48> שסה״ת תרס-א.
— ונתפרססה ובדפוס די כ״ק פחח אדסו״ר נקרא דורנו
(לקוח■ חח■ תשפז,
ב ואילן.
סה־ש חשיב ס״ק 141 ואילת•
49> ראה סה״ש תקרא ק׳ 104.
התווקדויות תשמח חח■ ס״ק 363 ואילו.
50> ראה שיחת שמחחו תרפ״ח
(סה״ס תופ״ח ד י>
51> שבת נו,
א.
ושח.
52> יל״ש קסום בסופו
(דסז תקמם)
.
53> תחלים סם,
נב.
54> שם,
נג.
60 ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ונקודת העניו — שמצד גודל הירידד למטה ביותר,
"אשר חרפו אויביך ה אשר חרפו עקבות משיחך",
צ״ל גילוי האור דמשיח בן דוד,
ע״י פעולתם של "חיילי בית דוד",
תלמידיו ושלוחיו בו׳ של נשיא דורנו,
בהפצת המעיינות חוצה,
עד לחוצה שאיו חוצה למטה ממנו
(בשבעים לשון,
כנ״ל)
,
ועי*ז פועלים את הענין ד״ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן״ יי — המשכת
("ברוך* מלשון המשכה 56 )
גילוי הוי׳
(שם העצם וכו׳”)
בעולם
(מלשון העלם והסתר׳ 57 דאורו ית׳,
עד לחוצה בתכלית)
,
באופן ד״אמן ואמן",
כידוע" ש״אמן* מורה על הנצחון במלחמה,
ובזה גופא "אמן ואמן",
באופן כפול" 6 ,
להורות על הקיום והתוקף באופן נצחי — בי,
לאחרי הבירור דתחתון שאיו למטה ממנו,
"אשר חרפו עקבות משיחך",
מתבטלת אפילו האפשרות לעניו של גלות,
גאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי׳ גלות.
ז.
ויש להוסיף ולהמתיק יותר האמור לעיל:
הפסוקים "אשר חרפו גו׳ עקבות משיחך*,
״ברוך ה׳ לעולם אמן ואמו* — הם בסוף מזמור פ*ט בתהלים.
ובהתאם לחלוקה דספר תהלים לימי החודש
(כפי
55)
להעיר מסיום הזהר דפרשתנו
(ועוד•)
בפסוק.
בריר ה׳ לעולם אמו ואמן- — בהמשך להמדובר אודות הגאולה העתידה.
56)
תו״א מקז לז,
ג.
ונב־מ.
57)
נסמן נלקו״ש חט״ו ריש ע׳ 234.
58)
לקרת שלה לז,
ד.
וננ-מ.
59)
נדר בסופה.
וש־נ.
60)
להעיר מהשייבות דכסל לגאולה — ראה יל״ש ר״פ לך לו
(רמז סד)
.
סה־מ חרכ״ז עי סו ואילך.
תר״ל ע׳ ט ואילך.
שפירסם כ״ק מו*ח אדמו*ר נשיא דורנו)
,
הרי זה סיום השיעור דיום י*ח בחודש.
ומזה באים להשיעור דיום י*ט בחודש — מזמור צ׳,
"תפלה למשה*,
וסיומו
(דהמזמור)
"ויהי נועם גו׳*,
"עלמא דאתי איקרי נועם* 7 .
ובנוגע לעניננו:
השיעור תהלים די״ט כסלו הוא — "תפלה למשה גו׳ ויהי נועם גוי',
כי,
בי*ט כסלו התחיל ונעשה העניו ד״יפוצו מעינותיך חוצה*,
שעי׳ז פועלים הגילוי ד״ויהי נועם גו",
"עלמא דאתי*.
וההכנה לזה — בהשיעור דח*י כסלו,
ערב י*ט כסלו — "אשר חרפו גר עקבות משיחך ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן*,
דקאי על העבודה דהפצת המעיינות חוצה
("מעשינו ועבודתינו")
בזמן הגלות.
ועניו זה מודגש ביותר בדורנו זה — עקבתא דעקבתא דמשיחא
("דור אחר דור מחרף*)
,
ע״י "חיילי בית דוד*,
תלמידיו ושלוחיו ושלוחי שלוחיו כו׳ דכ*ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו 62 ,
שמי נצחים במלחמה 8 ,
עד להגילוי דמשיח בן דוד בפועל,
כאופן ד״ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן*,
גאולה שאין אחרי׳ גלות.
ש״פ וישב,
ג״א כסלו
ו6ו
ח.
ההוראה מכל האמור בנוגע למעשה בפועל —,
המעסה הוא העיקר•":
בעמדנו ביום הש*ק שלאחרי י״ם כסלו — ביל לא רק ההמשך בעניני י*0 כסלו,
שתוכנם ונקודתם הסעת המעיינות תועה,
אלא,
עילוי ושלימות
(,
ויכולו")
,
עד לאופן של דילוג וקפי־ זה",
באין־ערוך אפילו לגבי ייס כסלו.
ובפשסות להוסיף ביתד שאת וביתר עוו בכל הפעולות דהפצת המעיינות חובה,
עד לחובה שאין חובה הימנו,
החל מיום הש״ק זה עבמו
(באופן המותר ושייך ביום השבת)
,
ועוד יותר — לאחרי הבדלה,
ובמשך ג׳ הימים ד״בתר שבתא•",
והמשך הפעולה,
וביתר שאת וביתר עוז,
בימי חנוכה 9 *,
באופן ד,
מו־ סיף והולך",
ועד להשפעה על כל השנה כולה.
* * *
64)
אבות פ״א מי״ז.
65)
,
דילוג ברגל *' וקפידה נב■ רגלים,
וכמבואר במקנה פיח סוהלות•
(יקו־ת סריס סו,
ב)
,
היינו,
,
קהלו־ ונתעלה לגפרי
(ב□ רגלים)
ספעפדו ומגבו קלפניז.
66)
נולל קסמקיו נהפזוקדזקד.
■וקנח
[דגם התוכי דהבדלה הוא •לקדש את יום הקבת.
.
וגם)
ביגיאתו־
(רפנ־ם הלי קבת רפכיס)
,
קעל ידה נפקנח קדוקח הקבת גס ביפי החול
(ראה בארונה לקויק יתרו תקפ״ז.
וקינ>]
,
עד זניבר בהם קסדתאתם היא.
בתר שבתאי,
הסקר הקבת די״ם נסלו.
61)
•עד קתכלה רגל פו הקוק־,
,
כלתו רגלא דתרסודאי■
(קבת נא,
בx קסנלה אפילו נחי׳ ה״רגל־ דתרסודאי
(ראה בארונה פאפרי הנובה תקל׳ח
(סה־ס — מלוקס ח־נ ד יי יאילר: ל כה ואילוף וק־נ)
-
ולהעיר סאוה־ת פרקתנו
(רסס,
ריק ע־נ)
.
יוסף כן ייז קנה נהי׳ סוב,
קמל ידו)
תכלה רגל פהקוק,
ע־י הגיר בי סוב־.
ט.
נוסך להאמור לעיל ע*ד ההוספה בהפבת המעיינות חובה,
שזהו״ע המשותף לי״ט כסלו וחנוכה,
יש לעורר ביום הש״ק זה״ — השבת שממנו מתברך
(גם ובמיוחד)
יום הרביעי בשבוע״,
יום א׳ דחנוכה — ע״ד ההכנות
(הכנה רבתי׳")
לימי חנוכה,
כולל ובמיוחד — בנוגע להבעות דלקמן.
ובהקדמה:
.
חנוכה״ הוא מלשון חינוך — חנוכת המזבח ובית המקדש".
ודוגמתו בעבודת כאו״א מישראל — החינוך דביהמ״ק הפרטי שבו,
.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם•
(בתוך כאו״א)
",
כולל ובמיוחד — חינוך הקטנים,
,
חנוך
68)
שהרי ספקחין ןל זנרכי אביר מגת
(ראה שבת סב,
א.
רמבים תל׳ שנת פכ״ד ה״ה.
טושו״ע
(מדה״ו)
או״ח סשע סע
(סי״ב^
69)
שכר ניתלר ר׳מאזרזת.
כמ״ש
(בראשית א,
יד־ טז)
.
יהי מאורות ברקי? השמים גר המאור הגדול גר המאור הקטן״• — הדגשת עניו האור׳ ענינו של חנונה.
ולהעיר מדברי השל״ה
(פרשתנו דרוש באז עסו" בהגה״ה)
ש״חנוכה.
.
רומז לחמוד העולם.
.
וכסו שראשית הבריאה יהי אור.
מ מעות וערכה מרות".
ובפרטיות עתר: האור דראשית הבריאה,
"יהי אור״,
אור שנברא בעם ראשון — הבדילו וגגוו לאדיקים לעתיד לבוא
(חגיגה יב,
א.
ועוד)
,
ואילו ומור שמאיר בהבריאה בפועל — גברא בעם רביעי.
70)
ראה ביעה ב,
ב ובפדש״י.
ד.
א.
אזיל תלמודית בערכו.
וש״נ.
71> שבלי הלקט ס?דד.
ודאה לשש ח״ב ע׳ 3ג6 הערה ד״ה בחנוכת.
וש״נ.
72)
תרומה כה,
ת וראה אלשיד עה״ס.
של״ה מ,
א.
ועוד.
62 ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
לנקר גו׳ גם כי יזקין לא יסוד ממנה*",
הן קטנים בידיעת התורה,
והן — ובעיקר — קטנים כפשוטם,
שאצלם מודגש ביותר ענין החינוך כפשוטו.
ומזה מובן שימי חנוכה מסוגלים ביותר להוסיף בכל הפעולות דחינוך ילדי ישראל.
ובהדגשה יתירה בימינו אלו:
בשנים האחרונות הולך ומתדרדר מצב החינוך דילדי ישראל
(הן בחוץ־ לארץ והן בארץ־ישראל)
באופן מבהיל,
ולמרבה הצער כו׳,
ישנם מאות ואלפים כו׳ מילדי ישראל שאין להם שום מושג בעניגי יהדות,
תורה ומצוותי׳.
ולכן,
צו־השעה על כאו״א להשתדל כפי יכלתו ויותר מזה כו׳ — בחינוך ילדי ישראל ברוח התורה ומצוותי׳,
בדרך יעקב,
ישראל סבא.
וסגולה מיוחדת בשנה זו,
שנת הקהל — כמ׳ש" •ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה׳ אלקיכם כל הימים 10 .
ובנוגע לפועל — כדאי ונכון לעורר ולהציע,
במיוחד בקשר לימי חנוכה,
שתי הצעות:
(א)
בנוגע להדלקת נר חנוכה,
(ב)
בנוגע למנהג דנתינת דמי חנוכה,
כדלקמן.
י.
ענין הא׳ — הדלקת נר חינוכה על פתח חדרי הילדים:
נוסף על הפעולות בנוגע להדלקת נר חנוכה בבל בתי בנ״י,
וכן הדלקת נר חנוכה במקומות ציבוריים ופומביים להדגיש הענין ד״פירסומי גיסא 11 "
(כמדובר בארוכה בשנים שלפנ״ז)
—
73)
משלי נב,
ו.
74)
וילד לא,
יג.
75)
שנת נג,
נ.
כדאי ונכון לעורר ע*ד הדלקת נר חנוכה על פתח חדרי הילדים.
ובהקדמה:
דובר בארוכה בתקופה האחרונה ע״ד ההצעה שכאר׳א מישראל,
למגדול ועד קטן,
יעשה את ביתו הפרטי דוגמת •מקדש מעט 12 ",
כית תורה,
תפלה וגמ״ח”,
כולל ובמיוחד בנוגע לילדי ישראל — שיעשו כן בחדרם הפרטי,
עי״ז שיהי׳ בחדרם סידור
(תפלה)
,
חומש
(תורה)
,
וקופת צדקה
(גמ״ח)
,
ובבל יום ויום יתפללו בהסידור,
וילמדו בה־ חומש,
ויתנו לצדקה
(בימי חול,
ובערב שבת — כפליים משגה צדקה,
גם עבור יום השבת)
.
ובהמשך לזה,
כדאי ונכון שבפתח חדר הילדים תהי׳ גם מנורת
(והדלקת נר)
חנוכה"
(נוסף לכך שבודאי יסבירו להילדים התוכן והמשמעות דהדלקת נרות חנוכה,
בסגנון המוכן להם)
,
שעי״ז יתוסף יותר בענין החינוך,
הן בנוגע לילדים,
שכאשר רואים את מנורת החנוכה בפתח החדר שלהם,
נעשה רושם חזק יותר בנפשם כר,
והן בנוגע להחדר,
•מקדש מעט 13 ,
ע*ד ומעין ומרמז על חינוך ביהמ״ק בחנוכה.
יא.
וענין הב׳ — נתינת דמי חנוכה בכל ימי חנוכה:
76)
ראד.
יחזקאל יא,
סז.
מגילה נס,
א.
77)
ג׳ העמודים שעליהם העולם עומד
(אנוח פ־א מ־ב)
.
החל מ.
עולם קסז זה האדם 14 ,
ועל ידו נפעל גם נ״עולם גדול•
(ראה לקו־ת נמדנר ה,
ריש ע־נ)
.
78)
בנגד המזוזה — מזוזה בימין ונר חנונה משמאל
(שנת נג,
א)
.
ולהעיר,
שישנו גם •וזידנוד שניניהם•
(תו״א מקץ מב,
ד)
— נל ג׳ הקויו.
וראה גם שאילתות
(שאילתא נו)
: מזווה מימין ונר חנונה משמאל ונעה־ב בטלית מאויזת באמזע ובשוית מהרי״ל סו־ם ם׳ מס״ס: ולקיים תחוס המשולש נר.
ש״פ וישב,
ב״א כסלו
מנהג ישראל
(תורה היא”)
שבימי חנוכה נותנים דמי חנוכה לילדים".
וכן נהגו רבותינו נשיאינו — כפי שסיפר כ*ק מרח אדמו״ר שאביו הי׳ נותן דמי חנוכה
(בליל נר הרביעי• או החמישי)
■•.
וכן נהג כ*ק מו״ח אדמו״ר לתת דמי חנוכה לבנותיו,
גם לאחרי הנישואין,
וגם לחתניו".
ומנהג זה קשור עם עניו החינוך —,
כמו חנוך לנער,
והוא כמו שמחנכין את הנער כשמתחיל ללמוד
(,
כשרוצים ללמדו,
והוא רחוק מזה,
צריך לחנכו,
והחינוך הוא במתנות רבות שנותנים לח")
,
כי בחנוכה הוא התחדשות התורה מחדש אחר גזירת היונים שרצו להשכיחם תורתך,
וכשמחנכין אותו הרי אז זורקיו לו מעות 15 *".
וע״ד מיש הרמב׳ס",
אמרו חכמים" לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא
79)
שי״ס זוחז או-ח 818 ספ.
סתצ״ד סס״ז.
וסוד.
וראה לקו״ש חכ״ב ד 56 הסרה 2.
וש־נ.
80)
להסיר ממג־* ר־ש הלי חנוכה ש-נוהגיו הנסרים הסנייס לסבב סל הפתיים כד',
אבל,
שם הוא ננסיים סניים דוסא.
וראה לסוסי לוי־צ אגרות סי שנח: •והמנהג מכבר שנותניו דמי חנוכה
(ויכול היות שיש מסור לזה
(מלבד האסור נמג׳א ריש הלכות חנוכה,
ושם הוא בנסרים סניים)
,
שממה שאמרו רז״ל
(שנת כב,
א)
אסור להרצות מסות כנגר נר חנוכה,
סנסטו נססות דוסא,
משמס שבחנוכה מתסססיס נמסות,
דלהוצאה ניתנו,
נותנים אותם,
וסמ״ל שאסור להרצותו כנגד נר תנוכה".
81)
•היום יום* נ״ח כסלו,
ד 16 דחנונה.
82)
להסיר מפרש״י פישתנו לו,
לה: •איו אדם נמנס מלסיוא לחתנו בנו ולכלתו נתו".
83)
תו״א פרשתנו כס,
ד — נניאור הסניו דחנוכת המזבח וחנוכת הכית ס“ רינוי סרננות,
מתנות רבות כר.
84)
לסוסי לוי״צ שם.
85> הלי תשובה פ״י ה״ה.
86)
פסחים נ,
ב.
וש־נ.
לשמה,
שמתוך שלא לשמה בא לשמה,
לפיכך כשמלמדיו את הקטנים.
.
אין מלמדין אותם אלא מיראה וכדי לקבל פרס".
והאריך בזה בפירוש המשניות 17 ׳ —,
בהכרח יצטרך המלמד.
.
שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו",
ויאמר לו קרא ואתן לך אגוזים.
.
למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר א׳ או ב׳ דינרין,
וב5ך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון כו".
וע־פ האמור ע״ד השתדלות יתירה בענין החינוך — כדאי ונכון לעורר שיתנו מעות חנוכה לילדים
(לא רק פעם אחת,
אלא)
בכל ימי חנוכה
(ובערב שבת,
או ביום ראשון,
יתנו גם עבור יום השבת)
,
ולהסביר להם,
שנתינת המעות היא כדי שיוסיפו יותר בלימוד התורה כו׳.
יב.
ולהעיר:
במנהג רבותינו נשיאינו בנתינת דמי חנוכה ישנה גם הגבלה דנתינה פעם אחת —,
בליל נר הרביעי או החמישי*.
ועפ*ז,
אין מקום,
לכאורה,
להנהיג נתינת דמי חנוכה בכל יום.
ובטעם הדבר — דלכאורה,
מכיון שמנהג זה קשור עם ענין החינוך,
מדוע לא נהגו כן בכל יום — יש לומר,
כדי שלא יעשה דבר הרגיל,
שאז,
אין זה מעורר התפעלות והתרגשות כ*כ כמו דבר חדש ממש".
87)
סנהדרין ר״פ הלק.
88)
כמ״ש •חניד לנסי סל פי דרנו* דייקא.
89)
דוגמא לדבר מסנינא דיומא — •הקהל־ — הטסם של* סנסו זכר להקהל
(כבכמה סנינים שהם •זכר למקדש■)
,
די״ל,
שזהו מטסס משמור רגלך כאשר תלד אל בית האלקים■
(קהלת ד,
יז.
וראה ברכות כג,
א)
,
•הוקר רגלך מבית יסך■
(משלי כה,
סהר השיחות - ה׳תשמ״ח
אמנם,
מצד התגברות חושך הגלות,
כולל ובמיוחד בנוגע להתדרדרות מצב החיניר
(כנ״ל ס״ט)
,
בהכרח להוסיף ולהרבות באור וקדושה — י׳ל דיש מקום וצורך להוסיף גם בנוגע למנהג דנתינת דמי חנוכה,
לא רק פעם אחת
(כעיקר המנהג)
,
אלא
(גם)
בכל יום.
וכדי לקיים גם הוראת רבותינו נשיאינו לתת דמי חנוכה.
בליל נר הרביעי או החמישי",
כולל גם שלילת החשש שיהי׳ דבר הרגיל — אזי העצה היעוצה שבליל נר הרביעי או החמישי יתנו כפליים,
או ג׳ פעמים ככה,
אופן של חידוש.
יג.
כמו כן יש לעורר ולזרז ע״ד ההוספה בעניני.
הקהל" ו״שמחה" בימי חנוכה — בהמשך להמדובר כו״כ פעמים במשך השנה ע״ד מעלתה המיוחדת של שנה זו,
שנת הקהל,
ושנת תשמח,
ובעמדנו ביום הש״ק שממנו מתברכים ימי חנוכה,
יש לעורר ולזרז
יו.
וראה חגיגה ז,
א)
,
ובנדו״ו,
שאם יקבעו בבל מוצאי שמיטה מעמד ד.
הקהל את העם האנשים והנשים והטף•
(כמו בזמן הבית/ יעשה זה דבר הרגיל לפי ערך•,
ועד לחשש שיתמעט היוקר שבזה,
ובפרט שהמדובר בהפלאת המעמד ד״הקהל• בביהמ״ק
(וראה בארוכה שיחת ש״ם בראשית
(ב)
המשך לשמח״ת
(ילעיל ד 6! ואילן-)
)
.
ולאידך גיטא,
התוכן והפעולה דהקהל,
.
ליראה את הי אלקיכס־ — ה״ז חיוב תמידי,
ובפרט בשבתות,
•להקהיל קהילות בכל שבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם חורה לרבים.
.
ולדרוש בדברי אגדה להכניס יראח שמים בלבם•
(שויע אדה-ז או״ח סר־צ ס״ג)
.
אודות ההוספה בעניני ■הקהל■" ו״שמחה״י ביתר שאת וביתר עוז.
90)
להעיר מהשייכות ד״הקהל■ לפרשת השבוע — •וישב יעקב בארץ מגורי אביו־,
•מגורי לשון אסיפה וכניסה,
כמו אוגר בקיץ•
(או־ח להה־מ סנ״א)
,
ו.
מגויי הוא לשון יראה,
וגם לשון אוצר.
.
יראת ה■ היא אוצרו•
(תו״א פרשתנו כז,
ב)
— אסיפה וכניסה דבל ישראל
(יעקב — שנשמתו כלולה מכל הנשמות שבישראל
(אגה״ק סיז)
)
•ליראה את ה׳ אלקיבס כל הימים".
ובפרטיות יותר:
(א)
•והנה אנחנו מאלמים אלומים גר תסונינה אלומותיכם ותשתחוון לאלומתי•
(פרשתנו לז,
ז)
,
קיבוץ ואסיפת י־ב השבטים,
ע״ד הענין ד,
ויקהל משה•,
•בהתאסף ראשי עם יהד שבטי ישראל",
ע״י הביטול דהשתחוואה כר
(אוה״ת פרשתנו רדע,
ב ואילך/
(ב)
•והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי•
(פרשתנו שם,
ס)
— שההשתחוואה והביטול היא אצל האנשים
(שמש)
והנשים
(ירח)
והטף
(כוכבים/ ע׳ד •הקהל את העם האנשים והנשים והטף גר ליראה אח ה׳ אלקיכם■
(ראה אוה־ת שם רעו,
נ ואילך)
.
91)
להעיר מהשייכות ד״שמחה■ לפרשת השבוע — כס־ש בסוף פרשתנו
(מ,
יחד ואילך)
•ובגפן שלשה שריגים וגד הבשילו אשכלותי׳ ענבים גרי,
•דא הוא ייז דאתנטיר בענב״הו מששת ימי כראשית•
(זהר פרשתנו קצב,
א)
— שליפות העניז ד.
יין• •המשמח אלקים ואנשים•
(ראה בארוכה אוה״ת פרשתנו
(כרך ה)
תתקב,
א ואלך)
.
וראה גם זהר סוף פדשתנו: •זכאין אינון צדיקייא דקב״ה אתרעי נהו חדיר לזכאה לוו לעלמא דאתי ולמחר- להו בסיד! דצדיקייא דזמיניו לנזחדי ביי בעז,
דנתיב
(תהלים ה,
יב)
וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו וחסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך".
ש״פ מסב,
כ״א כסלו
,
הקהל':
ידוע■• שעיקר הנס דחנוכה הי׳ בנוגע לענינים רוחניים,
לימוד התורה וקיום המעוות,
,
בטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתודה ובמעוות״”,
,
להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רזונך׳",
ולכן,
גם הנעחון הוא בעיקר נעחון רוחני,
,
קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"■,
וגם זכרוז הנס נקבע בהדלקת הנרות",
,
נר מעוה ותורה אור׳יי
(,
וכרון הנם נתקו כעניני עבודת
ומזה מובן,
שימי חנוכה מסוגלים ביותר להוסיף עידוד וחיזוק בלימוד,
תורתך' ובקיום.
חוקי רעונך',
,
נר מעוה ותורה אור•,
ובאופו ד,
פירסוםי ניסא״”,
,
ברוב עס׳יי,
שזהו גם התוכן ד״הקהל את העם האנשים והגשים" והטף" גו׳ ליראה"■ את ה׳ אלקי־
92)
ראה ג־נ לבוש,
ביה וזרז ארח ריס עתיר.
השלמה לשרע אדהק
(לחריג מדונראוונא)
שם סיג.
93)
רמנים ריש הלי חנוכה.
94)
נוסה.
ועל הניסים".
95)
משלי ו,
נו.
וראה פרשיי דיה בניס חיה — שנת כג,
נ.
96)
השלמה לשויע אדה״ז שם.
ד9)
ל הנתוב — משלי יד,
נח.
וראה אגזיק■ תלמודית בערנו.
ושינ.
98)
שהרי.
נשים חייבות בנר חנוכה שאף הו היו נאותו הנם׳
(שנת כג,
א)
,
ויתרה מזה —.
על ידי אשה נעשה הנם•
(מרש"■ ז40
99)
שהר• חנוכה כשור במיוחד עם ענין החינוך,
כניל רז.
100)
התכלית ד״תורתו׳ ו״חוקי רעונו' — -ויגוונו ח׳ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את וד אלקינו׳
(ואתחנן ו,
כד.
וראה תניא 10כי<)
ולהעיר גס מהדיוק ד״תורחד׳ ו.
חוקי יזונו׳,
שמלחמת היווניס היתה
(לא על לימוד התורה וקיום המשוות עזמם,
אלא)
שלא להזכיר שהתורה היא תורת וד,
.
תורתן׳,
ושהמזוות הם חוקי רזונו ית־,
.
חוקי רזונן•
(.
היום יום• נ׳ סבת וראה לקויש חכיה ע׳ 238.
וש־נ)
— הדגשת הענק ד.
ליראה את
כם*׳" 1 ,
ו.
שנזחה':
ימי חנוכה הם גם,
ימי שמחה* — בפרט לדעת ופם*ד הרמב״ם",
התקינו חכמים.
.
שיהיו שמונת הימים האלו.
.
ימי שמחה והלל' 2 "■,
ולכן,
כיון שנמי עאים בשנת תשמח
[הן בנוגע לעעמו,
תשמח♦
(תי״ו בחיריק)
,
והן בנוגע להזולת,
,
תשמח*
(תי׳ו בשוא)
]
— הרי,
בימי חנוכה
(ובפרט שלדעת הרמב״ם הם,
ימי שמחה*)
בודאי עריך להוסיף ולהרבות בענק השמחה 2 "■.
ולכן,
כדאי ונכון שבמשך ימי חנוכה יערכו בכל מקום ומקום התוועדויות ומסיבות
(,
הקהל•)
של שמחה"",
הן לאנשים הן לנשים והן לטף"",
שבהם
ה- בתומ״ז גוקא.
זענק זד,
שייד נמקחד לבוד• ד״שנזן־ שנתזדה,
פנימיות התורה,
ונפרס כפי שנתבארה בתורת חסידות חנ״ד — שעי״ז נאים,
ליראה את ה",
.
דע את אלקי אביך וענדהו נלג שלם•
(דהיא נח,
ט.
ודאה תניא קרא קנו,
ב)
.
001 רלר לא,
ינ-יג.
102)
ונרמיא
(ארח סעחיר סיב)
נתב ■שיש קזת מזוה נרינוי הסעודות״.
וראה לקו״ש חיי עי 142 ואילו,
ונהנסמז שם.
וראה השלמה לשרע אדה״ז שם,
שלאחרי שמביא הפלוגתא אם קבעום רק להלל והודאה ולא למשתה ושמחה,
או שקנעום גם למשתה ושמחה
(אם משום הנם דנזחון המלחמה,
או משום השמחה דחנונת המזבח והמקדש)
,
מסיק:.
ולעגק מעשה מנהג קדום הוא להרבות בסעודה נימיס אלו,
ונן נוהגיז במדינות אלר.
103)
ראה גס שיחות: נר ה׳ וחנוכה
(לקרש חניה עי 400 ואילו)
ומוזאי שבת חנוכה תשמ״ו.
104)
כולל גם נבית הפרסי,
בחוג המשפחה וכו■ — כידוע המנהג אזל רבותינו נשיאינו ש.
באחד מלילי חנוכה היו עושים כעיז פארנריינגעז עם בני הבית כוי
(.
היום יום׳ כיח כסלו)
.
105)
ולהעיר,
שענק זה שייר גס להאמור עיד המנהג דנתינת דמי חנוכה — כי: נתקת דמי חנוכה פועלת שמחה,
וגם,
כשמודיעים עיד הלוקח דמי
66 ו
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח
יעוררו אודות עניני תורה ומצוותי׳,
,
נר מצוה ותורה אור",
ועד לראשית העבודה ועיקרה ושרשה"■,
ליראה את ה׳ אלקיכם""■•
יד.
והתקווה חזקה,
אשר,
הצעות הנ״ל — שבודאי יפרסמום בכל מקום ומקום — תתקבלנה בסבר פנים יפות ובשמחה,
והעיקר,
שתתקיימנה בפועל ממש,
,
המעשה הוא העיקר*.
ויהיר שקבלת ההחלטות בכל הענינים האמורים ובהקדם — תפעל ותמשיך את השכר 21 "■ דכל ענינים אלו,
,
מדה כנגד מדהיי"■,
בתכלית השלימות:
א)
הפצת המעיינות חוצה — לקיום ההבטחה דאתי מר דא מלבא משיחאי",
ב)
הדלקת נר חנוכה בפתח כל בית וחדר שיעשו אותם ביהמיק מעט הפרטי — להדלקת נרות המנורה דביהמיק השלישי■■■!,
חנונה — מתקבצים ומתקהלים רבים,
וכשמוסיפים בדמי הנובה,
ניתוסף גם במספר המתקהלים נו׳.
106)
הניא רפמ״א.
107)
להעיר מס־ש בהשלמה לשויע אדה״ו שם,
.
יש נוהנז בסעודות אלו לומר שירות ותשבחות להשי״ת.
.
ועי״ז ניבר שהסעודה באה לחבב ולפרסם הנס,
ואז הוי סעודת מצוה לנו׳ע*.
108)
ראה תענית ח,
נ.
שויע או-ח סוים תקעא.
109)
סנהדרין ז,
סע־א.
וראה סוסה ח,
ב ואילו.
110)
וגם נרות הנובה —.
הנרות הללו איו במלים לעולם•
(רמב״ו ר״ם בהעלותך)
,
היינו,
לא רק השלימות דשבע נרות,
בדוגמת נינור של ביהמ״ק של שבעה נימיו,
אלא גם השלימות דשמונה נרות,
בדוגמת נינור של ימות המשיח של שמונה נימיו
(ערניו יג,
ב.
וראה קונטרס משיחות ש״ם וישב תשמ״ו בסופו.
וש״נ)
.
ג)
ההוספה בדמי חנוכה להילדים — ל,
דמי חנוכה* שנותן הקב*ה לכאו״א מישראל,
,
כי נער■■■ ישראל ואוהבהו* 2 ■׳,
הגאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו,
שאז תהי׳ חנוכת,
מקדש אדנ-י כוננו ידיך* 2 ",
ו,
התחדשות התורה מחדש•",
,
תורה חדשה מאתי תצא* 24 ",
ד)
וההוספה בעניני,
הקהל* ו״שמחה* — לקיום היעוד,
ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל* 5 ■■,
קהל■"■ גדול ישובו הנה"",
ו״שמחת עולם על ראשם* 26 ".
111)
להעיר מהשיינות לפרשתנו — שהרי ביוסף
(שנל ישראל נקראים על שמו
(פרש״י ומזו״ד תהלים פ,
ב)
)
נאמר ■והוא נער־
(לז,
ב)
,
•בחי יוסף והוא נער,
בי נער ישראל ואוהבהו,
ישראל זוטא כר•
(אוה־ת פרשתנו רעז,
ב)
.
112> הושע יא,
א.
וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 20 ואילך.
ושת.
113)
בשלח סו,
יז.
114)
ישעי׳ נא,
ד.
ויקיר פי״ג,
ג.
115)
ישעי׳ בז,
יב.
116)
ירמי׳ לא,
ז.
117)
להעיר גם ממארדל
(חוליו זב,
א)
עה״ם.
ובגפן שלשה שריגים וגרי —.
גפו אלו ישראל ובו הוא אומר• גפן ממזרים תסיע
(.
אומה זו כגפן נמשלה,
זמורות שבה אלו בעלי בתים,
אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים וכרי
(וראה דיה גפן ממזרים תסיע תרפ״ז)
)
,
שלשה שריגים אלו שלשה רגלים שישראל עוליו בהן בבל שנה ושנה,
והיא כפורחת עלתה נזה.
.
הגיע זמנן של ישראל ליגאל כר• — אחדותם של ישראל שפועלת את הגאולה.
018 ישעי׳ לה,
יו״ד.
נא,
יא.
ש״ס משב,
כ״א כסלו
הוספה*
א.
סיום רוב הפרשיות שנזהר■ הוא בכתוב 1 •כרוך ה׳ לעולם אמן ואמך 1 .
ובריר ביאור: א)
הטעם לסיום הזהר בכתוב זה,
ולכאורה אין לו שייכות עם
1)
בל ספר בראשית
(סלבי פ׳ לח! בספר שמוח — פי וארא,
בא ופקודי; כל פפר ויקרא
(מלבד ם׳ ויקרא,
שפיני ובחוקותי)
; כל ספר במדבר
(מלבד פי פסותי• ואין זהר על פי פפעי)
; כל פפר דברים
(מלבד ם׳ עקב ושופטים.
ואין זהר על פרשיות: דכרים,
ראה,
תבוא,
נענים וברכה)
.
כמה פרשיות מסתיימות
(לאחרי •ברוך זד לעולם אמו ואמר)
בתיבות.
ימלוך ה׳ לעולם אמז ואמר
(כנראה הכתוב בתהלים
(קמו,
י)
בהוספת •אמו ואסף)
,
ולפעמים כיז בראשי תיבות
(,
בילא״ו יילא״ו-)
,
אבל בכללות ה״ז אותו התוכן של.
ברוך זד לעולם אמז ואמך.
וראה לקפז הערה 14.
ולהדר שבזהר גדול
(דפוס קריפונא שי״ה־כ; לובלין שפ־ג-ד)
הסיום של מ הפרשיות
(מלבד פ׳ שפיני.
ובדפוס שתור חסר הדח דס־פ האזינו)
,
הוא בהראשי תיבות •בילא״ו יילוור
(מלבד ם־פ פקודי ששם נכתב זה במילואו —.
ברוד ה׳ לעולם אפן ואמו ימלוך ה׳ לעולם אמן ואפף/
2)
בכסה פרשיות
(גם בדפוס ראשון של הזהר)
הועתק הכתוב בראשי תיבות
(.
בילא״ו־/ ולא במילואו
(ולהעיר שבזהר גדול הסיום של כל הפרשיות הוא בר־ת.
בילא״ו יילאיו-/
אבל לכאורה איו לדייק בוה,
כי סריג לודאי שבכל הסי נמות הר״ת הי תלוי נסנע מעתיק הכת׳י או הספר
(או — נסבע הפזמיז אעלם/ ואודי יועא פן הכלל — שים בנוי,
יאזזו׳ שנתקבלה זהוקבטה חלוקת הדפים,
ובסיל* במעס תפחד גם דחשורזת.
ואפילו אחיל שבנוגע לנתב׳ יד פדויק הוא
(הנכתב במילואו או ברזו/ איו לדייק בו בונוס,
כנראה בב־מ השינויים בכגון דא מדפוס אחד לשני.
3)
וכן הוא גס הסיום דתקרז
(סוף תיקון ע/ ולהדר שכן הוא הסיום ברוב הפרשיות דאור החמה בפירושו על הזהר.
המבואר בזהר לפנ״ז.
ב)
לאידך גיסא — מדוע דוקא פרשיות אלו מסתיימות בכתוב הנ*ל,
ולא כל הפרשיות שבזהרז
אין לומר שהכתוב היא הוספת המדפים* — כי: א)
אינו מסתבר שהמדפיס יוסיף זה מעצמו,
ועוד — בכמה פרשיות יחלק ולא יפייס בהנ׳ל.
ב)
סיום בכתוב זה הוא גם בדפוס ראשון של הזהר 1 : ונראה גודל הדיוק בזהר זה מהקדמת המו״ל שציין השינויים מהכת*י,
ומציין השינוי ש״אנחנו החלפנו הה׳ה׳ין מהשם בדליתי״ן כדי שלא תתבזה השם*,
ואינו מציין שם שהוסיף הכתוב הנ*ל".
ג)
הוספת הכתוב היא הן בדפוס ראשון של הזהר שלפנינו 1 ,
והן בזהר גדולי — ששניהם נדפסו מכת״י שונים כידוע.
לכאורה הי׳ אפשר לומר,
שהסיום בכתוב זה הוא בכדי לסיים בשבח והודאה לה׳ 31 ,
,
בדברי שבח כי׳*י
(אף שאין לו שייכות עם תוכן דברי הזהר שם,
וגם לא נתבאר בזהר שם)
* — כרגיל בכמה ספרים.
בכ*ז מסתבר לומר שהסיום בכתוב זה
4)
ועפ״ז סוכן סח של* נתפרש עניו זוז בספרד תזהר.
*בל רזית לקמן תערה 10.
5)
מנסוב* שי׳ח־כ.
6)
ויש לברר ההוסיפו הכתוב *ו ביויב בעוד ספרים — שהו״ל ע״י מדפיס זה או גס ע״י עוד מו־ל.
7)
כנ״ל הערה 1.
8)
*ין לומר שזהו כדי לסיים בדבר סוב
(תוד״ה תב* — סווי מסי בדת)
— בי בכל הפרשיות שבזהר התוכן בסיום הפרשה
(לסבי כתוב זה)
הו* בדבר טוב,
ושלימות הסוב — הגאולה
(כדלקמן בפנים/
9)
תופי שם.
68 ן
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח
שייד והוא המשך
(גם)
להמדובר לעיל בזהר 32 .
ב.
ויש לומר הביאור בזה
(עכ*פ בנוגע רוב הפרשיות שמסתיימות בכתוב הנ״ל)
ובלשון החסידות:
התוכן דרובן ככולו של פרשיות הזהר שמסתיימות בכתוב "ברוך ה׳ לעולם אמן ואמך
(או — גם "ימלוך ה׳ לעולם אמן ואמך)
— הוא בעניו גאולה העתידה.
ויש לומר הטעם לזה,
כי "בהאי חיבודא דילך דאיהו ספר הזהר.
.
יפקון בי׳ מן גלותא ברחמים* 11 .
תוכו הכללי של גאולה העתידה הוא — "גילוי אור א*ס ב*ה בעוה״ז הגשמי* 12 ,
שלימות הגילוי דדירת עצמותו ית׳ "בתחתונים* 13 .
וזהו תוכן הכתוב "ברוך ה׳ לעולם
10)
וגם לסי זה
(שהכתוב אינו הוספת המדפיס,
נש הלק מספר הזהר)
אין להקשות למה עניו זה לא נתבאר במפרשי הזהר
(כניל הערה 4)
— כי איו דרך המפרשים לפרש כל תיבה ותיבה בזהר,
כ״א רק כמה מאמרי הזהר ודיוקי הלשונות כוי.
ומה שלא בוייו כתוב זה כספר "בית אהרן והוספות״ — אולי אפ״ל בי הציונים בספר.
בית אהרן והוספות*
(ששם הוסיף הסתבר
(הרה״ג הרה״ח סוהר״ר אברהם דוד לאוואוס נ*ע)
הביונים ל.
סםרי הזוהר לפי הדפים והעמודים דכעת שלא ישתנו עוד־ — ל׳ המהבר הנ״ל בהקדמתו לספרו)
— נעשו ע״י תומיד׳ המחבר,
ואח״ב סודרו או הוגהו ע*י המחבר,
ויש בו רוב חכמה וגם מלאכה
(ולכן נקראת על שמו)
,
ולכן אם*ל שהתלמידים הבינו שכתוב זה הוא הוספת המדפיס,
או סיום בדבר שבח והודאה
(כהקם־ד דלעיל בפנים)
.
11)
זח״ג קכד,
ב
(ברע־מ)
.
הובא ונתבאר באגה״ק רםכ*ו.
12)
תניא רפל״ז.
13)
ראה תניא פל״ו.
אמן ואמן*״ — גאולה העתידה"
(כג*ל סעיף ו)
: המשכת גילוי הוי׳ בעולם
(מלשון העלם והסתר,
"תחתונים* "בענין הסתר אורו ית״ " )
,
באופן ד״אמן ואמן*,
ש״אמן* מורה על הנצחון במלחמה בגלוי בעוה*ז הגשמי,
ובזה גופא — "אמן ואמן*,
בפול,
נצחון דגאולה העתידה,
גאולה נצחית שאין אחרי׳ גלות,
כי לאחרי הבירור דתחתון שאיו תחתון למטה ממנו,
"אשר חרפו עקבות משיחך*,
בטלה גם האפשריות דגלות.
ועפכ״ז יש לבאר זה שסיום פרשיות הוהר,
המסתיימות בעניו הגאולה העתידה",
הוא בכתוב "ברוך ה׳ לעולם אמן ואמו* 37 — כי כתוב זה מדבר
ש״פ ויסב,
כ״א כסא 69ו
כשלימות עניו הגאולה,
המשכת וגילוי
אלקות בערה״ז הגשמי,
עד שנעשית דירה לו יתברך בתחתונים.
שסיומם אינו כתוכן מענת דגאולה העתידה*.
!ולהעיר שבוחר גדול הסיום של כל הפרשיות הוא בכתוב זה
(כנ״ל הערה 1)
,
אף שחלק מהפרשיות אינם מסתיימות בעניו הגאולה)
.
70 ו
ססר השיחות - ה׳תשמ״ח