו׳""<sup>4</sup>.
And based on this, we can explain the hint in the words of the Rambam - "Yisrael will be great sages etc. for the earth will be filled with knowledge of G-d as the waters cover the sea,"
ועפ״ז יש לפרש הרמז בדברי הרמב״ם - "יהיו ישראל חכמים גדולים וכו׳ כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים",
that is,
היינו,
that "the earth will be filled with knowledge of G-d as the waters cover the sea" is
ש״מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים" הוא
(also)
(גם)
The reason for this that “the Jews should be great scholars etc.”
טעם על זה ש״יהיו ישראל חכמים גדולים כו׳".
But,
אבל,
since “the ultimate purpose of the creation of man is not for man himself
כיון ש״תכלית המכוון בבריאת האדם אינו בשביל האדם עצמו
(who receives good reward without end)
(שמקבל שכר טוב לאין קץ)..
But rather for His glory”<sup>168</sup>,
כי אם לכבודו ית׳"<sup>168</sup>,
to make for Him a dwelling in the lower worlds,
לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים,
Therefore the conclusion and seal is in the perfection of the world
לכן הסיום וחותם הוא בשלימות העולם
(and not in the reward of Israel)
(ולא בשכר דישראל)
- "The earth will be filled with knowledge of G-d as water covers the sea".
- "מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים".
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ