א.
נוסף על כללות העניו דיום הש״ק,
פ׳ וישב — יש ביום הש״ק זה ב׳ ענינים כלליים מיוחדים:
(א)
השבת שלאחרי חג הגאולה י״ט כסלו,
שבו מתעלים כל עניני י״ט כסלו,
באופן ד,
ויבולו" 1 ,
עד לתכלית העילוי וה־ שלימות דבחי׳ התענוג?
(ב)
השבת שלפני ימי חנוכה,
ש״מיני׳ מחברכיו כולהו יומיז”,
כולל ובמיוחד יום ראשון דחנוכה,
הכולל את כל ימי החנוכה*.
ובהדגשה יתירה בקביעות שנה זו:
י״ט כסלו חל בשנה זו ביום החמישי,
,
קמי שבתא* י,
שאז,
מודגשת יותר שייכותו ליום השבת.
ונוסף לזה,
מכיון שהגאולה די״ט כסלו היתה לאחרי חצות היום
(בעת תפלת המנחה)
,
ונמשכה בתוך הלילה דכ״ף כסלו
(לאחרי ג׳ השעות כר עד שהגיע לדירת החסידים)
* — נמצא,
שהגאולה שייכת גם ליום הששי,
לא רק,
קמי שבתא',
אלא,
ערב שבת ממש.
[ומטעם זה נהגו רבותינו נשיאינו לסדר ההתוועדות די*ט כסלו — באור
1)
בראשית נ,
א.
וראה לקחת נהר מא,
א.
ובב־מ.
2)
ראה אוהית להזיז עה־פ.
ועוד.
3)
וחיב פג,
ב.
פח,
א.
4)
לא רק לדעת ביש שביום ראשון מדליק שמונה,
כנגד ימים הנכנסין אלא אפילו לדעת ביה שמדליק אחד,
כנגד ינים הימאיו
(שבת בא,
ב> — שהרי העיקר שמזאו פו שמן חתום בחותמו של כהיג
(שממנו הדליקו שמונה ימים)
היי ביום ראשון
(דאה מאירי שם.
שערי אורה ד״ה בכיה בכסלו פמיב)
.
!)
פסחים קו,
סע״א.
6)
ראה לקחד היא בס,
א.
לז,
ב.
חיד תשנ,
ב.
לכיף כסלו 2 .
ובקביעות כזו — גם המאמרים והשיחות דיום הש״ק
(ואפילו במוצש״ק)
היו גם
(ובעיקר?)
בעניני י״ט כסלו.
ומכיון שנהגו כן ברבים וכפיר־ סום — הרי זה הוראה לרבים•]
.
ועד״ז מודגשת גם השייכות דיום השבת לימי חנוכה — כי,
מיום השבח
(שכולל המשכו עד יום השלישי,
,
בתר שבתא' 5 )
,
נכנסים מיד ליום ראשון דחנוכה,
שחל בשנה זו ביום הרביעי,
תיכף ומיד לאחרי הסיום ד״בתר שבתא”.
7)
ראה לקחד שם תשמט,
נ ואילך.
לקחש חכיה ע׳ 347 העי 2 ובשוה״ג שם.
התוועדחדת תשמ״ו חיא ס״ע 565 ואילו.
8)
משא׳ב ההנהגות שלא נתגלו לכל
(ועאכו־כ ההנהגות שלא נתגלו אפילו ליחידי סגולה)
,
מכיון שאינן הוראה לכל.
דוגמא לדבר — ב.
מעשה אבות׳,
שכל פרסי המאורעות דיעקב ש,
פיוש לו.
.
בדרך ארוכה"
(פרש” ריש פרשתנו)
אינו אלא מעט מזעיר מכל ריבוי המעשים וההנהגות בר במשך שני היי יעקב,
קמיז שנה
[ועאכו״ב אזל אברהם שחי קע״ה שנה,
ויזחק שחי ק״פ שנהי4 כי,
רק הענינים ד.
מעשה אבות סימן
(והוראה)
לבנים" נתגלו בתורה.
וי״ל שעד־ז נהגו רבותינו נשיאינו
(.
מעשה אבות סימן לבנים״)
— לגלות רק הענינים שהם הוראה לרבים.
9)
ויתירה מזה — לדעת המאיר*
(הנ״ל הערה 4)
ש.
תגבורת זה
(,
גברה מלכות בית חשמונאי ונזחום")
הי בכסלו בניד כר"•
[דלא כדעת
56 ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ח
ולכו,
יש להתעכב על הנקודה המשותפת די׳ט כסלו וימי חנוכה" 1 ,
וגם,
ע*פ הידוע• 1 ש,
המועדים של כל השנה.
.
(גם)
מועדי 1 • דרבנן.
.
יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן,
כי הכל מיד ה׳ השכיל' — יש לבאר את הקשר והשייכות לפרשת וישב,
כדלקמן.
ב.
מהנקודות המשותפות די״ט כסלו וחנוכה — הפצת המעיינות דפנימיות התורה חוצה:
י״ט כסלו — כפי שמבאר כ*ק אדמו*ר
(מהורש״ב)
נ*ע בשיחתו הידועה 1 ׳ שעיקר העניו ד״יפוצו מעינותיך חוצה* התחיל לאחרי הגאולה דיים כסלו.
חרמנים••
(ריש הלי חנונה)
.
כשגברו ישראל על עויביהם ועבדום בכ״ה בחודש כסלו הי■]
— הרי זה בתוך ג׳ הימים ד.
בתר שבתע*.
10)
להעיר שהחחלת ימי חנונה הם בחוד שנעת ימים דיים נפלו.
חתירה מזה,
שלימות הנעולה די־ט נסלו — נשחזר רנינו הזקן לוחסעבסק
(חזר לנוריו — רעה סדר נרנח הנהניז לעדה״ז סייג ס״ה)
— היתה בגי דחנונה
(לקו־ד ח״ע יב,
ע)
,
ובסרט הגעולה ממעסרו השני — שהיתה בנר שלישי
(.
היום יום• רז נסלו)
עו חמישי
(סה׳ש תויש ע׳ 84)
דחנונה
(ח״ל,
דבשניהם היו עניני געולה,
גם נפשוסם)
.
11)
של״ה חלק תושב*נ ריש סרשתנו
(רגז,
ע)
.
12)
בולל י״ט בטלו - ש.
יוקבע למועד■
(לקדד ח־ע ים,
ב)
,
עד ל.
חג החגים•
(עג״ק עדמו״ר מהוריי״ג ח״ז עי לץ
13)
••ט נסלו חרס״ח
(לסני שמונים שנה)
— סה״ש תורת שלום ס״ע 112 ועילד.
וחנוכה — שעיקרו נם השמן•׳ שמרמז על רזי! דרזין שכתורה 1 ׳,
ו,
שמן• זה מאיר,
על פתח ביתו מבחוץ*•׳,
שזהו תוכן העניו דהפצת המעיינות חוצה.
ונקודת הענין — שהמע״נזת
(שמן)
עצמם באים ובאופן של הפצה וגם במקום החוצה,
שבמקום החוצה
(כולל חוצה שאין מחה הימנו)
ישנם המעיינות עצמם
(לא רק התפשטות מי המעיין,
אלא המעיין עצמו)
כמו שהם".
וע*פ הידוע" שהפצת המעיינות חוצה מביאה בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה ע*י משיח צדקנו,
מובן הקשר והשייכות לפרשת וישב - כי,
הפירוש ד,
וישב• הוא,
לישב בשלוה••׳,
והרי,
ישיבה בשלוה לאמיתתה ובשלימותה היא בגאולה העתידה,
שאז יהי׳ אמיתת ושלימות העניו ד״פדה בשלום נפשי׳",
,
ושבתי בשלום אל בית אבי•׳ 2 ,
,
וישב יעקב בארץ מגורי אביו• — שהרי לעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא,
כי אתה אבינו•".
ג.
וביאור הענין:
בהפצת המעיינות חוצה — ישנם ב׳ קצוות
(מנוגדים,
לכאורה)
": מחד גיסא
14)
ראה שבת בא,
ב ובפרש׳*.
15)
ראה בארוכה אמרי בינה שער הק״ש פנ״ד ואילך.
16)
שבת שם.
17)
ראה לקו״ש חט״י ד 282.
ועוד.
18)
אגרת הבעש״ט — נדפסה בכש״ט בתחלתו.
ובכ״ם.
19)
פרש״י ריש פרשתנו.
— ובפרשתנו ע״ד תולדות פרץ,
ובאופן ד״פרצת"
(לח,
כס)
.
וראה לקמן שוה״ג להערה 69.
20)
תהלים נה,
יט.
וראה ד״ה פדה בשלום לאדהאמ״ז פי״א
(שעה״ת נה,
ד)
.
21)
ויצא כח,
כא.
22)
ישעי׳ סג,
טז.
שבת פט,
ב.
23)
בהבא לקמן — ראה גם לקו״ש י״ס כסלו שנה זו ם״ב.
וש״נ.
עי״פ ויסב,
כ״א כסא
57 ו
— ההכרח וגילוי והסבת המעיעות חובה בדורות האחרונים דוקא הוא מבד הירידה וההתגברות דחושך הגלות כר,
ולאידך גיסא — זוקא ממן הכי ירוד נתחדש הגילוי דסנימיות התורה,
עד לאופן ד״יתסרנסוו׳”,
בהבנה והשגה בחב״ד שבנפש,
הכנה
(מזין ודוגמת)
לגילוי פנימיות התורה דלטתיד לבוא.
וההסברה בוה — לא וו בלבד שכדי להאיר כמקום הכי תחתון בריך אור נזלה ביותר,
אלא יתירה מזה,
ששלימות האור הוא כשמאיר במקום הכי תחתון,
וזד שמהפך את החושך,
שבזה מתבסא אי־ההגבלה שבאור,
שבכל מקום ובכל מבב כר מאיר בכל התוקף והגילוי ללא שינויים,
ובאופן קבוז ונבחי
(ללא אפשרות למבב של חושך)
",
וזהו גם תוכן הזנין ד,
וישב יעקב*:
נתבאר לעיל" ש״יעקב* קאי
(גם)
זל התורה,
אשר ע*י ירידתה למטה
(.
ויבא יזקב גר חרנה•)
נזשה זילוי שבאין־ זרוך כר,
כנ״ל בארוכה.
ובהמשך לזה בא גם הזנין ד.
וישב יזקב• — שכדי שגילוי התורה
(.
יעקב•)
למטה יהי׳ באופן של התיישבות וקביעות
(,
וישב*)
,
כמו אדם הדר בדירתו,
הרי זה ז*י הירידה למברים
(ההמשך ד״וישב• —.
ישוביהם וגלגוליהם זד שבאו לכלל ישוב,
סבה
34)
תקוץ וויו בסוסו.
וראה לקוז חכ״ד ד 136 הד 35.
וזרו.
25> ועד״ז בהנובה — שדוקא בנרוה הגובה שמדליקים •על סחה ביתו מבחוץ",
ו.
משתשקע החמה־
(דלא כנרות ביהמיק,
שמדליקים מבעוד יום/ ישנו הבילוי ד״והוי יגי■ השבי•
(ראה תויא מקץ מ,
ב ואילף.
ובכ״סג ובאופו נבתי,
•הנרות הללו איו בסלים לקולם*
(רמבין רק בהעלותו)
.
26)
בש*פ ייבא — לדל ד 122; 131 ואילף.
ראשונה יוסח בן שבז זשרה שנה וגר,
ז*י זה נתגלגלו וירדו למברים♦")
,
היינו,
שגילוי התורה,
כולל ובמיוחד פנימיות התורה,
נמשך ומאיר
(גם)
במברים,
תחתון שאין למטה ממנו,
שבזה מתבטא התוקף ואי־ההגבלה דאור התורה,
כולל גם שמאיר באופן של התיישבות וקביזות,
דירה לו ית׳ 10 .
וזי״ז נזשה גם הזנין דישיבה בשלוה,
,
פדה בשלום נפשי*,
בתכלית הש־ לימות״ — גאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי׳ גלות".
ד.
ויש להוסיף בביאור הקשר והשייכות לעבודה דהפבת המעיינות חובה בדורנו זה:
ההתחלה ד,
וישב יעקב* היא —,
אלה תולדות יעקב יוסף*",
היינו,
שע*י יוסף נעשה הענע ד״וישב יעקב* לאמיתתו ובשלימותו.
וענינו בעבודה דהפבת המעיינות חובה — ששלימות הענע ד״יפובו מעינותיך חובה*
(שהתחיל בי*ם כסלו
27)
להעיר סאוה״ת פרשתנו
(רנז,
א)
שהענק ד.
וישכ יעקב* — בנוגע לגילוי והמשכת התורה למסה —.
זהו״ע דירה בתחתונים דוקא,
בבודי דירה ממש*.
ובהמשך העניו מקשר עם ענינו של יוסף,
•יוסף שהוא מוסיף ומרבה תענוג ונודר לפניו ית׳ להיות מבוז לשבתו ולויות לו דירה בתתתוניס*
(תו״א מקץ לא,
סע״ב — הובא באוודת פרשתנו רסס,
א)
28)
באופו נעלה יותר גם לגבי הסבב שלפני הגלות והחושף כר — שאו,
אף שאיו מנגד בפועל,
הרי יחכו שיהי׳ מנגד שינגד כר,
סשא״ב לאחרי בירור והפיכת המנגד,
שנשללה גם האפשרות לניגוד.
מ)
מכילתא בשלה סו,
א.
הובא בתוד״ה ודג ונאמר — פסחים קסז,
כ.
30)
פרשתנו לו,
ב.
58 ו
ספר השיחות - ח׳תשמ״ח
ע״י רבינו הזקף 1 )
נזשה ע" "יוסף* 31 ,
כ*ק מו״ח אדפרר נשיא דורנו,
שעל ידו.
הורד
(גילוי והפצת המעיינות)
מצרימה• 11 ,
גם בלשונות דאומות העולם,
,
באר את התורה" 1 ,
.
בשבעים 1 לשון*".
ה.
ובפרטיות יותר:
רבינו הזקן כותב באגה״ק” ש.
ה־ בעש״ט ז״ל הי׳ אומר ד״ת בל׳א ולא בלה״ק•,
ועד״ז הי׳ מנהגם של המגיד,
רבינו הזקן,
וכל רבותינו נשיאינו,
עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
שאמדו דברי תורה באידיש דוקא,
ולא בלשון הקודש 1 .
31)
להעיר מהקשר והשייכות שבין יעקב #בינו ורבינו הזקן — כמודגש בחג הסרכות",
שה־,
אושפיזין" דיום ג׳ דסוכות הם יעקב אבינו ורבינו הזקן.
שיש בהם צד השוה ונקודה משותפת
(ראה בארוכה ספר־הערכים חב״ד ערך אושפיזין דסוכות
(ע׳ שמט־שנ)
וש״נ.
מעייני הישועה
(קה״ת תשס״ח)
ע׳ 101 ואילך)
.
32)
להעיר,
שענינו של יוסף הוא —,
יוסף זד לי בן אחר"
(ויצא ל,
כד)
,
לעשות ם,
אחר".
בו"
(אוה״ת להצ״צ עה״ס.
ועוד)
,
עשיית כעלי תשובה,
וידוע ש
(גם)
ענינו של רבינו הזקן הוא עשיית בעלי תשובה
(ראה סה״ש תו״ש ע׳ 86.
ובארוכה — לקו״ד ח״ד תשנה,
סע״א ואילך/
33)
ל׳ הכתוב — פרשתנו לס,
א.
34)
דברים א,
ה.
35)
פרש״י עה״פ.
36)
ראה לעיל שם
(ע׳ 132)
הערה 17 ובשוה״ג — השייכות דירסף לשבעים לשון.
37)
סכ״ה
(קמא,
א)
.
38> מלבד פסוקים ומארז״ל זכו׳ שנאמרו,
כמובן,
בלשון הכתוב וחז״ל
(ולאח״ז הביאור דרובם וההסבר באידיש)
.
ומהטעמים שבדבר אולי י׳ל — שעי׳ז נעשה הבירור עיי לשון לע*ז
(וגם — הבירור דלשון לע״זי 1 )
,
ועוד
(ואולי עיקר)
: מביון שאידיש היא השפה המדוברת אצל רוב ישראל האשכנזים בדורות האחרונים,
הרי מובן,
ששמיעת דברי תורה בלשון המדוברת נקלטת היטב בהבנה והשגה עד לשכל דנה״ב,
יותר משמיעת דברי תורה בלשון הקודש,
כשצריך לתרגם
(לעצמו)
ללשון שמדבר בו,
ולכן,
אמרו רבותינו נשיאינו דא־ח בלשון המדוברת,
כדי שיחדור היטב בשכלם והבנתם של השומעים.
אמנם,
כל זה הוא בנוגע ללשון אידיש,
אשר,
עם היות שאינה לשון הקודש,
אלא לשון לע״ז,
מ״מ,
נתעלית שפה זו ע״י בנ״י במשך הדורות שדיברו בה,
אפילו ע״י הדיבור בעניני הרשות
(,
כל מעשיר יהיו לשם שמים 18 ,
ו״בכל דרכיך דעהו•")
,
ועאכו*כ ע׳י הדיבור בעניני תורה ומצוותי׳,
עד ללימוד התורה
(בחדרים ובישיבות כו׳)
,
כולל ובמיוחד פנימיות התורה,
ובמילא,
יש בה מעלה וחשיבות וחביבות מיוחדת — ע׳ד ובדוגמת לשון תרגום,
הקרוב ללשון הקודש׳•,
עד כדי כך,
שאפילו בתושב״ב ישנם תיבות דלשון תרגום 2 •,
ועאכו״ב בתושבע־ם — תלמוד בבלי,
ואפילו תלמוד ירושלמי".
39)
ראה תו״א מעפסים עח,
רע״ג: וכסו עמינו כתנאים ואמוראים עדכרר כגמרא בלשון ארמי.
.
וכן אנו מתרגמים התורה בלשוננו,
לשון לע״ז,
עהוא ענין העלאת הלע״ז ללשון הקודש.
40)
אבות פ״ב מי״ב.
משלי ג,
ו.
וראה רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג.
41)
ראה רמ״א אה״ע רסקכ״ו.
שו״ע אדה״ז או״ח סרפ״ה ס״ב.
42)
לדוגמא: ויצא לא.
מז.
וישלח לג,
ים.
וערד.
43)
בכ״ז — ראה לקו״ש חכ״א ע׳ 447 ובהערות שם.
וש־נ.
ש״פ משב,
כ״א כסלו
ואילו בנוגע לשאר לשונות האומות,
שבעים לשון — לא מעינו בדורות שלפנינו שיתרגמו פנימיות התורה בלשונות אלו".
וענין זה הוא מהחידושים של כ־ק מחה אדמו״ר נשיא דורנו בהפצת המעיינות חובה,
ובאופן ד,
אני
המתחיל• 1 * — שע״פ הציווי והוראה שלו התחילו לתרגם תורת החסידות בלשונות דאוה׳ע,
כמו,
רוסית" ואשכנזית,
ובבואו למדינה זו — באנגלית וכר.
והולך ונמשך גם בימינו אלו,
שהרי •יעקב אבינו
(ודוגמתו ב.
אלה תולדות יעקב יוסף•)
לא מת כר,
מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" 21 *,
ובאופן ד״מוסיף והולך.
.
מעלין בקודש"",
בכמה וכמה שפות,
ובריבוי כר.
ותוכן הענין — שגם אלה שעדיין אינם יכולים להביו את הדברים הנאמרים באידיש,
ועאכו״כ שאינם יכולים ללמוד את הדברים בלשון הקודש
(שבה כתבו רבותינו נשיאינו
(רוב)
מאמרי החסידות)
,
לא יצטרכו להמתין עד שיוכלו ללמוד באידיש,
44> ולהדר,
שהגאולה דיחז בסלו היתה מופז ד.
הפליא ה׳ והגדיל למות נאוץ.
.
בדני נל השריס וכל מסים מר בבל מדינות הפלד בר•
(אנ״ק אדה״ז סל״ה.
וש־נ)
,
אבל.
עני! זה אינו אלא מוגן להרושם ופדלת הגאלה כר,
ואח זה שייר לגילוי והפזת המדינות בשבדם לשח.
45> ל חז״ל — תנוזוסא וארא סו.
ודד.
46> יק פחה אדמו״ר סיפר,
שדודו
(אחיו האדר של אדנ׳ק)
,
תירגם פקס קנח מתורת החסידות ברוסית,
בדי לפדל קל א■ הנכבדים ומשפיקים בסוסר בר דקם הרוסי מסו ההוא בו׳.
אבל,
קנח יה הי׳ חד-פקסי,
ולא נודק ונתפרסם <גם לא באיזה אופן היתה הפדלה)
,
ולא באופו של סדר כר,
כפשוס.
47> תקנית ה,
ב.
ועאכו״ב בלשון הקודש,
אלא יוכלו ללמוד עניני החסידות במעמדם ומצבם הם בהווה,
כשמדברים בלשון עם ועם,
בשבעים לשון.
ובסגנון האמור —.
יפוצו מעינותיך חוצה",
שגם ב״חוצה",
שבעים לשון,
באים המעיינות עצמם.
ו.
והנה,
ע״ם האמור לעיל שע״י הפצת המעיינות חוצה דוקא נעשה אמיתת הענק ד״וישב",
.
פדה בשלום נפשי• — מובן,
שעיקר ושלימות ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה,
היא,
ע״י פעולתו של נשיא דורנו בהפצת המעיינות חוצה —,
וישב יעקב גר
(ע״י)
אלה תולדות יעקב יוסף•.
והענין בזה: