א.
אודות ענינו של שבת הגדול יש סימן שלם בשולחן־ערוך 1 דהבית־יוסף 2 —.
שבת שלפני הפסח קוריו אותו שבת הגדול מפני הנם שנעשה בר׳.
ובפרטיות יותר בשוי׳ע של רבנו הזקן 3 —,
שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נם גדול”,
וממשיך לבאר♦ תוכנו של ה,
נם גדול",
כדלקמן.
ב.
בביאור תוכנו של ה,
נס גדול 4 — כותב רבינו הזקן:
ספד השיחות - ה׳משמ״ח
"פסח מצרים הי׳ מקחו מבעשור לחודש.
.
ואותו היום שבת הי׳.
.
וכשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת,
נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כר,
אמרו להם זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים,
הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו,
ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם,
וז״שי למכה מצרים בבכוריהם.
וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת,
וקראוהו שבת הגדול*.
וצריך להבין:
א)
בקשת בכורי מצרים מפרעה לשלח את ישראל ממצרים,
ועד לעשיית מלחמה עם פרעה בגלל סירובו למלא בקשתם — הו*ע טבעי,
שהרי,
לאחרי שראו שאזהרותיו של משה בכל תשע המכות נתקיימו בפועל,
היו בטוחים שתתקיים גם אזהרתו ע*ד מכת בכורות,
וא״כ,
הענין ד״למכד,
מצרים בבכו־ ריהם* הוא תוצאה טבעית,
ולא עניו של נס,
ועאכו*כ שאין זה "נם גדול*?!
ב)
נם זה,
לכאורה,
אינו קשור עם
(גאולתם של)
ישראל"■,
שאצלם לא
נעשה שינוי כתוצאה מהנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״ — כי:
בנוגע לביטול שעבוד מצרים — הרי,
"בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים'׳ ■,
כמה חדשים לפני הנם ד״למכה מצרים בבכוריהם".
ואילו בנוגע ליציאה ממצרים — הרי,
גם הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם• לא הועיל שפרעה ישלחם ממצרים,
והוצרכו להמתין עד למכת בכורות.
ומכיון שנם זה הו*ע צדדי
(לכאורה)
השייך למצרים בינם לביו עצמם
(מצרים ובכוריהם)
— מה ראו לקבוע נס זה "לזכרון לדורות* בשבת שלפני הפסח בכל שנה ושנה,
ולא עוד,
אלא שעשאוהו עניו עיקרי בשבת שלפני הפסח,
עד כדי כך,
שעל שם זה נקרא השבת כולו 1 ■ — "שבת הגדול*?!
ג.
וי׳ל הביאור בזה:
מהענינים העיקריים דיציאת מצרים — כולל ובמיוחד כפי שנעשית שורש לכל הגאולותיי,
עד לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות• 4 ■ — ביטול והעברת הרע,
היינו,
לא זו בלבד שישראל נגאלים ממצרים,
אלא עוד
ש״פ וגו,
שבת הגדול
זאת,
שנעשה גם הביטול וההעברה דמצריס 5 ׳,
ע*ד וכדוגמת מש*נ בגאולה העתידה —,
את רוח הטומאה אעביר מן הארץ*•׳.
ויתירה מזה —,
אתהפכא חשוכא לנהורא* 8 ׳,
,
לילה•׳ כיום יאיר•• 1 ,
אשר,
עי*ז נשלמת הכוונה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים",
היינו,
שגם מציאות ה,
תחתונים",
תחתון שאיו למטה ממנוי•
(ארץ מצרים,
,
ערות הארץ׳")
,
נעשית דירה לו ית׳.
ד.
ושלימות זו
(ביטול והעברת הרע,
עד ל,
אתהפכא חשוכא לנהורא*)
— התחילה בה,
נם גדול* ד״למבה מצרים בבכוריהם*":
החידוש ב,
נס גדול* ד,
למכה מצרים בבכוריהם*,
הוא — ההכאה דנזצריס
(,
למכה מצרים*)
ע*י בכורי מצרים
(,
בבכוריהם*)
עצמם,
כלומר,
לא זו בלבד ש,
מצרים* אינו מנגד לגאולתם
ספד השיחות - ח׳חשמ״ח
נם סתם,
פירושו,
הנהגה שלמעלה מהטבע,
שידוד הטבע,
אשר,
מציאות וטבע העולם אינם יכולים לעכב הנהגה זו.
אמנם,
"נם גדול'
(גדלות בענין הנס)
הוא — לא באופן דשידוד הטבע,
כי אם,
באופן שחודר במציאות וטבע העולם גופא”,
אשר,
תמורת היותו "עולם• מלשון העלם 2 ,
ובעולם גופא היה "התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניו הסתר אורו ית׳•■ 2 ,
ארץ מצרים,
,
ערות הארץ",
עד ל״בכורי מצרים•
(תכלית התוקף דלעו״ז)
— משתנה הטבע גופא" 2 כאופן ש״בכורי מצרים•
(תוקף דלעו״ז)
נלחמים עם פרעה ומצרים בשביל גאולתם של
ני: ה״אתהפכא" ופורים
(א)
נעשית זרי בקשחה של אסתר,
(0 ורק בנוגע לדיבורו של אחשורוש למרדכי ואסתר,
■ואתם נתנו על היהודים כטוב נעינינם־
(אסתר ת,
ז)
,
משא״ב ה״אתהפנא• ד-למנה מזרים נבנוריהם•
(א)
נעשית ע״י ננורי מזרים נזצד עצמם
(שהרי בנ״י לא ביקשו מהם דנר)
,
(ב)
והס טצמס
(לא רק ע״פ דיבורם וכיו״ב)
הינו והרגו במזרים.
ה.
עפ״ז מובן שגם ה״נס גדול• ד״למכה מצרים בבכוריהם• שייר לישראל,
ובשתים —
(א)
בנוגע להסיבה שעל ידה בא ה״נס גדול',
(ב)
ובנוגע להמסובב שנעשה כתוצאה מה,
נס גדול•:
א)
בנוגע להסיבה שעל ידה בא ה״נס גדול• — פעולתם של ישראל בלקיחת הפסח,
כפשטות המאורע דהנס,
ש״כש־ לקחו ישראל פסחיהם.
.
נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום וכו",
וכתוצאה מזה נתגלגלו הדברים עד ש״עשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם.
.
למכה מצרים בבכו-ריהם-.
כלומר,
כאשר בנ*י עושים את שלהם בהכנות ליצ״ט,
ובאופן גלוי גם לעיני אוה״ע,
אזי פועלים בדרך ממילא 22
ש״פ צו,
שגת הגדול
ו36
שלימות הבירור בהעולם,
ש״בכורי מצרים• ילחמו עם פרעה ומצרים בשביל גאולתם של ישראל
(אתהפכא חשוכא לנהורא)
.
ב)
ובנוגע להמסובב שנעשה כתוצאה מה־נס גדול• — כאמור לעיל שע• 14 ביטול והעברת הלעו״ז עד לאתהפכא חשוכא לנהורא,
נעשית דירה לו ית׳ בתחתונים,
מעין.
תכלית השלימות.
.
של ימות המשיח.
.
גילוי אור א״ס מה בעוה״ז הגשמי** 3 .
ו.
עפ*ז יש לבאר גם מה ש״קבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת וקראוהו שנת הגדול•:
ענינו של יום השבת — ש.
מיני׳ מתברכין כולהו יומיז״”,
כל ימי השבוע,
הן ששת ימי המעשה,
והו יום השבת שלאחריהם,
אשר,
מלבד הברכה שיש בו מצ״ע,
ה*ה גם מתברך מיום השבת שלפניו.
ועד־ז ב,
שבת שלפני הפסח• — שממנו מתברך חג הפסח,
כולל גם בקביעות שנה זו שיום ראשון דפסח חל בשבת,
שמתברך מהשבת שלפניו,
.
שבת שלפני הפסח•.
ועפ״ז יש לומר שהשם,
שבת הגדול•
(ולא.
שבת דנם גדול•)
מדגיש
(לא את הגדלות דהנס,
אלא)
את הגדלות דשבת שלפני הפסח
(ש,
קורין אותו שבת הגדול•)
לגבי הפסח
(— שלכן,
בכחו לברך את הפסח)
.
שמו וה מופו גלוי לכל,
גם לבכורי מורים,
וויו כדי כן,
שמשר שאלום.
למה זה הם עושק כך■,
השיבו בגלוי —.
זבח פסח הוא לה■ זדהרוג בכות מזרים־.
ספר משיחות - מ׳תשמ״ח
ובסגנון אחר: הפעולה ד.
שבת הגדול* היא לא רק בהעניז ד,
נם גדול* ד״למכה מצרים בבכוריהם*
(ביחס לבירור ואתהפכא דמצרים)
,
אלא גם 41 המשכת גדלות משבת שלפני
(ומברך)
הפסח•,
שכל פרטי עבודתם של ישראל בענין הפסח יהיו באופן של גדלות,
שעי״ז נעשית כללות הגאולה דפסח באופן של גדלות
("נס גדול')
.
ויש להוסיף,
שב״שבת הגדול' כלולים שני הענינים — הן הגדלות ד״נם גדול',
והן הגדלות בענין הפסח,
כי:
יום השבת קשור עם מציאות העולם
(שבעת ימי בראשית)
,
שלימות הבריאה.
והרי,
שלימות הבריאה לאמיתתה היא — כשמתגלה המציאות האמיתית דכל עניני הבריאה,
עד לענינים הכי תחתונים,
שגם הם נעשים דירה לו ית׳ שז־ הדע דאתהפכא חשוכא לנהורא — התוכן ד״נם גדול',
"למכה מצרים בבכו־ ריהם" 41 .
ונוסף לזה,
יום השבת מורה גם על שלימות הגאולה —.
מזמור" שיר ליום השבת",
ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי
העולמים•",
וענין זה מודגש ביותר ב״שבת הגדול*,
גדלות
(שלימות)
בענין הגאולה
(שבת)
.
ז.
ויש לקשר כל האמור לעיל עם פרשת השבוע — פ׳ צו":
.
צו* מורה על עניו הזריזות — "אין צו אלא לשון זירוז,
מיד ולדורות'".
והקשר לענין הפסח
(שבת שלפני הפסח)
— שגם בו מודגש ענין הזריזות,
כמ׳ש".
ואכלתם אותו בחפזון
(.
לשון בהלה" ומהירות"" 5 )
פסח הוא לה",
.
על שם הדילוג והקפיצה* 50 ,
כלומר,
לא רק מהירות סתם,
אלא יתירה מזה,
שהמהירות עצמה היא
(גם)
באופו של קפיצה ודילוג.
ועפ״ז מובן הקשר והשייכות ד.
שבת הגדול' לם׳ צו — מכיון שגם בם׳ צו מודגש התוכן דעילוי והוספה
(גדלות)
בעניני זריזות
(כבשבת שלפני הפסח,
שבת הגדול)
,
שמלבד המהירות
(דילוג■ ופסיחה)
דפסח מצ״ע,
ניתוסף בו עוד יותר בענין הזריזות מהשבת שלפני
(ומברך)
הפסח,
שבו
(בקביעות ע״ד קבי-
הייב אדם לברר תרל״ה.
ולוד)
,
והוספת הגדלות הוא באופו שלמעלה מלניז המספר,
ולד — לגמרי.
ש״ם צו,
שבת תגדיל
עות שנה זו)
קורין ם׳ צו,
,
אין צו אלא לשון זירוז"׳?
ועוד בהמשך להנ״ל:
בחחלת פ׳ צו נאמר",
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
וידועה" תורת המגיד לרבנו הזקן בפירוש,
לא תכבה" — שע״י האש דקדושה מכבים את ה״לא",
היינו,
ביטול הענינים הבלתי־ רצויים,
ועד ש״השי״ת יהפוך את הלא להן",
היינו,
אתהפכא חשוכא לנהורא,
תוכנו של ה,
נם גדול• ד,
למכה מצרים בבכוריהם.
ח.
וענין נוסף בם׳ צו — הקשור עם שלימות הבריאה ושלימות הגאולה:
בס׳ צו" מסופר בארוכה ובפרטיות אודות שבעת ימי המילואים.
ומבואר בדרושי חסידות" שבשבעת ימי המילואים נעשה מילוי ושלימות
(,
מילואים")
בשבעת ימי בראשית
(לאחרי הפגם והחסרון ע״י עניו החטא כו׳)
,
היינו,
שלימות הבריאה,
כולל גם השליטות
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
דתורה",
שבזה מרומז ענין הנישואין דלעתיד לבוא — גילוי פנימיות החזרה
(נוסף על מה שנתגלה ב״יום חתונתו זה מתן תורה'" — נגלה דתורה)
דלעתיד לבוא".
ט.
ע*פ כהנ״ל יש לבאר הלימוד וההוראה
("והחי יתן אל לבו•")
מ״שבת הגדול' בנוגע למעשה כפועל,
בלשון צחה וברורה,
"כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם*,
לכארא מישראל,
האנשים והנשים והטף 20 *,
וביחד ע*ז — כאו״א לפי ענינו:
בעמדנו ב״שבת שלפני הפסח
(ש>־ קורין אותו שבת הגדול• — צריך לפעול,
גדלות• בכל עניני הפסח שמתברך משבת זה“,
כלומר,
נוסף על ההתעס־
ש״פ צו,
שבח הגדול
ויהדות,
וקחו,
לקחת עניני תורה ומצוות בריבוי יותר ובעומק יותר,
ופרטי הענינים הקשורים עם הקרבת הפסח —.
צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו"",
שכל פרטי כחותיו,
מהכת הנעלה ביותר
(שכל)
,
עד לכתות הנמוכים ביותר
(מעשה)
,
מלם נעשים.
קרבן פסח לה",
חדורים באש דקדושה,
.
אהבת ה׳ כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת כו״”,
שיוקדת ובוערת תוך כל כולו".
ועוד ועיקרי• — שמכריזים בגלוי לעין־כל
(גם לעיני אוה״ע)
שעומדים מוכנים להקריב קרבן פסח בפועל ממש בביהמ״ק השלישי,
מכיון שתיכף ומיד ממש יוצאים מגלות
(מצרים,
שורש לכל הגלויות",
עד לגלות)
זה האחרון אל הגאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו.
ובאשר ישראל עושים עבודתם שלהם בעניני הפסח — אזי נעשה בדרך ממילא,
למכה מצרים בבכוריהס*
(.
כימי צאתך מארץ מצרים")
,
כלומר,
לא זו בלבד שמציאות העולם אינה מנגדת לה־ גאולה,
אלא אדרבה,
שמציאות העולם גופא,
עד לתוקף דעולם
(.
בכורי
י.
ויש להוסיף ולהדגיש ענין מיוחד שיש לעשותו לפני הפסח — בערב פסה:
ספר השיחות - ת׳משמ״ח
ערב פסח הוא יום הולדתו של הרמב״ם זיל".
ובהמשך להמדובר לעיל" ע״ד ההצעה בקשר להנהגה ביום ההולדת דכאו״א מישראל,
קבלת החלטות טובות להוסיף בעניני יהדות,
תורה ומצוותי׳,
מתוך התוועדות של שמחה — הרי,
עאכו־ב שהנהגה זו צריכה להיות
(ואדרבה — ביתר שאת וביתר עוז)
בימי הולדת של צדיקים ונשיאי ישראל,
כולל גם — יום הולדתו של הרמבים בערב פסח,
שאז "מזלו גובר*".
ולכו,
יש לנצל יום סגולה זה — שמזלו גובר — מתוך "רעש• דקדושה בכל מקום ומקום,
להוסיף עוד יותר בכל עניני יהדות,
תורה ומצוותי׳,
כולל ובמיוחד — בנוגע ללימוד תורתו של הרמב-ם
(בהוספה על שאר השיעורים בתורה)
,
ע״י עריכת.
כינוסי הקהל• בזמן האפשרי
(בערב פסח עצמו,
או בימים הסמוכים — כפי תנאי המקום בו׳)
.
ויש להוסיף ולהעיר שיום הולדתו של הרמב״ם בערב פסח
(ולאחר חצות)
מרמז ע*ד שייכותו
(ערב והכנה)
לעניו הגאולה
(פסח)
,
קיבוץ גלויות — כי,
ספרו העיקרי של הרמב״ם,
"משנה
611)
11011 0*011 1111X411 — 5001110 401' £ £01*4 0*1*
(1X11 <4*4 £111 101 1111 £0101)
■ 40 044111 *4 ■* ■01X4 4**0411 4010110
04011 —.
110)
11 044 1414 4* 040 ■״** 1414
0441' 01X01 £4 04.
4.
£1' 1X101
(011411.
' 4)
11 £00 0X10141 11X104: 04.
11 0.
01014: 1X04:
101X01 110X40
(194 401:1' :
(14* 0414 *□.
ט
114
(4 40110.
14444 '0^4 '.
1140.
04־X014
44.
4 104.
0 04144.
0 04 04.
1.
040 10404 '״ 044 01 40X4 *<40X0 04.
4 11104 004 044׳ 111140
(441.
0)
0110 סס־X4 1104 0.
0 114440 004
44 4X144 4X1.
' 104001 441.
1 004* 00440 40.
0
(414 *1> <4X1 •91*4
(0 4X1 0010144• *0* 04X4 04 4404 04' 0X1404.
* 14X410X14
'■44.
0*91 400 □.
**11)
0־ ׳.
*!•*'.
ס 04 04X1 014.
44.
0 0טX־ —
(8)
11410 4414 041114.
0
(1X4 04 0401 14100 00.
10 0)
444.
1
(1מ '.
1411 י* '08 0104 1410 ״044
(£11 '.
140 004 י י 00 "11400.
1 1141144 00 44 '14104 004 40.
141־.
114 0404 0010 '14 040 1144 4401,
404144 '.
41 '
(0.
1,
044 0141 0444 01.
4)
״1:1
1X114 410 410 004 00014 01 00**0 14104
000004 1** 001.
04 01X4־0 01* 1)
110 ׳ס• '*011 ט 10.
*ס.
:0* •40 ט.
** 44 00* 4*01 00 104.
0 04 1X4 ־004 04441 001.
1 440014 00 *4 '*4111 004 91* 014 01* :,
404104 000
(440.
0 001)
004 9004.
444*
(011
^ €11010' 11101* 1911.
990' €01£< 990' <9011 9401.
11 001110' £4 0X141X01 144 01.
19
(00
(1.
11
(—
1)
.
1110.
04.
1> 1111)
1 י ־ 11001110 191 1110110 91 00 >£*)
'! '110910.
111 91 *901 11>)
1 4^0*0
(11 1901X ׳.
10>40 00111941 110911 11* >*104 >0 011.
901.
1 '0011)
^ *001 ׳*>991.
101.
1.
1
011)
0:4*44 11' £*
601)
4X4 044.
4 44.
0
־4 '£ 4*0
(01! '90 '£.
*£ ״104 *4*00
(01*
(4 '0 ״44)
.
40.
00.
14:0 1*44־ — 414*41 *£ 4**041
(״44)
4*1*)
□: **0 '4)
14*4 *£ <01 *4 ■14.
4: 4)
401
(901 '4 '*9 01.
4* •0■ '401 41*44
(501 '044 4*44 £94)
)
491 ':*4.
4 3 1*4**£ 4*46)
י* '0■ *£ *4*00
(101
•8 '1* 41*4)
0)
44441 *0 1*0
(44.
0 £101)
40004 *44 *.
60.
444 '14110111 414414 41*10)
0
(״144)
^* '44*4 0441 01)
0.
0' 4404 *9X1*4' 0X4 ׳* 40)
.
0'.
0 ***' *£4104 1
(44 414X11 ״4X0* 1X4 £4014 **• 1X04 נ11מ1 4*01)
4*11
(00X1)
1*0.
1 — 0001 140X0'
:01)
(104 41*4 4* 004 — 0001 001 11' 11
(40 4.
0 0.
4 4400*'
101)
4X4 04.
0 444.
4 4.
44 04*4' 4041
9* 11£1
(^1'
114x9.
1>9*.
090 111.
1*> 1901.
9 ׳,
״
>1£ 1.
11)
11900 >£)
>94'0 ׳"<.
€£111)
11
11
(11 111 9* 94<
(£< 1111419 9991 £<
'״״.
1.
£ 9111.
11 119410 £1991 א>״0.
141 ',
״.
)
4)
14*>)
.
911
104*4.
01 — **11 11 *<* <011 1141.
1' 1.
9411 <1X4 111411
(900011 <.
*9049 £.
0 1111X4*11 40,
54 — '9
(14
',
״11)
.
409
(9< 1X1 — 9*401 0< 144X111101 ׳X1:0,
'.
־־.
0>א)
1
119<910 449.
9 999X4* X^£X9X>0< 9X410.
4'191>9 1>9 1110>£ 11>ז 11*9111111 1110<1911' *9191 1*111.
9*4.
1
!1>1א)
11 — 1914 *111191 '>א104 >0 110>
11
(<1
(1 £191 4140
(!<1110 9091<)
9*1-4*<9911 9X410 999141110.
' 0111411 *€£014 <11140.
)
*11 4*10
(41<.
*9£
>41ז11 0011 *1* ס״0