משכן לו ית׳,
במ״ש 51 .
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
ועי״ז פועלים וממשיכים בעולם השלימות דכל ה״ארבעים מלאכות",
כולל גם המלאכה ה.
אחת"
(העבודה דיום השבת,.
מלאכת שמים").
ובכללות יותר ה״ז החילוק שבין גלות לגאולה
(חול ושבת)
— שהגלות נקרא מלאכה,
כמ״ש".
ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה",.
שאז הוא זמן הבירור של ל״ט מלאכות בבחי׳ הבירורים של רפ״ח ניצוצות שנפלו בשבירה",
וע״י מעשינו ועבודתינו כל זמן משד הגלות נעשה הגילוי דבחי׳ שבת,.
יום שכולו שבת",
שנעשית השלימות דמלאכת הארבעים,
מלאכה ה״אחת״”.
ומובן,
שענין זה הוא בהדגשה יתירה בשנת הארבעים,
ש.
נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע",
ג׳ ענינים הכוללים כל פרטי עבודת האדם,
אשר,
עי״ז ניתוסף עוד יותר בהגילוי דמלאכת הארבעים,
מלאכה ה.
אחת" 54 .
ה. עפ״ז יש לבאר גם הטעם לסדר המלאכות — שמתחיל ב.
הזורע" ומסיים ב״המוציא מרשות לרשות":
בהתחלת וסיום המלאכות מודגש התוכן הכללי דעגין הגלות
(,
זמן הבירור
של ל״ט מלאכות״):,
הזורע״ — כידוע" שכללות ענין הגלות נמשל לזריעה,
כמ״ש",
וזרעתי׳ לי בארץ"; ו״הנווציא מרשות לרשות״ — שהרי כללות ענין הגלות,,
בנים שגלו מעל שולחן אבי-הם״”,
הוא ע״ד וכדוגמת הוצאה מרשותו של הקב״ה לרשות אחרת,
כביכול,
שזהו הסד־הכל דעגין הגלות,,
זמן הבירור של ל״ט מלאכות"
(גם ד,
מכה בפטיש").
ועד״ז בנוגע ל,
מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"• 5 ,,
הבירור של ל״ט מלאכות״:.
הזורע״ — זריעה” דעניני התומ״צ,
כמ״ש".
זרעו לכם לצדקה"; ו.
המוציא מרשות לרשות״ — כידוע שנקודת התוכן
(ה,
מכה בפטיש")
דכל המלאכות הו״ע ההוצאה מרשות לרשותי 6 ,
הוצאה מרשותו של הקב״ה,
רשות היחיד,
יחידו של עולם,
לרשות הרבים,
עלמא דפרודא 1 *.
וע״י הבירור של ל״ט מלאכות במשך זמן הגלות באים לגאולה האמיתית והשלימה שאז מתגלה העילוי שנעשה ע״י
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
"הזורע" עד "המוציא מרשות לרשות": ״הזורע״ — "כמו ע״ד משל שזורעין גרעין אחד ומצמיח הרבה,
או כמו שנוטעין חרצן אחד וצומח אילן שלם בענפים הרבה כו׳",
היינו,
שירידת הגלות היא בשביל שעי״ז תהי׳ הצמיחה בתוספת וריבוי שבאין־ערוו לגמרי; ו״המוציא מרשות לרשות"
(למעליותא)
— מרשות הרבים לרשות היחיד 63 ,
שהעולם כולו נעשה "רשות היחיד",
ליחידו של עולם,
דירה לו ית׳ בתחתונים,
ולכל לראש — גאולתם של ישראל שיוצאים כל בנ״י מרשות אחרת וחוזרים לשולחן אביהם,
הוצאה גמורה,
ע״י עקירה גמורה מהגלות,
והנחה בשלימותה בארץ ישראל,
כל יושבי׳ עלי׳ 66 ,
כפשוטו ממש 65 .
ונמצא,
שבפרק שביעי דמסכת שבת מודגש ענין הגאולה,
ובאופן ד״כלל גדול״,
הן בנוגע לבנ״י — לא רק גאולה של פרט,
או אפילו כלל קטן או כלל סתם,
אלא "כלל גדול" שאיו למעלה ממנו,
כל בנ״י,
והן בנוגע לפעולתם בעולם — שהפעולה היא בכל עניני
העולם,
שנכללים בכל פרטי הענינים דל״ט מלאכות
(מ״הזורע" עד "המוציא מרשות לרשות"),
עד להדרגא הכי תחתונה ד״רשות הרבים",
תחתון שאין תחתון למטה ממנו,
שגם שם פועלים הוצאה מרשות לרשות
(למעליותא)
— מ״רשות הרבים״ ל״רשות היחיד״,
דיחי־ דו של עולם,
כאמור,
דירה לו ית׳ בתחתונים.
ו. ועניו זה
(שהגאולה היא גם ביחם לפעולה בכל העולם כולו)
מודגש גם בגאולה די״ב תמוז:
חג הגאולה נקבע לשני ימים — י״ב וי״ג תמוז,
כי,
בי״ב תמוז היתד,
רק בשורת הגאולה,
אבל עדיין לא ניתן החופש באופן גלוי,
כיון שיום זה
(י״ב תמוז)
הי׳ חג של המדינה,
והמשרד הממשלתי בעיר מקלטו הי׳ סגור ע״פ חוק המדינה,
ורק למחרתו,
בי״ג תמוז,
הי׳ החופש גלוי.
וצריך להבין: כיון שכל הענינים שבעולם,
ועאכו״ב גאולתו של נשיא הדור,
הם בהשגחה פרטית — למה עשה ה׳ ככה שהחופש יתעכב יום נוסך בגלל חוק המדינה שהמשרד סגור כר,
ועד שמזכירים ומדגישים ענין זה בכל שנה ושנה בקביעת חג הגאולה לשני ימים,
י״ב וי״ג תמוזז!
ויובן בהקדים שאלה דוגמתה בנוגע ליחס של רבינו הזקן לגאולתו בי״ט כסלו 66 ,
שכותב במכתבו הידוע 67
ש״פ חו״ב,
♦"ב תמוז
להרה״ק ר' לוי״ג מבארדיטשוב
(ועד״ז להרה״ק ר׳ ברור ממזיבוז“)
שגאולתו היתה באופו ש״הפלא ה׳ והגדיל לעשות בארץ..
ובפרט בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך״ — דלכאורה אינו מובן: הגאולה די״ט כסלו הו״ע נעלה ביותר — "ראש השנה לחסידות"",
ואז התחיל עיקר העניו ד"יפוצו מעיגותיד חוצה"׳",
וכו׳ וכו׳,
ומה מקום להדגיש את הרושם שנעשה "בעיני כל השרים וכל העמיס אשר בכל מדינות המלד״ז!
ויש לומר הביאור בזה":
כיון שגאולות אלו — די״ט כסלו וד־ י״ב־י״ג תמוז — קשורות עם הגאולה האמיתית והשלימה,
שאז יהי׳ הבירור דכל העולם כולו,
כולל גם אוה״ע,
כמ״ש 68 "אז אהפור אל עמים גר לעבדו שכם אחד",
לכן,
מדגישים את שייכותם של אוה״ע לגאולות אלו
(ההשפעה עליהם וכיו״ב)
”,
כדברי רבינו הזקן בנוגע לגאולתו בי״ט בסלו ש״הפלא ה׳..
בעיני כל השרים וכל העמים כר",
ועד״ז בנוגע לגאולה די״ב תמוז שהיתה באופן גלוי לעיני כל השרים וכל העמים,
ויתירה מזה
(בי״ב תמוז)
— לא רק הפירסוס לעיני כל עמי הארץ,
אלא שאפילו הפעולה רשמית דהחופש
(לא רק הפקודה על החופש שניתנה מעיר הבירה)
הוצרכה להיות באופן שיהי׳
ניכר ומודגש שנעשית ע״פ חול! המדינה — עי״ז שנתעכב החופש עד לי״ג תמוז,
שבו הי׳ המשרד הממשלתי פחוזז כאופן רשמי" ע״פ חוק המדינה".
ובענין זה
(השפעת הגאולה בעיני בל השרים בו׳)
ניתוסף חידוש מיוחד בשנה זו״ — ש״בבית הנבחרים" של מדינת־ חסד זו
(ששם יושבים באי־כח של כל תושבי המדינה,
שרובם אינם־יהודים)
הכריזו באופן רשמי ע״ד ימי הגאולה י״ב־י״ג תמוז,
שבח והודי׳ לבורא העולם ומנהיגו על נס ההצלה של נשיא דורנו,
אשר,
בעקבות זה הגיע וקבע מקום דירתו במדינה זו,
שבה עבד עבודתו במשך עשר שנים האחרונות דחיים חיותו בעלמא דיז,
וממנה הפיץ תורה ויהדות עד להפצת המעיינות חוצה בכל העולם כולו,
ובאופן דמוסין* והולד בשנים שלאח״ז,
במשך הארבעים שגה
(שלאחרי הסתלקותו),
הן בנוגע להפצת התורה והמעיינות אצל בנ״י,
והן בנוגע להפצת עניני טוב,
צדק ויושר,
אצל אוה״ע ע״י קיום שבע מצוות בני־גח”
(כהכנה לקיום היעוד,
אז אהפוך אל
ספר השימות - ה׳תשמ״ט
עמים גו׳ לעבדו שכם אחד•)
— הכרזה רשמית ע״פ חוק המדינה,
שבה מודגש יחודו של יום זה — יום של טוב וחסד כו׳.
ז. ויש להוסיף בביאור הדגשת פעולת ההשפעה על אוה״ע בגאולה די״ב תמוז לגבי הגאולה די״ט כסלו
(נוסף על האמור לעיל אודות רשמיות החופש בי״ג תמוז)
— בעומק יותר:
ידוע 72 היחס של רבינו הזקן כלפי מדינות רוסי׳ וצרפת,
שבזמן המלחמה ביניהן,
רצה רכינו הזקן בנצחונה של רוסי׳ על צרפת,
כיון שמצבם הרוחני של בג״י בעניני יראת שמים כו׳ יהי׳ טוב יותר תחת שלטונה של רוסי׳ מאשר תחת שלטונה של צרפת.
ובפי שרואים במוחש שבמשך כל הדורות
(מהנעש׳ט עד לב״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
בשנים הראשונות של נשיאותו)
הי׳ גילוי והפצת תורת החסידות במדינת רוסי׳ דוקא.
ומזה מובן,
שגם לאחרי הגאולה של רביגו הזקן בי״ט כסלו באופן ש,
הפלא ה׳..
בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך",
לא נעשה עדיין הבירור במדינת צרפת,
שהיתה ונשארה בבחינת תחתון ביחס להנהגה ע״פ יראת שמים בדרך החסידות כו׳.
ובעגין זה נעשה חידוש ע״י נשיא דורנו — אשר,
עוד בשנים שלפני נשיאותו ביקר בעצמו ופעל ובירר כו׳” גם במדינת צרפת,
ולאחרי שיצא ממדינת
רוסי׳ — לאחרי הגאולה די״ב־י״ג תמוז״ 73 — ששלח שלוחים למדינת צרפת,
ושלח לשם כתבי החסידות וכו׳ וכו׳,
ומוסיף והולד עד עצם היום הזה,
כפי שרואים במוחש בשנים האחרונות גודל הפעולה דהפצת המעיינות חוצה במדינת צרפת,
שרבים מישראל נת־ קרבו לתורה ויהדות,
ונעשו מקושרים לנשיא הדור,
בעל הגאולה,
ולומדים תורתו,
ועד שנעשו,
נרות להאיר"■• ע״י התעסקותם בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה,
ועד שפועלים גם על אוה״ע שבמדינה ההיא לקיים שבע מצוות בני־נח.
היינו,
שהגאולה די״ב תמוז מדגישה את הפעולה וההשפעה על אוה״ע עד לתחתון כו׳
(גם במדינה שרבינו הזקן חשש מהשפעת שלטונה על מצבם הרוחני של ננ״י)
אשר,
עי״ז נשלמת ההכנה להגאולה האמיתית והשלימה,
שאז יהי׳ בפועל ומלוי דירה לו ית׳ בתחתונים,
בתחתון שאין תחתון למטה ממנו".
פעמים
[ועד שה.
בניך
(בקיעור)
דהמשך תער-ב הידוע הי׳ במענטאז
(לקו״ד שא,
א. שה,],
א) אבל,
עיקר הבירור,
עד להגילוי דתורת החסידות באופן של הפער" נעשה ע*י נשיא דורנו,
בעל הגאולה.
80) להעיר,
שבספר השיחות ה׳תרע־ו-חורף ה׳ת״ש שי״ל זה-עתה
(ראה לקמן הערה 92)
יש שיחה מסורים תרח׳ץ שנאמרה בפריו
(ע׳ 257 יאילד).
ולהעיר,
שבשיחה ה1׳ל נתבאר גם החילוק שבין לפני פט־ב לאחרי פט״ב,
עיי׳ש.
ומזה מובן גם בנוגע להעילוי שניתוסף ע״י הגאולה די״ב תמוז.
ש״פ חו״ב,
י״ב תמוז
ח. והדגשה יתירה בכל הנ״ל — שב־ התוועדות דחג הגאולה י״ב תמוז בד׳ אמותיו של בעל הגאולה נמצאת גם קבוצה של יהודים ממדינת צרפת,
שגת־ קרבו לתומ״צ כפי שחדורים במאור שבתורה,
תורת החסידות,
כתוצאה מהחידוש של בעל הגאולה בהפצת המעיינות חוצה.
ולכן,
מהנכון לכבדם באמירת,
לחיים״,
וניגון של שמחה — הניגון של מדינת צרפת כפי שנתהפך לקדושה",
שמנגנים אותו על התיבות,
האדרת והאמונה לחי עולמים וכר" עד,
התהלה והתפארת לחי עולמים",
שתוכנם של תיבות אלו מורה על ההמשכה והגילוי ד״חי עולמים" בכל עניני העולם,
קורח
(לעיל ע׳ 555)
בנוגע להפצת המעיינות חוצה מחצי כדור התחתון,
ועתו מובן בנוגע להפצת המעיינות במדינת צרפת.
שנכללים בכ״ב אותיות מאל״ף ועד תי״ו
(,
האדרת והאמונה" עד,
התהלה והתפארת")
שבהם נברא העולם.
ויה״ר שעי״ז יתוסף אצלם
(ביחד עם כל המתוועדים כאן,
בתוככי כלל ישראל בכל מקום שהם)
בכל הענינים האמורים,
וימשיכו ויוסיפו עוד יותר בבואם למקומם,
עד שיפעלו בכל העולם כולו הגילוי ד,
האדרת והאמונה לחי עולמים" עד "התהלה והתפארת לחי עולמים"♦•.
*
ט. ההוראה מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
בעמדנו בחג הגאולה י״ב תמוז,
שחל ביום הש״ק,
ם׳
(חוקת־)
בלק,
שבה,
נאמר..
נבא בשני המשיחים",
ולאחרי חצות היום
(,
רעוא דרעוין"•",
מעיז ודוגמת,
יום שכולו שבת" בשבת גופא♦•),
זמן המנחה,
שבה קורין בם׳ פינחס זה אליהו,
מבשר הגאולה — יש להדגיש ביתר שאת וביתר עוז ע״ד חיזוק האמזנה בביאת המשיח זהצפי׳ לבי־
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
אתו",
"אחכה לו בכל יום שיבוא"׳,
כולל ובמיוחד — ע" לימוד התורה בעניני הגאולה,
החל מפרשת השבוע,
וכן בספר הי״ד להרמב״ם — ם׳ הלכות הלכות — בשני פרקים האחרונים הנקראים בשם "הלכות
(מלכים ומלחמות ו)
מלך המשיח"׳,
אשר,
הלימוד בענינים אלו הוא באופן ד״כל״י העוסק כו׳ כאילו בו׳"■ 9 ,
ועי״ז ממהרים ומזרזים ופועלים תיכף בפועל ממש.
ועוד וג״ז עיקר — להוסיף בכל הפעולות דהפצת המעיינות חוצה
(שבזה תלוי׳ ביאת משיח צדקנו,
כנ״ל ס״א),
החל מלימוד תורתו של בעל גאולה,
מאמריו ושיחותיו,
ובפרט אלה שיצאו־ לאור לאחרונה 92 שיש בהם המעלה ד״חדשים" ממש 93 ,
בתוככי כל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה,
כלל ובמיוחד — הוספה בענינים של בנץ,
בתי תורה תפלה וגמ״ח,
וכמדובר בארוכה בהתוועדות שלפנ״ז" ע״ד ההשתתפות של נשיא
דורנו,
בעל הגאולה,
בסכום של מאה דולר לכל אלה שיודיעו לכאן שהוסיפו בבנין
(במעטפה מיוחדת שיצויין על גבה בי״ת רבתי,
ר״ת "בנין"),
אשר,
בודאי פירסמו על זה ויפרסמו עוד יותר.
ובודאי ינצלו ימי סגולה אלה — המשך וסיום יום הש״ק,
י״ב תמוז,
מוצאי ש״ק ויום הראשון,
י״ג תמוז,
עד לט״ו תמוז 95 ,
שבו "קיימא סיהרא
(דחודש הגאולה)
באשלמותא"* 9 ,
שלימות הגאולה 79 ,
שלשה ימים,
"בתלת זימני הוי חזקה״ 9 — לערוך ולהמשיך בהתוועדויות דימי הגאולה,
שבהם יתעוררו ויקבלו החלטות טובות בנוגע לכל העני־ נים האמורים לעיל,
ומה טוב — שבכל א׳ מהתוועדויות אלו יהיו שלש החלטות טובות 99 ,
בג׳ הקוין דתורה תפלה וגמ״ח,
וכיו״ב.
ש״פ חו״ב,
י״ב תמוז
י. ויה״ר — והוא העיקר — שעוד לפני הקריאה בתורה בם׳ פינחס,
פינחס זה אליהו,
יבוא משיח צדקנו"" בפועל ובגלוי,
"מראה באצבעו ואומר זה" 1 "׳,
בעיצומו של יום הש״ק י״ב תמוז דשנת "תשמם ידך" 84 ,
ערב והכנה 1 " 86 ל״תהא שנת גסים",
שנה שכולה
(מתחילתה)
נסים,
כיון שבשנה שלפני׳ — "תשמט ידך״ — יהי׳ כבר נם הגאולה האמיתית והשלימה,
ובפרט לאחרי ש״כלו כל הקי־ צין"" 87 ,
הרי בודאי שהגאולה צ״ל באופן של זריזות
("אחישנה" 88 ),
"עד מהרה ירוץ דברו""",
כמודגש ב״מטה אהרן" 89 בפרשת השבוע דמינה אזלינן•" 90 .
וימשיכו ההתוועדות דחג הגאולה,
ביום הש״ק זה,
ובימים שלאח״ז — ביחד עם בעל הגאולה,
נשמה בגוף,
וביחד עם משיח צדקנו,
בארצנו הקדושה,
בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש.
ובבוא שבעה עשר בתמוז
(תיד ג׳ ימים לט״ו תמוז,
שהוא תוך ג׳ ימים
ואת כל העולם כולו לכף זכות,
וגרם לו ולהם תשועה והגלה',
ועאכו־כ שלש פעולות טובות,
ובצירוף הפעולות דרבים מבנ׳י.
לי״ב־י״ג תמוז)
— יהפכו ימים אלה
(כ״א יום 91 " 92 מי״ז תמוז עד ט׳ מנחם־אב)
לששון ולשמחה ולימים טובים"",
כי,
בימים שלפנ״ז,
החל מחג הגאולה י״ב תמוז,
"יוסיף אדנ־י שנית ידו גו׳ ואסף נדחי ישראל גו׳" 93 ",
ובפרט ע״י הפעולה ד״יוסף* שבדורנו,
בעל הגאולה,
לאסוף נדחי ישראל ברוחניות,
"יוסף ה׳ לי בן אחר" 94 ,
לעשות מ״אחר" "בן״ 95 ",
ו״אז ימלא שחוק פינו" 4 ",
כמרומז בשמו השני של נשיא דורנו — "יצחק",
ע״ש ״כל השומע״ 97 יצחק לי״״י,
שקשור גם עם הגאולה האמיתית והשלימה,
כמארז״ל" 98 שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק•" דוקא "כי אתה אבינו"*",
ותיכף ומיד ממש.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
א. בהנוגע למנהג דאמירת דברי כבושין בשבעה עשר בתמוז
(כבכל ימי התעניות)
׳ — ישנה הדגשה מיוחדת בקביעות שנה זו ששבעה עשר בתמוז חל ביום חמישי דם׳ פינחס,
ע״פ ההוראה המפורסמת ש,
צריכים לחיות עם הזמן",
פרשת השבוע והיום 1 ,
חמישי דם׳ פינחס:
בשיעור חומש היומי מדובר אודות קרבן התמיד —,
צו את בני ישראל גר את קרבני לחמי לאשי גר תשמרו להקריב לי במועדו גו׳ את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים גו׳ עולת תמיד וגו׳"?
וענין זה שייך במיוחד לשבעה עשר בתמוז — כי,
מה,
חמשה דברים
(ש)
אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז" הוא הדבר ש,
בטל התמיד" 4
(כפי שאומרים גם ב״סליחות" דשבעה עשר בתמוז).
וכיון שהתוכן דיום התענית ואמירת דברי כבושין הוא,
כדי לעורר הלבבות לפתוח דברי התשובה..
שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב"? שעי״ז יהי׳ תיקון הדברים הבלתי־רצויים שאירעו ביום זה — מובן,
שענין זה הוא בהדגשה יתירה כשפרשת היום דשבעה עשר
בתמוז היא בענין קרבן התמיד,
שבזה נרמז בגלוי התיקון דביטול התמיד,
החל מהקרבן תמיד בחורה? כמארז״לי,
כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה".
ובפרט שעי״ז ממהרים ומזרזים עוד יותר את הקרבת התמיד
(וכל הקרבנות)
כפשוטו ממש,
בביהמ״ק השלישי.
ובפרט כאשר הלימוד בפרשת היום הוא בציבור,,
ברוב עם הדרת מלך"? ובמקום שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה? כולל גם שההגדלה בתורה קשורה עם ההגדלה בתפלה,
ובנדו״ד,
תפלת מנחה,
כנגד תמיד של בין הערביים
(,
את הכבש השני תעשה בין הערביים") 10 ,
ובזה גופא — תפלת מנחה דיום התענית,,
יום רצון לה׳"*? שהוא באופן ד״טרם יקראו ואני אענה" 1 ׳
(כמ״ש בנוסח הברכה דתפלת יום התענית),
ועאכו״כ לאחרי שכבר היתה הקריאה
(הן ע״י התפלה והן ע״י התורה),
הרי בודאי שתיכן* ומיד,
אני אענה",,
אני" דייקא,
שאז העני׳ היא בתכלית השלימות,,
מידו המלאה
יזם ה׳ פ׳ פינחס,
*"ז בתמה
הפתוחה הקדושה והרחבה" 103 ,
בולל ובמיוחד בנוגע לתוכן הלימוד בתורה
(ביחד עם ההגדלה דהתפלה)
— התיקון דביטול התמיד בתכלית השליחות,
נוסח על כמו בבית שני
(שחסרו בו חמשה דברים 104 ),
ויתירה מזה — בביהמ״ק השלישי,
שיהיו בו גם אלה החמשה דברים
(החל מהלוחות שנשתברו בשבעה עשר בתמוז 4 ),
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
ב. ויש להוסיף ולקשר התוכן דפרשת היום
(קרבן תמיד)
גם עם המאורע ד״הובקעה העיר"
("בשני׳ בשבעה עשר בו" 106 ),
שמאורע זה הוא ההתחלה וכולל ההמשך שלאח״ז עד לחורבן ביהמ״ק בתשעה באב:
הנקודה התיכונה והפנימית,
הנשמה,
של העיר
(״הובקעה העיר״)
— ירושלים — היא,
בית המקדש,
המקום המקודש ביותר בירושלים וארץ ישראל כולה לכל בנ״י שבכל הדורות,
ועד שזוהי דירתו האמיתית של כאו״א מישראל
(כמו דירתו של הקב״ה — "אתם קרויין אדם" 107 ע״ש אדמה לעליון"),
שכן,
הסיבה לכך שירושלים לא נת־ חלקה לשבטים" היא בגלל שיימתו של ביהמ״ק
(עיקרה של ירושלים)
לכאו״א מישראל,
שנחשב "דירתו" של כאו״א מישראל,
שכן,
עיקר הדיור הוא
(לא בה־ חומה,
אף שגם בחומה ישנם בתי־ דירות",
אלא)
בפנים העיר,
הפנימיות דהעיר — בית המקדש.
והנקודה דביהמ״ק היא — הקרבת הקרבנות,
כפס״ד הרמב״ם" שתוכן המגוה דבנין ביהמ״ק הוא "לבנות בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנוח",
אשר,
התחלת וסיום הקרבנות הוא קרבן התמיד 108 ,
תמיד של שחר,
שבו מתחילים קרבנות היום,
ותמיד של בין הערביים שבו מסיימים קדבנות היום 23 ,
היינו,
כולל כל הקרבנות.
ויש לומר,
שעניז זה נרמז גם ב״חומה" דירושלים
("הובקעה העיר",
בקיעת החומה דירושלים)
— כי,
ענינה של ה״חומה" שסובבת ומקיפה את כל העניגים שבתוך העיר מראשיתם ועד סופם,
ודוגמתו בנוגע לתוכנה של ירושלים,
הקרבת הקרבנות בביהמ״ק,
ובגלוי עוד יותר בקרבן תמיד שסובב ומקיף את כל הקרבנות מראשיתם ועד סופם,
בדוגמת ה״חומה" דירושלים.
ומזה מובן שהתוכן דשיעור היומי בעניו קרבן התמיד,
שכולל כל הקרבנות 23 ,
שהם עיקר ענינו של ביהמ״ק,
תוכנה של ירושלים כולה — רומז להתיקון והשלימות דכל הקרבנות,
ביהמ״ק,
וירושלים כולה,
שכל זה נעשה כבר בהתחלה דג׳ השבועות,
אשר,
השינוי שבהתחלת הענין
(ובפרט שינוי לטובה,
ש״מדה טובה מרובה כו׳" 14 )
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
פועל על כל הענין כולו,
כל הג׳ השבועות,
שנעשה התיקון והשלימות דכל הענינים הבלתי־רצויים שהיו בג׳ השבועות,
ועז־ שיהפכו לששון ולשמחה.
ג. עפ״ז מובן שבקביעות שנה זו יש הדגשה יתירה
(נוסף על הנוגע לתיקון מאורעות היום,,
בטל התמיד",
הובקעה העיר",
כולל המשך המאורעות שלאח״ז)
גם בכללות יום השבעה עשר בתמוז,
בגימטריא,
טוב".
ובהקדמה:
כיון שכל ענין הוא בהשגחה פרטית,
ויש בו לימוד והוראה 25 — הרי בודאי שכן הוא בנוגע למאורעות שאירעו בקשר ובשייכות לביהמ״ק
(כולל ובמיוחד בית שני,
שהובקעה העיר,
בשני׳ בשבעה עשר בו",
התחלת החורבן דגלות האחרון),
שגם זמנו של המאורע
(.
בשבעה עשר בו")
הוא בהשגחה פרטית,
ויש בו לימוד והוראה.
ולכאורה אינו מובן: מהי השייכות דמאורע ליום שבעה עשר,
בגימטריא טוב,
הרי מאורע זה הוא היפו הטוב"??
והביאור בזה:
בכל הצומות,
הקשורים עם מאורעות בלתי־רצויים — פוסק הרמב״ם בסוף הלכות תעניות:,
כל הצומות האלה עתידים ליבטל לימות המשיח,
ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה,
שנאמר“ כה אמר ה׳ צום הרביעי וגו׳ יהי׳ לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".
וכיון ש,
עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה",
עכצ״ל,
ש
(בפני־ מיותם)
הם מלכתחילה באופן הכי טוב,
אלא,
שלכתחילה הטוב הוא בהעלם,
ואח״כ נמשך ומתגלה בטוב הנראה והנגלה.
ויתירה מזה — שהסיבה לכר שתחילה הטוב הוא בהעלם,
היא,
בשביל שלימות הטוב,
שכן,
עי״ז שהטוב הוא תחילה בהעלם
(ובגלוי רואים היפר הטוב),
ניתוסף העילוי ד״אתהפכא חשוכא לנהורא״י 2 ,
שלימות הטוב.
וזהו הטעם שהתחלת המאורעות דג׳ השבועות נקבעה
(בהשגחה פרטית,
ע״י הקב״ה)
ליום שבעה עשר בתמוז,
בגי־ ממריא טוב — להורות ולהראות
("מראה באצבעו ואומר זה" 114 )
שההתחלה דכל המאורעות דג׳ השבועות
(ע״י הקב״הי 2 )
היא כאופן ד״טוב",,
טוב" דהקב״ה,
תכלית ושלימות הטוב,
ע״י הקדמת ההעלם כר,
שעי״ז יתוסף העילוי ד״אתהפכא חשוכא לנהורא",
כנ״ל.
ד. ויש להוסיף ולבאר הטעם שה־,
טוב" דג׳ השבועות נרמז במנין ימי החודש
(יום השבעה עשר,
טוב,
בחודש),
כלומר,
שהרמז הוא בימי החודש,
ובימי החודש גופא — במנינם,
שכאשר מונין את הימים
(מהתחלת החודש)
באים ליום השבעה עשר,
שמספרו טוב: