On this holy Shabbos there is a combination and connection of several matters, each of which is a general and fundamental matter in the service of Hashem:
א. ביום הש״ק זה ישנו צירוף וחיבור של כמה ענינים שכל א׳ מהם הו״ע כללי ועיקרי בעבודת ה׳:
The weekly Torah portion - Parshas Mishpatim,
א) פרשת השבוע - פרשת משפטים,
"And these are the ordinances that you shall place before them",
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"׳,
"And these adds to the first ones,
"ואלה מוסיף על הראשונים,
just as the first ones were from Sinai, so too these are from Sinai" - the continuation of the matter of the Giving of the Torah<sup>5</sup>.
מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני״ - המשך הענין דמתן־תורה<sup>5</sup>.
The first of the four parshiyos - Parshas Shekalim,
ב) הפרשה הראשונה מד׳ הפרשיות -פרשת שקלים,
"This they shall give... a half shekel..."<sup>4</sup>,
"זה יתנו גו׳ מחצית השקל גו"׳<sup>4</sup>,
"When they began the donation for the Mishkan and each and every one gave a half shekel.
"כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל..
And from them were made the adanim"<sup>5</sup>,
ומהם נעשו האדנים"<sup>5</sup>,
And likewise after the Mishkan was erected,
וכן לאחר שהוקם המשכן,
And every single year*,
ובכל שנה* ושנה,
Each one gave the half-shekel.
"נתנו כל אחד מחצית השקל..
to purchase from them the public offerings of each and every year<sup>5</sup>
לקנות מהן קרבנות ציבור של כל שנה ושנה"<sup>5</sup>
(Beginning from "the first of Adar" on which "they announce about the shekels",
(מתחיל מ״אחד באדר" שבו "משמיעין על השקלים",
"so that each and every one prepares his half-shekel",
"כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו",
"and the donation of the chamber from the new [year] shall be offered in its time on the first of Nissan"<sup>7</sup>)
"ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן״<sup>7</sup>)
- From this it is understood that the half-shekel is a general and fundamental matter in the service of
- שמזה מובן שמחצית השקל" הו״ע כללי ועיקרי בעבו־
G-d's service,
דת ה׳,
Since from it were made the sockets of the Mishkan,
כיון שממנו נעשו אדני המשכן,
And from it they brought the public offerings of the entire year.
וממנו הביאו קרבנות ציבור דכל השנה.
The fixedness in the days of the month - in addition to it being the last Shabbos of the month of Shevat in which they bless the month of Adar,
ג) הקביעות בימי החודש - נוסף על היותו יום הש״ק האחרון בחודש שבט שבו מברכים חודש אדר,
It is also the eve of Rosh Chodesh Adar,
ה״ה גם ערב ר״ח אדר,
And until they do not say Tachanun in Minchah,
ועד שאין אומרים צו״צ במנחהי,
Because on Shabbos day
כיון שביום הש״ק
(during Minchah time)
(בזמן המנחה)
Already begins Rosh Chodesh Adar,
מתחיל כבר ראש חודש אדר,
whose content and point are the days of Purim",
שתוכנו ונקודתוי" ימי הפורים",
in which "the Jews confirmed and accepted"<sup>12</sup>,
שבהם "קיימו וקבלו ה־ יהודים"<sup>12</sup>,
"they confirmed what they had already accepted",
"קיימו מה שקיבלו כבר",
the confirmation and validity of the Giving of the Torah
הקיום והתוקף דמתן־תורה
(which nullified the "great protest against the Torah")
(שבטלה ה־ "מודעא רבה לאורייתא")<sup>5</sup>׳.
And since these three general matters come together
וכיון שג׳ ענינים כלליים אלו באים יחד
(on this Shabbos Kodesh)
(ביום הש״ק זה)
- one must explain the connection
- יש לבאר הקשר
Perek 1, Halacha 8)
פ״א ה״ח),
Nevertheless,
מ״מ,
"one must give
"יש ליתן
(for charity)
(לצדקה)
"before Purim half
קודם פורים מחצית
(And one should give three)
(ויש ליתן שלשה)
of the fixed coin in that place and that time, a zener for half a shekel that they would give as Adar"•
מו המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זנר למחצית השקד שהיו נותנין כאדר"•
(Rema Orach Chaim, beginning of siman 694)
(רמ״א או״ח ר״ס תרצד).
And see below
וראה לקמן
(Siman 4 and note 51)
(ם״ד והערה 51)
The virtue of the charity of the half-shekel compared to ordinary charity.
מעלת הצדקה דמחצית השקל לגבי צדקה סתם.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
And the connection between them,
והשייכות שביניהם,
And in particular regarding the content of Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim,
ובפרט בנוגע לתוכן דפרשת משפטים ופרשת שקלים,
which, at first glance,
שלכאורה,
not only are they not related to each other,
לא זו בלבד שאינם שייכים זל״ז,
but furthermore,
אלא עוד זאת,
they are two different modes of service from each other from one extreme to the other,
שהם ב׳ אופני עבודה שונים זמ״ז מן הקצה אל הקצה,
as follows.
כדלקמן.
And as an introduction:
ב. ובהקדמה:
The service of man - "I was created to serve my Maker"<sup>8</sup>,
עבודת האדם - "אני נבראתי לשמש את קוני"<sup>8</sup>,
To make for Him, blessed be He, a dwelling place in the lower realms - is divided into two general modes: service in matters of the mundane,
לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים־׳ - נחלקת לב׳ אופנים כלליים: עבודה בעניני חול,
and service in matters of the holy.
ועבודה בעניני קדושה.
And emphasized in the general division of time: weekdays - where most and the main service is in matters of the mundane,
ובמודגש בחלוקה הכללית דהזמן: ימי חול - שרוב ועיקר העבודה היא בעניני חול,
the thirty-nine labors of weekday activities,
ל״ט מלאכות דעובדין דחול,
"the sower and the plowman etc.""
"הזורע והחורש וכו"׳"׳,
"the order of bread is taken"<sup>17</sup>,
"סידורא דפת נקט"<sup>17</sup>,
That is,
היינו,
labors related to human needs,
מלאכות הקשורות עם צרכי האדם,
that are included in the "order of bread",
שנכללים ב״סידורא דפת",
"bread to sustain the heart of man"*'.
"לחם לבב אנוש יסעד"*׳.
And the Sabbath day
ויום השבת
(and likewise Yom Tov in general,
(וכן יו״ט בכלל,
but all work for food preparation is permitted,
אבל כל מלאכת אוכל נפש מותר,
and in some of them one is obligated because of Yom Tov)
ובכמה מהן מחוייבים מפני היו״ט)
- that it is forbidden to perform the 39 melachos of mundane activities,
- שאסור בעשיית ל״ט מלאכות דעובדין דחול,
but rather,
כי אם,
matters of holiness,
עניני קדושה,
Torah and prayer,
תורה ותפלה,
and even eating and drinking on the holy Sabbath is a matter of holiness — "It is a mitzvah to delight in it with the delight of eating and drinking,"
ועד שגם האכילה ושתי׳ דיום הש״ק הו״ע של קדושה - "מצוה לענגו בעונג אכילה ושתי׳""׳,
the fulfillment of the mitzvah of Oneg Shabbat<sup>2</sup>.
קיום מצות עונג שבת"<sup>2</sup>.
And more specifically:
ובפרטיות יותר:
The 39 melachos of mundane activities forbidden on Shabbat are "corresponding to the works of the Mishkan,"
ל״ט המלאכות דעובדין דחול האסורים בשבת הם "כנגד עבודות המשכן",
"They are only liable for a type of work that was performed in the Mishkan"•<sup>2</sup>
"אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן"•<sup>2</sup>
("That which was in the Mishkan is considered
("הך דהות במשכן חשיבא
it is called an "av" [primary category]; that which was not in the Mishkan is considered a "toladah" [subcategory]"<sup>22</sup>)
קרי לה אב הך דלא הות במשכן חשיבא קרי לה תולדה״<sup>22</sup>)
- This alludes that work in mundane matters is connected with the construction of the Mishkan,
- שבזה מרומז שהעבודה בעניני חול קשורה עם עשיית המשכן,
and in the language of the verse
ובלשון הכתוב
(in the portion read in the Minchah prayer of today)
(בפרשה שקורין בתפלת מנחה דהיום)
"And they shall make Me a Sanctuary"<sup>22</sup>,
"ועשו לי מקדש"<sup>22</sup>,
"of gold, silver, and copper, etc."<sup>24</sup>,
מ״זהב וכסף ונחושת וגו"׳<sup>24</sup>,
All the thirteen
כל הי״ג
<sup>25</sup> things enumerated in the parshah,
(ט״ו) <sup>25</sup> דברים שנימנו בפרשה,
physical matters,
ענינים גשמיים,
from which they make a Sanctuary for Hashem,
שמהם עושים מקדש לה׳,
a dwelling place for Him, blessed be He, in the lower realms.
דירה לו ית׳ בתחתונים.
However,
אכל,
regarding the donation for the Mishkan, Bnei Yisrael did not give all the gold and silver etc. that was in their possession, but only a part of it,
כנדבת המשכן לא נתנו בנ״י כל הזהב וכסף כו׳ שברשותם אלא רק חלק ממנו,
That is,
היינו,
that only a part of the gold and silver was made into the Mishkan and Beis HaMikdash for Hashem,
שרק חלק מהזהב והכסף נעשה משכן ומקדש לה׳,
and the rest
והשאר
(the majority in quantity)
(הרוב בכמות)
remained in their possession".
נשאר ברשותם".
And its parallel regarding the 39 melachos of weekday prohibitions - that they are only "corresponding to the works of the Mishkan",
ודוגמתו בנוגע לל״ט המלאכות דעוב־ דין דחול - שהם רק "כנגד עבודות המשכן",
"work of a similar sort was performed in the Mishkan",
"מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן",
meaning,
בלומר,
The melachos themselves are in matters of chol.
המלאכות עצמם הם בעניני חול
("Sidura d'Pas",
("סידורא דפת",
Needs of HaShem<sup>7</sup> and the main work in them is to cause that they not be in contradiction and opposition to holiness,
צרכי ה־ אדס<sup>7</sup>^ ועיקר העבודה בהם היא לפעול שלא יהיו בסתירה וניגוד לקדושה,
And furthermore,
ועוד,
And until the completeness of chol - chullin that were made on the purity of the holy<sup>2</sup>,
ועד להשלימות דחול - חולין שנעשו על טהרת הקודש"<sup>2</sup>,
But even after this they remain
אבל גם לאח״ז נשארים
Sh'nei Perakim Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshat Shekalim,
פ׳ שקלים,
מבה״ח and ער״ח Adar
מבה״ח וער״ח אדר
and 30
ו30
Matters of the secular,
עניני חול,
matters of the permissible; and only in part of the secular matters, the service is in a manner that they are elevated and become actual holiness,
עניני הרשות; ורק בחלק מ־ עניני החול העבודה היא באופן שמתעלים ונעשים קדושה ממש,
that by this that one fulfills in it a commandment<sup>2</sup> it becomes an object of holiness"
שעי״ז שמקיימים בו מצוהי<sup>2</sup> נעשה חפצא דקדושהי"
(and similarly — items used for a mitzvah)
(ועכ״ם -תשמישי מצוה).
And in the language of the verse: "Turn away from evil" and do good,
ובלשון הכתוב״ - "סור מרע" ועשה טוב",
that have their counterpart also in the service of matters of
שיש דוגמתם גם בעבודה בעניני
The secular domain: "Turn away from evil" - that material things should not be in contradiction and opposition to holiness,
הרשותיי: ״סור מרע״ - שהדברים הגשמיים לא יהיו בסתירה וניגוד לקדושה,
"And do good" - that material things become good",
״ועשה טוב״ - שהדברים הגשמיים נעשים טוב",
a reality of holiness.
מציאות של קדושה.
And all this - regarding the weekdays,
וכל זה - בנוגע לימי החול,
that the main service is in the 39 labors of weekday activities, as they are mundane and continue to be mundane
שעיקר העבודה היא בל״ט מלאכות דעובדין דחול כפי שהם חול וממשיכים להיות חול
(and only a part of them becomes holiness)
(ורק חלק מהם נעשה קדושה)
: However, on the Sabbath day - there are only matters of holiness<sup>5</sup> / and even eating and drinking are
: משא״ב ביום השבת - יש רק עניני קדושה<sup>5</sup>/ ועד שהאכילה ושתי׳ הם
(mitzvos)
(מצות)
Oneg Shabbos.
עונג שבת.
According to this, we also understand the difference between Parshas Mishpatim and Parshas Shekalim — in the manner and example of the difference between the two aforementioned modes of service:
ג. עפ״ז מובן גם החילוק שביו פרשת משפטים לם׳ שקלים - ע״ד ובדוגמת החילוק בין ב׳ אופני עבודה הנ״ל:
Parshas Mishpatim:
פרשת משפטים:
(most)
(רוב)
the matters in Parshas Mishpatim are details of laws regarding conduct between man and his fellow",
הענינים שבפרשת משפטים הם פרטי דינים בנוגע להנהגה שבין אדם לחבירו",
That is,
כלומר,
In matters of the secular,
בעניני חול,
where the conduct is according to the laws of the Torah,
שההנהגה בהם היא ע״פ משפטי התורה,
and primarily - to negate an undesirable matter,
ובעיקר -לשלול ענין בלתי־רצוי,
"Depart from evil"; and even when they act so that their conduct is according to the laws of the Torah,
"סור מרע"; וגם כשפועלים שההנהגה בהם תהי׳ ע״פ משפטי התורה,
they continue to be secular.
ממשיכים הם להיות חול.
Furthermore: in addition to the fact that it deals with matters of the secular,
זאת ועוד: נוסף לכך שמדובר אודות עניני חול,
indeed,
הרי,
even the laws of the Torah
גם משפטי התורה
(Regarding the manner of conduct in these matters)
(ע״ד אופן ההנהגה בענינים אלו)
They are in a way that human intellect necessitates these laws,
הם באופן ששכל האדם מחייב משפטים אלו,
And until
ועד
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
To such an extent,
כדי כך,
that it is necessary to emphasize that these laws are from Sinai,
שיש צורך להדגיש שמשפטים אלו הם מסיני,
as Rashi says □the simple meaning of the verse: 'And these add to the first ones,
כמ״ש רש״י □פשוטו של מקרא: "ואלה מוסיף על הראשונים,
just as the first ones were from Sinai, so too these are from Sinai'.
מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני".
And as it is simply understood that even before the Giving of the Torah they fulfilled
וכפי שמסתבר בפשטות שגם לפני מ״ת קיימו
(part of)
(חלק מ)
these laws" - "because of the compelling reason" that requires conduct to be in a manner of "to dwell" - "His creation"<sup>4</sup>.
משפטים אלו״■ - "מפני הכרע הדעת"" שמחייב שתהי׳ ההנהגה באופן ד"לשבת"■ יצרה""<sup>4</sup>.
And as it is explicit in the verse<sup>41</sup> "For I have known him, so that he will command his children and his household after him.
וכמפורש בקרא<sup>41</sup> "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו..
to do charity and justice" - not only concerning his sons,
לעשות צדקה ומשפט״ - לא רק בנוגע לבניו,
Yitzchak and Yaakov,
יצחק ויעקב,
since they fulfilled the entire Torah before it was given<sup>41</sup> it can be said that they also fulfilled the laws by virtue of the Torah's command,
שכיון שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה<sup>41</sup> י״ל שקיימו גם המשפטים מצד ציווי התורה,
But also regarding the "his house after him",
אלא גם בנוגע ל״ביתו אחריו",
all the "thousands and myriads" that "gathered to him and they are the men of Abraham's household"<sup>23</sup>-<sup>4</sup>,
כל ה״אלפים ורבבות" ש״נתקבצו אליו והם אנשי בית אברהם"<sup>23</sup>-<sup>4</sup>,
for whom the observance of the laws of the Torah was not applicable,
שאצלם לא הי׳ שייך קיום דיני התורה,
since before the giving of the Torah, the entire matter of conversion, which is tied to the Torah, did not apply<sup>44</sup>
כיון שלפני מתן־תורה לא הי׳ שייך כללות ענין הגירות שע״ם תורה<sup>44</sup>
(to the extent that even circumcision
(ועד שגם המילה
of "born in his house" and "purchased with his money"<sup>45</sup> is not the circumcision of conversion"<sup>4</sup>)
ד״ילידי ביתו" ו״מקנת כספו"<sup>45</sup> אינה ענין המילה שבגיור"<sup>4</sup>).
And on the other hand — the portion of Shekalim is at the opposite extreme:
ד. ולאידך - פרשת שקלים היא בקצה ההפכי:
The half-shekel — even though it concerns a physical coin,
מחצית השקל - עם היות שמדובר אודות מטבע גשמית,
and in physicality itself it is of the inanimate type<sup>47</sup> which has no life,
ובגשמיות גופא ה״ה מסוג הדומם<sup>47</sup> שאין בו חיות,
nor even growth,
גם לא דצמיחה,
nevertheless,
מ״מ,
from them are made the sockets of the Mishkan,
נעשים ממנו אדני המשכן,
the foundation and base of the Mishkan,
היסוד והבסיס דהמשכן,
and from it are brought the communal offerings,
וממנו מביאים קרבנוח ציבור,
that this is the main concept of the Mishkan and the Temple,
שזהו עיקר ענין המשכן והמקדש,
"A house for G-d, prepared to offer sacrifices in it"<sup>4</sup>.
"בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות""<sup>4</sup>.
And one may add and note from the ruling of the Rambam<sup>30</sup> that "he does not give it in many times, a little today and a little tomorrow,
ויש להוסיף ולהעיר מפס״ד הרמב״ם<sup>30</sup> ש״אינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט,
but gives it all at once in one go"<sup>5</sup> — in addition to the fact that "he gives it all,"
אלא נותגו כולו כאחת בבת אחת״״<sup>5</sup> - שנוסף לכך ש״נותנו כולו",
that the entire measure of "the half-shekel" becomes holy
שכל השיעור ד״מחצית השקל" נעשה קודש
Parshas Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshas Shekalim,
פ׳ שקלים,
from the beginning of the month of Adar
מבה״ח יער״ח אדר
(without leaving any part of it in his possession<sup>51</sup>)
(מבלי שישאר חלק ממנו ברשותו<sup>51</sup>),
"He gives it all at once, in the manner of one,"
"נותנו כולו כאחת בבח אחח",
that the giving is not little by little,
שהנתינה אינה מעט מעט,
in the order of service as required by the limitations of man that it should be from the light to the heavy,
כסדר העבודה כפי שמתחייב מצד גדרי האדם שצ״ל מן הקל אל הכבד,
that is,
היינו,
that first he works on himself to give a part to holiness,
שתחילה פועל על עצמו ליתן חלק לקדושה,
and afterward he rises to a higher level and works on himself to give an additional part to holiness, until the giving of "all of him,"
ואח״ב מתעלה לדרגא נעלית יותר ופועל על עצמו ליתן לקדושה חלק נוסף ועד להנתינה ד״כולו",
Rather,
אלא,
immediately and at once "he gives it entirely as one, in one go",
תיכף ומיד "נותנו כולו כאחת בבח אחת",
which indicates service in holy matters in a manner above human-<sup>5</sup> - opposite of "Mishpatim",
שמורה על עבודה בעניני קדושה באופו שלמעלה מגדרי האדם־<sup>5</sup> - היפך מ״משפטים",
detailed laws regarding the conduct of man in mundane matters,
פרטי דינים בנוגע להנהגת האדם בעניני חול,
that for the most part, even in the fulfillment of Torah laws within them, they are mundane!
שברובם ככולם גם בקיום דיני התורה בהם הם חול!
And further: in addition to the fact that the half-shekel is entirely holy,
ואת ועוד: נוסף לכך שמחצית השקל כולו קודש,
and "he gives it entirely as one, at one time",
ו״נותנו כולו כאחת בבת אחת",
behold,
הרי,
Also regarding the command of the Holy One, blessed be He,
גס בנוגע לציווי הקב״ה,
not only does human intellect in and of itself not require this commandment,
לא זו בלבד ששכל האדם מצ״ע אינו מחייב מצוה זו,
but furthermore,
אלא עוד זאת,
even after the command of the Holy One, blessed be He, the matter was not entirely accepted in Moshe's intellect,
שגם לאחרי ציווי הקב״ה לא נתקבל הדבר כולו בשכלו של משה,
holy wisdom,
חכמה דקדושה,
that he "was astonished at the matter"<sup>34</sup>-<sup>5</sup>,
ש״תמה על הדבר"<sup>34</sup>-<sup>5</sup>,
to the extent that the Holy One, blessed be He, had to say "This they shall give,"
ועד שהוצרך הקב״ה לומר "זה יתנו",
"like a sort of coin of fire did the Holy One, blessed be He, bring forth."
"כמין<sup>54</sup> מטבע של אש הוציא הקב״ה..
And He showed it to Moshe and said to him, "This they shall give,"
והראהו למשה ואמר לו זה יתנו,
"Like this they shall give"<sup>55</sup> - the opposite of "Mishpatim" where there is need
כזה יתנו״<sup>55</sup> - היפך מ״משפטים" שיש צורך
to emphasize the opposite that "even these are from Sinai" and not from the obligation of intellect!
להדגיש ההיפך ש״אף אלו מסיני" ולא מצד חיוב השכל!
And to explain the connection between Parshas Mishpatim and Parshas Shekalim
ה. ולבאר השייכות דפרשת משפטים ופרשת שקלים
(And that although they are two modes of service from one extreme to the opposite extreme, they read both of them"<sup>5</sup> on one Shabbos and consecutively)
(ושעם היותם שני אופני עבודה מן הקצה אל הקצה קורין שניהם"<sup>5</sup> בשבת א׳ ובהמשך זל״ז)
- we must preface that these two matters are not
- יש להקדים שב׳ ענינים אלו אינם
(only)
(רק)
two levels,
ב׳ שלבים,
but two modes that exist in the entirety of divine service:
אלא ב׳ אופנים שישנם בכללות עבודת ה׳:
At first glance,
בהשקפה ראשונה,
one could say,
אפשר לומר,
that since the order of service is from the easy to the difficult,
שכיון שסדר העבודה הוא מן הקל אל הכבד,
therefore,
לכן,
the beginning of the service is
התחלת העבודה היא
(mainly)
(בעיקר)
in the manner of "turn away from evil",
באופן ד״סור מרע",
that the reality of man and the world will not be in opposition to matters of holiness,
שמציאות האדם והעולם לא תהי׳ בניגוד לעניני קדושה,
but still this is a reality of the mundane
אבל עדיין זוהי מציאות של חול
(and in the content of the portion "Mishpatim")
(ובהתוכן דפרשת "משפטים"),
and afterwards they come to a higher level,
ולאח״ז באים לדרגא נעלית יותר,
"do good",
"עשה טוב",
that the matters of the mundane are elevated to holiness
שעניני החול מתעלים לקדושה
(the content of the portion "Shekalim")
(התוכן דפרשת "שקלים״)
Y<sup>5</sup>.
י<sup>5</sup>.
But,
אבל,
It is impossible to say that the order of service is such that one finishes the first stage and elevates to the second stage - because,
אי־אפשר לומר שסדר העבודה הוא באופן שמסיימים שלב הראשון ומתעלים לשלב השני - שהרי,
even by a perfect tzaddik there exist
גם אצל צדיק גמור ישנם
(and need to be)
(וצריכים להיות)
not only matters of holiness,
לא רק עניני קדושה,
But also secular matters*<sup>5</sup>.
אלא גם עניני חול*<sup>5</sup>.
By this that he showed him a coin of fire - see at length in Likkutei Sichos vol. 26 p. 229 and onward.
עי״ז שהראהו מטבע של אש - ראה בארוכה לקו״ש חכ״ו 229 ואילך.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
And it must be said,
ועכצ״ל,
That the totality of the service is in two ways,
שכללות העבודה היא בשני האופנים,
In matters of the secular and matters of the holy,
בעניני חול ובעניני קדושה,
Because there is in this what is not in that.
כיון שיש בזה מה שאין בזה.
That is to say,
כלומר,
Even though apparently there is room to say that the true perfection is that all mundane matters are elevated and become actual holiness,
אף שלכאורה יש מקום לומר שהשלימות האמיתית היא שכל עניני החול מתעלים ונעשים קדושה ממש,
and not that even after the service, mundane matters remain,
ולא שגם לאחרי העבודה נשארים עניני חול,
nevertheless, there is perfection also in the manner of service with mundane matters — that they remain mundane,
הרי יש שלימות גם באופן העבודה בעניני החול - שנשארים חול,
as follows.
כדלקמן.
And the point of explanation — that the Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place specifically in the lower realms:
ו. ונקודת הביאור - שנתאווה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא:
And as an introduction — regarding the purpose of creation, we find two matters:
ובהקדמה - שבנוגע לכוונת הבריאה מצינו שני ענינים:
A rational reason and explanation for creation - as it is brought in Etz Chaim that the intention of creation is to reveal the perfection of His powers,
(א) טעם והסברה שכלית על הבריאה - כדאיתא בע״חיי שכוונת הבריאה היא לגלות שלימות כחותיו,
And further reasons
ועוד טעמים
(rational)
(שכליים),
including also the elevation
כולל גם העילוי
(— angered)
(— נזעם)
of making a dwelling place in the lower realms"<sup>6</sup>,
דעשיית דירה בתחתונים"<sup>6</sup>,
A matter that has no reason or intellectual explanation — as per the precise wording of the Alter Rebbe: "The Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place in the lower realms,"
(ב) ענין שאין עליו טעם והסברה שכלית - כמאמר רבינו הזקן׳" בדיוק הלשון נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים,
which is a matter of "desire" that transcends reason
שזהו״ע של "תאוה" שלמעלה מטעם
("On a desire, there is no question")
("אויף א תאוה איז קיין קשיא").
And the difference between them:
והחילוק שביניהם:
The Torah ruled that "a person should not consecrate or devote all his property"
פס״ד בתורה ש״לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו״
(see above note 26)
(כנ״ל הערה 26),
That is,
היינו,
that even when his service in giving charity is perfect,
שגם כשעבודתו בנתינת הצדקה היא כשלימות,
there is a Torah obligation that remains from ממיז בדשזתז which is not holy but זז1ל.
יש חיוב ע״פ תורה שישאר ממיז בדשזתז שאינו קודש אלא זז1ל.
From the reasons of creation - there is a place for the reality of creation,
מצד טעמי הבריאה - יש תפיסת מקום למציאות הבריאה,
because through it the perfection of His powers is revealed
כיון שעל ידה מתגלה שלימות כחותיו
(and similarly with the other reasons of creation)
(ועד״ז בשאר טעמי הבריאה),
and accordingly,
ובמילא,
The making of a dwelling is not in a manner of negating the reality of man and the world,
עשיית הדירה אינה באופן של שלילת מציאות האדם והעולם,
But on the contrary,
אלא אדרבה,
As they are in their reality.
כפי שהם במציאותם.
Therefore:
ולכן:
The main service is in a way that their reality
(א) עיקר העבודה היא באופו שמציאותם
(does not oppose,
(אינה מנגדת,
and moreover it is)
ויתירה מזה היא)
corresponds to the holy reality,
מתאימה למציאות הקדושה,
but in a manner that the reality of man and the world remains
אבל באופן שנשארת מציאות האדם והעולם
(chol)
(חול),
the service is in terms of the limitations of man,
(ב) העבודה היא מצד גדרי האדם,
in a manner of understanding and comprehension in the human intellect,
באופן של הבנה והשגה בשכל האדם,
and so forth — similar to the content of "Mishpatim."
וכיו״ב - בדוגמת התוכן ד״משפטים".
But from the aspect of the "nishtaveh" (desire) that is above reason – there is no holding place for the existence of creation,
אבל מצד העניו ד״נתאוה" שלמעלה מטעם - אין תפיסת מקום למציאות הבריאה,
For all of its existence is only because it so arose in His will, blessed be He,
כי כל מציאותה אינו אלא מפני שכך עלה ברצונו ית׳,
And consequently,
ובמילא,
the making of this dwelling
עשיית דירה זו
(which He desired)
(שלזה נתאווה)
is by this: that it is felt in man and in the world that they are not an existence and subsidiary,
היא עי״ז שנרגש בהאדם ובהעולם שאינם מציאות ועניף",
but rather,
כי אם,
because He desired, etc.,
לפי שנתאווה כו׳,
And therefore:
ולכן:
The completeness of the service is in a manner of nullification of the reality of the world,
(א) שלימות העבודה היא באופן של ביטול מציאות העולם,
that matters of the mundane are elevated and become actual holiness,
שעניני החול מתעלים ונעשים קדושה ממש,
The service is not from the side of man's limitations,
(ב) העבודה אינה מצד גדרי האדם,
his understanding and comprehension in his intellect,
ההבנה והשגה בשכלו,
but specifically through self-nullification and acceptance of the yoke,
אלא דוקא ע״י הביטול וקבלת־עול,
-In the likeness of the content of "Shkalim".
-בדוגמת התוכן ד״שקליס".
In a slightly different style: the work in mundane matters
בסגנון אחר קצת: העבודה בעניני חול
(that they not oppose holiness,
(שלא ינגדו לקדושה,
and remain mundane)
וישארו חול)
- it is from the reasons of creation,
- היא מצד טעמי הבריאה,
since the mundane matters
דכיון שעניני החול
Shabbos Parshas Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshas Shekalim,
פ׳ שקלים,
M'B"H and Erev Rosh Chodesh Adar
מבה״ח וער״ח אדר
were created by the Holy One, blessed be He, so that through them the absence of limitation of the light would be revealed
נבראו ע״י הקב״ה כדי שעל ידם יתגלה העדר הגבלת האור
(and similar in the other reasons)
(וכיו״ב בשאר הטעמים),
behold,
הרי,
this reason requires that matters of the mundane remain; and the service in matters of holiness
טעם זה מחייב שישארו עניני חול; והעבודה בעניני קדושה
(to make holy from the mundane)
(לעשות מחול קודש)
- it is from the aspect of the concept of "He desired" which is above the reason,
- היא מצד הענין ד״נתאווח" שלמעלה מהטעם,
Since in this level there is no place for the world to take hold,
דכיון ש־ בדרגא זו אין תפיסת מקום להעולם,
the service is done in a manner that nullifies the existence of the world,
נעשית העבודה באופן שמבטלים מציאות העולם,
so that the secular is elevated and becomes holy.
שהחול מתעלה ונעשה קודשיי.
And there is something in this service that is not in the other:
ויש בזה מה שאין בזה:
The advantage of the service that stems from the level of "Naso"
המעלה בעבודה שמצד הדרגא ד״נת־ אווה״
("Shekalim")
(״שקלים״)
— that the unification of the person and the world is with the level of Divinity that is above creation
- שההתאחדות דהאדם והעולם היא עם דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה
(holiness / the matter of surpassing, in the level of the rationales of creation, this is the level of Divinity that is relative to creation)
(קדושה/ משא״ב בדרגא דטעמי הבריאה ה״ז דרגת האלקות שבערך להבריאה
(chol)
(חול);
On the other hand,
ולאידך,
There is an advantage in the service that stems from the level of the reasons of creation
יש מעלה בעבודה שמצד הדרגא דטעמי הבריאה
("Mishpatim")
(״משפטים״)
- that the unification of man and the world with the Holy One, blessed be He, is from the aspect of the boundaries of man and creation
-שההתאחדות דהאדם והעולם עם הקב״ה היא מצד גדרי האדם והבריאה
(chol)
(חול),
Thus, it is with regard to the level of "desire" that the unification of man and the world with the Holy One, blessed be He, is in a manner of lack of perception of place,
משא״ב בדרגא ד״נתאווה" שההתאחדות דהאדם והעולם עם הקב״ה היא באופן של העדר תפיסת מקום,
That is,
היינו,
from the aspect of the nullification of the lower relative to the higher
מצד ביטול התחתון לגבי העליון
(that the profane, through its nullification, becomes holy)
(שהחול ע״י ביטולו נעשה קודש),
and not from the aspect of the existence of the lower
ולא מצד מציאותו של התחתון
(profane/ but from the aspect of the essence of the higher.
(חול/ אלא מצד ענינו של העליון.
And the true perfection is - in the connection of the two virtues together:
ז. והשלימות האמיתית היא - בחיבור ב׳ המעלות יחד:
The creation of the world is - primarily - because He desired in the Vav,
התהוות הבריאה היא - לכל לראש -מפני שנתאוה בו׳,
A desire that is above reason,
תאוה שלמעלה מטעם,
Rather,
אלא,
That the Holy One, blessed be He,<sup>42</sup>* desired that there be drawn down and enclothed also
שרצה הקב״ה<sup>42</sup>* שיומשך ויתלבש גם
And 6)
ו 6)
And this humility - that the existence of mundane matters,
ועניו זה - שתהיי ההתהוות דעניני החול,
And nevertheless,
ואעפ״ב,
They nullify the reality of the profane and make from it holiness - this is not according to reason,
יבטלו מציאות החול ויעשו ממנה קדושה -אינו ע״פ טעם,
but rather,
כי אם,
an experience that is above reason.
חאוה שלמעלה מטעם.
In reason,
בטעם",
so that both levels should be together,
כדי שיהיו ב׳ המעלות גם יחד,
that also the level of G‑dliness that is above creation penetrates into the reality of man and creation from the aspect of their essence.
שגם דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה חודרת במציאות האדם והבריאה מצד ענינם הם.
And this matter is accomplished specifically through the power of the Essence,
וענין זה נעשה בכח העצמות דוקא,
since it is not defined by any boundary at all,
שכיון שאינו מוגדר בשום גדר כלל,
Therefore,
לכן,
the concept of 'dirah betachtonim' can be: 'dirah' – in which His essence and substance, Who dwells in it – is revealed, He is blessed,
יכול להיות הענין ד״דירה בתחתונים": "דירה"-שבה מתגלה מהותו ועצמותו ד־ הדר בה - הוא ית־,
And together with this,
וביחד עם זה,
the dwelling is 'betachtonim',
הדירה היא "בתחתונים",
that they remain a reality of 'tachtonim',
שנשארים מציאות של "תחתונים",
And nevertheless,
ואעפ״ב,
they become, in terms of their own essence, a dwelling for Him, blessed.
נעשים מצד ענינם הם דירה לו ית׳.
And based on this, we also understand the point of connection between Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim – that in this, it is emphasized that the true perfection is in the connection of the two modes of service,
ועפ״ז מובן גם נקודת החיבור דפרשת משפטים ופרשת שקלים - שבזה מודגש שהשלימות האמיתית היא בחיבור ב׳ אופני העבודה,
That there are two levels together,
שישנם ב׳ המעלות יחד,
As mentioned above.
כנ״ל.
And this matter is also hinted at in Parshat Mishpatim and in Parshat Shekalim, each one separately:
וענין זה מרומז גם בפרשת משפטים ובפרשת שקלים כל אחת בפ״ע:
In Parshat Mishpatim - "Just as the first ones were from Sinai, so too these are from Sinai",
בם׳ משפטים - "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני",
That even matters understood intellectually must be permeated with the concept of 'Sinai',
שגם הענינים המובנים בשכל צריכים להיות חדורים בהענין ד״סיני",
nullification and acceptance of the yoke.
ביטול וקבלת עול.
And likewise at the end of the parshah,
ועד״ז בסיום הפרשה,
"And they saw the G-d and they ate and drank" - that perhaps it should be interpreted as an excuse,
"ויחזו את האלקים ויאכלו ויש־ תר״“- דאולי יש לפרש למטליוחא,
That the matter of 'and they saw God' penetrates and descends downward also into physical matters of eating and drinking<sup>7</sup>*,
שה־ ענין ד״ויחזו את האלקים" חודר ונמשך למטה גם בענינים גשמיים דאכילה ושתי׳<sup>7</sup>*,
As it were - that it arose in His will that the matter of 'He desired' should be drawn also into taste
כוי״ - שעלה ברצונו שהעניין ד״נתאוה" יומשך גם בטעם
(See also Sefer HaMamarim Melukat, vol. 4, p. 128, note 32)
(ראה גם סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ קכח הערה 32).
And it could be said,
ויש לומר,
Since the beginning is from the matter of 'desire',
שכיון שההתחלה היא מעניו של "תאוה",
therefore,
לכן,
even after it was drawn into taste,
גם לאחרי שנמשך בטעם,
Behold,
הרי,
"The reason why He desired, we do not know, etc."
"הטעם מפני מה נתאוה אין אנו יודעים כוי"
(as above, note 60)
(כנ״ל הערה 60),
that we sense in the reason that this is an essence that is above reason.
שנרגש בהטעם שזהו״ע שלמעלה מטעם.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳ונש״נ
And in the well-known language and content*<sup>6</sup> - that the created being is connected with the true Existence.
ובלשון ותוכן הידוע*<sup>6</sup> - שיש הנברא קשור עם יש האמיתי.
And in Maseches Shekalim - that the Holy One, blessed be He, responds to Moshe's question by showing him a coin of fire and saying, "This they shall give,
ובם׳ שקלים - שהקב״ה משיב על תמיהת משה עי״ז שמראהו מטבע של אש ואומר "זה יתנו,
This they shall give",
כזה יתנו",
That is,
היינו,
that is drawn and penetrates the reality of Moshe,
שנמשך וחודר במציאותו של משה,
and through him - into the reality of all Bnei Yisroel,
ועל ידו -במציאותם של כל בנ״י,
and until it brings about "to atone for your souls"<sup>69</sup>,
ועד שפועל "לכפר על נפשותיכם"<sup>69</sup>,
atonement for the most severe sin"<sup>7</sup>
כפרה על חטא הכי חמור"<sup>7</sup>
(the lower clarification from its essence is)
(בירור התחתון מצד ענינו הוא),
And until the completeness of the atonement<sup>7</sup>.
ועד לשלימות הכפרה׳<sup>7</sup>.
And one should add,
ח. ויש להוסיף,
that the connection of Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim
שהחיבור דפרשת משפטים ופרשת שקלים
(Chol and Kodesh)
(חול וקודש)
is emphasized even more in the determination of this year - that the day of Shabbos Kodesh of Mishpatim and Parshat<sup>48</sup> Shekalim is Erev
מודגש עוד יותר בקביעות שנה זו - שיום הש״ק דם׳ משפטים ופ<sup>48</sup> שקלים הוא ערב
(in which begins the matter of)
(שבו מתחיל הענין ד)
Rosh Chodesh:
ר״ח:
Rosh Chodesh is an "intermediate" between the days of the week and the Shabbos - that it is not called "day of work"<sup>77</sup>,
ר״ח הוא "ממוצע" ביו ימי החול ליום השבת - שאינו נקרא "יום המעשה"<sup>77</sup>,
And nevertheless,
ואעפ״ב,
it is permitted to do work,
מותר בעשיית מלאכה,
its uniqueness
שיחודו
of its knowledge",
דעהו",
not only "for the sake of Heaven,"
לא רק "לשם שמים",
but in a manner that it is entirely permeated with knowledge of G-d.
אלא באופן שחדור כולו בידיעת הי.
of the day is expressed in the Rosh Chodesh offering,
של היום מתבטא בקרבן ר״ח,
And in this time - in the manner of 'and we will render [the] calves of our lips'■<sup>7</sup>,
ובזמן הזה -באופן ד״ונשלמה פרים שפתינו״י■<sup>7</sup>,
in the Musaf prayer,
בתפלת מוסף,
during the short time of the day<sup>74</sup>,
במשך זמן מועט דהיום<sup>74</sup>,
whereas the conduct of most of the day is like the conduct of weekdays
ואילו ההנהגה דרוב היום היא כההנהגה דימי החול
(and only women customarily refrain from work on Rosh Chodesh<sup>75</sup>)
(ורק הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בר״ח<sup>75</sup>).
And the explanation of the matter:
וביאור הענין:
Regarding the distinction between weekdays, Rosh Chodesh, and Shabbat,
בהחילוק שבין ימי החול ר״ח ושבת,
It is stated in the books of Kabbalah<sup>76</sup>
איתא בספרי קבלה<sup>76</sup>
(and is brought in Chassidic discourses<sup>77</sup>)
(והובא בדרושי חסידות<sup>77</sup>),
that on weekdays,
שבימי החול,
the sefirah of Malchut receives from the level of Zeir Anpin,
מקבלת ספירת המלכות מבחי׳ ז״א,
and on Rosh Chodesh, Malchut receives from Chochmah without [the intermediary of] Zeir Anpin,
ובר״ח מקבלת המלכות מחכמה שלא ע״י ז״א,
and on the day of Shabbat, Malchut ascends to its place and source.
וביום השבת נעשה עליית המלכות למקומה ומקורה.
And the explanation of this — in the style of Chassidic teachings:
וההסברה בזה - בסגנון דתורת החסידות:
On weekdays, the service is to reveal the G‑dly light that is clothed in the world,
בימי החול - העבודה היא לגלות את האור האלקי המתלבש בעולם,
"In the beginning G‑d created"*<sup>7</sup>,
"בראשית ברא אלקיס"*<sup>7</sup>,
and in the manner of "And G‑d said,"
ובאופן ד״ויאמר אלקים",
in the aspect of speech,
בחי׳ הדיבור,
"With ten utterances the world was created"<sup>79</sup>.
"בעשרה מאמרות נברא העולם"<sup>79</sup>.
And since in this level there is a grasp of place for the reality of the world,
וכיון שבדרגא זו יש תפיסת מקום למציאות העולם,
therefore,
לכן,
the essence and main part of the service is in weekday matters.
עיקר ורוב העבודה היא בעניני חול,
And in a manner that even after the work they are matters of the mundane
ובאופן שגם לאחרי העבודה הם עניני חול
(as mentioned above that from the perspective of the reasons of creation there must be matters of the mundane)
(ע״ד האמור לעיל שמצד טעמי הבריאה צ״ל עניני חול)
"*.
"*.
or■■■■■*■
. או■■■■■*■
Shabbos Parshas Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshas Shekalim,
פ׳ שקלים,
Mevarchim HaChodesh and Erev Rosh Chodesh Adar
מבה״רז וער״ח אדר
On the day of Shabbos - it is written* "And G-d completed,"
ביום השבת - כתיבי* "ויכל אלקים",
The cessation of the concealment and hiding of the name Elokim and the revelation of the name Havayah which is above the world shines,
כליון ההעלם וההסתר דשם אלקים ומאיר גילוי שם הוי' שלמעלה מהעולם,
Through which the existence of the world is nullified
שעי״ז מתבטלת מציאות העולם
(That is elevated from the level of speech to the level of thought/ and therefore it is forbidden to do work
(שמתעלה מבחי׳ הדיבור לבתי׳ המחשבה/ ולכן אסור בעשיית מלאכה
(Even the work of refining and transforming worldly matters to holiness is not [permitted], because there is no place for the existence of the world,
(גם לא המלאכה דבירור והפיכת עניני העולם לקדושה/ כיון שאין מקום למציאות העולם,
But rather,
כי אם,
only holiness
קדושה בלבד
(In the manner mentioned above that from the aspect of the desire, mundane matters are nullified and become holy.)
(ע״ד האמור לעיל שמצד הענין דנתאווה בטלים עניני חול ונעשים קודש).
And in Rosh Chodesh, a 'connection' is made between them - that the aspect of G-dliness that is above the world is drawn down and penetrates the reality of the world
ובר״ח נעשה ״חיבור״ שניהם - שבחי׳ האלקות שלמעלה מהעולם נמשכת וחודרת במציאות העולם
(that Malchus receives from Chochmah/ that is,
(שהמלכות מקבלת מחכמה/ כלומר,
not like on weekdays, when only the level of G-dliness that is relative to creation is revealed
לא כבימי החול שבהם מתגלה רק דרגת האלקות שבערך הבריאה
(Malchus that receives from Ze'ir Anpin)
(מלכות שמקבלת מז״א),
but rather,
כי אם,
that the level of G-dliness that is above creation is revealed
שמתגלה דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה
(for it is not a weekday, nor like the Sabbath day when the revelation of the level of G‑dliness that transcends creation nullifies the reality of creation
(שהרי אינו יום המעשה/ ולא כביום השבת שגילוי דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה מבטלת מציאות הבריאה
(the ascent of Malchus to its place and source, but rather,
(עליית המלכות למקומה ומקורה/ כי אם,
that it is drawn and penetrates into the reality of creation by virtue of its essence
שנמשכת וחודרת במציאות הבריאה מצד ענינה
(therefore, work is permitted
(שלכן מותר בעשיית מלאכה/
And another aspect of Rosh Chodesh — that through it a connection is made between the two modes of service of weekday and Shabbos:
ט. ועוד ענין בראש חודש - שעל ידו נעשה חיבור ב׳ אופני העבודה דחול ושבת:
Each Rosh Chodesh is connected with the other Rosh Chodesh days,
כל ראש חודש קשור עם שאר ראשי חדשים",
And this is emphasized also in that in the Mussaf prayer of Rosh Chodesh we recite twelve expressions of blessing,
ובמודגש גם בכד שבתפלת מוסף דר״ח אומרים י״ב לשונות של ברכה,
Corresponding to the twelve months of the year<sup>57</sup>.
כנגד י״ב חדשי השנה<sup>57</sup>.
The mundane,
החול,
And as it is in Atzilus and receives from M"v"A - analogous to the part of mundane matters in the holiness of desire.
וכפי שהיא באצילות ומקבלת מו״א - דוגמת החלק דעניני החול שבקשה קדושה.
And from this it is understood that Rosh Chodesh is also connected with Matan Torah - the significance of Rosh Chodesh Sivan
ומזה מובן שר״ח קשור גם עם מתך חורת - ענינו של ר״ח סיון
(That is connected with all Roshei Chodashim / about it is said: "On this day they came to the Sinai desert, etc."
(שקשור עם כל ראשי חדשים/ עליו נאמרי" "ביום הזה באו מדבר סיני גו"׳,
And Chazal expounded: "It is written here: "On this day they came to the Sinai desert," and it is written there: "This month is for you,"
ודרשו חז״לי-״״כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החודש הזה לכם,
Just as there it is Rosh Chodesh, so here it is Rosh Chodesh."
מה להלן ר״ח אף כאן ר״ח",
For then they became worthy of Matan Torah,
שאז נעשו ראויים למ״ת,
as our sages, of blessed memory, said“<sup>58</sup> on that day
כמארז״ל“<sup>58</sup> שבו ביום
(on Rosh Chodesh)
(בר״ח)
"Said the Holy One, blessed be He: Behold, the time I will give them My Torah."
"אמר הקב״ה הרי השעה שאתן להם את תורתי".
And one may add,
ויש להוסיף,
that the connection of Rosh Chodesh to the giving of the Torah is emphasized even more in the custom of women not to do work on Rosh Chodesh,
שהשייכות דר״ח למתן־ תורה מודגשת עוד יותר במנהג הנשים שלא לעשות מלאכה בר״ח,
"Because" the women did not want to give their earrings to their husbands for the incident of the Golden Calf, the Holy One, blessed be He, gave them that they should observe Rosh Chodesh more than the men:
"לפי" שלא רצו הנשים לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל נתן להם הקב״ה שיהיו משמרות ר״ח יותר מהאנשים":
At first glance,
לכאורה,
this reason explains only the superiority of women over men,
טעם זה מבאר רק מעלח הנשים לגבי האנשים,
And he does not explain the reason that specifically Rosh Chodesh was given to them as this reward?
ואינו מבאר הטעם שבשכר זה ניתן להם ראש חודש דוקא?
And it can be said in this ~ according to what is said that Rosh Chodesh is connected with the giving of the Torah,
ויש לומר בזה ~ ע״פ האמור שר״ח קשור עם מתן־תורה,
"And since 'the women did not want to give their earrings to their husbands in the incident of the Golden Calf',
וכיון ש״לא רצו הנשים לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל",
in which their superiority is emphasized regarding the general matter of the Giving of the Torah,
שבזה מודגשת מעלתם בנוגע להענין הבי כללי דמ״ת”,
"I am Hashem your G-d
"אנכי ה׳ אלקיך
They say only six expressions of blessing• - writes the Ragschabi
אומרים רק ששה לשונות של ברכה• - כותב ה־ רגצ׳ובי
(Tzafag Klalei HaTorah VehaMitzvos, entry Birkas HaChodesh.
(צפע״ג כללי התוהמ״צ ערך ברכת החודש.
And see elsewhere.)
וש״נ)
That the blessing of the month is a gift for the sanctification of the month <unlike in the prayer of the day which is in the manner of prayer and request, and the need to publicize regarding the sanctification of the month is only in six months,
שברכת החודש היא זבד לקידוש החודש <משא״כ בתפלת ד״ח שהוא דרך תפלה ובקשהך והצורך לפרסם ע״ד קידוש החודש הוא רק בששה חדשים,
when they sanctify the month after twenty-nine days.
כשמקדשים החודש לאחרי כ״ט יום.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
etc. 'You shall not have' etc.""\,
גו׳ לא יהי׳ לך וגו׳""",
Therefore,
לכן,
"Hashem gave them that they would be guards of Rosh Chodesh more than the men,"
"נתן להם הקב״ה שיהיו משמרות ר״ח יותר מהאנשים",
that their reward is in guarding Rosh Chodesh, which is connected with the Giving of the Torah.
ששכרן הוא בשמירת ר׳־ח שזה קשור עם מתן־תורה.
And according to what is known, that the innovation of the Giving of the Torah is that 'the lower ones will ascend to the upper ones and the upper ones will descend to the lower ones'<sup>59</sup>*,
וע״פ הידוע שהחידוש דמתן־תורה הוא ש״התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים"<sup>59</sup>*,
That,
אשר,
The truth of the connection of the Giving of the Torah is
אמיתת החיבור דמ״ת הוא
not in a manner that from the aspect of the revelation of the upper, the reality of the lower is nullified and it becomes upper,
(לא באופן שמצד גילוי העליון מתבטלת מציאות התחתון ונעשה עליון,
but)
אלא)
that in his being "lower" he connects with the "upper" — it must be said,
שבהיותו "תחתון" מתחבר עם ה־ ״עליון״״״ - יש לומר,
that this matter is emphasized
שענין זה מודגש
(also)
(גם)
in Rosh Chodesh
בר״ח
(connected with Matan Torah)
(הקשור עם מ״ת),
and therefore it contains a connection of the two extremes,
ולכן יש בו חיבור ב׳ הקצוות,
that it is not a weekday,
שאינו יום המעשה,
and together with this,
וביחד עם זה,
it is permitted to do work,
מותר בעשיית מלאכה,
because,
כי,
the level of G‑dliness that transcends creation
דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה
("supernals")
("עליונים"),
does not nullify the reality of creation,
אינה מבטלת מציאות הבריאה,
but rather extends and penetrates into the reality of creation
אלא נמשכת וחודרת במציאות הבריאה
("lower ones"/ as above.
("תחתונים"/ כנ״ל.
And according to this, the reason why women observe Rosh Chodesh more than men is sweetened further - because,
ועפ״ז יומתק יותר הטעם שהנשים משמרות ר״ח יותר מן האנשים - כי,
the precedence of women at the Giving of the Torah is expressed with extra emphasis in the connection between supernal and lower,
קדימת הנשים במתן־תורה מתבטאת בהדגשה יתירה בהחיבור דעליון ותחתון,
that they do not do work,
שאינן עושות מלאכה,
preserved for a lofty revelation
שמורה על גילוי נעלה
Israel"
ישראל"
(Yitro 19,
(יתרו יט,
3 and in the Mechilta and Rashi on the verse)
ג ובמכילתא ופרש״י עה״ס).
And similarly regarding the donation of the Mishkan
ועד״ז בנוגע לנדבת המשכן
(through which the revelation of the giving of the Torah below was completed and drawn down)
(שעל ידו נשלם ונמשך הגילוי דמ״ת למטה)
- "The men came with the women,"
- "ויבואו האנשים על הנשים",,
that they
שהן
(the women)
(הנשים)
were there at first"
היו שם בראשונה"
(Vayakhel 35,
(ויקהל לה,
22 and Ramban there)
כב וברמב״ן שם),
namely,
היינו,
It is not only that "they did not want to give their earrings to their husbands in the incident of the Golden Calf,"
לא זו בלבד ש״לא רצו לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל",
Turn away from evil,
סור מרע,
but also do good,
אלא גם עשה טוב,
that they hastened! to give their jewelry for the donation of the Tabernacle.
!שהזדרז! ליתן תכשיטיהן לנדבת המשכן.
And to note from the commentary of the Kli Yakar
ולהעיר מפי׳ הכלי יקר
(Vayakhel, ibid.)
(ויקהל שם),
that "from the law.
ש״מן הדין..
The men who removed their earrings and made from them the calf were required to give their earrings and jewelry to atone for their souls,
האנשים שפרקו נזמיהן ועשו ממנו העגל הוצרכו ליתן נזמיהם ותכשיטיהם לכפר על נפשותיהם,
But the women who did not want to give their jewelry for the deed of the calf,
אבל הנשים שלא רצו ליתן תכשיטיהן במעשה העגל,
Therefore, they do not need atonement.
א״כ אינם צריכין לכפרה..
Nevertheless, out of the love for the holy, etc.".
ומ״מ מחמת חיבת הקודש כו׳".
More so than among the men who perform labor,
יותר מאשר אצל האנשים שעושים מלאכה,
And together with this,
וביחד עם זה,
His continuation on a weekday.
המשכתו ביום חול.
And this matter is with extra emphasis on Rosh Chodesh Adar:
י. וענין זה הוא בהדגשה יתירה בר״ח אדר:
Its content and point of the month of Adar is - the days of Purim,
תוכנו ונקודתו של חודש אדר הוא -ימי הפורים,
in which the permanence and validity of the Giving of the Torah were established, by means of the nullification of the "great protest regarding the Torah"
שבהם נעשה הקיום והתוקף דמתן־תורה עי״ז שבטלה ה״מודעא רבה לאורייתא"
(in the aforementioned, sec. 1)
(בנ״ל ם״א),
in which the connection of the upper and lower realms in the Giving of the Torah is emphasized even more, from the perspective of the limitations of the lower realm - because,
שבזה מודגש עוד יותר החיבור דעליונים ותחתונים שבמ״ת מצד גדרי התחתון - כי,
"At the giving of the Torah, this nullification was due to the power of arousal from above, which "coerced them like a mountain, etc."
"במ״ת הי׳ ביטול זה מחמת כח אתעדל״ע שכפה עליהם הר כו׳..
But in the days of Achashverosh, the nullification was from themselves, in the manner of arousal from below,
אבל בימי אחשורוש הי׳ הביטול מצד עצמם בבחי׳ אתעדל״ת״יי,
that is,
היינו,
the nullification was of their own will.
שהביטול הוא ברצונם.
And it is emphasized also regarding the festival of Purim — that work is permitted
ובמודגש גם בהיו״ט דפורים־י - שמותר בעשיית מלאכה
("they did not accept the prohibition of work" —)
("מלאכה לא קבילו עלייהו"׳-"),
lower than the festivals that are forbidden in work,
למטה מהימים טובים שאסורים בעשיית מלאכה,
And together with this,
וביחד עם זה,
there is an elevation in it over all the holidays,
יש בו עילוי לגבי כל המועדים,
that the joy of Purim is greater than the joy of the holidays,
ששמחת פורים גדולה יותר משמחת המועדים,
as our Sages said<sup>4</sup>: "A person is obligated to become intoxicated on Purim until he does not know",
כמארז״ל<sup>4</sup>" "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע",
and even as our Sages said: "In the future, all the holidays will be nullified except for Purim",
ועד שאמרו חז״ל” שלעתיד לבוא כל המועדים בטלים חוץ מפורים"",
as it is written<sup>7</sup>: "And these days of Purim shall not cease from among the Jews and their memory shall not end from their seed" - because,
כמ״ש<sup>7</sup>" "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" - כי,
the completeness of the aspect of the Giving of the Torah
שלימות הענין דמ״ת
(that is done on Purim)
(שנעשה בפורים)
It is in a manner that the revelation from above
הוא באופן שהגילוי שלמעלה
(the essence of the holiday,
(ענין היו״ט,
and even to the holiday that is superior to all holidays)
ועד ליו״ט שנעלה מכל הימים טובים)
does not nullify the existence of the world, but
אינו מבטל מציאות העולם אלא
Parshas Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshas Shekalim,
פ׳ שקלים,
from Rosh Chodesh and Erev Rosh Chodesh Adar
מבה״ח וער״ח אדר
It extends and penetrates into the reality of the world
נמשך וחודר במציאות העולם
(permitted)
((מותר)
in performing the work of kindling)
בעשיית מלאבה״י).
And this matter is accomplished specifically by the power of the Essence
וענין זה נעשה בכח העצמות דוקא
(as above, sec. 7)
(כנ״ל ס״ז)
- because,
- כי,
Through the service of mesirus nefesh from the aspect of the yechidah,
ע״י העבודה דמס״נ מצד בחי׳ היחידה,
that this is the matter of "Purim"\"
שזהו״ע ד״פורים",
"on the name of the lot""",
"על שם הפור״״י,
"Pur is the lot""'",
"פור הוא הגורל""׳",
the aspect of the lot in the soul"",
בחי׳ הגורל שבנשמה׳"׳,
"they reach above and above in the Essence of Atzmus Ein Sof Baruch Hu, which is above and above the category of hishtalshelus, that is not in the category of Sovev and Memalei.
"הגיעו למעלה מעלה בעצמות א״ס ב״ה שלמעלה מעלה מגדר ההשתלשלות שאינו בגדר סובב וממלא..
and therefore the joy from this revelation is above intellect"
ולכן השמחה מגילוי זה היא למעלה מהדעת",
"Until one does not know."
"עד דלא ידע""".
And it can be said,
ויש לומר,
that this matter begins already on the Shabbos before Rosh Chodesh Adar,
שעניו זה מתחיל כבר בשבת שלפני ר״ח אדר,
when they announce Rosh Chodesh Adar,
שבו מכרכים ר״ח אדר,
and all the days of the month of Adar,
וכל ימי חודש אדר,
and especially the days of Purim,
ובפרט ימי הפורים,
and with extra emphasis in the determination of this year - that on the Shabbos when they bless the month of Adar there is the connection of Parshas Mishpatim and Parshas Shekalim<sup>62</sup>
ובהדגשה יתירה בקביעות שנה זו -שבשבת מברכים חודש אדר ישנו החיבור דם׳ משפטים ופ<sup>62</sup> שקלים
(as above section 7, and furthermore that its determination is on Erev Rosh Chodesh Adar,
(כנ״ל ס״ז/ ועוד דקביעותו בער״ח אדר,
from which we immediately enter Rosh Chodesh Adar,
שממנו נכנסים תיכף ומיד לר״ח אדר,
and "When Adar enters, we increase in joy" Hashem
ו״משנכנס אדר מרבים בשמחה״י-״י
(a semblance, example, and preparation for the joy of Purim)
(מעין ודוגמת והכנה לשמחת פורים).
and "the main thing is the deed":
יא. והמעשה הוא העיקר""׳:
First and foremost - the instruction for the diaspora: "When Adar enters, we increase in joy,"
לכל לראש - הוראת חו״ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה",
and it begins from the joy of Erev Rosh Chodesh Adar that falls on Shabbat Kodesh,
ומתחיל מהשמחה דערב ר״ח אדר שחל ביום הש״ק,
"And on the day"! Your joy these are the Shabbosim"""׳,
"וביום"! שמחתכם אלו השבתות"""׳,
through this
שעי״ז
there are three special days
ישנם ג׳ ימים מיוחדים
(Shabbos,
(שבת,
and the two days of Rosh Chodesh)
וב׳ ימי ר״ח)
of joy,
של שמחה,
that we make a "chazakah" in the matter of joy,
שנעשה "חזקה" בעניו השמחה,
and it increases and goes from day to day,
ומוסיף והולך מיום ליום,
until the completeness of joy in the days of Purim.
עד לשלימות השמחה בימי הפורים.
And it is simple,
ופשוט,
that the increase in joy is connected with joy of Torah and joy of mitzvah - "Pikudei Hashem yesharim mesamchei lev"<sup>63</sup>,
שההוספה בשמחה קשורה עם שמחה של תורה ושמחה של מצוה -"פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב"<sup>63</sup>"׳,
And more particularly - an increase in all three lines of Torah, avodah and gemilas chasadim in a manner of "marim b'simchah",
ובפרטיות יותר - הוספה בכל ג׳ הקוין דתורה עבודה וגמ״ח""• באופן ד״מרבים בשמחה",
in all three days
בכל ג׳ הימים
(Shabbos and the two days of Rosh Chodesh)
(שבת וב׳ ימי ר״ח),
and continues to increase in the days after this,
ומוסיף והולך בימים שלאח״ז,
until the completeness of the matter of Matan Torah
עד לשלימות הענין דמ״ת
("they fulfilled what they had already received")
("קיימו מה שקבלו כבר")
during the days of Purim.
בימי הפורים.
And another essential matter connected with the increase in joy - to endeavor while there is still time
ועוד ענין עיקרי הקשור עם ההוספה בשמחה - להשתדל בעוד מועד
(and especially starting from Rosh Chodesh Adar,
(ובפרט החל מר״ח אדר,
two weeks before Purim)
שבועיים לפני פורים)
in giving Purim needs to all those who need them""'
בנתינת צרכי הפורים לכל אלה שזקוקים לכך""׳
(starting from those in his vicinity,
(מתחיל מהנמצאים בסביבתו,
and likewise those who are in a distant place,
וכן הנמצאים בריחוק מקום,
and even - at the ends of the earth)
ועד - בקצוי תבל),
so that they can celebrate the days of Purim properly,
כדי שיוכלו לחוג ימי הפורים כדבעי,
in a manner of "light and joy and gladness and honor"",
באופן של "אורה ושמחה וששון ויקר""",
literally,
כפשוטו,
in addition to the exposition of our Sages, of blessed memory,
נוסף על דרשת חז״ל"׳,
and in a manner of "feasting and joy"<sup>2</sup>",
ובאופן של "משתה ושמחה"<sup>2</sup>",
to the joy that is beyond limitation.
עד לשמחה שלמעלה מהגבלה.
Elokim and men*
אלקים ואנשים׳*
(Judges 9,
(שופטים ט,,
and the like,
יג) ועאכו״ב,
old wine that the minds of elders are pleased with it"
יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו"
(Megillah 16,
(מגילה טז,.ב)
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
And the measure of the Holy One, blessed be He, is measure for measure, and as the verse states, 'so' — that through the effort in providing the needs of the holiday to those who need it,
ומדתו של הקב״ה מדה כנגד מדה״י וכמ״ם ככה - שע״י ההשתדלות בנתינת צרכי החג להזקוקים לזה,
the Holy One, blessed be He, adds in giving His blessings to each and every Jew in abundant multiplicity throughout the entire two weeks before Purim
מוסיף הקב״ה בנתינת ברכותיו לכאו״א מישראל בריבוי מופלג במשך כל השבועיים שלפני הפורים
(until they will need to seek a poor person in order to fulfill the mitzvah of "gifts to the poor"<sup>4</sup>" / from which one understands the greatness of the joy that occurs for each and every Jew on the days of Purim, may it come upon us soon.)
(עד שיצטרכו לחפש אביון כדי לקיים מצות "מתנות לאביונים"<sup>4</sup>"/ שמזה מובן גודל השמחה שנעשית אצל כאו״א מישראל בימי הפורים הבעל״ט.
And may it be His will — and mainly — that even before the days of Purim,
יב. ויה״ר - ועיקר - שעוד לפני ימי הפורים,
And before the onset of Rosh Chodesh Adar,
ולפני כניסת ר״ח אדר,
in the midst of the Shabbos day
בעיצומו של יום השבת
(and before Minchah)
(ולפני מנחה),
the document 'Redemption to Redemption'<sup>5</sup> - the true and complete redemption through our righteous Moshiach will be fulfilled.
יקויים ה״מסמך גאולה לגאולה״<sup>5</sup>״ - גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
And in particular by increasing in joy while still in the last moments of exile - since,
ובפרט ע״י ההוספה בשמחה כשנמצאים עדיין ברגעי הגלות האחרונים -שכן,
even though we are still in the darkness of exile,
אע״פ שנמצאים עדיין בחשכת הגלות,
and already 'all the ends have passed'> and he has not yet come,
וכבר "כלו כל הקיצין״״> ועדיין לא בא,
However,
מ״מ,
we fulfill the Torah's command
מקיימים ציווי התורה
(which is also a grant of power)
(שהוא גם נתינת־כח)
"increase in joy,"
"מרבים בשמחה",
and on the contrary,
ואדרבה,
through this fulfillment of the command "increase in joy,"
עי״ז שמקיימים הציווי "מרבים בשמחה",
we come with a demand and claim
באים בדרישה ותביעה
(so to speak)
(כביכול)
To Hashem that the joy be "justified."
להקב״ה שתהי׳ השמחה ״מוצדקת״...
- because that immediately and speedily will come the true and complete redemption,
- כיון ש־ תיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה,
that then there will be true joy,
שאז תהי׳ שמחה אמיתית,
"Everlasting joy upon their heads"<sup>7</sup>,
"שמחת עולם על ראשם"<sup>7</sup>",
until the question arises: why wait for the joy that is above
עד שתתעורר השאלה: למה ממתינים בהשמחה שלמעלה
from measure and limitation
ממדידה והגבלה
("Until he does not know")
("עד דלא ידע")
Until the days of Purim!
עד לימי הפורים!
And then the matters of Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim will also be in true perfection: "Mishpatim" - the adjacency of the section of laws to the section of the altar,
ואז יהיו גם הענינים דפרשת משפטים ופרשת שקלים כשלימות האמיתית: ״משפטים״ - הסמיכות דפרשת דינין לפרשת מזבח,
"to tell you to place the Sanhedrin next to the altar""
"לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח״״״,
And "Shekalim" - the fulfillment of the command "This they shall give, etc., half a shekel" for the public offerings,
ו״שקלים״ - קיום הציווי "זה יתנו גו׳ מחצית השקל" עבור קרבנות ציבור,
because,
כי,
It will be fulfilled what is written in the portion read at Minchah: "And they shall make Me a Sanctuary and I will dwell in their midst",
יקויים מ״ש בפרשה שקורין במנחה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
the third Holy Temple\
בית המקדש השלישיי",
"Sanctuary of the L-rd, established by Your beloved ones."
"מקדש אדנ-י"" כוננו ידיד׳״י.
And all these matters - in the manner of "pointing with his finger and saying 'this,'"
וכל ענינים אלו - באופן ד״מראה באצבעו ואומר זה",
"This they shall give,"
"זה יתנו",
behold the half-shekel,
הנה המחצית השקל,
behold the public offerings,
הנה קרבנות הציבור,
behold the third Beis HaMikdash,
הנה ביהמ״ק השלישי,
and behold Aharon the Kohen - 'may a Kohen be seen in Tziyon,'
והנה אהרן הכהן -"יראה כהן בציון",
and until 'may G-d be seen in Tziyon'<sup>7</sup>,
ועד "יראה אל אלקים בציון"<sup>7</sup>",
And in a manner that 'each and every one, male and female, points with his finger and says: This,'
ובאופן ש״כל אחד ואחד וכל אחת ואחת מראה באצבעו ואומר זה,
As it is said: 'And on that day it shall be said: Behold, this is our G-d, etc. This is the L-rd for whom we hoped'<sup>4</sup>,
שנאמרי" ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו׳ זה ה׳ קוינו לו"<sup>4</sup>",
In truth, this,
ב״ם זה״י,
Because,
כי,
'Your teacher will no longer be concealed, and your eyes will behold your teacher'*<sup>2</sup>,
"לא יכנף עוד מוריד והיו עיניך רואות את מוריך"*<sup>2</sup>׳,
And immediately and forthwith, literally.
ותיכף ומיד ממש.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
vv3
וו3
From the sichos of Shabbos Parshas Terumah,
משיתות ש״פ תרומה,
6 Adar 5750
ו׳ אדר ה׳תש״נ
In today's parshah,
א. אין היינטיקער סדרה,
Terumah,
תרומה,
begins a new concept - and a most general and fundamental concept - in the Torah: the command,
הויבט זיך אן א נייער ענין - און אן ענין הכי כללי ויסודי - אין תורה: דער ציוויי,,
"V'asu li mikdash v'shachanti b'socham",
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״,
The Velve Ber will be advanced in the upcoming sedras until the end of Sefer Shemos,
וועל־ בער ווערט פארגעזעצט אין די קומענדי־ קע סדרות ביז סוף ספר שמות,
and thereafter in the parshah Vayikra<sup>2</sup>:
און דער־ נאך אין פרשת וספר ויקרא<sup>2</sup>:
Lekol Larosh – a command of Hashem to Moshe to extend the work of the Mishkan and its details
לכל לראש - ציווי ה׳ למשה אריח מעשה המשכן ופרטיו
("V'asu Li Mikdash v'go")
("ועשו לי מקדש וגו׳״)
- in Parshas Terumah,
- אין פ׳ תרומה,
Tetzaveh and Tisa
תצוה און תשא
[In Parshas Terumah – concerning the Mishkan itself and the vessels of the Mishkan; in Parshas Tetzaveh – concerning the kindling of the lamps of the Menorah,
[בם׳ תרומה - וועגן דעם משכן עצמו וכלי המשכן: בם׳ תצוה - וועגן העלאת נרות המנורה,
the making of the Priestly garments,]
עשיית בגדי כהונה,
The education of Aaron and his sons and the making of the golden altar: And in Parshat Tisa - regarding the giving of the half-shekel for the sockets of the Mishkan,
חינוך אהרן ובניו ועשיית מזבח הקטורת: ובם׳ תשא -וועגן נתינת מחצית השקל פאר די אדני המשכן",
The making of the laver and its base and the ingredients of the incense! And then how Moshe conveys to the Jewish people the command of Hashem regarding the donations and the making of the Mishkan,
עשיית כיור וכנו וסממני הקטורת! און דערנאך ווי משה גיט איבער צו אידן ציווי ה׳ וועגן נדבות ועשיית המשכו,
And how they fulfill it in practice
און ווי זיי זיינען דאם מקיים בפועל
(in Parshat Vayakhel)
(בם׳ ויקהל),
and in Parshat Pekudei,
און אין פ׳ פקודי,
"These are the accounts of the Mishkan, etc." - the conclusion and sum total of the work of the Mishkan,
"אלה פקודי המשכן גו׳״ - דער סיום וסר־הכל פון מעשה המשכן,
"And all the service of the Mishkan of the Tent of Meeting was completed"<sup>4</sup>,
"ותבל כל עבודת משכן אוהל מועד״<sup>4</sup>,
Until - the actual erection of the Tabernacle
ביז - הקמת המשכן בפועל
(On Rosh Chodesh Nissan! "And the cloud covered the Tent of Meeting, and the glory of the Lord filled the Tabernacle"<sup>4</sup>-.
(בראש חודש ניסן! "ויכם הענן את אוהל מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן"<sup>4</sup>-.
And then
און דערנאך
(In the book and portion of Vayikra)
(אין ספר ופ׳ ויקרא)
-Regarding the calling and speaking of G‑d to Moses in the Tabernacle
-וועגן דער קריאה ודיבור ה׳ אל משה אין משכן
(The purpose of the Tabernacle - "And I will meet with you there"<sup>6</sup>)
(דער תכלית פון משכן - "ונועדתי לך שם"<sup>6</sup>),
"And He called to Moses, and the Lord spoke to him from the Tent of Meeting",
"ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד",
And the continuation of the commandments and the sections
און דער המשך הציוויים והפרשיות
(which were said on Rosh Chodesh Nisan)
(וועלכע זיינען געזאגט גע־ ווארן בר״ח ניסן)
Regarding the service in the Mishkan - the service of the korbanot,
וועגן דער עבודה אין משכן - עבודת הקרבנות,
and then regarding the actual service
און דערנאך וועגן העבודה בפועל
(beginning from the service of Aharon and his sons at the inauguration of the Mishkan during the seven days of the investiture,
(אנהויבנדיק פון עבודת אהרן ובניו בחנוכת המשכן אין די שבעת ימי המילואים,
and then the Chanukah (dedication) by the twelve princes)
און דערנאך די חנוכה דורך די י״ב נשיאים).
Since the account of the making of the Mishkan and its vessels, etc., is distributed among several parshiyot,
וויבאלד אז דער סיפור וועגן מעשה המשכן וכלי המשכן וכו׳ ווערט פאנאג־ דערגעטיילט אין עטלעכע סדרות,
It is understood that each parshah brings
איז פארשטאנדיק אז יעדער סדרה ברענגט
(mainly)
(בעיקר)
a particular aspect regarding the Mishkan and the service in it.
א באזונדער עניו בנוגע המשכן און די עבודה בו.
The general content of the making of the Mishkan and the innovation in the service in it:
ב. דער כללות׳דיקער תוכן פון עשיית המשכן והחידוש בהעבודה בו:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" also brings out the ultimate purpose of the creation of the world: to make the physical world a 'Mishkan' and 'Mikdash'<sup>7</sup> for the Above,
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ב־ ריינגט אויך ארויס דעם תכלית הכוונה פון בריאת העולם: בכדי מאכן די גש־ מיות׳דיקע וועלט א "משכן" און "מקדש"<sup>7</sup> פארן אויבערשטן,
And in the well-known phrase: a dwelling place for the blessed One in the lower realms,
ובלשון הידוע": א דירה לו יתברך בתחתונים,
specifically in the 'lower realms,'
אין "תחתונים" דוקא,
in this lowliest world, below which there is no lower
בעולם הזה התחתון שאין תחתון
2 and 3
2ו3
Sefer HaSichos — 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
below it,
למטה ממנו,
should the Supreme One stand revealed in all His essence
זאל דער אויבערשטער שטיין בגלוי בכל עצמותו
("lu" — to His essence<sup>76</sup>)
(״לו״ - לעצמותו<sup>76</sup>),
as it were, like a person in his dwelling.
כביכול ווי א מענטש אין זיין דירה.
This is also the reason why
דאס איז אויך דער טעם פארוואס
(the command and fulfillment of)
(דער ציווי וקיום פון)
the making and establishment of the Mishkan came immediately after the Giving of the Torah - because at the Giving of the Torah the power to draw down the Shechinah below was given,
עשיית והקמת המשכן איז געקומען גלייך בהמשך צו מתן תורה״׳ - ווייל בא מתן תורה איז געגעבן געווארן דער כח צו ממשיך זיין די שכינה למטה,
as our Sages said that then the decree and division between the upper and lower realms was nullified,
כמחז״ל" אז דעמולט איז בטל גע־ ווארן די גזירה און אפטיילונג בין עליונים ותחתונים,
and "Said
און "אמר
(the Holy One, blessed be He)
(הקב״ה)
the lower ones will ascend to the upper ones and the upper ones will descend to the lower ones",
התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים",
And I begin - And Hashem descended upon Mount Sinai<sup>2</sup>׳ and gave Torah and mitzvos,
ואני המתחיל - וירד ה׳ על הר סיני<sup>2</sup>׳ און האט געגעבן תורה ומצוות,
Together with the power to make from the physical world
צוזאמען מיט דעם כח צו מאכן פון דער גשמיות׳דיקער וועלט
(an object of)
(א חפצא של)
holiness,
קדושה,
and accomplish the purpose of all creation — to make a dwelling place for Him, blessed be He, in the lower realms; this was fulfilled completely<sup>3</sup>
און אויספירן תכלית כל הבריאה -צו מאכן א דירה לו יתברך בתחתונים; דאס האט זיך אויסגעפירט בשלימות<sup>3</sup>׳
through "And they shall make Me a Sanctuary and I will dwell in their midst,"
דורך "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
through the fact that Jews made a Tabernacle for the Almighty,
דורך דעם וואם אידן האבן געמאכט א משכן פארן אויבערשטן,
beginning with their making and crafting by bringing the donations for the Tabernacle,
אנהויבנדיק דורך זייער עשי׳ ומלאכה פון ברענגען נדבות המשכן,
from physical objects of the world
פון דברים גשמיים שבעולם
("Gold and silver and copper etc." / so one should make from them the Mishkan for Hashem,
("זהב וכסף ונחושת גו"׳/ אז מ׳זאל דערפון מאכן דעם משכן לה׳,
And through the establishment of the Mishkan which brought the indwelling of the Shechinah below,
און דורך הקמת המשכן וואט האט געבראכט די השראת השכינה למטה,
And afterwards - the actual service in the Mishkan,
און דערנאך - די עבודה בפועל איו משכן,
The offering of the sacri- fices etc.
הקרבת הקר־ בנות וכו׳.
And therefore "Make for Me a Sanctuary etc." is a commandment in the time of Moses in the desert and afterwards in the Mishkan of Shiloh and afterwards the building of a "House for Hashem",
און דערפאר איז "ועשו לי מקדש גו׳" א ציווי בזמן משה במדבר און דערנאך במשכן שילה און דערנאך דער בויען א "בית לה׳"",
All the Holy Temples,
אלע בתי מקדשות,
First Temple,
בית ראשון,
Second and Third
שגי און שלישי
[Even also in the time of exile<sup>15</sup>,
[ביז אויך בזמן הגלות<sup>15</sup>,
as Chazal said, "I will dwell among them,
כמאחז״ל״י "ושכנתי בתוכם,
within each and every one"]
בתוך כל אחד ואחד״]
- Because "I will dwell among them" is the purpose of the creation of the world
- ווארום "ושכנתי בתוכם" איז תכלית בריאת העולם
(in all times and in all places)
(בכל הזמנים ובכל המקומות).
And in this connection of higher and lower
און אין דעם חיבור עליון ותחתון
("I will dwell among them")
("ושכנתי בתוכם")
What was revealed in the Mishkan and the Temple - there are several details,
וואס האט זיך אויפגע־ טאן אין משכן ומקדש - זיינען פאראן כמה פרטים,
several levels and stages - as related in the aforementioned parshiyos,
כמה דרגות ושלבים - ווי דערציילט אין די סדרות הנ״ל,
Terumah,
תרומה,
Tetzaveh,
תצוה,
Tisa,
תשא,
Vayakhel Pekudei,
ויקהל פקודי,
and Vayikra -
און ויקרא -
the drawing down of the Shechinah into this world that began at the Giving of the Torah,
המשכת השכינה בארץ שהתחילה במתן תורה,
K<sup>80</sup> thus was the main revelation from Above,
כ<sup>80</sup> כמ־ת הי׳ כעיקר הגילוי מלמעלה,
And its perfection is when it is done specifically through the work of the lower realm -,
ושלימותו היא כשנעשה ע־י עבודח המטה דוקא -,
And they shall make for Me a Sanctuary etc. -
ועשו לי מקדש גו׳־
(See Likkutei Sichos, volume 21, p. 150 onward.
(ראה לקו״ש חכ״א ע׳ 150 ואילך.
and see there)
וש־נ).
Parshas Tetzaveh,
ש״פ תחמה,
Vav Adar
ו' אדר
Each parshah brings out a unique aspect in the Mishkan,
יעדער סדרה ברענגט ארויס אן ענין מיוחד אין דעם משכן
(as is also hinted at in the names of the parshiyos,
(ווי ס׳איז אויך מרומז אין די שמות הסדרות,
it being known that the name of the parshah indicates its content)
כידוע אז דער שם הסדרה דייט אן אויף איר תוכן).
And the explanation is as follows:
ג. והביאור בזה:
In Parshas Terumah, it is told about the command of the Holy One regarding the work of the Mishkan,
אין פ׳ תרומה ווערט דערציילט וועגן דעם ציווי פון דעם אויבערשטן אויף מעשה המשכן,
"And they shall make for Me a Sanctuary and I will dwell in their midst"
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
That this is the general command and granting of power from the Almighty to Jews to
וואס דאס איז דער כללות" דיקער ציווי ונתינת כח פון דעם אוי־ בערשטן צו אידן אויף
(be able to)
(קענען)
make the Mishkan for Hashem
מאכן דעם משכן לה׳
(and the vessels of the Mishkan - the Ark, etc.)
(און די כלי המשכן - דער ארון וכו׳)
from the physical world
פון גשמיות העולם
("gold, etc.",
("זהב וגו׳",
all these thirteen
די אלע י״ג
(13 physical things)
(ט״וץ׳ דברים גשמיים)
A Mishkan where and through which it will be "And I will dwell in their midst,"
- א משכן וואו און דורך וועלכען עם וועט זיין "ושכנתי בתוכם",
the indwelling of the Shechinah below.
די השראת השכינה למטה.
In Parshat Tetzaveh comes to a matter even more elevated in
אין פ׳ תצוה קומט צו אן ענין נעלה עוד יותר אין
(Hashem's command regarding the)
(ציווי ה׳ בענין ה)
Mishkan
משכן
(connection of upper and lower)
(חיבור עליון ותחתון)
- "And you shall command the children of Israel etc.".
- "ואתה תצוה את בני ישראל וגו׳".
And prefacing this with the precision in "And you shall command,"
ובהקדים דעם דיוק אין "ואתה תצוה",
At first glance it is not understood<sup>1</sup>: why is the command different from the other commands in the Torah where it says 'speak
דלכאורה איז ניט פארשטאנדיק•<sup>1</sup>: פאר־ וואס איז דער ציווי אנדערש פון די אנדערע ציוויים בתורה וואו עם שטייט ״דבר
(etc.)
(וכיו״ב)
to the children of Israel,'
אל בני ישראל״,
And especially since it says so also in our matter - at the beginning of Parshat Terumah regarding the command of 'take for Me a portion' and the making of the Mishkan; and here it says 'and you shall command' specifically,
ובפרט -אז אזוי שטייט אויך בעניננו - בתחלת פ׳ תרומה בנוגע צו דעם ציווי פון ויקחו לי תרומה און עשיית המשכן; און דא שטייט "ואחה תצוה" דוקא,
that 'Moshe himself will command'?
אז "משה עצמו יצוה"?
It is known the interpretation of my revered father-in-law
איז ידוע דער פירוש פון כ״ק מו״ח
the Rebbe in this verse,
אדמו״רי׳ אין דעם פסוק,
that 'and you' refers to the essence of Moshe
אז "ואתה" גייט אויף דעם עצם פון משה
(\"Essence of His very self\")
("מהות עצמו־ תך"")
which is higher than name and title
וועלכע איז העכער פון שם ותואר
(\"the aspect of 'You' in Moses\")
(אפילו פון שם משה),
which that
וואס דאם
(\"the aspect of 'You' in Moses\")
("בחי׳ אתה שבמשה")
is bound up with the true 'You',
איז פארבוגדן מיט דעם "אתה" האמיתי,
\"The very Essence of Ein Sof, blessed be He, that is called 'You'\"<sup>2</sup>
"דעצמותיי א״ס ב״ה שנק׳ אתה"׳<sup>2</sup>
(Because specifically on Atzmut it is appropriate to say "Atah" in the language of direct address truly/
(וואם דוקא אויף עצמות איז שייך זאגן "אתה" לשון נוכח באמת לאמיתו/
And the "Atah" is - "Tetzaveh et Bnei Yisrael,"
און דער ״אתה״ איז - "תצוה את בני ישראל",
"Tetzaveh" from the term tzavta and connection of all Jews,
"תצוה" מלשון צוותא והתקש־ רות" פון אלע אידן,
As they are situated below in the lower realms,
ווי זיי געפינען זיך למטה בתחתונים,
With the "Atah" of Moshe,
מיט דעם "אתה" פון משה,
And through him
און דורך אים
(the connecting medium<sup>2</sup>)
(ממוצע המחברי<sup>2</sup>)
-with Atzmuso yisbaech.
-מיט עצמותו ית׳.
And since this concerns the revelation of the essence of Moshe and of His essence, may He be blessed,
און וויבאלד אז דאס רעדט זיר וועגן דעם גילוי העצם פון משה און פון עצמותו ית׳,
and through this — the revelation of the essence of every Jew,
און דורך דעם - דער גילוי העצם פון יעדער איד,
it is also understood,
איז אויך פארשטאנדיק,
that this reaches down to the lowest level.
אז דאם דערגרייכט למטה מטה יותר.
And as is known, the essence
וכידוע אז דער עצם
(You)
(אתה)
of every Jew,
פון יעדער איד,
regardless of his level and state in the revealed and external,
ניט קוקנדיק אויף זיין מעמד ומצב בגלוי ובחיצוניות,
Even the simplest of the simple - is connected
אפילו א פשוט שבפשוטים -איז פארבונדן
(Tetzaveh)
(תצוה)
with the Upper<sup>2</sup>,
מיט דעם אוי־ בערשטף<sup>2</sup>,
And in the essential connection there cannot be any interruption or change, G‑d forbid<sup>2</sup>.
און אין דער התקשרות עצמית איז ניט שייך קיין הפסק ושינוי ח״ר<sup>2</sup>.
As is known, the word of the Alter Rebbe:
כידוע דער ווארט פון דעם אלטן רבי׳ן":
4 and 3
4ו3
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
A Jew,
א איד,
Neither he wants nor he can be separated from G-dliness.
ניט ער וויל און ניט ער קעז זיין אפגריטן פון אלקות.
And based on this, one can say that the action in the manner of "And I will dwell in their midst" comes to in Parshat Vayakhel-Tetzaveh regarding Parshat Terumah
ועפ״ז יש לומר דער אויפטו איו דעם עגין פון "ושכנתי בתוכם" וואט קומט צו בם׳ ואחה תצוה לגבי פ׳ תרומה
(where it says "And G-d spoke to Moses, saying, speak to Bnei Yisrael",
(וואו עם שטייט "וידבר ה׳ אל משה דבר אל בנ״י",
and not "And you shall command")
און ניט "ואתה תצוה")
: after the conclusion of the matter
: לאחרי גמר ענין
(the command regarding)
(הציווי אויף)
the making of the Mishkan in Parshat Terumah,
עשיית המשכן בם׳ תרומה,
connected with the name Moses
פארבונדן מיט דעם שם משה
("And the Lord spoke to Moses"/ in the aspect of the revelations,
("וידבר ה׳ אל משה"/ בחי׳ הגילויים,
one comes<sup>37</sup> to the verse "And you shall command" to a much higher,
קומט מען<sup>37</sup> בפי ואתה תצוה צו א נאד העכערע,
a much deeper understanding of the matter of "And I will dwell in their midst" -
נאד א טיפערע הבנה אין דעם ענין פון "ושכנתי בתוכם״ -
Both from the side of the revelation from above - the revelation of His Essence, blessed be He
(א) סיי מצד דעם גילוי מלמעלה - גילוי עצמותו ית׳
("You" / and
(אתה/ און
Both in the level where the revelation reaches down below in the lowest - even as a Jew finds himself in the lowest low•/ also there he is connected with "You",
(ב) סיי אין דער דרגא וואו דער גילוי דערגרייבט למטה בתחתונים - אפילו ווי א איד געפינט זיד למטה מטה•/ אויך דארטן איז ער פארבונדן מיט "אתה",
His Essence, may He be blessed<sup>3</sup>.
עצמותו ית׳י<sup>3</sup>.
And this concept is also expressed in the continuation of the command
ד. און דער ענין דריקט זיך אויד אויס אין דעם המשך הציווי
(of "V'atah Tetzaveh")
(פון "ואחה תצוה")
"<sup>3</sup> 'They shall take for you oil, etc., to kindle a lamp
"<sup>3</sup> "ויקחו אליך שמן גו׳ להעלות נר
continually."
תמיד".
And by way of introduction<sup>31</sup>:
ובהקדים<sup>31</sup>:
The kindling of the lamps was done by Aharon,
(א) די העלאת הנרות איז געווען דורך אהרן,
as it is further stated, "Aaron and his sons shall arrange it from evening until morning."
ווי עם שטייט דערגאך "יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בוקר",
So why is the directive "They shall take for you"
איז פארוואם איז דער אנזאג "ויקחו אליך"
(addressed to Moshe)
(צו משה׳ן)?
What is the reason that regarding Moshe it says "to kindle a lamp continually," and regarding Aharon — "from evening until morning"?
(ב) וואס איז דער טעם וואם בא משה׳ן שטייט "להעלות נר תמיד״ און בא אהרן - "מערב ועד בוקר"?
The concept of kindling the lamps by Aharon in the service of man is — the elevation of the "lamp of G-d, the soul of man"<sup>31</sup> of every Jew,
דער ענין פון העלאת הנרות ע״י אהרן אין עבודת האדם איז - די עלי׳ פון דעם "נר ה׳ נשמת אדם"<sup>31</sup> פון יעדער איד,
The love of G-d and the will of a Jew
ד. ה. די אהבת ה׳ און רצון פון א איד
(as it is found below, the soul in the body)
(ווי ער געפינט זיר למטה אלם נשמה בגוף)
To ascend and become included in G-dliness and shine with "נר מצוה ותורה אור"<sup>33</sup>.
צו עולה זיין און נכלל ווערן אין אלקות און לייכטן מיט "נר מצוה ותורה אור"<sup>33</sup>.
And since the power that Aaron gives upon this is in a manner of elevation from below to above - therefore it is in a manner that the candles shine "from evening until morning",
און וויבאלד אז דער כח וואם אהרן גיט אויף דעם איז באופן פון העלאה מלמטה למעלה - דערפאר איז דאם אין אן אופן אז די נרות לייכטן "מערב עד בוקר",
So although the candles shine,
ד. ה. אז הגם די נרות לייכטן,
But there is, however, a recognizable distinction between "evening" and "morning,"
איז אבער איו דעם ניכר אן אונטערשייד צווישן "ערב" און "בוקר",
Which indicates a state of changes
וואם דאם באווייזט אויף א מצב פון שינויים
(changes of time / a state of evening and darkness and a state of morning and light<sup>34</sup>,
(שינויי הזמן/ א מצב פון ערב וחושך און א מצב פון בוקר ואור<sup>34</sup>,
"And this is from evening until morning,
"וזהו מערב ועד בוקר,
For first darkness and then light,
כי ברישא חשוכא והדר גהורא,
That the light of G‑d shines in his soul little by little out of the darkness etc."<sup>35</sup>.
שמאיר בנפשו אור ה׳ מעט מעט מתוך החושך כו"׳<sup>35</sup>.
And this is in general the service of prayer
וואם דאם איז בכללות די עבודה פון תפלה
(and the inclusiveness
(און כללות
Israel,
ישראל,
even to those - who are at the lowest level,
עד לאלו - שהם בדרגא הכי תחתונה,
that this influence is specifically from the essential self of Moshe,
שהמשכה זו היא דוקא מצד עצמותו של משה,
And you shall command
ואתה תצוה
(see Discourse 'This is the Torah of the above-mentioned')
(ראה ד״ה זאת תורת הנ*ל).
And see also Likkutei Sichos volume 3 page 935,
וראה גם לקו״ש ח*ג ע׳ 935,
In explanation of the addition of the command regarding the garments of the high priest relative to the commands in the portion of Terumah.
בביאור ההוספה דהציווי על בגדי בהונה לגבי הציוויים בפי תרומה.
Shabbos Parshas Tetzaveh,
ש״פ תחמה,
6 Iyar,
ו׳ אדי
the commandments - "a candle is a mitzvah")
המצוות - "נר מצוה")
which is connected with the limitation of time*.
וועלכע איז פאר־ בונדן מיט הגבלת הזמן*.
So that Aaron should have the ability to perform the raising of the candles from below upward,
בכדי אז אהרן זאל האבן דעם כת צו אויפטאן העלאת הנרות מלמטה למעלה,
until that in this the service should be in a manner of "to raise a constant flame,"
ביז אז אין דעם זאל זיין די עבודה אין אן אופן פון "להעלות נר תמיד",
a service without changes.
אן עבודה אן שינויים
(ובכללות - דער עניו התורה,
(ובכללות - דער עניו התורה,
"תורה אור")
״תורה אור״)
<sup>94</sup> - that a Jew always finds himself in a state of light and revelation,
<sup>94</sup> - אז א איד געפיגט זיף תמיד אין א מצב פון אור וגילוי,
being constantly connected to his source - one needs the "And you shall command the children of Israel that they take to you,"
זייענדיק פארבונדן מיט מקורו בתמידות - דארף מען האבן דעם "ואתה תצוה את בנ״י ויקחו אליך",
the togetherness and connection of Jews
די צוותא וחיבור פון אידן
(below)
(למטה)
with His Essence, blessed be He
מיט עצמותו ית׳
(And you/ that is above all categories of change
(ואתה/ שלמעלה מכל גדר שינוי
(I, Hashem, have not changed<sup>3</sup>)
(אני ה׳ לא שנית"<sup>3</sup>).
And more specifically it can be said,
ובפרטיות יותר יש לומר,
that in this there are three matters: "And you shall command the children of Israel,"
אז אין דעם זיינען פאראן דריי ענינים: "ואתה תצוה את בנ״י",
"And they shall take for you etc. to light a perpetual lamp,"
"ויקחו אליך גו׳ להעלות נר תמיד",
and "Aaron and his sons shall arrange it from evening until morning."
און "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר".
The intent is,
די כוונה איז,
that there should be both matters - both the revelation of the "perpetual lamp"
אז עט זאלן זיין ביידע ענינים - סיי דער גילוי פון "נר תמיד"
(From the aspect of the level of Moshe/ and also the revelation "from evening until morning"•<sup>5</sup>
(מצד בחי׳ משה/ און סיי דער גילוי "מערב עד בוקר"•<sup>5</sup>
(From the aspect of the level of Aharon/ then air in the boundaries of the lower ones,
(מצד בחי׳ אהרן/ אז אויר אין גדרי התחתונים,
where there are changes of evening and morning,
וואו עם זיינען דא שינויים פון ערב און בוקר,
should be the revelation of "the lamp of Hashem is the soul of man".
זאל זיין דער גילוי פון "נר ה׳ נשמת אדם".
And one could say,
ויש לומר,
that the
אז דאם
("from evening until morning")
("מערב עד בוקר")
includes also the changes and ascents in holiness
איז כולל אויך די שינויים ועליות אין קדושה
Intensity,
עצמה,
that he is constantly elevated in his service from level to level until beyond all comparison
אז ער ווערט שטענדיק נתעלה אין זיין עבודה מדרגא לדרגא ביז שלא בערך
(so that when he reaches the more elevated level,
(אזוי אז בערר צו דער דרגא נעלה יותר,
the level below this is called "erev")
ווערט די דרגא שלמטה מזה אנגערופן "ערב").
And it can be said that the
וי״ל אז דאם
(the raising of the lamps "from evening until morning")
(העלאת הנרות "מערב ועד בוקר")
is the virtue of the service in the manner of ratzo v'shov - constant changes and ascents,
איז די מעלה פון דער עבודה באופן פון רצוא ושוב - שטענדי־ קע שינויים ועליות,
Because what he hears on the lowest level is in the category of "erev",
דורד דעם וואס ער דערהערט או די דרגא תחתונה איז בבחי׳ "ערב",
becomes a ratzo (running) to the "boker" (morning),
ווערט בא עם א רצוא צו דעם "בוקר",
a more elevated state
מצב נעלה יותר
(which is after this)
(שלאחרי זה)
”.
”.
And so - level above level.
און אזוי - דרגא למעלה מדרגא.
And the connection of both matters
און דער חיבור פון ביידע ענינים
(opposite ones)
(הפכיים)
- "Eternal Flame,"
- "נר תמיד",
and "from evening until morning" together,
און "מערב עד בוקר" צוזאמען,
that also in the kindling in the manner and level of the changes of time "from evening until morning"
ד. ה. אז אויר אין דער הדלקה באופן ודרגא פון שינויי הזמן "מערב עד בוקר"
(lower ones)
(תחתונים)
should be accomplished the kindling of the soul candle in the manner of "Eternal Flame"" - comes from the power of the Essence,
זאל אויפגעטאן ווערן די הדלקת נר הנשמה באופן פון "נר תמיד"" - קומט פון כח העצמות,
"And you shall command,"
"ואתה תצוה",
above both of them.
שלמעלה משניהם"■.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השימות - ה׳תש״ג
In Parshas Tisa, it comes to such a miracle in the "Veshachanti Besocham" in the Mishkan.
ה. אין פ׳ תשא קומט צו גאר אז ?ניז אין דעם "ושכנתי בתוכם" אין משכן.
As understood from the expression "Tisa es rosh Bnei Yisroel",
ווי פארשטאנדיק פון דעם לשון "תשא את ראש בני ישראל",
That through "Zeh yitnu etc. machatzis hashekel" on the donation of the sockets in the contribution of the Mishkan.
ד. ה. אז דורך "זה יתנו גו׳ מחצית השקל" אויף תרומת האדנים בנדבת המשכן
(And the command about this hastens a novelty in Parshas Tisa regarding the previous parshios)
(וואט דער ציווי על זה זרז א חידוש אין פ׳ תשא לגבי די פריערדיקע פרשיות)
- Becomes a raising and elevation in Jews regarding how they were before this
- ווערט א התנשאות ועלי׳" אין אידן" לגבי ווי זיי זיינען לפני זה"
(Including - through the commands in Parshas Terumah and Tetzaveh)
(כולל - דורך די ציוויים אין פ׳ תרומה ותצוה).
And it can be said,
ויש לומר,
that the addition in Parshas Tisa
אז די הוספה אין פ׳ תשא
(in the dwelling in the lower worlds that is opened through the Mishkan)
(אין דער דירה בתחתונים וואט ווערט אויפגעטאן דורכ׳ן משכן)
consists in this,
באשטייט אין דעם,
Then in addition to the "And I will dwell among them"
אז נוסף צו דער "ושכנתי בתוכם"
(revelation of His essence, may He be blessed,
(גילוי עצמותו ית׳,
"And you shall command")
"ואתה תצוה")
And when it is opened up in Jews,
וואם ווערט אויפגעטאן אין אידן,
it also becomes drawn - through Jews - into their portion in the world.
ווערט דאם אויך נמשך - דורך אידן - אין חלקם בעולם.
And it will be understood according to what was once spoken in explanation of the words of our Sages, may their memory be blessed, on the verse "This they shall give."
ויובן לויט דעם וואס מ׳האט אמאל גערעדט" בביאור דברי רז״ל עה״פ "זה יתנו..
"Half shekel" - then "Tamah"
מחצית השקל״ - אז "תמה"
(Moses)
(משה)
Chai (18) - this is in general,
יח׳- ה״ז בכללות,
According to the interpretation that "tamid" (always) is before the Essence,
לפי הפירוש ש״תמיד• הוא נכח העצמות,
Which is above myriad and above return.
שלמעלה מרבוא ולמעלה משוב.
And His very Essence.
ועצ״ע.
"For what can a man give as a ransom for his soul,"
על הדבר מה יכול אדם ליתן כופר נפשו",
And therefore, "a coin of fire He brought out from beneath the Throne of His Glory and showed it to Moses and said, 'This they shall give,'"
און דערפאר "כמיך* מטבע של אש הוציא מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר זה יתנו,
"Like this they shall give":
כזה יתנו":
Moshe's astonishment was in this: how can one understand according to intellect,
תמיהת משה איז באשטאנען אין דעם: ווי קען מען פארשטיין ע״פ שכל,
that the giving of a physical coin
אז די נתינה פון א מטבע גשמית
(the half-shekel / the lowest thing,
(מחצית השקל/ א דבר הכי תחתון,
should effect "atonement for his soul,"
זאל אויפטאן "כופר נפשו",
of a "veritable part of G-d from above"
פון א "חלק אלוקה ממעל ממש""
(the ultimate elevation)
(תכלית העילוי)?!
To this, the Almighty answered him with what He showed him "a coin of fire."
אויף דעם האט אים דער אויבערשטער געענטפערט דערמיט וואט הראהו "מטבע של אש..
beneath the throne of His glory.
מתחת כסא כבודו..
And He said to him, "This they shall give": With this, the Almighty created a novelty,
ואמר לו זה יתנו": דערמיט האט דער אויבער־ שטער אויפגעמאכט א חידוש,
that the half-shekel which the Jews gave then
אז דער מחצית השקל וואט אידן האבן געגעבן דעמולט
(and this continues in the mitzvah of the half-shekel always in all years)
(און דאס ווערט נמשך אין מצות מחצית השקל תמיד בכל השנים)
is not only a physical coin,
איז ניט נאר א מטבע גשמית,
but also a "coin of fire."
נאר אויך א "מטבע של אש..
beneath the Throne of Glory",
מתחת כסא הכבוד",
and "this they shall give" the Children of Israel,
און "זה יתנו" בני ישראל,
exactly such a coin.
מטבע כזה ממש.
The novelty in this is not,
דער חידוש אין דעם איז ניט,
that in its source it is a "coin of fire"
אז בשרשה איז עם א "מטבע של אש"
(this is by all physical things,
(דאס איז ביי אלע דברים גשמיים,
that they evolve from their spiritual root/ and also not that through the mitzvah one draws down a spiritual life}
אז זיי ווערן נשתלשל פון זייער רוחניות׳דיקז שרש/ און אויר ניט אז דורך דער מצוה איז מען ממשיך א חיות רוחני
("fire")
("אש")
in the physical <i>Asiyah</i>
אין דער עשי׳ גשמית
(The innovation came about at <i>Matan Torah</i> and the making of its continuation in general/ but in this,
(דער חידוש האט זיך אויפגעטאן בא מ״ת און עשיית המשכו בכלל/ נאר אין דעם,
what also after that as the coin became channeled and came down into this physical world,
וואט אויך נאך דעם ווי די מטבע איז נשתלשל געווארן און אראפגעקומען אין עוה״ז הגשמי,
is through that which one fulfills with it the commandment of <i>Machatzit HaShekel</i>,
איז דורך דעם וואס מ׳איז מקיים מיט איר די מצוה פון מחצית השקל,
becomes revealed a change in the coin that it becomes
ווערט אויפגעטאן א שינוי אין דער מטבע אז זי ווערט
(as it finds itself
(ווי זי געפינט זיך
<i>SHaP Tatemah</i>,
ש״פ תתמה,
6 Adar
ו׳ אדר
in physicality)
בגשמיות)
A “coin of fire” - the opposite of the order of evolution,
א ״מטבע של אש״ - היפך סדר השתלשלות,
Then the lower remains lower than the upper - and in revelation “this shall be offered.”
אז דער תחתון בלייבט נידעריקער פאר דעם עליון - ובגלוי "זה יתנר׳.
And the force of the connection
וואט דער כח אויף דעם חיבור
(of the coin with fire from beneath the Throne of His Glory)
(פון דער מטבע מיט אש מתחת כסא כבודו)
Can be opened only by the Supreme One Himself,
קען אויפגעטאן ווערן נאר דורך דעם אויבערשטן אליין,
“A coin of fire the Holy One, blessed be He, took out etc. and showed it to Moshe and said to him this shall be offered”; the unification of physicality and spirituality.
"מטבע של אש הוציא הקב״ה כו׳ והראהו למשה ואמר לו זה יתגו"; די פאראייניקונג פון גשמיות און רוחניות
(both at once in actuality)
(ביידע בבת אחת בפועל)
can be made only by the Holy One, Blessed be He, Himself,
קעו גע־ מאכט ווערן נאר דורך הקב״ה בעצמו,
who by His will chose the order of Hishtalshelus,
וואם ער האט ברצונו בוחר געווען סדר השתלשלות,
has the power to nullify the order of Hishtalshelus.
איז בכחו צו מבטל זיין דעם סדר השתלשלות.
And based on this, it is understood,
ועפ״ז איז מובן,
that in the giving of the half-shekel
אז אין נתינת מחצית השקל
(a physical coin)
(מטבע גשמית)
there is a higher aspect even than the “coin of fire.”
איז דא א העכערער ענין אפילו פאר דעם ״מטבע של אש..
מתחת כסא כבודו\
מתחת כסא כבודו",
ווייל דער "מטבע של אש" למעלה
ווייל דער "מטבע של אש" למעלה
(מתחת כסא כבודו)
(מתחת כסא כבודו)
איז א חלק פון סדר השתלשלות,
איז א חלק פון סדר השתלשלות,
אין עולם הכסא
אין עולם הכסא
(עולם הבריאה)
(עולם הבריאה)
; משא״ב אז די נתינה פון א מטבע גשמית זאל ווערן "זה" אויר א ״מטבע של אש״ - קומט פון כח העצמות,
; משא״ב אז די נתינה פון א מטבע גשמית זאל ווערן "זה" אויר א ״מטבע של אש״ - קומט פון כח העצמות,
Above the order of the chain
שלמעלה מסדר השתלשלות
(And furthermore - through this he nullifies the order of the chainx not only higher than the world of Beriah,
(און נאכמער - דורך דעם איז ער מבטל סדר השתלשלותx ניט נאר העכער פון עולם הבריאה,
But also from the world of Atzilus and above that.
נאר אויך פון עולם האצילות ולמעלה מזה.
And furthermore: the connection
און נאכמער: דער חיבור
(of the physical coin and "fire")
(פון דער מטבע גשמית און "אש")
Becomes in a manner of "zeh",
ווערט איו אן אופן פון "זה",
Revealed,
בגלוי,
Unlike the world of Beriah
משא״ב עולם הבריאה
(And even the world of Atzilus)
(און אפילו עולם האצילות)
The term 'olam' (world) is from the root 'helem' and 'sachor' (concealment and encirclement)<sup>97</sup>.
איו עולם מלשון העלם-והסחר<sup>97</sup>.
With this, we understand the novelty in the verse "and I will dwell in their midst" which occurs in Parshas Ki Sisa - in "this they shall give, etc., a half-shekel,"
דערמיט איז פארשטאנדיק דער חידוש אין דעם "ושכנתי בתוכם" וואס קומט צו אין פ׳ תשא - אין "זה יתנו גו׳ מחצית השקל",
That it is not merely a connection of the upper and lower,
אז ס׳איז ניט נאר א חיבור פון עליון ותחתון,
In a manner that one draws down spirituality
באופן אז מ׳איז ממשיך רוח־
into the physicality of the world,
ניות אין גשמיות העולם,
But that the physical itself becomes one with spirituality.
נאר אז די גשמיות גופא ווערט איין זאד מיט רוחניות.
In Parshas Vayakhel
ו. אין פ׳ ויקהל
(and Pekudei)
(ופקודי)
it comes to the matter,
קומט צו דער ענין,
that after G‑d's command to Moshe
אז לאחרי ציווי ה׳ אל משה
(in Parshas Terumah,<sup>98</sup>
(בפ<sup>98</sup> תרומה,
Tetzaveh and Tisa)
תצוה ותשא)
Moshe conveys the command to the Jews,
גיט משה איבער דעם ציווי צו אידן,
and they fulfill it in practice - and then comes the upshot,
און זיי זיינען דאס מקיים בפועל - וואם איו דעם קומט צו דער אויפטו,
Then after the command and the granting of power from above,
אז נאד דעם ציווי ונתינת כח מלמעלה,
is "the deed is the main thing"<sup>5</sup> - the main thing is the service of Jews in the lower world to make the dwelling for G-d<sup>100</sup>.
איז המעשה הוא העיקר״<sup>5</sup> -דער עיקר איז די עבודה פון אידן בתחתונים צו מאכן דעם משכן לה׳<sup>100</sup>.
And to add,
ולהוסיף,
That "Vayakhel" also contributes a matter in the essence of the Mishkan - as emphasized in the word "Vayakhel",
אז "ויקהל" גיט אויך צו אן ענין אין דעם עצם המשכן - כמודגש אין דעם ווארט "ויקהל",
Which means the assembly and unity of all Jews,
וואם מיינט די הקהלה והתאחדות פון אלע אידן,
That this is a main preface and preparation for the making of the Mishkan: so that the Mishkan should be a Mishkan of all Israel - "And they shall make for Me a sanctuary and I will dwell in their midst",
וואס דאס איז א הקדמה והכנה עיקרית צו עשיית המשכן: כדי דער משכן זאל זיין א משכן פון כלל ישראל - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״,
Among all Jews - the donation and offering of each individual from Israel for the work of the Mishkan needed to be in a way that it would become
בתוך אלע אידן - האט תרומת ונדבת כל יחיד מישראל למלאכת המשכן געדארפט זיין באופן אז עם זאל ווערן
(or individual money,
(אוים ממון יחיד,
and become)
און ווערן)
public funds.
ממון ציבור.
And therefore the introduction to this is - to gather all Jews
אוו דערפאר איז די הקדמה לזה -צו צונויפקלייבן אלע אידן
(individuals)
(יחידים)
and make from them one community.
און מאכן פון זיי איין קהל.
And additionally - "Vayakhel" hints at the manner of making the vessels of the Mishkan,
ונוסף לזה - איז "ויקהל" מרמז אויף דעם אופן עשיית כלי המשכן,
that the intention in this should not be
אז די כוונה אין דעם זאל זיין ניט
(at all)
(גאר)
But the making and specific action,
אלם עשי׳ ופעולה פרטית,
of this particular vessel,
פון דעם כלי פרטי,
entirely in the manner of "Vayakhel" - gathering together all the parts of its extension to make one Mishkan,
גאר באופן פון ״ויקהל״ -צונויפקלייבן צוזאמען אלע חלקי המשכו אויף מאכן איין משכן,
that specifically then each one receives its particular holiness,
וואם דוקא דעמולט מקומט יעדער בלי איר קדושה פרטית,
through the fact that the beginning of their making leshem is for the sake of the holiness of the Mishkan<sup>52</sup>.
דורך דעם וואס תחלת עשייתן לשמה איז לשם קדושת המשכן<sup>52</sup>.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳חש״ג
The addition in Parshas Pekudei is simply: the conclusion and summation<sup>55</sup> of Maaser.
ז. די הוספה אין פ׳ פקודי איז בפשטות: דער סיום וסך־הכל<sup>55</sup> פון מעשר.
the Mishkan,
המשכן,
And the main point of everything - the actual erection of the Mishkan and the actual dwelling of the Shechinah below - until that "the cloud covered the Tent of Meeting and the glory of the Lord filled the Mishkan"<sup>5</sup>.
און דער עיקר פון אלץ - הקמת המשכן בפועל און השראת השכינה למטה בפועל - ביז אז "ויכם הענן את אוהל מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן׳"<sup>5</sup>.
Then in Parsha Vayikra there comes an even higher elevation - "And He called to Moshe and the Lord spoke to him from the Tent of Meeting": also after the actual erection of the Mishkan
דערנאר אין פ׳ ויקרא קומט צו נאך א העכערער עילוי - "ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד": אויר לאחרי הקמת המשכו בפועל
(in Parsha Pekudei)
(בם׳ פקודי)
is "Moshe could not enter the Tent of Meeting because the cloud rested upon it",
איז "לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן",
And that "the cloud rested upon it" is "the drawing down and indwelling of the light of the Ein Sof from a place high and awesome, of which it is said<sup>55</sup> 'He made darkness His secret place,' etc., that no revelation or comprehension applies to it"<sup>55</sup>; but afterwards,
וואס "שכן עליו הענן" איז "המשכת והשראת אור א״ס ממקום עליון ונורא מאד שנאמר בו<sup>55</sup> ישת חשך סתרו כו׳ שלא שייך בו שום גילוי השגה כו׳"<sup>55</sup>; אבער דערנאך,
through "And He called to Moshe" - the calling opened up so that he should
דורך ״ויקרא אל משה״ -האט די קריאה אויפגעטאן אז ער זאל
(be able to and actually)
(קענען און בפועל)
Entering into the Tent of Meeting<sup>5</sup>,
אריינגיין אין אוהל מועדי<sup>5</sup>,
And receiving the revelation of the aspect of 'He made darkness His hiding place'<sup>5</sup>.
און מקבל זיין דעם גילוי פון בחי׳ ישת חשך סתרו"<sup>5</sup>.
And then - says the Supreme One -
און דערנאד - זאגט אן דער אויבער־
in the Book of Leviticus,
שטער - אין ספר ויקרא,
the Book of Sacrifices<sup>108</sup> - all the details of the laws of sacrifices in the Mishkan,
ספר הקרבנות<sup>108</sup> - די אלע פרטי דיני הקרבנות אין משכן,
which is the perfection of the matter of the Temple: a house for G‑d prepared to offer sacrifices in it<sup>4</sup>,
וואם דאם איז שלימות ענין המקדש: בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות"<sup>4</sup>,
the offering and elevation of a physical animal etc. as a sacrifice to G‑d,
די הקרבה ועלי׳ פון א בהמה כו׳ גשמית אלם א קרבן לה׳יי,
"a pleasing odor to the L‑rd",
"ריח ניחוח לה׳",
"Nachas ruach (satisfaction) before I said and My will was done"<sup>55</sup>,
"נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"<sup>55</sup>,
Korban from the word kiruv (drawing close)<sup>55</sup>,
קרבן מלשון קירוב<sup>55</sup>,
And the secret of the korban ascends to the secret of the letter Aleph-Mem (AM).
ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ם״.
General and primary: "When a person from you brings an offering to G‑d"<sup>55</sup>,
כולל ועיקר - "אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳"<sup>55</sup>,
"From you" specifically.
"מכם" דוקא“.
From every matter in Torah there must be a lesson and practical directive in the service of man,
ח. פון יעדער ענין אין תורה דארף זיין א לימוד והוראה בפועל אין עבודת האדם,
All the more so from the general mitzvah "Make for Me a Sanctuary and I will dwell in their midst" which is a commandment for all generations - the commandment regarding all sanctuaries - Mishkan,
עאכו״ב פון דער מצוה כללית "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וועלכע איז א ציווי לדורות - דעד ציווי אויף אלע בתי מקדשות - משכן,
First Temple,
בית ראשון,
Second Temple,
בית שני,
And regarding actuality now - the Third Temple that will be built speedily in our days.
ובנוגע לפועל איצטער - דער בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו.
And as an introduction: In this Third Temple,
ובהקדמה: אין דעם בית המקדש השלישי,
"The Sanctuary of G‑d, established by Your hands"<sup>5</sup>,
"מקדש אד׳ כוננו ידיך״י<sup>5</sup>,
an eternal Temple
א בית נצחי
(not like the First and Second Temples)
(ניט ווי בית ראשון ושני)
"<sup>5</sup> - will be the perfection of "I will dwell among them",
״<sup>5</sup> - וועט זיין די שלימות פון "ושכנתי בתוכם",
Connection above and below,
חיבור עליון ותחתון,
And in all the aforementioned details: the perfection of the giving of power from above
און אין אלע פרטים הנ״ל: די שלימות פון דער נתינת כח מלמעלה
(command of G-d to Moses)
(ציווי ה׳ אל משה),
and in a video according to
ובסרט ע״פ
Sh.B. Tichma,
ש״ב תחמה,
6 Adar
ו׳ אדר
9 and 3
9ו3
It is known that the Third Beis HaMikdash is already built and complete above,
הידוע אז דער ביהמ״ק השלישי איז שוין בנוי ומשוכלל למעלהיי,
And it only needs to descend below; the completeness of the revelation of 'And you shall command' - the togetherness and connection with His Essence, may He be blessed,
און ער דארף נאר יורד זיין למטה; די שלימות הגילוי פון ״ואתה תצוה״ - דער צוותא וחיבור מיט עצמותו ית׳,
And in an eternal manner
ובאופן נצחי
("continually")
("תמיד"),
in the eternal House,
אין דעם בית נצחי,
together with the completeness in the service of ratzo v'shov
צוזאמען מיט דער שלימות אין דער עבודה פון רצוא ושוב
("from evening until morning")
("מערב עד בוקר")
; the perfection in "Take a census of the heads",
; די שלימות אין "תשא את ראש",
and the drawing down of the "coin of fire" into the lower realms
און דער המשכה פון "מטבע של אש" אין תחתונים
(world)
(עולם),
so that in the entire world it will be seen openly - "this" - as it is one with spirituality
אזוי אז בכל העולם כולו וועט זיך אנזען בגלוי - "זה" - ווי דאס איז איין זאד מיט רוחניות
(fire from beneath the Throne of His Glory)
(אש מתחת כסא כבודו)
: the perfection of "He assembled" - "a great congregation shall return here",
: די שלימות פון "ויקהל" - "קהל גדול ישובו הנה"",
and the revelation of His unity, blessed be He, in the entire world,
און גילוי אחדותו ית׳ בכל העולם כולו,
"Hashem is One and His Name is One"; the completeness of "Pekudei" - the tenth census in the future,
"ה׳ אחד ושמו אחד""; די שלימות פון ״פקודי״ -דער מנין העשירי דלע״ל",
And also the actual dwelling of the Shechinah below in the third Beis HaMikdash; and the completeness of "And He called to Moshe,"
און אויר די השראת השכינה בפועל למטה אין דעם ביהמ״ק השלישי; און די שלימות פון "ויקרא אל משה",
the calling and speech of Hashem to the aspect of Moshe within each individual,
די קריאה ודיבור ה׳ צו בחי׳ משה שבכאו״א,
which gives the power to enter the Tent of Meeting - until like "Just as one comes to see, so one comes to be seen"
וועלכע גיט דעם כח צו אריינגיין אין אוהל מועד - ביז אז כשם שבא לראות כך בא ליראות",
in that [it says] "And your teachers shall no longer be hidden, and your eyes shall see your teachers,"
בה אז "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך״״,
including how it will be in the future - the aliyah l'regel every Shabbos and Rosh Chodesh.
כולל ווי ס׳וועט זיין לע״ל -די עלי׳ לרגל בכל שבת ור״ח".
From this is understood the lesson now from the above-discussed,
דערפון איז פארשטאנדיק דער לימוד עתה פון המדובר לעיל,
and especially in our generation:
ובפרט בדורנו זה:
The Jews waited and yearned with a great yearning for the Redemption — "I await him every day that he may come"
אידן האבן געווארט און געגלוסט מיט א השתוקקות עצומה אויף דער גאולה -"אחכה לו בכל יום שיבוא"
[And it can be said that this
[וי״ל אז דאם
includes the "I await" of the sons of the Third Beis HaMikdash and all the matters that come with the coming of Moshiach]
איז כולל דעם אחכה פון בניו ביהמ״ק השלישי און אלע ענינים וואס קומען מיט ביאת המשיח].
Until this was expressed practically in the conduct
ביז אז דאם האט זיך אויס־ געדריקט בפועל אין דער הנהגה
(and instruction)
(והוראה)
that one should learn "Toras Kohanim",
פון כמה צו לערנען "תורת כהנים",
learn the laws connected with the Beis HaMikdash and the offering of sacrifices etc.
לערנען די דינים פארבונדן מיט ביהמ״ק והקרבת קרבנות כו׳
(including the series of the weeks)
(כולל די סדרות פון די וואכן),
In order to be "prepared" for the redemption that will come immediately and at once - by knowing the halachos that will then be relevant in practice for "Kohanim in their service, Levi'im on their platform, and Yisrael in their stand."
בכדי מ׳זאל זיין "צוגעגרייט" צו דער גאולה וואס קעו קומען תיכף ומיד - דורך וויסן די הלכות וואס וועלן דעמולט זיין נוגע לפועל פאר "כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם".
All the more so in our generation,
עאכו״ב בדורנו זה,
after that "all the deadlines have passed",
לאחרי וואם "כלו כל הקיצין"",
and according to all signs in Gemara and Chazal's Midrashim, one already finds oneself in the footsteps of the footsteps of Moshiach,
און לויט אלע סימנים אין גמרא און מדרשי חז״ל געפינט מען זיך שויו איו עקבתא דעקבתא דמשיחא,
and it is a clear thing that the present generation is the last generation of exile,
און ס׳איז א דבר ברור אז היינטיקער דור איז דער לעצטער דור פון גלות,
and the first generation of redemption.
און דער ערשטער דור פון גאולה.
And especially at a time when one is in the days of segulah,
ובפרט בשעת מ׳געפינט זיך איו ימי סגולה,
days most conducive for the redemption,
ימים מסוגלים ביותר צו דער גאולה,
as in the weeks that begin from the Shabbos,
ווי אין די וואכן וואם הויבן זיך אן פון דעם שבת",
when we read in the Torah about "Make for Me a Sanctuary and I will dwell among them,"
וועז מ׳לייענט אין תורה וועגן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
with all the details mentioned above - this must with greater force and greater strength awaken in every Jew
מיט די אלע פרטים האמורים לעיל -דארף דאס ביתר שאת וביתר עוז מעורר זייו בא יעדער איד
(in addition to fulfilling the "Make for Me a Sanctuary and I will dwell among them,"
(נוסף צו מקיים זיין דעם "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
within each and every one,
בתוך כאו״א,
in his spiritual sanctuary,
אין זיין משכן רוחני,
in his private home, etc.]
בביתו הפרטי וכו׳]
The yearning and longing
די השתוקקות און בענקעניש
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
To the true and complete Geulah and to the Third Beis HaMikdash,
צו דער גאולה האמיתית והשלימה און צו דעם בית המקדש השלישי,
and the service of the Temple,
און עבודת המקדש,
the kindling of the Menorah and the offerings, etc.
הדלקת המנורה והקרבח הקר־ בנות וכר.
And moreover and mainly: that it must come out in actual deed<sup>7</sup> - to add with greater vigor and strength in "our deeds and our service" which bring the Geulah.
ועוד ועיקר: דאם דארף ארויסקומען אין מעשה בפועלי<sup>7</sup> - צו מוסיף זיין ביתר שאת וביתר עוז אין "מעשינו ועבודתינו" וועלכע ברענגען די גאולה״,
And in particular - matters
ובמיוחד -ענינים
(in the service of G‑d)
(בעבודת ה׳)
which are reminiscent of — and are even more hastening — the Redemption.
וועלכע זיינען מעין -און זיינען נאכמער ממהר - די גאולה.
Including also beginning with studying the laws of the Holy Temple and Toras Kohanim
כולל אוו אנהויבנדיק פון לערנעו הל׳ בית המקדש און תורת כהגים
(as explained in these portions in the Written Torah,
(כמבואר בפרשיות אלו בתורה שבכתב,
and the Torah was given in its explanation — in the Oral Torah/and study is greater as it leads to action — the actual service reminiscent of the Redemption.
ותורה בפירושה ניתנה״• - אין תושבע״פ/ ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה׳• - די עבודה בפועל מעין הגאולה.
And in general: to make every thing in the world a Sanctuary and Temple for G‑d,
ובכללות: צו מאכן פון יעדער זאך אין וועלט א משכן ומקדש לה׳,
and an eternal Sanctuary — by using the thing for a mitzvah
און א מקדש נצחי - דורך נוצן די זאך פאר א מצוה
(or items used for a mitzvah)
(אדער תשמישי מצוה),
Thus, through this, the thing becomes united in a unity which above is "eternal forever and ever"<sup>82</sup>,
וואם דורך דעם ווערט די זאך נתאחד אין א יחוד וואס למעלה איז ער "נצחי לעולם ועד"<sup>82</sup>,
until this is also expressed below,
ביז אז דאס קומט ארויס אויך למטה,
in the mitzvah, from the language of togetherness and connec‑ tion• with the Above.
אין דער מצוה מלשון צוותא וחי־ בורי• מיט דעם אויבערשטן.
For example — through the mitzvah of tzedakah: by giving from one's own money for tzedakah,
לדוגמא -דורך מצות צדקה: דורך אפגעבן פון די אייגענע געלט אויף צדקה,
one makes from
מאכט מען פון
the physical coin
דער מטבע גשמית
(and so forth)
(וכיו״ב)
A mitzvah of Hashem,
א מצוה של הקב״ה,
which becomes
וועלכע ווערט
(air)
(אויר)
a "coin of fire from beneath the Throne of Glory"
א "מטבע של אש שמתחת כסא כבודד׳
(see above)
(כג״ל).
And this becomes a source and a preparation - for the dwelling place in the lower realms,
און דאס ווערט א מעין און א הכנה - צו דער דירה בתחתונים,
an eternal dwelling,
א דירה נצחית,
What will be in the true and complete redemption,
וואס וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה,
eternal redemption
גאולה נצחית
(after which there is no exile<sup>4</sup>•)
(שאין אחרי׳ גלות<sup>4</sup>•),
and the eternal Holy Temple.
און ביהמ״ק נצחי.
In all this, it comes especially within Chabad through and from the establishment of Shabbat Parshat Terumah in this year - on the 6th of Adar,
ט. אין דעם אלעם קומט צו במיוחד בתוככי חב״ד דורך און מצד דער קביעות פון שבת פ׳ תרומה בשנה זו - ביום ו׳ אדר,
the day of the yahrzeit
דער יום היארצייט
(the first)
(הראשון)
Of the one who merited to be appointed
פון דער וואס האט זוכה געווען צו באשטימט ווערן
(through the holy, my teacher and father-in-law, the Rebbe, nasi of our generation)
(דורך כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו)
But the chairman of the executive committee of the Tomchei Temimim yeshiva of Lubavitch<sup>5</sup>•:
אלם דער יו״ר ועד הפועל פון ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש<sup>5</sup>•:
On the day of a yahrzeit•• there is an incomparable elevation
אין דעם טאג פון א יארצייט•• ווערט אן עלי׳ שלא בערך
(ratzo)
(רצוא)
in the soul
איו דער נשמה
[And especially when this comes after reciting Kaddish during the eleven months,
[ובפרט אז דאם קומט נאך אמירת קדיש במשך י״א חדשים,
several times each day
כו״כ פעמים בכל יום
(as the various customs in this/ as is known, Kaddish brings about an elevation in the soul,
(ווי די פארשידענע מנהגים בזה/ כידוע אז קדיש טוט אויף אן עלי׳ אין דער נשמה,
and certainly, the recitation of Kaddish on the day of the Yahrzeit]
ועאכו״כ אמירת הקדיש ביום היארצייט],
and together with this, it also brings about a drawing down below
וביחד עם זה טוט עס אויר אויף א המשכה למטה
(again/ and this gives strength and assistance to the one saying and hearing the Kaddish
(שוב/ און דאס גיט א כח וסיוע צו דעם אומר ושומע הקדיש
(and answering Amen)
(ועוגה אמן),
Silent souls in bodies below••
אלם נשמות בגופים למטה••
[And in particular to the students of the yeshiva who have become David the work and effort of the baal hayartzait,
[ובפרט צו די תלמידי הישיבה וועלכע זיינען געווארען דויד דער עבודה והשתדלות פון דעם בעל היארצייט,
as follows]
כדלקמן].
The main work of the baal
דער עיקר העבודה פון דעם בעל
Shabbos Parshas V'nitmah,
ש״פ ונתמה,
6th of Adar
ו׳ אדר
and 32
ו32
yahrzeit
היארצייט
(during most of his lifetime)
(במשך רוב ימי חייו)
- and we see that on the yahrzeit it is revealed that "all his deeds and his work which he worked during his lifetime"<sup>7</sup>" - consists in that which he led,
- וראם ביום היארצייט שטייט בגלוי "כל מעשיו ועבודתו אשר עבד במשך ימי חייו"<sup>7</sup>" -איז באשטאנען אין דעם וואט ער האט אנגעפירט,
as mentioned,
כאמור,
with the actual administration of the Tomchei Temimim yeshivah
מיט דער הנהלה בפועל פון ישיבת תומכי תמימים
(by the power of my father-in-law, the Rebbe,
(בכח פון כ״ק מו״ח אדמו״ר,
who was appointed
וועלכער איז נתמנה געווארן
(by his father,
(דורך זיין פאטער,
The founder of the yeshiva)
דער מייסד הישיבה)
But the acting director of the yeshiva, who through his efforts and work established a multitude of students,
אלם דער מנהל פועל פון דער ישיבה/ וואט דורך זיין השתדלות ועבודה זיינען אויפגעשטעלט געווארן א ריבוי תלמידים,
Students of the Temimim,
תלמידי התמימים,
Fruits and fruits of fruits,
פירות ופירי פירות,
Which one sees with physical eyes - students who are engaged in study of Torah,
וועלכע מ׳זעט בעיני בשר - תלמידים וואט זיינען עוסק אין לימוד התורה,
Revealed and Chassidus,
נגלה און חסידות,
And in spreading Torah and Judaism and spreading the wellsprings outward.
און אין הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה.
Every yeshiva is a "Minor Sanctuary"""
יעדע ישיבה איז א "מקדש מעט"""
(these are Batei Midrashos)
(אלו בתי מדרשות)
*\
*",
A Mishkan and Mikdash for Hashem,
א משכן ומקדש לה׳,
and in a manner of permanence and settlement
ובאופן של קביעות והתיישבות
(yeshivos / similar to the Beis HaMikdash, eternal forever.)
(ישינוז/ מעיו דעם ביהמ״ק נצחי לע״ל.
All the more so, the Yeshivas Tomchei Temimim of Welbe was founded
עאכו״ב ישיבת תומכי תמימים וועלבע איז נתייסד געווארן
(through the Rebbe
(דורך דעם רבי׳ן
(the Maharashab)
(מהורש״ב)
may he rest in Eden)
נ״ע)
At the end of the time of exile,
בסוף זמן הגלות,
In order that the students of the yeshiva should be "candles to illuminate",
בבדי אז די תלמידי הישיבה זאלן זיין "נרות להאיר",
to illuminate the double and redoubled darkness of the footsteps of Moshiach,
צו באלייכטן דעם חושך כפול ומכופל פון עקבתא דמשיחא,
"with the eternal lamp of the luminaries etc.,"
"מיט דעם נר תמיד פון די מאורות כו׳״״י,
And as is known, the sicha of the Rebbe
וכידוע די שיחה פון דעם רבי׳ן
(of the Rasha"b)
(מהורש״ב)
may he rest in Eden) to the students of the yeshiva" regarding "kol" who goes out to war of the house of David - so the students of the yeshiva are "soldiers of the house
נ״ע צו די תלמידי הישיבה" בענין ״כל״ היוצא למלחמה בית דוד״ -אז די תלמידי הישיבה זיינען "חיילי בית
"David" who will "save the situation of the Jewish people" from those "who have reproached the footsteps of Your anointed one",
דוד" וועלכע וועלן "ראטעווען דעם מצב פון כלל ישראל" פון די "אשר חרפו עקבות משיחך"",
and carry out the intention of "your springs will spread outward"
און אויטפירן די כוונה פון "יפוצו מעינותיך חוצה"
(through our Rabbis, our leaders)
(דורך רבותינו נשיאינו)
which will bring the redemption".
וועלכע וועט ברענגעז די גאולה".
And the manner in which the yeshiva students conduct this David is - through learning Torah
און דער אופן ווי די תלמידי הישיבה פירן דאס דודך איז - דורך לערנען תורה
(regularly and settledly/ revealed part of Torah and inner dimension of Torah
(בקביעות ובהתיישבות/ נגלה דתורה און פנימיות התורה
(the teachings of Chassidus)
(תורת החסידות),
as it was revealed in Chassidus Chabad,
כפי שנתגלתה בתורת חסידות חב״ד,
and all is one Torah - "Torah Temimah"
און אלם א תורה אחת - "תורה תמימה"
[It is known the story regarding the naming of the yeshiva "Tomchei Tmimim" - that the name was given by the Rebbe nishmaso eden on Simchas Torah during the hakafos<sup>120</sup>,
[כידוע דער סיפור בקשר מיט קריאת שם הישיבה ״תומכי תמימים״״ - אז דער נאמען האט דער רבי נ״ע געגעבן שמחת תורה" בשעת הקפות<sup>120</sup>,
following the recitation of "Tomech Tmimim Hoshia Na",
בהמשך צו אמירת "תומך תמימים הושיעא נא",
and he added there: "The goal of the yeshiva is that the Torah of G-d,
און ער האט דערביי צוגעגעבן: "מטרת הישיבה להיות תורת ה׳,
the revealed Torah and the Chassidic teachings,
תורה הנגלית ותורת החסידות,
shall be complete, etc."]
תמימה כו׳"].
And it is to be said,
ויש לומר,
That the connection of the revealed part of Torah and the inner part of Torah is similar to the connection of the upper and lower in the Torah itself
אז דער חיבור פון נגלה דתורה און פנימיות התורה איז בדוגמת דער חיבור פון עליון ותחתון אין תורה עצמה
(as it were)
(כביכול),
As it is in the Mishkan and Mikdash: the revealed part of Torah,
ווי דאס איז אין משכן ומקדש: נגלה דתורה,
the body of Torah
גופא דאורייתא
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
(the Tree of Life and Good)"
(אילנא דטו״ר”),
is connected with the aspect of Giluyah d'Kudsha Brich Hu,
איז פארבונדן מיט בחי׳ גליא דקוב״ה,
Divinity that is relative to creation,
אלקות וואס איז בערך צו דער בריאה,
and Pnimiyus HaTorah,
און פנימיות התורה,
Nishmasa d'Oraisa
נשמתא דאורייתא
(D'lias taman la kashya v'lo she'eilah)
(דלית תמן לא קשיא כו׳״י)
is connected with the Stima d'Kudsha Brich Hu,
איז פארבונדן מיט סתים דקוב״ה”,
Divinity that transcends creation; and in Yeshivas Tomchei Temimim, the connection of both together is achieved.
אלקות שלמעלה מהבריאה; און אין ישיבת תומכי תמימים ווערט חיבור שניהם יחד
(In the power of the histalshalus of Moses in every generation,
(בכח פון אתפשטותא דמשה שבכל דור,
"And you shall command"")
"ואתה תצוה״״י")
- "And I will dwell among them",
- "ושכנתי בתוכם",
The revelation of the aspect of the hidden [secrets] of the Torah and the hidden [aspects] of the Holy One, blessed be He, within the aspect of the revealed Torah and the revealed [aspects] of the Holy One, blessed be He.
גילוי בחי׳ סתים דתורה און סתים דקוב״ה אין בחי׳ גליא דתורה און גליא דקוב״ה׳"׳.
And this gives the power to perform the service with the Jews around - through his "lamps to illuminate" in the Tabernacle and Temple of "Yeshivas Tomchei Temimim" - and to light up all around with the light of the Torah
און דאם גיט דעם כח צו אויפטאן די עבודה מיט די אידן ארום - דורך זיין "נרות להאיר" אין דעם משכן ומקדש פון ״ישיבת תומכי תמימים״ - און באלייכטן אלע ארום מיט דעם מאור שבתורה
(The inner dimension of the Torah/ "They shall take to you oil
(פנימיות התורה/ "ויקחו אליד שמן
(The inner dimension of the Torah)
(פנימיות התורה)
etc. to raise a perpetual lamp",
גו׳ להעלות נר תמיד",
And through this, reveal among all Jews
און דורך דעם מגלה זיין ביי אלע אידן
("from evening until morning")
("מערב עד בוקר")
the "lamp of G-d is the soul of man",
דעם "נר ה׳ נשמת אדם",
their connection with the Almighty
זייער פארבונד מיט דעם אויבערשטן
("Ve'atah Tetzaveh"/ the simple ones of Israel with the hidden of the Holy One, blessed be He.)
("ואתה תצוה"/ פתים דישראל מיט סתים ד־ קוב״היי.
until one illuminates the entire world,
ביז אז מ׳באלייכט כל העולם כולו,
and makes from the physical world a Sanctuary and Temple for G-d
און מ׳מאכט פון גשמיות העולם א משכן ומקדש לה׳
("coin of fire")
("מטבע של אש"),
A dwelling for Him in the lower realms.
א דירה לו ית׳ בתחתונים.
What then is the concept of Chassidus in general - to reveal G‑dliness,
וואט דאם איז דער ענין פון חסידות בכלל - צו מגלה זיין אלקות,
until the highest levels of G‑dliness,
ביז די העכסטע דרגות אין אלקות,
to reveal in the world.
מגלה זיין אין וועלט.
Until in a manner that one opens so that also the recipients should be "candles to illuminate",
ביז אין אן אופן אז מ׳טוט אויף אז אויך די מושפעים זאלן זיין "נרות להאיר",
sufficiently moist to transmit moisture,
טופח על מנת להטפיח,
and through this, what they receive the command of G‑d
און דורך דעם וואט זיי באקומען דעם ציווי ה׳
(through the Moses in every generation,
(ע״י משה שבכל דור,
and the aspect of Moses inherent in each individual)
ובחי׳ משה שבכאו״א)
On "And they shall make Me a sanctuary and I will dwell in their midst" - they bring it about through their service,
אויף ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ - מאכן זיי אויף דורך זייער עבודה,
the Mishkan and Sanctuary for G-d
דעם משכן ומקדש לה׳
(as recounted in Parshat Vayakhel/ until the actual erection [in practice]
(כמסופר בפ׳ ויקהל/ ביז דער הקמה בפועל
(in Parshat Pekudei)
(בפ׳ פקודי),
and until it comes to "And G-d called to Moses",
און ביז עס ווערט "ויקרא אל משה",
To the aspect of Moshe that is in each and every one.
צו בחי׳ משה שבכאו״א.
And to add,
ולהוסיף,
So in the yeshivah itself, an addition came after the Rebbe, my father-in-law, came from the upper hemisphere and settled in the lower hemisphere
אז אין דער ישיבה עצמה איז צוגעקומען א הוספה לאחרי וואס כ״ק מו״ח אדמו״ר איז געקומעז פון חצי כדור העליון און האט זיר באזעצט אין חצי כדור התחתון
(in the United States,
(אין ארצות הברית,
in Brooklyn,
אין ברוקליז,
New York/ and here transplanted the central Tomchei Temimim yeshivah - which on the 9th of Adar this year becomes a jubilee
ניו־יארק/ און האט דא איבער־ געפלאנצט מרכז ישיבת תומכי תמימים -וואם בט׳ אדר שנה זו ווערט א יובל
(70)
(חט־ שים)
years since then
שנים זינט דעמולט
(5709-5750)
(ת״ש־תש״נ)
"": It is known the saying"׳,
"": ס׳איז ידוע דער פתגם"׳,
That the Giving of the Torah was not revealed in the lower hemisphere.
אז מתן תורה איז ניט געווען בגלוי אין חצי הכדור התחתון.
And according to the rule that every ascent is relative to the descent that preceded it - one must say,
וע״פ הכלל אז יעדע עלי׳ איז בערך הירידה שקדמה לה - דארף מען זאגן,
that through the descent
אז דורך דער ירידה
(from the yeshivah)
(פון דער ישיבה)
into the lower hemisphere,
אין חצי כדור התחתון,
where the Giving of the Torah
וואו מ״ת
(When at that time the entire Torah was given,
(וואם דעמולט איז געגעבן געווארן כל התורה כולה,
both the revealed and the inner dimensions of the Torah)
נגלה און פנימיות התורה)
was not revealed - there comes an elevation and advantage of light in the service of my revered father-in-law, the Rebbe, in general"<sup>1</sup>,
איז ניט געווען בגלוי - קומט צו אן עלי׳ ויתרון האור אין דער עבודה פון כ״ק מו״ח אדמו״ר בכלל"<sup>1</sup>,
including in the action
כולל אין דער פעולה
Parshas Terumah,
ש״פ תרומה,
6 Adar
ו׳ אדד
of the yeshiva in the dissemination of the wellsprings outward.
פון דער ישיבה אין הפצת המעינות חוצה.
As we saw in actuality the spread, incomparably, of the dissemination of the *wellsprings outward in the lower hemisphere compared to how it was before.
ווי מ׳האט געזען בפועל די פארבריי־ טערונג ביו שלא בערך פון הפצת המעי* נות חוצה בחצי כדור התחתון לגבי ווי ס׳איז געווען פדיער
(In the upper hemisphere/ and continues to add.)
(בחצי כדור העליון/ והולך ומוסיף.
Accordingly, it is understandable,
י. עפ״ז איז פארשטאנדיק,
that since the main work of the baal hayartzait of 6 Adar is invested in leading the yeshiva - then on this day,
אז וויבאלד עיקר העבודה פון דעם בעל היארצייט פון ו׳ אדר איז באשטאגען אין אנפירן מיט דער ישיבה - איז אין דעם טאג,
stands with emphasis and completeness - his work in the Mishkan and Mikdash of Tomchei Temimim Yeshiva - as we see it openly and actually in the fruits and descendants of fruits,
שטייט בהדגשה ובשלימות - זיין עבודה אין דעם משכן ומקדש פון ישיבת תומכי תמימים - ווי מ׳זעט עם בגלוי ובפועל אין די פירות וסירי פירות,
the students of the yeshiva,
די תלמידי הישיבה,
who continue the work in practice down here.
וועלכע זיינען ממשיך די עבודה בפועל דא למטה.
And it should be added,
ויש להוסיף,
So since he was appointed with particular Divine Providence
אז וויבאלד ער איז נתמנה געווארן בהשגחה פרטית
(by the Rebbe, my father-in-law, the Rebbe)
(דורך כ״ק מו״ח אדמו״ר)
to lead the yeshiva,
צו אנפירן מיט דער ישיבה,
is the aforementioned humble person
איז דער עניו הנ״ל
(the essence of the yeshiva)
(תוכן ענין הישיבה)
is hinted at in his name - "Shmaryahu ben Menachem Mendel":
מרומז אין שמו - "שמריהו בן מנחם מענדל":
His name "Shmaryahu" contains within itself
שמו "שמריהו" האט אין זיך
(most of the letters of "neshamah": shin, mem,
(רוב הד אותיות "נשמה": ש/ מ׳,
And the yud that one places at the bottom of a vav becomes the letter nun.
ה׳. און דער י׳ אז מ׳שטעלט עם בתחתית הוא״ו ווערט עם אות נ׳.
And this alludes to the concept of revelation
וואם דאם איז מרמז אויף דעם עגין פון גילוי
(and elevation)
(ועילוי)
the soul
הנשמה
(which occurs on the day of yahrtzeit / and especially - revelation of the soul of the Torah
(וואס ווערט ביום יארצייט/ ובמיוחד - גילוי נשמתא דאורייתא
(in the revealed aspect of the Torah /
(אין גליא דאורייתא/ און גילוי "נר ה׳ נשמת אדם".
And the revelation of 'the lamp of G‑d is the soul of man'.
אויך דער ענין הגאולה - וואס ווערט
The pillars of the world,
עגיני העולם,
also from another aspect
גם מבחי׳ אחר
(including - the lower hemisphere)
(כולל - חצי כדור התחתון)
is made "in You, Hashem"
נעשה "בך לה׳
(see Ohr HaTorah Vayetze, Rov,
(ראה אוה״ת ויצא רב,
1 and onward.
א ואילך.
and more)
ועוד),
until in the manner of "Yitzchak" - laughter and joy of holiness,
עד באופו של ״יצחק״ - צחוק ושמחה דקדושד,
(the completeness of the revelation of holiness)
(שלימות הגילוי דקדושה),
and until they become one name
ועד שנעשים שם אחד
("Yosach Yitzchak")
("יוסח יצחק").
and it can be explained in the manner of.
וי״ל ע״ד.
"Hashem is One and His Name is One"
ה׳ אחד ושמו אחד״
(Zech. 14,
(זכרי׳ יד,,
And it will be that Hashem and His Name are one - as will be revealed in the future,
ט) ועד שה׳ ושמו אחד - כפי שיהי׳ בגילוי לע״ל,
Just as I am written in you, I am read
כשם שאני נכתב בך אני נקרא
(Pesachim 50,
(פסחים נ,.א)
Expedited by Tomchei Temimim Yeshiva, the Sanctuary and Temple.
צוגעאיילט דורך ישיבת תומכי תמימים אלם משכן ומקדש
(A little / as preparation for the future Temple - and according to the known<sup>5</sup>• that if by this there is an addition in fear of Heaven etc., it is permitted and worthwhile to "search" for allusions,
(מעט/ בתור הכנה צו דעם מקדש דלעתיד - וע״פ הידוע<sup>5</sup>•׳ שבאם מתוסף עי״ז ביר״ש וכו׳ מותר וכדאי "לחפש" רמזים,
It can be said there is an allusion in his name: the letter mem<sup>4</sup>• in the middle of the word alludes to the matter of the Redemption - as is known via the topic of "L'marbeh HaMisrah""•,
י״ל רמז בשמו: דער אות מ׳<sup>4</sup>•׳ באמצע תיבה איז מרמז אויף דעם עניו הגאולה - כידועי״י בענין "למרבה המשרה""•׳,
So the closed mem in the middle of the word is connected with the Redemption
אז דער מ״ם סתום באמצע התיבה איז פארבונדן מיט דער גאולה
(In contrast, the open mem at the end of the word,
(משא״ב דער מ״ם פתוח בסיום התיבה,
"The walls of Jerusalem which are broken down"•,
"חומות ירושלים אשר המ פרוצימ״י"׳,
alludes to the exile)
איז מרמז אויף גלות).
And it is explained that when an open mem stands in the middle of a word, the air is connected with redemption,
וי״ל אז בשעת עם שטייט א מ״ם פתוח באמצע התיבה איז דאם אויר פארבונדן מיט גאולה,
But only when the redemption and the sealing of the fourth spirit,
נאר ווי־ באלד אז די גאולה וסתימת רוח הרביעי,
has not yet come into actuality, it is still an open mem.
איז נאך ניט געקומען בפועל איז דאס גאך א מ״ם פתוח.
And especially that his father's name is "Menachem Mendel",
ובפרט אז שם אביו איז "מנחם מענדל",
and it is known from Chazal that Mashiach - his name is Menachem•
וידוע מרז״ל אשר משיח - מנחם שמו•",
and also Mendel,
און אויך מענדל,
is in gematria "Tzedek"
איז בגימטריא "צדק"
[as is known regarding the name of the Rebbe the Tzemach Tzedek - gematria of his name "Menachem Mendel" / which is "Tzedek"]
[כידוע בנוגע דעם נאמען פון אדמו״ר ה״צמח צדק״ - גימטריא פון שמו "מנחם מענדל"/ וואס "צדק"
(and also "Tzemach")
(און אויך "צמח")
is the name of my Moshiach".
איז שמו של משיחי".
and Ben Menachem Mendel",
און בן מנחם מענדל",
also alludes to the explanation in "Ben Chorin"
איז אויך מרמז ע״ד דער פירוש אין "בן חורין"
(not a "seek,
(ניט א "זוך,
but/ that his existence is "Chorin".
נאר/ אז מציאות שלו איז "חורין".
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
So his occupation is with matters of the Temimim students,
ד. ה. אז התעסקותו איז בעניני תלמידי התמימים,
that they should study Nigleh and Chassidus, and disseminate the wellsprings outward, and bring,
שילמדו נגלה וחסידות ויפיצו המעינות חוצה וואם ברענגט,
"Ati Mar" — this is King Moshiach.
"אתי מר" דא מלכא משיחא.
With all this, there is an additional aspect from the fact that the 6th of Adar
יא. בכל זה קומט צו נאכמער מצד דעם וואם ו׳ אדר
(and in this year — Parshas Terumah)
(ובשנה זו - ש״פ תרומה)
is also the eve of the 7th of Adar — the birthday and day of passing of Moshe Rabbeinu": On this day all the deeds and service of Moshe Rabbeinu are revealed,
איז אויך ערב ז׳ אדר - דער יום הולדת ויום פטירת משה רבינח": ביום זה שטייט בגלוי כל מעשיו ועבודתו של משה רבינו,
And in general it is -
וואם בכללות איז דאם -
The matter of the Torah
(א) דער ענין התורה
(which is called by his name,
(וועלכע ווערט אנגערופן על שמו,
Toras Moshe")
תורת משהי"),
"Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it, etc."*"
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו׳״*״,
All the Torah, both the Written Torah and the Oral Torah,
בל התורה בולה -תושב״כ און תשבע״ם,
The revealed part of the Torah and the inner dimension of the Torah,
נגלה דתורה און פנימיות התורה,
including everything that a veteran student will innovate in the future: and
ביז כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש: און
The concept of the Mishkan - which is called 'al shemach'.
(ב) דער ענין המשכן -וואס ווערט אנגערופן על שמח".
And the command of G‑d to Moses, "And they shall make for Me a Sanctuary," includes all the Holy Temples.
וציווי ה׳ אל משה "ועשו לי מקדש" איז כולל אלע בתי מקדשות.
And in particular, since this follows on the 6th of Adar,
ובפרט אז דאס איז בהמשך צו ו׳ אדר,
the eve and preparation for the 7th of Adar - the service of Torah study - and the making of the Mishkan and Temple on the 6th of Adar,
ערב והכנה צו ז׳ אדר - די עבודה פון לימוד התורה - און עשיית משכן ומקדש בו׳ אדר,
leads and brings to the perfection in this on the 7th of Adar - the day of Moshe Rabbeinu,
פירט און ברענגט צו דער שלימות בזה ביום ז׳ אדר - יומו של משה רבינו,
The first redeemer is the last redeemer.
גואל ראשון הוא גואל אחרוף".
The instruction from this regarding practice:
יב. די הוראה מזה בנוגע לפועל:
In connection with this day,
בקשר מיט דעם טאג,
Shabbat Parshat Terumah,
שבת פ׳ תרומה,
6 Adar,
ו׳ אדר,
Erev 7 Adar - it is worthwhile to add especially in Torah study,
ערב ז׳ אדר - כדאי מוסיף זיין במיוחד אין לימוד התורה,
Nigleh of Torah
נגלה דתורה
And Pnimiyus HaTorah.
און פנימיות התורה.
And to continue the addition particularly on 7 Adar.
און ממשיך זיין די הוספה בפרט אין ז׳ אדר.
And Torah study which is great because it leads to action - also to increase in giving charity,
און תלמוד גדול שמביא לידי מעשה - אויך מוסיף זיין אין נתינת הצדקה,
And in good resolutions in all matters of Torah and mitzvos,
און בהחלטות טובות אין אלע עניני תומ״צ,
Including and especially - the institution of Moshe Rabbeinu "to gather assemblies every Shabbos to teach words of Torah"<sup>7</sup>
כולל ובמיוחד - תקנת משה רבינו "להקהיל קהילות בכל שבת ללמד דברי תורה"<sup>7</sup>"
(as discussed many times recently)
(כמדובר כמ״פ לאחרונה"").
And especially the students of Tomchei Temimim Yeshiva - should increase in their role: first and foremost - increase in the study of Nigleh and the study of Chassidus,
ובפרט די תלמידים פון ישיבת תומכי תמימים - זאלן מוסיף זיין אין זייער תפקיד: לכל לראש - הוספה אין לימוד הנגלה און לימוד החסידות,
And also - to add in the service of "Nerot Leha'ir",
און אויך -מוסיף זיין אין דער עבודה פון "נרות להאיר",
on the spreading of the wellsprings outward.
אויף הפצת המעינות חוצה.
[And it is worthwhile that one should also publish a Chassidic discourse in honor of the yahrtzeit on the topic of the Redemption,
[וכדאי אז מ׳זאל אויר ארויסגעבן א מאמר חסידות לכבוד בעל היארצייט בענין הגאולה,
the resurrection of the dead, etc.]
תחיית המתים וכיו״ב].
And especially - the students of the yeshivah should
ובמיוחד - זאלן די תלמידי הישיבה
(according to the directive of the administration)
(ע״פ הוראת ההנהלה)
also continue in the Chassidic gatherings
אויך ממשיך זיין אין די חסיד׳ישע פארברענגענישן
(In addition to the farbrengen on Erev Shabbos)
(בנוסף אויף דער התוועדות בערב שבת),
Together with good resolutions regarding all the above.
צוזא־ מען מיט החלטות טובות בכל הנ״ל.
And may it be His will,
ויה״ר,
that after all the discussion about the true and complete redemption,
אז לאחרי כל הדיבור וועגן דער גאולה האמיתית והשלימה,
and we call out "Ad Mosai."
און מא־ נען ״עד מתי״...
May the Redemption already come in actual reality,
- זאל די גאולה שוין קומען בפועל ממש,
And may we already have the Third Beis HaMikdash down here,
און מ׳זאל שוין האבן דעם ביהמ״ק השלישי דא למטה,
And there in the Beis HaMikdash perform the service,
און דארטן בביהמ״ק טאן די עבודה,
uMoshe v'Aharon imo so"
ומשה ואהרן עמהסי",
v'Hekitzu v'Rannenu shochnei afar"
והקיצו ורננו שוכני עפר"",
And the baal yahrtzeit of the 6th of Adar among them - so that after a yahrtzeit there will no longer be,
און דער בעל היארצייט פון ו׳ אדר בתוכם - אזוי אז נאך א יארצייט וועט שוין ניט זיין,
Parshas Terumah,
ש״פ תרומה,
6th of Adar
ו׳ אדר
And all Jews, shlita, souls in bodies,
און אלע אידן שליט״א נשמות בגופים,
together with all souls,
צוזאמען מיט אלע נשמות,
that all Israel have a share in the World to Come,<sup>2</sup>,
וואם כל ישראל יש להם חלק בעוה״ב׳<sup>2</sup>׳,
will stand—
וועלן אוים־
—in the Resurrection of the Dead,
שטיין בתחיית המתים,
will go immediately—literally—to the Land of Israel,
גייען תומ״י ממש -אין ארץ הקודש,
to Jerusalem, the holy city,
אין ירושלים עיר הקודש,
and to the Third Holy Temple,
ובביהמ״ק השלישי,
The Sanctuary of G-d, Your hands established.
מקדש אד׳ כוננו ידיך.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג