גאנצן לעבן,
ובאופו פון מוסיף והולך ואור” 1 ),
אדער די וואס שיקן זייערע קינדער אין דער ישיבה,
אדער וועלכע זיינען איינגעווירקט געווארן דורך דער ישיבה ותלמידי הישיבה,
ועאכו״ב די וואם לערנען אין דער ישיבה בהוה.
אוו ס׳איז כדאי ממשיך זיין די חגיגות ביז ח״י אלול,
ועד בכלל,
ומה טוב
(אין די ערטער וואו מ׳קען עם דורב־ פירן)
— אויר אין די ימים שלאחרי זה,
בכל מקום לפי ענינו.
און מיט א שטו־ רעם גדול,
אזוי אז די חגיגות זאלן זיין דער עיקר העבודה פון די טעג,
ביז אז מ׳זאל קענען זאגן — אז כאילו לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באלול 21 ׳ וכיו״ב!
— ס׳איז זעלבסטפארשטענדיק,
אז מיט די חגיגות דארפן אנפירן הנהלת הישיבה
(אזוי ווי זיי דארפן אנפירן מיט אלע עניני הישיבה)
— די הנהלה וואס דער מנהל פועל פון דער ישיבה האט ממנה געווען בחיים חיותו בעלמא דין,
אנהויבנדיק פון כ״ק מו״ח אדמו״ר,
וועלכער אח באשטימט געווארן אלם מנהל פועל דורך זיין פאטער דער רבי נ״ע
(כנ״ל),
און ער האט דאס מקיים גע־ ווען במשך א ריבוי שנים,
און אויך דערנאך — ווען ער איז געווען דער נשיא ממלא מקומו
(לאחרי הסתלקות אביו בשנת תר״פ),
איז ער געבליבן דער מנהל פועל באופן קיים ונצחי,
און ער האט געזאגט אז ער פארלאזם עם ניט
ט״ז אלול 701
ח*ו 3 ,
נאר וויבאלד אז מ׳האט גע־ דארפט האבן אז מען זאל זיך דערמיט אפגעבן כאופן דנשמה בגוף,
האט ער ממנה געווען זיין עלטערן איידעם,
חתנו כבנו 123 ,
אלם דער מנהל פועל,
תחת המנהל פועל כ״ק מו״ח אדמו״ר,
און כ״ק מו״ח אדמו״ר האט אים געגעבן די כחות אויף דורכפירן דעם תפקיד,
ווי ער האט דאם בפועל דורכגעפירט במשך חיים חיותו בעלמא דין,
און אויך דערנאד — איז פעולתו נמשכת,
בנוסף אויף דער פעולה נמשכת עד היום הזה פון דעם מנהל פועל כ״ק מו״ח אדמו״ר,
ובפרט דורך דער הנהלה וועלכע חתנו האט ממנה געווען און אנפאר־ טרויט,
וואס זיי זיינען ממשיך אנפירן מיט דער עבודה ומתוך מסירות נפש און זיינען מצליח בזה,
און האבן אריף דעם די כחות וואס דער מנהל פועל — כ״ק מו״ח אדמו״ר — האט זיי געגעבן און איז זיי ממשיך געבן.
טיי די הנהלה רוחנית און סיי די הנהלה גשמית
[ולהעיר,
אז די הנהלה רוחנית און הנהלה גשמית דארפן זיין באזונדערע הנהלות.
ולאידך — אח א דבר המוכרח אז זיי
(עכ״פ די עומדים בראש פון ביידע וועד׳ים)
זאלן זיך צוזאמענטרעפן מזמן לזמן,
און בכדי עס זאל זיין מיט מער הצלחה — איז ארך כדאי אז זיי זאלן ממנה זיין א וועד משותף וועלכער באשטייט פון עטלע־ כע מענטשן פון ועד הרוחני און עטלע־ כע פון ועד הגשמי].
ספר השיחות - ה׳חשמ״ט
עפ״ז איז מובן,
אז די הנהלת הישיבה — הנהלה המרכזית,
אוו אזוי אויר די הנהלה בכל מקום ומקום,
וועלכע זיי־ נען נתמנה געווארן און פירן דורך זייער תפקיד שויו כו״כ שנים — זאלן אנפירן מיט די חגיגות הנ״ל
[נאר דערצו וועט יעדערער המתאים זיכער בעטן צו העלפן די חברי ההנהלה אין דורכפירן די חגיגות ע״פ הוראות ההנהלה].
יב. ועוד: בקשר מיט די חגיגות פארבונדן מיט דער ישיבה — איז אויך כדאי מ׳זאל אפדרוקז אן ענין מיוחד אין חסידות,
וואם דאם זאל גאכמער צו־ געבו אין לימוד החסידות.
כולל ובפרט איז כדאי אז מ׳זאל אפדרוקן די שיחה הנ״ל פון דעם רבי׳ן נ״ע ד״ה כל היוצא למלחמת בית דוד,
וואו ער רעדט וועגן דעם תפקיד פון תלמידי הישיבה — על מנת אז מ׳זאל דאס לערנען פון־דאם־ניי,
לימוד על מנת לעשות,
נוסף צו דער הוספה אין לימוד החסידות בכלל,
כנ״ל.
יג. ס׳איז אויר א דבר נכון ביותר — אז נוסף צו באשטימען נייע שיעורי תורה ושיעורי חסידות בכל מקום האפשרי
(כנ״ל)
— אז מ׳זאל זיו משתדל זיין צו אויפשטעלן בכל מקום המתאים א נייעם סניף פון ישיבת תומכי תמימים
(דורך אויפשטעלן א נייע ישיבה ממש,
אדער געבן דעם גאמען תומכי תמימים צו א ישיבת חב״ד וועלכע איז שוין דארטן פאראן)
— כמובן,
מיט רשות בכתב פון דער הנהלה המרכזית פון ישיבת תומכי תמימים איו ברוקלין,
וראם זיי וועלן מברר זיין צי דער מקום איז
פאסיק
(מצד מהות ההנהלה און מהות התלמידים וכר)
צו דארט אויפשטעלן א ישיבה מיטן נאמעז "תומכי תמימים ליו־ באוויטש".
יד. ויה״ר אז די חסיד׳ישע פאר־ ברענגענס,
בתוך דער הוספה פון מעשינו ועבודתינו בכלל — זאל נאכמער צואיילן די גאולה האמיתית והשלימה,
ווען מ׳וועט אלע צוזאמען פראווען א חסיד׳ישן פארברענגען מיט הקיצו ורננו שוכני עפר 24 ׳ רבותינו נשיאינו,
ווארום צוזאמען מיט משיח צדקנו וועלכער זאגט "שמרה נפשי כי חסיד אני" 25 ■ און תהלתו דהשם בקהל חסידים• 12 ,
צוזא־ מעז מימן אויבערשטן — חסידו של עולם,
ועתיד הקב״ה לעשות מחול לצדיקים כו׳י 8 ,
ומתוך שמחה גדולה,
וועלכע איז פורץ אלע גדרים — בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
יעלה הפורץ לפנינו• 12 ,
וועל־ כער וועט לערנעו מיט אלע אידן פנימיות התורה 129 ,
סוד טעמי׳ ומסתר צפו־ נותי׳ 11 ,
ביז אז מלאה הארץ דיעה את ה׳ כמים לים מכסים 12 .
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
א. בנוגע ל״יום טוב של ראש השגה שחל להיות בשבת"
(כהקביעות דר״ה הבעל״ט שמתברך משבת זו)
ש״במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה״ 1 — ידועה הקושיא איך יתכן שתדחה המצות־עשה דתקיעת שופר:
תקיעת שופר הו״ע עיקרי בר״ה — ״מצות היום בשופר״ 1 .
וטעם הדבר — לפי שענינו של ר״ה הוא הכתרת הקב״ה למלך,
כדאיתא בגמרא 3 ״אמר הקב״ה..
אמרו לפני בראש השנה מלכיות..
כדי שתמליכוני עליכם",
והכתרת הקב״ה למלך נעשית ע״י השופר —,
ובמה בשופר" 3 .
וכמ״ש הרט״ג* שא׳ הטעמים דתק״ש הוא לפי ש״כן עושין המלכים בתחלת מלכותם שתוקעיז לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום התחלת מלכותם".
ועפ״ז איד יתכן מציאות של ראש השנה,
״תמליכוני עליכם..
במה בשופר״,
ללא תקיעת שופר — איך תהי׳ הכתרת הקב״ה למלד אם לא ע״י תקיעת שופרי!
ומבואר בזה בדרושי חסידות 3 שבר״ה
שחל בשבת נעשית הכתרת המלך מצד ענינו של יום השבת,
ללא צורך בפעולה דתקיעת שופר,
כי,
הכתרת המלך היא עי״ז שמעוררים את הרצון למלוכה ע״י המשכת וגילוי התענוג,
וכיון שביום השבת נמשך ונתגלה התענוג העליון מצד עצמו,
אין צורך בפעולתם של ישראל ע״י תקיעת שופר.
ובלשון חז״ל — ששבת "מקדשא וקיימא" 6 מצ״ע,
דלא כיו״ט ש״ישראל אינהו דמקדשינהו לזמני״ 7 ,
שלכן אומרים ביו״ט "מקדש ישראל והזמנים״
(וכן בר״ה — "מקדש ישראל ויום הזכרון"),
משא״ב בשבת ש״מקדשא וקיימא" ללא פעולתם של ישראל*.
ואעפ״ב,
"במקדש היו תוקעין" — כי,
"יש כמה בחינות בענין התענוג לאין קץ ותכלית",
וכיון שבמקדש* יכולים להמשיך תענוג נעלה יותר מהתענוג שנמשך ע״י השבת,
לכן במקדש היו תוקעין כדי להמשיך התענוג היותר עליון,
משא״ב במדינה שבלאה״ב אי־ אפשר להמשיך מבחי׳ התענוג היותר עליון 10 ,
כי אם,
הבחי׳ שנמשכת מצד ענינו של יום השבת.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
ב. אבל עדיין דרוש ביאור והסבר:
מהענינים העיקריים דר״ה
(נוסף על הכתרת הקב״ה למלך כשלעצמה,
גם)
שההכתרה נעשית ע״י עבודתם של ישראל — ״אמרו לפני בר״ה מלכיות..
שתמליכוני עליכם",
שישראל ע״י עבודתם פועלים הכתרת הקב״ה.
וכידוע" הביאור בטעם קביעת ראש השנה באחד בתשרי,
יום ברוא אדה״ר,
שהוא יום ששי למעשה בראשית,
ולא בכ״ה באלול,
יום ראשון למעשה בראשית — כיון שבהתחלת הבריאה היו כל הענינים מצד "כי חפץ חסד הוא" 12 ,
אבל עכשיו באתעדל״ת תליא מילתא,
שצ״ל ע״י עבודת האדם דוקא,
כמו שהי׳ ביום ברוא אדה״ר שהכתיר את הקב״ה למלך באמרו "ה׳ מלך גאות לבש" 3 ,
וגילה מלכותו של הקב״ה בכל הבריאה,
באמרו לכל הנבראים שבעולם "בואו ונשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה׳ עושנו" 4 ,
ולכן נקבע ר״ה ליום ברוא האדם,
כיון שישראל
("אתם קרויין אדם" 5 ,
ע״ש אדה״ר,
שהי׳ כלול מכל נש״י ובכל נשמה יש חלק מנשמת
אדה״ר 6 )
מכתירים הקב״ה למלך
(על עצמם,
ועי״ז גם)
על כל העולם.
ועפ״ז צריך להבין: איך יתכן שבר״ה שחל בשבת שאין תוקעין בשופר
(כיון שנמשך התענוג מעצמו,
מצד ענינו של יום השבת)
יחסר העניו שההכתרה צ״ל ע״י עבודתם של ישראל דוקא?!
ויש לומר,
שגם זה שאין תוקעין בשופר הוא חלק מכללות העבודה דתק״ש
(בנפש האדם 7 ),
היינו,
שאין הכוונה שבר״ה שחל בשבת לא קיימת העבודה דתק״ש•■),
כי אם,
שהעבודה דתק״ש היא באופן של שלילה,
שאין תוקעין בשופר,
ולא עוד,
אלא,
שבעבודה זו יש עילוי לגבי העבודה דתק״ש בפועל ממש בר״ה שחל בימות השבוע
(דפשיטא שקדושת השבת אינה גורעת ח״ו ממעלת ר״ה,
אלא אדרבה,
שע״י השבת ניתוסף עוד יותר במעלת ר״ה)
; ועבודה נעלית עוד יותר — במקדש,
שבו תוקעין בשופר בפועל ממש גם בר״ה שחל בשבת,
כדלקמן.
ג. ויובן בהקדם הביאור דתקיעת שופר ושבת בעבודת האדם":
בו חכמים כמה גזירות וסייגים"
("כנודע בגמרא שרוב הגזירות והחומרות והסייגים היו בזמן בית שני דוקא"),
כולל גם גזרה דרבה לדחות המ״ע דתק״ש בר״ה שחל בשבת: משא״ב בזמן בית ראשון שהיו ישראל במדריגה נעלית יותר,
ויכלו להמשיך בחי׳ התענוג היותר עליון גם במדינה
(לקחת שם נז,
ג. דרושים שבהערה 5).