משיחות ש״פ בהד, ט״ו אייר ה׳תשמ״ט

א. פסח שני — חל בשנה זו בערב שבת,

ואמרו חז״ל* "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת",

היינו,

שביום הש״ק זה

(ט״ו אייר 2 )

האכילה

("יאכל")

היא דעניני פסח שני?

וידוע פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר• שפסח שני ענינו "עם איז ניטא קיין פאר־ פאלן,

מעז קען אלע מאל פאריכטז

(אף פעם לא אבוד,

תמיד ניתן לתקן),

ואפילו מי שהי׳ טמא 5 ,

או מי שהי׳ בדרך רחוקה,

ואפילו "לכם",

שהי׳ ברצונו,

מ״מ,

יכולים לתקן",

ותיקנו בפועל,

מתחיל מימי משה,

ולאח״ז בכל פסח שני.

ויש להוסיף בביאור הלימוד וההוראה

מפתגם הנ״ל — כהוראת התורה "הפך בה והפך בה" 6 :

בפתגם הנ״ל מודגשת

(בעיקר)

אפשרות התיקון גם במצב הכי ירוד,

מצב דהיפך הטהרה

(או הריחוק מביהמ״ק),

המצב שהי׳ "לכם",

ברצונו,

כלומר,

במזיד רח״ל — גם במצב זה לא אבוד,

אלא יכולים לתקן,

וכבר תיקנו כן בפועל במשך יותר מג׳ אלפים שנה.

ויש לומר,

שהדגשת אפשרות התיקון גם במצב הכי ירוד היא בהוספה על המובן מעצמו מתוכן הפרשה ע״ד הציווי דפסח שני:

ה״אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא" 7 לא היו במצב ירוד ח״ו,

אלא אדרבה — כד־ איתא בגמרא 8 "אותם אנשים מי היו,

נושאי ארונו של יוסף היו,

דברי ה יוסי הגלילי,

ר״ע אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא,

ר׳ יצחק אומר..

עוסקיז במת מצוה היו",

כלומר,

הסיבה להעדר הטהרה שלהם אינה בגלל חסרון

(ועאבו״ב ירידה)

במעמדם ומצבם,

אלא אדרבה,

בגלל התעסקותם בקיום רצון ה׳.

ואף שלא הי׳ חסרון במעמדם ומצבם — רצו שתהי׳ להם גם השלימות דקרבן פסח,

ועד שבאו בטענה "למהי נגרע"" 1 ,