The significance of Rosh Chodesh Shevat — is explained in the verse<sup>1</sup>: "And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month, Moses spoke to all the children of Israel according to all that the L-rd had commanded him to them."
א. ענינו של ר״ח שבט — מפורש בקרא<sup>1</sup>: "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל כל בני ישראל ככל אשר צוה ה׳ אותו אליהם..
"Since Moses explained this Torah, saying" — on that day Moses our teacher began to say to the children of Israel the fifth book of the Torah,
הואיל משה באר את התודה הזאת לאמר" — שבו ביום התחיל משה רבינו לומר לבניי ספר חמישי שבתורה,
"Mishneh Torah"<sup>2</sup>,
"משנה תורה"<sup>2</sup>,
which includes also the four books that preceded it.
עיש שכולל גם ד׳ הספרים שלפניו.
"And these days are remembered and observed"<sup>5</sup> — that "on the eleventh of the month, on the first of the month" every year they are "remembered" and thereby "observed" the matters that occurred on that day for the first time,
״והימים האלה נזכרים ונעשים״<sup>5</sup> — ש״בעשתי עשר לחודש באחד לחודש" מידי שנה בשנה "נזכרים" ועי״ז "נעשים" הענינים שהיו ביום זה בפעם הראשונה,
And not only that, but from year to year it increases even more — as the commandment
ולא עוד אלא שמשנה לשנה הולך וגיתוסף עוד יותר — כהציווי
(which is also giving of strength)
(שהוא גם נתינת כח)
"exalts in holiness"<sup>4</sup>.
"מעליז בקודש"<sup>4</sup>.
And as is known, the saying and directive of our Rebbe, the Alter Rebbe<sup>5</sup>, that 'one must live with the times'.
וכידוע פתגם והוראת רבינו הזקן<sup>5</sup> ש־ "צריכים לחיות עם הזמן".
To live with the matters of the Torah that are related to this time — not only the weekly Torah portion,
לחיות עם עניני התורה השייכים לזמן זה — לא רק פרשת השבוע,
but also
אלא גם
(and moreover — with greater emphasis on)
(ואדרבה — ביתר שאת ב)
what is explicitly stated in the Torah regarding the subject of this time<sup>6</sup>,
המפורש כתורה אודות ענינו של זמן זה<sup>6</sup>,
as in our case,
כבנדו״ד,
that the verse states explicitly, 'In the eleventh month, on the first of the month, etc.'
שמקרא מלא דיבר הכתוב "בעשתי עשר חודש באחד לחודש וגו׳".
And we must explain the lesson and directive from what is explicitly stated in the verse regarding Rosh Chodesh Shevat,
ויש לבאר הלימוד וההוראה מה־ מפורש בקרא ע״ד ר״ח שבט,
And also to explain
וגם לבאר
the connection and relevance to the weekly portion,
הקשר והשייכות לפרשת השבוע,
as follows.
כדלקמן.
The beginning of Moshe Rabbeinu’s speech on Rosh Chodesh Shevat — “Hashem our G-d spoke to us at Chorev, saying: ‘Enough of your dwelling at this mountain; turn and journey, and come to the mountain of the Emori... the land of the Canaanite and the Levanon, until the great river, the river P’ras,’
ב. התחלת דיבורו של משה רבינו בר״ח שבט — "ה׳ אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי וגו׳ ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת",
‘See, I have given the land before you; come and possess the land that Hashem swore to your forefathers, to Avraham, to Yitzchak, and to Yaakov, to give to them...’<sup>7</sup>.
"ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם גו׳"<sup>7</sup>.
That is to say,
כלומר,
on Rosh Chodesh Shevat Moshe Rabbeinu declares that the time has come to enter the land,
בר״ח שבט מכריז משה רבינו שהגיע הזמן להכנס לארץ,
Since the matter of the Giving of the Torah has already been concluded and completed
כיון שכבר נסתיים ונשלם הענין דמתן־תורה
(“at Chorev”)
(״בחורב״)
— all four books,
— כל ד׳ הספרים,
and they begin the fifth book,
ומתחילים ספר החמישי,
Mishneh Torah,
משנה תורה,
and with its conclusion they enter the Land.
ועם סיומו נכנסים לארץ.
And one must add to the precise wording of the verse at the beginning of Mishneh Torah — “These are the words which Moshe spoke to all of Israel”:
ויש להוסיף כדיוק לשון הכתוב בהתחלת משנה תורה — "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל":
“These” — refers to something visible and revealed.
״אלה״ — מדבר על דבר הנראה ונגלה,
who points with a finger and says 'These'.
שמראה באצבע ואומר "אלה".
And in our case — 'These are the words which Moses spoke to all of Israel' — that all the words of the Torah are revealed to all the Children of Israel; and the revelation relates to all parts of the Torah,
ובנדו״ד — "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל״ — שכל דברי התורה הם בגילוי לכל בנ״י; והגילוי הוא בנוגע לכל חלקי התורה,
Peshat, Remez, Drush, Sod,
פשט רמז דרוש סוד,
That is,
היינו,
not only the part of Peshat in the Torah,
לא רק חלק הפשט שבתורה,
which is the beginning of the study of 'a five-year-old for Scripture',
שבו התחלת הלימוד ד״בן חמש שנים למקרא״י,
but also the part of Remez and Drush and even the part of Sod — because,
אלא גם חלק הרמז והדרוש ועד לחלק הסוד — כי,
the practical Halacha, which is the main thing.
ההלכה למעשה שהוא העיקר
(that is revealed
(שמתגלה
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
to each and every Jew)
לכאו״א מישראל)
corresponds and is directed to all parts of the Torah.
מתאימה ומכוונת לכל חלקי התורה.
And this also includes the revelation of the completeness of the service of Bnei Yisroel in all matters of Torah and mitzvos,
ובזה נכלל גם גילוי שלימות העבודה דבנ״י בכל עניני התומ״צ,
which,
אשר,
the essence of the service and its completeness is in the line of "do good",
עיקר העבודה ושלימותה היא בקו ד״עשה טוב",
and they hint also to the line of "turn away from evil"
ומזכירים ברמז גם הקו ד״סור מרע"
(As explained in Rashi,
(כמבואר בפרש״יי,,
words of rebuke.
דברי התוכחות..
(that)
(ש)
their mention is hinted")
הזכירן נרמז"),
that the undesirable matters that were in the past have already been corrected through the work of teshuvah<sup>10</sup>,
שהענינים הבלתי־רצויים שהיו בעבר נתתקנו כבר ע״י עבודת התשובה<sup>10</sup>,
Since by this a greater elevation is added in the work of 'and do good'.
כיון שעי״ז ניתוסף עילוי גדול יותר בעבודה ד״ועשה טוב".
And from this it is understood that the significance of Rosh Chodesh Shevat in every generation — that Moshe Rabbeinu of the generation,
ומזה מובן שענינו של ר״ח שבט בכל שנה ושנה — שמשה רבינו שבדור",
and the spark of Moshe within each and every Jew<sup>2</sup>,
וניצוץ משה שבכאו״א מישראל<sup>2</sup>׳,
proclaims,
מכריז,
that the work in matters of Torah and mitzvos has been completed,
שכבר נשלמה העבודה בעניני התומ״צ,
and they are ready to enter the land<sup>3</sup> in the true and complete redemption.
ומוכנים להכניסה לארץ<sup>3</sup> בגאולה האמיתית והשלימה.
And this content is also emphasized in the weekly parshah — Parshas Va'eira:
ג. ותוכן זה מודגש גם בפרשת השבוע — פרשת וארא:
At the beginning of Parshas Va'eira, Hashem replies to Moshe's claim
בהתחלת פרשת וארא משיב הקב״ה על טענת משה
(At the end of Parshas Shemos<sup>14</sup>)
(בסיום פרשת שמות<sup>14</sup>)
"And deliver You did not deliver Your people,"
"והצל לא הצלת את עמך",
And the content of the response,
ותוכן המענה,
that Hashem accepts Moshe's justified claim and redeems Bnei Yisrael — "Therefore say
שהקב״ה מקבל טענתו הצודקת של משה וגואל את בנ״י — "לכן אמור
to the children of Israel: I am Hashem, and I will bring you out... and I will deliver you... and I will redeem you... and I will take you... and I will bring you to the land which I swore to give to Avraham, Yitzchak, and Yaakov, and I will give it to you as an inheritance..."<sup>5</sup>.
לבני ישראל אני הוי׳ והוצאתי גו׳ והצלתי גו׳ וגאלתי גר ולקחתי גו׳ והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה גו"׳<sup>5</sup>.
And precedes this: "And I appeared to Avraham, to Yitzchak, and to Yaakov as El Shaddai, but by My name Hashem I did not make Myself known to them"<sup>6</sup>,
ומקדים לזה "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא־ל שדי ושמי הוי׳ לא נודעתי להם"<sup>6</sup>,
"I was not known to them by My true attribute.
"לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי..
I promised
הבטחתי
(to give the Land of Israel)
(לתת את ארץ ישראל)
and did not fulfill",
ולא קיימתי",
"I vowed to them and did not fulfill"<sup>7</sup>׳,
"נדרתי להם ולא קיימתי"<sup>7</sup>׳,
And now the Holy One, blessed be He, will immediately fulfill His promise to bring the children of Israel to the Land of Israel,
ועתה יקיים תיכף הקב״ה את הבטחתו להביא את בנ״י לארץ ישראל,
after the introduction of "Speak to the children of Israel, I am Hashem":
לאחרי ההקדמה ד״אמור לבני ישראל אני הוי"׳:
It is explained in Chassidic discourses<sup>8</sup> that "I am Hashem" is the revelation of the Giving of the Torah,
מבואר בדרושי חסידות<sup>8</sup>׳ ש״אני הוי"׳ הוא הגילוי דמתן־תורה,
And this is, "And I appeared to Abraham etc. and My name Havayah I did not make known to them,"
וזהו "וארא אל אברהם גו׳ ושמי הוי׳ לא נודעתי להם",
That to the Patriarchs who lived before the Giving of the Torah the name Havayah was not revealed in its truth as it was revealed to the children of Israel at the Giving of the Torah,
שלהאבות שהיו לפני מ״ת לא נתגלה שם הוי׳ לאמיתתו כפי שנתגלה לבנ״י במ״ת,
as the continuation of the verse, "Therefore say to the children of Israel, I am Havayah."
כהמשך הכתוב "לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳".
And accordingly, one must explain the connection to bringing them into the land
ועפ״ז יש לבאר השייכות להכניסה לארץ
(For as long as "My name Havayah I did not make known to them" the promise to give them the land of Israel was not fulfilled,
(שכל זמן ש" שמי הוי׳ לא נודעתי להם" לא נתקיימה ההבטחה לתת להם את ארץ ישראל,
and only after the revelation of the name Havayah at Mount Sinai is the promise fulfilled, "And I will bring you to the land.")
ורק לאחרי גילוי שם הוי׳ במתן־תורה מתקיימת ההבטחה ״והבאתי אתכם אל הארץ״)
— for,
— כי,
At the Giving of the Torah, the decree was nullified that the upper ones do not descend to the lower ones and the lower ones do not ascend to the upper ones,"
במתן־תורה בטלה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים",
And then Bnei Yisrael can enter the "Land of Canaan" and make it "Eretz Yisrael",
ואז יכולים בנ״י להכנם ל״ארץ כנען" ולעשותה "ארץ ישראל",
including also the totality of our actions and our service in purification
כולל גם כללות מעשינו ועבודתינו בבירור
Shabbos Parshas Va'era,
ש״פ זארא,
Rosh Chodesh Shvat
ר״ח שבט
the world,
העולם,
that the entire world will be in the state of "Eretz Yisrael" — a dwelling for Hashem in the lower realms<sup>20</sup>.
שהעולם כולו יהי׳ בבחינת "ארץ ישראל״ — דירה לו ית׳ בתחתונים<sup>20</sup>.
And every year when they read Parshat Va'era in public<sup>2</sup> — Hashem's response to Moshe's argument of that generation is revealed,
ובכל שנה ושנה כשקורין פרשת וארא בציבור׳<sup>2</sup> — מתגלה מענה הקב״ה על טענתו של משה שבדור,
and the spark of Moshe that is in every Jew,
וניצוץ משה שבכאו״א מישראל,
Even though, "Since I came etc. to speak in Your Name,"
שאף ש״מאז באתי גו׳ לדבר בשמח,
Bnei Yisrael have been fulfilling the Torah and mitzvos since then,
בנ״י מקיימים מאז התומ״צ,
Nevertheless, "You have not saved Your people at all."
מ״מ "הצל לא הצלת את עמך"
(as discussed in the farbrengen of the previous [Shabbos])
(כמדובר בהתוועדות שלפנ״ז״)
— that since there had already been the revelation of the Giving of the Torah,
— שכיון שכבר הי׳ הגילוי דמתן־תורה,
and it was repeated<sup>23</sup> numerous times "at the time of the giving of our Torah" each and every year*<sup>2</sup>
וחזר ונשנה<sup>23</sup> ריבוי פעמים ב״זמן מתן תורתנו" בכל שנה ושנה*<sup>2</sup>
(more than three thousand three hundred times years<sup>25</sup>)
(יותר מג׳ אלפים וג׳ מאות פעמים שנים<sup>25</sup>).
Bnei Yisrael have all matters of Torah and mitzvos in completeness,
יש לבנ״י כל עניני התומ״צ כשלימות,
and in a revealed manner,
ובאופן גלוי,
"Va'eira"<sup>26</sup>,
"וארא"<sup>26</sup>,
and therefore, Hashem promises that immediately and instantly He will redeem Bnei Yisrael from exile,
ולכן מבטיח הקב״ה שתיכף ומיד גואל את בנ״י מהגלות,
"And I will take out etc., and I will rescue etc., and I will redeem etc.
"והוצאתי גו׳ והצלתי גו׳ וגאלתי גו׳
and I will take,"
ולקחתי",
four expressions of redemption<sup>2</sup>,
ד׳ לשונות של גאולה<sup>2</sup>,
"And I will bring you to the land,"
"והבאתי אתכם אל הארץ",
The fifth expression,
לשון חמישית,
which alludes to the true and complete redemption<sup>28</sup>,
שרומז על הגאולה האמיתית והשלימה<sup>28</sup>,
a redemption after which there is no exile<sup>2</sup>.
גאולה שאיו אחרי׳ גלות<sup>2</sup>.
And with extra emphasis in the determination of this year,
ובהדגשה יתירה בקביעות שנה זו,
that "on the eleventh month, on the first of the month" falls on Shabbat Parshat Va'eira — that the completion and perfection of the work
ש־ "עשתי עשר חודש באחד לחודש" חל בשבת פ׳ וארא — שגמר ושלימות העבודה
(M'T)
(מ״ת)
and the preparation to enter the land in the true and complete redemption is emphasized both in the weekly Torah portion and in the content of the day<sup>30</sup>,
וההכנה להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה מודגש הן בפרשת השבוע והן בתוכנו של היום<sup>30</sup>,
as above.
כנ״ל.
And we must explain as above in more detail:
ד. ויש לבאר כהנ״ל בפרטיות יותר:
In Parshat Va'eira, it discusses the general concept of the Giving of the Torah,
בם׳ וארא מדובר אודות כללות הענין דמתן־תורה,
(mainly)
(בעיקר)
as it is from the aspect of the revelation from above — "And I appeared, etc.",
כפי שהוא מצד הגילוי מלמעלה — "וארא גו׳",
"Speak to the children of Israel, I am Hashem"; and upon this came the addition "in the eleventh month, on the first of the month" that "Moses began to explain this Torah, saying",
"אמור לבני ישראל אני הוי׳"; ועל זה גיחוסף "בעשתי עשר חודש באחד לחודש" ש־ "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר",
"Mishneh Torah",
"משנה תורה",
that "he said them from his own mouth"<sup>3</sup>
ש״מפי עצמו אמרן״<sup>3</sup>
(and with the Holy Spirit<sup>32</sup>)
(וברוח הקודש<sup>32</sup>)
— the revelation of the Torah as it was clothed in Moshe's intellect and comprehension<sup>33</sup>,
— התגלות התורה כפי שנתלבשה בדעתו ובהשגתו של משה<sup>33</sup>,
and through this in the intellect and comprehension of
ועי״ז בדעתם והשגתם של
Sefer HaSichos — 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
all of Israel,
כל ישראל,
that is,
היינו,
that the main emphasis is that the Torah of the Holy One, blessed be He, is drawn down and penetrates into the intellect of man.
שעיקר ההדגשה היא שתורתו של הקב״ה נמשכת וחודרת למטה בשכלו של האדם.
And this matter is emphasized also at the time of reciting Mishneh Torah — "And it came to pass in the fortieth year*:
ועניו זה מודגש גם בזמן אמירת משנה תורה — "ויהי בארבעים שנה*:
The superiority of 'forty years*' is explicit in the verse
העילוי ד״ארבעים שנה* מפורש בכתוב
(Near the end of Mishneh Torah)
(קרוב לסיום משנה תורה)
— 'But G‑d has not given you a heart to know, eyes to see, and ears to hear'<sup>34</sup>,
— ש״נתז ה׳ לכם לב לדעת ועינים לדאות ואזנים לשמוע"<sup>34</sup>,
And in the language of our Sages, 'for forty years.'
ובלשון חז״ל” שב־ ״ארבעין שנין..
A person stands on the opinion of his teacher,
קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳",
That is,
היינו,
That during the forty years that Bnei Yisrael were in the desert, all the essentials of the Giving of the Torah were absorbed into their intellect and comprehension,
שבמשך ארבעים שגה שהיו בנ״י במדבר נקלטו כל עגיני מתן־ תורה בשכלם ובהשגת□,
And through this they arrived openly at the true perfection of Matan Torah<sup>34</sup> — not only from the aspect of the revelation from above,
ועי״ז הגיעו בגלוי להשלימות האמיתית דמ״ת<sup>34</sup> — לא רק מצד הגילוי מלמעלה,
but also from the aspect of the service below<sup>37</sup>.
אלא גם מצד עבודת המטה<sup>37</sup>.
And we can add,
ויש להוסיף,
that the number forty alludes to the perfection of the mochin — as Maran Rabeinu zt"l says, "A person of forty [has reached] understanding",
שמספר ארבעים רומז על שלימות המוחין — כמארז״ל׳ "בן ארבעים לבינה״,
and more specifically — the four mochin,
ובפרטיות יותר — ד׳ מוחין,
moach of chochmah,
מוח החכמה,
moach of binah,
מוח הבינה,
and moach hada'at which is divided into chesed and gevurah'<sup>3</sup>,
ומוח הדעת שנחלק לחסד וגבורה׳<sup>3</sup>,
As hinted also in the language of the verse "a heart to know and eyes to see and ears to hear": "to see" — the intellect of wisdom,
כמרומז גם בלשון הכתוב "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״: ״לראות״ — מוח החכמה,
"to hear" — the intellect of understanding,
״לשמוע* — מוח הבינה,
and "to know" — the intellect of knowledge, which is divided into chesed
ו״לדעת* — מות הדעת שנחלק לחסד
and gevurah, which are the roots of the emotions in the heart
וגבורה שהם שרשי המדות שבלב
("a heart to know")
("לב לדעת")<sup>3</sup>.
And the perfection of the Giving of the Torah in the fortieth year is the closest preparation to the Redemption
והשלימות דמתן־תורה בשנת הארבעים היא ההכנה הכי קרובה לה־ גאולת
(entry into the land)
(כניסה לארץ),
which is also associated with the number forty”<sup>4</sup> — as is known,<sup>4</sup> a closed mem hints at the redemption,
הקשורה אף היא עם מספר ארבעים״<sup>4</sup> — כידוע׳<sup>4</sup> שמ״ם סתומה רומז על הגאולה,
as it is written<sup>42</sup> “To the increase of [his] government and peace there will be no end,”
כמ״ש<sup>42</sup> "לסרכה המשרה ולשלום אין קץ",
a closed mem in the middle of the word,
מ״ס סתומה באמצע התיבה,
because,
כי,
when the revelation of Torah penetrates the four intellects
כאשר הגילוי דתורה חודר בד׳ המוחין
(and through them — into all details of the emotions,
(ועל ידם — בכל פרטי המדות,
and even into thought, speech and action)
ועד למחשבה דיבור ומעשה),
It encompasses and penetrates the entire reality of man with no possibility of a breach,
ה״ז מקיף וחודר כל מציאות האדם ללא אפשרות של פירצה,
And its parallel is also in action in the world,
ודוגמתו גם בפעולה בעולם,
That the revelation of Torah extends and encompasses and penetrates all four corners of the world with no possibility of a breach — the standing and state of the Redemption,
שהגילוי דתורה נמשך ומקיף וחודר כל ד׳ רוחות שבעולם ללא אפשרות של פירצה — מעמד ומצב דגאולה,
"For the earth shall be filled with knowledge of the L-rd as the waters cover the sea"<sup>43</sup>.
"מלאה הארץ דעה את ה׳ כמיס ליס מכסים"<sup>43</sup>.
And in the language of Kabbalah and Chassidus<sup>44</sup> — that the letter Mem alludes to the Sefirah of Binah,
ובלשון הקבלה והחסידות<sup>44</sup> — שאות מ״ם רומזת על ספירת הבינה,
In which is revealed the aspect of Atik<sup>45</sup> that is above the order of the chain of descent,
שבה מתגלה בחי׳ עתיק<sup>45</sup> שלמעלה מסדר השתלשלות,
the world of freedom<sup>44</sup>.
עלמא דחירו<sup>44</sup>.
Shabbos Parshas Va'era,
ש״פ וארא,
Rosh Chodesh Shevat
ר״ח שבט
And in the fortieth year itself — "on the eleventh month, on the first of the month":
ה. ובשנת הארבעים עצמה — "ב־ עשתי עשר חודש באחד לחודש":
It is explained in Chassidic discourses<sup>47</sup> that "eleven" alludes to the innerness of the Kesser that is above the ten sefiros — "You are One"•<sup>4</sup>.
מבואר בדרושי חסידות<sup>47</sup> ש״אחד עשר" רומז לפנימיות הכתר שלמעלה מעשר ספירות — "אנת הוא חד"•<sup>4</sup>.
And it can be said,
ויש לומר,
that after the divine service
שלאחרי העבודה
(in the fortieth year itself)
(בשנת הארבעים עצמה)
Over the course of ten months,
במשך עשרה חדשים,
Including also the tenth month,
בולל גם חודש העשירי,
"The tenth shall be holy"<sup>49</sup>,
"העשירי יהי׳ קודש"<sup>49</sup>,
Indicates the completeness of the work to reveal in every thing the spark of holiness within it,
שמורה על שלימות העבודה לגלות בכל דבר הניצוץ קדושה שבו,
The letter yud
אות יו״ד
(as was explained at length in the previous farbrengen<sup>5</sup>)
(כמשנ״ת בארוכה בהתוועדות שלפנ״ז״<sup>5</sup>)
— we come to "eleven months",
— באים ל״עשתי עשר חודש",
the eleventh month,
חודש האחד עשר,
that alludes to the revelation of the aspect of the keter,
שרומז לגילוי בחי׳ הכתר,
"Ant hu chad".
"אנת הוא חד".
And it begins from the revelation in Torah — that after one comes to the completeness of ten in the fortieth year
ומתחיל מהגילוי בתורה — שלאחרי שבאים להשלימות דעשר בשנת הארבעים
(the completeness of the four mochin,
(שלימות ד׳ המוחין,
"Ka'ei inish ada'atei derabei")
"קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳"),
then there is also added the elevation of "eleven"
אזי ניתוסף גם העילוי ד״אחד עשר״
(the innerness of the keter<sup>5</sup>)
(פנימיות הכתר<sup>5</sup>)
— "Special among the ten."
— ״מיוחד שבעשרה..
That it is the head of all the Ten Commandments,
שהוא ראש לכל עשר הדברות,
I am<sup>52</sup> the L‑rd your G‑d"<sup>55</sup>,
אנכי<sup>52</sup> ה׳ אלקיך"<sup>55</sup>,
That is drawn and revealed and penetrates the completeness of the ten.
שנמשך ומתגלה וחודר בהשלימות דעשר.
And the connection to the redemption
והשייכות לגאולה
(entry into the land)
(כניסה לארץ)
— Through the revelation of the aspect of "eleven"
— שע״י הגילוי דבחי׳ "אחד עשר"
("On the eleventh of the month")
("ב־ עשתי עשר לחודש"),
"You are One",
"אנת הוא חד",
A state and condition of redemption from any matter of constraint and boundary is made.
נעשה מעמד ומצב של גאולה מכל ענין של מיצר וגבול
("I am Hashem your G-d, who took you out of the land of Egypt"<sup>52</sup>)
("אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"<sup>52</sup>),
The true and complete redemption.
גאולה האמיתית והשלימה.
And to note,
ולהעיר,
That the aspect of the redemption is emphasized also in the name of the month, in 'the names of the months that rose'
שעניו הגאולה מודגש גם בשם החודש ב״שמות החדשים שעלו
(and they were redeemed)
(ונגאלו)
with them from the exile<sup>54</sup> — "Shevet",
עמהם מכבל״<sup>54</sup> — "שבט",
as it is said, "A staff shall arise from Israel"<sup>55</sup>,
ע״ש "וקם שבט מישראל"<sup>55</sup>,
"This is the King Moshiach"<sup>56</sup>.
"זה מלך המשיח"<sup>56</sup>.
And this aspect
ו. ועניו זה
(that the completion of the Torah is "in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month")
(שהשלימות דמ״ת היא "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש")
It is emphasized even more when Rosh Chodesh Shevat falls in Parsha Va'eira — because,
מודגש עוד יותר כש־ ר״ח שבט חל בם׳ וארא — כי,
In this arrangement, it is already emphasized in Parsha Va'eira
בקביעות זו מודגש כבר בס׳ וארא
(the beginning of the revelation of the Giving of the Torah from Above)
(התחלת הגילוי דמ״ת מלמעלה)
that the main completeness is "in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month"
שעיקר השלימות היא "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש"
(when the revelation of the Giving of the Torah penetrates the understanding and comprehension of man)
(כשהגילוי דמ״ת חודר בהבנה והשגה דהאדם).
And it can be said,
ויש לומר,
that this matter
שענין זה
(that the revelation from above must specifically be drawn downward)
(שהגילוי מלמעלה צריך להיות נמשך למטה דוקא)
It is also hinted in the Torah portion of Va'eira itself:
מרומז גם בפ׳ וארא עצמה:
day from Chorev, etc.,
יום מחורב וגו׳*,,
And it was in the fortieth year, in the eleventh month* — the plain meaning of the verse.
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש* — שפשטות הכתוב.
Eleven days from Chorev, etc.— it is from the words of rebuke,
אחד עשר יום מחורב גו׳־ הוא מדברי התוכחה,.
You have no short way.
אין לכם דרך קצרה..
A journey of eleven days, and you traveled it in three days.
מהלך י*א יום ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים..
And because you corrupted it, He turned you around.
ובשביל שקלקלתם הסב אתכם..
Forty years
מ׳ שנה*
(Parshas*<sup>52</sup> chapter*)
(פרש*<sup>52</sup> עה*פ),
And in the internality of the matters, this was so that the revelation of 'Anochi*'
ואילו בפנימיות הענינים הי׳ זה כדי שהגילוי ד״אנכי*..
eleven*,
אחד עשר*,
will be leveled and penetrate them through the work of the staff during forty years until 'eleven months*'
יומשר ויחדור בהם ע*י עבודת המטה במשך ארבעים שנה עד ל״עשתי עשר חודש*
(see Ohr HaTorah and their secret, Atteret, there)
(ראה אוה*ת וסודם עטר״ת שם).
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
"Va'eira",
״וארא״,
The revelation from above — "to Abraham, to Isaac, and to Jacob",
הגילוי מלמעלה — "אל אברהם אל יצחק ואל יעקב",
that is,
היינו,
which is drawn into the particulars of the matters of the three lines<sup>5</sup>,
שנמשך בפרטי הענינים דג׳ הקויזי<sup>5</sup>,
and to the completion of the fourth — through this that the 'sons' cause a continuation and addition upon the patriarchs
ועד להשלימות דד׳” — עי״ז שה״בניס״” ממשיכים ומוסיפים על האבות
(who are the chariot"<sup>6</sup>)
(שהן המרכבה"<sup>6</sup>)
the fourth leg of the chariot,
רגל הרביעי דהמרבבה,
David, the king, the Messiah.
דוד מלכא משיחא“.
And so too in the revelation to the children of Israel,
וכז בהגילוי לבנ״י,
"Therefore say to the children of Israel: I am Hashem" — this revelation is drawn out in four expressions of redemption,
"לכן אמור לבני ישראל אני ה׳״ — שגילוי זה נמשך בד׳ לשונות של גאולה,
which correspond to the four brains<sup>62</sup>,
שהם כנגד ד׳ מוחין<sup>62</sup>,
and until they come to the fifth expression, which alludes to the future redemption
ועד שבאים ללשון חמישי שרומז על הגאולה דלעתיד לבוא
(as above, 43)
(כנ״ל ם״ג),
that then will be the revelation of the fifth level<sup>63</sup>,
שאז יהי׳ הגילוי דדרגא החמישית<sup>63</sup>,
"fifth to Pharaoh"<sup>64</sup>,
"חמישית לפרעה"<sup>64</sup>,
"that reveals and manifests from it all lights"<sup>65</sup>
"דאת־ פריעו ואתגליין מיני׳ כל ׳נהורין"<sup>65</sup>
(The completeness of the revelation of “VaEira”)
(שלימות הגילוי ד״וארא"),
in the manner and pattern of the revelation of the aspect of “eleven”
ע״ד וכדוגמת הגילוי דבחי׳ "אחד עשר"
(“in the eleventh month”)
("בעשתי עשר חודש").
And this matter is even more emphasized,
וביותר מודגש ענין זה,
as stated,
כאמור,
in the connection of the portion of VaEira with Rosh Chodesh Shevat,
בה־ חיבור דפ׳ וארא עם ר״ח שבט,
That at the beginning of the matter of the Giving of the Torah, they already emphasize that the main completeness is 'in forty years, in the eleventh month',
שבהתחלת הענין דמ״ת כבר מדגישים שעיקר השלימות היא "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש",
In the study of Mishneh Torah, which 'Moshe said on his own',
בהלימוד דמשנה תורה ש״משה מפי עצמו אמרן",
After 'Hashem gave you a heart to know, and eyes to see, and ears to hear',
לאחרי ש״נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע",
'It is derived from the awareness of his Rabbi'.
"קאי איגיש אדעתי׳ דרבי׳".
And it should be added,
ז. ויש להוסיף,
That this matter is also hinted at in the connection of Shabbat Zarch — because,
שענין זה מרומז גם בהחיבור דשבת זר״ח — כי,
Shabbat is connected with the days of the week,
שבת קשור עם ימי השבוע,
And there was evening and there was morning,
ויהי ערב ויהי בוקר,
which depend on the course of the sun,
התלויים במהלך החמה,
the aspect of the one who influences,
בחי׳ המשפיע,
which is the concept of revelation from above,
שזהו״ע הגילוי מלמעלה,
and Rosh Chodesh is connected with the course of the moon,
ור״ח קשור עם מהלך הלבנה,
the aspect of the recipient,
בחי׳ המקבל,
which is the concept of the service from below<sup>66</sup>.
שזהו״ע עבודת המטה<sup>66</sup>.
And it is also hinted in the matter of Rosh Chodesh — in the sighting and sanctification of the month,
ומרומז גם בענינו של ר״ח — בראיית ובקידוש החודש,
Which,
אשר,
In the lesson of the Rambam<sup>6</sup> on this Shabbos Rosh Chodesh, we conclude the laws of Kiddush HaChodesh:
בשיעור הרמב״ם<sup>6</sup> דשבת ר״ח זה מסיימים הלכות קידוש החודש:
Kiddush HaChodesh is through the sighting of the moon<sup>6</sup> — "This month is for you"<sup>6</sup>,
קידוש החודש הוא ע״י ראיית הלבנה״<sup>6</sup> — "החודש הזה לכם"<sup>6</sup>,
"Like this
"כזה
Shabbos Parshas Va'eira,
ש״פ וארא,
the 6th of Shevat
ו״ח שבט
"See and sanctify""<sup>7</sup>,
ראה וקדש""<sup>7</sup>,
And also through the calculation — since "Beis Din calculates etc."<sup>7</sup>,
וגם ע״י החשבון — שהרי "בית דין מחשבין כו׳"<sup>7</sup>,
all the details of the calculations of the molad of the moon that were explained in Hilchos Kiddush HaChodesh of the Rambam until their conclusion and seal: "We have explained the calculations of all the methods needed for knowing the sighting and investigating the witnesses, so that everything will be known to the understanding and they will lack no path of the paths of Torah,
ככל פרטי החשבונות דמולד הלבנה שנתבארו בהל׳ קידוה״ח להרמב״ם עד לסיומם וחותמם: "הרי בארנו חשבונות כל הדרכים שצריכין להם בידיעת הראי׳ ובחקירת העדים כדי שיהי׳ הכל ידוע למבינים ולא יחסרו דרך מדרכי התורה,
and they will not roam to seek others in other books,
ולא ישוטטו לבקש אחרי׳ בספרים אחרים,
search from the book of Hashem and read; one of these shall not be missing."
דרשו מעל ספר ה׳ וקראו אחת מהנה לא נעדרה".
And their meaning in avodas Hashem<sup>72</sup> — that <i>re'iyah</i> (sighting) indicates revelation from Above,
וענינם בעבודת ה׳<sup>72</sup> — שראי׳ מורה על הגילוי מלמעלה,
and <i>cheshbon</i> (calculation) indicates the service from below in a manner of understanding and comprehension,
והחשבון מורה על עבודת המטה באופן של הבנה והשגה,
and in the mitzvah of Kiddush HaChodesh —
ובמצות קידוש החודש —.
the first mitzvah with which Israel were commanded,<sup>73</sup> — both are emphasized together,
מצוה ראשונה שנצטוו ישראל״<sup>73</sup> — מודגשים שניהם יחדיו,
to teach you,
ללמדך,
that the revelation from Above
שהגילוי מלמעלה
(see)
(ראי׳)
must penetrate into understanding and comprehension
צריך לחדור בהבנה והשגה
(calculation)
(חשבון),
"that everything will be known"
"שיהי׳ הכל ידוע"
(and also on such a level that there is room that "they will roam to seek it in other books")
(וגם בדרגא כזו שיש מקום ש״ישוטטו לבקש אחרי׳ בספרים אחרים").
And to note,
ולהעיר,
that in the sanctification of the month, the elevation of the service of the lower court is especially emphasized — since the determination of the month is specifically by the lower court
שבקידוש החודש מודגש ביותר העילוי דעבודת המטה דוקא — כיון שקביעות החודש היא ע״י ב״ד של מטה דוקא
(and to the extent that Hashem says to the ministering angels, 'I and you will go to the lower court, etc.'<sup>74</sup>)
(ועד שהקב׳ה אומר למלאכי השרת "אני ואתם נלך אצל ב״ד של מטה כו׳״<sup>74</sup>),
and furthermore — as the Sages expound: "You
ויתירה מזה — כדרשת חז״ל” "אתם
(missing)
(חסר)
you, you,
אתם אתם,
three times,
ג׳ פעמים,
You
אתם
even if unintentional,
אפילו שוגגין,
you even if deliberate*<sup>7</sup>,
אתם אפילו מדידין*<sup>7</sup>,
you even if mistaken".
אתם אפילו מוטעין".
*
*
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
The above-mentioned as per Rosh Chodesh Shevat
ח. האמור לעיל שכר״ח שבט
(and particularly when it occurs on Shabbat <em>Parshat Va'era</em>)
(ובפרט כשחל בשבת פ׳ וארא)
The completeness of the Giving of the Torah and the preparation to bring it into the Land is emphasized,
מודגשת השלימות דמתן־תורה וההכנה להכניסה לארץ,
The completeness of our deeds and our service in fulfilling the Torah and <em>mitzvos</em> and the preparation for the true and complete Redemption — is emphasized most in this year.
שלימות מעשינו ועבודתינו בקיום התומ״צ וההכנה לגאולה האמיתית והשלימה — מודגש ביותר בשנה זו.
And by way of introduction:
ובהקדמה:
Among the main concepts in the Giving of the Torah — the revelation of the inner dimension of the Torah,
מהענינים העיקריים במתן־תורה — גילוי פנימיות התורהיי,
which is the content of the command in our <em>parshah</em>: 'And you shall know that I am <em>Hashem</em>'
שזהו תוכן הציווי שבפרשתנויי "וידעתם מ אני הוי׳"
(continuing from what is said at the beginning of the matter 'Speak to the children of Israel, I am <em>Hashem</em>')
(בהמשך למ״ש בהתחלת ענין "אמור לבני ישראל אני הוי׳"),
As it is written in the Zohar: "This is the first commandment of all the commandments."
כדאיתא בזהר” "פקודא דא קדמאה לכל פקודין..
To know Him, the Holy One, blessed be He, from",
למנדע לי׳ לקב״ה מ׳",
knowledge of G-dliness,
ידיעת אלקות,
"Know the G-d of your father
"דע את אלקי אביך
(and through this)
(ועי״ז)
and serve Him with a whole heart"<sup>69</sup>,
ועבדהו בלב שלם"<sup>69</sup>,
through the study of the inner dimension of the Torah in a manner of understanding and comprehension in wisdom, understanding, and knowledge<sup>70</sup>,
ע״י לימוד פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה בחכמה בינה ודעתי<sup>70</sup>,
Through which they bring the true and complete Redemption
שעי״ז מביאים את הגאולה האמיתית והשלימה
("And I will bring you into the land"<sup>2</sup>)
("והבאתי אתכם אל הארץ״<sup>2</sup>)
— And in the future, "with this composition that is the Zohar.
— ולעת״ל "בהאי חיבורא דילד דאיהו ספר הזהר..
They will go out
יפקון
through it from exile with mercy"<sup>5</sup>,
בי׳ מן גלותא ברחמי׳"<sup>5</sup>,
And as the answer of the King Moshiach to the question 'When will the master come?' — 'When your wellsprings spread outward'<sup>4</sup>.
וכמענה מלך המשיח על השאלה ״אימת אתי מר״ — "כשיפוצו מעיגותיך חוצה"<sup>4</sup>.
And the main revelation of the inner dimension of the Torah began in the time of the Arizal, who said that 'In these later generations, it is permitted and a mitzvah to reveal this wisdom'<sup>5</sup>,
ועיקר הגילוי דפנימיות התורה התחיל בזמנו של האריז״ל שאמר ש־ "בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"<sup>5</sup>,
And even more so after the year 5500 in the sixth thousand — the beginning of the morning of the day
ועוד יותר לאחרי שנת הת״ק באלו* הששי — התחלת הבוקר דיום
(thousand)
(אלף)
sixth",
חששי",
or " midday of the sixth day" — in the revelation of Chassidus by the Baal Shem Tov<sup>75</sup>,
או" חצות יום הששי״ — בגילוי תורת החסידות ע״י הבעש״טי<sup>75</sup>,
and especially in the Chassidus of Chabad by the Alter Rebbe<sup>76</sup>,
ובפרט בתורת חסידות חב״ד ע״י רבינו הזקן<sup>76</sup>,
and in particular after
וכפרט לאחרי
Parshas Va'eira,
ש״פ וארא,
Rosh Chodesh Shevat
ר״ח שבט
The redemption of Yud-Tes Kislev, when began the main aspect of 'your wellsprings shall spread forth'<sup>77</sup>,
הגאולה די״ט כסלו שאז התחיל עיקר העניו ד״יפוצו מעינותיך חוצה"׳<sup>77</sup>,
And it continues and increases through our Rabbis, our leaders, from generation to generation,
והולך ומוסיף ע״י רבותינו נשיאינו מדור לדור,
until the eighth leader<sup>1</sup>,
עד לנשיא השמיני<sup>1</sup>,
the Rebbe, my father-in-law, the leader of our generation,
כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
this is in the manner of his leadership during his life in this world,
הו באופן נשיאותו בחיים חיותו בעלמא דין,
and this is in the manner of his leadership after the passing
והן באופן נשיאותו לאחרי ההסתלקות
(that 'he is found more than during his lifetime'<sup>3</sup>)
(ש״אשתכח יתיר מב־ חיוהי"<sup>3</sup>)
as the ninth leader of the ninth generation
כנשיא התשיעי דדור התשיעי
(from the Baal Shem Tov)
(מהבעש״ט),
The last generation of exile and the first generation of redemption — the tenth generation.
דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה — דור עשירי.
And a special quality in this year — "And it was in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month":
ט. ומעלה מיוחדת בשנה זו — "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש":
On the tenth of the eleventh month, this year will complete forty years since the leadership of His Holiness, my father-in-law, the Rebbe, as the ninth nasi*,
בעשירי ל״עשתי עשר חודש" השתא ימלאו ארבעים שנה להנשיאות דכ״ק מו״ח אדמו״ר כנשיא התשיעי*,
That then the completion of the work of the ninth generation was accomplished — in all matters of Torah and mitzvos,
שאז נעשית שלימות העבודה דדור התשיעי — בכל עניני התומ״צ,
including and especially in the dissemination of the wellsprings outward — in a manner that "G-d has given you a heart to know, eyes to see, and ears to hear",
כולל ובמיוחד בהפצת המעיינות חוצה — באופן ש״נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע",,
"One stands on the mind of his Rabbi."
קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳".
And as we stand "in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month,"
ובעמדנו "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש",
"Rosh Chodesh" which includes all days of the month*,
"ראש” חודש" שכולל כל ימי החודש*,
and especially
ומלל ובפרט
the tenth day of it
יום העשירי שבו
(the tenth shall be holy)
(העשירי יהי׳ קודש)
— proclaims Moses our teacher of our generation,
— מכריז משה רבינו שבדורנו,
His Holy Presence, our master, our teacher, and our Rebbe, the president of our generation,
כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
And similarly, the spark of Moshe within every Jew:
ועד״ז ניצוץ משה שבכאו״א מישראל:
"You have stayed long enough at this mountain,"
"רב לכס שבת בהר הזה",
"Greatness and reward are abundant for you."
"הרבה גדולה לכם ושכר..
"You received the Torah as per \","
קבלתם תורה כר"",
All our actions and divine service have already been completed, with an exceedingly great increase,
כבר נשלמו כל מעשינו ועבו־ דתינו ובריבוי מופלג,
And in a manner that is revealed to the eyes of all,
ובאופו גלוי לעין כל,
"These are the words,"
"אלה הדברים",
And on the other hand,
ולאידך,
The undesirable matters that were in the past — which certainly were corrected through teshuvah,
הענינים הבלתי־רצויים שהיו בעבר — שבודאי נתתקנו ע״י התשובה,
And especially through the action of "Lift up the heads of the children of Israel" by our Rebbeim and Nesi'einu
ובפרט ע״י הפעולה ד״שאו את ראש בני ישראל" ע״י רבותינו נשיאינו
(Nasi from the term Nesi'us)
(נשיא מלשון נשיאות)
Up to the Nasi of our generation, the Rebbe, my father-in-law, the Rebbe" — we mention only in a hint,
עד לנשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר” — מזכירים ברמז בלבד,
For the elevation of the transformation
בשביל העילוי דאתהפכא
(as above, sec. 1)
(כנ״ל ס״א).
And therefore — continues Moshe Rabbeinu of our generation,
ולכן — ממשיך משה רבינו שבדורנו,
the Rebbe, my father-in-law, the Admor,
כ״ק מו״ח אדמו״ר,
in his proclamation — "Turn and journey for yourselves, etc. Come and inherit the land which the L-rd swore to your fathers, etc." — the entry into the land in the true and complete redemption,
בהכרזתו — "פנו וסעו לכם גו׳ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותיכם גו׳״ — הכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה,
that then there will be the completeness of the revelation of the aspect of "eleven",
שאז יהי׳ שלימות הגילוי דבחי׳ אחד עשר”,
"Anochi Hu Chad",
"אנח הוא חד",
and in the language
ובלשון
Sefer HaSichos — 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
The verse in the weekly portion — "And I will bring you to the land,"
הכתוב בפרשת השבוע — "והבאתי אחכם אל הארץ",
to the fifth of redemption,
לשח חמישית של גאולה,
which is connected with the revelation of the fifth aspect.
הקשור עם גילוי בחי׳ החמישית.
And all this — in addition to the advantage of the year 5750,
וכל זה — בהוספה על המעלה דשנת ה׳תש״נ
("It was, it will be a year of miracles")
("הי׳ תהי׳ שנת נסים"),
which,
אשר,
as mentioned above regarding the calculation of the year 500 of the sixth millennium,
ע״פ האמור לעיל בהחשבון דשנת הת״ק לאלף הששי,
Thus,
נמצא,
that the year 5750 is midday of Friday,
ששנת תש״נ היא חצות יום הששי""׳,
or the third hour after midday,
או שעה שלישית אחר חצות,
in very close proximity to the onset of Shabbat,
בסמיכות ממש לכניסת השבת׳"׳
("a day that is entirely Shabbat"<sup>2</sup>)
("יום שכולו שבת"<sup>2</sup>"׳).
*
*
And in simple letters — regarding action in actuality:
י. ובאותיות פשוטות — בנוגע למעשה בפועל:
During all the years of exile, all of Israel believed and believe with complete faith in the coming of Moshiach,
במשך כל שנות הגלות האמינו ומאמינים כל כנ״י באמונה שלימה בביאת המשיח,
and await his coming,
ומצפים לביאתו,
"I await him every day that he will come."
"אחכה לו בכל יום שיבוא”"׳.
In the year 5711 [1951].
בשנת תשייא.
And it is noteworthy that we find an analogy to this also at the entry into the Land the first time — after Moshe's proclamation on Rosh Chodesh Shevat of the fortieth year.
ולהעיר שמצינו דוגמתו גם בהכניסה לארץ כפעם הראשונה — לאחרי הכרזת משה בר״ח שבס דשנת הארבעים.
"Turn and journey for yourselves etc., come and inherit the land"
פנו וסעו לכם גו׳ בואו ורשו את הארץ"
(for had they merited, it would have been an eternal redemption)
(שאילו זכו היתה גאולה נצחית)
— "And the people went up from the Jordan on the tenth day of the first month*
— "והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון*
(Joshua 1,
(יהושע א,,
and see *z,
יא) ועפ*ז,
the first day on which the main period of entering the land begins
היום הראשון שבו מתחילה עיקר התקופה דהכניסה לארץ
(since the day they went up from the moon is a coarse remnant for the previous period*z)
(שהרי היום שעלו מן הירח שייר גס לתקופה שלפניז)
it is day 1 of the first month•.
הוא יום ׳־א לחודש הראשון•.
And the longer this final exile lasts
וככל שמתארך גלות זה האחרון
(the exile of Edom)
(גלות אדום)
that becomes more and more bitter — indeed,
שנתאיד ביותר וביותר — הרי,
even though we do not at all understand the reason for the length of the exile<sup>4</sup> until this very day,
אע״פ שלא מבינים כלל וכלל הסיבה לאריכות הגלות<sup>4</sup>"׳ עד היום הזה,
after all the signs of the footsteps of Moshiach have already been fulfilled
לאחרי שכבר נתקיימו כל הסימנים דעקבות משיחא
(at the end of tractate Sotah and the like)
(בסיום מסכת סוטה וכיו״ב),
and already in the time of the Gemara, "all the deadlines have passed"<sup>6</sup>,
וכבר בזמן הגמרא "כלח"׳ כל הקיצין"<sup>6</sup>"׳,
And likewise the deadlines that were spoken by the great ones of Israel in later generations — it does not detract, heaven forbid, from the completeness and strength of the faith of Bnei Yisrael in the coming of Moshiach.
וכן הקיצים שנאמרו ע״י גדולי ישראל בדורות שלאח״זי״׳ — לא נגרע ח״ו בשלימות ותוקף האמונה דבנ״י בביאת המשיח.
On the contrary — the length of the exile adds to the cry of "Until when,"
ואדרבה — אריכות הגלות מוסיפה בהצעקה "עד מתי",
and to the claim, as it were, to the Holy One, blessed be He, "And save? You did not save Your people,"
ובהתביעה כביכול להקב״ה "והצל לא הצלת את עמד,
and the request and demand to redeem Bnei Yisrael immediately and at once.
והבקשה והדרישה לגאול את בנ״י תיכף ומיד ממש.
And all the more so when a special and most opportune time for the redemption arrives — "In the fortieth year, in the eleventh month, etc.,"
ועאכו״ב בבוא זמן מיוחד ומסוגל ביותר וביותר לגאולה — "בארבעים שגה בעשתי עשר חודש גו׳",
the final preparation and the final end to bring them into the land in the true and complete redemption — every Jew must do everything in his power to utilize this propitious time to bring the true and complete redemption, literally,
ההכנה הכי אחרונה וקץ הכי אחרון להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה — צריך באו״א מישראל לעשות כל התלוי בו לנצל זמן סגולה זה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה כפשוטה ממש"׳,
by strengthening the faith in the coming of
ע״י חיזוק האמונה בביאת
Shabbos Parshas Va'eira,
ש״פ וארא,
10th of Shevat
ו״ח שבט
Moshiach,
המשיח,
the anticipation, the request, and the demand for his coming,
הצפי׳ והבקשה ודרישה לביאתו,
and further, mainly through increasing in matters of Torah and mitzvos, and especially in spreading the wellsprings outward,
ועוד ועיקר ע״י ההוספה בעניני תומ״צ ובפרט בהפצת המעיינות חוצה,
the men, the women, and the children,
האנשים והנשיסיי" והטף,
each man and woman according to their own capacity.
כל אחד ואחת לפי ענינו.
And one should begin this immediately now, on Shabbat Kodesh,
יא. ויש להתחיל בזה תיכף עתה ביום הש״ק,
"In the eleventh month, on the first of the month" — through an increase in Torah study,
"בעשתי עשר חודש באחד לחודש״ — ע״י הוספה בלימוד התורה,
and in the study of the inner dimension of the Torah,
ובסרט פנימיות התורה,
and accepting good resolutions,
וקבלת החלטות טובות,
including regarding the agunot, whose actual implementation is after Shabbat — "We attend to the needs of the community on Shabbat"<sup>0</sup>.
כולל בנוגע להעגינים שעשייתם בפועל היא לאחרי השבת — "מפקחין על צרכי ציבור בשבת"<sup>0</sup>".
And I, the small beginner — to inform regarding participation in the number forty from "the fund of our Rebbe" to all the institutions that stand under his presidency and are engaged in fulfilling his mission in all three lines: Torah, service, and acts of kindness"<sup>84</sup> as
ואני הקטן המתחיל — להודיע ע״ד השתתפות במספר ארבעים מ״קופת רבינו" לכל המוסדות העומדים תחת נשיאותו ועוסקים במילוי שליחותו בכל ג׳ הקוין תורה עבודה וגמ״ח"<sup>84</sup> כפי
that are permeated, as is well known, with spreading the wellsprings outward,
שחדורים כאר״א בהפצת המעיינות חוצה,
in order to add<sup>2</sup> help, assistance, and a blessing of success
כדי להוסיף<sup>2</sup>" עזר וסיוע וברכת הצלחה
(based on the saying of our Sages, may their memory be for a blessing: "Whoever takes a penny from Job is blessed")
(מיוסד על מארז״לג" "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך")
In all their actions with greater vigor and greater strength, in a manner befitting the era of "And it was in the fortieth year",
בכל פעולותיהם ביתר שאת וביתר עוז באופן הראוי לתקופה ד״ויהי בארבעים שנה",
Including and especially - the opening of new departments,
כולל ובמיוחד - פתיחת מחלקות חדשות,
And also new institutions - that at least forty institutions should be added,
וגם מוסדות חדשים - שיתוספו עכ״פ ארבעים מוסדות,
And what is better than the number forty,
ומה טוב יותר ממספר ארבעים,
And up to the number one thousand<sup>4</sup>,
ועד למספר אלף<sup>4</sup>",
Which is also connected with the Redemption
הקשור גם עם הגאולה
(Like the number forty)
(כמו מספר ארבעים),
as it is written<sup>5</sup> "the small one<sup>6</sup> Y-H-V-H" to the thousand etc. I am Hashem in its time
כמ״ש<sup>5</sup>" "הקטן<sup>6</sup>" יהי׳י" לאלף גו׳ אני ה׳ בעתה
to improve••
למיתקא••
(see Ohr HaTorah, Shemot, p. 8 and onward.
(ראה אוה״ת שמות ם״ע ח ואילך.
(Kard 7)
(כרד ז׳)
(p. 2, 501)
ע׳ ב׳תקא).
and to note that also Mashiach — the first redeemer is the final redeemer — is from Miriam from whom David was born
ולהעיר שגם משיח — גואל ראשון הוא גואל אחרון — הוא ממרים שממנה נולד דוד
(Shemot Rabbah, ch. 1,
(שמו־ר פ״א,
See Or HaTorah there)
יז. וראה אוה״ת שם).
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
I will hasten it<sup>89</sup>.
אחישנה""<sup>89</sup>.
And it is fitting that each one should likewise demand — to also increase in giving charity in multiple wallets,
ומהנכון שכאו״א יקשה כן — להוסיף גם בנתינת הצדקה במספר ארנקים,
which,
אשר,
the increase in charity
ההוספה בצדקה
(and specifically in the number of four cubits, which is connected to redemption)
(ובפרט במספר ארבקים הקשור קם גאולה)
• brings closer the redemption"<sup>90</sup>" — the true charity of the Holy One, blessed be He,
•מקרבת את הגאולה״<sup>90</sup>״ — צדקתו האמיתית של הקב״ה,
• and you<sup>120</sup> shall be gathered one by one, O children of Israel"<sup>12</sup>,
•ואתם<sup>120</sup> תלוקטו לאהד אחד בני ישראל"<sup>12</sup>,
• with our young and our old, etc., with our sons and our daughters"<sup>22</sup>,
•בנקרינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו"<sup>22</sup>,
to our holy l-
לארצנו הקדו-
and<sup>23</sup>,
שה<sup>23</sup>,
to Jerusalem, the holy wall, and to the Holy Temple.
לירושלים קיר הקודש ולבית המקדש.
And may it be His will that the speech and the good decision in the above-mentioned bring the true and complete redemption, speedily, our righteous Mashiach, immediately and at once — on this holy Shabbat,
ויה״ר שהדיבור וההחלטה טובה בכהנ״ל יביאו את הגאולה האמיתית והשלימה ק״י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש — ביום הש״ק זה,
• I requested a monthly connection on the first of the month,
•בקשתי קשר חודש באחד לחודש",
And may it be fulfilled immediately, the holiness at the conclusion and seal of the Haftarah of Shabbat Rosh Chodesh: •And it shall be from month to month, and from Sabbath to Sabbath, all flesh shall come to bow down before Me<sup>24</sup> — in the Third Beis HaMikdash and in the Holy of Holies,
ויקויים תיכף ומיד היקוד בסיום וחותם ההפטורה דשבת ר״ח: •והי׳ מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני״<sup>24</sup> — בביהמ״ק השלישי ובקדש הקדשים,
Immediately and truly.
תיכף ומיד ממש.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
From talks of Shabbos Parshas Bo,
משיחות ש״פ בא,
8 Shevat and the eve of Monday,
ח׳ שבט ואור ליום ב׳,
10 Shevat 5703 - the day on which forty years of the leadership of His Holiness the Rebbe Shlita will be completed -
יו״ד שבט ה׳תש״ג - יום בו ימלאו ארבעים שנה לנשיאות כ״ק אדמו״ר שליט״א -
And it was in the fortieth year, in the eleventh month, on the tenth of the month: today is the tenth of Shevat
א. ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודשי בעשירי לחודש: היינטיקער יו״ד שבט
(5750)
(תש״נ)
It becomes forty years from the day of the histalkus-hilula of my holy father-in-law, the Rebbe
ווערט ארבעים שנה פון דעם יום ההסתלקות־הילולא פון כ״ק מו״ח אדמו״ר
(on the tenth of Shevat 5710)
(ביו״ד שבט תש״י),
When "all his deeds, his Torah, and his service which he served all the days of his life" stood revealed and "He works salvations in the midst of the earth".
ווען "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד בה כל ימי חייו" איז געשטאנען בגלוי און "פועל ישועות בקרב הארץ"־.
The special elevation of forty years is explained in Chazal: In the fortieth year in the desert, Moshe Rabbeinu told the Jews,
דער עילוי מיוחד פון ארבעים שנה -ווערט ערקלערט אין חז״ל: אין דעם שנת הארבעים אין מדבר האט משה רבינו גע־ זאגט אידן,
That then "Hashem gave you a heart to know, eyes to see, and ears to hear".
אז דעמולט איז "נתן ה<sup>96</sup> לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"׳.
Learn from this the Gemara*•,
לערנט דערפון אפ די גמרא*•,
That at forty years, "a person stands on the opinion of his teacher."
אז בארבעין שנין איז "קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳".
Then one comes to know and under‑ stand
ד. ה. אז דעמולט קומט מען צו וויסן און פאר־ שטיין
(to know)
(לדעת)
End of his knowledge and understanding<sup>5</sup> - inner and essential intention* - of the Rebbe,
סוף דעתו ותבונתו<sup>5</sup> -פנימיות ועצמיות כוונתו* - פון רבי׳,
And in our case - from the Rebbe, Nasi of our generation,
וב־ נדו״ד - פון דעם רבי׳ן נשיא דורנו,
His Holiness, our master and teacher, the Rebbe,
כ״ק מו״ח אדמו״ר,
And from "his deeds, his Torah, and his service" - thus,
און פון "מעשיו ותורתו ועבודתו" - אזוי,
That then begins a new order and a new era in understanding and fulfilling the deeds, Torah, and service of the Nasi of our generation,
אז דעמולט הויבט זיר אן א נייער סדר און א נייע תקופה אין דעם פארשטיין אוו מקיים זיין מעשיו ותורתו ועבודתו פון נשיא דורנו,
In a manner of "a heart to know, eyes to see, and ears to hear."
באופן פון "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע".
And one could say that in this there is
ב. ויש לומר אז אין דעם איז פאראן
a most general and fundamental matter in the service of G-d - as understood from the teaching in Gemara
אן ענין הכי כללי ועיקרי אין עבודת ה׳ -ווי פארשטאנדיק פון דעם וואם דער לימוד אין גמרא
(that after forty years one is "established in the mind of his teacher")
(אז בארבעין שנין "קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳")
It is from the verse "Hashem gave you a heart to know and eyes to see and ears to hear" which Moshe said to the Jews in the fortieth year of the Exodus from Egypt and the Giving of the Torah
איז פון דעם פסוק "נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ו־ אזנים לשמוע" וואם משה האט געזאגט די אידן בשנת הארבעים פון יציאת מצרים און מתן תורה
(and before their entry into the Land of Israel)
(וקודם כניסתם לארץ ישראל),
Then at that time they attained "a heart to know etc." in the supernal level and its conduct—"[see] all that Hashem did before your eyes in the land of Egypt etc., the great trials etc., those great signs and wonders":
אז דעמולט ווערט בא זיי "לב לדעת וגו׳" אין דעם אויבטושטף און זיין הנהגה - "את" כל אשר עשה ה׳ לעיניכם בארץ מצרים גו׳ המסות הגדולות גו׳ האותות והמופתים הגדולים ההם":
The Exodus from Egypt and the Giving of the Torah
יציאת מצרים און מתן תורה
(and after that, the entry into the Land)
(און דער־ נאך די כניסה לארץ)
Are the foundations of the Jewish people: through the Exodus, the Jews became a nation of the Almighty—"And I will take you to Me as a nation and I will be to you as G-d and you will know that I am Hashem your G-d etc.",
זיינען די יסודות פון עם ישראל: בא יצי״מ זייגען אידן געווארן א פאלק פון דעם אויבערשטן - "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם וגו׳״י,
And the perfection thereof was revealed at the Giving of the Torah.
און די שלימות דערפון האט זיד אויפגעטאן בא מתן תורה
(The purpose of Yetzias Mitzrayim / when the Almighty gave His Torah to Jews in this lowly world,
(דער תכלית פון יצי״מ/ ווען דער אויבערשטער האט געגעבן זיין תורה צו אידן אין עולם הזה התחתון,
with the intention that they - finding themselves below - should learn and understand Torah and fulfill its mitzvos,
מיט דער כוונה אז זיי - געפינענדיק זיך למטה - זאלן לערנען און פארשטיין תורה און מקיים זיין אירע מצוות,
and through this
און דורך דעם
(also)
(אויך)
accomplish the clarification and refinement of this physical world - to make a dwelling place for Him, blessed be He, in the lower realms.
אויפטאן דעם בירור וזיכוך פון עולם הזה הגשמי - מאבן א דירה לו יתברך בתחתונים.
And the perfection of the ability for this was given
און די שלימות הכח לזה איז געגעבן
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
in the fortieth year
געווארן בשנת הארבעים
(from Yetzias Mitzrayim and Matan Torah/ after the service of the Jews during the forty years in the desert - which then is,
(פון יצי״מ ומ״ת/ לאחרי די עבודה פון אידן במשך די ארבעים שנה אין מדבר - וואס דעמולט איז,,
"Hashem gave you a heart to know and eyes to see and ears to hear",
נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע",
to understand with knowledge the true and complete intention of "Da'asai d'Rabbi<sup>98</sup>" - the Supreme One
צו פארשטיין בדעת די אמיתית ושלימות הכוונה פון "דעתי׳ דרבי<sup>98</sup>" - דער אויבערשטער
(in Yetzias Mitzrayim and Matan Torah)
(אין יצי״מ און מ״ת).
And as it states in the Zohar Hakkadosh,
און ווי עם שטייט אין זהר״י,
that "
אז "
(And I will take you to Me for a people, and I will be to you a G‑d.)
(ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים)
And you shall know that I am the L‑rd your G‑d, etc., that was said in Egypt — this is "the first commandment of all commandments."
וידעתם כי אני ה׳ אלקיכס וגו"׳ שנאמר במצרים - איז "פקודא דא קדמאה דכל פקודין..
To know Him, the Holy One, blessed be He."
למנדע לי׳ לקב״ה"
(In order that they should believe "in all those miracles and mighty deeds that He did for them in Egypt" / and the perfection in this was realized in the fortieth year
(בכדי אידן זאלן גלויבן "בכל אינון נסין וגבורן דעביד לון במצרים"/ און די שלימות בזה האט זיר אויסגעפירט בשנת הארבעים
(after the Exodus from Egypt /
(נאך יצי״מ/
And as explained there,
וכמבואר שם,
So in the knowledge of G‑d there are two matters: the general knowledge
אז אין ידיעת ה׳ זיינען פאראן צוויי ענינים: די ידיעה בדרך כלל
("And you shall know that I am the Lord your God")
("וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם")
- And this was said at the Exodus from Egypt
- וואט דאס איז געזאגט געווארן בא יציאת מצרים
[And this was revealed openly at the Giving of the Torah - "You have been shown to know that the Lord is God"/ and the completeness in this - the knowledge in a particular manner,
[און דאס האט זיך אויפגעטאן בגלוי בא מתן תורה - "אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים""/ און די שלימות בזה - די ידיעה בדרך פרט,
And this was "at the end of 40 years that they were striving in all those commandments of the Torah that Moses taught them in the 6th [month?] so he taught them in a particular manner,
וואם דאס איז געווען "לסוף מ׳ שנין דקא אשתדלנו בכל אינון פקודין דאורייתא דאוליף לון משה בו׳ כדין אוליף לון בדרך פרט,
as it is said<sup>99</sup>: 'And you shall know today and take it to heart,'
הה״ד<sup>99</sup>י וידעת היום והשבות אל לבבך,
Specifically today
היום דייקא
(in the fortieth year)
(בשנת הארבעים)
which was not permitted before
מה דלא הוה רשו מקדמת דנא
(as our Sages said, "A person stands on the opinion of his teacher for four years,"
(כמאחז״ל "קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳ בארבעיז שנין",
and brings the verse "And Hashem did not give them a heart to know,"
און ברייגגט דעם פסוק "ולא נתן ה׳ לבם לב לדעת",
along the lines of "And you shall know... and you shall return it to their heart" / for Hashem
ע״ד "וידעת גו' והשבות אל לבבן""/ כי ה׳
He is the G-d, this in a particular manner<sup>100</sup>,
הוא האלקים דא באורח פרט״<sup>100</sup>,
and the two verses
און די צוויי פסוקים
("And you shall know..." and "And you shall know them...")
("וידעת גו׳" און "וידעתם גו"׳)
"both are one,
"כלה מלא חדא,
this is general and this is specific."
דא בכלל ודא בפרט".
It follows from this,
קומט דערפון אויס,
that the concept of "Hashem gave you a heart to know, etc." in the fortieth year in the desert is a general and essential matter in the service of the Jewish people — being the completeness of the Exodus from Egypt and the Giving of the Torah,
אז דער ענין פון "נתן ה׳ לכם לב לדעת גו׳" בשנת הארבעים במדבר איז אן ענין כללי ועיקרי אין עבודת עם ישראל - זייענדיק די שלימות פון יציאת מצרים און מתן תורה,
when it became "a heart to know" in "the knowledge of the Master"
ווען ס׳איז געווארן "לב לדעת" אין "דעתי׳ דרבי"׳
(the Almighty)
(דער אויבערשטער)
; and therefore the Jews then — after the forty years — became ready to enter the Land of Israel
; און דערפאר זיינען אידן דעמולט - לאחרי די ארבעים שנה - געווארן גרייט צו ארייגגיין אין ארץ ישראל
("And I will bring you to the land, etc."<sup>5</sup>,
("והבאתי אתכם אל הארץ גו׳"<sup>5</sup>,
which follows "And I will take you out from beneath the burdens of Egypt, etc. and I will take you, etc. and you will know, etc.")
וואס שטייט בהמשך צו "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים גו׳ ולקחתי אתכם גו׳ וידעתם גו׳״)
- which there realizes the purpose of Yetzias Mitzrayim and Matan Torah
- וואס דארטן פירט זיך דורך בפועל די כוונה פון יצי״מ ומ״ת
Making the world a dwelling place for the lower beings/ through the fulfillment of the mitzvos
(מאכן די וועלט א דירה בתחתונים/ דורך קיום המצוות
most of which are
(שרובן זיינען)
dependent on the Land,
התלויות בארץ,
until the Beis HaMikdash - the completeness of the intent of the giving of the Torah
ביז בגין בית המקדש - די שלימות הכוונה פון מתן תורה
the indwelling of the Shechinah below
(השראת השכינה למטה).
From this it is understood,
ג. דערפון איז מובן,
So in this
אז אין דעם
("Hashem gave you a heart to know etc." which is recounted in the Torah,
("נתן ה׳ לכם לב לדעת גו"׳ וואס ווערט דער־ ציילט אין תורה,
Torah from the word 'hora'ah' (teaching)")
תורה מלשון הוראה“)
There is a general lesson in the service of Jews throughout all generations
איז פאראן א לימוד כללי אין דער עבודה פון אידן במשך כל הדורות
[As is known, that every day there is the service of Yetzias Mitzrayim (the Exodus from Egypt)
[כידוע אז בכל יום איז דא די עבודה פון יצי״מ
(Recite! Yetzias Mitzrayim every day,
(מזכירי! יצי״מ בכל יוסי׳,
And a person is obligated
און חייב אדם
Shabbos Parshas Bo,
ש״פ בא,
8 Shevat and the night of Sunday, 17 Shevat
ח׳ שבט ואור ליום ב׳ יז״ד שבט
and 26
ו26
to see oneself as if he left Egypt\"')
לראות את עצמו כאילו הוא יצא מ־ מצרים"'),
and similarly from the grace of Torah
ועד״ז מחן תורה
(as in the language of the blessing 'Giver of the Torah' — present tense / and entry into the land
(כלשון הברכה נותן התורה "לשון" הוה/ און כניסה לארץ
(Eretz, named for its desire to fulfill the will of its Owner*■•)
(ארץ ע״ש שרצתה לעשות רצון קונה*■•)]
-
־
So after that when it goes through a period of forty years in the service of a Jew
אז לאחרי וואם עס גייט דורך א תקופה פון ארבעים שנה אין דער עבודה פון א אידן
[And particularly during the time of exile from "the wilderness of the nations"/ which is analogous to the journey of forty years in that wilderness]
[ובפרט אין זמן הגלות פון "מדבר העמים""/ וועלכע איז בדוגמא צו דער הליכה ארבעים שנה במדבר ההוא],
he receives the true,
באקומט ער דעם אמת׳ן,
perfect understanding
שלימות׳דיקן פארשטאנד
(true knowledge)
(ידיעה אמיתית)
in "the knowledge of my Master,"
אין "דעתי׳ דרבי׳",
The Supreme One
דער אויבערשטער
("And you shall know today and take to your heart that the Lord, He is God, etc.")
("וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים גו"׳).
[And from this is derived,
[און דערפון ווערט נשתלשל,
that so it is also with a Rebbe and student in their simple sense
אז אזוי איז אויך ביי א רב ותלמיד כפשוטם
(flesh and blood)
(בשר ודם),
that at forty years, "a person stands on the opinion of his Rebbe"]
אז בארבעין שנין איז "קאי איניש אדעתי׳ דרבי"׳].
And the matter is even more emphasized in our generation,
און דער ענין איז נאכמער בהדגשה בדורנו זה,
which, according to all signs, is the generation of ikveta d'meshicha and ikveta d'ikveta d'meshicha,
וואס לויט אלע סימנים איז ער דרא דעקבתא דמשיחא ועקבתא דעקבתא דמשיחא,
the last generation of exile - that after the final period of forty years
דער דור האחרון פון גלות - אז לאחרי דער לעצטער תקופה פון ארבעים שנה
(since the hilula of Moshe Rabbeinu of our generation in the year 5710)
(זינט דער הילולא פון משה רבינו שבדורנו בשנת תש״י),
each one of this generation fulfills "kai inish ada'atei d'rabbi",
ווערט בא יעדערן פון דעם דור "קאי איניש אדעתי׳ דרבי"׳,
and one enters directly into Eretz Yisrael,
און מ׳גייט גלייך אריין אין ארץ ישראל,
In the true and complete redemption<sup>2</sup>.
בגאולה האמיתית והשלימה<sup>2</sup>.
And in particular,
ובפרט,
Now it is forty years from the hillula of a Chabad Rebbe,
אז דאם איז ארבעים שנה פון דער הילולא פון א נשיא חב״ד,
And Chassidus Chabad is about explaining the innermost aspect of the Torah in Chochmah, Binah and Daas,
וואם חכ״ד איז ענינו צו מבאר זיין פנימיות התורה איו חכמה בינה ודעת,
And through this comes the perfection of "Know the God of your father
וואם דורך דעם ווערט די שלימות פון "דע את אלקי אביך
and serve Him with a complete heart"<sup>22</sup> — the "heart to know" in the "Daas of the Rebbe"
ועבדהו בלבב שלם״<sup>22</sup> - דער "לב לדעת" אין "דעתי׳ דרבי"׳
("the God of your father")
("אלקי אביך").
The explanation of the matter in this will be understood according to the precise language in the verse and Chazal mentioned above - as is known, the purpose of the precision of every word in Torah:
ד. דער ביאור הענין אין דעם וועט מען פארשטיין לויט די דיוקי הלשונות אין דעם פסוק און מאחז״ל הנ״ל - כידוע דער תכלית הדיוק פון יעדער ווארט אין תורה:
In the verse "Hashem has given you a heart to know, eyes to see, and ears to hear": 1)
אין דעם פסוק "נתן ה׳ לכם לב לדעת רעינים לראות ואזנים לשמוע״: 1)
What is the reason that one must come specifically to a gift from Hashem? 2)
וואם איז דער טעם אז מ׳דארף אנקומען דוקא צו א נתינה מה׳? 2)
What is the addition of "for you"? 3)
וואס איז די הוספה פון ״לכם״? 3)
The three matters of "a heart to know,
די דריי ענינים פון "לב לדעת,
and eyes to see,
ועינים לראות,
and ears to hear."
ואזנים לשמוע״.
The order of the three matters.
4) דער סדר פון די דריי ענינים.
In the saying of our Sages that at four years of age, 'קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳': 1)
אין דעם מאחז״ל אז בארבעין שנין איז ״קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳״: 1)
Why does it use the term 'קאי' and not 'יודע' or 'מבין' etc.
פארוואס שטייט דער לשון "קאי" און ניט "יודע" אדער "מבין" וכיו״ב
(a term that denotes understanding)
(א תואר וואס בא־ דייט א פארשטאנד)
- In accordance with the continuation and content of the topic: 'אדעתי׳ דרבי'.
- בהתאם צו דעם המשך ותוכן הענין: "אדעתי׳ דרבי"׳
(the student's knowledge of his teacher's Torah)
(ידיעת התלמיד בתורת רבו),
And from this source in Scripture: 'a heart to know'? 2)
און פון דעם מקור בכתוב: ״לב לדעת״? 2)
Why does the term 'inish' appear here?
פארוואס שטייט דא דער לשון "איניש"
(and not student etc. / and especially that among the four descriptions of a person, 'inish' means the lowest level -
(און ניט תלמיד וכיו״ב/ ובפרט אז צווישן די פיר תוארים אויף א מענטשן באדייט "איניש" די נידעריקסטע דרגא -
(enosh from the language)
(אנוש מלשון)
weakness and lowliness of man<sup>104</sup>ʻ<sup>2</sup>,
חלישות ופחיתות האדם<sup>104</sup>׳<sup>2</sup>,
But here in our discussion, it is entirely about the virtue of the student
משא״כ בנדו״ד - רעדט זיך גאר וועגן מעלת התלמיד
(that he is dependent on his rabbi's mind)
(אז ער איז קאי אדעתי׳ דרבי׳)?!
And one must say that the explanation of this - based on the aforementioned introduction,
ה. ויש לומר דער ביאור אין דעם -ע״פ ההקדמה הנ״ל,
So the verse and the words of our Sages express a general concept in the service of G‑d - in the connection of Jews with "Daas of the Rebbe"
אז דער פסוק ומא־ חז״ל גיבן ארויס אן ענין כללי אין עבודת ה׳ - אין דעם פארבונד פון אידן מיט "דעתי׳ דרבי׳"
(The Almighty/ which
(דער אויבערשטער/ וואס
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
Takes place in its entirety in forty years after Yetzias Mitzrayim and Matan Torah:
טוט זיר אויף בשלימותה בארבעים שגה באך יצי״מ ומ״ת:
Since the intention of
וויבאלד אז די כוונה פון
(Yetzias Mitzrayim and)
(יצי״מ און)
The giving of the Torah is — a dwelling in the lower realms,
מתן תורה איז - דירה בתחתונים,
so that a Jew below should be unified with the Above
אז א איד למטה זאל פאראיינציקט ווערן מיט דעם אויבערשטן
(through the study of Torah and fulfillment of the mitzvahs^ and in the lower realms generally G-dliness should be revealed
(דורך לימוד התורה וקיום המצוות^ און איו תחתונים בכלל זאל נתגלה ווערן אלקות
(higher realms)
(עליונים),
until becoming a dwelling place for Him, blessed be He — understand this,
ביז ווערן א דירה לו יתברך - זרו פארשטאנדיק,
that in this there must be two matters: revelation of G-dliness from above,
אז אין דעם דארפן זיין צוויי ענינים: גילוי אלקות מלמעלה,
and in a manner that this is received and absorbed in the lower realms,
און באופן אז דאס ווערט אויפגענומען ונקלט בתחתונים,
Regarding the definitions of the lower ones.
בגדרי התחתונים.
And accordingly, it can be said that this explanation is in the aforementioned Ra'aya Mehemna,
ועפ״ז יש לומר דעם ביאור אין דעם רעיא מהימנא הנ״ל,
Then the perfection of knowledge of G-d is when it emerges
אז די שלימות פון ידיעת ה׳ איז בשעת דאם קומט ארויס
(air)
(אויר)
in a particular manner
בדרך פרט
("and you shall know today etc.")
("וידעת היום גו׳")
as it opened up in the year forty,
ווי עס האט זיך אויפגעטאן בשנת הארבעים,
in addition to the general knowledge
נוסף אויר דער ידיעה בדרך כלל
("And you shall know etc.")
("וידעתם גו׳")
What was in the Exodus from Egypt:
וואט איז געווען אין יציאת מצרים:
The Mitteler Rebbe explains
דער מיטעלער רבי איז מבאר",
That the completeness of contemplation in G‑dliness is — when one has both the general contemplation,
אז שלימות התבוננות באלקות איז - בשעת מ׳האט סיי די התבוננות כללית,
and the particular contemplation,
און טיי די התבוננות פרטית,
in details and minutiae
בפרטים ופרטי פרטים
[As in the contemplation of prayer: to concentrate generally before Whom you stand and pray,
[ע״ד ווי איו התבוננות התפלה: לכוון דרך כלל לפני מי אתה עומד ומתפלל,
and also to concentrate on the explanation of the words in a particular way regarding the greatness of G‑d.]
און אויך לכוון בפירוש המלות דרך פרט בגדולת ה׳]
- Because there is in this what is not in that:
- ווארום יש בזה מה שאין בזה:
General contemplation has the advantage that through it one comes "to the aspect of the depth in general, which is the aspect of the essence of the Divine light in the aspect of the general,"
התבוננות כללית האט די מעלה אז דורך דעם קומט מען "לבחי׳ העומק בכלל שהיא בחי׳ עצמות אור האלקי בבחי׳ הכלל",
And the advantage of detailed contemplation is "from the side of the intensity of the closeness, the revelation of the Divine light in his soul is greater,
און די מעלה אין התבוננות פרטית איז "מצד עוצם הקירוב גלוי אור האלקי בנפשו יותר,
because in contemplation in a general way, he can deceive himself until it seems to him that the matter is very close to him, but in truth it is very far from G-d
כי בהתבוננות דרך כלל יוכל להטעות א״ע עד שנדמה לו כי מאד קרוב אליו הדבר ובאמת מרחוק מאד ה׳
it appears to him when it is only in a general way,
נראה לו בהיותו דרך כלל לבד,
but not so with contemplation in a detailed way,
משא״ב התבוננות דרך פרט,
for each detail in the comprehension of a particular matter,
שכל פרטי בהשגה בדבר פרטי,
penetrates into his soul in the aspect of the closest closeness, and from it he will come to the comprehension of a particular matter higher than it gradually, until he comes to the general comprehension in its entirety, which then is more verified without deceiving himself at all."
יוקב ע בנפשו בבחי׳ הקירוב ביותר וממנו יבוא להשגת דבר פרטי העליון הימנו בהדרגה עד שיבוא לכלל ההשגה בכללות שאז מתאמת יותר בלתי הטעות א״ע כלל".
And therefore, the perfection in this is specifically when the general contemplation emerges
און דערפאר איז די שלימות בזה דוקא בשעת די התבוננות כללית קומט ארוים
(air)
(אויר)
into details,
איו פרטים,
Because "although each detail in itself is not a matter of G‑dliness in general and is only a level of a particular secondary matter alone,
ווייל "הגם שכל פרט בפ״ע אינו ענין אלקות בכללות ואינו רק בחי׳ טפל פרטי לבד,
but when all the study of all the details is connected to the general, then the level of the general will be established more in the soul."
אבל כאשר יתחבר כל העיון מכל הפרטים אל הכלל אז יוקבע יותר בנפש בחי׳ הכלל״.
On the other hand - one must also have the general contemplation,
לאידך גיסא - דארף מען אויך האבן די התבוננות כללית,
Because "he who delves with all his heart and all his desire into the essence of G‑dliness specifically, behold also in his study of details he will direct everything to the general intellect of the essence specifically, and will not fall from the generality of intent at all, etc., since all details follow and go only after the general specifically in Him, as it is written" to Him and not to His attributes,
ווייל "מי שהוא מעמיק בכל לבו ובכל חפצו לעצמות האלקות דוקא הנה גם בעיונו בפרטיות יכוין הכל אל המח׳ הכללית דעצמות דוקא ולא יפול מכללות הכוונה כלל כו׳ מאחר שכל הפרטים אינם נמשכים והולכים רק אחר הכלל דוקא בו׳ כמ״ש" אליו ולא למדותיו,
Only the general matter of contemplation in the details of His attributes is only so that he come to His essence and His being specifically."
רק כללות ענין ההתבוננות בפרטי מדותיו הוא רק כדי שיבוא לעצמותו ומהותו דוקא".
And one could say,
ויש לומר,
that the two levels in contemplation
אז די צוויי דרגות אין התבוננות
(in general and in particular)
(בכלל ובפרט)
correspond to the two topics mentioned above: contemplation in a general manner brings out
זיינען בהתאם צו די צוויי עניגים הנ״ל: די התבוננות בדרך כלל ברענגט ארויס
(more)
(מער)
the revelation of G‑dliness from above,
דעם גילוי אלקות מלמעלה,
and contemplation in a particular manner — that clothes itself in the details of the parameters of created beings
און די התבוננות בדרך פרט - איז דאם מלביש אין די פרטים פון גדרי הנבראים
(lower ones)
(תחתונים)
Which divide themselves into details and details of details.
וועלכע טיילן זיר אויף פרטים ופרטי פרטים.
And based on this it is also understood,
ועפ״ז איז אויר מובן,
What the knowledge of Hashem in detail
וואס ידיעת ה׳ בדיר פרט
(which is revealed in the fortieth year)
(וואט ווערט אויפגעטאן בשנת הארבעים)
consists of the unity of Havayah and Elokim
באשטייט פון דעם יחוד הוי׳ אלקים
("And you shall know etc. that Havayah, He is Elokim,"
("וידעת גו׳ כי הוי׳ הוא האלקים",
"here in a particular manner")
״דא באורח פרט״)
" - and the content
״ - וואט דער תוכן
Shabbos Parshas Bo,
ש״פ בא,
8th of Shevat and the lizem of the 2nd of Yud Zayin Daled Shevat
ח׳ שבט ואזר ליזם ב׳ יז״ד שבט
Generally, the explanation is,
כללי דערפון איז,
that in addition to the general knowledge of Hashem
אז נוסף צו ידיעת ה׳ בכלל
("And you shall know that I am Hashem etc.")
("וידעתם כי אני הוי׳ גו׳"),
has one also the knowledge that Hashem, who is the Hei Ayin Beis Reish, before the world
האט מעז אויר די ידיעה אז הוי׳ וואס איז ה עב ער פאר עולם
(according to the general rule)
(ע״ד הכלל),
is one thing with Elokim
איז איין זאך מיט אלקים
(thirty, plural,
(ל׳ רבים,
in detail)
ע״ד הפרט)
in gematria, nature<sup>106</sup>,
בגימטריא הטבע<sup>106</sup>,
a level of G‑dliness that becomes clothed and animates the world.
דרגת אלקות וואם ווערט נתלבש און איז מחי׳ די וועלט".
And,
ו,
And one could say that the above-mentioned matter—the knowledge of G‑d that was revealed in the fortieth year—is expressed in the specific phrases of the verse: "G‑d gave you a heart to know, eyes to see, and ears to hear."
ויש לומר אז דער ענין הנ״ל - ידיעת ה׳ וואס האט זיד אויפגעטאן בשנת הארבעים - דריקט זיר אויס אין די פרטי לשונות הכתוב "נתן ה׳ לכם לב לדעת ו-עינים לראות ואזנים לשמע"
(and as the Sages said, "A person relies on his rabbi's opinion,"
(ומאחז״ל "קאי׳ איניש אדעתי׳ דרבי",
(as below sec. 7)
כדלקמן ס״ז):
Since through 'Hashem gave you a heart to know etc.' the perfection in the giving of the Torah is achieved—it is understood,
וויבאלד אז דורך "נתן ה׳ לכם לב לדעת גו׳" ווערט די שלימות אין מתן תורה - איז מובן,
that in this there are both extremes that were at the giving of the Torah: the giving of
אז איו דעם זיינען דא ביידע קצוות וואם זיינען געווען בא מתן תורה: נתינת
(the giving)
(מתן)
the Torah from above,
התורה מלמעלה,
and a revelation
און א גילוי
From the name Havayah; which is higher than the name Elokim with which the world was created
פון שם הוי; שלמעלה מעלה פון שם אלקים שבו נברא העולם
(In the beginning, Elokim created)
(בראשית ברא אלקים),
And together with this, the Torah was given specifically down below,
און צוזאמען דערמיט איז די תורה געגעבן געווארן דוקא למטה,
And in such a way that it was entirely given over to Jews down below
ובאופן אז זי איז אינגאנצן אפגעגעבן ג־ ווארן צו אידן למטה
(And the Torah is not in heaven -)
(ותורה לא בשמים היא׳י-),
That Jews become masters of the Torah; and also the revelation of G‑dliness at the Giving of the Torah was in the manner of "I am Havayah your G‑d",
אז אידן ווערן בעה״ב אויף תורה; און אויר דער גילוי אלקות בא מ״ת איז געווען באופן פון "אנכי הוי׳ אלקיך",
Your strength and vitality—<sup>107</sup>”•,
כחך וחיותן־<sup>107</sup>״•,
See, I am placing before you—before your innermost selves”;
ראה אנכי נותן לפניכם -לפנימיותכם";
This also applies to the completeness of knowledge that occurs in the fortieth year—that this comes through "Hashem gave to the throne": a giving from Above
עד״ז איז אויך בנוגע צו דער שלימות הידיעה וואס ווערט בשנת הארבעים - אז דאס קומט דורך "נתן הוי׳ לכס"": א נתינה מלמעלה
(And in the manner of 'Whoever gives with a generous eye gives' / specifically from the Name Hashem,
(ובאופו פון כל הנותן בעין יפה נותן"/ פון שם הוי׳ דוקא,
And in a way that this is given to 'the throne'—meaning that this becomes the possession of Jews below
ובאופן אז דאס ווערט אפגעגעבן ״לכס״ - אז דאס ווערט דער אייגנטום פון אידן למטה
(within their boundaries)
(אין זייערע גדרים).
Since the intention is,
וויבאלד אז די כוונה איז,
So that the completeness of knowledge should arouse the person below - therefore, there is an addition to the general giving
אז די שלימות הידיעה זאל דורבנעמען דעם אדם למטה - דעריבער איז נוסף אויף דער נתינה כללית
("Hashem gave you")
("נתן ה׳ לכם"),
which includes all details and details of details
וואם איז כולל אלע פרטים ופרטי פרטים
(analogous to how at the Giving of the Torah it was given in the entirety of the entire Torah,
(ע״ד ווי בא מתן תורה איז געגעבען געווארן בכללות כל התורה כולה,
also that which a veteran student will innovate<sup>4</sup>'•)
אויך דאם וואס תלמיד ותיק עתיד לחדש<sup>4</sup>'•),
the giving also comes down into details
קומט די נתינה אראפ אויך אין פרטים
(that through this comes to perfection in the general,
(וואס דורך דעם קומט צו שלימות אין דעם כלל,
in the manner mentioned above regarding particular contemplation)
ע״ד הנ״ל בנוגע צו התבוננות פרטית),
in accordance with the details of man's faculties,
בהתאם צו פרטי כחות האדם,
which divide
וועלכע טיילן זיך
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
in the three matters of,
אין די דריי ענינים פון,,
a heart to know,
לב לדעת,
eyes to see,
עינים לראות,
ears to hear"
אזנים לשמוע",
And they correspond to the three intellects Chabad: 'to see' - the intellect of Chochmah,
וואט זיי זיינען כנגד די ג׳ מוחין חב״ד: ״לראות״ - מוח החכמה,
And its essence is the vision of the mind's eye.
וואט ענינה איז ראיית עין השכל.
'to hear' - the intellect of Binah,
״לשמוע״ - מוח הבינה,
Hearing is an expression of understanding.
שמיעה מלשון הבנה.
'to know' - the intellect of Daas<sup>5</sup>?
״לדעת״ - מוח הדעת<sup>5</sup>?
And from the brains,
און פון די מוחין,
and in particular from the brain of Da'at - which is the root and source of the emotions
ובפרט פון מוח הדעת - וועלכע איז דער שרש ומקור ה־ מדות
("Lev lada'at",
("לב לדעת",
Maft'cha d'chalil sheit*-)
מפתחא דכליל שית*׳-)
- it becomes drawn into the emotions of the heart
- ווערט עם נמשך אין די מדות שבלב
("Veyadata Go. vehashavota el levavecha")
("וידעת גו׳ והשבות אל לבבך").
And from this it comes down into the three garments - thought, speech and action<sup>7</sup>-.
און דער־ פון קומט עם אראפ אין די שלשה לבושים - מחשבה דיבור ומעשה<sup>7</sup>-.
Thus,
אזוי,
so the completeness of knowledge in G‑d that comes at forty years,
אז די שלימות הידיעה בה׳ וואט קומט צו בארבעים שנה,
encompasses all the powers and garments of man,
נעמט ארום אלע כחות ולבושי האדם,
in particular,
בפרטיוח,
and through this comes to the entire general rule,
וואט דורך דעם קומט צו אין דעם גאנצן כלל,
as above.
כנ״ל.
In this comes further explanation and elucidation of the statement of our Sages in the Oral Torah on the verse "A person relies on his teacher's opinion" - as known that the Oral Torah is the explanation of the Written Torah:
ז. אין דעם קומט צו נאכמער פירוש וביאור אין דעם מאחז״ל בתושבע״ם עה״פ ״קאי איניש אדעתי׳ דרבי״׳ - כידוע אז תושבע״ם איז "פירושה" פון תושב״כ״י:
The "lev lada'as G-d" that one receives in shnas ha'arbaim (the fortieth year),
דער "לב לדעת גו"׳ וואם מ׳באקומט בשנת הארבעים,
is
איז
(not only a detail or even a general principle in the knowledge of the student,
(ניט נאר נאר א פרט אדער נאד א כלל אין דער ידיעה פון דעם תלמיד,
but)
נאר)
in a manner of "kai etc."
אין אן אופן פון "קאי כו׳
al da'as d'Rabbi,
אדעתי׳ דרבי"׳,
that he becomes entirely remade from scratch,
אז ער ווערט אינגאנצן איבערגעמאכט פון־דאם־ניי,
he receives an entirely new station,
ער באקומט א נייעם שטעל אינגאנצן,
So that he - his entire existence
אזוי אז ער -זיין גאנצע מציאות
(not only a part of him)
(ניט בלויז א טייל פון אים)
- stands and remains established
- שטייט און בלייבט קיים
(exists)
(קאי)
on a completely new foundation - on "Daati d'Rabbeinu."
אויף א נייעם יסוד לגמרי - אויף "דעתי׳ דרבי׳״יי.,
And since he
און וויבאלד אז ער
(his entire existence)
(כל מציאותו)
A new coating comes upon a new foundation - therefore Chazal are precise: "A person stands
בא־ קומט א נייעם שמעל אויף א נייעם יסוד -דעריבער זיינען חז״ל מדייק "קאי איניש
(<i>ad da'as</i> of the Rebbe)
(אדעתי׳ דרבי׳)",
that
אז
(not only his intellect and character traits,
(ניט נאר זיין שכל ומדות,
but)
נאר)
also the lowest levels of the person
אויך די נידעריקטטע דרגות פון דעם מענטשן
(weaknesses and deficiencies of man)
(חלישות ופחיתות האדם)
Stand
"שטייען"
(stands)
(קאי)
on "Daati' d'Rabi",
אויף "דעתי׳ דרבי"׳,
because this emphasizes that his entire existence
ווייל דאס איז מדגיש אז זיין גאנצע מציאות
(even the lowest part)
(אפילו דער חלק הכי תחתון)
is reestablished anew
ווערט אוועקגעשטעלט מחדש
(and consequently it is understood that so too in the higher levels within man)
(ובדרך ממילא איז מובן אז אזוי איז אויך אין די דרגות עליונות יותר שבאדם)"<sup>111</sup>׳.
And a greater novelty - or the "קאי איניש" is "אדעתי־ דרבי": the new position of Jews
ח. וחידוש גדול יותר - או דער "קאי איניש" איז "אדעתי־ דרבי"׳: דער נייער שטעל פון אידן
(in forty years)
(בארבעים שנה)
is not
איז ניט
(only)
(נאר)
on the level of the knowledge of the Holy One, blessed be He which is connected with the creation of the world'<sup>4</sup>
אויף דער דרגא פון דעתו של הקב״ה וואט איז פארבונדן מיט בריאת העולם׳<sup>4</sup>
[and certainly not on the level of the knowledge of the created beings,
[וכ״ש ניט אויף דער דרגא פון דעת הנבראים,
which the Supreme One created yesh mei'ayin just like all other created beings
וועלכע דער אויבער־ שטער האט באשאפן יש מאין אזוי ווי אלע אנדערע נבראים
then it is that not
(ד. ה. אז ס׳איז שלא
Parshas Bo,
ש״פ בא,
8 Shevat and night of Monday, 10 Shevat
ח׳ שבט ואור ליום ב׳ יו״ד שבט
approximately to the Creator)
בערך צו דעם בורא)],
Only on "Daas of the Rebbe,"
נאר אויף "דעתי׳ דרבי׳",
the knowledge of the Holy One, blessed be He, as He stands as the "Rebbe,"
דעת הקב״ה ווי ער שטייט אלם "רבי"׳,
higher than knowledge that is related to creation<sup>2</sup>•
העכער פאר דעת וואס איז שייך צו דער בריאה<sup>2</sup>•
("Daas of the Creator" and the like)
("דעתי׳ דבורא" וכיו״ב)
- as the Supreme One
- ווי דער אויבערשטער
(of Whom no thought can grasp Him at all*)
(וואס לית מחשבה תפיסא בי׳ כללי*)
made Himself
האט זיך
(so to speak)
(כביכול)
contracted and clothed in Daas,
מצמצם ומתלבש געווען אין דעת,
(not the Daas from which the world was created",
(ניט דעת וואם ממנה נברא העולם",
but above creation)
נאר שלמעלה מהבריאה)
as is openly stated in the Torah<sup>45</sup> which is His wisdom
ווי דאס שטייט בגלוי אין תורה<sup>45</sup> וועלכע איז חכמתו
(and His will)
(ורצונו)
of the Holy One, blessed be He,
של הקב״ה,
and He and His wisdom are one, and He and His knowledge are one*<sup>4</sup>,
והוא וחכמתו אחד והוא ודעתו אחד*<sup>4</sup>,
the Torah which the Almighty gave to the Jews at the giving of the Torah,
די תורה וועלכע דער אויבער־ שטער האט אפגעגעבן אידן בא מתן תורה,
And in completeness - in the fortieth year when "a person stands on the mind of the rabbi".
ובשלימות - בשנת הארבעים ווען "קאי איניש אדעתי׳ דרבי"׳.
What this brings out is the purpose of the completeness of the intention of the connection and unity
וואם דאס ברענגט ארויס תכלית שלימות הכוונה פון דעם חיבור ויחוד
(with M.T.)
(בא מ״ת)
of Jews
פון אידן
(below)
(למטה)
with the Above - that a Jew,
מיטן אויבערשטן -אז א איד,
as he stands below
ווי ער שטייט למטה
(including the aspect of
(כולל בחי׳
"a person" within him)
"איניש" שבו)
he "stands on the knowledge of the Rebbe",
איז ער "קאי אדעתי׳ דרבי"׳,
His entire existence - and certainly his intellect and knowledge - is built and comprehends "the knowledge of the Rebbe"/ and through this
כל מציאותו - ועאכו״ב זיין שכל ודעת -איז געבויט און משיג "דעתי׳ דרבי"/ וואס דורך דעם
(knowledge of the Torah,
(ידיעת התורה,
wisdom of the Holy One, blessed be He)
חכמתו של הקב״ה)
He becomes unified in a "wondrous unity, that there is no unity like it nor of its value found at all in physicality, to be truly united and unified from every side and corner"<sup>47</sup>.
ווערט ער נתאחד אין א "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה"<sup>47</sup>.
And in the language of Halacha: a Jew is obligated in knowledge of G‑d - "Know the G‑d of your father",
ובלשון ההלכה: א איד איז מחוייב אין ידיעת ה׳ - "דע את אלקי אביך",
"and you shall know... that the L‑rd is G‑d",
"וידעת גו׳ כי הוי׳ הוא האלקים",
And as above from the Ramban: "This first commandment of all commandments etc. is to know Him, blessed be He" in general and in particular,
וכנ״ל פון והר: "פקודא דא קדמאה לכל פקודין כו׳ ל־ מנדע לי׳ לקב״ה" בכלל ובפרט,
And the knowledge of the Above needs to be additional to the level of Daas of the Holy One, blessed be He, that has a connection to creation,
און די ידיעה אין דעם אויבערשטן דארף זיין נוסף אויף דער דרגא פון דעת הקב״ה וואס האט א שייכות מיט דער בריאה,
But
נאר
(also)
(אויך)
In the level of Daas that is above creation<sup>117</sup>׳<sup>4</sup> - as this is simply in the study of Torah with understanding and comprehension,
אין דער דרגא אין דעת וואם איז למעלה מהבריאה<sup>117</sup>׳<sup>4</sup> - ווי דאס איז בפשטות אין לימוד התורה בהבנה והשגה,
And that Torah is the wisdom of the Holy One, blessed be He, that is above creation
וואם תורה איז חכמתו של הקב״ה שלמעלה מהבריאה
(Torah preceded the world"<sup>4</sup>/
(תורה קדמה לעולם"<sup>4</sup>/
And as explained in the Rambam at the beginning of his book: "The foundation of foundations and pillar of wisdoms is to know
וכמבואר אין רמב״ם בריש ספרו: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע
(not only to believe)
(ניט נאר להאמין)
that there is a First Existence etc.,
שיש שם מצוי ראשון כו"׳,
and he then elaborates at length on many details regarding the knowledge of Hashem,
און ער איז דערנאך מבאר באריכות כו״כ פרטים אין ידיעת ה׳,
in addition to the knowledge of Hashem that one has from the way the Almighty is connected with
נוסף אויף דער ידיעה אין ה׳ וואם מ׳האט פון דעם אופן ווי דער אויבערשטער איז פארבונדן מיט
(bring into being)
(מהוה זיין)
the existence of the world
מציאות העולם
(First Existence from which all existences are found)
(מצוי ראשון שממנו נמצאו כל הנמצאים),
And through the contemplation of "maaseh"<sup>5</sup> the Master of the world-
און דורך דער התבוננות אין "מעשה"<sup>5</sup> רבון העול־
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
water",
מים",
"that through this you recognize the One Who spoke and the world came into being"'<sup>5</sup>,
"שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי׳ העולם"׳<sup>5</sup>,
(also)
(אויך)
in the manner of knowledge of G-d Himself<sup>52</sup>,
אין אופן ידיעת ה׳ עצמו<sup>52</sup>,
"The Holy One, blessed be He, recognizes His truth and knows it as it is,
"הקב״ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא,
and He does not know with a knowledge that is outside Himself, as we know, etc. The Creator, blessed be He, He and His knowledge and His life are one, etc. He is the Knower, He is the Known, and He is the knowledge itself; all is one"<sup>55</sup>.
ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין כו׳ הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד כו׳ הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד"<sup>55</sup>.
Until the Rambam concludes his book,
ביז ווי דער רמב״ם איז מסיים ספרו,
that in the future there will be "the entire world's occupation will be solely to know G‑d,
אז לע״ל וועט זיין "עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד,
and therefore the Jews will be great sages and will know hidden matters and will grasp the knowledge of their Creator according to the capacity of man,
ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם,
as it is said<sup>55</sup> 'for the earth shall be full of the knowledge of G‑d as the waters cover the sea,'
שנאמר<sup>55</sup> כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים",
"Knowledge of G‑d" in its completeness<sup>55</sup>.
"דעה את הוי׳" בשלימותה<sup>55</sup>.
One must further understand: the Rambam himself writes,
ט. מ׳דארף נאך פארשטיין: דער רמב״ם אליין שרייבט,
that "the truth of the matter<sup>5</sup> is that no human intellect can grasp it nor is it able to attain it or investigate it, as it is said<sup>52</sup> "Can you find the depth of G‑d?"'
אז "אמיתת•׳<sup>5</sup> הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו כמ״ש<sup>52</sup> החקר אלוקה תמצא",
"The truth of the existence of the Holy One, blessed be He,
"אמיתת המצאו של הקב״ד,
etc., there is no power in the mind of the living man to grasp the truth of this matter in its clarity."
כו׳ אין כח בדעת האדם החי בו' להשיג אמיתת דבר זה על בוריו".
And even regarding this matter that "He knows, etc."
און אפילו בנוגע צו דעם ענין אז "הוא היודע וכו׳"
(as above)
(כנ״ל),
the Rambam writes<sup>5</sup> that "this matter, the mouth has no power to utter it, etc., nor the heart of man to recognize it in its clarity,"
שרייבט דער רמב״ם"<sup>5</sup> אז "דבר זה אין כח בפה לאומרו כו׳ ולא בלב האדם להכירו על בוריו״,
And regarding the "Work of the Chariot"—"not every mind is fit to bear them"<sup>5</sup>,
ובנוגע צו ״מעשה מרכבה״ - "אין כל דעת ודעת ראוי לסובלן"<sup>5</sup>,
And even regarding the "Work of Creation"—"not every person has a broad enough mind to conceive."""
ואפילו בנוגע צו ״מעשה בראשית״ - "אין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג״״״.
- it is as they say: "a person relies on the life of the Rabbi"
- איז ווי זאגט מען אז "קאי איניש אדעחי׳ דרבי"׳
(the Holy One, blessed be He)
(הקב״ה)?!
And the question is on the Rambam himself: he himself explains the manner of the knowledge of the Holy One, blessed be He
און די קשיא איז אויף דעם רמב״ם עצמו: ער אליין איז מבאר אופן דעתו של הקב״ה
(and furthermore: he writes that his book is "from small to great")
(און נאכמער: ער שרייבט אז ספרו איז "לקטן לגדול"),
and together with this he writes,
וביחד עם זה שרייבט ער,
that there is no power to grasp etc.,
אז אין כח להשיג כו׳,
Not every person has broad knowledge to comprehend etc.?! And as the Ra'avad questions on the words of the Rambam in Hilchos Teshuvah,
אין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג כו׳?! און ווי דער ראב״ד פרעגט אויף דברי הרמב״ם אין הל׳ תשובה ׳״,
"Just as a person has no power to comprehend and find the truth of the Creator, etc., so too a person has no power to comprehend and find the mind of the Creator, etc., for 'My thoughts are not your thoughts, nor are your ways My ways'<sup>2</sup>" etc. "We have no power to know how the Holy One, blessed be He, knows, etc." - The Ra'avad asks: "And he began with questions [and difficulties]
"כשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא כו׳ כך אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא כו׳ בי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי<sup>2</sup>" כו׳ אין בנו כח לידע היאך ידע הקב״ה כו׳״ - פרעגט דער ראב״ד: "והוא החל בשאלות קושיות
The early ones
הראשונים
(regarding the Work of the Chariot and the Work of Creation)
(ע״ד מעשה מרכבה ומעשה בראשית)
that in the Rambam are also related to the commandment of knowing G‑d.
שברמב״ם שייכים גם למצות ידיעת ה׳.
See there.
עיי״ש.
Who?
מאן
■1'
■1׳
Shabbat Parshat Bo,
ש״פ בא,
6 Shevat and the eve of the 2nd day of 10 Shevat
וו׳ שבט ואור ליום ב׳ יו״ד שבט
And he placed the matter in a question and returned it to faith,
והניח הדבר בקושיא" והחזירו לאמונה,
And it would have been better for him to approach the matter with the simplicity of the simple.
וטוב הי׳ לו להגיח הדבר בתמימות התמימים".
And we can say the explanation for this,
ויש לומר הביאור בזה,
So both are true: a Jew - through his faith in Hashem - can have and receive a knowledge and recognition
אז שניהם אמת: א איד - דורך זיין אמונה בה׳ - קען האבן און באקומט א ידיעה והכרה
(also)
(אויך)
in that which "we have no ability to know" in the comprehension of the created being.
אין דעם וואט "אין בנו כח לידע" בהשגת הנברא.
And in the language of the researchers: "The ultimate knowledge is that we do not know."
ובלשון החוקרים": תכלית הידיעה שלא נדעך.
And the explanation:
והביאור:
The perfection of faith of a Jew in the Supreme One is
די שלימות האמונה פון א אידן אין דעם אויבערשטן איז
(not in a comprehensive manner,
(ניט באופן מקיף,
but)
נאר)
- when it takes him entirely through inner [being]
- בשעת דאם נעמט אים אינגאנצן דורך בפנימיות
(also his intellect and knowledge")
(אויך זיין שכל ודעת"),
Until that becomes his entire existence,
ביז אז דאם ווערט זיין גאנצע מציאות,
[Along the lines of "Modeh Ani etc. that You have returned my soul within me,"
[ע״ד ווי "מודה אני כו׳ שהחזרת בי נשמתי״,
That a Jew - even a young child -
אז א איד - אויר א קליין קינד -
Feels that the soul that "returned" - Hashem
איז מרגיש אז די נשמה וואט ״החזרת״ -הקב״ה
(Who is higher than all matters)
(וואט ער איז העבער פאר אלע ענינים)
Is "within me" and "my soul"
איז "בי" און "נשמתי"
[Along the lines of "Hashem gave to you"]
[ע״ד "נתן ה׳ לכם״]
- Not in a surrounding way,
- ניט באופן מקיף,
And even not in an internal manner, but like a dripping thing,
און אפילו ניט באופן פנימי אבער ווי א דבר נוטף,
And even also not in a way that his soul is primary and his body secondary - but in a way that it is "bi",
און אפילו אויר ניט באופן אז נשמתו עיקר וגופו טפל - נאר באופן אז דאם איז "בי",
his entire existence,
כל מציאותו,
so that he feels the vitality of the soul**
אזוי אז ער איז מרגיש דעם חיות הנשמה**
(until - the essence of vitality)
(ביז - עצם החיות)
which is inherently imperceptible,
וואט איז בלתי מורגש מצ״ע,
and such a feeling that takes him over completely
און אזא הרגש וואט נעמט אים אינגאנצן דורך
(not like a feeling of something else)
(ניט ווי א הרגש פון דבר זולתו)
<sup>7</sup>*-with ultimate truthfulness
<sup>7</sup>*-בתכלית ההת־ אמתות
(as the truthfulness through sight)
(אזוי ווי די התאמתות דורך ראי׳)
"*]
"*].
And through the faith in G‑dliness which takes through all his reality and becomes drawn into his intellect - he has the power that he should be "standing on the mind of the Rabbi"'
און דורך דער אמונה אין אלקות וואט נעמט דורך כל מציאותו און ווערט נמשך אין דעת שלו - האט ער דעם כח עם זאל זיין "קאי אדעתי׳ דרבי"׳
(the mind of the Holy One, blessed be He)
(דעתו של הקב״ה)
- so with him it becomes verified
- אז ביי אים ווערט נתאמת
(in a manner of sight)
(באופן של ראי׳)
knowledge of G-d that is beyond the comprehension of the created being
ידיעתו של ה׳ שלמעלה מהשגת הנברא
(And on the contrary - the verification is above the verification that is through the intellect in general / even more so - that he can do it)
(ואדרבה - די התאמתות איז למעלה פון דער התאמתות שע״י השכל סתם/ ביז נאכמער - אז ער קען דאס
knowledge of G-d
(דעת ה׳)
understand it in his mind
פארשטיין בדעתו
(and not only by way of negation)
(און ניט נאר בדרך שלילה)
- because he is "stands
- ווייל ער איז "קאי
(not on the knowledge of the created being,
(ניט אויף דעת הנברא,
and even not on the knowledge of the Creator that is relevant and in relation to the creation,
ואפילו ניט אויף דעת הבורא וואט איז שייך ובערך צו דער בריאה,
The Rebbe's knowledge":
גאהאדעתי׳ דרבי׳":
Since the Almighty
וויבאלד אז דער אויבערשטער
(which is above the category of intellect,
(שלמעלה מגדר דעת,
no thought can grasp it at all)
לית מחשבה תפיטא מכלל)
has become invested
האט זיך מתלבש געווען
(after many contractions etc.)
(לאחרי כמה צמצומים וכו׳)
in the aspect of intellect
בבחי׳ דעת
(the knowledge of the Rebbe/ what from it is created and
(דעתי׳ דרבי׳/ וואט דערפון ווערט באשאפן און
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
The human intellect is drawn down
נשתלשל דעת האדם
(The created being / therefore a Jew has
(הנברא/ דעריבער האט א איד
(but a soul in a body below)
(אלם א נשמה בגוף למטה)
In potential - through that his faith is drawn into his innerness - to understand and become united with the knowledge of G‑d,
בכח - דורך דעם וואט זיין אמונה ווערט נמשך בפנימיותו - צו פארשטיין און פאראיינציקט ווערן מיט דעת ה׳,
and through that - with the Above Himself,
און דורך דעם - מיט דעם אויבערשטן אליין,
He and His knowledge are one.
שהוא ודעתו חד הוא.
(And through that, he also comes to his knowledge as a man,
(און דורך דעם קומט אויר צו אין זיין ידיעה אלס א גברא,
So also in the intellect of the created being, G‑dliness should be laid down,
אז אויך אין שכל הנברא זאל זיך אפלייגן אלקות,
both in the aspect of G‑dliness that relates to creation
סיי בחי׳ אלקות וואט איז שייך צו דער בריאה
(i.e., that there is a First Existent, etc., and also G‑dliness that transcends creation
(לידע שיש שם מצוי ראשון כו׳/ און אויך אלקות שלמעלה מהבריאה
(as much as is within the grasp of human understanding)
(וויפל ט׳איז שייך בכח השגת האדם)].
From this it emerges,
י. דערפון קומט אוים,
Then after the giving of the Torah,
אז נאך מתן תורה,
At the beginning of the forty years, there was a revelation of the study of Torah and knowledge of G‑d
אין אנהויבס פון די ארבעים שנה איז געווען בגלוי לימוד התורה וידיעת ה׳
(primarily)
(בעיקר)
in the levels that pertain to creation,
אין די דרגות וואט זינען שייך צו דער בריאה,
And then one was elevated in the manner of from below to above,
און דערנאד איז מען נתעלה געווארן אין דעם מלמטה למעלה,
until the fortieth year,
ביז שנת הארבעים,
when "G‑d gave you a heart to know, etc."
ווען "נתן ה׳ לכם לב לדעת גו׳",
"A person stands on the mind of his teacher" — the knowledge of G‑d.
"קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳"-דעת ה׳.
Based on this, the reason is understood why the 'heart to know' had to come specifically from David 'Nathan Ha'... because the power to be 'relies on the opinion of the Rebbe' cannot come through the power and intellect of the created being,
עפ״ז איז מובן דעם טעם פארוואם דער "לב לדעת" האט געדארפט קומען דוקא דויד ״נתן ה״׳ - ווייל דער כח צו זיין "קאי אדעתי׳ דרבי"׳ קען ניט קומען דורר כח ושכל הנברא,
but only through the power from the One Above
נאר דוקא דורר כח פון דעם אויבערשטן
('the Rebbe')
("רבי"׳).
With this, one will also understand why the verse precedes 'heart to know' before 'eyes to see and ears to hear'
דערמיט וועט מען אויר פארשטיין פארוואם דער פסוק איז מקדים "לב לדעת" פאר "עינים לראות ואזנים לשמוע"
(Wisdom and Understanding)
(חכמה ובינה),
although in the order of the intellects, Da'at comes only after Wisdom and Understanding,
אע״פ וואם בסדר המוחין קומט דעת נאר חכמה ובינה,
And also the precision "DeUzi's DeRabbi"
און אויר דער דיוק "דעוזי׳ דרבי"׳
(and not Chochmah or Binah)
(און ניט חכמה אדער בינה)
" - because at the end of forty
״ - ווייל בטוף הארבעים
years, completeness is in Chochmah Binah Da'at,
שנה ווערט שלימות אין חכמה בינה דעת,
And completeness of Da'at is - not like Da'at stands in its place
און שלימות הדעת איז - ניט ווי דעת שטייט במקומו
(under Chochmah and Binah/ but as it stands in the level of Keter"<sup>7</sup>,
(תחת חכמה ובינה/ נאר ווי זי שטייט בדרגת הכתר"<sup>7</sup>,
above Chochmah and Binah<sup>7</sup>.
העכער פאר חכמה ובינה׳<sup>7</sup>.
And in avodah: as Da'at stands in the level of Emunah
ובעבודה: ווי דעת שטייט בדרגת האמונה
(Keter/ d.
(כתר/ ד.
Then one has an inner knowledge in these matters
ה. אז מ׳האט א ידיעה פנימית איו די ענינים
(Tuch"a)
(טוכ״ע)
and in general must have faith in them
וואט בכלל דארפ׳ן אויף זיי האבן אמונה
(being above the comprehension of the created / and connects faith
(זייענדיק למעלה מהשגת הנברא/ און איז מחבר אמונה
(Keter)
(כתר)
with Chochmah and Binah.
מיט חכמה ובינה.
And to add,
ולהוסיף,
Also in the atmosphere of the place "and eyes to see and ears to hear" is emphasized the connection of the correspondences through sight with human intellect
אז אויר אין דעם המשר "ועינים לראות ואזנים לשמוע" איז מודגש דער חיבור פון די התאמתות שע״י ראי׳ מיט שכל האדם
(hearing and understanding)
(שמיעה והבנה).
For example, as it was at the giving of the Torah - "seeing the heard and hearing the seen?"
בדוגמא ווי ס׳איז געווען בא מתן תורה - רואין את הנשמע ושומעיו את הנראה?
In another style: The order of the forty years is in the manner of general, particular, general:
יא. בסגנון אחר: דער סדר פון די ארבעים שנה איז באופן פון כלל פרט כלל:
First of all, the first general - the giving of the Torah,
לכל לראש דער כלל הראשון - מתן תורה,
When the entire Torah was given
ווען ס׳איז געגעבן געווארן כל התורה
(as is known that again the page
(כידוע אז נאכאמאל דאדף
(will)
(וועט)
the giving of the Torah will not be<sup>73</sup>/ through the Almighty who is the "klal" the first,
מתן תורה ניט זיין<sup>73</sup>/ דורך דעם אוי־ בערשטן וואס ער איז "כלל" הראשון,
which includes everything; then it is drawn into details - in the knowledge of the created beings,
הכולל הכל; דערנאך ווערט דאם נמשך אין פרטים - בדעת הנבראים,
and through their service during the forty years they ascend from below to above until they reach the general principle at the end of the forty years,
און דורך זייער עבודה במשך די ארבעים שנה זיינען זיי עולה מלמטה למעלה ביז מ׳קומט צו דעם כלל בסוף הארבעים שנה,
after the conclusion of all the details - which then the-
נאך דער סיום פון אלע פרטים - וואס דעמולט דער־
Shabbos Parshas Bo,
ש״פ בא,
8th of Shevat and then on Monday, 10th of Shevat
ח׳ שבט ואזר ליום ב׳ יו״ד שבט
One achieves the highest perfection: it depends on the opinion of the Rebbe,
גרייכט מען די העכסטע שלימות: קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳,
The connection and union of the general and particular,
דער חיבור ויחוד פון דעם כלל ופרט,
which David came to even regarding the first general principle,
וואס דויד דעם קומט צו אפילו לגבי דעם כלל הראשון,
As plain meaning of the verses - that the "heart to know etc." revealed a perfection in knowledge and recognition of all matters that occurred during the forty years,
כפשטות הכתובים - אז דער "לב לדעת גו׳" האט אויפגעטאן א שלימות אין דער ידיעה והכרה אין אלע ענינים וואט האבן פא־ סירט במשך הארבעים שנה,
Beginning with the signs and wonders in Egypt and the giving of the Torah at the start of the forty years.
אגהויבנדיק פון די אותות ומופתים במצרים און מתן תורה בתחלת הארבעים שנה.
And one could say: In order for there to be the union of Jews with the Above,
ויש לומר: בכדי עס זאל זיין דער יחוד פון אידן מיטן אויבערשטן,
the Above makes that from the general there should be a particular
מאכט דער אויבערשטער אז פון דעם כלל זאל זיין איו פרט
(For example, to see,
(בדוגמא צו ראי׳,
Then after one sees an entire set in its entirety,
אז לאחרי וואם מ׳זעט א גאנצע זאר בכללותו,
one then collects the details separately)
קלייבט מען דערנאך פאנאנדער די פרטים),
The enclothing of His Essence, may He be blessed, in Chabad of Torah
די התלבשות פון עצמותו ית׳ אין חב״ד פון תורה
(His wisdom and will of the Holy One, blessed be He/ in order that the creations can come from the particular to the general
(חכמתו ורצונו של הקב״ה/ בכדי אז די נבראים זאלן קענען קומען מן הפרט אל הכלל
(For example, to hearing,
(בדוגמא צו שמיעה,
that one hears detail after detail,
אז מ׳הערט פרט אחר פרט,
Until one arrives and has the general principle^ and there should be a union of both together.
ביז מ׳קומט צו און מ׳האט דעם כלל^ און עס זאל זיין חיבור שניהם יחד.
And in particular — there are both matters
ובפרטיות - זיינען דא ביידע ענינים
(seeing and hearing)
(ראי׳ ושמיעה)
In the service of a Jew every day: the morning prayer — is the general principle,
אין דער עבודה פון א אידן בכל יום: תפלת הבוקר - איו דער כלל,
that one stands before the King of kings, the Holy One, blessed be He,
אז מ׳איז עומד לפני מלד מלכי המלכים הקב״ה,
and afterwards he must continue this into the particular aspects of service throughout the day.
און דערנאך דארף ער דאם ממשיך זיין אין פרטי העבודה במשך היום.
Similarly, in prayer itself: 'Modeh Ani Lefanecha' etc. — is the general principle,
אזוי אויר אין תפלה עצמה: מודה אני לפניך כו׳ - איז דער כלל,
and afterwards it is drawn into the morning blessings,
און דער־ נאד ווערט דאס נמשך אין די ברכות השחר,
Individual blessings.
ברכות פרטיות.
And so there is also the second order from below to above - from the particular to the general: Hodu,
און אזוי איז אויך דא דער צווייטער סדר מלמטלמ״ע - מן הפרט אל הכלל: הודו,
Verses of Song,
פסוקי דזמרה,
until one comes to the Amidah prayer,
ביז מ׳קומט צו תפלת העמידה,
like a servant before his master<sup>74</sup>,
כעבדא קמי׳ מרי׳<sup>74</sup>,
until the conclusion of the prayer - "But the righteous
ביז צו סיום התפלה - "אך צדיקים
shall give thanks to Your name; the upright shall dwell in Your presence"<sup>75</sup>,
יודו לשמך ישבו ישרים את פניך"<sup>75</sup>,
the revelation of the innermost essence of the Ein Sof, blessed be He,
דער גילוי פון פנימיות עצמותו ית׳,
And in a manner that it comes to sitting
ובאופן אז דאם קומט בהתיישבות
(they sat)
(ישבו),
And if this is higher than the first general rule,
וואם דאס איז העכער פאר דעם כלל הראשון,
As soon as it comes after all the details in prayer.
ווי־ באלד אז דאם קומט לאחרי אלע פרטים אין תפלה.
According to all this, the content of the forty years in this period is also understandable
יב. ע״פ כל זה איז אויך פארשטאנדיק דער תוכן פון ארבעים שנה בתקופה זו
(that its beginning is the year 5710 (תש״י)x, that in this are present all the aforementioned matters: every Jew of this generation immediately reaches to "a person understands the mind of his teacher" of the holy honor, my father-in-law, the Admor, the president of the generation)
(שהתחלתה שנת תש״יx אז אין דעם זיינען פאראן די אלע ענינים הנ״ל: יעדער איד פון דעם דור דערגרייכט דעמולט צו "קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳" פון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא הדור
(that the Nasi is everything<sup>74</sup>)
(וואס הנשיא הוא הכל<sup>74</sup>),
then his entire existence and intellect are set aside and stand on 'Daati d'Rabi' - through learning his Torah,
אז זיין גאנצע מציאות ושכל ווערט אוועקגעשטעלט און שטייט אויף ״דעתי׳ דרבי״׳ - דורך דעם וואס מ׳־ לערנט זיין תורה,
that he devoted himself to it
וואם ער האט זיך אין דעם אריינגעגעבן
(like 'I<sup>77</sup>, my soul, wrote and gave')
(ע״ד "אנא<sup>77</sup> נפשית כתבית יהבית"),
as is known, the word of the father of the Baal HaHilula,
כידוע דער ווארט פון דעם פאטער פון דעם בעל ההילולא,
the Rebbe
דער רבי
(From the Rebbe Rashab)
(מהורש״ב)
His soul in Eden<sup>7</sup>,
נ״עי<sup>7</sup>,
Before his histalkus: "I am going to heaven,
קודם הסתלקותו: "איך גיי אין הימל,
the writings I leave to you."
די כתבים לאז איך אייך".
So through the writings
ד. ה. אז דורך די כתבים
(studying the writings etc.)
(לערנען די כתבים כו׳),
in which he "gave himself over",
אין וועלכע ער האט זיך "אריינגעגעבן",
"one sees him as if he is in heaven,
"האט מעף אים ווי ער איז אין הימל,
Because the leaders of Israel never abandon their flock<sup>7</sup>.
ווארום נשיאי ישראל לא יעזובו צאן מרעיתם<sup>7</sup>.
And especially that this generation is the last generation in exile
ובפרט אז דער דור איז דער לעצטער דור איו גלות
(as above)
(כנ״ל),
after one has already finished
לאחרי וואס מ׳האט שוין פארענדיקט
(through "our deeds and our service"•" during all the thousands of years preceding this)
(דורך "מעשינו ועבוד־ תינו"•" במשך די אלע טויזנטער יארן שלפני זה)
The clarification of all details
דער בירור פון אלע פרטים
[Not
[ניט
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
As in previous generations,
ווי בדורות שלפנ״ז,
That if the redemption had come immediately, several individual sparks would not have been clarified
וואם אויב די גאולה וואלט דעמולט געקומען וואלטן כמה ניצוצות פרטיות ניט נתברר געווארן
(in a particular manner)
(באופן פרטי)׳".
And it can be said that therefore several tzaddikim in previous generations did not press for the end
וי״ל אז דערפאר האבן כמה צדיקים בדורות הקודמים ניט דוחק געווען את הקץ
(although they had the power to do so)
(כאטש זיי האבן געהאט דעם כח לזה),
even though they knew the greatness of the suffering of exile,
אע״פ וואם זיי האבן גע־ וואוסט דער גודל הצער פון גלות,
the Divine Presence is in exile etc. - so that no sparks should be lost]
שכיני תא בגלותא וכו׳ - בכדי אז קיינע ניצוצות זאלן ניט ״פארלארן״ ווערן]
- it is already certainly the highest time,
- איז שוין זיכער די העכסטע צייט,
that the most inclusive principle should come - the true and complete redemption,
אז עס זאל קומען דער כלל הכי גדול - די גאולה האמיתית והשלימה,
and together with this - a redemption that solves and uplifts all the details and details of details.
וביחד עם זה - א גאולה וואס לייזט אוים און הויבט אויף אלע פרטים און פרטי פרטים.
The matter is also emphasized in the portion of the Shabbat that blesses the day of the hillula - Parshat Bo,
יג. דער ענין איז אויך בהדגשה אין דער פרשה פון דעם שבת וואם בענטשט דעם יום ההילולא - פ׳ בא,
whose content is: the Exodus from Egypt.
וואס תוכנה איז: גאולת מצרים.
As the verse says: "And it came to pass on that very day, all the hosts of G‑d went out of the land of Egypt":
ווי דער פסוק זאגט־" "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות הוי׳ מארץ מצרים":
The vessel for the Exodus from Egypt is - that which Jews are "the hosts of G‑d",
די כלי אויף יציאת מצרים איז - דאם וואם אידן זיינען "צבאות השם",
and the concept of a soldier is - total nullification,
וואס דער עגין פון אן איש צבא איז - תכלית הביטול,
and in a manner that it permeates his entire existence,
ובאופן אז דאם נעמט דורך זיין גאנצע מציאות,
so that even when he sleeps, it is evident that a soldier is sleeping.
אזוי אז אויר ווען ער שלאפט איז אויף אים ניכר אז עם שלאפט א סאלדאט
(as the saying of his holy honor, my master and teacher, the Rebbe)
(כפתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר),
Thus this is a nullification beyond his reason and knowledge
ד. ה. אז דאם איז א ביטול שלמעלה מטעם ודעת שלו
(Therefore this exists also during sleep when the power of intellect is not revealed)
(דערפאר איז דאם פאראן אויך בשעת השינה ווען דער כח השכל איז ניט בגלוי)
- similar to 'from my soul I will ask'.
- ע״ד מנפשי׳ ברעי".
And the nullification beyond reason and knowledge that permeates his entire existence - similar to what was explained above regarding faith - takes His Essence<sup>1</sup>, blessed be He,
און דער ביטול שלמעלה מטעם ודעת וואס נעמט דורך כל מציאותו - ע״ד המבואר לעיל בנוגע צו אמונה - נעמט עצמותו<sup>1</sup> ית׳,
Above all revelations,
שלמעלה מכל הגילויים,
As is known the saying<sup>4</sup> that the simplicity of a simple person is connected with the simplicity of the Essence.
כידוע דער פתגם<sup>4</sup>" אז די פשיטות פון אן איש פשוט איז פארבונדן מיט פשיטות העצמות.
And as explained also in the discourse of the Hilula
וכמבואר אויך אין דעם מאמר ההילולא
(I have come to My garden)
(באתי לגני)"",
that the king squanders all his treasures specifically for the soldiers,
אז דער מלך איז מבזבז אלע זיינע אוצרות דוקא פאר די אנשי צבא,
who carry out the war in practice.
וואס פירן דורך די מלחמה בפועל.
And therefore this is
און דעריבער איז דאס
("Hosts of G‑d")
("צבאות השם")
were the vessel and preparation for the highest revelation - the King of kings, the Holy One, blessed be He, appeared to them,
געווען די כלי והכנה צו דעם העכסטן גילוי - נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה,
in His honor and His essence,
בכבודו ובעצמו,
and redeemed them"
וגאלם"",
And if [it is] 'in His honor and His essence' that is the simplicity of the Essence - higher than the ten Sefirot,
וואם בכבודו ובעצמו איז פשיטות העצמות -העכער פאר עשר ספירות,
and higher than the infinite Sefirot,
און פאר ספירות אין קץ,
and even higher than the Sefirot as they are included in His Essence, may He be blessed,
און אפילו פאר ספירות ווי זיי זיינען נכלל בעצמותו ית׳
(because they are ultimately a description, etc.)
(ווארום זיי זיינען סו״ם א תואר כו׳).
And this is revealed below below<sup>7</sup> - in the redemption from Egypt.
און דאם ווערט נתגלה למטה מטה<sup>7</sup>״ - אין גאולת מצרים.
And the perfection thereof came out openly forty years after Yetzias Mitzrayim,
און די שלימות דערפון איז ארויסגע־ קומען בגלוי ארבעים שנה נאך יצי״מ,
When "a person relies on his teacher" - through the nullification and faith of Jews in G‑d,
ווען ״קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳״ - דורך דעם ביטול ואמונה פון אידן אין ה׳,
as above.
כנ״ל.
"And as in the days of your coming out of the land of Egypt I will show him wonders"
וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות""
(and wonders even in comparison to the wonders in the redemption from Egypt)
(און נפלאות אפילו בערך די נפלאות בגאולת מצריפי״)
- that also in this
- אז אויך אין דעם
To the foot,
אל הרגל,
Because of the virtue of its simplicity,
מפני מעלת הפשיטות שבו,
As follows in the flaws.
כדלקמן בפגים.
Shabbat Parshat Bo,
ש״פ בא,
8th of Shevat, and then to initiate the 2nd of Yizad Shevat
ח׳ שבט ואזר ליזם ב׳ יז״ד שבט
Conclusion of the forty years,
סיום פון די ארבעים שנה,
The perfection in 'a person stands on the opinion of his teacher' becomes,
ווערט די שלימות אין "קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳",
And immediately, actually becomes the entry into the land of Israel,
ותיבף ומיד ממש ווערט די כניסה לארץ ישראל,
In the true and complete redemption.
בגאולה האמיתית והשלימה.
Based on the above, we have the answer to a common question - what should be the special service of the forty years since the yahrtzeit of the Rebbe, my father-in-law, the Nasi of our generation:
יד. ע״פ הנ״ל האט מען דעם ענטפער אויף שאלת רבים - אין וואס דארף בא־ שטיין די עבודה מיוחדת פון ארבעים שנה זינט דער הילולא פון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו:
The service must consist of this,
די עבודה דארף באשטיין אין דעם,
That now we must become an entirely new reality - a new reality that stands on a new foundation: "kai inish ada'atei derabei".
אז מ׳דארף איצטער ווערן אינגאנצן א נייע מציאות - א מציאות חדשה וואם שטייט אויף א נייעם יסוד: קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳.
And simply - that all the matters that the baal hahilula intended,
ובפשטות - אז די אלע ענינים וואס דער בעל ההילולא האט געמאנט,
And in general - learning Torah with diligence and devotion and observing the commandments with beauty,
ובכלל - לימוד התורה בהתמדה ושקידה וקיום המצוות בהידור,
And in particular - spreading Torah and Judaism and spreading the wellsprings outward - we must begin doing them now with a new scope,
ובמיוחד - הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה - דארף מען זיי אנהויבן איצטער טאן אויף א נייעם פארנעם,
With a new level - not according to the perceptions that one had until now
מיט א נייעם שמעל - ניט לויט די השגות וואס מ׳האט געהאט ביז איצטער
(According to the understanding of the recipient / only according to the perceptions and concept of "Daati d'Rabi" - the Nasi of our generation.)
(לויט דעת המקבל/ נאר לויט די השגות און פארנעם פון ״דעתי׳ דרבי״׳ -נשיא דורנו.
Both regarding the study of Torah
סיי בנוגע לימוד התורה
(And especially the study of the teachings of the Baal HaHilula)
(ובפרט לימוד תורתו פון דעם בעל ההילולא)
- that this must be
- אז דאם דארף זיין
(Not only with a simple understanding and perception,
(ניט נאר מיט א תום׳ הבנה והשגה,
but mainly)
נאר בעיקר)
With a new approach and foundation - based on the path of study and inner intent of the 'Rebbe': and both in the conduct in accordance with the instructions of the Baal HaHilula - must be done in such a manner.
מיט א נייער שטעל און יסוד - מיוסד אויף דעם דרך הלימוד ופנימיות הכוונה פון "רבי׳": און סיי אין די הנהגות בהתאם צו די הוראות פון דעם בעל ההילולא - דארפן געטאן ווערן באופן כזה.
It is not enough that one should add another detail or another rule,
ס׳איז ניט גענוג אז מ׳זאל מוסיף זיין נאד א פרט אדער נאך א כלל,
even a great rule,
אפילו א כלל גדול,
in the avodah,
אין דער עבודה,
Rather, it needs to be "kai inish" - his entire existence must be transformed according to "da'ato shel
נאר עס דארף זיין ״קאי איניש״ - זיין גאנצע מציאות דארף זיך איבערשטעלן אויף "דעתי׳ ד
the Rebbe."
רבי"׳.
And together with this - it must come down into details and details of details - and with contemplation, even a small one, surely each person can find the details with which he can begin to transform everything into a new reality which is <sub>א</sub>י<sub>ז "ק</sub>אי <sub>אדעת</sub>י׳ דרבי"׳.
וביחד עם זה - דארף דאם אראפ־ קומען אין פרטים און פרטי פרטים - ובהתבוננות אפילו קלה קען זיכער יעדער־ ער אליין געפינען די פרטים וועלכע ער קעו אנהויבו טאו אלם א מציאות חדשה וועלכעך <sub>א</sub>י<sub>ז "ק</sub>אי <sub>אדעת</sub>י׳ דרבי"׳.
In a different style: each person must become a new "mosad",
ובסגנון אחר: יעדערער דארף ווערן א נייער "מוסד",
in his avodah in Torah, avodah, and gemach,
אין זיין עבודה בתורה עבודה וגמ״ח,
Which stands on a new foundation - "Da'ati d'Rabi".
וועלכע שטייט אויף א נייעם יסוד - "דעתי׳ דרבי"׳.
And to add,
ולהוסיף,
That his first name of the Baal HaHilula is "Yosef" - and his attribute is Yesod.
אז שמו הראשון פון דעם בעל ההילולא איז ״יוסף״ - וואם מדתו איז יסוד".
And this encompasses all details - "Everyone who hears will rejoice to Hashem
און דאם נעמט דורך אלע פרטים - "כל השומע יצחק לי״יי
(His second name)
(שמו השני).
And so one must also effect in the world - that it is revealed how he is "Tzadik Yesod Olam"
און אזוי דארף מען אויר פועל׳ן אין וועלט - אז עם ווערט נתגלה ווי ער איז "צדיק יסוד עולם""
(And your people are all righteous")
(ועמך כולם צדיקים"),
as our sages said, "that each person is obligated"
כמאחז״ל" אז חייב
(everyone)
(יעדער)
man to say: for me the world was created.
אדם לומר בשבילי נברא העולם.
Including air through the fact that they establish in every place in the world new institutions of Torah, divine service, and acts of kindness,
כולל אויר דורך דעם וואס מ׳שטעלט אויף בכל מקום בעולם נייע מוסדות פון תורה עבודה וגמילות חסדים,
accompanied by spreading the wellsprings outward.
דורכגענו־ מען מיט הפצת המעינות חוצה.
- And even in places where there are institutions - they should establish there additional institutions
- ואפילו אין ערטער וואו עם זיינען פאראן מוסדות - זאל מען דארט אויפשטעלן נאך מוסדות
(And how good - every institution should establish at least one more institution)
(ומה טוב - יעדער מוסד זאל אוים־ שטעלן עכ״ם נאך איין מוסד),
And so forth, in places where there are as yet no institutions - one should establish an institution there,
ועאכו״ב אין די ערטער וואו עס זיינען נאך לע״ע ניטא קיין מוסדות - זאל מען דארט אוים־ שטעלן א מוסד,
and multiple institutions.
און מערערע מוסדות.
And we have the promises and blessings of the Baal
און מ׳האט די הבטחות וברכות פון דעם בעל
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
the hilula,
ההילולא,
with the blessing of the Holy One, blessed be He,
בברכתו של הקב״ה,
so that one will be able to cover the expenses with this.
אז מ׳וועט קענען דעקן די הוצאות בזה.
And in particular, that as spiritual assistance, our luck also receives a participation from Kupas Rabbeinu in the number forty
ובפרט אז בתור סיוע רוחני באקומט מזלן אויך א השתתפות פון קופת רבינו במספר ארבעים
(And note from "four hundred silver shekels current with the merchant"<sup>5</sup>)
(ולהעיר מ״ארבע מאות" שקל כסף עובר לסוחר"<sup>5</sup>).
Since every matter begins with Torah - it is worthwhile that in the Torah itself one should establish a new "institution" - by publishing collections of Torah insights,
וויבאלד אז יעדער זאך הויבט זיך אן פון תורה - איז כדאי אז אין תורה עצמה זאל מען מאכן א ״מוסד״ חדש - דורך ארויסגעבן קובצי חידושי תורה,
in the revealed and in the mystical (Chassidus),
בנגלה ובחסידות,
and in particular in the teachings of the Rebbe, my father-in-law, the leader of our generation
ובפרט בתורת כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו
[in which there is also the participation and unity of Yissachar and Zevulun - the Torah scholars and those who cover the expenses for the editing and publication]
[וואם אין דעם איז אויך דא די השתתפות והתאחדות פון יששכר וזבולון" - די לומדי תורה און די וואם דעקן די הוצאות אויף דער עריכה והוצאה לאור].
It is also worthwhile,
ס׳איז אויך כדאי,
that on this day
אז אין דעם יום
the hilula,
ההילולא,
Yud Shvat,
יו״ד שבט,
one should increase in Torah, avodah, and gemilus chassadim in all the institutions of the baal hahilula,
זאל מען מוסיף זיין אין תורה עבודה וגמ״ח איו די אלע מוסדות פון דעם בעל ההילולא,
And regarding gemilus chassadim and tzedakah - to increase in this by a number of forty.
ובגוגע ל־ גמ״ח וצדקה - מוסיף זיין בזה אין א מספר פון ארבעים.
And may it be His will that immediately and swiftly at the conclusion of the fortieth year - the true and complete Geula should come,
ויה״ר אז גלייך ותיכף בא דעם סיום פון שנת הארבעים - זאל קומען די גאולה האמיתית והשלימה,
and there will be the completeness of 'a person stands by the opinion of his Rebbe' - learning the Torah of Moshiach from the mouth of Moshiach<sup>145</sup>,
און עס וועט זיין די שלימות פון ״קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳״ -לימוד תורתו של משיח מפיו של משיחי<sup>145</sup>,
For a new Torah shall emanate from Me<sup>8</sup>,
ביז תורה חדשה מאתי תצא<sup>8</sup>,
And the earth shall be filled with knowledge of G‑d as the waters cover the sea,
ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים,
And your eyes shall behold your Teacher<sup>147</sup>,
והיו עיניך רואות את מוריך<sup>147</sup>,
And awake and sing, you who dwell in the dust!""'
והקיצו ורננו שוכני עפר""׳,
And the baal hahilula of Yud Shevat is among them,
און דער בעל ההילולא פון יו״ד שבט בתוכם,
And all this — immediately, right away.
וכל זה - תיכף ומיד ממש.
Sefer HaSichos — 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
From talks of Shabbos Parshas Beshalach,
משיחות ש״פ בשלח,
The fifteenth of Shevat 5702
חמשה עשר בשבט ה׳תש״ב
The fifteenth of Shevat is -,
א. חמשה עשר בשבט הוא -,,
the New Year for Trees"<sup>1</sup>.
ראש השנה לאילן"<sup>1</sup>.
And its relevance to the service of Israel is understood based on what is stated<sup>2</sup> "for man is a tree of the field",
ושייכותו לעבודתם של ישראל -מובנת ע״פ מ״ש<sup>2</sup> "כי האדם עץ השדה",
that man is compared to "a tree of the field",
שהאדסי■ נמשל ל״עץ השדה",
"a tree" fruit"<sup>5</sup>,
"עץ" פרי"<sup>5</sup>,
And in particular, based on the exposition of Chazal* that the verse "for man is a tree of the field" refers to a "Torah scholar,"
ובפרט ע״פ דרשת חז״ל* שהפסוק "כי האדם עץ השדה" קאי על "תלמיד חכם",
which includes all Bnei Yisrael,
שבזה נכללים כל בנ״י,
as it says<sup>151</sup> "and all your children" shall be students of Hashem."
כמ״ש<sup>151</sup> "וכל בניך" לימודי ה׳".
And it could be said,
ויש לומר,
that on "Rosh Hashanah for Trees" there is added elevation and renewal in "the man tree of the field" also regarding Rosh Hashanah on the first of Tishrei
שב״ראש השנה לאילן" ני־ תוסף עילוי וחידוש ב״האדם עץ השדה" גם לגבי ראש השנה באחד בתשרי
(on which man was created)
(שבו נברא האדם)
— in relation to the matters of divine service that pertain to the "tree of the field" within man,
- בנוגע לעניני העבודה השייכים ל״עץ השדה" שבאדם,
as will follow.
כדלקמן.
And in the introduction:
ב. ובהקדמה:
It is written: "He placed the world in their heart,"
כתיבי "את העולם נתן בלבם",
That is,
היינו,
that all matters of the world
שכל עניני העולם
(in addition to the fact that they were created "for the sake of" Israel"")
(נוסף לכך שנבראו "בשבילי" ישראל"")
they also exist among Israel
ישנם גם אצל ישראל
("in their heart")
("בלבם"),
And on the contrary,
ואדרבה,
Since they exist in Israel, they also descended into the world.
כיון שישנם בישראל נשתלשלו גם בהעולם.
And more specifically - as is known, the Congregation of Israel is called by the name 'Land'<sup>2</sup>,
ובפרטיות יותר - כידוע שכנסת ישראל נקראת בשם "ארץ"<sup>2</sup>,
As it is written<sup>1</sup> "for you will be" a desirable land",
כמ״שי <sup>1</sup> "כי תהיו" אתם ארץ חפץ",
And in the language of our Sages, may their memory be for a blessing, "Why is it called "eretz"? Because she desired to do the will of her Owner."-"
ובלשון חז״ליי "למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה"-",
From the word "desire" and also from the word "running"<sup>7</sup>,
מלשון רצון וגם מלשון מרוצה<sup>7</sup>,
And from this it is understood that in every single Jew there are all the specific matters of the land,
ומזה מובן שיש בכאו״א מישראל כל פרטי הענינים שבארץ,
And therefore etc., the seven species with which the Land of Israel was praised<sup>155</sup> - 'land of God, wheat and barley'
ועאכו״כ שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל״<sup>155</sup> - "ארץיי חטה ושעורה
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
and vine and fig and pomegranate, a land of olive oil and honey"
וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"
(date honey)
(דבש תמרים)"<sup>2</sup>.
And as we find that Bnei Yisrael are called by these names:,
וכפי שמצינו שבנ״י נקראו בשמות אלה:,,
first of His produce<sup>21</sup> - wheat and barley; and also "of all kinds of beautiful and excellent trees"<sup>22</sup>: vine - as it is said<sup>159</sup>■<sup>2</sup> "You brought a vine out of Egypt",
ראשית תבואתו״<sup>21</sup> - חטה ושעורה; וכן "בכל מיני אילנות נאים ומשובחים"<sup>22</sup>: גפן - שנאמר<sup>159</sup>■<sup>2</sup> "גפן ממצרים תסיע",
Fig - as it is said<sup>24</sup> "like the first fig at its beginning",
תאנה - שנאמר<sup>24</sup> "כביכורה בתאנה בראשיתה",
Pomegranate - as it is said<sup>2</sup>-<sup>4</sup> "thy shoots are a pomegranate orchard",
רימון - שנאמר<sup>2</sup>-<sup>4</sup> "שלחיך פרדס רימונים״,
Olive - as it is said<sup>2</sup> "a leafy olive tree, beautiful with fruit and form, Hashem called your name",
זית - שנאמר"<sup>2</sup> "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה׳ שמך",
Date palm
תמר
(date honey)
(דבש תמרים)
- as it is said<sup>22</sup> "your stature is comparable to a palm tree",
- שנאמר<sup>22</sup> "זאת קומתך דמתה לתמר",
and it is written<sup>28</sup> "the righteous<sup>2</sup> shall flourish like a palm tree".
וכתיב<sup>28</sup> "צדיק<sup>2</sup> כתמר יפרח".
And since the fifteenth of Shevat is the "New Year for Trees"
וכיון שחמשה עשר בשבט הוא "ראש השנה לאילן"
(As per the ruling that the New Year for grain is on the first of Tishrei<sup>3</sup>)
(משא״ב תבואה שר״ה שלה באחד בתשרי״<sup>3</sup>)
- a renewed vitality is drawn into it for the entire year regarding the "tree"
- נמשכת בו חיות מחודשת על כל השנה כולה בנוגע לה״אילף
("tree of the field")
("עץ השדה")
that are in Israel,
שבישראל,
and especially the trees with which the Land of Israel was praised and with which Israel was praised - "vine, fig, and pomegranate."
ובפרט האילנות שנשתבחה בהם ארץ ישראל ונשתבחו בהם ישראל - ״גפן ותאנה ורמון..
olive, its oil, and honey
זית שמו ודבש
(dates)
(תמרים)".
And it will be understood by first explaining the virtue of a "tree"
ג. ויובן בהקדם הביאור במעלת "אילן"
(its New Year is on the fifteenth of Shevat)
(שר״ה שלו בחמשה עשר בשבט)
regarding "grain"
לגבי "תבואה"
(its New Year is on the first of Tishrei)
(שר״ה שלה באחד בתשרי)
-two things:
-בשתים:
In the matter of pleasure — it is known that “grain”
א) בענין התענוג - כידוע ש״תבואה"
(wheat and barley)
(חטה ושעורה)
are the things that are necessary for the existence and vitality of man,
הו״ע המוכרח לקיום וחיות האדם,
as it is written: “bread that sustains man’s heart,”
כמ״ש*י "לחם לבב אנוש יסעד",
and a “tree” that produces fruits
ו״אילן" מצמיח פירות
(which are not necessary for the existence and vitality of man,
(שאינם מוכרחים לקיום וחיות האדם,
but rather)
אלא)
to add pleasure to man<sup>32</sup>.
להוסיף תענוג להאדם<sup>32</sup>.
Regarding growth,
ב) בענין הצמיחה,
through which there is added in multiplication etc. - as known, the virtue of growth in planting a tree is in a more elevated manner
שעל ידה ניתוסף בריבוי כו׳ - כידוע שמעלת הצמיחה בנטיעת אילן היא באופן נעלה יותר
(even to an incomparable level)
(ועד לעילוי שבאין־ערוך)
than the growth of sowing grain,
מהצמיחה שבזריעת תבואה,
because,
כי,
"In sowing,
"בזריעה,
the grain that grows is from the essence of the seed, only that it is multiplied,
התבואה הצומח הוא ממהות הזרע רק שהוא בריבוי,
He sows a se'ah and through this grows several kor.
שזורע סאה ועי״ז צומח כמה כורים..
But not so the planting,
משא״כ הנטיעה,
that the growth is incomparably superior to the planting,
שהצמיחה משובח לאין שיעור על הנטיעה,
that one plants a kernel or branch,
שנוטעין גרעין או ענף,
and produces a tree with superior fruits etc."<sup>33</sup>,
ומוציא אילן עם פירות משובחים כו׳"<sup>33</sup>,
That is,
היינו,
that the growth in the tree is
שהצמיחה באילן היא
In addition to the increase in quantity
(נוסף על הריבוי בכמות)
Also in a new quality.
גם באיכות חדשה.
And its example in the “tree” in the service of man<sup>34</sup> -
ודוגמתו בה״אילן" שבעבודת האדם<sup>34</sup> -
Service in a manner of delight,
(א) עבודה באופן של תענוג,
That is,
היינו,
That besides his service out of compulsion,
שמלבד עבודתו בפי המוכרח,
He adds more than necessary,
ה״ה מוסיף יותר מכפי המוכרח,
And even in a manner of delight,
ועד באופן של תענוג,
Service in the manner of growth of planting,
(ב) עבודה באופן הצמיחה דנטיעה,
That there is added not only in multiplication of quantity,
שניתוסף לא רק בריבוי הכמות,
But also in quality,
אלא גם באיכות,
And even a new quality.
ועד איכות חדשה.
And on the fifteenth of Shevat,
ובחמשה עשר בשבט,
"The New Year for the tree – a new vitality is drawn<sup>35</sup> in all the
"ראש השנה לאילף-נמשכת חיות חדשה<sup>35</sup> בכל ה
! 3> Tehillim 104,
! 3> תחלים קד,טו.
Shabbos Parshas Beshalach,
ש״פ בשלח,
Chamisha Asar B'Shevat
חמשה עשר בשבט
Connected to the manner of service of 'Ilu' ' 'i,
קשור לאופן העבודה ד״אילו״״י,
both regarding the matter of pleasure and regarding the matter of growth,
הן בנוגע לענין התענוג והן בנוגע לענין הצמיחה,
And through this, addition of elevation is added also in the matters of service that belong to 'produce'<sup>7</sup>,
ועי״ז ניתוסף עילוי גם בעניני העבודה השייכים ל״תבואה"<sup>7</sup>׳,
both from the aspect of the preparation for the innovation in 'tree' that is done also through the elevation and addition in the matters of service of 'produce',
הן מצד ההכנה להחידוש ב״אילן" שנעשית גם ע״י העילוי וההוספה בעניני העבודה ד״תבואה",
And they are from the continuation and result of the innovation in the 'Ilan' that also affects the matters of the service of 'Tevuah'.
והן מצד ההמשך והתוצאה מהחידוש ב״אילן" שפועל גם בעניני העבודה ד״תבואה".
And with all this, a special emphasis is added in the determination of 'Rosh Hashanah LaIlan' this year - on the holy Shabbat of Parshat Beshalach:
ד. ובכל זה ניתוסף הדגשה מיוחדת בהקביעות ד״ראש השבה לאילן" בשנה זו -ביום הש״ק פרשת בשלח:
Shabbat - it is the matter of pleasure,
שבת - הו״ע התענוג,
As it is written: 'And you shall call the Shabbat a delight'.
כמ״ש"׳- "וקראת לשבת עונג".
And therefore,
ולכן,
when 'Rosh Hashanah LaIlan'
כש״ראש השנה לאילן"
(whose essence is pleasure)
(שענינו תענוג)
Falls on Shabbos - the aspect of pleasure is emphasized even more"/
חל בשבתי׳ - מודגש עוד יותר ענין התענוג"/
And an additional superiority in this year - that the date of "Rosh Hashanah for Trees" on Shabbos day is an addition to the date of "Yom Tov of Rosh Hashanah that falls on Shabbos"<sup>41</sup>,
ומעלה יתירה בשנה זו - שהקביעות ד״ראש השנה לאילן" ביום השבת היא בהוספה להקביעות ד״יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת"<sup>41</sup>,
namely,
היינו,
that all
שכל
matters of avodah of this year are in a manner of pleasure,
עניני העבודה דשנה זו הם באופן של תענוג,
and so forth the details of "the four heads of the year are"
ועאבו״ב העגינים ד״ארבעה ראשי שנים הם"
(that are similar to each other"<sup>42</sup>)
(ש״אידמו להדדי"<sup>42</sup>)
are in a manner of pleasure,
הם באופן של תענוג,
And etc. "Rosh Hashanah for the Tree",
ועאכו״כ "ראש השנה לאילן",
the concept of pleasure,
ענין התענוג,
and especially that in the year 5750■<sup>4</sup> it also falls on the Sabbath day.
ובפרט שבשנה זר■<sup>4</sup> חל גם הוא ביום השבת.
And in Parshat Beshalach - as it is stated in the Midrash<sup>44</sup> "And it came to pass when Pharaoh sent,
ובפרשת בשלח - כדאיתא במדרש<sup>44</sup> "ויהי בשלח פרעה,
this is that which is written<sup>178</sup> "Your shoots are a pomegranate orchard."
הה״ד<sup>178</sup> שלחיך פרדס רמונים..
since they went out
כיון שיצאו
(the Jews from Egypt)
(ישראל ממצרים)
They became a pomegranate orchard,
נעשו פרדס רמונים,
As it is said, 'Your shoots are an orchard of pomegranates,'
שנאמר שלחיך פרדס רמונים,
They became like a vine of wine,
נעשו כגפן היין,
As it is said,<sup>2</sup> 'You uprooted a vine from Egypt',
שנאמר׳-<sup>2</sup> גפן ממצרים תסיע",
That is,
היינו,
In the portion of Beshalach, the virtue of Israel is emphasized, that they are compared to fruits of the tree.
שבפרשת בשלח מודגשת מעלתם של ישראל שנמשלו לפירות האילן.
And one may add to this based on what is explained in Torah Or at the beginning of Parshat Noach<sup>4</sup> regarding the virtue of sowing and planting which is related to the exile and the redemption from Egypt.
ה. ויש להוסיף בזה ע״פ המבואר בתו״א ריש פרשתנח<sup>4</sup> במעלת הזריעה ונטיעה הקשורה עם הגלות והגאולה ממצרים
(The content of the portion of the oath, and etc.:
(התוכן דפרשת השבועה וז״ל:
"Behold, regarding Israel in the Egyptian exile it is written<sup>4</sup> 'And I will sow her for Me in the land,'
"הנה על ישראל בגלות מצרים כתיבי׳<sup>4</sup> וזרעתי׳ לי בארץ,
And our Sages, of blessed memory, said<sup>47</sup> 'One who sows a kor<sup>4</sup> brings forth several korim, etc.'
ואמרו רז״ל<sup>47</sup> זורע כור״<sup>4</sup> מוציא כמה כורים וכו׳..
Behold, it is written<sup>2</sup> 'Israel is holy to the Lord, the first of His produce,'
הנה כתיב•<sup>2</sup> קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה,
Specifically His produce,
תבואתו דווקא,
That Israel is called the produce of the Lord,
שישראל נקראו תבואת ה׳,
And it is like a person who sows grain, for example, for the sake of the increase that will grow,
והוא כמו שאדם זורע תבואה עד״מ בשביל התוספת שיצמח,
Thus, when G‑d wills, the revelation of His G‑dliness in the world will increase and multiply.
כך ברצות ה׳ שיתוסף ויתרבה גילוי אלקותו בעולם
That the fixing [of the calendar] is done in a more elevated manner than the essence of Shabbos - it must be said,
דתק״ש נעשית ובאופן נעלה יותר מעד ענינו של שבת - יש לומר,
that the fixing on Shabbos brings about an elevation also in the matter of 'Rosh Hashanah for trees'.
שהקביעות בשבת פועלת עילוי גם בהעניו ד״ראש השנה לאילן".
Sichos Kodesh - 5750
ספד השיחות - ה׳תש״נ
And the glory of G‑d will fill the entire earth*<sup>4</sup> and the glory of G‑d will be revealed and all flesh will see, etc."<sup>5</sup>,
וימלא כבוד ה׳ את כל הארץ*<sup>4</sup> ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר וגו׳"<sup>5</sup>,
He sows the Jewish people, for they are His produce, and through them His glory will be revealed in increase and addition.
זורע את ישראל שהן הם תבואתו ושע״י יתגלה כבודו בריבוי ותוספת..
Through this, there is an increase in the revelation of His G‑dliness below as above.
שע״י כן נמצא ריבוי גילוי אלקותו למטה כמו למעלה..
In the future, for eye to eye they will see etc.<sup>51</sup>.
לעתיד כי עין בעין יראו וגו׳<sup>51</sup>..
And the cause for Israel of this great elevation and level is the occupation of sowing in the land during the exile,
והגורם לישראל מעלה ומדרגה רבה זו היא עסק הזריעה בארץ בזמן הגלות,
which is like, for example, sowing one seed and sprouting many,
שהוא כמו עד״מ שזורעין גרעין אחד ומצמיח הרבה,
or like planting one seed and growing a whole tree with many branches,
או כמו שנוטעין חרצן אחד וצומח אילן שלם בענפים הרבה,
and as it is written<sup>188</sup>, ‘And I planted you as a choice vine etc.,’
וכמ״ש<sup>188</sup> ואנכי נטעתיך שורק וגו׳,
which is a branch of a vine in order to grow a whole vine,
שהוא זמורה של גפן כדי להצמיח גפן שלם,
And as the saying of our Sages, of blessed memory, on the verses-<sup>5</sup> And behold, a vine was before me,
וכמאמר רז״ל על פסוקי-<sup>5</sup> והנה גפן לפני,
that Israel is compared to a vine.
שישראל נמשלו לגפן".
And according to this, the statement of the Midrash is understood: "Once they went out, they became a pomegranate orchard,
ועפ״ז מובן מאמר המדרש "כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים,
as it is said: 'Your shoots are a pomegranate orchard,'
שנאמר שלחיך פרדס רמונים,
they became like a grapevine,
נעשו כגפן היין,
as it is said: 'You brought a vine out of Egypt' — that the virtue of Israel is that "they became a pomegranate orchard,
שנאמר גפן ממצרים תסיע״ - שמעלתם של ישראל ש״נעשו פרדס רמונים,
they became like a grapevine."
נעשו כגפן היין"
(The fruits of the tree? It is through the prior exile, which is similar to
(פירות האילן^ היא ע״י הקדמת הגלות שהוא בדוגמת
(the sowing,
(הזריעה,
and beyond that)
ויתירה מזה)
the planting,
הנטיעה,
"that one plants a single seed and a whole tree grows with many branches,
"שנוטעין חרצן אחד וצומח אילן שלם בענפים הרבה,
And as it is written, 'And I planted you as a choice vine, etc.'
וכמ״ש ואנכי נטעתיך שורק וגו׳..
in order to grow a complete vine".
כדי להצמיח גפן שלם".
And in the language of the verse in the haftarah of Parshas Shemos: 'The coming ones will take root, Jacob will blossom and Israel will flower, etc.<sup>54</sup>,'
ובלשון הכתוב בהפטורה דם׳ שמות: "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל גו"׳<sup>54</sup>,
i.e.,
היינו,
that the descent into Egypt
שהירידה למצרים
(the general concept of exile)
(כללות ענין הגלות)
is similar to sowing and planting
היא בדוגמת הזריעה והנטיעה
("it will take root")
("ישרש")
that through this there will be growth
שעי״ז תהי׳ הצמיחה
("it will blossom and flower")
("יציץ ופרח").
And more specifically:
ו. ובפרטיות יותר:
The matter of sowing and planting in exile begins with the descent of the soul below to perform its service of refining the body, the animal soul, and the world,
ענין הזריעה והנטיעה בגלות מתחיל מירידת הנשמה למטה לעבוד עבודתה בבירור הגוף ונה״ב והעולם,
to make for Him, blessed be He, a dwelling place in the lower realms<sup>55</sup>.
לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים<sup>55</sup>.
And this matter is accomplished through the fulfillment of the commandments,
וענין זה נעשה ע״י קיום המצוות,
which are also compared to sowing,
שגם הם נמשלו לזריעה,
as it is written*<sup>5</sup> "Sow for yourselves righteousness"
כמ״ש*<sup>5</sup> "זרעו לכם לצדקה"
(the entirety of the commandments<sup>57</sup>)
(כללות המצוות<sup>57</sup>),
For example, the planting of a seed,
עד״מ זריעת גרעין,
"which has no taste at all.
"שאין בו שום.
taste of food,
טעם מאכל,
And when the seed is planted in the earth and becomes enwrapped in the vegetative power of the earth,
וכשנזרע הגרעין בארץ ומתלבש בו כח הצומח שבארץ,
a fruit of food grows from it,
נצמח מזה פרי מאכל,
even though the seed itself was not at all in the category of food.
הגם שלא הי׳ עצם הגרעין בחי׳ מאכל כלל..
Similarly, it is the fulfillment of the commandments that descended and were clothed in physical things<sup>5</sup> like tefillin on physical parchment.
כמו״ב הוא מעשה המצוות שירדו ונתלבשו בדברים גשמיים"<sup>5</sup> כמו תפילין על קלף גשמי..
And when a Jewish man lays them on his head, a state of revelation of G‑dliness is brought about"<sup>5</sup>.
וכשאיש ישראל מניח אותם על ראשו נתהווה בחי׳ גילוי אלקותו""<sup>5</sup>.
Furthermore: This planting is specifically in Israel - "as a parable"<sup>5</sup> the vegetative force in the land, that not everywhere does the fruit grow,
זאת ועוד: זריעה זו היא בישראל דוקא - "כמשל"<sup>5</sup> כח הצומח שבארץ שלא בכל מקום נצמח הפרי,
And in the desert, plants do not grow at all,
ובמדבר אינו נגדל צמחים כלל,
Similarly, specifically to Israel it is said 'For you shall be to Me'<sup>5</sup> a desirable land'*,
כמו״כ דוקא לישראל נאמר כי תהיו אתם לי"<sup>5</sup> ארץ חפץ"׳*,
And therefore,
ולכן,
On
על
Parshas Beshalach,
ש״פ בשלח,
Tu B'Shvat
חמשה עשר בשבט
Only through them is the "growth" of the revelation and drawing down of G‑dliness through the fulfillment of the mitzvos accomplished.
ידם דוקא נעשית הצמיחה" דגילוי והמשכת אלקות ע״י קיום המצוות.
And accordingly,
ובהתאם לכך,
We must explain the concept of "a land of wheat and barley and vines and figs and pomegranates, a land of olive oil and honey" in the service of Israel,
יש לבאר הענין ד״ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" בעבודתם של ישראל,
"Eretz Cheifetz",
"ארץ חפץ",
And more particularly:
ובפרטיות יותר:
The difference between "wheat and barley",
(א) החילוק שבין "חטה ושעורה",
things necessary for human existence and vitality,
דברים המוכרחים לקיום וחיות האדם,
to "grape, fig, and pomegranate."
ל״גפן ותאנה ורמון..
olive, oil, and honey",
זית שמן ודבש",
things of delight,
דברים של תענוג,
the addition of the second "Eretz",
(ב) ההוספה ד״ארץ" השני,
"a land of olive oil and honey" - from which it is understood that in the matter of "land",
"ארץ זית שמן ודבש״ - שמזה מובן שבענין ד״ארץ",
"a desirable land",
"ארץ חפץ",
there are two levels, one above the other,
יש ב׳ דרגות זו למעלה מזו,
and corresponding to the elevation in "land", there is also an increase in the quality of the fruits that grow from this land
ובהתאם להעילוי ב״ארץ" ניתוסף גם במעלת הפירות שצומחים מארץ זו
("a land of olive oil and honey")
("ארץ זית שמן ודבש"),
as follows.
כדלקמן.
"Wheat and barley:"
ז. "חטה ושעורה":
"Wheat" - food of man,
״חטה״ - מאכל אדם,
and "barley" - food of an animal<sup>6</sup>.
ו״שעורה״ -מאכל בהמה<sup>6</sup>.
And their meaning in Avodas HaAdam<sup>64</sup> - "wheat" refers to the service
וענינם בעבודת האדם<sup>64</sup> -"חטה" קאי על העבודה
(food)
(מאכל)
of the Divine soul,
דנפש האלקית,
the "man" within him,
ה״אדם" שבו,
on account of 'I will be like the Most High'<sup>65</sup>,
ע״ש אדמה לעליון<sup>65</sup>,
And "se'orah" refers to the service
ו״שעורה" קאי על העבודה
(food)
(מאכל)
of refining the animal soul<sup>66</sup>,
דבירור נפש הבהמית<sup>66</sup>,
the "animal" within man,
ה״בהמה" שבאדם,
which,
אשר,
although the service of refining the animal soul is in itself a descent relative to the service
עם היות שהעבודה דבירור נה״ב מצ״ע היא ירידה ביחס לעבודה
of the G‑dly soul,
דנה״א,
nevertheless,
הרי,
The intention is specifically the animal soul (Nefesh HaBehamis),
הכוונה היא בבירור נה״ב דוקא,
And through this, an even greater elevation is added in the divine soul (Nefesh HaElokis) as well.
ועי״ז ניתוסף עילוי גדול יותר גם בנה״א.
And the explanation of the matter:
וביאור הענין:
The order of creation in the six days of Bereishis<sup>6</sup> — that first the animals were created
סדר הבריאה בששת ימי בראשית<sup>6</sup> -שתחילה נבראו הבהמות
(and all living creatures)
(וכל בעלי־ החיים)
and afterwards man was created.
ואח״כ נברא האדם.
And its parallel in man’s conduct — "It is forbidden for a person to eat before he gives food to his animal,
ודוגמתו בהנהגת האדם - "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו,
as it is stated*<sup>6</sup> 'And I will give grass in your field for your animal, and then you will eat and be satisfied'"<sup>6</sup>,
שנאמר*<sup>6</sup> ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת"<sup>6</sup>,
“The early sages were.
״חכמים הראשונים היו..
They would give precedence to the food of the animals.
מקדימין מזון הבהמות..
to their own meal””<sup>205</sup>.
לסעודת עצמן""<sup>205</sup>.
And its parallel in man's service - the precedence of the animal soul over the G‑dly soul
ודוגמתו בעבודת האדם - הקדמת נפש הבהמית לנפש האלקית
(which is called the “second soul”<sup>1</sup>,
(שנקראת "נפש השנית"<sup>1</sup>,
for the first is the animal soul)
כי הראשונה היא נפש הבהמית)
- "I will preface my claim,"
- "אקדים טענתי׳"",
for,
שהרי,
"The completion and main entry of this holy soul into a person is at thirteen years and one day for a male and twelve for a female, therefore they are obligated then in mitzvos from the Torah,"
"גמר ועיקר כניסת נפש זו הקדושה באדם הוא בי״ג שנים ויום א׳ לזכר וי״ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצוות מן התורה",
And also, "The beginning of the entry of this holy soul is in chinuch for Torah and mitzvos, which the Sages obligated to educate [children],"
וגם "תחילת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך",
from the age of chinuch
מגיל חינוך
(And even the very beginning, "in the mitzvah of Milah," is on the eighth day,
(ואפילו ההתחלה ממש "במצות מילה" היא ביום השמיני,
and not at the hour he was born and emerged into the world)
ולא בשעה שנולד ויצא לאויר העולם)<sup>207</sup>-<sup>208</sup>.
Moreover, the essence of the work for
ולא עוד אלא שעיקר העבודה אצל
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
most of Bnei Yisrael
רוב בנ״י
(and the Torah says, "you will stray after the majority")
(והתורה על הרוב תזנו")
throughout all the days of their lives is clearly the animal soul - because their trait is the trait of the intermediate ones"
במשך כל ימי חייהם היא בבירור נה״ב -כיון שמדתם היא מדת הבינונים"
("The trait*<sup>7</sup> of the intermediate is the trait of every person, and after... every person will be drawn"<sup>77</sup>)
("מדת*<sup>7</sup> הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי׳ כל אדם ימשוך"<sup>77</sup>),
that "the essence and substance of the animal vital soul from the side of impurity that is clothed in his blood and flesh has not been transformed to good"•<sup>7</sup>,
ש״מהותה ועצמותה של נפש החיונית הבהמית שמס״א המלובשת בדמו ובשרו לא נהפך לטוב"•<sup>7</sup>,
Therefore, his constant service is in clarifying the animal soul.
ולכן עבודתו התמידית היא בבירור נה״ב.
And the explanation in this is: that the descent of the G‑dly soul.
וההסברה בזהיי - ש״ירידת נפש האלקית..
to be clothed within the animal soul even though it is physical,
להתלבש בתוך נה״ב אף שהיא גשמית,
for in it there is the growing power to produce salvations with great increase upon the seed sown in it,
כי בה הוא שיש כח הצומח להצמיח ישועות בתוספת רב על הזרע הזרוע בה,
And this is the meaning of the verse.
וז״ש..
"And I will sow her for Me in the land,"
וזרעתי׳ לי בארץ"",
That is, in the animal soul'" about which it is said, "And the spirit of the beast that descends is downward to the earth."
היינו בנפש הבהמית׳" שעלי׳ נאמר ורוח הבהמה היורדת היא למטה בארץ.,
And the reason is that the animal soul, in its root and source, is higher than the divine soul,
והטעם משום שנה״ב בשרשה ומקורה היא יותר נעלית מהנפש האלקית,
and therefore it has the power to bring forth",
ולכן יש בה הכח הזה להצמיח",
that is,
היינו,
that through the work of refining the animal soul, a greater elevation is achieved in the divine soul.
שע״י העבודה בבירור נה״ב נעשה עילוי גדול יותר בנה״א.
According to the above, that the main service is the refinement of the animal soul - why is it stated in the verse, "wheat and barley,"
ח. ע״פ הנ״ל שעיקר העבודה היא בבירור נה״ב - למה נאמר בכתוב "חטה ושעורה",
Wheat and then barley?
חטה ואח״ב שעורה?
And the explanation of this is - since it is impossible to begin the work of refining the animal soul except through the preceding revelation of light
וההסברה בזה - כיון שאי־אפשר להתחיל העבודה דבירור נה״ב אלא ע״י הקדמת גילוי אור
(in general)
(בכללות)
of the G‑dly soul,
דנפש האלקית,
And like the analogy of sowing in the earth,
וכמשל הזריעה בארץ,
that even though it has the growing power, it does not produce anything on its own except through the seed sown in it,
ש״אף שיש בה כח הצומח אינה מצמחת כלום מעצמה כ״א ע״י הזרע הזרוע בה,
so too the animal soul from itself.
כך גם הנה״ב מצ״ע..
She descends downward and would remain so,
היא היורדת למטה והיתה נשארת כן,
But through the aspect of the G‑dly soul that is clothed in her, which contemplates the greatness of G‑d, etc.
אלא ע״י בחי׳ נפש האלקית המתלבשת בה המשכלת בגדולת ה׳ כוי״יי.
And emphasized in the daily order of service:
ובמודגש בסדר העבודה בבל יום:
In the reading of Shema
בקריאת שמע
("the beginning of the service of 'And there was evening and there was morning'<sup>212</sup>")
(התחלת העבודה ד״ויהי ערב ויהי בוקר״<sup>212</sup>״)
- we say "And you shall love*"
- אומרים "ואהבת*"
Parshas Beshalach,
ש״פ בשלח,
the fifteenth of Shevat
חמשה עשר בשבט
the L-rd your G-d",
את ה׳ אלקיך",
which is the love of the G-dly soul,
שזוהי האהבה דנפש ה־ אלקית,
and afterwards it is said "with all your heart",
ואח״ב נאמר "בכל לבבך",
"with both your inclinations"<sup>5</sup>",
"בשני יצריך"<sup>5</sup>",
for,
כי,
(only)
(רק)
after the awakening of the love of the G-dly soul can there be
לאחרי התעוררות האהבה דנה״א יכול להיות
(also)
(גם)
The refinement of the animal soul that it become transformed into love for G‑d, and furthermore that through this an even greater elevation is added to the divine soul.
הבירור דנה״ב שיתהפך לאהבה את ה/ ועוד שעי״ז ניתוסף עילוי גדול יותר בנה״א.
And similarly every morning when a person becomes a new creation** — he begins by saying "I thank You before You."
ועד״ז בכל בוקר כשהאדם נעשה ברי׳ חדשה** - מתחיל באמירת "מודה אני לפניך..
"that You have restored my soul within me,"
שהחזרת בי נשמתי",
"The soul You have given me is pure,"
"נשמה שנתת בי טהורה היא",
the divine soul,
נפש האלקית,
And afterward comes the continuation and essence of the work in refining the animal soul,
ולאח״ז בא המשך ועיקר העבודה בבירור נה״ב,
And through this an even greater elevation is added to the divine soul.
ועי״ז ניתוסף עילוי גדול יותר בנה״א.
And as hinted also in the verse<sup>7</sup>: “Draw me, we will run after You” — “Draw me” in the singular,
וכמרומז גם בכתוב<sup>7</sup>" "משכני אחריך נרוצה" - "משכני לשון יחיד,
it is an arousal from above to arouse the natural love in the divine soul.
הוא אתעדל״ע לעורר האהבה הטבעית שבנפש האלקית..
And through this, the divine soul also refines the animal soul.
ועי״ז הנה״א מבררת ג״כ הנה״ב..
“We will run after You” in the plural,
אחריך נרוצה לשון רבים,
with both wills of the divine soul and the animal soul,
בשני הרצונות דנה״א ונה״ב״״י,
and through this there is an additional elevation in the divine soul,
ועי״ז ניתוסף עילוי בנה״א,
That also the love of the G‑dly soul is done in a manner of alacrity,
שגם האהבה דנה״א נעשית באופן של מרוצה,
like the animal soul,
כמו נה״ב,
that all its matters are with great intensity
שכל עניני׳ הם בתוקף גדול
("much increase is by the strength of an ox"<sup>215</sup>")
("רב תבואות בכח שור"<sup>215</sup>"),
And when it is transformed to love of G‑d,
וכשמתהפכת לאהבה את ה׳,
the love of the animal soul is done in a manner of alacrity,
נעשית האהבה דנפה״ב באופן של מרוצה,
And through it, also the love of the G‑dly soul is done in a manner of alacrity"<sup>216</sup>.
ועל ידה נעשית גם האהבה דנה״א באופן של מרוצה"<sup>216</sup>.
And this is also the order of the verse "a land of wheat and barley" - that the beginning of the work of "a desirable land" is through the revelation of the divine soul
וזהו גם סדר הכתוב "ארץ חטה ושעורה״ - שהתחלת העבודה ד״ארץ חפץ" היא ע״י הגילוי דנה״א
(wheat)
(חטה),
and afterwards and through this comes the continuation and main work in refining the animal soul
ולאח״ז ועי״ז בא המשך ועיקר העבודה בבירור נה״ב
(barley)
(שעורה),
and through this also the main intention of the sowing of the animal soul in "the land",
ועי״ז גם עיקר כוונת הזריעה דנפה״א ב״ארץ",
that the animal soul will be elevated to a higher level.
שנה״א תתעלה לדרגא נעלית יותר.
According to the above, we can also explain the Gemara's story<sup>217</sup> "Yochana Chako'kah went out to the villages
ט. ע״פ הנ״ל יש לבאר גם סיפור הגמרא׳<sup>217</sup> "יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא
(to the villages to see the crops/ when he came they said to him: The wheat! became beautiful,
(לכפרים לראות בתבואות/ כי אתא אמרו לי׳ חיטי! נעשו יפות,
He said to them: Barley became beautiful,
אמר להם שעורים נעשו יפות,
They said to him: Go and announce to the horses and donkeys,
אמרו לי׳ צא ובשר לסוסים ולחמורים,
as it is written: 'The barley and straw for the horses and the swift steeds,'
דכתיב" השעורים והתבן לסוסים ולרכש,
What should he have said?
מאי הוי לי׳ למימר,
Last year the wheat became beautiful" - for at first glance one must understand:
אשתקד נעשו חיטיז יפות״ - דלכאורה צריך להבין:
The explanation of Yochanan Chakukaa's statement that he said, 'Barley became beautiful' – why did he not say
א) ההסברה בדברי יוחנן חקוקאה שאמר ״שעורים נעשו יפות״ - למה לא אמר
(as it 'should have said')
(כפי ש״הוי לי׳ למימר")
'Last year the wheat became beautiful',
"אשתקד נעשו חיטין יפות",
In accordance with the question 'Wheat became beautiful'.
בהתאם להשאלה "חיטין נעשו יפות".
In his response, this is in the language of our Sages<sup>218</sup> 'He claimed wheat and admitted to barley'.
במענתו ה״ז ע״ד לשון חז״לי<sup>218</sup> "טענו חטין והודה לו בשעורין".
And the main point: the understanding of the sugya is regarding the great care in clean language–
ב) ועיקר: תובן הסוגייא הוא ע״ד גודל הזהירות בלשון נקי־,
As emphasized in the above that "he did not want to utter a curse" to say that the wheat did not turn out well,
כמודגש בהנ״ל ש״לא הי׳ רוצה להוציא דבר קללה מפיו" לומר שהחטים לא נעשו יפות,
and therefore said "barley turned out well,"
ולכן אמר "שעורים נעשו יפות",
so that "from his words it is implied that the wheat did not turn out well"<sup>4</sup>.
ש״מכלל דבריו משמע שהחטים לא נעשו יפות"<sup>4</sup>.
And it is not understood: How does the response "Go and inform the horses and donkeys" — a derogatory expression
ואינו מובן: איך מתאים המענה "צא ובשר לסוסים ולחמורים״ - לשון של זלזול
(seemingly)
(לכאורה)
— fit the content of the discussion regarding speaking in a clean language,
- לתוכן הסוגייא ע״ד הדיבור בלשון נקי׳,
and on the contrary: the derogation in the response "Go and inform the horses and donkeys" is worse
ואדרבה: הזלזול במענה "צא ובשר לסוסים ולחמורים" גרוע יותר
(seemingly)
(לכאורה)
From the phrase "the wheat did not turn out well"
מהלשון "חטין לא נעשו יפות"
(description of the actual reality)
(תיאור המציאות בפועל)
that Yochanan Chakoka refrained from using it because of the great caution in clean language?!
שנמנע יוחנן חקוקאה להשתמש בו בגלל גודל הזהירות בלשון נקי־?!
And we can explain this in the context of divine service<sup>5</sup>:
ויש לומר הביאור בזה - בעבודת האדם<sup>5</sup>:
The going out
היציאה
("went out")
("נפק")
"to see the crops,"
"לראות בתבואות",
Proverbs 14,
89) משלי יד,ד.
Sefer HaSichos - 5750
ספד השיחות - ה׳תש״נ
it is,
היא,
to see the manner of the service of Yisroel in planting the produce•*,
לראות אופן עבודתם של ישראל בזריעת התבואה•*,
which, in spirituality, is "the produce of G‑d"/ so that the growth should be in addition and multiplication
שהיא ברוחניות "תבואת ה"/ כדי שתהי׳ הצמיחה בהוספה וריבוי
(as above ibid.)
(כנ״ל ם״ה).
And when they asked him, "The wheat has become nice,"
וכששאלו אותו "חטים נעשו יפות",
is the work in "wheat,"
האם העבודה ב״חטים",
the work of the divine soul in itself,
העבודה דנה״א מצ״ע,
ascends nicely,
עולה יפה,
he answered them: "Barley has become nice" — that
השיב להם: "שעורים נעשו יפות״ - ש
(in this year)
(בשנה זו)
the main thing is
העיקר הוא
(not the work of the divine soul in itself,
(לא העבודה דנה״א מצ״ע,
Rather)
אלא)
The clarification of the animal soul (naH"B).
הבירור דנה״ב.
That is,
כלומר,
his intent was not to inform that the wheat did not grow well,
כוונתו לא היתה לבשר שהחטים לא עלו יפות,
namely,
היינו,
that there is some deficiency in the work of the G-dly soul (naH"A),
שיש איזה חסרון בעבודה דנה״א,
for he did not descend to this
כי לא נחית לזה
(although he revealed this incidentally/ but rather,
(אף שגילה זה דרך אגב/ כי אם,
to emphasize the need and importance of the principal work of refining the animal soul,
להדגיש את הצורך והחשיבות דעיקר העבודה בבירור נה״ב,
"The se'udos (meals) became beautiful".
"שעורים נעשו יפות".
And about this they said to him, "Go and announce to the horses and donkeys" -
ועל זה אמרו לו "צא ובשר לסוסים ולחמורים" -
(This is not a response with intent of mockery, G-d forbid,
(שאין זה מענה בכוונת לעג ח״ו,
but in a positive manner)
אלא באופן חיובי)
that his words contain a good message regarding the work of refining the animal soul,
שיש בדבריו בשורה טובה בנוגע לעבודה דבירור נה״ב,
and even to its lowest level,
ועד לדרגא הכי תחתונה שבה,
"horses and donkeys",
"סוסים וחמורים",
since the "barley
דכיון ש״שעורים
(animal food,
(מאכל בהמה,
"the barley and straw for horses and steeds")
"השעורים והתבן לסוסים ולרכש")
became beautiful",
נעשו יפות",
this indicates a special bestowal of strength from Above regarding the work of refining the Animal Soul,
ה״ז מורה על נתינת־ כח מיוחדת מלמעלה בנוגע לעבודה דבירור נה״ב,
and therefore,
ולכן,
"Go out" and flesh for horses and donkeys" - to flesh that there is a special bestowal of strength for the refinement of the lowest level of the Animal Soul,
"צא” ובשר לסוסים ולחמורים״ - לבשר שיש נתינת־כח מיוחדת לבירור הדרגא הכי תחתונה דנה״ב,
"horses and donkeys",
"סוסים וחמורים",
In order to add encouragement and urgency in the work of refining the animal soul.
כדי להוסיף עידוד וזירוז בעבודה דבירור נה״ב.
And nevertheless,
ואעפ״ב,
The Gemara concludes that 'it should have been to him'
מסיימת הגמרא ש״הוי לי׳
To say that last year the wheat became beautiful<sup>221</sup> - since the beginning of the work is through the revelation of the Divine soul
למימר אשתקד נעשו חיטין יפות״<sup>221</sup>״ - כיון שהתחלת העבודה היא ע״י הגילוי דנה״א
(wheat)
(חטים),
And furthermore, and primarily,
ועוד ועיקר,
That the ultimate intention in the work of refining the animal soul is in order to add a greater elevation in the Divine soul
שתכלית הכוונה בעבודה דבירור נה״ב היא כדי שיתוסף עילוי גדול יותר בנה״א
(Wheat/ as above.
(חטים/ כנ״ל.
And behold,
י. והנה,
after "a land of wheat and barley,"
לאחרי "ארץ חטה ושעורה",
which alludes to the service of the Nefesh HaElokis
שרומז על העבודה דנה״א
(wheat)
(חטה)
and the Nefesh HaBehamis
ודנה״ב
(barley)
(שעורה)
In the manner necessary for the existence and life of a person whose soul descended below to clarify the animal soul
באופן המוכרח לקיום וחיות האדם שנשמתו ירדה למטה לברר הנה״ב
(as above)
(כנ״ל),
The verse continues to explain the service of 'a desirable land' in a more elevated manner - 'and vine and fig and pomegranate!',
ממשיך הכתוב לבאר העבודה ד־ ״ארץ חפץ״ באופן נעלה יותר - "וגפן ותאנה ורמו!",
Analogous to the increase of pleasure in fruits of the tree relative to the attainment of the necessity of wheat and barley.
בדוגמת הוספת התענוג בפירות האילן לגבי השגת ההכרח דחטה ושעורה.
And it should be added,
ויש להוסיף,
That also in 'vine and fig and pomegranate' is emphasized the elevation that is accomplished through clarification of the animal soul:
שגם ב״גפן ותאנה ורמון" מודגש העילוי שנעשה ע״י בירור נה״ב:
'Vine' - 'that gladdens God and people'<sup>222</sup>*,
״גפן״ - "המשמח אלקים ואנשים"<sup>222</sup>*,
that in addition to the joy and pleasure in the service of the animal soul,
שנוסף על השמחה ותענוג שבעבודת הנה״א,
"makes glad the concealment and obscurity resulting from the name Elokim that it should not conceal and obscure,
"משמח את ההעלם וההסתר הנמשך משם אלקים שלא יעלים ויסתיר,
that there should be a revelation of the innermost aspect below"""<sup>223</sup>,
שיהי׳ גילוי הפנימיות למטה"""<sup>223</sup>,
that in this is included also the clarification of the animal soul that it should not conceal and obscure etc.
שבזה נכלל גם בירור הנה״ב שלא יעלים ויסתיר כו׳.
“Fig” - also from the expression “he seeks a pretext”"<sup>224</sup>,
״תאנה״ - גם מלשון "תואנה הוא מבקש"׳"<sup>224</sup>,
which hints at the clarification of the Tree of Knowledge of Good and Evil
שרומז על הבירור דעץ הדעת טוב ורע
(and particularly according to the opinion that the tree of knowledge was a fig tree,
(ובפרט להדעה שעה״ד "תאנה היתה,
that with the item through which they sinned they were rectified""'/ And regarding the rectification - it was according to all opinions through
שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו""׳/ ובנוגע להתיקון - הי׳ לכל הדעות ע״י
and!)
ו!),
Shabbos Parshas Beshalach,
ש״פ בשלח,
Fifteenth of Shevat
חמשה עשר בשבט
the fig,
התאנה,
as explained in the verse<sup>5</sup>: 'and they sewed fig leaves',
כמפורש בקרא<sup>5</sup>"׳ "ויתפרו עלה תאנה",
that is,
היינו,
that through
שע״י
(even)
(אפילו)
"fig leaf" they established
"עלה תאנה" תיקנו
(part of)
(חלק מ)
the shame
הבושה
("they will be shamed")
("יתבוששו")
that came through the sin of the Tree of Knowledge.
שבאה ע״יחטאעה״ד.
And the Rebbe, our teacher"<sup>4</sup>"' - which alludes to the performance of the commandments,
ו״ר מרן"<sup>4</sup>"׳ - שרומז על מעשה המצוות,
as our Sages, of blessed memory, said<sup>5</sup>"' on the verse*"' "like a slice of pomegranate is your temple",
כמארז״ל<sup>5</sup>"׳ על הכתוב*"׳ "כפלח הרמון רקתך",
"Do not read 'your empty' but rather 'your brains',"
"א״ת רקתך אלא רקנין שבך",
"that they are filled with mitzvos like a pomegranate<sup>7</sup>"
ש״מלאין מצוות כרימון"<sup>7</sup>"׳,
"And in the performance of the mitzvos, the enwrapment in the physical matters of the world is most emphasized"
ובמעשה המצוות מודגשת ביותר ההתלבשות בעני־ נים הגשמיים שבעולם"",
the lower clarification.
בירור התחתון.
And we may add that the lower clarification
ויש להוסיף שבירור התחתון
(through the performance of the mitzvos)
(ע״י מעשה המצוות)
is hinted at in the seeds of the pomegranate — in two ways:
נרמז בגרעיני הרימון -ובשתים:
The pomegranate seeds are in concealment,
א) גרעיני הרימון הם בהעלם,
which is not the case with grapes,
משא״ב בענבים,
for example,
לדוגמא,
since in most of them one can see
שברובם יכולים לראות
the seeds before removing the peel and pressing the grapes.
הגרעינים לפגי הסרת הקליפה ודריכת הענבים.
each seed has its own 'flesh',
ב) לכל גרעין יש "בשר" משלו,
that is,
היינו,
That each seed is a reality in itself relative to the other parts of the pomegranate.
שכל גרעין הוא מציאות בפ״ע ביחס לשאר חלקי הרימון.
And its analogy in mitzvos: a)
ודוגמתו במצוות: א)
Their enclothing in physical matters - analogous to the concealment of the pomegranate seeds,
התלבשותם בדברים גשמיים - בדוגמת ההעלם דגרעיני הרימון,
"Even the empty among you are full of mitzvos like a pomegranate,"
ב) "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון",
That it's possible that while they are "full of mitzvos,"
שאפשר מצב שעם היותם "מלאים מצוות",
the essence of the mitzvah performers is in a state of "empty"
מציאות מקיים המצוות היא באופן ד״ריקנין"
(Even though "mitzvah" means connection and bonding,
(אע״פ ש־ "מצוה" ענינה צוותא וחיבורי"׳,
ועאכו״ב ״מלאים מצוות״)
ועאכו״ב ״מלאים מצוות״)
- בדוגמת הרימון שבל גרעין
- בדוגמת הרימון שבל גרעין
(המצוה)
(המצוה)
הוא מציאות בפ״ע ביחס לשאר חלקי הרימון.
הוא מציאות בפ״ע ביחס לשאר חלקי הרימון.
וממשיך בכתוב - "ארץ זית שמן ודבש":
יא. וממשיך בכתוב - "ארץ זית שמן ודבש":
ההוספה ד״ארץ זית שמן ודבש"
ההוספה ד״ארץ זית שמן ודבש"
(אף שבהתחלת הפסוק כבר נאמר "ארץ חטה וגו׳״)
(אף שבהתחלת הפסוק כבר נאמר "ארץ חטה וגו׳״)
"" - indicates a higher level of service in the 'Land'
״״ - מורה על עבודה נעלית יותר ב״ארץ",
the second 'Land',
ארץ הב׳,
which comes after the service in the preceding level,
שבאה לאחרי העבודה בדרגא שלפנ״ז,
the first 'Land'.
ארץ הא׳.
And the virtue of the second 'Land' is expressed in that it yields - 'a land of olive oil and honey':
ומעלתה של "ארץ" הב׳ מתבטאת בהצמיחה ממנה-"ארץ זית שמן ודבש":
"Olive oil" - 'an olive yields its oil only through crushing',
״זית שמן״ - "זית אינו מוציא שמנו אלא ע״י כתיתה"׳",
which alludes to service in a manner of crushing and nullifying one's self,
שרומז על עבודה באופן של כפי׳ וביטול מציאותו,
not merely suppression as in the ordinary work of refining the animal soul.
לא רק אתכפיא כבעבודה דבירור נה״ב ע״ד הרגיל.
Sefer HaSichos — 5750
ספד השיחות - ה׳תש״נ
And “honey of dates” — which produce fruit after seventy years<sup>2</sup>
ו״דבש תמרים״ - שעושה פירות לשבעים שנה<sup>2</sup>",
The length of time
שאריכות הזמן
(seventy years)
(שבעים שנה)
indicates the multiplicity of exertion in the work of planting,
מורה על ריבוי היגיעה בעבודת הנטיעה,
not regarding the planting of other trees,
שלא בערר לגבי הנטיעה דשאר אילנות,
and correspondingly,
ובהתאם לכך,
also the quality of the fruit,
גם מעלת הפרי,
And the pleasure and sweetness within it,
והתענוג והמתיקות שבו,
is in a more elevated manner.
היא באופן נעלה יותר.
And we may add,
ויש להוסיף,
That seventy years of dates indicates the completion and perfection of the service of “the righteous shall flourish like a palm tree” in a manner of “advanced in days,”
ששבעים שנה דתמרים מורה על גמר ושלימות העבודה ד״צדיק כתמר יפרח" באופן ד״בא בימים"" י,
that the work of refining the seven attributes<sup>4</sup> is completed.
שנשלמה העבודה דבירור ז׳ מדות<sup>4</sup>"
(each one includes ten,
(שכל אחת כלולה מעשר,
total seventy)
סה״כ שבעים)
over the course of seventy years.
במשך שבעים שנה.
And one should add to this,
יב. ויש להוסיף בזה,
According to the teaching of the Baal Shem Tov on the verse "For you shall be a desirable land",
ע״פ תורת ה־ בעש״ט״י על הפסוק "כי תהיו אתם ארץ חפץ",
That Bnei Yisrael are like a desirable land in which are hidden precious treasures of gems and pearls:
שבנ״י הם בדוגמת ארץ חפץ שטמונים בה אוצרות יקרים של אבנים טובות ומרגליות:
In addition to the virtue of growth that is in a "desirable land",
נוסף על מעלת הצמיחה שב״ארץ חפץ",
This is the growth that comes through sowing grain
הן הצמיחה שע״י זריעת תבואה
("wheat and barley")
("חטה ושעורה")
that is necessary for human sustenance,
המוכרחת לקיום האדם,
And they are the growth through planting trees
והן הצמיחה שע״י נטיעת אילנות
("vine and fig and pomegranate.
("גפן ותאנה ורמון..
olive oil and honey")
זית שמן ודבש")
For the sake of pleasure - in the land there is desire" also precious stones and pearls through which pleasure and wealth are added to man incomparably to the pleasure from eating the fruits of the tree.
לשם תענוג - יש בה״ארץ חפץ" גם אבנים טובות ומרגליות שעל ידם ניתוסף תענוג ועשירות אצל האדם שלא בערך לגבי התענוג שע״י אכילת פירות האילן.
And perhaps it can be explained in the service of G-d - the revelation in the inner dimension of the Torah,
ואולי י״ל ענינו בעבודת ה׳ - הגילוי בפנימיות התורה,
as the words of our master the Alter Rebbe"
כדברי רבינו הזקף"
in explaining the concept of spreading the wellsprings outward,
בביאור הענין דהפצת המעיינות חוצה,
According to a parable of a king who commanded to take the precious stone from the king's crown,
ע״פ משל למלך שצוה לקחת את האבן היקרה שבכתר המלך,
upon which the value and beauty of the king's crown depend,
שבה תלוי היוקר והיופי דכתר המלך,
to grind it and mix it with water,
לשחקה ולערבה במים,
and pour it between the lips of the king's son,
ולשפוך ביו שפתיו של בן המלך,
so that one drop
כדי שטפה אחת
(at least)
(עכ״פ)
enter the mouth of the king's son,
תיכנס לתוך פיו של בן המלך כר,
that in this explanation,
שבביאור זה,
Precious stones and pearls, which are "the desirable things of the land," allude to the inner dimension of the Torah.
אבנים טובות ומרגליות שב״ארץ חפץ" רומזים לפנימיות התורה.
And it can be said,
ויש לומר,
that within the revelation of the inner dimension of the Torah
שבגילוי דפנימיוח התורה
(precious stones and pearls, which are "the desirable things of the land")
(אבנים טובות ומרגליות שבארץ חפץ)
there are itself varying levels, one higher than the next,
גופא יש חילוקי דרגות בעילוי אחר עילוי,
and in general:
ובכללות:
the manner of revelation that is necessary to save the life of the king's son
(א) אופן הגילוי המוכרח להצלת חיי בן המלך
(as the conclusion of the analogy of our Rebbe, the Alter Rebbe)
(כסיום המשל של רבינו הזקן)
- regarding the medicinal herbs that are in the innermost dimension of the Torah,
- ע״ד סממני רפואה שבפנימיות התורה,
the increase and addition
(ב) הריבוי וההוספה
(more than necessary to save the life of the king's son)
(יותר מכפי המוכרח להצלת חיי בן המלך)
as preparation for the revelation of the innermost dimension of the Torah in the Future Era,
כהכנה לגילוי פנימיות התורה לעתיד לבואי״,
the pleasure in the Torah,
התענוג שבתורה,
the reasons of the Torah — as an analogy of the fruits of the tree in the innermost dimension of the Torah,
טעמי תורה -ע״ד דוגמת פירות האילן שבפנימיות התורה,
and to 'olive oil and honey'
ועד ל״זית שמן ודבש""",
in which the aspect of pleasure is emphasized more than other fruits of the tree.
שבהם מודגש ענין התענוג יותר משאר פירות האילן.
And one should add,
ויש להוסיף,
that this matter is with extra emphasis in the determination of this year on the holy Sabbath day, the fifteenth of Shevat,
שענין זה הוא בהדגשה יתירה בקביעות דשנה זו ביום הש״ק חמשה עשר בשבט,
in which the perfection of the tenth of the tribes is made... 'And it was in the fortieth'
שבו נעשית השלימות דהעשירי בשבטי" ד״ויהי בארבעים
Sabbath [portion] Beshalach,
ש״ס בשלח,
the fifteenth of Shevat
חמשה עשר בשבט
the year...<sup>2</sup> - as explained at length<sup>12</sup> that during this period the work of our holy Rebbes was already completed.
שנה״״<sup>2</sup> - כמשנת״ל בארוכה׳<sup>12</sup> שבתקופה זו נשלמה כבר העבודה דרבותינו נשיאינו
(all seven princes<sup>22</sup>)
(כל שבעת הנשיאים<sup>22</sup>)
In spreading the wellsprings outward
בהפצת המעיינות חוצה
(In addition to the necessary,
(נוסף על המוכרח,
also)
גם)
in a very great multitude,
בריבוי מופלג,
in a manner of delight,
באופן של תענוג,
until the completion of the "olive of oil"<sup>22</sup>,
עד להשלימות ד״זית שמן"<sup>22</sup>,
"From Asher<sup>24</sup>, his bread is fat and he is a peg of the king's delicacies<sup>25</sup>",
"מאשר<sup>24</sup> שמנה לחמו והוא יתד מעדני מלך"<sup>25</sup>,
"and honey
"ודבש
(dates)
(תמרים)",
"The righteous shall flourish like the palm tree"<sup>2</sup>,
"צדיק כתמר יפרח""<sup>2</sup>,
As it is written at the end of "A psalm, a song for the Sabbath day" - "for the day that is entirely Shabbat and rest for eternal life"<sup>24</sup>,
כמ״ש בסיום ״מזמור שיר ליום השבת״ -"ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"<sup>24</sup>,
The lesson from the above regarding actual practice:
יג. ההוראה מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
From "Rosh Hashanah for the Tree"
מ״ראש השנה לאילן"
(And in particular when it falls on Shabbos,
(ובפרט כשחל ביום השבת,
and in Parshas Beshalach)
ובפ׳ בשלח)
- each and every Jew must add in a new manner in all matters related to "man is a tree of the field",
- צריך כאו״א מישראל להוסיף באופן מחודש בכל הענינים השייכים ל״האדם עץ השדה",
both in regard to the matter of pleasure,
הן בנוגע לעניו התענוג,
and in regard to the matter of growth
והן בנוגע לענין הצמיחה
(as above, sec. 3)
(כנ״לס״ג).
Completion"
אשלמותא",
the completeness of all the days of the month,
השלימות דכל ימי החודש,
and particularly the special days within it,
ובפרט ימים מיוחדים שבו,
such as "the tenth shall be holy,"
כמו "העשירי יהי׳ קודש",
the Shabbasos,
השבתות,
the Holy Shabbos, the Living Queen.
שקמה״ח.
And another essential matter regarding growth - which includes also the influence on others
ועוד ענין עיקרי בנוגע לצמיחה -שבזה נכללת גם הפעולה על הזולת
(beginning with the members of his household and those in his vicinity/ thereby he becomes "a fruit tree producing fruit according to its kind in which its seed is,"
(מתחיל מבני ביתו והנמצאים בסביבתו/ עי״ז שנעשה "עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו",
from which another tree will sprout, until many trees sprout.
שממנו יצמח עוד אילן ועד שיצמחו הרבה אילנות.
And accordingly, one can explain the common expression everywhere "New Year for Trees,"
ועפ״ז יש לבאר הלשון הרגיל בכ״מ "ראש השנה לאילנות",
in the plural
לשון רבים
(although the wording of the Mishnah is "New Year for the Tree,"
(אע״פ שלשון המשנה הוא "ראש השנה לאילן",
in the singular)
לשון יחיד)
<sup>22</sup> - for since the beginning of the service is in the matter of "and you shall love your fellow as yourself"<sup>2</sup>,
<sup>22</sup> - דכיון שהתחלת העבודה היא בהענין ד״ואהבת לרעך כמוך""<sup>2</sup>,
as every Jew says at the beginning of the day before prayer: "I accept upon myself the positive commandment of 'and you shall love your fellow as yourself'"<sup>2</sup>,
כאמירת כאו״א מישראל בהתחלת היום קודם התפלה "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעד כמור״י<sup>2</sup>,
and only afterwards does he begin his own service in prayer,
ורק לאח״ז מתחיל עבודת עצמו בהתפלה,
that the beginning of his service is in the manner of "trees,"
שהתחלת עבודתו היא באופן של "אילנות",
Plural language.
לשון רבים.
And may it be His will that the decision to add innovation in all matters of growth bring immediately the reward"<sup>5</sup> - the primary growth as a result of the sowing and planting of "our deeds and our work during the entire time of the exile"<sup>5</sup>,
יד. ויה״ר שההחלטה להוסיף חידוש בכל עניני צמיחה תביא תיכף את השכר"<sup>5</sup> - הצמיחה העיקרית כתוצאה מהזריעה ונטיעה ד״מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"<sup>5</sup>,
the true and complete redemption<sup>52</sup> through our righteous Moshiach,
גאולה האמיתית והשלימה<sup>52</sup> ע״י משיח צדקנו,
"Tzemach
"צמח
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
His name"<sup>33</sup>? About him it is said<sup>34</sup>■ "And a scepter shall arise from Israel",
שמו"<sup>33</sup>? עליו נאמר<sup>34</sup>■ "וקם שבט מ־ ישראל",
that 'shevet'<sup>35</sup> is also from the language of branch,
ש״שבט"<sup>35</sup>׳ הוא גם מלשון ענף,
And as it is written<sup>34</sup>, 'A shoot shall come forth
וכמ״ש<sup>34</sup>׳ "ויצא חוטר
(a royal scepter)
(שבט מלוכה)
from the stump of Jesse, and a branch
מגזע ישי ונצר
(i.e., a sapling from a tree)
(ל׳ יונק אילן)
from his roots will bear fruit.'
משרשיו יפרה".
And an additional empowerment from the weekly Torah portion — which, in addition to discussing the exodus from Egypt that also includes the true and complete redemption
ותוספת נתינת־כח מפרשת השבוע -שנוסף לבך שמדובר בה אודות יצי״מדני הכוללת גס הגאולה האמיתית והשלימה
("As in the days of your exodus from the land of Egypt, I will show wonders"<sup>3</sup> / also hinted therein is the perfection of the true and complete redemption - in the Song of the Sea: "Then sang"<sup>3</sup>,
("כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפל־ אות""<sup>3</sup>׳/ נרמזת בה גם השלימות דגאולה האמיתית והשלימה - בשירת הים: "אז ישיר״י<sup>3</sup>׳,
"A song that was not said but will be sung"<sup>5</sup>,
"שר לא נאמר אלא ישיר״ס",
future tense,
לשון עתיד,
which alludes to the tenth song in the future Redemption<sup>4</sup>,
שרומז לשירה העשירית בגאולה העתידה׳<sup>4</sup>׳,
And at the conclusion of the song: "You will bring them and plant them... the Sanctuary, Hashem, Your hands established."
ובסיום השירה -"תביאמו ותטעמו גו׳ מקדש אדנ-י כוננו ידיך״,
With two hands,
״בשתי ידים,
And when?
ואימתי..
At the time when Hashem will reign forever and ever,
בזמן שה׳ ימלוך לעולם ועד,
in the future when all sovereignty is His"<sup>43</sup>.
לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו"<sup>43</sup>׳.
And so it will be for us - on the holy Shabbos of Parshas Beshalach,
וכן תהי׳ לנו - שביום הש״ק פ׳ בשלח,
Elevation requires initially two plantings one after the other.
עילוי צ״ל מתחלה ב׳ נטיעות זא״ז..
The first planting is the Egyptian exile,
הנטיעה האחת היא גלות מצרים,
And through this they grew until they merited the Giving of the Torah,
ועי״ז צמחו עד שזכו למ״ת,
And afterward, the second planting is the subsequent exiles in order that the growth will be complete in the future to come.
ואח״ב הנטיעה הבי היא הגליות שאח״ב בשביל שיהי׳ הצמיחה בשלימותה לע״ל".
The fifteenth of Shevat of the year 5703
חמשה עשר בשבט דשנת ה׳תש״ג
(which will be a year of Gsaim)
(הי׳ תהי׳ שנת גסים),
They merit the fulfillment of the prophecy<sup>43</sup> "And you will be gathered" one by one, children of Israel,
זוכים לקיום היעוד<sup>43</sup>׳ "ואתם תלוקטו"׳ לאחד אחד בני ישראל",
that all the children of Israel come to our holy land,
שכל בנ״י באים לארצנו הקדושה,
"all who dwell upon her"<sup>45</sup>,
"כל יושבי׳ עלי׳"<sup>45</sup>,
and merit "to eat of her fruit and be satiated<sup>44</sup> with her goodness"<sup>47</sup>,
וזוכים "לאכול מפרי׳ ולשבוע<sup>44</sup>׳ מטובה"<sup>47</sup>,
and particularly the fruits with which the Land of Israel was praised<sup>4</sup>,
ובפרט הסירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל"<sup>4</sup>׳,
and even to the fruits in the Holy Temple,
ועד להפירות שבביהמ״ק,
as our Sages said: "A golden vine stood at the entrance of the Sanctuary etc."<sup>4</sup>,
כמארז״ל "גפן זהב היתה עומדת על פתח ההיכל כו׳״י<sup>4</sup>׳,
When Shlomo built the Beis HaMikdash, he planted in it all kinds of golden fruits, and they would bring out their produce.
"בשעה שבנה שלמה ביהמ״ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין סירותיהן..
And in the future, HaKadosh Baruch Hu will restore them,
ועתיד הקב״ה להחזירן,
As it is stated•<sup>5</sup>׳ "It will blossom and rejoice, yes, with joy and singing"•<sup>5</sup>׳.
שנאמר•<sup>5</sup>׳ פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן"׳<sup>5</sup>׳.
And certainly, regarding the spiritual matters of Eretz Yisrael - it begins from learning the Torah of Eretz Yisrael,
ועאכו״ב בנוגע לענינים הרוחניים דארץ ישראל - מתחיל מלימוד תורת ארץ ישראל,
As Chazal expounded<sup>53</sup>׳ on the verse<sup>53</sup>׳ "And the gold of that land is good,"
כפי שדרשו חז״ל<sup>53</sup>׳ על הפסוק<sup>53</sup>׳ "וזהב הארץ ההיא טוב",
"There is no Torah like the Torah of Eretz Yisrael,"
"אין תורה כתורת ארץ ישראל",
Until the ultimate perfection of Matan Torah.
ועד לתכלית השלימות דמתן־תורה
(In the portion of Yisro that they begin to read in the Mincha of this Shabbos)
(בם׳ יתרו שמתחי־ לין לקרוא במנחת שבת זה)
- "Torah
- "תורה
Parshas Beshalach,
ש״פ בשלח,
the fifteenth of Shevat
חמשה עשר בשבט
A new thing from Me shall go forth"<sup>54</sup>,
חדשה מאתי תצא"<sup>54</sup>׳,
the completeness of the revelation of the innermost aspect of the Torah<sup>55</sup>
שלימות הגילוי דפנימיות התורה<sup>55</sup>׳
("The secret of the reasons and the mystery
("סוד טעמי׳ ומסתר
of its hidden treasures"<sup>54</sup>)
צפונותי׳"<sup>54</sup>׳)
In the true and complete redemption through our righteous Moshiach,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
and immediately, right away.
ותיכף ומיד ממש.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
From the sichos of Shabbos Parshas Yisro,
משיוזות ש״פ יתרו,
22 Shevat, 5750
כ״ב שבט ה׳תש״נ
- the second yahrtzeit-hillula of the tzaddekes Rebbetzin Chaya Mushka, may her soul be at rest, may her memory be a blessing -
- יום היארצייט־הילולא השני של הרבנית הצדקנית מרת חי׳ מושקא נ״ע זי״ע -
On the first utterance in the Ten Commandments
א. אויף דעם דיבור ראשון אין די עשרת הדברות
(in our portion)
(בפרשתנו)
<sup>1</sup> - "I am the L-rd your G-d who brought you out of the land of Egypt from the house of bondage" - the question from commentators is known-
<sup>1</sup> - "אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים״ - איז ידועה די שאלה פון מפרשים־
(brought in many Chassidic discourses of our Rebbes and leaders)
(געבראכט בכמה דרושי חסידות פון רבותינו נשיאינוי)
: why does it say here "I am the L-rd your G-d who brought you out of the land of Egypt" and not "who created heaven and earth",
: פארוואם שטייט דא "אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" און ניט "אשר בראתי שמים וארץ",
since this is a greater wonder than Yetzias Mitzrayim
וואם דאס איז א פלא גדול יותר ווי יצי״מ
[The term of Yetzias Mitzrayim is a change from something to something,
[דער נם פון יצי״מ איז א שינוי מיש ליש,
whereas the creation of heaven and earth is something from nothing]
משא״כ בריאת שמים וארץ איז יש מאין].
The question becomes even stronger according to what the Rambam writes
די שאלה ווערט נאך שטארקער לויט דעם וואם דער רמב״ם שרייבט
(at the beginning of his book Yad HaChazakah)
(בתחלת ספרו יד החזקה)<sup>4</sup>,
that "the knowledge of this matter - to know<sup>269</sup> that there is a First Existent, and He brings into existence every existing thing, and all existing things from heaven and earth and what is between them only exist from the truth of His existence, etc." - is a positive commandment, as it is stated 'I am the Lord your God'*.
אז ״ידיעת דבר זה -"לידע<sup>269</sup> שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו וכו׳״ - מצות עשה שנאמר אנכי ה׳ אלקיך"*.
That is,
דאס הייסט,
that "I am the Lord your God"
אז "אנכי ה׳ אלקיך"
refers to the knowledge that the Almighty created heaven and earth<sup>270</sup>.
גייט אויף דער ידיעה אז דער אויבער־ שטער האט באשאפן שמים וארץ<sup>270</sup>.
And accordingly, the question is even stronger: why does it not say 'I am the Lord your God who created heaven and earth'? ^.
ועפ״ז איז גאך שטארקער די שאלה פארוואס עס שטייט ניט "אנכי ה׳ אלקיך אשר בראתי שמים וארץ"? ^.
Rashi on the verse
ב. רש״י עה״פ
("that I took you out of the land of Egypt")
("אשר הוצאתיך מארץ מצרים")
explains: "The Exodus is worthwhile so that you should be subservient to Me."
איז מפרש: "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי".
That is,
דאם הייסט,
So "that I took you out of the land of Egypt" is a reason why Jews must accept His kingship
אז "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" איז א טעם פארוואם אידן דארפן מקבל זיין מלכותו
Parshas Yisro,
ש״פ יתרו,
22 Shevat
כ״ב שבט
and is dedicated to the Supreme One
ית׳ און זיין משעובד צו דעם אויבערשטף
("I am HaShem your G-d"/
("אגבי ה׳אלקיך"/
Accordingly, it is understandable why it does not say "I created heaven and earth" - because this comes as a continuation and reason for "I am HaShem your G-d,"
עפ״ז איז פארשטאנדיק פארוואם עם שטייט ניט ״בראתי שמים וארץ״ - ווייל דאם קומט אלם המשך וטעם אויף "אנכי ה׳ אלקיך",
that HaShem is the G-d of the Jews,
אז ה׳ איז דער ג־ט פון אידן,
one must say a matter
מוז מען זאגן אן ענין
(reason)
(טעם)
that pertains only to the Jewish people
וואם איז שייך נאר צו עם ישראל
(which is why they are distinguished from the entire world)
(וואס דערפאר זיינען זיי אויסגעטיילט מכל העולם כולו)
The concept of "I have taken you out of the land of Egypt"
-דער ענין פון "הוצאתיך מארץ מצריס״י
(And not "I created the heavens and the earth" which pertains to all created beings)
(און ניט "בראתי שמים וארץ" וואט איז שייך צו אלע נבראים)
•.
•׳.
But from the phrase "I am [the L-rd] who has taken you out"
אבער פון דעם לשון "אנכי גו׳ אשר הוצאתיך"
(Where the word "asher" indicates a continuation from what stands before this)
(וואם דער לשון "אשר" ווייזט אויף א המשך צו דעם וואס שטייט לפני זה)
it implies,
איז משמע,
that the meaning of the verse is,
אז דער טייטש אין פסוק איז,
"I am the One who has taken you out,"
"אנכי הוא אשר הוצאתיך",
"Asher hotzeticha" explains "Anochi Hashem"
"אשר הוצאתיך" איז מבאר "אנכי ה׳"
(And not a separate matter - "the exodus is worthwhile that you should be enslaved to Me")
(און ניט א באזונדער ענין - "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי")".
And it can be said that this is one of the reasons why the
ויש לומר אז דאס איז פון די טעמים פארוואס די
aforementioned commentators do not accept Rashi's explanation
מפרשים הנ״ל נעמען ניט אן פירוש רש״י
(that "Asher hotzeticha etc." adds a second reason)
(אז "אשר הוצאתיך גו׳" איז מוסיף א צווייטן עגין)
and therefore they ask the question
און דערפאר פרעגן זיי די שאלה
(and Chassidus argues with them in many places")
(און חסידות בדגעגט עם בכ״מ")
Why does it not say "who created heaven and earth" instead of "who brought you out, etc.",
פארוואס עם שטייט ניט "אשר בראתי שמים וארץ" אנשטאט "אשר הוצאתיך גו׳",
Because from the simple meaning of the verse's language it implies,
ווייל פון פשטות לשון הכתוב איז משמע,
that "who etc." is an explanation that "I am HaShem" is the "who brought you out of the land of Egypt".
אז "אשר גו"׳ איז א ביאור אז "אנכי ה"׳ איז דער "אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
And consequently, the question arises: why does it not state a higher attribute: "who created heaven and earth"
ובמילא שטעלט זיך די שאלה: פארוואס עם שטייט ניט א העכערער תואר: "אשר בראתי שמים וארץ"
[And that which it says "I am HaShem your G-d" is the meaning: your G-d who also created you
[און דאם וואם עם שטייט "אנכי ה׳ אלקיך" איז דער טייטש: אלקיך וואם האט דיר אויך באשאפן
(in addition to that He took you out of Egypt/ Havayah from the word what brings into being"
(נוסף אויף דעם וואס ער האט דיר ארויסגענומען פון מצרים/ הוי׳ מלשון מהווה"
(the creation/ in a manner that He becomes your G-d,
(את הבריאה/ באופן אז ער ווערט אלקיך,
your strength and vitality"]
כחך וחיותך"].
איינער פון די ביאורים אין די דרושים\" אויף דער שאלה
ג. איינער פון די ביאורים אין די דרושים" אויף דער שאלה
(פארוואם עם שטייט \"אשר הוצאתיך מארץ מצרים\" און ניט ״בראתי שמים וארץ״)
(פארוואם עם שטייט "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" און ניט ״בראתי שמים וארץ״)
- איז,
- איז,
ווייל יציאת מצרים ברענגט ארויס א העכערע דרגא אין אלקות ווי בריאת שמים וארץ: בריאת שמים וארץ איז פון שם אלקים
ווייל יציאת מצרים ברענגט ארויס א העכערע דרגא אין אלקות ווי בריאת שמים וארץ: בריאת שמים וארץ איז פון שם אלקים
(בראשית ברא אלקים גו׳)
(בראשית ברא אלקים גו׳)
- אלקים ב־ גימטריא הטבע<sup>5</sup>׳,
- אלקים ב־ גימטריא הטבע<sup>5</sup>׳,
From a level in G‑dly light that is connected with the measurement and limitation of the nature of the world: In contrast, the Exodus from Egypt was in a miraculous manner
פון א דרגא אין ג־ט־ ליכקייט וואם איז פארבונדן מיט דער מדידה והגבלה פון טבע העולם: משא״ב יצי״מ איז געווען באופן נסי
(overriding of nature)
(שידוד הטבע)
- the King of kings revealed Himself to them
- נגלה עליהם מלך מלכי המלכים
(in His glory and essence)
(בכבודו ובעצמו)
and redeemed them,
וגאלם",
Which this
וואס דאם
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
comes from the name Havayah/ which is higher than the
נעמט זיך פון שם הוי/ וואס איז העכער פאר דער
(nature of G-d)
(טבע ה)
creation,
בריאה,
Therefore it has the power to negate nature.
דערפאר האט עם בכח צו שולל זיין טבע.
And since that "Anochi Hashem Elokecha" at the giving of the Torah is a revelation of the name Havayah/ which is above creation
און וויבאלד אז "אנכי ה׳ אלקיך" בא מתן תורה איז א גילוי פון שם הוי/ וואס איז העכער פאר דער בריאה
(until a revelation of Anochi,
(ביז א גילוי פון אנכי,
of His Essence, may He be blessed)
פון עצמותו ית׳),
Therefore it is written afterward "Asher hotzeiticha me'Eretz Mitzrayim" - a revelation of G-dliness that is above creation.
דעריבער שטייט דערנאך ״אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ - גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה.
But one must understand: how does the explanation correspond
מ׳דארף אבער פארשטיין: ווי שטימט דער ביאור
(that "asher hotzeiticha" etc. indicates that "Anochi Hashem Elokeicha" is above creation)
(אז "אשר הוצאתיך גו׳" בא־ ווייזט אז "אנכי ה׳ אלקיך" איז למעלה מהבריאה)
with this explanation,
מיט דעם פירוש,
as brought in the aforementioned Rambam,
ווי געבראכט אין רמב״ם הנ״ל,
that "Anochi Hashem Elokeicha" refers to "knowing this matter" that the Supreme One is the Creator of heaven and earth<sup>7</sup>
אז "אנכי ה׳ אלקיך" גייט אויף "ידיעת דבר זה" אז דער אויבער־ שטער איז בורא שמים וארץ<sup>7</sup>׳
("First Existent and He brings into being all existence etc.")
("מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא כו׳״)
- it is difficult to say that "asher hotzeiticha mei'eretz Mitzrayim"
- עם איז שווער צו זאגן אז "אשר הוצאתיך מארץ מצרים"
(from the Name Havayah)
(משם הוי׳)
Rejects the interpretation of "I am the L-rd your G-d,"
איז שולל דעם פירוש אין "אנכי ה׳ אלקיך",
that this refers to the Creator of heaven and earth.
אז דאס גייט אויף דעם בורא שמים וארץ•׳
(from the name Elokim)
(משם אלקים).
And one could say the explanation of this — according to the explanation of the innovation in the Giving of the Torah in general:
ד. ויש לומר הביאור בזה-לויטדעם ביאור החידוש אין מתן תורה בכלל:
The question is well-known: What is the novelty and upheaval of the recitation of the Ten
ס׳איז ידועה די שאלה: וואם איז דער חידוש און שטורעם פון אמירת עשרת
Commandments in the Giving of the Torah,
הדברות בא מתן תורה,
With thunder and voices and lightning - "At first glance, the Ten Commandments are simple things,
ברעש וקולות וברקים - "לכאורה עשרת הדברות הם דברים פשוטים,
Do not murder, do not commit adultery, etc.'
לא תרצח לא תנאף כו׳״יי,
They are rational commandments and they relate to the existence and settlement of the world,
זיי זיינען מצוות שכליות וואם זיי־ נען נוגע לקיום וישוב העולם,
And they were fulfilled also before the giving of the Torah
און מ׳האט זיי מקיים געווען אויך פאר מתן תורה
(But some of the commandments that were commanded to Noah,
(אלם א טייל פון די מצוות שנצטוו בהן נח,
and even earlier - to Adam the first" )
און נאד פריער - אדם הראשון"־)
? And to add,
? ולהוסיף,
That "You shall have no other gods" is one of the commandments before the giving of the Torah,
אז "לא יהי׳ לך אלקים אחרים" איז איינע פון די מצוות שלפני מ״ת",
And also the knowledge of the reality of G‑d
און אויר די ידיעה אין מציאות ה׳
("I am the L‑rd your G‑d")
("אנכי ה׳ אלקיך")
was also before the Giving of the Torah
איז געווען אויך פאר מ״ת
("and in all mankind — until the generation of Enosh")
(ובכל בנ״א - ביז דור אנוש־־),
and in particular, the Forefathers
ובפרט בא די אבות
("starting from our father Abraham, who recognized his Creator<sup>5</sup>")
(אנהויבנדיק פון אברהם אבינו שהכיר את בוראו<sup>5</sup>־).
This is the explanation: "the purpose<sup>4</sup> of the giving of the Torah" is "to bring about a revelation of the light of the Ein Sof, blessed be He, literally, etc., which is clothed in the Torah, which is His wisdom, may He be exalted, and He and His wisdom are one, for He is the Knowledge and He is the Knower, etc., so that this revelation should be specifically in lower, physical matters,
איז דער ביאור אין דעם: "תכלית<sup>4</sup>־ נתינת התורה" איז "כדי להיות גילוי אור א״ם ב״ה ממש כו׳ המלובש בתורה שהיא חכמתו ית׳ והוא וחכמתו א׳ כי הוא המדע והוא היודע כו/ להיות גילוי זה למטה בדברים גשמיים דוקא,
And this is: 'And G‑d spoke all these words,'
וזהו וידבר אלקים את כל הדברים האלה,
in order to say 'I am the L‑rd your G‑d,' that is, to bring about that the 'I am' is His essence and being, may He be exalted, literally, in a state of revelation, to the extent that it is called 'your G‑d'.
כדי לאמר אנכי ה׳ אלקיך דהיינו להיות אנכי הוא מהותו ועצמותו ית׳ ממש בבחי׳ גילוי עד שיהי׳ נקראאלקיך".
That is,
דאם הייסט,
Then the novelty of the giving of the Torah
אז דער חידוש פון מתן תורה
(when the decree was nullified
(ווען ס׳איז בטל געווארן די גזירה
(and separation)
(און הבדלה)
between the upper and lower [realms]; then the upper would not descend below and the lower would not ascend above<sup>5</sup>—/ it is,
בין עליונים ותחתונים אז עליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה<sup>5</sup>־/ איז,
Then the G‑dliness that is higher than the order of creation
אז אלקות וואם איז העכער פאר גדר הבריאה
(And on the contrary - "which I brought you out of the land of Egypt")
(ואדרבה -"אשר הוצאתיך מארץ מצרים")
should be drawn and revealed down here in physical things
זאל נמשך ונתגלה ווערן למטה בדברים גשמיים
Shabbos Parshas Yisro,
ש״פ יתיז,
22 Shevat
כ״ב שבט
Specifically - in the simple things connected with the existence of the world
דוקא - אין די דברים פשוטים פארבונדן מיט קיום העולם
("You shall not murder, you shall not commit adultery, etc.")
("לא תרצח לא תנאף כו׳"),
Which derives from the level of G-dliness
וועלכע נעמעז זיר פון דרגת אלקות
("I am the L-rd your G-d")
("אנכי ה׳ אלקיך")
Which is connected to creation<sup>4</sup>?
וועלכע איז פארבונדן מיט דער בריאה<sup>4</sup>?
And this was revealed through the Giving of the Torah:
און דאס האט זיך אויפגעטאן דורך מתן תורה:
In the Torah there are
אין תורה זיינען פאראן
(in general)
(בכללות)
two levels
צוויי דרגות
(as an example to the two levels, so to speak, in the Giver of the Torah,
(בדוגמא צו די צוויי דרגות כביכול אין דעם נותן התורה,
G-dliness within the confines of creation and G-dliness above creation)
אלקות שבגדר הבריאה און אלקות שלמעלה מהבריאה):
As the Torah "journeyed<sup>27</sup> and descended in the secret of the levels from level to level in the chain of worlds until it clothed itself in physical things and matters of this world"
(א) ווי תורה "נסעה<sup>27</sup> וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עולם הזה"
(even to the simple matters like 'You shall not murder' and the like)
(ביז אין די דברים פשוטים ווי ״לא תרצח״ וכיו״ב)
- Torah as it is connected and has a relationship and value to the world.
- תורה ווי זי איז פארבונדן און האט א שייכות וערך צו עולם.
And even as the Torah is 'preceded the world'? This itself demonstrates a value and relationship to the world,
און אפילו ווי תורה איז "קדמה לעולם""? באווייזט דאס גופא אויף אן ערך ושייכות לעולם,
And especially that one adds<sup>2</sup> 'Two thousand years the Torah preceded the world',
ובפרט אז מ׳איז מוסיף"<sup>2</sup> "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם",
two thousand
אלפיים
(Chochma and Binah<sup>2</sup>)
(חכמה ובינהי<sup>2</sup>)
and not two thousand and one.
און ניט אלפיים ואחד.
As Torah is in its root and source - the wisdom and will of the Holy One, blessed be He,
(ב) ווי תורה איז בשרשה ומקורה - חכמתו ורצונו של הקב״ה,
and He and His wisdom are one<sup>27</sup>,
והוא וחכמתו א׳<sup>27</sup>,
And in the language of our Sages: "A precious treasure that is hidden for you"<sup>1</sup>,
ובלשון חז״ל: "חמודה גנחה שגנוזה לך״״<sup>1</sup>,
until "delights before Him"<sup>2</sup> - incomparably beyond the world and the order of descent
ביז ״שעשועים לפניו״׳<sup>2</sup> -שלא בערך לגמרי צו עולם וסדר השתלשלות
(Even from the ten Sefiros of the World of Atzilus
(אפילו פון די עשר ספירות פון עולם האצילות
(and certainly from the World of Beriah-
(ומכ״ש פון עולם הברי־
ah)
אה),
And if He and His life are one etc.,
וואם איהו וחיוהי חד כו׳־י,
and higher above the Sefiros without end etc.\")
און העכער אויר פאר ספירות אין קץ כו׳").
And the novelty of Matan Torah is - that "He gave us His Torah"
און דער חידוש פון מ״ת איז - אז "נתן לנו את תורתו"
(as per the text of the blessing of the Torah)
(כנוסח ברכת התורה),
then "Turchu"
אז "תורחו"
(of the Holy One, blessed be He)
(של הקב״ה)
which is incomparable to the world entirely
וואס איז באין ערוך לגמרי פון עולם
("a hidden precious thing that is hidden for")
("חמודה גנוזה שגנוזה לד")
- "He gave us" in the Torah as it is "traveled and descended etc. until it became clothed in physical matters",
- "נתן לנו" אין דער תורה ווי זי איז "נסעה וירדה כו׳ עד שנתלבשה בדברים גשמיים",
When the Torah is as it is in enclothement and connected with worldly matters,
ד. ה. אז אין דער תורה ווי זי איז בהתלבשות און פארבונדן מיט עניני העולם,
one has the Torah as it is one thing with the Holy One, blessed be He,
האט מען די תורה ווי זי איז איין זאך מיט קוב״ה
[As is emphasized also in that the Torah is the "notebooks and ledgers" of the world,
[ווי ס׳איז מודגש אויך אין דעם וואם תורה איז די "דיפתראות ופינק־ סאות" פון וועלט,
"The Holy One, blessed be He, was
"הי׳ הקב״ה
(in the aspect of "First Existence")
(בחי׳ "מצוי ראשון")
looking into the Torah and creating the world"<sup>14</sup>,
מביט בתורה ובורא את העולם"<sup>14</sup>,
And in the language of the Zohar<sup>5</sup>: 'The Holy One, blessed be He, looked into the Torah and created the world.']
ובלשון הזהר<sup>5</sup>-: קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא].
And based on this, it is understood how the explanation that "Asher hotzeiticha me'Eretz Mitzrayim" points to G-dliness that transcends creation
ועפ״ז איז מובן ווי דער ביאור אז "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" באווייזט אויף אלקות שלמעלה מהבריאה
(is not contradictory,
(איז ניט שולל,
but on the contrary —)
נאר אדרבה -)
goes together with the interpretation that "Anochi Hashem Elokecha" refers to the Creator of heaven and earth
גייט צוזאמען מיט דעם פירוש אז "אנכי ה׳ אלקיך" גייט אויף דער בורא שמים וארץ
(G-dliness that relates to creation)
(אלקות שבערך הבריאה)
— because the intention in the giving of the Torah is,
- ווייל די כוונה אין מתן תורה איז,
that the revelation of G-dliness that transcends creation should be drawn down and permeate the existence of the creations; and in order to accomplish this in completeness, there must be the unification of the two levels in G-dliness - that which transcends creation and that which relates to creation: "Asher hotzeiticha me'Eretz Mitzrayim" reveals that the matter of "Anochi Hashem Elokecha"
אז דער גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה זאל נמשך ווערן און דורכנע־ מען מציאות הנבראים; און בכדי דאס אויפטאן בשלימות דארף זיין די התאחדות פון די צוויי דרגות אין אלקות -שלמעלה מהבריאה און שבערך הבריאה: "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" איז מגלה אז דער ענין פון "אנכי ה׳ אלקיך"
(Also
(אויך
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
But Creator of heaven and earth)
אלם בורא שמים וארץ)
is higher than the creation; in other style: is "I am G‑d your G‑d"
איז העכער פאר דער בריאה; בסגנון אחר: איו "אנכי ה׳ אלקיך"
(as He is Creator of heaven and earth)
(ווי ער איז בורא שמים וארץ)
becomes revealed G‑dliness which is incomparable to the creation
ווערט נתגלה אלקות וואם איז שלא בערך להבריאה
(as above regarding the two levels in Torah)
(ע״ד הנ״ל בנוגע צו די צוויי דרגות אין תורה).
And the power to connect and unify the two opposite matters
און דער כח צו מחבר ומאחד זיין די צוויי ענינים הפכיים
(Torah and G-dliness that are above creation, and Torah and G-dliness that are clothed in creation)
(תורה און אלקות שלמעלה מהבריאה און תורה ואלקות וואם איז בהתלבשות אין דער בריאה)
- comes from His Essence, blessed be He, which is above both of them
-קומט פון עצמותו יח׳ שלמעלה משניהם
(both from the existence of the world and from the negation of the existence of the world)
(סיי פון מציאות העולם און סיי פון שלילת מציאות העולם),
As He gave Himself, so to speak, into the Torah: since the Torah and the Holy One, blessed be He, are entirely one,
ווי ער האט זיך אריינגעגעבן כביכול אין תורה: וויבאלד אז אורייתא וקוב״ה כולא חדי',
one thing with His Essence, blessed be He, which is above all matters,
איין זאך מיט עצמותו ית׳ שלמעלה מכל הענינים,
including also - above the description of 'entirely one' and 'singular' etc. - the Torah that is above the world becomes joined with the Torah as it is clothed below in the world,
כולל אויך - למעלה פון דעם תואר ״כולא חד״ און ״יחיד״ וכו׳ - ווערן נתחבר תורה שלמעלה מעולם מיט תורה ווי זי ווערט נתלבש למטה בעולם,
Even in the simple matters.
ביז אין די דברים פשוטים.
That is,
דאם הייסט,
that the innovation of Matan Torah
אז דער חידוש פון מתן תורה
(regarding Torah and mitzvos which were by the Patriarchs before Matan Torah)
(לגבי תורה ומצוות וועלבע זיינען געווען בא די אבות פאר מ״ת)
is twofold:
איז א צווייענדיקע:
The Torah
די תורה
(and mitzvos)
(און מצוות)
before Matan Torah was
פאר מ״ת איז געווען
The level of Torah as it is connected with the world,
(א) די דרגא פון תורה ווי זי איז פארבונדן מיט עולם,
and therefore
און דעריבער איז
The observance of Torah and mitzvos was primarily in spirituality,
(ב) דער קיום התורה והמצוות געווען בעיקר ברוחניות,
And this did not permeate and refine the lower realm<sup>3</sup>,
און דאס האט ניט דורב־ גענומען און מזכך געווען דעם תחתוך<sup>3</sup>,
To make from the physical world an object of holiness"<sup>3</sup>;
צו מאכן פון גשמיות העולם א חפצא של קדושה"<sup>3</sup>;
However, at the Giving of the Torah, it is
משא״ב בא מתן תורה איז
The Torah was given as it is in its root and source - the Torah of the Holy One, blessed be He,
(א) געגעבן געווארן די תורה ווי זי איז בשרשה ומקורה - תורתו של הקב״ה,
until it is rooted and one with His Essence, may He be blessed,
ביז ווי זי איז מושרש און איין זאך מיט עצמותו ית׳,
in a manner completely incomparable to the world,
באין ערוך לגמרי פון עולם,
And therefore
און דערי־ בער
it has the power to be drawn down and transform even the physicality of the world,
(ב) האט זי דעם כח צו נמשך ווערן און איבערמאכן אויר גשמיות העולם,
so that all beings in the world are within their boundaries.
אז כל הנמצאים שבעולם אין ובתוך זייערע ג דרים,
should become an object of holiness,
זאלן ווערן א חפצא של קדושה,
until they become unified with G‑dliness and the Torah that is above creation<sup>37</sup>.
ביז פאראיינציקט ווערן מיט אלקות און תורה שלמעלה מהבריאה<sup>37</sup>.
And it could be said,
ה. ויש לומר,
that the three matters:
אז די דריי ענינים:
Creator of heaven and earth,
(א) בורא שמים וארץ,
The G‑dliness that is above creation,
(ב) אלקות שלמעלה מהבריאה,
His Essence, which is above both,
(ג) עצמותו ית׳ שלמעלה משניהם,
Which unites them both — are hinted at in the introduction and beginning of the Ten Commandments — "And G‑d spoke all these words, saying, I am the L‑rd your G‑d, etc.":
וועלכע איז זיי ביידע מאחד - זיינען מרומז אין דער הקדמה והתחלה פון די עשרת הדברות - "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי הוי׳ אלקיך גו"׳:
Before the Ten Commandments are said
נאך איידער עם ווערן געזאגט די עשרת הדברות
(all these words)
(כל הדברים האלה)
- there is "G‑d",
- איז דא "אלקים",
As He is before and above "And G‑d spoke all these words, etc."
ווי ער איז קודם און העכער פאר "וידבר גו׳ את כל הדברים האלה".
And it can be said that this refers to His Essence<sup>3</sup>,
ויש לומר אז דאס גייט אויף עצמותו ית׳י<sup>3</sup>,
which is above all matters; and from "Elokim" there is then the revelation of "Vayedaber"
שלמעלה פון אלע ענינים; און פון "אלקים" ווערט דערנאך דער גילוי פון "וידבר"
(speech)
(דיבור),
but not a revelation below His Essence,
אבער ניט א גילוי שלמטה מעצמותו ית׳,
rather "Vayedaber Elokim" that "Anochi"
נאר "וידבר אלקים" אז "אנכי"
"Elokim",
(ד. ה. "אלקים",
His Essence, may He be blessed,
עצמותו ית׳,
Shabbos Parshas Yisro,
ש״פ יתרו,
22 Shevat
כ״ב שבט
says,
זאגט,
that I — Anochi)
אז איך - אנכי)
causes that "Havayah" — G-dliness above creation should be one thing with "Elo-kecha" — your choice and your vitality,
טוט אויף אז "הוי" - אלקות שלמעלה מהבריאה זאל זיין אייו זאך מיט "אלקיך" - בחר וחיותך,
G-dliness that is in enclothement and relevance to creation.'■.
אלקות וואט איז בהתלבשות ובערך ה־ בריאה׳"■.
Based on the above - so in the mitzvah of "Anochi Hashem Elokecha" there are three matters:
ו. ע״פ הנ״ל - אז אין דער מצוה פון "אנכי ה׳ אלקיך" זיינען דא דריי ענינים:
The knowledge that the Almighty is the Creator of heaven and earth,
(א) די ידיעה אז דער אויבערשטער איז בורא שמים וארץ,
The knowledge that the Almighty is above the existence of creation,
(ב) די ידיעה אז דער אויבערשטער איז העכער פאר מציאות הבריאה,
and
און
A higher knowledge - the connection of the above two knowledges through His Essence - we can explain the words of the Rambam at the beginning of his book•,*
(ג) א ידיעה נעלית יותר -דער חיבור פון ביידע ידיעות הנ״ל דורך עצמותו ית׳ - יש לבאר דברי הרמב״ם בריש ספרו•*,
So "knowledge of this matter"
אז "ידיעת דבר זה"
(from "Anochi Hashem Elokecha")
(פון "אנכי ה׳ אלקיד")
includes the two
איז כולל די צוויי
(three)
(דריי)
matters that the Rambam writes in the first two halachos: Halacha 1 - "to know that there is a First Existence, and He brings into existence all existence etc.,"
ענינים וואט דער רמב״ם שרייבט אין די ערשטע צוויי הלכות: הלכה א׳ - "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא כו׳״,
and Halacha 2 - "And if it arises in the mind that He does not exist, no other thing can exist."
און הלכה ב׳ - "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות".
And with an introduction to the question:
ובהקדים השאלה:
How is it possible to say that "it could be considered that He is not present" G-d forbid?! And furthermore: a Jew has the obligation
(א) ווי איז שייך זאגן אז "יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי" ח״ו?! אוז גאכמער: א איד האט דעם חיוב
(also a part of the mitzvah of Torah study)
(אלט א חלק פון מצות תלמוד תורה)
to study the halacha in Rambam - a halacha in the Torah,
צו לערנען די הלכה אין רמב״ם - א הלכה אין תורה,
that "it could be considered that He is not present" G-d forbid!
אז "יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי" ח״וי!
What is the intention of the lengthy language "and if it could be considered etc."?
(ב) וואט איז די כוונה אין דער אריכות הלשון "ואם יעלה על הדעת כו׳״י
What is the addition and novelty in halacha 2, that "no other thing can come into existence" compared to halacha 1, that "all existing things"?
(ג) וואט איז די הוספה און חידוש אין הלכה ב׳ אז "אין דבר אחר יכול להמצאות" לגבי הלכה א׳ אז ״כל הנמצאים..
were not found except from the true essence of His existence״
לא נמצאו אלא מאמתת המצאו״י
It was once explained,*
האט מען אמאל מבאר געוועף*,
That in halacha 1 - "יש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא" - the Rambam is speaking about the knowledge of G‑d's existence, how the Almighty, as it were, contracted and lowered Himself to be in the category of "existence"
אז אין הלכה א׳ - "שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא״ - רעדט דער רמב״ם וועגן דער ידיעה אין מציאות ה׳ ווי דער אויבערשטער האט זיך כביכול מצמצם און משפיל געווען צו זיין בבחי׳ "מצוי"
(an existence that relates to bringing creatures into existence / to create the world
(מציאות ששייכת להמציא נמצא/ צו בא־ שאפן די וועלט
(with ten utterances / and from the aspect
(בעשרה מאמרות/ ומצד די בחינה
(of "first being")
(פון "מצוי ראשון")
"He brings into existence all that exists".
"הוא ממציא כל נמצא".
And in Halacha 2 he adds
און אין הלכה ב׳ איז ער מוסיף
(that it must be)
(אז עם דארף זיין)
a higher manner and level in knowledge of G-d
א העכטרער אופן ודרגא אין ידיעת ה׳
("could be conceived")
("יעלה על הדעת")
: as the Almighty in and of Himself is "not
: ווי דער אויבערשטער מצד עצמו איז "אינו
(in the category of)
(בגדר)
existing",
מצוי",
Entirely higher,
אינגאנצן העכער,
not in a beard,
שלא בערד,
from the limitation of existence
פון גדר מציאות
("existent not in existence"<sup>5</sup>*/ even as existence
("מצוי לא במציאות"<sup>5</sup>*/ אפילו ווי מציאות
(stands)
(שטייט)
in Torah,
אין תורה,
all the more so existence in the world,
עאכו״ב מציאות אין עולם,
and from the aspect of the level - "אי1 דבר אחר יכול להמצאות" - there it is not applicable at all.
ומצד די דרגא - "אי1 דבר אחר יכול להמצאות" - דארטן איז כלל ניט שייך
(Giant and fence of G‑d)
(ענק וגדר ה)
Reality.
מציאות.
And it can be said that the two laws correspond with the two matters mentioned above in "Anochi Hashem Elokeichem":
ויש לומר אז די צוויי הלכות זיינען מתאים מיט די צוויי ענינים הנ״ל אין "אנכי ה' אלקיד":
The knowledge in "Anochi Hashem Elokeichem" that He is the Creator of heaven and earth
(א) די ידיעה אין "אנכי ה׳ אלקיד" ווי ער איז בורא שמים וארץ
("First existence and He invents all existence etc."/
("מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא כו׳"/
The knowledge that the Supreme One is "He is not
(ב) די ידיעה אז דער אויכערשטער איז "אינו
(in the category)
(בגדר)
exists"
מצוי"
(as understood from "who brought you out of the land of Egypt")
(ווי פארשטאנדיק פון "אשר הוצאתיך מארץ מצרים").
And before this - before the two halachos - the Rambam prefaces: "The foundation of foundations and the pillar of wisdoms,"
און לפני זה - פאר די ביידע הלכות -איז דער רמב״ם מקדים: "יסוד היסודות ועמוד החכמות",
acronym of Havayah and that "He is the aspect of the essence of Atzmus"**,
ר״ת הוי׳ וואם "הוא בחי׳ אמתת העצמות"**,
and that He is above all categories and descriptions,
וואם ער איז העכער פאר אלע גדרים און תוארים,
higher than
העכער פון
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
Definition of Existence
גדר מציאות
("First Existent" / and above the negation of existence
("מצוי ראשון"/ און העכער פון שלילת המציאות
("Non-existent"/ negation of affirmation and negation of negation<sup>45</sup>,
("אינו מצוי"/ שלילת החיוב ושלילת השלילה<sup>45</sup>,
And also negation of the attribute itself
ושלילת אויך פון דעם תואר גופא
(But since there is no other way to express it,
(נאר היות אז מ׳האט ניט קיין אנדער וועג צו דאם אויסדריקן,
one says it in this language/ as discussed many times and especially during the past year.
זאגט מען עם בלשון זה/ כמדובר כמ״פ ובפרט במשך שנה האחרונה.
And since He is above both "existent" and "non-existent", therefore He includes and connects "that there is a First Existent etc." and "it would enter the mind that He is non-existent",
און וויבאלד אז ער איז העכער פאר "מצוי" און פאר "אינו מצוי" דעריבער איז ער כולל ומחבר "לידע שיש שם מצוי ראשון כו׳" און "יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי",
Then "I am the L-rd your G-d"
אז "אנכי ה׳ אלקיך"
(Also when He contracts Himself to be a "primary existence")
(אויך בשעת ער איז זיך מצמצם צו זיין "מצוי ראשון״)
is "He is not
איז ״אינו
(in the category)
(בגדר)
existent"" — in the manner of the introduction to the Ten Commandments: "
מצוי״״ _ ע״ד די הקדמה פאר די עשרת הדברות: "
(And He spoke)
(וידבר)
Elokim,"
אלקים",
And when He says "I am Havayah your G-d" — the connection of Havayah
וואם ער זאגט "אנכי הוי׳ אלקיר׳ - דער חיבור פון הוי׳
(aspect of "not present")
(בחי׳ "אינו מצוי")
and the like
און אלקיד
(aspect of "present")
(בחי׳ "מצוי")<sup>47</sup>.
And based on this, one can say,
ועפ״ז יש לומר,
Then "knowledge of this thing" includes three matters: the knowledge "that there is a first existence and He brings into existence all that exists etc." / the knowledge
אז "ידיעת דבר זה" איז כולל דריי ענינים: די ידיעה "שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא כו"/ די ידיעה
(ascent in intellect)
(עלי׳ בדעת)
"that He is not present etc.,"
"שהוא אינו מצוי כו"׳,
And also - the knowledge in "the foundation of all foundations and the pillar of wisdoms
און אויר - די ידיעה אין "יסוד היסודות ועמוד החכמות
(knowledge)
(לידע)",
"Essence of the entities"*<sup>4</sup> which connects both of the aforementioned knowledges.
"אמתת העצמות"*<sup>4</sup> וואס איז מחבר ביידע ידיעות הנ״ל.
The aforementioned matter is also hinted at in more detail in the details of the verse "And God spoke all these words saying",
ז. דער ענין הנ״ל איז אויך מרומז בפרטיות יותר אין די פרטים פון דעם פסוק "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר",
and from the Ten Commandments:
און פון די עשרת הדברות:
The revelation of "And He spoke"
דער גילוי פון "וידבר"
(from "Elokim")
(פון "אלקים")
consists of - "all these things",
באשטייט אין - "את כל הדברים האלה",
"All things" is plural - details and minute details
״כל הדברים״ לשון רבים - פרטים ופרטי פרטים
[the Ten Commandments,
[די עשרת הדברות,
which include the entire Written Torah,
וועלכע זיינען כולל כל תורה שבכתב,
the entire Torah<sup>49</sup>,
כל התורה כולה<sup>49</sup>,
also the Oral Torah,
אויך תושבע״פ,
also everything that a qualified student will innovate"<sup>5</sup>]
אויך כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש"<sup>5</sup>],
and in a revealed manner
ובאופן גלוי
("these")
("האלה");
And all this — in a manner of "saying,"
און דאם אלץ - אין אן אופן פון "לאמר",
as explained in Torah Ohr
כמבואר איו תורה אור
(Parshas Tetzaveh)
(פרש־ תנו)
*<sup>5</sup>,
*<sup>5</sup>,
So 'apparently the word 'leimor' has no understanding and is not like any 'leimor' in Scripture which is explained as 'leimor' to another,
אז "לכאורה מלת לאמר אין לה הבנה ואינו כמו כל לאמר שבמקרא שפי׳ לאמר לזולתו,
But it is not so in the Ten Commandments, it is impossible to explain thus, since all Israel heard and face-to-face the word of G‑d<sup>52</sup> etc.,
משא״ב בעשרת הדברות אא״פ לפרש כך שהרי כל ישראל שמעו ופב״פ דבר ה׳<sup>52</sup> בו׳,
But its explanation is 'to say' and to speak all the words of the Torah, etc.,
אך פי׳ הוא לאמר ולדבר את כל דברי התורה כו׳,
And like the matter of 'my words which I have put in your mouth'<sup>5</sup>,
וכענין דברי אשר שמתי בפירי■<sup>5</sup>,
And this power is given to Israel that the halachah that issues from their mouth is the word of G‑d literally
וכח זה ניתן לישראל להיות הלכה היוצאת מפיהם דבר ה׳ ממש
Parshat Yitro,
ש״פ יתרו,
22 Shevat,
כ״ב שבט
that was said to Moses from Sinai, etc.,
שנאמרה למשה מסיני כו׳,
as it is written, "my tongue will utter Your word,"
כמ״ש" תען לשוני אמרתך,
that the Torah is Your word, but my tongue will utter in response after the speaker".
שהתורה היא אמרתך אלא שלשוני תען בעונה אחר האומר".
And then it comes and continues in the Ten Commandments,
און דערנאך קומט עס ונמשך אין די עשרת הדברות,
beginning with "I am and you shall not have [other gods] we heard from the mouth of the Almighty״<sup>55</sup> — and if the two utterances are "the general principles of the entire Torah,
אנהויבנדיק פון "אנכי ולא יהי׳ לך מפי הגבורה שמענום״<sup>55</sup> -וואם די שני דברות זיינען "כללות כל התורה,
for the utterance "I am" includes all 248 positive commandments,
כי דיבור אנכי כולל כל רמ״ח מצות עשה,
and "you shall not have" includes all 365 negative commandments"<sup>55</sup>.
ולא יהי׳ לך כולל כל שס״ה מצות לא תעשה"<sup>55</sup>.
and if the two matters derive from the two levels in Divinity of "existent" and "non-existent"
וואם די צוויי ענינים נעמען זין־ פון די צוויי דרגות אין אלקות פון "מצוי" און "אינו מצוי"
(as follows, sec. 9)
(כדלקמן ס״ט).
And furthermore - particularly in the subsequent Ten Commandments,
און דערגאך - בפרטיות יותר אין די דברות שלאח״ז,
which are "simple matters" connected with the existence of the world
וועלכע זיינען "דברים פשוטים" פארבונדן מיט דעם קיום העולם
[including thereafter also "And these are the ordinances etc."
[כולל דערנאך אויך "ואלה המשפטים גו׳"
(Just as the first ones from Sinai, so too these from Sinai<sup>57</sup>)
(מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני<sup>57</sup>)
-the judgments and laws of the Torah connected with the reality of lower beings<sup>58</sup>,
-משפטי ודיני תורה פארבונדן מיט מציאות התחתונים<sup>58</sup>,
down to the lowest level,
ביז למטה מטה,
starting from the "Hebrew slave" sold for his theft,
אנהויבנדיק פון "עבד עברי" הנמכר בגניבתו,
And the laws of damages etc.^ all the details of existence become united with the level of Elokus that is above the reality of the world.
ודיני נזיקין וכו׳^ די אלע פרטי הנמצאים ווערן פאראיינציקט מיט דער דרגא פון אלקות וואס איז למעלה ממציאות העולם.
Beginning as this is in the mitzvah of knowing G-d - "I am the L-rd your G-d": that a Jew should know and understand
אנהויבנדיק ווי דאס איז אין מצות ידיעת ה׳ - "אנכי ה׳ אלקיך": אז א איד זאל וויסן און פארשטיין
("to know")
("לידע")
with his physical intellect - both "that there is a First Existence and He brings into existence all that exists etc.",
מיט זיין שכל הגשמי - סיי "שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא כו׳״,
and further - "it should occur to the mind
און נאכמער -"יעלה על הדעת
(specifically da'at,
(דעת דוקא,
not only with faith)
ניט נאר באמונה)
that He is not
שהוא אינו
(in the category)
(בגדר)
existent etc.
מצוי כו"׳.
And moreover: by him both knowledges become united,
און נאכמער: ביי אים ווערן נתאחד ביידע ידיעות,
that "I am the L-rd your G-d"
אז "אנכי ה׳ אלקיך"
(as he is "first existent etc.")
(ווי ער איז "מצוי ראשון כו׳")
is "He is not
איז "אינו
(in the category)
(בגדר)
existent"
מצוי"
- And what comes from His Essence, blessed be He,
- וואם דאם קומט פון עצמותו ית׳
(which is above the category of 'existing' and the category of 'non-existing')
(שלמעלה פון גדר "מצוי" און גדר "אינו מצוי").
From this one has a wondrous lesson in divine service - as explained in Torah Or there<sup>5</sup>
ח. דערפון האט מען א לימוד נפלא אין עבודת האדם - כמבואר בתו״א שם׳<sup>5</sup>
(In continuation of the explanation in 'Lomar'/ that when a Jew contemplates,
(בהמשך הביאור אין "לאמר"/ אז בשעת א איד איז זיך מתבונן,
that while learning a subject in Torah,
אז לערנענדיק אן ענין אין תורה,
is this in the manner of 'Lomar' - he repeats 'the actual word of G-d' - is 'Fear and trembling will fall upon him when engaging in Torah study, putting to heart that it is the actual word of G-d that was said to Moses at Sinai.'
איז דאס באופן פון ״לאמר״ - ער זאגט איבער "דבר ה׳ ממש" - איז "יפול עליו אימה ופחד בעסק התורה בשומו ללבו כי דבר ה׳ הוא ממש שנאמר למשה מסיני",
In the manner of "What is<sup>5</sup> below with awe and fear and trembling and sweat, so too here etc." in the "occupation with Torah of every person"
באופן פון "מהי<sup>5</sup> להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו"׳ אין דעם "עסק התורה של כל אדם"
[Men, women,
[אנשים נשים,
And if each one of them is obligated in Torah study! Because his learning now
וואם יעדערער פון זיי איז מחוייב אין לימוד התורה"! ווייל זיין לערנען איצטער
("Even when learning by himself")
("אפילו כשלומד בפני עצמו")
is "as if he received it today from Mount Sinai,"
איז "כאילו קבלה היום מהר סיני",
as our Sages said: "Each day they should be in your eyes as new ones,"
כמאחז״ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"׳,
until literally new<sup>304</sup>.
ביז חדשים ממש<sup>304</sup>.
And especially according to what was discussed above,
ובפרט ע״פ המדובר לעיל,
So the "to say" is analogous to "and G-d spoke,"
אז דער "לאמר" איז בדוגמת "וידבר אלקים",
from the aspect of "not present,"
פון בחי׳ "אינו מצוי",
up to from His Essence,
ביז פון עצמותו ית׳,
So every Jew in his daily life has the power
ד. ה. אז יעדער איד אין זיין טאג טעגלעכן לעבן האט בכח
(and especially through Torah study)
(ובפרט דורך לימוד התורה)
to feel and know and recognize "Elokim" which is higher than all concepts,
צו מרגיש און יודע ומכיר זיין "אלקים" וואס איז העכער פאר אלע עני־ נים,
Higher even than "I am Hashem your G-d"; in his simple life
העכער אויך פון "אנכי ה׳ אלקיך"; אין זיינע חיים פשוטים
(and certainly not in the life of the soul)
(ומכ״ש אין חיי הנשמה)
He recognizes
אנערקענט ער
(knows)
(לידע)
The Supreme One - beyond the fact that He is "the First Existence and from Him came into being all existences etc." - that He is
דעם אוי־ בערשטן - נוסף ווי ער איז "מצוי ראשון וממנו נמצאו כל הנמצאים כו׳״ - ווי ער איז
(also as "First Existence")
(אויך אלם "מצוי ראשון")
"He is not an existence,"
"אינו מצוי",
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
That regarding "no other thing can exist",
שלגבי׳ "אין דבר אחר יכול להמצאות",
So that he hears and knows how the whole world
אזוי אז ער הערט ויודע ווי די גאנצע וועלט
(all existing things)
(כל הנמצאים)
is connected with "non-existent",
איז פארבונדן מיט "אינו מצוי",
like time and place ■* become above time and place!
ווי זמן ומקום'■* ווערן למעלה מזמן ומקום!
And on the contrary - with this begin the Ten Commandments,
ואדרבה - דערמיט הויבן זיר אן די עשרת הדברות,
And afterwards it is drawn into details,
און דערנאך ווערט עם נמשך אין פרטים,
into all the commandments and into the entire Torah.
אין די אלע דברות און אין כל התורה כולה.
And so forth, standing in Shabbos Parshas Yisro,
ועאכו״ב שטייענדיק אין שבת פ׳ יתרו,
When we read publicly the portion of Mattan Torah,
ווען מ׳לייענט בציבור פרשת מתן תורה,
With the blessing before and after - and one should say,
בברכה לפני׳ ולאחרי׳ - ויש לומר,
That this is similar to the 'time of the giving of our Torah' which is 'once a year',
אז דאס איז בדוגמא צו "זמן מתן תורתנו" וועלכע איז "אחת בשנה",
And through this, the giving of the Torah is renewed anew
וואם דעמולט ווערט אויפגעטאן מתן תורה מחדש
(And in a more elevated manner than in previous years)
(ובאופן נעלה יותר ווי בשנים שלפנ״ז),
And from this it is drawn throughout the entire year.
און דערפון ווערט עם נמשך בכל השנה כולה.
And in particular according to the Torah of the old Rebbe,
ובפרט ע״פ די תורה פון דעם אלטן רבי׳ף",
that one must live with the time,
אז מ׳דארף לעבן מיט דער צייט,
with the weekly Torah portion - on this Shabbos one must live with the Giving of the Torah,
מיט פרשת השבוע - אין דעם שבת דארף מען לעבן מיט מתן תורה,
including - G‑dliness that is above creation and that becomes revealed in the world.
כולל - אלקות שלמעלה מהבריאה וואם ווערט נתגלה אין וועלט.
*
*
Based on the above, one will also understand the reason that together with the most elevated revelation that was at the Giving of the Torah
ט. ע״פ הנ״ל וועט מען אויך פאר־ שטיין דעם טעם וואם צוזאמען מיט דעם גילוי הכי נעלה וואס איז געווען בא מתן תורה
(and similarly at the Giving of the Torah in Parshas Yisro and Va'eschanan)
(און אזוי אויך מ״ת בפרשת יתרו ואתחנן),
Beginning from the revelation of the G‑dly soul that is in every Jew,
אנהויבנדיק פון גילוי נפש האלקית שבכל אחד מישראל,
was then also given the power to refine the lower things in the world,
איז דע־ מולט אויר געגעבן געווארן דעם כח צו מברר זיין די דברים התחתונים אין וועלט,
Beginning from one’s own animal soul,
אנהויבנדיק פון דעם אייגענעם נפש הבהמית,
as explained in Torah Or<sup>65</sup> that
כמבואר אין תורה אור<sup>65</sup> אז
Torah is called "Oz v’Tushiyah",
תורה ווערט אנגערופן "עוז ותושי׳",
It gives strength to reveal the G‑dly soul, and in a manner of Tushiyah — to weaken the animal soul:
זי גיט עוז צו מגלה זיין דעם נפש האלקית און באופן פון תושי׳ - להתיש הנפש הבהמית:
Revelation of G‑dliness from the aspect of "Metzui Rishon"
גילוי אלקות פון בחי׳ "מצוי ראשון"
(Ten Utterances)
(עשרה מאמרות)
"Leaves" a place for the existence of the world which was created in a way that it needs to have a correction.
"לאזט" אן ארט צו מציאות העולם וועלכע איז באשאפן געווארן באופן אז זי דארף האבן א תיקון
(which God created to make - to rectify■׳<sup>6</sup>)
(אשר ברא אלקים לעשות - לתקן■׳<sup>6</sup>).
In contrast, through the revelation of the aspect of "He is not found", which was at the giving of the Torah
מה שאין כן דורך דער גילוי פון בחי׳ "אינו מצוי" וואם איז געווען בא מתן תורה
(and regarding the aspect of "no other thing can exist")
(וואם לגבי׳ "אין דבר אחר יכול להמצאות")
One receives the power to clarify, rectify, and transform perfectly even the deficiency<sup>67</sup>.
באקומט מען דעם כח צו מברר ומתקן ומהפך זיין כשלימות אויך דעם חסרון<sup>67</sup>.
[And in another style: the revelation that above is Yesh
[ובסגנון אחר: דער גילוי אז למעלה איז יש
(the true)
(האמיתי)
and below is in - works the nullification of the lower existence<sup>6</sup>]
ולמטה איז אין - פועל׳ט דער ביטול היש התחתון"<sup>6</sup>].
And these are the two matters in the beginning of the Ten Commandments - "Anochi" and "Lo Yihiyeh Lecha"
און דאם זיינען די צוויי ענינים אין אנהויבם עשרת הדברות - "אנכי" און ״ולא יהי׳ לך״
(corresponding to positive commandment and negative commandment<sup>6</sup>)
(כנגד מ״ע ומל״תי<sup>6</sup>)
- corresponding to the aspect of "existing" and corresponding to the aspect of "non-existing"<sup>7</sup>.
- כנגד בחי׳ "מצוי" און כנגד בחי׳ "אינו מצוי""<sup>7</sup>.
Accordingly, we must explain the connection with today's lesson of Rambam - conclusion of the Book of Women.
י. עפ״ז יש לבאר דעם קשר מיט היינטיקן שיעור רמב״ם - סיום ספר נשים
(And Halacha Sotah)
(והל׳ סוטה)
- And when he concludes that the husband must protect "between him and her gently etc. in order to guide her on the straight path etc.,
- וואם ער איז מסיים אז דער בעל דארף באווארענען "בינו לבינה בנחת כו׳ כדי להדריכה בדרך ישרה כו׳,
is strict with his wife and with his sons and his household, and admonishes them and inspects their ways constantly until he knows that they are complete etc.,
מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמין כו׳,
as it is said,<sup>7</sup> 'And you shall know that your tent is at peace, and you shall visit your habitation and not sin':
שנאמר׳<sup>7</sup> וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא":
Shabbat Parshat Yitro,
ש״פ יתרו,
22 Shevat
כ״ב שבט
The Giving of the Torah is the wedding, so to speak,
מתן תורה איז די חתונה כביכול
("The day of his wedding" — this is the Giving of the Torah)
(יום חתונתו זה מתן תורה")
Of Jews from the Most High.
פון אידן מימן אויבערשטן.
And the Most High
און דער אויבערשטער
("Ish")
(״איש״)
- And what "what He does, He tells Israel to do" - gives strength and warns
- וואם "מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות״״ - גיט כח און בא־ ווארנט
(as explained in the Halacha)
(כמבואר אין דער הלכה)
That also in a situation
אז אויך אין א מצב
(in this lower world)
(בעולם הזה התחתון)
Where there can be a reason for an undesirable matter,
וואו עס קען זיין א קס״ד אויף אן ענין בלתי רצוי,
and to be, and you will surely know that a Jew
ואל זיין וידעת בודאי אז א איד
(the 'woman')
(די "אשה")
is peace and completeness,
איז שלום ובשלימות,
"and you will know" that peace of your tents"
"וידעת" כי שלום אהליך"
(his wife)
(אשתו),
or air "and you will visit your nest"
אוז אויר "ופקדת נוך״
(the members of his household - his offspring,
(בני ביתו - תולדותיו,
including the histories of the righteous are good deeds\")
כולל תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים"),
in a manner of 'nof' from the language of house and dwelling - it becomes a dwelling in the lower worlds,
אין אן אופן פון ״נוף״ מלשון בית ודירה - עט ווערט א דירה בתחתונים,
a beautiful dwelling
א דירה נאה
("nof' from the language of beauty)
("נוף׳ מלשון יופי).
And he concludes - "and you shall not sin".
און ער איז מסיים - "ולא תחטא".
What apparently: how does this fit with the rule\" that one concludes with a good thing
וואט לכאורה: ווי שטימט דאם מיט דעם כלל" אז מסיימים בדבר טוב
[As the Rambam conducts himself at the conclusion of his books]
[ווי דער רמב״ם פירט זיך בסיום פון זיינע ספרים]
? And especially since before this he speaks about good matters,
? ובפרט אז לפנ״ז רעדט ער וועגן ענינים טובים,
He could have changed the order of the verse and written "You shall not sin" earlier and concluded with "ופקדת גוך"
האט ער געקענט משנה זיין דעם סדר הכתוב און שרייבן "לא תחטא" פריער און מסיים זיין מיט "ופקדת גוך"
(In the manner of the conclusion of the Mishnah in tractate Berachot,
(ע״ד ווי דער סיום המשניות איו מם׳ ברכות,
that one changes the order of the verse and writes "they have broken Your law" and therefore then "it is time to act for Hashem" — in order to end with a good thing.<sup>7</sup>]
אז מ׳איז משנה סדר הכתוב" און מ׳שרייבט "הפרו תורתך" און "משום" דערנאד "עת לעשות לה׳״ - כדי לסיים בדבר טוב•<sup>7</sup>].
And we can explain this — that on the contrary: "and you shall not sin" refers to the perfection of the good,
ויש לומר הביאור בזה - אז אדרבה: "ולא תחטא" גייט אויף שלימות הטוב,
that even in a situation where there is a concern of "you will sin"
אז אויך אין א מצב וואו ס׳איז דא א קס״ד אויף "תחטא"
(sin literally,
(חטא כפשוטו,
or sin from the word deficiency<sup>7</sup>,
אדער חטא מלשון חסרון<sup>7</sup>,
as it is written "I and my son Shlomo are sinners"')
כמ״ש״״ ״אני ובני שלמה חטאים״׳״)
-becomes "you shall not sin"<sup>2</sup>"
-ווערט "לא תחטא"<sup>2</sup>"
[And even if he becomes stumbles G‑d forbid—he does teshuvah,
[ואפילו אויב ער ווערט נכשל ח״ו - טוט ער תשובה,
so through this it becomes "you shall not sin",
וואס דורך דעם ווערט "לא תחטא",
intentional sins become for him like merits… until actual merits]
זדונות נעשו לו כזכיותי■" ביז זכיות ממש],
Regarding the matter of transforming darkness into light — that one attains the advantage of light from darkness.
ע״ד המעלה פון אתהפכא חשוכא לנהורא -עם ווערט יתרון האור מן החושך.
And it can be said that this is the perfection in the service of the Beinoni
ויש לומר אז דאס איז די שלימות אין עבודת הבינוני
(in relation to a tzadik)
(לגבי א צדיק)<sup>315</sup>",
that even
אז אפילו
Sefer HaSichos — 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
in a situation where there is a possibility of “you will sin,”/ that a bad thought enters his mind — he overcomes it through his service,
אין א מצב וואו ס׳איז דא אן אפשריות אויף ״תחטא׳/ שעולה הרהור רע למוחו -איז ער זיך מתגבר ע״י עבודתו,
and “immediately upon his ascent there, repels it with both hands.”
און "מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידים"־",
And it becomes "you shall not sin".
און עס ווערט "לא תחטא".
And one should note and connect this with the acronym of Rambam - "Rav Moftei B'Eretz Mitzrayim"*",
ויש להעיר ולקשר זה מיט די ר״ת פון רמב״ם - "רבות מופתי בארץ מצרים"*",
And also in this it is emphasized that the conclusion is with "in the land of Egypt"
וואם אויך אין דעם איז בהדגשה אז דער סיום איז מיט "בארץ מצרים"
(not with "Rav Moftei")
(ניט מיט ״רבות מופתי״)
- because of the virtue that emerges through the labor "in the land of Egypt"<sup>7</sup>",
- צוליב די מעלה וואס קומט ארוים דורך דער עבודה "בארץ מצרים"<sup>7</sup>",
"From the straits I called upon God; God answered me with expansiveness""".
"מן המיצר קראתי י־ה ענני במרחב י־ה""".
And from the conduct of the Holy One, blessed be He, with the Jewish people
און פון הנהגת הקב״ה מיט אידן
(on the day of His wedding, that is the Giving of the Torah)
(ביום חתונתו זה מ״ת)
Thus the conduct that must be among every Jew becomes so hierarchical,
ווערט אזוי נשתלשל די הנהגה וואם דארף זיין בא יעדער אידן,
man and woman.
איש ואשה.
And to add,
ולהוסיף,
that in the introduction to the giving of the Torah, Moses first spoke to the women and then to the men*".
אז בהקדמה צו מתן תורה האט משה פריער גערעדט צו די נשים און דערנאר צו די אנשים*".
Which emphasizes the aforementioned,
וואס דאם איז מדגיש הנ״ל,
that first and foremost one must protect the conduct of the woman
אז לכל לראש דארף מעז באווארענען הנהגת האשה
(and similarly regarding the “woman” — the aspect of receiver — of and in every Jew,
(ועד״ז בנוגע צו די ״אשה״ - בחי׳ מקבל -פון און אין יעדער איד,
but a woman to the Holy One, blessed be He, and through this it becomes “And you shall know that your tent is at peace, etc.”
אלם אשה ל־ הקב״ה/ און דורך דעם ווערט "וידעת כי שלום אהליך וגו"׳.
Based on this, one can also find and say that the study of Shabbos Parshas Yisro
יא. עפ״ז קען מעז אויך געפינען און זאגען אז אפלערנונג פון שבת פ׳ יתרו
(Parshas Matan Torah)
(פ׳ מ״ת)
before the yahrtzeit
פאר דעם יארצייט
(on the 22nd of Shevat)
(בכ״ב שבט)
: On the day of the yahrtzeit of a righteous man and righteous woman, two opposite matters are revealed simultaneously.
: ביום היארצייט פון א צדיק וצדקנית ווערן אויפגעטאן צוויי ענינים הפכיים בבת
From on high, and he will merit to receive spirit from the root of some tzadik, etc.
ממרום ויזכה לנחי׳ רוח משרש איזה צדיק כו׳
(But to note from Tanya there above: Not every person merits to be a tzadik.)
(אבל להעיר מתניא שם לעיל: איו כל אדם זוכה להיות צדיק.
etc.)
ואכ״מ).
One
אחת
(Akin to and resembling the two matters "Peace in your tents" and "You shall not sin")
(מעין ודוגמת פון די צוויי ענינים "שלום אהליך" און "לא תחטא")
: the ascent of the soul above<sup>317</sup>"
: עליית הנשמה למעלה<sup>317</sup>"
(in the manner of the level of G‑dliness that is above creation)
(ע״ד דרגת אלקות שלמעלה מהבריאה),
And together with this - "He works salvations in the midst of the earth"״׳י,
וביחד עם זה - "פועל ישועות בקרב הארץ״׳י,
No existence of the world
אין מציאות העולם
(In the manner of "many wonders in the land of Egypt")
(ע״ד "רבות מופתי בארץ מצרים").
And one can learn a lesson and hint in the name of the deceased - "Chaya Mushka": Chaya from the word life,
ויש ללמוד מוסר ורמז בשם הנפטרת -"חי׳ מושקא": חי׳ מלשון חיים,
and life takes from the source of life
וואם חיים נעמט זיד ממקור החיים
(His essence, may He be blessed, and become drawn in the life of the soul
(עצמותו ית׳/ און ווערן נמשך בחיי הנשמה
(a part of G-d from above literally - y)
(חלק אלקה ממעל ממש־י)
until in simple life,
ביז אין חיים בפשטות,
As hinted in "Chai-Yud" with the addition of a Hei,
ווי מרומז אין "חי־ה" בתוספת ה״א,
hinting to the five articulations of the mouth and above and beyond,
מרמז אויף די ה׳ מוצאות הפה ולמעלה מעלה,
so to speak,
כביכול,
the Ten Utterances with which the world was created, simply
די עשרה מאמרות שבהן נבה״עני בפשטות
("First Existent,
("מצוי ראשון,
and He brings into existence all that exists")
והוא ממציא כל נמצא").
From Chai-Yud it is drawn into the second name, which is a foreign name - meaning the lower clarification
פון חי־ה ווערט נמשך אין דעם צווייטן נאמען וועלכע איז א שם בלע״ז - וואס באדייט דער בירור התחתון
As we find by many great Jewish leaders two names,
[ווי מ׳געפינט בא כמה וכמה גדולי ישראל צוויי נעמען,
one name in the holy tongue and the second name in a foreign language,
איין נאמען בלשון הקודש און דער צוויי־ טער נאמען בלע״ז,
as by the old Rebbe
ווי בא דעם אלטן רבי׳ן
(Shneur Zalman)
(שניאור זלמן),
the middle Rebbe
דער מיטעלער רבי
(Dovberx the Tzemach Tzedek
(דובערx דער צמח צדק
(Menachem Mendel)
(מנחם מענדל),
the Rebbe, of blessed memory
דער רבי נ״ע
(Shalom Dovber)
(שלום דובער)
[.
[.
On the contrary—specifically through this name in the foreign language
ואדרבה -דוקא דורך דעם שם בלע״ז
(at the end of the name,
(בסיום השם,
in the manner of the aforementioned quality of the end of the verse in the Rambam)
ע״ד הנ״ל די מעלה פון סיום הכתוב שברמב״ם)
is revealed that a most sublime elevation—that from the foreign language "language of this people"
ווערט אויפגעטאז אז עילוי נעלה ביותר - אז פון לע״ז "לשון עם זו",
becomes 'this people I have formed for Myself, they shall relate My praise,'
ווערט "עם*י זו יצרתי לי תהלתי יספרו",
like a brick
ע״ד לבנח
(a brick, not a stone, which is in the hands of Heaven-i)
(לבנה ולא אבן שבידי שמים־י)
the sapphire
הספיר
(the Work of the Chariot)
(מעשה מרכבה)
which was given at the Giving of the Torah.
וועלכע איז גע־ ווען בא מ״ת*י.
Shabbat Parshat Yitro,
ש״פ יחת,
22 Shevat
כ״ב שבט
And specifically, since the secular name in our case is - "Moscow/ what does that mean
ובפרט אז דער שם לע״ז בנדון דידן איז - "מושקא׳/ וואט מיינט
(also)
(אויך)
” a pleasant fragrance - that the soul delights in scent,
” ריח בשמים - שהנשמה נהנית מריח״י,
delights and takes pleasure,
נהנית ומתענגת,
and “there is no greater pleasure” יי.
ו״אין למעלה מעונג״יי.
And also the gematria of both names is - עִת,
און אויר די גימטריא פון ביידע נעמען איז - ע״ת,
and one should learn a lesson and a hint to “time” all of them,
ויש ללמוד מוסר ולרמז ל״עת" כולם,
the 28 times””<sup>1</sup>,
די כ״ח עתים""<sup>1</sup>,
which include times for good and times that are
וועלכע זיינען כולל עתים לטוב און עתים וואם זיינען
d9)
ד9)
It is possible to say that the source of the name "סושקא■׳" is from that which is in Berakhot
דיש לומר שמקור שם "סושקא■׳ הוא מהא דנרכות
(Mag,
(מג,
: All the incenses, one recites over them "Who creates trees of spices,"
א) : כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים,
except for Hushak,
חוץ מחושק,
it is oil of life,
שמן חי׳ הוא,
that one recites over it the blessing 'Who creates varieties of grains'<sup>319</sup>,
שמברכין עליו בורא מיני כשמים<sup>319</sup>,
and the Rif writes: "Mushka",
והרי״ף גורם: "ממושקא",
and similarly in Rabbeinu Yonah.
וכ׳־ה ברבינו יונה.
and according to the Rambam
ולדעת הרמב״ם
(Laws of Blessings 269-.
(הל׳ ברכות רס״ט־.
Laws of the Temple Vessels ch.1 hal.3)
הל׳ כלי המקדש פ״א ה״ג)
and other commentators••
ושאר מפרשים••
(the Ibn Ezra
(הראב״ע
(in the name of the RaSaG)
(בשם הרס״ג),
Rabbeinu Bechaye,
רבינו בחיי,
Abarbanel,
אברבנאל,
and more - you shall take for,
ועוד - תשא ל,
23/5
כג/ ה״ה
(the translation of)
(התרגום של)
myrrh of the spices of the incense mentioned in the Torah
מור דסממני הקטורת שנאמר בתורה
(Tisa there)
(תשא שם)
[And not like the opinion of the Ra'avad
[ודלא כדעת הראב־ד
(Laws of the Vessels of the Temple there)
(הל׳ כלי המקדש שם)
And the Ramban...
והרמב״ן•••
(On the Torah portion Tisa there)
(עה״ם תשא שם),
And see R''Y on Berachot there - Shmushk
וראה ר״י לברכות שם - שמושק
(In Berachot there)
(בברכות שם)
It is not mor (myrrh) from the Torah, which is one of the fragrant herbs, as it is written
אינו מור שבתורה שהוא מעשבי בשמים כמ״ש
(Song of Songs 5,
(שה״ש ה,
I have gathered my myrrh with my spice]
א) אריתי מורי עם בשמי].
And to note that we find many women's names after flowers and spices
ולהעיר שמצינו הרבה שמות נשים על שם פרחים ובשמים
(both in the holy language and in foreign languages)
(הן בלשון הקודש והן בלע״ז).
And based on this, perhaps one can say that also the name "Mushka• was given
ועפ״ז אולי י״ל שגם השם "מושקא• ניתז
(for the first time)
(בפעם הראשון)
after the perfume myrrh.
ע״ש הבושם מור.
And see Torah Ohr there
וראה תו״א שם
(and so it is in Likkutei Torah Shir HaShirim 32,
(וכ״ה בלקו״ת שה״ש לב,
section 1/ that myrrh indicates the work of transformation
סע״א/ שמור מורה על עבודת האתהפכא
(see there in the explanation of the dispute among the halachic authorities whether myrrh is permitted for eating)
(עיי״ש בביאור מחלוקת הפוסקים באם מור מותר באכילה).
And based on this, what is explained inside about the content of the name 'Mushka' will be sweetened.
ועפ״ז יומתק המבואר בפנים בתוכן שם "מושקא"
(in foreign language)
(בלע״ז)
- regarding the service of ishapcha (transformation),
- ע׳׳ד עבודת האתהפכא,
"You shall not sin".
"לא תחטא".
Revealed the opposite of good,
בגלוי היפר הטוב,
But through the service of 'You shall not sin,' they become transformed into true and revealed good.
אבער דורך דער עבודה פון "לא תחטא" ווערן זיי נהפך לטוב אמיתי וגלוי
[As also hinted in the name of the father of the deceased,
[כמרומז אויך אין דעם נאמען פון אבי הנפטרת,
His Holy Honor, my father-in-law, the Rebbe - Yosef, named after Yosef, G-d will add another son,]
כ״ק מו״ח אדמו״ר -יוסף ע״ש יוסף לי ה׳ בן אחר׳"׳,
So from "Achar" one makes a "Boh",
אז פון "אחר" מאכט מען א "בו""",
And in the manner of "Yitzchak",
און באופן פון "יצחק",
Within laughter and joy,
מחוך צחוק ושמחה,
As it is more openly evident in women - who naturally have a pleasant countenance]
ווי דאס שטייט בגלוי יותר בא נשים - שבטבע שלהן סבר פנים יפות]
And furthermore - a most elevated good,
ואדרבה - א טוב הכי נעלה,
Like the advantage of light over darkness.
כיתרון האור מן החושך.
And the deed is the main thing,
יב. והמעשה הוא העיקר,
And particularly in connection with a yahrzeit - as is the custom of Israel, that one connects it with additions in matters of actual deed for the elevation of the soul.
ובפרט בקשר מיט א יארצייט - כמנהג ישראל אז מ׳פארבינדט דאם מיט הוספות אין ענינים של מעשה בפועל לעילוי הנשמה
[For through this one draws down the elevation of the soul here below]
[וואס דורך דעם איז מעז ממשיך עילוי הנשמה דא למטה].
And it is apparent in actuality also in this gathering of Jewish women and girls which takes place these days in connection with the yahrzeit - where they have accepted and are accepting good resolutions in matters of actual deed
וכנראה בפועל אויך אין דעם כינוס פון נשי ובנות ישראל וואס קומט פאר בימים אלה בקשר מיט דעם יארצייט -וואו מ׳האט אנגענומען און מ׳נעמט אן החלטות טובות אין ענינים פון מעשה בפועל
[So much so that it is already in print - from this gathering and resolutions from years ago - for printing is for generations to come<sup>1</sup>•"׳]
[ביז אז ס׳איז אויך שוין בדפוס -פון דעם כינוס און החלטות פאר־א־יארן - וואס דפוס איז לדורי דורות<sup>1</sup>•"׳],
Both concerning one's own service and concerning influencing others in all matters of Judaism,
סיי בנוגע צו די אייגענע עבודה און סיי בנוגע צו משפיע זיין אויף אנדערע אין אלע ענינים פון אידישקייט,
And especially - the three mitzvos especially entrusted to women - acronym הח״ף״י: lighting Shabbos candles,
ובמיוחד - אין די דריי מצוות אנפארטרויט ספעציעל לנשים - ר״ת הח״ף״י: הדלקת נרות שבת,
Challah
חלה
(Kashrus of eating and drinking / Niddah)
(כשרות האכילה ושתי׳/ נדה
(Family Purity)
(טהרת המשפחה).
And all this - with joy and delight,
וכל זה - מתוך שמחה ותענוג,
in the nature of women and girls in particular,
בטבע הנשים ובנות במיוחד,
then they carry out their service with vitality
אז זיי טוען זייער עבודה מיט חיות
(as the name of the deceased)
(כשם הנפטרת),
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
with a cheerful countenance, on the 6th,
בסבר פנים יפות בו׳,
And especially through a gathering of Jewish women and girls - which is a gathering of righteous ones
ובפרט דורך א כינוס פון נשי ובנות ישראל - וואם א כינוס צדיקים
(And Your people are all righteous)
(ועמך כולם צדיקים)
is a pleasure for them and a pleasure for the world<sup>5</sup>.
איז הנאה להן והנאה לעולם<sup>5</sup>"׳.
And in practical terms: it is worthwhile and proper to connect the yahrtzeit with increasing and adding in establishing institutions for the elevation of the soul
ובנוגע לפועל: ס׳איז כדאי ונכון צו פארבינדן דעם יארצייט מיט מוסיף ומרבה זיין איו אויסשטעלן מוסדות לעילוי הנשמה
(in addition to the institutions that have been established until now / including and especially - institutions dedicated to the aforementioned three mitzvos.
(בהוספה אויף די מוסדות וואט מ׳האט ביז איצטער אויפגעשטעלט/ כולל ובמיוחד - מוסדות געווידמעט צו די ג׳ מצוות הנ״ל.
And in particular - educational institutions for the daughters of Israel.
ובפרט - מוסדות חינוך פאר בנות ישראל.
As it was innovated in the previous generation
ווי ס׳איז נתחדש געווארן בדור שלפנ״ז
(The generation of his Holiness, my father-in-law, the Rebbe - father of the deceased)
(דער דור פון כ״ק מו״ח אדמו״ר -אבי הנפטרת),
That the great ones of Israel founded schools also for the daughters of Israel
אז גדולי ישראל האבן מייסד געוועז בתי ספר אויך פאר בנות ישראל
[Although in previous generations schools were only for boys,
[אע״פ וואם בדורות שלפנ״ז זיינען בתי ספר געווען נאר פאר בנים,
and the
און דער
(main)
(עיקר)
The education of the girls, they receive at home from their mother or grandmother,
חינוך הבנות האבן זיי באקומען אין דער היים פון זייער מוטער אדער באבע,
older sisters,
עלטערע שוועסטער,
and so on^ like the educational institution "Beis Rivkah",
וכיו״ב^ ווי דער מוסד חינוך "בית רבקה",
which his holy honor, my father-in-law, the Rebbe, founded
וואם כ״ק מו״ח אדמו״ר האט מייסד געווען
(in the middle of his leadership)
(באמצע נשיאותו).
And an additional innovation in this - that in the schools for girls they also teach
און חידוש נוסף בזה - אז אין די בתי ספר לבנות לערנט מען נוסף אויף
practical halachot,
הלכות למעשה,
An atmosphere of give-and-take and a bit of pilpul,
אויר שקו״ט וקצת פלפול,
Which imparts vitality and delight in the study,
וועלכע גיט צו חיות ותענוג אין דעם לימוד,
With the emphasis,
מיט דער הדגשה,
That the main thing is - the practical conclusion in halacha l'ma'aseh.
אז דער עיקר איז - די מסקנא בפועל בהלכה למעשה.
Similarly - it is worthwhile to add and increase in charity in connection with the yahrzeit,
אזוי אויך - איז כדאי מוסיף ומרבה זיין בצדקה בקשר מיט דעם יארצייט,
And how good - in a number of 470
ומה טוב - אין א מספר פון ע״ת,
The gematria of the name of the nifteres
(470) די גימטריא פון שם הנפטרת
(as above)
(כנ״ל).
And may it be His will,
ויהי רצון,
that the increase in multiplicity in all these matters should further hasten the fulfillment of the prophecy<sup>5</sup> "and those who dwell in the dust shall awake and sing,"
אז די הוספה בריבוי אין די אלע ענינים זאל נאכמער צואיילן דער קיום היעוד<sup>5</sup>"׳ "והקיצו ורננו שוכגי עפר",
that the vitality and pleasure will be drawn down here below in simplicity - souls in bodies,
אז די חיות און תענוג וועט נמשך ווערן דא למטה בפשטות - נשמות בגופים,
and among them and at their head - the Baal Shem Tov,
ובתוכם ובראשם - דער בעש״ט,
the Maggid,
דער מגיד,
And the Nesi'im of Chabad - the Alter Rebbe,
און די נשיאי חב״ד - דער אלטער רבי,
the Mitteler Rebbe,
דער מיטעלער רבי,
the Tzemach Tzedek,
דער צמח צדק,
the Rebbe Maharash,
דער רבי מהר״ש,
the Rebbe
דער רבי
(the Rebbe Rashab)
(מהורש״ב)
of blessed memory,
נ״ע,
and his honor, our master, teacher, and Rebbe
און כ״ק מו״ח אדמו״ר
(and his daughter who passed away,
(ובתו הנפטרת,
Shabbos follows the father,
שבת הולכת אחר האב,
as per the announcement of our Sages, may their memory be for blessing,
כהודעת חז״לי"׳/
And we will merit to recite 'Shehecheyanu vekiyemanu vehigianu lazman hazeh' time - of the true and complete redemption through our righteous Moshiach,
און מ׳וועט זוכה זיין צו מאכן "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״ זמן - פון דער גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
immediately and instantly.
תיכף ומיד ממש.
Sanhedrin ?a,
105) סנהדרין ?א,ב.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ