ועפ״ז איז אדיו פארשטאנדיק דער המשך הענין: לאחרי וראם אידן האבן געזען דעם אות פון "פרח מטה אהרן"
(,
ויראו״)
— שטייט,
ויקחו איש מטהו" 73 ,
דלכאורה מאי קמ״ל ונפק״מז ויש לומר,
אז דאם קומט מסביר זיין,
אז נאכדעם וואם פון מטה אהרן איז גע־ ווען א השפעה איו אלן מטות
(,
בתוך מטותם"),
איז דאם נמשך געווארן זו יעדער שבט
(מטה)
באזונדער לפי ענינו ועבודתו — דורך דעם וואם,
ויקחו איש מטהו",
מטה שלו דוקא,
לויט דער עבודה פרטית פון יעדער שבט בא• זונדער.
י. דער לימוד דערפון פאר יעדעדן:
אע״פ וואס די עבודה אין ומי כדור התחתון איז דער חידוש פון דעם בעל הגאולה לגבי די נשיאים שלפניו,
גיט ער זו כל אנשי הדור זו טאן די עבודה.
ווארום זוזאמען דערמיט וואם דער נשיא הדור איז מרומם את העכער פאר די אנשי הדור,
געפינט ער זיך אבער,
בתוך מטותם",
בתוך כל אחד ואחד,
און דאם ווערט נמשך זו יעדערן בעבודתו ווען,
ויקחו איש מטהו",
אין דער עבודה פרטית פון יעדער איד.
דערפון איז מובן,
אז יעדער איד פון דעם דור באקוסט דעם כח פון נשיא הדור כ״ק מו״ח אדמרר זו טאן די עבודה פון הפזת היהדות און הפזת המעינות חוזה אויפן בריימסטן און שטארקטטן
(מטה ומקל)
אופן
(ווי עם האט זיר אויפגעטאן בחזי כדור התחתון),
ביז אז דאם זאל אויפטאן בכל העולם כולו
(אויר בחזי כדור העליון).
יא. מ׳זוכט פארבינדן יעדער זאד
מיט א מעשה בפועל.
ובנדו״ד: שטייעג־ דיק בשנת הארבעים פון שנת תש״י,
און שנת החמישים פון שנת ת״ש,
ווען כ״ק מו״ח אדמו״ר איז אנגעקומען אין חזי כדור התחתון — איז כדאי דאס פאר־ בינדן מיט אן ענין של מעשה בפועל,
ומה טוב — א מעשה וואט האט דעם תוכן הנ״ל פון דער חידוש העבודה בחזי כדור התחתון:
אין דער עבודה פון א אידן גופא זיינען פאראן זוויי חלקים: די ענינים וואם זייגען בדרגא עליונה
(בדוגמת,
חזי כדור העליון״)
— ווי לימוד התורה וקיום המזוות,
און די ענינים בדרגא תחתונה
(בדוגמת,
חזי כדור התחתון״)
— כללות העבודה בדברי רשות,
כל מעשיך יהיו לשם שמים און בכל דרכיך דעהו 74 .
זווישן די דברי רשות של האדם עזמו וועלכע טיילן זיר בכללות אין מזון לבוש ובית 73 — איז,
בית" דער ענין הכי קבוע בחיי האדם
(בדוגמת קביעת מקום בעל הגאולה בחזי כדור התחתון)
; און דער תכלית פון א בית דארף זיין — לשם שמים: ער זאל דערפון מאכן א משכן ומקדש לה׳,
א בית ודירה לו יתברר,
אויוי וועלכע דער אויבער־ שטער זאגט,
ושכנתי בתוכם".
וואס דאם איז פון די טעמים פאר־ וואם מ״האם קובע געווען דעם יאר אלט.
שנת בנין״* 7 — מ׳זאל כויען נייע בנינים בכל מקום ומקום,
בתי חורה
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
תפלה וצדקה,
ועד״ז בתים פרטיים — דורך בויען 8 נייעם בנין לגמרי,
אדער צוגעבן א נייעם חדר,
אדער עכ״פ בא־ שטימעז א חלק פון א חדר אויף עניני תומ״צ
(וואס דאס איז שייך ביי אלע־ מעז,
אגשים נשים וטף)
— דורך מאכן דארט א מקום קבוע פאר א חומש,
סידור,
צדקה פושקע וכיו״ב,
וואם דורך דעם ווערט דער חדר געמאכט א מקום תורה תפלה וצדקה.
דעריבער איז מען מציע,
אז בקשר מיט דעם חודש הגאולה,
וואס דאס האט געבראכט אז דער בעל הגאולה זאל אנ־ קומעז אין חצי כדור התחתון און דארט קובע זיין מקום דירתו — זאל יע־ דערער,
אנשים נשים וטף,
נאכמער צו־ געבן אין די אלע פעולות פון "שנת בניך,
בא׳,
בשנים וכו׳ מהאופנים הנ״ל.
און אלם השתתפות בזה פון נשיא דורנו
(דורך זיין בית גדול,
ביהכנ״ם וביהמ״ד און דורך זיינע שלוחים)
— וואס בכחו טוט מען די עבודה
(כמדובר לעיל אז זיין,
מטה" געפינט זיר "בתוך מטותם",
און ווערט דערנאך נמשך דורך "ויקחו איש מטהו" אין מטהו פון יע־ דערן)
— וועט מען בעז״ה געכן א סכום פון מאה דאלאר”
(ובשאר המדינות — בשיווי דסכום זה)
צו דעם וואס וועט מודיע זיין וועגן זיינע פעולות אין בניית בנינים פון מוסדות תורה וחינוך וכיו״ב,
און סיי מיית בנינים פרטיים לכאורה
(אדער דורך מוסיף זיין א חדר וכיו״ב),
בתנאי אז אין דעם מקום
(בית אדער חדר)
חדש איז ניכר במעשה בפועל אז דאס איז א מקום תורה תפלה וצדקה.
[ולמען הסדר — איז כדאי מ׳זאל וועגן דעם מודיע זיין אין א באזונדער צעטל
(ניט מישן מיט אנדערע ענינים אפילו הכי טובים),
און אנצייכענען אויף דעם קאנווערט
(ענוועלאפ)
— דעמווארט "בניך,
אדער אן אות,
ב",
בכדי וויסן אז דאס באלאנגט צו ענין הנ״ל].
ולהוסיף,
אז מ׳זאל געבן א טייל פון די מאה דאלאר אויף צדקה,
און די איבעריקע — אלס השתתפות אין דעם בגין.
וכדאי מפרסם דין וועגן דעם.
יב. ויהי רצון,
אז די הוספה הנ״ל אין "מעשינו ועכודתינו",
אין צוגאב צו אלע ענינים וואם רבותינו נשיאינו האבן אויפגעטאן במשך הדורות איו חצי כדור העליון,
ועאכו״ב די הוספה בזה דורך נשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר אין חצי כדור התחתון — זאל שחן תומ״י ממש ברענגען די גאולה בפועל,
אין חודש הרביעי דשנת תשמ״ט,
אין חוץ לארץ איו חצי כדור התחתון,
ווארום לאחרי דעם עילוי הג״ל פון חודש הרביעי און די עבודה אין חצי כדור התחתון — דארף מען וויסן,
אז דאס קומט לגמרי ניט צו דעם עיקר — די גאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!
אמת טאקע,
"פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא",
וכמדובר לעיל
(דער פירוש פנימי בזה)
אז דאם בא־ דייט כוונת קרח למעליותא
(מעלת המקבל לע״ל)
— בנוגע צו פשט בעוה״ז במעשה בפשטות — שע״פ תורה הוא העיקר דארף זיין נאד א ביהכ״נ א ביהמ״ד א ישיבה א ת״ת וכו׳.
נאכמער: אפילו לאחרי דעם ריבוי
ש״פ קרח,
ה׳ תמוז
עבודה אין זמן הגלות און מ׳האט שוין דערגרייכט בפועל בעוה״ז צו דער עבודה בחצי כדור התחתון
(מעלת המקבל),
מיט די אלע מעלות שבזה — איז דאס נאד ניט כמאן דבעי למהוי";
מ׳האט טאקע כו״כ ענינים וואט זיינען בדוגמת הגאולה — דער עניז פון צדקה
(וואט איז גואל
(החיית)
דעם נפש העני),
דער עניז התפלה”,
ועוד כמה וכמה עניני תומ״צ,
ועוד כמה וכמה עניני תומ״צ,
ביז אז מ׳קען טענה׳ן
(,
יפה נדרשת")
אז מ׳האט ענינים וואט זיינען נאך העכער — כמאחז״ל”,
יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא",
דורך דעם נעמט מען עצמות ומהות,
תענוג בורא
(משא״ב עוה״ב איז בעיקר גילוי תענוג נברא) 1 ,
ובפרט דורך הפצת המעינות חוצה אין חצי כדור התחתון וכר וכו׳ —
טעגה׳ט אבער יעדער איד,,
נער ישראל ואוהבהו" 2
(דער בן חמש למקרא וואט איז שייך דוקא צו לימוד הפשט)
— דרשות זיינען,
יפה נדרשת",
אבער דאס איז א,
דרשה"
(אין תורה)
א גאולה רוחנית,
אבער אחכה לו בכל יום שיבוא גאולה כפשוטה 3 .
שרייט דער,
נער ישראל": מ׳וויל האבן די גאולה בפשטות,
אין עולם העשי׳!
מען לערנט אין תורה וועגן דעם ענין הגאולה
(ובפרט אין רמב״ם טוף הל׳ מלכים),
וכל העוסק בתורת כו׳ כאילו כו׳ —
שרייט דער,
נער ישראל":,
עד מתי קץ הפלאות" 4 ,
אחכה בכל יום די גאולה כפשוטה,
בפשטות ממש,
באופן גלוי,
מראה באצבעו ואומר זה — אט איז די גאולה בפועל!
און בשעת דער,
נער ישראל" שרייט,
עד מתי״ מיט אן אמת׳ע געשריי — איז כטבע האב,
ועאכו״כ אבינו שבשמים — אז ער איז מקיים בקשתו.
וכידוע דער סיפור מיט א גדול בישראל,
וואם האט געזאגט אז קומענ־ דיק למעלה
(נאד מאה ועשרים שנה)
וועט ער שטורעמען
(שהי׳ ראוי לכך)
אז דער אויבערשטער זאל ברענגען די גאולה.
נאד דעם וואס ער איז נסתלק גערוארן אין די גאולה איו ניט געקומען — האט א צווייטער גדול געזאגט,
אז עם ווייזט אויס אז מ׳האט יענעם גע־ געבן גאר א גרויסער גילוי למעלה,
וואט האט אים געמאכט,
פארגעסן" כביכול וועגן זיין הבטחה;
[כ״ק אדמו״ר שליט״א אמר בחיוך:]
וויבאלד אז משיח עדייו לא בא — ווייזט אוים אז למעלה האט מען געפונען אן עצה ווי צו פועלן באם גדול דאס אפ־ לייגן אויף שפעטער...
אפשר איז די עצה דערצו,
צו מאכן א נדר על דעת רבים,
וואט דעמולט אח דער דין 5 אז,
אין לו התרה בלא
ספד השיחות - ה׳תשמ״ט
דעתם".
אפילו אויב מ׳וועט פועל זיין ביי איינעם אדער עטלעכע,
וועט דאס ניט העלפן,
ווייל דער פסק דין אין תורת ה׳ איז,
אז א נדר על דעת רבים בלייבט קיים!
די מסקנא פון דעם אלעם איז — אז תיכף ומיד ממש זאל שוין בפועל קומען די גאולה האמיתית והשלימה,
ע״י משיח צדקנו,
און אלע אידן גייען,
צוזאמען מיט זייערע בתים,
בתי תורה תפלה
וצדקה",
אין ארץ הקודש,
אין ירושלים עיר הקודש,
אין ביהמ״ק השלישי,
אין קדש הקדשים,
און עם ווערט דארט נתגלה מטה אהרן וואט ליגט דארט למשמרת,
און.
יפרח בימיו צדיק — "שבימיו
(של משיח)
תחזור הכהונה ויפרח מטה אהרן" 1 • ומשה ואהרן עמהם.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ט
א. חג הגאולה י״ב תמוז קשור במיוחד עם הגאולה העיקרית — גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
בי:
כל עניני גאולה
(אפילו גאולה של איש פרטיי)
קשורים ושייכים זל״ז — כמובן מדברי הגמרא 1 "מה ראו לומר גאולה בשביעית..
מתיד שעתידים ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית",
"אע״ג דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד..
אפילו הכי כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשביעית".
ועאכו״ב גאולה של נשיא הדור — ש״גשיא הדור הוא בכל הדור,
כי הנשיא הוא הכל"
(כהלימוד בפרשתנו 3 ),
ובפרט ע״פ דברי בעל הגאולה במכתבו הידוע לחגיגת י״ב תמוז הראשונה 4 ש״לא אותי בלבד גאל הקב״ה בי״ב תמוז,
כי אם את בל מחבבי תורתנו הק/ שומרי מצוה,
וגם את אשר בשם ישראל יכונה״ — גאולה כללית של כל הסוגים דבג״י.
ועוד ועיקר: הגאולה די״ב תמוז היתה התחלה ופתיחה לסדר חדש בהפצת המעיינות חוצה — גם בחצי כדור התחתון,
תחתון שאין תחתון למטה ממנו,
ואדרבה,
מחצי כדור התחתון נעשית הפצת המעיינות בכל העולם כולו
(כג״ל בארוכה 3 ),
שעי״ז נעשה שלימות הענין ד״יפוצו מעינותיך חוצה",
ואז מתקיימת הבטחתו של מלך המשיח שיבוא כש־ יפוצו מעינותיך חוצה 4 .
ועפ״ז יש לבאר הרמז בזמנה של הגאולה — י״ב תמתי — שרומז על הגאולה דבל י״ב שבטי ישראל,,
שבטי יה" 5 ,
שזוהי מעלתה של הגאולה העתידה שבה יגאלו כל בנ״י ממש,
כל י״ב השבטים
(עד שאפילו יהודי אחד לא ישאר בגלות)
6 ; ושלימות הגאולה בי״ג
ספד השיחות - ה׳תשמ״ט
תמוז
(כידוע שבי״ב תמוז נתבשר שהוא חפשי מגלותו,
והיציאה לחירות בפועל ממש היתה בי״ג תמוז 7 )
— בגימטריא אחד,
שרומז על הגילוי ד״יחידו של עולם* בכל העולם כולו
(המשכת האל״ף",
אלופו של עולם,
בז׳ רקיעים וארץ,
ח׳,
וד׳ רוחות העולם 12 ),
כמ״ש" "ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד".
ב. ובשנה זו מודגשת עוד יותר שייכותה של הגאולה די״ב תמוז לגאולה האמיתית והשלימה — מצד כמה ענינים: 4
א) הקביעות די״ב תמוז בימי השבוע 14 — ביום השבת,
אשר,
יום השבת בכלל קשור עם הגאולה העתידה,
כמובן משירו של יום השבת — "מזמור שיר ליום השבת" 15 ,
"ליום שכולו שבת ומנוחה 16 לחיי העולמים"",
וכן בנוסח דברכת המזון: "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי
הדעות להיכן גלו — ראה מקומות שנטמנו בם׳ מרגליות הים לסנהדרין שם),
ה־ה במצב של גלות,
כיון שאינם על אדמתם יחד עם כל בנ־י.
העולמים",
כיון שכל שבת הוא מעין ודוגמת "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים",
ועאכו״ב יום השבת שחל בו חג הגאולה י״ב תמוז,
שקשור מצ״ע
(גם לולי הקביעות דיום השבת)
עם הגאולה העתידה.
ב) פרשת השבוע
(כפתגם והוראת רבינו הזקן שצריכים לחיות עם הזמן")
— פ׳
(חוקת" ו)
בלק 20 ,
ובפרט בה־ שיעור דיום השבת
(השיעור דשביעי),
שבו נתפרש בתורה ע״ד ביאת המלך המשיח,
כמ״ש הרמב״ם 21 בביאור חיוב האמונה בביאת המשיח
[ש״כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו,
לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר,
אלא בתורה ובמשה רבינו,
שהרי התורה העידה עליו כו׳"]
— "אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים,
במשיח הראשון שהוא דוד בו׳ ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל
[באחרונה],
ושם הוא אומר 22 אראנו ולא עתה וגו",
כפי שמבאר בארוכה וב־
ש׳׳פ חו״ב,
י״3 תמת
פרטיות הפסוקים שבפרשתנו,
שחציו הראשון של הפסוק קאי על דוד,
וחציו השני קאי על מלר המשיח,
ומובן,
שענין זה הוא בהדגשה יתירה בזמן שבו קורין בתורה פרשה זו
(בציבור,
ובברכה לפני׳ ולאחרי׳)
— בש״ק זה,
חג הגאולה י״ב תמוז.
ובן הקריאה בתורה במנחת שבת — התחלת פ׳ פינחס 23 ,,
פינחס זה אליהו׳",
מבשר הגאולה 25 ,
עליו נאמר 24 ,
הנני נותן לו את בריתי שלום" 2 ,
אשר,
ענין ה,
שלום* בשלימותו יהי׳ בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
לאחרי בשורת הגאולה ע״י פינחס זה אליהו.
ג) ועילוי נוסף מצד כללות השנה — שנת הארבעים להסתלקותו של בעל הגאולה,
שאז,
נתן 71 לכם לב לדעת
ועינים לראות ואזנים לשמוע"• 2 ,,
קאי איניש אדעתי׳ דרבי" 2 ,
ועאכו״ב ביום גאולתו,
שהוא גם יום הולדתו 30 ,
שאז "מזלו גובר" 31 ,
הרי בודאי שכל עניני הגאולה הם ביתר שאת וביתר עוז,
באופן של התגברות,
ובפרט ש״אר־ בעים" קשור עם ספירת הבינה 32
(,
בן ארבעים לבינה״ 33 )—,
עלמא דחירו" 34 ,
ענין החירות והגאולה 35 .
ג. ויש להוסיף בזה,
שענין הגאולה
(החל מהגאולה די״ב תמוז)
הוא לא רק בנוגע לבנ״י בפ״ע,
אלא גם בנוגע לפעולתם בכל העולם,
שהעולם כולו נעשה במצב של גאולה.
ויובן בהקדם הביאור במסכת שבת
(דכיון שגאולה קשורה עם שבת,
הרי,
ע״פ הכלל,
אסתכל באורייתא" 34 יש לעיין
(אסתכל דוקא)
במסכת שבת),
ספד השיחות - ה׳תשמ״ט
בפרק שביעי,,
כל השביעין חביביך 3 ,
הקשור עם עניו הגאולה" 3
(כנ״ל ס״א)
— "כלל גדול",
שבו נתבארו פרטי המלאכות דשבת —,
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת,
הזורע והחורש וכו׳ המכה בפטיש,
המוציא מרשות לרשות,
הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" 3 .
וידועים הדיוקים בזה במפרשי המשנה:
א) למה נאמר,
ארבעים מלאכות חסר אחת״,
ולא נאמר בקיצור — ל-ט מלאכות,
כפי שאמרו בגמרא" 4 ,
דברים הדברים אלה הדברים,
אלו שלושים ותשע מלאכות שנאמרו למשה מסיני"?
ב) ובמנין המלאכות גופא — למה מתחיל,
הזורע החורש",
ולא כדרך העבודה שחרישה קודמת לזריעה?
ג) ועד״ז בנוגע לסיום המלאכות — למה מסיים במלאכת הוצאה
(,
המוציא מרשות לרשות"),
ולא במלאכת,
מכה בפטיש",
שלהיותה,
גמר מלאכה"
(בכל מלאכה ומלאכה בפ״ע),
מתאים לסייס בה מנין כל המלאכות?
ד. ונקודת הביאור בזה — בעבודת האדם 1 *:
הטעם דמספר ארבעים הוא —,
כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה" 3 *,
ולפי שנאמר בתורה מ׳ פעמים מלאכה,
לכו המספר הוא,
ארבעים מלאכות",
ומה שנאסרו רק ל״ט מלאכות
(,
ארבעים מלאכות חסר אחת"),
ה״ז משום שיש מלאכה אחת שמותרת גם בשבת — כד־ איתא במדרש 3 * על הפסוק**,
כי בו שבת מכל מלאכתו גו׳",,
ממלאכת עולמו שבת אבל לא שבת ממלאכת הצדיקים",
היינו,
מלאכת שמים,
עבודתם של ישראל
(שנקראים,
אחת",,
אחת היא יונתי" 3 *)
בתורה ובתפלה,
ועד לשלימות העבודה — מצד בחי׳,
אחת"
(יחידה)
שבנפש**
(ועד — למעלה מכל עגין של מלאכה,
אפילו ממלאכת שמים,,
ישראל וקב״ה כולא חד" 4 *).
וביאור העניו:
ל״ט המלאכות כוללים כל עניני העולם שבהם נעשים כל המלאכות דעובדין דחול.
וע״י עבודתם של ישראל בל״ט המלאכות
(בששת ימי המעשה)
באופן ד,
כל מעשיך יהיו לשם שמים"׳* ו,
בכל דרכיך דעהו" 9 *,
פועלים בירור העולם לעשותו דירה לו ית׳,
חיינו,
של״ט המלאמת דעובדין דזזול נעשים ע״ד ובדוגמה ל״ט מלאכות דהמשכן
(שמהם למדים ל״ט המלאכות האסורות בשבתי 3 ),
שמהדברים הגשמיים עושים