— ע״ד ״מכירת המצוות״ -
א. ידוע המנהג בכו״ב קהילות בישראל שבשבח בראשית "מוכרים" המצוות השייכים לבית־הכנסת — עליות לתורה,
הגבהת וגלילת הס״ת,
פתיחת הארון,
וכן הזכויות ד״נר למאור" ו״יין לקידוש ולהבדלה" 1 ,
וכיו״ב.
וטעם המנהג — בפשטות — כיון שבשבת בראשית מתחיל מחדש הסדר דקריאת פרשיות התורה על כל השנה כולה,
שבכל שבת קורין פרשה אחת בתורה,
עד להשלמת התורה כולה בשמח״ת הבעל״ט 2 ,
ולכן ה״ז הזמן המתאים למכור ה״מצוות" השייכים לקריאת התורה
(ועד״ז שאר ה״מצוות" השייכים לבית־הכנסת ובית־המדרש)
על כל השנה כולה.
ובפרט ע״פ הפתגם הידוע 5 "ווי מ׳שטעלט זיד שבת בראשית אזוי גייט דעם גאנצן יאר",
היינו,
ששבת בראשית הו״ע כללי על כל השנה כולה.
ב. ויש להוסיף בביאור השייכות דמנהג זה לשבת בראשית:
שבת בראשית קשור גם עם חידוש מציאות העולם 4 — "בראשית ברא
אלקים את השמים ואת הארץ" 5 ,
היינו,
שניתז בו הכח להעבודה בעולם במשך כל השנה כולה,
לפעול שיהי׳ ניכר בה־ עולם ש״בראשית ברא אלקים",
"בשביל התורה ובשביל ישראל" 6 .
ובמודגש גם בכך ששבת בראשית הוא לעולם גם שבת מברכים חודש מר־חשון — כי,
בחודש מר־חשון
(לאחר סיום חודש תשרי ה״מרובה במועדות״י)
מתחילה עיקר העבודה בעולם",
ולכן,
המשכת הברכה לחודש זה היא משבת בראשית,
כדי להדגיש שהעבודה בעולם צריכה להיות חדורה בהענין ד״ברא־ שית ברא אלקים",
כנ״ל.
ויש לומר,
שענין זה מתבטא גם בה־ מנהג ד״מכירת המצוות":
הסדר ב״מכירת המצוות״ — שהקונים מתחרים ביניהם מי יתן סכום גדול יותר עבור מצוה זו,
והזוכה באותה מצוה,
הוא,
זה שנותן מממונו סכום הכי גדול לצרכי בית־הכנסת ובית־המדרש.
ועפ״ז יש לבאר הטעם ד״מכירח המצוות"
("מכירה" דייקא,
שעיקרה לה״קונם")
בשבת בראשית — כדי להדגיש שהיציאה לעולם,
לעסוק במשא
ספר השיחות - ה׳תש״נ
ומתן שעי״ז ירויח ממון,
היא,
בשביל "לקנות מצוות",
היינו,
שיוכל להרבות בנתינת כסף וזהב עבור צרכי ביח־ הכנסת ובית־המדרש,
ועי״ז תומשך אצלו כוונה זו במשך כל השנה כולה,
שהתעסקותו בעניני העולם תהי׳ חדורה בהכוונה העיקרית — להרבות בנתינת כסף וזהב עבור צרכי בית־הכנסת ובית־ המדרש
(וכיו״ב בשאר עניני צדקה),
וב־ כללות — שהתעסקותו בעניני העולם היא בשביל עניני קדושה,
תורה ומצוותי׳,
שזהו התוכן דבית־הכנסת ובית־המדרש,
שמגדלין בו תפלה ומגדלין בו תורהי,
וכן צדקה וגמ״ח,
הכוללים כל עניני העבודה.
ג. ובפרטיות יותר — בנוגע למעלה המיוחדת דהשתתפות בהחזקת וצרכי בית־הכנסת ובית־המדרש:
בית־הכנסת ובית־המדרש נקרא ״מקדש מעט״ 10 — ע״ד וכדוגמת בית המקדש.
ומזה מובן,
שנתינת ממון עבור בית־ הכנסת ובית־המדרש היא ע״ד ובדוגמת נדבת המשכן והמקדש,
"זהב וכסף גר״יי
(כל הי״ג או ט״ו דברים 2 ׳ שהתנדבו בנ״י עבור המשכן),
ועוד ועיקר — הכנה קרובה לבניו ביהמ״ק השלישי,
אשר,
עם היותו "בנינא דקב״ה״”,
"מקדש אדנ-י כוננו ידיך" 4 ,
ה״ה "מעשה צדיקים" 15
("ועמך כולם צדיקים" 16 ),
כיון שבא
ומתגלה ע״י "מעשינו ועבודתינו״י׳,
ובמיוחד בעניני העבודה השייכים לבית המקדש,
החל מהחזקת "מקדש מעט".
וזוהי ההכנה ליציאה לעבודה בעניני העולם במשך כל השנה כולה — שתהי׳ חדורה בהכוונה העיקרית לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים 18 ,
ע״ד וכדוגמת השראת השכינה במשכן ומקדש,
שממנו אורה יוצאת לכל העולם".
ד. עפ״ז יש לבאר טעם נוסף בה־ מנהג דמכירת המצוות בשבת בראשית,
שהוא גם שבת מברכים מר־חשון — בקשר ובשייכות לבנין ביהמ״ק השלישי:
בנין ביהמ״ק השלישי שייך במיוחד לחודש מר־חשון
(שמתברך משבת בראשית 20 )
— במבואר במדרז״ל 21 שבית ראשון נשלם בחודש מר־חשון ולא נתחנך עד לתשרי שלאחריו
("משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול י״ב חודש כו׳"),
ולכן "עתיד הקב״ה לשלם לו",
שחנוכת ביהמ״ק השלישי תהי׳ בחודש מר־חשון 22 .
ש״פ בראשית מגה״ח וער״ח מ״ח
ויש לומר,
שענין זה מרומז גם בה־ מנהג דמכירת המצוות בשבת מברכים חודש מר־חשון — כיון שהחזקת בית־ הכנסת ובית־המדרש
(שחלקה החשוב בא ע״י "מכירת המצוות")
היא הכנה קרוכה לבנין וחנוכת ביהמ״ק השלישי בחודש מר־חשון.
ה. והמעשה הוא העיקר 23 :
כנהוג בכל שנה — ימכרו עתה המצוות דבית־הכנסת ובית־המדרש זה,
אשר,
להיותו ביהכנ״ם וביהמ״ד של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
שבו למד והתפלל ועסק בצדקה וגמ״ח,
וממנו הפיץ כל עניני תורה ומצוותי׳,
עד להפצת המעיינות חוצה,
בכל העולם כולו,
במשך עשר שנותיו האחרונות בחיים חיותו בעלמא דין,
ו״קדושה לא זזה ממקומה"" 2 ,
ואדרבה,
הולך וניתוסף ביתר שאת וביתר עוז עד היום הזה — מובן,
שכל האמור לעיל הוא כהדגשה יתירה בנוגע ל״מכירת המצוות" דביהכנ״ם וביהמ״ד זה.
וכרגיל — תהי׳ מכירת המצוות ע״י ה״גבאי",
ובחבישת "שטריימל",
להדגיש המעלה והחשיבות של המינוי ל״גבאות" - במכ״ש וק״ו מהא ש״אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו לי׳" 23 ,
ו־ עאכו״כ המינוי ל״גבאי" בביהכנ״ם ו־ ביהמ״ד
(ובפרט בביהכנ״ס וביהמ״ד של נשיא דורנו),
וכידוע ש״גבאי" ר״ת.
אנא בכח גדולת ימינן־",
שמקבל,
כח" מ״גדולת ימינך",
ולכן,
יש בכחו של ה״גבאי" לעורר את הקהל שיתנו מממונם עבור צרכי ביהכ״ג וביהמ״ד.
ומהאופנים שעל ידם מעוררים את הקהל — ההכרזה ברבים,
ע״פ ההוראה "מצוה לפרסם עושי מצוה״“,
שעי״ז ניתוסף גם העילוי ד״קנאת סופרים" 27 ,
שכאו״א ישתדל להוסיף ולהרבות בנתינת כסף וזהב לביהכנ״ס וביהמ״ד עוד יותר ממה שהחליט לפנ״ז,
וכל המרבה הרי זה משובח.
ו. ויה״ר — והוא העיקר — שעוד לפני "מכירת המצוות" יבוא כבר משיח צדקנו,
ותיכף ומיד יקויים היעוד "עתי-דין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל
(ועאכו״ב ביהכנ״ס וביהמ״ד של נשיא דורגו)
שיקבעו בארץ ישראל"• 2 ,
- ביחד עם ה״גבאים" וכל המתפללים,
האנשים והנשים והטף,
"בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו" 2 ,
ו״כספם וזהבם אתם"" 3 ,
הן ברוחניות
(אהבה ויראה 31 ,
שכוללים כל עניני התומ״צ 32 )
והן בגשמיות כפשוטו,
כולל גם הבתים הפרטיים שנעשו בתי תורה תפלה וגמ״ח ע״ד וכדוגמת "מקדש מעט"-
וההמשך ד״מכירת המצוות" ד״מקדש מעט״ יהי׳ בה״מקדש״ העיקרי - בית המקדש השלישי
(שיבנה במהרה בימינו ממש,
עוד לפני ר״ח מר־חשון/ ובתכלית השלימות,
ככל עניני המצוות שיהיו "כמצות רצונך" 33 ,
וכאמור,
תיכף ומיד ממש.
ספר השיחות - ה׳תש״נ